למה לא ביקשת?

הקדמה

כל הקטעים לוקטו, מויינו ונערכו מתוך שיעורי הרב ד"ר מיכאל לייטמן על ידי תלמידיו.

בחלוקת פרקי הנושא מצורפים קטעי מקור שנלמדו במהלך אותם השיעורים. בכל פרק ישנו נושא עיקרי הבנוי משלושה שלבים המובילים את הקורא:

א. הצורך לבקשה.

ב. התנאים לתפילה.

ג. התוצאה.

להתפלל לדון את עצמו

להתפלל לדון את עצמו

הבורא זה חוק, שלא יכול להשתנות. איננו יכולים לגרום לו רע, או טוב. לפניו עומדת מטרת הבריאה, "חוק נתן ולא יעבור", "אני הוי"ה לא שניתי", אם כן, מה אנו יכולים לעשות? אנחנו יכולים לעבוד על עצמנו אבל לא על הבורא.

לכן כשאנו אומרים "להתפלל" הכוונה היא לדון את עצמנו. זו תפילה לאחר שאנו בודקים את עצמנו, ודנים את עצמנו. כך אנחנו משנים את החסרונות שלנו, את מאזן הכוחות שבנו, ימין שמאל, נתינה קבלה. לפי מאזן הכוחות האלה, אנו מציבים את עצמנו בצורה חדשה כלפי הכוח הכללי של הטבע הנקרא "בורא", מפני שהוא לא משתנה אלא אנחנו משתנים כשאנחנו עובדים בצורה כזו.

24.7.2017

 

להתפלל לשנות את עצמו

הבורא עושה הכול לפי התוכנית שהוא קבע, דבר לא משתנה בתכנית הזאת, ואיננו יכולים לשנות אותה במאומה. מדובר על שינוי היחס שלנו אליו ולתכנית שלו בלבד. הבורא לא משתנה מהפנייה שלנו ומיד רץ לעשות מה שאנחנו מבקשים. לכן תפילה נקראת "להתפלל", לדון לשנות, להתאים את עצמנו, כי שום דבר לא משתנה במציאות מלבד מה שאנחנו מגלים, אבל כדי לגלות אנחנו עוברים שינויים רבים.

29.9.2017

 

כוח התפילה

על כוח התפילה יש הרבה מקורות, הרבה פסוקים. זהו נושא מאוד עשיר, רחב, עמוק, עוצמתי, מכיוון שתפילה זה העלאת חיסרון מצד הנברא לבורא, מתחתון לעליון. כל ההבדל הוא בין מה שהבורא משפיע לנבראים בעצמו לבין מה שהוא משפיע לפי בקשתם, זהו ההבדל שמעלה את האדם מדרגת הלא קיים כביכול ברוחניות, מדרגת בהמה, לדרגת האדם.

12.12.2018

 

מתפללים בכל רגע

כל פנייה לבורא נקראת תפילה, ואף יותר מכך, כל מחשבה שלנו היא תוצאה מהרצון, שלמעשה הרצון קיים, החיסרון קיים אך המימוש שלו עדיין לא. לכן זו פנייה לבורא שבעצם מזמין בנו תמיד את כל הרצונות, ולכן יוצא שמתפללים בכל רגע. השאלה היא האם אני רוצה לעצור את הרגעים האלו, לעצור את התפילות שלי שסתם יוצאות ממני, ורוצה לסדר אותן נכון. אם כן, אז כלפי מי, ועל מה?

10.12.2018

 

מה שהרצון רוצה תמיד מורגש בעליון

בכל רגע ורגע יש לנו עליית התפילה. מה שהרצון רוצה, תמיד מורגש בעליון, באור. לא חשוב אילו רצונות הם, טובים, רעים, כלפי מה ומי, למרות שאנו שבורים, מה ששבור זה הקשר הטוב בינינו ובמידה הזאת בינינו לבורא, אך הקשר נמצא. אמנם שהבורא נסתר מאיתנו, אך כלפיו אנו נמצאים בקשר בינינו ובקשר עמו, למרות שהקשר הזה שבור.

15.7.2018

 

הפרעות לתפילה

האדם רוצה מאוד להגיע לתפילה, אז איך בכל זאת קורה שהוא פונה ומבקש, ויכול לעשות הרבה מאוד פעולות מסביב, אבל לא בדיוק להעלות תפילה? לעומת זאת, דומם, צומח וחי מגיעים בקלות לתפילה, לבקשה, להודיה, כי אצלם מורגש בצורה חדה מאוד, הרווח בין האגו לבין קשר לעליון, כמו קטן כלפי גדול, אני מתפלל, מקבל, מרוויח, מצליח וכולי. מה שאין כן אנחנו, כשאנו פונים לעליון יש לנו כוחות הפוכים שפועלים בנו.

מצד אחד עלינו להכניע את עצמנו כדי לפנות לעליון, ומצד אחר אנחנו רוצים גם לעלות לדרגת העליון, להיות בעצמנו עליונים, כמו אותו חלק אלו-ה ממעל, הפועל בנו בעטיפה אגואיסטית ומושך אותנו להידמות לבורא ואפילו לפגום בבורא ולהיכנס עמו למעין תחרות. כלומר, יש לנו הרבה הפרעות לתפילה. כל זה מתגלה במערכות היחסים בינינו לבין העליון וגם נכלל בתפילה הנכונה.

28.11.2017

 

קשר עם הבורא

בהתחלה אין לנו בכלל הרגשת הבורא, קשר עמו ופניה אליו, אין לנו רגישות כזו, הבורא כביכול לא קיים. "אני לא יודע למי לפנות, מה אתם רוצים ממני? תנו לי טלפון ואני אתקשר אליו" אבל האם בפנים יש לי חוט, קשר עמו? אין. האדם צריך לחכות, חודש, שנה, אבל זה יגיע בצורה כזאת שהוא לא יוכל להתנתק ממנו, האדם ירגיש שכל מה שקורה לו בחיים רק משם, כל הזמן דרך אותו החוט, ורק כדי שהוא יהיה קשור יותר לבורא.

15.4.2018

 

הצלה ממצבו

צריך לקבל הכול מלמעלה. כנראה שעוד לא הגיע הזמן שנרגיש שצריך לפנות לבורא. יש עדיין כל מיני הפרעות בדרך שבהן צריכים לטפל קודם. יש מצבים רבים שבהם האדם כביכול מוכן לצעוק אבל לא לבורא. אולי לבורא, אבל לא עבור ההתקדמות הרוחנית אלא כדי שהבורא יציל אותו ממצבו. הבורא הוא זה שהכניס את האדם למצב שבו הוא מרגיש רע, והאדם צועק "הצילו". למי אתה צועק "הצילו", למי שעשה לך את זה?

5.4.2018

 

כל אדם מתפלל

כל אדם מתפלל, אפילו בהמה מתפללת כל הזמן, כי תפילה עולה מתוך הרצון לקבל, שרוצה לקבל יותר. ועל התפילות האלה אין תשובה. נניח שאני מעורר בלבך חיסרון, ואתה צועק מתוך החיסרון הזה. אז אני, שעוררתי בך את החיסרון אני יודע שתצעק. ואני גם יודע איך תצעק. אז מה התועלת בכך? אני מעורר בך חיסרון לא כדי לשמוע ממך צעקה, אלא אני מעורר בך חיסרון כדי שתעבד את הצעקה הזאת לצעקה הנכונה, אז זו תיקרא "תפילה".

20.3.2017

 

ההבדל בין גשמיות לרוחניות

את כל הפעולות על הרצון לקבל עושה האור, ובכלל את כל הפעולות עושה האור, רק ההבדל בין גשמיות לרוחניות הוא שפעולה רוחנית היא בהקדם בקשה מצדנו. האור משפיע ומשפיע עליי ויש לי אפשרות לחבר את ההשפעות שלו, להבין אותן, לסדר אותן בצורה כזאת שאתייחס אליו בחזרה. זה נקרא שאני עוסק בעבודה הרוחנית, כי אני קולט את ההשפעות שלו, שהם אני, העולם וכל מיני דברים, ומייחס אליו הכול בצורה נכונה. זה נקרא העלאת מ"ן, אני פונה אליו דרך קבוצה, דרך הכול, זה נקרא רוחניות. אבל אם אני לא מגיב אלא פועל כמו שהוא משפיע עליי ואני נפעל בחוסר ידיעה, או אפילו עם ידיעה אבל ללא תגובה נכונה, זה נקרא גשמיות. עם מ"ן זו רוחניות ובלי מ"ן זו גשמיות.

18.8.2017

 

בקשה מלווה בהודיה

עלינו להבין ולהתרגל לכך שעל כל דבר אנחנו רק מבקשים, כלום מלבד בקשה חד צדדית, חד סטרית, רק בקשה. בקשה יכולה להיות מלווה בהודיה. אבל תודה ובקשה, תודה ובקשה, זהו. אין יותר חוץ מבקשה, בבקשה תעשה, בבקשה תעזור, בבקשה תפתח לי את בלב. כל הזמן רק לעלות שאלות, בקשות. זו העבודה שלנו, כל הזמן לבקש, כל הזמן להעלות מ"ן (מי נוקבין) עד שנלמד מה זה מ"ן אמיתי.

5.4.2018

 

מה זו בקשה?

נניח שאני לוחץ על דוושת הגז ברכב, זה לא נקרא שאני מבקש? כשאני לוחץ על כפתור, זה לא נקרא שאני מבקש? אני מפעיל את הרצון שלי ומקבל תגובה. מה זו בקשה? רצון. אני צריך רק להיות אחראי למה אני רוצה? למי אני פונה? מה התוצאה שתהיה? זאת התפילה.

20.3.2017

 

הבקשה בונה את הכלי

הבקשה של האדם בונה את הכלי. הבורא לא צריך את הבקשה, אלא האדם צריך אותה. בבקשה שלך אתה מפתח כלים, חסרונות, לכן זה נקרא "להתפלל", לדון את עצמך. הכול רק כדי לייצר את הכלים. לייצר אותם, לייצב אותם.

15.4.2018

 

תשאל, תעלה חיסרון

ברוחניות, איננו יכולים אפילו לשאול, מכל שכן לשמוע תשובה, כי תשובה אפשר לשמוע רק בתכונות רוחניות, וכך צריכים גם לשאול את השאלה. שאלה זה מ"ן, וחיסרון להשפעה שמיועד לקבל מילוי זאת התשובה. אם כן, תשאל, תעלה חיסרון ותקבל תשובה, והתשובה תהיה מילוי של האור בתוך הכלים שאתה מעלה, כי חיסרון נקרא "כלי".

7.7.2017

 

תפילה לא צריכה להיות במילים

לא חשוב איך תבנה את המשפט, תנסה כל הזמן להיות במחשבה על כך ותראה עד כמה המשפט משתנה. בלי מילים, אל תלביש את התפילה במילים, תעשה זאת ברגש. תפילה לא צריכה להיות במילים, היא יכולה להיות רק ברגש. אתה מרגיש, ואחר כך אם תרצה, באות המילים.

21.11.2017

 

הכול תלוי בפתיחת הלב

אין זה חשוב מה האדם אומר, אין כאן דברים נסתרים, אין מילים שאומר לך בסוד כדי שתגיד, והן יהיו עבורך כמו מנטרה שפותחת לך פתאום את השמיים ואתה נכנס. אין דבר כזה. אלא הכול תלוי בפתיחת הלב. אין כאן מילים מיוחדות, אלא הרגשה מיוחדת שנקראת "מעומקא דליבא", שהלב ירצה להשפיע בצורה העמוקה ביותר.

5.4.2018

 

עבודה שבלב

תפילה נקראת "עבודה שבלב". ולכן מה שהלב מרגיש בסופו של דבר, אחרי שאני מחבר את כל היוצרות, הסיבות, התוצאות, הגורם, הפועל וכולי. אחרי שאני מסדר הכול בצורה נכונה, מה שמתייצב בלב נקרא "תפילה". גילוי החיסרון כל פעם במצב הנוכחי, זאת התפילה.

18.12.2017

 

תפילה דרך הרגשה

אנחנו רצון לקבל, רצון ליהנות, לכן כל הפעולות שלנו הן בין הרצון ליהנות, לתענוג. הרצון ליהנות מחולק לחלקים רבים ובהתאם לכך התענוגים מתחלקים למנות רבות, אבל בסופו של דבר אנחנו תמיד עובדים עם הרגש. רגש. אנחנו לא מכבדים את הרגש בעולם שלנו ולכן איננו יודעים לעבוד עִמו.

22.11.2017

 

חיסרון לתנועה רוחנית

הכול נמצא בתנועה, בשינוי צורה, אבל עלינו להבין, שכל הדברים שאנחנו מרגישים, נועדו רק כדי לעורר אותנו למ"ן והם לא נחשבים בכלל כתנועה. ברוחניות זה לא קיים. כל המציאות הזאת קיימת אך ורק כדי לעורר אותנו להעלות מ"ן, חיסרון לתנועה רוחנית, לשינוי רוחני. ברגע שנהיה מסוגלים לעשות זאת, נימצא כבר במצב אחר, במצב רוחני, ללא קשר עם העולם הזה אלא בקשר עם הכוח העליון.

1.1.2017

 

מתפללים על דברים חיוביים

טעות גדולה היא להתפלל עבור משהו שלילי. עבור השונאים, עבור האויבים, עבור העצלות שלנו, עבור הבעיות שלנו. לא, הכול צריך להיות כמו שהוא. אנחנו מתפללים למאור המחזיר למוטב, רק על הדברים החיוביים, שאני רוצה להתקרב, שאני רוצה להתחבק עם האחרים, שאני רוצה להתכלל, להגיע לאיחוד ואפילו לדבקות. והאור שמופיע יסדר את מה שצריך, ואני לא מכתיב לו "את זה תתקן, את זה ואת זה". לכן, אף פעם אנחנו לא מעלים בקשות ותפילות שליליים, על תופעות שליליות, רק על דברים חיוביים, כי זה מה שאנחנו רוצים לקבל.

2.11.2017

 

איך אנחנו מפעילים את הקשר

תמיד צריכה להיות תפילה אמיתית, אחרת היא לא מתקבלת, זאת אומרת היא מתקבלת בצורה הפוכה. החיסרון שלנו נמצא תמיד בעליון, תמיד. הקשר במערכת הוא קבוע, הוא לא נחתך ולא מתחדש, הוא קיים כל הזמן. השאלה, איך אנחנו מפעילים את הקשר, באיזו עוצמה, באיזה אופן. יש כאן בסך הכול שני דברים, המ"ן שלנו, אם אנחנו יודעים לבקש, או לא יודעים לבקש, והעוצמה, עד כמה אנו יודעים לבקש בהתאם להתפתחות שלנו, בהתאם לכך התגובה מהעליון.

9.1.2017

 

כל הבקשות מגיעות אליו

אם אנחנו רוצים להעלות בקשה לבורא, הבקשה תמיד מגיעה אליו. כל הבקשות מגיעות אליו, כי הרצון לקבל שלנו מגיע ממנו. השאלה היא האם אנחנו מעוררים אותו לטפל בנו בצורה נכונה על ידי הבקשות שלנו. כי גם אם הבקשות לא טובות, הן זוכות לתגובה, אבל תגובה כזאת שתבין בסופו של דבר שהבקשות לא נכונות.

14.6.2018

 

מה שמבקשים מקבלים

הכול תלוי בחיסרון שלנו, ואין מישהו שבודק האם החיסרון נכון או לא נכון, אלא האור העליון פועל על מה שאנחנו מציגים, לפי הנוסחה של השתוות הצורה. נוסחה מיוחדת שכוללת פרטים רבים, אבל האור העליון פועל תמיד. זאת אומרת, אנחנו נמצאים בעצם במצב מיוחד מאוד, רגיש ואחראי, הייתי אומר שהוא יכול להיות אף מסוכן, כי נקבל תשובה על כל מה שנבקש. אנחנו לא מקבלים את מה שאנו מבקשים, אבל בדיוק כנגד הבקשה נקבל תשובה, תגובה. לכן, עלינו לשים לב בסך הכול לשני דברים, באיזה מצב אנחנו נמצאים, ודאי שהמצב מיוצב בנו על ידי הכוח העליון. ולאיזה מצב עלינו להגיע, כדי להעלות נכון את החיסרון הנכון, כי זה עדיין נמצא בידינו איך נכין את עצמנו למ"ן, לתפילה, לבקשה. בהתאם לזה עלינו גם לעשות חשבון, איזו תשובה יכולה להיות לבקשה שלנו. אם כך, עלינו להבין, שאנחנו מייצבים את העתיד שלנו, והמצב הבא תלוי לגמרי במה שאנחנו מעלים ברגע זה, כי אנחנו נמצאים במערכת קבועה, עם חוקים מוחלטים, ובעצם "אנחנו" זה המרכיב במערכת, אותו אלמנט יחידי שמשתנה.

9.1.2017

 

אם אתה לא מבקש סימן שאין לך חשיבות

אם אתה לא מבקש סימן שאין לך חשיבות, ואז עליך לעבוד על החשיבות. במידה שתקבל חשיבות למטרת הבריאה, ובמידה שתבין שרק בחיבור היא מתגלה, ולכן אתה צריך להתחבר, אז תבקש את החיבור. גם מהחברים, גם מהבורא, מהמאור המחזיר למוטב. אין חכמות.

16.4.2018

 

קיום החוק

חייבים להגיע לחוק שמציגה לנו חכמת הקבלה. אם יכולים לקיים אותו, אז נכנסים לתפילה. אם לא יכולים, אז עדיין לא יכולים להתפלל. טענות לא מתקבלות. זה כמו שאתה נמצא באוויר ותתפלל לא ליפול על כדור הארץ. אם אתה באוויר, אתה תיפול.

28.11.2017

 

בדו-שיח קבוע

בכל חיסרון שיש לך אפילו חיסרון הכי קטן, תפנה לבורא. חיסרון גשמי, רוחני, גופני, נפשי, במשפחה, בעבודה, בכל דבר. כל הזמן תהיה בהתקשרות איתו, בדו-שיח קבוע. קו פתוח.

29.12.2017

 

להודות על מה שקיבלת

יש לנו אפשרות לפנות לבורא ולבקש, והתגובה על התפילה יכולה להיות שלא נרגיש תגובה, או שאני מרגיש איזו תגובה כביכול שלילית או תגובה כביכול חיובית. אם אתה רוצה להתקדם, אתה יכול לעשות איזה בירור שאתה רוצה, אבל אחרי הכול עליך להודות על מה שקיבלת. אמנם לא הרגשת או אולי הרגשת רע, או לא הרגשת כלום, עליך לפעול כאילו שקיבלת מענה.

15.4.2018

 

הבורא שומע כל בקשה

התפילה יכולה לעזור לי כשאני פונה לבורא שיוציא מהכוח לפועל. היינו שאני מבקש, כמו שאומרים המקובלים, זה כמו תינוק שבוכה או אומר משהו, והאימא מבינה אותו. כך גם אנחנו, אפילו שזו לא בקשה אמיתית, ברורה, הבורא בכל זאת שומע. איך אנחנו מארגנים אותה? מה שנבקש נקבל, זה בטוח, תלוי איך אנחנו מבקשים, ומה אנחנו מבקשים.

5.1.2018

 

תפילה כדי לשכוח

בעבר המקובלים הגדולים התפללו אפילו לשכוח. ישנן תפילות כדי לשכוח. כי שכחה היא דבר מיוחד, זה מלאך מיוחד. פעולה מיוחדת מלמעלה שגורמת לאדם לשכוח, כדי לרוקן לו את הכלים ולתת לו הבחנות נכונות.

5.4.2018

 

תמיד מקבלים תשובה

אנחנו צריכים להאמין שכל תפילה שלנו, גם אם היא מאורגנת נכון או לא כל כך נכון, יש עליה תשובה. בכל מקרה, אנחנו נמצאים בתוך המערכת ולא יוצאים ממנה לשום מקום, לכן תמיד יש תשובה. את התשובה אנחנו יכולים לראות, או לא לראות, לפעמים התשובה ברורה מאוד ואנחנו לא שמים לב אליה, זה לא אומר שהתשובה לא הגיעה. היא יכולה להיות מאוד חדה, מאוד משפיעה, אבל היא מחוץ לגבולות ההרגשה שלנו, משהו שעובר בינינו, יש לפעמים כאלו אירועים בחיים. אבל אנחנו כל הזמן מקבלים תשובה. תמיד תהיה.

למה לדרוש שנדע מה התשובה? עלינו לפעול רק בכיוון אחד. יגיע הזמן שנזדקק לזה, ואז נהיה בדו-שיח עם הבורא, בינתיים העבודה היא חד-כיוונית. אנחנו לא יכולים עדיין להיות איתו בקשר, אין לנו עדיין איבר, חוש להרגיש את התשובה שלו. אנחנו לא נמצאים במערכת שבה אנחנו יכולים להגיב אליו בצורה חיה.

15.9.2017

 

בכל רגע אתה משפיע על המציאות

התפילות שלך יכולות להיות טובות, מצוינות, אבל אתה לא מזהה את התגובה. תמיד צריכה להיות תגובה, זה בטוח. אם אתה מעלה חיסרון כלשהוא, התגובה ודאי נמצאת, כי אתה עובד מול מערכת ולא מול מישהו שרוצה או לא רוצה, שיש לו אוזן קשבת או לא. התגובה תמיד מגיעה, רק אתה לא מזהה אותה, היא נמצאת במקום אחר, בתכונה אחרת, במשהו שהשתנה או אולי ישתנה בעוד שעתיים שלוש ולא עכשיו, כרגע. אתה לא יודע, אבל בטוח שבכל רגע ורגע אתה משפיע על המציאות, ואם זה בצורה מכוונת ההשפעה גדולה פי כמה וכמה.

15.4.2018

 

לא יודעים בדיוק מה לבקש

כשמשיגים את צורת הבקשה הנכונה, מיד בתוכה, בתוך הבקשה אנחנו מקבלים תשובה. כי המילוי של הבקשה שלנו כבר עומד מוכן מלמעלה, ועלינו רק להעלות תפילה, רק צורך, חיסרון למילוי הזה, וזה תלוי בנו. אם אנחנו לא יודעים מה בדיוק לבקש, איך לבקש, למה בדיוק להשתוקק, איך לדרוש, אז עלינו לבקש גם את זה, לבדוק יחד איך לעשות זאת, איך לכוון בדיוק לבורא. מי הוא, מה הוא, מה רצונו בדיוק, כך שכדי להגיע לנקודת הקשר בין החיסרון של התחתון לחיסרון של העליון, שני החסרונות האלה מתחברים יחד. וכאן השאלה, מה זאת אומרת שהחיסרון של התחתון מתחבר עם החיסרון של העליון, הם צריכים להיות שני חסרונות שווים, דומים, משלימים, או דווקא מנוגדים? הכוונה שמה שהאחד מבקש, זה בדיוק מה שהשני רוצה לתת. או מה שהתחתון מבקש, משלים חיסרון שיש בעליון ואז הוא מתמלא, ומשפיע לתחתון. יש כאן עוד הרבה דברים שעלינו לברר. מיום ליום נשקול מהו המ"ן שלנו, וכמה הוא משתנה וגדל בכמות ובאיכות. זאת אומרת, לפי הכוחות שלו, לפי עוצמתו, ולפי הדיוק הפנימי שבו.

12.1.2017

 

מגלים את החיסרון בצורה נכונה

אנחנו רואים שהבעיות בעולם הזה רק מתרבות, הן לא נעלמות רק מתגלות יותר ויותר. אנחנו לא פותרים את הבעיות, או מסדרים אותן, מכסים איכשהו, לא, הפוך הן מתגלות יותר ויותר. מהו הפתרון? אני לא יודע. על כך כתוב "לך ואמור לאומן שעשאני" לך לבורא שעשה אותנו כאלה ותגיד לו שיתקן. פשוט מאד. זה נקרא שאנחנו מגלים את החיסרון בצורה נכונה. כלומר, אנחנו לא מתכוונים לפתור שום בעיה. אתה יכול לגלות המון בעיות בינינו, אנחנו בכלל לא מבינים אחד את השני. אבל אנחנו מבינים רק דבר אחד, עד כמה יש פער בינינו, כשנתחיל להתחבר על ידי "המאור המחזיר למוטב", הפער בינינו יעזור לנו דווקא לגלות עוצמה גדולה של הבורא, ששורה בינינו. לכן אני לא מסתכל בצורה שלילית ולא רוצה למחוק את הפער הזה, אלא להיפך, אני רוצה שהוא יישאר, ושיתגלה יותר ויותר בעוצמתו הגדולה ביותר, שלא נבין זה את זה, שכל המשבר כפי שהתרחש בבבל יתגלה, ואף אחד לא יבין את השני. אבל, האור יבוא ויתקן אותנו ויחבר אותנו להיות "כאיש אחד בלב אחד". לכן אין לי דאגה, אני רגוע. יש מישהו שמתקן, זה לא עליי. עליי רק לדעת איך להזמין אותו, למשוך אותו לתיקון.

15.2.2018

 

לגלות דרגה גבוהה יותר

אנחנו מציאותיים ביותר. אנחנו לא מתעסקים בנסתר, אנחנו מגלים את הנסתר, אנחנו רוצים לגלות וללמוד אותו, להביא אותו לגילוי לפני כולם. אין משהו שאנחנו מתפללים עליו, מהי התפילה שלנו, מהן הברכות שלנו? זה חיסרון שעלינו להעלות כדי לגלות דרגה גבוהה יותר, כוח גדול יותר, לפי החיסרון הוא מתגלה, זה כנגד זה. אלה פעולות שנעשות כמו בכל מדע ואין כאן שום הבדל בינינו לבין מדען אחר. רק אנחנו עושים זאת על המכשיר שלנו, כי אין מכשיר אחר.

4.2.2018

 

נמשך לתפיסת המציאות האמיתית

בעבודה רוחנית, שהאדם שיש לו רצון מיוחד שנקרא "נקודה שבלב", רוצה לצאת ממסגרת תפיסת המציאות שלו שנקראת "העולם הזה" למציאות האמיתית, רחבה, שנפשו כל כך נמשכת לזה, יש אמצעי יחיד במינו, העיקרי, תפילה, קשר האדם עם הכוח העליון, עם הבורא. על ידי שאדם מעורר את הקשר שלו עם הבורא, או כתגובה כשמבין שזו תגובה על זה שהבורא מעורר אותו, או שעוד לא נראה לו כתגובה, שהוא בעצמו נראה לו שמתעורר, אבל הפנייה שלו לבורא היא בעצם קובעת את הכול. כי הפנייה שלו לבורא זה הכלי, החיסרון שאותו אנחנו צריכים להעלות למעלה, וכך בתוך החיסרון הזה כבר לקבל מה שאנחנו מצפים לקבל, מה שמגיע לנו.

23.11.2018

 

הקשר צריך להיות יום יום

יש דברים ברוחניות שלא יכולים לעבור יום, אם עבר יום, אתם מפסיקים את הקשר, כתוב "תעזבהו יום יעזבך יומיים", אסור. יש כמה דברים כאלה שבלתי אפשרי להפסיק, אחרת אתם חותכים את הקשר. לכן הקשר צריך להיות יום יום. האמת שתפילה צריכה להיות באופן קבוע, כל הזמן, כתוב "הלוואי שיתפלל אדם כל היום", אבל אני מדבר על רבע שעה, כל היתר עליי, אבל רבע שעה עליכם יום יום.

5.5.2017

 

הלוואי שיתפלל כל היום

אמנם כתוב "הלוואי שיתפלל אדם כל היום", אבל צריכים לקבוע גם זמנים מיוחדים. כמו שנהוג שיש שלוש תפילות, בוקר, צהריים וערב. כי חוץ מזה, צריכים להשתוקק תמיד להעלאת מ"ן, לבקשה לבורא או להודיה וכן הלאה, למרות שצריך כל הזמן, אבל אדם צריך להתפלל שלוש פעמים ביום. זו לא תפילה כמו שהקהל מתפלל, אלא צריך שזו תהיה כאיזו הכרחיות, שגם אם אני רוצה או לא רוצה, אני קובע בצורה מכנית שאני מתפלל נניח עשר דקות בבוקר, עשר דקות בצהרים, עשר דקות בערב. את התפילה צריך להגיד בפה מלא עשר דקות בלי הפסקה, מה שאני רוצה להגיד לבורא. במילים שלי. אבל להשתדל להגיד במילים, לא סתם לבכות ולא לקרוא תהילים או שירה, אלא במילים שיוצאות ממני.

11.1.2017

לשייך את הכול למערכת אחת

תחילת עבודת האדם

ישנן דרגות, כמו דומם, צומח וחי, שבהן הרצון לקבל קשור לבורא בצורה ישירה, פונה ומבקש דברים הכרחיים ארציים ומקבל את זה. כך גם בדרגת הדומם הגשמי, באבנים, בעצים והחיות. בדרגת האדם זה אחרת. מצד האגו אנחנו מתחילים לפנות לבורא, שרוצים חיים טובים יותר וצועקים ובוכים. אם אנחנו כן מכוונים את זה לבורא או לא, זה לא חשוב, מפני שאין לנו עוד למי לפנות, זוהי מערכת אחת. או שאנחנו מעוררים את החיסרון, או שמלמעלה מעוררים בנו חיסרון ואז אנו בצורה טבעית מגיבים לזה.

לכן אנחנו נמצאים כל הזמן במעגל סגור, שהחסרונות שמגיעים, מעוררים מלמעלה, הם עולים למעלה ומיתקנים ושוב עולים שוב ושוב, וכך אנחנו מתגלגלים ומתגלגלים במשך הרבה גלגולים בחיים ומוות גשמיים, עד שמגיע מצב, גלגול כזה שכבר מימשנו את הרשימות הקודמות ואז אנחנו מתחילים להבין קצת את המצב ולרצות איכשהו להשתתף בו, להיכנס בו. כאן מתחילה עבודת האדם, שאנחנו רוצים מעצמנו איכשהו להשפיע על הגורל שלנו. לא שהרשימות יתעוררו בנו ויעירו את העליון ושוב יתעוררו בנו, ושוב יעוררו את העליון, ב"לופ" סגור ושאנחנו בסך הכול מרגישים שזה עובר עלינו, ונעשים כבעלי ניסיון אבל אין לנו בזה כלום, אלא אנחנו רוצים באמצע להכניס את הקופסה שלנו. שאנחנו מרגישים ומבינים ומגיבים, רוצים להשתתף. לא סתם שיעברו התגובות מלמעלה למטה וממטה למעלה, אלא אנחנו רוצים ממש להשתתף בזה.

5.12.2017

 

הכניסה למערכת

תפילה היא העלאת החיסרון. אפילו שהחיסרון הוא קטן, אם הוא נכנס למערכת גדולה המיועדת לקליטת החיסרון, והחיסרון מוכן לעורר ולנענע את המערכת, אז יכולות להיות בה פעולות מאוד גדולות. זה ידוע לנו ממערכות שאנו בונים כגון מערכות ההגברה, מערכות מכניות, הידראוליות, חשמליות, שעל ידי השפעה קטנה אנחנו מפעילים מערכות גדולות. כשהן פועלות, אנחנו יכולים להבחין עד כמה חשובה הכניסה למערכת, ועד כמה שהמערכת עוצמתית יותר, גדולה יותר, חכמה יותר, אז הכניסה בה היא יותר עדינה, רגשית ודורשת הכנה רבה. בדומה לכך אנו יכולים באמת להפעיל את השמיים, להפעיל את כל המערכת של כל העולמות, מפני שההשפעה שלנו על המערכת העליונה, עולה עד אין סוף שנקרא "כיסא הכבוד", ובהתאם לזה מגיעה התגובה.

12.12.2018

 

מעוררים את המערכת העליונה

תפילה זו פעולה, פעולה פיזית שבאמצעותה אנחנו מעוררים את המערכת העליונה, ומכניסים כוחות חדשים למערכת ההפעלה, רצונות חדשים שמכוונים את המערכת לפעולות, לקשר. עלינו להבין שרצונות מרוכזים ונכונים שמכוונים נכון, הם שמביאים את כל המערכת של הנהגת כל העולמות לתנועה. ולהיפך, אנחנו קיימים במערכת הזאת, ואם אנחנו לא מעוררים אותה נכון, אז אנחנו מוציאים אותה מאיזון ומקבלים תוצאה שלילית. לכן, עלינו ללמוד לנהל נכון את המערכת.

15.9.2017

 

לעלות לעולם עליון

עלינו לעלות מהמצב הבהמי שלנו, מהעולם הזה, מעולם הרגש, לדרגה אחרת לגמרי, לעולם עליון, לעולם רוחני. במקום להתקיים בעולם של נפרדות להגיע לעולם אינטגרלי מאוחד. כל מה שהאדם מרגיש, כל מה שהאדם חושב, הוא חייב לשייך למערכת העליונה של ההנהגה שמפעילה אותו. את כל המחשבות והרגשות, עליו לשייך לכוח אחד עליון, מחשבה אחת עליונה, מקור אחד עליון, הבורא. אם איננו יכולים לעשות זאת, ואכן לא נוכל לעשות זאת, אז נותרה לנו הדרך הבטוחה ביותר שהיא לבקש. לבקש מהמערכת העליונה שתאסוף אותנו, תעלה אותנו אליה כדי שנתעבר וניוולד בה. למעשה, אין שום מאמץ שיכול להביא אותנו לתוצאה, אלא רק בקשה אמיתית. בקשה מתוך הרגשה שאין לנו שום הזדמנות או אפשרות לצאת מעצמנו ולעלות למערכת העליונה מעל השכל והרגש שלנו, לשכל העליון, לרגשות העליונים כדי להתקיים בדרגת הבורא.

3.11.2017

 

פועלים על העליון בצורה ישירה

השהייה בין תחתון לעליון אינה קיימת, אלא ברגע שהתחתון פועל, הוא פועל מיד גם בעליון. העליון שמנותק מאיתנו זה בהרגשה שלנו, אבל לא שהוא באמת מנותק. לכן אנחנו פועלים על העליון בצורה ישירה, ותגובת העליון גם היא תגובה ישירה, מפני שאלה שתי מערכות הפועלות כמערכת אחת ואין ביניהן לא השהייה ולא מעבר מיוחד. המעבר וההשהייה קיימים בהשגה שלנו, בהבנה שלנו במה אנו נמצאים, ואיך שאנחנו נפעלים. ניתן גם לקרוא לזה אי הבנה, שאנחנו לא מבינים את העליון, לא מרגישים ולא מאתרים אותו, מתוך זה שלא מייצבים נכון את הקשר ל"אין עוד מלבדו", "טוב ומיטיב", לכן גם לא יכולים לקלוט את התשובה שלו בצורה נכונה ומיידית. עלינו לראות את שתי המערכות האלה כמערכת אחת, ושכל השבירה היא שבירה כלפינו, כלפי התפיסה שלנו ולא יותר.

28.11.2017

 

במערכת הטבעאיןפרוטקציה

לפנות ולבקש "תן לי, מה אכפת לך, אני סובל שנים" וכולי זה בדרך כלל מה שאנחנו רוצים להגיד. אבל עם זאת, טוב לזכור שאנחנו נמצאים בטבע. ובטבע, כמו שאנחנו רואים, אחד אוכל את השני, האחד חזק והאחר חלש, אחד חכם וההוא טיפש, ויש לנו אמצעי שנקרא ה"מאור המחזיר למוטב", שנצטרך ללמוד איך להשתמש בו נכון. בזה אין לאף אחד פרוטקציה או זכות קדימה, אין דבר כזה. זה כמו מערכת הטבע שאנחנו מכירים הפועלת לפי חוקי הפיזיקה, הכימיה, הביולוגיה, הזואולוגיה. זאת אומרת, יש כאן חוקיות בלבד ואין כאן איזה לב שמרגיש ויכול להתרכך על ידי הבקשות שלנו ולעשות איזו פרוטקציה, זה לא קורה ולא יקרה. על זה כתוב שהקדוש ברוך הוא לא מבטל שום דבר ולא מוותר על שום דבר. זו מערכת מאוד מאוד קשוחה, מסודרת ורצינית. לכן הכול תלוי באדם, הכול מושג על ידי היגיעה שלו בלבד, ועד שכל אחד יגלה את סאת היגיעה שלו, זה לא יקרה.

2.11.2017

 

על כל תזוזה מקבלים תגובה

זה שהתפילות לא נענות זה לא נכון, כי המערכת העליונה לא רחוקה, היא קשורה ופועלת בתוכנו. אלא שהחלקים מהמערכת העליונה שנמצאים בינינו הם נסתרים, אבל הם קשורים בינינו וקשורים אלינו, ויש להם שליטה מלאה בנו. לכן הקשר הוא תמידי, הדוק, מתרחב ומתחזק, ועל כל תזוזה, נכונה וגם לא נכונה, מקבלים תגובה, כי אנחנו נמצאים במערכת אינטגראלית אחת. ולכן אין מחשבה, רצון או תנועה, ברמות השונות, שאינם משפיעים על המערכת העליונה, הכול משפיע והכול זוכה לתגובה מיידית. כי אלה מערכות, אין באמצע רצון של מישהו שחושב ועושה, אלא זו מערכת אחת. ולכן אנחנו מקבלים תגובה, רק זו תגובה שאיננו יכולים לאתר בצורה נכונה. כלומר, שהיא מגיעה מהעליון, בצורה כזאת העליון מתקן אותנו. אנחנו לא מבינים אבל אנחנו כל הזמן נמצאים בידי העליון שעושה בנו תיקונים, תיקון כיוון לכאן או לכאן.

28.11.2017

 

בכוח קטן מפעיל מערכת עצומה

כוח התפילה הוא כוח גדול מאוד. אנו לומדים זאת היטב מהמערכות שלנו, אם עד לא מזמן השתמשנו ב"חץ וקשת", במערכות עם כוח השפעה מכני מסוים, שלפי אותה עוצמה פחות או יותר, כוח התגובה היה כמעט בהתאם לזה שהוא מעורר, כמו הטבע של המשפיע. אך בתקופה האחרונה, שאנו עובדים עם מערכות חשמליות, אלקטרוניות, הידראוליות עם מחשבים וכולי, ניתן לראות, כדוגמת טרנזיסטור, עד כמה שההשפעה הקטנה ביותר שלנו, שאנו מפעילים כוח קטן מאוד בכניסה, בזה אנחנו פותחים שסתום גדול מאוד לזרימת הזרם. זרם חשמלי, מים וכולי.

כלומר, אם אני נמצא בהבנה, בהשגה וביכולת לפתוח את ה"ברז", אני בזה יכול להשקות את כל העולם. זהו כוח התפילה. אלה לא סתם דיבורים, אלא להתאים את עצמנו זה נקרא "תעשה רצונך כרצונו", שהחיסרון שלי יהיה מותאם לחיסרון המערכת, ואז אפילו שהחיסרון שלי הוא קטן, עד כמה שאני קטן ועד כמה שהמערכת היא עצומה, גדולה, בהתאם לזה אני מפעיל בכוח קטן את כוחה העצום.

12.12.2018

 

כשמעלים חיסרון אז המערכת מיתקנת

אנו נמצאים במערכת המוכנה לתיקון. ובכוונה נגרם לה קלקול, והתיקון יכול להיות אך ורק על ידי הבקשה שלנו, עד כמה שהיא יותר מבוררת, מסודרת בהתאם למי שפונה ולמי הוא פונה, עם איזו בקשה, באילו תנאים הוא פונה. בהתאם לזה שאנחנו מעלים חיסרון, המערכת מיתקנת. זו מערכת שלמה, ובצורה אוטומטית רק מתוך הבקשה שלנו היא מקבלת כל פעם מצב חדש, לכל הכיוונים. תמיד בהתאם לחיסרון שלנו. החיסרון יכול להיות אמיתי או שקרי, חיסרון ללא חיסרון, או חיסרון שיהיה לנו חיסרון לתיקון, כל הזמן אנחנו בעצם מתקנים את המערכת. כל זה על ידי החיסרון שאנחנו צריכים לקבץ אותו ולייצב אותו בינינו. זהו חיסרון לגדלות הבורא, להודיה. שהבורא לא נותן אותו. אלא עלינו בעצמנו לגדל אותו, להעלות אותו, לפתח אותו, לטפח את החיסרון הזה. כשאנחנו עושים זאת, אנחנו מעלים אותו פי תר"ך פעמים, וכך אנחנו מגיעים באמת למטרת הבריאה. כל זה מושג מתוך גילוי החיסרון החדש הזה, לרומם את הבורא, את בעל המערכת שמעלינו.

8.1.2017

בונים יחס לעליון

שיעור השמיעה של הקב"ה, תלוי ממש בשיעור הגעגועים המתגלים בדיבורי התפילה; ובהרגיש האדם געגועים יתרים, ידע בשעת מעשה, שהשי"ת שומע אליו ביותר. ומובן מעצמו, שביודע את זה, נמצא מתחזק ביותר בשפיכת לבו, כי אין לך זכות גדולה מזו. אשר מלכו של עולם מטה אוזן קשבת אליו; ודומה בערך, למה שאמרו חז"ל: "הקב"ה מתאווה לתפלתן של צדיקים", כי בתאוותו של השי"ת להאדם שיתקרב אצלו, נתעורר כוח וגעגועים גדולים בהאדם לתאוב להשי"ת, כי "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". ונמצא ממש שדיבורי התפילה ושמיעת התפילה, עולים ובאים בקנה אחד, עד שיתקבצו לשיעור השלם וקונה הכול.

(בעל הסולם, איגרת נ"ב)

 

הדחף להתפלל

הדחף להתפלל קיים בנו מתוך הרצון להצליח ולהרגיש טוב. ההכרה שיש כוח עליון, שיש משהו מעלינו שמנהל אותנו, הרגשת התלות במשהו עליון, נמצאת אצל הרבה אנשים בצורה טבעית. לכן הגישה לפנות ישירות לבורא קיימת בצורה טבעית באגו שלנו. כך כולם בונים את היחסים שלהם לכוח העליון, לבורא כביכול.

חכמת הקבלה, לעומת כל יתר השיטות, עומדת נגד כולם כי אין בה פנייה ישירה אישית לבורא, אלא רק דרך קבוצה, מכיוון שהאדם חייב להיות בהשתוות הצורה אל מי שהוא פונה, אחרת הוא לא נכנס עמו במגע, בהרגשה ריאלית, אלא מדמיין לעצמו שנמצא במשהו, אבל למעשה זהו שקר.

25.6.2017

 

ההשתתפות שלנו מלמטה

כל המעשים שלנו מגיעים מלמעלה והכול תלוי בתגובה שלנו מלמטה. בהשתתפות שלנו מלמטה, אנו יכולים לזרז את התפתחותנו. לכן בכל רגע ורגע צריכים להגיד שכל דבר הוא נתון שבא מלמעלה ומתלבש בי ומייצב אותי, ואז השאלה היא, מהי הפעולה שאני עושה חזרה.אי אפשר להגיד שכל הפעולות שלי לא שוות כלום, מכיוון שזה לא נכון, אלא ההיפך, רק בתוספת מאמץ משלי אני משיג את ההתקדמות שלי, כך שהיא תהיה גם יותר מהירה, גם יותר נוחה וגם הכרחית. כי לא יכולה להיות התקדמות למטרת הבריאה, אם לא אסדר את החיסרון לזה מעצמי בכל רגע ורגע.

1.1.2017

 

עבודת האדם שרוצה להידמות לבורא

הלב והמוח שלי תמיד מגיבים על כך שהבורא מטפל בי. ואני, כבהמה, כאדם קטן, או כאדם גדול, נמצא תמיד בתגובה כלשהי, כמערכת המתפעלת מהכניסות בה, ומפיקה תגובה כלשהי. אבל אין אנו מדברים על הפעלות המגיעות מתת ההכרה, אלא אנו מדברים על עבודת האדם שרוצה להידמות לבורא, שמחפש פעולות, הבחנות, מעשים, שעל ידם הוא יכול לממש את זה.

16.12.2017

 

להרים אותו בעינינו

אין אנחנו צריכים לבקש מילוי, מכיוון שלבקש עבור מילוי נקרא חיסרון של בהמה. אלא עלינו לבקש שיהיה לנו חיסרון של "אדם", חיסרון להידמות לבורא, להכיר אותו, להכיר בו, להעריך אותו, "להרים" אותו בעינינו מהדרגה שבה הוא מספק לנו מה שאנחנו רוצים, בהתאם לטבע שלנו. על זה אנחנו כלל לא רוצים לעבוד, אלא אנחנו צריכים להרים אותו בעינינו לדרגת הגדלות שלו, שלא נמדדת לפי הרצון לקבל שלנו, אלא שנמדדת לפי כמה שאנו מסוגלים להרים אותו בעינינו. כלומר התפילה צריכה להיות לא כדי לקבל מהבורא, אלא כדי להעריך אותו, להגדיל אותו עד למצב שאין לו גבול.

8.1.2017

 

מותאם לרצון העליון

האדם נמצא בתפילה אמיתית, בתנאי שמרגיש שלא יכול להשיג שום דבר, אלא רק על ידי בקשה לבורא. בתנאי שמסוגל לקבץ את השאיפות שלו ואת החסרונות שלו בצורה נכונה כדי להציג אותם לבורא, שהם יהיו מותאמים לרצון העליון לענות לו. רק את זה הבורא מצפה שהאדם יבקש. כשהרצונות של שניהם משתווים - בקשת האדם ורצון הבורא שיבקש, כך שיהיה לו מענה מדויק כלפי המצב שלו כדי להעלות אותו למצב יותר גבוה, אז מצד האדם זה נקרא "תפילה".

28.11.2017

 

הבקשה היא באופן התגובה

הבקשה שלי היא באופן התגובה שלי על מה שקורה לי. כיצד אני מגיב? אני מגיב בהודיה, בברכה ממני, שאני מברך את הבורא על כך שעושה לי ועל כך שאני מוכן להצטרף אליו, שאני רוצה להצטרף אליו, שאני מבקש. כל הרגשות האלו יחד. לא חשוב כיצד מתארים זאת במילים, אלא ברגשות. עד כמה שאני מודע לכל מה שהוא עושה לי, ועד כמה שאני מודה לו על כך. עצם הבירור שלי כבר מביא אותי לבקשה.

18.5.2018

 

מבקשים יחד ככוח גדול

כאשר אנחנו מבקשים יחד ככוח גדול, אותו האור שנמצא סביבנו בצורה נוחה מבלי להשפיע עלינו, כאור מקיף, אנו ממשיכים אותו עלינו בכוח הבקשה. ואז הוא משפיע עלינו ועושה בנו שינויים, בונה בנו כלים, הבחנות, רצונות חדשים. מאלה אנו מרכיבים את הכלי הרוחני לגילוי הבורא.

2.11.2017

 

קשור למקור

הכי חשוב הוא להיות כל הזמן בפנייה אל הבורא. מכיוון שאם הבורא הוא הכוח היחיד, האנרגיה היחידה שפועלת וסובבת את הכול, אז אני צריך להיות קשור למקור הזה. אין מקור אנרגיה נוסף במחשבה, בפעולה, במעשה, במה שלא יהיה. אלא הוא המקור, ואני רוצה לעשות את כל הפעולות שלי דרך המקור הזה. אני רוצה שהוא יפעל בי ולא האגו שלי, שגם כך פועל על ידי אותו מקור, אבל ללא ידיעה, ללא הבנה, ללא הכרה וללא קשר.

27.10.2017

 

תפילה זו ביקורת פנימית

האדם צריך לבדוק מה הלב שלו רוצה. עליו לחפש בכל החדרים בתוך הלב מה קיים שם, אולי ישנו משהו נוסף מתוך הלב שהוא רוצה מהבורא, ואולי אז יראה שהלב שלו בכלל ריק, שהוא לא רוצה כלום, ומעדיף שהבורא יעזוב אותו, שאין לו צורך בו בכלל והוא לא מעוניין שיבוא אליו. כך במשך עשר דקות הוא בודק בכל פינה ופינה בתוך הרצונות שלו, כי "לב" נקרא רצונות. ואז אחרי שהוא אומר שהוא לא מעוניין שהבורא יבוא אליו, ושהוא בכלל מרגיש את עצמו חסר חיים, יחד עם זאת הוא מבין שהוא צריך בכל זאת למלא את כל הלב בנוכחותו, אז שואל את עצמו איך לעשות את זה, וכך כל הזמן. זו ביקורת פנימית, כי תפילה זו ביקורת.

11.1.2017

 

מה אנו רוצים מהפנייה לבורא?

"דבקות" נקרא, שאין אנו רוצים כלום מלבד פנייה לבורא. כי על ידי הפנייה האדם דבוק, מחובר, ולכן לא צריך יותר כלום. ברגע שאין לנו פנייה, אין חיסרון אנו מתנתקים. בדומה לדבר כלשהו שהדביקו לקיר, וכשהדבק מתייבש הוא נופל. כך אנחנו, כל הזמן צריכים לחדש את החיסרון, וחוץ מזה לא רוצים כלום.

5.4.2018

 

מדבר עם הבורא

אנו לומדים שהבריאה כוללת שני דברים, חומר הבריאה שזה הנברא, והאור שמשפיע עליה ומסדר אותה, הבורא. נברא ובורא, מאצילונאצל. הנאצל נמצא בדרגות דומם, צומח, חי, מדבר, ורצוננו להגיע לדרגת המדבר. "מדבר" הוא זה שמדבר עם הבורא, שיכול למעלה מהטבע שלו שברא בו הבורא, להשיג, לסדר פנייה לבורא שיטפל בו בצורה מיוחדת, להזמין מהבורא כוח מיוחד. הכוחות מגיעים תמיד מלמעלה, בכללותם הם נקראים "אור", וחומר הנברא הוא הרצון, הכלי. ביכולתו של הנברא להוסיף לאותו החיסרון שהבורא מעורר בו, חיסרון מעצמו ומהסביבה שלו. לכן קרתה שבירת הכלים, שבירת הנשמה. ומכיוון שסביב כל אדם, סביב כל חיסרון וחיסרון ישנם הרבה חסרונות, חלקים שבורים, לכן כל חלק יכול לעזור לאחרים ויכול להיעזר באחרים, בכך שמתקרב אליהם, ומקבל מהם התרשמות. בנוסף, על ידי קנאה, תאווה וכבוד שאותם אינו מכבה, למרות חוסר הנעימות, ולא שמרגיש הכי גדול ושאינו זקוק לאף אחד, אלא להיפך, הוא מחפש ביניהם את גדלות הבורא כדי לפנות אליו, ואת הסיבה לפנות אליו. כך הוא מסדר את הפנייה שלו.

28.11.2017

 

עבודת האדם היא לבקש

חשוב לנו להכיר שאין כאן עניין של שבירה, חורבן ותיקון, אלא שכל אלה הם פניות שלנו לבורא. כך אנחנו מכירים אותו יותר ויותר כזה שמבצע את כל הפעולות מהתחלה עד הסוף. הוא מבצע את הכול. לכן זה נקרא עבודת ה' ולא עבודת האדם. עבודת האדם היא לבקש, ועל ידי הבקשה מלמטה למעלה הוא מצרף את עצמו כל הזמן לבורא, עד שנעשה כמוהו. לכן זה לא עניין של בקשה ולא עניין שהבורא מתקן, אלא עניין הקשר, שהאדם למרות האגו שלו, כל הזמן מחדש עם הבורא.

5.4.2018

 

בדרך למצב העתידי

בתוכי ישנה צורה עתידה שאני מאד רוצה להיות בה. יחד עם זאת, מובן לי שהבורא הוא כוח שיכול להביא אותי למצב העתידי הזה, ושהמצב הזה צריך להיות בי. זה נקרא "תפילה". זה נקרא כלי מוכן, רצון לקבל שמכייל את עצמו מלכתחילה למשהו העתידי, ודורש מהכוח שיבצע את הפעולה, כדי שהוא ישיג את המצב שהוא מתאר. הצורה העתידית הזאת נמצא בתוכי, ועם כל המרכיבים שלה והדרך שבה אני מגיע אליה, סך כל זה, נקרא "תפילה". כלומר כלי שעומד לקבל תיקון ומילוי.

4.11.2016

 

הפנייה לבורא מביאה מאור

פנייה נכונה לבורא מאפשרת לנו לראות את החיים בצורה גבוהה יותר, רחבה יותר, מובנת יותר, ולהשתמש נכון עם הרצון לקבל שלנו. האדם פתאום מרגיש שפרעה שמח, כי הפנייה לבורא מביאה לך מאור, והמאור הזה מלמד אותך איך נכון להשתמש ברצון לקבל החדש. אתה מבין בו יותר, מרגיש בו יותר, הוא לא מתכווץ מזה שאתה נותן לו מכות.

18.3.2018

 

הבורא מזמין באדם מאמצים

שינויים נעשים על ידי המאור המחזיר למוטב. ישנו אותו האור, הגדול, הבורא, שמזמין באדם מאמצים, מצב הנקרא "אחור וקדם צרתני". כשהבורא מזמין באדם כל מיני פעולות זה נקרא צורת "אחור". בצורת "קדם", הפנים שלו, הוא קצת מאיר עליו מרחוק, באור שנקרא עדיין "מקיף". כך בחושך ואור, ב"ויהי ערב ויהי בוקר", הוא בונה את הכלים שבאדם. האדם מתחיל להבין שיש כאן בעיה, שהוא צריך להשתנות ולא שהוא צריך לדרוש מהבורא שהבורא יתגלה, שהבורא יתקרב. האמת היא, שאם אנחנו שומעים כל הזמן שהכול מושג ב''כוח התפילה'', זהו רק בכוח התפתחות הרצון שלנו. הפעולה היא שלנו והתפילה היא שלנו, היא נמצאת בנו. לכן "מלכות" נקראת "אני תפילה".

8.2.2018

 

הבורא רק רוצה שנדרוש

לאף אחד אין בעיה בעבודת ה', דבר קל הוא. אלא האדם צריך להבין שלא הוא עושה את העבודה, אלא האור עושה את העבודה. והוא צריך רק לבקש, לדרוש, לקרב את האור שיעשה. בדומה לילד קטן שמושך את אימא ואבא שלו למשהו שהוא רוצה שהם יביאו לו, יקנו לו, או יורידו אליו ממקום גבוה שהוא לא מסוגל להגיע. כך אנחנו, כל דבר שאנחנו רוצים לעלות, להשיג, אנחנו צריכים להביא את הבורא בידו והוא יעשה. זאת עבודת ה', הוא צריך לגדל אותנו, הוא רק רוצה שנדרוש, נבקש, נעריך את העבודה שלו, נכיר בו.

4.11.2016

 

למה לא ביקשת?

הרב ברוך שלום הלוי האשלג היה אומר: "למה לא ביקשת?", תבקש עזרה. אם אתה מבין שזה מאוד חשוב בשבילך, כאילו שאתה מרוויח או מפסיד עכשיו את כל החיים שלך, כי באמת מהות החיים שלך תלויה בזה בלבד, אז למה שלא תבקש?

6.1.2017

 

לפי בקשתך

בזה שאתה מבקש משהו מהבורא, אין זה אומר שהוא צריך את הבקשה הזאת, ושאחרת הוא לא יודע מה לתת או מה לעשות איתך. אלא שאתה לפי בקשתך, שאתה מייצב, מסדר את הכלי, אתה יכול לגלות משהו בו, בתוך הכלי.

5.4.2018

 

החיסרון שעליי לגבש בתוך החברה

כל עוד הבורא מעורר אותי, אינני קשור כל כך לסביבה. כל עוד הוא מעורר אותי, על ידי מכות אפילו, אני לא כל כך קשור לסביבה. כאשר אני רוצה לגשת אליו בעצמי, אני מבין שללא סביבה אין לי שום אפשרות בה אתקרב ואפנה אליו. אני יכול לפנות אליו במקרים בהם הוא מעורר בי צרות, בעיות אבל לפנות מתוך טוב, אינני מסוגל. זהו חיסרון שעליי לגבש בתוך החברה. כדי לפנות אני חייב חיסרון בכל זאת אבל חיסרון מכך שאין לי, חיסרון מזה שאני רוצה לקבל, וגם חיסרון מזה שאני רוצה לתת.

2.3.2018

 

מגלים קשר עם הבורא

הבורא שבר את הקשר, כדי שאבקש שהוא יחדש אותו, שהוא יתקן אותו. הוא שבר את הקשר, כדי שאמצא קשר עימו. הוא שבר את הקשר בינינו, כדי שאבקש ממנו שיחדש את הקשר בינינו. אך הקשר זה לא העניין, לא נשבר שום דבר, זה רק נראה לנו כך. אלא שבזה אנחנו כל הזמן פונים אליו, על פני כל צורות השבירה שהייתה כביכול. כי על ידי זה אנחנו בונים עימו, מגלים עימו כל פעם סוגי קשר מסוימים, עד שבאים לקשר הגמור עימו.

21.1.2018

 

לבקש מהבורא תיקון בתנאים שנתן

העבודה הרוחנית היא פשוטה - הבורא נותן תנאים, ולנו אין מה לעשות, מלבד לבקש ממנו תיקון בתנאים האלו. אם זהו תיקון בעל מנת להשפיע, אז נקרא שאני מבקש תיקון על מישהו, על הקבוצה בדרך כלל. זה נקרא "תפילת רבים". לכן בירור החיסרון לבקשת תיקון זאת העבודה. ואחריה, באה התפילה.

26.4.2018

 

בקשה ודרישה

צריכה להיות גם בקשה מהבורא וגם דרישה. הבקשה נובעת מגלגלתא עיניים והדרישה מאח"פ של הכלי. אך לעת עתה, עבורנו, צריכה להיות גם בקשה וגם דרישה.

4.11.2016

 

תפילה, הודיה וקו אמצעי

ישנם שני מצבים, גילוי החיסרון שזוהי תפילת בקשה, וישנה תפילת הודיה, כשאדם מתפרץ בתודה מכל הלב לבורא. לשני מצבים אלו, תפילה והודיה, יש מקום. לחבר ביניהם ניתן בקו אמצעי, שבא כסיכום המצבים הללו. אחריהם מתעורר שוב שמאל, ימין, אמצע, או במקרה שהאדם מזמין, אז זה ימין, שמאל, אמצע. אבל המצב תמיד נגמר בזה ששניהם מתחברים יחד בזיווג עם הבורא.לכן אין אנחנו קובעים אם לבקש לבכות או לשמוח ולצחוק, לא אני קובע, הכול בהתאם למצבים שאנו מקבלים מלמעלה. רצוי להיות באחד משני המצבים האלו, וכתוצאה מזה מגיעים לקו השלישי.

2.12.2017

 

הבורא קיים מהתפילות שלנו

הבעיה היחידה שיש לנו היא לבקש. עלינו להרגיש, או להתרגל לחשוב שהבורא קיים מהתפילות שלנו, הוא מחכה כל הזמן לבקשה שלנו כדי לפעול עלינו. אבל לסדר את הבקשה בהתאם לכל התנאים האלה, זה לא פשוט. בדומה לזה שבימינו, כשכולנו קשורים לטלפונים או למחשבים, כמה קודים, כניסות אנחנו צריכים לעבור, עד שעובר מסר כלשהו מאדם לאדם, כמו כן כאן.אבל בכל רגע עלינו לדעת, שאין לנו יותר מלבד לבקש - והוא שומע. רק שהבקשה צריכה להיות מדויקת, אחרת לא נקבל, מפני שזה יהיה לרעתנו. הבקשה צריכה להיות לפי הגובה, לפי הדרישה, לפי האופן, לפי המצב. היא צריכה להיות מאוד מאוד מתאימה למה שהבורא רוצה לתת.

6.5.2018

 

לבקש מהבורא כוחות להתקדמות

אנו צריכים לשבח את הבורא, כאילו שכבר נמצאים בדרגה המתוקנת הגבוהה ביותר. למרות שהבורא לא צריך את זה, לשלמות שלו לא ניתן להוסיף שלמות. אלא אנחנו צריכים זאת כדי לתקן את הכלי שלנו, כדי להגיע לאותו המצב.לכן, צריך להפוך את התפילה למצב אחר - לא שמבקשים ממנו, כי אין מה לבקש, אלא לקבל בכל רגע את המצב כאופטימלי להתקדמות. צריך רק לבקש ממנו כוחות להתקדמות, אבל לא להתלונן על המצב הנוכחי, כי הוא מגיע מתוך הבורא, מתוך אהבתו אליך, אהבתו החלוטה. לכן, אם מבקשים לשנות את המצב סימן שבועטים ביחס שלו אלינו. אבל את כוח התיקון מבקשים, דורשים בכל האפשרויות.

16.3.2018

 

החיסרון להידמות לבורא

האדם מתחיל לבקש רוחניות באמת, כשהוא מנקה את עצמו מכל ההבחנות שיקבל. לא סתם יקבל, אלא שההשתוקקות שהוא מתפלל אליה, היא ממלאת אותו ואין הוא זקוק יותר לכלום. זה נקרא שמוכן לשרת את המלך. כי באמת אין מה לתת לבורא, לא חסר לו כלום, כל הכלי הכללי של האין סוף מתגלה לו, שגם הוא כולו שלם ומלא, אז מה קורה עם האדם? האדם רק רוכש על ידי העבודה שלו חיסרון כל הזמן להידמות לבורא ולהיות דבוק בו.

9.10.2017

 

הבורא רוצה לעזור לנו

הבורא רוצה לעזור לנו, כי רק על ידי האור העליון אנחנו יכולים להינצל. האור העליון בורא את הרצון לקבל, האור העליון שובר את הרצון, האור העליון מביא כוונה על מנת להשפיע, האור העליון עושה את הכול. הבעיה היא שאנחנו צריכים להכיר בגדלות האור העליון, גדלות הבורא, שהוא מכין את המטרה ופועל את כל הפעולות האלו. ולכן כל העבודה שלנו היא תפילה, בקשה, העלאת מ"ן. וזה מה שאנחנו צריכים, הכול מושג אך ורק על ידי התפילה.

5.4.2018

 

הפנייה לבורא היא הכלי

הפנייה לבורא נראית לנו כאמצעי לתיקון הכלי, עד שמתוך העבודה שלנו מתחילים להרגיש שהפנייה היא הכלי בעצמו. אם הפניה, החיסרון שמעלים יהיה חיסרון אמיתי, קבוע ומתגבר, בהשתוקקות בלתי פוסקת, אז היא כבר אמיתית ומרגישים אותה כגמר התיקון. כלומר התיקונים הם למעשה העלאת החיסרון, ולא עניית התפילה על החיסרון. לכן אפשר לומר שהעלאת החיסרון לבורא זהו סוף העבודה, מפני שבזה אני מביע את היחס שלי אליו, אמנם שיכול להיות שלא מקבל כלום חזרה. הפנייה בעצמה היא כבר הכול, אני לא זקוק יותר לכלום. אם אני לא נמצא בכלי קבלה לעצמי, אז כל מה שאני רוצה, זה שתהיה לי פנייה אליו בלבד. ואם אני לא שומע כלום בחזרה, ולא מבין, לא מרגיש, לא רואה, אז אדרבה, עוד יותר טוב. יוצא שבנטייה שלי, בכוח ההשפעה הזה, אני מרגיש כמה שאני דומה לו.

5.12.2017

 

כוח התפילה

הכול מושג רק בכוח התפילה, כלומר בפניה לעליון. האדם יכול בעצמו לסדר את כל התנאים כדי לפנות לעליון, ובזה הוא מסיים את העבודה והעליון עובד עליו. לכן כתוב "הלוואי שיתפלל כל היום", כי ההכנה לתפילה, התפילה לפני התפילה, והתפילה עצמה הם אלה שמסדרים לנו את הקשר עם הבורא, כל היתר נעשה מלמעלה. כל אחד צריך לחשוב כיצד הוא מסדר את הדברים שהוא לומד, את הקשר עם החברים, הביטול כלפיהם, גדלות הבורא, החיבור של כל אחד כלפי העשירייה, התכללות כל העשיריות, וכשאנחנו מגיעים לרצון אחד, איך כל אחד ואחד יכול לפנות לבורא כי הוא מבקש עבור האחרים, ובאיזו צורה הבורא, צריך לעזור לו.אנחנו צריכים להיות במחשבה על כך כל הזמן, זה נקרא "עבודת ה'". לברר, להבין, לבקש מהבורא הסבר רגשי, שכלי, אבל כל הזמן לבקש. לא לפחד שמא אנחנו מבקשים משהו לא טוב, לא נכון. אם אנחנו נמשכים דרך החיבור אליו, זה הכיוון הכללי הנכון.

19.3.2017

 

כך אנו מתייחסים לכל החיים שלנו

את כל הבעיות שלנו עלינו להפנות אך ורק לבורא. אין אף אחד בעולם שמקבל התעוררות שלילית או חיובית, מהמחשבה הכי קטנה או הרצון הכי קטן, שלא שייך למטרת הבריאה. מאיפה יבואו התעוררויות נוספות במוחא וליבא? רק על ידי המאור. ולכן עלינו לזכור לא לפנות לעצמנו, לא לחשוב שאנו בעצמנו עכשיו מתגברים, אלא צריכים להחליט שכל היחס לחיים שלנו, כל הסימנים שאנחנו מקבלים בחיים, הם כדי שנפנה לבורא בלבד.

