והיה כי תבוא אל הארץ, אשר ה' אלקיך נתן לך
מאמר סופי, תשמ"ד - מאמר י"ח,
1984 - מאמר 18
הנה המפרשים הקשו על פסוק, מה שכתוב: "והיה כי תבוא אל הארץ, אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה, וירשתה וישבת בה". ושאלו, מה הדיוק "אשר ה' אלקיך נתן לך". הלא עם ישראל כבשו זה על ידי מלחמות. ותרצו, כי האדם ידע בלבו, כי לא בכוחו ולא בעוצם גבורתו בא לרשת הארץ, אלא מתנת ה' היא. והם אמרו: "אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה, ולא כוחי ועוצם ידי".
"ארץ" – רצון שבלבו של אדם, ונקרא "לב" האדם. ויש שם, גרים שם "אומות העולם" ו"עם ישראל". אבל יחד לא יכולים לגור, לשלוט במקום אחד. כי בריאת העולם בכדי להטיב לנבראיו. לכן ברא רצון לקבל הנאה ותענוג, חסרון לתענוגים. שלפי מידת השתוקקותו מרגישים את התענוג. וזה הכלי שנברא מצד הבורא. הבחינה הראשונה שבנברא, שאם אין בנברא את הרצון הזה, הוא לא נבחן לנברא. נמצא, שמדברים רק על רצון לקבל, כלי לקבלת התענוג.
אלא מסיבת הבושה נעשה צמצום, שלא יקבל בעמ"נ לקבל, אלא אם יכול לכוון בעמ"נ להשפיע, בהשתוות הצורה, להשפיע נ"ר לבורא, אז מקבל, אחרת לא רוצה לקבל. זה "ישראל", ישר-אל, שחושב הכל לאל, והוא לא עולה בשם.
"ארץ ישראל" - רצון ישר-לאל, אין רצונות של אהבה עצמית, אלא של אהבת הזולת. ארץ העמים - רצון של אהבה עצמית, "עמי הארץ". והם בסתירה זל"ז: או שהרצון להשפיע שולט, או שהרצון לקבל שולט. ואין שני הפכים יכולים להיות בנושא אחד.
"מלחמת היצר" - אדם צריך להילחם להכניע את הלב, שבו שניהם, לגרש שליטת רצון לקבל ולשליט רצון להשפיע לה'. ואם מנצח במלחמה ובלבו שליטת הרצון להשפיע לה', צריך להאמין, שלא הוא כבש את "הארץ", אלא "ה' אלקיך נתן לך", "ולא כוחי ועוצם ידי עשה את החיל הזה". למה נתן מקודם ארץ לאומות העולם, שאח"כ ישראל צריכים לעשות מלחמות לכבוש?
"ארץ" - מלכות, שורש הנבראים, "מקבל בעל מנת לקבל", "עולם אין סוף". ואח"כ נעשו תיקונים, לקבל מטעם להשפיע להבורא. בסדר בעולם הגשמי, כמו סדר ברוחניות, שמתחילה נתנה הארץ לאוה"ע ואח"כ ע"י מלחמות עם ישראל כבש אותה.
שורש אומות העולם - נקודה האמצעית, "מקבל בעל מנת מקבל", שעליה היה הצמצום.
"ארץ ישראל" - ש"עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה". שאם אדם מרגיש השגחת ה' תמיד, זה נקרא שנמצא ב"ארץ ישראל".
"ארץ העמים" - רק ה' יודע, שמשגיח על כל העולם, אבל אומות העולם לא רואים את זה.
אחרי המלחמות להתגבר על היצר, אל יחשוב, שבכוחו עצמו הגיע, אלא ה' נתן לו לנצח. ובזה ב' הבחנות:
א. מצוה, אמונה, מכוסה, למעלה מהדעת.
ב. תורה, גילוי.
"ארץ" - הלב. וה' נתן ב' בחינות בלב: א. אמונה. ב. תורה. שע"י שניהם יגיע האדם לשלימותו, וצריכים לדעת, ששניהם באים מה'.