העגל

313.רוח הטומאה, הנמצא תמיד במדבר, מצא מקום באותו הזמן להתחזק בו. ומה שהיו ישראל טהורים מהזוהמה הראשונה, שהטיל הנחש בעולם וגרם מוות לכל, מעת שעמדו על הר סיני, הנה גרם להם עתה חטא העגל, לטמא אותם כמקודם, ולהתחזק עליהם, וגרם שוב המוות להם ולכל העולם, ולדורותם אחריהם. כמ"ש, אני אמרתי,אלקים אתםובני עליון כולכם, אכן כאדם תמותון. ומשום זה חזר אהרון אח"כ להיטהר באמונה העליונה באלו ז' ימים הקדושים, ימי המילואים, ואח"כ להיטהר בעגל לחטאת.

314.בעיקר היה צריך אהרון להיטהר, כי לולא הוא לא היה יוצא העגל, משום שאהרון ימין, והוא כוחו של השמש, והזהב הוא מהשמש. כי השמש, ת"ת, כלול מימין ומשמאל, וע"כ משמאל יוצא הזהב. אבל כוחו ושליטתו של השמש הוא ימין. ירד רוח הטומאה ונכלל שם בזהב, שנעשה העגל, ונטמאו ישראל, ונטמא אהרון עד שייטהרו.

315.נטמא, משום שיצא עגל מצד השמאל, שהוא שור. כי ד' בחינות הם בשמאל, שור, פרה, עגל, עגלה. שהם חו"ב תו"מ דשמאל. ואהרון שהוא ימין, נכלל בו השמאל ויצא על ידו. וע"כ ניתן לו עגל לחטאת, כמו שהוא גרם.

316.ומשום זה, כשרוח הטומאה התחזק וחזר לשלוט על העולם כבתחילה, כי בזמן שחטאו ישראל בעגל, המשיכו עליהם יצה"ר כמקודם, לכן כשנטהרו ישראל, ורצו להיטהר, צריכים להקריב שׂעיר, משום שהשעיר הוא חלק של יצה"ר, רוח הטומאה.

317.וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב. תבנית שור זהו עגל. שור מצד השמאל, אהרון ימין, נכלל בו השמאל והתחזק בו ויצא על ידו. וימירו את כבודם, זו השכינה, שהלכה לפניהם, והחליפו אותה במקום טומאה, אל אחר. משום זה לא עברה הזוהמה מהעולם, עד שהקב"ה יעביר אותה מהעולם. כמ"ש, ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ.

318.כתוב, ויעשהו עגל מסכה. וכתוב, ואשליכהו באש וייצא העגל הזה. משמע, שלא עשה אותו, אלא שנעשה ע"י אחר. א"כ מהו, ויעשהו? לולא אהרון לא התחזק רוח הטומאה להיכלל בזהב. אבל כל תיקון שצריך, צריכים לבנות אותו. וזה נבנה ע"י המכשפים.

319.יש מי שעושה כשפים ומצליח בידו, ויש מי שעושה ואינו מצליח בידו. כי לעבודות אלו צריך לאיש מתוקן.

320.בלעם היה מתוקן לאלו כשפים שלו, להצליח בידו. משום שכתוב, ונאום הגבר שְׁתום העין, שתום העין וסתום העין הכול אחד, כי עין אחת שלו הייתה סתומה תמיד, ומראה עינו לא היה בדרך ישר, מום היה בו בעיניו. וע"כ היה מתוקן לכשפים שלו. וכתוב, ושילח ביד איש עיתי, שמזומן לשליחותו, שמראה עיניו לא יהיה בדרך ישר, שיהיה בו מום, כי הס"א דבוק במום ובחיסרון. אבל מי שישתמש ברוח הקודש, כתוב, כל איש אשר בו מום, לא יקְרב איש עיוור או פיסח.