1.12.2017

 

משתתף במה שאני מקבל מלמעלה

כשאנחנו מתחילים את העבודה הרוחנית, אנחנו לא מרגישים קשר עם הבורא, לגמרי אין לנו שום רגש אליו. טענות לפעמים אנחנו תולים בו, תולים בנו. חכמת הקבלה מלמדת אותנו שהכול תלוי בו, שאין לאדם משהו משלו אלא כל מה שיש לו הוא מקבל מלמעלה. ואיך הוא משתתף במה שמקבל? על ידי תפילה, בקשה והודיה. ולכן אנחנו צריכים כאן כמה שיותר מהר לפתח את החוש הפנימי הזה, איך כל הזמן להתקשר לאין עוד מלבדו, לטוב ומיטיב, המסובב את הכול, עושה את הכול, בורא את הכול, ואנחנו יכולים, בגלל שהוא נותן לנו איזה שטח לפעול, להפעיל את עצמנו. אבל ההפעלה שלנו היא רק או בבקשה או בהודיה, בעצם בפנייה לבורא, וגם באותם המקומות, אותן התכונות, אותם היחסים שזה ניתן לנו.

6.9.2018

 

הקשר עם הבורא חשוב יותר

הבורא מגלה קצת יותר אור חכמה ולך חסר כיסוי חסדים. כאשר אור חכמה נוגע ברצון לקבל, הוא ממש שורף, כמו אש, כמו חומצה על בשר. זה מה שקורה, אם אור חכמה בא ללא לבוש חסדים. ואז אתה צועק, "אוי, כואב, לא רוצה". אך בסופו של דבר, מכל ההתעוררויות הללו, אתה מבין שאתה זקוק לכיסוי של חסדים ואם תחשוב על הבורא, זה לא יכאב לך. אתה פשוט צריך להגדיל אותו. מאיפה המכות, למה מכות, בשביל מה, למי? הקשר עם הבורא צריך להיות חשוב לך יותר. זה נקרא "המתקת הדינים". הדינים אינם נעלמים, קו שמאל לא נעלם והוא יהיה גדול יותר. אי אפשר להקטין אותך ולהשאיר אותך כמו זבוב קטן. עליך לגדול, להיות דומה לבורא ולכן המכות יהיו גדולות יותר, איכותיות יותר. תוכל לקבל אותן בהבנה ובשלב מסוים לאחר מכן תוכל לעורר אותן בעצמך. תתחיל לרצות להשפיע לבורא למעלה מכל המכות האלה, למעלה מגילוי החכמה. זאת אומרת, אתה תכין את החסדים שלך לפני שמתגלה אור חכמה ואז אתה כבר תבוא, תעשה זיווג דהכאה ותשפיע לבורא.

2.3.2018

גילוי החיסרון

שרק במקום שיש חיסרון אז יש מקום לשאלה, שהוא עניין של תפילה, שזהו הכלי לקבלת השפע. וזהו פירוש: "שאינו יודע לשאול - את פתח לו", שיפתח לו מקום חיסרון. וכשיש לו החיסרון, ושואל ומבקש שה' יתברך ימלא לו את החיסרון, אז נאמר: "מי שיש לו מנה רוצה מאתים", נמצא שעל ידי מילוי מקום החיסרון שיש לו על רוחניות נעשה אח"כ חיסרון יותר גדול, היינו שמשיג אחר כך כלים יותר גדולים, שעל ידי הכלים הללו הוא מקבל אורות יותר גדולים משום שכבר יש לו מקום לקריאה לה'. כמו שאמרו חז"ל: "פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות" וכולי, היינו שהאדם צריך לקיים את פתח לו אפילו שהוא רק כחודה של מחט.

(כתבי רב"ש ב', איגרת מ"ח)

 

מגלים חיסרון

אני לא יודע מהי "תפילה", אני יודע מהו "חיסרון". עלינו לגלות חיסרון למשהו לפני שמקבלים אותו כי "אין אור בלי כלי". אם מגלים חיסרון, מקבלים. אם לא מגלים, לא מקבלים. אתה בעצמך, בחיסרון שלך, פותח דרך לאור. האור נמצא במנוחה מוחלטת. כאשר בך קיים חיסרון שלם, זה נפתח. אתה פותח את החיסרון שלך למילוי.

10.11.2017

 

החיסרון מעצמי

עלינו להבין טוב יותר מהן ההגדרות של החיסרון הרוחני, הקיום הרוחני, המציאות הרוחנית. רק אם יש חיסרון מלמטה, אני קיים. אם אני לא מביע חיסרון מעצמי, אני לא קיים אלא זהו חיסרון המגיע מהבורא. כל הבריאה היא חיסרון. דומם, צומח, חי, בני אדם. אבל את החיסרון של הנברא, כדי להיקרא "נברא", עליו לייצב בעצמו. כפי שהבורא ברא את החיסרון, על הנברא לבצע חיסרון בעצמו, כביכול להוליד אותו מתוכו. החיסרון הזה נקרא השתוקקות, ערגה, כמיהה, כיסופים. זו העבודה שלנו, לפיה אנו נקראים "נברא". אחרת איננו נבראים אלא "נבלעים" בתוך הבורא ולא נחשבים. החיסרון שנייצב במצב כזה יוצא מתוך הצורה שהבורא ברא. הוא מתווסף. בדומה לניצנים היוצאים מהאדמה. לשם כך נוצרה הבריאה.

6.11.2017

 

גילוי החיסרון מלמטה

"תפילה" היא גילוי החיסרון מלמטה, מצד הנברא כלפי הבורא, בהתעוררות מלמטה. הכול מושג בכוח התפילה. כשמעלים חיסרון נכון, מלמעלה ישנה פעולת האור והוא משנה את הרצון. אין שום דבר שיכול לשנות את הרצון. וחוץ מהרצון, אין מה לשנות במציאות. בתוך הרצון אנו רואים את המציאות ובתוך השינוי ברצון נראה שינוי במציאות. כלומר, אנו תלויים באור. השפעה על האור נקראת "תפילה".

20.3.2017

 

הפנייה עבור החיסרון הנכון

הבורא הוא האור העליון הממלא את כל המציאות. אנו נמצאים בתוכו. איננו צריכים לשנות דבר מלבד זאת, שיהיה לנו חיסרון נכון אליו. לכן, אם אתה מבקש מילוי של מה שאתה רוצה בפניות שונות, אין לך מה לפנות לבורא. המילוי כבר מוכן, עליך רק להכין את הכלי אותו תרצה למלא. הפנייה לבורא אינה פנייה עבור מילוי אלא עבור החיסרון הנכון. אני רוצה לרצות את מה שהוא רוצה לתת. כך אני פונה כי יש לו מה לתת והוא מוכן, ורוצה מאוד. הוא מתפוצץ כמו פרה שלא לקחו ממנה חלב. ממש כך. בספר הזוהר מופיעה הדוגמה הזו.

5.5.2017

 

הבורא מעורר בך חיסרון

הבורא מעורר בך חיסרון. לא תפילה אלא חיסרון. את החיסרון הזה, אתה יכול לעבד באופן אחר ולשלוח לו אותו בחזרה. ודאי שהוא הראשון. כך כתוב, "אני הראשון". אך עליך לדעת כיצד אתה מגיב על כך. זאת אומרת, כל מה שיש בי, במוחא ובליבא, הכול מגיע ממנו, הוא מעורר בי את זה. אני מסדר את הדברים האלה כך שאוכל להפנות זאת בחזרה אליו, כדי שיהיה בינינו כזה מעגל, ש"אני לדודי ודודי לי" כל הזמן, ובצורה נכונה. כפי שהוא מעורר אותי, אני מחזיר לו את זה בצורה נכונה. "נכונה" משמע, שהוא יכול לעורר בי כל דבר, אך אני יודע כיצד לעבד זאת כדי להגיש לו את זה כבקשה לתיקון.

10.12.2018

 

יותר חסרונות - יותר שמחה

כאשר אני נמצא בעבודה הרוחנית, אז ככל שיש לי יותר חסרונות, יש לי יותר שמחה, כי יש לי מקום או חיסרון לפנות לבורא. לכן כל הקושיות, כל הבעיות, כל מה שיש בי, עם החבילה הזו אני יכול לפנות לבורא, ולהתחיל לעבד אותה ביחס עמו. כלומר, בלי חיסרון אין לי מה לעשות. זו דרגת חי. בדרגת האדם יש חסרונות. עם "חסרונות" אני יכול ממש לפנות לבורא.

5.12.2017

 

המילוי נמצא בשפע, רק חסרים הכלים

על הכלי לרצות לגלות חיסרון לכל מה שיש באור. עליו לבקש ולהבין שאינו יכול לקבל, משום שהחיסרון אינו מספיק מכמה צורות, מכמה צדדים. לאט לאט, מתוך בקשות מרובות, מגיע הכלי לבקשה האמיתית ואז מקבל. המילוי נמצא באוויר, והוא נמצא בשפע, חסרים כלים בלבד. לכן, על ידי הפעולות שאנו בכל פעם מבצעים בקפדנות, ממש בעבודת נמלים, אנו מגיעים לכך ש"חסר לי רק דבר אחד, להיות דומה לבורא כדי לעשות לו בזה נחת רוח".

14.2.2018

 

אנו קיימים בחיסרון

הבורא ברא חיסרון. אנו מוסיפים לחיסרון הזה חיסרון משלנו, שנקרא התעוררות מלמטה, על ידי כך שקיימת שבירת הכלים ואנו יכולים להחזירם לתיקון. באמצעות הפעולה הזו אנו באמת קיימים. ממש כשם שהבורא ברא חיסרון, אנו בונים חיסרון. נכון שזה על ידו, על ידי החברה, על ידי כל ההכנות שהוא עשה, אבל זו בכל זאת העבודה שלנו. אנו קיימים בחיסרון הזה. בלעדיו אנו לא קיימים ברוחניות. כשנגלה את עצמנו כקיימים ברוחניות, זה לא יהיה בגוף, בבשר הזה, ולא בכל מה שקורה כאן. נהיה קיימים בחיסרון בלבד. כמו שכותב בעל הסולם, רק ההשתוקקות הזאת, היא למעשה כל החיים שלנו.

6.11.2017

 

הבורא שם תפילה בפינו

החסרונות שלנו בינתיים הם חסרונות בודדים. למרות שאנחנו משתדלים לחבר אותם, הם אינם מחוברים יחד. רק על ידי עבודה הדדית זו, אנו מגלים נחיצות בכוח העליון והוא מחבר בינינו, מביא אותנו לתפילה. זה נקרא שהבורא מעורר תפילה בלב האדם, ממש שם תפילה בפינו, ואנחנו מתחילים לבקש נכון.

14.6.2017

 

החיסרון מאיתנו – זה מה שהוא צריך

עלינו להחזיר לבורא חיסרון בלבד ורק לחיסרון מאיתנו הוא זקוק. למעשה עבורו זהו כל התענוג, לקבל מאיתנו בקשות לחיבור, בקשות לתיקון, בקשות למילוי. לא יותר מכך. זה נקרא שאתה מחזיר לו. לבורא יש הכול לכן הוא נהנה מכך שאתה פונה אליו ומבקש ממנו תיקונים על החסרונות, לייצב אותם, לתקן אותם, לחברם, להביא אותם למצב שהוא יכול להתגלות בכלים המתוקנים שלך.

גם אנחנו, שנמצאים ברוחניות, רוצים מהאחרים רק את זה, שיבקשו מאיתנו משהו, שנוכל לתת. זהו החוק של הרוחניות, חוק האהבה. אם אני אוהב מישהו, ככל שהוא מבקש ממני ואני יכול לתת לו, יש לי מכך תענוג גדול יותר מאשר לקבל.

3.1.2018

 

החיסרון מתוך השלמות

בפנייה לבורא מתוך חיסרון בלבד, אתה נמצא בחיסרון לקבל שלך. כאשר אתה פונה בחיסרון מתוך שלמות מכך שיש לך עסק עם הבורא, והחיסרון שלך נמצא מחוץ לרצון לקבל שלך, אתה מתפלל על הרצון להשפיע וזה כבר משהו אחר.

12.5.2017

 

בלי חיסרון אי אפשר להרגיש את המצב הבא

עלינו להגיע לחיסרון לכך שתפילתנו תראה את הנכונות שלנו לקבל דרגה עליונה יותר, בהתאם להכנת חיסרון כזה. ואם נהיה מסוגלים לשכנע את העליון, ללחוץ עליו, להראות לו שאנו רוצים לקבל אותו, עומדים לקבל אותו וגם ראויים לכך באמת, אז אנו מקבלים. זאת אומרת, כל המילים האלה היפות, "להתפלל", "לבכות", "לבקש", הן סך הכול כדי שנגלה חיסרון כי בלעדיו אי אפשר להרגיש את המצב הבא. אם כך, המצב הבא כבר קיים אלא שאנחנו מפתחים אותו. כמו למשל בפיתוח צילום, אנחנו מגלים אותו מתוך החיסרון שלנו.

לכן העבודה איננה לעליון או לא ל"תמונה" הזאת העליונה. העליון לא משתנה. העבודה היא על החיסרון שלנו, לעשות מעצמנו כלי לקבלת הגילוי של אותה הצורה שכבר קיימת. וכל הצורות האלו, עד גמר התיקון, הן כולן קיימות, הן רק צריכות להתגלות בנו. לכן הכול תלוי ברצון לקבל שלנו, עד כמה שהוא יקבל בכל פעם צורות מתאימות לאותם ה"פריימים" העומדים לגילוי.

12.1.2018

 

התפיסה היא במידת החיסרון

גילוי החיסרון הוא העיקר. אילו היה חיסרון, היינו מרגישים שהעולם העליון נמצא אך אין אליו חיסרון. אנחנו נמצאים בארמון המלך, סביבנו אין סוף פרטים, פרצופים, ספירות, עולמות, עליות, ירידות, כאלו אורות. הכול מתרחש בצורה ובעוצמה פי כמה מעל העולם הזה. איננו מרגישים זאת כי אם אין לנו חיסרון לכך, לא יכולים להרגיש. כל מה שתופסים, תופסים רק במידת החיסרון הקיים בנו.

6.1.2017

 

החיסרון הנכון

חשיבות התפילה, כפי שכותב בעל הסולם, שאין שום דבר מושג ברוחניות אלא אך ורק על ידי התפילה, שזה גילוי החיסרון, החיסרון הנכון. במידה בה נגלה אותו כך שיהיה מתאים בכמות ובאיכות לדרגה הראשונה הרוחנית, כך נוכל לעלות אליה. אנחנו מגיעים בחיסרון "אין לי, אין לי", עד שאני מגיע ל"אין לי" כזה שאני מתפוצץ ואז אני מקבל מלמעלה, ולא שאני משיג בכסף שלי. היגיעה שלי רק פותחת לי את היכולת, אבל הקבלה כולה מגיעה מלמעלה.

29.11.2017

 

אין מילוי בלי חיסרון

אין אור בלי כלי, אין מילוי ללא חיסרון. המילוי יכול להיות כמאור הנמשך ומברר את הדברים, כמאור שבא ומתקן את הדברים, והמאור שבא ממלא את הדברים המורגשים כחסרים. לכן גילוי החיסרון הוא העיקר. אם היה חיסרון, היינו מרגישים את העולם העליון, שנמצא, רק אין אליו חיסרון.

6.1.2017

 

נקודת הקשר בין החיסרון של התחתון לחיסרון של העליון

אנחנו לא יודעים מה בדיוק לבקש, כיצד לבקש, למה בדיוק להשתוקק, איך לדרוש. עלינו לבקש גם זאת, לבדוק כיצד יחד לעשות, איך לכוון בדיוק לבורא. מיהו, מהו, מהו רצונו בדיוק, כך שבנקודת הקשר בין החיסרון של התחתון לחיסרון של העליון החסרונות מתחברים יחד. וכאן השאלה, מה זה אומר ש"החיסרון של התחתון מתחבר עם החיסרון של העליון"? עליהם להיות שווים, דומים, משלימים, או דווקא מנוגדים? את מה שאחד מהם מבקש, השני, בדיוק רוצה לתת. האם במה שהתחתון מבקש, הוא משלים חיסרון בעליון ואז הוא נעשה מלא, ומשפיע לתחתון. יש כאן מה לברר. אבל בכל מקרה, מיום ליום נשקול מהו המ"ן שלנו, ובמה הוא משתנה וגדל בכמות ובאיכות. זאת אומרת, לפי הכוחות שלו ועוצמתו, ולפי הדיוק הפנימי שבו.

12.1.2017

 

"תעשה רצונך כרצונו"

עלי להגיע להזדהות עם צורת הבורא וזה קורה כאשר אני מברר עבור מה אני צריך לבקש ובאיזה צורה צריכה להיות הבקשה. "בקשה" היא צורת החיסרון שלי, אותו אני מפרמט, מייצב בכל פעם יותר ויותר בדומה לבורא, מתאים את החיסרון שלי אליו. זה נקרא "תעשה רצונך כרצונו".

11.2.2018

 

הפנייה הנכונה

כאשר הפנייה היא נכונה, זהו סיום העבודה שלנו. כי "יותר משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק". עלינו רק לפנות. עם זאת, על הפנייה להיות עם חיסרון בנוי, מוכן. עלינו לוודא שזה מה שאנחנו רוצים. זאת אומרת, בחיסרון שלנו אנחנו בונים את המ"ד, המענה של הבורא.

האור העליון מוכן, הוא נמצא במנוחה מוחלטת ומוכן בשלמותו. ברגע שאתה מגיע לאופן המתאים לו, מיד הוא ממלא את החיסרון ומתקן. אתה מעלה את החיסרון שלך להיות דומה לבורא ואם החיסרון שלך מסודר ומוכן לתיקון, האור העליון מיד ממלא אותו באור המתקן. לאחר מכן הוא ממלא את הרצון המתוקן באור הממלא. יש מאור המחזיר למוטב ויש אור פנימי.

30.10.2016

 

שהאור העליון יסדר לנו את החיסרון

הבירור החשוב ביותר, הבוער ביותר, המרכזי, מתקיים כשמתחילים לבנות את המ"ן. מרגישים אז עד כמה איננו מסוגלים. מ"ן נקרא "חיסרון שבלב". מה אני יכול לעשות על מנת שיהיה לי חיסרון בלב? אומרים "הכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים". האור העליון ברא את הרצון, החיסרון, ורק הוא יכול לייצב אותו, לשנות אותו. אנחנו יכולים רק לבקש שהאור העליון יסדר לנו את החיסרון. אבל לרצות בעצמנו ממש, איננו מסוגלים. אם מ"ן הוא חיסרון מעומק הלב, כיצד אני יכול להשפיע עליו? זאת שאלה גדולה מאוד. כשאדם עוסק בה ומשתדל להרגיש, להבין מהי בכלל תפילה, עם מי לפנות, עם מה לפנות לבורא, היא מביאה אותו להבנה שאין לו כל אמצעים לכך ואף לא התחלה של פנייה. כיצד אני יכול לרצות להשתנות, לבקש על הרצון, כאשר אין לי רצון, אין לי רצון לרצון וכולי.

13.1.2017

 

מותאם לרצון העליון

אתה נמצא בתפילה, אם אתה מרגיש שאתה לא יכול להשיג שום דבר אלא רק על ידי בקשה מהבורא. אם אתה מרגיש שאתה מסוגל לקבץ את השאיפות שלך, החסרונות שלך בצורה נכונה כדי להציג לו אותם, באופן בו הם יהיו מותאמים לרצון העליון לענות לך, שאת זה בדיוק הוא מצפה שתבקש. כאשר הרצונות שלכם משתווים, מה שאתה מבקש ומה שהוא רוצה שתבקש, והמענה שיש לו בדיוק כלפי המצב שלך על מנת להעלות אותך למצב יותר גבוה, אז מצדך זה נקרא "תפילה".

28.11.2017

 

מה שחסר לנו

חיסרון לפנות לבורא, זה מה שחסר לנו בכל רגע. כתוב, "הלוואי שיתפלל כל היום". זה מה שאני צריך, ואת זה עכשיו נותנים לי. חיסרון? לא, אין לי חיסרון. לכן כשאני מייצב אותו עכשיו, בכך בדיוק אני מגדל את עצמי כעובר.

6.11.2017

 

התנועה הרוחנית

הכול תלוי במ"ן. תנועה רוחנית לא מתקיימת אלא על ידי המ"ן, כלומר החיסרון של התחתון. זהו החיסרון הנכון על מנת שהעליון יענה לו, ייתן לו כוחות, יקדם אותו. מבצעים את התנועה הרוחנית, על ידי מ"ן, "מי נוקבין", דרישת התחתון. כלפי העליון, התחתון הוא כנקבה כלפי הזכר משום שנמצא בחיסרון. המ"ן הוא העלאת החיסרון. למעשה, כל התנועה הרוחנית, היא על ידי העלאת מ"ן בלבד.

1.1.2017

 

לא מבקש עבור עצמי

"החיסרון הרוחני", פירושו שאינני מבקש עבור עצמי כי זהו חיסרון גשמי אגואיסטי. כלומר, אני מבקש רק עבור האחרים. בהתאם לחיסרון שאני מפתח, גם אם הוא מלאכותי, אני מתקדם. איך אני יודע מה רוצים החברים? מתוך זה שגם אני רוצה. אנו נקראים "חברים" מכיוון שיש בינינו חיבור לקראת המטרה, וכולנו רוצים להשיג אותה. אנחנו מסכימים במשהו שעלינו לעזור זה לזה בהשגתה.

6.5.2018

 

פנייה אחרת

אנו מעוררים חיסרון מיוחד לעזרת ה', ולא למשיכת המאור המחזיר למוטב, כמשהו שנמצא שם ועלינו רק למשוך אותו לפי הצורך. אז הפנייה שונה, ותפילתנו מקבלת צביון של פעולה שאינה מכאנית. רק אז הדרישה, הבקשה, הופכת להיות אנושית, רגשית, עמוקה.

15.5.2017

 

מייצבים חיסרון

עליך רק להוסיף לחיסרון שהוא נותן. תוספת זו נקראת תאוצה. זה החלק שלך. זה גם נקרא התעוררות מלמטה. הבורא הוא המעורר, בהתעוררות יפה או לא יפה אבל שם לא נמצאת היגיעה שלך. בכך הוא מושך אותך או דוחף. זו עבודתו. העבודה שלנו היא בכך שאנו מחייבים אותו לעבוד על ידי כך שאנו מייצבים חיסרון.

6.11.2017

 

אתה חי במה שאתה מייצר

אתה חי בתוך החיסרון שלך, זה "אתה" הרוחני. ולאט לאט, כל הרצונות והחסרונות הגשמיים הללו, ולא רק אלו, גם הרוחניים, אבל הרצונות שקיבלת מהבורא, הם לא נחשבים. אתה חי במה שאתה מייצר. זה נקרא "חולת אהבה אני".

6.11.2017

 

התוצאה מהמאמצים שלנו

בסופו של דבר, כֹּל המעשים שלנו, פעולותינו במהלך הלימוד, הכול צריך להגיע לגילוי החיסרון. כתוב "אם תעשה רצונך כרצונו, הוא יעשה רצונו כרצונך". כך אנו מגיעים למגע, ואת המגע מרחיבים לחיבור, ומהחיבור מגיעים לדבקות. קיימים מספר שלבים. התפילה, גלוי החיסרון הוא בסיכומו של דבר תוצאה מכל המאמצים שלנו, מכל מה שאנו עושים. אם אנו יכולים לחבר בינינו חסרונות, כאלו שאנחנו יכולים ללקט מסביבנו, מהעולם, מהחברה, ועמם לפנות לבורא, אז מקבלים ממנו חזרה תגובה נכונה, הוא מיד עונה על כך.

8.9.2017

 

להיות מוכן להרגיש חיסרון

להיות מוכן לתפילה, נקרא להיות מוכן להרגיש חיסרון. לא רוצים את זה כי מדרגה לדרגה הרוחנית מגלים חסרונות גדולים יותר. מגלים עד כמה שהאדם אינו מתאים לרוחניות ואז נראה לו שהוא הולך הפוך. ועל פני זה עליו להודות על כך שהבורא מגלה לו את החסרונות הללו ולבקש עליהם תיקונים. "תיקונים" זה נקרא לתאר שהרצון לקבל מת ובמקומו מגיע הרצון להשפיע, אהבת הזולת, משהו מחוץ לאדם. בכל פעם ופעם הבקשות האלו להמית את עצמו ולהחיות את הזולת, הן בקשות יותר ויותר קשות עד בלתי אפשריות. בכל רגע ורגע, כשהמצבים מתחלפים, התנאים מתחלפים. זאת אומרת, לסדר את עצמנו לתפילה נכונה זו ממש חכמה גדולה ודרך ארוכה אבל חוץ מזה אין כלום. כי העלאת החיסרון, העלאת מ"ן וקבלת מ"ד, זה בעצם כל הקשר שלנו עם אבינו שבשמיים.

23.11.2018

 

העלאת החיסרון

התפילה יכולה להיות אדם המתפלל עבור עצמו. אם כי זה פסול מכיוון שזה הפוך ומרחיק אותו מהמטרה הרוחנית. תפילה יכולה להיות עבור הקבוצה, וזה כבר טוב יותר. היא יכולה להיות עבור כל הקבוצה כולל האדם, והיא יכולה להיות מתוך הקבוצה כלפי הבורא, עבור הבורא, לנסות לעשות לו נחת רוח. ישנן תפילות של הודיה. עליי בכך להעלות חיסרון שיש לי להודות. ישנן תפילות של בקשה. קיימים סוגים רבים של העלאת מ"ן. אבל תמיד זו העלאת חיסרון.

28.11.2017

 

להפוך את החיסרון לתפילה

להתלונן על כך שיש לך חיסרון גדול והוא לא מתמלא, זה מצוין. מה חסר? להפוך את החיסרון הזה לתפילה, זה מה שחסר. אין מה לעשות מלבד לפנות ולבקש. כאשר פניתי לרב ברוך שלום הלוי אשלג, הוא אמר "למה לא ביקשת?". לכן טוב שאתה עומד ואתה שואל אותי ואני עונה לך, אבל ממני לא תקבל כלום מלבד מעט הכוונות, כיוון לבורא. בכך מסתיים התפקיד שלי. תפקידי הוא לכוון אתכם לבורא.

25.12.2017

הפנייה לקבוצה

מסתכל אני על נקודה קטנה הנקראת אהבת הזולת. ואני חושב עליה: מה אני יכול לעשות בכדי להנות את הכלל. היות שאני מסתכל על הכלל כולו, אני רואה ייסורי הפרט, מחלות ומכאובים, וייסורי הפרט מהכלל כולו, היינו מלחמות בין העמים. ומלבד תפילה אין מה לתת, וזה נקרא "מצטער בצרת הכלל בינוני".

(כתבי רב"ש ג', מאמר "אהבת הזולת")

 

לכתוב יחד, ברצון אחד לבורא

נפתחת לנו הזדמנות לפנות לבורא ולבקש ממנו, לחייב אותו, עלינו רק לדעת איך למלא את הטופס. זה נקרא "להתחבר", לכתוב יחד, ברצון אחד לבורא ולתאר אותו כאחד. לא שעכשיו תחייב אותו לעבוד ולעשות, אין דבר כזה. אתה נמצא מול חוק הבריאה, מול האור העליון, אם אתה מסדר נכון את הפנייה שלך אליו, האור פועל מיד.

25.11.2014

 

משחק כדי לעורר את האור העליון

אומרים לי, תיקח חברה ותהפוך אותה לסביבה. ושהסביבה הזאת תתנהג כאילו יש בתוכה כוח עליון והיא רוצה להתקרב אליו. ויהיה ברור לכולם שזה משחק, אבל כולם עושים זאת ב"כאילו", כדי לעורר את האור העליון.

אנחנו מתפללים, אני מבקש שתפתח לי את הפה והאוזניים את כולי ותקרב אותי לחברים, גם זה משחק. אני רוצה? אם הייתי רוצה הייתי מבצע. אם יש לי רצון, אני לא צריך כלום, אם יש לי רצון אני לא צריך את הבורא. רצון זה כבר כוח. אבל אין לי, לכן הכול משחק. תפילה, בקשה, והפעולות שלנו גם הן משחק. אנחנו מודעים לזה, אנחנו ריאליים מאוד, אנחנו לא משחקים בדמיונות. הכול מדעי, הכול חכמה, זאת שיטה, לכל דבר יש מקור ויסוד.

17.11.2017

 

צריך להיות דחף מהחברה

אין כל כך מה לבקש, אני לא מרגיש דחף מבפנים לפנות לבורא. לא צריך להיות דחף מבפנים, צריך להיות דחף מהחברה. מבפנים אף פעם לא יהיה לך דחף לפנות לבורא. לא יהיה. כתוב, שהאדם עצמו לא מסוגל לפנות לבורא, אלא אם הוא מקבל הזמנה מיוחדת.

6.1.2017

 

שנזדקק לו

אני משתדל בצורה כלשהי להתקרב לחברים ולקבוע איתם צורה נכונה של התקשרות ואני לא מצליח. כי אנחנו לא יודעים מהי צורת הקשר הנכונה, אלא אני רואה שאני לא מצליח, אני רץ לכיוון הזה, הוא מתרחק, אני רץ יותר והוא מתרחק יותר, וכך כל הזמן. למה? כדי שאחליף את צורת המחשבה שלי, שאבקש מהבורא שיעשה זאת, ולא שאגיע בעצמי לתיקון. כל העבודה שלנו זו תפילה, והבורא גומר את העבודה. לכן, אנחנו פשוט צריכים להבין את העניין. הבורא מעביר אותנו דרך כל מיני מכשולים, צרות, בעיות, חוסר הצלחה בכל, רק כדי שנזדקק לו. ואם ה' לא יבנה בית, לא יעזור לך כלום.

3.2.2018

 

שהחברים יגיעו לחיבור

אני רוצה שיתממש רק רצון אחד, שהחברים יגיעו לחיבור ביניהם עד כדי כך שהבורא יתגלה בהם. גילוי הבורא בנברא נקרא "נשמה". את זה אני רוצה, זאת התפילה שלי? נניח שהייתה לי אפשרות לבקש כל דבר, אפילו רק לעצמי, האם בכל זאת הייתי מבקש כך, או לא? אם לא, אז יש לנו תפילה לפני תפילה, איך לגרום לכך שארצה להתפלל עבורם.

4.9.2017

 

תפילה לפני תפילה

תבקש שיהיה לך רצון לבקש עבור החברים, זה נקרא "תפילה לפני תפילה". כי באמת אני לא רוצה להתפלל עבור החברים, אבל יש תפילה לפני כן, "הבורא, תן לי בבקשה רצון שיהיה לי רצון להתפלל עבור החברים".

26.3.2018

 

מבקש עבור החברים

אם אני מבקש עבורם, אני רואה אותם כלא מתוקנים. אם אני רואה אותם כלא מתוקנים, איך זה יכול להיות? אם כך, אני מבקש מהבורא שיהפוך אותי למתוקן כדי שאראה אותם מתוקנים. אבל מה לעשות בינתיים? בינתיים לבקש שהבורא יעזור להם, שיוציא את כולם, שישחרר אותם. אך מה זאת אומרת "ישחרר אותם"? מה זה אומר שאני מבקש כך עבורם? למעשה אני מבקש עבור עצמי. הרי אני הוא הרואה את עצמי באופן שבעיניי הם זקוקים לעזרה. בעיניים שלי הם נמצאים בתוך האגו, וכשאני מבקש עבורם, זה אומר למעשה שאני מבקש שהבורא שיתקן אותי.

תראו מה יוצא לנו כאן, מעגל סגור. נראה לי שהחבר לא מתוקן, אני מבקש עבורו מכל הנשמה. אבל למה אני מבקש עבורו? עליי לבקש שהבורא יתקן אותי כי החבר נמצא במצב מתוקן לחלוטין, זה אני שרואה אותו לא מתוקן. אם כך על מה עליי לבקש, עבורי שאני אתקן כך שאראה אותו מתוקן או עבורו, שהבורא יתקן אותו? אני צריך לבקש עבורו. למה? כי בצורה זו אני נמצא במצב של השפעה. אם אני מבקש עבורי, זוהי בקשה אגואיסטית.

20.10.2018

 

יותר מועיל לבקש עבור החברים

הרבה יותר מועיל לבקש עבור החברים לא באמת משום שבצורה זאת אני מקדם את עצמי כנגד המצב הפנימי שלי. אני מבקש מהבורא עבורם, בעצמי אני לא רוצה, האגו שלי מתנגד לכך, המצב הפנימי שלי מתנגד לכך אבל בכל זאת, אני מבקש מהבורא כנגד זה ובצורה כזאת אני מתקדם אל הרוחניות.

20.10.2018

 

אני תופס את הקבוצה כך ולכן יכול לבקש מהבורא

רק לבקש מהבורא עבור הקבוצה. אתם יכולים להגיד, מה יש כאן לבקש עבור הקבוצה, הבורא בכוונה יוצר בקבוצה כאלה בעיות, הוא מקרין לי סרט. האמת, כל זה לא קיים, הבורא מקרין לי סרט בו קיימת הקבוצה, היא סובלת, יש לה בעיות וכן הלאה. למה צריך את כל זה? כדי שאני אבקש ממנו. והם באמת סובלים? לא יודע. הם בכלל קיימים? לא יודע. אני יודע רק דבר אחד, אני תופס אותם כך ולכן אני יכול לבקש מהבורא. זה ניתן לי כדי שאני אפנה אליו, אבקש ממנו ובצורה כזאת אתקרב אליו. כלומר, הקבוצה קיימת למעשה באופן אגואיסטי, עבורי, היא קיימת בשבילי. הבורא מראה לי אותה בצורה פרטית כדי שאני אבקש ממנו עבור הקבוצה. והמשמעות של כל זה, היא רק ההתקרבות שלי לבורא.

20.10.2018

 

צורת הגילוי

הבורא נסתר ונתן לנו לעבוד בינינו במקומו. מכאן אנחנו יכולים לנחש ולתאר לעצמנו מה זה נקרא "צורת הגילוי", לראות שאנחנו לא מסוגלים להתקרב זה לזה מתוך מה שאנחנו רואים בעולם הזה ולמעלה ממנו, ולבקש מהבורא שיטפל. התוצאה היא שאיננו מגלים את הבורא בצורה גלויה אף פעם, כמו שאפשר לראות בעולם הזה, כי כאן הגילוי אחר לגמרי. הגילוי הרוחני מתבטא בבקשה שלי מהבורא להתגלות, כי בלעדיו אני לא מסוגל לקבוע את הצורה הנכונה.

2.2.2018

 

ההכנה למטה, הבקשה וקבלת הכוח מלמעלה

הפנייה שלנו למעלה צריכה להיות מיוחדת, היא צריכה לכלול את החיסרון הנכון, את החיבור הנכון שלנו, המצב העתידי שאנחנו מתארים לעצמנו עד כמה שאפשר, ואליו אנחנו משתוקקים. כלומר, תפילה שנקראת "מ"ן", מי נוקבין, כוללת גם את המצב הנוכחי וגם את המצב העתידי, עד כמה שאנחנו מסוגלים לתאר אותו. המצב הנוכחי זה המצב בקבוצה, לא לקחת בחשבון אחד אחד, אלא רק קבוצה. והמצב העתידי הוא מה שאנחנו מתכוונים להגיע אליו כקבוצה, מה שנקרא אצלנו ה"הישג", ועד כמה ההישג הזה נכון גם מלמעלה, מצד הבורא. העבודה הזאת, ההכנה למטה, הבקשה וקבלת הכוח מלמעלה היא בעצם מה שנקרא "עבודה ה'", כך אנחנו מתקדמים צעד אחר צעד למימוש, כלומר לדבקות.

20.3.2017

 

פונים לקבוצה, כאשר אנחנו יכולים להגיע להשתוות עם הבורא

התפילה, זו התגובה והפעולה שקיימת בכל נברא, באבן, בעץ, בבהמה או באדם. זו תמיד תמיד תפילה לכוח המחייה, לכוח המחזיק, לכוח המוליד, לבורא, הוא קיים ועל כך אין לנו שאלה. אלה החיים שלנו, על כך אף אחד לא שואל, כך אנחנו פועלים באופן אוטומטי. מה שאנחנו צריכים זה לבנות את המערכת השנייה. המערכת השנייה לא קיימת בעולם שלנו, היא נוצרת מתוך הנקודה שבלב, זו תחילת הנשמה שלנו. אנחנו פונים לקבוצה, כאשר אנחנו יכולים להגיע להשתוות עם הבורא, אחרת הוא לא ישמע ואנחנו גם לא נארגן את עצמנו נכון, ואז אנחנו פונים לבורא. ומהבורא דרך הקבוצה, דרך ההשתוות איתה, אנחנו מקבלים את התגובה. אבל אנחנו לא מקבלים בחזרה תגובה לנשמה, אנחנו נמצאים בנשמה. אני מעביר את עצמי כביכול לקבוצה בכך שאני כבר נמצא, נכלל בקבוצה, שם אני מקבל, זה ההבדל. ודאי שההבדל הוא בהעלאת מ"ן ובקבלת מ"ד. אני מקבל את זה כבר בחיבור עם אחרים, בכלי המשותף, לא בכלי הכללי כבהמה. זה מה שאנחנו בונים יחד.

20.3.2017

 

מגלים שאיננו מסוגלים, ואז עלינו לבקש

יש לנו שני כוחות, כוח הפירוד וכוח החיבור, זה כנגד זה. הם הופכים להיות אצלנו כשני קוים שמהם אנחנו מרכיבים את הקו האמצעי. זאת אומרת, עמלק שרוצה להפריד בין כולם, ומרדכי שרוצה לחבר את כולם, כוח הקבלה וכוח ההשפעה, כך עובדים. הבעיה היא שאנחנו חושבים שאנחנו עושים זאת. אנחנו לא עושים כלום, אנחנו רק מגלים שאיננו מסוגלים לעשות זאת, ואז עלינו לבקש. אז יש לנו כאן שתי בעיות, האחת לנסות להתחבר, להרגיש שלא מסוגלים, והשנייה לבקש את כוח החיבור, לקבל אותו ולממש אותו בתוכנו. עד גמר התיקון אלה אותם השלבים.

2.3.2018

 

הגלאי שלנו הוא הקבוצה

תתארו לעצמכם שהקבוצה היא כל המציאות, היא כל העולם. כמו שאני רואה דרך המשקפיים שלי את המציאות, אז הקבוצה היא המשקפיים שלי, אני רואה הכול דרכה. ועליי לראות בה את כל המצבים המתקדמים שלי, הם כולם בתוך הקבוצה, אין "אני" אלא קבוצה, להחליף "אני" ל"אנחנו". אם נעשה זאת כך, כל אחד בעשירייה שלו, אין שום בעיה, העיקר להחליף את הפוקוס הפסיכולוגי. בשינוי הפוקוס אנחנו מתחילים להתקשר מיד לכוח העליון. ואז אם כל התפילות, הבקשות, הפניות, נעשות דרך הקבוצה לבורא, אז יש גם ערבות, חיבור, ברית, עזרה הדדית, הכול כלפיו, ויש לנו קשר איתו. כי הבורא הוא כמו Wi-Fi טוב, נמצא בכל מקום, אבל אנחנו לא מפעילים את הגלאי שלנו שהוא הקבוצה. יש שלב אחד, על כולנו "לקפוץ" לחיבור כמה שאפשר, וזה לא חשוב אם אתה קטן או גדול, אתה עומד לפני אותה הדילמה, אותו המעשה, אותה הפעולה, אותו המקרה, להכניס את עצמך לחברה ולבקש עבורה.

8.9.2017

 

לקבוע עימו קשר בקבוצה

יש כוח עליון, מתחתיו הקבוצה ולמטה האדם. אין לך שום סיכוי לעבוד עם הכוח העליון, לקבל משהו או להשפיע אליו, אלא רק דרך הקבוצה. הקבוצה נקראת "אדם", זו כל המערכת. כלומר, גם העשירייה וגם האנושות כולה, זה קבוצה. לכן אם אתה מתייחס לבורא לבד, אתה כביכול רוצה לעקוף את העניין הזה, אתה טועה. יש לך יחס לבורא, אבל כך זה נראה למתחיל, לא יהיה שום דבר. אם אתה באמת רוצה לקבוע עימו קשר, אתה חייב לקבוע את הקבוצה ואת היחס לקבוצה ובקבוצה אתה מגלה את הבורא. אף פעם לא תרגיש שטח עליון יותר מהקבוצה. הבורא נמצא בתוך הקבוצה. כלומר, גם הקבוצה היא מרכיב קבוע אבל נעלם, וגם הבורא הוא מרכיב קבוע אבל נעלם ואתה מגלה אותם. הקבוצה היא כביכול הדגמה פיזית, כביכול הקבוצה והחברים, אבל ברגע שאתה מגלה את הקבוצה, הכוונה למקום הרוחני, לאיכות הרוחנית, אתה מגלה גם את הבורא בתוכה, לא יכול להיות אחד ללא השני.

29.6.2018

 

מבקשים דרך הקבוצה

החיבור בינינו הוא כדי שבסופו של דבר התוצאה תהיה נחת רוח לבורא. אפילו אם החיבור בינינו מורגש בינתיים כאגו שלנו, ועשיית נחת רוח לבורא כשכר, שזה טוב, שנרוויח מזה, זה לא חשוב. החיבור שאנחנו מבקשים בדרגה שלנו, זה כבר בניית הכלי הרוחני, בניית השכינה. זה מה שאנחנו צריכים, לבנות מקום שבו בפעם הראשונה נרגיש שאפשר להתחבר כך שבחיבור הבורא נִגלה מיד.

8.9.2017

 

קו פתוח, לפנות לבורא דרך הקבוצה

אם עלינו לפנות לבורא כדי שיהיה לנו קו פתוח אליו קבוע, אנחנו יכולים לעשות זאת דרך הקבוצה. איך אנחנו מתפללים לקבוצה ודרך הקבוצה לבורא? בסך הכול אין יותר מלבד "ישראל, אורייתא, קב"ה, חד הוא". תחתון, עליון ועלי עליון.

אינני יכול להגיע לבורא בתפילה שלי, כי התפילה שלי היא מתוך הרצון לקבל. כשהתפילה עוברת דרך הקבוצה, היא מקבלת כבר צורה של רצון להשפיע ואז היא נקראת "מ"ן". אינני יכול לבקש השפעה, אני לא מסוגל, לא אצליח. כשהבקשה עוברת דרך הקבוצה, אז התפילה שלי מקבלת צורת השפעה, ואז היא יכולה להגיע לבורא.

1.12.2017

 

שני שלבים בתפילה: חיבור והשפעה לבורא

להתפלל זו עבודה שבלב. זה לא נקרא "הרגשה שבלב" אלא "עבודה שבלב", כי יש מה שמתרחש בלב ללא מאמץ, ללא עבודה מכוונת שלנו להגיע לתוצאה, כך זה מתעורר בלב, ויש תהליך שאנחנו עוברים ורוצים להגיע לכך שהלב שלנו ירצה לקבל צורה חדשה. לכן "עבודה שבלב" שהיא תפילה כוללת כמה שלבים. השלב הראשון יכול להיות פנייה מלאכותית שחייבת להיות כולה לכיוון השפעה, וכיוון ההשפעה הוא שאני מתפלל ומבקש עבור החברים. לא יכול להיות אחרת, אלא רק מתוך החיבור בינינו, אנחנו יכולים להגיע להשפיע לבורא. לכן, ברור שהתפילה שלנו צריכה להיות רק לחיבור ומתוכו אנחנו פונים לבורא ומשפיעים לו. בתפילה יש לנו שני שלבים, השלב הראשון, חיבור, השלב השני, השפעה לבורא, שכתוצאה ממנה ישנה דבקות. כך אנחנו רוצים לבצע את הפנייה שלנו שנקראת "תפילה", "ישראל, אורייתא, קב"ה, חד הוא".

7.6.2017

 

חיסרון לחיבור הוא חיסרון לגילוי הבורא

הכול מושג רק בכוח התפילה, כי אין מהיכן לקבל את העזרה, ההבנה, השינוי, רק מלמעלה, מהאור. ואנחנו מגיעים לאור במידה שבה אנחנו מגלים את החיסרון לחיבור במרכז הקבוצה.

בינתיים נראה לנו שאנחנו רוצים להתחבר, אבל זה לא באמת נכון. עלינו להבין שחיסרון לחיבור הוא חיסרון לגילוי הבורא, כי צורת החיבור שאנחנו רוצים לגלות בינינו זו צורת הבורא. מהי צורת החיבור בינינו? הויה. אנחנו משיגים הוי"ה בכל מיני פרטים, והמילויים שלה נקראים "גילוי הבורא לנברא" זה מתרחש בתוך צורות החיבור, אופני החיבור, שאנחנו משיגים בחברה.

21.3.2017

 

הכול מושג בכוח התפילה

כל עבודתו של האדם נקראת - יגיעה שסופה צריכה להסתיים בתפילה. ביגיעתו לתפילה, האדם מרכז את גדלות הבורא שרכש, את שפלות עצמו, והכנעתו כלפי הקבוצה. כל אלו מתחברים בסך הכול לתפילה, כמו שכתוב, "הכול מושג אך ורק בכוח התפילה". אך הצורך להגיע לבקשה הנכונה, אינו נמצא באדם בצורה ברורה, לכן צריכים מאמצים גדולים של כל הקבוצה, כדי לשכנע זה את זה. שמלמעלה למטה משתלשלים אורות וכלים בהתאם לכבדות שלהם בעולם אין סוף ובאים עד העולם שלנו, אך מהעולם שלנו ומעלה, זה רק בכוח הבקשה, התפילה, וגילוי החיסרון למדרגה הבאה הנמצאת לפני האדם, בעלייתו בסולם.

28.11.2017

 

חיסרון לתפילה בחברה

אינני חושב שיהיה לאדם חיסרון לתפילה אלא אם כן הסביבה עוזרת לו. כמעט ולא ייתכן שיתעורר באדם רצון להעלות את הבורא, לרומם אותו, כי זה נגד טבע האדם, אולם זה בעצם הסיכום של כל המצוות, כל התיקונים. זה לא יכול להיות אלא רק על ידי "איש את רעהו יעזרו", שכולם מסכימים עם זה ופועלים לכיוון הזה, אז זה קורה.

8.1.2017

 

התפילה לבורא עבור החברים

התפילה צריכה להיות מורכבת מכמה נתונים, עד כמה שקודם כל ובסופו של דבר, כל הרצון שלי מכוון לעשיית נחת רוח לבורא. וכדי לעשות זאת, עליי להיות מנותק מעצמי. לכן אני צריך לכוון לעשות נחת רוח לחברים, כי זה ברור יותר מאשר לבורא, זה יותר מוחשי, יותר מעשי. לעשות להם נחת רוח אני גם לא מסוגל, לכן אני פונה לבורא שיעשה להם. זאת אומרת התפילה שלי לבורא היא עבור החברים, כי אם הם יתוקנו זה יגרום לו נחת רוח. זאת בסופו של דבר כל התפילה.

17.5.2017

 

הבורא, הקבוצה ואני

אני לא יכול להתפלל סתם כך לאוויר שלכולם יהיה טוב. זו לא תפילה, זה מה שהאנושות ניסתה במשך מאות ואלפי שנים. אני חייב קבוצה שאליה אני מרגיש קשר, צורך, רק בצורה כזאת אני מתקן את עצמי. מצד אחד הבורא, מצד שני אני, ובינינו הקבוצה. אני מבקש עבורם, ובהתאם לכך הבורא מבצע עליהם את הניתוחים שלו, ואני מקבל את ההשלכות מתוך העבודה שלו. בצורה כזאת אנחנו עובדים ביחד.

24.3.2017

 

להרבות בבקשות דרך הקבוצה

תפילה, רק תפילה לבורא. ואפילו אם אני לא מקבל שום תגובה נכונה, עליי להאמין למעלה מהדעת שהבורא עומד לעזור לי ורק הוא. כך על ידי זה שמרבה בתפילה לאט לאט מתקן את עצמו. למה? כי אין דבר כזה שמתוך האדם מגיעה תפילה דרך הקבוצה בצורה שלמה או חלקית, לא חשוב איזו, והיא לא מעוררת תגובה מלמעלה, כי אנחנו נמצאים במערכת סגורה. לא יכול להיות שאדם עושה משהו כמו שכתוב "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו ממעלה", וגם להיפך. לכן, אנחנו צריכים פשוט להרבות בבקשות יותר ויותר ושהן יתקבצו כמה שיותר מתוך הקבוצה.

16.1.2018

 

אני, חברה, בורא

בין כל הפניות שלנו לבורא אין משהו שנמצא בניגוד זה לזה. בין אם זה חיסרון, או הודיה, או בקשה לבצע פעולה, לעשות, להבין, כי כל אלה צריכים להיות מכוונים על מנת להשפיע, לאותו הכיוון. ולכן, לא חשוב אם אני מבקש חיסרון לזה, או שאני מבקש לעזור, לפעול בכיוון זה, להבין משהו, או שאני עושה זאת כלפי החברה, או כלפי הלימוד, זה בכל זאת חיבור. אני, חברה, בורא, לכיוונו. לכן, אני לא רואה שום פעולה שנמצאת בניגוד ליתר הפעולות, שמפריעה. אין פעולות שמכוונות נכון ומפריעות זו לזו, כי הכיוון שלהן, הכוונה שלהן היא אחת.

6.10.2017

 

להפוך את המתח שאנחנו יוצרים בהשתדלות לחיבור, לתפילה

אם נתאסף יחד, אז נראה שלא נוכל להתחבר, כי כל אחד מאיתנו דוחה את האחרים. אם אנחנו משתדלים, צריכה להיות כאן השתדלות, ואנחנו חושבים שאנחנו מסוגלים, אבל איננו מסוגלים, אבל למרות שאיננו מסוגלים אנחנו משתדלים, אז את המתח שאנחנו יוצרים בהשתדלות, עלינו להפוך לתפילה שהבורא יעזור, ואז המאור המחזיר למוטב, האור מקיף עוזר לנו ומחבר אותנו. ואז בתוך הקשר בינינו אנחנו מתחילים להרגיש שאכן קיים כוח ההשפעה, כוח החיבור, כוח האהבה, שלא נמצא בעולם שלנו.

2.3.2018

 

לדבקות בבורא

"סוף מעשה במחשבה תחילה". מהו סוף מעשה? אף שהמעשה לא מגיע ללב, עליי לבנות נוסחה כמו שצריך, איך אני כותב את הבקשה, כשהמטרה הסופית שלי היא להגיע לדבקות עם הבורא. אני מגיע לדבקות בבורא בתנאי שאהיה מחובר עם הקבוצה כאחד וכולנו נשפיע לבורא, אז כולנו נגיע לדבקות עימו, כל הקבוצה ואני בתוכה. כדי להגיע לדבקות נלך עוד צעד אחורה, צריך שהקבוצה תהיה מתוקנת בהשפעה, אז אני מבקש מהבורא שיחבר את החברים לרצון אחד, להשפיע לו כדי להגיע לדבקות בו, ובכך לעשות לו נחת רוח. זה הכול. תמיד צריכים להתחיל מהסוף ואז לא נטעה.

5.5.2017

 

הצלחה בבקשה לעליון

המערכת קיימת כמערכת אחת והיא לא משתנה, החל מד' בחינות דאור ישר ועד עולמנו. כל זה קיים בסך הכול כלפי הנברא המשיג את מה שקורה. ולכן אנחנו לא צריכים לבקש שום דבר, רק תיקון של עצמנו. עד כמה שנשתדל, נשתכלל בכלי הקליטה שלנו, כך נרגיש זאת.

מפני שאנחנו אף פעם לא יכולים לראות ולתאר נכון את העליון, אז עלינו להבין שהמערכת ירדה כל כך הרבה מדרגות בכוונה בשדרוג שלה יותר ויותר, דווקא כדי שתהיה לנו אפשרות ללמוד איך להידבק בה. איך לשמור על חוק השתוות הצורה של התחתון כלפי העליון. לכן, העיקר זו העבודה הפרקטית בינינו, להשתכלל יום יום יותר ויותר ולהוסיף בנטייה לחיבור. וכמו ילדים קטנים, להשתדל להרכיב בינינו דימוי של המערכת העליונה.

מתוך העבודה הזו, נתחיל להרגיש אם אנחנו מבינים או לא, מצליחים להתחבר או לא, וכתוצאה מכך נעלה מ"ן. נבקש ממנו מתוך המעשים, ההשתדלות, החסרונות שלנו, מחוסר ההצלחה שלנו להתחבר נכון, ונשמח שאיננו יכולים להתחבר, ויכולים לפנות ולבקש מהבורא. כי המטרה היא לא שנצליח בעצמנו, אלא המטרה היא שנצליח לבקש. וכך נתקדם יום יום.

עלינו להסתכל על ההצלחה שלנו כהצלחה בבקשה לעליון והצלחה שכולנו בפה אחד פונים אליו בחיסרון משותף, מבינים, מרגישים זה את זה. ברגע שאנחנו נכללים יחד במרכז העשירייה, ברגע זה אנחנו גם נכנסים למגע עם העליון שנמצא באותו מרכז. אם אנחנו מצליחים להתחבר, אז אנחנו באמת מגלים את נקודת המגע עימו.

לפי חוק השתוות הצורה, כולנו מגיעים למידת ההשפעה הנדרשת מאיתנו, הצורך הנדרש להשפעה, ואז פונים אליו. אנחנו משתוקקים לחיבור, אנחנו לא יכולים להגיע לזה, אבל את הצורך בחיבור אנחנו משיגים סוף סוף, ואת זה אנחנו מבקשים. כשמגיעים לצורך בחיבור, לבקש חיבור כדי להשפיע נחת רוח לבורא, בכך אנחנו מייצבים את המ"ן שלנו. אין יותר מזה, בזה כל העבודה.

12.1.2017

 

תפילה עבור החיבור

אם אנחנו מדברים על קבוצה, אנחנו מדברים רק על תפילה אחת, עבור החיבור. מכיוון שאם אנו מתפללים עבור החיבור, אנו מרפאים את כל יתר החסרונות שיכולים להיות בינינו ובתוך כל אחד ואחד. שום חיסרון, בעיה, מחלה, מקרה רע, אינם נובעים אלא מחוסר החיבור בינינו בלבד. לכן התפילה עבור החיבור בינינו, היא מרפאה את כל הבעיות והחסרונות, אפילו הגשמיות.

23.11.2018

 

הבורא עונה אם אתה דורש חיבור

הבורא עונה רק לדבר אחד, אם אתה דורש חיבור, אם אתה רוצה לתקן את מערכת אדם הראשון שנשברה במיוחד בשבילך, כדי שתתקן, בקשה כזו הבורא מוכן לשמוע ולבצע את התיקונים. אבל אם אתה לא מבקש תיקון של מערכת אדם הראשון, לחבר את כל החלקים האלה יחד, הוא לא שומע. כי הוא הכוח הפנימי שבתוך המערכת הזאת ורק לבקשה כזו הוא מגיב, לא לשום דבר אחר. הוא לא יכול אחרת, פשוט לא נמצא, כי מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה, כל הבריאה היא מערכת כללית מתוקנת, מחוברת, אחידה. כלפיך היא נשברה כדי שתרצה לתקן אותה, לכן את זה הבורא שומע.

15.12.2017

 

עבודה ה'

תפילה שנקראת "מ"ן", מי נוקבין, כוללת גם את המצב הנוכחי וגם את המצב העתידי, עד כמה שאנחנו מסוגלים לתאר אותו. המצב הנוכחי זה המצב שיש לנו בקבוצה, הכוונה לא לקחת בחשבון כל אחד בנפרד, אלא רק קבוצה. והמצב העתידי זה למה אנחנו מתכוונים להגיע כקבוצה, מה שנקרא אצלנו "ההישג", ועד כמה ההישג הזה נמצא נכון גם מלמעלה, מצד הבורא. העבודה הזאת, ההכנה למטה, הבקשה וקבלת הכוח מלמעלה היא בעצם מה שנקרא "עבודה ה'", ובעבודה הזו אנחנו כבר מתקדמים צעד אחר צעד למימוש, כלומר לדבקות.

20.3.2017

 

מבקש חיבור בקבוצה

תפילה היא התגברות מיוחדת מאוד, התארגנות מיוחדת מאוד בין כמה בני אדם. זה לא אדם אחד, אם אנחנו רוצים באמת לארגן את מבנה הנשמה. אם אני רוצה לעבוד על חשיבות וגדלות הבורא, אני צריך לעבוד על הגדלות והחשיבות שזה כוח ההשפעה, ואיפה אני יכול להדגים שאני רוצה את הכוח הזה, שאני נמשך אליו? רק אם אני מנסה להדגים את הנטייה שלי בקבוצה כלפי החברים, להראות שאני רוצה להשפיע להם, לעזור להם, לתמוך בהם, להיות כערב להם. אם אני משתדל לעשות זאת בכל כוחי ולא מסוגל, אז אני פונה לבורא ומבקש שייתן לי אפשרות לגרום לחיבור של הקבוצה. אז אני לא מתפלל עבור עצמי, אלא אני מתפלל עבור הקבוצה. לכן מובן מכאן שאמנם התפילה יוצאת ממני אבל היא עבורם. וכך האדם שמתפלל הוא דווקא זה שמשיג את כוח ההשפעה ויכול כבר להמשיך ולממש אותו בתוך העשירייה, בתוך הקבוצה. אנחנו צריכים כל הזמן לנסות לבצע, כמו עם שק על הגב וכשלא יכולים, צועקים. זאת תפילה.

2.3.2018

 

אין ברירה צריכים חיבור

פעולת החיבור היא תמיד הפעולה היחידה שעלינו לעשות כדי לשקם את נשמת אדם הראשון. אנחנו צריכים רק להתחבר, רק לשם כך אני צריך לפעול. לבקש מהמאור המחזיר למוטב, כי הוא לא יעשה את זה עד שאבקש. אני חייב לבקש. בבקשה שלי יכול להיות שאתרשם מחברים ואבקש מהאור והאור יחבר, או יכול להיות שאני אגיע למשברים ואחטוף מכות, ואז אבין מתוך החיים הגשמיים ולא מתוך הנטייה הרוחנית, שזה לא בסדר, שאין ברירה, וצריכים לבקש חיבור.

30.6.2017

 

כל הזמן נמצאים לקראת החיבור

צריכים לבחור את המצבים שבהם מתקדמים לחיבור, לתפילה, ממש להחליף זה את זה נניח אחד בנפילה אני בעלייה, אחר בירידה וכן הלאה. איך יחד אנחנו כל הזמן פועלים לקראת חיבור, מי שנופל מוסיף עביות, כל האחרים מוסיפים זכות, וכך מתקדמים.

20.3.2017

 

רק חיסרון לפנות לבורא

העיקר זו הנקודה שבה צריך להשקיע מאמצים, והיא נמצאת בחיבור בינינו. ומתוך החיבור בינינו, בחיבור עם הבורא, לגלות בזה חסרונות ולהעלות אותם כתפילה. בסופו של דבר אנחנו צריכים לגלות חיסרון לבקשה, חיסרון לתפילה. רק חיסרון לפנות לבורא. זה מה שחסר.

6.11.2017

 

לקנות את צורת הבורא

את החיבור בינינו אנחנו משיגים על ידי תפילה, בקשה, התקרבות לבורא. כשמבקשים אותו להיות כעד בינינו, ככוח מחבר. ובמידה שאנחנו מוכנים לרכוש את הכוח הזה שהוא יהיה בנו, אנחנו דבוקים זה בזה וכך אנחנו חוזרים לתיקון. ובאמת, גם הקלקול וגם התיקון קיימים בדמיון שלנו, וזה לא באמת קורה, אלא אך ורק כדי שתהיה לנו אפשרות "לקנות" את צורת הבורא.

23.8.2017

 

חסרונות נוספים בתפילה

מתוך הרצון שלכם להיכנס ליתר חיבור וחוסר היכולת לעשות משהו ביניכם, מתוך מאמץ, כמו של תינוק שרוצה ולא מסוגל, צריך להתפרץ בתפילה לבורא ולבקש ממנו לראות חסרונות נוספים בחיבור ביניכם, וחסרונות נוספים בתפילה, ולקבל ממנו מענה לתפילה, כוח. כוח לראות את המצב שצריכים לתקן ולתקן אותו, ואז העבודה שבאמצעותה אתם מגלים את המצב הזה בנוסף לעבודה הרגילה, נקראת "יגיעה". כך לעשות.

6.12.2017

 

איך להגיב נכון

אנחנו עושים המון פעולות שכביכול אין בהן שום צורך. בסופו של דבר הן מביאות אותנו, אבל בדרך ארוכה מאוד לאותו הסיכום, שחייבים רק לפנות לבורא. אם אנחנו לא עושים זאת ומחפשים כל מיני תחבולות ואמצעים אחרים, אז אין ברירה, מוסיפים עלינו הכבדה מלמעלה כל יום יותר, בכל מיני אופנים, עד שהאדם צועק "הצילו". ואז הקבוצה מתחילה להתפלל במקום האדם ולבקש. זה נקרא שאם הוא לא מסוגל, הם מוציאים אותו ובצורה כזאת הוא משפיע עליהם, מחייב אותם לתפילה. הכול כלפי התפילה. שיהיה ברור לנו בתוך הלב, הלב מבין שכל מה שאנחנו מקבלים מהבורא מיד יש לנו תגובה אליו, וכך עובדים כל הזמן "אני לדודי ודודי לי", אין באמצע שום דבר.

29.6.2018

 

מכוון נכון בחברה

אנחנו רואים שעלינו לפנות רק לבורא ולא לכוחות של האדם עצמו, רק החברה יכולה להחזיקאת האדם ולתת לו את ההכוונה הזאת. אנחנו צריכים זיכרון חיצון, עוד כוח חיצון וזו החברה, בצורה כזאת אני יכול להיות בטוח שאהיה מכוון נכון. כי אנחנו נמצאים בעליות, ירידות, אנחנו מבולבלים, אנחנו לא מסוגלים להיות לבד. החברה זו המערכת שאני בונה לעצמי כדי לשמור כל הזמן על הכיוון הנכון, בלי החברה אין לי סיכוי. עוזבים אותי ואני מתפזר לכל הרוחות, אני לא יודע מתי הבורא יזכיר לי על כך שאני נמצא בכלל במשהו ומה קורה לי, עד כדי כך, אין כיוון. כיוון יכול להיות רק על ידי המערכת, זאת החברה הקטנה שיכולה להחזיק אותי, ואז הבורא בהתאם לכמה שאני קשור לחברה, נותן לי תרגילים למיניהם ואם אני קשור לחברה בצורה טובה והחברה חזקה, אני מקבל תרגילים קשים, אבל הם מקדמים אותי בצורה משמעותית.

1.12.2017

 

מהקשר בינינו לפנות לבורא

עלינו להתקשר בינינו ומתוך הקשר לפנות לבורא, כדי שנגלה בקשר גם את הנכונות וגם את חוסר היכולת להתקשר, ואז נפנה לבורא שיעזור לנו להיות בקשר בינינו. למה? כדי שנהיה בקשר בינינו והוא יוכל להתגלות בנו. בינתיים אנחנו פונים למאור המחזיר למוטב ואחר כך לבורא עצמו, לאור עצמו שימלא אותנו כאור פנימי.

6.11.2017

 

לתלות בבורא את ההצלחה שלנו

כשאנחנו מבקשים מהבורא שיחבר בינינו, אנו עושים מאמצים בכוחות עצמנו. בהתחלה אנחנו חושבים שאנחנו מסוגלים, אחר כך אנחנו מאוכזבים מחוסר היכולת שלנו להתקרב זה לזה. זה לוקח שנים רבות גם כדי להתאכזב ועוד יותר כדי לפנות לבורא, כי זה ממש נגד הטבע שלנו. כך בסופו של דבר מתחילים לפנות, לתלות בבורא את ההצלחה שלנו.

לכן כתוב "ראיתי בני עלייה והם מועטים", מפני שאותה הנקודה שדוחפת אותנו קדימה להכיר את הבורא, לא מתעוררת בהרבה אנשים, אלא במעטים, גברים ונשים. ורק מהם הבורא מצפה שתתעורר אותה הנקודה, הוא מעורר אותה אישית בכל אחד ואחד, מביא אותם למקום הנכון. הוא אומר, קחו בידיכם את הגורל ותתחברו, אבל החיבור לא מצליח, עד שאנחנו מתאכזבים מכוחותינו ולומדים איך לפנות אליו. אז אם הבורא מלמד אותנו איך לפנות אליו, זאת אומרת, איך להשיג חיסרון נכון לחיבור נכון, אז זה קורה ואנחנו מתקדמים.

4.5.2018

 

חיבור הלבבות

בחיבור בינינו, בחיבור הרצונות, ההשתוקקויות, הנקודות שבלב מה שנקרא, כשאנחנו מבטלים את עצמנו אחד כלפי השני, ומחברים את עצמנו זה לזה, בכך אנחנו מארגנים את עצמנו כדי לגלות חיסרון להשפעה. כי לכל אחד יש חיסרון קטן, ואם אנחנו מתחברים יחד את החסרונות, וכל אחד יכול לקבל את החיסרון הזה מהאחרים, אז לכל אחד יהיה חיסרון גדול פי עשר. במקום הנקודה שבלב שלו יהיה לו אוסף של כל הנקודות, זה נקרא "חיבור הלבבות".

