יפֵה נוף משׂושׂ כל הארץ

38. יפה נוף משׂושׂ כל הארץ הר ציון ירכתֵי צפוֹן קריית מלך רב. כשברא הקב"ה את העולם, זרק אבן יקרה אחת מתחת כיסא הכבוד, ושקעה עד התהום. ראש אחד של אבן תקוע בתוך התהום, וראש אחר של האבן הוא למעלה. וראש אחר שלמעלה,היא נקודה אחת העומדת באמצע העולם, ומשם התפשטה לימין לשמאל ולכל הצדדים, והתקיים העולם בנקודה האמצעית ההיא, והאבן ההיא נקראת שתייה. שממנה נשתל כל העולם לכל הצדדים. עוד יש לפרש, שתי"ה אותיות שת י"ה, שהקב"ה שת אותה, להיות יסוד העולם ושתילת הכול.

תחילה נברא העולם במדה"ד, המלכות המצומצמת. ראה, שאין העולם מתקיים, כי הכלים של בני העולם, שהיו נמשכים מהמלכות המצומצמת, לא היו ראויים לקבל אור העליון, מחמת הצמצום שרכב על המלכות, שיתף עימו מדה"ר, בינה, כי העלה המלכות במקום בינה, שהיא מדה"ר. וכיוון שהמלכות עלתה למקום בינה, נעשה שם סיום המדרגה תחת החכמה באמצע הבינה. והרוויחה המלכות ב' כלים, הראויים לקבל או"י, שהם חצי בינה ות"ת.

כי בהיות המלכות במקום בינה, נמצאים בינה ות"ת תחת המלכות, וע"כ נכללו בה. באופן, שכל המקום הזה, ממקום בינה עד המלכות, נעשה לבחינת מלכות, אשר הקצה האחד שלה תקוע במקום מלכות דמדה"ד למטה, והקצה השני שלה עומד למעלה באמצע ספירת הבינה.

ודבר זה נעשה בכל מדרגה בפרטות, וכן בכללות העולמות. חמישה עולמות א"ק ואבי"ע: א"ק כתר, עולם אצילות חכמה, עולם הבריאה בינה, עולם היצירה ז"א, עולם העשיה מלכות. והעלה המאציל את המלכות מבחינת עשיה אל מתחת האצילות, שהוא חכמה, וסיימה את עולם האצילות, ונבחן, שהמאציל זרק אבן מסיום האצילות עד העשיה.

כי כיוון שג' עולמות בי"ע נמצאים מתחת המלכות המסיימת את האצילות, הם נכללים בה ונחשבים כולם לבחינת מלכות, והיא התפשטה מסיום אצילות עד עולם עשיה. באופן שהיא נעוצה בעשיה, והקצה השני שלה עומד בסוף האצילות, במלכות דאצילות אשר שם, הנקראת נקודה האמצעית. משום שעומדת באמצע העולמות, מתחת החכמה, שהיא אצילות.

המלכות נקראת אבן, ומחמת עלייתה למקום בינה נקראת יקרה, והמאציל זרק אותה, נתן לה כוח התפשטות, ממקום בינה, הנקראת כיסא הכבוד, עד ששקע במלכות דמדה"ד למטה, הנקראת תהום. וכללה בעצמה כל המדרגות הנמצאות במקום הזה, שהם ו"ק דבינה ות"ת עד המלכות שלמטה. ובמקום בינה עומדת עיקר המלכות, הנקראת משום זה נקודה האמצעית, להיותה עומדת באמצע המדרגה, במקום בינה של כל מדרגה.

ואין לשאול הרי המלכות עלתה במקום בינה, מתחת החכמה, ולמה אומר שזרק אבן יקרה אחת מתחת כיסא הכבוד, מתחת הבינה. משום שג"ר דבינה אינם יוצאים מחוץ למדרגה, מחמת סיום המלכות מתחת החכמה, אלא רק ו"ק דבינה יוצאים מתחת סיום המלכות, והו"ק של כל מדרגה נבחנים לתחתית המדרגה, ע"כ אומר, מתחת כיסא הכבוד.

