אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת פקודי, חלק א' / חושן ואפוד

חושן ואפוד

172. אפוד וחושן היו כאחד. כי אפוד הוא מלכות וחושן ז"א. במקום שהוא קיום, שיש מוחין שלמים, עומדים כל אלו י"ב (12) אבנים, נושאות שמות בני ישראל. וכולם י"ב גבולים עליונים, י"ב צירופי הוי"ה, חו"ג תו"מ, שבכל אחד ג' קווים והם י"ב. כולם הם שבטי בני ישראל. כי י"ב שבטי בני ישראל הם י"ב צירופי הוי"ה, המושפעים אל המלכות.

173. כתוב, שֶׁשָׁם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל להודות לשם ה'. ששם עלו שבטים, י"ב שבטים עליונים, י"ב גבולים שבז"א, שורשי י"ב שבטים. והם שבטי י"ה, כי שֵם י"ה הוא עדות לישראל, שעדות הוא ג"ר.

174. פעמיים כתוב שבטים: שבטים שבטי יה. ששם עלו שבטים, אלו השבטים שלמטה, שבמלכות. שבטי יה, אלו השבטים שלמעלה בז"א. עדות לישראל, זה שם הקדוש העליון י"ה, שנקרא עדות. כמ"ש, ועדותי זו אלמדֵם. ע"כ יש שמות י"ב שבטים בחושן, כנגד ז"א, ויש שמות י"ב שבטים באפוד, כנגד המלכות. י"ב שבטים קדושים עליונים שבז"א, הם י"ב אבנים הקדושות שבחושן. וע"כ הן עומדות למטה בחושן, כעין שלמעלה. וכל אלו השמות של י"ב שבטים, כולם חרותים באלו האבנים, והכוהן הגדול נושא אותם.

175. יעקב, כשהיה הולך לחרן, כתוב, וייקח מאבני המקום ויָשֶׂם מראשותיו. אלו הן י"ב אבנים הקדושות, שהן בחינת י"ב שבטים שבמלכות, חו"ג תו"מ, שבכל אחד ג' קווים, וכולן נעשו אבן אחת, כמ"ש, והאבן הזאת אשר שמתי מַצֵבה. וקורא לה אבן, משום שכל י"ב אבנים נכללו באבן אחת קדושה עליונה, שהיא למעלה מהם, המלכות, הנקראת אבן, כמ"ש, והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים. וע"כ גם בחינת י"ב שבטים שלה נקראים ג"כ אבנים.

176. ע"כ כאן שׂם אותה הכוהן הגדול על ליבו לזכור אותם תמיד. כמ"ש, ונשא אהרון את שמות בני ישראל על ליבו, לפני ה' תמיד. ומשום זה הכול הוא בי"ב, י"ב אבנים עליונות צפונות למעלה, שנגנזו בעליון הקדוש ז"א. והם עניין התורה, ז"א. ויוצאות מקול אחד דק, בינה. י"ב אבנים אחרות צפונות למטה במלכות, כעין אותן שלמעלה בז"א, ויוצאות מתוך קול אחר, שהוא אבן, כמ"ש, משָם רועה אבן ישראל, המלכות.

177. וע"כ כתוב, ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן. זו היא השכינה, שנקראת אבן בוחן, אבן ישראל, שגוללים אותה ומכניסים אותה בגלות. וכתוב, והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה, בעת הגאולה. ועל שמה נקראים כולם, כל המדרגות היוצאות ממנה, בשם אבנים.

178. וכמה בחינות אבנים הם באבנים. יש אבנים שהן יסודות הבית, המלכות בבחינת החכמה, שנקראת בית, כמ"ש, בחכמה ייבנה בית, וכתוב, ויְצַו המלך ויסיעו אבנים גדולות אבנים יקרות, לייסד הבית אבני גזית. חו"ב שבה נקראות אבנים גדולות, אבנים יקרות. ויש אבנים עליונות יקרות, שהן י"ב, ארבעה סדרים, ג' ג' לכל סדר, לד' רוחות העולם, חו"ג תו"מ, שבכל אחת מהן ג' קווים, והם י"ב.