12.5.2017

להתפלל בעד חברו

האדם יש לו להתפלל תמיד בעד חברו, שלעצמו אין יכול לפעול כל כך, שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. אבל על חברו הוא נענה מהרה, וכל אחד יש לו להתפלל בעד חברו, ונמצא זה פועל לזה חפצו וזה לזה, עד שכולם נענים. וזהו שאמרו ישראל ערבים זה לזה פירוש עריבין, לשון מתיקות, מפני שממתיקין זה לזה בתפלתם שמתפללין, כל אחד בעד חברו, ועל ידי זה הם נענים.

(נועם אלימלך, "ליקוטי שושנה")

 



להתפלל תמיד בעד חברו

אין האדם יכול לבקש עבור עצמו, כך בקשתו לא מתקבלת. לכן כל העולם, במשך כל ההיסטוריה, פונה לכוח עליון כלשהו ורוצה לקבל עזרה, תמיכה, בריאות, כסף, הצלחה, אך זה לא מגיע למערכת העליונה. האדם עבור עצמו אינו יכול לפעול. על כך כתוב כי "אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים". אבל כאשר הוא מבקש עבור חברו, וחברו מבקש עליו, הוא נענה במהרה, וכך מצליחים.

28.7.2017

 

חוש שנקרא חיבור

החברים הם הכלי אשר דרכו אתה פונה לבורא. פשוט מאוד. כפי שחסרה לי עין לראות משהו, אז אני צריך חוש שנקרא "ראייה". אין לי אוזן לשמוע, אני צריך חוש כזה שנקרא "שמיעה". כיצד אני מסדר את היחס שלי לבורא? אני זקוק לחוש הנקרא "חיבור", עשר ספירות. אותו אני משיג על ידי חיבור בקבוצה.

30.3.2018

 

 

כל אחד מתפלל עבור החבר ואז כולם ניצלים

חסרה לנו הרגשת הכלי המשותף, שקיימת כאן בכל זאת רשת של חיבור. כשהחיבור הזה לא פועל עליי, אני מרגיש שאני מנותק, שאני פתאום כאן ולא שייך למשהו או שבכלל שכחתי על הקשר. אבל החיבור פועל על החברים שלי והם מצילים אותי מכיוון ש"אין אסיר מציל את עצמו". על ידי כך שהחברים מצילים כל אחד ואחד, האדם הופך להיות ה"שפיץ", הוא הופך להיות המלכות והם ט' ראשונות. בכך שהוא מוסיף חיסרון למאמצים שלהם, נוצר כלי פנייה לבורא. מה זה נקרא שהם זורקים לו חבל ומוציאים אותו מהנהר? הם פונים לבורא. הוא לא מסוגל בעצמו לפנות והם פונים עבורו. כל אחד מתפלל עבור החבר ואז כולם ניצלים.

21.3.2018

 

 

החברים יצילו בזה שהם יפנו לבורא

אתה נמצא על רפסודה והיא מתקדמת למפל. עוד רגע היא נופלת ורק החברים יצילואותך בכך שיפנו לבורא. זה נקרא שהם זורקים לך חבל. הם מחדשים את הקשר שלהם אתך ועם הבורא ומתפללים עבורך מכיוון שאתה לא יכול להציל את עצמך, רק הם יכולים להציל אותך. אז אתה מביא את נקודת המלכות השבורה, הלב השבור, הם מביאים את ט' הראשונות, שבהן יש להם קשר עם הבורא, וכך הם מצילים אותך.

21.3.2018

 

 

איך אני יכול לדחוף את האחרים לתיקון

במערכת האינטגראלית אף אחד לא עובד עבור עצמו אלא עבור האחרים. אחד מסובב את הגלגלים האחרים ואת הגלגל שלו האחרים מסובבים. זהו החוק של המערכת האינטגראלית, כולם תלויים בי ואני תלוי בכל השאר, ולא בעצמי. לכן אין לי מה להצטער על בעיות העבר, האם עשיתי משהו נכון או לא נכון. הכול נעשה על ידי המערכת, על ידי הבורא. אני בעצמי מעולם לא עשיתי דבר, לא טוב ולא רע. מעכשיו עליי להתחיל לעשות טוב ולחשוב כיצד אני יכול לדחוף את האחרים לתיקון.

24.3.2018

 

 

החיסרון המושלם

החיסרון המושלם הוא שאני מבקש עבור החברים שהבורא יחבר אותם למערכת אחת אידיאלית. אני מבקש שיתקן אותם לגמרי, יתגלה בהם וייהנה מכך שהוא מתגלה בהם. זהו החיסרון האידיאלי. הוא אף פעם לא מגיע באופן כזה מתוך הכלים השבורים. תתארו לעצמכם איזה כלי שבור צריך להיות כדי שהאדם יוכל להרכיב ממנו כזה חיסרון.

5.1.2018

 

 

להעלות חיסרון לחיבור

ראשית עליי להעלות חיסרון לחיבור, אני רוצה שכולנו נתחבר. לאחר מכן אני מרגיש את החסרונות שישנם בחברים, מחבר אותם יחד ומעלה אותם לבורא. זה נקרא "מתפלל עבור החברים".

3.1.2018

 

 

החיסרון עולה למעלה ומצטבר

אם אני מבקש שהחברים יהיו בהשפעה, ודאי שהחיסרון הזה עולה למעלה ומצטרף ליתר החסרונות שאנו מעלים, כל אחד עבור האחרים. רק תפילה כזאת יכולה להתקיים. לא אדם עבור עצמו אלא כל אחד עבור האחרים. ואז, כמו שכתוב "פרוטה ופרוטה מצטברת לחשבון גדול", כאשר החסרונות הללו מצטברים לחשבון גדול, מגיעה עניית התפילה.

26.12.2017

 

 

שייתן לכל אחד ואחד רצון

בבקשה שלנו אנו מקדימים את מה שהאור מוריד לפי הסדר שנקבע בראשית הבריאה. בסופו של דבר, עליי לחייב את החבר לא לחשוב על עצמו אלא על הקבוצה. אז מה, אני צריך לנדנד לו כל היום? מה לעשות? הדרך היא תפילה בלבד. אני "מנדנד" לבורא כל הזמן כי לבורא זה מותר, ואפשרי וזה עושה לו נחת רוח, שאני מתפלל עבור חברי. כך זה לא קשה, זה אפשרי. אדם יכול לעזור לעצמו רק בכך שיפסיק לחשוב על עצמו ויחשוב על העשירייה, על הנשמה. הוא ישתדל, על ידי הקבוצה, לפנות לבורא ויבקש ממנו לדאוג עבור החברים, שיטפל בהם, שייתן לכל אחד ואחד רצון, חשק, נטייה, רגישות שיחשבו כולם על החיבור במרכז הקבוצה, על הערבות למעשה.

25.7.2018

 

 

שהבורא יעשה את ההלחמה

בכל מאמץ שאתה יכול לעשות בבניית הקשר שלך עם האחרים, מיד תעלה לתפילה. קח את הבורא כשותף. יש לך שני דברים שאתה רוצה להלחים, אתה מקרב ביניהם. עליך לתת כאן חום שילחים אותם. כך אתה מקרב את עצמך לחברים, לקבוצה, ככל האפשר ומבקש מהמאור המחזיר למוטב, מהבורא, שיעשה את ההלחמה. אינך יכול לעשות זאת לבד אלא רק בצורה זו. אתה מקרב כמה שאפשר, אבל את המגע האמיתי הוא עושה.

2.3.2018

 

 

לבקש בורא עבור החבר

אתם לא יודעים מה זה לבקש בורא עבור החבר. זה מושלם, אתם מיד עולים להיות שותפים של הבורא. אתם נכללים יחד איתו באותה הפעולה כי החיסרון שלכם נמצא שם. "כל המתפלל עבור חברו נענה תחילה".

5.5.2017

 

 

אסור ליחיד לצאת מהכלל, ולבקש על עצמו, אפילו לעשות נחת רוח ליוצרו, זולת על הכלל כולו. כי היוצא מהכלל לבקש על נפשו בפרט, אינו בונה, אלא אדרבה, גורם חורבן לנפשו, כמ''ש, "כל המתגאה", כי לא יצוייר לך יוצא מהכלל, בלא לבוש גאות, ואוי לו שגורם חורבן לנפשו. וגם בזמן עבודה כשהאדם מתפלל ביחידות, על כורחו יוצא מהכלל ומחריב לנפשו. שלא היה התעוררות, לכל פרט מבני ישראל, לדרוש שום דבר ביחידות, כי לכל פרט לא היה חסר כלום, מחמת שלא הרגישו בעצמם, לאני בפני עצמם, וזה כוחם לצאת ממצרים ביד רמה. וצריך כל אדם להיאסף בכל כוחו, בכלל ישראל, בכל פניות לה' בתפילה ועבודה, ויכלול את עצמו בשורש כל ישראל.

(בעל הסולם, פרי חכם על התורה "לא עת היאסף המקנה")

 

 

לעלות למעלה מהרצון לקבל

אם אני חושב על עצמי, דואג לעצמי, או כל שכן מתפלל על עצמי, זה נקרא שאני נמצא ב"מצרים". האגו שלי, הרצון לקבל שלי, שנקרא "פרעה", שולט עליי ואינני יכול לברוח. אני מרגיש שאני עושה מאמצים אך לא מסוגל לעלות למעלה מהרצון לקבל שלי ואני דואג אך רק לעצמי. זאת שליטת ה"פרעה". ניתן לגלות את השליטה, רק במידה שרוצים להתעלות מעליה. אז מתחילים לצעוק, לבקש ולעבוד בקבוצה בכל מיני דרכים. העיקר הוא הניסיון להתעלות.

23.2.2018

 

 

איך האדם יכול להתפלל

ראשית, סביר שיש לאדם רצון להתפלל עבור עצמו. מתוך הרצון הזה, האדם מגיע להבנה שזה לא יעזור וזו לא הדרך. המערכת העליונה לא פועלת באופן הזה, ועליו להגיע לתפילה עבור החברים. למשל תפילה עבור חבר אחד, בה אני מסדר העדפה להתפלל עבורו ולא עבור עצמי. נאמר והייתה לי אפשרות כזאת, כיצד בכל זאת אעדיף מצב מתוקן של חבר על פני מצבי? איך אני בכלל מבין עכשיו שהתפקיד שלי אינו למלא את עצמי אלא רק להתפלל עבורם, ודווקא בכך אני מספק לעצמי כל התיקונים?

22.4.2018

 

 

התפילה עבור החברים היא הכרחית

התפילה עבור החברים היא הכרחית. עדיף להתאפק, לא לבקש ולא לחשוב על התיקון, אם אינך יכול לחשוב על תיקון הזולת, תיקון הקבוצה. תיקון עצמך מביא אותך למטרה אבל בדרך ייסורים, בדרך ארוכה מאוד ולמעשה זה רק מרחיק אותך. לכן להתפלל עבור החברים או לא להתפלל כלל.

19.4.2017

 

 

מתפלל או מבקש על עצמי

כיצד נשמור על עצמנו שלא "להישרף" ברוחניות, בשכחה וניתוק מהאיסור הזה, מבקשים עבור עצמנו? בדרך כלל אנו דורשים משהו עבור עצמנו במילים או במחשבה. אנו נפסיק לעשות זאת רק כשנחליף את המחשבות הללו במחשבות על הקבוצה ודרכה לבורא. איך לעשות זאת? אני מיד חושב על עצמי. זה נקרא ש"אני מתפלל או מבקש על עצמי".

20.2.2018

 

 

מתייחס לבורא דרך החבר

יש לי אפשרות להתייחס לבורא באופן שהוא מעל האגו שלי רק אם אני מעביר זאת דרך חבר. שכן אני מנוגד לחבר וכאן, כשאני לוקח את הרצון שלו כיותר גבוה משלי, רוצה לשרת אותו, על מנת לעשות נחת רוח לבורא, לא לי ולא לחבר, אלא לבורא, עבודה זו נגד הרצון שלי על החבר, הופכת להיות השפעה לבורא. כך אני מתייחס לבורא.

7.3.2018

 

 

מתפלל על הזולת

אתה פונה לבורא כדי להתפלל על הזולת, ואתה מתפלל על הזולת כדי לעשות נחת רוח לבורא.

16.1.2018

 

 

רק פעולה אחת ניתנה לך

רק על פעולה אחת ניתן להגיד שזה אתה. בפניה לבורא עבור הזולת. לאדם אין בחירה חופשית, פעולה חופשית בשום צורה אחרת. הפעולות שאנו עושים, הן רק כדי להביא אותנו למבוי סתום, למסר, עשו זאת. היינו תפילה עבור האחרים, כי מלבד זאת אין אתם יכולים לעשות דבר. אני ה', הוא עשה והכין.

6.7.2018

 

 

"המתפלל בעד חברו הוא נענה תחילה". אם כן זהו כמו רמאות. ויש להבין "הוא נענה תחילה", מלשון "טרם יקראו ואני אענה", היינו כדי שתהא יכולת באדם לבקש עבור חברו, צריכים מקודם סיוע מן השמיים, אחרת אין הגוף מסכים.

(כתבי רב"ש ג', מאמר "המתפלל בעד חברו")

 

 

לפנות לשמיים דרך החבר

אינני מסוגל להתפלל בעד החבר. אבל לבקש מהשמיים שאוכל להתפלל עבור החבר, אני יכול. פשוט לפנות לשמיים אינני יכול, רק דרך החבר. אם אני רוצה להתפלל עבורו, אני יכול לפנות ישירות לבורא כדי לקבל כוח לכך. זהו עניין מיוחד מאוד, שכן מלכתחילה אני לוקח את החיסרון הזה לבורא ואני רוצה להתפלל עבור החבר.

19.4.2017

 

 

המתפלל עבור חברו זוכה תחילה

אם אני מבקש עבור החברים, אז זה מגיע אליי קודם. כמו עליון כלפיהם, כשאני מבקש עבורם, אז אני עליון כלפיהם ואז מגיע אליי, וממני אליהם. זה נקרא "המתפלל עבור חברו זוכה תחילה".

24.2.2018

 

 

שנבקש כל אחד עבור האחרים

אפילו שאני חושב שאני רוצה להתבטל, אינני מסוגל לבקש זאת כי זה נגד הטבע שלי. זאת אומרת, הבקשה שלי אינה אמיתית, חזקה, מדויקת. אם אני לא מסוגל להתפלל עבור ביטול עצמי, אז אולי החברים יעשו זאת במקומי ויבקשו. זה יכול להיות. בואו נבקש כל אחד עבור אחרים, אולי זה יעזור. החברה ניתנה כדי שנבקש כל אחד עבור אחרים. האדם מסוגל לכך מכיוון שזה לא עבור עצמו, ואז זה יקרה. אם פעם היינו במערכת אחת ולא היה לאף אחד רצון פרטי, כולנו היינו קשורים יחד כמו תאים בגוף, אז יתכן ואנו יכולים, מתוך הכוח הזה שהיה לנו קודם, לעשות פעולה זו. בואו נתפלל, כל אחד עבור אחרים, וכך זה יקרה. למדנו סוף סוף משהו על הערבות, על הדדיות.

30.11.2017

 

 

להתפלל עבור חסרונות החברים

אם אני מתפלל עבור החברים, אני גדול יותר מהם. אני קולט את החסרונות שלהם ומעלה אותם כלפי הבורא. על מנת להתכלל מהחסרונות שלהם, עליי קודם לכן להיות פחות מהם, להיכנס בתוכם ולהרגיש את החסרונות שלהם. כתוצאה מכך החיסרון שלי כביכול לא קיים. אני רוצה להרגיש מה חסר להם, להם בלבד, ואז צורת החיסרון שלי נעלמת ונשאר לי רק חיסרון גולמי. על החיסרון הגולמי שלי אני מלביש את צורת החיסרון שלהם ופונה לבורא עם חיסרון בצורה שלהם.

31.12.2017

 

 

חסרונות בחברים

אם הבורא מראה לי חסרונות בחברים, זה טוב מאוד. עליי להתגבר על החסרונות האלה ולהגיד שמה שאני רואה, אלה לא חסרונות בחברים, אלה החסרונות שלי. ואני צריך לראות את החברים כצדיקים גמורים ממש, שלמים, נמצאים בתיקון שלם. אני מתפלל עבורם שמה שעדיין חסר להם, זה שהבורא יתגלה בהם וייהנה. ברגע שאני רואה חיסרון בחברים, אני צריך להודות על זה שהבורא מראה לי את החסרונות שלי.

26.2.2018

 

 

תעשה רצונך כרצונו

"תעשה רצונך כרצונו". עם איזה רצון אני אעבוד, אם לא עם הרצון שלהם? הרצון שלי הוא בהמה בלבד. אתה יכול להגיד "והרצון שלהם הוא רוחני?" לא. אבל כשאני מקבל את הרצון שלהם אצלי, הוא רוחני. לזה נקרא "הגשמיות של החבר זו הרוחניות שלך".

2.5.2018

 

 

תן לי בבקשה אפשרות להתחבר לחבר

אהבת החברים דומה לאהבת הבורא אותה האדם רוצה לפתח. להשיג את האהבה לזולת מעל הרצון לקבל שלו, הרצון האגואיסטי. למה זה לחבר? כי אני יכול לפנות לבורא ולבקש ממנו "תן לי בבקשה כוחות, הזדמנות, הבנה, אפשרות להתחבר לחבר, לאהוב אותו. תראה לי מה זה, תסביר לי מה זה". "תן לי". אתה יכול לפנות. אמנם לא קיים בך רצון מכיוון שלא חסרה לך אהבה לחבר. עם זאת, אתה יכול לעשות זאת נגד ההרגשה. תעשה, רצוי אפילו להתפלל ולפחד שהתפילה תתקבל.

6.7.2018

 

 

משלימים זה את זה

מה שחסר לנו, הוא להבין כיצד החסרונות הופכים לאחד, כיצד הם משלימים זה את זה ואיננו יכולים להפריד ביניהם. מצב בו אחד הוא צינור והשני המקבל, אחד מתפלל והשני מקבל, והמקבל למעשה גורם לראשון שיקבל לפניו, כל זה הופך להיות אחד. זה נקרא שאוהבים זה את זה, ואהבה היא חיבור שלם.

16.1.2018

 

 

הבקשה עצמה היא התיקון

כל עוד שחסר בינינו קשר, כל עוד שהלבבות שלנו אינם מתקשרים ביניהם, אז אין את הרצון המאוחד, המחובר. מכיוון שבאופן פרטי הרצון אינו יכול להשפיע, אלא רק בתנאי שמתאחד עם אלה הרוצים בחיבור. לכן הבקשה עצמה היא תיקון, מכיוון שאם אנחנו נמצאים ניצבים בפני אור עליון פשוט, אזי כל התפילה, אם היא מלכתחילה נכונה, היא מיד זוכה לתשובה, ואם היא לא נכונה היא לא תזכה לתשובה, כיוון שהחצי השני, השותף שלנו, תמיד מוכן.

24.3.2017

 

 

מתפלל מעומק הלב

"מעומק הלב", אינו מתוך חושך מוחלט. "מעומק הלב" זה מבחינה ד' של הרצון לקבל שלי. אמנם הרצון לקבל שלי קטן, אבל אני מברר אותו, מרגיש אותו עד כמה שאני מסוגל, ומהעומק שלו אני מתפלל. לא מחצי, לא מרבע אלא מהעומק. איך נכון להבין זאת? עד כמה שאני מסוגל בכל כוחי להתחבר בחברה, זהו עומק הלב שלי. "אין" לי לב, ליבי הוא כל העשירייה. כשאדם מתפלל מעומק הלב, זה נקרא שהוא התפלל מהנקודה המרכזית של החיבור בין כולם ומשם הוא מעלה את החיסרון.

8.1.2017

 

 

מבקש על הרצון שלהם

על ידי השבירה, נפל ניצוץ לתוך הרצון לקבל. ניצוץ זה מעורר אותנו בחזרה לשורש ואנו יכולים בשל כך להשתוקק אל השורש ולהוסיף מעט יגיעה. מתוך עצמי אינני מסוגל. על ידי כך שאנו מתחברים זה לזה, אני מקבל מהחברים את הרצון שלהם, בנוסף לרצון הקטן שלי. עד כמה שאני מקבל מהם רצון, אני יכול לבקש עליו וזה גורם לעלייה. במילים אחרות, נראה שאני מתפלל עבורם, אבל למעשה הם חלקי הנשמה שלי.

5.5.2017

 

 

לבקש מהמאור המחזיר למוטב לאהוב את כולם

לאהוב את כולם, זו הבקשה מהמאור המחזיר למוטב. אם היו מורגשים בתוכך, היית אוהב אותם. עכשיו הם נמצאים מחוצה לך, אז מתגלה השנאה. הפער בין זה לזה עוזר לך לבקש את התיקון. אינך מתקן אותם, אתה מתקן את היחס שלך אליהם. אתה מקבל אותם כבר כמתוקנים. הכול תלוי בשימוש.

4.8.2017

 

 

הפנייה לבורא היא הכלי

הפנייה לבורא היא הכלי. בחכמת הקבלה אנו מדברים על כלים או עשר ספירות דאור ישר או על עשר ספירות דאור חוזר מלובשים זה בזה באיזו צורה, אבל כך זה חייב להיות. ההויה חייבת לפעול כולה בשלמות, או בקבלה או בהשפעה או בשילוב ביניהם. כדי שהתפילה תהיה אמיתית והבורא "ישמע", עליה לצאת מתוך כך שהאדם נכלל בקבוצה, מקבל מהם הכוונות, התפעלויות והחברים מחזיקים אותו. מתוך התמיכות וההבחנות שמקבל מט' הראשונות ועם החיסרון שלו, הוא פונה לבורא. עם מה הוא פונה אם כך? הוא לא יכול לפנות מכיוון שרע לו. מה הוא מרגיש בתוכו? רע לי, רע. כאשר האדם מחובר עם חבריו, התפילה שלו איננה על הרע מכיוון שהבורא לא נותן רע. הבורא נותן הזדמנות לחיבור עם החברים ועמו, עם הבורא עצמו. לכן לא יכולה להיות תפילה אלא רק מתוך הציבור ועבור הציבור.

21.3.2018

 

 

הכוונות מצטברות יחד

תפילה משותפת נבנית מתוך כך שכל אחד מתפלל עבור האחרים. כאשר כל אדם מתפלל עבור תשעת חבריו, הכוחות הללו, הכוונות האלה מצטברים ואז מתקיימת תפילה אחידה. זהו כוח גדול מאוד. כאשר זה קורה, מיד מוזמן מלמעלה האור העליון.

3.10.2017

 

 

הכוח הרוחני

אילו היינו מתפללים נכון עבור החבר, היינו משנים את מצבו. אם היינו חזקים בתפילה, לא היינו זקוקים לאף פעולה גשמית. האור היה מסדר את הפעולות האלה, הוא היה "מנענע" אנשים, מקומות עבודה, מגוון של פעולות, ואז האדם היה מתיישר בדרכו ומצליח. רק מהעדר כוח רוחני, אנו מוכרחים לפעול בדרגה הגשמית אבל למעשה הכול כוחות. בואו נשתדל להפעיל אותם.

14.6.2017

את אחיי אנכי מבקש

כשאדם תועה בשדה. פירש בעל הטורים, שהוא בחינת "אדם" תועה מדרך השכל, היינו שלא יודע את הדרך האמיתית, שהיא מובילה להמקום, ששם הוא צריך להגיע, כמו מלשון "חמור תועה בשדה". והוא בא לידי מצב, שהוא חושב, שאף פעם לא יגיע להמטרה, שהוא צריך להגיע.

"וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש". היינו, במה אני יכול לעזור לך. "ויאמר, את אחי אנכי מבקש", שעל ידי זה שאני אהיה בצוותא חדא עם אחי, זאת אומרת, על ידי זה שאני אהיה בקבוצה, שיש שם אהבת חברים, אז אני אוכל לעלות על המסילה, העולה לבית ה'.

(כתבי רב"ש א', מאמר"אהבת חברים")

 



להשיג דימוי לבורא

כשאני מבקש מהבורא שייתן לי כוחות לאהבת החברים, בכך אני נעשה כבר דומה לבורא. אין לי מקום אחר להשיג הידמות לבורא, השתוות הצורה עימו אלא רק כלפי אותם החברים, שאליהם הוא מתייחס באהבה ואני מבקש ממנו גם להתייחס אליהם באהבה. לא החברים הם המטרה אלא שבאופן זה אני והוא מתחילים להיות יותר ויותר דומים זה לזה.

27.10.2017

 

לצאת בשדה אשר ברכו ה'

כל מה שאנו צריכים לעשות, כל הפעולות שלנו, הן בכדי שנוכל לפנות לבורא בבקשה הנכונה. בקשה נכונה היא כבר חצי מהפתרון. עליי למצוא בתוכי את הרצון להתחבר או לפחות את הרצון לרצות להתחבר, מה שנקרא "תפילה קודם תפילה". כאשר אוכל לבקש זאת ממנו בצורה הנכונה, כלומר, ברגע שהרצון שלי יעורר את האור העליון בצורה הנכונה, זה יתממש. מצד הבורא, מצד הכוח העליון, זה כוח הטבע, אין שום מניעות. הוא קבוע, נצחי. אין כאן שום תנועה מלבד זאת שבמידה שבה אנחנו נמצאים בהשתוות הצורה עם הכוח הזה, אנו מעוררים את עצמנו, מעוררים אותו עלינו, ורק כך. כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לבקש מהבורא. המושג "תפילה" הינו מהשורש פ.ל.ל, להתפלל. כלומר, האדם דן את עצמו. אני בוחן את עצמי, מודד את עצמי, זה נקרא "תפילה", כאשר אני מתחיל להכניס את עצמי למצב בו הרצון שלי יוכל באמת להפעיל את האור העליון הזה עליי. בעל הסולם כך כתב ואנחנו כבר קראנו זאת, שהדבר היחיד שאנחנו צריכים לעשות הוא "ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה', וללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד". ושם יאיר האור בשלמותו. כלומר, הכול תלוי בהשתוקקות, ברצון שלנו. וכמו שאמרנו כבר הרבה פעמים, זהו רצון להתחבר שאינו אפשרי, אבל הרצון לכך קיים. זהו הרצון לשים את עצמך כקטן יותר מהחברים, כדי לבטל את האגו, לשים את עצמך מעל החברים כדי לתת להם את גדלות המטרה. זהו הרצון להיות תמיד בהשתוות הצורה איתם, להיות בשווה איתם. זהו הרצון להשיג את הערבות וכן הלאה. כלומר, ליצור בינינו קבוצה אחת משותפת, בה הרצון האחד הכללי יהיה בהשתוות עם תכונת ההשפעה, שהבורא יכול לתת לנו. מה זה נקרא "יכול לתת לנו"? במדרגה הנמוכה ביותר, בהשפעתו הנמוכה ביותר עלינו, ברצון הקטן ביותר שלנו כלפיו, שאנו יכולים לעשות, המינימום שבמינימום, לכך עלינו להגיע.

16.6.2017

תפילת רבים

מה שהאדם מתפלל עבור הרבים, זה נקרא תפלת רבים. וזהו שתפלת רבים נקראת עת רצון. כי בזמן שהאדם מתפלל עבור עצמו, אז יש לו מקטרגים, אם באמת כדאי תפלתו להתקבל, או לא. מה שאין כן אם הוא מתפלל עבור הרבים, לא שייך לומר, שצריכים לעיין בדינו, לראות אם כדאי הוא לענות לו על תפלתו, הלא הוא לא מבקש שום דבר עבור עצמו, אלא בשביל הכלל.

ומשום זה אמרו, שתפלת רבים נקראת עת רצון, שתפלתו מתקבלת.

(כתבי רב"ש א', מאמר "חשיבותה של תפילת רבים")

 



התנאי הראשון

חשיבותה של תפילת הרבים היא התנאי ההכרחי הראשון כדי להתקשר למערכת העליונה. מכיוון שאדם המתאים את עצמו למערכת, נקרא שהוא מתקשר לרבים, ועשירייה היא בעצם ההדגמה היחידה שיש לנו מאותו העולם העליון.

1.1.2017

 

עבור הזולת

ראשית צריכים לברר אם התפילה היא אכן עבור רבים, עבור הקבוצה. מדוע נקרא זה "רבים"? מכיוון שהאדם טרם הגיע לתפיסה שכולם מחוברים כאחד, וכל חבר וחבר וכל הקבוצה עדיין נראים לו כזולת. תפילת רבים היא תפילה עבור הערבות, עבור החיבור, ואין צורך בפעולה נוספת מפני שהחיבור הוא המקום בו אנו מגלים מגע עם הבורא ולפי זה יכולים לגרום לו נחת רוח.

13.6.2017

 

ההשתוקקויות של הרבים

"תפילת רבים" נקרא להעלות את החסרונות, התשוקות של כולם, אל הבורא. השתוקקויות של רבים שהם סך הכול כאחד, מכיוון שכל מה אנחנו רוצים הוא חיבור שבינינו יתגלה הבורא, התכונה האמיתית המלאה הנכונה של תכונת האהבה.

16.6.2017

 

מבקש עבור כולם

גם אם איני מרגיש את רמת הסבל בהם נמצאים החברים, אבל אני דורש ומבקש מהבורא עבור כולם, ומכיוון שהבורא הוא אחד לכולם, ואליו אני פונה ומבקש עבורם, אז בטוח שאני פונה אליו ולא לדמות כלשהי.

2.9.2018

 

תיקון הכלי להשפיע לבורא

האדם בקבוצה מבטא את תיקון הכלי כדי להשפיע לבורא, כמו שכתוב, "סוף מעשה במחשבה תחילה", צריכים ללכת עד הסוף בכוונה. כלומר הכוונה הסופית היא להשפיע לנותן, כדוגמת האורח ובעל הבית, אפשר לבצע זאת רק על ידי כך שאני פועל דרך הקבוצה, "מאהבת הבריות לאהבת ה'". לכן כשהאדם מבקש, עליו לבקש עבור האחרים, כמו שהרב ברוך שלום הלוי אשלג מלמד אותנו, ואז כשמבקש עבור האחרים, עבור הקבוצה, עבור החיבור, אז נמצא בתפילת רבים, ולא עבור עצמו. יוצא שתפילת רבים היא אמיתית ונכונה בתנאי שהיא הופכת להיות תפילה לבורא, בתנאי שאנו מרכיבים אותה בינינו כדי להשפיע נחת רוח לו.

3.9.2018

 

לפנות לבורא עבור הקבוצה, או כל הקבוצה יחד מתחברת ופונה לבורא

על פנייתו של האדם המתפלל עבור הקבוצה, או שכל הקבוצה יחד מתפללת, הבורא חייב לענות. זה חוק. הבורא נקרא הוי"ה, כשהיא נפתחת, כל מה שרוצים, כל מה שמצפים שיתקנו, מיד בא ומיתקן. הבעיה היא שכדי לפנות אל הבורא, עלינו להיות מחוברים אחרת אין אנו פונים אליו.

3.9.2018

 

מבקש עבור כל הקבוצה בלבד

התפילה הנכונה היא שאני מבקש עבור כל הקבוצה, שתהיה אחידה, גדולה, מתוקנת, כדי לתת לה מקום לגילוי הבורא, כדי לעשות לו נחת רוח. זאת התפילה. הבקשה היא עבור כל הקבוצה, לעולם לא עבור חבר מסוים, מכיוון שאנו מדברים על תיקון הכלי השלם. בדומה לתמונה הולוגראפית, שבתוך חלק קטן ממנה נמצאים כל פרטי התמונה, וגם בתמונה הכללית נמצאים כל הפרטים ולא חסר כלום, אלא רק בקנה מידה יותר גדול. לכן הבקשה היא עבור כל הקבוצה בלבד. במקרה וקיימת בעיה עם חבר כלשהו, הבעיה היא לא בו אלא בכל הקבוצה והוא רק כהדגמה, שדרכו כך זה יוצא.

3.5.2017

 

עבורי, עבור הקבוצה, עבור הבורא

כשאדם מתפלל עבור עצמו זוהי פעולה פסולה מפני שהתוצאה ממנה הפוכה, היא מרחיקה אותו מהמטרה הרוחנית. פעולה טובה יותר היא אם התפילה תהיה עבור הקבוצה. היא יכולה להיות עבור כל הקבוצה כולל האדם, ויכולה להיות מתוך הקבוצה כלפי הבורא, עבור הבורא, בלנסות לעשות לו נחת רוח.

28.11.2017

 

נכללים בבורא

אדם הנמצא בקבוצה לא מבקש עבור עצמו כלום, אלא הוא מתפלל עבור החברים, הוא רוצה שהם יגיעו לדביקות בבורא, מבקש ממנו שיעזור להם והוא בעצמו נכלל בהם. כך אם כל חבר וחבר בקבוצה אומר כלפי כולם, יוצא שעל ידי התפילה, בזה שכל אחד רוצה להעלות את הקבוצה, כולם נכללים בבורא ומתחילים ממנו לקבל את האור, כי כל אחד ביטל את עצמו. כל אחד מתפלל עבור האחרים וכולם נעשים בזה כאחד, נכללים בבורא, כי הוא אחד. כך מתחילים לקבל ממנו מילוי לתוך האחדות שלהם.

5.5.2017

 

מתפללים דרך הקבוצה

חוסר הצלחה היא בזה שכל אחד מתפלל, אך מתפלל עבור עצמו. אם התפילה הייתה מתבצעת דרך הקבוצה היינו מגיעים להשגה, מפני שהבורא משפיע דרך הקבוצה. לכן כל עוד שהכיוון הוא לא נכון, מלמעלה לא תגיע עזרה. בדומה לברז שנמצא לפניך, במידה שבה אתה פותח אותו הוא נותן לך לחץ מסוים, וישנם ברזים נוספים שאם אתה פותח אותם לא מגיע מהם כלום, אלא הם נמצאים רק כדי להביא אותך לברז הנכון. לאחר שמנסים אותם פעם אחת, אין צורך לחזור אליהם שוב, מפני שהם לא נותנים כלום. לכן על האדם ששקוע בתוך עצמו, וחושב שהוא בעצמו יכול להשיג רוחניות, כדאי לעצור את הכול ולחזור לשמוע שוב את מה שכתוב, אחרת זה נקרא חוסר ערבות.

8.9.2017

 

תשתדל לתקן את הפעולה שלך

אדם העובד לבד לא יצליח גם אם יעבור אלף שנים של ניסיונות, מכיוון שיש בזה מספר בעיות, אחת היא שאין תמיכה מהסביבה, ובעיה גדולה יותר היא שאין בכך תמיכה מהבורא. עלינו להזמין את שני המרכיבים האלו, לקחת אותם כשותפים, מפני שחייבים להיות "ישראל, אורייתא קב"ה חד הוא" בפעולה. על האדם להשתדל לתקן את הפעולה שלו, ולראות את השינוי שמתרחש בו.

27.10.2017

 

מתבטלים זה לזה ומבקשים

הבורא רוצה מאיתנו שנגיע למצב שאנחנו יחד. אפילו אם אין הבקשה שלנו נכונה, אבל יחד ביטלנו במעט זה את זה, אז בקשתנו מתקבלת, מכיוון שהיא מתבססת על הוויתור ההדדי אחד כלפי האחרים. לכן כתוב, "עיר הנידחת אי אפשר להחריב", שזהו מקום הפושעים, שלמרות שמבקשים על מנת לקבל משהו, אבל מפני שהם מתבטלים כל אחד כלפי האחרים, אי אפשר להחריבם והבורא נכנע. אמנם שבדרגה עליונה יותר הבקשה שלהם אינה נכונה, אבל בדרגה שלהם כבר יש ביטול, וזה החשוב ביותר.

6.2.2017

 

"כל המצטער עם הציבור זוכה ורואה בנחמת ציבור", לכן עובד ה', שאינו מצטער עם הציבור, אלא מרגיש רק חיסרון הפרטי שלו עצמו, לכן בית קיבול השפע שלו גם כן אינו גדול יותר. ועל כן לא יוכל לקבל גילוי אלוקיות הכללי בסוד נחמת ציבור, כי לא הכין כלי לקבל בחינת כללי זה, אלא בחינת פרטית שלו. מה שאין כן, המצטער עם הציבור, ומרגיש צרות הכלל, כצרה פרטית של עצמו. הוא זוכה לראות בחינת גילוי שכינה בשלימות, דהיינו, נחמות כלל ישראל, כי חסרונו חיסרון כללי. לכן גם השפע קדושה, היא כללית.

(בעל הסולם, פרי חכם-שיחות, מאמר "כל המצטער עם הציבור")

 

מחיסרון פרטי לכללי

האדם מתחיל לאט לאט לעכל את הידיעה שאין לו אפשרות להתקדם לבד, מפני שמערכת אדם הראשון היא המערכת הכללית. לאחר מכן הוא מגלה שהוא בעצם קיים רק עבור החברים, ושכל העבודה שלו צריכה להיות כדי שהם יתקדמו, ושהבורא נהנה דווקא מזה שהוא תומך בהם, ומקדם אותם. לכן "תפילת רבים" היא תפילה עבור הרבים, והאני לא קיים. סימן שאין לאדם צורך בחסרונות משלו או דאגות משלו, וכך כל אחד בחברה, כשמגיעים למצב שכל אחד קיים רק עבור החברה ואין לו שום חיסרון משלו, אז אנחנו נקראים "שכינה" והבורא יכול להתגלות.

16.1.2018

 

אדם לא יכול לצאת מהכבלים שלו

כתוב ש"אין אסיר מציל את עצמו מבית האסורים", לכן אין האדם יכול לצאת מהכבלים של עצמו, מבית הסוהר שלו, מתוך האגו, אלא אך ורק בעזרת החברים. מה זה נקרא בעזרת החברים? שמתפלל עבורם, בזה הוא נעשה ישראל, "ישר א-ל", בזה שהופך להיות צינור, שמבקש מהבורא הצלה עבורם. ואז מקבל מלמעלה את הכוח, המאור ומעביר אותו לחברים כי מתפלל עבורם, הופך להיות כעליון כלפיהם ואז מאליו מצליח בזה גם לתקן את עצמו. זה נקרא שהוא לא יכול להציל את עצמו מבית האסורים, אלא החבל שהם זורקים לו, הוא בזה שנכלל מהחיסרון שלהם. כך כל אחד עבור חברו.

24.8.2017

 

נכלל בקבוצה ומבקש

"תפילת רבים" היא תפילה עבור רבים שנראים לאדם בינתיים כרבים, אך לאחר מכן כולם מתאחדים והופכים ל"אני". לכן כדאי לאדם להשקיע כוחות בתפילה אך ורק אם נכלל בקבוצה. כי אם יבקש מהבורא עבור עצמו ועבור חבריו בכדי שתהיה אפשרות לתת לו, תהיה זו קליפה אמיתית, מפני שאלה הרצונות הטמאים ביותר, בהם האדם מבקש מהבורא שייתן לו כוחות להשפיע כדי לתת לו נחת כוח. לכן זה קורה רק לפי עיקרון "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

16.6.2017

 

עובדים על מגמה אחת

תפילת רבים היא בזמן שיש לנו הסכמה כללית בקבוצה לאיזו צורה אנו צריכים להגיע. לא שיושבים כולם ומבקשים, אלא שאנחנו נמצאים בזה יחד. לא שמתפללים באותו הזמן, מכיוון שאין זמן ברוחניות, ולא שמתפללים על הבחנה מסוימת, כי אין אנחנו יכולים להשוות בין ההבחנות שיש בכל אחד ואחד. אלא "רבים" נקרא שעובדים על מגמה אחת, ובמיוחד על תפילת רבים. בזה אנו מבינים שאנחנו עוזרים זה לזה.

21.9.2018

 

איך ללחוץ על הכפתור הנכון?

אדם המשתדל להתחבר עם החברים מתחיל לגלות בתוכו הבחנות של בעד ונגד. על ידי בירור ההבחנות האלה הוא מבין כיצד ללחוץ על הכפתור הנכון, כלומר איך לבקש, מה לבקש ואפילו ממי לבקש. מצטייר אצלו ציור פנימי המתאר כיצד לבקש מכיוון שרק על ידי התחברות בסביבה שמעוניינת בזה, האדם מבין את משמעות האיחוד, שאנו מתאחדים מעל כל ההבדלים. והכול בכדי להיות בכוונה על מנת להשפיע. לאו דווקא בכדי שנתחבר מכיוון שזה לא עניין של החיבור, אלא כדי להיות בעל מנת להשפיע.

13.3.2018

 

אחראי על הגורל שלהם

מתוך ההרגשה שכולנו קשורים יחד, האדם מרגיש עד כמה החברים יקרים לו ועד כמה חסרה לו התפילה עבורם, שרק הוא יכול להציל אותם. אך ורק בתנאי שהוא מרגיש עצמו אחראי על הגורל שלהם, הוא יכול ומסוגל לפנות אל הבורא עבורם. כל זה משיגים לאט לאט על ידי בירור בקבוצה.

5.5.2017

 

אם יש כמה אנשים בהכלל, שהם יכולים להגיע להמטרה, שהיא דביקות בה', ושיהיה מזה יותר נחת רוח לה', מכפי שהוא בעצמו זכה להתקרבות ה', הוא מוותר על עצמו, אלא הוא רוצה, שה' יעזור להם, משום שמזה תצמח נחת רוח למעלה יותר מכפי שיהיה מעבודתו. ומשום זה הוא מתפלל עבור הכלל, היינו שה' יעזור להכלל כולו, וייתן לו הרגשה זו, היינו, שיהיה לו סיפוק מזה שהוא יכול להשפיע לה', שתהיה לו נחת רוח. והיות שבכל דבר צריך להיות אתערותא דלתתא, לכן הוא נותן את האתערותא דלתתא. והאתערותא דלעילא יקבלו אחרים, היינו למי שהקב"ה יודע, שיהיה מזה יותר תועלת לה'.

(כתבי רב"ש א', "תפילת רבים")

 

רצון אחד להשפיע

התפילה היא תפילה עבור רבים ואין היא יכולה להתקיים אם קיימים בה מספר רצונות, מכיוון שהאדם שנכלל ברבים מגלה רק רצון אחד, רצון להשפיע לחברים שלו שרוצים להגיע. הוא מתפלל עבורם שהבורא יעזור להם ויתקן אותם, הוא מבקש עליהם ועל עצמו שהוא יוכל עוד להמשיך להשפיע להם. ולכן זה רצון אחד בלבד. האדם שיוצא מעצמו לתפילת הרבים ונכלל בחיסרון של הרבים שמחוצה לו, מגלה שאין שם הרבה רצונות, אלא רק רצון אחד, להשפיע. לגרום להשפעה אליהם, להיות בתוכם.

4.3.2016

 

מבקש מילוי עבורם

על האדם לעבוד רק על דבר אחד, שבשבילו הוא משאיר את המינימום הנדרש כדי להיות קשור לבורא וכל יתר הרצון שלו צריך להיות כלול בכל יתר הנבראים. כך הוא יוכל להעלות את החיסרון שלהם, את הרצון שלהם לבורא ולבקש עבורם מילוי, היות ועבור עצמו אינו מבקש דבר. הוא משאיר לעצמו רק את הקשר עם הבורא, וכל היתר - בשבילם. במקרה כזה האדם הופך למוליך אמיתי של תכונות והשפעת הבורא על פני כל יתר הבריאה. כך צריך כל אחד מאיתנו להשתדל לתאר לעצמו את המצב המתוקן.

16.6.2017

 

מבקש להיות בדבקות אליהם

בעיני האדם החברים נמצאים שלמים ודבוקים בבורא ואין הוא מבקש עבורם, אלא להיות בדבקות אליהם. אחרת על מה עליו לבקש? עבור עצמו הוא אינו יכול לבקש להיות מבוטל ודבוק ולכן כל עוד האדם לא מבטל את עצמו ולא נכלל בהם, אין לו על מה לבקש עבורם.

4.11.2016

 

עושה מה שמוטל עליי

אין על האדם לדאוג לבחון את האחרים, אם הוא שווה להם או לא. אלא עליו לעשות את העבודה המוטלת עליו. והאחרים, גם במידה ולא יעשו כלום, הוא את שלו עושה, מתפלל עבורם. זאת צורת ההשפעה המינימאלית הראשונה שעליו לעשות. לאחר מכן, תקבל צורה זאת, צורות מורכבות יותר.

20.10.2017

 

מבקש מהבורא שיעשה כל חבר וחבר מהעשירייה אקטיבי

הבקשה של האדם מהבורא היא שיעשה כל חבר וחבר מהעשירייה אקטיבי, שימשך לחיבור בצורה הדדית עם האחרים ושיחבר לכולם מרץ, אנרגיה, חשמל, כך שיהפכו להיות אקטיביים. קיימות מערכות הנפעלות בצורה חיצונית, ואין בהן סוללה משלהן, ויש כאלו שיש בהן סוללות ובעצמן מייצבות את האנרגיה. כאן ההבדל גדול, ועל זה צריכים לבקש.

הפעולה הזאת מעניקה לכל תא ותא לפעול באופן אישי ולהידמות לבורא, כי כל אחד ואחד חייב לגלות את חלק הא-לוה שבו, להידמות לו מכל התכונות הפרטיות שלו ולהתחיל להפעיל את עצמו בהתקשרות לאחרים. בצורה כזאת בלבד הבורא מתגלה. לא קיים משהו שמתגלה מבחוץ, עלינו להבין שבזה שכל חלק וחלק מהקבוצה מתחיל להיות אקטיבי, מתוך האקטיביות ההדדית שלנו אנו מרכיבים את דמות הבורא. לא שאחד פועל כלפי האחרים, אלא כל אחד פועל כלפי כולם, ואז דווקא האקטיביות הזאת של כל אחד כלפי כולם, היא שמביאה את דמות הבורא, אפילו מולידה את דמות הבורא.

23.8.2017

 

להתכלל ולהתפלל עבור כולם

עיקר העבודה הוא להשתדל להרגיש את ה"אנחנו" ולא "אני". תפילת רבים היא האמצעי היחידי שעל ידו אנחנו מתקדמים. על האדם לראות את החיסרון הכללי של החברה, להשתדל לעורר אותו, להשתדל להתכלל בו וכך עם כולם להתפלל ועבור כולם. לכן שני עקרונות מצויים כאן, להתכלל בכולם ולהתפלל עבור כולם.

19.4.2017

 

נכלל מהם

בפני האדם מצטיירים חברים, דמויות, שכולם שווים, כולם גדולים ורצונו להתכלל מהם מלמטה, רצונו להשפיע עליהם בגדלות הבורא, כמה שהבורא גדול, שיתכללו מזה מלמעלה. אין מדובר על פרצופים, אלא כולם גדולים, כולם קטנים, כולם שווים, דרכם האדם מקבל חיות ובעזרת תפילת רבים עליו להעביר לכל אחד את החיות שמקבל דרכו, וכך האדם נכלל מהחברה.

17.3.2017

 

חי כדי להעביר לאחרים

להתפלל עבור הרבים נקרא שהאדם נכלל מהחסרונות שלהם, כי אין דרך אחרת כדי להיות המעבר אליהם. עליו להרגיש אותם, מה טוב להם, באיזו צורה ואז יכול להיות המעבר, הצינור כלפיהם בזה מקיים את תפקידו. מכיוון שאף אחד לא חי עבור עצמו, כל פרט ופרט, כל מרכיב במערכת הכללית של הנשמה הכללית הזאת חי רק בכדי להעביר לאחרים, לגרום שהבורא יתגלה בכולנו יחד, ובזה החיים הכלליים שלנו מתחילים להיות מורגשים כחיים שלמים, נצחיים, בדבקות עם הבורא. וכך מי שלא מקיים את הקשר שלו כלפי האחרים, לפי התנאי "תעשה רצונך כרצונו", אלא סותם את השפע שצריך לבוא דרכו לאחרים, בזה גורם ממש צער גדול לכולם, לעצמו ולבורא. יוצא שזהו "העונש" שלו, לגלות עד כמה הוא נמצא בתפקיד ההפוך.

10.1.2017

 

השפעה לבורא דרך הקבוצה

ידוע שההצלחה תלויה בכוח הבקשה ובכוח ההודיה. שתי פעולות אלו יש בתפילה, ועל האדם רצוי להימצא באחת מהן ולבחור בהתאם למצבו ולא לפי כמה שטוב לו, או כמה שלא טוב לו, אלא כיצד להשפיע יותר לבורא דרך הקבוצה. בנקודה זו עליו להתחשב, באיזה מצב ובכמה חיבור הקבוצה נמצאת ועל כך לדעת על מה לבקש. בדרך כלל התפילה היא על החיבור, מפני שאין לנו יותר מלבד תיקון הכלי של אדם הראשון. על חיבור או בקשה או הודיה, אחד מהשניים. על האדם לראות לפי מצב הקבוצה איזו פעולה רצוי להפעיל, כי הבורא תמיד פתוח לשניהם, הוא כוח טוב ומיטיב ואין לו חשבון אחר, אלא רק לטובת הקבוצה. וכמה שהקבוצה מבינה את מצבה וכמה שהיא נמצאת בנטייה לחיבור וגילוי הבורא, לפי זה, זה עובד.

לכן כל אחד ואחד צריך לבדוק באיזה מצב נראה לו שהקבוצה נמצאת, בכמה הוא יכול להועיל לה, וכך להפעיל את הקשר שלו, תפילתו לבורא. יש תפילה של יחיד, שהיחיד מבקש עבור הקבוצה, ויש תפילת רבים, שכל הקבוצה מתקבצת ופועלת כפֶּה אחד כלפי הבורא, אבל תמיד זה עבור החיבור בקבוצה. את זה צריכים לזכור, אחר כך זה יהיה לנו בהרגשה ממש.

26.7.2018

לבקש עבור הכלל

העצה היא, לבקש עבור הכלל כולו, היינו שכל מה שהוא מרגיש שחסר לו, ומבקש מילוי, אז אין לו לומר, שהוא יוצא מהכלל. זאת אומרת, שמגיע לו יותר דברים ממה שיש להכלל כולו. אלא "בתוך עמי אנכי יושבת". היינו, אני מבקש עבור הכלל כולו, משום שאני רוצה להגיע לידי מצב, שאני לא אדאג שום דבר בשבילי, אלא בשביל שיהיה נחת רוח להבורא.

(כתבי רב''ש א', "תפילת רבים")

 

לבקש יחד

על כל אחד להבין, שאם הוא קיים במסגרת, זה משום שהבורא מחזיק אותו. כפי שהמגנט מחזיק חתיכת ברזל באוויר, אחרת הוא לא היה שם. לכן יש לבקש ביחד בלבד. זו הפנייה הנכונה. עם עוד כמה אנשים בהם אתה נכלל, ממש נעלם בהם, ומתוך כך אתה מבקש. אז מתקיימת השתוות הצורה עמו, וזה עובד, וזה פועל והבורא מתגלה יותר ויותר.

24.2.2018

 

מבקש לבטל את היחס שלי לאגו

התפילה בעצמה היא הפעולה. פעולה בה אני מבקש לבטל את היחס שלי. לא את האגו שלי אלא את היחס שלי אל האגו כיקר, יפה, לו אני רוצה לדאוג ואותו למלא, לחשוב עליו, לטפל בו. אני לא רוצה להיות בו. אני רוצה להיות מעליו. פשוט להתנתק ממנו, להישפך לכולם, להתכלל בכולם, זה מה שאני רוצה. לא כדי לברוח מבעיות וייסורים ולא עבור מטרות אגואיסטיות אלא מפני שאני רואה שרק קיום כזה הוא שלם. כמה שאפשר, אם ננסה כך לבקש, זה יקרה.

24.11.2017

 

נעלם בתוך כולם

אנחנו לא מתפללים עבור החברים אלא עבור הקבוצה, עבור העשירייה, עבור החיבור שלנו, שיהיה נכון בהשתוות לבורא. זה מעניין, רק תחשבו, איך אנחנו, על ידי כך שבכל פעם שאחד מאיתנו חושב על תשעת האחרים, על החיבור איתם, נעשים דומים לבורא? מה יש כאן להידמות, במה אנחנו דומים? מה יוצא מהסדר בו אנו מחוברים כולנו יחד, ובמרכז הנוצר בינינו מתוך ההשקעה הזאת, שאני מתפלל עבור כולם, נעלם בתוך כולם? למה אני נותן להם את כל הכוחות שלי והכוונות הן מהם, לאן שהם רוצים, אני מוכן לעזור להם בכל דבר? איך אני כך כל הזמן נמצא בהם, בהם, בהם? למה זה מתקבל בתוך הבורא ובמה זה מתאים לו? אם אנחנו נעלמים מהאגו שלנו, במה הוא משפיע לנו? מה קורה כאן?

20.3.2017

 

זורק את הלבוש האגואיסטי

אם אני יכול להתייחס לכולם כך שאני מבקש עבורם, עבור כולם, אז אני בכולם. באופן הזה אתה נפטר מהאגו שלך. רוצה או לא רוצה, בדרך אתה כבר זורק את הלבוש הזה, האגואיסטי ונשאר ברצון ערום, גלוי. אלו שמתחברים ביניהם כך, מגיעים למגע עם הבורא.

23.2.2018

 

נכלל מהחסרונות שלהם

"להתפלל עבור הרבים", נקרא שאני נכלל מהחסרונות שלהם, אחרת אינני יכול להיות המעבר אליהם. עליי להרגיש אותם, מה טוב להם ובאיזה אופן. אז אני יכול להיות המעבר, הצינור כלפיהם, ובכך למעשה אני מקיים את התפקיד שלי. אף אחד לא חי בפני עצמו. כל פרט ופרט, כל מרכיב במערכת הכללית של הנשמה הכללית הזאת חי אך ורק על מנת להעביר לאחרים, לגרום לכך שהבורא יתגלה בכולנו יחד, ובזה החיים הכלליים שלנו מתחילים להיות מורגשים כחיים שלמים, נצחיים, בדבקות עם הבורא.

10.1.2017

 

להתכלל מהם ולהעלות למעלה ממני

לתת לחברים רוחניות נקרא לקבל מהם שאיפות, חסרונות, מטרות, כל מה שהם רוצים, ולמלאות אותם בכוח התיקון של חפץ חסד והמאור המחזיר למוטב. להעביר להם הכול. להתכלל מהם ולהעלות את החסרונות שלהם למעלה ממני ולהעביר אותם אחר כך דרכי בחזרה אליהם. להיות כ"בכור נוטל פי שניים", כעליון, כאחראי, זה מה שאני כלפי החברים. כשאני עובד כך, זה נקרא שאני עובד בהשפעה. מה יוצא לי מזה? שאני נותן להם מה שיש לי, יותר מזה אין. מה שאני משקיע בהם זה כל התענוג שלי, זה כל החיים שלי, זה הכול.

2.5.2018

 

ידיעה שזה מגיע מהבורא ושאתה צריך לפנות אליו

כאשר אתה מחובר עם החברה, הבורא מעביר לך את החיסרון שהוא רוצה לעורר בך דרכה. החיסרון של הבורא מתלבש בחיסרון של החברה, והחיסרון של החברה הוא כבר מבנה של הבורא, זו השכינה. ואז אתה מקבל זאת בידיעה שזה מגיע מהבורא ושעליך לפנות אליו. יש לך כבר קשר. אתה כבר נמצא במכשיר שמקשר זה עם זה, מתאם. הוא מעביר לך בצורה נכונה פנייה מהבורא, ומיד אתה מעביר דרכו תגובה. זה מה שחסר.

4.4.2018

 

דואג לחברים ופונה לבורא

ברגע שאני יוצא מעצמי ודואג לחברים, אני פונה לבורא. הבורא הוא סך הכול סכום כל הדאגות שאני יכול לפתח כלפי החברים, מקום הנמצא מחוצה לי, מחוץ לאגו שלי. הבורא הוא הכולל של החיסרון הקיים בקבוצה. לכן אינני יכול לפנות אליו כמו ל"צד ג'" אלא רק לשם חיבור נכון של כל הציפיות של הקבוצה. זהו למעשה הבורא. הוא לא קיים בצורה אחרת. אנו מחברים את הרצונות שלנו זה לזה, בצורה נכונה, את הנטיות, התפילות שבהן אנו נמצאים וכשאנחנו מגיעים למקום בו כולם נכללים בהדדיות זה בזה, במקום בו אנו מתנתקים כל אחד מעצמו וכל אחד נכלל בכולם, נקודת הקשר הזו, היא הבורא. הבורא הוא הכולל את הניתוק שלנו מעצמנו, והחיבור שלנו בכולם.

15.9.2017

 

המקשר נבראים לבורא ובורא לנבראים

האדם עושה עבודה חברתית בתוך ליבו בכך שהוא מעמיד את הקבוצה שלו, את כל החברה, בליבו. הוא מבקש ומשתדל להחליף את רצונו הפרטי ברצון הכללי, ומהרצון הכללי עד לרצון של הבורא. לאחר מכן, הוא מתחיל לברר איך למלא את רצון הבורא, על ידי רצונם של הנבראים, והוא המקשר אלו לאלו. נבראים לבורא ובורא לנבראים. מה שחסר בכל פעם, על מנת להישמר מאבק ולהפוך אותו למעדנים ותבלינים, היא גדלות הבורא בלבד. החיסרון, הגדלות, המטרה, היחס ועוד, הם קובעים את הכול. אנחנו מוכנים לסדר את עצמנו בהתאם לכך.

16.1.2018

 

כל המציאות היא הפנייה של הבורא אלינו

עלינו להרגיש בחברה שהבורא כל הזמן רוצה להתקשר אלינו ושאנחנו עומדים לפתוח עימו קשר. יש כל הזמן צלצול, ואנחנו צריכים לענות לו. כמו שכתוב, "אני הראשון", הוא מעורר אותנו על ידי בעיות, צרות, כל מיני הפרעות, כל דבר זה בעצם הפנייה שלו אלינו. איך אנחנו נקשרים בזה, לענות לו ביחד לפנייה שלו, כל העולם, כל המציאות, זו פנייה שלו אלינו. איך אנחנו מסדרים את עצמנו להיות כל הזמן, בכמה שיותר חיבור בינינו כדי שמתוך החיבור נהיה מוכנים לענות, וכך כל פעם, כל פעם מתוך החיבור שלו אלינו ושלנו אליו. כך נתחיל להתקרב, ניצור קשר, נמשיך בקשר ונרחיב אותו, עד שיהיה מורגש ברגש, בשכל, בהדדיות. זה נקרא "שותפות".

29.12.2017

 

דרך החברה מבין שצריך לפנות לבורא

אם שמים לב לפעולה אחת, פעולה אחת בלבד, בואו נפנה אליו כל הזמן, נהיה כל הזמן בפנייה אליו, בבקשה, בואו נגדיל את החשיבות שלו בעינינו, אז נוכל לפנות. רגע אחד לא תרגיש שמשהו חסר כי מה שיחסר לך, החיסרון שאתה תקבל, יבוא גם דרך הקבוצה. החיסרון שמגיע מהבורא, אם הוא עובר דרך החברה, אתה מקבל אותו, ואז אתה כבר מבין שעליך לפנות לבורא. זה קורה אם אתה מקבל את החיסרון דרך החברה אבל אם אתה מקבל אותו בצורה אינדיווידואלית אישית שלך, אתה לא מרגיש שזה בא מהבורא, ואינך יכול לפנות. אז צריכה להיות עבודה מחדש כדי שתגיע לזה.

4.4.2018

 

הבורא רוצה שנתפלל עבור החברים

הבורא רוצה שנתפלל עבור החברים. הוא דואג לכלי שלו, לנשמה, למלכות שלו, לאדם שלו, ל"שדה אשר ברכו ה'", לא חשוב איך לקרוא לזה. הוא דואג לכלי. תתפלל עבור הכלי, שלום הכלי, הבורא עצמו לא צריך שום דבר. בפנייה לכלי, לעשירייה, לבורא, אתה מבטא את היחס אליו. לו אין שום בעיה, רק "בתוך עמי אנוכי יושבת".

לכן אנחנו לא מתפללים אליו כאילו הוא בעל חיסרון, שאתה צריך אפילו לעשות לו נחת רוח. לזה אנחנו מתכוונים בזה שבונים את הכלי, כשאנחנו מבצעים חיבור בינינו. כמו אימא שמרוצה איך שהילדים שלה מסודרים ומשחקים יפה, שהכול בסדר, זה נחת הרוח שלה. אין לה יותר שום דבר בחיים חוץ מלראות אותם בריאים, מחוברים יפה ביניהם וזהו.

לכן אין פנייה ישירות לבורא וגם אין פנייה בנוסח, "אני רוצה לעשות לך משהו טוב, אבל החברים, העשירייה הם בסדר", לא, זה דווקא איך שאתה מתייחס אליהם. צריכים להבין את זה, אחרת אתה נותן לבורא איזו עצמאות נפרדת וזה לא נכון, כי הוא, זה מה שמתגלה בתוך ההוי"ה, ואין חוץ מהוי"ה. לכן היחס שלך להוי"ה, לעשירייה, לחיבור ביניהם, לראות אותם מוצלחים, זה היחס שלך לבורא. בזה אתה בעצם מתכוון אליו.

10.12.2018

 

עבור הכלל

רואים אנו מכאן, שהתפילה צריכה להיות רק עבור הכלל. מה זה נקרא "להיות בתפילה עבור הכלל, עבור עשירייה". איך יכול להיות שאני דואג לעשירייה, אם אני כולי דואג לעצמי? כצד אני מחליף דאגה לעצמי בדאגה לעשירייה? כאשר אני מגלה שאני תלוי בהם, התפילה שלי עבורם היא תפילה אגואיסטית. אין לי ברירה, אני תלוי בהם, אני זקוק להם. במקום זה, אני מפנה את הרצון לקבל שלי מדאגה עצמית ומפתח אהבת הזולת, דאגת הזולת.

16.1.2018

 

החיסרון שהבורא רוצה לעורר בך

את החיסרון שהבורא רוצה לעורר בך, הוא מעביר לך דרך החברה מפני שאתה מחובר עימה. החיסרון של הבורא מתלבש בחיסרון של החברה, והחיסרון של החברה הוא כבר המבנה של הבורא, זו כבר שכינה. אתה מקבל זאת בידיעה שזה מגיע מהבורא, בידיעה שעליך לפנות אליו. יש לך כבר קשר. אתה נמצא כבר במכשיר המקשר זה עם זה, מתאם. הוא מעביר לך בצורה נכונה פנייה מהבורא, ומיד אתה מעביר דרכו תגובה. זה מה שחסר.

4.4.2018

 

המקום שבו יכולים לתת תפילה

מתוך כך שאנחנו נמצאים במערכת אחת שכולנו קשורים, עלי להבין שהקשר שלי עם הבורא יכול להיות בתנאי שאני קשור נכון עם כולם. מכיוון שהבורא הוא אותו הכוח שנמצא בכלל, כמו שכתוב, "בתוך עמי אנוכי יושבת". לכן התפילה הנקראת "תפילת רבים", היא זו שמתקבלת, והמקום בו אנחנו יכולים לתת תפילה נקרא "בית הכנסת", כינוס, ושם, בתוך הרשת שנקראת "אדם", "מערכת האדם", שאתם כבר רוצים להיות קשורים זה לזה, אתם יכולים לעורר מ"ן. רק כך תוכלו להתקדם ולגלות את עולם האמת ואת מצבכם האמיתי.

23.11.2018

 

הפנייה הנכונה לבורא

נסו לעשות מה שאתם רוצים כדי שהבורא ישמור עליכם ויעשה כך או אחרת. נסו לסדר זאת בתוך הקבוצה. ישירות לבורא זה לא יעבוד אף פעם. זה יעבוד רק ההפך. אתם תפנו אליו ותרצו שהוא יעשה כך, והוא יעשה הפוך. למה? כדי ללמד אתכם לפנות לקבוצה מכיוון ששם בלבד הוא יכול להתגלות, בהתאם לאופן בו אתם מסכמים ביניכם, בונים קשרים נכונים, רשת נכונה. אז הוא יכול להתגלות. לכן, בכל דבר בו אנו צריכים לפנות לבורא, לפניכם קבוצה, חברים. תתחילו לבנות ביניכם קשר כזה דרכו אתם פונים לבורא.

5.5.2018

 

מבקש עבור האחרים

במילה "כלל", אין הכוונה לסתם בני אדם אלא למקובלים, שמעלים את המ"ן. על המ"ן להיות עבור אחרים, אחרת זה לא מ"ן, לא מי נוקבין. זה נוקבין, אבל לא "מי", לא שייך לבינה. מ"ן, משמע שאני מבקש עבור האחרים, מלכות שמתעוררת להשפיע.

10.11.2017

 

לדאוג לקבוצה כמו לעצמך

על האדם להתאמץ להחזיר עצמו יותר ויותר לכך שמבקש בכוח עבור הקבוצה. בהתאם לכך אתה יכול לראות, לתאר לעצמך, האם אתה מכוון לבורא או לא. אם אתה יכול לדאוג לקבוצה כמו לעצמך, אז אתה מכוון במדויק לבורא. אם אינך יכול לדאוג כך, באותה מידה הנך סוטה. מצב לא קל אבל לפחות אתה יודע איפה אתה נמצא ומצטער, ומתפלל, ומבקש. כך אתה מתקן את הסטייה.

