אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת ויקהל, חלק ב' / הרקיעים שעל גן עדן

הרקיעים שעל גן עדן

רצב) בגן עדן שלמטה, גן עדן הארץ, הרקיע העומד עליו, יש בו סודות עליונים. כשעשה הקב"ה את הרקיע, הביא אש ומים מכיסא הכבוד, עולם הבריאה, וחיבר אותם יחד, ועשה מהם רקיע למטה על הארץ שלנו. והתפשטו עד שהגיעו למקום גן עדן, ולא התפשטו יותר. מה עשה הקב"ה? לקח משמיים עליונים הקדושים, חו"ב דז"א, הנקרא שמיים דאצילות, אש ומים אחרים, הנמצאים ואינם נמצאים, המתגלים ואינם מתגלים. ומאלו אש ומים, שנלקחו משמיים העליונים, עשה מהם התפשטות הרקיע, ופרשׂ אותם על גן עדן שלמטה. והרקיע הזה, דעת, מתחבר עם הרקיע האחר, שעל הארץ שלנו, ת"ת.

הרקיע הוא סיום החדש, שנעשה בכל מדרגה, מחמת עליית המלכות לבינה של כל מדרגה. ולפעמים נאמר, שקו האמצעי נקרא רקיע, שהוא השמיים, ת"ת. כי הסיום החדש נעשה בנקודת החולם, ששם עלתה המלכות לבינה.

אמנם עם יציאת נקודת השורוק, קו שמאל, נעשה מחלוקת, שרצה לבטל לגמרי הסיום הזה, ולהאיר מלמעלה למטה. עד שבא קו אמצעי והכריע, שהשמאל יאיר רק מלמטה למעלה, והסיום החדש לא יתבטל. שאז הוכרחו הבינה ותו"מ, שהיו למטה מסיום החדש, לעלות למעלה מסיום החדש, ולהתחבר למדרגתם. הרי שקו האמצעי עשה הסיום החדש, שנעשה בנקודת החולם, שיהיה קבוע וקיים תמיד. ונמצא, שסיום החדש נעשה לקביעות בקו אמצעי, מסך דחיריק. וע"כ פעם קוראים את הרקיע בשם סיום החדש דצ"ב, ופעם בשם קו אמצעי.

וכמו שיש שמיים וארץ באצילות, שקו האמצעי, ז"א, הכולל חג"ת נה"י, נקרא שמיים דאצילות, ומתחתיו המלכות הכוללת, הנקראת ארץ. כך יש בעולם העשיה שמיים וארץ, שהשמיים קו אמצעי, הכולל חג"ת נה"י, ומתחתיו המלכות דעשיה, הנקראת ארץ.

ונאמר, השמיים למטה בעולם עשיה, הן עשר יריעות. כי אלו חג"ת נה"י שבקו האמצעי, כוללים ע"ס. כי החסד כולל כח"ב, והיסוד שבו כולל מלכות, עטרת יסוד. והם עשר יריעות, כמ"ש, נוטה שמיים כיריעה. אמנם המלכות שבו, עטרה, אינה מלכות האמיתית, אלא שכלולה ביסוד. וע"כ אנו מחשיבים אותם רק לתשעה רקיעים. והמלכות הוא הארץ, שמתחת הרקיע לגמרי, שהוא העשירית.

וכמו שהשמיים דעשיה כולל עשרה רקיעים, כך הארץ דעשיה כוללת ע"ס, שהם שבע ארצות. והעליונה שבהם, בינה, הכוללת ג"ר, היא הארץ שאנו יושבים עליה. אמנם גם בינה זו של ארצות דעשיה, שאנו יושבים עליה, נחלקת לע"ס, ואנו יושבים רק בז"ת דבינה זו, שארץ ישראל היא יסוד שבהן. והבינה דבינה הזו הכוללת ג"ר, הוא גן עדן הארץ.

כל עשר יריעות דשמיים דעשיה, הם ע"ס דת"ת, הכולל חג"ת נה"י. ומאין יצא קו האמצעי, הלוא הוא תולדה מהכרעת ב' קווים ימין ושמאל שבבינה, אש ומים, בעניין שלושה יוצאים מאחד, אחד זוכה בשלושתם? ומאיזה בינה יצא קו האמצעי דעשיה, בעת שבינה אמיתית לא בעשיה ולא ביצירה?

מאש ומים שבבינה דעולם הבריאה, הנקראת כיסא הכבוד, שקו האמצעי שיתף וחיבר אותם יחד, כשלושה היוצאים מאחד, יצא הרקיע למטה, שהם עשרה רקיעים דעשיה, אחד זוכה בשלושתם. ומבריאה נמשך לעולם עשיה, כי למטה מעולם הבריאה אין קומת בינה, שקו אמצעי יחבר ב' קווים שבה.

אמנם קומת בינה שיש בעולם הבריאה, נבחנת רק לחיצוניות הבינה. אשר קו האמצעי, היוצא ממנו, אינו דעת, אלא ת"ת, ז"ת. וזה מספיק להיות רקיעים על ז"ת דארץ העשיה, וגם על ארץ שאנו יושבים עליה, ז"ת דבינה דארץ העשיה. אבל גן העדן, בינה דבינה דארץ העשיה, שקו אמצעי שלה צריך להיות דעת, קו אמצעי דג"ר ממש, ואיך יספיק לזה קו אמצעי, היוצא מאש ומים דבינה דבריאה, שהיא רק חיצוניות דת"ת?

מתוך שהרקיעים ההם נמשכו מאש ומים דבינה דבריאה, שהם חיצוניות ות"ת הכולל עשר יריעות, וא"כ איך יוכלו לחופף על גן עדן, שהוא בינה דבינה דארץ העשיה, שקו האמצעי החופף עליו, צריך להיות קו אמצעי דג"ר ממש, שהוא דעת? וע"כ כיוון שהגיעו לגן עדן הארץ, ישבו, ולא יכלו להתפשט על גן עדן. ואע"פ שגם הארץ שלנו היא מבינה דארץ העשיה, אמנם רק מז"ת דבינה זו, חיצוניות הבינה, וע"כ מספיק להם קו האמצעי מאש ומים דבריאה. משא"כ גן העדן, הבינה דבינה הזאת, ג"ר ממש, צריכים לקו אמצעי מג"ר ממש.

ולקח הקב"ה מקו האמצעי, המכריע בין חו"ב דז"א, הנקרא שמיים, שהוא קו האמצעי דג"ר דז"א, הנקרא דעת. ומדעת הזה התפשט הרקיע שעל גן העדן הארץ. ועשה מהם התפשטות הרקיע, הכרעה בין אש ומים, שהוא קו אמצעי, הנקרא רקיע, דעת, ופרשׂ אותם על גן עדן שלמטה, בינה דבינה דארץ העשיה. ומתחבר עם הרקיע האחר, כטבע הדעת, המתחבר ומתפשט לחג"ת נה"י, ת"ת, כך מתחבר הרקיע הזה, דעת, עם שאר הרקיעים דעשיה, שהם ת"ת.

ונאמר, הנמצאים ואינם נמצאים, המתגלים ואינם מתגלים, שאש ומים, חו"ב דז"א, אינם דאו"א עילאין דז"א, שהם אינם נמצאים בהשגה כלל, ובהם אין מתגלה החכמה, אלא שהם חו"ב דישסו"ת דז"א, שבהם מתגלה החכמה בדעת, והם נמצאים בהשגה. אמנם לא במקומם בז"א, אלא אחר שמתפשטים למלכות. הנמצאים ואינם נמצאים, המתגלים ואינם מתגלים, שמצד אחד יצא בהם הי' מאויר ומתגלה החכמה, ונמצאים משום זה בהשגה. ומצד אחר, אינם נמצאים ואינם מתגלים, שהרי במקום ז"א אינם נמצאים בהשגה, אלא אחר התפשטותם למלכות, ששם מקום גילוי החכמה.

