אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת ויקהל, חלק א' / שלוש אשמורות

שלוש אשמורות

יד) רבי אלעזר ורבי יוסי היו יושבים לילה אחד ועוסקים בתורה, מטרם שנחלק הלילה. בתוך כך קרא התרנגול. כלומר, שהגיע חצות לילה. ברכו הברכה, אשר נתן לשֶׂכווי בינהלהבחין בין יום ובין לילה. בכה רבי אלעזר ואמר, עד עתה הקב"ה הזדעזע 390 רקיעים והיכה בהם, והוריד שתי דמעות לתוך ים הגדול, ונזכר בבניו מתוך בכייה.

טו) משום שלג' צדדים, ימין שמאל אמצע, נחלק הלילה ב-12 שעות הרשומות בו. ואם יש בלילה יותר מ-12 שעות, הם נחשבים של יום ואינם מלילה, כי רק 12 שעות הן של המלכות, הנקראת לילה. ואלו 12 שעות נחלקות לג' צדדים. וג' מחנות מלאכים קדושים נחלקים באלו ג' צדדים.

ד"ס חו"ג תו"מ אינם כלולים כל אחת מחו"ג תו"מ, שיהיה ט"ז (16) בחינות, משום שהמלכות נעלמה באלכסון, אלא שכלולים כל אחת רק מחג"ת, ואינם אלא רק י"ב (12) בחינות, כי ד"פ ג' הם י"ב. ונמצא, שעיקר ההארה רק חג"ת, ג' קווים. אבל הם מאירים בכל אחד מחו"ג תו"מ, ואפילו במלכות. ונמצא שהלילה נחלק לד' חלקים חו"ג תו"מ, שבכל חלק יש ג' קווים חג"ת. וב"ס חו"ג הם בחצי לילה הראשון, והם שישה. כי בכל אחת ג' קווים. וב"ס תו"מ הם בחצי הלילה השני, והן שש שעות, כי כל אחת כלולה מג' קווים חג"ת.

אמנם הלילה מבחינת שירת המלאכים, אינו נחלק לד' אשמורות חו"ג תו"מ, אלא לשלוש אשמורות. והוא מטעם, כי המלאכים האומרים שירה בשלוש אשמורות, הם הממשיכים בזה הארת החכמה המאירה בלילה, כמ"ש, ותָקָם בעוד לילה. ופעולה זו של הארת החכמה אינו נוהג, אלא רק בג' קווים בלבד, ולא במלכות. כי המלכות רק מקבלת הארתם ומגלה אותם. אבל אינה פועלת כלום. וע"כ אין אשמורת מבחינתה, שתאמר שירה. וע"כ נחלק הלילה מבחינה זו רק לג' קווים, שבכל קו חו"ג תו"מ, והם 12 שעות הלילה מבחינה זו.

והתבאר שמבחינת מציאות הלילה, שהיא פרצוף המלכות, יש בה ד"ס חו"ג תו"מ. ונחלק על נקודת החצות, בעת שמתחיל להאיר ספירת הת"ת, קו האמצעי. שהקב"ה נכנס לגן עדן, קו האמצעי הנכנס למלכות, הנקראת גן עדן. אבל מבחינת האומרים שירה, נחלק הלילה לפי ג' קווים, שבכל קו חו"ג תו"מ. משום שהמלכות דמלכות אינה פועלת, ולא שייך שירה מבחינתה.

טז) מחנה ראשון התמנה בארבע שעות ראשונות של תחילת הלילה לשבח אדונם, קו ימין, חסד. והם אומרים, לה' הארץ ומלואה, כי הוא על ימים יְסָדָהּ, מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קודשו, נקי כפיים ובר לבב. שאומרים זה, משום כשהלילה פורשׂ כנפיו על העולם, אז כל בני העולם טועמים טעם המוות, ונשמותיהם יוצאות לעלות למעלה.

ואלו המלאכים עומדים ואומרים על הנשמות, מי יעלה בהר ה'. הר ה', זהו הר הבית. מקום קודשו, זהו עזרת ישראל. כעין שיש בביהמ"ק של מעלה, המלכות, כך יש בביהמ"ק למטה. כל מה שיש בביהמ"ק של מטה, הר הבית, ועזרת ישראל, וקודש הקודשים, הם נמשכים מהצורות שיש בביהמ"ק של מעלה. וכשמסתכלים למטה, יודעים מה שיש למעלה, שיש גם שם הר הבית, ועזרת ישראל, וקודש הקודשים, הנקראים הר ה', מקום קודשו, וקודש הקודשים.

יז) משום שבכל רקיע ורקיע עומדים כמה ממונים וכמה שוטרים. וכשהנשמות יוצאות, רוצות לעלות למעלה, ואם אינן זוכות, הם דוחים אותן לחוץ, והולכות ומשוטטות בעולם. ולוקחים אותן כמה גדודי רוחות, ומודיעים להם דברי שקר, ולפעמים דברי אמת ממה שיבוא בזמן קצר.