9.2.2018

 

מתפרצים בתפילה

עלינו להשתדל לשבור את קרום הלב, ולהיכנס ללב אחד. אמנם שבסופו של דבר זה בלתי אפשרי, אך בשלב הזה אנחנו לא אומרים שזה בלתי אפשרי, אלא רק כשאנחנו מגיעים למצב שזה אכן בלתי אפשרי, אנחנו מתפרצים בתפילה. אין צורך לחשוב על תפילה או לבקש עזרה. לא. אלא כמו שכתוב, "וייאנחו בני ישראל מהעבודה ותעל שוועתם את האלוקים", זוהי כבר התוצאה.

10.6.2018

 

הופכים להיות למניין

על התפילה שלנו להגיע מכל אחד כלפי הקבוצה באופן שאנחנו, בסופו של דבר, מתחברים. זאת אומרת, לא שכל אחד מתפלל בעד האחרים אלא הופכים להיות למניין. "מניין" ניתן לספור, זה הופך להיות לאחד. כלומר, גם התפילות אינן אישיות, אפילו שהן עבור כולם. הן מחוברות יחד והופכות להיות כביכול מפה אחד, מלב אחד.

20.3.2017

 

להעלות יותר ויותר את הבקשות שלנו

הבורא פועל באופן שבו אין עבר, הווה ועתיד. הוא כבר "יודע" לאיזה חיסרון נגיע ומה בדיוק נבקש. עלינו רק לעסוק בכך ולהעלות יותר ויותר את בקשותינו. כמו ילדים קטנים, כמו תינוקות. לאחר מכן ודאי נזכה לשינויים שונים והמ"ן שלנו ישתנה, אבל כל הזמן הדאגה צריכה להיות על המ"ן, כי זו למעשה הפעולה האחרונה מצדנו כלפי העליון. תגובה ממנו מגיעה מאוחר יותר. עלינו כל הזמן להיות בהעלאת מ"ן. "הלוואי שיתפלל כל היום". צריכה להיות בזה גם עבודה אישית של כל אחד וגם עבודה קבוצתית. כל אחד מתפלל עבור הכלל, עבור הקבוצה.

18.5.2018

 

מקום לתפילה

להרגיש את לבו וליבם של החברים ולהשתדל לחבר אותם ללב אחד, זה מה שיש לעשות כדי ליצור מקום לתפילה. לתאר את הבורא כעומד למלא את הלב הכללי המשותף שלכם, בתנאי שכל אחד מתפלל עבור אחרים. כאשר אתם מגיעים למצב בו כולם מחוברים, כך שכל אחד מתפלל עבור אחרים ומתוך כך פונה לבורא, אתם תרגישו שהבורא מתייחס לכולכם יחד כי אתם הגעתם למערכת אחת. את זה יוצרת התפילה. כשאתה מגיע לחיבור בין כולם, התכללות בכולם, וכך כל אחד עם אחרים וכולם עם הבורא, התפילה נגמרה.

6.5.2018

 

הזולת הוא הכלי שלי

אדם אינו יכול להתפלל עבור עצמו. להפך, בכך הוא עושה נזק לעצמו. הוא יכול להשפיע לשני בלבד, להתפלל עבור השני. למעשה, הפעולה אינה עבור השני. אנחנו כך משקרים לעצמינו באומרנו שהשני הוא "שני", הוא זולת. ה"שני" הוא הכלי שלי. רק כאשר אני מתפלל עבורו, אני נשמר בכך מנגיעה אגואיסטית שלי כלפי הכלי הזה. אני פונה אליו אם כך בצורה אלטרואיסטית, בעל מנת להשפיע. במה הוא מיוחד, ה"זולת" הזה? הזולת מיוחד בכך שהוא הכלי שלי. כאשר הוא נמצא מחוצה לי, מחוץ לאגו שלי, אני יכול לעבוד עמו כלפי הבורא. תראו איזו הכנה נתנה לנו ההשגחה העליונה. יש לי את כל העולם הנמצא מחוצה לי וזהו הכלי שלי. דרכו אני יכול להשפיע לבורא ואז אני מבצע את התיקון, אני מבצע את הפעולה. אני רק מקבל התעוררות, אין צורך ביותר, והכלי דהשפעה שלי מוכן. כל העולם, דומם, צומח, חי ומדבר, כולם הם כלי דהשפעה שלי לבורא ואם אני פונה אליהם, זה יכול להיות רק בהשפעה. אם אני פונה לבורא איתם זה יכול להיות רק בהשפעה. איך ניתן אחרת? כך שהכול מוכן עבורי.

7.6.2017

 

להשתוקק להתכלל עם החברים – והוא כבר יבנה את זה

התכללות נבנית על ידי הבורא. הוא הכולל שלנו, השורש המשותף שלנו. היות שהוא מחזיק אותנו, אנו יכולים להיכנס להתכללות. בניגוד לחיבור, שיכול להיות אגואיסטי, התכללות אינה יכולה להיות אגואיסטית כי בהתכללות אני נותן לשני לפרוץ לתוך הגבולות שלי ואני פורץ לתוך הגבולות שלו באהבה, בחיבור שבו אני מקבל את הרצונות שלו, התכונות שלו כשלי. לכן, מה שעוזר לנו להתכלל, הוא כוח הבורא בלבד. מעל חטא עץ הדעת אנו מזמינים אותו לבנות מחדש. כפי שכתוב בשיר המעלות, "אם ה' לא יבנה בית, שווא עמלו בוניו בו", כל המאמצים שלנו לא יעזרו. הוא הכולל. "הכולל" הוא למעשה הבונה. לוקח את הלבנים האלו ובונה מהן את הכלי. עלינו להשתוקק להתכלל עם החברים, להעלות את החיסרון, כדי שהוא יבנה את זה. כאשר אנחנו מעלים מ"ן, זוהי מחצית השקל. אנחנו איננו מסוגלים לבנות אלא רק להעלות את החיסרון. כיצד בדיוק לבנות, איך להתחבר, כל זאת נעשה על ידי הכוח עליון.

10.7.2017

 

צריכים להגיע לתפילה אמיתית

אני לא מתפלל על חבר אחד. אני רוצה ליצור כלי משותף שלנו, ולא על חבר אחד או שניים. מדוע? מכיוון שבסופו של דבר עליי להתפלל כדי לעשות נחת רוח לבורא, וניתן לעשות זאת רק בעשירייה שלמה. התפילות שלנו שיהיה לחבר הזה כסף, לזה כבוד, לזה פרנסה ולזה בריאות, זה הכול טוב ויפה, אבל בסופו של דבר עלינו להגיע לתפילה אמיתית, שהיא רצון לחיבור כדי לגרום לו נחת רוח. לאט לאט מגיעה לאדם כזאת התרגשות, והוא חש שזה נחוץ לו. האור מאיר יותר ויותר, והאדם מקבל כזו התרגשות.

10.11.2017

 

מארגן את המערכת

כאשר אני מתפלל עבור כולם, אני בעל המערכת ואני מפעיל אותה כלפי הבורא. אחרים אף הם יכולים לעבוד, כל אחד בתדר שלו. אנחנו כמו גלים באוויר, לא מפריעים זה לזה. אני מפעיל אותם בכך שאני מתפלל עבורם, והופך להיות כמלכות כלפי הכתר, שזה הבורא. הם כולם באמצע, שמונה ספירות. יוצא שאני מארגן את המערכת וודאי שאז מהכתר זה חוזר אליי.

27.7.2018

 

כל עסקינו בתפלות ומצות מעשיות הוא, לחזור ולברר ולהעלות לכל אלו הנשמות שנשרו מאדה"ר ונפלו לקליפות, עד להביאן לשורשן הראשון, כמות שהיו בו, מטרם שחטא בעצה"ד.

(בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות, חלק ח')

 

מעלים את החסרונות כל אחד עבור השני

כל החסרונות שאנו מגלים, הם סך הכול כדי להעלות אותם לבורא. בדומה למה שרצה לעשות אדם הראשון, רק שהוא נשבר. אם אנו מעלים את החסרונות הללו, כל אחד עבור השני, זה לא נשבר מכיוון שאני אז לא מבקש לעצמי, אני מבקש עבור החבר.

30.4.2017

 

תוספת חיסרון משלנו

אין לנו עסק אחר מלבד העלאת חיסרון, לחבר בחזרה את הכלי שנשבר. זה כל העניין. יש צורך גדול בתוספת חיסרון משלנו. ולכן הכלי עבר שבירה, הבורא שבר את הכלי ואנו יכולים להוסיף את החיסרון שלנו. כלומר, כל הבריאה, כל המציאות, ההתפשטות מלמעלה למטה דרך כל העולמות וכל מה שקורה במשך כל ההיסטוריה, כל מה שיש בכל העולמות, כל זאת כדי שאנו נוסיף חיסרון משלנו, לחבר את אותם החלקים השבורים לאותו הכלי שהיה קודם.

8.9.2017

 

להעלותן לשורשן

כל עסקנו הוא בתפילות ומעשים. אמנם שאלו שני דברים אך בסופו של דבר זה מתבטא בתפילה, "לברר ולעלות הנשמות, שנשרו מאדה"ר". נשרו מאדם הראשון, מהחטא, מהשבירה, "ונפלו לקליפות", כלומר, היו מצבים בהם חלקים אלו היו מחוברים, הם התפרקו ועלינו לגלות בהם את גודל הפירוד, שנאה, דחייה הדדית ולהעלותן לשורשן העליון. מהו שורשן העליון? אותו המקור הטוב ומיטיב, "אין עוד מלבדו", המשפיע, שההתקרבות אליו היא לפי השתוות הצורה. כל החלקים האלה ייתקנו לאט לאט ממטה למעלה ובהדרגה יעלו לאותו שורש עליון עד שיתכללו בו. זה התהליך הכללי.

23.4.2017

 

החיסרון הכללי

ככל שנספג ברצונות הכלליים, בבעיות הכלליות של החברה, נוכל במהירות למשוך אלינו את תשומת הלב, את העניין של הבורא, והוא יוכל לעשות עבורנו מה שאנו מבקשים. רק "המצטער עם הציבור זוכה ורואה בנחמת הציבור". מי שאינו מצטער עם הציבור, מרגיש את החיסרון הפרטי שלו, לא מרחיב את הרצון שלו לאור ההשפעה והאהבה ולא יוכל לקבל את גילוי הא-לוהות, הנקרא "נחמת הציבור". מי שכן מצטער עם הציבור ומרגיש את צרות הכלל כצרה הפרטית שלו, זוכה לראות את גילוי הבורא בגלל שהחיסרון שלו, הוא החיסרון הכללי ולכן גם האור שהוא מגלה הוא אור כללי.

15.9.2017

 

החברים מייצבים באדם פנייה נכונה לבורא

אדם לא יפנה אף פעם, אף לא פעם אחת, אלא אם כן יהיו לידו חברים והם יהיו במצבים אחרים. לא בירידה, בנפילה, בחוסר אונים, בייאוש וכן הלאה. החברים האלה ישפיעו לו את התמיכה ועל ידי תמיכתם במצבו, תתייצב בו פנייה נכונה לבורא. רק באופן זה האדם יפנה ולא לבד. מצב טוב, מצב רע, הוא יכול להגיד "תודה רבה" או "מה אתה עושה", זו לא תפילה. התפילה האמיתית חייבת להיות כמו כלי, ט’ ספירות ומלכות. האדם חייב לקבל התפעלות מט’ חברים, לחבר לכך את המלכות הריקנית, המצטערת, החשוכה שלו וכך תהיה לו פנייה בחזרה.

21.3.2018

 

הרגשת החיים

החיסרון שלי נוצר מתוך כך שהרגשתי את החיסרון של החבר, ועל ההרגשה הזאת קיבלתי מילוי. זאת אומרת, מתוך כך שנכללתי מהחבר, מהחיסרון שלו, התחלתי להצטער שחסר לו. לכן נעשה כאן חיסרון שלו וחיסרון שלי. אני פניתי למעלה וקיבלתי מילוי בשבילו ומילוי בשבילי. למעשה, גם החיסרון וגם המילוי שלי לא היו קיימים אלמלא היו קיימים החיסרון והמילוי של החבר. כלומר, הרווחתי. על ידי כך שנכללתי מצרותיו של החבר, הרווחתי חיסרון והרווחתי מילוי. חיסרון ומילוי יחד נקראים "הרגשת החיים". כשאני מעלה את שניהם יחד, זה נקרא "תפילה".

30.4.2017

 

"המתפלל עבור אחרים זוכה תחילה"

בדאגה שלי עבור תשעה חברים, גם אם היא מלאכותית, בבקשה מהבורא עבורם שיעזור להם, יתמוך בהם, שיטפל בהם במאור המחזיר למוטב, כשאני כך מבקש, דורש ממנו עבורם, באופן זה מתפתחת בי קודם תכונת ההשפעה. אני מקבל מכך תוספת כוח השפעה. המאור המחזיר למוטב קודם כל משפיע עליי ועוזר לי להיות יותר ויותר בבקשה עבורם. ואני גם מזמין עליהם את המאור המחזיר למוטב שישפיע עליהם וזה נקרא "המתפלל עבור אחרים" אבל "זוכה תחילה". שדרכי עוברים אליהם כוחות ההשפעה, הרצונות שלי להשפיע, וכך זה קורה. מי שמתפלל נעשה הצינור. הוא הופך ל"שביל" לכל מי שהוא מתפלל עבורו ולכן זוכה תחילה. בכך שמעמיד את התפילה הנכונה, נפטר מהאגו שלו, קונה מ"ן, חסרונות זרים כדי להשפיע לבורא והוא באמצע כמקשר מסדר את הדברים, הוא עושה את עבודת ה'. זה נקרא שעושה פעולה בעל מנת להשפיע ללא נגיעה עצמית. אנו מסוגלים, בנויים, מוכנים לעשות את הפעולות הללו.

17.5.2017

 

המשפיע העליון מתפעל מהתפילות שלהם

בקבוצה מתוקנת כל אחד מתפלל עבור האחרים. כאשר זה קורה יש להם את אותה צורת הבקשה שיכולה להשפיע על הכוח העליון. כך כולם נמצאים בהשפעה הדדית, והמשפיע העליון מתפעל מהתפילות שלהם.

20.10.2017

 

מתקשרים בצורה הדדית במעגל

כל אחד צריך להתפלל עבור האחרים. כל אחד נמצא בצורת מלכות כלפי ט' ראשונות. יתר החברים הם ט' ראשונות והוא מלכות. כאשר כל אחד מתפלל עבור האחרים במעגל, נוצרת צורה הדדית. כל אחד מתקשר עבור האחרים, וכולם אז מייצבים את תכונת ההשפעה הכוללת המורגשת בבורא באופן כזה, כי הוא כוח ההשפעה הכללי. תהליך זה פועל לפי חוק השתוות הצורה. זוהי פיזיקה פשוטה מאוד.

20.10.2017

 

לא צריך לעצמו כלום

לפתע פתאום מגלה האדם שיש בו מערכות רבות המוכנות לפעול בהתקשרות עם החברים ועם הבורא. מערכות אלו הן בתוכו. החלק העליון שלו כלול מפנייה לבורא, אם הוא פונה אליו בבקשה עבור החברים, והחלק התחתון שלו כלול מחסרונות החברים שלוקח אותם ומעלה לבורא. הוא בעצמו נקודה ניטראלית, "שליש אמצעי דתפארת", לא רוצה ולא צריך לעצמו כלום. כך האדם בונה את עצמו.

20.10.2017

 

אם יש כמה אנשים בהכלל, שהם יכולים להגיע להמטרה, שהיא דביקות בה', ושיהיה מזה יותר נחת רוח לה', מכפי שהוא בעצמו זכה להתקרבות ה', הוא מוותר על עצמו, אלא הוא רוצה, שה' יעזור להם, משום שמזה תצמח נחת רוח למעלה יותר מכפי שיהיה מעבודתו. ומשום זה הוא מתפלל עבור הכלל, היינו שה' יעזור להכלל כולו, וייתן לו הרגשה זו, היינו, שיהיה לו סיפוק מזה שהוא יכול להשפיע לה', שתהיה לו נחת רוח. והיות שבכל דבר צריך להיות אתערותא דלתתא, לכן הוא נותן את האתערותא דלתתא. והאתערותא דלעילא יקבלו אחרים, היינו למי שהקב"ה יודע, שיהיה מזה יותר תועלת לה'.

(כתבי רב"ש א', מאמר "תפילת רבים")

 

חלקים מהשכינה

כולנו חלקים מהשכינה. עלינו להתחבר ולבקש שכל החלקים האלה יתחברו יחד ויהיו כגוף אחד. לבקש שבגוף זה לא יהיה שום שוני וחלקים, או סדקים, אחרת האור העליון לא יהיה בהשוואת הצורה עם הכלי, עם השכינה. כך השוכן, הבורא, האור, יוכל להתלבש בשכינה ולקבוע בה את המקום שלו. הרצונות שלנו, הניצוצות שלנו, כאשר הם מתחברים, ויצטרפו אליהם חלק מהרצונות שלנו המתוקנים, כולם הופכים לכלי, למשענת לגילוי הבורא. ועד כמה שבכל אחד מאיתנו קיימים רצונות שונים, מנוגדים, בעד ונגד, כאשר הם מצטרפים כניצוצות מחוברים יחד במרכז הקבוצה, זה ייתן את אופן החיבור, והבורא יתגלה בכל מיני צורות. כי לאור העליון אין שום צורה, אלא אנחנו מתוך סגנון החיבור בינינו, עוצמת החיבור בינינו, ברשימו דהתלבשות, רשימו דעביות זה נקרא, ניתן לבורא את הצורה.

20.3.2017

 

להקים שכינה מעפר

התפילה היא אחת, "להקים את השכינה מעפר". שהחיבור בינינו יתגלה וישמור עלינו ויחזיק אותנו, וזה נקרא "להעלות את השכינה מעפר". שהכלי שבו כולנו נכללים, קשורים, ותומכים זה בזה, שהכלי הזה יתגלה לעיני כולם. על זה צריכה להיות התפילה. התפילה היחידה. להקים שכינה מעפר, כלומר לגלות את הקשר בינינו שבו יתגלה הבורא, והדבקות שלנו ככלי והמילוי שלנו כאור, כבורא. על זה אנחנו צריכים להתפלל כדי לגרום לו נחת רוח. אין חוץ מזה שום דבר, לא לחשוב על כלום חוץ מזה. כל יתר הדברים הם רק במסגרת ההכרחיות.

23.11.2018

 

קיים רק למען החברה

תפילת רבים היא תפילה עבור הרבים. ואני? אני לא קיים אלא רק לשם כך. החסרונות שלי, המטרות שלי, לא צריכים להוות דאגה עבורי וכך כל אחד ואחד בחברה. כאשר מגיע למצב בו הוא קיים רק למען החברה, ואין לו שום חיסרון משלו, אלא רק עבור החברה, נקרא "שכינה", והבורא יוכל להתגלות. אנו מגלים אותו, בונים אותו, לפי היחסים בינינו בהשפעה, כאשר כל אחד מבטל את עצמו ומשפיע לאחרים. בכך אנו מגלים אותו.

20.3.2017

 

מבקש עזרה מהבורא, כדי להביא את החברה לעשות לו נחת רוח

מה שאני רוצה לעשות הוא לקדם את כל החברים שלי למגע עם הבורא. מה קורה לי ומה יהיה איתי אינו חשוב, אני עושה על עצמי צמצום. ההשפעה שאני יכול לעשות כלפי הבורא, היא לקדם את החברים שלי אליו. אני עוזר, הם לא יכולים להתקדם בלעדי. מה שאני עושה זה חושב עליהם ולא על עצמי, איך על ידם אני אעשה נחת רוח לבורא באופן שהוא אפילו לא ידע על כך שאני עושה זאת. העיקר שיהיה להם טוב, לחברים ולבורא יחד. אם אני מתאר צורה כזאת, מעמד כזה, סצנה כזו, ניתן לומר שאני ניצל. ייתכן וניצל מהרצון לקבל לעצמי, ומגיע להשפיע נחת רוח לבורא.

ודאי שבתוך כוונות אלו שאני עכשיו מפעיל, עליי גם לבקש עזרה מהבורא, מהחברים. ממני אני דורש רק מאמץ שזה יקרה. אני צריך לסדר את כל היוצרות הללו שלא יפריעו זה לזה. אני מבקש עזרה מהחברה, כדי להתפלל לחברה ולקרב אותה לבורא. אני מבקש עזרה מהבורא, כדי להביא את החברה לעשות לו נחת רוח. זה כביכול הפוך. אני מבקש לתת לי הזדמנות לעשות זאת. אמנם אינני רוצה אפילו לדעת שאני עושה כך. אני רק רוצה שאצלם תהיה הפעולה והסיכום שלה. אם האדם משתדל לעבוד כל הזמן באופן כזה, לכייל את עצמו, אז הוא מרגיש שהאור העליון כל הזמן מתקן אותו, משפר אותו למחשבה, לרצון הנכון.

5.4.2018

 

הבורא יודע איך להמיס את הלבבות שלנו

כאשר הנטייה לחיבור תהיה כה גדולה, נתחיל להרגיש כיצד אנחנו מחממים את מקום החיבור. המרכז בינינו מתחיל להיות כמו כדור ברזל חם, שמאיר לכל הכיוונים בחום שלו. אנחנו אפילו רוצים להיכנס אליו אך מגלים עד כמה שלא מסוגלים מכיוון שיש משהו שמחזיק אותנו. אולי אנחנו מתקרבים ואפילו נכנסים אליו כביכול, אך לא מתחברים בכל זאת. לא יכולים לחמם את עצמנו עד כדי כך, עד ההרתחה, וכל אחד נשאר בתוך לב האבן שלו. והלב עדיין לא הופך להיות ללבה. איננו יכולים להתחבר, על מנת שנרגיש עד כמה כאן ממש נמצאת ההתנגדות הפנימית הזו הנקראת "לב האבן", ושאת האבן הזו אי אפשר להרתיח. כאן רק התפילה לבורא יכולה לעזור כי הוא זה שיודע כיצד להמיס את הלבבות שלנו ולהפוך אותם למבנה אחד, עיסה אחת.

10.6.2018

 

המצב הרצוי

בואו נתאר לעצמנו את המצב הרצוי. שאין את העולם הזה. אלא השכינה מלובשת בכל המציאות. יש רק כוח אחד ששולט, ואנו נמצאים בו, בשליטתו, מרגישים אותו, הוא מפעיל אותנו. אנחנו עושים הכול כדי יותר ויותר להגביר את השפעתו על כל חלקי המציאות, עלינו ועל כולם. אנו נמצאים בדבקות עמו בכך שדבוקים בינינו. בואו נעשה מאמץ לחשוב שזה כך, ונבקש שכך יהיה. נבקש שצורה זו תתגשם, תיכנס לתוך הכלים המתוקנים שלנו. נדבר על כך, זאת התפילה.

9.6.2018

עשרה כאחד

העיקר של אסיפה שיהיו כולם באחדות אחד ויהיו מבקשים הכול רק תכלית אחד למצוא את השי"ת, שבכל עשרה השכינה שורה ובוודאי אם יש יותר מעשרה בוודאי יש יותר גילוי שכינה, וכל אחד ואחד יקבץ עצמו לחברו ויהיה נכנס אליו לשמוע ממנו איזה דבר לעבודת השי"ת והאיך למצוא את השי"ת ויהיה נתבטל אצלו וכן חברו אליו וכן כולם יהיו כך, וממילא כשאסיפה הוא על זה הכוונה. השי"ת מקרב עצמו אליהם ונמצא עמהם, ונפתח להם ממילא כל הישועות וכל הברכות. ורחמים גדולים וחסדים טובים ומגולים נמשך על כנסת ישראל.

(מאור ושמש, פרשת ויחי)

 

דאגה לעשירייה

מהו הפירוש שעל האדם להיות בתפילה עבור העשירייה וכיצד יכול להיות שהוא דואג לעשירייה, כל עוד שהוא דואג עבור עצמו? איך להחליף מדאגה לעצמו, לדאגה עבור העשירייה? אם הוא מגלה שהוא תלוי בהם, יוצא שהתפילה שלו עבורם היא אגואיסטית, כיוון שהוא תלוי בהם וזקוק להם. לכן יוצא שעליו לפָנות את הרצון לקבל שלו מדאגה עצמית, ובמקומה, במקום הדאגה העצמית, עליו לפתח אהבת הזולת, דאגת הזולת.

16.1.2018

 

מקושר עם עשירייה

תפילה היא הכול, תפילה זה סך הכול. הרצון לקבל שלך כשהוא מקבל את כל ההתרשמויות מהעולם הוא צריך להיות מקושר עם עשירייה. ואתה מתאר עשירייה, שזה כל המציאות של אדם הראשון, הנשמה, ששם בתוכה נמצא הבורא, ואתה רוצה לגלות את הפעולה הזאת, העבודה הזאת של העשירייה, שהבורא יתגלה, כי זה נותן לו נחת רוח. אתה חייב כל הזמן להיות בתוך הצורה הזאת. תשתדלו כל הזמן להיות בזה. אם אנחנו מחוברים, הבורא נמצא בנו. קח צורה כזאת, ציור כזה, אם אנחנו מחוברים, ברגע שאנחנו מתחברים נכון, עושים "קליק", הבורא בפנים.

30.10.2016

 

כל הפניות לבורא דרך עשירייה

ראשית אתה צריך לדאוג שכל מצב מגיע מהבורא. שנית, שאתה מתייחס אליו דרך העשירייה, שאתה רוצה למלא את העשירייה עם נוכחות הבורא, כך כל הפניות לבורא יהיו דרך העשירייה. מפני שככל שתחבר לזה את העשירייה, הפנייה שלך לבורא תהיה מדויקת יותר, נכונה יותר. אמנם שתצטרך הרבה פעמים לעשות כך ללא שום תוצאות, אך בפניות לבורא דרך העשירייה, פעם אחר פעם, התוצאות יהיו כך שאתה תתחיל להרגיש יותר ויותר שאתה נמצא בחיבור איתם, עד שאתה מתחבר איתם ועם הבורא יחד. כמו שכתוב, "בתוך עמי אנוכי יושבת".

22.12.2018

 

מה שאני חושב עליהם זה היחס שלי לבורא

כשכתוב "להתפלל", הכוונה היא שעל האדם לדון את עצמו, זוהי מהות התפילה. כמו שכתוב, "הלוואי שיתפלל כל היום". שכל היום עליו לבדוק את הרצונות שלו בכמה הם בעד ונגד חיבור עם העשירייה ועם הבורא. אמנם שאת הבורא אין אנחנו מבינים, אין אנחנו יודעים, לכן הדיוק נעשה רק עם העשירייה, איתה ניתן להיות בטוחים. יוצא שהמחשבות שלו עליהם, זה המצב שלו והיחס שלו לבורא במדויק, וכמוכן את מידת הזלזול שלו, מידת חוסר החשיבות שלו בו וכולי.

11.1.2017

 

צעקת העשירייה

החיסרון שאנו יכולים לפתח כדי לעורר את האור חייב להיות חיסרון קבוצתי. לא יעזור לאדם לצעוק מהבוקר עד הלילה, מכיוון שזוהי "צעקה במדבר" ולא שומעים אותה, שומעים רק חיסרון מתוך העשירייה. חיסרון מעשירייה, אפילו הכי קטן, מתקבל, כמו שכתוב בנושא המניין, צריכים לשמוע מה שכתוב ולקיים, אם כל אחד צועק, זה לא עובר, זה לא מגיע, אלא נשאר בתוך האדם.

רק עד כמה שהצעקה נעשית צעקת עשירייה, קבוצתית, שבה האדם מתפלל על אחרים וכך גם האחרים מחזיקים ומייצבים אותה, אז הצעקה הופכת להיות לחיסרון שממנו מקבלים טיפול מלמעלה.

10.11.2017

 

מרכזים הכול בנושא אחד

התפילה שלנו היא לגלות את הבורא ולהשפיע לו בתוך העשירייה שלנו. אך באיזה מצב כל אחד מתפלל, באילו מילים כל אחד משתמש או באילו כוונות, על כך אנו לא עושים חשבון. אין לנו אפשרות לדעת או להשוות, גם לא את הכוונות, הרצונות והמחשבות הפרטיים שלנו, מכל שכן של החבר. העיקר שאנו מרכזים הכול בנושא אחד שהוא העשירייה, שאנחנו רוצים שהיא תקבל צורה שבה יתגלה הבורא.

21.5.2017

 

מעלה החיסרון

בתפילה נמצאים כולם יחד, לא אני ולא החברים, אלא כולם יחד, כי תפילה יכולה להיות רק כמניין שלם. אין כזה מצב שאדם אחד מתפלל. הוא יכול להתפלל עבור אחרים, או שמתפלל יחד עם כולם בחיסרון אחד. "מתפלל" זה נקרא מעלה חיסרון. כלומר, האדם מעלה חיסרון מתחתון לעליון רק בתנאי שהוא עבורם וכך נכלל בהם, או שנקשר איתם כשווה, ואז מעלה החיסרון. בכל מקרה תמיד החיסרון חייב להיות מסך כל העשירייה.

28.11.2017

 

אני, עשירייה והבורא

קיימים שלושה משתתפים בהשגת מטרת הבריאה, אני, עשירייה ובורא. אם האדם מבקש ואינו יכול לפנות לעשירייה, עליו לפנות לבורא. אם האדם פונה מצד העשירייה, הוא אינו יכול לדבר עם עצמו, עליו לפנות לבורא. אם אתה מצד הבורא רוצה לדבר עם עצמך, עלייך לפנות לעשירייה. או ההיפך, אך תמיד שיהיו שלושה, מכיוון שזהו כבר משולש וכך אפשר למצוא פתרון.

4.5.2018

 

צורה חדשה של חיבור

מ"ן זהו הצטברות של מ"נים פרטיים שנכללים זה בזה, ומגיעים לעוצמה והתחברות מיוחדת. לכל אחד יש מ"ן משלו וכשאנו מתחילים להתחבר לעשירייה, אנחנו מתחברים בצורה מאוד מיוחדת שכל אחד משלים את האחרים. זה מעניין, מכיוון שאף אחד לא מתחבר ברצון שלו, האדם לא מתחבר ברצון שלו, לא באגו שלו ולא ברצון להשפיע שלו, אלא מתוך זה שמתחברים בעשירייה נוצרת ממנו צורה חדשה של חיבור. כשאנחנו מתחברים בקבוצה, יוצא מכל אחד כלפי הקבוצה משהו שנקרא הספירה הפנימית המיוחדת האישית שלו, שקודם לא הייתה בולטת, אך כלפי החברה, מתוך צורת החברה והצורך בחברה, הוא מתחיל להתנהג כלפיה בצורה המסוימת הזאת, ואנו הופכים להיות לעשר ספירות. קורים כאן דברים מדהימים.

13.1.2017

 

דרגת האדם

תפילה היא דבר קולקטיבי והיא יכולה להתקיים רק בקבוצה, רק במניין ולא אחרת. רק עשרה גברים יכולים בקשר ביניהם להגיע למצב שנקרא תפילה. אך לפני כן, על כל אחד מהם להיות מצויד ביראה, בדאגה, האם הוא יכול לגרום נחת רוח לבורא, להעלות אותו בעיניו לדרגה שמסוגל להעלות. מכאן נובעים כל תנאי העבודה שלנו, לא לקבל לעצמנו כלום מלבד מהכרחיות, שהכול צריך להיות רק על מנת להשפיע וכן הלאה. הכול נובע מתוך כך שמעלים את הבורא פי תר"ך פעמים מעל הדרגה הבהמית שלנו, וזה ייקרא "דרגת האדם". מכיוון שלבהמה אין נשמה, רק הכרחיות לקיום, ומה שאנו בונים בכך שמגדילים את הבורא בעינינו, זה ייקרא "נשמה".

8.1.2017

 

אנחנו בונים אותו

העבודה שאנו משתדלים לבצע בעצמנו, היא כדי לדעת בדיוק מה חסר. מתוך זה אנו מבררים מה חסר בקשר בינינו, ואז מבינים שהאדם אינו מסוגל להשלים את החסר הזה, כי אין לו כוח השפעה ואין לו כוח להתקשר לאחרים. כך מגיעים לתפילה, מקבלים את הכוח מלמעלה ויכולים לקשור כאלה קשרים בינינו, שבסופו של דבר נותנים לנו הוי"ה ההפוכה, ממטה למעלה, שזה נקרא "אנחנו בונים אותו", "בוראים אותו". הוי"ה הפוכה, נקראת "אור חוזר", שבה מתלבשת ההוי"ה הישרה, שנקרא "אור ישר". ואז יש זיווג בין אור ישר ואור חוזר, הנקרא "דבקות הנברא בבורא". הכול נסגר בעשירייה.

10.1.2018

 

לחזור לתא החי

הקשר של האדם עם הבורא הוא דרך הוי"ה, "בתוך עמי אנוכי יושבת", בתוך ההוי"ה. עלינו לחזור לתא החי, הבריא, הרוחני, הנקרא הוי"ה, עשירייה, מניין.

28.11.2017

 

נכלל בעשירייה ומרגיש תגובה של העליון

אם אין אני, אלא אני נכלל עם הקבוצה, אני מרגיש את התשובה, את התגובה של העליון. אם אני לא נכלל בעשירייה, אני לא מרגיש תגובה של העליון, ונראה לי שאני מתפלל ואין תשובה. גם העליון אינו מרגיש תפילה ממני אם אני לא נכלל בעשירייה, מכיוון שהעליון תופס עשירייה. ולכן ממני אליו וממנו אליי הקשר הוא רק דרך עשירייה, דרך הוי"ה, "אני הוי"ה לא שניתי".

28.11.2018

 

כל אחד עבור תשעה

במאמרי החברה כותב הרב ברוך שלום הלוי אשלג, שעל האדם להחשיב את החברים, לגרום לחיבור ביניהם לכיוון הבורא ולהשתוקקות כללית, כדי שיוכל לאסוף, לעבד את העשירייה נכון עד כמה שאפשר ולהעלות אותה בתפילה, כל אחד עבור תשעה. לחבר את נקודת המלכות של כל אחד, שממנה הוא מבקש עבור תשעה האחרים ולהבין שהבקשה שלו עבור תשעה האחרים, נמצא בו ולא בשום מקום אחר. לחבר את הכול למבנה אחד שזה עשר ספירות, לתפילה כללית, כדי שהבורא יתגלה וייהנה מאיתנו. זאת העבודה.

6.11.2017

 

דרך הפרצופים להתקשר לבורא

אדם לא צריך להסתכל על החברים כפי שהבורא מציג לו, לא על הפרצופים שלהם ולא על האופי שלהם. זה הבורא שמציג לו הפרעות, ודרך ההפרעות האלה, דרך הפרצופים או האופי של כל אחד ואחד עליו ללכת ישירות ולהתקשר לבורא, לבקש ממנו שיחבר אותו איתם. כשהבורא מתחיל לסדר את החיבור, האדם פתאום מגלה שהם לא כמו שנראו לו קודם. לכן עלינו להפסיק לעבוד עם הפרעות, מכיוון שהן רק סיבה לפנות לבורא, להעלות מ"ן.

21.1.2018

 

מבקש תיקון עליהם

האדם רואה את החברים רע, מכיוון שהרע קיים בו. לכן הבקשה היא תיקון עליהם כדי לא לראות אותם רעים. לא שהם יהיו מתוקנים, אלא שהאדם יהיה מתוקן לא לראות את הרע בהם. החברים בעשירייה משמשים לאדם כמדד שהוא מקולקל.

23.2.2018

 

מגדילים את חשיבות החיבור

כל אחד בעשירייה צריך להשתדל להגיע לחיבור, עד כדי כך שנזרקים ושונאים זה לזה אבל רוצים להתחבר, מכיוון שמבינים שאין ברירה. כלומר, מגדילים כל הזמן את חשיבות החיבור עד כדי כך שנמצאים בחוסר אונים, כמו שכתוב, "ויאנחו בני ישראל מן העבודה", ואז מאין ברירה פונים לבורא, וממשיכים עימו בשיתוף. זאת העבודה והיא נמשכת לאורך כל הדרך, מפני שבמציאות פועלים שני כוחות בלבד- כוח הבורא, שזה כוח השפעה ואהבה, וכוח הנברא הנקרא "יצר הרע", כמו שכתוב, "בראתי יצר הרע". בין שניהם יש כוח משותף, עד כמה שכוח הבורא הנקרא "תורה תבלין" יכול לתקן את כוח הנברא, ובו מתקדמים.

6.6.2018

 

כל אחד חייב לחשוב על החברה

הכלי הרוחני הוא העשירייה. לכן שאומר פרעה, תנו להם לעבוד, זה מפני שמצרים מתעשרת מכל העבודה הזאת. להם יש כביכול קשר עם הבורא, אך בעצם הם מתפללים וממלאים את פרעה. לכן נקרא פרעה הטוב. ולגלות את הרע, שפרעה רע, הם מתחילים לגלות כשמבינים שזה לא ממלא אותם. לכן התפילה חייבת להיות מתוך החיבור בקבוצה. מתחילים בצורה מלאכותית להפעיל זה את זה, כל אחד חייב לחשוב על החברה, והכוח שמעוררים הוא גדול מאוד, מעוררים כוח עליון, אחרת אין כוח העליון בינינו. כלומר, הבורא ברחמים שלו מעורר כוח שלילי כדי לקדם את האדם, מפני שכוח חיובי הוא לא יכול, מפני שאין לאדם חיסרון לזה.

8.9.2017

 

לפנות ולקבל מגע עם הבורא

התפילה נעשית רק מתוך מניין, מתוך עשרה חברים. אחרת אין מגע, אין קשר, כי הבורא זה הכוח שנמצא בתוך הקבוצה, בתוך העשירייה. אם אדם לא מתקשר לעשירייה, הוא לא מגיע אליו. ניתן לראות כיצד כל האנושות צועקת, פונה, מתפללת, במשך אלפי שנים, וכלום לא עוזר. אלו שמוכנים לייצב את הקשר הנכון נקראים "מקובלים" כי הם יודעים איך לקבל את הקשר הזה, לפנות ולקבל, לפנות ולקבל, להיות במגע עם הבורא, אבל זה קורה רק דרך העשירייה, רק דרך הקבוצה. לכן כתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'", "בתוך עמי אנכי יושבת".

23.2.2018

 

לסדר את היחס שלי לבורא דרך העשירייה

לאדם חסר כיוון כדי לדעת ש"אין עוד מלבדו" ושעם הבורא הוא נמצא פנים בפנים, שהם קשורים, שכל מה שיש לו מסודר מלמעלה, וכל מה שהוא צריך זה רק לפנות למעלה וזהו.

אך באמצע עומדת עשירייה, שעליו לסדר את היחס שלו לבורא דרכה, אחרת אין לו מגע, אין ביניהם מגע. האדם עומד לפני הבורא רק בתנאי שהוא נמצא בעשירייה שהיא מוכנה ופועלת. זה מצד האדם, הוא לא יודע אף פעם מה מצדם. כי כרגע הוא רואה תשעה אנשים, שיחד איתו משתדלים. כך הוא רואה, התבנית הזאת נמצאת בראש שלו, וכך הוא עובד. לכן כל עוד שהוא לא מסדר נכון את התבנית, זה לא יקרה.

30.10.2016

 

עם העשירייה, עבור העשירייה, ואני בתוכם

לאדם אין קשר אחר עם הבורא מלבד דרך העשירייה, יחד עם העשירייה ועבור העשירייה, ואני בתוכם. אפילו בתפילות שסידרו לנו אנשי כנסת הגדולה לפני אלפיים ומשהו שנה, ניתן לראות שהם כתבו: "על הצדיקים ועל החסידים ועל כולם כולם - ועלינו", אנחנו בסוף. כלומר, אדם צריך להתפלל על כל העולם, על כל הדברים, על הכול וגם עלינו. בצורה כזאת התפילה מתקבלת.

23.2.2018

 

"למה לא ביקשת?", לְמה הכוונה?

למה לא פנית לבורא לבקש כוח לעבוד עבור העשירייה, להתחבר לעשירייה, להעלות אותם, לבקש שהבורא יטפל בהם. הבקשה חייבת להיות תמיד עבור עשר. אתה כאחד, לא קיים.

23.4.2018

 

לבקש בשלומה

להתפלל זה פשוט מאוד, לתאר את העשירייה ולבקש בשלומה. כלומר שהיא תקבל צורה כזאת שהבורא יוכל להתגלות.

26.2.2018

 

על האדם להרגיש את עצמו כגדול שיכול לבקש

על האדם להרגיש את עצמו כגדול שיכול לבקש. שפונה דרך כל העשירייה כנציג, ומבקש שהבורא ייתן להם את כל החיבור, וכוח להתחבר, כוח להתקיים, הכול עבור העשירייה. עבור עצמו לא, אלא רק עבור העשירייה. מפני שהאור העליון פועל כנגד עשרה, אין בו חלקים, הוא לא מתחלק לחלקים, האור יושב תמיד בתוך עשרה.

23.4.2018

 

"לנדנד" לבורא עבור החברים

בזה שאדם מפעיל את עצמו כלפי העשירייה, שהוא המפעיל אותם, הדורש עבורם, המבקש עבורם, כתוב על זה "כל המתפלל עבור חברו, זוכה תחילה". דווקא. מתוך זה שהוא מפעיל את המערכת. לכן אין לנו על מה להתלונן. פשוט הכול נמצא לפנינו. וזה ודאי שלא חשוב לי מה אני מבין בזה או לא מבין. לבקש, לנדנד עבור החברים לבורא בכל שפה, בכל צורה שהיא. וזה חייב להצליח, שאני אתחיל לקבל מזה שינוי עצמי וגילוי בורא.

27.7.2018

 

הבורא זה העשירייה שלי

אדם המשתדל להיות בעל מנת להשפיע ומתוך ההשתדלות ומתוך זה שאינו יכול לעשות זאת, הוא צריך שני דברים, עביות וכוח המנוגד לה. כלומר, הוא נמצא בקבוצה, רוצה להתחבר איתם נגד האגו שלו, מוכן אך לא יכול, ואז יש לו כוח התנגדות ויש לו כוח משיכה מסוימת. עם שני הכוחות האלה הוא רואה שאינו מסוגל לכלום, כמו שכתוב "ויאנחו בני ישראל", ואז הוא צועק ומקבל עזרה.

הכול בתוך העשירייה, רק כלפי הבורא. מה זה הבורא? הבורא זה העשירייה האידיאלית המחוברת נכון ויש לה אור שממלא אותה ומאיר, והכוח שלה זה כוח השפעה טהורה, בעיני האדם זה הבורא.

13.3.2018

 

עשרה כאחד זה מה שהוא מגיש לבורא

כל היגיעות שמתחברות ביחד יביאו את התוצאה. באיגרת א' של בעל הסולם כתוב על מצבים פרטיים של האדם, שהוא מגלה אותם כשהוא נמצא בתוך החברה ומושך את "אין עוד מלבדו" דרך מרכז העשירייה, כשהוא מתפלל עבורם וכך הוא מתקדם. אין לאדם תפילה אחרת, ואסור שתהיה לו תפילה אחרת, מלבד עבור העשירייה. כמוכן, אסור לו לראות שזה עשרה, אלא שזה אחד, והוא זה שאחראי על אחד, זה הכלי שהוא מגיש לבורא, שדרכו הוא משפיע לבורא.

ט' הראשונות האלה שנמצאות לפניו בעשירייה זה מה שהוא מגיש לבורא, נותן לו את הט' ראשונות האלה שהבורא יוכל להתגלות שם. האדם בעצמו לא רוצה לגלות אותו לעצמו, אלא רק לט' הראשונות. לכן ט' הראשונות הן לא של האדם, אלא הוא עובד בדחייה כלפי ט' ראשונות, ואז הבורא יכול להתגלות לפי ההשתוות.

25.9.2017

 

הקבוצה רוצה להתקשר לבורא ממרכז הקבוצה

כל המצבים, כל הפעולות הן לטובת החיבור בקבוצה, בתנאי שהאדם רוצה להתקשר לבורא דרך הקבוצה, ממרכז הקבוצה. מה שהוא עושה, אם הוא עושה זאת בצורה נכונה, הוא צריך להיות בטוח שזה מגיע לבורא שנמצא במרכז הקבוצה. כך הוא כל הזמן פועל, אין חוץ מזה שום דבר. כל היתר הוא מזה שאנחנו מצרפים לפעולה הזאת כל מיני מקרים שמתגלים.

5.4.2018

 

"חד מקבל חד"

התפילה האמיתית מגיעה מהחיבור. אין אני ואין עשירייה, אלא אני והעשירייה, שכבר החיבור אפילו לא נמצא אלא אחד. כדי להגיע למצב כזה אנחנו צריכים הרבה פעמים לנסות להתחבר, עד שבאמת מגיעים לזה. לכן צריכים להבין שבלי שמתחברים עשרה כאחד, לא יכולים להיות מורגשים בעליון. לפי החוק "חד מקבל חד", אנחנו צריכים להיות עשירייה כאחד. אין אני ותשעה נוספים לכאן וחמישה לכאן. זה לא יקרה מכיוון שכך כי היא המערכת. אנחנו נמצאים בטבע, וטבע לא משתנה, "אני הוי"ה לא שיניתי". בדומה לחוקי הטבע של העולם הזה, דומם, צומח וחי, חוקים מוחלטים. כך החוק ישנו, ולא ניתן לעשות כלום. בהתאם לכמה שאתה סוטה ממנו, אז אתה מקבל ממנו היזק. כך גם כאן, רק אחד יכול להשפיע על העליון.

28.11.2018

 

העשירייה מייצבת את המ"ן

מ"ן זוהי תוספת ההשפעה כלפי הבורא, אך העליון והבורא זה לא בדיוק אותו הדבר. העליון זה אותו המנגנון שצריך לעזור לי להשפיע לבורא, והמנגנון שעוזר לי להשפיע לבורא זה העשירייה. העשירייה היא אותו הכלי שאם היא משתדלת להיות יחד היא מייצבת את המ"ן לעליון, לעליון הרוחני. כל אדם כלפי העשירייה ועם העשירייה יחד לעליון. והעליון נותן להם כוחות להתחבר, להגיע לייצוב הכלי, שם כבר אפשר לקבל את האור העליון.

9.11.2017

 

מבקש שיהיה תיקון בתוך הכלי שלנו

אנו צריכים לבקש שמטרת הבריאה תתגלה בכלי שאנחנו בונים, מכיוון שזאת הדרגה הריאלית, אמנם שזה לא גמר התיקון הסופי, הגדול, שאני לא יודע מה קורה שם, אלא מה שעומד לפני, אבל זה גמר התיקון. אני לא מבקש עבור החברים, אלא אני מבקש שיהיה תיקון בתוך הכלי שלנו, שאנחנו נתאחד עד כדי כך שהבורא יתגלה ויקבל מזה נחת רוח. "ישראל אורייתא קב'ה חד הוא", כמו שכותב בעל הסולם באיגרת י"ז.

25.9.2017

 

יחד עם הקבוצה אתה מגיע לתפילה

התיקון הוא במידה שהאדם חיבר את הכלים שלו לקבוצה, והם משתתפים שם בצורה נכונה בחיבור. אין צורך לתקן שום דבר יותר. אין תיקון פרטי, אדם אינו מתקן את עצמו, הוא מתקן את העשירייה, זו הנשמה שלו, עד שמגלה שם בורא. זהו התיקון, אין תיקון אחר.

במקרה ופיטרו אותו מהעבודה חס ושלום, הוא מגיע לקבוצה עם כל הבעיות, נכלל עם כל החסרונות בקבוצה ויחד עם הקבוצה מגיע לעלייה, לתפילה, זה התיקון. למרות שעדיין לא יכול לקשור את המצב, מדוע קיבל בעיה בעבודה, כך שצריך להשפיע על הקבוצה שלו, עדיין לא יודע מהי המערכת הכללית, רק אחר כך מגלה דרך כל המצבים. ואז הוא מגלה שהמנהל הוא לא מנהל, אלא מלאך, והעבודה היא לא עבודה, אלא כל העולם הוא שכינה קדושה אחת.

2.6.2017

 

העליון מקבל את החסרונות שלנו ואוגר אותם

העבודה שלנו היא להשתדל להעלות חיסרון, אפילו שהוא לא החיסרון הנכון. העליון בנוי כך שהוא מקבל את החסרונות שלנו, אוגר אותם ומביא עליהם אור אין סוף. הוא כל הזמן מכין ומכין לעצמו את המקום, ואנחנו מתבשלים למטה בתוך העליון, עד שמגלים מכל המאמצים שלנו סאה של יגיעה, בהרבה זמנים, מצבים, גירויים שאנחנו מזמינים בו. ואז הוא פותח קו אספקה וטיפול, זו העבודה שלנו. ואז מעשירייה אנחנו הופכים להיות להוי"ה הראשונה הקטנה מאוד, אבל כבר עשרה חלקים, רצונות, תכונות המחוברים בינינו כבר בתבנית שהאור העליון שבא מהעליון סידר בינינו.

27.3.2018

 

בעל הבית מוכן לבצע מה שאנחנו נבקש

עלינו לברר בעשירייה מהו המצב העתידי הרוחני שאנחנו יכולים לתאר, שעומד לפנינו ואנחנו רוצים להשיג. עלינו לסכם מהו, ומתוך המצב שלנו לבקש שהבורא יסדר לנו את המצב העתידי, לעשות הזמנה. בעל הבית מוכן לבצע מה שאנחנו נבקש, נדרוש. בתנאי שתהיה בקשה מובנת, מסודרת נכון, פחות או יותר, אפילו אם זה לא בדיוק, אז הוא יגיד לכם כמו מלצר, את זה יש בתפריט, ואת זה אין בתפריט, ואת זה אני ממליץ לכם, ואת זה אני לא ממליץ לכם, עד שכולכם תסכימו, ואז הוא יביא לכם. תרגישו בצורה כזאת ממש. הוא רוצה שאנחנו כך נקבל אותו.

16.1.2018

 

בואו נקרב את הבורא

כל הקבוצה צריכה לתאר את עצמה כאילו שכולכם מדברים עם הבורא, להבדיל עם המלצר, כולכם יושבים סביב השולחן ועושים הזמנה. כך תרגישו יותר מחוברים, מפני שכעת אתם מדברים על מה שתקבלו יחד כולכם, ובאיזו צורה תקבלו, ולמי אתם פונים, ועד כמה שהוא שמח שאתם פונים, וכמה שהוא ישמח להביא לכם, לכל אחד ולכולם יחד את מה שאתם צריכים. תתארו את המצב, זה המצב האמיתי, בואו נקרב אותו.

16.1.2018

 

מהי המנה הא-לוהית, שאנחנו רוצים לקבל

כל אחד צריך לדעת לקראת מה הוא הולך, מה הוא רוצה, ובהתאם לזה להכין את עצמו. לכן עליכם לדבר ביניכם מהי אותה ה"מנה" היפה, המיוחדת, הא-לוהית, שאנחנו רוצים לקבל. כמוכן, איך אנחנו מעלים את עצמנו, מגבשים את עצמנו לבקש אותה, ובצורה נכונה כזאת שנקבל אותה. צריכים ממש לבקש, צריכים ללחוץ ולדרוש, זה נקרא "פתח לדופקים בתשובה" ו"נצחוני בניי". חייב להיות מצדנו מאמץ ממשי בדרישה.

16.1.2018

 

להרגיש אותו כשותף

אתם צריכים לבקש שהבורא ישתתף איתכם, לבקש שאתם רוצים להתחבר ביניכם ועימו יחד ולהגיע לחיבוק אחד, שאתם לוקחים אותו כשותף בתוך הקבוצה. הבורא זה הכתר של הפרצוף ואנחנו צריכים כך להרגיש אותו, אך לא יותר מהחברים, אלא הוא וכל חבר וכל החברים זה שווה, זה אחד, זה מה שאנחנו צריכים לעשות. אכן אנחנו רואים שלאט לאט אנחנו מתקרבים לזה.

9.10.2017

 

מבקש מהבורא שייתן לי כוחות לקשור את כולם לאחד

האדם בעשירייה פונה אל כל העשרה האחרים בלבד, רק אליהם. הוא משתוקק להרגיש את הרצונות שלהם, את התשוקות שלהם, המטרות שלהם, לכלול אותם, לספוג אותם בתוכו, ולהפוך, להפנות אותם אל הבורא. זה נקרא "מ"ן". הוא מבקש מהבורא שייתן לו כוחות, מילויים, ידיעה, אפשרויות לעשות הכול בשביל לקשור את כולם לאחד מחובר ויחיד. זה מה שצריך לעשות. רק זה נקרא "תפילה", כל השאר זה אגואיזם קשה וגס.

16.6.2017

 

דרך העשירייה אתה יכול להשפיע בחזרה אליו

יש רצון להשפיע של הבורא, ורצון לקבל שלי, ואני רוצה להתחיל קשר מהרצון לקבל שלי לרצון להשפיע של הבורא. איך להגיע לקשר? לאן להתקשר בחזרה? אמנם שהוא זה שמשפיע עליי ומשנה לי כל מיני יוצרות, אבל איך אני עושה זאת בחזרה? המקובלים מסבירים לי, שיש עשירייה ואם מסדרים אותה, דרכה אפשר להשפיע בחזרה אליו. איך? כל מה שמבקשים בעשירייה, יחד, מייצרים בזה כוח שמשפיע על הבורא, והכוח הזה כבר מורגש. מדוע? מפני שפחות מעשר לא נחשב, לא נספר, הבורא לא מרגיש פחות מעשרה. ואם יהיו עשרה כאחד, יכולים להשפיע עליו בכול, יכולים לעשות ממש כל דבר. אם אתם כאחד, אז יש לכם כוח רוחני יותר ממה שיש לו, כי אז הוא חלש כלפיכם, כי הוא אוהב ואהבה מאוד מחלישה. רק שיהיה לך קשר אליו, והקשר הוא רק דרך העשירייה.

15.3.2018

 

מגלים את החיסרון כאחד

עשירייה פעילה היא קודם כל עשירייה שמרגישה שהיא נמצאת במצב 'ניוטרל' וחייבת להיכנס להילוך. כלומר צריכה להיות כאן פעולה, הם צריכים לראות איפה הם נמצאים כעת ומה החיסרון במצב הנוכחי, מפני שתנועה, התקדמות, אפשר לעשות רק מחסר לשלם. הם צריכים לעשות בירור בצורה אקטיבית מה חסר ומה באמת רוצים, לא במילים, אלא לגלות בפועל מה באמת רוצים, וכיצד יכולים לממש את החיסרון הזה. לממש אותו יכולים כשמגלים את החיסרון כאחד, מכיוון שאנחנו נמצאים באוטו, בעגלה אחת, ולכן עלינו להפעיל את עצמנו בצורה משותפת, מאורגנת נכון בינינו, כך שההתארגנות הזאת תחייב אותנו לפנות יחד למאור המחזיר למוטב. אנו צריכים להרגיש את המשותף, באיזו תפילה אנו פונים, זה נקרא ש"ץ, שליח ציבור, זה נקרא תפילת רבים, שהיא בעצם תפילת רבים כיחיד, שאני מתפלל עבור הרבים, ואתה מתפלל עבור הרבים והוא עבור הרבים, כלומר כשכולנו מתפללים יחד, כל אחד עבור הרבים, עבור הקבוצה, עבור החיבור. וזה הופך לתפילה של יחיד, היחיד הזה הוא ככולל, ועל כך אנחנו נקבל את המאור המחזיר למוטב בצורה ברורה. כי כמו שאנחנו מגלים את החיסרון האחד בצורה ברורה, כך נקבל את התגובה בצורה ברורה, וזה יקדם אותנו.

30.12.2016

 

מצפים למהפכה פנימית

אנחנו לא צריכים לצפות למהפכות גדולות, אלא פנימיות, מהפכה פנימית, שיאיר עלינו האור לפי הצעקה שלנו. רק לפי הדגמת חיסרון משלנו, חיסרון כמה שיותר חזק, מבורר, שיכלול את כולם, בכל המקומות בעולם, שנצעק בתפילה כזאת שהבורא באמת יוכל לעזור לנו, להוריד לנו מ"ד לפי חוקי המערכת. הכול תלוי בצעקה שלנו, לזה אני מצפה. המ"ד הזה הוא המאור המחזיר למוטב, כלומר האור שמגיע ומבצע תרי"ג עיטין, שמסדר את הכלים שלנו וגם תרי"ג פקודין שממלא את הכלים שלנו, הכול תלוי בנו, ולכן כל הסיכויים להצליח נמצאים.

20.10.2017

 

הסכום של כל החסרונות שלנו

אני צריך להתחבר עם כולם ואז החיסרון שלי לא יהיה חיסרון על עצמי, אלא על הבורא. הבורא זה סכום כל החסרונות שלנו, מפני שהאור שלו ברא את העשירייה ושבר אותה. לכן כשאנחנו מגיעים למאמץ כלשהו לחיבור בעשירייה, אנחנו מגיעים למושג הבורא.

23.10.2016

 

חשבון עבורהאחרים

על האדם לעשות כל יום חשבון, כמה הוא התפלל במשך היום עבור החברה, עבור כל חבר וחבר מהעשירייה שלו. רק כך, אם כל אחד יעשה חשבון עבור אחרים, אז נוכל להתחיל לעלות. מפני שאף אחד לא יכול לעלות בכוחות עצמו, רק על ידי החברים שמתפללים לבורא עבורו.

17.7.2017

 

להתכלל בעליון במרכז הקבוצה

בלי תפילה לאור המקיף שיעזור לנו, לאותו האור שהיה בפנים ועכשיו יצא החוצה, שאליו אנחנו צריכים לפנות, בלי פנייה אליו אנחנו לא יכולים להצליח. לכן להתכלל בעליון זה במרכז הקבוצה, להתחבר במרכז הכוונות שלנו. זה מרכז הקבוצה, כשלכל אחד יש כוונה להתחבר והוא עובד עליה כמה שיותר ואז כשהכוונות האלה מתחברות, הן הופכות להיות אותה נקודה מרכזית של הקבוצה, ולשם פועל המאור המחזיר למוטב. מתוך הנקודה הזאת אנחנו מפעילים את החיסרון הזה, את ה"תפילה", ה"בקשה" ואז אותו האור המקיף פועל. מפני שאנחנו על פני האגו שלנו, הדחיות וההפרעות התחלנו להפעיל את עצמנו לבקשה אליו. לכן העבודה שלנו היא רק בזה, רק בנטייה לחיבור.

2.1.2018

 

לבקש אפשר רק מתוך עשירייה

לא יכולה להיות בקשה אם היא לא עבור החיבור. מתי מלכות מגיעה לקשר עם יסוד? מתי שהיא מוכנה להתקשר עם כל העשירייה, שהיא מוכנה להיות תמיכה ליסוד. כלומר אני מוכן לעבוד עבור כל החברים, שהם ט' הראשונות ואני המלכות, וכך כל אחד מבחינתו. כשאני מבקש להיות קשור עם העשירייה, אני רוצה לעבוד עבורם, לגרום לחיבור שלהם, להשפיע להם כל מה שאפשר, במידה הזאת אני מסדר אותם כך שהם באמת הופכים להיות ט' הראשונות שלי ואני המלכות, וסך כל הקשר שלהם כלפי, היא נקודת היסוד. כך אני נכלל בהם. אני לא יכול להתכלל בהם בכך שאני איתם וזהו, אלא אני תמיד עובד עם העביות שלי כנגדם, כנגד ט' הראשונות, וכשכך אנו נכללים, כל אחד כלפי האחרים, אז יוצאת לנו נקודת המלכות המשותפת, למרות שאנחנו לא יכולים להתחבר בה, זה החיסרון של כל אחד ואחד, הרצון של כל אחד ואחד, נקודת היסוד המשותפת, למרות שלכל אחד זו נקודת יסוד שונה כלפי הקבוצה. מתוך זה אנחנו מסתדרים יחד למבנה שנקרא "מניין", ומתחילים לגלות כיצד הכתר, דרך היסוד, משפיע למלכות.

9.1.2017

 

עשרה יחד בנקודת הדביקות

הכול צריך להיגמר בתפילה לבורא. אך לפני כן צריך להיות בירור, שהוא "טוב ומיטיב", שהוא שלח לנו תוספת עביות ואנחנו על פניו צריכים לקבוע את נקודת הדבקות, שנקודת הדבקות היא כבר לא נקודה, אלא היא חייבת להיות עשר ספירות שאנחנו כולנו יחד, ורוצים יחד להיות דבוקים בו, ו"דבוקים בו" זה נקרא להיות דבוקים בינינו, שנצטמצם בינינו עד לנקודה. זה חייב להיות. ואז לבקש ממנו שזה יתבצע.

8.12.2017

 

באותה נקודת המפגש

כשכל אחד מבטל את עצמו, תומך באחרים, מקבל את המצב של האחרים למעלה משלו, ועל ידי המאור המחזיר למוטב, כשאנו מוצאים את המרכז שלנו, אנחנו מוצאים בו את הקו האמצעי, את הבורא.

הקו האמצעי בא מצדנו כשילוב של שני קווים, ובקצה שלו אנחנו מגלים את הכוח העליון, ומגיעים לאיחוד. המ"ן זה החיסרון שאנחנו מלכדים אותו יחד כולנו, והחיסרון הזה מתחבר עם כוח השפעה העליון באותה נקודת המפגש, שאז בהחלט יוצא שאנחנו נמצאים בהעלאת מ"ן. שכל פעם יש לנו החיסרון החדש המתחדש, גם מלמעלה בזה שמרגישים את ההפרעות, האגו המתפתח מתגלה, ואנחנו על פניו כל פעם יכולים יותר ויותר בדיוק ובעוצמה להגיע לחיבור, וכך בדביקות בבורא. אז כל העבודה שלנו היא בעצם בג' קווים. מצדנו אם זה מתקיים, אז בכתר, בקו האמצעי מלמעלה אנחנו משיגים את הבורא המתלבש בנו.

15.1.2017

 

מתחברים רק כדי לפנות לו מקום שייהנה

כולם צריכים להידחף לחיבור ולהרגיש עד כמה שזה דוחה אותם, צריכים להתעלות יותר ויותר למעלה מזה ולהשתדל להיות מחוברים בכל זאת, עד שיתגלה שחייבים לפנות לבורא. לא שעוזבים את הנטייה לחיבור, אלא יחד עם זה מפעילים את התפילה. מקבלים את הבורא כשותף, שהוא חייב לעזור לכם לבוא ולהתחבר, לגרום לחיבור, מכיוון שאתם רוצים בחיבור לגלות אותו, ולא אותו עצמו, אלא לגרום לו נחת רוח. אנחנו רוצים לגרום לו נחת רוח, ולכן כשאנחנו מתחברים, אנחנו מתחברים רק כדי לפנות לו מקום שייהנה.

6.6.2018

שליח ציבור

כתוב, מדוע באתי ואין איש. כמה אהובים ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שהם שורים הקב"ה נמצא ביניהם, משום שאינו מסיר מהם האהבה שלו. כמ"ש, ועשו לי מקדש ושָׁכנתי בתוכם. ועשו לי מקדש, סתם מקדש, כי כל בית כנסת שבעולם נקרא מקדש. ושכנתי בתוכם, כי השכינה מקדימה לבית הכנסת.

אשרי האדם, הנמצא מהעשרה הראשונים בבית הכנסת, משום שבהם נשלמה העדה, שאינה פחות מעשרה. והם מתקדשים תחילה בשכינה. וצריכים שיהיו נמצאים עשרה בבית הכנסת בבת אחת, ולא יבואו קצתם קצתם, כדי שלא תתעכב שלמות האיברים. כי כל העשרה הם כאיברים של גוף אחד, שבהם שורה השכינה.

(זוהר לעם, פרשת נשוא, "מדוע באתי ואין איש")

 



בונים אותו במרכז הקבוצה

שליח ציבור זה המאמץ הכללי, לכן הוא נקרא שליח ציבור, זה לא אדם אחד, כמו שנהוג אצלנו בעולם הזה. זה משהו שמשותף לכל העשירייה, הם בונים אותו במרכז של העשירייה, זה נקרא "ש"ץ". מהנקודה הזאת המשותפת הם פונים לבורא, מהנקודה הזאת יש להם קשר לבורא.

28.4.2016

 

למרכז הקבוצה מגיעים כולם בבת אחת

למרכז הקבוצה מגיעים כולם בבת אחת, ואז זה נקרא שנכנסים לבית הכנסת, בית, כלי שכונס שם את כולנו יחד. ואם לא עושים כך, יוצא כביכול שהבורא נתן את ההזדמנות להתחבר, נתן תנאים ואומר, "איפה הם? אני מראה להם מקום איפה שאפשר, נותן להם את כל התנאים, משאיר להם רק פעולה אחת קטנה, שקצת יתחברו כדי להתפלל, כדי לבקש. הם רוצים חיבור או לא?" ואם אנחנו עוזבים, ולא נותנים לזה העלאת מ"ן, אז ודאי ש"באתי ואין איש". זה נקרא "צער השכינה". צער השכינה שלא יכולה לקרב את האברים שלה אליה, מפני שהם לא עושים אפילו את הפעולה הקטנה שנשארה להם לעשות.