רצג) ארבעה צבעים בהתפשטות הרקיע שעל הגן, לבן אדום ירוק ושחור, שהם ג' קווים, ימין שמאל אמצע, לבן אדום ירוק. ושחור, המלכות, המקבלת ג' הקווים האלו. אצל אלו הצבעים יש ד' פתחים למטה מהתפשטות הרקיע. והם פתוחים לד' צדדי הרקיע שעל הגן. דרום צפון הם חו"ג, מזרח מערב תו"מ. מאלו אש ומים, חו"ב דז"א, שהרקיע נעשה מהם, נפתחים בד' פתחים האלו, ד' אורות.

רצד) לצד ימין בפתח ההוא, מתוך התפשטות צד המים שברקיע, שנעשה מאש ומים, מאור החסדים, מאירים ב' אורות בב' פתחים. בפתח שבימין שבצד דרום, חסד, ובפתח כנגד הפנים, בצד מזרח, ת"ת. כי מזרח ומערב מכונים פנים ואחור. ואור החסדים מאיר גם בת"ת.

רצה) בתוך האור המאיר לצד ימין, נרשמת אות אחת, מאירה ובולטת ומתנוצצת בהתנוצצות מתוך האור הזה. והיא אות מ', אות הראשונה של מיכאל. ועומדת באמצע אור שבפתח. אות זו עולה ויורדת ואינה עומדת במקום אחד. אור שבצד ימין לוקח האות ההיא ומוציא אותה. וע"כ אינה עומדת במקום אחד. כמ"ש, והחיות רצוֹא וָשוֹב. שאינן עומדות במקום אחד.

רצו) בתוך האור המאיר כנגד הפנים, מזרח, ת"ת, נרשמת אות אחת, המאירה ובולטת ומתנוצצת בהתנוצצות בתוך האור ההוא. והוא אות ר', אות ראשונה של המלאך רפאל. ולפעמים נראה ב', אות ראשונה של המלאך בוֹאל. ועומדת באמצע אור של הפתח. ועולה ויורדת. לפעמים מתגלה ולפעמים אינה מתגלה. ואינה עומדת במקום אחד. כמ"ש, והחיות רצוא ושוב. אלו שתי אותיות עומדות באמצע אור שני הפתחים. וכשנשמות הצדיקים באות לגן עדן, אלו שתי אותיות יוצאות מתוך האור ההוא ועומדות על הנשמה ההיא. ועולות ויורדות, כמ"ש, רצוא ושוב.

רצז) מאלו שני פתחים מקדימים ויורדים מלמעלה שתי מרכבות. מרכבה עליונה של מיכאל, רב הסגנים. מרכבה השנייה של ממונה העליון בואל, המשמש המכובד רפאל. ואלו יורדים ועומדים על הנשמה, ואומרים לה, שלום בואך. יבוא שלום. אז אלו שתי אותיות עולות ועומדות במקומן ונגנזות תוך אור של הפתחים.

רצח) שני פתחים אחרים, הנה שני אורות אחרים לוהטים מאור האש באלו הפתחים, אחד לצד שמאל ואחד לאחור. שתי אותיות אחרות לוהטות באלו האורות ומתנוצצות בתוכם. אות אחת ג', ואות אחת נ', שהן אותיות ראשונות של המלאך גבריאל, ושל המלאך נוּריאל. וכשהאותיות הראשונות חוזרות למקומם, אלו שתי אותיות אחרות מתנוצצות ועולות ויורדות, יוצאות מאלו האורות שבפתחים, ועומדות על הנשמה.

רצט) אז יורדות שתי מרכבות משני הפתחים האלו. מרכבה אחת היא מרכבה של גבריאל, ממונה עליון ומכובד. מרכבה השנייה היא מרכבה קדושה של נוריאל, ממונה עליון. ויורדים מהפתחים האלו ועומדים על הנשמה. והאותיות ג' נ' חוזרות למקומן.

בסיום החדש, שנעשה באמצע המדרגה בנקודת החולם, מחמת עליית המלכות לבינה, נעשה פתח בשביל התחתון, שיוכל לעלות לעליון ולקבל ממנו המוחין. ולולא סיום החדש הזה, שנעשה באמצע כל מדרגה, לא היה שום מבוא ופתח, שיוכל התחתון להתרומם משהו למעלה ממדרגתו. לכן בתחילה נעשה פתח באמצע. ומפתח ההוא התפשטו ויצאו ד' פתחים לד' צדדים מתחת הרקיעים.

עניין הרקיע הוא קו האמצעי, המקיים את הסיום החדש, שנעשה באמצע המדרגה, בנקודת החיריק, במקום בינה שבה. שאפילו אחר שחזרה המלכות וירדה ממקום בינה למקומה עצמה, לא התבטל הסיום החדש מחמת זה, ואותם חצי בינה ותו"מ שנטהרו מסיום החדש מכוח ירידת המלכות, אינם מתחברים למדרגתם בהיותם במקומם, אלא צריכים לעלות למעלה מסיום החדש, ושם הם מתחברים למדרגתם.

ורקיע האחרון של ט' רקיעים, יסוד, נמצא במקום סיום החדש שנקבע, באמצע המדרגה במקום בינה של המדרגה. ופתח הזה הוא סיום החדש עצמו, שנהפך לפתח בשביל התחתון, הוא עומד באמצע המדרגה, במקום סיום החדש, והוא תחת כל ט' הרקיעים, ברקיע היסוד בסיומו, ששם עומד הסיום החדש שבאמצע המדרגה.

מפתח ההוא שבאמצע הרקיעים שבגן, יוצא אור אחד שנחלק לד' צדדים בד' פתחים. הפתח שנעשה בשביל התחתון, במקום הסיום החדש, העומד באמצע המדרגה, במקום בינה, משם יוצא האור אל התחתון, שהם חו"ג תו"מ. תחילה עולה התחתון דרך הפתח ההוא לעליון עם הבינה ותו"מ דעליון, מרקיע ולמעלה. ושם מקבל האורות חו"ג תו"מ. ואח"כ יורד התחתון למקומו עם המוחין האלו. והאור נחלק לד' צדדים, חו"ג תו"מ, בד' פתחים. שלכל מוח נבחן פתח מיוחד, שלמוח החסד מאיר הפתח שבדרום, ולמוח הגבורה מאיר הפתח שבצפון, ולמוח הת"ת מאיר הפתח שבמזרח, ולמוח המלכות מאיר הפתח שבמערב.

וארבעה צבעים בהתפשטות הרקיע שעל הגן, ד' מוחין חו"ג תו"מ, שהם ג' קווים ומלכות המקבלת אותם, והם מאירים בתוך הרקיע שעל הגן, שהוא בינה דבינה של מלכות דעשיה. גם הרקיע הזה מתחלק לט' רקיעים, ומקבל הארתו מחו"ב דז"א דאצילות. אצל אלו הצבעים יש ד' פתחים למטה מהתפשטות הרקיע. ואין הפתחים במקום הצבעים. כי הצבעים הם ברקיע עצמו, מיסוד דרקיע ולמעלה. אבל הפתחים הם תחת יסוד הרקיע, בסיומו ממש, בסיום החדש שנעשה באמצע המדרגה, שנהפך לפתח בשביל המדרגה התחתונה, שהיא נשמות הצדיקים שבגן עדן. והם מקבלים הארות ד' צבעים שבתוך הרקיעים. ע"כ אלו הצבעים ממשיכים מהם, אבל הפתחים אינם עומדים עימהם במקום אחד.

ומאלו אש ומים, חו"ב דז"א, שהרקיע נעשה מהם, נפתחים בד' פתחים האלו, ד' אורות. כי אלו אש ומים הם ב' קווים ימין ושמאל דז"א דאצילות, אשר הרקיע דז"א, הדעת, הוא קו האמצעי המייחד אותם, והוא ג' צבעים, לבן אדום וירוק, והמלכות המחוברת בדעת, גוון שחור. ומאורות אלו נמשכים אל הפתחים חו"ג תו"מ, שכל מוח מאיר דרך הפתח שבצד שלו.

וד' אלו מתחלקים לב' בחינות, מים ואש, מים חסדים, אור החסד שבדרום, ואור הת"ת שבמזרח. ואש חכמה, אור הגבורה שבצפון ואור המלכות שבמערב. ובתחילה מאירים על הנשמה אלו ב' אורות, מים, שבדרום ובת"ת, שהם חסדים. ואח"כ מאירים ב' אורות, אש, שבצפון ובמערב, שהם הארת חכמה.

