האם שאלת את עצמך אי פעם מה הטעם בחייך?
אנשים המחפשים תמידית, השואלים עצמם שאלה זאת, אינם מתכוונים לדון בהיבט השכלי או הפילוסופי שלה, אלא מבקשים לדעת מה הם אכן חשים בעומק לבם. חדות השאלה ועוצמתה תלויים ישירות ובאופן הדוק במצב האדם והאנושות ברגע מסוים.
ספרון זה מיועד לאותם אלה שהבשילו ואשר שאלת הקיום מתעצמת והולכת בתוכם. כאן ניתנת להם ההזדמנות להכיר את השאלה על כל רבדיה, לעקוב אחר מסע בריחת האנושות משאלת הקיום, ולצפות בהשלכות ובתוצאות האיומות של בריחה זאת במציאות של ימינו.
שאלה בדבר משמעות הקיום שולחת שלוחות לכל תחומי החיים. אם נבין שכל התרחישים במציאות וכל ההתרחשויות בעולם נועדו לחייבנו לחקור את שאלת משמעות החיים, נחקור אותה ישירות ובכך נחסוך מעצמנו סבל מיותר.
בספרון הזה נעמוד מקרוב ומכמה נקודות מבט על השאלה בדבר משמעות החיים, או כפי שהיא שגורה בפי מקובלים, "מה הטעם בחיי?" על-מנת לעודד אתכם הקוראים, ולו לפרק זמן קצר, להקדיש מחשבה לשאלה בסיסית וחשובה זו, אשר תובילכם להעמיק בחקירה ולהגיע למקור קיומכם, למקור המדריך אתכם ולידיעה לשם מה אתם קיימים ומונהגים. הקבלה מציעה פתרון לכל השאלות הללו.
"אכן, אם נשים לבנו להשיב רק על שאלה אחת מפורסמת מאד, בטוח אנכי שכל השאלות והספיקות הללו יתעלמו מן האופק ותביט אל מקומם ואינם. והיינו השאלה הזעומה הנשאלת מכל בני ירד, שהיא : מהו הטעם בחיינו? כלומר מספר שנות חיינו הללו, העולים לנו ביוקר כל כך, דהיינו מרבית היסורים והמכאובים שאנו סובלים בעדם, בכדי להשלימם על אחריתם, הנה מי הוא הנהנה מהם? או ביתר דיוק, למי אני מהנה?
והן אמת שכבר נלאו חוקרי הדורות להרהר בזה, ואין צריך לומר בדורנו זה, שלא ירצה מי שהוא אפילו להעלותה על הדעת. עם כל זה עצם השאלה בעינה עומדת בכל תוקפה ומרירותה, שהרי לעתים היא פוגשת אותנו בלתי קרוא, ומנקרת את מוחנו, ומשפילתנו עד עפר, בטרם שנצליח למצוא התחבולה הידועה, דהיינו, להיסחף בלי דעת בזרמי החיים, כדאתמול."
"בעל הסולם", הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות ב
השאלה בדבר משמעות החיים ומטרתם מתעוררת באדם לראשונה בצורתה הטבעית בשנות ילדותו המוקדמות, ואין אדם בוגר אחד שיכחיש את קיומה בתוכו בעבר. סביר להניח כי כל אחד ואחד מאיתנו יכול להיזכר בשאלה זו כפי שעלתה בו פעם, אם כי באופן שונה מכפי שהיא עולה בו בבגרותו – מלווה בפחות ייסורים וביותר סקרנות וחדוות החיפוש והגילוי האופיינית לגילאים צעירים..
אמנם בשעת מבחן אנו נאלצים לעצור את מרוץ החיים ולשאול את עצמנו לשם מה אנו סובלים בכלל, לשם מה קיים העולם ומהי מטרת הקיום. וכך האדם מוצא את עצמו ביום בהיר אחד ניצב בפני השאלה העמוקה והגורלית ביותר הנוגעת לתכלית קיומו, " מהו הטעם בחייו".
לאדם בוגר כבר ברור שאין בידו תשובה. טרדות היום יום והצורך להמשיך לזרום הלאה בקצב החיים משכיחים ממנו את השאלה ודוחקים את הרצון לחפש תשובה אמיתית. רובנו זוכרים את עצמנו שואלים את השאלה המתעוררת בתוכנו, כאילו טבענו הפנימי דורש הצדקה לקיומנו.
בניגוד לעולם המבוגרים, עולם הילדים הוא עולם של דמיון ומשחקים. התייחסותם האותנטית של הילדים לחיים, הנובעת מתמימות, מושכת אליהם חזרה יחס טוב והוגן של הטבע. התפתחות השאלה בילדות בדבר טעם החיים היא מצב שהטבע רוצה בו, מצב המונע בידי הכוח העליון. אולם החינוך המעוות שניתן על ידי ההורים והחברה מדכא שאלה טבעית זו, וכעבור שנים מספר מתפתח מצב שבו הפרעות חיצוניות כגון הפרעות הורמונליות, השפעת החבר'ה, לימודים, התחייבויות כלפי בית הספר, כלפי ההורים,השירות הצבאי, המחויבות האזרחית והצורך להקים משפחה, כל ההפרעות הללו מכבות את השאלה הזו, שבעצם נועדה לעזור לנו למקם את עצמנו נכון במסלול החיים, ונראה שלא לחינם היא מטרידה אותנו בתחילת החיים.
כל האנושות, גברים ונשים כאחד, מוצאים את עצמם בגיל מתקדם מסתייגים לחלוטין משאלה זו, כאילו היא נושאת עמה תשובות כוזבות המסתירות את חשיבותה. כמובן, אין כאן יותר מבריחה מהאמת. אנחנו רואים אנשים בני ארבעים, חמישים ושישים שאינם יודעים לשם מה הם חיים. הם פשוט רגילים להסתיר מעצמם שאלה זו על מנת למנוע מעצמם כאב. לא קיים מצב יותר קשה ומתסכל בחיי אדם מאשר העמידה מול שאלה זו, הניצבת מנגד במלוא חריפותה. האדם פשוט נכנס לדיכאון ומבקש את נפשו למות. ואכן שאלה זאת מביאה אותו לתשובה שלחייו אין כל סיבה ואף גרוע מזה, הם נטולי מטרה. ידיעה כזאת אינה מתאימה למי שרוצה לראות את עצמו כמרכז העולם, מעל כל המציאות.
הדחקת שאלת משמעות הקיום מובילה לכך, שאדם מעביר את שארית חייו מתחת לסף ההכרה שלו, כלומר מתקיים ברמת ערות נמוכה ביותר. מפני ששאלה זו נסתרת מהחושים והאדם אינו יודע בדיוק כיצד לבררה, הוא מכבה את היכולות שלו, מוריד את כל המערכות שלו לרמת קיום אוטומטית בהמית פשוטה, וכך מיליארדי אנשים פשוט מתקיימים, ותו לא.
אדם רגיל אינו מעז להוציא את ראשו מעל פני המים, לא מוכן להיות חריג בחברה או במשפחה בדמות ה"כבשה השחורה" והוא מתקיים סתם כך. למעשה, התרבות האנושית כולה, כפי שהתפתחה במהלך כל הדורות, בכל המדינות ובכל הזמנים, מכוונת לכיבוי שאלה זו. היא משתמשת בשפע האינסופי שמעניקה לנו הבריאה בדרך ערמומית ומתוחכמת מאוד, שמשתכללת והולכת מיום ליום. אם נתבונן היטב בכל יצירות האמנות שלנו, בכל העיסוקים שלנו, נראה כי הם מבטאים את כל מסלול התרחקותנו משאלת משמעות החיים, ושהמאמצים לכבותה, לכאורה בשם הקדמה, גרמו לנו לסטות מכיוון ההתפתחות הנכון. וכך מדור לדור אנו מתרחקים עוד ועוד ממטרת קיומנו, והולך ופוחת הסיכוי למצוא את התשובה הנוגעת לתכלית חיינו בעולם. מכאן מתבקשת המסקנה, שככל שהאנושות לכאורה מתקדמת יותר, גוברת השתדלותה לכבות את השאלה בדבר משמעות הקיום, החוזרת אליה כבומרנג.
ולמרות ניסיונות ההדחקה, השאלה מתעצמת והולכת מדור לדור ומתעוררת מחדש ביתר תוקף.
שאלת משמעות החיים אינה מפסיקה להתפתח באדם. אלה השואלים אותה כיום אינם אלה ששאלו אותה לפני מאתיים שנה או אלפיים שנה. אמנם אלה אותן נשמות, אך מפותחות הרבה יותר. כיום השאלה נשאלת מתוך תסכול ומתוך ניסיון שהצטבר באותן נשמות.
בני אדם מגלים סקרנות רבה לגבי ההיסטוריה האנושית, ומבקשים לדעת מה אירע לפני מיליון שנה, לפני מיליארד שנה. החקירה האמיתית למקור שממנו באו אינה חלה על הגוף הביולוגי ועל תהליך התפתחותו כתוצאה מהאבולוציה או בדרך אחרת, אלא כוללת שאלות על הכוח שיצר אותנו, על מטרת קיומנו ועל המקום שאליו מועדות פנינו בעתיד.
במשך אלפי שנות דור פיתחה האנושות אמיתות רבות, ביניהן מדעים שונים או שיטות המנסות לענות לשאלת משמעות החיים. כל השיטות שפותחו על ידי האדם, כדי להרגיעו במידה מסוימת, מספרות לנו שעלינו לעבור תהליך שבו חלים עלינו כללי התנהגות מסוימים, כלומר תהליך שבו עלינו לקבל על עצמנו חוקים מסוימים, בדרך כלל הגבלות.
האמיתות עזרו לאדם בצורה פסיכולוגית מתוחכמת ביותר וענו לו על השאלה בדבר הטעם לחייו, והאדם נטה להאמין לתשובה וחי איתה בביטחון ובנינוחות. הוא חי בשכנוע פנימי עמוק שיש טעם לחייו בעבר, בהווה ובעתיד, ושיש המשכיות לחייו, כלומר חיים אחרי המוות.
המכנה המשותף לכל השיטות הוא, שכולן בסך הכול מפתחים מערכות ברמות שונות,שתפקידן לכסות ולכבות את השאלה בדבר משמעות החיים כדי שלא תתעורר לה פתאום. כמו כן, במסגרת החברה שלנו נקבע מעין סולם ערכים, הקובע שכל מי שיודע לכסות היטב את השאלה ומגיע להישגים אנושיים מדומים, נחשב מצליח ונעלה יותר. הוא נעשה מדען גדול יותר או שחקן מפורסם או עשיר מופלג וכולי. כלומר, דווקא אותם אלה שהתרחקו ביותר מהשאלה הקיומית ולכאורה הצליחו בהתפתחותם הבהמית, נטולת התכלית, תופסים בעולמנו את מרכז הבמה, נחשבים לאליטה חברתית ולבעלי ההשפעה רבה. ראו מי האנשים הנחשבים בעינינו לגדולי הדור, מי הם מנהיגי הארצות, ראשי הממשלות. אלה אנשים המצליחים יותר מכל להשתיק את הבעיה ולהדחיק את שאלת הקיום. הם מספרים לנו על פוליטיקה, תולים בה את הסיבה לחיים טובים ומוצלחים, והמפלגה הופכת להיות מדריכה לחיים. דווקא הם מכולם נחשבים לאנשים גדולים, בעוד ההפך הוא הנכון.
באותה מידההדת מפחיתה מהאדם חרדה ודאגה ומרגיעה אותו, אבל למעשה היא לא נותנת לו תשובה ומחביאה אף היא את השאלה בדבר משמעות הקיום.
שאלת משמעות החיים מתעוררת אצל היהודי באופן קיצוני ובולט יותר. יתרונם השכלי של היהודים בא לידי ביטוי בהדחקת השאלה בדרך חכמה וערמומית יותר מאשר אצל הגויים, בעוד רק להם בלבד ניתן הפתרון על ידי אבותינו, אברהם, יצחק ויעקב.
הפתרון היה בידינו ונמלטנו ממנו. כל שנות הגלות שלנו היו בעצם שנים של כיסוי, שבהן כיסינו את השאלה האמיתית ולא רצינו לדעת עליה מאומה. לחלופין יכולנו לפתוח את השאלה בדרך נכונה, באמצעות התורה, באמצעות האור העליון והכוח העליון, על ידי התגלות האלוקות. אולם בדיוק ההיפך התרחש, "ההתפתחות" שלנו התבטאה בכך שעודדנו והערכנו את מי שכיסו שאלה זו יותר מכולם.
