מלאך המוות נמצא בין הנשים [מלאך המוות אשתכח ביני נשי]
כו) בתוך כך שעסקו רבי אלעזר ורבי יוסי בתורה, האיר היום. קמו והלכו לפני רבי שמעון. כיוון שראה אותם, אמר רבי שמעון, אלעזר בני, אתה והחברים הסתירו עצמכם ג' ימים אלו, שלא תצאו לחוץ, משום שמלאך המוות נמצא בעיר, ויש לו רשות לחבל, וכיוון שניתנה רשות למשחית, יכול להשחית כל מי שנראה לפניו.
כז) ועוד, כי האדם הנראה לפניו, מלאך המוות עולה ומשׂטין עליו ומזכיר עוונותיו, ומבקש דין מלפני הקב"ה, ואינו סר משם, עד שאותו האדם נידון, וניתנה לו רשות, והורג אותו.
כח) רוב בני העולם אינם מתים לפני זמנם, חוץ מאלו שאינם יודעים לשמור את עצמם. כי בשעה שמוציאים המת מביתו לבית הקברות, נמצא מלאך המוות בין הנשים, משום שכך דרכו שפיתה את חוה, ובגללה גרם המוות לכל העולם, שע"כ הוא ממית האדם. והגברים נמצאים עם המת. ומלאך המוות נכנס בין הנשים, בדרך עד בית הקברות.
כט) ויש לו רשות אז להמית בני אדם. והוא מסתכל בפניהם של הנראים לפניו בדרך לבית הקברות, מהשעה שמוציאים המת מביתו לבית הקברות, עד שחוזרים לביתם. ומשום זה, גורם מוות לכמה אנשים בעולם מטרם שמגיע זמנם. משום שעולה ומשׂטין ומזכיר עוונותיו של האדם לפני הקב"ה, והוא נידון על אלו העוונות, ומסתלק מטרם שמגיע זמנו.
ל) התיקון להישמר מפני מלאך המוות הוא, בשעה שנושאים המת לבית הקברות, יהפוך אדם את פניו ויעזוב הנשים, שיהיו אחר כתפיו. ואם הנשים מקדימות, יילך מאחוריהן, באופן, שלא יתראה עימהן פב"פ. ואחר שחוזרים מבית הקברות, לא יחזור באותה הדרך שהנשים עומדות, ולא יסתכל בהן כלל, אלא יַטֶה עצמו בדרך אחרת. ומשום שבני אדם אינם יודעים ואינם מסתכלים ע"ז, רוב העולם נידונים בדין ומסתלקים מטרם שבא זמנם.
לא) א"כ, האם טוב לאדם שלא ילווה המת? לא. כי האדם השומר את עצמו באופן הזה, הוא ראוי לאריכות ימים, ולעוה"ב.
לב) הראשונים התקינו לתקוע בשופר להוצאת המת מביתו לבית הקברות, לא בשביל המת לכבודו, אלא כדי להגן על האנשים החיים, שלא ישלוט עליהם מלאך המוות, להשׂטין למעלה.
לג) וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרֵעותם בחצוצרות. על הצר, זהו מלאך המוות. הצורר אתכם תמיד וממית בני אדם, ומבקש להמית את הכול. התיקון שלו, והרעותם. אם ברה"ש, ביום הדין למעלה, יורד מלאך המוות למטה, כדי להסתכל במעשה בני אדם, ולעלות למעלה להשׂטין עליהם. וישראל, שיודעים שמלאך המוות יורד למטה, ועולה למעלה להיות מקטרג עליהם, מקדימים לתקוע בשופר לייבב עליו, שלא יוכל להם, ולהגן עליהם.
לד) וכש"כ בשעה שעושה דין והורג בני אדם, ונמצא למטה. וכש"כ בשעה שהולכים לבית הקברות וחוזרים מבית הקברות. כי בשעה שנשים נושאות רגליהן עם המת, הוא יורד ונמצא לפניהן. שכתוב, רגליה יורדות מוות. יורדות למקום שנקרא מוות, שמלאך המוות בא לפניהן, בשעת נשיאת רגליהן ללוות המת. כי ע"כ גרמה חוה המוות לכל העולם.