המקום, שמשם מקבל השמיים של גן עדן, הוא הרקיע שעל הגן, מאלו אש ומים, שנלקחו משמיים העליונים, ז"א דאצילות. ומאיזה מקום מקבלת הארץ שבגן עדן, הגן עצמו? כל בחינה מקבלת מבחינה שכנגדה למעלה. ולפיכך, כמו שהשמיים של גן עדן מקבלים מאש ומים של שמיים עליונים, ז"א, כך הארץ שבגן עדן, הגן עצמו, מקבל מארץ שלמעלה, המלכות דאצילות. וע"י המרכבה שלה, שהיא ד' מלאכים, מיכאל גבריאל רפאל ונוריאל, שעליהם רוכבת ומתגלה המלכות, הנקראים ד' מרכבות.

אמנם גם הם אינם יכולים להתפשט ולהאיר למטה אל הנשמות שבגן, זולת דרך ד' הפתחים. כי אלו ד' המלאכים הם ג"כ ד' בחינות חו"ג תו"מ. וע"כ מיכאל מאיר דרך הפתח שבצד דרום שברקיע, וגבריאל מאיר דרך הפתח שבצד צפון שברקיע, ורפאל מאיר דרך הפתח שבצד מזרח שברקיע, ונוריאל מאיר דרך הפתח שבצד מערב.

גם יש לדעת שאלו ד' מלאכים מאירים בעצמם אל הנשמות, כל זמן שלא גמרו השפעתם. אבל אחר שגמרו השפעתם, חוזרים למקומם למעלה, ומשאירים במקומם בד' הפתחים רק ד' בחינות רשימות בלבד, שהן האותיות הראשונות של שמותיהם, מ' ממיכאל, ר' מרפאל, ג' מגבריאל, נ' מנוריאל.

כי רשימו בכל מקום בחינת נפש. וד' אותיות שבכל מלאך, הן ד' כלים לד' אורות נרנ"ח שבהם. ונודע שיש ערך הופכי בין כלים לאורות, שבשעה שאין במדרגה אלא רק בחינת נפש דאורות, צריכה להתלבש בכלי היותר גדול. וע"כ כיוון שלא נשאר מכל מלאך אלא רשימה מאורו, הנפש שלו, ע"כ היה צריך להישאר אות ראשונה משמו לבחינת כלי לרשימה הזו. כי אות ראשונה היא כלי גדול יותר מכל האותיות שבשמו.

ולפיכך יש להבחין בפתחים אלו שברקיע שעל הגן ב' מיני אורות:

א.ממה שהרקיעים עצמם מקבלים משמיים עליונים, ז"א דאצילות. שנאמר, מאלו אש ומים, חו"ב דז"א, שהרקיע נעשה מהם, נפתחים בד' פתחים האלו, ד' אורות.

ב. רשימות האורות שהארץ של גן עדן, הגן עצמו, מקבל מארץ העליונה, המלכות, ע"י ד' המלאכים. שרשימות אלו הן אותיות ראשונות משמותם. שנאמר, בתוך האור המאיר לצד ימין, אור החסד המקובל משמיים עליונים, המאיר בפתח שבצד ימין של הרקיע, נרשמת אות אחת, מאירה ובולטת ומתנוצצת בהתנוצצות מתוך האור הזה. והיא אות מ', אות הראשונה של מיכאל. ועומדת באמצע אור שבפתח. ועד"ז בשאר ג' פתחים.

הרי שיש ב' מיני אורות בפתחים אלו: משמיים העליונים ומארץ העליונה. וכשנשמות הצדיקים באות לגן עדן, אלו שתי אותיות יוצאות מתוך אור ההוא ועומדות על הנשמה ההיא, כי תכף בביאת נשמת הצדיק לגן עדן, מאירים לו ד' הרשימות של ד' המלאכים, שנשארו בפתחים מהשפעה שעברה. ואח"כ מאלו שני פתחים מקדימים ויורדים מלמעלה שתי מרכבות, כלומר, המלאכים עצמם באים להשפיע אל הנשמה שבגן עדן. ומחלק ד' המלאכים לשניים שניים:

א.שניים לצד החסדים, בדרום ומזרח, מיכאל ורפאל, חסד ות"ת,

ב. שניים לצד הגבורות, המאירים בהארת חכמה, בצפון ובמערב, גבריאל ונוריאל.

מיכאל ורפאל מאירים בחסדים, יורדים ועומדים על הנשמה, ואומרים לה, שלום בואך. יבוא שלום. שמאירים לו אור החסדים שבימין, ע"י קו האמצעי, השׂם שלום בין הקווים ימין ושמאל. אז אלו שתי אותיות עולות ועומדות במקומן ונגנזות תוך אור של הפתחים, כי מאחר שבאו המלאכים עצמם אין צורך ברשימות שלהם. ועד"ז מפורש גם שתי אותיות ג' נ' והמלאכים גבריאל נוריאל, שהם בצפון ובמערב, גבורה ומלכות.

ונאמר, באמצע כל הרקיעים, שהוא על ארץ ישראל, שהיא באמצע העולם, יש פתח אחד הנקרא גבילון. הסיום החדש שבאמצע המדרגה, שנעשה לפתח בשביל התחתון, שיוכל לעלות ולקבל מהעליון, ותחת פתח הזה יש ע' פתחים אחרים למטה, לקבל דרך שם ע' שמות שבמלכות דאצילות, הארת השם ע"ב, ע' שרים של ע' אומות. ומהפתח הזה עולה דרך למעלה למעלה, עד שמגיע לכיסא העליון, כי דרך שם אפשר לעלות עד המלכות דאצילות.

ומהפתח הזה מתפשט ד' פתחים לכל צד שברקיע, שהם ד' בחינות חו"ג תו"מ. עד שער הפתח, שנקרא מגדון, ששם הוא סיום הרקיע של ארץ ישראל, כלומר, הפתח שבצד מערב היא המלכות, ששם מסתיים המדרגה.

ש) אז אלו ב' מרכבות עולות לתוך היכל נסתר אחד, הנקרא אֲהָלות, ושם י"ב מיני בשמים גנוזים, כמ"ש, נֵרְד וכַרְכּוֹם קנֶה וקינמון עם כל עצי לְבונה, מוֹר ואהלות עם כל ראשי בשמים, שהם י"ב מינים, כנגד י"ב גבולי אלכסון שבז"א. אלא שהם בשליטת החכמה שמלמטה למעלה, המכונים בשמים וריח. וגם הם י"ב מיני בשמים שבגן עדן שלמטה.

והיות ששורשם מז"א, ע"כ הם גנוזים. כי הארת החכמה אינה מתגלה בז"א. אלא רק ב' מרכבות אלו גבריאל ונוריאל, שהם מבחינת השמאל שבמלכות, שהחכמה מתגלה בה, שגבריאל הוא גבורה ממנה, ונוריאל הוא מלכות ממנה, יש להם רשות להיכנס שם, ולקבל לבושים להתלבשות הנשמה. שהם הארת חכמה, הנמשכת מי"ב מיני בשמים האמורים.

שא) ושָׁם כל אלו הלבושים של הנשמות, הראויות להתלבש בהם, כל אחת ואחת כראוי לה. בלבוש ההוא נרשמו כל המע"ט שעשה בעוה"ז. וכולם רשומים בו, ומכריזים, זה הוא הלבוש של פלוני. והמלאכים לוקחים לבוש ומתלבשות בו נשמות הצדיקים שבגן, כעין הצורה שבעוה"ז.

שב) והדברים אמורים רק משלושים יום והלאה. כי כל שלושים הימים לאחר הפטירה, אין לך נשמה שלא תקבל עונש מטרם שתבוא לגן עדן. כיוון שקיבלה העונש שלה, נכנסת לגן עדן. ולאחר שהתלבנה, שנטהרה מזוהמת עוה"ז ע"י העונש, התלבשה בלבוש, ונותנים לה מקום הראוי לה. אז האותיות מרג"נ, ראשי תיבות של שמות המלאכים, יורדים, והמרכבות של ד' מלאכים עולים למקומם. כי אחר שהמלאכים חוזרים, צריך להישאר הרשימות של הארתם, שהם ד' אותיות מרג"נ.