כעין זה הם ארבעה דגלים, שהיו הולכים במדבר, שהם י"ב שבטים, ג' ג' לכל צד לארבע רוחות העולם. למזרח, יהודה יששכר וזבולון. לדרום, ראובן שמעון גד. לצפון, אפריים מנשה ובנימין. למערב, דן אשר נפתלי. שד' רוחות העולם הם חו"ג תו"מ, וג' שבטים שבכל רוח, הם ג' קווים. והכול אחד.

179. בשעה שהכוהן הגדול היה שם אלו י"ב אבנים, ולבש אותם בחושן ואפוד, אז שרתה עליו השכינה. ואלו י"ב אבנים מפותחות בשמות כל השבטים. וכל שבט ושבט נחקק על אבן אחת, והאותיות היו משוקעות באבנים, וכשהאבנים האירו, היו האותיות בולטות לחוץ, והאירו על מה שהיו צריכים.

180. בכל שמות השבטים לא היו ב' האותיות ח' ט', אותיות חטא, משום שבכולם לא היה נמצא חטא. ח' שהשם גרם, כי השם חת פירושו ירידה, או נחיתה. יפה הוא שאינו בשמות השבטים. אבל ט', היא אות טובה. ומי שרואה אות ט' בחלומו, טוב לו, משום שבה פתח התורה, כי טוב, כמ"ש, וירא אלקים את האור כי טוב. והרי היא אות טובה, א"כ למה לא נכתב בשבטים?

181. משום שב' אותיות אלו סמוכות זו לזו, שהסמיכות שלה מורה חטא. ע"כ לא היו בשבטים. ועוד, כי אות ט' גנוזה ונסתרת, שהיא מורה על יסוד הבינה, והיא מאירה הארת כולן, ואין אור נמצא חוץ מהאות הזו, כי כל האורות יוצאים מיסוד הבינה, כמ"ש, וירא אלקים את האור כי טוב, שהוא הארת האור ההוא שבאות ט', הגנוזה והנסתרת. ועל האות הזאת כתוב, לא ימנע טוב להולכים בתמים, וזהו האור של כל השבטים. וכיוון שהיא גנוזה כל כך, אינה נמצאת בשבטים. ועוד, שכל י"ב שבטים יוצאים מהמסדרון הזה, יסוד דבינה, הנסתר, שהוא אות ט', וע"כ היא נסתרת וגנוזה ואינה נראית בשבטים.

182. כל האבנים שהיו בחושן, עומדות בדרך אות ונס, כשהיו מאירות, היו מאירות פניו של הכוהן הגדול, והאותיות היו מאירות ובולטות, שיהיו ניכרות מהאבנים ולחוץ. וכשהיו מאירות פניו של כוהן גדול, אז היה ניכר בליטת האותיות שהוא לטוב. ובזה ניכר הכוהן, אם הוא צדיק או לא, וע"כ הכול היה באות ובנס.

183. כתוב, ונתת אל חושן המשפט את האוּרים ואת התוּמים. אורים מאירים מה ששואלים. תומים משלימים דבריהם.

184. חושן ואפוד כנגד אורים ותומים. וזה תפילין וקשר של תפילין, שהם כנגד ב' אלו. כתוב, וראיתָ את אחוריי ופניי לא יירָאו. וראית את אחוריי, שהראה הקב"ה למשה קשר של תפילין. ופניי, תפילין ממש, סוד עליון, שם הקדוש. אחוריי, קשר של תפילין. תפילין הם מראה המאירה, ז"א. קשר של תפילין מראה שאינה מאירה, המלכות.

