אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת ויקהל, חלק א' / כוונת התפילה

כוונת התפילה

קז) בכל יום קורא כרוז, לכל בני העולם, בכם תלוי דבר זה, שכתוב, קחו מאיתכם תרומה לה'. ואם תאמרו, שהדבר קשה מכם, כתוב, כל נדיב לבו יביאֶהָ.

קח) מכאן הסוד לתפילה. כי אדם הירא מריבונו ומכוון ליבו ורצונו בתפילה, הוא מתקן תיקון העליון. בתחילה בשירות ובתשבחות, שאומרים מלאכים העליונים למעלה, ובסדר ההוא של תשבחות שאומרים ישראל למטה, המלכות מקשטת עצמה, ומיתקנת בתיקוניה, כאישה המתקשטת לבעלה.

קט) ובסדר התפילה, בתיקון של תפילה בישיבה, מברכת יוצר אור ועד תפילת שמונה עשרה, שבעמידה, התקינו כל אלו העלָמות, ז' הנערות של המלכות וכל אלו מתקשטים עימה. לאחר שניתקן הכול ונסדר, כשמגיעים למילים, אמת ויציב, אז מיתקן הכול, היא והעלמות שלה, עד שמגיעים למילים, גאל ישראל. ואז צריכים הכול לעמוד על מעמדם.

קי) משום שכאשר אדם מגיע למילים אמת ויציב, והכול כבר ניתקן, העלמות נושאות המלכות, והיא נושאת עצמה אל מלך העליון, ז"א. כיוון שמגיעים למילים, גאל ישראל, אז מלך הקדוש העליון נוסע במדרגותיו בסדר ג' קווים, המאירים רק בנסיעה. ויוצא לקבל את המלכות.

קיא) ואנו, מפני מלך העליון, צריכים לעמוד על מעמדנו באימה וברעדה, כי אז מושיט לה ימינו בברכת, מגן אברהם, שהוא קו ימין. ואח"כ שמאלו ששם תחת ראשה בברכת, אתה גיבור, קו שמאל. ואח"כ מתחבקים שניהם יחד בנשיקין בברכת, האל הקדוש, קו האמצעי. ומשם ולמעלה הן נשיקין עד ג' אחרונות. ואלו הם שלוש הברכות הראשונות של תפילת שמונה עשרה. וצריך האדם לשים ליבו ורצונו, ולכוון בכל אלו התיקונים והסדרים של התפילה, פיו וליבו ורצונו יחד.

קיב) עתה שמלך העליון והמלכות הם בחיבור בחדווה באלו הנשיקין, מי שצריך לשאול שאלות ובקשות ישאל, כי אז הוא שעת רצון. כיוון שביקש האדם בקשותיו מלפני המלך והמלכה בי"ב ברכות האמצעיות, אז יתקין עצמו ברצונו וליבו לשלוש ברכות האחרונות, לעורר חדווה שבסתר. כי מאלו שלוש ברכות הוא מתברך בדבקות אחרת, בזיווג. והאדם יתקן את עצמו לצאת מפניהם ולהניח אותם בחדווה מוסתרת שבאלו שלוש ברכות. ועכ"ז צריך להיות רצונו, שהתחתונים יתברכו מאלו הברכות של חדווה המוסתרת.

קיג) ואז צריך ליפול על פניו, ולמסור את נפשו, בשעה שהמלכות אוחזת הנפשות והרוחות. אז היא השעה למסור נפשו בתוך אלו הנפשות שאוחזת. כי אז צרור החיים, המלכות, הוא כראוי.

קיד) דבר זה שמעתי בין הסודות של רבי שמעון, ולא ניתנה לי רשות לגלות, חוץ מכם חסידים העליונים. שאם בשעה שהמלכות אוחזת הנפשות והרוחות של בני האדם, ברצון אחד של הדבקות, האדם שם ליבו ורצונו לזה, ונותן נפשו בדבקות ברצון ההוא, לכלול נפשו באותה הדבקות, אם בשעה ההיא, התקבלה מסירת נפשו, ברצון הנפשות והרוחות והנשמות שאוחזת, זהו אדם שנצרר בצרור החיים, בעוה"ז ובעוה"ב.