20.3.2017

 

כל אחד ואחד שליח ציבור עבור העשירייה

עלינו לבוא בין הראשונים לבית הכנסת, ולהתכלל במניין, ורצוי לבוא כולם יחד ולא אחד אחד, ולהתפלל עם שליח ציבור, שזה ליד העמוד, קו האמצעי, שאנחנו כל אחד ואחד מאיתנו סביבו, ושהוא שליח הציבור עבור העשירייה. העיקר להבין שרק, אם אנחנו מתגבשים ופונים לבורא, שהוא בעצם נסתר בתוך החיבור בינינו, אז אנחנו מגלים את החיבור ואת הבורא בתוכו, ואת עצמנו סביב זה, וכך משיגים דבקות. כלומר, רק באמצעות המאמץ להתחבר בינינו ולגלות את הבורא, שזה הכול נקרא "תפילה", לגלות את החיסרון לזה ולפנות לכוח העליון שיעזור לנו. כי רק על ידי המאור המחזיר למוטב, רק על ידי התורה אנחנו מגיעים לדבקות.

20.9.2017

 

בסופו של דבר כולם מדברים בפה אחד

מובן שאם העשירייה מתפללת דרך הקשר שביניהם, בזה הם הופכים להיות דומים לבורא. אם כל אחד מבקש עבור האחרים יוצא שהם מבקשים אותו דבר, ואז באמת יוצא רצון אחד, תפילה אחת, חיסרון אחד. אין בעיה עם כך שכל אחד מדבר מעצמו, מפני שבסופו של דבר כולם מדברים בפה אחד, באותם איברי הדיבור, באותו הרצון. אם הרצון הוא עבור האחרים, יוצא שלכולם יש תפילה שהיא זהה לחלוטין והיא אחת. כי בעצם כולם מבטאים אותו הרצון.

15.9.2017

 

רוצים את אותו הדבר

תפילה היא תוצאה מהרבה מאמצים שמלקטים מהעבודה בעשירייה, בבירורים, בהכול. אך היא מתממשת ממש בתוך הקבוצה. צריכים להגיע למצב שכולנו רוצים את אותו הדבר. אנחנו לא יכולים להשוות מה כל אחד חושב על עיבור, גם כשיש הרבה אנשים שרוצים בזה, וכמה נכון שהם רוצים וכמה חזק הם רוצים שהרצון שלהם יהיה בכמות ובאיכות, גם זה לא מספיק. אפילו שמאוד רוצים, מי יבצע את הפעולה?

אנחנו צריכים את הרצון שלנו כעת לעבד לתפילה, בשביל זה אנו צריכים גדלות בורא, וחיבור מיוחד בינינו לתפילה שנקרא "שליח ציבור", שנבנה את החיסרון המשותף שלנו ממלכות לכתר. אז נוכל לעורר את העליון לעזור לנו. צריכה להיות בזה התחלה בשביל מה אני צריך, איך הכנתי את עצמי, האם הכנתי נכון, מה אעשה עם זה שאקבל תשובה על התפילה שלי.

28.11.2017

 

מרכז הקבוצה נקרא "בית הכנסת"

בית הכנסת נקרא מקום ששם נכנסים כולם, מתכנסים כולם, מתחברים כולם לגוף אחד, לאיש אחד, שכולם נמצאים כלפי הבורא כמו עמוד התפילה. זה לא מקום שכל אחד לוקח סידור ואומר מה שכתוב שם, אלא חיבור בלבבות. המקום של חיבור הלבבות נקרא "בית" שכונסים, נכנסים שם כל הלבבות, זה נקרא "בית כנסת". במילים אחרות, מרכז הקבוצה זה בית הכנסת. וודאי שבמרכז הזה חייבים להתחבר כולם וחייבים להתחבר בבת אחת.

20.3.2017

 

תפילה בפהאחד

התפילה שלנו צריכה לבוא מכל אחד כלפי הקבוצה, כך שבסופו של דבר אנחנו מתחברים. לא שכל אחד מתפלל כלפי האחרים, אלא כבר הופכים להיות למניין."מניין"זה משהו שאפשר לספור, שהופך להיות לאחד, כלומר למרות שהתפילות הן עבור כולם, הן לא אישיות, אלא מחוברות יחד והופכות להיות כאילו מפה אחד, מלב אחד.

20.3.2017

 

מרכז העשירייה זה מנגנון נסתר

מרכז העשירייה זה מנגנון מיוחד מאוד, שפועל ואוסף את החסרונות שלנו, הבקשות, העבודות, הנטיות שלנו, ומעבד אותן לצורה הנכונה להתקשרות עם העליון. זה לא ענייננו לדעת את הפעולות האלה בינתיים, מה שקורה במרכז העשירייה, זה מנגנון נסתר, נסתר מאיתנו, זה כמו למשל נסתר מתינוק, הוא לא יודע, הוא צועק וזהו, מאיפה הוא יודע איך שזה עובד? איך הצעקה שלו נכללת באימא, איפה מתקשרים הרצונות שלו, והרצונות של אימא, שהוא משפיע עליה והיא מתחילה להגיב. אז במרכז העשירייה שלנו כבר נמצא העליון, וזה נקרא "אח"פ דעליון מונחים בגלגלתא עיניים דתחתון", והוא כולו פועל שם, הוא בעל הבית, לא אנחנו. כי מרכז העשירייה שייך כבר לג"ר, למצב שאין לנו אותו. כשאנחנו נגיע לעליון, ונהיה בדרגת העליון, אז אנחנו נכיר את מרכז העשירייה של המדרגה התחתונה, וגם בזה יהיו הגבלות.

1.1.2017

 

חייבים להתכנס

עלינו להתכנס במרכז העיגול שלנו, שם אנו מחברים את כל הנקודות שבלב, ואת כל הלב, כלומר את כל הלבבות האגואיסטיים שלנו עלינו להשאיר מחוץ למרכז החיבור שלנו. מתוך מרכז החיבור הזה מתחילים להעלות את התפילה, שתפילה נקראת מי נוקבין - שמצד אחד אנחנו יודעים ומבינים עד כמה שאנחנו נמצאים בעביות, ומצד שני עד כמה שאנחנו רוצים לזכוֹת בזכוּת, גם למים, חוץ מנוקבין, שהכול יהיה מחובר אצלנו ומתבקש. אם עשינו את כל מה שאפשר, נקווה שנקבל תגובה מלמעלה. כי בעצם רצון העליון הוא לספק לנו את כוח השינוי שאנחנו נתחיל להרגיש את הבורא כקרוב. במידה הזאת נמשיך הלאה בדרגות התפילה, בדרגות החיבור, בדרגות התיקון והדבקות.

20.3.2017

 

אוסף מהם את כל החסרונות

את כל הפרטים כדי להעלות מ"ן אתה לוקח מהעשירייה. אתה שליח הציבור, אתה מקבל מהם, אתה אוסף מהם את כל החסרונות, הבעיות, חוסר התכללות בין כולם וכולי, ומעלה אותם אליו.

20.9.2018

 

להתאסף במרכז העשירייה ולהעלות תפילה משותפת

האור החוזר לא יכול להיות מצד האדם עצמו. אם אני פונה לאור המחזיר למוטב, אני חייב להיות במרכז העשירייה. פנייה למעלה לא יכולה להיות אלא בחיבור בינינו ממרכז העשירייה כלפי המשפיע, אחרת אני לא משפיע ואין לי למי לפנות אם אני לא משפיע. אם אנחנו מתאספים במרכז העשירייה, אנחנו מעלים מ"ן, שזאת כבר בקשה לעדכן את הניצוצין שלנו בצורה הנכונה. בעצם מהחיבור שלנו יוצא ניצוץ אחד ואנחנו מקבלים מסך אחד על כולם, עביות אחת על כולם, והופכים להיות לכלי אחד. כך אנחנו מגלים בתוך האור חוזר שקיבלנו מלמעלה את העוצמה הזאת, את האופן המיוחד הזה ואנחנו מגלים את הבורא, את העולם העליון. זהו התהליך.

18.8.2017

 

לדאוג להשפיע

כדאי לנו גם עכשיו לדאוג להשפיע. מכיוון שכשמשפיעים בצורה הדדית, אנחנו מייצרים בזה את הכלי להשפיע לבורא. הוא כנמצא במרכז העשירייה שנקרא "עמוד התפילה".

16.12.2016

 

צעקה אמיתית מכולם כאחד

עד שלא נגיע לצעקה אמיתית, מכולם כאחד, לא יקרה כלום. תפילה אמיתית היא שכולנו כאחד, שיש מה שנקרא "עמוד התפילה", שליח ציבור שאנחנו בונים מעצמנו. עלינו להסכים יחד על מה שאנחנו רוצים כולם ושבאמת את הרצון הזה לפתח, שהקבוצה מטפחת אותו, מגדילה אותו, מחדדת את הרצון ומכוונת אותו לבורא.

20.12.2017

 

לעלות דרך עמוד התפילה

התפילה עולה מתוך החיבור. היא צריכה לעלות דרך עמוד התפילה. עמוד התפילה זה כשמתפלל שם נציג שנקרא "שליח ציבור", הוא מתפלל ליד העמוד. זהו הקו האמצעי, כשכולם מחברים את כל הרצונות שלהם, את כל התשוקות שלהם, הכול בלב אחד, ופונים לבורא. אז בטוח מקבלים את התשובה.

6.6.2018

 

מתפלל עבורם

עלי לתאר לעצמי שהחברים שלי יודעים מהי המטרה ואיך בתוך המטרה הזאת צריכים כולם להתכלל, אני לוקח את החסרונות האלה, שאני מתאר לעצמי שנמצאים בהם ומעלה אותם למעלה ומבקש, "אני מבקש עבור החברים שהבורא יתקן אותם", כולל אותי בהם, אך אני מתפלל עבורם. זה נקרא שאני כ"שליח ציבור", אני המתפלל עבורם.

26.2.2018

ערבות ותפילה

האדם יש לו להתפלל תמיד בעד חברו, שלעצמו אין יכול לפעול כל כך, ש"אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים", אבל על חברו הוא נענה מהרה. וכל אחד יש לו להתפלל בעד חברו, ונמצא זה פועל לזה חפצו, וזה לזה, עד שכולם נענים. וזהו שאמרו, ישראל ערבים זה לזה, פירוש עריבין - לשון מתיקות, מפני שממתיקים זה לזה בתפלתם שמתפללים, כל אחד בעד חברו, ועל ידי זה הם נענים. ועיקר התפילה היא במחשבה, מפני שבמחשבה יכול בנקל להתקבל תפלתו.

(נועם אלימלך, "ליקוטי שושנה")

 

לקבל את הכוח העליון רק בתפילה משותפת

התנאי לקבלת התורה הוא ערבות. אין טעם בכך שתשתדלו ותנסו לעשות לבד פעולות של התגברות על היצר הרע בעוד שאין לכם שום כוח לכך. רק מלמעלה ניתן לקבל אותו. לכן רצוי שנמהר לשכנע את עצמנו כי דרוש רק חיבור בינינו, תפילה של כל אחד עבור האחרים ודרישה של כוח ההשפעה. מתי אני דורש את כוח ההשפעה? כאשר אני משתדל להשפיע לחברה ורואה שאינני מסוגל, לא יכול. אז אני דורש, ומקבל. "תן לי בבקשה אפשרות לעשות כך למען החברה וכך למען החברה", אז נצליח, נהיה בהתקדמות. אנו נמצאים עכשיו במקום קריטי מכיוון שברור לנו כי לא נוכל לקבל כוח עליון במצבנו. רק בתפילה משותפת, כאשר כל אחד משפיע לאחרים, רוצה להשפיע לאחרים ומבקש את הכוחות הללו.

15.12.2017

 

תלויים זה בזה

הקושי ברוחניות הוא שאנו תלויים זה בזה הרבה יותר מאשר בעולם הזה. בעולם הזה אני יכול לגרום להשפעה כלשהי על הגורל שלי, אבל ברוחניות לא. אם ירצו החברים, אצליח. אם לא ירצו, לא אצליח. ואני לא יכול לדעת, אם הם ירצו או לא ירצו ובמה לקנות אותם, עד שיתפללו לבורא שיעזור לי, ממש כך. התלות הזאת, היא שנקראת "ערבות". רק לפי הערבות הזו, כאשר הם מבקשים מהבורא עבורי, "אנחנו רוצים שהוא יהיה איתנו, שגם הוא ייכנס לעולם העליון", רק אז מאיר עלי הבורא באור מיוחד הנקרא "תורה" ואני מתחיל לקבל תפיסה חדשה.

6.5.2018

 

התפילה על החברים היא הערבות האמיתית

עלינו להחזיק את התפילה כפי שמחזיקים כדור גדול באוויר. היא צריכה להגיע מכל העשירייה כלפי הבורא. קודם כל לפנות כך שכל הזמן עיניי כולם יהיו כלפיו. כיצד למלא פנייה זו, זה כבר שלב ב'. אבל כל הזמן, לפני הכול להתקשר אליו, ואז להשתדל ולהתפלל.

התפילה, כפי שאנו יודעים, איננה על האדם כי אם על הזולת. כלומר, עבור החברים. כך, בתמיכה הדדית, התפילה על החברים היא הערבות האמיתית. אני מתפלל עבורם ודואג להם, וזה קיום הערבות שלי כלפיהם מכיוון שאף אחד מהם לא יכול להתפלל עבור עצמו, אלא רק אני עבור כל אחד, וכך כל אחד עבור כולם. בתפילה כזאת אנחנו מייצבים את עצמנו נכון בכל התנאים.

20.9.2017

 

ההבדל בין לפנות לחבר או לבורא

אומרים שמחוץ לאדם לא מורגש פער בין חבר לבורא, רק האגו שלנו הוא זה שמבדיל. אז אם אנחנו רוצים להצליב אותם יחד, נעשה זאת בביטול האגו. זה בדיוק מה שניתן לנו. אני לא יודע איפה האגו שלי נסתר ונגלה, אבל בדיוק במקום בו אני מרגיש שיש הבדל בין לפנות לחבר או לבורא, או עבור החבר ועבור הבורא, שם בדיוק, בהבדל בין שניהם, בין הערבות, קבוצה ובורא, שם בדיוק ניתן לזהות את האגו שלי. כך כל העבודה שלי היא להתאמץ ששניהם יהיו כאחד. אז איך אנחנו מחברים תפילה?

4.9.2017

 

רק אם החברים יבקשו עבורי

אני לא אגיע לעולם לבקשה מהבורא שיהיה לי רצון להשפיע. אף פעם. מה עושים? חברים. רק אם החברים יבקשו עבורי, הם יעשו את הפעולה בשבילי ואני ארצה לבקש כוח השפעה, הבורא ייתן לי את כוח ההשפעה. זאת הערבות. על זה נאמר "אין אסיר מציל את עצמו מבית האסורים". בלי חברה, זה פשוט בלתי אפשרי מכיוון שאתה לא מסוגל לעשות את הפעולה הזאת. אתה כולך, גם אם נמשך מהנקודה שבלבך לבורא, הנך כולך רצון לקבל.

20.3.2017

 

"כאיש אחד בלב אחד"

כתוב כך, "כולם שונים, ואיך יכולים להיות כאיש אחד בלב אחד". זהו בדיוק התנאי לקבלת המאור המחזיר למוטב. אם כל אחד דואג לעצמו, אי אפשר להיות "כאיש אחד בלב אחד" כי הם לא דומים, וכל אחד דורש משהו שונה. גם כך אין כולם שווים, כי אני מתפלל עבור התשעה והוא מתפלל עבור התשעה וכך כל אחד עבור האחרים. אבל מפני שכולנו נכללים בבורא בתפילה, אז אנחנו הופכים להיות כאחד, נכללים במה שנקרא "רשות היחיד". בתנאי הזה בלבד, אם כך נרכז את עצמנו, אז מאותו המקור, מהבורא, נתחיל לקבל אור וניכנס לגילוי.

4.9.2017

 

בקשה תמידית בתמיכה כוללת

ככל שהתפילה תהיה חזקה יותר, ככל שהאדם מרגיש שחסר לו מה שהוא משתוקק אליו, והוא משתוקק לקשר עם החברים, ומתוך הקשר הזה לעשות נחת רוח לבורא, לגרום לו תענוג, והוא סבור כי הדבר הכרחי ביותר ואינו מותרות, אז זה יצליח.

בעל הסולם כותב שמי שמשתוקק למותרות, נבדל מזה שנידון למוות. זה הנידון למוות מתפלל בכל רגע עבור ההצלה ואלה שמשתוקקים למותרות, יש להם הפסקות בתפילה שלהם. למי מכל אלה הנמצאים כאן במבנה הזה ישנה תפילה תמידית? אם היא לא תהיה, אז אין על מה לדבר. באמת, בקשה תמידית יכולה להיות רק אם היא תהיה בתמיכה כוללת. כאן כבר הכרחי שתהיה בינינו ערבות, ואז באמת נוכל להגיע לבקשה ברורה ומדויקת בין כולנו, עבור המטרה האחידה כלפי הבורא, ואז כולנו יחד נקבל תשובה.

15.9.2017

 

חוץ מדאגה רוחנית לא קיים דבר נוסף

"ערבות" נקרא, שאנחנו רוצים להרגיש מצב בו חוץ מדאגה רוחנית, לא קיים דבר נוסף. אנחנו יכולים להגיע לכך כשאנחנו כולנו מבקשים ומתפללים. ה"ערבות" זה הכוח העליון, הבורא נותן ערבות, הוא ערב. ערב לכך שלא יחסר לנו כלום. אני יכול להבטיח משהו למישהו? רק האור העליון שמאיר נותן לנו כרית ביטחון כזאת שכל אחד מרגיש שלא חסר לו כלום.

30.1.2018

 

התחייבות בפנייה לבורא

"אנחנו מתחייבים". זהו כבר חלק מהערבות, מתחייבים שכל אחד כל הזמן יפנה לבורא. נקודה. התחייבות לא בכל התנאים, אלא רק באחד, פנייה לבורא. כל אחד עם הטענה שלו, עם הבעיה שלו, עם הבקשה שלו.

29.12.2017

 

הסכם עם הבורא

אם אני לא חושב על החיבור, אם אינני מתפלל עבור הקבוצה, אני בטוח מתפלל על עצמי ובכך אני גורם חורבן לנפשי. כיצד נחזיק את עצמנו בלי להתנתק מתפילה עבור הקבוצה? מה עלינו לעשות וכיצד נסכם זאת ונחזיק בכך? אגיד לכם מראש, הפתרון הוא לעשות הסכם עם הבורא, "וכרת עמו ברית". עלינו לעשות הסכם עם הבורא שהוא ישמור עלינו, אבל בתנאי שאנחנו גם עושים משהו.

20.2.2018

 

הערבות שלי עבורם

להפעיל את הערבות שלי עבורם, זה שאני חותם על כך שהעולם הבא שלי, העולם הרוחני שלי, יהיה שלי בתנאי שכל חבר וחבר יקבל את מה שאני מבקש, את מה שאני רוצה. זה נקרא "ערב". כמו בבנק, אני אחראי. אם בניתי יחס כזה אליהם, כמו צינור, כשאני מקבל ומשפיע להם, ודרכם לבורא, אני מגלה שהוא נמצא ממש בתוכם. זה נקרא "בתוך עמי אנכי יושבת". כך זה עובד.

23.2.2018

 

מבקשים שיראה לנו במה אנחנו לא מסתדרים

כאשר אנו מתחילים לברר, האם הקשר הנכון נמצא בינינו או לא, זוהי העבודה הרוחנית שלנו. כשאנחנו מתחילים לחשוב אלו החיבורים שצריכים להיות בינינו ולבקש שזה יוסבר לנו, כאשר אנו מבקשים מהבורא דווקא על כך, שיראה לנו במה אנחנו טועים, במה אנחנו לא מסתדרים בינינו, שם מופיע הקשר הנכון בינינו, בעבודה הרוחנית. הבורא מראה לנו במה אנחנו עדיין לא מתאימים למדרגה הרוחנית בה עלינו להיות בכל פעם ופעם. ואז הוא מרפא אותנו ומקרב אותנו זה לזה.

20.10.2018

 

שהבורא יחדש את הקשר בינינו

עלינו להיות קשורים בינינו בקשר הנקרא "ערבות". כולנו קשורים זה לזה וזה לזה באלפי אלפים של חוטים קטנים, דקים. בדיוק כפי שתא אחד קשור לכל הגוף. לפי תא אחד אתה יכול לפתח אדם. מתא אחד. אתה לא צריך שום דבר חוץ מזה. אפילו פחות מתא, ואתה בונה אדם.

איך זה יכול להיות? איפה בתא הזה קיימות הרגליים, הידיים, המוח, הלב? היכן האישיות, הפנימיות של האדם? אינך רואה זאת. כיצד זה ייתכן? אם אתה נכנס פנימה, אתה רואה שזה לא תא בכלל ולא חומר אלא רוח נמצאת שם. כלומר, בכל חלק, בכל חלקיק של הגוף, קיימת רוח שכוללת ונושאת בתוכה מידע על כל הגוף. אף יותר מכך, על כל הבריאה. כך אנו קשורים זה לזה.

יש בינינו קשרים כאלו ואנו רוצים שהבורא יחיה אותם. הוא שבר אותם כביכול, כלפינו זה כך נתפס, ואנו רוצים שהוא יתחיל לחדש. הוא אומר, "אני אחדש, רק לפי הזמנתכם, לפי בקשתכם. מצדי אין בעיה, אני רוצה לעשות זאת. רק תבקשו". מה זה "תבקשו"? תגלו צורך לכך. "ברגע שאתם מגלים צורך, חיסרון, העלאת מ"ן אליי, אני אעשה זאת מיד".

אז אתה לא צריך ערבות. אתה צריך שבערבות יתגלה הבורא. קדימה, הכול לפניך.

29.4.2018

 

זקוקים לערבות

התפילה מתרחשת בלב. גם אם נצעק מבחוץ וייראה שאנו עושים משהו, צריך שתהיה לנו צעקה מתוך הלב. אז בואו נשתדל. אנו זקוקים לערבות, זה קודם כל. נעשה כמה דקות תפילה כזאת במליאה ונבקש שתהיה בינינו ערבות, שנהיה מקושרים יחד בחוש כפי שאנו באמת מקושרים. אחרת לא היינו מתעוררים, והבורא מעורר כך את כולנו. נבקש שזה יתגלה. מה זה "יתגלה"? שנוכל להשתמש בכך בפועל להשגת תכונת ההשפעה.

5.1.2018

 

על החברה לתת לך הרגשה שהפתרון הוא בפנייה לבורא

אתה נמצא בתוך החיסרון שלך. הבורא מזמין אותו ואתה בתוכו, ואינך יודע מה לעשות עמו. אתה שקוע בו, ולפניך צרות. מה לעשות? אומרים לך לפנות לבורא. "יש לי צרה כאן. עזוב אותי". כאן צריכה להגיע תמיכת החברה. החברה חייבת להביא לך באופן תמידי את ההרגשה שהפתרון הוא בפנייה לבורא. בשביל זה בעיקר אנחנו זקוקים לערבות. ואז אין דבר קל וקשה אלא הכול פשוט, הכול זורם. כך זה כשהחברה מסודרת לזה.

4.4.2018

 

צריכים כאן ערבות

במידה בה האדם מתבטל כלפי החברה, החברה יכולה לספק לו ידיעה שצריכים להתבטל כלפי הבורא. כך זה עובד. אדם אינו מסוגל להתבטל כלפי הבורא, כי מי יתבטל, הוא לא נחשב. מתבטלים רק בקבוצה. במידה בה מבטלים את האגו בינינו בקבוצה, יכולים להתבטל כלפי הבורא. לשם כך אנו זקוקים לערבות, להגברת הכוח הרוחני, כלומר גדלות הבורא בחברה וכולי. אם אנחנו מצטיידים בחיבור בינינו כדי לעזור זה לזה להתבטל, אז בעזרת כוח ההשפעה, בינה שמקבלים מהבורא, מתחילים לפנות לבורא. ומכיוון שהפנייה אליו מכל אחד היא רק עבור החברה, מקבלים מלמעלה כוח ויכולים להרים משהו רוחני. גרם, שני גרם, קילו, עשר קילו רוחניות. כך רוכשים מסכים.

15.12.2017

 

אנחנו קשורים קודם כל בכוח עליון

אנחנו קשורים לבורא ורוצים כל הזמן לפנות אליו. עלינו להתפלל, כל אחד עבור החברה, עבור העשירייה. להתפלל אליו. החסרונות הם של החברים, ואנחנו נמצאים בתוכם. כמו בתפילת שמונה עשרה. כך אתה נמצא בקשר קבוע עמו. אם כך אנחנו נממש את הערבות, וכל אחד ידאג שכולנו נהיה קשורים בתפילה אחת לבורא, אז אתה ממצה את כל הרגעים שלך באופן הנכון. נגענו במשהו. במה? עלינו לשנות את הגישה שלנו ממש בצורה עקרונית לכך שאנחנו כל הזמן קשורים קודם כל בכוח עליון.

20.9.2017

 

על החיבור להיות מכוון כלפי התפילה

אנחנו צריכים להשקיע כמה שיותר כוח בחברה. בכל רגע בו אני מסוגל, אני משקיע. עלינו לדאוג לכך שלכל אחד ואחד יהיה מספיק כוח חיבור עם החברה, שירגיש את החולשה שלו כנגד היצר הרע. ברגע הראשון שאנחנו נופלים, זהו, לא יכולים, הידיים "נופלות". עליהן לעלות לתפילה אבל הן נופלות. כך תמיד קורה ברגע בו מתגלה הרגשת האמת של הטבע שלנו. אבל אחר כך כוח הקבוצה מתחיל לפעול ואנו מתרוממים, מתעוררים, ומגיעים למצב ש"אני וודאי אפס ולא מסוגל" אבל בהתכללות שלי, עד כמה שאני אפס, וביחד עם עוד אפסים שאני מוסיף, אני יכול לקבל כוח מהחברה. כך, בזכות האחרים, אני יכול לעלות ולהינצל מהטבע שלי, שרק מושך אותי מטה. מכאן שעל החיבור להיות מכוון כלפי התפילה.

20.3.2017

 

מגלים צורך להתלבשות הבורא בנו

כשאנחנו מדמיינים את המצב בו הבורא מתלבש בנו וכיצד אנו מתנהגים, זה לא דומה למה שהיה אם היה באמת מתלבש כי אין בינינו אותה האהבה, אותו החיבור, אותה ההדדיות. אנחנו עדיין לא נמצאים במצב של ערבות שלמה בינינו כך שהבורא היה ממלא אותנו וקובע את המצב הזה מהכוח שלו. לכן כאן רואים את הפער. מה אנחנו מגלים בסך הכול? אנחנו מגלים צורך להתלבשות הבורא בנו, ועמו אנו פונים אליו, כביכול בבקשה "תתלבש בנו, תשלוט בנו". אנחנו רוצים שישלוט, אנחנו רוצים את הכוח הזה של אהבה, של חיבור, של הדדיות, זה נקרא "העלאת מ"ן".

18.5.2018

 

מתקשרים אליו

כל הזמן אנחנו פונים לבורא. תפילה משותפת על חיסרון אחד, בזמן אחד אינה נדרשת. אתם מתחייבים כל הזמן להתקשר בטלפון אחד פשוט: 0000001. זה המספר. כל אחד מתקשר וכל הזמן מדבר. על מה?על מה שהוא רוצה אבל כל הזמן הוא בקשר עם המספר הזה. ומהי הערבות? הערבות היא שאתם מתחייבים בפני הקבוצה להיות בפעולה זו. אז יבוא המאור המחזיר למוטב וייתן חיסרון אחד, חיבור, דאגה לחיבור, ויהיה משהו משותף. בינתיים אין דבר משותף. הנושא המשותף יכול להיות רק אחד. להתקשר אליו כי בו אנחנו מתקשרים. לא בינינו אלא בו. את זה תעשו.

29.12.2017

 

להתקדם בדרישה לבורא

הברית מסמלת עבורנו נקודת מפנה כזו, שממנה והלאה אנחנו מתחילים להתקדם בדרישה הכרתית יותר לבורא, ובדרישה אלינו ולקבוצה ולחברים. בקיצור, עלינו לייצב את עצמנו גם בכוח העליון וגם בכוחות שלנו בכמה שניתן לעשות זאת באמת בכל פעם ופעם.

23.3.2017

 

האדם פונה לבורא דרך הקבוצה

ברגע שאדם מתחיל לראות את גדלות הבורא, המכסה את כל הקשיים והבעיות שבדרך, הוא מגיע למצב בו תיתכן ברית בינו לבין הבורא. ברית זו היא התרחשות חד פעמית כביכול אך לאחריה היא הופכת לערבות, לתנאי הדדי המתקיים מצד האדם כלפי הבורא ומהבורא כלפי האדם. אנו אומרים "אדם" ולא קבוצה, מפני שהאדם דרך הקבוצה פונה לבורא, והבורא, דרך הקבוצה, פונה לאדם. ולכן מדובר באדם. כשאנו אומרים "אדם מדבר, אדם עושה", אדם למעשה מבצע את כל אלה, פועל וחושב בתוך הקבוצה, ודרכה אל הבורא. זה כי הקבוצה הופכת לשכינה, למקום לגילוי הבורא. המושג "אדם" כאן הוא בחינת כוח אחד.

21.3.2017

תפילה לעיבור

הכניסה לעולם הרוחני

התפילה מבטאת את כל המאמצים, היגיעות, כל מה שהאדם עבר. אם האדם מוכן למדרגה שהוא עומד לקבל מהבורא, זה מתבטא בתפילה, בגילוי החיסרון. בפנייה שלו לבורא דרך החברים, עבור כל מה שהוא עבר, עליות, ירידות, מהן למד מיהו, מה מיוחד בתכונת ההשפעה, שהוא כבר מבין שצריך לרכוש אותה. לא כדי שיהיה לו טוב אלא אך ורק מפני שיש בה, בתכונת ההשפעה, ייחודיות. היא נעלה וגבוהה עד מאוד. הוא גם מבין אז, שאם הוא פונה לבורא ועדין לא זוכה לתגובה, יש לו להוסיף ביגיעה עד הסאה השלמה. זאת אומרת, כמות היגיעה ואיכות היגיעה יתחברו יחד למידה השלמה, לחיסרון השלם המתאים למדרגת העיבור. זו בעצם המדרגה הקשה ביותר מפני ששאר המדרגות הן ב"קודם ונמשך". ומדרגת העיבור, זו תחילת העולם הרוחני, כניסה לעולם הרוחני והיא מיוחדת מאוד. זו ממש מהפכה שאין כמותה ביתר המדרגות.

1.12.2017

 

תפילה שהיא כלי

באמצעות פעולות של חיבור הרצונות, חיבור הכוונות, ובדיקה נכונה של ה"עביות" ו"רשימו" נוצרת התפילה. תפילה זו היא הכלי, החיסרון, בו אנו מתחילים לקבל. הכלי הזה ייקרא "עובר". אנחנו מגיעים כביכול מאפס או אפילו משלילה, לבניית אותו ה"זרעון" ממנו מתפתח הגוף הרוחני.

14.6.2017

 

רוצה להיות כעובר

אתה צריך להראות עכשיו בתפילה שלך עד כמה שאתה רוצה להיות עובר. עובר הוא אילם, אין לו פה, הוא לא מקבל דבר. הכול נמצא בשליטת העליון, זו דרגה ראשונה, פסיבית כזאת. הוא נכלל עם הסביבה, מבין שהוא בידיים שלהם והם המרכיבים שלו ממש. הוא נמצא בקבוצה, והיא בעצמה מהווה את מבנה הנשמה שלו, וכולי. זאת אומרת, עלינו לאתר את המצב הזה ולהעלות אותו כתפילה, כחיסרון. כבקשה שזה מה שאנחנו רוצים.

28.11.2017

 

הכוח הקטן ביותר שנמצא בינינו לבורא

מה זה "עובר"? בפעם הראשונה אנחנו מגלים מעצמנו התעוררות מלמטה, חיסרון לבורא. החיסרון הזה עדיין קטן, והוא מגיע לנו כתוצאה מההתעוררות שקיבלנו מלמעלה. הוא עדיין כתגובה, לא יותר מכך. אין בו עדיין עבודה ממשית מצדנו אבל זה כבר חיפוש אחר מה אנו יכולים לעשות בעצמנו, איך אנחנו יכולים לעורר משהו מעצמנו, חיסרון מסוים, להראות שאנחנו קיימים. מה זה "עובר"? העובר קיים כבר בנקודה אחת, בהתעוררות מלמטה, בכך זה נמדד. ועל זה אנחנו עכשיו מדברים, כיצד נתעורר ממצב האפס בעצמנו לדבקות בינינו ולבורא. אם נעורר את הכוח הקטן ביותר בינינו לבורא, זה ייקרא "עובר". אחר כך, כשנתחיל להתקדם, נצטרך להתקדם יותר בהתעוררות מלמטה, בהתעוררות משלנו דווקא, בה אנחנו משתוקקים ומשתוקקים. רק ההשתוקקות. ישנו רצון וישנה השתוקקות. הרצון מגיע אלינו מהבורא, הוא ברא רצון, רצון לקבל. ההשתוקקות היא תוספת לרצון שעלינו לייצב בעצמנו, ועכשיו נותנים לנו תנאים לכך. לפי זה אנחנו בודקים את העובר.

6.11.2017

 

מבנה חדש, שקודם לא היה בבריאה

אתה מתחיל להיות אדם, מתחיל לגדול כאדם. אדם הוא מי ש"עיניו בראשו", הוא כבר מסתכל קדימה. אל תחשוב שזה עוּבר כמו עוּבר בגשמיות, תא חדש, לא. זהו תא הכולל בתוכו חלק מהנברא וחלק מהבורא. חלק ממלכות וחלק מבינה. עכשיו זהו גוף הכולל את שניהם יחד, שלא היה קיים במציאות קודם לכן.

זהו לא אדם הנברא על ידי האור העליון ממעלה למטה. זה משהו חדש, התכללות מאוד מיוחדת של הרצון והאור, המגיע מהחיסרון ברצון האדם. זהו מבנה חדש שלא היה קודם בבריאה, ודווקא אליו התכוון הבורא. מהמבנה הזה הוא נהנה, זאת המטרה, המימוש של הציפייה שלו, של החלום שלו, אם אפשר כך להגיד. ועכשיו סוף סוף מתחיל להיוולד האהוב הזה, שהוא כל כך מצפה לו.

לָמָּה מצפה? כי יש בכך עצמאות של התחתון שהולך להידמות לו, שהוא בעצמו לא מסוגל לעשות. יתר הבירורים, זה אנחנו. אל תמחק מזה את הבחירה החופשית. לכן יוצא שהעובר, העיבור, ההתחלה הזאת היא מאוד מיוחדת, היא למעלה מכל הבריאה, מכל מה שהיה קודם.

28.11.2017

 

שכל מ"ן, מכל הבחינות, המה מחויבים לעלות ב' פעמים למ"ן: ובפעם הא' לעלייתם אינם מקבלים שום ציור כלל. ובפעם ב' לעלייתם, הם מקבלים ציור של מוחין דעיבור. ובזה פירש דברי חז"ל שאין אישה מתעברת מביאה ראשונה כי בביאה קדמאה, נבחן המ"ן של האישה, דהיינו גו"ע של המדרגה התחתונה אליה, הדבוקים באח"פ שלה, אשר המה אז בביאה קדמאה שלהם, דהיינו בפעם הא' וע"כ עדיין אינה יכולה להתעבר מהם, כי שום מ"ן לא יוכלו לקבל בביאה קדמאה שלהם שום ציור. אלא רק בביאה השניה, אז יוכלו לקבל ציור העיבור, ואז מתעברת מהם.

(בעל הסולם, "תלמוד עשר הספירות", חלק ט', הסתכלות פנימית, אות ג')

 

הולדת התחתון

פעם אחת העליון לוקח את התחתון כדי לבנות לעצמו גדלות. ופעם שנייה הוא כבר לוקח אותו המ"ן ומבצע עליו זיווג דהכאה ומוליד את התחתון. זה מה שנקרא "אין אישה מתעברת מביאה ראשונה", כי צריכה קודם לבנות מקום שממנו היא מולידה.

2.2.2018

 

העובר גדל מהשתוקקות

אנחנו צריכים להשתוקק, ולצרף ככל הניתן את הניצוצין שלנו, כי להם שייך הצירוף והחיבור בכל אחד מאיתנו. לא ברצונות שלנו, הם קיימים רק כדי לתמוך בכך. במידה בה יוכלו לתמוך, יגדל הניצוץ הכללי שלנו, המשותף. מאיפה גדל העובר? קיים חומר המגיע מאבא, מ"מוח האב", מה שנקרא, וזו הטיפה שנעתקת מלמעלה ומגיעה למקום הנכון בתוך האם. כל מה שמגיע לאחר מכן בנוסף לטיפה הזאת, הם כוחות המגיעים מאימא, רצונות מהמלכות שיכולים להגיע לדרגת הבינה ולתמוך בכך, לשייך עצמם לאותה הפעולה בדומה לאותה הטיפה. הטיפה יורדת מלמעלה, מאבא לתוך אימא, ויתר החומר, כדי לגדל את הטיפה, מגיע ממלכות לתוך אימא, לתוך הבינה.

6.1.2017

 

כוח האבא והאימא מוזמן

האם אנו יכולים לתאר מערכת בה הבורא העליון, כוח עליון אחד, "אין עוד מלבדו", פועל דרך כוח ההתגברות אצלנו, הנקרא אבא. האדם מתפלל ומבקש דרך העשירייה ומהבורא, מקבל כוח לאבא ונכנס לעבודה בעיבור, לקבוצה.

כאשר הוא מתחיל להרגיש את הקישוי, מה שנקרא קושי, ישנו כוח האימא. שהוא מרגיש שנמצא בעשירייה, ויש מגע בין כוח האבא הפועל דרך האדם בהתגברות שלו, ויש גם את כוח האימא. כאן היא נקודת המגע שבה הוא הופך להיות עובר. עלינו לארגן את הדברים האלו, שהעשירייה היא כמקום הרחם, וכוחות האבא והאימא, הם מוזמנים, ונמצאים שם בתוך העשירייה. האדם אז משתמש בכל הכוחות האלה בפנייה לבורא.

13.9.2017

 

שיבנה מאיתנו את צורת העליון שבו

אנחנו פונים לכוח העליון, הנסתר, ומבקשים ממנו שיבנה מאיתנו את צורת הרחם של העליון, צורת העליון שבו. בעליון הזה נוכל להתכלל כולנו יחד וכך להתקיים.

26.12.2017

 

נקודת החיבור עם הבורא

קודם אני מוצא נקודת החיבור עם הבורא, דבקות, כמו עובר. לאחר מכן אני משתדל לפתוח את ההפרעות אך ורק במידה בה הן עוזרות לי ליתר דבקות. אז זה נקרא שהעובר שלי גדל, שטיפת הזרע שלי מתחילה לגדול לעובר.

7.3.2018

 

כלפי התפקיד הנכון

"עובר", משמע שהוא הולך לתפקיד הנכון ומבצע אותו בביטול כלפי התחתונים וכלפי העליון. הוא נמצא באמצע והופך לעובר. רק תבינו כלפי מה מתבטלים, כלפי התפקיד שיש לנו מהבורא ומהתחתונים. מתוך זה שהוא פועל כך, הוא מתחיל להיות ראש. אחר כך אנחנו נפעל בצורה יותר פעילה גם כלפי התחתונים וגם כלפי הבורא. נוכל להעביר את החסרונות הללו ולעשות פעולות. בינתיים זה כך.

23.10.2017

 

רק להפעיל בקשה אחרונה

בעוד רגע הוא צריך להיכנס לעיבור. באמת מגיע לו, הוא עשה את כל היגיעה ונשאר לו רק להפעיל בקשה אחרונה. הוא יכול להתבלבל ולא להבין בדיוק לְמה הוא הולך, לָמה, איך, למי. זאת "מדרגת העיבור". לכן מה שאנחנו עושים עכשיו, אנחנו משתדלים לגלות חיסרון נכון, אמיתי, מורכב נכון, מיוצב נכון כדי לקבל את התגובה הנכונה מהבורא. האמת היא, שיתכן שלא נקבל, אבל לפחות נקבל הרגשה והבנה, זה יהיה ממש בעצמות שלנו, לקראת מה אנחנו הולכים, מה זה נקרא להתבטל, מה זה נקרא להתכלל, מה זה נקרא להתחבר. אלו מרכיבים שאנו מחויבים לרכוש בהרגשה בכדי להיות בעיבור. נשתדל להגיע לתפילה אמיתית, על חיסרון אמיתי, וכך גם נקבל תשובה אמיתית.

1.12.2017

 

העיבור הראשון

הבורא מבקש מאיתנו, הוא מבקש ממך, תגלה אותי, תגלה אותי. ואתה, "בסדר, אני אגלה אותך", אבל אתה מסכים להישאר באפס כל הזמן, מוכן להישאר לנצח באפס, עד שהוא ממש מבקש ומבקש ורק אז אתה מסכים. איך אנחנו מגיעים למצב כזה שאנחנו לא רוצים שום גילוי, כלום, אלא רק להישאר בנקודת הדבקות, בעיבור הראשון ממש וחוץ מזה לא רוצים דבר? כל היתר קורה רק מפני שהבורא מבקש ולכן אנחנו עושים לו נחת רוח, אחרת לא. רק לפי בקשה שלו.

24.11.2017

 

מה כוללת התפילה לעיבור

נניח שאני עובר הנמצא בעליון, באח"פ דעליון. אני עכשיו מרגיש בפעם הראשונה את העולם הרוחני. זהו קודם כל ניתוק מהרצון לקבל. אני שולט בו. אינני מנותק. מה זה נקרא "מנותק"? מנותק מהשליטה שלו עלי. כפי שאתה הגעת בכוחות רבים, בבירורים, למצב שאתה רוצה להיות עובר, מה תעשה כשתהיה עובר, בשביל מה אתה צריך את זה? זאת אומרת, אתה צריך לתאר בדיוק איזה נחת רוח לבורא אתה תעשה בצורת עיבור. זאת התוצאה שצריכה להיות מצדך, אחרת בשביל מה אתה משתוקק להיות עובר? תגיד לי בשביל מה? כדי להשפיע נחת רוח ליוצרו. איך? במה? הכול צריך להיות כלול בתוך הפנייה.

28.11.2017

 

שנתעבר וניוולד במערכת העליונה

הקבוצה היא הרחם של אימי. כלומר, אותו המקום בו אני יכול לפתח את עצמי כעובר של המצב הרוחני הבא שלי. כל התרגילים שאנחנו עושים הם אך ורק כדי ליצור מעצמנו עובר כזה. לכן נאמר שכל מה שהאדם מרגיש, כל מה שהאדם חושב, את הכול הוא חייב לשייך למערכת העליונה של ההנהגה המפעילה אותו, המביאה לו את כל המחשבות והרגשות שלו, והוא למעשה רק התוצאה ממנה. מכיוון שאנו תוצאה של מערכת זו, ונמצאים לגמרי תחת השליטה שלה, עלינו להרגיש שאנחנו רוצים להיות תחת השליטה שלה מתוך האגו הקטן שלנו בו אנו נמצאים היום. האגו הזה יגדל בנו לאחר מכן ויתנגד ללא הרף להתמוססות שלנו במערכת העליונה הזאת, בבורא. אנחנו מצדנו תמיד נעבוד עליו כדי שלמרות כל ההפרעות שיהיו בנו, שיתעוררו בנו, אמירות כגון "הנה אנחנו בעצמנו חושבים", או "חוץ מאיתנו יש עוד כל מיני מקורות זרים שמעוררים אותנו, וכל מיני שונאים, אויבים וכולי", למרות כל זה, נשייך הכול לכוח אחד עליון, מחשבה אחת עליונה, מקור אחד עליון, הבורא. אם אנחנו לא יכולים לעשות זאת, ואכן לא נוכל לעשות זאת, אז נשארה לנו הדרך הבטוחה ביותר, שהיא לבקש. לבקש מהמערכת העליונה שתאסוף אותנו, תעלה אותנו אליה כדי שנתעבר וניוולד בה.

למעשה, אף מאמץ מצדנו לא יכול להניב דבר אלא רק בקשה אמיתית, בה האדם מרגיש מצד אחד שאין לו כל אפשרות לצאת מעצמו ולעלות למערכת הזו, שהיא מעל השכל והרגש שלו, ומצד שני, שבזכות המאמצים שלו בקבוצה ובלימוד, הוא מאוד משתוקק לכך. לא כדי להתרחק מהבעיות הגשמיות, שאף מהוות כעזר להכריח את האדם, לדחוף אותו מלמטה שירצה לעלות, אלא כדי בכל זאת לצאת אל המערכת העליונה, השכל העליון, הרגשות העליונים, כדי להתקיים בדרגת הבורא. אולי לא באופן אגואיסטי אלא כדי להשפיע נחת רוח למערכת הזאת, לבורא באופן זה. יוצא מכל זה, שכל הבעיות שלנו, כל הדחיפות שאנו מקבלים, כל השטויות, כל מה שעברנו בחיים שלנו, כל המעשים הפעוטים שלנו, הכול נועד, בסופו של דבר, להביא אותנו להכרה שאנחנו לבדנו לא יכולים להשיג כלום. אנחנו תמיד ניזרק ממצב למצב בתוך האגואיזם שלנו. רק דבר אחד ניתן לעשות, לבקש דרך הקבוצה מהבורא באופן נחוש שיעלה אותנו אליו, שהוא יתעבר בנו.

4.11.2017

חיבור מלכות ובינה

לעורר את כוח הבינה

בכל הכוח שלי אני רוצה להתחבר, כמו ילד קטן המשתדל לעשות משהו, וזו נקראת "דרגת הבינה" אותה אני רוצה להשיג. ובמה שהטבע שלנו מפריד ומרחיק בינינו, זה נקרא כוח המלכויות שבינינו. ואז כשאנחנו נמצאים במי בינה, אנו מצטערים על כך שאנחנו נמצאים במלכות המפרידה בינינו. ובבינה אנו משתדלים לעורר את כוחה בכדי שיקרב בינינו. זה נקרא מ"ן, והוא עולה למעלה ומביא אלינו את המאור המחזיר למוטב, שהוא אכן פועל וקצת מקרב בינינו.

22.7.2018

 

חיבור מלכות ובינה

חיבור בין מלכות לבינה נקרא מ"ן. מלכות רוצה לתאר לעצמה את מצבה העתידי שיהיה דומה כמה שיותר למצב של בינה, להשפעה. מה אני צריך לעשות עכשיו ברצון לקבל שלי, שזה מלכות, בכדי להיות כמה שיותר בהשפעה, כמו הבינה, בעל מנת להשפיע, בלקבל על מנת להשפיע, בכמה אני יכול להשפיע. ודאי שההשפעה שלי הינה בכוונה בלבד, אין לי מעשים של השפעה. מעשים של השפעה זה הבורא. המעשים שלי הם כולם לקבל, אבל כיצד אני אקבל כך שצורת הקבלה תהיה השפעה לעליון, זה בעצם כל העניין. זה נקרא העלאת מ"ן. חיבור מלכות ובינה בצורה כזאת שבה כוח המלכות כולו ישחק כמו כוח השפעה של בינה.

9.11.2017

 

לייצב מ"ן

שוב ושוב אנחנו נמצאים לפני בעיה גדולה לייצב מ"ן, חיסרון מהמלכות שזה אנחנו כלפי הבינה שהיא רמת הבורא כלפינו. בינה היא רמת ההשפעה, תכונת ההשפעה ומלכות היא ההיפך. איך בכל זאת, לעשות מאיתנו כמה שיותר ההפך מעצמנו, לרצות להתהפך ולבקש את זה עד כמה שזה בכלל אפשרי. בואו נראה מה אנחנו עושים, אבל ממש לראות את הבעיה הזאת כבעיה העיקרית, ומאוד חשובה לפתרון.

6.1.2017

 

להתחבר לרצון העליון

מ"ן זו כבר בקשה נכונה. בקשה לא נכונה אינה הופכת להיות מ"ן. מה נקרא מ"ן? חיסרון של התחתון, המסוגל במשהו להתחבר לרצון העליון, כי רצון התחתון הוא כמלכות, ורצון העליון הוא כבינה. ואז המ"ן נקרא "מי נוקבין", שבזה התחתון מבצע את בקשתו, את החיסרון שלו, להיות בתכונת הבינה על פני הרצון לקבל שלו, לעטוף עצמו בתכונת הבינה.

1.1.2017

 

עביות וזכות

תפילה היא מי נוקבין, כאשר אנחנו מצד אחד יודעים ומבינים עד כמה אנו נמצאים בעביות, ומצד שני עד כמה שאנחנו רוצים לזכות בזכות, במים גם חוץ מהנוקבין, ושזה יהיה מחובר אצלנו ומבוקש.

20.3.2017

 

העליון מוכן לקבל את כל הטענות מהתחתון

העליון נמצא במצב כזה שפעם הוא הוליד את התחתון, ואז יש לו אח"פ שמוכן לקבל את כל הטענות מהתחתון. והאח"פ הזה נמצא בהמתנה, ישן העליון, ישן א-לוה כמו שכתוב, אבל מתעורר במידה שמקבל התעוררות מלמטה.

9.11.2017

 

החיסרון להיות המשפיע

לעבוד על החיסרון להיות משפיעים. כי מ"ן נקרא מלכות המשתוקקת להגיע לבינה, לקבל תכונות הבינה בנוסף לתכונותיה, ואז כשיש לה רצון לקבל מעצמה ורצון להשפיע מבינה, היא באמת יכולה להשתמש בשני הכוחות האלה כבורא.

23.10.2016

 

בונה יחס טוב לבורא ששולח רע לכלים דקבלה שלי

כל הזמן משתוקק להגדיל את דרגת הבינה ולהיות בה למעלה מהמלכות. שזה יהיה כמו סנדוויץ', "על כל פשעים תכסה אהבה", זה בעצם מה שקורה כאן. ואני בכל פעם מבקש מהבורא שיקדם אותי. אני לא מפחד מזה שאגלה שוב ושוב הבחנות בלתי נעימות. אני מבין שכל החיים שלנו, הם כולם בנויים ממצבים בהם אני מקבל יותר ויותר רע, ועל פניהם אני בונה יחס טוב לבורא ששולח את הרע, אבל לא אליי אלא לכלים דקבלה שלי, שאיתם אני לא מזדהה, שאני מתנתק מהם. ואני מזדהה דווקא עם דרגת הבינה, עם ההכרה שזה מגיע מהבורא הגדול, מהטוב ומיטיב, מזה שהכול מכוון לתיקון שלי, להביא אותי לדרגת הבורא.

18.5.2018

 

החיבור הרצוי בין בינה ומלכות

רצון המלכות זה כשלא רוצים להתחבר. ושרוצים להשתדל להתחבר, זה רצון הבינה. ומ"ן זהו בדיוק החיבור הרצוי בין בינה ומלכות, למרות שהוא לא קורה. את החיסרון בין שניהם, אני מעלה כתפילה. זה עולה גם ככה מתוך הלב, אם אני עוסק בזה, זו עבודה שבלב. ואז כנגד זה מגיע אליי מ"ד. מהו המ"ד? הכוח שכן מחבר מלכות ובינה. וכך, בכל מיני צורות כאלה בהן מלכות ובינה מתחברות על ידי המאמצים שלי, אני מגיע למצב שכבר יש לי כלי רוחני ששם מתלבש, מתגלה האור, מה שקודם היה כמקיף נמצא בחלקו כבר כפנימי.

19.4.2017

 

התחתון מעלה חיסרון לעליון

אנחנו רק אומרים שהתיקון הוא העלאת חיסרון לעליון, אבל גם העליון עצמו נמצא בקטנות, וכדי לארגן את עצמו לעזור לנו הוא צריך לעלות לעלי עליון. לומדים בדרך כלל ג' מדרגות: תחתון, עליון ועלי עליון. התחתון מעלה חיסרון, הוא מעלה את החיסרון הזה לעליון, העליון קולט את החיסרון הזה ומעבד אותו, אך הוא לא מקור האור, האור נמצא בעלי עליון. אך למעשה גם לעלי עליון אין אור, הכול עד אין סוף, רק במלכות דאין סוף יש את כל האור וכל הכלי. אבל אנחנו לומדים רק ג' מדרגות, כאילו בעלי עליון שם ישנה התשובה.

9.11.2017

 

השגת המדרגה הראשונה

השגת המדרגה הראשונה היא כך, העלאת מ"ן. העיקר בשבילנו זה לרצות את הדבר הנכון, זה יחד "כאיש אחד בלב אחד" כלפי כוח עליון אחד. ומה רוצים? את כל הדברים האלו לייצב וזה נקרא מ"ן, מי נוקבין. חיבור מלכות לבינה, שמלכות רוצה להתאחד עם בינה ולשם זה החיסרון שלה. בינה זו תכונת ההשפעה, א-לוהים, שלזה המלכות רוצה להגיע, לגלות את עצמה כמוכנה לקבל השפעה מא-לוהים ורוצה להיות כמוהו, בדבקות עימו. להעלות את דרגת הבינה, לקנות, לקבל את תכונת ההשפעה או תכונת האמונה, לא צריכים יותר. כל היתר חוץ מדרגת האמונה זו תוספת, אבל דרגת האמונה הזו היא נקראת העיקר. לכן אליה למעשה יש לנו קודם כל העלאת מ"ן.

6.1.2017

 

התעוררות מלמטה

עבודת בירור הכלים השבורים, שבבירור הזה ישנו התהליך שהוא עובר על הכלים האלו ללא ההשתתפות שלהם, זה נקרא דרגות דומם, צומח וחי. וכשמגיעים לדרגת המדבר, כבר מתחילות פעולות מצד הכלים השבורים בעצמם, פעולות שהן יותר ויותר בהכרה, בהבנה, בהשתתפות שלהם בתיקונם עצמם. בתיקון הזה יש לנו שתי פעולות עיקריות, בירור הקלקול ותיקון הקלקול. בירור הקלקול זה נעשה על ידי השתתפות של האנשים בקבוצה, על ידי מאמצים שלהם להיות בקבוצה ובכך למשוך המאור המחזיר למוטב ועל ידו לגלות את הפגם, לסדר את המ"ן, התפילה בכדי לתקן את הפגם ולסדר את הבקשה, לבצע קשר – זיווג דהכאה וקבלת האור בעל מנת להשפיע, שזו כבר נקראת התקשרות הנברא עם הבורא עד דרגות האהבה בניהם. הפעולה העיקרית כאן אשר סביבה כל יתר הפעולות מתייצבות היא פעולת העלאת המ"ן, שנקראת "תפילה", התעוררות מלמטה, כי זה בעצם מביע את השתתפות הנברא, מציאות הנברא, עד כמה שהוא מסוגל להעלות את המ"ן ולבקש דבר נכון לתיקון, לפעולה כלפי ההשפעה. אז בהתאם לכך אנחנו מתארים את הדירוג בנברא, לפי המ"ן שלו.

23.4.2017

 

המערכת העליונה מכוונת לטפל בנו

המערכת התחתונה היא המערכת האגואיסטית והמערכת העליונה היא מערכת האור, המערכת האלטרואיסטית. שתי המערכות הללו צריכות להיכנס למגע מסוים, והמגע הזה בדיוק, נקרא מ"ן, 'מי נוקבין', קשר בין מלכות לבינה. המערכת העליונה היא מערכת בינה והמערכת התחתונה היא מערכת מלכות, ואת הקשר ביניהן אנו משתדלים לעשות. אם אנחנו מסוגלים לבצע את זה, אז החיסרון שלנו עולה מהמערכת התחתונה למערכת העליונה וגורם שם חיסרון. ואז המערכת העליונה, לפי החיסרון הזה מתחילה לפעול, כי היא בעצמה נמצאת במצב של חפץ חסד, דממה, לא צריכה כלום לעצמה. אלא כולה מכוונת רק כדי לטפל בנו. ובה ישנם כל המ"דים. מ"ד זה נקרא תשובה על החיסרון מלמטה, על המ"ן. וכל המ"דים האלה נמצאים במערכת העליונה, גם בשרשרת מכאן ועד גמר התיקון, עד עולם אין סוף. אם אנחנו תואמים בדיוק לאותו המ"דשנמצא במערכת העליונה, אז ישנו מגע. ואז, מהמערכת העליונה למערכת התחתונה מתחיל לזרום אור המתקן ואור הממלא. האור המעלה את אותו החיסרון לדרגה יותר עליונה, אז אותו החיסרון נכלל בדרגה יותר עליונה, בבינה, ומתחיל להתפתח שם.

28.11.2017

 

מבקשת התחתון עד אין סוף

אין חידוש אור אלא מאין סוף, זה הכלל. רק באין סוף יש לנו אורות. כל יתר המדרגות, בכל סולם העולמות נמצאות בהשהיה, בקטנות, בהמתנה, כולן בדממה. ברגע שמלמטה האדם מעורר את המ"ן, אותו המ"ן חייב לעלות עד אין סוף. כי באף מדרגה אין עניית התפילה. יש רק אפשרות לקבל את החיסרון ולעטוף אותו בחיסרון של אותה המדרגה ולהעלות מעלה. לכן, תתארו לעצמכם כמה מדרגות המ"ן עולה ואיך כל מדרגה מוסיפה למ"ן הזה עטיפת חיסרון משלה. אם אני אקבל מהעליון כך וכך, אני אז אוכל להפעיל את המערכת שלי ומהמערכת שלי אני אוכל לתת לתחתון מה שהוא מבקש. אתם מבינים כמה בקשות נוספות, עטיפות, חסרונות מתאספים על בקשת התחתון עד שהוא מגיע לאין סוף? ובאין סוף, שם באמת זו הבקשה הגדולה, המתאימה למלכות דאין סוף. שם זה אור אין סוף ובו יש את כל התשובות. באף פרצוף שבאמצע, אין תשובה על המ"ן. ותתארו שהחיסרון הכי קטן, הכי נמוך, הוא קשור לאין סוף.

9.11.2017

 

מבקש את המצב הרצוי

מ"ן זהו בעצם הציור העתידי שהתחתון רוצה להיות בו, יותר או פחות, אבל הוא חייב לתאר מצב כזה. חיסרון הוא גם פרצוף, חיסרון זו לא סתם צעקה "אני רוצה". אין דבר פחות מעשר, גם החיסרון. גם כשאנחנו מבקשים משהו, אנחנו מציירים את המצב העתידי הרצוי. "תן לי בבקשה את זה", אני מתאר את המצב בו אני כבר קיבלתי ועד כמה טוב לי וחסר לי ולכן אני מבקש ממך "תעזור לי לעבור למצב שבו יהיה לי את זה". זאת אומרת, אנחנו תמיד דנים בין הפרצופים ולכן במ"ן שאנו מעלים, אנחנו בעצם מעלים את המצב העתידי הרצוי, שהעליון יעזור לי להשיג זאת. לכן לא חסר לי כלום כלפי המצב העתידי הזה חוץ מהמסך, רק את כוח הביצוע אני צריך. אמנם יש עוד כל מני דקויות, אבל התיאור הנכון שלו פחות או יותר, את זה בעצם אני חייב להעלות, שזה מה שאני רוצה שיהיה. העליון בודק עד כמה נמצאים הרצוי והמצוי, עד כמה נמצא בו המצב העתידי שלי ועד כמה אני מבקש, ולפי זה הוא עושה הכנות עבורי. יכול להיות שאני צועק, אבל צועק בצורה לא נכונה. זאת אומרת שהבקשה תתקבל, אז הוא עושה לי כל מיני תיקונים, התאמות למצב הבא. ואז אחרי כל מיני בעיות, אני מבין שאני צריך לעדכן נכון יותר את הבקשה שלי. ואז אני מצליח בבקשתי לעליון, הוא מבין אותי ואני מבין אותו. תמיד, הפרצוף העתידי, המצב העתידי הינו שלם. גם בעולם שלנו זה כך, אין הבדל, רק שאנחנו שלא מודעים לכך.

9.11.2017

 

מ"ן הוא תפילה למצב המושלם

הכול מוכרע על ידי הבקשות הנכונות שלנו, העלאת מ"ן וכולי. עד שנביא את כל החלקים השבורים למצב ההתחלתי, הראשוני, השלם, שהוא גם הרבה יותר אקטיבי ממה שהם היו בהתחלה. כי בהתחלה, הם היו כלולים מכל מיני מערכות הקושרות בינן לבין עצמן ושלא היו נובעות מהאור העליון אלא היו פסיביות. אבל, כשאנחנו מכינים את הרצון שלנו, את התפילות שלנו, אז אנחנו מביאים את המערכת הזו למצב הנכון ולומדים אותה, חוקרים אותה, היא הופכת להיות מותאמת לנו. וכך אנחנו בונים ממנה את הבורא, את הכוח העליון המפעיל את כל הבריאה בצורה אקטיבית. מה שמעניין במערכת הזו הוא שכל המרכיבים שלה הם בעצם פעילים. לאחר השבירה, כל חלקיק הפך להיות פעיל כי הוא כלול מהרצון שלו ומהשפעה. ולכן, מתוך החיבור של שני הנתונים הללו, שהם נסתרים, אפשר לעשות מעצמך אלמנט פעיל. ולכן צריך האדם להגיד: "שהעולם נברא רק בשבילי". כלומר, אני צריך לדאוג לתיקון העולם ולהתפלל עבורו בכדי להביאו למצב המושלם.

15.9.2017

 

מ"ן זה נקודת החיבור

מ"ן נקרא "מי נוקבין". מים הם בינה, א-לוהים, תכונת ההשפעה, ונוקבין היא תכונת הקבלה.

איך אנחנו יכולים לחבר את שניהם יחד? או שזה החיסרון להשפיע שמלכות מרגישה סופסוף בתוכה? או שזה החיסרון של מלכות לקבל בצורת השפעה? כי היא רוצה להתכלל בבינה. או שאנו מרגישים שהמ"ן זה הרצון שלנו להשפיע לבורא ורצון הבורא להשפיע לנו? כי אנחנו נמצאים כמו ברצון משותף עומדים זה מול זה, "אני לדודי ודודי לי" ורוצים בצורה כלשהי שזה יתממש. ואולי עוד כל מיני אופנים? איך אנחנו יכולים לתאר מ"ן? כי מ"ן זה בכל זאת נקודת החיבור. איך אנחנו יכולים לתאר בהרגשה את המ"ן כנקודת המגע שלנו עם העליון?

13.1.2017

 

המערכת העליונה שומעת את כל הפניות שלנו

בורא הוא "המערכת העליונה", מערכת הבינה, שהיא נקראת א-לוהים. היא שומעת, המערכת הזו, שומעת את כל הפניות שלנו. משום שאנחנו תוצאה ממנה. אנחנו חיים בתוך הבינה, לא בגובה שלה, אבל בתוכה. זאת אומרת, מכיוון שהיא מולידה אותנו, מטפלת בנו ומקיימת אותנו, דרגת הבינה, בכדי שאנחנו נתחיל לרצות להיות כמוה. כי היא כולה תכונת ההשפעה, ואנחנו כולנו, איך שהיא הולידה אותנו, תכונת הקבלה. היא הולידה אותנו, טיפלה בנו, ואנחנו מגיעים למצב בו מגלים את עצמנו הפוכים ממנה. נניח ולא אכפת לי ש"הפוכים", אני אפילו לא מזהה את זה, אלא מתעורר בי חשק להכיר את הדרגה הזו, את הבינה, זה נקרא "נקודה שבלב". ואז, אנחנו מתחילים להתעורר על ידי הנקודה הזו, היא מעוררת אותנו. דרגת הבינה כל הזמן פועלת עלינו. עד שאנחנו מתחילים לפנות אליה, לרצות להתקרב אליה, ופתאום מרגישים שהיא חשובה, יש לנו נטייה לזה. זה כמו לחזור הביתה, כמו להכיר את המקור. ולכן אנחנו משתוקקים לבינה, כי משם יש לנו את הניצוץ הזה.

5.12.2017

 

הפנייה לבורא זו דרגת הבינה

אנו רואים שחוץ מתפילה, אין כלום. על כל ההפרעות, כל סוגי ההפרעות, שאני לא רוצה להתפלל, לא מבין איך להתפלל, לא מבין למי להתפלל וכולי. זאת אומרת, כל הפנייה לבורא, שהוא "דרגת הבינה", לפנות לשם, זו בעיה גדולה. כי אני מהמלכות, מתכונה ההפוכה ממנו. אני לא מאמין בזה, אני לא מבין את זה, לא מרגיש בזה. כל הניסיון הקודם שלי מנוגד לפניה לבורא וכולי. ועל כל הדברים הללו, אני צריך להעלות בקשות, שיתקן. וכך אני בסך הכול מברר את היחס הנכון שלי לבורא, עד שהוא מתגלה. זאת אומרת, נראה לנו שהפנייה לבורא זה אמצעי לתיקון הכלי נכון? עד שאנחנו מתחילים להרגיש מתוך העבודה שלנו, שהפנייה לבורא זהו הכלי בעצמו.

