רוח העליון [רוחא עילאה]
רעח) רוח העליון, התוספת נשמה, היורד על האדם בשבת, בשמחה, ומשמח את נפשו. אז נמצאת נפש האדם כמו בעוה"ב, שנפשו עתיד ליהנות מהרוח. כמו שהאדם היה מהנה לרוח ההוא בעוה"ז, כך רוח ההוא מהנה את האדם לעוה"ב. שכתוב, אז תתענג על ה'. כמו שהאדם רווה עונג, שהוא הרוח, ומענג אותו, כך הוא ירווה ממנו לעוה"ב. אז כשזוכה האדם ומשלים שלמות כבוד השבת, הקב"ה קורא עליו ואומר, ויאמר לי, עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.
רעט) קם רבי אבא ושאר החברים, ואמרו, אשרי חלקנו, שהזמין הקב"ה לפנינו את הדרך הזה. אמר רבי אבא, לי הזמין הקב"ה הדרך הזה, כדי להתחבר עימכם, אשרי חלקי שזכיתי לדרך הזה.
רפ) ביום שיצאתי לדרך ראיתי אור אחד שנחלק לג' אורות, והלכו לפניי, והסתתרו. ואמרתי, ודאי שראיתי השכינה, אשרי חלקי. ועתה, אלו ג' אורות שראיתי, אתם הם. אתם אורות ומאורות עליונים להאיר בעוה"ז ובעוה"ב.
רפא) עד כאן לא ידעתי, שכל אלו מרגליות הסתומות היו תחת ידכם. כיוון שראיתי שברצון מצוות ריבונכם נאמרו דברים האלו, אני יודע שכל הדברים עולים ביום הזה לכיסא העליון שהוא בינה, ולוקח אותם שר הפנים, מט"ט, ועושה מהם עטרות לריבונו. ויום הזה מתעטר שישים מרכבות קדושות, כנגד חג"ת נה"י, לכבוד הכיסא, בינה, ע"י אלו הדברים שנאמרו כאן ביום הזה.
רפב) בתוך כך הֶעֱריב השמש. בחצות לילה קמו לעסוק בתורה. אמר רבי אבא, מכאן והלאה נאמר דברים לעטר עימהם הצדיקים שבגן עדן. כי עתה הוא הזמן שהקב"ה וכל הצדיקים שבגן עדן, מקשיבים לקולם של הצדיקים אשר בארץ.