לה) כתוב, כן דרך אישה מְנָאָפֶת, אכלה ומחתה פיה ואמרה, לא פעלתי אוֶון. כן דרך אישה מנאפת, זהו מלאך המוות. אכלה ומחתה פיה, ששורף העולם בלהבות שלו, וממית אנשים מטרם שמגיע זמנם. ואמרה, לא פעלתי אוון, כי דין ביקש עליהם ונתפסו בעוונם, ובדין אמת מתו.
לו) בשעה שעשו ישראל את העגל, ומתו כל אלו ההמונים, היה מלאך המוות נמצא בין הנשים בתוך מחנה ישראל. כיוון שראה משה, שמלאך המוות נמצא בין הנשים, ומחנה ישראל ביניהן, מיד הקהיל את כל האנשים בפני עצמם. כמ"ש, ויקהל משה את כל עדת בני ישראל. אלו הם הגברים, שהקהיל אותם והפריד אותם לבדם.
לז) ומלאך המוות לא היה נפרד מהנשים, עד שהוקם ביהמ"ק, שכתוב, ויקם משה את המשכן. ואפילו בשעה שהנשים היו מביאות נדבה למשכן, לא עבר מהן. עד שראה משה, ונתן עצה אל האנשים, שלא יבואו עימהן בחיבור אחד, ולא יתראו פב"פ, אלא שילכו אחר כתפיהן. כמ"ש, ויבואו האנשים על הנשים. לא כתוב, ויביאו, אלא כתוב, ויבואו. שהאנשים לא היו הולכים עימהן, בדרך אחת, אלא אחר כתפיהן. משום שמלאך המוות לא נפרד מהן עד שהוקם המשכן.
לח) אין מלאך המוות נמצא בין פחות משבע נשים, ולא פחות מעשר. בדרך הוא נמצא בשבע נשים בגלוי, ומבקש דין. ואם יש עשר נשים, הוא משׂטין להמית. ומשום שנמצא גלוי ביניהן בדרך, כתוב, ויבואו האנשים על הנשים, אחר כתפיהן.
לט) ויאמר ה' אל נוח, בוא אתה וכל ביתך אל התיבה. האם לא יכול הקב"ה לשמור את נוח במקום אחד בעולם, שיהיה מבול בכל העולם, ולא יהיה באותו המקום? או לשמור אותו בארץ ישראל, כמ"ש בה, לא גוּשמה ביום זעם, שלא ירדו עליה מי המבול?
מ) אלא כיוון שהמשחית ירד לעולם, מי שלא סגר את עצמו, ונמצא לפניו בגלוי, מתחייב בנפשו, כי המית את עצמו. כמ"ש, הימלט על נפשך אל תביט אחריך, משום שהמשחית הלך אחר כתפיו, ואם החזיר ראשו והסתכל בו פב"פ, היה יכול להזיק לו.
מא) וע"כ כתוב בנוח, ויסגור ה' בעדו, שלא יתראה לפני המשחית, ולא ישלוט עליו מלאך המוות.
מב) ויקהל משה. חוזר פעם שנייה על מעשה המשכן, כמקודם בפרשת תרומה. מעשה המשכן לא נעשה אלא מישראל לבדם, ולא מערב רב. משום שהערב רב המשיכו בחזרה את מלאך המוות לרדת לעולם. כיוון שהסתכל משה בזה, השליך הערב רב לחוץ, והקהיל את ישראל לבדם. כמ"ש, ויקהל משה את כל עדת בני ישראל. משא"כ בפרשת תרומה, כתוב, מאת כל איש אשר יִידבֶנו ליבו תיקחו את תרומתי. שגם הערב רב היו בכלל. וע"כ היה צריך לומר מעשה המשכן פעם שנייה.