אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת משפטים, חלק ב' / ואנשי קודש תהיון לי

ואנשי קודש תהיון לי

תק) אשרי ישראל, שהקב"ה רצה לכבד אותם יותר משאר בני העולם. בתחילה אמר להם, ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים. לא הוסרה מהם אהבה רבה, עד שקרא אותם, גוי קדוש. שהוא יותר חשוב. לא הוסרה מהם האהבה, עד שקרא אותם, כי עם קדוש אתה. לא הוסרה מהם האהבה, עד שקרא אותם, ואנשי קודש תהיון לי, שהוא יותר חשוב מכל.

תקא) התורה יצאה ממקום שנקרא קודש, החכמה. והחכמה יצאה ממקום שנקרא קודש הקודשים, כתר. וכן היובֵל, בינה, נקרא קודש. ישראל כלולים מחו"ב.

תקב) בתחילה קרא אותם הקב"ה קדוש, ועתה קורא אותם קודש. קודש הוא למעלה למעלה, בחו"ב. קדוש הוא המלכות. בציון וירושלים, שהיא המלכות, נקרא קדוש.

תקג) ואנשי קודש תהיון לי, חכמה, כמ''ש, קודש ישראל לה' ראשית תבואתו. ראשית נקראת חכמה, שכתוב, ראשית חכמה יראת ה'.

תקד) משום שישראל נקראים קודש, שהוא כל השלמות, כתוב, ובשר בשדה טרֵפה לא תאכלו. כי ישראל, שהם שלמים מכל, אינם יונקים מצד דין הקשה, אשר טרפה רומזת עליו. לכלב תשליכון אותו, שהוא דין חצוף חזק על כל. כי כיוון שדין חזק שורה על הטרפה, והטיל זוהמה בו, אסור לאלו הנקראים קודש לאכול ממנו. כמ''ש, ואנשי קודש תהיון לי, ובשר בשדה טרפה לא תאכלו, שהכתוב תלה איסור הטרפה באנשי קודש. אלא לכלב תשליכון אותו ודאי, שהוא דין חצוף, ודין חזק יותר מכל, שכתוב , והכלבים עזי נפש.

תקה) כשנזכרה נבֵלה בתורה, כתוב בישראל, קדוש ולא קודש. וכאן בטרפה כתוב, ואנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו. ובנבלה כתוב, לא תאכלו כל נבֵלה, כי עם קדוש אתה. כתוב, קדוש ולא קודש. משום שמצד ישראל נעשה הנבלה, בשחיטה, נמצא שפסל אותה ישראל. שהדין אינו חזק כל כך. משא"כ הטרפה, שנפסלה ע"י חיות רעות, הדין קשה. וע"כ הפרישה מטרפה נקרא קודש, ומנבלה נקרא קדוש.

תקו) ואנשי קודש תהיון לי. וכתוב, כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך. למה אומר, לה' אלוקיך, ולא אומר, לי? כאן למעלה למעלה, בחו"ב, ושם בשכינה, המלכות. וע"כ כתוב, לה' אלוקיך, המלכות. במלכות, הנקראת ציון וירושלים, הוא קדוש, ולמעלה בחו"ב, קודש. וכתוב קודש ישראל לה' ראשית תבואתׂה, עם אות ה' יתרה, בינה, ה"ר דהויה. ראשית הוא חכמה.

תקז) קודש ישראל לה', וסופו של הכתוב, כל אוכליו יאשמו. כתוב, ואיש כי יאכל קודש בשגגה. וכל זר לא יאכל קודש. ומשום שישראל נקראים קודש, כתוב, כל אוכליו יאשמו.

תקח) קודש למעלה מקדוש. הרי כתוב, קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, שזהו שלמות הכול. כשמתחברים ג' הקדושות יחד, נעשו בית אחד, קודש, הכלל של כל ג' קדוש. ע"כ הוא שלמות הכול. ומשום זה, קודש הוא כלל שהכול נכלל בו, וישראל כשנכלל בהם אמונה השלמה, נקראים קודש, כלל הכול, שכתוב, קודש ישראל לה'. ומשום זה כתוב, ואנשי קודש תהיון לי.

