אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת פקודי, חלק א' / ואת האלף ושבע המאות וחמישה ושבעים

ואת האלף ושבע המאות וחמישה ושבעים

108.אלו השקלים, שכח אותם משה, ולא ידע מה שנעשה מהם, עד שיצא קול ואמר, ואת האלף ושבע המאות וחמישה ושבעים עשָה ווים לעמודים. מחצית השקלים, שנתנו כל אחד מישראל כופר נפשו, הם בבחינת ישסו"ת, שעליהם כתוב, וכסף פקודי העדה, מאת כיכר ואלף ושבע מאות וחמישה ושבעים שקל בשקל הקודש.

כיכרים ושקלים הם ב' מדרגות, פנים ואחוריים דישסו"ת. מאת הכיכר הם פנים דישסו"ת ו-1775 שקלים הם אחוריים דישסו"ת, בינה ותו"מ שנפלו מישסו"ת, כשהיו בבחינת נקודת החולם. בעיקרם הם 775 שקלים. אשר 700 הן שבע ספירות בינה שספירותיה מאות. ושבעים הן שבע ספירות ת"ת, שספירותיו עשרות. וחמישה הן חג"ת נ"ה דמלכות, שספירותיה יחידות. אמנם אחר שחזרו והתחברו למדרגתם לכו"ח דישסו"ת, שהם הפנים שנשארו במדרגה, אז נכללו בינה ותו"מ אלו גם מספירת החכמה דישסו"ת, שהיא אלף, ונעשה המספר 1775.

ולפיכך שכח אותם משה. כי בעת שנפלו ממדרגת ישסו"ת ולא נראו שם, נבחנים שהם שכוחים, ולא נודע מה שנעשה מהם. אלא אח"כ, כשבאה נקודת השורוק, והחזירה אותם למדרגתם בישסו"ת בבחינת סתומים שאינם מאירים, ואח"כ ע"י נקודת החיריק, קו אמצעי, שייחד הימין והשמאל, חזרו הבינה ותו"מ דישסו"ת והאירו, ונעשו ווים לעמודים.

אלו השקלים, שכח אותם משה, בעת יציאת קו ימין מנקודת החולם, שאז נפלו ממדרגת ישסו"ת ונשכחו. וגם אח"כ בנקודת השורוק, קו שמאל, שהחזירה אותם למדרגת ישסו"ת, עוד היו בשכחה, מפני שהיו סתומים בלי אור. עד שיצא קול, קו אמצעי, אז חזרו והתגלו. ונזכר בהם משה, כמ"ש, ואת האלף ושבע המאות וחמישה ושבעים עשה ווים לעמודים.

109.כתוב, עד שהמלך במְסיבּוֹ נִרדי נתן ריחו. עד שהמלך במסיבו, זהו הקב"ה, בינה, כשנתן התורה לישראל ובא לסיני. כלומר, כשהבינה גילתה המוחין דיחידה דז"א, שהאירו בשעת מתן תורה לישראל. וכמה מרכבות היו עימו. כולן מרכבות קדושות, קו שמאל. וכל קדושות העליונות מקדושה של התורה, קו ימין. כולם היו שם. והתורה, קו אמצעי, ניתנה בלהבות אש, והכול היה מאש, וכתובה באש לבן, מצד החסד, על אש שחור, שמצד הגבורה. כי קו אמצעי כלול מחו"ג, ימין ושמאל, והאותיות היו פורחות ועולות באוויר. שבאוויר היו המדרגות התחתונות פורחות ועולות לעליונות.

110.והאות ראשונה של התורה, נחלקה ל-775 לכל צד, וכולם נראו באוויר הרקיע באות ו', ו' לצד זה, ו' לצד זה, וכן לכל הצדדים.

התורה ז"א. אות ראשונה של התורה, אות א', שהיא אות ראשונה שבמתן תורה, א' של אנוכי. וזהו אלף שבמספר 1775. ספירה ראשונה של ז"א, חכמה, כי ז"א מתחיל בחכמה, וחכמה נקרא אלף, כמ"ש, ואאַלֶפך חכמה. והיא כלי דפנים שלו, שנשאר במדרגה בעת יציאת החולם. אבל ג"ס בינה ותו"מ שבו, נפלו אז ממדרגתם למדרגה שמתחתיה.

