תורת העולָה

349.כתוב, זאת תורת העולָה, היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה. בעוה"ב, בינה, יהיה הכול אחד. העולה נקראת קודש קודשים, ע"ש הדבקות בבינה. משום זה נקראת המלכות עולה, שעולה ומתעטרת בז"א ובבינה, להיות הכול אחד בקשר אחד, בשמחה.

350.משום שעולה למעלה לז"א ולבינה, כתוב, זאת תורת העולה, שהוא זכר ונוקבא יחד. זאת, הנוקבא. תורת, ז"א, הנקרא תורה. תושב"כ ז"א, תשבע"פ המלכות. העולה, עולה לעוה"ב, בינה, להתקשר בתוכה. כי הבינה נקראת קודש הקודשים. ועולה היא ג"כ קודש הקודשים.

351.ומשום זה סדר השחיטה שלה לצד צפון, צד שמאל. כי תשבע"פ, המלכות, עולה באהבה רק כשמתעורר צד צפון, קו שמאל, שממנו בניינה, כמ"ש, שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. ואז היא עולה באהבה ומתעטרת בימין, אור החסד. ומתחברת בקו האמצעי, המייחד ימין ושמאל, והאיר לכל מקודש הקודשים, בינה. וזהו מתוך עניין האדם, ברצון הכוהנים, קו ימין. ובשירת הלוויים, קו שמאל. ובתפילת ישראל, קו האמצעי.

352.עולה היא קודש הקודשים ברוח עליון שמלבישה, משום שג' רוחות קשורים יחד בעולה:

א.רוח תחתון, הנקרא רוח הקודש, המלכות.

ב.רוח שבפנים באמצע, הנקרא רוח חו"ב, ז"א, שהוא בן לחו"ב. וכן נקרא, רוח תחתון, בערך הבינה, העליונה ממנו. אבל ז"א נקרא רוח היוצא מתוך השופר, הכלול מאש וממים.

ג. רוח עליון הסתום בחשאי, בינה, שבו מתקיימים כל הרוחות הקדושים וכל הפנים המאירות. ומשום זה חוזרת העולה לרוח העליון ממש.

353.ואח"כ מהבהמה שמקריבים, מסתפקים וניזונים החיצוניים, להוציא ע"י זה ולקשור רוח שבתוך הטומאה, להוציא הניצוצין הקדושים שבס"א, ע"י החלבים ושומן שמקריבים. משום זה עולָה היא קודש הקודשים וכולה לגבוה, ואין בה מזון לחיצוניים. אבל שאר הקורבנות באים לעשות שלום בעולם כולו, מכמה בחינות, ומבעלי הדין שבעולם, להעביר אותם, ולהאיר מתוך הרצון, להמתיק אותם ע"י הקורבנות. ונקראים קודשים קלים. משום שאינם מתעטרים למעלה בקודש הקודשים, בינה, וע"כ הם קודשים קלים. ושחיטתם בכל מקום. אבל עולה, שהיא קודש הקודשים, אינה כשאר הקורבנות, שכל מעשיה קודש.

354.כתוב, ולבש הכוהן מִידוֹ בד. לבושים המיוחדים לקדושה. בד, פירושו יחידי, שמיוחד לקדושה. וכתוב, בגדי קודש הם, ורחץ את בשרו במים, ולבשם. כי העולה היא קודש הקודשים, מפני שעולה כולה ומתעטרת בקודש הקודשים, בינה, בקשר אחד. ואח"כ נפנה ועובר רוח הטומאה המטמא הכול, ואינו שולט, ואינו קרב אל המקדש, ועובר מכל צדדי הקדושה, ונשאר הכול קודש בקדושה בלבד.

355.כתוב, אדם ובהמה תושיע ה'. עולֶה אדם מצד האדם ע"י תורה ותפילה. בהמה מצד הבהמה ע"י הקרבה למזבח. וע"כ כתוב, אדם כי יקריב מכם קורבן. אדם, שקורבנו מתורה ותפילה, לקשור למעלה קשר באדם, ז"א, בהוי"ה דמ"ה, שבגי' אדם. ואח"כ כתוב, מן הבהמה, להקרבה על המזבח, שעולה למעלה למלכות, הוי"ה דב"ן, שבגי' בהמה (52). והכול בעניין אדם ובהמה, שצריכים לקורבן אדם ובהמה. כי כשברא הקב"ה את העולם, עשה אדם ובהמה.

356.הרי כתוב, ועוף יעופף על הארץ. והלוא מהם מקריבים קורבנות ואפילו עולה? אלא מכל העופות מקריבים רק תורים ובני יונה. מה שכשר בזה פסול בזה. שהאדום כשר בתורים ופסול בבני יונה, מטעם שבני יונה הוא ימין ופסול בו אדום, ותורים שמאל, וע"כ כשר בו אדום.

357.ועוף יעופף על הארץ, הם המרכבה, המלאכים מיכאל וגבריאל, שעליהם רוכבת המלכות, והם מכונים עוף. ובהם מתעלה רוח הקודש, המלכות, לעלות למעלה לז"א. והם שניים, אחד לימין ואחד לשמאל, עוף הוא לימין וזהו מיכאל, יעופף הוא לשמאל, וזהו גבריאל. וע"כ מקריבים ב' עופות אלו תורים ובני יונה, להעלות רוח הקודש, המלכות. והשמאל דז"א מעטר ומזין למטה לצד שמאל של המלכות. והימין לימין, ומתקשרת אישה, מלכות, בבעלה, ז"א, להיות אחד, והכול מתעלה ומתקשר יחד למעלה ולמטה, והקב"ה מתעלה לבדו ומתחזק.