כלומר, אנו נמצאים במצב הרבה יותר גרוע מכלל האנושות, ובאמצעותנו כל האנושות סובלת מפני שאנחנו עם שתפקידו להביא אליה את שיטת חוכמת הקבלה.
לכן אותה השאלה בדבר משמעות החיים, הנשאלת על ידי האנושות, חוזרת אלינו בגילויי אנטישמיות וביחס בלתי ראוי כלפינו. בשל מצבנו המושך אליו יחס שלילי, מתעורר החוק הטבעי ומפעיל עלינו לחץ תת הכרתי. כפי שמעיד ספר הזוהר, מצב זה יימשך ודבר לא יועיל כל עוד לא ניגע בבעיה ונפתור את שאלת הקיום באמצעות חוכמת הקבלה, ונגיש את הפתרון בצורה ראויה לכלל האנושות. כל זה מתרחש ממש לנגד עינינו, בזמננו.
כאמור, שאלות קיומיות אלה מתעוררות באדם כבר מגיל צעיר, ומעידות על נכונות טבעית להיפתח ולקבל את הפתרון. על הסביבה ועל ההורים לספק את המילוי כמידת הנכונות הקיימת בילד ובכך למנוע ממנו קיום בהמי וחיי רובוט. כלומר, על ההורים והחברה למנוע מהילד להתגלגל באופן אוטומטי מגן הילדים לאוניברסיטה, למצוא עבודה כלשהי, להקים משפחה, להתמסר לכדורגל או ללמוד תורה, במקרה הטוב לשרת את המדע, ובכך לסיים את חייו בלי כל הישג של ממש פרט להעברת השנים בניסיונות להתאים את חייו ואת עצמו לדרישות הדור ולרוח התקופה.
בעל הסולם ראה את מקור הבעיה בשיטות החינוך החוסמות בפני האדם את האפשרות להתפתח, והאשים את החינוך הנהוג בתכנות האדם למשך כל חייו בעולם הזה להתעלם ולדכא שאלה זו, להתייחס אליה כאילו אינה קיימת, בעוד שעליו להחיותה, לטפחה ולהעמיקה.
כתוצאה מכך פנימיות האדם אינה משתנה והוא עוסק כל חייו בענייני העולם הזה מבלי להתרומם מעליהם. וכך הוא מוסיף לחיות את חייו באותו מישור ואינו עולה לקראת העולם העליון, לקראת הכוח העליון, כיוון שהתרוממות זו אפשרית רק באמצעות השאלה בדבר משמעות הקיום, המהווה מקור חיים להתקרבות לכוח העליון.
השאלה בדבר משמעות החיים טמונה מאז ומתמיד עמוק בתוך האדם, ולמעשה ממנה נגזרים כל האירועים וההתרחשויות בחיים. לפיכך נובעות כל השאלות שהאדם שואל בחייו מאותו מקור פנימי וסמוי, המפעיל אותו בצורה שלילית. ולכן השאלה אינה נשאלת בצורתה הטבעית, אלא להיפך, היא מיועדת לכיסוי ולטשטוש האמת. לאדם נדמה שפתר איזו בעיה, בעוד למעשה הוא תועה בדרך ונקלע לנתיב צדדי המרחיק אותו עוד יותר מהפתרון האמיתי. הנתיב הצדדי מורגש בו כייסורים, כדי להפעיל עליו לחץ לחזור לשאלה המקורית ולשאול אותה מחדש ביתר קפידה. ושוב האדם מכסה את השאלה, כנראה בהשפעת החברה, התרבות, האופנה וכל מיני השפעות חיצוניות, ושוב הוא סוטה מהפתרון האמיתי, ושוב הייסורים מחזירים אותו לאותה נקודת מוצא. וכך חוזר על עצמו אותו מצב אינספור פעמים, עד שהאדם מגיע למצב שבו הוא נלחץ לפינה ואין לו עוד לאן לברוח.
אחרי אלפי שנות התפתחות, כלומר של דיכוי שאלת משמעות החיים, הגענו כיום למצב שכבר לא ניתן לכבות אותה, ואנו מתחילים לחוש שלמרות הכול הטבע מחייב אותנו לשאלה. כיום התהליך הטבעי מצוי בשלבים סופיים לקראת התפרצותה האיומה של השאלה. בלי בושה ידרשו הכול תשובה לשאלה שהתעוררה בהם פתאום, באמצע החיים. בני אדם יקומו וישאלו מה הטעם לחייהם, מהי מטרת חייהם, איך להתחיל את חייהם ואיך לסיימם, לשם מה הוקצבו להם כשבעים שנות חיים ואיך הם אמורים להעביר אותן. אנשים יתהו אם אין הם רואים בדיוק את ההיפך ממה שהיו אמורים לראות.
מצב זה כהווייתו מתואר כבר ב"ספר הזוהר", שבו נכתב בדיוק רב על צורת ההתפתחות הצפויה לאנושות עד למאה העשרים, שתהווה נקודת מפנה. עוד בימינו תגיע האנושות למצב מסוים, שבו התרבות וגם החינוך וכל ההתפתחויות השונות יאבדו את הכושר לכסות את השאלה, ועל האדם יהיה, למרות הכול, לפתור אותה במלואה, בעצמו. אלמלא כן, האנושות תמצא את עצמה ניצבת במלוא הזעם מול השאלה הזאת, וזעמה הנורא עלול להביאנו עד להשמדה, לתסכולים קשים, לצרות ולייסורים ללא גבול. עד שלא תעמוד בפנינו כל ברירה אחרת אלא להתייצב מול השאלה הזאת. נפנה את גבנו לכל הפסיכולוגים, לכוהני הדתות ולכל החכמים למיניהם המכסים את השאלה מפנינו, ונחזור להיות כילדים קטנים, עירומים מתחכום. נעמוד בתמימות מול היקום ונשאל את עצמנו לשם מה אנו חיים. ואז, מתוך השאלה שנשאלת בנאיביות,בישירות ובתמימות, נקבל את התשובה. בנוסף לכך כל אחד ואחד מאיתנו יגלה בתוכו נטייה לחוכמת הקבלה, וירגיש שבה מצויה התשובה.
במדרש מסופר על אברהם אבינו, שהיה פונה ושואל "מיהו בעל הבירה הזאת?" כלומר מיהו בעל היקום? הוא חשב אם הכול מסתובב, חייב להיות מישהו שמסובב הכול, ותהה למה כל זה קיים. והבורא התגלה אליו מתוך שאלותיו. כלומר, אברהם היה אדם שהגיע להתפתחות השאלה הקיומית בצורתה המוחלטת. הוא לא נתן לעצמו מנוח משאלה זאת, והדחף הפנימי שלו הביאו להתגלות האלוקות בפניו.
בתהליך ההתפתחות שלנו ושל ילדינו גם עלינו מוטל לתת לעצמנו ולהם הזדמנות שהשאלה בדבר טעם הקיום תתפתח בנו כמו באברהם. אז נגלה למען מה אנו חיים ונדע את הכוח העליון, שיגלה לנו את המציאות כולה.
אין הבדל בין אברהם לבין יתר המקובלים, מלבד אולי בגובה ההשגה, בגובה השיטה שאברהם רכש, ואולי במידת המרירות שבה נשאלה שאלתו. לכל אחד ואחד מהמקובלים יש גובה השגה משלו, מפני שכל אחד מהם נגזר משורש נשמה אחר. אבל בסיכומו של דבר כולם הולכים באותה הדרך עצמה, בדרכו של אברהם אבינו, דרך השאלה- היכן? בשביל מה? למה זה קיים? והתגלות העולם האמיתי שבו אנחנו קיימים.
חוכמות ותורות רבות מציעות לנו את פיתויי העולם הזה וצובעות את חיינו בגוונים מטשטשים. הן מתעתעות בנו וגורמות לנו להאמין שאנו משיגים דבר מה ושקיימת תכלית לכך, ובכך מובילות אותנו לסלוד מהשאלה בדבר משמעות החיים.
חוכמת הקבלה מאפשרת לנו להתייחס לחיינו מתוך בגרות נפשית ועלינו להעדיפה על כל יתר החוכמות, שמטרתן להביא לכיסוי שאלת מהות הקיום. יש החוששים שאם יתעמקו בחוכמת הקבלה יאבדו שליטה על עצמם ועל חייהם, ומעדיפים לתאר אותה כמשהו מיסטי ומפחיד שאסור ללמוד וללמד, וכקודמיהם, הם חוששים לאבד את פרנסתם ואת שליטתם באחרים. הם מוציאים שם רע לחוכמת הקבלה וגורמים לאנשים להאמין ששכרם יצא בהפסדם מלימוד חוכמת הקבלה, שאולי ישתגעו בגללה או ייצאו לתרבות רעה, יאבדו את השליטה על עצמם, ויהפכו לחריגים בחברה שבה הם חיים. לכן בעל הסולם פותח את ה"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" בתיאורה של חומת הברזל המפרידה בינינו לבין חוכמת הקבלה. ועוד הוא אומר, שאם לא נפרוץ את החומה הזו, החיים ילכו ויכבידו עלינו עוד ועוד. במאמרו "דור האחרון",הוא כותב, שהאנושות עלולה להגיע למלחמות עולם שלישית ורביעית, ושלא ייוותר ממנה אלא קומץ קטן של אנשים. אותו קומץ אנשים יבין שעליו לפתור את השאלה הזאת, ושרק הוא יגיע לפתרון.
עולמנו לא יכול להמשיך להתקיים בלי הידיעה למען מה אנו חיים, ורק עם הידיעה האמיתית, ולא המדומה, שאותה הגדרנו לעצמנו במשך חיינו ואת כלליה קבענו לעצמנו מבלי להתבסס על משהו אמיתי, בדומה לשיטות הדת ולשיטות הפסיכולוגיות, ובדומה לשיטות ההתפתחות של מדעים שונים ותרבויות שונות. מדוע ועל סמך מה מקבלת אותן האנושות כעובדות ומבססת עליהן את כל חייה ?
הסיבה לכך היא שהעולם האמיתי, המציאות האמיתית, נסתרת מאיתנו, וכל הקביעות שייכות לעולם הזה. מדוע המציאות האמיתית נסתרת? היא נסתרת בכוונה מפני אלה שאין להם רצון אמיתי לפתור את שאלת משמעות הקיום. הם עדיין לא זקוקים לראיית האמת ומסתפקים בצורתם הבסיסית של החיים. אבל אם לאדם יש רצון אמיתי לפתור את השאלה, עליו להגיע לחוכמת הקבלה.
כדי לוותר על שליטתה של האופנה ושל דעת הקהל עלינו דרושים כמה תנאים. התנאי הראשון הוא שהפצת חוכמת הקבלה תגיע לכל אחד ואחד כדי שאנשים ידעו מהי חוכמת הקבלה ומה אפשר להשיג באמצעותה. זאת הדרך היחידה להפיג את כל הפחדים ולהסיר את כל הדעות הקדומות שאופפות את חוכמת הקבלה, כאילו הייתה מיסטיקה שיש בה אלמנטים מסוכנים כמו "פולסא דנורא", ועוד.
תנאי שני הוא, שהחיים עצמם יביאו את האדם למצב שבו יחוש ריקנות, ובקצב ההתפתחות הפנימית האישית שלו (ההתפתחות הטבעית), הוא יתחיל לראות באור נכון את מנהיגיו. הוא יגלה את בורותם, סתמיותם וחוסר המוסר שלהם ביחסם האנושי אל הקהל המקיף אותם, אל עצמם וגם אל הבורא עצמו.
השאלה המתבקשת היא באיזו מהירות ניתן להגיע אל האדם, ובשילוב של התגלות הרע מבפנים והפצה מבחוץ להביאו להחליט שהוא יכול לפתור את שאלה משמעות קיומו, ושעליו לתת לפתרון דרגת חשיבות עליונה. אם נזכה להגיע למצב זה בתוך עמנו, ולאחר מכן בשאר חלקי העולם, כפי שנאמר בספר הזוהר על ידי רבי אלעזר, בנו של רבי שמעון בר יוחאי, שעלינו להפיץ את הקבלה בכל העולם ולהביא את כל אנושות לקיומה הנצחי הרוחני, כל אחד ואחד יזכה לזה בחייו בעולם הזה.