5.12.2017

 

מעלה את הרצון לקבל לדרגת הבינה

כיצד אני מעלה את הרצון לקבל שלי לדרגת הבינה? אני לא יודע היכן הדרגה הזאת נמצאת. איך אני עושה את זה? מסבירים לנו שהיא נמצאת בתוך החברה. אם אני נמצא מול החבר, אני פתאום אתחיל לתפוס שהחבר הזה הוא ממש חשוב. מדוע? אם אני פועל כלפיו ומתחיל אז העבודה כלפיו הופכת להיות לעבודה כלפי בינה, כלפי הבורא, תכונת ההשפעה, כלפי הרוחניות. כי אם אני אי פעם אוכל לעשות משהו לטובתו, אז אהיה ברוחניות.

ואז פתאום אני מתחיל להרגיש שאני כבר לא יושב כאן עם החברים שלי, שהם שותפים למשימה, אלא החברים האלה נמצאים מולי בכדי שבעבודתי אתייחס אליהם כמו למישהו מהעולם ההוא, העולם הרוחני. אם אני מתקרב לנתינה אליו, באמת לתת, אז זו כבר פעולה רוחנית וכבר אהיה קשור לבינה, לבורא, לרוחניות. והחבר הזה שעומד מולי, הוא ניתן לי בכדי שאני אוכל להגיע לרוחניות. אז איך אני יכול "להעיר" אותו ואת עצמי כך שזה יקרה? מכאן נובע כל היחס שלנו אחד לשני.

6.1.2017

 

הפער בין שתיהן

אם יש לך הכרת הרע שזאת המלכות, הכרת הרע הנכונה, לא סתם רצון לקבל. אז כנגדה צריכה להיות הכרת הטוב, שזה להשפיע, שזאת הבינה. ומהפער בין שתיהן אתה כבר יכול להעלות את הבקשה, לקבל בפועל את תכונת ההשפעה.

24.7.2018

 

תפילה היא העלאת החיסרון

גילוי החיסרון האמיתי, הוא התוצאה של העבודה. זו נקראת תוצאה מתפילה לפני תפילה. ואז כתוצאה מכך ישנה תפילה. תפילה היא העלאת החיסרון, מ"ן, התקשרות מלכות לבינה בצורה כלשהי, השתוקקות המלכות להיות בבינה. בינה היא הרחם. מלכות הרוצה להיות בזה, לקבל את התכונות האלו על עצמה, למעשה רוצה לקבל את המרות של הבינה על עצמה.

28.11.2017

 

התחתון מעלה מ"ן לעליון

במצב של חיסרון, התחתון נמצא במצב שחסר לו, חסר לו להשפיע לעליון, חסר לו לגרום נחת רוח לעליון. והוא מגלה על ידי מה הוא יעשה את זה. נגיד, אם היה מקבל יותר כוחות להתחבר, לקבל אז אור העליון, לקבל אותו בעל מנת להשפיע, לייצב את הכוונה שלו בעל מנת להשפיע, כל הדברים הללו הם כלולים במ"ן.

9.11.2017

מבקשים כוח ההשפעה

בכדי שהאדם יזכה לשמה, הוא צריך להתעוררות מלמעלה, כי זהו הארה ממרום, ואין זה בשכל האנושי להבין, אלא מי שהוא טועם, הוא יודע. ועל זה נאמר: "טעמו וראו כי טוב ה'".

ומשום זה, צריך האדם, בזמן קבלת עול מלכות שמיים, שיהיה על תכלית השלימות, היינו כולו להשפיע ולא לקבל כלום. ואם האדם רואה, שאין האברים מסכימים לדיעה זו, אין לו עצה אחרת, אלא תפילה, שישפוך שיחו לה', שיעזור לו, שגופו יסכים לשעבד את עצמו להקב"ה.

ואל תאמר, אם בחינת לשמה הוא מתנה מלמעלה, אם כן מה מועיל את התגברותו ועבודתו, וכל הסגולות והתיקונים, שהוא עושה, בכדי לבוא לשמה, אם זה תלוי ביד ה'. ועל זה תירצו חז"ל ואמרו: "אי אתה בן חורין לפטור ממנה". אלא על האדם מוטל לתת את ההתעוררות מלמטה. וזהו בחינת תפילה.

אבל אי אפשר שיהיה תפילה אמיתית, אם לא יודע מקודם, שבלי תפילה אי אפשר להשיגה. לכן ע"י המעשים והסגולות, שהוא עושה בכדי לזכות לשמה, מתרקם אצלו כלים מתוקנים, שירצו לקבל את ה"לשמה".

ואז, לאחר כל המעשים והסגולות, אז הוא יכול לתת תפילה אמיתית. משום שראה, שכל המעשים שלו לא הועילו לו כלום. ורק אז הוא יכול לתת תפילה אמיתית מעומקא דליבא. ואז הקב"ה שומע תפילה, ונותן לו המתנה של לשמה.

(בעל הסולם, שמעתי, מאמר "עניין לשמה")

 

תן לי את כוח ההשפעה

כדי להתקרב לבורא, להרגיש את הבורא, להיות לידו, בחיבוק עימו, בדבקות בו, אני צריך להידמות לו. יש לזה מספר אמצעים, ללמוד את חכמת הקבלה, לקרוא יחד עם החברים, להתקשר איתם להיות "כאיש אחד בלב אחד", להתפלל עבורם, שזה כבר משהו שקרוב להשפעה, להתכלל איתם, לבטל את עצמי כלפיהם וכולי. כל מיני אמצעים כדי שבסופו של דבר אוכל להגיע למצב שאני עוד ועוד קרוב לאפס, עוד ועוד נכלל בהם, מוכן לעזור להם בכל מה שהם רוצים, כל זה תמורת דבר אחד, שתהיה לי תפילה להתפלל עבורם, ובתפילה הזאת אני אבקש "בורא תן לי כוח השפעה. אני רוצה להשפיע". אם אני מתפלל כדי להשפיע להם הוא ייתן לי. יוצא כך שמצד אחד החברים עוזרים לי לרצות להשפיע להם, מצד שני הם מכוונים אותי לבורא ועוזרים לי להיות במגע עימו, מצד שלישי אני משפיע להם, מפני שלבורא אין לי מה להשפיע, הוא שלם. אם מדברים על השפעה, אז אנחנו יכולים לגרום לו תענוג רק בזה שאנחנו משפיעים לחברים. לכן הפעולה שלנו היא להשפיע לחברים, והכוונה שלנו היא להשפיע בזה נחת רוח לבורא. כך אנחנו עובדים.

3.10.2017

 

כל העבודה שלנו היא בקשה

איך אנחנו יכולים לתקן את עצמנו כדי להגיע למטרת הבריאה, שהיא להידמות לבורא, להיות בדבקות עימו? כדי להגיע למצב כזה אנחנו צריכים לשנות את הכוונה שניתנה לנו בצורת על מנת לקבל, ולהחליף אותה לעל מנת להשפיע. וודאי שאנחנו לא מסוגלים לעשות שום פעולה רוחנית אלא יכולים לבקש. לכן כל העבודה שלנו היא בקשה, תפילה, הכנה לזה, ביצוע של התפילה, וקבלת הכוח, אם הבקשה היא נכונה. לממש אותה, לסדר אותה, לתקן את עצמנו על ידי הכוח הזה, וכבר בכלי המתוקן לקבל את כל האור של מטרת הבריאה.

2.3.2018

 

מה יכולה להיות התפילה של הקבוצה

עדיין לא הגענו לתפילה, אנחנו נמצאים עדיין לפני זה, רק מדברים עליה עד כמה זה הכרחי, עד כמה זה חשוב, "הלוואי שיתפלל כל היום". איך אנחנו יכולים לעורר זה את זה לתפילה, איך אנחנו יכולים לחשוב מה יכולה להיות התפילה של הקבוצה וכולי. זה לא פשוט. תפילה היא התוצאה של המאמצים באמונה למעלה מהדעת, כי זו בקשה לכוח האמונה לעומת כוח הקבלה, זאת התפילה.

24.7.2018

 

לבקש את כוח ההשפעה

כדאי לנו ללמוד מהו המצב בו מתקדמים לרוחניות בצורה ניטראלית. מצד אחד לגשמיות אין לי כל כך משיכה, מצד שני גם לרוחניות אין לי כל כך דחף, ואז אני נמצא בין שמיים וארץ. כיצד עלי להתקדם הלאה? מלמעלה נותנים לנו אפשרות קצת להתקדם, קצת להריח, קצת להרגיש, שמצב כזה הוא כן אפשרי, מצב בו אני לא רוצה שום דבר מצד אחד ומצד שני אני לא מתנגד שתבוא רוחניות. מדוע? מפני שאני מתחיל לחשוב, שבלי שאקבל את כוח ההשפעה אין לי יכולת לזוז. מיד אנחנו רואים שהבורא נותן לנו כאן הזדמנות, מצב מיוחד, שאני יכול לבקש שיהיה לי את כוח ההשפעה.

24.10.2018

 

כוח הצמצום

במקרה ואני מתפלל עבור עצמי, אז כנגד זה מתעוררת בי בקשה לא לעשות זאת, שלא ארצה להתפלל עבור עצמי. אמנם שיהיה לי רצון גדול מאוד להתפלל עבור עצמי, לדאוג עבור עצמי, יתגלה רצון עצום, אבל אני מבקש כנגד זה כוח לא להתפלל עבור עצמי. זה נקרא כוח הצמצום. שאקבל ואז אוכל לצמצם את עצמי, אמנם שהרצונות נשארים, כי הבורא ברא את הרצון, הוא לא נעלם ולא מזדכך, אבל בנוסף, אני מקבל מלמעלה כוח להיות למעלה מהרצון הזה. כך שלמעלה מהרצון שלי, למעלה מהצמצום, אני מתחיל לעשות פעולות השפעה. שם כבר מתחיל להיות העולם העליון, העולם הרוחני.

26.11.2018

 

כוח האהבה ביחסים בינינו

בזמן שהאדם מתפלל, משתוקק לגלות את הבורא, זה נקרא שבכל כוחו הוא מעורר מצב שבו הבורא יתגלה כשולט היחידי. זהו המצב שאנחנו צריכים לבנות בינינו. כל עוד שלא יהיה לנו חיסרון גמור ושלם שהבורא שולט בינינו, כלומר כוח ההשפעה, כוח האהבה ביחסים בינינו, שזה נקרא "הבורא" ולא לדמיין משהו אחר, עד שארצה שכל התכונות, הרצונות והמחשבות שלי יהיו כולן בלהשפיע ולהתקשר, עד שזה לא יקרה, הבורא לא יתגלה.

4.10.2017

 

תן לי את הכוח לעשות פעולה שאין בה שום חזרה אליי

יש עוד "אמונה למעלה מהדעת", שהוא לא יודע בשביל מה ולמה, הוא לא חושב על העולם הבא, הוא לא חושב על שכר שקשור לאותה הפעולה, אלא הוא מבצע אותה מפני שיש לו כוח מהקבוצה והוא מקווה לעשות בזה נחת רוח לבורא ללא שום חזרה לעצמו. שלא יהיה לו בזה לא הבנה ולא השגה ולא העולם הזה ולא העולם הבא, הוא רוצה רק דבר אחד, לעשות נחת רוח לבורא. הוא לא יודע איך לבצע את זה, אין לו כוחות לזה אם הוא באמת מבקר את עצמו ורוצה לעשות בצורה נקייה. ואז הוא מבקש "תן לי אפשרות, תן לי כוח לעשות פעולה שאין בה שום חזרה אליי". והבורא נותן לו את הכוח הזה, שכל איך לבצע, רגש איך לבצע ויכולת לבצע. והאדם מרגיש עד כמה שיש לו דווקא שמחה גדולה מאוד מזה שהבהמה שלו לא מעורבת בתוצאות מהפעולה. זו נקראת פעולה נקייה.

1.11.2018

 

מתפללים כדי לרכוש את כוח ההשפעה

תורה נקרא "השפעה", שמתפללים כדי לרכוש את כוח ההשפעה, ושכוח ההשפעה הוא פעולה ולא תוצאה. כלומר, אם יש לאדם אפשרות להשפיע, אז הפעולה עצמה היא החשובה, התענוג מהפעולה עצמה הוא התענוג, ואם זו השפעה אז הכול נמצא מחוצה לי, ובי לא נשאר כלום. אני נהנה דווקא מזה שאני לא שייך לשום תוצאה אחרי הפעולה עצמה, אלא היא יוצאת ממני ובזה הכול נגמר מצידי. זאת בעצם התפילה, כיצד אפשר לתת, להשפיע, למלא את הזולת כדוגמת הבורא, שלהידמות לו נקרא "לעשות לו נחת רוח". וגם על זה ישנה עבודה, איך לא ליהנות מזה, אלא שגם זאת תהיה השפעה, ולא על מנת ליהנות מהפעולה שאני עושה.

25.11.2018

 

תפילה אחת, להידמות לבורא

התפילה צריכה להיות אחת, שאנחנו רוצים להידמות לבורא. לא נותר לנו לעשות שום דבר יותר מזה, זאת מטרת הבריאה שמשיגים אותה בשלבים. פרוסה פרוסה אני חותך מהאגו שלי, מחליף אותו לעל מנת להשפיע, שוב ושוב, וכך מתקדמים. אם אני בונה לעצמי סביבה נכונה ועובד איתה נכון, אז בכל שלב ושלב אני מבין שאני חייב לשנות את עצמי בלבד. ואכן שום דבר לא משתנה במציאות, אלא הכול ישתנה כתוצאה ממני, ואני אשתנה כתוצאה מהשפעת המאור המחזיר למוטב שאליו אני צריך כל הזמן להיות בהעלאת מ"ן, בתפילה, בבקשה שאני אֶדּמה לו, לתכונת ההשפעה שלו.

5.1.2018

 

מצד אחד האדם רואה עתה, שהוא מרוחק מה'. ומצד השני, האדם צריך לומר, שה' קרוב אצלו, וה' מטפל עמו, ומראה לו את החסרונות. לכן הוא צריך לומר, שהם חסדים. וזה שכתוב "חסדי ה' לעולם אשירה". כלומר, שיש לו מצד אחד שמחה, ונותן שירה על זה. ומצד השני הוא רואה, שהוא צריך לעשות תשובה. היינו, שהוא צריך לבקש מה', שיקרב אותו, ושייתן לו את הרצון להשפיע, שהוא טבע שני".

(כתבי רב"ש ב', מאמר "מהו, אין לנו מלך אלא אתה, בעבודה")

 

המ"ן הוא רק על כלים דהשפעה

אנו נמצאים מול מערכת המכוונת לתת, למלא אותנו בתכונת ההשפעה, באור של השפעה, הפוך מהעולם שלנו שבו אנו מתמלאים בכלים דקבלה, עולם שבו עד כמה שאדם יותר אגואיסט הוא יותר ממלא את עצמו. העולם הרוחני הוא עולם הפוך, בתנאי שיש לנו רצון להשפיע, אנחנו יכולים למלא אותו בתכונת ההשפעה, באור של השפעה. האור העליון זה אור של השפעה. לכן אם אנחנו נרצה להשפיע, באותה המידה אנחנו מיד יכולים לקבל את האור העליון, אור של השפעה בכלים של השפעה. לכן אין לנו להתרגז על הבורא, על הכוח העליון, מדוע אנו לא מקבלים, מפני שאנחנו לא רוצים לקבל מה שיש למעלה, אין מלמעלה מה לתת, מלבד אור של השפעה. לכן התפילות שלנו צריכות להיות רק שיהיו לנו כלים של השפעה. אם היינו נניח יכולים לקבל גילוי רוחני כלשהו, הוא היה מוריד אותנו לקליפות, ולא היתה לנו אפשרות לצאת משם. לכן יש צמצום, תנאי, שכל עוד אין לנו כלים דהשפעה, האור העליון לא נכנס בנו, לא מתגלה. לכן המ"ן הוא אפשרי רק על הכלים דהשפעה, רצון להשפיע, חיסרון להשפיע, רק על זה אנחנו יכולים לבקש.

13.1.2017

 

מבקשים כדי לשמח אותו

אנחנו מבקשים רצון להשפיע מפני שכך הוא נקרא "רצון להשפיע", אמנם שהרצון להשפיע זה הבורא. אך בנו הרצון להשפיע מורגש ככוונה על מנת להשפיע, מפני שהרצון שלנו הוא תמיד רצון לקבל. לכן לא להתבלבל, אם אני אומר "אני רוצה להשפיע", אז הרצון שלי באמת כאילו משפיע, אך לממש את זה אני יכול על החומר שלי, הרצון לקבל, שיקבל את הצורה של רצון להשפיע, שזה נקרא "כוונה". כלומר, כלפי העליון אני מרגיש שאני רוצה לתת לו, להשפיע לו, אך בפועל תמיד אהיה מקבל. כשמגיע לנו המאור המחזיר למוטב ומייצב אותנו נכון, אנחנו מבינים שאנחנו הנוקבא כלפי הזכר, ושמצדנו אנחנו תמיד כך מבטאים את עצמנו, שהרצון להשפיע לבורא יתבטא בזה שאנחנו נרצה לקבל ממנו, כדי לשמח אותו.

12.1.2017

 

דורש להבין איך לבצע נכון

הדרישה המינימלית של האדם היא רק לדעת האם הוא פועל נכון או לא. ללא שום תוספת. לאחר מכן, מתוך זה שדורש לדעת אם הוא פועל נכון, הוא מתחיל לקבל הבנה, שלעשות נחת רוח אפשר אך ורק בזה שהוא נהנה שעושה נחת רוח, ובמידת ההנאה שלו הוא חייב כבר להתחיל לעסוק בהשפעה, להשפיע על מנת להשפיע, ולקבל על מנת להשפיע. זאת בעצם תוצאה מכך שדורש לדעת איך לעשות נכון, כלומר כשעושה צמצום, מסך, אור חוזר, זה נקרא שהוא דורש רק דרישה אחת, להבין כיצד לפעול נכון.

28.3.2018

 

כוח האמונה מושג על ידי כוח התפילה

בכל דרגה, בכל שלב קיים מנגנון דומה. "אתי" - "אמונה, תפילה, יגיעה" היא דבר הכרחי, שאתה פותח את האוזן ומוכן לשמוע. אפילו מדָרגה נמוכה, אחר כך זה גדל עד שמגיע לאמונה רוחנית, שאני מתחיל אפילו להאמין במה שלמעלה מהטבע שלי, אני מתחיל לקבל ידיעות, התפעלויות, התרגשויות, כל מיני מילויים למעלה מהטבע שלי. לא לפי האגו, אלא כבר לפי טבע ההשפעה. כשאני נמצא בכזאת אמונה אני חייב תפילה, מפני שבלעדיה לא אוכל לעכל את מה שאני רוצה להשיג. כוח האמונה מושג על ידי כוח התפילה, כי אמונה היא כבר על מנת להשפיע, ותפילה היא כדי לקבל את הכוח הזה מהמאור המחזיר למוטב, ובכל השלבים האלו, חייבת להיות יגיעה.

13.7.2018

 

יגיעה, תפילה ואמונה

אמונה, תפילה ויגיעה. הייתי אומר שיגיעה כאן זה הדבר החשוב ביותר, כי אמונה ותפילה הן כתוצאה מהיגיעה. למה חשובות שלושתן? כי אמונה משיגים בסוף, זה כוח ההשפעה, זה כוח שכבר מגיע תמורת היגיעה. היגיעה מתפרצת בתפילה וכתוצאה מזה מגיעה מלמעלה עזרה שנקראת "אמונה". אז שלושת הדברים האלה, אמנם הם קיימים יחד, כולם, אבל בכללות אלה שלושה מצבים שבאים בזה אחר זה.

22.3.2018

 

מבקשים להגדיל את הנקודה

הרצון שנברא היה כולו מכוון להשפעה, ולכן היה בהתאמה למילוי. הרצון והמילוי, צריכים להיות בהתאמה זה לזה. אך הרצון הפך להיות אגואיסטי, כלומר מלהשפיע לרצון לעצמו, ולכן המילוי נעלם. מה נשאר ברצון? כתוב "רק יש בהם ניצוץ, שהוא מהרשימות דאור חוזר, שנשאר וירד להחיות הכלים", כלומר רק ניצוץ נשאר ברצון הזה, בכדי להחיות אותו. לכן נמצא בנו רצון קטן אגואיסטי, פרימיטיבי, רצון להתקיים קצת יותר מבעל חיים. אך הרצון הקטן האגואיסטי הזה מכיל בו את ההשתוקקות לתכונת ההשפעה והאהבה, אמנם שאנחנו לא מרגישים אותו ככזה, כיוון שגם היא שבורה, חלשה מאוד. אבל היא נבדלת מהרצון האגואיסטי שלנו, כלומר, הנקודה נבדלת מהרצון שבו היא נמצאת. הרצון הוא אגואיסטי לחלוטין, והנקודה היא חלק מהמסך הקודם והאור החוזר שהיה בפרצוף אדם. אותה אנחנו צריכים להעלות, את התכונה החלשה הזאת, את הבקשה הזאת, את הרצון החלש הזה לבורא. אנחנו פונים לבורא ומבקשים ממנו להעלות את הנקודה הזאת, להגדיל אותה. מה זאת אומרת להעלות? הרי אין ברוחניות מעלה, מטה, אלא פשוט להגדיל את החשיבות שלה בעינינו כדי שנרגיש את תכונת ההשפעה הזו בצורה ברורה יותר, חדה יותר בנו. בשביל זה אנחנו פונים לבורא.

15.9.2017

 

מבקשים לשנות את הרצון

בתהליך הגשמי משנים לנו את הרצון, ועל ידי שינוי הרצון אנחנו מכוונים מלמעלה לכל דבר אחר שצריך להיות. מה שאינו כך בהכוונה הרוחנית, כאן לא משנים לנו את הרצון, ואנחנו מרגישים בכל פעם שאנחנו מנוגדים, לדרך, למה שנעשה. רוצים מאיתנו שנבקש לשנות את הרצון, כמו שכתוב, "עשה רצונך כרצונו". כלומר כאן בעבודה הרוחנית אנחנו נמצאים במצב בו הבורא פועל מבלי לשאול את פינו בעולמנו הגשמי, משנה רצונות, משנה את הכול. ברוחניות זה לא כך. אמנם שהוא משנה את המצב, אך את הרצון עלינו לבקש ממנו שישנה. ודאי שלא אנחנו משנים אלא הוא, אבל אנחנו מבקשים. אנחנו מבקשים תיקונים ובזה בעצם אנחנו רוכשים את המקצוע שלו. ה"מקצוע" שלו עלינו, שליטתו עלינו, היא בלשנות את הרצון.

יוצא שאת כיוון הרצון ומה לשנות, אנחנו בעצמנו מבקשים. כך למעשה אנחנו לומדים את עבודת ה'.

7.8.2018

 

הבורא רוצה שנבקש בכוח

הבורא רוצה שאנחנו נבקש בכוח. לא שביקשתי ממנו פעם אחת והלכתי כי הוא לא נותן, אלא אין לי אפשרות. כיצד אפשר להפעיל דרישה בכוח כלפי הבורא. זאת חייבת להיות ההתמזגות הנכונה, בין מה שאני דורש מעצמי, למה שאני דורש מהקבוצה, לבין מה שאני דורש מהבורא. הבירור אך ורק בכוח התפילה, וכשהיא מגיעה לצורה הנכונה. זאת צריכה להיות בקשה לחיבור, לאחדות ולגדלות הבורא, שיהיה אפילו יותר מהגדלות של הקבוצה, וודאי יותר מהגדלות של כל אחד, ובקשה של מה אנחנו רוצים, איזה מילוי. מה זה נקרא ה"מילוי" שאנחנו מקבלים, איך אנחנו נראה את המילוי הזה, לא שהוא מצופה כולו בחול ובאבק, אלא שאנחנו רואים בו תענוג נפלא. מפני שאם זה כלפי הרצון לקבל זה יראה כמו חול, אבק. אך אם זה כלפי הרצון להשפיע זה יהיה כתענוג נפלא, מעדנים מיוחדים, שאפשר לקבל אותם רק ממלך.

16.1.2018

 

תפילה היא בירור כלפי תכונת ההשפעה

האדם פונה לבורא מתוך הלב. באף מקום לא דורשים ממנו את זה, מדוע? מפני שבזה הוא בודק את עצמו עד כמה שהוא קרוב, עד כמה שהוא דבוק לתכונת ההשפעה. מי זה הבורא? תכונת ההשפעה שמנהלת את כל המציאות. אני בודק את עצמי כלפי אותו הכוח שמנהל את כל המציאות, הכוח הכללי שהוא כולו השפעה, ועד כמה שאני מתקדם להזדהות עימו לפחות במשהו. אז התפילה הופכת להיות לבירור, לבדיקה, לפעולה השוואתית ביני לבורא, להעלאת מ"ן, איפה שאני לא כמוהו ואני רוצה להיות בדיוק כמוהו, בדרישה לדבקות.

11.1.2017

 

תפילה אמיתית

עלי להיות בבקשה אליו, שייתן לי עוד יותר כוח השפעה. בכך אני כבר נמצא באיזה כוח קטן להשפיע. זו צריכה להיות תפילה אמיתית, אחרת בזמן התפילה אני לא דבוק בו, אחרת אני חסר בשלם. התפילה צריכה להיות כוללת בתוכה גם שלמות למי אני פונה ועם מה אני פונה. אחרת יש נתק בין המבקש לבין הנותן.

12.5.2017

 

דורש את כוח ההשפעה

מהו כוח השפעה? נניח שהביאו לך עשרה קילו כוח השפעה, מה הלאה, מה אתה עושה? אתה צריך לעשות משהו כדי לגלות שאין לך כוח השפעה, ואז אתה דורש אותו בעבודה שלך, בתפילה שלך. הצעקה, הבקשה, הדרישה, יוצאת אוטומטית. איזו עבודה עליך לעשות כדי לדרוש כוח השפעה? חיבור, אין עבודה אחרת. למצרים נכנסים מתוך כך שלא רוצים להתחבר, מחליטים שאין ברירה, ונכנסים לעבודת החיבור.

28.3.2018

 

המגע הראשון

ברית היא בעצם המגע הראשון שיש בין אלו שמשתדלים להתקרב לבורא לבין הבורא עצמו. אדם המתחיל לזהות שכל העבודה הקודמת שעבר היה ב"לא לשמה", עכשיו הוא מבין שהוא נמצא כן מזומן להגיע ל"לשמה". הוא מכין את עצמו לברית, כלומר למגע שבהחלט מוכן להשקיע את עצמו בלבקש כוח השפעה, להתעלות מעל הרצון לקבל שלו, למעלה מהחשבונות לעצמו, ולבקש שכוח הבורא יתלבש בו, שיעזור לו. אחרת אין לו בעצמו שום אפשרות להיות באותו כוח ההשפעה שנקרא "לשמה".

21.3.2017

 

הזדמנות לעשות משהו דומה לבורא

עלי לבקש עבור החברים, ולבקש מהבורא, ולהעביר ממנו אליהם. אפילו שייתן לנו רק קשר להיות כל הזמן בבקשה. בסוף היום עלי למלא את הדף שלי שכל הזמן פניתי, ביקשתי, רציתי, רק שתהיה לי הזדמנות לעשות משהו דומה לבורא. מה הבורא עושה? משפיע. גם אני לא רוצה לדעת כלום חוץ מלהשפיע. גם כשאני הולך להשפיע אני אפילו לא כל כך רוצה לדעת על זה, כי זה עלול לבלבל אותי, שאני משפיע, שאני נותן, שאני נהנה מהנתינה.

9.10.2017

 

כי עיקר התפילה צריכה להיות על מה שהשכינה היא בעפרא. זאת אומרת, שעבודה בשביל להשפיע לה', היא עבודה שפלה ובזויה, ואנו מבקשים מה', שהוא יאיר עינינו, ולהסיר את החושך המרחף לעינינו.

ועל זה אנו מבקשים, כמו שכתוב (תהילים קי"ג) "מקימי מעפר דל, מאשפות ירים אביון", כידוע, שהשכינה הקדושה נקראת "עניה ודלה", כמו שכתוב בזהר, "והיא מונחת בעפר, מאשפות ירים אביון" הכוונה על אלו שרוצים להידבק בה, והם מרגישים, שהם נמצאים בשפלות, שאינם רואים שום מציאות, שיוכלו לצאת מן הבוץ הזה. אז הם מבקשים לה', שהוא ירים אותם.

ובמקום שהעבודה, שהגוף מסכים, שהיא על בסיס של רצון לקבל, שמבחינת להשפיע אין להם שום מושג, אז עבודתם היא בבחינת גאות, שמתגאים בזה שהם עובדי ה', ואחרים הם בתכלית השפלות, שהם רואים תמיד החסרונות של אחרים.

מה שאין כן אלו שהולכים בדרך האמת, היינו שרוצים להגיע לבחינת להשפיע, הם בחינת שפלים, משום שהם רואים, ש"אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו". אם כן אין הם רואים אצלם שום מעלה יתירה, יותר מעל אחרים. ואלו אנשים נקראים "שפלים", משום שהם רוצים להתחבר לבחינת השפעה, שהיא בחינת שפלות. וזהו טעם נוסף שנקראים שפלים.

(כתבי רב"ש א', מאמר "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר")

 

הגל שלו, השפעה ואהבה

אנחנו נמצאים באותו כוח השפעה ואהבה, אבל אין לנו קשר עימו. למצוא איתו קשר, ניתן אם אתה עולה על הגל שלו, השפעה ואהבה, ואז לפי חוק השתוות הצורה, כמו שאתה תופס גל ברדיו, אז אתה יכול לעלות על הגל. רק אם אתה כבר מסדר את עצמך קצת בהשפעה ואהבה במשהו, בהתקשרות מחוצה לך עם החברים. החברים הם אותו החלק, המנגנון שבו אתה מייצר את אותו הגל, כמו הבורא, כמו הכוח הכללי הזה. כך זה עובד, זאת טכניקה, אין כאן שום דבר מיוחד, רק שאנחנו בעצמנו נמצאים כמנגנון שהוא כבל, סליל, נגד, וכמו בדיטקטור, ואז אנחנו מייצרים את הגל המיוחד בהשפעה בינינו, איזה קטן, ובאותה מידה אנחנו כבר נמצאים בקשר עם הבורא, פתאום אנחנו מתחילים להרגיש. אנחנו בעצמנו הופכים להיות למכשיר קליטה, ואני מתחיל להרגיש. זה נקרא "קול ה'" שאני מרגיש. הקול שלו, זה לא קול, אלא הקול הפנימי שלו, שהוא בא ואני מרגיש בפנים איך שהוא מתלבש בי ואיך שהוא מדבר אליי. אני פתאום מרגיש במוח, בלב, אני פתאום מרגיש שאני באמת מקבל קליטה מבחוץ. זה מה שצריכים לעשות. אבל שוב, לכוון את עצמו לזה, האדם יכול רק דרך הקבוצה.

23.2.2018

 

רמות בפנייה לבורא

אנחנו לומדים הכול מתוך מערכת הבריאה, נשמת האדם הראשון, שאותה אנחנו צריכים להקים, שכינה מעפר. את המערכת הזאת להחיות ולהשתדל עד כמה שאפשר לחבר, לחבר את החלקים שלה שהם יהיו בחיבור הנכון ביניהם, בהשפעה הדדית ביניהם, כדי לייצר מקום הנמצא בהשתוות הצורה עם האור העליון. אז נרגיש שהאור העליון ממלא את המקום ושמח בזה. לכן כל העבודה שלנו היא לא באדם אחד. עלינו לדייק כאן, אם אדם מחפש, כמו שכתוב "את אחיי אנוכי מבקש", אבל כשיש לו כבר את אלו שגם משתוקקים לחיבור, האם הוא צריך להתפלל יחד איתם? או שיותר טוב להתפלל עבורם? האם עליו להתפלל עבור הבורא שיסדר אותם יחד עימו? רואים שיש כאן הרבה מאוד גישות, סוגי תפילות, רמות בפנייה לבורא, והכול תלוי באיזו התפתחות בכלים דהשפעה האדם נמצא.

16.1.2018

 

התפילה מבטאת את כל המאמצים

התפילה מבטאת את כל המאמצים, את כל היגיעות, כל מה שהאדם עבר. אם הוא מוכן למדרגה שהוא עומד לקבל מהבורא, אז זה מתבטא בתפילה, בגילוי החיסרון, בפנייה שלו לבורא. דרך החברים עבור כל מה שהוא עבר, עליות, ירידות, שלמד מהן מיהו, מה במיוחד יש בתכונת ההשפעה שהוא כבר מבין שצריך לרכוש אותה. לא מפני שיהיה לו טוב, אלא אך ורק מפני שיש בה, בתכונת ההשפעה, ייחודיות מיוחדת, שהיא נעלה, ומאוד מאוד גבוהה. אז הוא גם מבין שאם הוא עדיין פונה לבורא ולא זוכה לתגובה סימן שהוא צריך להוסיף ביגיעה עד הסאה השלמה. שכמות היגיעה ואיכות היגיעה יתחברו יחד למידה השלמה.

1.12.2017

 

בכוונה אחת

בין כל הפניות שלנו לבורא אין משהו שנמצא בניגוד זה לזה. בין אם זה חיסרון, או הודיה, אם זו בקשה לבצע פעולה, לעשות, להבין, כל הדברים האלה צריכים להיות מכוונים לעל מנת להשפיע, לאותו הכיוון. לכן לא חשוב מה אני מבקש, או שמבקש חיסרון, או שמבקש לעזור לפעול בכיוון זה, או להבין משהו, או כלפי החברה שאני עושה את זה, או כלפי לימוד, זה בכל זאת חיבור. אני, חברה, בורא, לכיוונו. לכן אין פעולה הנמצאת בניגוד ליתר הפעולות, שהיא מפריעה, אין פעולות שמכוונות נכון ומפריעות זו לזו, מפני שהכוון שלהן, הכוונה שלהן היא אחת.

6.10.2017

 

השפעה למעלה מקבלה

כוח אמונה למעלה מהדעת משיגים מתפילה. שום דבר מלבד תפילה לא מביא לך את כוח האמונה, כי "אמונה למעלה מהדעת" נקראת השפעה למעלה מקבלה. לדוגמה, יש לי עשרים קילו רצון לקבל, איך אני יכול להיות למעלה ממנו? מה זה "למעלה ממנו"? לעשות עליו צמצום. אחר כך עוד יותר מצמצום, כדי שאמשוך את האור אבל אקבל אותו כדי להשפיע למישהו שרוצה לתת לי, למשל לבעל הבית. זאת אומרת יש לי כאן עבודה ממש. אני חייב לעבוד כך. אז אמונה, השפעה, היא תמיד למעלה מהדעת, מכוח הקבלה, מהרצון לקבל.

21.1.2018

 

חיסרון שלם

מה זאת אומרת חיסרון שלם? שמכל המלכות שלי, מכל החיסרון שלי שמתגלה לי כחיסרון אני רוצה לרכוש עליו כוונה על מנת להשפיע, להשפיע על מנת להשפיע, לפחות בינה, שבכל הרצון שלי אני רוצה להיות בהשפעה. אחרת הבורא לא שומע את התפילה. הטבע, הא-לוהים, זו מערכת והיא לא שומעת, היא לא מבינה, לא מקבלת את התגובה שלי, היא לא מקבלת את האות ממני אם היא לא מכוונת בדיוק למה שצריך להיות. המערכת הזאת מיועדת כדי לספק לי את כוח ההשפעה, ואם אני לא מבקש את כוח ההשפעה אז היא לא נותנת כי היא מיועדת לזה, פשוט מאוד.

20.3.2017

 

בקשה לבורא, זה מה שממלא אותו

ארבעים שנות המדבר, זאת התקופה שבה האדם רוכש כלים דהשפעה, ולא רוצה שום דבר, מלבד להשפיע על מנת להשפיע. לכן בשבילו להיות בתפילה, בבקשה לבורא, זה מה שממלא אותו, מזה הוא חי. זאת אומרת, זה לא בשר, דגים כמו שמספרים, אלא אדם שמתקדם ונכנס למדבר סיני הרוחני, בשבילו כל התענוג הוא בזה שהוא נמצא בבקשה לעליון, כי בזה הוא מהנה את העליון, הוא עושה לעליון טוב, וזה מה שממלא אותו. לא צריך שום דבר, כי להשפיע על מנת להשפיע, כלים דהשפעה, חפץ חסד, כלים דמדבר, אתה לא ממלא, אלא רק בזה שאתה מבקש. אם יש לי בקשה לעליון, זה הכול, זה כבר ממלא אותי.

8.1.2015

 

מקריב רצונו לבורא

כשאדם אוכל או שותה זה כמו קורבן, כי הוא מקריב את הרצון שלו לבורא, מקרב את עצמו לבורא. קורבן זה מהמילה קרוב. זה שאני חותך מהרצון לקבל שלי חלק ומעביר אותו מרצון על מנת לקבל, לרצון על מנת להשפיע, זה נקרא שאני "מקריב קרבן". אני יכול לקרב את עצמי לבורא במספר אופנים, או על ידי זה שאני מתפלל ומקבל כוח שהוא מספיק לי רק להיות בחסדים, או שאני מקבל כוחות כאלה שאני יכול אפילו להיות בלקבל על מנת להשפיע, בחכמה. זו סך הכול עבודת הקרבנות. לכן קרבן הוא מצמחים, מכל מיני ירקות, פירות, דגים ובשר, מכל סוגי האוכל. מה הוא מסמל? האוכל מסמל קבלה בעל מנת להשפיע וכשאני מביא את זה לבית המקדש, זה מסמל את ההשפעה. וכך זה כל עניין הקרבנות, עד כמה אני יכול לקבל בעל מנת להשפיע.

29.11.2018

 

התאמה למערכת

התנאי להתאמה למערכת, הוא שאני רוצה להתכלל בה, ולהיות מתאים למערכת ניתן על ידי ההתאמה לעשירייה, לקבוצה. הבורא כך מסדר את הדברים, שהמערכת העליונה עצמה היא תמיד נסתרת ומתגלה רק בתנאי שאעבוד למעלה מהרצון שלי, למעלה מהתכונות שלי, בלהשפיע, כלומר להתכלל במערכת, להתקשר אליה, לעבוד לפי החוקים שלה, וכך בעצם להרגיש שאני נכלל בה. במילים אחרות זה נקרא עבודה בעל מנת להשפיע, או "לשמה".

9.1.2017

הנחיצות בפנייה לבורא

לפנות לבורא מתוך הלב

כמה שאדם פונה לבורא, בלי מילים יפות, אלא העיקר מתוך הלב, מתוך ההרגשה הערומה עצמה, בלי להלביש אותה בכל מיני צורות, לצבוע ולייצב אותן, עד כמה שישר מתוך הלב ממש יוכל לפנות לבורא, כל פנייה כזאת, כל יחס כזה, מגע כזה, בכמה שאפשר, אם הוא עושה כך כמה פעמים ביום, זה בעיקר מה שמברר לו את ההתקרבות, אופני ההתקרבות, בירורי התפילה.מתוך זה האדם מתחיל להבין מה עליו לעשות, איך יותר נכון לכוון את עצמו בין כל המצבים וההפרעות, איך להפוך אותם לעזר כנגדו. הכול זה בפנייה לבורא.

27.6.2018

 

הפנייה לבורא זה הכלי בעצמו

כל הפנייה לבורא שזה "דרגת הבינה", לשם זאת בעיה גדולה לפנות. כי אני מהמלכות, מתכונה הפוכה ממנו, אני לא מאמין בזה, אני לא מבין, אני לא מרגיש בזה. ועל כל הההפכים האלה אני צריך להעלות בקשות, שיתקן. וכך אני בסך הכול מברר את היחס הנכון שלי לבורא, עד שהוא מתגלה.

נראה לנו שהפנייה לבורא היא אמצעי לתיקון הכלי, עד שאנחנו מתחילים להרגיש מהעבודה שלנו, שהפנייה לבורא זה הכלי בעצמו. לא אמצעי לתיקון הכלי, אלא זה הכלי בעצמו. והפנייה שלי, החיסרון שאני מעלה, אם זה יהיה חיסרון אמיתי, קבוע ומתגבר, כמו ש"סביב הקוטב הזה כל היום וכל הלילה מסתובבים כל חייו", בהשתוקקות בלתי פוסקת, אז הפנייה הזאת כבר אמיתית. כשמרגישים אותה עצמה, לא שבה, אלא אותה עצמה מרגישים כגמר התיקון.

5.12.2017

 

בדרישה תמידית

בשביל להיות בדרישה תמידית לבורא, צריך כל הזמן לעורר את הדרישה הזאת, לחדש אותה. רק בצורה כזאת ואין דרך אחרת. כל שנייה, כל הזמן, תמיד. אנחנו אומרים שהאור נמצא במנוחה מוחלטת, כלומר הוא נמצא במצב של תנועה אין סופית מהירה, ולכן זה נקרא "מנוחה מוחלטת". כי תנועה מהירה אין סופית משמעותה שאתה נמצא בכל נקודת זמן, בכל נקודה במקום, וזהו בעצם המצב של המנוחה המוחלטת.

20.10.2018

 

לדבר איתו כמו עם אדם

כל הזמן אנחנו צריכים להעלות מ"ן, כמו להטוטן בקרקס, כל הזמן מ"ן, מ"ד, מ"ן, מ"ד, כל הזמן, זה כל החיים. אני פונה אליו עם החיסרון, "אני לא מבין, אני לא מרגיש, אני לא יודע מה לעשות, תעזור, תעשה, תעצב, תן הרגשה", כל הזמן. במיוחד כשאני מתקרב כך לחיבור. "איפה החיבור כדי שבתוך החיבור אוכל לעצב מקום ששם אני אתן לך להתגלות". אתה צריך לדבר איתו כמו עם אדם. כתוב שה' יהיה קרוב, שלא יהיה לך א-ל זר.

20.9.2018

 

כל חיסרון שאנחנו מעלים נותן תגובה

איך אנחנו מבינים שרק במידה שאנחנו מעלים את המ"ן הנכון, אנחנו מעוררים את הבורא לתקן אותנו בצורה ישירה? כל חיסרון שאנחנו מעלים הוא נותן תגובה עלינו. כי יש כאן מעמד של החיסרון שלנו לעומת האור העליון. אז ודאי שכל שינוי בחיסרון מיד מעורר את תגובת האור, משנה בעצמו, אין כאן איזשהו מנגנון ביניים. אלא החיסרון שלנו תמיד משנה את המאור.

17.4.2018

 

התגובה מהבורא היא בהתאם לתנאים שאנו מקיימים

יראה צריכה להצטבר בנו, להצטייר בנו מכמה נתונים. קודם כל אני חייב להבין שהבורא זה חוק, זה לא שאני מתחנן או שאני יכול לעזוב אותו ואז הוא פונה אליי, שאני משחק כאן עם מישהו או עם משהו, כמו בעולם שלנו, שיש בו כל כך הרבה משחקים כאלו בינינו. הבורא זה חוק, "חוק נתן ולא יעבור". ולכן אם אנחנו מקיימים את התנאים, מקבלים תגובה רצויה. ואם לא מקיימים את התנאים, מקבלים תגובה שלא כל כך רצויה כביכול, לא בעיני האדם ולא בעיני ה'.

15.9.2017

 

בהודיה או בבקשה

מצדנו, התגובה הנכונה והרצויה זאת תפילה. היא יכולה להיות, או בהודיה, או בבקשה. ובאמת, שתיהן ביחד. כי אם הבורא לא מעורר בנו עכשיו חיסרון כלשהו, אנחנו צריכים להודות על המצב ולעורר חיסרון מעצמנו. אם הוא נותן לנו, מעורר בנו איזה חיסרון, אז אנחנו צריכים להודות על החיסרון ומתוכו לעשות את הפנייה. תמיד זה משולב יחד, גם ההודיה וגם הבקשה. תלוי מאיזה צד הוא הולך, או להגדיל לנו אורות או להגדיל לנו כלים. יש בזה הרבה אפשרויות בין המדרגות.

1.12.2016

 

מאתר איפה צריך להיכנס השכל והרגש של הגדול

העבודה היא בכך שאני משתדל להגיע לאהבת חברים ורואה שלא מסוגל. אז אני פונה לבורא, אני זקוק לו, מתעורר בי כבר חיסרון מסוים אליו ואני מתחיל לזהות באופן זה היכן העבודה שלו, הכניסה שלו לעבודה שלי, עד כמה שאנחנו יכולים להיות שותפים בכך. אז הבקשה שלי כבר מסודרת, מכוונת, היא יותר ברורה, יש לה צורה מיוחדת איפה הבורא, ואז אני מבקש שייכנס ויעזור לי. האדם כבר מאתר היכן אינו מסוגל, ואיפה צריך להיכנס השכל והרגש של הגדול. כך הוא רוכש בכל פעם תוספת מהגדול הנקראת "מדרגה רוחנית שהוא רוכש". כך הבורא בכל פעם נכנס ועוזר לנו, בכך שנוסיף עוד קצת חיבור, עוד קצת חיבור בקבוצה. זה נקרא "עבודת ה'". עם זאת, היא מגיעה כדי להשלים את החיסרון שלי, שאני לא מסוגל, ואני רואה שדווקא כאן צריך להיות מקום לאור העליון.

12.12.2018

 

שנגלה אהבה אליו

שאנחנו נגלה אהבה אליו, שנרצה אותו, שנחזר אחריו, שנבקש ממנו שיתגלה, שיתקרב. כי אין לנו אליו שום חיסרון, אז הוא עושה כל מיני "טריקים" כאלו, להראות לנו שיש בו משהו, שכדאי לנו להתעניין בו. ואחר כך אנחנו מגלים שכן, באמת, עד כדי כך שהגורל שלי, החיים שלי תלויים בו. זה כמו שאני מוכן להתחתן. זה דומה למה שאנחנו מרגישים בחיים, רק פי כמה וכמה יותר. איך אפשר עוד לעורר תשוקה, אם לא על ידי הסתרה? אצלנו זו התוצאה מההסתרה.

5.5.2018

 

הבורא נהנה לתת לך

אין דבר כזה שהאדם עובד ללא תענוג. החומר שלנו, הרצון לקבל הנאה ותענוג, לא נעלם ולא מזדכך. אלא אנחנו רק מחליפים את מהות התענוג.תינוק, כדי לקבל, כדי לתת לאימא שלו תענוג צריך לדעת שאימא נהנית מזה שהיא נותנת לו. אז הוא צריך לגלות רצון שמתאים בדיוק למה שאימא רוצה לתת לו.ולפני זה? הוא צריך לעבוד על הרצון הזה, כי הוא לא הרצון הטבעי כמו שאנחנו רואים בחיים שלנו. כלומר, אתה חייב להתכלל עם הנותן ולהרגיש עד כמה שהוא נהנה לתת לך. אני צריך להרגיש את הבורא וכמה שהוא נהנה מזה שהוא נותן לי, כמו בדוגמת בעל הבית והאורח. שאני צריך להרגיש ולהבין את כל היחס שלו אליי, עד כמה שהוא נהנה לתת, נהנה ממה שאני מקבל ונהנה מזה שאני נהנה ממנו, מהנתינה שלו. הוא יכול ליהנות מזה שאני מכיר ביחס שלו אליי, שהוא נהנה לתת, נהנה להרגיש שאני נהנה ממנו, ונהנה מזה שאני מכיר את התענוג שלו מזה שהוא נותן, ואני מוכן להשתתף בכוונה שלו אליי. יש מספר שלבים שבהם אני צריך להכיר את הנותן, כדי להתחיל ליהנות לו.

9.3.2018

 

תהנה מהבקשה

הבורא מאוד נהנה מזה שאנחנו מבקשים ולכן הוא לא נותן לנו. הפרצוף העליון נהנה ומתמלא מהבקשה, ולאט לאט הוא רוצה שגם אתה תהנה מהבקשה. הוא רוצה ללמד אותך שלא תירצה שום דבר לקבל, אלא שאותה הבקשה, הפנייה שלך אליו היא תמלא אותך, ואז תרגיש ותבין שקודם היינו משקרים לעצמנו. שחשבנו שתחילה אנחנו צריכים מיליון דולר ואורות למיניהם שימלאו אותנו, ועכשיו לא כלום.

9.10.2017

 

מבקשים שיהיה לנו את כוח ההסתרה

בואו נפנה אל הבורא שיעשה לנו מה שאנחנו רוצים לביים. סצנה כזאת בה הוא מתגלה, אנחנו מבקשים שיהיה לנו את כוח ההסתרה, את היכולת להסתיר, והוא רוצה לפרוץ כביכול, ואנחנו כן מסתירים. אז אנחנו נמצאים זה מול זה בצורה כזאת שאני לא נותן לו לפרוץ לרצון לקבל שלי, אני רוצה לשמור על הבושה, השתוות הצורה. איך אנחנו יכולים לדמיין את הדברים? בואו נחיה את המצב בשיתוף פעולה עמו. מה אנחנו צריכים לבקש ממנו, שיעשה לנו פעולות נגדו, פעולות בעדו, שיהיו לי תכונות כאלו וכאלו משני הצדדים. כל אחד כבמאי.

27.10.2017

 

מרגישים מהבורא בלבד

מה שאנחנו מרגישים, אנחנו מרגישים מהבורא בלבד, כי אין עוד מלבדו. צריכים להתחבר יחד, בתפילה אליו. צעקה, תפילה, בקשה, אבל אליו. אם יש קיר, סימן שכבר הוא מתגלה. אם אין יותר אמצעים, אז בזה הוא מחייב אותנו לפנות אליו בצורה ישירה.

18.2.2018

 

מחפש מגע עם הבורא

כל התפילות, כל הבקשות, כל הרצונות, אפילו הגנב במרתף מתפלל לבורא. כי הוא רוצה להצליח. אבל זאת הפנייה שלו במסגרת העולם הזה. אם אתה רוצה לצאת לעולם הרוחני, שם "שליטת הבורא", אז אתה צריך לפנות אליו, כי אתה מחפש פגישה עימו, מגע עימו. אז איך אתה בורח מזה? למה אתה לא רואה את המגע עם הבורא כדבר ההכרחי, חשוב ויחידי? כל היתר הם רק אמצעים כדי להגיע לזה. כאן אתה עומד מול האפשרות הזאת לפנות, זה מה שהרב ברוך שלום הלוי אשלג אומר, למה לא ביקשת? ואתה לא עושה את זה.

6.1.2017

 

לא רוצה להיפרד ממך

אנחנו צריכים להשתדל לעבוד עם הרצונות שמתגלים, שבהם אנחנו לא כל כך מרגישים התעוררות, אלא אפילו בלבול, חושך, וכל מיני מצבים כאלו לא כל כך נעימים. אבל זה ניתן לנו כרצון חדש מהשבירה של הנשמה שמתגלה, ואנחנו על פני הרצון הזה צריכים להשתדל לפנות לבורא ולבקש. "אני רוצה חיבור, אני רוצה דבקות, אני לא רוצה להיפרד ממך, אני רוצה בכל הרצון הזה שעכשיו מתגלה, להרגיש שאין עוד מלבדו, שזה מאיר לי וזה נמצא בי". את זה אני מבקש.

25.2.2018

 

כל העולם הזה הוא בעצם יחס הבורא אליי

אין לנו למי עוד לפנות, "אין עוד מלבדו". אז הפנייה שלנו לבורא היא או כדי להבין מה שהוא רוצה מאיתנו, איך אנחנו צריכים להתנהג, להשתנות, או להבין למה הוא מתייחס אלינו כך, מה הוא רוצה ממני. ישנה בעיה, אנחנו לא יודעים איך לפנות, אחרת היינו מרגישים איזושהי תגובה. יכול להיות שתגובה מגיעה אבל אנחנו לא מבינים אותה. כל העולם הזה הוא בעצם יחס הבורא אליי, אבל אני לא רואה, אני לא קורא דרך כל העולם מהו המסר, מה הוא רוצה להגיד לי. כלומר יש לנו בעיה בהתקשרות בינינו לבורא.

6.1.2017

 

על כל הרגשה שלנו פונים אליו

אם אני מקבל שאין עוד מלבדו, שהבורא הוא השולט בכל החסרונות שלי, בתכונות, וגם הכלי וגם האור נמצאים בידיים שלו, אני יכול להגיב רק בצורה אחת נכונה. "מה אתה רוצה ממני"? איך להגיב? איך לבקש? מה לעשות? איך להתפלל? איך להודות? "מה אתה רוצה שאני אעשה"? כי אם הכול בא ממנו, גם בחסרונות, וגם במילויים, בכל דבר, אז לא נשאר לי אלא רק תמיד לשאול, "תסביר, תן דוגמה, תגיד מה לעשות, מה אתה רוצה שאני אעשה". כלומר, היחס שלי צריך להיות כזה שאני על כל צעד ושעל, צריך לפנות לבורא, כדי לבקש הכוונה. וזהו, אין יותר. זה נקרא "דבקות תמידית".

1.12.2017

 

לייחד את כל המחשבות אליו

איך לייחד את כל המחשבות האלה אליו, גם רעות וגם טובות? הכול "הוא עושה לכל המעשים כולם". לכן אין לי חשבון עם העבירות, עם המחשבות, עם שום דבר, רק לייחד לבורא בלבד.

עכשיו מגיעה אליי מחשבה כזאת שאני אתבייש לספר לכם את זה. לכל אחד זה קורה. אני אתבייש לספר לכם לא על המחשבה כי היא נשלחה מלמעלה, וכל החטאים שלנו מקורם מחטא אדם הראשון. אלא אני אתבייש מזה שאני לא ייחדתי את זה עם הבורא, ולא ביקשתי ממנו בכל העוצמה שהוא נתן לי לבקש. בזה אני אשם, על זה אני צריך לתת דין וחשבון, ולא על המחשבה עצמה.

21.9.2018

 

דרך הפרעה לדביקות בבורא

התפילה תמיד תהיה נכונה, אם אני קשור לבורא. הבורא מעורר בי כל מיני רשימות שבורות, שאני מרגיש אותן בכל מיני הבחנות שליליות, אני מזהה בהן ניתוק מהבורא, כי הייתי מלכתחילה בנטייה להתחבר. עכשיו באה איזושהי הפרעה, שאני מרגיש שמנתקת אותי מהבורא, והיא, ההפרעה, באה מהבורא. אז אני מבין שאני צריך על פני הפרעה הזאת לחדש את הקשר כמו שהיה קודם. קשר זה כפול ההפרעה, יהיה קשר הרבה יותר חזק, כלומר, אני על ידי זה מעלה את דרגת הדבקות שלי בבורא.

20.9.2017

 

שום דבר שלילי

אני מבקש רק עליות, רק השפעה, רק התקרבות, רק דבקות. דברים אחרים לא. אני לא בא לבורא ואומר לו "תנסה אותי", אני לא בא אליו ככה, זה עניינו. אני בא לבקש רק דבקות. שום דבר שלילי. אסור לבקש דבר שלילי כלשהו.

5.4.2018

 

תפילה מעומק הלב

תפילה מעומק הלב היא לא מהעומק של הלב, מכל מיני צרות ובעיות שאני מרגיש, אלא מפני שאני מרגיש אותן בקשר לבורא. אני מרגיש שהוא מעורר את הבעיות האלה, ואני מהן צריך לפנות אליו. זה נקרא "מעומק הלב".

5.12.2017

 

מחפש לעורר את עצמי

אנחנו מבינים, כמו שכותב גם בעל הסולם, שאין הסוס מתעורר אלא על ידי מתג ורסן של רוכבו. לכן אנחנו לא יכולים להתעורר סתם, האדם לא מתעורר בעצמו. אם לא מעוררים אותו על ידי איזושהי השפעה חיצונית, הוא לא מתעורר. לכן אם אני מרגיש פחד, מיד אני מתעורר ומתחיל לצעוק לבורא, ומיד מחפש איך אני יכול לספק לעצמי ביטחון כדי לנטרל את הפחד. ההתעוררות שלי כלפי הבורא מקורה ברצוני לחסל את הפחד.

אחרי מספר התעוררויות כאלה, אני מתחיל לחשוב למה לי לחכות לכל מיני משברים, קללות וצרות. אולי אני אבצע את ההתעוררות הזאת בעצמי? ואז אני צריך את החיסרון. אם אני אמצא את החיסרון לפנות לבורא, אז הפנייה שלי תקרא "העלאת מ"ן", כי החיסרון מגיע כאן לא מפני שאני רוצה לנטרל את הפחד, אין כאן פחד, אלא החיסרון שלי הוא להידבק לבורא, להגיע לגדול, למושלם.

23.10.2016

 

שהבורא יהיה לנו כמטרה וכמבצע

"תפילה לפני תפילה", זה בכל מצב שלנו שאותו אנחנו רוצים לקבוע, אנחנו קודם כל מבינים, שלהגיע למצב זה לא יכולים בלי עזרה מלמעלה. כי אנחנו לא מבינים אפילו את המצב שלפני המצב, לפני ולפני. לכן לפני כל פעולה צריכה להיות תפילה. שהבורא יהיה לנו כמטרה וכמבצע, ואנחנו רק מעלים אליו את החיסרון, את המ"ן. להיות תחת השפעה שלו, לא חשוב במה היא בדיוק תתבטא.

ולכן "תפילה לפני תפילה" משמעותה שאני בכל פעולה ופעולה שלי, קודם כל פונה לבורא, קודם כל הוא המטרה, קודם כל הוא מקור הכוח, הוא הידיעה שאני אקבל. כל הדברים ממנו. אמנם אחר כך אני מפעיל את החיסרון שלי, אבל גם את החיסרון אני רוצה שהוא יעצב לי. לא יכול להיות אחרת.

20.3.2017

 

איך לפנותלעליון

יוצא שאני צועק על משהו אחד, והמערכת מסודרת לתת לי משהו שני, ואנחנו לא מבינים, אלא נמצאים בניתוק זה מזה. זה מה שקורה. צריכה להיות אצלי, מצדי, תפילה לא לקבל משהו מלמעלה, ואפילו לא לקבל את כוח ההשפעה, אלא להבין איך להתפלל לכוח ההשפעה. זה נקרא תפילה לפני התפילה, כלומר איך לפנות. עד שאנחנו נדע איך לפנות לעליון עם מה שהוא רוצה לשמוע מאיתנו. זה נקרא "תעשה רצונך כרצונו".

20.3.2017

 

שיעשה רצונו כרצונך

אם אנחנו מעלים מ"ן נכון, אנחנו שמחים בזה שהאור משנה אותנו. אנחנו מרגישים טוב בזה שהוא מכופף אותנו, שהוא ממש משנה אותנו. זה העניין של "תעשה רצונך כרצונו, שיעשה רצונו כרצונך", ואז אנחנו עובדים בדיוק בשותפות.

17.4.2018

 

לבורא יש את כל מה שנבקש

כדי לפנות לבורא אנחנו צריכים לדעת שהוא שלם ושהוא מוכן לעזור לנו, ושיש לו את כל מה שאנחנו נבקש.

16.1.2018

 

הבורא מסדר את התפילה

אם אנחנו מבצעים פעולות כאלו, הבורא מסדר לי את התפילה, ממש מסדר לי את התפילה הזאת בפי. חיסרון, "פה", זה נקרא מלכות, מקום שיש בו חיסרון, צמצום, מסך, אור חוזר, הכול מתגלה. אם הבורא מסדר לי את הדברים האלה כך שהם יהיו בהתאמה לגילוי האור העליון, לגילוי שלו, אז וודאי שהתפילה שלי היא תפילה אמיתית. לפי מה אני יכול להגיד שהתפילה אמיתית או לא? אם יש כתוצאה ממנה גילוי הבורא או לא. ואז זה נקרא שבאמת התכוונתי לעשות לו נחת רוח.

7.12.2016

 

סיבה כל הזמן לפנות אליו

אני רוצה מהבורא רק תגובה אחת, שיעורר בי כל הזמן חסרונות. עוד חסר, עוד חסר ועוד חסר, שתהיה לי סיבה כל הזמן לפנות אליו. יותר מזה אני לא רוצה מהבורא כלום. כי על ידי זה שאני פונה אליו בחזרה אני עושה לו נחת רוח. ואני? אני לא חושב על עצמי. בזה שאני עושה לו נחת רוח, אני כבר מתמלא. זה נקרא שהמילוי שלי זה "מסך" ו"אור חוזר". אתם צריכים לראות עד כמה הדבר קרוב אלינו ועדיין לא אוחזים בו.

4.4.2018

 

תעזור לי

בינתיים הבקשה שלי היא רק צעקה, "תעזור לי". כי אני לא יודע עדיין לברר את השבירה. אחר כך, מתוך זה שאני אתקן את הקשר, אני כבר אהיה בכל מיני סוגי קשר מסוימים, ברמה עשר, עשרים, או שלושים, ובהתאם לזה, שתתגלה שבירה באיזה מצב, אז אני אוכל לזהות בה כל מיני דברים, אז יהיו לי "אותיות העבודה". יהיו לי כבר רשימות, יהיו לי דרגות עביות ומסכים. אני אוכל להעלות מ"ן לא בצורה שאני סתם צועק, לא יודע למי, למה ואיך. אלא אני אוכל להעלות מ"ן בצורה יותר מבוררת. כמו שבחיים, התינוק צועק "אהה" ואימא מבינה. כך בעצם, האדם מברר יותר את הדברים. אבל זה מפני שהוא כבר נמצא באיזשהו גובה, וכל הדברים שבירר ותיקן עוזרים לו.

21.1.2018

 

החיסרון להצדיק את הבורא

לצעקה ולתפילה אני צריך להתעורר מתוך חיסרון להצדיק את הבורא, לעשות לו נחת רוח. לא על החשבון שלי אלא לפי החשבון שלו. אפילו שאני רוצה להיפטר מהרע, אני רוצה להיפטר מהרע לא בגלל שרע לי, אלא מפני שאני במצב שמרגיש רע, לא יכול להודות לו, לא יכול להיטיב.

1.6.2018

 

השכר בפנייה לבורא

אם התפילה שלי, הבקשה שלי, הפנייה שלי עושה נחת רוח אני לא רוצה לדעת על זה שאני עושה נחת רוח, כי זה כבר שכר. אני לא רוצה לקבל שום תגובה. פשוט הפנייה עצמה, התפילה עצמה לבורא, זו בשבילי הזדמנות. אני עושה, ודווקא כשלא חוזר אליי דבר בשום צורה, זה בשבילי כבר השכר.

5.1.2018

 

על כל דבר צריכים לפנות למעלה

הבעיה שלנו זאת התפילה. שאנחנו לא מורגלים ושוכחים, וקשה לנו לסדר אותה. אנחנו גם לא יודעים איך לגשת לזה, כי זאת לא תפילה שהקהל לוקח סידור ומתפלל, אלא היא בעומק הלב, זו עבודה שבלב, שבאמת צריך לקשור כמה דברים יחד.הבורא עשה זאת בכוונה, את הנטיות המגונות האלה בנו, ועשה את הדרך אליו כל כך מטולטלת ולא פשוטה. במיוחד שהתפילה צריכה להיות לא תפילת היחיד. תפילת היחיד זו תפילה גדולה מאוד, כשאנו מתחברים בעשירייה כאחד.

יש תפילה בציבור, יש תפילה של שליח ציבור, תפילת הכוהנים, לוויים וכולי. יש הרבה מאוד אופנים בפנייתנו לבורא. אנחנו קודם כל צריכים כל הזמן לא לשכוח שעל כל דבר צריכים לפנות. שאין לנו לא כוחות להבין, לא כוחות להתארגן, לא כוחות לשנות משהו, אלא כל זה בא מלמעלה. כך לומדים בחכמת הקבלה, שכולה רק כדי להראות לנו שכל החסרונות עולים למעלה, וכל הכוחות והתיקונים יורדים מלמעלה למטה.

28.6.2018

 

אנו נמצאים כהעתקה מהבורא

כעיקרון אם הוא נמצא בתפילה, הוא נמצא בקשר עם הבורא. אם האדם מתעצל, הוא מנתק את הקשר עימו. אנחנו צריכים להבין שאנחנו והבורא נמצאים בדבקות תמידית, אלא כלפינו זה מתגלה בכל מיני צורות, רק כלפינו. מצד הבורא אין שום ריחוק, שינויים, פנים, אחוריים. כל הדברים האלה זה רק כלפי הנברא, מדובר כלפי המקבל, אבל כך אנחנו כל הזמן נמצאים כהעתקה מהבורא.

הבורא משנה כל פעם את טיב המגע איתנו ובזה אנחנו מרגישים כל מיני שינויים. כמו במוליך למחצה, בגבול בין שני החומרים יש לך שינויים לכאן או לכאן. זה מה שקורה לנו. לכן זה לא ריחוק ולא קירוב. פשוט, הבורא עושה כל הזמן בכוונה תרגילים עם הרצון לקבל שהוא ברא, כדי להביא אותו להתפעלות, להתרגשות, כדי שיאגור בתוכו התרשמויות למיניהן ויוכל להשתמש בהן נכון, עד שהרצון לקבל מגיע למצב שכל הפניות וכל השינויים שהבורא מייצב לו, מזמין בו, יידע איך להגיב נכון, כדי להישאר כל פעם פנים בפנים עם הבורא. זה בעצם הלימוד.