ונאמר, ומשם התפשטה לימין לשמאל ולכל הצדדים, שממנה נשתל כל העולם לכל הצדדים. כל המוחין, ועליית התחתון לעליון, לקבל מוחין, תלויים בנקודה האמצעית הזו, שהיא המלכות שעלתה לבינה, כי ע"י ירידתה למקומה, עולים בינה ותו"מ למעלה וחוזרים למדרגתם, וגם מקבלים עימהם התחתון, ומקבל מוחין מעליון. הרי שהכול נעשה ע"י נקודה האמצעית.

האמור נוהג בכל המדרגות. והזוהר מדבר כאן ממדרגת הארץ דעשיה, שהיא כוללת עשר ארצות, ע"ס, אשר מהתהום, שהיא מלכות החיצונה דארצות, הנמצא באוקיינוס המקיף את מלכות דארצות, עד ו"ק דבינה דארצות, הארץ שאנחנו יושבים עליה, זהו מקום התפשטות המלכות, וראש העליון שלה בארץ שאנו יושבים, וראש התחתון הוא נעוץ בתהום.

שתי"ה אותיות שת י"ה, ששָׁת המלכות להיות במקום בינה, הנקראת י"ה. כי ע"י זה קנו העולמות כלים הראויים לקבל אור העליון. גם ע"י זה הוכן עליית התחתון לקבל מוחין מעליון, וע"כ היא יסוד הכול ושתילת הכול.

39. בשלושה אופנים התפשטה הארץ סביב הנקודה ההיא, המלכות שבפנימיות עוה"ז. ההתפשטות הראשונה סביב הנקודה ההיא, כל הצחוּת והזַכּוּת שבארץ עומדת שם ושם הוא. וזו נמצאת למעלה על כל הארץ מסביב הנקודה ההיא. ההתפשטות השנייה היא מסביב ההתפשטות הראשונה, ואינה כל כך צחה וזכה כמו התפשטות הראשונה, אבל היא דקה וצחה מבחינת הצחות שבעפר, יותר מכל שאר עפר אחר. ההתפשטות השלישית היא חשכה ועוביות העפר יותר מכולן, ומסביב התפשטות ההיא נמצאים המים של ים אוקיינוס המסבב כל העולם. נמצא שהנקודה ההיא עומדת באמצע, וכל האופנים של התפשטות העולם הם מסביב לה.

40. ההתפשטות הראשונה היא ביהמ"ק וכל ההיכלות והעזרות וכל התיקונים שלו, וירושלים, וכל העיר שמהחומה ולפנים. וע"כ היא צחה וזכה יותר מכל הארץ. ההתפשטות השנייה היא, כל ארץ ישראל שהתקדשה בקדושה. ההתפשטות השלישית היא, כל שאר הארץ, מקום מושבם של שאר העמים. וים אוקיינוס מסבב הכול.

הזוהר מדבר מארץ שבעוה"ז, שהיא כלולה מע"ס, שהמלכות דארצות עלתה לבינה דארצות וסיימה שם המדרגה, באופן שהמלכות מתפשטת מו"ק דבינה דארצות עד התהום שבאוקיינוס, שהיא המלכות החיצונה שבמלכות דארצות. ונמצא, נקודת המלכות העיקרית עומדת למעלה מו"ק דבינה דארצות, שהיא הנקודה האמצעית ועיקר המלכות הממותקת בבינה. וסופה נעוץ בתהום.

ותופסת ארבע בחינות בו"ק דבינה שבארצות, שהיא הארץ המיושבת:

א. הבחינה עליונה שבה, ביהמ"ק והעיר ירושלים מהחומה ולפנים.

ב. מת"ת שבה עד היסוד, ארץ ישראל.