תקט) כתוב, ובשר בשדה טרפה לא תאכלו. א"כ, למה כתוב, טרף נתן ליראיו? היה צריך לכתוב, טרף נתן לכלבים, למה נתן ליראיו? אלא, לא טרפה נתן ליראיו, טרף כתוב, שפירושו מזון. ואפילו תאמר, טרף הוא כטרפה, נתן ליראיו ודאי, שייזהרו בו ולא יאכלו. ליראיו, כי לא ניתן להיזהר, אלא ליראי שמו, שיראים ממנו. ומשום זה לא ניתן לכם דבר הזה, כי ידע, שאתם אינכם יראים אותו, ולא שומרים מצוותיו. ומשום שדבר זה מהקשים שבתורה, וצריכים להיזהר בו, נתן ליראיו, ולא לאחר. וכל דברים הקשים שבתורה, לא נתן אלא ליראי חטא, ליראים לשמור מצוותיו.

תקי) ואנשי קודש תהיון לי. מספיק לומר, קדושים תהיון לי. ואנשי קודש, שלא יצאו ישראל לחירות אלא מ יובל, בינה, ואחר שיצאו לחירות, קיבל אותם יובל בכנפיו, ונקראים אנשים שלו, בנים שלו. וכתוב ביובל, יובל היא קודש תהיה לכם. ומשום זה, כתוב, ואנשי קודש תהיון לי, אנשים שלו ממש.

תקיא) הקב"ה אמר, ואנשי קודש תהיון לי. וע"כ זכו ישראל להיקרא אחים אל הקב"ה, שכתוב, למען אחיי ורעיי. כי ישראל בנים ליובל, בינה, וגם ז"א בן הבינה. נמצא שאחים לז"א. ואח"כ נקראים קודש ממש, שכתוב קודש ישראל לה' ראשית תבואתו. שכתוב קודש, ולא אנשי קודש. ומשום זה כל אוכליו יאשמו. שכתוב, וכל זר לא יאכל קודש. ואיש כי יאכל קודש בשגגה.

תקיב) ישראל נקראים קודש. ומשום שהם קודש, אסור לאדם לקרוא לחברו בשם של ביזיון, ולא לכנות שם לחברו, ועונשו גדול. וכש"כ בדברים אחרים. כתוב, נְצוֹר לשונך מרע. כי בגלל לשון הרע, מחלות יורדות לעולם.

תקיג) כל מי שקורא לחברו בשם שאין בו, ומבזה אותו, הוא נתפס לדין על מה שאין בו. כל מי שקורא לחברו רשע, מורידים אותו לגיהינום, ומכים אותו על לחייו. חוץ מאלו עזי הפנים שעל התורה, שמותר לאדם לקרוא אותם רשע.

תקיד) איש אחד קילל את חברו. רבי ייסא אמר לו, כרשע עשית, בא לרבי יהודה לדין. אמר לו, לא אמרתי שהוא רשע, אלא כרשע, שהראה מעשיו כרשע. בא רבי יהודה ושאל על המעשה לפני רבי אלעזר. אמר לו, ודאי שלא התחייב. כי כתוב, היה ה' כאויב, ולא אויב. שאם לא כן, לא היה נשאר גזע מישראל בעולם. כעין זה, הייתה כאלמנה, ולא אלמנה. כאלמנה, שבעלה הלך למדינת הים והיא מחכה עליו. שלהיותה לבדה בלי בעלה, מדמה אותה לאלמנה.

תקטו) מכאן איסור של פסל ותמונה, שכתוב, ועל דמות הכיסא דמות, כמראה אדם. כמראה אינו דומה אל מראה. וכתוב, כתפוח בעצי היער. כתפוח ולא תפוח, כתפוח הניכר בצבעיו, ובצבעים מתאחד הדבר. כי ייחוד הקב"ה הוא בג' קווים, לבן אדום ירוק, כמו שיש בתפוח. חסד דין רחמים.

תקטז) והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדוד. רק כדוד, ולא דוד. כדוד, שאמר, והנה בעוניי הכינותי לבית ה'. וכתוב, כי עני ואביון אני, והוא היה מלך על מלכים, וקרא עצמו כך. אשרי הם ישראל, שהקב"ה לא קרא אותם, כקודש, אלא קודש ממש. שכתוב, קודש ישראל לה', ומשום זה, כל אוכליו יאשמו, כמו זר האוכל קודש.

חזרה לראש הדף
Site location tree