358.העני, המקריב תורים ובני יונה, אינו נותן חלק להזין העולמות, אלא לייחד למעלה. אבל למעלה ולמטה מתקשר כל אחד לצד שלו.

359.הקשר של עולה נקשר בקודש הקודשים, בינה, להאיר. הדבקות של רצון הכוהנים והלוויים והישראלים למעלה, בהקרבת הקורבן, עד לאן היא עולה?

360.דבקותם עולה עד א"ס. כי כל קשר וייחוד ושלמות הוא להצניע בצניעות את ההוא שאינו מושג ולא נודע, שרצון כל הרצונות בו, בא"ס. א"ס אינו עומד להיוודע, ולא לעשות סוף, ולא לעשות ראש, ולא כמו אָין הראשון, כתר, שהוציא ראש וסוף. ראש, נקודה עליונה, ראש הכול הסתום, העומד בתוך המחשבה, חכמה. כי החכמה יצאה מהכתר, כמ"ש, והחכמה מאָין תמצא. ועשה סוף, הנקרא סוף דבר, המלכות, סוף כל האורות. אבל שם בא"ס, אין סוף.

361.בא"ס אין רצונות, ואין אורות, ואין נרות, שהם אורות גבורה. כל הנרות והאורות שבאצילות תלויים בא"ס, להתקיים בהם. אבל אינו עומד להשגה. מי שידוע ואינו ידוע, ששייכת בו ידיעה ואינו ידוע, הוא רצון עליון סתום מכל, הנקרא אין, ספירת כתר. אבל בא"ס לא שייך לומר שום מילה, כי הוא אפס השגה.

362.וכשנקודה העליונה, חכמה, ועוה"ב, בינה, מתעלים בהארתם, הם יודעים רק ריח, ו"ק דהארת החכמה, ולא ג"ר, כמי שמריח בריח ומתבשם. ואין זה בחינת נחת, הנקרא ניחוח, שהרי כתוב, ולא אריח בריח ניחוחכם. הרי שריח וניחוח הם שני דברים. כי ריח ניחוח פירושו ריח של הרצון, כל אלו הרצונות של תפילה, ורצון השירה, ורצון הכוהן, שכולם הם אדם. אז כולם נעשים רצון אחד, הנקרא ניחוח, שפירושו רצון. אז הכול נקשר ומאיר יחד כראוי.

363.וע"ז ניתן ס"א ביד הכוהן. שכתוב, צו את אהרון ואת בניו לאמור, זאת תורת העולה. אין צו אלא עכו"ם, ס"א. וכאן ניתנה לו לשרוף המחשבה הרעה, ולהעבירה מן הקדושה, ברצון הזה שעולה למעלה, ובעשן הזה, ובחלבים הנשרפים. כדי שיעברו מן הקודש. והצו ההוא נמצא ברשותם להפרידו מן הקודש ע"י הקורבן. וכתוב, צו את בני ישראל. אף כאן פירוש המילה צו על ס"א, שהס"א עומד ברשותם. כי כל זמן שישראל עושים רצונו של אדונם, אין הס"א יכול לשלוט עליהם.

364.המקרא הזה בא להראות ולעטר רוח הקודש, המלכות, למעלה, ולהפריד את רוח הטומאה ולהורידה למטה. הישראלים ברצון ובתפילה, הכוהנים במעשה הקרבת הקורבן. כל אחד כראוי לו.

365.המקרא הזה מוכיח עליהם. שכתוב, צו את אהרון ואת בניו לאמור. צו, זה עכו"ם, שהיא רוח הטומאה. לאמור, זו אישה, הנקראת יראת ה', המלכות. הכול כדי לעטר את המלכות, ולהוריד הס"א. והכוהן עומד לתקן את הכול באדם ובבהמה. אשרי חלקם של הצדיקים בעוה"ז ובעוה"ב, שהם יודעים דרכי התורה, והולכים בה בדרך אמת. עליהם כתוב, ה' עליהם יחיו. עליהם, הם דרכי התורה. יחיו, שיתקיימו בעוה"ז ובעוה"ב.

366.זאת תורת העולה. זאת תורת, כנ"י, המלכות. העולה, עולה ומתעטרת למעלה למעלה להתקשר עד המקום שנקרא קודש הקודשים, בינה.

367.זאת תורת, כנ"י, המלכות. העולה, זו מחשבה רעה, שעולה על רצונו של האדם, להטות אותו מדרך האמת, היא העולה ומשׂטינה על האדם. וצריכים לשרוף אותה באש, כדי שלא לתת לה מקום להתרבות.

368.משום זה כתוב, על מוקדה על המזבח כל הלילה. לילה, כנ"י, המלכות, הבאה לטהר את האדם מאותו הרצון. על מוקדה, משום שנהר דינור הוא מקום לשרוף כל אלו שאינם נמצאים על קיומם, שפגומים מס"א, כי מביאים אותם באש השורף, ומעבירים ממשלתם מהעולם. וכדי שלא ישלוט צריך, על מוקדה על המזבח כל הלילה, ואז נכנע ואינו שולט.

369.וע"כ, כשהס"א נכנע, עולה כנ"י, רוח הקודש, המלכות, ומתעטרת למעלה, כי העלייה שלה היא כשנכנע כוח האחר הזה ונפרד ממנה. ומשום זה צריכים בקורבן להפריד את הצד ההוא מרוח הקודש, המלכות, ולתת לו חלק, כדי שרוח הקודש יתעלה למעלה.