רוח שעולה ויורד בכל לילה [רוחא - דסליק ונחית בכל ליליא]
תסה) אמר משה לאליהו. אליהו, גם סתם בן אדם, המברך ומקדש ומייחד המטרוניתא, כמה מחנות של המטרוניתא עולים עימו, ומחנות של המלך יורדים עליו. וכולם הם לשומרו ולהודיעו לרוח ההוא כמה חידושים ועתידות בחלום של נבואה וכמה נסתרות. כמו יעקב, שכתוב בו, והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו. ועל המחנות של המלך ומטרוניתא כתוב, ויקרא שם המקום ההוא מחניים. אבל המלך ומטרוניתא עצמם, אינם יורדים שם. משא"כ הבעל תשובה, הקב"ה עצמו יורד על רוח שלו.
תסו) כך הוא, אבל משום שבכל מצווה הייתה ההשתדלות שלך לייחד הקב"ה ושכינתו בכל המחנות שלמעלה ולמטה, כך הקב"ה ושכינתו וכל המחנות שלו של מעלה ומטה, מתייחדים ברוח שלך, בכל מצווה, כבן מלך שאביו ואימו אוהבים אותו ונושקים אותו, ובאהבה שלהם אינם מאמינים למחנות שלהם, אלא הם עצמם שומרים אותו.
תסז) משום שרוח שלך מצד עמוד האמצעי, ז"א, אות ו' הכולל או"א, שהם י"ה. נפש שלך היא בת יחידה מצד אות ה', השכינה התחתונה, מלכות, אינה זזה ממך. וכמו שאו"א שומרים הבן, ז"א, כן שומרים הבת, מלכות, במחנות העליונים, שהם מחניים. ובמחשבה העליונה, חכמה, מעלים את הרוח שלך. כמו שלומדים, ישראל עלה במחשבה, שהיא יוד הא ואו הא. הרוח שלך עולה במחשבה, כשהוא שלם. וכתוב בו, כל הנשמה תהלל יה. ובנפש שהיא ה' דהויה, שגם הנפש עולה עם הרוח.
תסח) כה אמר ה', מארבע רוחות בואי הרוח. שאם כלול מד' רוחות, נקרא רוח הויה. רוח הויה, רוח חו"ב, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת השם. ואם הוא שלם בד' אותיות הויה, עולה במחשבה, חכמה, ועילת העילות מעטרו בכתר. בכל הכבוד הזה, הרוח שלך עולה ויורד בכל לילה. וכל הדברים שהתגלו לך בחסד, עליהם כתוב, ואתם הדבקים בהויה אלוקיכם חיים כולכם. אתם, ולא אוה"ע. ומשום זה כתוב, זובח לאלוהים יוחרם, לאלוהים אחרים, בלתי להויה לבדו.
תסט) אשרי העם הקדוש, שנקראים צאן של הקב"ה, להקריב עצמם קורבן לפניו, כמ"ש, כי עליך הוֹרַגנו כל היום, נחשבנו כצאן טִבחָה. ומקריבים עצמם כצאן בתענית. כי מיעוט החלב והדם של התענית הוא חשוב יותר מקורבן של בהמות, שהיה מתמעט מהם דם וחלב. וכל אלו אמורים ופדרים של הקורבנות הנשרפים כל הלילה.
תע) אשרי הם שמקריבים הרוחות שלהם קורבנות לפני ה'. ובכל לילה ולילה שהרוח שלהם עולה אליו, אם הוא עולה בתורה ומצווה, בתורה, שהוא עשרת הדיברות שניתנו מאת י' של הויה, שמספר עשרת הדיברות הם מב' אותיות ה' של הויה, שבגי' עשרה. בו' דהויה בשישה חומשי תורה עם ספר בראשית. חמישה הם שנקראים חמישה חומשי תורה, ומחשיב ב' הפסוקים, ויהי בנסוע הארון, ובנוחו יאמר שובה ה', לספר בפני עצמו, ויש חמישה ספרים משמות והלאה, ספר השישי ספר בראשית נקרא. ואם הוא עולה במחשבה, שהוא יוד הא ואו הא, שבג"ר, שלומדים בו, ישראל עלה במחשבה. ועלה אצל הכתר, ששם עילת העילות מופלא ומכוסה.
תעא) אשרי מי שעולה במצוות תפילין, שבהם ד' פרשיות, שבהם שם הויה. י' דהויה, קַדש לי. ה' דהויה, והיה כי יביאך. ו' דהויה, שמע ישראל. ה"ת דהויה, והיה אם שמוע. הם במחשבה, בג"ר, בראש. ולקשור המחשבה ביד, השכינה, תפילין של יד. כי השכינה כלולה ממעשה, מדיבור, מן ו"ס, וממחשבה. כלולה ממעשה, שהיא אות ה', המלכות שלה. מדיבור, בינה שלה. מן ו"ס, ת"ת שלה. וממחשבה, יוד הא ואו הא הויה. שהם י"ד אותיות כחשבון יד. שהם ג"ר שלה. וי"ד אלו נרמזו בד' פרשיות, ובבית אחד של התפילין של יד, ובב' רצועות. הרי שבעה. וב' אותיות ש', שבימין ושמאל של הבית של תפילין, הם תשעה. ועם הקשר של הרצועה הם עשרה. ועם ד' פרשיות שבתפילין של יד הם י"ד. שמשום זה נקראת השכינה יד הויה.
תעב) בידך אפקיד רוחי. הרוח נפקד אצלה להויה, והקב"ה יורד אליו לקבלו אצל השכינה. ושומרים אותו הקב"ה ושכינתו. וגרם זה, מי שבכל מצווה ומצווה מעלה השכינה אל הקב"ה.
תעג) ע' (70) תיבות שבמזמור, יענך ה' ביום צרה, הרומזים על ע' קולות שנותנת האישה הכורעת ללדת, ע' קולות שנותנת השכינה, מצערם של ישראל לפני הגאולה. שאז יום צרה. ולמה צועקת? אלא ודאי, יש בישראל בעלי תורה ומלכים מצד איילת השחר, השכינה. והן שתי מדרגות, בוקר ושחר. ועליהם כתוב, נעימות בימינך נֶצח. בוקר, של אברהם, חסד, זה עולה יותר ביום הגאולה עצמו. אבל שחר, נצח, הוא מוקדם ליום הגאולה, שהשכינה נקראת מצידו איילת השחר.
תעד) ומשום זה למנצ"ח, הכתוב לפני, יענך ה' ביום צרה. יש שם נצ"ח ויש שם ל"מ. כי למנצח הוא אותיות ל"מ נצ"ח. נצח, שליטת השחר, שהוא נצח. ל"מ בגי' ע', ע' הקולות שצועקת איילת השחר על בניה, שהתחזק עליהם החשכה בגלות, חשכת השחר, שבע' שנים האחרונות. בזמן ההוא יתקיים בישראל הכתוב, כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה, כן היינו מפניך ה'. וע"כ, כיוון שהשכינה מצטערת עימנו, נקווה לך ה' אלוקינו, שתגאל אותנו.