185. כנגד זה, אורים מאירים בדבריהם, ז"א, מראה המאירה. תומים משלימים בדבריהם, המלכות, המאירה בהארת חכמה, כמ"ש, וראית את אחוריי, שבה כל השלמות. פנים האורים. אחור התומים. וזה קול ודיבור: קול, ז"א, מאיר לדיבור, המלכות, לדבֵּר. כי הדיבור משלים הדבר. כלומר, שהקול הוא עיקר הממשות, והדיבור משלימו. ועולים תמיד זה בזה, ואינם נפרדים זה מזה לעולם. כי אין להפריד בין הקול לדיבור. וע"כ חושן ואפוד, פנים ואחור. והכול אחד.

186. חושן ואפוד אינם נפרדים לעולם. ומי שמפריד אותם, כתוב עליו, מפריד אלוף, כי הם רומזים לז"א ולמלכות. ושכתוב, ויהי בברוֹח אביתר בן אחימלך אל דוד קעילָה, אפוד ירד בידו. ואילו חושן אינו אומר. נמצא שהפרידם זה מזה.

187. כל מה שחשוב הוא נסתר וגנוז ואינו נזכר. כתוב, נושאי אפוד בד, ולא נזכר החושן מפני חשיבותו. מה שיותר בגלוי נזכר, כדי שיתכסה מה שבגניזה ובמכוסה, וע"כ נזכר מה שבגלוי יותר, שהוא האפוד.

188. משום זה, שם העליון הוא סוד שבמכוסה ובגניזה, ואינו נזכר אלא בשם שבגלוי. זה נזכר וזה נגנז. השם הנגנז הוא הוי"ה, השם בגלוי הוא אדנ"י. ע"כ נכתב באותיות נסתרות הוי"ה, ונקרא באותיות אדנ"י. והתכסה זה בזה, השם אדנ"י מכסה את השם הוי"ה, כדי שיהיה כבוד העליון מכוסה וגנוז לעולם. שכל דרכי התורה גלוי וסתום. וכל דברי העולם, בין של עוה"ז ובין של עולם העליון, הם מכוסים וגלויים. כלומר, שבכל דבר יש פנימיות.

189. כתוב, ויאמרו אליו הגידה נא לנו, באשר למי הרעה הזאת לנו. באשר, סוד החכמה שָאלו. כאן שאלו סוד, שהוא בגילוי, לדעת, אם הוא בא מזרעו של יוסף, אשר הים, כיוון שראה הארון של יוסף, מיד נבקע והיה יבשה, כמ"ש, הים ראה ויָנוס. הים ראה אותו שכתוב בו, ויָנס וייצא החוצה. מיד נבקע, הירדן ייסוב לאחור.

190. וע"כ שאלו את יונה, הגידה נא לנו, באשר למי הרעה. על שכתוב בו ביוסף, באשר אַת אשתו, ורמזו לו במילה, באשר, אם מזרע ההוא של יוסף אתה בא, התפלל שישתוק הים מאתנו. ושכתוב, למי הרעה הזאת לנו. במילה, למי, רמזו לו, ואם מזרע של יעקב אתה בא, כמ"ש, למי אתה ואנה תלך, והם, אלו, שיעקב אמר להם את זה, היו מלאכים הקדושים ששלח לעשיו בשליחותו, וניצל מהצרה ההיא, התפלל גם אתה לאדונך וישלח מלאכיו ונינצל מהצרה ההיא.

191. ואם לא, אמור לנו, מה מלאכתך, במה עיסוקך בכל יום. ומאין תבוא, מה אהבתך. מה ארצך, אם היא ארץ הראויה לעונש. ואֵי מִזה עם אתה, אם הוא עמלק, או אחד משבעה אומות הראויות לעונש.

192. מה השיב להם יונה? ויאמר אליהם עברי אנוכי, כלומר מזרע אברהם העברי, שהקדיש שם ריבונו בעולם בכל יום. ואת ה' אלקי השמיים אני ירא. הם לא שאלו אותו, אלא דבר שבגילוי ושבמכוסה, לדעת בו. שרמזו לו במילה באשר ובמילה למי, שהוא במכוסה, והשאר שאלו לו בגילוי. ויונה השיב להם הכול בגילוי.