ואות ראשונה של התורה, אלף, חכמה, נחלקה ל- 775. נחלקה, שנפלו ממנו, בינה ותו"מ. כי שבע ספירות דבינה הם 700. ושבע ספירות דת"ת הם שבעים. וחמש ספירות חג"ת נ"ה של המלכות הם חמישה. ונפילת בינה ותו"מ אלו היו לכל צד מד' צדדים חו"ג תו"מ.

ואח"כ, ע"י יציאת הנקודות שורוק וחיריק, קו שמאל וקו אמצעי, חזרו ועלו בינה ותו"מ הנפולים, למדרגתם לז"א, שעלו למעלה מפרסא דז"א, שנקרא רקיע, והתחברו עם האלף דז"א, שמרקיע ולמעלה, ונכללו גם הם מאלף זה, ונעשו 1775. שנכללה בהם החכמה, שהיא אלף.

וכולם נראו באוויר הרקיע באות ו', כלומר, שחזרו ועלו למדרגתם. ונראו, פירושו, שנכללו מהארת החכמה שנקראת ראייה. ונכללו בקו אמצעי, אות ו'. ומטעם התכללות הזאת שבקו האמצעי נקראים 1775 האורות האלו, בשם ווים.

111.ואלו הווים היו עומדים על עמודים, נו"ה דז"א, ואלו העמודים עומדים על הנס, שמאירים אל המלכות, הנקראת נס, וכל הווים עליהם. שמאירים כולם אל המלכות, משום שתורה עומדת על ו', קו האמצעי, ע"כ 1775 האורות הנכללים בהם, נקראים ווים. הווים הם אמונת התורה, כולם עומדים על עמודים, נו"ה דז"א, שמהם יוצאים נביאים, כלומר, שמשם מקבלים הנביאים, המאירים בד' רוחות חו"ג תו"מ. ועל אלו העמודים עומדים הווים.

אחר ש-775 אורות, שהם בינה ותו"מ דז"א, שנפלו וירדו מז"א, חזרו ועלו למעלה מרקיע דז"א, למעלה מחזה שלו, הם נכללו שם מהחכמה שבו, ונעשו 1775 אורות, מחמת שנכללו מהארת החכמה, שנקראת אלף. אמנם הארת החכמה שבהם אינה יכולה להאיר שם למעלה מחזה דז"א, כי שם החסדים מכוסים מהארת חכמה, אלא שיורדים מחזה ולמטה דז"א, לב"ס נו"ה שלו, הנקראים עמודים, ושם מתגלה הארת החכמה שבהם.

ונאמר, שאלו הווים היו עומדים על עמודים, כי אלו 1775 אורות המכונים ווים, אינם עומדים לגלות החכמה שבהם, אלא רק בעמודים, שהם נו"ה דז"א, ולא למעלה מחזה. אמנם מקום גילוי החכמה הוא רק במלכות. ואלו העמודים עומדים על הנס, שהנו"ה משפיע הארת החכמה שבווים אל המלכות, הנקראת נס.

ומתבאר הכתוב, עד שהמלך במסיבו נִרדי נתן ריחו. ז"א אומר, עד שהמלך, בינה, במסיבו, שהיה מסבב תיקון ג' קווים דז"א ממוחין דיחידה על הר סיני, אז, נרדי, בינה ותו"מ הירודים והנפולים שלי, שהם 1775 ווים, נתן ריחו, הארת חכמה, אל המלכות, הנקראת נס. במסיבו, כי מסיבו פירושו בסיבוב של ג' קווים, משום שאין הארת החכמה מתגלה אלא בעת הסיבוב של ג' הקווים. וכיוון שפסק הסיבוב, פסקה הארת החכמה להאיר. משום זה, כשהזוהר מתחיל לפרש הכתוב, הוא מפרש ג' קווים דז"א, להורות שגילוי המוחין בהר סיני היו עם סיבובם של ג' הקווים.

112.ו' עליונה, הקול הנשמע, ז"א, שעומד בו התורה, משום שהתורה, ז"א, יוצאת מהקול הפנימי, בבינה, הנקרא קול גדול. וקול גדול שבבינה הוא התורה, שיוצאת ממנו. וע"כ כתוב, קול גדול ולא יָסָף. כי התורה יוצאת ממנו.