שג) רקיע זה חוזר פעמיים בכל יום בנסיעה של רקיע אחר, שמתדבק בו. ורקיע זה אינו יוצא לחוץ מגן העדן. שאינו חופף אלא רק על גן העדן בלבד. רקיע זה מרוקם מכל מיני צבעים, לבן אדום ירוק שחור, שהם חו"ג תו"מ.

הרקיע דגן עדן הוא דעת, והרקיעים דעולם העשיה ת"ת, הכולל חג"ת נה"י, והרקיע הזה דגן עדן מתחבר עם הרקיע דעשיה על דרך הדעת המתפשט אל חג"ת נה"י דגוף. אמנם אין הדעת מתפשט אל הו"ק דת"ת, אלא א"כ שהוא עולה אליו בקו אמצעי, שהדעת מתחלק בעצמו לב' קווים חו"ב, ימין ושמאל, והת"ת שעלה אליו נעשה לקו אמצעי, המחבר אותם זה בזה ומלביש אותם זה בזה. ואותו שיעור הארה שהת"ת גרם שיתווסף בדעת, מקבל אותו הת"ת. כי כל השיעור שהתחתון גורם לצאת בעליון, זוכה בו התחתון. ואחר שהת"ת קיבל הארת הדעת, הוא מתפשט למקומו לגוף. והארה זו נקראת דעת המתפשט. ונודע, שג' קווים נקראים ג"פ או ג' מקומות. וגילוי הארתם רק בנסיעה.

ונאמר, רקיע זה חוזר פעמיים בכל יום, שהרקיע דגן עדן, דעת, מתחלק ומאיר בב' קווים ימין ושמאל, וב' הקווים דדעת מתחברים בנסיעה של רקיע אחר דעשיה, שמתדבק בו. כלומר, שרקיע דעשיה, ת"ת, נעשה לקו אמצעי, המחבר ב' קווים דדעת, בנסיעה, אשר אז מתפשטת הארת הרקיע שעל גן עדן אל שאר הרקיעים דעשיה, שהם ת"ת, כדרך הדעת המתפשט אל הגוף. אבל הוא עצמו אינו יוצא לחוץ מגן עדן אל הרקיעים דעשיה, אלא הארתו מתפשט.

שד) כ"ב (22) אותיות רשומות וחקוקות ברקיע שעל הגן עדן, כל אות ואות נוטפת טל, מטל שלמעלה, על הגן. ומטל ההוא, שהוא הארת החסדים, רוחצות אלו הנשמות, ונרפאות, אחר שטבלו עצמן בנהר דינור להיטהר. והטל אינו יורד אלא מתוך אותיות הרשומות והחקוקות ברקיע ההוא, משום שאלו האותיות הן כלל התורה, שנמשכות מז"א דאצילות, הנקרא תורה. כי נעשה מאש ומים של התורה, מאש ומים דז"א דאצילות.

שה) וע"כ הם מזילים טל על כל אלו שעוסקים בתורה לשמה בעוה"ז. שאלו המילים רשומות בגן עדן, ועולות עד רקיע שעל גן עדן, ולוקחות מאלו כ"ב האותיות אשר שם, טל, להזין הנשמה. כמ"ש, יערוף כמטר לִקְחי תיזל כטַל אִמְרתי.

שו) באמצע הרקיע הזה נמצא פתח אחד כנגד פתח ההיכל שלמעלה ביצירה, שבפתח ההוא פורחות הנשמות מגן עדן התחתון למעלה, בעמוד אחד הנעוץ בארץ של גן העדן, ומגיע עד פתח ההוא.

הפתח שנעשה באמצע הרקיע, הוא הסיום החדש, שנעשה באמצע המדרגה של השמיים דגן עדן, מחמת עליית המלכות במקום בינה, שמשום הסיום הזה נפלה חצי המדרגה, בינה ותו"מ, למדרגה שלמטה, הארץ דגן עדן. אשר לעת גדלות, כשחוזרת המלכות למקומה, ובינה ותו"מ עולים למעלה למדרגתם לרקיע, לוקחים עימהם גם המדרגה התחתונה, אותם הנשמות, שהם בארץ דגן עדן. ונמצא, שסיום החדש, שנעשה בבינה, נהפך להיות פתח בשביל התחתון, שיוכל דרכו לעלות לעליון.

ואותם בינה ותו"מ, שנפלו תחילה למטה לארץ דגן עדן, בהתדבקות שלהם במדרגת הארץ דגן עדן, נבחן כמו שהם נעוצים בתוך קרקע הגן, והם עצמם נבחנים כעמוד גבוה, המגיע עד הפתח ההוא שבאמצע הרקיע, שדרך העמוד הזה עולות הנשמות מארץ דגן עדן אל הרקיע דגן עדן. כלומר, לעת גדלות, כשהבינה ותו"מ, הנבחנים לעמוד, עולים בחזרה לרקיע דגן עדן, לוקחים עימהם גם את הנשמות שבארץ דגן עדן, ומעלה אותם לרקיע דגן עדן.

שז) בתוך רקיע, בפתח שבאמצע הרקיע שעל הגן, נכנסים בו ג' צבעים של אור, כלולים יחד, שהם חב"ד, ומאירים לצבעים של עמוד שעלה שם. ואז העמוד הזה נוצץ ומתלהט בכמה צבעים הלוהטים. והצדיקים שעלו עם העמוד ההוא לרקיע, מקבלים האורות מהרקיע דרך העמוד הזה. ובכל שעה מאירים הצדיקים מזיו העליון ההוא, שזה נוהג תמיד. אבל בכל שבת ובכל ר"ח מתגלה השכינה ברקיע הזה יותר מבשאר הזמנים, וכל הצדיקים באים ומשתחווים אליה.

שח) אשרי חלקו מי שזכה לאלו הלבושים. אלו הלבושים הם ממע"ט, שעשה האדם בעוה"ז במצוות התורה, מצוות התלויות במעשה, ובהם עומדת הנשמה בגן עדן התחתון, ומתלבשת באלו הלבושים המכובדים.

שט) כשעלתה הנשמה דרך פתח הרקיע למעלה, מזדמנים לה לבושים אחרים מכובדים עליונים, שהם נעשים ע"י מצוות התלויות ברצון וכוונת הלב בתורה ובתפילה. כי כשעולה הרצון ההוא למעלה, מתעטר בה מי שמתעטר, וחלק ממנו נשאר לאדם ההוא, ונעשה ממנו לבושי אור, שתתלבש בהם הנשמה לעלות למעלה. ואע"פ שאלו לבושים של הנשמה בגן עדן התחתון תלויים במעשה, אבל אלו שעולות לרקיע למעלה, אינם תלויים אלא ברצון של הרוח, כדי לעמוד בין המלאכים, רוחות קדושים. וכך למד רבי שמעון מאליהו, הלבושים של מטה בגן עדן הארץ תלויים במעשה, לבושים שלמעלה תלויים ברצון ובכוונת הרוח בלב.

שי) כתוב, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. אלא הנהר הזה בגן שלמטה, יוצא מעדן משלו. כמו הנהר היוצא מעדן שבאצילות, מחכמה דאצילות. אבל עדן הוא חכמה שברקיעים שבגן עדן שלמטה, אם היה נמסר להתגלות למטה, היה נמסר ג"כ המקום של עדן העליון הקדוש לדעת אותו. אלא משום סתר כבוד עדן העליון הקדוש, חכמה דאצילות, שלא יתגלה, נסתר ונגנז גם עדן התחתון, חכמה שברקיעים שבגן עדן התחתון, שאותו נהר שבגן עדן נמשך ממנו. וע"כ לא נמסר עדן זה להתגלות אפילו לנשמות שבגן עדן.

חכמה דא"א הנעלמת באו"א עילאין דאצילות, נקרא עדן. וחכמה זו נסתמה מתחתונים. ואין בה שום השגה כלל. והחכמה המתגלה לתחתונים היא מבינה, שיצאה לחוץ מראש דא"א, הנקראת נהר יוצא מעדן, מסיבת המלכות שעלתה במקום בינה, ואח"כ כשחזרה לראש בעת גדלות, היא מקבלת חכמה מחו"ס שבראש דא"א, ואז חזרה הבינה ונעשתה לחכמה, והארת חכמה שלה מתגלה במקום המלכות וממלכות לתחתונים.