193. וייראו האנשים יראה גדולה. כיוון ששמעו שם הקב"ה, מיד יראו, משום שכולם היו יודעים הניסים והגבורות שעשה הקב"ה בים. עוד אמר להם, שהוא בורח לפני הקב"ה. וע"כ אמרו לו, מה זאת עשית, שאתה בורח מלפניו, ואינך עושה מצוותיו?

194. כל אלו התגיירו אח"כ, כשראו הניסים והגבורות שעשה הקב"ה ליונה בים. וכולם ראו אותו, כשנופל בים, ואותו הדג שעלה ובלע אותו, וכשבא אותו הדג הגדול לעיני כולם, והקיא אותו ליבשה. באו אליו והתגיירו כולם. כמ"ש, משמרים הַבְלֵי שווא חסדם יעזובו.

195. כולם היו גרי צדק והחכימו בתורה, והיו חכמים עליונים. משום שהקב"ה רצה בהם, ובכל אלו המתקרבים אליו, ומקדשים שמו בגלוי. כי כשמקדשים שמו בגלוי, שמו הנסתר, הוי"ה, מתעלה על כיסא כבודו, אדנ"י, שנעשה ייחוד הוי"ה אדנ"י, כמ"ש, ונקדשתי בתוך בני ישראל.

196. וירכסו את החושן מטבעותיו אל טבעות האפוד בפתיל תכלת. למה בפתיל תכלת? להראות שתכלת, המלכות מבחינת הדין שבה, הקשורה עם החסד, מתקשרת בכל. וע"כ, הכול הוא בעליון. שתכלת מקשרת החושן, ז"א, עם האפוד, המלכות.

197. ויעשו פעמוני זהב טהור, וייתנו את הפעמונים בתוך הרימונים. כתוב, ונשמע קולו בבואו אל הקודש לפני ה'. משום שצריך לקול הנשמע, ז"א, וברכות תשרינה על העולם בזכות הכוהן, שמברך הכול ועושה הכול. פעמון זהב, הוא קול הנשמע, ז"א. רימון, המלכות, שמתמלאה מכל, שמקבלת מכל העליונים.

198. ויעש את מעיל האפוד מעשה אורג, כלִיל תכלת. מעיל האפוד מלכות. כליל תכלת, תכלת היא אור הכיסא, ממלכות, שהיא אור השחור שבנר השורף והמכלה כל מה שמתחתיו, והיא תכלת כשהיא נקשרת באור הלבן שבנר, חסד. וע"כ התכלת היא לאפוד, להיותו אור המלכות.

199. אלו כלי לבושים של הכוהן בסוד עליון, שיהיו הלבושים שלמטה כעין שלמעלה. וכיוון שמיכאל הוא כוהן גדול, ובא מצד ימין, למה כתוב בגבריאל, האיש לבוש הבדים? הרי לבושים הם לכוהן גדול, ומיכאל כוהן ובא מימין? אלא שהשמאל נכלל תמיד בימין, ע"כ התלבש גבריאל, שמאל, בלבושים שמימין.

200. גבריאל התמנה שליח לעוה"ז. וכל שליח שהתמנה לעוה"ז, צריך להתלבש בלבושים של העוה"ז. וכן כשהנשמה עולה למעלה, היא מתלבשת בלבוש של מעלה, כדי להיות שם. וכן כשיורדת מלמעלה למטה, היא מתלבשת בלבוש. כל לבוש כעין המקום שהולכת שם. כעין זה, כל השליחים שהתמנו בשליחות בעוה"ז, צריכים ללבוש מעוה"ז.

201. מעיל האפוד היה לכסות אותו סביב גופו. כשלבש אותו כתוב, אחור וקֶדם צרתני ותשֶת עליי כפךָ. שהחושן מקֶדם והאפוד באחור.

202. אחור וקדם. בשעה שברא הקב"ה את אדה"ר, נבראו זכר ונקבה. והיו שניהם קשורים זה בזה, הנקבה לאחור, והזכר מקדם. עד שניסר והפריד אותם הקב"ה, והתקין אותה, והכניס אותה לפני האדם להסתכל פב"פ. וכיוון שהסתכלו פב"פ, רבתה האהבה בעולם, והולידו תולדות בעולם, מה שלא היה מקודם לכן.