כל אותות הזעם והכעס הללו מצביעים על צורך הכרחי בשינוי שיטת החינוך של הדור הצעיר. וכי מה הוא הדור הצעיר? ילד בן עשר ייחשב לבוגר כשיגיע לגיל עשרים. עליו להמתין בסך הכל עשר שנים עד שייחשב לבוגר, ובזמן ההמתנה, החל מגיל עשר, אפשר לחנך אותו ולטפח בו את הנקודה שבלב, כלומר לעודדו לחפש כל הזמן את סיבת קיומו בעולם. יש בידנו שיטה לטיפוח השאלה והדרכה למציאת התשובה, ומפעם לפעם התשובה תתקבל בהדרגה ביתר דיוק ונכונות. בסופו של דבר, שיטת חוכמת הקבלה מלמדת אותנו את הדרך לקבלת התגלות האלוקות, ומכינה אותנו לקבלת התשובה האמיתית הנוגעת למשמעות החיים. המאמצים חייבים להיות מופנים כלפי הדור הצעיר, ולא כלפי ההורים, שתפקידם רק להבין שאין ברירה אחרת וזאת הדרך היחידה הקיימת להצלת הדור. במקרה זה אפילו לא יהיה צורך בהמתנה של עשר שנים, כי מאותו רגע שבו נתחיל ללמד, האנושות תיכנס לשלב אחר בהתפתחותה, וכעבור חמש עד עשר שנים יצמח דור חדש של אנשים העומדים על רגליהם, יודעים באיזה עולם הם נמצאים ולשם מה הם קיימים. כמו כן, התנהגותם תהיה מוכתבת על ידי כללי חיים אחרים.
אולם המציאות היא, שמערכת החינוך כפי שהיא מתפקדת כיום עומדת על סף קריסה מוחלטת. אנו עומדים בפני שבירת כללי ההתנהגות והמוסכמות החברתיות והמוסריות. האנושות תעמוד בפני שוקת שבורה, שתוכיח לה שאין לה ברירה ושאין בידה שום פיתרון מלבד שינוי שיטת החינוך. היא תיווכח לדעת שבסופו של דבר היא היחידה שקובעת את הערכים שלנו בחיים ובחברה.
העבירה הגדולה ביותר שלנו היא, שאנו משתפים פעולה עם מערכת החינוך, המדכאת את שאלת משמעות הקיום, בדיוק כשם שהחיים הבוגרים שלנו בנויים לדכא את השאלה הזו בכל האמצעים. הרי עינינו מתרוצצות ללא הרף ומחפשות גירויים חיצוניים, אנו שבויים בקסמי הפרסומת והטלוויזיה, ובכך גורמים עוול לילדים צעירים.
המענה הניתן לאדם ששאלת משמעות הקיום מעסיקה אותו בתחילת חייו, עשוי להרימו במעט מעל החיים הרגילים, ופוחתים סיכוייו לבלות את שבעים שנותיו במישור קיומי סתמי. יש לספק לילד את התשובות כמידת מסוגלותו לקלוט. כלל זה חל על כולם, מקטן עד גדול. כל אחד ואחד מאיתנו בנוי אחרת, וגם אם יכולת הקליטה של מי מאיתנו מוגבלת כרגע, היא תוסיף להשתכלל משנה לשנה ובמשך הגלגולים הצפויים.
כדי לתת לילד חינוך ראוי אין צורך לייחס חשיבות למסגרת שבה ילמד, חשוב רק להסיר התנגדות ולתת לגיטימציה לשאלה שמתעוררת בו בתחילת החיים, וכל היתר זניח. שאלה המתעוררת באדם בגיל צעיר היא אמיתית, ויש להתייחס אליה כאל הדבר החשוב ביותר. חובה עלינו לאפשר חינוך רוחני לדור החדש.
ככלל עלינו לזכור, שהסיבה שילדים אוהבים או לא אוהבים ללמוד משהו תלויה במידת הקשר שהם חשים לנושא הנלמד. הם לא מרגישים קשר בין חייהם לבין המתמטיקה, הפיזיקה, הכימיה וכל יתר המקצועות. לעיתים אפילו ספרות אינה מדברת אליהם, וגם לקרוא ולכתוב הם לומדים מתוך סקרנות אישית ולא מפני שדורשים מהם. דורשים מהילדים ללמוד למען חייהם בעתיד, והם מתנגדים, כיוון שעדיין לא פיתחו שום יחס לעתיד.
על פי רוב ילדים חיים את ההווה, את הרגע הנוכחי, וצרכיהם בעתיד פשוט אינם קיימים עבורם, ולכן הם שונאים ללמוד. לעומת זאת, אם יקבלו חינוך לפי נושאי התעניינותם העכשוויים, על פי מצב התפישה והיכולת האישית של כל אחד מהם, כמו למשל הסברים מלומדים על מבנה המכונית או על מורכבות האופניים. כמובן, הילד ישמח ויתלהב לחוות דברים הלקוחים מתוך המציאות שלו, והוא ישמח ללמוד כמידת תפישתו. ילד לא ממש ישתכנע גם אם אביו ינזוף בו ויזהירו שבעוד עשר שנים יהיה אפס מאופס אם לא ילמד מתמטיקה. הוא יגלה אדישות לכל מה שחורג מרמתו האישית, ובאמת לא אכפת לו מה יהיה בעוד עשר שנים. הוא יוסיף לברוח מהחינוך. לעומת זאת שאלת משמעות החיים היא השאלה האקטואלית שלו היום, ולכן ישמח לשמוע תשובה ברמה שווה לשאלה שהתעוררה בו. ברגע שמלמדים את הילד למצוא את התשובה, על ידי חיפוש התשובה הוא מגדיל את השאלה, והגדלת השאלה דוחפת אותו לחפש תשובה מלאה ומקיפה יותר, ושוב הוא מגדיל על ידי התשובה את השאלה, וחוזר חלילה. התעוררות השאלה וחיפוש התשובה נקראים מדרגה אחת, ובאותה דרך על הילד לעבור מדרגות רבות עד שיגיע למדרגת גילוי האלוקות, הכוח העליון שיתגלה לו בהדרגה עד שיתגלה במלואו. זה נקרא מצב של גמר תיקון, כלומר, השאלה התגלתה במלואה והתשובה מילאה אותה. ובכך מסתיימים הגלגולים של האדם והוא גומר את תפקידו בחייו בעולם הזה, ואת כל זה ניתן להשיג בעזרת חינוך מתאים.
חוכמת הקבלה מעניקה לילד את השיטה להגיע למטרה שעבורה הוא חי, ואינה מעמיסה עליו את הפיזיקה והכימיה, וכל מיני נושאים שאין הוא מרגיש צורך אמיתי בהם. גם אנשים בוגרים מאשרים שאלה כלל אינם נחוצים לנו בחיים, בעיקר שכיום אנו מגלים, שבסופו של דבר המדע פועל רק לרעתנו. בימינו אלה אין לנו אפילו סיבה אחת להביע התפעלות בפני הדור החדש על גדולתו של מדען זה או אחר, כיוון שאנו כבר מטילים ספק במידת תרומתו "הטובה" לאנושות.
לכן, מלבד השאלה בדבר משמעות החיים, שמכוונת אותנו לגילוי הבורא, ומלבד התשובה, כלומר הגילוי, הכול פועל על פי התכנות מלמעלה, ולא קיים בעולם דבר התלוי בבחירתו החופשית של אדם. האדם מוצא בחיים הרוחניים נצחיות, מלאות ושלווה, ופוטר עצמו מכל הבעיות, הצרות והייסורים. אין מילים שיסבירו את הפער המתגלה, כתוצאה מחינוך נכון, בין החינוך המושלם לבין המציאות שלנו בעולם.
אדם המגיע ללמוד את חוכמת הקבלה מבין, שאת המילוי הפנימי שלו לא יקבל על ידי ההתפתחות המדע, לא על ידי התפתחות הפסיכולוגיה, גם העושר לא יספק אותו, והוא לא יהיה מסופק אף אם יהפוך לשחקן ידוע. כלומר, האדם אינו מסוגל לקבל מילוי באמצעים הקיימים בעולם הזה, שאינם עונים לו על שאלת משמעות החיים.ישנם אנשים שעדיין אינם בשלים לחכמת הקבלה, הם יגיעו אליה בעוד עשר או עשרים שנה, ואולי בגלגול הבא. הכוח העליון דוחף אותנו לפתרונה של השאלה לפי מידת ההתפתחות שלנו. לכן, אם אותם האנשים שאכן נמשכים למציאת פתרון לבעיה יתמודדו בצורה נכונה, יהיה זה די והותר לקיום הרמוני מושלם של כל האנושות. לא יהיו לחצים, לא מלחמות ולא מריבות. ונניח שיהיו רק עשרה אנשים שהשאלה הזו תעסיק אותם, ובאמצעותה הם יגיעו לבניית עצמם כמי שקיימים מעל המציאות שלנו, לעומת האחרים שעדיין לא הגיעו. אז מה? אין זה חשוב כלל. כל אחד יגיע לפתרון מתוך בחירה חופשית.
חוכמת הקבלה אינה מיסיונרית, עליה להיות זמינה לאנושות. עלינו מוטל לקיים את החוק "אין כפיה ברוחניות", וחיינו יהיו מאוזנים בהתאם למספר האנשים שההתפתחות הכללית מעוררת בהם את שאלת משמעות החיים. כך נגיב אליה כראוי ונאזן את כל המציאות, ובכך נבטיח לעצמנו חיים טובים.
האדם פועל מתוך נקודת לבו. לאורך כל ההיסטוריה האנושית התפתחו רצונות האדם בקצב אטי, מדרגת משיכה לדברים בסיסיים כמו משפחה, אוכל ומין, למשיכה לתענוגות אנושיים כמו רדיפה אחר כסף, כבוד וידע. אדם החש חוסר ביטחון בעצמו ואין בידו תשובה לשאלת הקיום שלו פונה לכל מיני שיטת ומוצא פעולות מסוימות שמעניקות לו ביטחון והרגשת שייכות לכוח עליון כלשהו, וכך הוא חש סיפוק פנימי.
לפעמים אצל אדם מתבגר מתגבר הרצון, והוא מרגיש שהרגליו עומדים בדרכו ומפריעים לו ליהנות מחיים גשמיים עסיסיים יותר. בניגוד אליו, אדם שמרגיש את המכות בחייו מחפש הצדקה לקיומו, ורוצה כביכול להיות בטוח שיש איזה עתיד לאחר החיים המרים האלה.
לעומתו, אדם המגיע לחוכמת הקבלה אינו מסתפק בהרגשת הסיפוק, אלא מחפש את האמת. שאלת משמעות הקיום בוערת בו ואינה מניחה לו. הוא הולך בעקבות דחף פנימי המוביל אותו לידיעה ברורה ולגילוי הכוח הפועל בבריאה. אדם זה אינו מסתפק בשמועות על בורא עולם הרוצה שנקיים את רצונו. הרצון לקבל המפותח שלו מחייב אותו לחוות את הכוח העליון על בשרו. הוא מגיע לדרגה שבה לא אכפת לו מהרווחים הגשמיים או הרוחניים, וממש לא משנה לו כרגע אם אחרי המוות יהיה לו העולם הבא או לא יהיה לו העולם הבא. האנוכיות שלו דורשת לדעת מיד לשם מה הוא חי בכל רגע ורגע מחייו. הוא אינו יכול לחיות כעיוור ונבער מדעת כדי לקבל לאחר מכן פרס או שכר כלשהו, אלא הוא רוצה עכשיו לגלות את הסיבה לכדאיות של כל תנועה בחייו. נותר בידו רק לגלות את הכוח הפועל בכל המציאות, שאכן מסיר ממנו את כל המחשבות, את כל הרצונות, מסובב לו את כל המקרים במציאות ומטביע בו את תכונותיו האישיות. האדם מגלה שאין בידו כל חופש בחירה, והמבנה שנוצר בו הוא קשיח ובלתי ניתן לשינוי, ובאותה המידה כל הפעולות שהוא עושה מוכתבות לו מראש באופן מוחלט. מכאן ברור, שבכל המקרים המוצבים לאדם בעולם כבר ידוע מראש שהוא ינהג בכל מצב ומצב בהתאם לטבעו הפנימי והחיצוני. ורק בדבר אחד השאיר הטבע טווח פעולה חופשי – בגילוי הכוח העליון.