113.קול גדול זה, הוא עיקר הכול וסוד השם הקדוש, שהוא הדעת שבבינה, ע"כ אסור לאדם להקדים שלום לחברו מטרם שהתפלל תפילתו. כמ"ש, מברך רעהו בקול גדול בבוקר השכם, קללה תיחשב לו. ואינו אסור עד שמברך אותו בקול גדול, שהוא עיקר השם הקדוש, כגון שאמר לו, יברכך ה'. אבל כשאינו מזכיר השם, אינו אסור.

114.ע"כ התורה יוצאת מקול גדול בבינה. וזהו מלך, כמ"ש, עד שהמלך במסיבו, זהו מעמד הר סיני, ששם נגלו ג' הקווים דז"א. נרדי נתן ריחו, זה כנ"י, המלכות. כי 1775 ווים המכונים נרדי, ע"ש שנפלו וירדו ממדרגת ז"א, הם נתנו ריח, הארת חכמה, אל כנ"י, המלכות. וכל זה היה, משום שאמרו ישראל, כל אשר דיבר ה', נעשה ונשמע. שע"י זה זכו לכל הגילוי של מלך עליון, בינה.

115.כשהקב"ה הביא מבול על העולם, כדי להשחית הכול, אמר הקב"ה לנוח, אתה צריך להישמר, שלא להראות עצמך לפני המשחית, מלאך המוות, שלא ישלוט עליך. משום שאין מי שיגן עליו. כיוון שהוקרב הקורבן שהקריב נוח, אז התבשם העולם. ולא התבשם כל כך, עד שעמדו ישראל על הר סיני, אז התבשם העולם, והמשחית לא נמצא עוד בעולם.

116.ורצה הקב"ה בזמן ההוא להעביר המשחית מהעולם, שיבולע המוות לנצח. אבל ישראל חטאו לימים מועטים בזמן ההוא, ועשו את העגל. ואז, ויתנצלו בני ישראל את עֶדְיָים מהר חורב. ועדיים, הוא השם הקדוש, שהעטיר אותם הקב"ה במתן תורה, ונלקח מהם. אז שלט המשחית על העולם, וחזר כמקודם, כזמן שהיה שולט בעולם, ועושה דין בבני אדם.

117.בימיו של המבול, מי נתן שָם משחית, הרי המים התגברו, ומחו את כל היקום? ומה היה לנוח להישמר מפני משחית? אין לך דין בעולם, או כשהעולם מוכה בדין, שלא יהיה נמצא ביניהם המשחית ההוא, שהוא הולך בתוך אלו הדינים שנעשים בעולם. אף כאן, מבול היה והמשחית הלך בתוך המבול, והוא נקרא מבול. וע"כ אמר הקב"ה לנוח, שיסתיר עצמו ולא ייראה בעולם.

118.ואת האלף ושבע המאות וחמישה ושבעים עשה ווים לעמודים. למה ווים? אלא כמין ו' היו, שנמשכו מקו אמצעי, שנקרא ו'. וראשיהם ציפה בזהב, הם עצמם היו של כסף, אור החסדים, וראשיהם, הג"ר, מצופים זהב, הארת חכמה. משום שכל ו' בצד הרחמים באה, ז"א, קו האמצעי, וכולם היו נודעים למעלה בחשבון, בהארת חכמה. ומשום שבאו מצד הרחמים, קו אמצעי, ע"כ נקראים ווים.

וכל שאר הספירות שבהם, תלויות בהם, ואין ו' אלא כסף וזהב ביחד, שכולל ב' קווים ימין ושמאל, חסדים והארת חכמה. משום זה נקראים, ווים של העמודים. כמ"ש, העמודים שניים, נו"ה. משום שאלו היו עומדים לחוץ מהגוף, מת"ת, למטה מחזה דז"א, ששם מקום גילוי של הארת חכמה.

119.האם זה מלאכת הקודש או חול? משום שכתוב, ואת האלף. וכתוב שם, כרמי שלי לפניי, הָאֶלף לך שלמה. שם האלף חול, האם אף כאן האלף חול?

120.אינו כן, כי אם היה חול, לא היה נעשה מהם ווים. ועוד, כי שם כתוב, האלף, ולא יותר, אבל כאן כתוב, את האלף ושבע המאות וחמישה ושבעים. וא"כ אין להשוותם זה לזה. האלף שם חול, שכתוב, האלף לך שלמה. זה חול, משום שכל חול אינו בצד הקדושה כלל, חול מצד הטומאה, וע"כ יש הבדלה בין קודש לחול, משום שצריכים להבדיל בין קודש לחול. כמ"ש, ולהבדיל בין הקודש ובין החול, ובין הטמא ובין הטהור.

