לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת ת"ח

תשמ"ד - מאמר י"ד,

1984 - מאמר 14

"תלמיד חכם", תלמיד של חכם, שלומד מהחכם. "חכם" - ה', מידתו להשפיע. ומי שלומד ממנו להשפיע, נקרא "תלמיד חכם".

כל היגיעה שהאדם נתן, יתן כדי לקבל את תכונת ההשפעה. במקום זה שיש לו מצד הטבע רצון של אהבה עצמית, יקבל עכשיו טבע שני, רצון להשפיע. שכל מחשבה, דיבור, מעשה שלו יהיו רק בעל מנת להשפיע לה', כי זה כל האדם.

ורק לדרגה זו האדם צריך להגיע. ורק הכלים אנו צריכים להשיג, כי השפע, מילוי הכלים, בא מה', ויותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק. לכן רק כוח השפעה חסר לנו.

אם זוכים, מקבלים בחסד, ימין. זכות, זך, השפעה - אז מראים מידה כנגד מידה מלמעלה, מידת החסד מתפשטת לתחתונים, ואז השפע מרובה עבור התחתונים.

אם לא זוכים, לא עוסקים בהשפעה אלא רק באהבה עצמית - אז גם מלמעלה נמשך דין, ואין ה' יכול להשפיע שפע למטה, מידה כנגד מידה.

היוצא, שכל עבודתינו היא רק לזכות להשיג כלים מוכשרים לקבלת השפע, שהם כלים דהשפעה. לכן האדם צריך לרכז את כל יגיעתו רק לכלים דהשפעה. שזה יהיה כל שכרו, מה שהוא רוצה להשיג מתו"מ, שעי"ז הוא יגיע לדביקות ה', שזוהי תכליתו.

אומות העולם: כל החסד, המעשים של השפעה, שעושים, אין כוונתם בעמ"נ להשפיע, אלא כוונתם לעצמם, לקבל תמורה, אחרת אין הם מסוגלים לעשות מעשים של השפעה. כי האדם נקרא "נברא" רק ברצון לקבל שבו, והוא הנקרא "נברא יש מאין". נמצא, שמצד הטבע אינו מסוגל לעשות שום מעשה השפעה, אם לא יקבל תמורת זה שכר, דוקא עבור היגיעה. והתמורה יכולה להיות הרגעה או מילוי המצפון. אבל לא בכדי שהשני יהנה.

ישראל: מסוגלים לעשות מעשים של השפעה. משא"כ עם ישראל בסגולת תו"מ יכולים להשיג טבע שני. שבמקום הטבע שנולדו עם רצון אך לקבל, יקבלו טבע שני, לעשות מעשים רק בעמ"נ להשפיע. שע"י תו"מ נכנסים ניצוצי השפעה, המביאים רצון להדמות לשורשו. אבל בלי תו"מ אין האדם יכול לצאת מטבעו של הרצון לקבל אך לעצמו, ולא מסוגל לעשות שום מעשה של השפעה בלי תמורה.

כתוב [1], מלידה יש באדם רק רצון לקבל גשמיות בלבד, לבלוע כל העושר והכבוד שבעולם הזה הגשמי. לכן חייב להשיג הרצון לקבל המופרז הרוחני, שירצה לבלוע להנאתו כל הטוב והעושר שבעולם הבא הנצחי.

לכן לפני שהתחיל ללמוד קבלה, היה לו רצון לקבל הגשמי, שהוא עוד לא כל כך גדול, לכן היה בו יותר כוח לעשות מעשים של השפעה. משא"כ כשהתחיל ללמוד קבלה, הרצון לקבל גדל לרצון לקבל על רוחניות, ונעשה יותר קשה לעסוק בהשפעה. לכן, לא שנעשה עכשיו יותר גרוע, אלא הרצון לקבל שלו נעשה יותר גדול, ויותר קשה להתגבר עליו.

אבל לא שהלך בכוח אחורה, אלא הרצון נעשה יותר גדול. לכן זקוק עכשיו לסגולת תו"מ על הכוונה ש"המאור שבה יחזירו למוטב", לנצח את כוחות הרע שהשיג.

נמצא, שהלך קדימה והשיג עוד רע בכדי לתקנו. אלא רק מרגיש שנעשה יותר גרוע. וצריך לדעת, שכל פעם נותנים לו יותר רע לתקן, עד שיזכה לתקן הכל.

[המשך - במאמר הבא]

[1] הקדמה לספר הזהר, כ"ט, ל'