יח) ואלו נשמות הצדיקים הולכות ומשוטטות למעלה, ופותחים להן פתחים, ועולות למקום שנקרא הר ה', שהוא כעין הר הבית למטה. ומשם עולות למקום שנקרא מקום קודשו. ששם נראות כל הנשמות לפני אדונם, כעין מקום למטה, שנקרא עזרת ישראל, שנראים שם ישראל לפני הקב"ה. בשעה שהנשמות עומדות שם, אז שמחת ריבונם הוא לתקן בהן מקום קודש הקודשים. ושם רשומים כל מעשיהם וזכויותיהם.

יט) מחנה שני התמנה לומר שירה בארבע שעות השניות. ואומרים שירה רק שעתיים. עד שנחלק הלילה, והקב"ה, קו האמצעי, נכנס בגן עדן. כי מחנה מלאכים שני נמשך מקו שמאל, כי אשמורת השנייה היא קו שמאל, והיו צריכים לומר שירה עד תחילת ארבע שעות השלישיות.

אמנם כיוון שמבחינת מציאות המלכות, נחלק הלילה על ד' חלקים חו"ג תו"מ, שבכל אחת שלוש שעות, ונמצא שבנקודת חצות הלילה הסתיימה ספירת הגבורה, קו השמאל, ומתחילה ספירת הת"ת, קו האמצעי, לפיכך הוכרחו המלאכים שמקו שמאל להפסיק שירתם. כי כבר התחיל שליטת קו האמצעי מבחינת מציאות הלילה, ואומרים שירה רק שעתיים. עד שנחלק הלילה, שמוכרחים להפסיק שירתם בנקודת החצות, משום שאז נכנס הקב"ה, קו האמצעי, בגן עדן, המלכות. וכבר עברו זמנם של הנמשכים מקו שמאל מלומר שירה.

כ) המלאכים של האשמורת השנייה הם לאחר חורבן הבית, אבלי ציון. שהם הבוכים על חורבן ביהמ"ק. ובתחילת ארבע השעות האמצעיות, קו השמאל, שבו נאחז בעיקר הס"א, פותחים ואומרים, על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו. ואלו הם שבוכים על נהרות בבל עִם ישראל. שזה משמע כמ"ש, גם בכינו. שהמשמעות של המילה גם, שגם אנו בכינו, כמו המלאכים. ומאין לנו שבכו שם? כי כתוב, הן אֶראֶלָם צעקו חוּצה. מהו חוצה? זהו בבל. משום שכל המלאכים ליוו השכינה עד בבל, ושם בכו עם ישראל. וע"כ פָּתחו, על נהרות בבל. וגמרו, זכור ה' לבני אֶדום.

כא) אז מתעורר הקב"ה במדרגותיו, ומכה ברקיעים, ומזדעזעים 12,000 עולמות, ושואג ובוכה. שכתוב, ה' ממרום ישאג, וממעון קודשו ייתן קולו, שאוֹג ישאג על נָוֵוהו. וזוכר שישראל בגלות, ומוריד שתי דמעות לים הגדול. ואז מתעורר שלהבת אחת שבצד צפון, ורוח אחד שבצד צפון מזדווג עם שלהבת ההוא, והשלהבת הולכת ומשוטטת בעולם. ובשעה ההיא נחלק הלילה, והשלהבת הולכת ומכה בכנפי התרנגול, והוא קורא. ואז נכנס הקב"ה בגן עדן.

שלוש אשמורות של הלילה הם ג' קווים של המלכות. ומאשמורת השנייה, קו שמאל, נמשך דינים עד שבא קו האמצעי, ומייחד השמאל עם קו הימין, שהחכמה שבשמאל מתלבשת בחסדים שבימין, ואז מאירה בשלמות. ואין קו השמאל נכנע להתייחד עם הימין, עד שקו האמצעי מעלה המסך דחיריק, בתחילה מבחינת מלכות דמדה"ד, הנקראת מנעולא, ואח"כ ממלכות הנמתקת בבינה, הנקראת מפתחא.

אז, מחמת הדינים דקו שמאל, מתעורר הקב"ה, קו האמצעי, במדרגותיו, ומכה ברקיעים, כלומר, שמזדווג במסך דחיריק. ו-12,000 העולמות הנמשכים מהארת החכמה שבשמאל, מזדעזעים מחמת המסך שממעט אותם לו"ק. והם במספר 12, כי כל קו וקו כלול מכל י"ב בחינות המלכות. ושואג ובוכה, כי מחמת המסך, הממעט לו"ק, קטנות, נבחן ששואג ובוכה. כי הקטנות מכונה בכייה, בעניין אותיות השניות לשם אהי"ה, שהם השם בוכ"ו. וזוכר שישראל סובלים בגלות מחמת הדינים דקו שמאל. ומוריד שתי דמעות לים הגדול, למלכות. שתי דמעות, שתי בחינות המלכויות, מפתחא ומנעולא, הכלולות במסך דחיריק. ומשום שהחכמה מכונה עיניים, נבחן מיעוט החכמה לדמעות.