121.ועכ"ז, אע"פ שיש הבדלה לקודש מחול, יש לחול חלק אחד מהקדושה, משמאל דקדושה. כמ"ש, האלף לך שלמה, שהם אלף ימים של חול. והם הימים של הגלות. כמו שיש אלף ימים בקדושה. כך יש אלף ימים לצד האחר. וע"כ העירו החברים, שימי הגלות אלף שנה הם.

ד' קליפות, רוח סערה, ענן גדול, אש מתלקחת, ונוגה. המובאים ביחזקאל. הנוגה, מחזה ולמעלה היא קודש, ומחזה ולמטה חול. הנוגה כולה משמאל, שממשיכה החכמה שבשמאל, וע"כ כשממשיכה מלמטה למעלה היא קודש, וכשממשיכה מלמעלה למטה היא חול. וכשהיא דבוקה בקדושה, ששמורה שלא להמשיך חכמה מלמעלה למטה, אז נעשית כולה קודש. וכשהיא דבוקה בטומאה, שממשיכה מלמעלה למטה, אז כולה טומאה, שאפילו החלק שמחזה ולמעלה נופל לטומאה.

יש לחול חלק אחד מהקדושה, משמאל דקדושה, החלק שמחזה ולמעלה דנוגה, שהיא מצד שמאל, קדושה. והם הימים של הגלות. כשחטאו ישראל גרמו שהנוגה התדבקה בטומאה, אשר אז גם חצי פרצופה שמחזה ולמעלה נופלת בטומאה, ויש לטומאה כל אלף ימים דנוגה, כל הע"ס שלה, שהם החכמה, הנקראת אלף.

ושלמה, אחר שתיקן הנוגה והדביק אותה בקדושה, כתוב עליו, האלף לך שלמה, כי הוציא מהטומאה גם חצי הפרצוף דנוגה שמחזה ולמטה והחזיר אותה לקדושה. ונמצא שתיקן את אלף הימים של ימי החול, שהוא כל הע"ס דנוגה. וע"כ כתוב, האלף, של חול, לך שלמה. כי החזירם לקדושה.

כמו שיש אלף ימים בקדושה, המשכת החכמה שנקראת אלף, כך יש אלף ימים לצד האחר, שהם ע"ס דנוגה. שגם הם ממשיכים חכמה משמאל. ואע"פ שמחציתה קודש, אמנם המדובר הוא מימי הגלות, שאז נפלה כולה לטומאה.

122.וע"כ יש אלף ויש אלף. יש אלף דקדושה ויש אלף דטומאה. והם אלף שנים של הגלות, שכל ע"ס דנוגה נפלו לטומאה, ואע"פ שישראל יהיו בגלות וימשכו יותר מאלף שנים, נבחן שבאלף שנים ממשיכים, שאינם מתקנים אותם, שהם אלף ימים דנוגה. ומשום זה ביארו, כל שלמה האמור בשיר השירים הוא קודש, חוץ מזה, האלף לך שלמה. אבל האלף שבווי העמודים הוא קודש, וכל מעשהו קודש, וע"כ עשה מהם ווים לעמודים.

123.בכל מקום שבא ו' בשם הקדוש, הוא רחמים. כגון, והוי"ה המטיר על סדום. והוי"ה אמר אל אברהם. שמורה על רחמים ודין ביחד. ומהו השינוי, שבכל מקום במבול כתוב, אלקים, למה לא כתוב, והוי"ה? בכל מקום שכתוב, והוי"ה, מורה, הוא ז"א, ובית דינו­, מלכות. ואם כתוב, אלקים סתם, הוא דין בלבד.

124.אלא בסדום נעשה דין ולא כדי לכלות העולם. ומשום זה התערב ז"א עם הדין, שכלול ברחמים. אבל במבול כלה כל העולם, וכל אלו שנמצאים בעולם. וע"כ כתוב שָם אלקים, שמורה על דין לבד, שאינו כלול ברחמים. א"כ, למה נוח ואשר עימו ניצלו? הוא משום, שהיה נסתר מעין, שלא היה נראה בעולם, כי היה בתיבה. אבל כל מה שהיה נמצא בעולם, השחית אותו.