2.6.2017

 

פעולה אחת, לפנות לבורא

חוץ מהפנייה לבורא, אין כלום. אין יותר. מה עליך לעשות? רק פעולה אחת, לפנות לבורא. אין לך שום דבר בעולם יותר מהפעולה הזאת, כי רק בפעולה הזאת אתה חופשי. כל היתר יקרה לך גם כך וגם כך. כל יתר הפעולות שלך, כל מה שתעשה, מכוונות מלמעלה כדי שתגיע לזה. יש מיליוני פעולות, על כל אדם, במשך כל האנושות, במשך כל החיים, וכל זה בסך הכול מתרכז בפנייה לבורא לשנות את הטבע שלנו.

למה כל האנושות מתפתחת ועכשיו מגיעה למבוי סתום? זה גם כדי לצעוק "תתקן אותנו", לא צריכים שום דבר חוץ מזה, וזה באמת סיומה של כל ההתפתחות. וכל מה שעברנו היה רק לצורך הצעקה הזאת.

30.10.2016

 

לאיזו צורה אנחנו צריכים להגיע

הכוח העליון לא פועל עלינו בעצמו, שכאילו כולו תמיד מוכן ומזומן לעבודה עלינו, אלא לפי ההכנה שלנו. אנחנו צריכים להכין אותו, כי אין בורא ללא נברא. אנחנו צריכים בעבודה שלנו כל פעם יותר ויותר לכייל את הבורא להתפתחות שלנו. כי הוא רוצה שאנחנו נדע איך אנחנו מתפתחים, לאיזו צורה אנחנו צריכים להגיע. שלא סתם מעצמנו נבטל את עצמנו, וניתן לו אפשרות לעשות מאיתנו צורה כמו מאיזה גוף ללא שום צורה. אלא אנחנו בעצמנו רוצים להשתתף בזה. אנחנו מחויבים להשתתף בזה, אחרת לא נוכל להגיע להידמות לו, להגיע להיות "אדם", הדומה לבורא. לכן הבורא זהו כוח מופשט, הכוח העליון, האור העליון הנמצא במנוחה מוחלטת, ואנחנו בפניות שלנו לא רק שמבקשים ממנו שיעשה מאיתנו צורה, אלא אפילו צריכים איכשהו לנחש, איזו צורה אנחנו רוצים לקבל. את זה אנחנו מביעים בתפילה.
לכן התפילה שלנו היא לא סתם צעקה "הצילו, תעזור" וכולי, אלא היא חייבת להיות מפעם לפעם יותר ויותר מכוונת נכון ומסודרת נכון. התפילה היא ממש העבודה הרוחנית, עבודה שבלב. שאנחנו מכינים את הלב לפעולת הבורא כך, ש"תעשה רצונך כרצונו כדי שיעשה רצונו כרצונך". כדי שאנחנו נגיע למצב שאנחנו עובדים בשותפות עם הכוח העליון.

1.1.2018

 

למה נחלשים מהעבודה?

ודאי שנחלשים. אם אתה תצליח בעבודה אז אתה תישאר כחיה, ואם אתה לא תצליח בעבודה אז מאין ברירה אתה תפנה לבורא והוא כבר יעשה ממך אדם. זה כל העניין. אנחנו לא מבינים שאנחנו צריכים לפנות לבורא בכל דבר, אפילו הקטן ביותר. כי אתה לא יכול בלעדיו שום דבר לעשות. לא לתקן ולא כלום. זו הטעות הגדולה ביותר שמכשילה אותנו, שאנחנו לא פונים אליו, זה הכול.אם תרשום באיזה מקום בראש, בלב, תיצור פתקים ומדבקות בכל הבית, תכתוב בכל הבית, "לפנות", "לפנות", "לפנות", ודאי שזה לא יעזור לך. בעצם אנחנו לא צריכים לעשות שום דבר. הוא שולח את האור העליון כדי שאנחנו נרגיש רע בכל מיני מצבים. כל היגיעה שלנו היא לא בלתת, לא בלסגור את הפה, לא בלקבל, לא בלהגביל את עצמנו בכלום. כל היגיעה היא רק לפנות אליו. רק ללשם כך.

4.4.2018

 

נדרוש ממנו כוחות

מהשותף שלנו אנחנו כן יכולים לדרוש. הבעיה שאנחנו לא מקבלים בחשבון את השותף הזה, את הכוח הזה שהוא מחזיק אותנו בתוכו, שמלווה אותנו, שהוא קובע את כל המחשבות והרצונות, שמטפל בנו, שהוא עושה את הכול. וכל מה שיש עלינו זו הסתרה, שגם אותה הוא עושה בכוונה כדי שאנחנו דרכה נפרוץ אליו ונבקש, נדרוש. כמו שילדים קטנים דורשים מההורים, אין להם שום בושה, אלא ההורים הם חייבים להם. ובאמת זה כך. הבורא מעוניין שאנחנו נבקש ממנו כוחות, רק הבעיה היא שאנחנו צריכים לאתר מה אנחנו צריכים. אבל ברגע שאנחנו יודעים מה אנחנו צריכים, עלינו באמת לפנות אליו, כי אין לנו מקור אחר לקבל כוחות להתקדמות הרוחנית. הם כולם באים אך ורק ממנו.

24.11.2017

 

רצון העליון לספק לנו את כוח השינוי

אנחנו כבר מקווים מאד שאם עשינו את כל מה שאפשר, אנחנו נקבל תגובה מלמעלה. כי בעצם רצון העליון הוא לספק לנו את כוח השינוי, שאנחנו נתחיל להרגיש את הבורא כקרוב. במידה הזאת נמשיך הלאה בדרגות התפילה, בדרגות החיבור, בדרגות התיקון והדבקות.

20.3.2017

מיואש מכוחותיו עצמו

אין מצב יותר מאושר בעולמו של האדם, אלא בשעה שמוצא עצמו כמיואש מכוחותיו עצמו, כלומר, כי כבר יגע ועשה כל מה שמצוייר בכוחו לעשות ותרופה אין. כי אז ראוי לתפילה שלמה לעזרתו ית'. שהרי יודע בבטחה שעבודתו עצמו לא תביא לו התועלת, וכל עוד שמרגיש איזה כוח עבודה מצדו עצמו, אין תפלתו שלמה. כי היצר הרע מקדים עצמו, ואומר לו, שמחויב קודם לעשות מה שבכוחו, ואחר כך יהיה רצוי להשי"ת.

ועל ז"א: "רם ה' ושפל יראה" וכולי. כי אחר שהאדם מתייגע בכל מיני עבודות ומתאכזב הוא בא לשפלות אמיתית. שיודע שהוא השפל שבאנשים, כי אין לו שום דבר המועיל בבניין גופו, ואז תפלתו שלמה, ונענה מידו הרחבה.

(בעל הסולם, איגרת נ"ז)

 

מה חסר מאיתנו

איך אנחנו מבררים מצד אחד מה חסר, מה עלינו לעשות, באיזה מצב אנחנו צריכים להיות, כאשר מצד שני, ברור לנו שאנחנו לא מסוגלים לכלום, אנחנו לא בעלי הפעולה, אלא כל העבודה הזאת נקראת "עבודת ה' ", שרק הוא יכול לבצע, אלא על ידי הקדם הבקשה שלנו?

זאת אומרת, איך אנחנו ניגשים לרוחניות ולכל הפעולות הרוחניות באופן שעלינו לברר מה חסר מאיתנו, ואז פונים לבורא, שהוא יבצע, מכיוון שזו גאווה וטיפשות מצד האדם, אם הוא רוצה לעשות משהו, אם הוא עושה מאמץ, כמו ילד קטן שרוצה לבצע איזו עבודה שהיא למעלה מכוחותיו.

16.1.2018

 

איך לפנות

התנאי הראשון, הוא להיות מיואש באופן מוחלט מהעבודה, היגיעה וכוחותיו, התנאי השני, הוא הצורך לקבל כוח מהקבוצה, ביטחון, שאם יפנה לבורא יקבל תשובה בוודאות. התנאי השלישי הוא הידיעה איך לארגן נכון את הפנייה. אפילו בעולם שלנו, אם מישהו רוצה לפנות למשרד כלשהו, עליו לדעת איך לפנות, איך לרשום נכון את הבקשה, למי בדיוק לפנות, באיזו צורה וכולי, כי בכך מברר עד כמה ראוי לשאול וראוי לקבל תשובה. יש לזה הרבה תנאים.

5.5.2017

 

כדי שתצטרכו אותו

אם לא דורשים את הבורא, אז המאור המחזיר למוטבמגיע אליכם כדי לתקן משהו, כדי לעשות משהו, הכנות לקראת התיקון. הוא יבוא אליכם בתגובה למאמצים שלכם, אבל הוא יבוא בצורה, שתרגישו שלא עשיתם את מה שצריך, שיש איזו בעיה, תקלה. כלומר, הבורא יעזור לכם, אבל יעזור באופן תואם למצבכם, בייאוש, בלבול וחוסר אונים, כדי שתצטרכו אותו, כי אנחנו לא באמת מרגישים שצריכים אותו. אנחנו לא יכולים לעשות פעולה שאין בה את הבורא כמקור הכוח, המטרה זה העיקר, וכל היתר זה הזדמנויות ודבקות בבורא.

27.10.2017

 

למה כל כך קשה לבקש?

זה יגיע מנקודת חוסר האונים. אם רוצים מאד ומגלים שלא מסוגלים, אז מגיעה הרגשה כזאת של חוסר אונים, והרגשה וודאית שרק הבורא יכול לעזור. רק הבורא. זה צריך לבוא בצורה רגשית מהדחף להתחבר, ולעומתו חוסר היכולת להתחבר בינך לאחרים, ואז אתם מסכימים לתפילה מאין ברירה. מתי האדם פונה לבורא? כשאין לו ברירה, לכן ה'אין ברירה' הזה צריך להתגלות. הכלי הזה צריך להתגלות.

6.6.2018

 

כל הפעולות דרך הבורא

כל העבודה שלנו זה לעשות את כל הפעולות דרך הבורא.האור הנקרא "בורא", שהוא יעשה את הפעולות, אז זה נקרא תיקון. ואם אני עושה מאמץ, דווקא בזה אני רק מגביר את השבירה.

27.10.2017

 

עכשיו הכול תלוי בבורא

ייאוש מכוחותיו, זה לא ייאוש רגיל, זה מכוחותיו; זאת אומרת, אני נמצא כאן בשיא התפעלות, סוף סוף הגעתי למצב שעכשיו הכול תלוי ברוך ה’ בבורא , ולא כמו שחשבתי קודם בטעות שזה תלוי בי, אלא למעשה זה בדיוק ההיפך , כשאני מיואש מכוחותיי,אני דווקא מלא התפעלות על שעכשיו ברוך ה’ אני אצעק לבורא וזה יהיה כבר באמת מכל הלב, והוא יהיה מחויב לענות לי.

9.3.2018

 

ייאוש רוחני

ייאוש רוחני הוא כאשר אני לא יכול לגרום נחת רוח לבורא. אני לא יכול להעמיד כלי שהוא יכול להתגלות וליהנות,זו אחריותי לחבר נכון ימין ושמאל בצורה שהוא יתגלה שם כקו האמצעי ומזה ארגיש שהוא נהנה מהעבודה שלי. העבודה שלי היא ב"ויאנחו", מה שאני צריך להשיג זה הייאוש, שהוא הכלי, כי העבודה שלי היא ב"ויאנחו", להרגיש כאילו שאני בעצמי עושה משהו. אבל על ידי כל מיני יגיעות בעשירייה, כשאנחנו משתדלים ומשתדלים, ומקבלים את ההארה המיוחדת שנקראת "ייאוש", ואז אנחנו צועקים בהכרח. אלו תובנות שמתגלות בנו לפי סדר המדרגות; צועקים ומקבלים גילוי. גילוי - כלומר, איך אנחנו יכולים לעבוד עכשיו.

12.6.2018

 

הייאושים רק מכוונים אותנו

עד כמה שאנחנו משתדלים, אנחנו לא מסוגלים להתחבר ומתייאשים בכל פעם. אנחנו צריכים להבין שאין כאן מקום לייאוש, כי "כל אשר אוהב ה', יוכיח". זאת אומרת שהוא הבורא אוהב את האדם, ורוצה שהאדם יגיע לדרגת אהבה אליו,לכן הוא מלמד את האדם על ידי איזו מטרה בדיוק,אילו פעולות ואיזה מאמצים הוא צריך, כדי שיוכל לבוא לתפקיד. לכן הייאושים האלו רק מכוונים אותנו בצורה נכונה למקום, והצורה הנכונה היא תפילה. אנחנו רוצים שהבורא יבצע את הפעולה בכל צעד ושעל, כי תמיד יש לנו את עבודת ה', אבל בהקדם לבקשה שלנו ובהתאם אליה.לכן אנחנו נמצאים כאן כשותפים, אנחנו צריכים לתת חיסרון -"מחצית השקל" משלנו, ואז הבורא מבצע את הפעולה.

13.6.2017

 

התנאי הראשון

התנאי הראשון שלנו הוא לשכנע את עצמנו בכך שאם יש משהו שיכול לשנות את הגורל שלנו, את הגורל של כל העולם, זה רק הגילוי הנכון של הרצון, החיסרון. זהו הדבר שהוא ממש מכוון, שהוא קבוע, שהוא מדויק, אבל זה עדיין לא מספיק. זהו התנאי הראשון, אם אנחנו רוצים לתקן את עצמינו ואת העולם, זה רק בפנייה לבורא.

15.9.2017

 

שותפות

אני ממליץ לך לפנות קודם לבורא, לעשות איתו עסק, שותפות. "אני ואתה, אני מבקש ממך עזרה, תכוון אותי נכון ותיתן לי כוחות, מילויים, הכול כדי שאני אבוא אליהם, ואני אתן להם את כל מה שאפשר מכל הלב שלי, ומכל הכוח שאתה נותן לי", זהו.

27.10.2017

 

שהבורא ילווה אותנו

אני לא רוצה להסתמך על זה שאני והחברים שלי, אנחנו ביחד בעלי הפעולה, שאנחנו מבינים לאן להתקדם ואיך לבקש. אנחנו לא יודעים כלום, אנחנו פשוט רוצים שמהרגע הראשון שאנחנו נמצאים בפעולה, הבורא ילווה אותנו, יפתח לנו עיניים, יספר לנו איך אנחנו צריכים לדבר, איך אנחנו צריכים להתפלל, איזה חיסרון להכין, ובאיזו צורה. אנחנו רוצים שהוא יעשה את הכול ואנחנו נהיה נוכחים בזה.

זאת אומרת, יוצא שהמאמץ שלנו הוא לא לבצע את הפעולה, אלא לדרוש מהבורא שהוא יבצע את הפעולה הזאת, לא חשוב איזו. אלא כל הזמן לפנות אליו ולדרוש ממנו, מאפס ועד גמר התיקון, ועל זה המאבק שלנו נגד האגו שלנו. שבמקום שיש לנו עסק עם פרעה, אנחנו רוצים להיות בעסק עם הבורא, זהו. רק לזה להתכוון במאמצים. כי אנחנו חושבים שאנחנו יכולים לעבוד נגד האגו, ולהתגבר, אבל אנחנו לא יכולים לעשות כלום, שום דבר. אלא עלינו להעמיד את הבורא כל פעם במרכז המחשבה, במרכז הפעולה, בביצוע, בהכוונות, בכל. על זה המאבק, בזה אנחנו קובעים שהוא אחד, ואין עוד מלבדו, ודבוקים בו. רק לדרוש ממנו להיות בכל הבחן, מהתחלה ועד הסוף, "אני ראשון ואני אחרון".

20.3.2017

 

זקוק לכוח חיצון

אני מתחיל להבין שאני זקוק לכוח חיצון, כדי להתעלות מעל הטבע שלי אני חייב את האור העליון, המאור המחזיר למוטב, רק הוא יכול לעזור לי, ואז, בצורה טבעית, אני, כתוצאה מזה שאני מיואש, אני מתחיל לפנות.וכאן זו עוד עבודה:אני פונה ואני מרגיש בצורה אינסטינקטיבית, שאני פונה עבור עצמי. אז מה לעשות? איך אברח מזה שאני חושב כל הזמן על עצמי? גם לזה אני צריך את המאור המחזיר למוטב שינתק אותי מלחשוב על עצמי, אלא על החברים, ויותר מזה לחשוב על הבורא.

בצורה מלאכותית, אני מתחיל לחשוב על "סוף מעשה" ולבנות תפילה. אבל כל זה רק בתנאי שאני עובד בקבוצה ואני מתייאש. כי אחרת אני בוודאי חושב שאני מסוגל לכל. בלי ייאוש אי אפשר.

5.5.2017

 

המ"ן הנכון שהבורא יעשה את הפעולה

איך אנחנו קובעים בתוך החברה שלנו שעלינו לגלות חיסרון, מ"ן, וכל היתר "ה' יגמור בעדי"? איך אנחנו צריכים להכין את המ"ן הנכון כדי שהבורא יעשה את הפעולה?יכול להיות שאנחנו פשוט מתעקשים כמו חמור לפני הקיר, שאנחנו רוצים לעבור את הקיר, אבל זה לא ניתן. איך אנחנו מכינים את עצמנו, איך אנחנו מחזיקים את עצמנו, מעודדים את עצמנו, שעלינו לעשות רק חצי מהעבודה? מה אנחנו רוצים שיהיה, ולבקש שהבורא יעשה? איך אנחנו מארגנים את עצמנו? כי אחרת נראה לנו שזה קשה. זה לא קשה, זה ממש לא אפשרי. לתקן את הכלים, לסדר את הכלים, לחבר אותם נכון, להתעלות למעלה מהרצון שלנו, לעשות משהו עם עצמנו, ודאי שזה לא ניתן. איך אנחנו מסוגלים, אם אנחנו רק רצון לקבל? אבל מה שחשוב לנו זה לברר מה כן היינו רוצים שיהיה, כי אז זה יקרא "מ"ן". אם אנחנו מתארים לעצמנו כמה שיותר את המצב העתידי הנכון, זו העבודה שלנו, וזה מה שאנחנו צריכים להעלות לבורא. אז איך אנחנו מבררים בכל פעם את מה שתלוי בנו, מה שאנחנו צריכים לעשות? לא שוכחים, כולנו יחד תומכים זה בזה, ובשמחה, מפני שאם נבקש, הבורא יבצע.

16.1.2018

 

תפילה שנובעת מהריקנות שבלב

במילוי התנאים האלה, התפילה היא תפילה שלמה. היא נובעת מהריקנות שבלב. ככל שהחיסרון חזק יותר ממה שנדרש, כך התפילה חזקה יותר, וכל הזמן הוא מתפלל על נפשו. "נפשו" זה כבר לא הוא, האדם, זה כבר איסוף הרצונות שבהם מתגלה הבורא.

24.3.2017

ההתגברות היא רק הפנייה לבורא

לפי מה שאמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, אם אין הקב"ה עוזרו, אין יכול לו". נמצא, במה האדם אשם, אם לא קבל עזרה הדרושה מאת ה'. ולפי זה, מדוע האדם צריך לבקש סליחה מאת ה'. והתשובה היא פשוטה, היות שהוא לא בקש עזרה. כי חז"ל אמרו "הבא לטהר מסייעין אותו". נמצא לפי זה, שהעזרה באה מה' לאחר שבקש עזרה.

נמצא, שחטאו של אדם הוא בזה, שלא בקש עזרה מה'. כי אם היה מבקש עזרה, בטח היה מקבל העזרה מה'. אלא אם האדם אומר, שבקש עזרה וה' לא נתן לו, על זה באה התשובה, שהאדם צריך להאמין, שהקב"ה הוא שומע תפלות. כמו שכתוב "כי אתה שומע תפלות כל פה". ואם היה מאמין באמת, היתה תפלתו שלימה. וה' שומע תפילה שלימה, היינו שהאדם משתוקק בכל לבו, שה' יעזור לו.

(כתבי רב"ש א', מאמר "מהי התפילה על עזרה ועל סליחה, בעבודה")

 

ההתגברות שלנו

כל ההתגברות שלנו היא בזה שאנחנו דורשים שינוי בנו ולא בסביבתנו.והשינוי הזה, יכול לבוא רק על ידי הבורא כי אנחנו נעשים בעלי ניסיון מיום ליום, שאנחנו באמת לא מסוגלים לכלום.שאנחנו היינו תוצאה מפעולת הבורא, ואין לנו מעשים, אלא אנחנו מעשי ידיו בכל.

לכן, הבירור שהכול תלוי בבורא, ואחר כך בירור שהכול תלוי בפנייה שלנו לבורא,כי בלי החיסרון מצדנו לא יכול להיות שיהיו בנו שינויים,זה הבירור החשוב ביותר. שבסך הכול הוא נקרא "התגברות", התגברות בפנייה לבורא.

30.10.2016

 

עזרה מלמעלה ועזרה מהחברים

כל הפעולה שלנו מתרכזת בהתגברות, התגברות לפנות לבורא, למה צריכה להיות התגברות? מפני שזה נגד הרצון שלנו, נגד הטבע שלנו, וכאן, אנחנו באמת חייבים לקבל עזרה מלמעלה ועזרה מהחברים בכדי לפנות לבורא. ככל שנפנה אליו מהר יותר נצליח.

30.10.2016

 

דורשים שינוי בנו

כאשר אנחנו מתכוונים להגיע להתפתחות רוחנית, עלינו לפנות לבורא כדי שהוא ייתקן אותנו. שכן, עוד לפני שאנחנו מאשימים אותו בטבע שלנו, הוא בעצמו אומר, "בראתי יצר הרע". כן נכון, רק את זה בראתי, ומי שמגלה שיש לו את היצר הרע הוא צריך להבין שזה בא ממני, חוץ מזה שאני עושה את זה. האדם צריך לגלות שזה בא ממני- מהבורא. ואז, בהתאם לזה, האדם דורש שינוי עצמי. השינוי יכול להתבצע אך ורק בידי הבורא, אבל עיקר השינויים, שהאדם רוצה לראות הם בו, בטבע שלו עצמו.

30.10.2016

 

כל מה שיכול להשתנות בבריאה זה הבקשה

הבורא הוא טוב ומיטיב, הוא ברא בנו את היצר הרע בכוונה, כדי שנבקש ממנו שינוי. זאת אומרת, כל מה שיכול להשתנות בבריאה זה בסך הכול הבקשה, התביעה שלנו, שום דבר חוץ מזה. הבורא ברא אותנו עם יצר הרע למטרה טובה, הבורא משנה את היצר הרע ליצר הטוב וממלא אותו בטוב, על-פי דרישתנו, הבורא לא מפסיק להיות טוב. אין אפשרות להעריך את הטוב, מבלי להכיר קודם את הרע. לכן הבורא ברא אותנו עם יצר הרע בתוכנו, ומשנה אותו לטוב על פי דרישתנו. וכשאנחנו בתהליך ומגלים את המצב הסופי, אנחנו רואים שכל הבריאה באהבה, ולא קיבלנו שום רע מהבורא, אלא הכול היה רק כטוב.

30.10.2016

 

מעלים בקודש

אם אנחנו מסודרים נכון לדו שיח עם הבורא, מתברר שאנחנו אפילו מחכים לבעיות בדרך, כי אנחנו מבינים שהן חיוניות, שאין אפשרות אחרת, שהכול מתגלה מתוך הנטייה שלנו להגיע לבורא. בהכללה כל הצרות בעולם הן מהסוג הזה, מתגלות אך ורק כי מעלים בקודש ולא מורידים בקודש. כשאנחנו תופסים את קצה החוט הזה, אנחנו כבר מבינים שעלינו לפנות אליו בכל מקרה, כל מה שמתגלה, זה רק סיבה לפניה נכונה, מסודרת ומורכבת עם הקבוצה. לכן אנחנו דווקא מצפים, אנחנו מעוררים את החושך, וזה נקרא "ישראל מזרזים את הזמנים". אנחנו מחפשים סיבה והזדמנות לפנייה בדרישה לבורא, כמו בדימוי של הזקן שהולך שפוף ומחפש כל הזמן משהו שאיבד. כל רצון והשתוקקות שלי לשינוי, הם רק אמצעי להיכנס למגע עם הבורא ועל ידי זה להתקדם.

1.12.2017

 

הבורא שבר את הקשר, כדי שאני אמצא את הקשר עימו

הבורא שבר את הקשר, כדי שאני אבקש ממנו שיחדש אותו, שהוא יתקן אותו.הוא שבר את הקשר, במכוון, כדי שאני אשאף למצוא קשר איתו. הוא שבר את הקשר בינינו, כדי שאני אבקש ממנו שיחדש את הקשר בינינו. הקשר עצמו, זה לא הדבר החשוב, לא נשבר שום דבר, כך זה רק נראה לנו. אלא שזו סיבה שגורמת לנו לפנות אליו כל הזמן, על פני כל צורות השבירה כביכול, זה גורם לנו לגלות ולבנות עימו סוגי קשרים נוספים עד שלגמרי באים לקשר עימו.

21.1.2018

 

ההתגברות בבקשה שהבורא יתקן את הקשר בינינו

אתה משתדל להתחבר , אתה מגלה השתדלות בתפילה,אתה מבין את הנחיצות. אבל מה אתה יכול לעשות? להתחבק עם מישהו? אתה לא יכול לתקן את הקשרים הפנימיים, זה לא ילך. תנסו כמה פעמים ותראו שזה לא עובד, ההתגברות היא לא בקשר בינינו, אלא ההתגברות היא בתפילה, בבקשה שהבורא יתקן את הקשר בינינו, כי על ידי זה אתה מתחבר אליו, וזו המטרה.

4.10.2017

 

מתפללים ומקבלים כוח להתעלות

עד כמה שאנחנו רוצים להיות מחוברים,פרעה דוחף אותנו ומפריע לנו.אנחנו רוצים להיות מחוברים יחד בעשירייה, אבל הוא דוחף, הוא לא רוצה שאנחנו נתחבר.על ידי גיחות וניסיונות כושלים כאלו יותר ויותר, ממלאים את עצמנו בכל זאת עם המתח הזה. אנחנו בעד חיבור, הוא נגד והמתח הגובר מביא אותנו להתפרצות. זה כבר עשר מכות מצרים, ויציאה. כשלא יכולים להתחבר, לא מסוגלים להתחבר. אבל שם כבר קורות תופעות של צעקה, שמתפללים ומקבלים כוח להתעלות. כוח של הבורא מעלה אותנו למעלה מהאגו ומחבר בינינו, ואז אנחנו יכולים להגיע לערבות, ולקבל שוב כוח מלמעלה שנקרא "תורה" וכולי.

9.3.2018

 

בדבקות בינינו עם הבורא

בדבקות בינינו אנחנו מגיעים לדבקות עם הבורא. חייבים להיות עשרה חברים, חמישה, לא חשוב כמה, על האדם להתחבר עם חברים אלו, אף על פי שהם דוחים אותו, מקבל מהם יחס של בעיות, צרות, אדישות, ובכל זאת מתגבר על כל זה, על ידי בקשות ותפילות מגיע איתם לדבקות ובתוך הדבקות איתם מגלה את הבורא. בעוצמת הדבקות בין החברים כך מתגלה עוצמת הדבקות עם הבורא, נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. הכול תלוי באילו בעיות ועל איזו שנאה הם מתגברים ביניהם כדי להגיע לדבקות, "על כל פשעים תכסה אהבה", ואז בעוצמה הזאת הבורא מתגלה בהם.

1.12.2017

 

להתגבר מעל הגאווה שלך

אתה צריך לפנות לכוח עליון שמנהל את הכול וממלא את הכול. אתה צריך לתאר את זה לפניך ולהשתדל למצוא עימו מגע. אין יותר מה להוסיף. אתה חייב להיות קצת פחות עקשן ואז תצליח. אתה חייב להבין שהעקשנות הזאת באה מתוך האגו שלך שעומד ולא נותן לך להצליח. תפנה לבורא ותבקש שיעזור לך קצת להתגבר מעל הגאווה שלך. תבקש וזה יקרה.

17.5.2017

 

הכול לקראת הבקשה

אנחנו לא יודעים מה זה לקשור את הלבבות, אלא המטרה המשותפת שלנו, היא המחייבת ועושה את זה.אנחנו רק רוצים שכל אחד יקשור את עצמו עד כמה שאפשר לחברים ולבורא. אסור לנו לשכוח את זה. זה חייב להיות דרך החברים לבורא.ואז, יבוא הכוח מהבורא, אשר יקשר בין כולנו.לא אנחנו עושים את זה. למעשה, זה תפקידנו, אנחנו צריכים 'לקשור את הלבבות בעצמנו'. אבל זה קשה מאד, לכן אנחנו צריכים רק להבין, לדעת, להרגיש, שאנחנו לא מסוגלים לעשות כלום, לכן כל שעלינו לעשות זה "תפנה עם הבקשה שלך, תבקש, כלום חוץ מזה. אל תעשה שום דבר חוץ מבקשה". זה הכול. כל אחד בקבוצה צריך רק לברר את הבקשה ולבקש וכמה שיותר נכון ומדויק. כל הזמן צריך להיות במצב בקשה, להיות עקבי כזה, אבל ממש כל הזמן, ולעדן ולדייק יותר ויותר, ולכלול הכול בתוך הבקשה, זה נקרא עבודת ה' - התגברות.

2.5.2018

 

באיזו צורה יבוא עזרי

אני פונה לבורא באופן חד צדדי, כי אני לא יודע באיזו צורה יבוא עזרי. אני לא יכול להבין את זה. יכול להיות שזה יבא בצורת מכה, בצורת חיבוק, בצורה של שונאים או אוהבים, או כך או כך. ויכול להיות אפילו שהעזרה תבוא מבלי שארגיש משהו, כלום, וזאת העזרה, זאת התשובה. עזרה, תגובה באה תמיד. כמו שכתוב שאפילו גנב במרתף שמתפלל מקבל תשובה. אנחנו לא מבחינים, וזה אסור לנו. לא כדאי לנסות לחטט, כי אתה לא יודע את כל צורות הבורא שבהן הוא מנהל אותך, אתה לא יכול לזהות אותן.

22.3.2017

 

ההצלחה תגיע דרך השינוי באדם

יכול להיות מצב שהאדם קושר את עצמו לבורא, אבל לא מזהה שיש לו יצר הרע. הדאגה היא שיהיה לו טוב בעולם הזה, ושיהיה טוב גם לעולם הבא. האדם לא מרגיש שעליו להשתנות, רק רוצה להרוויח. ואז הוא לא דורש שינוי מהבורא כשהוא פונה אליו כדי להצליח, שההצלחה תבוא דרך שינוי באדם. אלא הוא דורש בעצם בפנייה הזאת שינוי בבורא, כי הבורא הוא מנהל את האדם, אחרת לא היה פונה לבורא.

30.10.2016

 

תגלה לי, תחבר, תמלא

אנחנו לא יודעים לעשות שום דבר ברוחניות, כלום, אף פעם. אנחנו רק יכולים לראות, לזהות, שאנחנו לא מסוגלים, אבל גם לא רוצים לבקש מהבורא. אף פעם אנחנו לא מגיעים לאף מעשה, לאף מחשבה נכונה, רק חסר, רק לא טוב. אנחנו מגלים את השבירה. אז אני צריך תמיד לבקש, "תעשה לי, תעזור לי, תגלה לי, תחבר, תמלא", ככה תמיד, רק על ידי בקשות. "התגברות" זה נקרא שאני לא יכול, לא רוצה אבל אני בכל זאת עושה. בשביל מה אני חייב לעשות? כדי להיוודע שאני לא מסוגל ואז אני מבקש. אנחנו אף פעם לא מצליחים לעשות שום דבר. ההצלחה שלנו נקראת שאנחנו מבקשים והבורא עושה. זה נקרא שהצלחתי.

3.1.2018

 

ההרגל לחפש כל הזמן

בעל הסולם כותב באיגרת, שהעיקר זה לתפוס כל מצב שבו האדם נחלש ומיד להתחזק בפנייה לבורא. אנחנו צריכים פשוט להתרגל לזה. ולא לרדת מהרמה שהגענו אליה, כל הזמן לשמור עליה, זה יהפוך להיות להרגל. ההרגל כל הזמן לחפש, כמו גנב במרתף שמתפלל כל הזמן להצליח.

1.12.2017

 

לבקש כל הזמן

עליך לבקש כל הזמן, שכל הזמן תהיה בקשה. לא לרדת מהבורא. מתחילים קודם כל בדביקות בזה שאתה כל הזמן מבקש. כשתתחיל לראות שאתה משתנה, אז תבקש עוד ועוד, אין גבול לזה. מפני שעל ידי זה שאתה מבקש, אתה נדבק, אתה מקבל קשר, אתה מקבל דביקות. כמו תינוק, כמו ילד קטן, יותר גדול ויותר גדול, אין זה משנה. העיקר כל הזמן בקשות.

בבקשות האלה אתה מוסיף לאט לאט גם הערכה, כבוד, התחשבות. זה יבוא בעצמו, כי הפנייה, הבקשה, היא תסביר, היא תדרוש ממך, שאתה צריך כך לבקש. אם זה חבר שלך אתה אומר לו "תביא לי משהו", אם זה בן אדם גבוה ורחוק ממך אז אתה פונה בצורה אחרת. ככה זה יהיה בדיוק עם הבורא, כל הזמן לבקש, זהו, מה יותר פשוט מזה.

2.5.2018

 

בדבקות במצב הנוכחי

אם הבורא היה עוצר את האדם בדרך התפתחותו במצב הזה, שכל הזמן עד אין סוף היה כל הזמן רק נמצא במצב הזה הנוכחי, שלא יכול להשיג שום דבר, אלא משתדל להתפלל ממצב שאין לו שום סיכוי. והאדם ממצב שאין לו שום סיכוי היה מבין שזה לא יעזור לו כלום, אבל אם זה רצון הבורא אז מה צריכים עוד? אז הוא היה כל פעם מחדש את התפילה שלו מפני שבזה הוא עושה נחת רוח. האם את המצב הזה אי אפשר להחשיב כמצב המתוקן? האם במצב הזה אי אפשר להגיד שהאדם כן נמצא בדבקות וכן נמצא בהשפעה?

זאת אומרת, בעצם אנחנו נמצאים בכל רגע ורגע ביכולת להיות בדבקות. רק השאלה היא האם אנחנו יכולים להסכים עם התנאים האלה להיות בדבקות במצב הנוכחי או לא? כי אם אני אומר "אין עוד מלבדו טוב ומיטיב" כאן ועכשיו, אז לא חסר לי כלום חוץ מלגלות את היחס שלי לזה בלבד, ואני כבר נמצא במצב המתוקן.

20.9.2017

 

ההתחלה שהאדם מתחיל להיכנס בעבודה, הוא מתחיל באמונה, אולם הגוף מתנגד לעבודה זו, אז בא מצב של יגיעה, היינו שהוא צריך להתגבר על הגוף, ולעשות כל מיני עצות, כמו שאמרו חז"ל "בתחבולות תעשה לך מלחמה", היות שאין הגוף רוצה לוותר על תועלת עצמו, וכפי מה שנותן יגיעה, בשיעור הזה הוא מתחיל להרגיש, שאין בידו לעשות שום דבר, כי הוא מצד עצמו, כבר עשה לפי דעתו, כל מה שהיה ביכולתו לעשות, ובא לאחר היגיעה, לידי ידיעה, שרק ה' הוא יכול לעזור, ואין זה בידי עצמו. אז התפילה הוא בעומק הלב, היות שברור אצלו בידיעה ברורה, שאין מי שיעזור לו אלא הקב"ה. אולם גם אפילו שבא לידי ידיעה, שה' יכול לעזור לו, ומבין שהעצה אמיתית הוא רק תפילה, בא הגוף ונותן לו להבין, הלא אתה רואה כמה תפלות שכבר עשית, ולא קבלת מלמעלה שום תשובה, אם כן למה לך להתפלל, שה' יעזור לך, הלא אתה רואה, שאין אתה מקבל שום עזרה מלמעלה, אם כן, אין ביכולתו להתפלל אז, על זה צריכים עוד הפעם להתגברות, היינו להתגברות עם האמונה, ולהאמין שה', כן הוא שומע תפלת כל פה, ולא חשוב אם האדם הוא מוכשר, ושיש לו מידות טובות, או להיפך, אלא הוא צריך להתגבר ולהאמין למעלה מהדעת, אף על פי שהדעת שלו מחייב, לאחר שהוא התפלל הרבה פעמים, ועדיין לא קבל מלמעלה שום דבר, אם כן איך הוא יכול ללכת עוד הפעם להתפלל. גם על זה צריכים התגברות, היינו לתת יגיעה למעלה מהדעת, ולהתפלל שה' יעזור, שיוכל להתגבר על הדעת שלו, וכן להתפלל.

(כתבי רב"ש ב', מאמר "מהו, אם בלעו את המרור לא יצא, בעבודה")

 

להשפיע בחזרה לבעל הבית

לבורא פונים כולם, "תעשה לי חיים טובים, תפסיק לעשות בלגן בחיים שלנו, תראה מה עשית על פני כל כדור הארץ, למה הבאת את כל האנושות שלך, הילדים שלך, ככה מתייחסים אליהם? כך בונים להם את העתיד? אבל אנחנו הבנים שלך, מה איתנו?".

זאת אומרת לאדם יש הרבה תרעומת לפנות לבורא ולדרוש, אבל בסופו של דבר ההתגברות היא בזה שאנחנו מבררים מה זה נקרא לפנות. כי אנחנו רואים שכל הטענות האלה לא עובדות. הפנייה יכולה להיות רק בהתגברות לשנות, ממש לשנות את הטבע שלנו כדי לגרום נחת רוח, כדי להשפיע בחזרה לבעל הבית. שאני יושב מול בעל הבית ודורש ממנו לבנות אותי, לשנות אותי כך שאוכל לקבל כל טוב, מה שהוא רוצה ממני רק לטובתו כמו שהוא רק לטובתי. זאת אומרת אני דורש ממנו כוחות השפעה, מעל הטבע שלי. בסופו של דבר לזה להגיע. לכן הפנייה שלנו לבורא זו פנייה וודאי, ולא כמו שכולם פונים. גם אנחנו ככה פנינו בדורות הקודמים, בגלגולים הקודמים. עכשיו הגענו לגלגול שאנחנו צריכים להתחיל לארגן פנייה יותר בוגרת, אנחנו רוצים שינוי בנו ולא כדי שיהיה לנו טוב. זה השלב הראשון שנקרא "לא לשמה", אנחנו רוצים שיהיה לנו טוב כדי שנשמח את בעל הבית. זאת אומרת שהטוב שאקבל וארגיש, יהיה מורגש רק בכלים דהשפעה, שעל ידי זה אשמח אותו. יש כאן באמת הפכיות פנימית, אמיתית, שאנחנו עוד לא מכירים כל כך, ושאותה צריכים לרכוש.

30.10.2016

 

לפנות לבורא שייתן כוחות

הטעות הגדולה ביותר שאדם יכול לעשות, שהוא חושב שעליו להתגבר בעצמו על הבעיות שהבורא שם לפניו כמכשולים זה אחר זה. ההתגברות שלו אינה צריכה להיות בכך שהוא עובר את המחסומים האלו, אלא לפנות לבורא שייתן לו כוחות ושכל פשוט לעבור אותם בקלות. אין צורך להתגבר ולעבור על המכשולים, מפני שאין לנו כוחות לזה. הבעיה שלנו היא שאנחנו רוצים לעשות זאת בעצמנו, חושבים שזה עלינו, אך למעשה עלינו רק לפנות לבורא שיעשה את זה. לכן כל המאמץ שלנו נקרא "עבודת ה'" ולא העבודה שלי, שלך או שלו. אך אנו כל הזמן שוכחים את זה, ולכן צריכה כאן להיות דעת החברה, האווירה צריכה להיות סביב האדם, כדי שידע שישנה עליו השפעה מלמעלה, מהסביבה, שאין אנחנו צריכים להתגבר על שום דבר מלבד על הפנייה לבורא, דרך החברה, יחד עם כולם כמה שאפשר. להתגבר על זה ולא על המכשולים, לא על המצבים עצמם, אלא למשהו אחר לגמרי.

1.12.2017

 

הבורא מארגן אותנו רק שנזדקק לו

כשאני משתדל בצורה כלשהי להתקרב לחברים, לקבוע איתם צורה נכונה של התקשרות, אני רואה שאני לא מצליח. עד כמה שאני רץ לכיוון הזה, הוא דווקא מתרחק, ואני רץ יותר והוא מתרחק יותר, וכך זה כל הזמן. מדוע כך זה קורה? כדי שאחליף את צורת המחשבה שלי, שאבקש מהבורא שהוא יעשה, ולא שאני בעצמי מגיע לתיקון. מפני שכל העבודה שלנו היא בתפילה, והוא יגמור את הכול. לכן עלינו רק להבין את העניין שהבורא מארגן אותנו, מביא אותנו דרך כל מיני מכשולים, צרות, בעיות, חוסר הצלחה מכל וכל, רק כדי שאנחנו נזדקק לו. כמו שכתוב, "אם ה' לא יבנה בית", אז לא יעזור לך כלום.

2.2.2018

 

הבורא מתקרב ואני מרגיש חיסרון

כשאדם מרגיש התעוררות, זה נקרא שה' מתקרב אליו, מתוך כך האדם רואה עד כמה שהוא רחוק מה'. זאת אומרת, אני מרגיש את עצמי רחוק מתי שה' נעשה יותר קרוב. עלי להיות מודע למצב הזה לאמיתו, כדי שזה לא יבלבל אותי ואני אבקש באמת להתקרב. כשאני מרגיש שהוא קרוב אליי, אני מרגיש חיסרון, ולכן אני יכול לגלות אותו ולפנות אליו.

5.1.2018

 

הזדמנות מהבורא

מה שמלמעלה נותנים הכבדת הלב. האדם אינו עושה כאן כלום, אלא הכול הוא נפעל מלמעלה. קצת יותר אור, מתחיל לרוץ כמו תינוק. פחות אור, קשה לו להרים את היד. אבל אם הוא מבין שהוא קיבל את זה מהבורא, הוא צריך להבין שזאת ההזדמנות שהבורא עושה לו ערפול כזה, עושה לו הרדמה לכל החיים שלו כדי שיבקש משהו מיוחד. זה דווקא עזרה. כאן אתה משתתף בזה. אתה מבקש מהבורא. "אני עכשיו לא רוצה כלום. זה נכון שעשית לי הרדמה, אבל אני מבקש שתעשה לי גם ניתוח. ואז אתה קצת תסדר לי את הלב והמוח למטרה". אבל תראה עד כמה שזה עוזר. זאת אומרת, מה שמרגישים זה בא מלמעלה ולא סתם מהגוף, שהגוף עייף. אין דבר כזה. הכול מנוהל על ידי אותו המקור. וחייבים להגיב על זה בצורה בריאה, נכונה, ובהתאם לזה להתקדם.

17.8.2018

 

תפילה היא התגברות מיוחדת

תפילה היא התגברות מיוחדת מאוד, התארגנות מיוחדת בכמה בני אדם. לא מדובר באדם אחד, אלא זה רק אם אנחנו רוצים באמת לארגן את המבנה של הנשמה. אם אני רוצה לעבוד על גדלות הבורא, אני צריך לעבוד על החשיבות שלו, שזה כוח השפעה. איפה אני יכול להדגים שאני רוצה את הכוח הזה, שאני נמשך אליו? רק בתנאי שאני מנסה להדגים את הנטייה שלי בקבוצה כלפי החברים. שאני רוצה להשפיע להם, לעזור להם, להיות להם כערב. אם אני משתדל לעשות זאת בכל כוחי ולא מסוגל להגיע לזה, אז אני פונה לבורא ומבקש שהוא ייתן לי אפשרות לגרום לחיבור של הקבוצה. יוצא שאני לא מתפלל עבור עצמי, אלא עבור הקבוצה. מכאן מובן שאמנם התפילה יוצאת ממני, אבל עבורם. כך האדם המתפלל דווקא משיג את כוח ההשפעה ויכול להמשיך לממש אותה בתוך העשירייה, בתוך הקבוצה. אנחנו צריכים כל הזמן, כמו עם שק על הגב, לנסות לבצע כך, וכשלא יכולים, צועקים. זאת התפילה.

2.3.2018

קוראים את הפסוקים ורוצים להיות יחד

המלצתי היא לקרוא את הפסוקים האלו. זאת התפילה. מכיוון שבזמן שאנחנו קוראים את הפסוקים האלו ורוצים להיות איתם יחד, הם עושים בנו את שינויי המצבים הפנימיים. זה נקרא תפילה. אני לא מפקח עליה ולא מנהל את התפילה הזאת, אלא כל הרגשות שאני מעלה בהתאם, הם התפילה.

14.7.2017

 

תכף בבוקר, בקומו משנתו יקדש הרגע הראשון בדביקותו ית', וישפוך לבו להשי"ת, שישמרהו כל הכ"ד שעות שבמעל"ע (מעת לעת), שלא יעבור במוחו דבר בטל, ולא ידומה לו זאת לנמנע, או למעלה מן הטבע, כי תמונת הטבע העושה המחיצה של ברזל וכולי. וראוי לאדם לבטל מחיצות הטבע המוחשות לו. אלא מתחילה יאמין שאין מחיצות הטבע מפסיק אליו ית' ח"ו, ואחר כך יתפלל בכל לבו, אפילו על דבר שהוא למעלה מרצון טבעו.והבן את זה תמיד, גם כן בכל שעה שיהיו עוברים ושבים עליו צורות שאינם של קדושה, ויופסק כרגע, תכף בזוכרו, יראה לשפוך לבבו, שמכאן ולהלאה, יציל אותו השי"ת מהפסק מדבקותו, בכל יכולתו, ולאט לאט יתרצה לבו לה', ויחשוק להדבק בו באמת. וחפץ ה' בידו יצליח.

(בעל הסולם, איגרת י"ח)

 

אין לאדם לבקש מה' שיקרב אותו אליו, כי זו חוצפה מצד האדם, כי במה הוא יותר חשוב מאחרים. מה שאין כן כשהוא מתפלל על הכלל, שהיא המלכות, הנקראת כנסת ישראל, הכלל של הנשמות, ששכינתא בעפרא, ואז מתפלל שהיא תעלה, היינו שה' יאיר בה את חשכתה, ממילא כל ישראל יעלו בדרגה, וגם האדם המבקש, שהוא גם כן בתוך הכלל.

(כתבי רב"ש ג', מאמר "חורבן דקדושה")

 

אנו מריצים בקשותינו למרומים, דפיקו בתר דפיקו (הכאה אחר הכאה), בלי עייפות, ובלי הרף, ואין אנו נרפים כלל וכלל, מזה שאינו עונה לנו. באמונתינו ששומע תפילה הנו ית', אלא שממתין לנו, לעת שיהיה לנו הכלים לקבל השפע הנאמן. ואז נשיג מענה על כל תפילה ותפילה, בפעם אחת כי "יד ה' לא תקצר" ח"ו. וז"ש הכתוב: "ילדים אשר אין בהם כל מאום וכולי ואשר כוח בהם לעמוד בהיכל המלך", ללמדך אפילו אותם שזכו למחילת עוונות, שנעשים כזכויות, שבזה אגלאי מילתא (מתגלה העניין) למפרע, שאין בהם כל מום, ועם כל זה, צריכים עוד כוח לעמוד בהיכל המלך, כלומר, לעמוד ולהתפלל ולחכות, בלי עייפות, אלא בדפיקו בתר דפיקו (בהכאה אחר הכאה), עד שמפיקים רצון השלם מהשי"ת. ועל כן צריכים ללמוד מלאכה זו בטרם שנכנסים להיכל המלך, דהיינו לאזור כוח ועוז, לעמוד כעמוד של ברזל, עדי נפיק (נוציא) רצון מהשי"ת, כמ"ש "אל דמי לכם", אף על גב שהשי"ת נראה ששותק ואינו עונה, אל יעלה על דעתכם משום זה, לידום גם כן ח"ו, "אל דמי לכם", לא לזה כיוון השי"ת בדממה שלו, אלא להמציא לכם כוח אחר כך, לעמוד בהיכל המלך, באותו שעה שלא יהיה לכם שום מום, ועל כן "אל תתני דמי לו".

(בעל הסולם, איגרת ל"ד)

 

ותחזק התקשרותנו באהבה אליך, כאשר גלוי וידוע לפניך, שיהא הכול נחת רוח אליך. וזה עקר כוונותינו. ואם אין לנו שכל לכוון את לבבנו אליך, אתה תלמדינו, אשר נדע באמת כוונת רצונך הטוב.

(נועם אלימלך, "תפילה קודם תפילה")

ידוע שאין אור בלי כלי, כמו שאין מילוי בלי חיסרון. לפי זה יוצא, שדבר שלם נקרא, אור וכלי, שהם מתחלקים לב' חצאים:

חציה הא' הוא הכלי, היינו החיסרון.

חציה הב' הוא האור, היינו המילוי.

נמצא לפי זה, כשהאדם מתפלל לה' שימלא את חסרונו, זה נקרא, מחצה, היינו עשיית חיסרון שהוא הכלי, שה' ימלא את חסרונו. וזהו כמו שאמרו חז"ל (ויקרא רבה י"ח), "תפילה עשתה מחצה", שיש לפרש, תפילה, זה שהאדם מתפלל לה' שימלא לו מה שחסר לו, כבר נקרא זה, מחצה, היינו מחצה הא' שהוא ביד האדם, וחציה הב' הוא ביד הקב"ה, כלומר שה' צריך לתת את האור, אז יהיה דבר שלם.

(כתבי רב"ש ב', מאמר "מהו מחצית השקל בעבודה - ב'")

 

שאין שום דבר קטן או גדול, מושג רק בכוח התפילה, וכל עניין היגיעה והעבודה שאנו מחויבים, אינם אלא לגלות את מיעוט כוחותינו ושפלותנו, שאין אנו ראויים לכלום מכוחנו עצמנו, כי אז אנו מוכשרים לשפוך תפילה שלמה לפני יתברך.

ואין לטעון על זה, אם כן, אני מחליט מראש בלבי שאינני ראוי לכלום, וכל הטרחא והיגיעה למה לי? אמנם חוק הוא בטבע, שאין חכם כבעל הניסיון, ובטרם שאדם מנסה בפועל לעשות כל מה שבכוחו, אינו מוכשר בשום אופן לבוא לשפלות האמיתי, בשיעור האמיתי כאמור.

ולכן אנו מחויבים להתייגעות בקדושה וטהרה, כמ"ש: "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה וכולי". והבן זה, כי עמוק ואמת הוא.

לא גיליתי לך את האמת הזה, אלא כדי שלא תרפה ידיך ואל תתייאש ח"ו מן הרחמים. ואע"פ, שאינך רואה כלום, מפני שאפילו בשעה שנגמרה הסאהשליגיעה, הוא הזמן של תפילה. ועד שם האמן בחז"ל: "לא יגעתי ומצאתי אל תאמין". וכשיגמר הסאה יהיה תפלתך בשלמות, והשי"ת יענה כידו הרחבה, וזה שהורינו ז"ל: "יגעתי ומצאתי תאמין". כי אינו ראוי לתפילה מקודם זה, והשי"ת שומע תפילה.

(בעל הסולם, איגרת נ"ז)

 

"עוד הם מדברים ואני אשמע", כלומר, ששיעור השמיעה של הקב"ה, תלוי ממש בשיעור הגעגועים המתגלים בדיבורי התפילה; ובהרגיש האדם געגועים יתרים, ידע בשעת מעשה, שהשי"ת שומע אליו ביותר. ומובן מעצמו, שביודע את זה, נמצא מתחזק ביותר בשפיכת לבו, כי אין לך זכות גדולה מזו. אשר מלכו של עולם מטה אוזן קשבת אליו; ודומה בערך, למה שאמרו חז"ל: "הקב"ה מתאווה לתפלתן של צדיקים", כי בתאוותו של השי"ת להאדם שיתקרב אצלו, נתעורר כוח וגעגועים גדולים בהאדם לתאוב להשי"ת, כי "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". ונמצא ממש שדיבורי התפילה ושמיעת התפילה, עולים ובאים בקנה אחד, עד שיתקבצו לשיעור השלם וקונה הכול.

(בעל הסולם, איגרת נ"ב)

גדלות הבורא

והטעם, שצריכים מקודם לסדר שבחו של מקום הוא, כי מדרך העולם הוא, מי שמבקש משהו ממישהו, צריך להיות ב' תנאים: א) שיש לו מה שאני מבקש ממנו. למשל, עושר, ובעל יכולת, והוא מפורסם ברוב עושרו ותפארתו. ב) שיהיה לו לב טוב, היינו שיש לו רצון להשפיע לאחרים.

מאיש כזה יש מקום לבקש טובה. לכן אמרו "לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל". זאת אומרת, שלאחר שהאדם מאמין בגדלות הקב"ה, שיש לו כל מיני תענוגים לתת להנבראים, ורצונו להטיב, אז ששייך לומר, שמתפלל להקב"ה, שבוודאי יעזור לו, כי רצונו להטיב, לכן יש בידו של הקב"ה לתת לו, מה שלבו חפץ. ואז יכולה להיות התפילה בביטחון, שהקב"ה יקבל תפילתו.

(כתבי רב"ש א', מאמר "סדר ישיבת החברה")

 

הסביבה הנכונה וכוח התפילה

הבריאה כוללת שני צדדים, צד הבורא וצד הנברא. מפני שהבורא רוצה לראות את הנברא כעצמאי, אחרת זה לא ייקרא "נברא" אלא יהיה חלק בלתי נפרד מהבורא, אז הנברא מגיע על ידי הפעלה מלמעלה לניתוק מהבורא, וצריך להיכנס עמו ליחסים מיוחדים כנברא העצמאי, השווה, הדומה לבורא. בעבודה הזאת, למרות שהבורא הכין הכול מצדו, מלמעלה, ולמרות שיש גם בנברא את כל ההכנות מלמעלה מצד הבורא, הנברא חייב לעשות עבודה משלו. במעשה הוא צריך להכין את עצמו בסביבה הנכונה, ככתוב "קנה לך חבר" וכולי, עד שבתוך הקבוצה הוא עושה את כל מה שנדרש ממנו כדי להידמות לרוחניות, היינו לבורא, בכל מיני מעשים. אבל המעשים עצמם לא משנים את הנברא, הם רק מראים עד כמה שהוא מוכן להשקיע כדי להידמות לבורא, לפי דרגת חשיבות הבורא שבנברא. אחרי שהוא עושה את כל ההכנות הוא צריך להפעיל את כוח הבקשה, כוח התפילה, כי וודאי שבעצמו הוא לא מסוגל להגיע לשום שינוי רוחני, אלא רק על ידי השפעת הבורא מלמעלה, ואם הנברא מוכן לזה מלמטה, אז הבורא משפיע עליו ומשנה לו את הטבע, וכך הנברא מגיע להיות אדם "הדומה לבורא".

20.3.2017

 

תלויים בבורא

כל הכוחות נמצאים רק בבורא. כוח הקבלה "בראתי יצר רע", וכוח השפעה זה הוא בעצמו. שני הכוחות האלה פועלים במציאות ותלויים בבורא בלבד. גם פּרעה זה אחוריים של הבורא. יוצא שנשאר לנו רק לבקש, ואנחנו צריכים לברר מה אנחנו מבקשים. לכן זה שאנחנו מגיעים לקבוצה, מגיעים לערבות, מגיעים לבירורים האלה למיניהם, זה הכול כדי שאנחנו נדע איך לבקש. לא יותר. כי הכול מושג רק בכוח התורה.

19.5.2018

 

אין לאף אחד שום פעולה משלו

בחיים שלנו אנחנו קיימים בתוך הבורא ולא יכולים להסתדר עימו, לא יודעים ולא מכירים, אנחנו ממש פועלים מתוך החשיכה. יוצא שאין לנו בעיה אחרת חוץ מלהשיג אותו. להכיר באמת, כמו שהמקובלים אומרים לנו, שהוא קיים בלבד, ממלא ומנהל את הכול, ואין חוץ ממנו שום כוח אחר, אנחנו נמצאים בתוכו, ומה שאנחנו עושים זה כל מה שהוא עושה בנו, ואין לאף אחד פעולה כלשהי משלו. כל חלקי הבריאה מתקיימים בצורה כזאת וזהו, בלי לשאול. ולנו יש חובה להכיר שהוא מנהל אותנו, ובזה אנחנו לא משנים את המציאות, אלא אנחנו משיגים רק את מה שקורה באמת. וכל מה שהיה מקודם, מתגלה שבא מהבורא והוא סידר את הכול. וגם כל מה שיש ושיהיה, גם מגיעים לנו ממנו, וגם לזה אנחנו צריכים להסכים. להסכים עם זה ש"אין עוד מלבדו", להסכים עם הפעולות האלה. יותר מזה, אנחנו צריכים להגיע למצב שמה שהבורא תכנן, אנחנו נדע מראש, נבקש מראש ונדרוש שכך זה יקרה. כביכול אנחנו רוצים לפניו. זה נקרא "תעשה רצונך כרצונו שיעשה רצונו כרצונך".

5.5.2018

 

התגובה הנכונה

מחשבת הבריאה כוללת את הכול, את כל הנבראים, כל התגמול, כל התהליך עם כל התהליכים הפרטיים שבו, ואת המצב הסופי. אותה המחשבה כוללת ללא יוצא מן הכלל גם את היגיעות שלנו, את המצבים שלנו וכל מה שאנחנו צריכים לעשות, חוץ מהבחירה החופשית.

אם אנחנו משלימים את הבחירה החופשית שלנו, אנחנו נעשים בזה שווים, דומים, מותאמים, למחשבת הבריאה שכוללת את הכול. עבורנו מספיק לעשות את התגובה הנכונה בלבד, כל פעם אנחנו צריכים להגיב נכון על התנאים שמתגלים בנו, שהם תנאי השבירה. המצב שלנו נברא כך בכוונה, כדי שבכל פעם יותר ויותר נברר בקבוצה איך אנחנו מתגברים על זה, מבינים שאין עוד מלבדו הכין לנו את זה, ואנחנו צריכים בהתאם לזה לפעול. עלינו לאתר את העבודה שלו דווקא למעלה מהדעת, שזה הוא עשה, והוא עשה זאת כדי שנכיר בזה שהוא עשה, נפנה אליו ונבקש ממנו, אין עוד מלבדו גם כלפי התיקון. וכמו שהוא קלקל את המצב הזה כביכול, הוא גם מתקן אותו וכך מביא אותנו לגמר התיקון, רק בהקדם העלאת מ"ן, בקשה ותפילה מצדנו.

8.6.2017

 

מבקשים שהטוב יהיה יותר גבוה מהרע

אסור לנו לבקש מהבורא שייקח מאיתנו את המחשבות והרצונות הלא טובים. הוא נתן לי את זה, "בראתי יצר הרע" הוא אומר. אנחנו לא מבקשים שייקח מאיתנו את התכונות הרעות, המחשבות הרעות, איזה שלא יהיו, הכול בא מלמעלה. אני משאיר אותן ומבקש שרק ייתן לי מעליהן מחשבות, רצונות, כוונות ופעולות, כמו שיש לו, על מנת להשפיע, להתחבר ולאהוב. אבל לא לקחת, לא למחוק שום דבר שברא בנו מלכתחילה, אחרת אני כאילו אומר לו "בראת לא טוב". אלא אפילו הרע הזה יהפוך פעם לטוב, מלאך המוות יהיה מלאך הקדוש. רק בינתיים אני צריך להתגבר מעליו, וזה מה שאני מבקש. לפיכך לא מבקשים שהרע יסתלק מאיתנו, אלא שהטוב יהיה יותר גבוה מהרע.

4.5.2018

 

נקודת האיחוד עימו על פני כל הצרות

התפילה היא שאנחנו מייחדים, מייחסים את הצרה הזאת למי שהזמין אותה, לבורא ששבר את הכלי, שברא את היצר הרע. אנחנו מייחסים זאת אליו, ואליו מתפללים. על מה אנחנו מתפללים? על כך שאנחנו רוצים לתקן את כוח השבירה. מה הכוח הזה נותן לנו? הכוח הזה מפריע לנו להיות בדבקות עם "אין עוד מלבדו טוב ומיטיב". אנחנו לא מרגישים שאין עוד מלבדו, לא מרגישים שהוא טוב ומיטיב על פני כל הצרות, ואנחנו צריכים לגלות את זה, רוצים לקבוע שזה כך למרות שלא מרגישים. כשאנחנו אומרים "אין עוד מלבדו" זו נקודת האיחוד עימו, שאנחנו אומרים "טוב ומיטיב" זה על פני כל הצרות שהתגלו, זה נקרא "באמונה למעלה מהדעת". הדעת שלנו היא שאנחנו מרגישים צרות, ו"אמונה למעלה מהדעת" זה כוח השפעה שיהיה למעלה מכוחות הפירוד שמתגלים. זה התיקון. ושום דבר חוץ מזה לא צריכים לעשות. כלום. רק בכוח התפילה, "בדבר השם שמיים נעשו", בכוח המילים.

13.6.2017

 

אין טוב ואין רע כלפי הבורא

תפילה קצרה משמע שאני לא שׂם לב על ההתרשמות שלי מהמצב, ולכן אני מבקש. אבל לא מבקש לעומק של אותה ההתרשמות שניתנה לי, אלא מוריד קצת מלמעלה את השמנת ולא מתעמק יותר. כלומר לא שׂם לב עד כמה שההתרשמויות האלו צריכות להביא לי את עומק הדברים בקשר בין בורא ונברא, בקשר עם הקבוצה, עד כמה שאני צריך להגיע למצב שהרע והטוב יהיו בדרגה אחת, שאין טוב ואין רע כלפי הבורא. אלא רק הבחנות זו כנגד זו. אני צריך כך להעמיד אותן, שלגמרי אין שום שוני בין טוב ורע, אלא אך ורק כדי לגלות את ייחודיות הבורא על פניהן, על שתיהן.

19.5.2017

 

רוצים ליהנות לבורא

לבורא יש חיסרון אחד, הוא רוצה ליהנות מאיתנו, בינתיים יש לו רק צרות מאיתנו. הוא רוצה ליהנות מאיתנו, אנחנו רוצים ליהנות לו. תחשוב רק על זה, לא צריכים שום דבר חוץ מזה. אתה בזה עובר על כל מבנה הבריאה, על הבורא שברא אותה ועל היחס שלך אליו. אני רוצה מהמאור המחזיר למוטב שיביא לי רצון לעשות נחת רוח לבורא. תחזור על זה מספר פעמים, תתחיל להרגיש, ואז תבוא נחיצות, יבוא החיסרון. ככה זה, לאט לאט מגיעים.

12.3.2018

 

לבקש דבקות

אני כל הזמן רוצה לחזור לדבקות ומגלה שאני לא מסוגל, אלא בעזרת ה'. אני כל הזמן נמצא באיתור ההפרעות ובמאמץ לבקש, לבקש דבקות. זה הכול.

נקודת הדבקות הראשונה שלי תמיד צריכה להיות אצלי כנקודה אמיתית שאין ''אני'', רק דבוק. ואז אני אלמד מהבורא, לפי אופי ההפרעות שהוא מעורר בי, לפי עוצמת ההפרעות, לפי ההתקשרות ביניהן, אני אלמד מה שנקרא "ממעשיך הכרנוך". שמהמעשים שלו עליי אני מתחיל כבר לאתר את היחס שלו, האופי שלו, ההתנהגות שלו, את מה שהוא רוצה לספר לי. זה נקרא "חכמת הקבלה".

7.3.2018

 

השתוקקות למקור החיים

אתה דורש את חדות הכלים, הבחנות שעל ידן אתה רוצה לזהות את הבורא. לתוך הנקודה הפנימית של הבריאה, איפה שישנה הכוונה לברוא, לטפל בבריאה ולהביא אותה לדבקות, אתה רוצה עד שם להשיג את כל ההבחנות, הכוונות, הרצונות שלו, את כל מה שהוא עושה. את זה עליך לעשות. זה נקרא להיות בדבקות הסופית, אבל לא שאתה עושה בזה משהו חוץ מלחדד את הכלים האלה.

נניח שאנחנו רוצים לזהות את היקום. אומרים שחוץ מהגלקסיה שלנו, שביל החלב, יש מיליוני, מיליארדי גלקסיות נוספות, אבל אנחנו לא רואים אותן. אז אנחנו רוצים שיהיו ברשותנו טלסקופים גדולים יותר, אנחנו מוציאים אותם היום מעל האטמוספרה, כדי שלא תפריע לנו וכולי.

כלומר כלים יותר חדים כדי להתעמק בתוך הבריאה, כדי למצוא את המקור שלה, זאת עבודת האדם. זה נקרא שאנחנו מחפשים. הבורא זה השתוקקות למקור החיים. אבל לא שאנחנו עושים בזה משהו חוץ מלבקש, לחדד את הכלים שלנו.