אמנם כדי להמשיך מוחין דו"ק דחכמה, צריכים לגנוז הדינים דמנעולא. והזיווג דקו האמצעי צריך להיות רק על מסך דמפתחא. ואז מתעורר שלהבת אחת שבצד צפון, הדינים שבמסך דחיריק, הנקראים שלהבת. צד צפון, קו השמאל, לא יוכל להתעורר שם אלא רק המסך דמפתחא, המסך דמלכות שעלתה לבינה, שמחמת חזרת מלכות ההיא למקומה יצא קו השמאל. ועתה ע"י קו האמצעי חזרה והתעוררה שם עליית המלכות לבינה, מסך דמפתחא.

ורוח אחד שבצד צפון, קו האמצעי הנכלל בצפון, מזדווג עם השלהבת, עם המסך דמפתחא, ואז חזר ונמשך עליו מוחין דו"ק דחכמה. והמסך דמפתחא, המכונה שלהבת שבצד צפון, מתפשט בעולם, ומנעולא נגנזה ונעלמה. ובשעה ההיא נחלק הלילה, שאז מתחיל שליטת ת"ת, קו האמצעי, והלילה נחלק. כי חצי לילה הראשון הוא ב' קווים חו"ג, וחצי לילה השני הוא תו"מ. והשלהבת, מסך דמפתחא, מכה בכנפי התרנגול, שהוא מלאך גבריאל. והוא קורא, זהו הכרוז, שקורא לעורר בני אדם משנתם.

כי מחמת הדינים דשמאל נמשך שינה לבני אדם, שהוא הסתלקות המוחין. וע"י השלהבת שמעורר קו האמצעי בקו השמאל, מתייחד השמאל עם הימין. והמוחין דו"ק דחכמה, רחמים, מתעוררים. ונפסק השינה מהצדיקים. וע"ז רומז התרנגול, למטה, שבחצות לילה מגיע השלהבת, ההתעוררות, להכות עם ב' כנפיו זו בזו, שזה מורה על הייחוד דימין ושמאל. והוא קורא, שזה מורה על הכרוז שלמעלה, המפסיק שינה מהצדיקים. שגם התרנגול שלמטה בקריאה שלו, מעיר קצת אנשים משנתם. אז הקב"ה, קו האמצעי, נכנס בגן עדן, המלכות. כי אז מתחיל שליטת הת"ת, קו האמצעי.

כב) אין נחת להקב"ה עד שנכנס לגן עדן להשתעשע עם נשמות הצדיקים. והסימן לייחוד הזה, הוא מה שאמרה אסתר, המלכות, למלך, ז"א, כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד, שהוא שליטת הדינים דקו השמאל. ויאמר המלך, מי הוא זה? ואמרה, המן הרע הזה, הקליפה הנמשכת מקו שמאל. ואז נעשה הזיווג על מסך דחיריק דמפתחא. ואז כתוב, והמלך קם בחמתו ממשתה היין אל גינת הביתן. קם, המשכת מוחין, כמ"ש, ותקם בעוד לילה. ממשתה היין, מוחין דו"ק דחכמה. בחמתו, בהתפעלות מרוב הדינים שנמשכים מקו שמאל. אל גינת הביתן, גן העדן.

כג) בשעה שהקב"ה נכנס בגן העדן, כל עצי הגן, וכל אלו נשמות הצדיקים, פותחים ואומרים, שׂאו שערים ראשיכם, ויבוא מלך הכבוד. מי זה מלך הכבוד, ה' עיזוז וגיבור. ובשעה שנשמות הצדיקים, שהם בארץ, חוזרות לגופיהם, אז מחזקים אותן כל אלו המלאכים, ואומרים, הנה בָּרכו את ה', כל עבדי ה'. פסוק זה אומרים המחנה השלישי בארבע שעות האחרונות, קו האמצעי.

כד) והמחנה השלישי אומרים שירה, עד שאור הבוקר עולה, שאז משבחים לריבונם, כל אלו כוכבים ומזלות, וכל אלו מלאכים העליונים השולטים ביום, הנמשכים מז"א, כולם משבחים לריבונם ואומרים שירה. כמ"ש, בְּרון יחד כוכבי בוקר, ויריעו כל בני אלקים, כל המלאכים. כי בלילה אומרים שירה רק המלאכים, הנמשכים ממלכות. אבל ביום אומרים שירה גם המלאכים הנמשכים מז"א.

כה) בשעה שהשמש יוצא, ביום, אומרים ישראל שירה למטה, והשמש למעלה. בשעה שהשמש נוסע בגלגליו, פותח קול נעים, ואומר שירה, כמ"ש, הודו לה' קִראו בשמו, הודיעו בעמים עלילותיו, שירוּ לו זמרו לו. וישראל משבחים אל הקב"ה ביום. אם לא היו בני העולם אטומי הלב וסתומי עיניים, לא היו יכולים לעמוד מקול הנעימות של גלגל השמש, כשנוסע ומשבח לפני הקב"ה.

חזרה לראש הדף
Site location tree