כל החיים הקודמים לגילוי הכוח העליון הם זמן מבוזבז וגלגולים שאין בהם תועלת, המהווים רק הכנה לאותו רגע הגילוי, הרגע שבו האדם מגלה בעצמו נחיצות לגילוי הכוח הפועל במציאות, לגילוי מהות החיים.
מלבד גילוי אותם חוקים המנהיגים את המציאות, יתר מטרות האדם גשמיות לחלוטין ומיועדות למילוי חסרונות הגוף והנפש הבהמית. נכון שאין דבר בחיים שאין בו תועלת, אבל בהחלט לא לכך מצפה הבורא מהנבראים.
הבורא מצפה שהנבראים יהיו בניו, שידמו לו, שישוו לו, שיגיעו עד דרגתו. שהאדם יהיה שלם ונצחי כמו הכוח העליון שברא אותו, שלא יישאר בדרגת העולם הזה מבלי לפקוח באמת את עיניו ולפתוח את חושיו כדי להכיר את הבורא ולדעת מהי המציאות שעיצב בשבילו.
החיים בלי גילוי הבורא הם חיים בזויים מאוד.
החיפוש לבירור השאלה עצמה, ולאחר מכן חיפוש פתרונה של שאלת משמעות הקיום, זאת עבודה קשה מאוד, ואדם צריך להשקיע בכך את כל חייו. "בעל הסולם" אמר, שאם האדם אכן מקבל דחף לפתור את שאלת משמעות החיים, על ידי הלימוד הנכון וההדרכה המתאימה, על ידי החינוך הראוי והשימוש נכון בשיטת חוכמת הקבלה, הוא יכול לברר את השאלה הזו במשך תקופה של עד חמש שנים. אחריה האדם נכנס להתגלות המציאות העליונה של כל העולמות, של כל הקיום האינסופי וחסר הגבולות. הוא יחיה את כל יתר שנותיו בעולם הזה עם תשובה המסבירה את קיומו. כלומר, האדם משיג את כל המציאות, כביכול מתרומם מעליה עד שהוא כולל בתוך האישיות שלו את כל המציאות, בחייו, בגופו הפיזי, במשך שבעים שנותיו בעולם הזה. פירוש הדבר הוא שכל החיים שלו כבר בנויים ומסודרים ומכוונים כך שהוא מנהל את כל המציאות מתוך הבנתו והכרתו אותה. הוא הופך להיות דומה לכוח הכללי של כל המציאות, לתוכנה הכללית של כל המציאות, ובכך הוא מממש את מטרת קיומו.
בחוכמת הקבלה המושג הזה נקרא הגעה "להשתוות הצורה עם הבורא", עם הכוח העליון, וכל אחד ואחד חייב להשיג מצב זה במשך חייו בעולם הזה, ללא הגבלת לאום, גיל או מין. במקורות קיימים הרבה פסוקים המתארים מצב זה.ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", באות י"ח, "בעל הסולם" אומר, שתקופת חמש השנים מתקיימת בתנאי שהאדם משקיע בכך את כל הכוחות הפנימיים שלו. אנו רואים שלפעמים הזמן מתארך לעשר שנים ולעיתים גם חמש-עשרה שנהעוברות עד שאדם מגיע לפתיחת שאלת משמעות החיים ולכניסה להרגשת המציאות העליונה.
אחרי ההתגלות האדם כבר מקבל את המציאות העליונה,כלומר, הוא משיג את העולמות העליונים. אובייקטיבית, חמש-עשרה שנים אינן נחשבות זמן רב מדי, לעומת תקופת החינוך של ילדינו, שאינה אורכת פחות זמן, בעיקר כשבזכות החינוך אין הם נעשים מוכנים לחיים.
האפשרות היחידה לפתוח את השאלה בכנות קיימת רק על ידי השגת החיים שנמצאים מעל חיי העולם הזה, על ידי האדם עצמו. על ידי רכישת היכולת לראות את כל הגלגולים שלו ואת הנצחיות שמעל העולם הזה. כדי לראות את השאלה עצמה חייב האדם להגיע בחייו לפתיחת כל המציאות ולגילוי כל העולמות שמעליו, בלי לצפות למוות. וכשהוא רואה את המציאות כולה, רק אז עולה בו שאלת המשמעות בצורתה האמיתית, כלומר הוא שואל מי הוא והיכן הוא ממוקם בכל המציאות הזאת. לשם מה הוא קיים בה. ומתוך השאלה תגיע אליו התשובה, בלי צורך להשתכנע על ידי נציג דת או איזה פילוסוף שייתן לו תשובה שקרית, אף על פי שהיא עשויה להועיל לו. על שאלתו הפרטית רק האדם עצמו מקבל תשובה אישית ואינטימית. עליו לגלות בעצמו היכן הוא ממוקם בכל שרשרת הגלגולים, ובכל האינסוף הקיים, מעל הזמן ומעל המקום. כלומר, מעל החיים שלנו כאן, בעולם הזה, מי אנו ומה אנו בצורתנו האמיתית, ולא הזמנית, כשאנו לובשים את הגוף הזה.
לכן, אם שאלה טבעית זו עולה בתחילת החיים, חייבים לפתוח אותה ללא פחד, אחרת החיים חולפים להם, ומי יודע מתי תגיע ההזדמנות הבאה. מדוע לחכות לגיל שבעים ולא לנצל את החיים שלפנינו על מנת לחפש את התשובה? כל אחד מאיתנו יגלה את היקום למען עצמו, יחוש אותו ואת כל העולמות, יתבונן בעצמו בכל אופני הקיום הקיימים, לפני שנולד להורים אלה ואלה, לפני שנקרא אדם שבעולם הזה, ולאחר מכן, כשימות וכל עצמותיו יירקבו באדמה, אותו משהו בלתי נתפש, אותו חלק נשמה שלו, יגיע לקיום אחר, גבוה ונעלם ממנו. את כל הדברים הללו עלינו לגלות עתה, ואז נוכל להתקיים כאן, בעולם הזה, במלוא מידת האדם, ונדע מה עלינו לעשות כדי לסגור את מעגל הגלגולים, בכל הקיום שלנו, בכל יתר המצבים והעולמות.
אדם החי בהכרת כל המציאות, בהכרת הכוח העליון, בהכרת עצמו, בהכרת כל העולמות וכל הכוחות שבטבע, מרגיש את עצמו כיצור נצחי, ואינו מרגיש שחייו קצובים ושעליו להספיק להשיג דבר מה. חייו מתנהלים בלי תחושת זמן, מעל הזמן. במצבו זה הוא משתנה פסיכולוגית והיחס שלו לקיומו משתפר. הוא מנהל את חייו אחרת, מתוך ידיעה שאין דבר שנגמר, ושמאום לא מתבטל ונעלם. היחס שלו לעצמו לאחרים ולעולם שונה לחלוטין, ובא לידי ביטוי בהתחשבות בעצמו ובכל הסובבים אותו, ובמציאות בכלל.
על פי הקבלה וספר הזוהר שינוי גורלי יחול בשנים הקרובות. קצב ההתפתחות שאנו מגלים היום בכל העולם מואץ מאוד, ובפרט בארץ ישראל, שבה גוברות הצרות, תופעות הסמים והסחר במין מתפשטות והולכות, החיים בה חסרי יציבות ומעליה מרחפת סכנת ההשמדה. לוחצים עלינו עכשיו כה חזק עד שאנו מפסיקים להאמין בדבר ומוכנים לאמץ ולנסות כל פתרון, ויהיה דמיוני ככל שיהיה, מכיוון שאיבדנו את הכיוון ואת האידיאלים ואנו מתקיימים בחוסר התמצאות מוחלט. אני מקווה שמתוך הרצונות הגדולים הללו שאנושות מגלה עכשיו בתוכה, תתעורר שאלת משמעות החיים בעוצמה חזקה כל כך עד שתהיה חייבת לחפש לעצמה תשובה. ואז יאפשרו לגישת חוכמת הקבלה לתרום את חלקה בחינוך הדור הצעיר.
ספר הזוהר מתאר את התקופה המתממשת כבר בימינו. בחיי כל האנושות, ובכל איש ואישה מתחילה להתגבש מבפנים השאלה, אף אם אינה מורגשת עדיין במודע, שתכוון כלפי חכמת הקבלה. כיום אנו עדים לניצנים, להתחלה. אמנם מבין כל הדורות אנו הדור הראשון שעליו להגיע לפתרונה הנכון של השאלה בדבר טעם החיים. תהליך ההתקדמות מתרחש במלוא היקפו ובכל עוצמתו. נקווה שכבר בימינו יגיעו מיליונים וגם מיליארדים לשיא ההתפתחות הפנימית, שלא תאפשר להם לכבות את שאלת משמעות הקיום, והכול יפנו לחוכמת הקבלה. חיינו בהחלט ישתנו אז, ויקבלו תוכן פנימי וחיצוני שונה לחלוטין מכפי שהוא היום. האנושות תגיע לחיים של שלווה וביטחון, ותקבל זווית ראייה בוגרת לקיומה ולקשר עם כל המציאות שתתגלה לה. אז נדע מתוך התמצאות היכן אנו חיים באמת, באילו עולמות ומה הם החוקים שעל פיהם עלינו להתנהל. נדע כיצד למצות מכל רגע ורגע בחיינו את הרגשת השלמות, הנצחיות, הביטחון, ההתפתחות והשגשוג, וכל אחד ואחד מאיתנו יתמלא בתענוגות, לא על חשבון צערו של האחר, כפי שקורה כיום.
כלומר, באמצעות גישה נכונה כלפי השאלה שצצה בנו בתחילת החיים, אנו יכולים להשיג בשבעים שנות חיינו חיים שונים לחלוטין. אם נניח לילדינו להתפתח נכון, הם לא יהיו זקוקים לחיפושים נואשים אחר טעם לחייהם, הם לא ירגישו מנודים, לחוצים ומאוימים על ידי העולם, ולא יחפשו את עצמם בטיפול פסיכולוגי או על ספת הפסיכיאטר,, הם לא יברחו לסמים ואלכוהול על מנת לכבות את צערם, וגם לא להודו, מן הסתם.
כדור הארץ שלנו מוכן להכיל עוד עשרה מיליארד אנשים, לו היו בני אדם עובדים ביום לפרנסתם לא יותר מאשר שעה או שעתיים. אותם אלה הקשורים לכוח העליון אינם זקוקים ליותר, כיוון שהם יודעים כיצד להתפרנס ולהביא תועלת לעצמם ולכלל האנושות.
בתקופתנו אנו עדים לכך שאדם אינו עובד פחות ככל שהוא מתקדם, אלא להיפך, הוא מגביר את מאמציו והופך להיות עבד לעיסוקיו הרבים. בעבר, אם אדם היה חקלאי, הוא היה עובד מבוקר עד ערב ואולי גם במשך הלילה, ואחר כך היה מרשה לעצמו תקופה של מנוחה ואיזון השעות שהשקיע בעבודה. כיום הקצב השתנה, עשר שעות עבודה נחשבות מעט, ובאופן רגיל דורשים מאדם לעבוד שתיים-עשרה שעות ביום.
למען האמת, תשעים אחוזים מדרי העולם פועלים כדי להשמיד זה את זה, כדי לשלוט זה על זה. תשעים וחמישה אחוזים מכל העיסוקים שלנו נועדו להזיק לאחרים, ואם האדם יחדל מכך, במה ימלא את זמנו?
התשובה לאנושות היא פשוטה, את חיינו הקצרים עלינו למלא בפתרון של שאלת משמעות הקיום. לא לחינם זאת השאלה הראשונה שעולה בנו, ואת כל חיינו עלינו להקדיש למציאת התשובה לעצמנו.
1. אני רוצה ליהנות מחיי. איך תוכל לעזור לי בכך?
את זאת בדיוק חוכמת הקבלה מסבירה. האדם בנוי, למעשה, מחוש אחד ויחיד הנקרא מרכז התענוג. זהו חוש רוחני שאינו מצוי בגופנו.
אנו יכולים להלעיט את גופנו בתכשירי פינוק ובריאות, לחתוך אותו לחלקים, להחליף את כל אבריו ואף לחקור אותו במיקרוסקופ, אך לא נמצא את המקום שבו שוכן מרכז התענוג הזה.
