כתבי רב"ש, כרך ב', אגרת לח, חלק ב'
האדם נקרא הרצון לקבל תענוג. וניתן לו לשמש בידיים, רגלים ושׂכֶל, כדי להשיג את התענוג. ואם חסר לו השכל, הוא לא מסוגל לשקול בשכלו שווי התענוג בכמות ואיכות, ומחליף תענוג חשוב לתענוג פשוט, ומסוגל לעשות נזקים. כשמזדמן לו תענוג, תיכף מקבל, ואין לו יכולת לשקול בשכל, אם הסיבה אמיתית או דמיון. אם שכלו לקוי, מרגיש רק הווה ולא עבר ועתיד.
עצם האדם - חיסרון לקבל תענוג, שמרגיש תכלית בתענוג. והשכל - רק משמש לאדם, כמו שאר המשמשים.
בעלי החיים: הרצון לקבל ישנו בכל בעלי החיים, אבל רק לאדם ניתן הרגש זולתו, שיכול לקבל מהרגשת חברו, לקבל תענוג בזה שיש לחברו תענוג, או לקבל ייסורים מזה שחברו סובל.
מין המדבר: נמצא, שניתן למין המדבר עוד מקום מחוץ לגופו לקבל תענוג.
האדם: בנוסף ניתן עוד מקום לקבל תענוג נוסף על בחינת המדבר, להרגיש אלוקות, להצטער בגלות השכינה ולשמוח בגילוי כבוד שמים בעולם. לזה התענוג, הרגש האלוקות, העולם נברא.
כל התענוגים מה', אבל תענוגים שאדם מרגיש בלי לשתף בהם את ה', נקראים תענוגים גשמיים. התענוג בהשפעה נקרא תענוג רוחני, כי מורגש רק באור האמונה.
התענוגים ניתנו לאדם, כי בלי תענוג הוא לא יכול לחיות, כי טבע הבריאה הוא רצון לקבל תענוג, בהווה או בעתיד. וניתן זמן בעבודת הבחירה, שיהיה מואס בקבלה ובוחר בהשפעה, שאז מוכשר לקבל הטוב האמיתי. לכן בזמן העבודה ניתן הסתר על תענוג בהשפעה, וזה זמן בחירה. עד שזוכה להרגיש חיות הרוחנית, מקבל חיות מדברים גשמיים, שניתנה הזדמנות להרגיל את עצמו, לקבל הנאה מהשפעה.
הרצון לקבל - לא משתנה, משתוקק תמיד לקבל תענוג.
לבוש – משתנה, כל דבר שהאדם נהנה ממנו.
אור - הנאה. אין אור בלי כלי, מוכרח להיות מלובש בלבוש גשמי. ניתנו הרבה לבושים, שבתוכם תענוגים (אכילה שתייה כבוד שכל השפעה). ע"י שינוי הסביבה משנה את הלבושים לרוחניים.