ועניין זה נוהג בכל מדרגה, עד עולם עשיה והרקיעים שבגן עדן. כי בכל מדרגה יש ע"ס, שהחכמה שבהן נקראת עדן. והיא עצמה סתומה, כמו חו"ס דא"א למעלה. אלא מכוח עליית המלכות לבינה שבמדרגה, ובינה ותו"מ נופלים למדרגה שמתחתיה, שהם נקראים משום זה, נהר יוצא מעדן, שבאותה מדרגה. ולעת גדלות, שבינה ותו"מ אלו חוזרים למדרגתם, אז הם מקבלים מעדן שלהם חכמה, ומהם יוצאת החכמה למלכות שבאותה המדרגה.

ואם העדן, שברקיעים דגן עדן, היה נמסר להתגלות למטה, היה נמסר ג"כ המקום של עדן העליון הקדוש לדעת אותו. כי החכמה שבכל המדרגות היא עדן, ואם הייתה מגולה לדעת את העדן דמדרגה התחתונה, הייתה מגלה עימה את העדן דמדרגה העליונה, עד חו"ס. ולפיכך בג"ר שבכל מדרגה אין שום השגה.

והנהר היוצא מעדן, מכונה פעם בשם בינה ותו"מ, ופעם בשם ת"ת, ופעם בשם יסוד. כי הכול הולך אל מקום אחד. כי בינה ותו"מ אלו אינם אלא חצי בינה ותו"מ. כי ג"ר דבינה אינם נחשבים ליוצאים מעדן, אלא רק ז"ת דבינה, שפירושם תו"מ הכלולים בבינה. ונמצא שאין כאן בינה אלא תו"מ. וע"כ נבחנים כולם רק לת"ת. ומבחינת הפרצוף שע"ס שלו נחלקות לרת"ס, נבחן שבינה ותו"מ הנופלים ממדרגה, מתחילים מחזה ולמטה. כי החג"ת דגוף נבחנים לג"ר דגוף, שגם הם לא יצאו מעדן שלהם, אלא רק נה"י דגוף. וכיוון שעיקרם של נה"י הוא קו אמצעי, יסוד, ע"כ אנו מכנים לבינה ותו"מ שנפלו ממדרגה בשם יסוד.

שיא) כמו שנהר, בינה ותו"מ, נפרד ויצא מעדן, חכמה שבראש דא"א, כדי להשקות הגן שלמעלה, מלכות דאצילות, יוצא ג"כ מהפתח ההוא שבאמצע הרקיעים שבגן, אור אחד שנחלק לד' צדדים בד' פתחים. המקום שעומדים שם אלו אותיות מ' ג' ר' ן' הרשומות. והאור הזה, הנחלק לד' אורות וד' אותיות המתנוצצות, יוצא מעדן, מקום שמאירה הנקודה שלמעלה, חכמה דרקיעים שבגן עדן הארץ, נקודה עליונה אשר שם.

שיב) והנקודה העליונה ההיא, האירה ונעשה עדן להאיר. ואין מי שישלוט לראות ולדעת נקודה ההיא, חוץ מהאור שמתפשט ממנו, ע"י הפתח שבאמצע הרקיעים, שמשתחווים לפניו הצדיקים שבגן עדן. ונקודה תחתונה זו, המלכות שבגן עדן, היא גן אל עדן העליון, נקודה עליונה, חכמה, מקום שלא ניתן לדעת ולהסתכל.

שיג) על כל זה כתוב, עין לא ראתה אלקים זולתךָ. שֵם אלקים מתבאר:

א.אלקים זולתך, זה נקודה תחתונה הקדושה, מלכות דאצילות, הנקראת אלקים, שיודעת את העדן הזה שלמטה, בגן עדן הארץ. הנסתר בגן, ואין אחר מי שיודע אותו, זולת המלכות דאצילות.

ב. אלקים זולתך, זהו עדן העליון על כל, עוה"ב, חכמה דאצילות, המתגלה בבינה דאצילות, הנקראת עוה"ב, אלקים, שיודע נקודה התחתונה, מלכות דאצילות, ע"י צדיק אחד שיוצא ממנה, הנהר המרווה אותה, הנהר היוצא מעדן, יסוד, צדיק. ואין מי שיודע אותה חוץ ממנו, כמ"ש, אלקים זולתך. שהוא אחוז למעלה למעלה עד א"ס.

עין הוא חכמה. ראייה היא השפעת החכמה. וב' פירושים על הכתוב, עין לא ראתה אלקים זולתך:

א.רומז על מלכות דאצילות, הנקראת אלקים, אשר החכמה אינה מתגלה בשום ספירה חוץ ממנה. ושיעור הכתוב, עין לא ראתה, להשפיע חכמה אל עדן שבגן עדן הארץ, זולת אלקים, המלכות, שבה מתגלה החכמה.

ב. רומז על בינה דאצילות, הנקראת ג"כ אלקים, ושיעור הכתוב, עין לא ראתה, להשפיע חכמה למלכות דאצילות, זולת אלקים, בינה דאצילות, שממנה מתחיל השורש של אור החכמה שבמלכות, ולא מספירה אחרת. כי המלכות נבנתה מקו שמאל דבינה, שמשם מקבלת החכמה שבה.

שיד) ונהר הזה היוצא מעדן בגן עדן שלמטה לחכמים, כמ"ש, והשׂביע בצַחצחוֹת נפשך. ודבר זה מתבאר למעלה ולמטה. כי הנשמה היוצאת מעוה"ז החשוך, היא משתוקקת לראות באור של עולם העליון, כאדם הזה המשתוקק לשתות מים בצימאונו, כך כל אחת היא צחצחות, כמ"ש, ציחֵה צָמָא. צחצחות, פירושו, צחה צחות, צמאה אחר צחוּת האורות של הגן, והרקיע, והיכלות שבגן.

שטו) ונהר היוצא מעדן. כל הנשמות יושבות בלבוש כבוד על נהר, ולולא לבוש, לא יכולות לסבול את האורות. ואז מתיישבות ורוות בצחות האלו, ויכולות לסבול. ונהר הוא תיקון של הנשמות, להתיישב ולהיזון וליהנות מצחות האלו, והנשמות מיתקנות על נהר ומתיישבות בו.

שטז) כמו נהר העליון, יסוד דז"א, מוציא נשמות ופורחות ממנו אל הגן, מלכות דאצילות, כך נהר שלמטה, שבגן עדן הארץ, מתקן את הנשמות, להיתקן ולהתיישב בצחות האלו. בדומה לעוה"ז החיצון, שמתיישבות הנפשות להאיר בריח של מים, משום שבתחילה יצאו באופן זה. ומשום שהנשמות מיתקנות על נהר, הנמשך ויוצא מעדן, הן יכולות להתיישב בצחות אלו העליונות, ולעלות למעלה בפתח שבאמצע הרקיע, ובעמוד העומד באמצע הגן. צחצחות שלמטה הן האורות של הגן והרקיעים וההיכלות. ושניהם נעשים ע"י הנהר היוצא מעדן.

שיז) בעמוד שבאמצע הגן, עולים למעלה דרך פתח שברקיע דגן עדן, נשמות הצדיקים. ומסביבו יש ענן ועשן ונוגה. כמ"ש, וברא ה' על כל מְכון הר ציון, ועל מִקראיה ענן יומם, ועשן ונוגה אש להבה לילה. ענן ועשן מבחוץ ונוגה מבפנים, כדי לכסות על אותם העולים למעלה, שלא ייראו לאלו היושבים למטה.

שיח) כאן סוד הסודות. כי כשנקודת הגן, מלכות דבינה דארץ העשיה, הנקראת נקודה, רצתה להיתקן בתיקוניה ולהתקשט בשבת ובזמנים ובחגים, שולח לה הקב"ה ד' פנים של נשר, ועומדים על ההיכל, שנקרא דרור, כמ"ש, מור דרור. ומשום זה, בשנת היובֵל צריכים להכריז דרור, כמ"ש, וקראתם דרור בארץ לכל יושביה. ואלו ד' פנים נותנים קול, שקוראים דרור לכל יושבי הגן. ואין מי שישמע אותו, חוץ מהנשמות הראויות לעלות, והם מתאספים שם בהיכל הדרור. ואלו ד' פנים לוקחים אותם ומכניסים אותם לפנים בעמוד, העומד באמצע הגן.

