שׂאו מרום עיניכם
213. שׂאו מרום עיניכם, וראו מי ברא אלה. האם משום שמסתכל האדם בעיניו למעלה, ונושא אותן למעלה, הוא יכול לדעת ולהסתכל במה שלא ניתנה לו רשות לדעת ולראות?
214. אלא, שאו מרום עיניכם, פירושו, מי שמבקש להסתכל ולדעת במעשיו של הקב"ה, יישא עיניו למעלה, ויראה כמה צבאות, מחנות, מעשים משונים גדולים, ואז תראו ותשאלו, ותאמרו, מי ברא אלה? מי, בינה, ברא אלה. שבינה, הוא מקום הנמצא במרום, גנוז סתום ולא ידוע. עומד תמיד לשאלה, משום שהמקום ההוא לא התגלה.
215. המוציא במספר צבאם, לכולם בשם יקרא. המוציא, משום שמקום נסתר וגנוז, בינה, הוציא הכול בעניין הקול היוצא משופר, שהוא ז"א, הנקרא קול, היוצא מבינה, הנקראת שופר. וקול, ז"א בהארת חכמה, הוא מספר של כל הצבאות שלמעלה וחשבון הכול. מספר וחשבון הוא מוחין דהארת חכמה. אמנם הם אינם מתגלים במקום ז"א, אלא משם נמצא אמונה העליונה, מלכות, בכל צדדים עליונים, חסדים מימין וחכמה בשמאל, שבה מקום גילוי החכמה, עד שנמשכות המדרגות מז"א, ונמשכות למטה למלכות, ונבדלים כמה צבאות למיניהם, וכולם עומדים בחשבון ונקראים בשם.
מרוב אונים ואמיץ כוח, איש לא נעדר. מרוב אונים, ימין. ואמיץ כוח, שמאל. איש לא נעדר, מצדדים הנמשכים מב' הקווים. שלא נחסר משהו, משום שב' צדדים אלו כוללים כל המציאות. ואפילו בקו אמצעי אין חידוש נוסף עליהם, כי הוא רק כולל כל מה שיש בב' קווים, ימין ושמאל.
216. שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. כשהוקם המשכן, והיה מתוקן, כל מי שראה המשכן, הסתכל בו במה שלמעלה ובמה שלמטה, והכול ראה במשכן. משום שכל מעשי עולם העליון ועולם התחתון ניתקנו במשכן. שכל מי שראה הקרסים שבמשכן, והסתכל בהם, היה רואה בהארה שלהם, הארת הכוכבים, משום שכך נמצאים הכוכבים ברקיע.