אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת ויקהל, חלק א' / יונה שירד לאונייה [יונה דנחית לספינה]

יונה שירד לאונייה [יונה דנחית לספינה]

פא) כאן יש לנו סֶמֶך בלבד, כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו, על מעשה בני האדם בעוה"ז. יונה שירד לאונייה, זהו הנשמה של האדם, שיורדת לעוה"ז, להיות בגופו של אדם. נקראת יונה, משום שאחר שהשתתפה בגוף, אז היא יונה בעוה"ז, שהיא מרוּמה מהגוף שמאנה אותה, כמ"ש, ולא תונוּ איש את עמיתו. ואז הולך האדם בעוה"ז כאונייה בים הגדול החושבת להישבר. כמ"ש, והאונייה חיש בהלהישבר.

פב) כשהאדם בעוה"ז חוטא וחושב שהוא ברח מאדונו, כי אדונו אינו משגיח בעוה"ז, אז מטיל הקב"ה רוח סערה חזקה, שזה גזרת הדין, העומדת תמיד לפני הקב"ה, ומבקשת מלפניו דין על האדם. ורוח סערה מגיע אל האונייה, ומזכיר עוונותיו של האדם לתפוס אותו.

פג) כיוון שנתפס האדם ע"י סערה בבית חוליו, כתוב, ויונה ירד אל ירכתי הספינה וישכב ויירדם. אע"פ שהאדם בבית חוליו, אין הנשמה מתעוררת לשוב לפני אדונה לפדות עוונותיו. כתוב, ויקרב אליו רב החובל. רב החובל זהו יצה"ט, שמנהיג הכול. וכתוב, ויאמר לו, מה לך נרדם, קום קרא אל אלקיך. אין השעה לנום, כי מעלים אותך לדין על כל מה שעשית בעוה"ז, שוב מעוונותיך.

פד) הסתכל בדברים אלו, ושוב לאדונך. כמ"ש, מה מלאכתך ומאין תבוא, מה אַרצֶך וְאֵי מזֵה עַם אתה. מה מלאכתך, שעסקת בה בעוה"ז. ותתוודה עליה לפני אדונך. הסתכל מאין באת, מִטיפה סרוחה, ולא תתגאה לפניו. מה ארצך, הסתכל שאתה נברא מארץ, ולארץ תשוב. ואי מזה עם אתה, הסתכל, אם יש לך זכות אבות שתגן עליך.

פה) כיוון שמעלים אותו לדון בב"ד של מעלה, סערה, שהיא גזרת הדין הסוער על האדם, מבקשת מהמלך לדון אלו האסירים של המלך, וכולם באים לפניו אחד אחד, בה בשעה, מתקרב ב"ד. יש מהם שפותחים בזכות, ויש מהם שפותחים בחוב. וגזרת הדין מבקשת דין.

פו) ואם אדם לא זכה בדין, כתוב, ויחתרו האנשים להשיב אל היבשה ולא יכוֹלוּ. אלו שלימדו עליו זכות, משתדלים להשיב אותו לעוה"ז ואינם יכולים, כי הים הולך וסוער עליהם, גזרת הדין הולך וסוער בעוונותיו של האדם ומתגבר בגללם.

פז) אז יורדים עליו ג' שליחים ממונים:

א.הכותב כל הזכויות וכל החובות, שעשה בעוה"ז, כנגד ב' קווים, שהזכויות בקו ימין והחובות בקו שמאל,

ב. שעושה חשבון הימים, כנגד קו המכריע השוקל אותם,

ג. שהיה הולך עימו כשהיה במעי אימו בירחי העיבור, שהוא המלכות.

והרי שגזרת הדין אינו שוכך, עד עת ההוא שכתוב, וישאו את יונה. וישאו, כשנושאים אותו מביתו לבית הקברות.

פח) אז מכריזים עליו. אם הוא צדיק, מכריזים עליו ואומרים, תנו כבוד לצורת המלך. כמ"ש, יבוא שלום ינוחו על משכבותם הולך נְכוֹחו. וכמ"ש, והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך. ואם הוא רשע, מכריזים עליו ואומרים, אוי לו לפלוני, טוב לו שלא נברא. אז כתוב, ויטילוהו אל הים ויעמוד הים מזעפו. כשמכניסים אותו אל הקבר, מקום הדין, אז גזרת הדין שהיה סוער ומבקש עליו דין, שכך עתה מזעפו. כי התקיים מה שחפץ. והדג שבלע אותו, זהו הקבר.

פט) ויהי יונה במעי הדג שלושה ימים ושלושה לילות. מעיו של הדג הם בטן שְׁאול. שלושה ימים ושלושה לילות, אלו הם ג' ימים שהאדם בקבר ומתבקעים מעיו.