בשבת ויו"ט ור"ח מאירים מוחין גדולים בכל העולמות. ואינם מתפשטים מלמעלה למטה, אלא שהתחתונים עולים במקום מדרגות העליונות, ושם מקבלים המוחין ולא במקומם. וכדי שכל תחתון יוכל לעלות לעליון, צריכים לפתיחת הפתחים שבאמצע הרקיעים, שדרך שם עולה התחתון למקום העליון.

ופתיחה זו נעשה ע"י ג' שמות אהי"ה, המורידה המלכות ממקום בינה למקומה עצמה. ואז נפתח אותו הגבול של סיום החדש, שהיה במקום בינה, שהוא הרקיע, ויכולים בינה ותו"מ, שנפלו מעליון, לחזור למדרגתם. והם לוקחים עימהם גם את התחתון, שהיו דבוקים בו בעת נפילתם, ומעלים אותו לעליון. ורק שינוי אחד יש כאן, שהנקראים שם אוויר, בינה ותו"מ דעליון, מכונה כאן עמוד העומד באמצע, וכמו שנאמר שם, שהאוויר נושא את התחתון ומעלה אותו לעליון, נאמר כאן שעמוד העומד באמצע נושא התחתון ומעלה אותו לעליון.

וכשנקודת הגן, מלכות דבינה דארץ העשיה, רצתה להיתקן בתיקוניה ולהתקשט בשבתות ובזמנים ובחגים, כלומר, לקבל הארות ג' אהי"ה, המבטלות הגבול שבסיום הרקיע, כי מחזירות המלכות משם למקומה. שולח לה הקב"ה ד' פנים של נשר, חו"ג תו"מ שבקו אמצעי, הנקרא פני נשר. שבחו"ג תו"מ אלו מלובשות ג' אהי"ה, שהארתם מורידה המלכות מסיום הרקיע למקומה, ומבטלת בזה כל הדינים והגבול מעל הגן. ועומדים על ההיכל, שנקרא דרור, שהארתם היא הארת דרור וחירות, ונקרא היכל דרור, המשחררת כל הדינים והגבולים מכל המציאות שבגן, ע"י זה שמעלה אותם מסיום הרקיע ולמעלה ע"י עמוד האמצעי שבגן.

והארה זו דומה להארת היובל, כמ"ש, וקראתם דרור בארץ לכל יושביה, יובל היא תהיה לכם. אף כאן, ואלו ד' פנים נותנים קול, כלומר, קריאת הדרור לכל יושבי הגן, שהתבטלו כל הדינים, והגבול, וכל אחד יכול לעלות למעלה עם עמוד העומד באמצע. ואין מי שישמע אותו, חוץ מהנשמות הראויות לעלות, ואותם שאינם ראויות לעלות, אינם מרגישות כלל מדרור הזה. והם מתאספים שם בהיכל הדרור. ואלו ד' פנים לוקחים אותם ומכניסים אותם לפנים בעמוד, העומד באמצע הגן. עם העמוד הזה עולות מרקיע ולמעלה כפי מדרגתן, כמ"ש, ושבתם איש אל אחוזתו.

שיט) ובשעה ההיא מעלה עמוד ההוא ענן ואש ועשן ונוגה מבפנים. והארת הדרור והנשמות נקראים מכון הר ציון, ומקראיה, כמ"ש, וברא ה' על כל מכון הר ציון, ועל מקראיה ענן יומם, עשן ונוגה אש להבה לילה. כי מכון הר ציון, היא תיקון שלמעלה, כשנקודה התחתונה מתקשטת, כלומר, הארת הדרור ע"י ד' פנים של נשר שלמעלה. והנשמות הן מקראיה של נקודה ההיא, להתקשט. שאותן הנשמות, ששמעו קריאת הדרור, נקראות מקראיה. מלשון קְרוּאֶיה.

אע"פ שהמלכות ירדה ממקום בינה למקומה, עוד לא התבטל משם הסיום והגבול שנעשה בסיבת עליית המלכות, כי קו אמצעי מקיים את הגבול בכוח מסך דחיריק שבו. והבינה ותו"מ, שמתחברים למדרגתם, אינם מתחברים בעומדם למטה מסיום החדש, אלא מוכרחים לעלות למעלה מסיום החדש, ולהיעשות קו שמאל לכו"ח שנשארו במדרגה.

ואלו הדינים, הנמשכים מקיום הגבול ע"י מסך דחיריק שבקו אמצעי, נקראים ענן ואש ועשן ונוגה, שבסיבתם אין הארת הדרור נמשכת מסיום הרקיעים ולמטה לתוך הגן, אלא שמאירה מסיום הרקיעים ולמעלה. וע"כ מחויבים הנשמות יושבי הגן, לעלות עם עמוד העומד באמצע לתוך הרקיע ושם מקבלים הארתן.

ואם היה הגבול מתבטל לגמרי והארת הרקיעים היה נמשך למטה לגן, אז היו כל הנשמות מקבלים הארה העליונה בלי צורך לשום הכנה. אבל עתה, כשמתקיים הגבול ע"י ענן ועשן ונוגה, אין הארה העליונה מתפשטת למטה, אלא כשהנשמות צריכות לעלות עם העמוד למעלה לרקיע. ע"כ הנשמות, שאינן ראויות לזה, אינן יודעות כלום מהארת הדרור, ואינן עולות. ורק הנשמות הראויות לזה, שומעות כרוז מהארת הדרור ועולות.

נמצא שקיום הגבול, שנעשה ע"י ענן ועשן ונוגה, מכסה על אותן הנשמות שאינן ראויות, שאינן יודעות מעליות הנשמות הראויות למעלה. משום שהאור לא נמשך כלום למקום הנשמות למטה.

לכן נאמר, ענן ועשן מבחוץ ונוגה מבפנים, כדי לכסות על אותם העולים למעלה, שלא ייראו לאלו היושבים למטה. ובשעה ההיא מעלה עמוד ההוא ענן ואש ועשן ונוגה מבפנים. שמשום זה לא יוכל העמוד להישאר למטה, כי לא יוכל להתחבר עם כו"ח דרקיעים, עד שיעלה למעלה מסיום הרקיעים. נמצא שענן ואש ועשן הם מכריחים את העמוד, בינה ותו"מ שנפלו מרקיעים, שלא יעמוד במקומו, אלא עולה למעלה. ואז הוא לוקח עימו כל הנשמות שבגן, הראויות לזה, ומעלה אותן עימו למעלה לרקיעים.

והם מתאספים שם בהיכל הדרור. ואלו ד' פנים לוקחים אותם ומכניסים אותם לפנים בעמוד, העומד באמצע הגן. וכדי שהעמוד יעלה למעלה לרקיעים, מעלה עמוד ההוא ענן ואש ועשן ונוגה מבפנים. שמחמת זה הוא מוכרח לעלות למעלה, ולוקח עימו הנשמות. אמנם צריכים לזכור שאין היעדר ברוחני, ואע"פ שהעמוד עולה למעלה, נבחן ג"כ שנשאר למטה כמו שהיה. וע"כ נבחן שהעמוד הזה נעוץ תמיד בגן, אע"פ שעולה למעלה.

וכמ"ש, וברא ה' על כל מכון הר ציון, ועל מקראיה ענן יומם, ועשן ונוגה אש להבה לילה. וברא ה', בקו האמצעי, במסך דחיריק שבו. על כל מכון הר ציון, היא הארת הדרור. ועל מקראיה, הן הנשמות, הזוכות לשמוע הקריאה של הדרור. ענן יומם ועשן ונוגה אש להבה לילה, שיגבילו שאורות עליונים שלמעלה ברקיע לא יימשכו למטה. שבזה נעלמת הארת הדרור מהנשמות שאינן ראויות.