125.וע"כ אם כתוב, והוי"ה, הוא בגלוי ואינו מכלה הכול. ואם כתוב, אלקים, הוא סתום, וצריכים להישמר, כי מכלה הכול. וע"כ במבול, אלקים בלבד היה. כמ"ש, ה' למבול ישב. ישב, פירושו, ישב לבדו, בפני עצמו, ולא היה נכלל עם הדין של המבול.

126.הקב"ה סתום ומגולה. סתום מהארת חכמה, שמאיר בחסדים בלבד. ומגולה בהארת חכמה. גלוי, הוא הב"ד שלמטה, מלכות, שבה מאירה החכמה. סתום, הוא המקום שכל הברכות יוצאות משם, ז"א. משום זה, כל דבריו של אדם, שהם בהסתר, ברכות שורות עליו, וכל שהם בגלוי, מקום של ב"ד שורה עליו, משום שהוא מקום הגילוי, מלכות.

127.עד שהמלך במסיבו. בהתחברות והעונג של עדן העליון, חכמה עליונה, הנמשכת לבינה, בשביל הסתום והגנוז שלא נודע, יסוד דאבא, ומתמלאת ממנו ויוצאת בנחלים ידועים, נה"י דבינה. נרדי נתן ריחו, ים האחרון, מלכות, שברא עולם התחתון, מלכות, כעין של מעלה, בינה, והעלה ריח טוב עליון, הארת חכמה, לשלוט ולעשות, והוא יכול ושולט ומאיר באור העליון.

יכול, ע"י קו ימין, שממתיק המלכות בבינה, והשיגה בזה יכולת לקבל אור. ושולט, ע"י קו שמאל, שמקבלת ממנו הארת חכמה, שמשם השליטה. ומאיר, ע"י קו האמצעי, המלביש חכמה דשמאל בחסדים דימין, ואז מאירה החכמה. שמטרם שבא קו האמצעי, היה השמאל חושך ולא אור.

128.בשעה שהנֵרְד הזה, מעלה ריח למעלה, הארת חכמה, אז האהבה מתקשרת, אהבת דודים הבאה משמאל, ועולה הנרד הזה להתאחד למעלה, להאיר מלמטה למעלה. וכל המרכבות הקדושות, מקבלות מנרד הזה. וכולן מעלות ריחות להתעטר למעלה, להאיר מלמטה למעלה כטבע הריח. אלו המרכבות כולן נקראות עֲלָמות שיר, כמ"ש, על עלמות שיר. וכתוב, ועלמות אין מספר. מספר, הארת חכמה. ומשום שאין להם חשבון, חכמה, ע"כ כתוב, ועלמות אין מספר. שאין בהם הארת חכמה. וע"כ נקראות עלמות, לשון העלם. וע"כ הן צריכות לקבל הארת חכמה מנרד.

129.ווים לעמודים. כולם זכרים שנמשכים מז"א, זכר. העולים בכבוד השמן למעלה, בז"א, כולם עומדים בעניין זכרים. ולא נקרא זכר אלא ו', שהוא שמיים, ז"א, זכרים. וכל אלו שלמטה, במלכות, נקראות נקבות. משום זה כל אלו הבאים מצד שמאל, מצד הנוקבא, המלכות, מתמנות על השיר, ואומרות שירה תמיד. וע"כ כתוב, על עלמות שיר. וכולן יוצאות באות ה', המלכות. ה' הוציאה כמה צבאות ומיניהם בו', שהם זכרים. ו' הזכר, העומד לתת מזון אל הנוקבא, מלכות.

130.ומשום זה כל אלו הווים שעשה בצלאל, היו כדי לתת להם לשרות על הנוקבא, מלכות. ויוצאים באלף, חשבון שלם, חכמה הנקראת חשבון. ו-700, שהם שלם, שבע ספירות חג"ת נהי"מ דבינה שספירותיה מאות. וחמישה גם שלם, חג"ת נ"ה דמלכות, שספירותיה יחידות. ושבעים, הם חג"ת נהי"מ דז"א שספירותיו עשרות. והכול אחד, כי הם בינה ותו"מ דז"א, שנפלו ממדרגתו וחזרו, וע"כ מהחשבון הזה עשה ווים. וכולם בו', שנמשכו מז"א, ו', ובצורת ו' נעשו, מקו האמצעי, והכול בעליון ובחשבון היו.

חזרה לראש הדף
Site location tree