צ) אחר ג' ימים, טינוף ההוא שבמעיו, מתהפך על פניו, ואומר לו, קח מה שנתת בי, אכלת ושתית כל היום ולא נתת לעני, וכל ימיך היו כחגים וכמועדים, והעניים היו רעבים, שלא אכלו עימך, קח מה שנתת בי.

צא) לאח"ז מג' ימים והלאה, אז נידון האדם על מה שהסתכל במה שאסור, ועל מה שעשה דברים האסורים, ועל שהלך לדברי עבירה. וזה נמשך עד 30 יום. כל אלו 30 יום נידונים הנפש והגוף יחד. ומשום זה, נמצאת הנשמה למטה בארץ, שאינה עולה למקומה, כמו אישה שיושבת לחוץ כל ימי טומאתה. ואח"כ הנשמה עולה, והגוף נרקב בעפר. עד שיתעורר הקב"ה להחיות המתים.

צב) ועתיד קול אחד, להתעורר בבית הקברות, ויאמר, הקיצו ורננו שוכני עפר, כי טל אורות טַלֶךָ וארץ רפאים תפיל. זה יהיה כשיהיה נעבר מלאך המוות מן העולם, שכתוב, בילע המוות לנצח. כיוון שבילע המוות לנצח, אח"כ כתוב, ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים, וחרפת עמו יסיר מעל הארץ. אז כתוב, ויאמר ה' לדג, ויקא את יונה אל היבשה.

צג) כיוון שהתעורר קול בין הקברים, אז כל הקברים יקיאו את המתים שבהם לחוץ. כמ"ש, וארץ רפאים תפיל, שיקיא אותו לחוץ. רפאים, הם אותם שקיבלו רפואה, ונרפאו, והיו כמקודם לכן. ונרפאו עצמות אל עצמות. ואלו נקראים רפאים.

צד) הרי כתוב, רפאים בל יקומו? אלא כל בני העולם נרפאו בעצמם בבית הקברות, אבל אותם שלא האמינו בתחיית המתים, לא יקומו לתחייה. וע"ז כתוב, רפאים בל יקומו. אשרי חלקם של ישראל, שכתוב בהם, נְבֵלָתי יקוּמוּן.

צה) הדג הזה, כיוון שבלע את יונה, מת, ובו היה יונה ג' ימים. אח"כ חזר לתחייה כמקודם, והקיא את יונה לחוץ. כמ"ש, ויתפלל יונה אל ה' אלקיו ממעי הדגה. כעין זה עתידה ארץ ישראל להתעורר בתחילה, שתיטהר מכל הרשעים, כמו הדגה של יונה, שקמה לתחייה. ואח"כ כתוב, וארץ רפאים תפיל, שתקיא המתים לתחייה.

צו) שבעה דינים יעברו על האדם, כשיוצא ונפטר מן העולם:

א.דין העליון כשיוצא הרוח מהגוף,

ב. כשמעשיו ודבריו הולכים לפניו ומכריזים עליו,

ג. כשנכנס לקבר,

ד. הדין של הקבר,

ה. דין התולעים,

ו. דין הגיהינום,

ז. דין הרוח, ההולך ומשוטט בעולם, ואין לו מקום מנוחה, עד שיהיו נטהרים ונשלמים מעשיו. משום זה צריך האדם להסתכל תמיד במעשיו וישוב לפני אדונו.

צז) וכשהסתכל דוד המלך בדינים אלו של האדם, הקדים ואמר, ברכי נפשי את ה', מטרם שתצא מן העולם, בעוד שאת נמצאת עם הגוף. ואמר, וכל קרָביי אֶת שם קודשו, הם איברי הגוף המשתתפים יחד עם הרוח. עתה שאתם נמצאים עם הנפש, הקדימו לברך את השם הקדוש, מטרם שיגיע הזמן, שלא תוכלו לברך ולשוב בתשובה. וע"ז אמר, ברכי נפשי את ה' הללויה.

צח) קחו מאיתכם תרומה לה'. כשהקב"ה ברא את העולם, לא ברא אותו אלא כדי שיבואו ישראל ויקבלו התורה. בתורה נברא העולם ועל התורה עומד. כמ"ש, אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמיים וארץ לא שמתי. התורה היא אריכות החיים בעוה"ז, והיא אריכות החיים בעוה"ב.

צט) וכל מי שמשתדל בתורה, כאילו משתדל בהיכל הקב"ה, שהיכל העליון של הקב"ה, המלכות, הוא תורה. כלומר, תשבע"פ, המלכות. וכשהאדם עוסק בתורה, הקב"ה עומד שם ומקשיב לקולו, והאדם ניצל מג' דינים, מדין שבעוה"ז, ומדין של מלאך המוות, שאינו יכול לשלוט עליו, ומדין של גיהינום.

חזרה לראש הדף
Site location tree