שכ) כיוון שעולות הנשמות עד הפתח ההוא שברקיע, אז הרקיע ההוא מסבב עצמו מסביב הגן ג"פ, שהרקיע נוסע בג' מקומות, ג' קווים, שעיקר הארתם הוא רק בעת הנסיעה. ומקול הנעימות של סיבוב הרקיע על ג' הקווים, יוצאות כל הנשמות שבפתח הרקיע, ושומעות נעימות ההיא של הרקיע, ורואות את העמוד ההוא שהעלה אותן, שהוא מעלה אש וענן ועשן ונוגה הלוהט. כלומר, הדינים הלוהטים ממסך דחיריק שבקו אמצעי, המקיים את הגבול, באופן שלא ימשכו האורות מלמעלה למטה, אלא מלמטה למעלה בלבד.

וכולן משתחוות, מרכינות ראשן, שזה מורה, שמקבלות הגבול שלא ימשכו מלמעלה למטה, שהוא ג"ר, המכונה ראש, אלא שממעטות ראשן, שלא יקבלו האור אלא רק מלמטה למעלה, הארת ו"ק דחכמה ולא ג"ר דחכמה. ואחר שהנשמות קיבלו עליהן את הגבול, שלא ימשכו אלא מלמטה למעלה, אז עולות הנשמות דרך פתח ההוא, עד שעולות לתוך העיגול המסבב נקודה ההיא, לתוך הרקיע, המסבב את הגן, הנקרא נקודה, שהרקיע הזה הוא חכמה. אז רואות מה שרואות, כלומר, מקבלות הארת חכמה, הנקראת ראייה. ומתוך האורה והשמחה ממה שרואות, הן עולות ויורדות, מתקרבות ומתרחקות, ברצוא ושוב.

שכא) חכמה, נקודה עילאה, משתוקקת אליהן, ומתקשטת בהן באורה. שהנשמות שעלו אליה, נעשות בה למ"ן, אז הלביש קנאה צדיק אחד עליון, יסוד דעולם היצירה, ומסתכל באור ויופי של נקודה הזו ובתיקוניה, ואוחז בה ומעלה אותה אליו, ליצירה, ומאיר אור באור, אור החסדים שביסוד מאיר באור החכמה שבנקודה, ונעשו אחד, שמתחברים. כל צבאות השמיים פותחים ואומרים בשעה ההיא, אשריכם צדיקים שומרי התורה, אשריכם שאתם עוסקים בתורה, כי שמחת אדונכם הוא בכם, כי עטרת אדונכם מתעטר בכם. כי הם שגרמו לזיווג ההוא.

ונאמר, אז הלביש קנאה צדיק אחד עליון, שאז האהבה בתכלית השלמות, כי כל האוהב ואין הקנאה קשורה עימו, אהבתו אינה אהבה. ומהות הקנאה, שלא ייאחזו בה החיצונים, מחמת חיסרון של חסדים.

שכב) אז כיוון שמאירים אור באור, אור החסדים באור החכמה, ב' האורות מתחברים יחד ומאירים. אח"כ אלו צבעים, האורות של הזיווג הזה, יורדים ומסתכלים להשתעשע באלו נשמות הצדיקים, שעלו למ"ן, ומתקנים אותם שיתעטרו למעלה. וע"ז כתוב, עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו.

שכג) כתוב, ודמות על ראשי החיה רקיע, כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם מלמעלה. אבל יש רקיע ויש רקיע. רקיע שלמטה, הפרסא שבמקום החזה דז"א, עומד על ד' חיות שבמלכות, מיכאל גבריאל רפאל נוריאל. ומרקיע הזה, פרסא דז"א, מתפשטת ושורה צורת נוקבא, מלכות, באחורי הזכר, ז"א. וזהו כמ"ש, וראיתָ את אחוריי. המלכות באחורי ז"א. כמ"ש, אחור וקֶדם צַרתָני, שרומז על ז"א ומלכות, שז"א הוא קדם ומלכות היא אחור. וכתוב, וייקח אחת מצלעותיו, שרומז על ז"א ומלכות שהיו תחילה שני פרצופים אחור וקדם, ונוסרו. שע"ז רומז הכתוב, וייקח אחת מצלעותיו.

שכד) הרקיע שלמעלה, הפרסא שבמקום החזה דבינה, ישסו"ת, עומד על חיות עליונות, חג"ת דז"א, ומשם, מהרקיע הזה, מתפשטת ושורה צורת זכר אחד, עליון על הנוקבא, ז"א. ואלו שני רקיעים, אחד נקרא קצה השמיים, הפרסא שבמקום החזה דז"א, שהיא קצה וסיום של ז"א, הנקרא שמיים. ואחד נקרא, מקצה השמיים, הפרסא שבחזה דבינה, שמשם מתחיל ז"א, הנקרא שמיים. שכתוב, ולמקצה השמיים ועד קצה השמיים. ראשי החיה שלמטה, במלכות, הם ד' חיות, אורות עליונים על אלו ד' אותיות, הרשומות בד' פתחים אלו שבגן עדן. וד' חיות אלו הם ד' מלאכים.

ונודע שרקיע פירושו סיום החדש, שנקבע באמצע המדרגה, מחמת שעלתה המלכות של כל מדרגה לבינה של כל מדרגה. וסיום הזה נקרא ג"כ פרסא שבתוך מעִי, העומדת באמצע הת"ת, בינה דגוף, במקום החזה, באמצע המדרגה, ושם מסיימת המדרגה. ופרסא זו כוללת בתוכה ג"ס חצי ת"ת ונה"י, בינה ותו"מ שנפלו מכל מדרגה למדרגה שמתחתיה.

וע"כ כל תחתון מלביש ג"ס נה"י דעליון. כי נפלו למקומו מחמת הסיום שנקבע במקום הפרסא. וזה שז"א מלביש מפרסא שבאמצע ישסו"ת ולמטה, חצי ת"ת ונה"י שלהם, להיותם בחינת בינה ותו"מ דישסו"ת שנפלו למקומו. שמחמת אין היעדר ברוחני, נשארו שם בקביעות. ועד"ז המלכות מלבישה מפרסא שבאמצע ז"א ולמטה, כלומר חצי ת"ת ונה"י שלו, שנפלו מז"א למקומה.

ונמצא שז"א מתחיל ברקיע דישסו"ת, שהיא הפרסא שבאמצע שלו, והוא רקיע העליון, ומסתיים ברקיע של עצמו, הפרסא שבאמצעו של ז"א, כי משם ולמטה הוא מלובש במלכות. וזה נקרא רקיע התחתון. כמ"ש, ולמקצה השמיים עד קצה השמיים. אשר, ולמקצה השמיים, היא רקיע דישסו"ת, שמשם מתחיל ז"א, הנקרא שמיים. וקצה השמיים, הוא רקיע של ז"א, ששם הוא מסתיים.

שכה) והרי נאמר, שעדן שלמטה היא בארץ, והגן מקבל מעדן שלמטה, ואיך נאמר כאן, שהגן מקבל מארבע חיות? אלא הכול הוא סוד עליון. כי נקודה, מלכות דאצילות, כמו שיש לה חלק למעלה באצילות, כך יש לה חלק למטה בארץ. כמו שהיא חלק העשירי באצילות, כך היא חלק העשירי בארץ, הגן.

והגן שלמטה הוא חלק הנקודה הזו שבארץ, להשתעשע ברוחות הצדיקים בארץ, ונהנית מכל הצדדים, למעלה ולמטה. למעלה נהנית מצדיק, יסוד דז"א. למטה נהנית מפריו של הצדיק, שהם הנשמות של הצדיקים, הנולדות מיסוד דז"א. ולא נמצא שעשוע למעלה ולמטה אל המלכות, אלא בצדיק. כי פריו נחשבים ג"כ לצדיק כמוהו.

וע"כ כמו שמלכות שלמעלה רוכבת על ד' חיות, כך המלכות שלמטה, הגן, מקבלת מד' חיות. והגן הזה נמשך מנקודה, שנקראת עדן, כמו מלכות שלמעלה. כי נבחנת לחכמה תתאה משום שנמשכת מעדן העליון, כך הגן שהיא מלכות שלמטה נמשכת מעדן התחתון. באופן שמקבל משניהם, אלא ד' חיות הן מעצם המלכות. ועדן הוא אור העליון, הנמשך למלכות, הן למעלה והן למטה.

