מי מעיד על האדם

תשמ"ה - מאמר ל"ז,

1984/85 - מאמר 37

עלית התפילה. הכלל, אין אור בלי כלי, אין מילוי ללא חסרון, ללא מקום למילוי. חסרון קודם למילוי. לעבוד בכוונה להשפיע נ"ר לה', מוכרח להיות חסרון להשפיע לה', שזה הכלי. והמילוי – שהגוף כבר מסכים להשפיע לה', כי גוף נברא בטבע לקבל ולא להשפיע ולכן מתנגד להשפעה, בשאלות. ואם אדם לא נותן לו תשובה מספקת, הגוף לא מרשה להשפיע, והצדק איתו. כי אין לאדם חסרון להשפעה, שלא מרגיש ייסורים שלא יכול להשפיע. אין לו כלי – אין מילוי. חסרון מורגש בייסורים מחסרון שאין לו מה שנחוץ. תפלה נקראת חסרון, שניכר בלב, שבו מרגיש את החסרון, ולא בפה. לכן צריך ללמוד ספרים שמדברים בנחיצות ההשפעה, עד שיבין וירגיש, שרק בחסרון הזה יכנס לקדושה. וייסורים הם התפלה.

עניית התפלה. אז על תפלה באה עניית התפלה, שמקבל כוח לכוון בעמ"נ להשפיע.

הכנה לתפילה. אם אחר היגיעה לא הרגיש ייסורים מזה שלא רוצה להשפיע - העצה, לבקש מה', שייתן לו הכרה, שאין לו כאב, מזה שלא יכול להשפיע. אם יכול להצטער על חסרון, מזה שאין לו חסרון, שלא מרגיש איך שהוא מרוחק מהקדושה, כמו בעלי חי, שלומד ולא יכול לזכור על קבלת קשר עם הבורא מלימוד. אם מצטער על חוסר חסרון, גם זה נקרא עבודה שבלב ותפלה.

הסיבה שאדם לא יכול לצאת מהטבע שלו, שלא רואה צורך ורווח, לשנות את טבעו, אהבה עצמית, ולקבל על עצמו אהבת הזולת, בכדי להגיע לאהבת ה'. ואם האדם עושה חשבון נפש לעצמו, הוא בא לייסורים, לחסרון, אז העצה לבקש מה', שיעזור לו, הבא לטהר מסייעין אותו.

אבל מה האדם יכול לעשות, שאעפ"י שמבין שכדאי לעבוד בעמ"נ להשפיע, מ"מ אין לו ייסורים, מזה שלא יכול לכוון בעמ"נ להשפיע? - חסרה לו אמונה שלימה בגדלות הבורא, שהיה מתבטל לשמש בלי שום תמורה.

נמצא, שאין חסרון בכוח התגברות, אלא חסרון באמונה שלימה, הגם שיש לו אמונה חלקית כי לומד ופועל בקבוצה. אבל כשחסרה לו אמונה שלימה, הגוף מתבטל בפני ה'.

אבל מה האדם יכול לעשות, כשחוסר אמונה שלימה לא מביא לו ייסורים? - הסיבה, משום שמסתכל על הכלל, שהם אנשים חשובים, ולא חסרה להם אמונה שלימה. כי חושבים שזה רק ליחידי סגולה. לכן גם הוא לא יוכל להתקדם בדרך הנכונה.

לכן צריך סביבה טובה, לאנשים, שיהיו כולם בדעה אחת, שצריכים להגיע לאמונה שלימה, שרק זה יכול להצילם מדעות הכלל. שאז כל אחד מחזק את השני, להשתוקק להגיע לאמונה שלימה, ושיכול להשפיע נ"ר לה', ושזה יהיה כל שאיפותיו.

אבל, עוד עצה להגיע לחסרון של אמונה שלימה - להרבות מעשים בכמות ובאיכות יותר מרגיל. ועונה לגוף, שמתאר, כאילו יש לו אמונה שלימה. אז ממילא נקבע אצלו חסרון וכאב מזה שאין לו אמונה שלימה ועובד בכפיה, שלא לרצונו.

נמצא, זה שעובד יותר מהרגיל, וההתנגדות של הגוף - גורמים צורך לאמונה שלימה, שנתרקם כלי לאור. כי עכשיו יש לו תפלה בלב, מקום חסרון. ואז ה' נותן לו את אור האמונה, שעל ידי זה הוא יכול לשמש את המלך ללא קבלת פרס.

אם הוא איש אמת, הוא צועק לה', שיעזור לו לצאת מאהבה עצמית ולזכות לאהבת הזולת ולאהבת ה'.

דעת בעלי בתים - שלא עשה בקורת על מעשיו, אם הם בעמ"נ להשפיע או לא, ורכושו גודל.

דעת תורה - רואה, מה שעושה נכנס באהבה עצמית, וממית את אהבה עצמית.