אנו יכולים לנתק את הקשר בין התענוג לבין מרכז התענוג, שהם שני עצמים רוחניים נפרדים, משום שהקשר ביניהם עובר דרך גופנו. אנו יכולים להחליש את הגוף, להרדימו, להרוג או לסמם אותו כך שיפסיק לחבר בין התענוג לבין מרכז הרגשתו. לא יותר מכך.
אבל המרכז הזה מצוי למעשה מחוצה לנו, כיון שהוא חוש רוחני. יש בו חלק הנפתח לתענוג דרך חמשת החושים שלנו: ראייה, שמיעה, ריח, טעם ומישוש, ויש עוד חלק הנקרא "נשמה". עלינו ליצור מסך שיוכל לקלוט את התענוג העליון.
2. כיצד יכולה הקבלה לגלות לנו את העולם העליון?
בדיוק באותו האופן שבו אנו מגלים את העולם שלנו, "התחתון". אנו נולדים עם חמישה חושים ולומדים לקלוט באמצעותם את עולמנו, ובהדרגה מבינים את מה שאנחנו מרגישים. אך קיים בתוכנו חוש נוסף - "החוש השישי", זהו חוש נוסף שאמנם נולד יחד איתנו, אך מתעורר רק בכוח הרצון שלנו, שמו הוא למעשה "נשמה". הנשמה אכן קיימת בכל אחד ואחד, אך מה שלא ידוע לרובנו הוא שיש להצית אותה, להפעיל את מנגנון העבודה שלה, ואז תתחיל גם היא להרגיש.
העולם שאותו מרגישה הנשמה נקרא "העולם העליון". מכאן ניתן להבין שעל האדם להגיע למצב מיוחד שכזה, לדרגת התפתחות כזו, שהוא ירצה ויתאווה להפעיל את הנשמה כדי שיוכל להרגיש באמצעותה את העולם העליון.
3. אנחנו חוקרים את העולם הזה כדי להתענג, ליהנות, למה לנו לחקור גם את העולם העליון?
עלינו לחקור את המציאות העליונה בשביל לקבל את התשובה לשאלה "מה הטעם בחיי"? מדוע אני לא יכול למצוא תענוג בעולם הזה?
בעולם שלנו כמות הייסורים עולה על כמות התענוגות, וגם התענוגות הללו, כשאדם כבר משיגם, א מורגשים לרגע, ומיד נעלמים.רק בדרגה גבוהה יותר, בעולם העליון, התענוגות אינם מוגבלים ואינם נעלמים. חוכמת הקבלה מזמינה אתכם לחוות את התענוגות הרוחניים.
4. האם חוכמת הקבלה עוסקת בסודות למיניהם?
סוד הוא כל דבר שאיננו יודעים ברגע זה. מה שיתגלה לנו בעוד דקה, בעוד יום, בעוד שנה, יפסיק להיות סוד בו ברגע שיתגלה. חוכמת הקבלה מציעה לכל אחד מכם לגלות את הסודות הללו, שממתינים כבר להיחשף.
5. האם בחוכמת הקבלה אין סודות כלל?
אולי זה נשמע קצת "אפור" ואולי זה מסיר מחוכמת הקבלה שכבה כלשהי של מסתורין ותעלומה, אבל גילויו של העולם העליון ושל כל מה שיש בבריאה ושכרגע נסתר מעינינו הוא סוחף ומרגש כל כך, שהוא ממלא לחלוטין את כל חושינו מבלי להותיר פיסת מקום לדחפים נסתרים למחצה, מעורפלים או מסתוריים. בתוך האדם, בתוך רצונותיו ושאיפותיו, לא נשאר עוד מקום לרצות דבר נוסף.
הקבלה היא מדע. כיון שהיא היתה נסתרת במשך אלפי שנים, נוצרו סביבה המון מיתוסים ואגדות, ומייחסים לה מיני נסים, כוחות נוראים או יכולות מסטיות כלשהן. אך בסופו של דבר כל האגדות האלו נשמעות כמו הבדיחה על האסקימואי שקורא "יוהו, איזה קסם!" כשאדם עירוני פשוט מראה לו מכשיר מודרני.
גם אנו, כמו אותו אסקימואי, חושבים שהמקובלים עושים ניסים. אבל אין ניסים בעולם. בדיוק כפי שהאדם הקדמון או אדם מימי הביניים היה תופש את היכולות שלנו היום כתופעות על-טבעיות, משום שהם באמת למעלה מטבעו, כך אנו תופשים את יכולותיו של המקובל, המסוגל להשיג את מה שנמצא למעלה מהעולם שלנו, למעלה מטבענו, ויש לו ידע ותכונות שאנו טרם השגנו.
המקובל אינו קוסם - הוא יכול לשלוט, להשיג, לגלות ולפתח את התכונות הללו ולקבל לתוכו מידע עצום ועצמתי כזה רק במידה שבה הוא מתקן את עצמו.
יצירתו של המסך, של עור התוף הזה על החוש השישי שלנו, היא התנאי ההכרחי להרגשת העולם העליון ולהשגתו, ולשליטה בכוחותיו אך ורק לטובתם של כל החיים בכל העולמות.
אדם צריך שתהיה לו כוונה כזאת, שעל ידה הוא רוכש מסך, מרגיש את העולם העליון ויכול לחיות בו. ואם הוא מאבד את הכוונה הזאת, הוא מאבד מיד את המסך ואת היכולת להרגיש את העולם העליון, ונשאר עם שברי חלום.
יישומו ותפקודו של החוש השישי תלויים רק בנו, רק ברצון שלנו לחיות בעולם העליון.
כאשר המקובל נכנס להרגשת העולם העליון, הוא פוגש שם נשמות שטרם נולדו, שטרם התגלמו בגופים בעולם שלנו, ובנוסף הוא פוגש ומשיג שם כוחות רבים המשפיעים על חיינו.
6. כיצד בעצם מפעיל האדם את הנשמה?
כל החושים שלנו בנויים כך שהם מזומנים לקלוט לתוכם מידע מן החוץ, שבדרכו עומדת מעין קרומית - מחיצה, הקולטת את ההשפעה החיצונית, וכך יוצא שאנו מרגישים רק את התוצאה של ההשפעה הזו בתוכנו.
כך, למשל, לא מכניס עור התוף דבר פנימה, אבל התנודות הנקלטות על ידו הופכות לאיתותים חשמליים שאותם קולט המוח שלנו, ואנו מבינים וחווים אותם בתוכנו כצלילים.
גם הנשמה רוצה לקבל לתוכה מידע, תנודות, חויות ותחושות, אבל לה אין עור-תוף שכזה. את "עור התוף" הזה, הנקרא בשפת הקבלה "מסך", צריך האדם ליצור בעצמו.
במידה שבה הוא יוצר אותו, כך מתחילה הנשמה שלו להרגיש את המתרחש בחוץ, בעולם העליון.
אם המסך הזה נפגע, האדם עלול להפסיק להרגיש את העולם העליון, כשם שהוא מפסיק לקלוט צלילים כשעור התוף שלו נפגע.
יצירת עור-התוף הזה, בניית המסך על החוש השישי, מתבצעת על פי שיטה פשוטה מאוד:
כמו שידוע לנו מתחום הרפואה, מהפיזיולוגיה, מהביולוגיה, מהפיסיקה ומהכימיה, כל האברים בגופנו פועלים על פי חוקים ברורים, ויש להם תכונות מוגדרות ביותר. בהתבסס על הידע שלנו אנחנו בונים מכשירים שמרחיבים את מנעד הקליטה של החושים שלנו.
כך גם החוש השישי נבנה על פי שיטה מורכבת ומדויקת. השיטה הזאת נקראת " חוכמת הקבלה". קבלה–מלשון "לקבל", לקבל מידע אל תוך החוש השישי הזה. כך קראו לה אלה שגילו באיזו דרך ניתן לקבל את המידע.
כשה"מקובלים" - המקבלים את המידע העליון למדו לעשות זאת, הם חקרו כיצד בנוי החוש הזה, כלומר, הנשמה, ומה בדיוק ה "דבר" הזה שהיא יכולה לקלוט אל תוכה ולהרגישו.
כך,למעשה, הם יצרו מדע שלם: "הפיזיולוגיה של הנשמה", הכולל את כל המידע אודות המבנה שלה. הם בנו תרשימים, טבלאות, שרטוטים, הגדירו את היחס בין המסך, שאותו בונה האדם, לבין מידת הקיבול של הנשמה ובין מה שהוא יכול לקלוט לתוכו מתוך הבריאה הכללית, שאותה כלל לא הרגיש קודם ואף לא היה מודע לקיומה.
האדם מתקן בתהליך לימוד חווייתי את החוש השישי שלו, בעזרת השיטה ששמה "חוכמת הקבלה", כך שהוא מתחיל לקלוט באמצעותו מידע שאותו אינו יכול לקלוט בחמשת החושים שלו.
המידע הזה נקרא "העולם העליון". דרכו יכול האדם לדעת בבירור את תולדותיו בכל הדורות, את עתידו, את מטרת הבריאה כולה, ובאיזה אופן הוא יכול להתערב בשליטה על הבריאה ואף לשנותה!
7. האם חוכמת הקבלה היא מקצוע?
המקובל הוא מדען החוקר את העולם העליון באמצעות עצמו. הוא יכול להיות ספר, מדען או שחקן ויחד עם זאת להרגיש ולחוות את העולם העליון.
חוכמת הקבלה אינה מקצוע, אלא פיתוח נוסף של היכולות והאפשרויות שלנו להכיר את העולם שבו אנו חיים. העיסוק בחוכמת הקבלה אינו פוטר את האדם מעיסוקים גשמיים בעולם הזה. עליו לעבוד, לחיות, להוליד ילדים, לחנכם ולהיות אזרח הגון.
8. האם דרוש ידע קודם כדי ללמוד קבלה?
כדי ללמוד את חוכמת הקבלה ולפתח את החוש השישי על האדם להרגיש את עצמו קטן ועירום באמצע שדה רחב ידיים, אל מול כל הבריאה, בדיוק כפי שאנו מרגישים ברגעים של מבוכה, חוסר הבנה ואובדן כיוון.
לכל אחד מגיע רגע שבו הוא קולט עד כמה הוא חסר ישע ביחס לכל העולם הזה ועד כמה הוא בודד. בשביל להגיע לכך אין צורך בידע מיוחד, אלא רק בהשתוקקות לדעתהכול. השתוקקות הזאת נולדת וגדלה בנו בהדרגה.
מקובלים טוענים שכל תולדות האנושות אינן אלא גלגולן של אותן נשמות, העוברות מדור לדור ומתלבשות בגופים שונים בכל פעם, בעולמנו. מדור לדור, מגלגול לגלגול, יורדות אותן הנשמות אל העולם שלנו כדי לקבל ניסיון נוסף, לצבור ידע נוסף ולחוות עוד ועוד אכזבות מהעולם הזה, רק על מנת שיוכלו להרגיש בסופו של דבר את דלותן ואת חוסר ההבנה המוחלט של מטרת קיומן. כדי שישאלו באמת, מעומק הלב: "למה אני קיים ולשם מה קיים כל מה שסביבי?"
כאשר האדם שואל את השאלה הזאת בכנות, ולא תחת לחץ של נסיבות איומות כלשהן, אלא כתוצאה מניתוח רציני של הדברים, פירוש הדבר שהוא מוכן להגיע אל חוכמת הקבלה. משום שרק השגת העולם העליון, שממנו ירדה נשמתו, ששם נמצאים ההתחלה והסוף של כל דרכו, רק היא תיתן לו תשובה על שאלתו.
אנו נולדים ומולידים ילדים מבלי להבין מדוע. אנו חיים, עוזבים את העולם הזה ואף מלווים אחרים בדרכם כאן, בלי להבין לאן ולשם מה.
זאת מפני שכל התשובות לשאלות על ההתחלה והסוף ועל העולם שלנו נמצאות אך ורק בעולם העליון.
חוכמת הקבלה אומרת ששרשרת החיים, שאותה עובר האדם במשך כל תולדותיו, מטרתה להביאו לקראת סוף המאה העשרים, למצב שבו הוא יתחיל לשאול על משמעות חייו.
במושג "אדם" מתכוונת חוכמת הקבלה לדמות הכוללת של האדם בעולם שלנו, שכתוצאה מאכזבות, בעיות, חוסר הבנה והעדר בטחון, כשהוא מנסה לברוח מהעולם הזה באמצעות סמים, אלכוהול, עבודה קשה או בכל דרך אחרת, בכל זאת - עולה מתוכו השאלה "מה הטעם בחיי?" ואם גם אצלך מתעוררת השאלה הזו, חוכמת הקבלה מחכה לך.
