איזה קיום תורה ומצות מזכך את הלב

תשמ"ד - מאמר ח',

1984 - מאמר 8

שאלה: אם מקיימים תורה ומצות בעל מנת לקבל פרס, האם גם זה מזכך את הלב, כיון שחז"ל אמרו "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". היינו, האם מזככת את הלב, זה דווקא שמכוון שלא על מנת לקבל פרס, או אילו שעשה בעמ"נ לקבל פרס, גם כן מזככת את הלב?

תשובה: כתוב (הקדמה לספר הזהר, מ"ד): "כשמתחיל לעסוק בתורה ומצות, ואפילו בלי שום כוונה, דהיינו בלי אהבה ויראה, כראוי לשמש את המלך, גם אפילו שלא לשמה, מתחילה הנקודה שבלבו להתגדל ולהראות פעולתה. כי מצות אינן צריכות כוונה, ואפילו המעשים בלי כוונה מסוגלים לטהר את הרצון לקבל שלו, אלא בשיעור דרגה הא' שבו, המכונה דומם. ובשיעור שמטהר חלק הדומם של הרצון לקבל, בשיעור הזה הוא הולך ובונה את התרי"ג אברים של הנקודה שבלב, שהיא הדומם דנפש דקדושה". רואים, שעשיית תורה ומצות, אפילו שלא לשמה, מטהרת את הלב.

שאלה: האם הדרך לקיים תורה ומצות שלא על מנת לקבל פרס, היא ליחידי סגולה בלבד, או שנתנו אפשרות לכלל כולו לקיים הכל בעל מנת שלא לקבל פרס, שע"י זה יזכו לדביקות ה'?

תשובה: הרצון לקבל לעצמו (בעמ"נ לקבל) יצא במחשבת הבריאה. אבל ניתן לנשמות לתקנו (להפכו) ע"י קיום תו"מ בעמ"נ להשפיע. וזה ניתן לכולם, ולאו דווקא ליחידי סגולה. אלא זהו בחירה, ויש שמתקדמים מהר יותר, אבל כמ"ש (הקדמה לספר הזהר, י"ג, י"ד), כולם יבואו לשלימות הסופית.

וכולם מתחילים לקיים תו"מ שלא לשמה, כי כל אדם נברא עם הרצון לקבל ומבין רק לתועלת עצמו. כמ"ש (הרמב"ם. הלכות תשובה, פ"י), לעולם יעסוק אדם בתורה, ואפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. לפיכך, מלמדים קטנים, נשים וכלל עם הארץ לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר. וכשתרבה דעתם, ויתחכמו חכמה יתירה, אז מגלים להם רז זה מעט ובנחת, עד שישיגו ויעבדו מאהבה. רואים, ש כולם צריכים לבוא לשמה, אלא ההבחן הוא בזמן.

שאלה: אם האדם רואה ומרגיש, שהולך בדרך לבוא לשמה, האם הוא צריך להשתדל גם להשפיע על השני, שגם השני יעלה על המסילה הנכונה, או לא?

תשובה: כדאי להגיד לחבירו על דרך יותר נכונה, אבל לא להטיף מוסר או לשכנע את השני שילך בדרך הישר.