קטו) ועוד שהמלך והמטרוניתא, תו"מ, צריכים להיכלל מכל הצדדים מלמעלה ומלמטה, ולהתעטר בנשמות בכל הצדדים. היא מתעטרת בנשמות מלמעלה ומתעטרת בנשמות מלמטה, מאותם שמוסרים לה נשמתם. ואם האדם מכוון ליבו ורצונו לכל זה, ומוסר לה נפשו מלמטה בדבקות וברצון, אז הקב"ה קורא לו שלום למטה, כעין שלום של מעלה, יסוד, המברך את המלכה, ומכליל אותה ומעטיר אותה מכל הצדדים.

קטז) אף כך האדם הזה, הקב"ה קורא לו שלום. כמ"ש, ויקרא לו ה' שלום. וכל ימיו קוראים לו כך למעלה, שלום. משום שהכליל והעטיר את המלכה מלמטה, כעין שלום הזה שלמעלה, יסוד.

קיז) וכשהאדם ההוא מסתלק מעוה"ז, נשמתו עולה ובוקעת בכל אלו הרקיעים. ואין מי שיעכב בידה. והקב"ה קורא לה ואומר, יבוא שלום. והשכינה אומרת, ינוחו על משכבותם, ויפתחו לה י"ג (13) הרים של אפרסמון הטהור. ולא יהיה מי שיעכב בידה. וע"כ, אשרי מי ששם ליבו ורצונו לזה. וע"כ כתוב, כל נדיב ליבו יביאה את תרומת ה', אל מלך העליון.

קיח) אמר רבי אבא, אוי רבי שמעון, אתה בחיים, ואני כבר בוכה עליך. לא עליך אני בוכה, אלא אני בוכה על החברים, ואני בוכה על העולם, שיישארו יתומים ממך, אחר פטירתך מן העולם. רבי שמעון הוא כאור הנר, הדולק למעלה ודולק למטה. ובאור שהדליק למטה מאירים כל בני העולם. אוי לעולם כשיסתלק האור שלמטה, ויבוא בתוך האור של מעלה. מי יאיר אור התורה לעולם.

קיט) וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו את כל אשר ציווה ה'. בשעה שהקב"ה אמר למשה, הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם, הסתכל בכל ישראל ולא מצא נבונים. כמ"ש, ואקח את ראשי שבטיכם, אנשים חכמים וידועים. ואילו נבונים, לא כתוב. שנבון מדרגה עליונה מחכם, ע"כ לא מצא נבונים, שנבון חשוב מחכם.

קכ) מה ההבדל בין חכם לנבון? הרי אפילו תלמיד המַחְכים לרבו, נקרא חכם? חכם, היודע בשל עצמו כל מה שצריך. נבון, כמה מדרגות יש בו. כי מסתכל בכל דבר, ויודע בעצמו ובאחרים. כמ"ש, יודע צדיק נפש בהמתו. שהצדיק, יסוד, משפיע אל המלכות, הוי"ה דב"ן, שבהמה היא בגי' ב"ן (52). וכמ"ש, צדיק מושל יראת אלקים. שהצדיק, יסוד, מושל ומשפיע אל המלכות, הנקראת יראת אלקים.

וחכם, הוא מבחינת המלכות, שנקראת חכם לב. חכם בלב, משום שהחכמה נמצאת בלב, במלכות ולא במקום אחר. ונבון הוא למעלה ולמטה, הוא מסתכל בשל עצמו ובאחרים. חכם, הוא מלכות, שממנה מתגלה החכמה. ונבון, הוא יסוד, צדיק, גבוה ממלכות.

ונודע שהחכמה שבמלכות מאירה רק מלמטה למעלה. ולכן נאמר, שחכם יודע בשל עצמו כל מה שצריך, כלומר, שיודע רק לעצמו, ואינו יכול להשפיע למטה לאחרים. חכם בלב ולא במקום אחר, כי הלב, המלכות, מקבלת מלמטה למעלה, ולא מלמעלה למטה, שהוא מקום אחר. והיסוד, נבון, משפיע החסדים מלמעלה למטה, שמקבל לעצמו ומשפיע למטה לאחרים, למלכות, כמ"ש, יודע צדיק נפש בהמתו. וכמ"ש, צדיק מושל יראת אלקים.

חזרה לראש הדף
Site location tree