9. האם מדע חוכמת הקבלה חוקר גם את חוקי העולם שלנו?
חוקי העולם הזה הם למעשה בבואה של חוקי העולם העליון המתגלמים בחומר- הדומם, הצומח, החי והאנושי של העולם שלנו.
חוקי העולם העליון, שאותם מגלה המקובל דרך נשמתו, משתלשלים מטה אל העולם שלנו ומתלבשים בחומר האנושי, בגוף הבהמי, בגופי הצומח ובגופים הדוממים.
10. לשם מה אנו צריכים את העולם הגשמי? למה לא יהיה הכול רוחני מלכתחילה, ללא גשמיות? מדוע הבורא לא יצר נשמות שישיגו את תיקונן בעצמן?
אם הבורא היה יוצר נשמות והן היו מתקנות את עצמן, הן היו דומות, למעשה, לבובות הנשלטות לחלוטין על ידי הבורא. גם אנו נמצאים בעולם הזה במצב כזה, נשלטים לחלוטין על ידי הבורא.
הבורא הוא שיוצר בנו את כל התכונות שלנו, האופי שלנו והתנאים של חיינו. הוא קובע באיזו משפחה ובאיזו חברה עלינו להיוולד, איזה חינוך נקבל, באיזה זמן ובאיזו תקופה נחיה, וכן הלאה.
הכול מוגדר וקבוע מראש, הן בתוכנו והן מחוצה לנו. כשהכוח העליון משנה, אפילו במידה מועטה, את מצבינו הפנימיים ואת הנסיבות החיצוניות שלנו, הוא יודע מה תהיה תגובתנו. ובמובן הזה, אנחנו דומים לגמרי למריונטות.
השאלה האמיתית היחידה שמתעוררת אצל המריונטה הזאת היא השאלה בדבר משמעות קיומה (הטעם בחייה): מדוע אני בובה וכיצד אוכל לצאת מהמצב הזה?
אנחנו שואלים את השאלה הזאת בצורה לא מודעת וכלל לא מבינים, בעצם, מה אנו שואלים. בשאלה הזו נגמרים, למעשה, חיי המריונטה שלנו ואנו מתחילים ליצור בתוכנו באופן עצמאי את מה שנקרא החוש השישי. האופן שבו נתחיל ליישם ולהפעיל את המנגנון הזה תלוי אך ורק ביגיעה שלנו.
כמו כן, מה שנרגיש תלוי גם הוא ביגיעה שלנו. הבורא יצר את העולם הזה כשלב מקדים, על מנת שנעבור ממנו לקיום מודע, חופשי ועצמאי. שנצא לקיום עצמאי, חופשי ממנו.
כל החיים וכל הגלגולים שלנו עד הרגע שבו אנו מתחילים לחיות בתוך הנשמה הם מתוכנתים לחלוטין, ואין בהם דבר שאינו ידוע מראש או בלתי צפוי.
זו הסיבה שבגללה יצר הבורא את העולם שלנו, כדי שדרכו נשיג את הנשמה ונוכל לעבור למצב אחר, לעצמאות.
11. מה הבסיס לטענה כי חוכמת הקבלה היא מדע המגדיר את עתידו של האדם?
כאשר האדם מגלה את עברו, חושף ומשיג את המקור הרוחני, השורש הרוחני שממנו נוצר, כאשר הוא מבין כיצד התפתח במשך הדורות של גלגוליו הקודמים ולאן עליו להגיע, הוא לומד את העבר, ההווה והעתיד שלו.
כשאדם יודע את עברו ורואה את המצב שאליו עליו להגיע בעתיד, הוא יכול לבחור בדרך נכונה, קלה ונוחה יותר אל מצבו העתידי.
מצבו העתידי של כל אחד ואחד מאיתנו כבר קיים, והוא מוגדר מראש. כשאדם מגלה את העולם העליון, הוא רואה את עצמו בדמותו העתידית, ובו בזמן רואה ומנתח נכון את מצבו הנוכחי.
אחרי שהוא מבין את ההבדל בין המצב העתידי לבין מצבו הנוכחי, וכאשר הוא יודע שהוא מוכרח להגיע אל המטרה, כלומר, אל המצב העתידי, משום שהטבע, ההשגחה העליונה, תחייב אותו להתפתח גם אם לא ירצה לעשות זאת בעצמו. מתוך כך הוא מתחיל להבין כיצד עליו לעבור את דרכו כדי שההתקדמות אל מצבו העתידי, המוגדר מראש, תהיה נעימה ביותר.
12. כיצד ניתן לעזור לאדם אחר להתעניין בחוכמת הקבלה?
בשום פנים ואופן אין ללחוץ על אנשים. אפשר לעניין אותם רק דרך מה שחוכמת הקבלה יכולה לתת לאדם. האדם יתעניין בחוכמת הקבלה מרצונו, אם הוא סובל מתחושת אפסות עצמית, חוסר מוצא וחוסר תכלית של חייו.
התחושות הללו אינן נובעות מכישלון בחיים, אלא מתוך ההכרה בצורך לשנות דבר מה בחיים האלה, מתוך ההבנה המעורפלת שניתן להשיג משהו שעדיין נסתר ממנו.
אם יש בך שאלה כזאת, רצוי לבדוק האם היא קיימת גם אצל החבר או אצל הקרובים אליך, אך בלי כפייה. אולי כך יאמץ גם הוא את השיטה הזו שתשחרר אותו מבחינה רוחנית.
13. האם חוכמת הקבלה היא עוד אחת מתורות הכישוף? מה ההבדל בין קמעות המקובל לבין קמעות המכשף מיאקוטיה?
בחוכמת הקבלה אין שום קמעות, מכשירים או כישופים. מקובל הוא אדם שאין לו צורך בצעצועים כגון: עורות, תופים, קרניים, מגנים, חיצים וצבעי-פנים. הדבר היחיד שהוא נצרך לו הם ספרי הקבלה, שהם חומרי העזר שלו.
לפני 3,700 שנה, כשחומר העזר הראשון בקבלה "יצא לאור", עדיין לא היה דפוס, והוא נכתב על גבי קלף. הספר הזה נמכר כיום בחנויות שבהן נמכרים גם יתר ספרי הקבלה, והוא נקרא "ספר היצירה". הוא מספר על יצירתה של הבריאה כולה, של העולם העליון, ורק לבסוף על היקום שלנו, כולל העולם שלנו.
ספר היסוד הבא אחריו הוא "ספר הזוהר", שנכתב במאה השלישית לספירה, ולאחר מכן הופיעו ספריו של האר"י - המקובל הגדול שחי במאה ה-16.
המקובל הגדול האחרון, "בעל הסולם", היה כמעט בן דורנו, הוא חי במאה ה-20, נפטר בשנת 1955 והותיר אחריו מורשת רוחנית גדולה. הוא סיכם, למעשה, את החומר של כל המקורות הקבליים שהיו לפניו, ובנוסף כתב ספרים נגישים לאדם המודרני, שהם, נכון להיום, ספרי הלימוד שלנו. על פיהם אנו לומדים כיצד לכוון את נשמתנו להרגשת העולם העליון.
ומכאן אפשר להבין שבקבלה אין שום קמעות, מים מקודשים, או אוויר מיוחד שנמכר לכל דורש, וכמובן אין חפצים "מכושפים" למיניהם.
חוכמת הקבלה אינה משתמשת בכלי כישוף, לחשים או השבעות, ואף אינה עושה מה שנראה לנו כניסים. כל מה שחוכמת הקבלה עושה הוא לפתח אצל האדם חוש נוסף של השגה רוחנית, השגה עליונה. כאשר האדם מתחיל להרגיש את הבריאה החיצונית, את העולם העליון ולהתמלא ממנו, הוא מקבל ידיעה ברורה שחוץ מזה הוא לא צריך דבר.
הוא לא זקוק לקמעות, ללחשים או לקודים מיוחדים, ואינו מחפש אחר סודות האותיות, המספרים והמלים. המקובל פשוט מגלה וחוקר את העולם העליון, ממש כמו מדען.
14.האם חוכמת קבלה ובודהיזם זה אותו הדבר?
לא, שתי התורות שונות לחלוטין. כל השיטות, למעט חוכמת הקבלה, אינן עוסקות בהתפתחות הנשמה, אלא ההפך- הן מלמדות אותך כיצד לצמצם את צרכיך בהרגשת חמשת החושים.
הן אומרות: ראה פחות, שמע פחות, אכול פחות, שב רק בתנוחה מסוימת, צור הלך מחשבה מסוים (מה שנקרא מדיטאציה). במילים אחרות - עשה כך שלא תרצה לקבל דבר מהעולם הזה, ואז תרגיש נוחות פנימית.
אבל אין כל קשר בין זה לבין העולם העליון. אתה פשוט מצר וסוגר את הקיום הגשמי שלך. אתה מגביל את עצמך כך שאינך מרגיש רעב, קור וכולי. אתה מצמצם ומדכא את צרכיך, ולכן אתה כביכול מרגיש יותר בנוח, אבל לא בגלל שנכנסת לעולם העליון, אלא פשוט ברחת מהעולם שלנו.
חוכמת הקבלה אומרת שההיפך הוא הנכון, עליך לספוג את העולם הזה ככל שניתן, בכל ששת החושים. וכשכל השישה עובדים במקביל, תוכל להתענג על העולם שלנו ועל העולם העליון בו בזמן, שני העולמות הללו יתמזגו בך ותתחיל לקבל אל מרכז התענוג הכללי מידע מכל ששת החושים.
כשאתה עוזב את העולם הגשמי, גופך נשאר כאן, ואתה, לאחר שהשגת כבר את העולם העליון, ממשיך לחיות בו, ולכן כלל לא מרגיש במוות.
אתה נפרד רק מהגוף שהתלווה עד כה למרכז התענוג שלך, אבל לא מהנשמה. החוש השישי שלך, שנקרא נשמה, שהיה קיים גם לפני לידתך ושאיתו אתה ממשיך לחיות הלאה, הוא זה שנשאר איתך.
עוד לפני מות הגוף זיהית את עצמך עם הנשמה, חיית דרכה, דרך מה שהרגשת בה, ולכן אתה לא מרגיש את נטישת הגוף כמוות, אלא כפשיטתו של בגד לא נוח.
15.על אילו שאלות עונה חוכמת הקבלה ומהו מושא המחקר שלה?
חוכמת הקבלה עונה על כל השאלות שאותן שאל האדם מימיו.
היא חושפת בפנינו את הבריאה על כל חלקיה, ומגלה לנו בריאה שאינה מוגבלת במסגרת העולם הגשמי. בריאה שבה מעוצבים כל המאורעות העתידיים, ומשם הם יורדים ומתגלמים בנו ובנסיבות חיינו, מה שקרוי בפינו בטעות - "מקריות". אם נחקור את העולם העליון, שאותו מגלה לנו חוכמת הקבלה, נדע מי אנו באמת, מאין באנו, מה מתרחש באנושות בימינו ומדוע, לאן היא צועדת ולמה עליה להגיע.
כמו כן חוכמת הקבלה עונה, כמובן, על השאלות הפרטיות הנוגעות לגורלו של כל אחד ואחד: אילו גלגולים הוא עבר, מדוע נולד כל אחד מאיתנו דווקא עם תכונותיו אלה, דווקא בחברה ובמשפחה שבהן נולד. והחשוב ביותר, מה עליו לעשות בעולם הזה ואיך לשנות את גורלו ולשלוט בו כדי שלא יישלט כיצור עיוור וחסר אונים בידיהם של כוחות בלתי ידועים ורבי עוצמה.
16. האם מקובל יכול לגלות לאדם את גורלו?
אף מקובל לא ישיב על השאלה הזאת. את הגורל על האדם לגלות בעצמו. אסור לספר לאדם על גורלו, משום שאי אפשר לגלות את גורלו של אדם אחר.
כל אחד משיג את דרכו כאשר הוא מגלה את נשמתו, את החוש השישי שלו, או כפי שזה נקרא בחוכמת הקבלה, כאשרהוא מתקן את נשמתו. אם לאדם יש פגיעה בעור התוף - עליו לתקנו ולרפאו כדי שיוכל לשמוע. וכך גם כאן - על האדם ליצור "מסך" על הנשמה.