ג. מלכות שבה, ארצות שאר העמים.

ד. התהום, המלכות החיצונה.

ד' בחינות אלה מסובבות זו את זו, והנקודה האמצעית בפנימיות כולם, במקום קודש הקודשים, והיא נקראת אבן שתייה.

41. הצבעים שבעין, מסבבים לנקודה האמצעית שבעין, שהיא כוח הראייה של כל העין, כמו הנקודה האמצעית, שבפנימיות הארץ, שהיא הראייה של הכול, ושם קודש הקודשים והארון והכַּפּורת, שהם הראייה של הכול. נמצא שהנקודה ההיא, היא הראייה של כל העולם. וע"כ כתוב עליה, יפה נוף משׂושׂ כל הארץ הר ציון. יפה, נקראת, משום שיפה היא המראה הזו. נוף, ענף של האילן, ז"א, היופי של הכול.

42. היופי של העולם והמראה של העולם, לא נראה בעולם, עד שנבנה והוקם המשכן, והארון נכנס אל הקודש. מהשעה ההיא נראה המראה של הכול בעולם, השכינה, וניתקן העולם, והולכים הזכאים במשכן ובארון, עד שמגיעים אל הנקודה האמצעית, הנמצאת שם, שהיא יפה נוף משוש כל. כיוון שמגיעים שם, אז הארון פתח ואמר, זאת מנוחתי עדֵי עד פה אשב כי איוויתיה.

43. כנ"י אמרה המקרא הזה, בשעה שנבנה ביהמ"ק, והארון נכנס למקומו. הקב"ה אמר המקרא הזה על כנ"י, כשישראל עושים רצונו. כי אז יושב הקב"ה על כיסא כבודו, ומרחם על העולם, וברכה ושלום ואהבת הכול נמצא. ואז אמר, זאת מנוחתי עדי עד.

44. בשעה שכל האומנים התחילו לעשות מלאכתם, אותה המלאכה ממש שהתחילו לעשות, נשלמת מאליה, כי כתוב, ותֵכֶל כל עבודת משכן אוהל מועד, כלומר שנשלמה מאליה.

45. כעין זה הכתוב, ויכוּלו השמיים והארץ. שנשלמו מאליהם. הרי כתוב, ויְכל אלקים ביום השביעי, הרי שהאלקים כילה והשלימם, ולא מאליהם? ודאי שכל העולם, אע"פ שכל המלאכות נשלמו, עכ"ז העולם לא היה שלם בקיומו עד שבא היום השביעי. כי כשבא היום השביעי, אז נשלמו כל המלאכות, והשלים בו הקב"ה את העולם. כמ"ש, ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה. בזה, בשביעי, נשלם בקיום כל המלאכה שעשה. וע"כ, ויכל אלקים ביום השביעי.

46. כשנבנה ביהמ"ק, כל המלאכה שנעשתה, נעשתה מאליה. האומנים התחילו, והמלאכה נראית להם, איך לעשותה, ונרשמה לפניהם, והמלאכה נשלמה מאליה. כמ"ש, והבית בהיבנותו, משום שנשלם מאליו. וכתוב, אבן שלֵמה מסע נבנָה, משום שמאליו נבנה. וכן בכל המלאכה שהיא קודש, היא נשלמה מאליה.

47. רוח הקודש הכריז לעיניהם של ישראל, ואמר, בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה, עשה את כל אשר ציווה ה' את משה, ואיתו אהוליאב בן אחיסמך. ואיתו, פירושו, שאהוליאב לא עשה את המלאכה לבדו, אלא עם בצלאל. ואיתו ולא מעצמו. כי בצלאל ימין, ואהוליאב שמאל. מכאן, שהשמאל תמיד בכלל ימין. וע"כ כתוב, ואני הנה נתתי איתו את אהוליאב. זה ימין, וזה שמאל. והשמאל בכלל ימין.