שכו) ראשי החיה אלו הן ד' ראשי פנים:

א.אריה, כמ"ש, ופני אריה אל הימין, חסד, מיכאל,

ב. שור, כמ"ש, ופני שור מהשמאל, גבורה, גבריאל,

ג. נשר,כמ"ש, ופני נשר לארבעתן, ת"ת, רפאל,

ד. אדם, כלל הכול, כמ"ש, ודמות פניהם פני אדם, מלכות המקבלת מכולם, נוריאל.

ומבחינה אחרת מיכאל לימין, אריה, גבריאל משמאל, שור, ואוריאל באמצע, ת"ת, ורפאל פני אדם. ואלו הן ארבע ראשי החיות, הנושאות את כיסא הקדוש, המלכות. ומשום המשא שלהם הם מזיעים, ומהזיעה ההיא של המשא שלהם, נעשה הנהר דינור.

הכיסא הקדוש, המלכות, חכמה תתאה, שע"י ארבע החיות הנושאות אותה מתגלה החכמה שבה, שזה המשא שהחיות נושאות. ואין גילוי החכמה אלא רק בגילוי הדינים דנקודת השורוק. וגילוי הדינים אלו הם הזיעה של החיות מחמת המשא שלהם, מחמת גילוי החכמה. ומדינים אלו התהווה הנהר דינור.

שכז) וכשעולות הנשמות, הן רוחצות בנהר דינור ההוא, ועולות לקורבן, ואינן נשרפות אלא מתרחצות. כמו שהסלמנדרה, שעושים ממנה לבוש, ומתוך שהיא נולדה מאש, לא נרחץ לבוש ההוא אלא מאש. האש אוכלת הזוהמה שבו והלבוש נרחץ. אף הנשמה, שהיא מאש, שנלקחת מכיסא הקדוש, מלכות, שכתוב בה בדניאל, כיסאו היה ניצוצות של אש, בזמן שצריכה להתרחץ מהזוהמה שבה, עוברת באש ונרחצת. והאש, אוכלת כל זוהמה ההיא שבנשמה, והנשמה נרחצת ומתלבנת.

שכח) האם יש בזה עונש לנשמה, שהרי היא רק מתרחצת? אוי לנשמה הסובלת אש זרה, אע"פ שהיא מתלבנת בזה. אבל כשהזוהמה מתרבה עליה, אוי לנשמה שסובלת עונש ההוא, כי הזוהמה ההיא מתלבנת באש פעמיים.

שכט) פעם ראשונה, אחר שקיבל עונש הגוף, הולכת הנשמה ולוקחים אותה ומכניסים אותה במקום שנקרא בן הינום. ונקרא בן הינום, משום שמקום אחד יש בגיהינום, ששם נצרפות הנשמות במַצְרף להתלבן, מטרם שנכנסות בגן עדן, ושני מלאכים שליחים מוכנים בגן עדן, ועומדים בשער, וצווחים אל הממונים שעל המקום ההוא שבגיהינום, שיקבלו הנשמה ההיא.

של) הנשמה מטרם שמתלבנת באש, השליחים צווחים אל הממונים ואומרים, הינום, ובזמן שמתלבנת, יוצאים הממונים עימה מהמקום ההוא, ומעמידים אותה בפתח גן עדן, ששם עומדים אותם השליחים, והממונים אומרים לשליחים, הינום, כלומר, הנה אלו הנשמות אשר התלבנו. אז מכניסים הנשמה ההיא לגן עדן. ולפיכך נקרא אותו המקום שבגיהינום, בן הינום.

שלא) וכמה הנשמה שבורה מהשבירה של התלבנות בגיהינום, כי היא שבירה מאש תחתונה. ואע"פ שיורדת מלמעלה מנהר דינור, אבל כיוון שמגיעה לארץ למטה. נעשית אש שאינה דקה, והנשמה נענשה בה ונשברת. אז הקב"ה מוציא השמש, אור עליון, המאיר מאלו ד' הפתחים, המאירים ברקיע שעל גן העדן, ומגיע לנשמה ומתרפאה. כמ"ש, וזרחה לכם יראֵי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה.

שלב) פעם שנייה הנשמה מתלבנת באש, אחר שישבה בגן עדן התחתון כמה שישבה, אשר עד עתה עוד לא נפרדה מכל הדברים שבמראה עוה"ז. וכשמעלים אותה למעלה, לגן עדן העליון, צריכה להיפרד מכל מראה ומכל דבר שלמטה, וע"כ מעבירים אותה בנהר דינור, אז הנשמה מתלבנת בו מכל וכל, ויוצאת ונראית לפני ריבון העולם, כשהיא ברורה מכל הצדדים. כיוון שהסתכלה באור הזה, מתרפאת ונשלמת מכל. ואז עומדות נשמות אלו בלבושים ומתעטרים לפני ריבונם. אשרי חלקם של הצדיקים בעוה"ז ובעוה"ב.

שלג) ואלו הנשמות שבגן עדן התחתון, משוטטות בכל ראשי חודשים ושבתות, ועולות עד מקום שנקרא חומות ירושלים, חיצוניות המלכות דאצילות, ששָׁם כמה ממונים ומרכבות השומרים חומות האלו, כמ"ש, על חומותייך ירושלים הפקדתי שומרים. ועולות עד מקום ההוא, ואינן נכנסות לפנים המלכות עד שמתלבנות. ושם הן משתחוות ושמחות מאור, וחוזרות לגן עדן התחתון.

שלד) יוצאות מגן עדן, ומשוטטות בעולם, ורואות באלו גופות של הרשעים בעונש ההוא שלהם, כמ"ש, ויצאו וראו בפִגרי האנשים הפושעים בי, כי תולעתם לא תמות, ואִשָׁם לא תכבה, והיו דֵראון לכל בשר. לכל שאר הגופות שמסביב להם. ואח"כ משוטטות ומסתכלות בבעלי מכאובים וחולים. ואלו שסובלים על ייחוד אדונם חוזרות לגן עדן ואומרות למשיח שבגן עדן.

שלה) בשעה שאומרים למשיח צערם של ישראל בגלותם, ואלו הרשעים שבהם, שאינם מסתכלים לדעת ריבונם, הוא מרים קולו ובוכה על אלו הרשעים שבהם. כמ"ש, והוא מחולל מפשעינו מדוכּא מעוונותינו. חוזרות הנשמות ועומדות במקומם.

שלו) בגן עדן יש היכל החולים. אז משיח נכנס בהיכל ההוא, וקורא כל המחלות וכל המכאובים וכל הייסורים של ישראל, שיבואו עליו. וכולם באים עליו. ולולא שהוא מקל מעל ישראל ולוקח אותם עליו, לא היה אדם שיכול לסבול ייסוריהם של ישראל על עונשי התורה. כמ"ש, אכן חוֹלָיינו הוא נשא ומכאובינו סְבָלם.

שלז) משום שאין מספר אל הייסורים, שעומדים על האדם בכל יום מעונשי התורה, וכולם ירדו לעולם בשעה שניתנה התורה, וכשישראל היו בארץ הקדושה, באלו עבודות והקורבנות שהיו עושים, היו מעבירים כל אלו המחלות והייסורים מן העולם, עתה, משיח מעביר אותם מן העולם, עד שנפטר האדם מעוה"ז ומקבל עונשו. ואם העוונות מרובים, מכניסים אותם בתוך הגיהינום, באלו מדורים תחתונים האחרים, ומקבלים שם עונש גדול מרוב הזוהמה אשר בנשמה. אז מדליקים יותר אש שתאכל הזוהמה ההיא.

שלח) אשריהם השומרים מצוות התורה. כי נקודה הקדושה, מלכות, רוצה להשתעשע למעלה במקומה, ולמטה בגן עדן. כשהנקודה רוצה להשתעשע למטה, בגן עדן, עם נשמות הצדיקים, היא כאם השמחה על בניה, ומשתעשעת בהם. אף כך בחצות לילה היא יורדת לגן עדן, ומשתעשעת בהם.

חזרה לראש הדף
Site location tree