רק האדם עצמו, לאחר שייצור מסך על נשמתו, יוכל לדעת את הסיבה ללידתו, את כל גלגוליו הקודמים ואת המצב העתידי שאליו עליו להגיע. ורק אז יוכל האדם לממש את עצמו באמת.
17. מדוע לא יספרו לנו המקובלים מה עלינו לעשות במקום שנגיע לכך בעצמנו?
כפי שאמרתי, חוכמת הקבלה לא עוסקת בניבוי. אמנם ישנם אנשים שיכולים לנבא את גורל הגוף ואת מה שיקרה איתו בעתיד. זה ניתן לחיזוי.
חןכמת הקבלה מוציאה את האדם אל המסלול הרוחני, ומרוממת אותו מעלה, אל העולם העליון, למעלה מהגוף - שאותו היא כלל לא לוקחת בחשבון.
במלה "גורל" המקובלים מתכוונים לכל דרכו של אדם דרך גלגוליו הרבים, מהראשון שבהם ועד האחרון, ולא רק לחייו בכמה עשרות השנים הללו, בגלגול הנוכחי. את גורלו, כלומר, את הדרך שבה מתפתחת נשמתו, צריך האדם לגלות בעצמו, על ידי פיתוח החוש השישי שלו.
חוכמת הקבלה מגלה לך את דרכך הרוחנית שלך, שאותה עליך לעבור. יצאת אליה כבר לפני גלגולים רבים והלכת בה, שלא מרצונך. נאלצת ללכת, משום שהייסורים דרבנו אותך.
היום אתה שומע על כך, ובכך ניתנת לך ההזדמנות להתחיל להתקדם בצורה מפוכחת, תוך ידיעת המטרה, ליצור בעצמך את מצביך העתידיים ולדעת מה יקרה לך.
אם לא תיקח את התפתחותך הרוחנית בידיך, תמשיך להתגלגל הלאה מגלגול לגלגול, במשך 70-80 שנה כל אחד מהם, מבלי שתדע לשם מה.
18. האם באמצעות הפצת חוכמת הקבלה אפשר להפסיק את ייסורי האנושות?
ספר הזוהר, שהוא ספר היסוד בחוכמת הקבלה, טוען שהאנושות תתחיל להזדקק לחוכמת הקבלה החל מסוף המאה העשרים, משום שהייסורים בעולם יתרבו כל כך עד שבני האדם יתחילו לחפש, שלא מרצונם, מוצא מהמצב שלהם.
לכן חוכמת הקבלה מחייבת את המקובלים להפיץ את החוכמה, בייחוד בשלב האחרון של התפתחות האנושות, החל מאמצע המאה העשרים והלאה.
בעל הסולם, המקובל הגדול של המאה העשרים, התחיל בדרך הזו, ואנחנו, תלמידיו, ממשיכים להפיץ את חוכמת הקבלה בכל העולם.
19. האם אדם שאינו מאמין באלוהים יכול ללמוד חוכמת הקבלה?
חוכמת הקבלה נותנת תשובה לכל אדם נבוך שאינו מבין את העולם הזה. אם ומתעוררת אצלו השאלה "מה הטעם בחיי?" הוא מתאים ללמוד את חוכמת הקבלה.
"בעל הסולם", מחבר ספר הלימוד העיקרי של חוכמת הקבלה "תלמוד עשר הספירות", פותח את ההקדמה לחיבור הזה בשאלה: "מי צריך את חוכמת הקבלה?" ועונה עליה בפשטות רבה: לא חכמים או בעלי תכונות מיוחדות, לא מאמינים או אפיקורסים, לא גבר או אשה ולא ילד או זקן, אלא כל אדם שהשאלה מה הטעם בחייו טורדת את מנוחתו. ספר הלימוד הזה, והשיטה הזאת הם בשבילו, כיון שבעזרתם יוכל לגלות את השאלה הזאת ואת התשובה עליה.
"קיומו של אלהים" - חוכמת הקבלה אינה עוסקת בכך. הקבלה מגלה לאדם כוח עליון המשגיח על הכול, היא מכירה לו את הבורא והופכת אותו דומה לו יותר ויותר ומרוממת את האדם עד לדרגתו, כלומר, עד דרגת אותו כוח עליון המשגיח על הכול. אין כאן כל סיבה לבהלה, כיוון שכאשר מפתח האדם את החוש השישי, את נשמתו, מוטל עליו להביאה לכך שתשתווה בעוצמתה, בידע שלה, במימושה העצמי וביכולותיה ליוצר של הכול, לכוח העליון, לבורא.
אפשר לטעון שבמקרה כזה לא נשאר לאלוהים שום מקום בעולם שלנו, אבל זה לא נכון, כיוון שאלוהים או בורא הוא למעשה אותו כוח עליון המשגיח על הכול, מקיף הכול, חודר וממלא הכול, זהו הכוח שאותו אתה משיג בנשמתך, בחוש השישי שלך.
יתכן שזה מהפכני במקצת, ולכן צריך להתרגל לרעיונות הללו. ייתכן שגם אנשים דתיים לא יקבלו מיד את דברי, אבל אם אדם מנסה להסתכל מהצד ולבחון מהי דת ומהו מדע חוכמת הקבלה, הוא ייווכח לדעת מיד שמדע חוכמת הקבלה אינו שולל את הדת, אלא מקרב את האדם לבורא עד שהוא מגיע לדבקות אמיתית בו.
כפי שאומר בעל הסולם במאמרו "הדור האחרון", האדם יכול להישאר במסגרת של הדת שלו ועדיין להשיג את העולם העליון, להשיג את הבורא ולהגיע למילוי ייעודו ומטרת קיומו. לכן אדם יכול להיות מאמין או אפיקורס, מכל מין. בדיוק באותו האופן שבו פיסיקאי או מתמטיקאי יכול להיות אדם מאמין או לא מאמין. חוכמת הקבלה היא מדע, והתלמיד יכול להיות גם מדען וגם אדם מאמין. יתרה מכך, האמונה של האדם והבנתו את יחסי הגומלין עם הבורא יקבלו ביסוס נוסף, גלוי ומושג.
20. אילו שינויים עומדים להתרחש בעולם בעשרות השנים הקרובות?
המצב עומד להיות גרוע הרבה יותר מהמצב הנוכחי. האנושות תעבור מצבים איומים ותעמוד בפני סכנת השמדה מתמדת. האדם ייאלץ לחשוב איך לחיות מתחילת היום ועד סופו.
אמנם כולנו נהיה שבעים, פחות או יותר, ותהיה לנו קורת גג מעל ראשינו, אבל על העולם ישתלט אובדן כיוון מוחלט, חוסר הבנה לשם מה אנו חיים, הסמים ישמשו ניסיון לברוח מחוסר המוצא ומהדיכאונות.
זה יימשך עד שהאדם ימצא שיטה להשגת התשובה על השאלה מה הטעם בחייו, ומדוע הוא מוקף תמיד בבעיות ובייסורים, מדוע חייו ריקים וחסרי תכלית כל כך.
הייסורים שעתידים לבוא על האנושות יהיו פנימיים, נפשיים, רוחניים. הם יהיו בלתי-נסבלים הרבה יותר מייסורי רעב גשמיים ואיש לא יוכל להימנע מהם, משום שעל כל אדם לגלות את העולם העליון כדי להגיע למטרת קיומו.
21. איזה עתיד, אם כן, חוכמת הקבלה מנבאת לנו? האם יהיה סוף העולם ואחרית הימים?
לא יהיה סוף העולם, אך תהיה אחרית הימים. יהיו חיים רעים ולא יהיה להם סוף. הם יהיו רעים כל עוד לא נשנה אותם.
כיצד נשנה אותם? כל הקיים בעולמנו יורד מלמעלה. אנו יכולים לשלוט בעולם הזה ולשנות את מצבנו אך ורק דרך מרכז השליטה, שנמצא בעולם העליון. לכן, אם אנחנו באמת רוצים לתקן משהו, אין ברירה אלא להיכנס להרגשת העולם העליון, לחקור אותו ולהשפיע דרכו על העולם שלנו.
האדם ייאלץ ללמוד לשלוט בגורלו. השאלה היחידה הנשאלת היא כיצד זה יתרחש: בדרך של ייסורים עצומים שיתגברו משנה לשנה, או שכבר היום תבין שניתנת לך מלמעלה הזדמנות, משום שהיום גילית מהי חוכמת הקבלה, ואתה יכול להתחיל לשנות בעצמך את גורלך.
ואז תהפוך אחרית הימים למצב מלא אור.
22. האם אתה מעריך את סופרי המדע הבדיוני?
אין לחוכמת הקבלה שום שייכות למדע בדיוני. כאשר האדם מתחיל לעסוק בגילוי העולם העליון, כאשר הוא מתחיל להרגיש אותו בתוכו, הגילויים החדשים והבלתי צפויים הללו סוחפים ומסעירים אותו באופן שעולה על כל דמיון.
כל מדרגה חדשה, כל גילוי חדש שנחשף בפני המקובל, עולה על כל הרעיונות הבדיוניים היצירתיים ביותר שאותם מסוגל להפיק השכל האנושי, שאינו חורג ממסגרת העולם שלנו.
23. האם המקובל פוחד מהמוות?
המקובל אינו פוחד ממוות, משום שכבר עכשיו הוא רואה את מצבו היום ואת המצב שבו יימצא מחר, והיכן יהיה אחרי שיקברו את גופו. הוא מזהה את עצמו כבר בעת שבה הוא חי בעולם הזה עם החיים בעולם העליון, במימד אחר, ולכן אין לו כל חשש מהמעבר מהעולם שלנו אל העולם העליון.
24.כיצד ניתן להשוות בין חוכמת הקבלה למדע אלטרנטיבי, אסטרולוגיה ויתר תורות העידן החדש?
לא ניתן להשוות ביניהם בשום דרך. חוכמת הקבלה לא עוסקת במדע אלטרנטיבי, היא עוסקת אך ורק במה שניתן לבחון באמצעות הניסיון, באופן מדויק. חוכמת הקבלה היא מדע במלוא מובן המלה, ומושא המחקר שלה הוא העולם העליון.
25. איך אוכל להפסיק לאהוב אדם אהוב שמזיק לי?
מנקודת המבט של הפסיכולוגיה וחוכמת הקבלה זה פשוט מאוד. האדם הזה כבר לא גורם לך, כנראה, שום תענוג, אבל התרגלת אליו, ואת ההרגל יש לסלק באותם אמצעים מכאניים שבהם נפטרים מהרגלים רעים אחרים.
זה כמו גמילה מעישון; יש לפעול לא דרך הרגשות, אלא דרך הפעולות המכאניות: להתחיל לעשות משהו אחר, להיפגש עם מישהו חדש.
26. אם אדם חש מבוכה בחייו פעמים מספר ביום, מה עליו לעשות?
אדם כזה נמצא,כנראה, בשלב מקדים כלשהו של מבוכה וחוסר יכולת מוחלט להבין איפה הוא נמצא, מי הוא ומה מתרחש בחייו. יתכן שהמבוכה שלו נרגעת מדי פעם על ידי תחביבים למיניהם, הוא מנסה למצוא לעצמו מקום מוגדר כלשהו בעולם, לעניין את עצמו בתחומים שונים, להסיח את דעתו, להזריק לעצמו משכך כאבים.
כשהזריקה מוזרקת לתוך הבשר החי, היא עדיין מצליחה לערפל את התחושה, אבל אם מזריקים לתוך רגל מעץ, שום זריקה לא תועיל. אפשר לחכות ולהגיע למצב נואש כזה ואפשר להתחיל כבר עכשיו את הריפוי, וזה נתון לבחירת האדם.
אדם יכול לנסות להתעניין בחוכמת הקבלה באופן רציני, ואז הוא אולי באמת יתחבר לזה ויוכל לקבל את השיטה כהכרחית להבנת משמעות החיים.
הרווח שלו יהיה כזה, שהחל מאותו הרגע והלאה הוא יתקדם רק בדרך הרוחנית, ויתר הבעיות בחיים יהיו חסרות משמעות עבורו וייפתרו בהתאם לדרכו הרוחנית. כל הייסורים שיש לאדם בעולם הזה ובחיים האלה יומרו בייסורים הנובעים אך ורק מהרצון להשיג את העליון.