203. ואחר שחטא אדם ואשתו, ובא נחש על חוה והטיל בה זוהמה, הולידה חוה את קין. והייתה צורתו צורה שלמעלה, ושל מַטה, מהזוהמה של הס"א, מצד שלמטה, מהחיצוניים. וע"כ הוא היה הראשון שעשה מוות בעולם, משום שהצד שלו גרם, להיותו בא מזוהמה של הנחש. הנחש, דרכו הוא לארוב כדי להרוג. הבא מנחש, קין, דרכו לקח והולך. וע"כ כתוב, ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו.

204. כאשר הרג קין את הבל, היה נושך אותו נשיכות כמו נחש, עד שהוציא נשמתו והרגו.

205. וכל הדברים חוזרים ליסוד הראשון, שיצאו משם, ואם לא היה קין מהצד של הנחש, לא היה נמצא כן כלפי אחיו. וע"כ כיוון שראה אדם, שהבל נהרג, וקין גורש, אמר, למה אני מוליד מכאן והלאה? נפרד מאשתו מאה ושלושים שנה. ורוחות טמאות נקבות היו באות ומתחממות ממנו, והיה מוליד רוחות ושדים, ונקראים נגעי בני אדם.

206. אח"כ, קינא, והתלבש בקנאה והתחבר באשתו, והוליד את שת. זהו, בדמותו כצלמו, מה שלא היה כן מקודם, באלו בנים הראשונים, שהיו מקודם לכן.

207. בתחילה, לפני חוה, הייתה לו התחברות אחרת, לילית. עד שבאה חוה, שהתקין אותה הקב"ה לאדם, והתחברו פב"פ. וע"כ כתוב,
לזאת ייקרא אישה, אבל האחרת, לילית, אינה נקראת כך.

208. משום שאדם וחוה נבראו כאחד, כתוב, זכר ונקבה בראם ויברך אותם. כי שניהם ביחד היו. וע"כ כתוב, אחור וקדם צרתני.

209. אפוד וחושן, אחור וקדם. החושן מקדם והאפוד באחור. כשהכוהן היה מתלבש בהם,
היה דומה לצורה העליונה, ז"א ומלכות, שהם אחור וקדם. אז היו פניו מאירות, והאותיות בולטות ומאירות ועולות למעלה, ואז היה יודע הדבר שצריך.

210. משום זה תיקון החושן ותיקון האפוד מתקשרים יחד, אע"פ שתיקון של זה אינו כתיקון של זה. והכול אחד. הקישור של זה בזה הוא, שיתאחד החושן, ז"א, באפוד, המלכות, בארבע טבעות המתקשרות במקום זה ובמקום זה, בחושן ובאפוד. שהטבעות הן המרכבות המתקשרות בצד הזה שלמטה לאלו שמלמעלה, והכול הוא אופנים וחיות. שב' טבעות שבחושן הן החיות, יצירה. וב' טבעות שבאפוד הן האופנים, עשיה. והם קשורים זה בזה.

211. כתוב, בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ, שהשמיים ז"א והארץ מלכות. כי הכול כעין זה נעשה המשכן, שעשה כעין עולם התחתון, המלכות, וכעין עולם העליון, ז"א. וכל מעשיו של הקב"ה שעשה בעוה"ז, הם כעין של מעלה. אף המשכן כך, כל מעשיו הם כמעשה וכעין עולם העליון.

212. וזה סוד כל מעשה המשכן, כולם, מעשים ותיקונים שלמעלה ושלמטה, כדי להשרות השכינה בעולם, בדיירים עליונים, המלאכים, ובדיירים התחתונים, בני אדם. גן עדן התחתון, מלכות, כעין העליון, בינה. כל הציורים וכל הצורות של העולם, כולם הם שם. וע"כ מעשה המשכן ומעשה שמיים וארץ, ז"א ומלכות, כולם הם אחד.

חזרה לראש הדף
Site location tree