27. אין לי סיפוק בחיי: העבודה קשה, החרדה לעתיד מתישה, החיים עוברים ואני נשאר באותה תחנה. אני לא רוצה ללמוד את חוכמת הקבלה, והדת ושאר ענייני המסתורין מרגיזים אותי. מה לעשות?
הייתי מציע לא לשקוע בהרגשה שהחיים חולפים, בחרדות על העתיד ובחוסר הסיפוק. ובנוגע למה שמרגיז אותך, צריך לברר מה בדיוק אינך מוכן לקבל, אולי זה נובע מחוסר ידע. על כל פנים, לא ייתכן שחוכמת הקבלה תרגיז אדם אם הוא כבר בשל ללימודה.
את חוכמת הקבלה נאלצו להסתיר במשך קרוב לארבעת אלפים שנה, עד שהאנושות הבשילה במידה מספקת כדי ללמוד אותה. בעבר רוב בני האדם לא שאלו את עצמם שאלות בנוגע למשמעות החיים. האדם סבל, אך קיבל את הייסורים הללו כמובנים מאליהם, כיוון שעוד לא נאגרה בתוכו במשך כל גלגוליו "מידה מספקת" של ייסורים, שתציבו בפני שאלת היקום הכללית.
עד שלב מסוים הכרחי היה להסתיר את חוכמת הקבלה, אך החל מסוף המאה העשרים התחילו המונים לשאול את השאלות הקיומיות הללו, ולכן יש לגלותה במלואה.
28. יש לי יכולת לראות שדות אנרגטיים - האם אני ערפד ששואב לתוכו כוחות? האם זאת חוכמת הקבלה?
בעולמנו ישנם אנשים שמרגישים יותר מאחרים. לפני אלפי שנים כולנו הרגשנו, ראינו וחשנו אחרת לגמרי: יכולנו לצפות מראש סערה, כמו העופות. יכולנו להרגיש רעידת אדמה מתקרבת, כמו החתולים ובעלי חיים אחרים. זה היה בתוכנו. אבל היום היטשטשו היכולות הללו על ידי העיסוקים השונים שלנו בעולם הזה.
למרות זאת, גם היום עדיין קיימים אנשים שנותרו בהם התכונות הללו. ישנם עמים שאצלם היכולת הזאת באה לידי ביטוי באופן בולט, כדוגמת הצוענים ועמים אחדים שחיים במזרח.
אולי באמת יש לך יכולת מסוימת לראות את השדה האנרגטי, אבל זה רק שדה אנרגטי וזה לא קשור לחוכמת הקבלה.
את השדות האנרגטיים, ההילות האופפות את הגוף החי, ניתן לצלם על סרט צילום מיוחד, אבל אין לכך שום קשר עם רוחניות.
האדם יכול לשחק עם שדות אנרגטיים, עם הילות, לאבחן על פיהם, אבל כל זה לא חורג ממסגרת העולם שלנו. אין בתחום הזה שום דבר שהוא על-טבעי, כי את כל הדברים הללו ניתן ללמוד – אפשר להכניס אדם למצב מסוים או לבודד אותו כדי שהיכולות הללו יתגלו בו ביתר חדות ומיקוד, אבל שוב – זאת אינה חוכמת הקבלה.
29. האם המקובלים לא חשים צער על אומללותה של האנושות?
ייתכן מאוד שהתשובות שחוכמת הקבלה משיבה גורמות כאב מסוים או מבוכה כלשהי. הן צורבות כמו מלח על הפצעים. אבל הפצע כבר קיים. כמובן, חוכמת הקבלה פותחת אותו יותר, מחטטת בו, אבל בלי לפתוח אותו לא ניתן לרפאו.
חוכמת הקבלה מציעה לאדם שיטת ריפוי. היא לא מייעצת לו להיכנס לתרדמת ולהזריק משכך כאבים, כך שבינתיים המחלה תמשיך להתפתח, וכשהיא תתעורר בו בפעם הבאה, ייסוריו יהיו קשים בהרבה. אז הכאב יהיה כה בלתי-נסבל, שהוא ייאלץ את האדם לפנות לאמצעי ריפוי רציניים, לבצע ניתוחים ותיקונים נרחבים בתוך עצמו ולעבור ייסורים גדולים מאוד.
לשם מה ללכת בדרך הקשה? אם אדם שנחשף לחוכמת הקבלה היום יוסיף קצת למה שהוא כבר מרגיש בתוכו ממילא, יחדד עוד טיפה את תשומת לבו ויתעמק במה שנאמר לו בשורות אלה, הוא יגלה שלאמיתו של דבר הוא כבר מוכן להיכנס להרגשת העולם העליון ולהתחיל להבין את חייו, כפי שהם היום.
30. האם אפשר להסביר את חוכמת הקבלה ביתר בהירות?
הייתי רוצה לדבר ביתר בהירות ואני מקווה שעוד אוכל לעשות זאת. כשהתחלתי למסור את ההרצאות הראשונות שלי בחוכמת הקבלה – בערך בשנת 1981 – דיברתי בשפה מסובכת וקשה ביותר.
אולם משנה לשנה אני מרגיש שיותר ויותר קל לי לדבר. קל לי יותר לבטא את כל מה שאני רואה, יודע ומרגיש בעולם העליון ובקשריו עם העולם שלנו. זאת משום שהאנשים הופכים להיות תובעניים יותר כלפיי.
הם פוערים את מקוריהם כגוזלים ודורשים שאאכיל אותם. אני מרגיש את הדרישה הזאת כלפיי ולכן אני מקבל אפשרות להסביר ביתר פשטות.
ויותר מכך, כאשר אני פוגש אנשים חדשים, שרחוקים מהסביבה הקבלית שאני רגיל אליה, הם שואלים אותי ישירות ובמפתיע, כאילו מזווית ראיה שונה לגמרי, בסגנון אחר, ובהתאם לכך אני מקבל אפשרות להתבטא אחרת.
הודות לשאלות שלכם אני מצליח למצוא בתוכי את התשובה באופן שונה. הידע נשאר כפי שהיה, אבל אתם מגדירים את המעטפת החיצונית, את הביטויים.
לכן אם פונים אליי בשאלות קלות, הנובעות מהנקודה המרכזית ביותר בלב השואל, זה מסייע לי להעביר ללומדים את הרגשת העולם העליון בדרך הפשוטה ביותר, מלב אל לב, ולהלבישה במלים מעטות. זה תלוי רק בכם. אני, מצדי, מוכן.
31. למה החיים מסובכים כל כך? האם אי אפשר לחיות בצורה פשוטה יותר?
אומרים שהחיים הופכים מסובכים מאוד משום שאיננו מתייחסים אליהם בפשטות. אני מסכים איתך, צריך לחיות ביתר פשטות, דם תופס להתמקד בדבר החשוב ביותר שיש בחיים ולא להסתבך בעניינים משניים.
והנה, חוכמת הקבלה מציעה לך לתפוס את לב-לבם של החיים. הרי הדבר החשוב והפשוט ביותר – זה אתה והמטרה שלך, וכל היתר הם תעתועים שמופיעים כברקים ומבלבלים אותך בכוונה. זרוק הכול הצדה וחייך יהפכו פשוטים באמת, מכוונים בפשטות, ויתנהלו היטב ובהצלחה רבה.
כואב לי לראות אנשים מתבגרים ומזדקנים, החשים שחייהם מגיעים אל קצם מבלי שהצליחו לממש כראוי את שהיה טבוע בהם, את שתכננו, הכול איבד את הטעם...
וזה במקרה הטוב – זאת ההתנהלות הרגילה והנורמלית של חיי האדם, כך הם מסתיימים. האדם נחלש והולך, מאבד עניין, ההנאה מתפוגגת ואפילו ההשתוקקות להנאה גוועת. האדם כבה.
חוכמת הקבלה, לעומת זאת, מציעה לנו להיכנס עוד בחיינו אלה אל המצב הבא, אל החיים הנצחיים, ולהמשיך לחיות בהם. עשו זאת עכשיו ומיד, אל תחכו להזדקן, משום שכך תוכלו להינצל מהייסורים, מאפסיות הקיום שלנו, ולהיכנס אל העולם העליון כבר עכשיו.חוכמת הקבלה מחכה לכם -האקדמיה לחוכמת הקבלה והאתר שלנו ברשת מחכים לראותכם אצלנו, בשיעורים הווירטואליים, בכנסים, בשיעורים היומיומיים ובכל המפגשים שנקיים בעתיד!
כל חכמת הקבלה היא רק לדעת הנהגתו של הרצון העליון: על מה ברא כל הבריות האלה? ומה הוא רוצה בהם? ומה יהיה סוף כל סיבובי העולם? ואיך מתפרשים כל הגלגולים? ואלה השיעורים הם מה שאנו מפרשים בסוד הספירות והעולמות.
הרב משה חיים לוצאטו, הרמח"ל, דעת תבונות עמ' 21
וכל זמן שהאורתודוקסיה אומרת, בעקשנות דווקא, לא, רק גמרה ופוסקים לבדם, לא אגדה ולא מוסר, לא קבלה ולא מחקר… הרי מדלדלת את עצמה וכל האמצעים שהיא לוקחת בידה, להגן על עצמה, מבלי לקחת את סם-החיים האמיתי, אור התורה בפנימיותה, הם לה לא לעזר ולא להועיל והיא מתמלאה ע"ז בקצף… … חוץ מהדבר הגלוי ומוחש, הנגלה שבתורה ומצוות לבד, שאינו יכול בשום אופן לבוא ולהביא למטרתו, בכל הדורות וביותר בדורנו, כי אם ביחד עם התרחבותם של שורשיו המרובים הרוחניים.
הרב ראי"ה קוק, אגרות ב', רל"ב – רל"ג
אנו מחויבים לקבוע מדרשות ולחבר ספרים, כדי למהר תפוצת החכמה במרחבי האומה. ולא היה כן בזמן הקודם, ...שאמרו חז"ל: "אין משיח בן דוד בא אלא ...בדור שכולו חייב. דהיינו בדור כזה, שפני הדור הוא כפני הכלב, ויראי חטא ימאסו, וחכמת סופרים תסרח בהם, אשר אז יהיה אפשר להסיר השמירה היתירה, וכל הנשאר בבית יעקב ולבו דופק להשגת החכמה והתכלית, קדוש יאמר לו ויבוא וילמוד, כי אין עוד חשד ופחד, פן ואולי לא יישאר עומד על מדותיו ויצא ויסחור אותה בשוק, כי כבר אפס קונה מההמון כולו, וכבר החכמה מאוסה בעיניהם, באופן שאין להשיג תמורתה לא תאוה ולא כבוד. ולפיכך כל הרוצה לכנוס יבוא ויכנוס. וישוטטו רבים ויתרבה הדעת בכל אותם הכדאים לה. ובזה נזכה בקרוב לביאת משיח צדקנו ופדות נפשנו.
הרב יהודה אשלג, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות, אות ה',
ילמוד בספר קבלה ואף אם אינו מבין בהם יאמר דברי הזוהר ותיקונים כי הם מסוגלים לטהר הנשמה.
רבי יעקב קאפיל, סידור קול יעקב, בסדר כוונת הלימוד
מקובל בידינו שגם מי שלא ידע כלום אף על פי כן לשון הזוהר מסוגל לזכך הנפש.
ר’ צבי אלימלך שפירא מדינוב, מהרצ"א, הוספות מהרצ”א, אות ט'
אין צריך לסיגופים, ואין צריך לתקן את החיצוניות. ולא תתקן כלל את החיצוניות שלך, אלא רק את הפנימיות שלך. כי רק הפנימיות שלך עומדת לקבל תיקון. ועיקר מה שהפנימיות מתקלקלת מחמת הישות והגאות. ואם אתה רוצה למרק החטאים ממך, יש לך לעסוק בביטול הישות במקום הסיגופים, שתרגיש בעצמך שאתה השפל והגרוע ביותר מכל באי העולם. אכן צריך להיזהר, שלא ישפיל עצמו אלא מאנשים כשרים, לפני החברה שלנו, ולא לפני זרים.
הרב יהודה אשלג, פרי חכם - אגרות קודש, עמוד עה'
מי שמרגיש בעצמו, אחרי כמה וכמה נסיונות, שנפשו בקרבו מתיישבת במנוחתה רק בעסק רזי תורה, ידע נאמנה כי לכך נוצר.
הרב ראי"ה קוק, אורות הקודש א', פח - פט.