5.7.2018

 

הבורא נהנה שאתה פונה אליו

אנחנו יכולים להחזיר לבורא רק חיסרון. חיסרון בלבד, זה מה שאנחנו צריכים להחזיר לו, ורק את זה הוא צריך מאיתנו. זה בשבילו כל התענוג, לקבל מאיתנו בקשות לחיבור, בקשות לתיקון, בקשות למילוי. לא יותר מזה. זה נקרא שאתה מחזיר לו. לבורא יש את הכול, אז הוא נהנה מכך שאתה פונה אליו ומבקש ממנו תיקונים על החסרונות, לייצב את החסרונות, לתקן אותם, לחבר אותם, להביא אותם למצב שהוא יכול להתגלות בכלים המתוקנים שלך. זה מה שאנחנו צריכים להחזיר לו. אין יותר מזה, רק חיסרון. גם אנחנו שנמצאים ברוחניות, מה שאנחנו רוצים מאחרים זה שהם יבקשו מאיתנו משהו, כדי שנוכל לתת. זה החוק של הרוחניות, חוק האהבה. אם אני אוהב מישהו, כמה שהוא מבקש ממני וביכולתי לתת לו, יש לי מזה תענוג גדול יותר, בהשוואה לתענוג שאני מקבל.

3.1.2018

 

משחק החיים

המשחק האמיתי זה מלכות דאין סוף. הבורא יושב שם ומשחק עם לוויתן. אתה צריך לתאר שהוא כבר נמצא במשחק הזה שנקרא "משחק החיים", הוא משחק עם כל הבריאה, היא נקראת "לוויתן", וגם אתה צריך להיכנס לזה. משחק נקרא שאתה עוד לא נמצא באף פעולה בצורה אמיתית, אלא לאט לאט אתה משתדל להיות בזה. מתוך ההשתדלות יש לך תפילה, בקשה, יש לך תמיכה מהחברים. כולכם כך מגלים. זה נקרא שבצניעות, בהסתרה אתם מגלים זאת.

27.10.2017

 

הבקשה להתקרב

כשאנחנו פונים לבורא אנחנו צריכים להיות בשלמות. מצד שני, כשאנחנו בשלמות, איך אנחנו יכולים לפנות אליו? הפנייה צריכה להיות מתוך חיסרון. כשהבורא, כמו שהרב ברוך שלום הלוי אשלג כותב, פונה לאדם, וכשאדם מרגיש איזו התעוררות, זה נקרא שה' מתקרב אליו, וכתוצאה מזה האדם רואה שהוא רחוק מה'. אני מרגיש את עצמי רחוק כשה' מתקרב אליי. לכן אני צריך להיות מודע למצב הזה לאמיתו, שלא יבלבל אותי וכדי שאני אבקש באמת להתקרב. אני הוא זה שצריך להתקרב, כי הבורא קרוב. צריכים לפנות בהיותו קרוב, שאני מרגיש שהוא קרוב אליי, לכן אני מרגיש חיסרון, יכול לפנות אליו ולגלות אותו.

5.1.2018

 

הבורא נותן לך תנאי

הבורא אומר "אני מוכן רק תבקש". מה זה לבקש? אם אתה מבין שאת זה אני עשיתי, אם אתה מבין בשביל מה אני עשיתי, אם אתה מבין שרק אני יכול לתקן, ואם אתה מבין איך לפנות אליי כדי שאני אתקן, אני מוכן. ברגע שאתה מממש את כל התנאים האלו, זה נקרא שהכלי שלך מוכן, אני מיד מתקן. אני מצפה לזה, ממש מחכה.

5.7.2018

 

תגיד מה לעשות

אם אני מקבל שאין עוד מלבדו, שהבורא הוא השולט בכל החסרונות והתכונות שלי, שגם הכלי וגם האור נמצאים בידיים שלו, אני יכול רק להגיב רק בצורה אחת נכונה. מה אתה רוצה ממני? איך להגיב? איך לבקש? מה לעשות? איך להתפלל? איך להודות? מה אתה רוצה שאני אעשה? כי אם הכול בא ממנו, גם החסרונות, גם המילויים, הכול, אז לא נשאר לי אלא רק תמיד לשאול "תסביר, תן דוגמה, תגיד מה לעשות. מה אתה רוצה שאני אעשה". כלומר היחס שלי צריך להיות כזה שאני על כל צעד ושעל צריך לפנות לבורא, כדי לבקש הכוונה וזהו, אין יותר. זה נקרא "דבקות תמידית", אם אני אומר שאין עוד מלבדו, לא נשאר לי יותר כלום. אני רוצה שהמציאות שלי תהיה רק בזה, שאני כל הזמן אשאל, וכך אני אלמד, מה זה נקרא "עבודת ה'". שהוא יסביר לי, שייתן לי, שיבקש, שידרוש, שהוא ישאל. אני אענה מתוך זה שהוא ילמד אותי איך לענות. תנסו ותראו שבאמת לא נשאר לנו יותר כלום. אם יש כוח עליון ששולט בכול, מה נותר לנו? אבל בזה שאנחנו, על כל הרגשה שלנו, פונים אליו, אנחנו בזה נמצאים בדבקות, מייצבים את הקשר, ומייצבים את עצמנו.

1.12.2017

 

לרומם את הבורא

אין לנו דאגה אחרת, אלא רק כדי לרומם את הבורא לעיני כל הנבראים. זאת תפילה שלמה. כי הוא טוב ומטיב ואין עוד מלבדו. לפיכך כלפי הבהמה, אין לי מה לבקש. בתנאי שאני מתחיל לסדר את עצמי כלפיו, אין לי מה לדאוג על צרכי הבהמה. אני עושה עליהם צמצום ונשאר ברמת הכרחיות וזהו. כל מה שנמצא בכוחי, ובמיוחד בקשר בינינו, זה רק כדי לרומם אותו בעינינו, כלומר לתת לו כלים להתגלות. זה אפשרי רק בקשר בינינו, ברשת שאנחנו משחזרים. כך זה קורה.

8.1.2017

 

להתקשר לבורא לא מפחד

איך אני רוצה להיות קשור לבורא לא מתוך הפחד, אלא מהכרת הגדלות שלו. אני רוצה לחשוב כל הזמן על הגדלות שלו ללא שום קשר אליי, ולהעריך אותו בפני עצמו. והפחד שלי, שבהתחלה היה פחד להתנתק ממנו כדי לא להרגיש רע, להיות כל הזמן קשור אליו כדי להרגיש טוב, כדי להצדיק את המצב ולהפוך אותו מהרגשה רעה להרגשה טובה. הפחד הזה הופך להיות עכשיו לכבוד, לאהבה ולהכרת הגדלות שלו. אני רוצה עכשיו רק דבר אחד, להחזיק בגדלות הבורא כדי להשפיע לו נחת רוח. יש לי עכשיו פחד חדש, שאני לא ארד מהיחס הזה, שבאותה הצורה שהיה לי פחד מסיבה חיצונה, יש לי עכשיו פחד לא לעזוב את היחס שלי, למעלה מהדעת, כלפי הבורא.

12.5.2018

 

להרים את הבורא בעינינו עד למצב שאין לו גבול

אנחנו מבקשים שיהיה לנו חיסרון של אדם, להידמות לבורא, להכיר אותו, להכיר בו, להגיע להעריך אותו, להרים אותו בעינינו, לדרגת הגדלות שלו, שלא נמדדת לפי הרצון לקבל שלנו, אלא נמדדת לפי כמה שאנחנו מסוגלים להרים את הבורא בעינינו. התפילה שלנו צריכה להיות לא כדי לקבל מהבורא, אלא כדי להעריך ולהגדיל אותו, עד למצב שאין לו גבול. מי שמשתוקק לזה נקרא "אדם". והאנשים שרוצים להגיע לדרגת האדם מציבים תנאי לבורא, לפיו הם לא עובדים כדי לקבל מילוי, אלא רק להכיר בו בכל עוצמתו האפשרית. ולכן הם מציבים תנאי, שהם לא עובדים עם הכוחות שלהם כדי לקבל, אלא כדי להשוות דרגה עם הבורא, כלומר להעלות אותו בעיניהם. זהו כל הרצון, החיסרון והמאמץ שלהם. כי ברגע שהם מתחילים לעסוק בכלים דקבלה שלהם, הם מיד מוחקים את הבורא מעיניהם כטוב ומיטיב. כי אם צריכים לבקש עוד משהו מטוב ומיטיב, אז איזה טוב ומיטיב הוא? לכן כל העבודה שלהם מתחילה מהצמצום. העבודה מעל הצמצום היא רק לעשות נחת רוח לבורא, כפי שהיא נקראת בעיני הנבראים, כלומר להגדיל את הכוח העליון בעיניהם.

8.1.2017

 

להדביק את עצמי בבורא

מתי אנחנו יכולים להרגיש חיסרון אמיתי? כתוב שאיפה שמחשבות האדם שם הוא נמצא, לכן אנחנו צריכים להתחיל לבדוק "איפה אני נמצא?", אני משתדל לצמצם את עצמי, להדביק את עצמי בבורא. לצמצם, הכוונה היא לצמצם את הרצון שלי, להדביק את עצמי כנקודה בבורא, ואז להתחיל להרגיש את המצבים שעוברים עליי. בכל מצב ומצב שעובר עליי אני מדביק את עצמי בחזרה לבורא, וכך אני מתחיל לבנות את הפרצוף הרוחני שלי.

7.3.2018

 

השטח הרוחני

מתוך נקודת הצמצום שעשיתי, אפילו שאני לא יודע בדיוק איך לעשות ועדיין לא נמצא ברוחניות, אבל אני מנסה. אני מתחיל לאתר הפרעות שהבורא שולח, בכל מיני כיוונים שמטרידים אותי, מפחידים אותי, מבלבלים אותי במוח ובלב, ואני בכל פעם מחזיר את עצמי לנקודת הדבקות. לא צריכים יותר. כך נבנה השטח הרוחני שלי. אם על כל ההפרעות אני מבטל את עצמי, ובחזרה דבוק בבורא, אז אותה הפרעה במוח ובלב, כבר נכנסת לקדושה, תיקנתי אותה. ולכן אני תמיד נמצא בחיסרון אמיתי ובתפילה אמיתית.

7.3.2018

 

לפני התפילה לסדר את הגדלות

כדי לפנות לבורא אתה צריך קודם כל להרגיש שהוא גדול ושאתה תלוי בו. אתה מוסר לו את החיים והוא מתקן אותם. כלומר תפילה זה לא סתם להעלות שאלה או בקשה. קודם כל אנחנו צריכים לעבוד על גדלות הבורא. לפני התפילה עלינו לסדר את הגדלות שלו, אחרת עם מה אתה פונה, למי אתה פונה, מה יש לך שם? בנוסף, לפני התפילה אתה צריך לדעת מה אתה הולך לתקן. יש לך באמת מה לתקן או שסתם בא לך לפנות אליו? חייב להיות חיסרון גדול.

4.10.2017

 

חושב עליו בכל מצב

בפשטות, גדלות ה' זה שבכל מצב שיבוא אליי, אני קודם כל חושב עליו. זה נקרא "גדלות ה'. מה שלא יהיה, צרות, בעיות והפרעות למיניהן שיבואו אליי, אני קודם כל חושב עליו. אפילו לא על הדביקות שלי בו, אלא עליו, שאני בזה עושה לו נחת רוח.

7.3.2018

 

שרוממות ה' תהיה יותר מדעת

לדרוש, שרוממות ה' תהיה יותר מדעת. ועד כמה שאתה תדרוש ותבקש את זה, רק את זה, רק את גדלות הבורא, בהתאם זה ייתן לך את המאור המחזיר למוטב. הוא מעלה אותך לדרגת האמונה, שבה אתה מוכן להיות למעלה מדעתך, לפעול למעלה מכל הצרות והבעיות למיניהן. אז במידה שאתה עומד בכוח האמונה, אז בכוח האמונה הזה אתה זוכה לגילוי הבורא.

27.5.2018

 

להתעלות לדרגת הבינה

גדלות הבורא זה העיקר, ועכשיו אנחנו רק רואים איך שזה מתממש. כשאני מקבל רע, אני מתעלה למעלה ממנו, מדרגת המלכות לדרגת הבינה. הרע נשאר כמו שהוא, ואני מזדהה עם ההרגשה הטובה, מפני שאני לא נכלל עם מה שאני מקבל, אלא נכלל עם מי ששולח לי. לכן אני נמצא בהרגשה טובה, בהרגשת הבינה ולא בהרגשת המלכות. אנחנו צריכים כל הזמן להחזיק ב"אין עוד מלבדו", ב"טוב ומיטיב". להחזיק ברע שהוא שולח לא לי, אלא לרצון לקבל המקולקל שלי, דווקא כדי לעזור לי להתעלות לדרגת הבינה, לדרגת ההשפעה, שבה אני גם ארגיש טוב וגם אקבל כלים חדשים. ארגיש ואהיה ברמת הבורא.

18.5.2018

 

להתחיל מהודיה

להתחיל דרך התפילה, דרך הקבוצה, ואיך שהוא מסדר אותה. מי שלא יכול לסדר שבחו של אדונו, על זה נאמר שאין לזה פתרון, כי כמה שתתפלל, הבורא לא שומע. יכול להיות שאנחנו עושים את הכול נכון, אבל אנחנו שוכחים שאנחנו צריכים להתחיל מההודיה כלפיו.

עם מי אנחנו בעצם מתעסקים שאנחנו צריכים להודות לו? אם אני נמצא בבעיה איפשהו במשטרה, בממשלה, או אצל המנהל שלי, אני רוצה לתת לו שוחד. אבל למה אנחנו בכלל צריכים את ההודיה לבורא? למה צריך את זה? הבורא אומר זאת בצורה מאוד פשוטה, אגואיסטית כזאת, גאוותנית, "אם אתה נכנס אליי, אז קודם כל תחשוב איך אתה מעלה אותי".

15.9.2017

 

ביאור התפילה

תחילה צריכה להיות הודיה, "ברוך ה'". אתה מברך אותו שהוא כן מסוגל, שבסוף, שאתה בטוח שאתה מבקש, אתה תקבל. אבל באמצע חייבת להיות כמות גדולה מאוד של בקשות. בקשות וטענות למיניהן, לא חשוב מה. בסך הכול מה אנחנו רוצים בקבוצה, מה חסר? אתם יחד מבררים מה חסר לכם כדי להידמות לבורא. אפילו שאתם לא יודעים בדיוק כיצד, לא חשוב, אבל אתם מנסים. הבורא לא שומע מה שאתה רוצה, הוא שומע את החיסרון, והוא כבר יודע מה אתה צריך. אפילו אם אין לנו קשר עם הבורא, הוא מצפה לבקשות שלנו. אנחנו בסך הכול נמצאים בעבודת ה', הוא צריך לעבוד. תן לו עבודה, בשבילו זה תענוג. אתה נותן לו תענוג רק בתנאי שאתה פותח מקום ואומר "צריך אני".

9.8.2018

 

האם הוא מתמלא מזה שאנחנו מבקשים?

רק לבקש. כך חז"ל אומרים. כי בזה שאנחנו מעלים את הבקשה שלנו, אנחנו מעלים אותו כשולט, כמנהל, כבורא, כטוב ומיטיב וכולי. לכן אין לנו יותר מה לעשות חוץ מלבקש.

18.5.2018

 

הפער בין הרצוי למצוי זה המ"ן

אני מדמיין שהבורא שורה בינינו וקושר בינינו, ואנחנו כולנו נמצאים בהסכמה עימו, בשליטה שלו, אנחנו מסכימים בצורה הדדית שהוא מתלבש באיברים שלנו. האיברים שלנו זה הרצונות שלנו, הרגשות המשותפות שלנו, והוא מתלבש בהם ופועל לפי מה שאנחנו מאפשרים לו לפעול, רוצים שיפעל. זה המצב שאנחנו בודקים, האם יש לנו מצב כזה או לא. האם אנחנו מחוברים בינינו, האם הבורא יכול למלא את האוויר בינינו, את המרחק בינינו בנוכחות שלו,כלומר מחוברים בקשר שאנחנו כאחד? ואם לא אז איך אנחנו מתארים שצריך להיות מצב כזה? את הפער בין שני המצבים האלו אנחנו מעלים כתפילה. עד כמה שאנחנו משתוקקים למצב שאנחנו כולנו נמצאים בכוח הבורא, בתכונת הבורא, כלומר בחיבור, באהבה.

18.5.2018

 

תפילה היא תיקון החיבור בינינו

העבודה שלנו היא לא בתוך הלב הפרטי שלנו, אלא ביחס ללב של החבר, של הזולת. תפילה היא תיקון החיבור שבינינו. כיוון שדווקא בחיבור הנכון בינינו, כשאנחנו מחברים את הדמויות של הבורא בתוך כל אחד מאיתנו, על אף ולמרות הדמויות של האדם שבתוכנו, הדמויות של האדם מתאחדות בקו שמאל, והדמויות של הבורא מתאחדות בקו הימין שלנו, הקו האלטרואיסטי, דמויות אלטרואיסטיות.

ואז אנחנו מקבלים את האפשרות להשתלבות מושלמת של הקו האמצעי, וכל זה מעל הטבע שלנו. כאשר באמת אפשר להצליב בין דמותו של החבר ודמותו של הבורא. כשאתה כבר ממש צמוד למה שמסבירה לנו חכמת הקבלה, כשהאדם נמצא אל מול הבורא ואין שום דבר מלבדו, ובכלל יש לך עסק רק איתו למרות כל אותם מיליוני אנשים שאתה אולי נפגש איתם. כל אלו רק הבעות חיצוניות להשפעות כאלו או אחרות של הבורא כלפייך.

24.3.2017

 

לעולם יסדר אדם שבחו של אדונו, ואח"כ יתפלל תפילתו. מי שליבו טרוד ורוצה להתפלל תפילתו, או שהוא בצרה, ואינו יכול לסדר שבחו של אדונו, מה הוא?

אע"פ שאינו יכול לכוון את הלב והרצון, למה יגרע סדר שבחו של ריבונו? אלא יסדר שבחו של ריבונו, אע"פ שאינו יכול לכוון, ואח"כ יתפלל תפילתו.

(זוהר לעם, פרשת ויחי)

 

הכול מצטבר ומגיע לבורא

כל החסרונות שנעלה, כל החיפושים, הכול מגיע לבורא, ואצלו זה מצטייר, מצטבר ומגיע חשבון מסוים. הוא כל הזמן מתוך החשבון הזה שמשתנה כל פעם, משפיע עלינו מאחורי הקלעים ומייצב אותנו, ושולח לנו בצורה ישירה כל מיני שינויים. כשנתחיל לעסוק בזה ולראות שאנחנו נמצאים ממש באותה המערכת, שאין חוץ ממנה שום דבר, שכל העולם כזה, כך תהיה לנו עבודה יחד עם הבורא.

18.5.2018

 

נזקק לבורא

הלב מבין. הוא מרגיש שבתוך הדעת הוא נמצא בדעה מסוימת, ויחד עם זה הוא יודע ואפילו מרגיש עוד מדרגה. למעלה מהדעת הוא צריך להיות בדעה אחרת, יותר עליונה, זו כבר תפילה. יש תמיד ניגוד בין דרגה לדרגה. הדרגות מנוגדות, הפוכות. הבורא רוצה שאתה תזדקק לו, שתתחבר אליו, שתהיה תלוי בו, קרוב אליו, עד שתהיה דבוק בו. עד שתבין שאתה לא יכול לעשות בלעדיו תנועה כלשהי, לא במחשבה ולא ברצון, לא פיסית, אלא ממש פנימית. איך אנחנו מגלים את הבורא בתוכנו כשורה בכל המחשבות והרצונות שלנו? כדי לכוון אותך לחיפוש הזה, הוא נותן לך בעיות פנימיות כאלה, שאתה לא יודע להסתדר איתן, ולכן אתה זקוק לו. אתה פונה, אתה בוכה, אתה צועק, אתה מבקש. אתה מוכן מאין ברירה, וכך אתה מגלה.

14.3.2018

 

מתייחסים זה לזה מתוך הכוח שהבורא ממלא אתכם

אם אתם עובדים כך שכביכול מרגישים שהבורא נמצא בכם וממלא אתכם, ואתם כך מתייחסים זה אל זה מתוך כוח הבורא שממלא אתכם, העבודה הזאת כבר נותנת לכם את הרגשת השלמות, הרגשה שיש לכם כלפי מי לעבוד, ממי לבקש ולמה לקוות.

18.5.2018

 

בבקשה להזדהות עם מחשבת הבריאה

הבחירה שלנו בכל מצב ומצב צריכה להביא אותנו לבקשה. אנחנו מזהים שאתה, אין עוד מלבדך, עשית את זה ותעשה את זה. רק באמצע צריכה להיות ההשתתפות שלנו בבקשה כלפיך, בבקשה ממך שתבצע את פעולת התיקון. לכן מה שפועל עלינו זה בסך הכול מחשבת הבריאה, ואנחנו צריכים להגיב עליה רק בבקשה להזדהות עימה. שהיא לא תעצור באמצע בכך שמגלה לנו רק את החלק הרע כדי לעורר אותנו, אלא אנחנו מגיבים נכון על הרע ומבקשים שהיא תמשיך ותסיים את פעולתה. מבקשים שמחשבת הבריאה תיקח אותנו מעכשיו עד הסוף, ונראה שלא הבורא סובל בתוך הסבל שלנו, אלא שהוא נהנה בתוך התענוג שלנו, וזה גמר התיקון.

8.6.2017

 

רוצה שהבורא יישרה בכלי

זו לא מטרת הבריאה שאני אחשוב על כולם, זה רק האמצעי. כשאני מסדר את הכלי נכון, שיהיה בהתחברות הדדית נכונה, זהו רק תיקון הכלים. אני רוצה שהבורא יישרה בו בתוך הכלי הזה, ושהכלי והאור שממלא אותו יהיו שווים לפי התכונות והעוצמה שלהם, אז זה נקרא גמר התיקון. שהכלי והאור יתאחדו יחד ממש בצורה שלמה. את זה אני מבקש. כמה שאני יכול לתאר את המצב הזה, אני רוצה להיות בזה. ואז אין אני, ואין חברים, ואין בורא אם אפשר להגיד כך, ובכלל הכלי והעולם הכול כאחד.

25.9.2017

איך מארגנים את המ"ן

ע"י התעוררות התחתונים, שרוצים להתקרב לה' ולזכות לדביקות ה', אז הם מבקשים עזרה מה', כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו",אם האדם בא לטהר, עוזרים אותו עם נשמה קדושה, ומטהרים אותו, ומקדשים אותו, ונקרא קדוש.

הרי אנו רואים, שהאדם, בזמן שרוצה לשפר מעשיו, הוא גורם זווג למעלה, שע"י זה נמשך שפע למטה. וזה נקרא העלאת מ"ן. דהיינו, שגורמים חיסרון למעלה.

(כתבי רב"ש א', מאמר "חשיבותה של תפילת רבים")

 

משנים את תכנית הבריאה

אם האדם מכין את עצמו, מעורר את המנגנון הכללי הנקרא "בורא", ומוסיף התעוררות מעצמו הנקראת "מ"ן" למערכת העליונה, אז אלה שרוצים לעלות לדרגת אדם משנים כך את תכנית הבריאה, את תכלית הבריאה, וגורמים נחת רוח לבורא במידה שיכולים לעורר אותו לעבוד איתנו. לכן כל העבודה שלנו, כל התוספת שאנחנו יכולים לגרום בבריאה, נקראת "מ"ן".

13.1.2017

 

נקלט במערכת עליונה

העלאת מ"ן היא שאני מעלה את איכות החיסרון שלי, שיהיה יותר רוחני, יותר בעל מנת להשפיע, יותר ויותר כדי להתחבר. עד לדרגה שבה שהאדם כבר נכנס למעלה מהמחסום לפחות, לשטח של הבורא, נקלט במערכת העליונה ועושה בה שינוי. אז מהמערכת העליונה אני ארגיש כאן שינוי. כך זה נעשה. לכן זה נקרא "תעשה רצונך כרצונו". כך זה עובד, זה נקרא "העלאת מ"ן".

15.12.2018

 

אוכלי המן

"לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן". למי שמסוגל לאכול את המן. מה זה מן? עשב. למרות שאין בו דבר, אתה מוכן כל הזמן להיות שמח מכך שאתה מעלה חיסרון, מזה אתה חי, שזה מה שממלא אותך, את הנשמה שלך. אם אני מתפלל לבורא, יותר מזה אני לא רוצה. לא רוצה לקבל תשובה, כלום. כי הוא נהנה מכך שאני שואל, שאני פונה, שאני מבקש. ככל שאני יותר מבקש, הוא נהנה. אני מוכן כל הזמן לבקש, כל הזמן לבכות, ואז לאלו נותנים את התורה.

22.10.2018

 

הפנייה בלבד היא כבר מילוי

אם זו תפילה נכונה, אתה לא זקוק לתשובה. מ"ן ומ"ד זה נושא שדורש הבהרה. אם הבורא נתן לי אפשרות לשאול ולפנות אליו, ואני שוב ושוב בדקתי בכמה שיכולתי, וגם בזמן התפילה כל הזמן בודק את עצמי איך אני פונה אליו, זה דווקא ממלא אותי. הפנייה בלבד היא כבר מילוי. מדובר על אלה שיכולים להתמלא מכך, שיש להם קשר עם הא-לוהות. אני פונה לנצחי, לשלם, לגדול. אם אני פונה ויש לי אפשרות לפנות, אני לא זקוק יותר לכלום.

אתה צריך לנסות ללכת אפילו במקצת אחרי החיסרון שאתה מעלה. זה חיסרון עבור כולם. אתה רוצה לגלות אותו בכולם. אתה רוצה לעשות זאת כדי לגרום לו נחת רוח. בזה אתה כבר עושה לו נחת רוח. מה יש לך עוד לעשות? זה נקרא מ"ד, שקבלת תשובה.

23.11.2018

 

מגלים חיסרון להשפעתו, זה מה שממלא אותנו

חיסרון משותף למטרה משותפת, צריך להיות אחד לכולם. החיסרון המשותף מכולם נקרא "מ"ן". אנחנו מבינים שחוץ מזה אין לנו כלום, ואנחנו בהעלאת מ"ן, בהצגת החיסרון שלנו למטרת הבריאה ולהתקדמות לקראתה, מציגים את זה לפני הבורא, זה מה שממלא אותנו. אנחנו לא צריכים לקבל בחזרה שום דבר. אם אנחנו נותנים חיסרון לבורא, הוא שמח מזה שיש לו אפשרות להשפיע, אז אנחנו לא צריכים שום דבר בחזרה. אנחנו לא מצפים לקבל ממנו מ"ד, תיקונים, דברים למיניהם שצריכים לבוא, כמו בירור, תיקון ומילוי הכלים. זה כבר לא תלוי בנו, אלא כבר תלוי בו. העיקר עבורנו, שאנחנו גורמים לו נחת רוח בזה שאנחנו מעלים את המ"ן הנכון. לכן כתוב שכל אותו הדור, דור המדבר, היה אוכל המן. המזון שלהם היה בכך שיכלו להעלות חיסרון לבורא וליהנות מכך שיש להם באמת חיסרון לבורא, כי בזה הם ממלאים אותו. אם רצונו להשפיע ואתה נותן לו, מגלה חיסרון להשפעתו, בזה אתה ממלא אותו.

6.1.2017

 

רק אם יש מ"ן מלמטה, אז יש צורה יפה מלמעלה

הבורא לא משפיע בצורה טובה, האור העליון תמיד פועל על הכלי כדי לחייב אותו. אין השפעות יפות וטובות מלמעלה, אם הן לא באות בהקדם תפילה, העלאת מ"ן מלמטה. רק אם יש מ"ן מלמטה, אז יש מ"ד, צורה יפה מלמעלה. אחרת האורות שבאים מלמעלה, לא מתלבשים בחסדים, ולכן אנחנו קוראים להם "דינים". ולכן, חברים שיכולים ורוצים לעזור זה לזה, שכבר מסוגלים לכך, זה דבר גדול מאוד, שמסוגלים להפוך את השפעת האור הנוקשה, לאור רך, יפה, טוב, מלובש בחסדים.

1.6.2017

 

העבודה שלנו היא לבקש

אין לנו בעיה לאתר את היחס שלנו לבורא אם אנחנו מסדרים זאת עם החברים יחד בעשירייה. הבקשה חייבת להגיע בצורה חלקה לאוזן של הבורא ולהגיע בחזרה אלינו כמילוי, כתיקון, ככל מה שצריך. אבל מתחילים מכך שאנחנו מבינים שהעבודה שלנו היא לבקש. ולכן כתוב שהכול מושג בתפילה. לפי חכמת הקבלה תפילה זו העלאת מ"ן, שהוא הקשר בינינו, בין מלכות לבורא, לבינה. לכן זה נקרא מ"ן, מי נוקבין, מים זה בינה ונוקבא זה מלכות. התפילה מקשרת את הבקשה ואת החיסרון בדרגה שלנו מאיתנו לבורא. מ"ד, זה בחזרה, באותה הדרך שבנינו, אם בנינו נכון מלמטה למעלה, בדיוק יורד אלינו שפע שמתקן וממלא אותנו.

6.5.2018

 

מתפללים עבור החיבור

מתפללים עבור החיבור. רק זה החיסרון שיכול להתקבל בעליון, בפרצוף יותר עליון. כי אם אנחנו מחוברים, במידת החיבור אנחנו כבר נמצאים בעליון, באח"פ דעליון. אם אנחנו מעוררים חיסרון להיות מחוברים עוד יותר, כדי לתת לבורא להתגלות בעוצמה ובצורה גדולה יותר, אז העליון שומע, מרגיש זאת ומתחיל לעבוד על זה. רק את החיסרון הזה הוא מבין. את כל היתר הוא לא מקבל בחשבון.

9.11.2017

 

זוכים לבצע מ"ן

אין מדובר על ג' ימים שבהם צריכים לצום ולצעוק, אלא להתפלל אנחנו צריכים. להתפלל נקרא לדון את עצמו. שם הפועל הזה בעצמו, "להתפלל", משמעותו שאדם דן את עצמו עד כמה שהוא מחובר או לא מחובר כלפי אחרים, עד כמה שהוא מממש את תכנית הבריאה. את התוצאה מבירור כזה הוא צריך להעלות, דרך מרכז הקבוצה, למדרגה יותר עליונה, לאח"פ דעליון, ואז אנחנו זוכים לבצע מ"ן, לא המן מה שיש לנו, "המן הרשע", אלא להעלות מ"ן, "מי נוקבין" מהמדרגה שלנו למדרגה יותר עליונה, לאח"פ דעליון. אח"פ דעליון זו המדרגה הרוחנית הבאה שלנו שנמצאת מעלינו, ואנחנו צריכים לקבל ממנה את הכוחות האלו כדי לעלות לדרגתה.זו כל העבודה שלנו. מה בסך הכול מרדכי אומר ליהודים, "תתחילו לצום", כלומר להתפטר מהרע שלכם, מהאגו שלכם. ג' ימים, הם ג' ימי הגבלה. תתחילו להתפלל, לבקש כוח עליון, כוח השפעה, כוח האהבה, חיבור ביניכם. כשתעשו את זה, תקבלו העלאה בדרגה, כלומר תתחילו בעקבותיה לשלוט על המ"ן שלכם.

23.10.2016

 

חיבור והתנגדות לחיבור מייצב בנו מ"ן

כשאני ואתה משתוקקים לחיבור, לפי מידת ההשתוקקות, ככל שאנחנו מתקרבים לחיבור, אנחנו מגלים עד כמה יש כנגד זה כוח שמתנגד לחיבור. המאמץ להתחבר, והרגשת התגובה השלילית לחיבור, שניהם מייצבים בנו מ"ן.

22.7.2018

 

כל מצב שבא תלוי במ"ן העכשווי שלנו

לבורא יש דרכים רבות לענות על הבקשות שלנו, בקשות אישיות, בקשות קבוצתיות. זה עניין "תפילת יחיד" ו"תפילה בציבור". זה לא כמו שכתוב שתפילת היחיד אינה מגיעה לבורא. כאן אנחנו מדברים על תפילת יחיד כשאדם מגלה, מברר את המצב בקשר בקבוצה ורוצה שהקשר יהיה טוב יותר וחזק, ואז הוא מעלה מ"ן. המ"ן הזה מתקבל, כי הוא מתפלל עבור האחרים, הוא שליח ציבור. אבל באיזו צורה הבורא יגיב? אין לנו שום מושג. יש לו דרכים לעשות זאת מאחורי הקלעים, יש לו דרכים לעשות את זה כך שאנחנו אפילו לא נדע אם הוא פועל או לא, איך ולמה. אלא אנחנו צריכים להבין שכל מצב שבא תלוי במ"ן העכשווי שלנו. השאלה היא האם אנחנו מזהים כל מצב כשהוא מגיע.

18.5.2018

 

מרכז העשירייה הצורה הנכונה להתקשרות עם העליון

מ"ן זה לא סכום הבקשות של כל החברים. ישנו מנגנון במרכז העשירייה שנקרא "הקו האמצעי", "דת"י", "דעת, תפארת, יסוד", והוא שמחבר את כל התכונות שלנו, הבקשות שלנו, הנטיות שלנו יחד. את אלו שאנחנו מבינים ולא מבינים, אלו שאנחנו מעלים אותן למעלה ולא מעלים. יש בזה פרטים רבים מאוד שבינתיים אינם ענייננו. מרכז העשירייה זה מנגנון מיוחד מאוד, שפועל ואוסף את החסרונות שלנו, הבקשות, העבודות, הנטיות שלנו, ומעבד אותן לצורה הנכונה להתקשרות עם העליון. אין זה ענייננו לדעת את הפעולות האלה בינתיים, מה שקורה במרכז העשירייה, זה מנגנון סודי, נסתר מאיתנו. כמו שמנגנון נסתר מתינוק, שלא יודע, הוא צועק וזהו. מאיפה הוא יודע איך זה עובד, איך הצעקה שלו נכללת באימא, איפה מתקשרים הרצונות שלו והרצונות של אימא, שהוא משפיע עליה והיא מתחילה להגיב. במרכז העשירייה שלנו נמצא כבר העליון, זה נקרא "אח"פ דעליון מונחים בגלגלתא עיניים דתחתון", והוא כולו פועל שם, הוא בעל הבית, לא אנחנו. כי מרכז העשירייה שייך כבר לג"ר, למצב שאינו ברשותנו. כשאנחנו נגיע לעליון, ונהיה בדרגת העליון, אז נכיר את מרכז העשירייה של המדרגה התחתונה, וגם בזה יהיו הגבלות.

1.1.2017

 

בהעלאת מ"ן אנחנו עושים לו נחת רוח

העבודה האמיתית היא שאני כל הזמן פונה לבורא, ודווקא בהעלאת מ"ן אנחנו עושים לו נחת רוח. כמו תינוק, כמו ילד קטן שמבקש כל הזמן מההורים, מעמיד את עצמו בצורה כזאת שהוא תלוי בהם ודורש מהם יחס, ובזה יש חן. ודאי שהוא דורש משהו. אנחנו, בעבודה הרוחנית שלנו, באמונה למעלה מהדעת, דורשים רק דבר אחד, שיהיה לנו מקום לתפילה, לפנייה לבורא, כי בזה אנחנו עושים לו נחת רוח.

18.5.2018

 

הנה ידוע, בכדי להמשיך שפע מלמעלה, צריכים להקדים אתערותא דלתתא (התעוררות מלמטה). יש לשאול: בשביל מה צריכים אתערותא דלתתא? ומשום זה אנו מתפללים "יהי רצון למעלה", זאת אומרת, שאנחנו צריכים לעורר, שיהיה רצון למעלה, בכדי להשפיע למטה. שעוד לא מספיק בזה, שיש לנו רצון, אלא שצריך להיות רצון טוב גם מצד המשפיע.

ואף על גב שיש למעלה רצון כללי להטיב לנבראיו, מכל מקום הוא מחכה לרצון שלנו, שיעורר את הרצון שלו. היינו, שאם אין ביכולתנו לעורר את הרצון שלו, זהו סימן, שהרצון מצד המקבל אינו עדיין בשלימות. לכן, דוקא על ידי זה שאנו מתפללים "יהי רצון למעלה", מתרקם הרצון שלנו, שיהיה רצון אמיתי, שיהיה כלי ראוי ומוכשר לקבלת השפע.

(בעל הסולם, שמעתי, מאמר "יקריב אותו לרצונו")

 

מבקשים מתוך חוסר אונים

אנחנו צריכים לבקש כוחות ממנו על כל פעולת התיקון, לבקש הכוונה, לבקש עזרה, הדרכה. ואז, רק אז אנחנו נזכה לקבל את כל הבקשות האלה. כי אין בנו מעשיםואנחנו ריקים ולא מבינים ואפילו הפוכים, ואפילו לא יודעים בכמה אנחנו הפוכים מהפעולה הנכונה. אנחנו צריכים לקבל את הכול מהבורא. לקבל את כוח התיקון אנחנו יכולים רק בתנאי שאנחנו משתדלים להגיע אליו, שאנחנו עושים את כל המאמצים ומתוך המאמצים אנחנו מרגישים עד כמה שאנחנו לא מסוגלים. המאמצים האלה וההרגשה שלא מסוגלים, מביאים לנו חיסרון, או מ"ן. עם החיסרון הזה אנחנו כבר פונים לבורא. כדי לגלות אותו, בשבילו אנחנו עושים כל הפעולות הללו ואז מקבלים עזרה.

חייבים לעשות מאמצים גדולים, מדויקים כמה שאפשר, כדי לאתר שאנחנו בחוסר. מה בדיוק חסר לנו, למי לפנות, מה פחות או יותר הבורא צריך לתת לנו? כל אלה נקראים מ"ן, מי נוקבין, שנוקבא מבקשת. אני בחוסר אונים נקרא "נוקבא". מה נבקש, איזה כוחות, איזה הכוונות, איזה הבנות, בשביל מה אני צריך את זה? צריכה להיות צורה שלמה של העתיד, חיסרון לתמונה העתידה שאני כבר מתאר אותה פחות או יותר נכון. ואז אני מבקש עליה, שהיא תתממש בי.

7.11.2018

 

מתפלל על זה שאני נכלל מהחברים

מי מתפלל? אני. מאיפה אני מתפלל? מתוך הלב שלי, מתוך הרצון שלי. על מה אני מתפלל? על זה שאני נכלל מהחברים ומרגיש, מתאר לעצמי עד כמה שהם רוצים להגיע לדביקות בבורא, להשפעה, אבל הם תלויים בי, בבקשה שלי. לכן אני מבקש מהבורא שיעזור להם להגיע לזה. הרצון שלי לעזור להם, נכלל מהחיסרון שלהם להגיע להשפעה וכך אני מתפלל. כשאני מתפלל לבורא אני לוקח את החסרונות שלהם להשפעה, מכפיל ברצון שלי להשפעה, כי אני מבין שהם נמצאים בחיסרון, ואת כל זה אני מעלה לבורא.

החיסרון שלי נעשה כלי קיבול לחסרונות שלהם, ואת זה אני מעלה, זה נקרא "כלי מעלה מ"ן", ובצורה כזאת אני מעלה את החסרונות שלהם לבורא. מפני שיש לי את הכלי הזה ואני מעלה מ"ן לבורא, אז בתוך אותו הכלי אני מקבל גם תגובה כלפיהם.

20.10.2017

 

פועליםבכלי שלם שהבורא נמצא בתוכו

כל דבר שאנחנו מעלים, אנחנו פועלים בעצם בתוך כלי שלם ששבור והבורא נמצא בתוכו, למרות שהוא נסתר. ואנחנו פועלים זה על זה, ועל הבורא, על אור הפנימי שנמצא בתוך הכלי, אמנם שהוא מאיר לנו מבחינת המקיף. אנחנו לא מבינים, לא מרגישים בצורה ישירה את השפעתו, אלא רק את התוצאות ממנו. אם אנחנו בכלל מגיבים ומגלים את זה, זה תלוי במידת התקדמות הנברא לבורא.

15.7.2018

 

קונה חסרונות זרים כדי להשפיע לבורא

מי שמתפלל, דווקא הוא נעשה הצינור, "השביל" עבור כל מי שהוא מתפלל, ולכן זוכה תחילה. כך קורה דווקא בגלל שהוא מעמיד את התפילה הנכונה, נפטר מהאגו שלו, קונה מ"ן, חסרונות זרים כדי להשפיע לבורא, והוא באמצע רק כמקשר ומסדר את הדברים, זו כל עבודת ה' שלו. זה נקרא שעושה פעולה בעל מנת להשפיע ללא נגיעה עצמית.

17.5.2017

 

הקשר בין התחתון לאח"פ דעליון

תפילה נקראת שיש לי קשר עם העליון. איזה קשר יכול להיות? את זה אנחנו לומדים ממבנה הכלים, הפרצופים, שיש לי קשר עם אח"פ דעליון. על ידי צמצום ב', אח"פ דעליון יכול להיות מונח בתוך גלגלתא עיניים דתחתון ויכול להתקיים קשר ביניהם. גלגלתא עיניים דתחתון נתפסים באח"פ דעליון, ואז מצד אחד אח"פ דעליון נמצא בתחתון, ומצד שני התחתון בכך שהוא נתפס באח"פ דעליון ומעלה חסרונות נכונים, על ידי זה העליון מתחיל להעלות אותו.

כדאי לקרוא בהקשר הזה את מאמר עליית התפילה ועניית התפילה בספר זוהר. כך עולים. הקשר בין תחתון לעליון הוא דרך האח"פ. אנחנו צריכים להאמין שאח"פ דעליון תמיד מוכן, כי יותר מהעגל הרוצה לינוק הפרה רוצה להניק, והוא תמיד מוכן, סובל ורוצה לתת לנו כל טוב, כלומר מה שלטובתנו, ואנחנו צריכים רק להיות מסוגלים להידבק אליו באותן ההבחנות שהוא רוצה לתת לנו. אחרת לא יתקבל, כי כל היתר זה לרעתנו.

25.8.2018

 

גלגלתא עיניים דתחתון מעבירים לעליון חיסרון

בזמן שהעליון מעלה את האח"פ שלו לדרגתו, גם גלגלתא עיניים דתחתון עולים יחד עימו, ואז הם נקראים מ"ן. כי גלגלתא עיניים דתחתון מעבירים לעליון חיסרון, והחיסרון הזה לא נחשב של העליון אלא של התחתון, זה כלים דתחתון. אז העליון מתפעל מהם מפני שהוא רוצה להשפיע. לכן הוא מקבל את הכלים האלה ומטפל בהם, אבל בעצם החיסרון עצמו שייך לדרגה התחתונה.

2.2.2018

 

התפילה קיימת לפני ההתקשרות בין הפרצופים

התפילה קיימת לפני ההתקשרות בין הפרצופים, מהתחתון לעליון או מהחיצון לפנימי. התחתון מבקש מהעליון, כוחות, הכרה, כל מה שהוא צריך. אבל אחרי שהוא קיבל, אז הוא מבצע. כדאי להבדיל בינתיים בין הפעולות האלה.

6.1.2017

 

הזמן שצריכים לעלותממטה למעלה

דורמיטא זו החשכה, וזה העלאת מ"ן, חיסרון שהיה מתחיל להתגלות, כמו צרה גדולה מצד אחד, ומצד שני כמו שאנחנו מבינים שכל מדרגה חדשה מתחילה מגילוי החיסרון.זה הזמן של העלאת מ"ן, והזמן שההשגחה היא כאילו לא ישרה וחזקה מלמעלה למטה, אלא דווקא זמן שצריכים לעלות ממטה למעלה. לכן כאן אפשר למשוך האורות בכלים ללא לבוש החסדים.

2.3.2018

 

זמן שינה

דווקא מזמן השינה זו"ן מעלים מ"ן. זמן שינה, זמן דורמיטא, זה זמן העלאת מ"ן. זעיר אנפין ישן, נוקבא לא.

2.3.2018

 

כל חידוש בא מהאין סוף

מ"ן זו הבקשה הנכונה מהתחתון כלפי העליון. אם התחתון יכול כך לבקש מהעליון, לעליון אין את מה שהוא צריך לתת לתחתון והוא מעלה את זה לעלי עליון, ומשם לעלי הבא ולעוד עלי, וכך זה עולה עד האור המופשט שנקרא "אין סוף". כי בכל מדרגה עד האין סוף יש אור לפי המבנה של המדרגה, נרנח"י משלה. ואם התחתון מבקש משהו, אין בנרנח"י של העליון מענה. מכאן הכלל, שכל חידוש מגיע מהאין סוף.

1.1.2017

 

מ"ןמורכבים מרגש

מי נוקבין מורכבים מרגש, ואחר כך כשנתחיל יותר ויותר להרגיש אותם, אז נתחיל גם את הרגשות האלה לחבר על ידי השכל. תחילה צריכים רגשות שאחר כך אפשר לעבוד איתם, כי השכל קושר את הרגשות. הוא נותן לנו נוסחאות באיזו צורה הרגשות האלה קשורים זה לזה, במה הם יכולים להפעיל את העליון, להתפעל ממנו.

1.1.2017

 

התנועה הרוחנית על ידי העלאת מ"ן

הכול תלוי במ"ן. אין תנועה רוחנית אלא אם כן על ידי מ"ן, היינו על ידי חיסרון של התחתון, שהוא החיסרון הנכון כדי שהעליון יענה לו, ייתן לו כוחות, יקדם אותו. מבצעים את התנועה הרוחנית על יד מ"ן, "מי נוקבין", דרישה של התחתון. כי התחתון כלפי העליון נקרא כנקבה כלפי זכר, כי הוא נמצא בחיסרון, ומ"ן זה העלאת החיסרון. בכלל, כל תנועה רוחנית היא רק על ידי העלאת מ"ן.

1.1.2017

 

מה הם מ"ן? שבהשתוקקות שלמטה, עולים מים תחתונים, מ"ן, לקבל מים עליונים, מ"ד,מהמדרגה שעליהם. כי מים תחתונים, מ"ן, אינם נובעים, זולת ע"י התעוררות ההשתוקקות של התחתונה. ואז ההשתוקקות של התחתונה והעליונה מתדבקות, ונובעים מים תחתונים נגד מים עליונים היורדים, ונגמר הזיווג, והעולמות מתברכים, וכל הנרות דולקים, והעליונים ותחתונים נמצאים בברכות

וכיוון שאין מדרגה יכולה לקבל משהו ממדרגה גבוהה ממנה יותר ממדרגה אחת, ומקבלת רק מהמדרגה העליונה הסמוכה לה, נמצא שכל מדרגה עליונה המשפיעה, הוא זכר, וכל תחתונה המקבלת ממנה, היא נקבה.

וע"י ההשתוקקות, שכל תחתונה משתוקקת לקבל שפע מעליונה ממנה, היא מעלה אליה מ"ן, באופן, שכל תחתונה מעלה מ"ן לעליונה ממנה, הסמוכה לה, עד שמגיע לא"ס. ואז א"ס מוריד שפע, מ"ד. וכל מדרגה עליונה משפיעה השפע שקיבלה, למדרגה תחתונה הסמוכה לה, שכן משתלשלת המ"ד ממדרגה למדרגה, עד התחתונים שבעולם העשייה.

(זוהר לעם, פרשת ויחי)

 

מתחילים להיכנס למגע עם העליון

התיקונים שהתחתון צריך, שמכונים "צמצום", מסך ואור חוזר שאותם הוא מקבל מהעליון, נקראים "הכנה לעבודה" או "תפילה לפני תפילה". כאן אנחנו יכולים להיות שנים במצבנו, עד שמתחילים להיכנס למגע הדדי עם העליון, להרגיש את העליון, ולהכין מ"ן נכון בשבילו. בכל מקרה, המגע הזה עם העליון הוא גם על ידי חיבור עם העליון, על ידי העלאת החסרונות, שאי אפשר עדיין לקרוא להם מ"ן ממש, אבל בכל זאת אנחנו מעלים את החיסרון הזה לעליון, והעליון מוריד לנו מאור המחזיר למוטב. זה עדיין לא האורות ממש, אלא הארות אחת אחרי השנייה, כמה ואיך שפועלות עלינו, ועל ידן אנחנו מתקדמים למ"ן. המ"ן הזה נקרא כבר "חיסרון שלי" שמעורר את העליון ומעמיד אותו במצב שהוא קולט את החיסרון הזה ועובד לפיו. לפני זה, אין מדובר על "מ"ן", אבל זו התקשרות, זו בכל זאת השפעה לעליון.

1.1.2017

 

קו פתוח בין העליון לתחתון

איך לארגן את המ"ן הנכון, זו בעיה. המ"ן הנכון נקרא "לשמה", כשהתחתון רוצה להידמות לעליון. ולפני שיכולים להעלות את המ"ן נמצאים במצב של "לא לשמה". ב"לא לשמה" גם מעלים מ"ן, אבל זה לא נקרא מ"ן רוחני, אלא בקשות, שגם אותן העליון מרגיש, מבין ומגיב עליהן, רק עדיין לא ברצון טוב מצד העליון ולא ברצון טוב מצד התחתון. לא שאין קשר ביניהם, אבל אין עדיין הדדיות, קו פתוח ביניהם, מפני שהרצון של התחתון הוא עדיין אגואיסטי ומתקבל בעליון, שכל פעם עושה עליו תיקונים למיניהם כדי להתייחס לתחתון. כי העליון צריך ביחס שלו לתחתון לא להגיב בהתאם לאיך שהתחתון מבקש, אלא לפי האופן שבו הוא ישפיע על התחתון כדי לתקן אותו שיבקש נכון. עוד קצת ועוד קצת לכוון אותו. הפעולות האלה נקראות עדיין הכנות לעבודה.

1.1.2017

 

לממש את המ"ן

כשכל מדרגה מעלה מ"ן מהתחתון לעליון שלה, ולעלי עליון וכן הלאה, היא מעלה אותו עם החיסרון שלה. כי אם התחתון מבקש ממני, אז אני צריך לענות לו. כדי לענות לו אני צריך שיהיה לי כוח ואור כדי לשחרר לו את זה בצורה שהוא צריך, כדי לארגן לו את הכלי, כדי לתת לו את הידיעה והכוחות איך לסדר את הדברים, איך לבצע, לממש את המ"ן.

לכן העליון שמבין זאת, מעבד בעצמו את המ"ן של התחתון, ומעלה אותו לעליון כבר בבקשה משלו.

1.1.2017

 

כלי להעלאת מ"ן וכלי לקבלת מ"ד

בזוהר כתוב על "עליית התפילה וענית התפילה". צריכים לסדר את התפילה כך שהעליון ירגיש זאת, יתחיל להעלות אותה מעלה ושנקבל תשובה למטה. מתעוררת השאלה מדוע אנחנו לא יכולים לאתר את התגובה. זה שאני יודע לשאול ולגרות את העליון כדי שיטפל בי, לא נקרא שאני מזהה את התשובה שלו. יכול להיות שהוא שולח לי תשובה, אבל אני לא רואה שזאת תשובה, אני לא מזהה אותה. זה סימן שאני לא הכנתי את הכלי לקבלת המ"ד. הכלי להעלאת המ"ן והכלי לקבלת המ"ד הם שני כלים שונים. הכלי להעלאת המ"ן הוא חיסרון, ולקבלת המ"ד זו שלמות. מדובר על אותו דבר, רק מהצד השני, מהחיבור בינינו.

8.12.2017

 

החיסרון המושלם

החיסרון המושלם הוא שאני מבקש עבור החברים שהבורא יחבר אותם למערכת אחת אידיאלית, שיתקן אותם לגמרי ויתגלה בהם, וייהנה מזה שהוא מתגלה בהם. זה החיסרון האידיאלי. הוא אף פעם לא מגיע בצורה כזאת מהכלים השבורים.

תארו לעצמכם איזה כלי שבור צריך להיות, כדי שהאדם כבר יוכל להרכיב ממנו כזה חיסרון. כלומר שבכלי השבור הזה חייבות להיות כל ההבחנות האלו, גם הבורא, גם הכלי עצמו השבור, גם הקבוצה, כלומר אני והקשר בינינו, הכול שיהיה ממש שבור. ושבירה כזאת, שהיא לא שבירה קטנה כמו בדרגת עובר, אלא שבירה בדרגה ג' לפחות מתוך ד' דרגות עביות. אז אני רואה את היוצרות עד כמה שהם כבר מגיעים וקשורים זה לזה, ושאני באמת אוכל להרכיב את כל החסרונות האלו יחד בדרגות שורש, א', ב', ג', ד' ולבקש שהם יהיו מחוברים בצורה נכונה. אני כבר דורש מהבורא מ"ן מסודר פחות או יותר. ודאי שיהיו עוד תיקונים ותמיד העליון מתקן במשהו, מוסיף משהו לתחתון. מתחשבים בזה, בפער בין העולמות, בין המדרגות. בכל זאת אני אף פעם לא יכול לבקש מהעליון בצורה נכונה, כי אצלו זה חיסרון בדרגה שלו ואצלי בדרגה שלי. אבל הפער הזה הוא על חשבון העליון, לא על חשבוני. כמו שאימא מבינה מה שהתינוק צועק, בוכה, צוחק וכולי, מה שרוצה להגיד, שאיכשהו מדבר, היא מבינה אותו. אבל חיסרון לדרגה רצינית כזאת, לחבר אותנו ובאיזה צורה, לזה כבר צריך להתגלות כלי שבור ממש בכל היסודות שלו.

5.12.2017

 

בקשה, הודיה וקו אמצעי

תפילת בקשה היא גילוי החיסרון, וישנה תפילת הודיה, כשאדם מתפרץ בתודה מכל הלב לבורא. שני המצבים הללו הם תפילה, יש מקום לשניהם. לחבר ביניהם ניתן בקו אמצעי, שכבר בא כסיכום של המצבים הללו. ואחריהם בא שוב שמאל, ימין, אמצע, שמאל, ימין אמצע. אם האדם מזמין, אז הסדר הוא ימין, שמאל, אמצע. אבל תמיד זה נגמר בכך ששניהם מתחברים יחד בזיווג עם הבורא.

לכן אנחנו לא קובעים בדרך כלל מה לבקש, לבכות או לשמוח ולצחוק. לא אנו קובעים, אלא זה לפי המצבים שאנחנו מקבלים מלמעלה. אבל רצוי להיות באחד משני המצבים האלו, ואז כתוצאה מכך מגיעים לקו האמצעי.

2.12.2017

 

הקשר היחידי בין תחתון לעליון

כל העבודה שלנו היא בעצם בתפילה, כמו שכתוב שכל התיקונים הם רק על ידי התפילה כמו שלומדים בתלמוד עשר הספירות, ובכל המקורות המקובלים, שהעבודה היא רק על ידי העלאת מ"ן. זה הקשר היחידי בין תחתון לעליון ומהעליון לתחתון. יש הרבה קשרים שבאמצעותם העליון משפיע עלינו, גם דרך אורות מקיפים, גם דרך אורות פנימיים, לעליון יש דרכים רבות. אבל לנו, כדי לגשת לעליון, לגעת בעליון, לפנות אליו, ישנה רק דרך אחת, העלאת החיסרון, מה אני רוצה.

העליון שומע כל תפילת פה של התחתון, אבל מגיב בהתאם לחיסרון שבתפילה. וכאן יכולים ודאי שלהעלות חסרונות שונים, אבל מ"ן לא נקרא חסרונות שונים.

15.7.2018

 

השביל שבו משתמשות כל הנשמות

התחתון מעלה מ"ן, כלומר דרישה ל"לשמה", רק מהמצב שלו. והמצב שלו מעובד על ידי דרגות עליונות ל"לשמה" יותר ויותר גדול כלומר לפעולות השפעה גדולות יותר, עד שמתאימות לאין סוף. אחרת זה בלתי אפשרי. כי מהי עלייה? זו התאמה לתנאים גבוהים יותר. לכן כשהבקשה של התחתון, אפילו הקטנה ביותר, עולה לעליון, היא בונה שביל שמשתמשות בו כל הנשמות, כל המדרגות, כל העולמות. הבקשה הזאת נשארת, וכך כל אחד ואחד בונה לעצמו את השבילים האלה, זה נקרא שהוא רושם את עצמו בספר השמיים, וכך כל אחד משאיר רושם, ואז הבקשות האלה מתחברות. ישנן פעולות רבות שהתחתון בינתיים לא מבין ומרגיש, אבל כשהוא יעלה לדרגות עליונות הוא בעצמו ישתתף בכל הפעולות שלו כלפי התחתונים ויעשה את העבודות האלו עבורם. כך הוא מעלה אותם וגם את עצמו מעלה. כלומר דרגתו של כל אחד נקבעת לפי עד כמה שהוא מסוגל לקבל מ"ן מלמטה ולהעלות אותו למעלה.

1.1.2017

 

אוכלי מן במדבר ארבעים שנה

אומרים על המ"ן שזה בעצם המאכל שהיה לאוכלי המן במדבר במשך כל ארבעים השנים, והם לא היו צריכים יותר כלום חוץ מלהתקיים אך ורק כדי להעלות את הנכונות שלהם להתקרב לבורא. אחר כך, בארץ ישראל, מעבר למ"ן, הם כבר מתחילים לעבוד בלקבל על מנת להשפיע.

13.1.2017

 

מסך זה כבר התוכנית שלי כלפי הבורא

מ"ן הוא הראשון. החיסרון הוא תמיד הראשון. מסך זה כבר התוכנית שלי כלפי הבורא, איך אני אעבוד, איך אני מתנגד לו, איך אני נכנס עימו בקשר, איך אנחנו נכנסים בהדדיות בינינו, כל אלו הם כולם כבר מסך. אחרי המסך הפעולה מתגלגלת בעצמה, לבד. מסך כולל בתוכו את תוכנית החיבור עם הבורא.

6.1.2017

 

למעלה מהרצון לקבל

על ידי המ"ן שתחתון מעלה לעליון, הוא זוכה למ"ד מלמעלה, מהעליון. זה נקרא מאור המחזיר למוטב, שמביא כוח המסך, את כוח ההתנגדות לרצון לקבל. אז התחתון יכול להתעלות מעל הרצון לקבל שלו ולהחזיק את עצמו למעלה מהדעת, למעלה מהרצון לקבל.

15.7.2018

 

סוף העבודה שלנו

אם הפנייה היא נכונה זה סוף העבודה שלנו. כי יותר מ"שהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להיניק". רק לפנות. אבל הפנייה צריכה להיות עם החיסרון הבנוי, המוכן, שבאמת זה מה שברצוננו. אנחנו בחיסרון שלנו בונים את המ"ד, את מה שהבורא יענה לנו. כי האור העליון מוכן, הוא נמצא במנוחה מוחלטת ומוכן בכל השלמות שלו. ברגע שאתה מגיע לאופן המתאים לו, מיד הוא ממלא את החיסרון ומתקן. מה שאתה מעלה, אתה מעלה את החיסרון שלך להיות דומה לבורא. אם החיסרון שלך דומה לבורא, הוא כבר מסודר, מוכן לתיקון, אז האור העליון מיד ממלא אותו באור המתקן. ואחר כך ממלא את אותו הרצון המתוקן באור הממלא. יש מאור המחזיר למוטב, ויש אור שהוא כבר אור פנימי.

30.10.2016

מחצית השקל

ידוע שאין אור בלי כלי, כמו שאין מילוי בלי חיסרון. לפי זה יוצא, שדבר שלם נקרא, אור וכלי, שהם מתחלקים לב' חצאים: חציה הא' הוא הכלי, היינו החיסרון. חציה הב' הוא האור, היינו המילוי. נמצא לפי זה, כשהאדם מתפלל לה' שימלא את חסרונו, זה נקרא, מחצה, היינו עשיית חיסרון שהוא הכלי, שה' ימלא את חסרונו. וזהו כמו שאמרו חז"ל (ויקרא רבה י"ח), "תפילה עשתה מחצה", שיש לפרש, תפילה, זה שהאדם מתפלל לה' שימלא לו מה שחסר לו, כבר נקרא זה, מחצה, היינו מחצה הא' שהוא ביד האדם, וחציה הב' הוא ביד הקב"ה, כלומר שה' צריך לתת את האור, אז יהיה דבר שלם.

(כתבי רב"ש ב', מאמר "מהו מחצית השקל בעבודה - ב'")

 

החצי הראשון שלנו

"מחצה" זה נקרא החצי הראשון שלנו, "מחצית השקל" מה שנקרא, חצי, חיסרון, אבל חיסרון נכון. לא צריכים יותר חוץ מחיסרון, כי אז האור העליון פועל עלינו, על החיסרון הזה, ונותן את החצי השני, כתוצאה מחיסרון נכון שמעלים נכון, אנחנו מקבלים תגובה שנקרא החצי השני. מינוס ופלוס מתחברים יחד על האגו שלנו ומתחילים לסדר אותו.

30.12.2016

 

לדרוש ממנו שיבצע את העבודה

מהכוח הזה שנסתר בתוך מרכז הקבוצה, אנחנו צריכים לדרוש ממנו שהוא יבצע את העבודה, "ה' יגמור בעדי". מה זה יגמור? אחרי כל התפילות וההכנות שלי, אחרי הכול, הוא בא וגומר במחצית השקל ממנו. אני רק מעלה מ"ן, בזה התפקיד שלי מסתיים. והמ"ד תלוי בו, מגיע מאור המחזיר למוטב ומבצע את מה שצריך, ואני חופשי.

27.12.2017

 

ההשתתפות שלי

הבורא נותן את כוח הרע והבורא נותן את כוח הטוב, בזה שנותן הפרעה ואחר כך אני נותן יגיעה ותפילה, והוא נותן כוח השפעה. באמצע אני צריך לתת תפילה, והתפילה שלי, ההשתתפות שלי, זה נקרא "מחצית".

30.3.2018

 

במה הכלים שלנו לא מתאימים

צריכים לפנות ולברר במה הכלים שלנו לא מתאימים. כנראה שיש בכלים שלנו במקום דאגה לעשות נחת רוח לבורא, דאגה לעשות נחת רוח לנו. לכן אנחנו מרגישים במה שמקבלים טעם מר. כי אתה חושב על עצמך במקום לחשוב על הקבוצה ובקבוצה על הבורא.

עדיין "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא" לא מכוון בדיוק, אתה קבוצה בורא. אז איך עושים את זה? ודאי ששוב פונים אליו. לא יכול להיות שום תיקון, בכלל כלום, לא יכולה להיות שום פעולה אלא חצי מאיתנו וחצי ממנו, רק בצורה כזאת, זה נקרא "מחצית השקל", "שקל הקודש".

16.1.2018

 

תעזור לי

איך אנחנו יכולים לצעוק תעזור לי לפני שאנחנו עשינו את העבודה? על זה כתוב "ה' יגמור בעדי". זה שהוא צריך לגמור את החצי שלו, לתת את כוח התיקון זה ברור, אבל "ה' יגמור בעדי" לא מדובר על זה שהוא עושה את החצי השני, את מחצית השקל, אלא שגם בעבודה שלי, בחיפוש, בהשגת החיסרון, בהשגת החולשה וחוסר האונים, הוא גם עוזר לי.

8.9.2017

אני מעורר את השחר

אסור לו לאדם לומר, שאני מחכה עד שה' ייתן לי התעוררות מלמעלה, אז תהיה לי אפשרות לעבוד בעבודת הקודש. כי הוא זצ"ל אמר, שעל עתיד אדם מחויב להאמין בשכר ועונש. היינו שהוא צריך לומר "אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני, ואם לא עכשיו אימתי" (אבות פרק ראשון).

אם כן אסור לחכות על רגע אחד אחרי כן. אלא האדם צריך לומר, אם לא עכשיו אימתי. ואסור לחכות על זמן יותר מוכשר, ש"אז אני אקום לעבוד עבודת הקודש". אלא כמו שאמרו חז"ל (אבות פרק שני) "ואל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה".

(כתבי רב"ש א', מאמר "מי הוא הגורם לתפילה")

 

התעוררות מצדנו

היינו יחד במצב עליון, וירדנו ממנו ועכשיו אנחנו נמצאים למטה. למעלה זה פלוס, למטה זה מינוס, באמצע מצב אפס שבו לא מרגישים רע או טוב. אם תהיה מצדנו נטייה למעלה, אז יהיה כוח מלמעלה, זו התעוררות מלמעלה, חיובית. אם יהיה כוח מלמטה זו התעוררות מלמעלה, אבל שלילית. כדי לא לעורר אותנו, אנחנו לא מרגישים כלום. אפס, זה המצב שלנו.

איך אנחנו עולים דווקא ממצב האפס? מוסיפים. מה אנחנו מוסיפים? גם עשירייה וגם בורא. אנחנו מתפללים, מתחברים ודורשים. מה דורשים? דורשים שיהיה לנו שטח לחיבור, לתוספת. לא רוצים התעוררות מלמעלה, לא דורשים התעוררות שלנו על ידי ההתעוררות מלמעלה, חיובית או שלילית. אנחנו רוצים התעוררות על ידנו. לכן זה נחשב לעבודה האמיתית, היגיעה האמיתית.

6.12.2017

 

תדרוש את מקום העבודה

כדי לעורר את החושך, כדי לעורר את המצב שאתה יכול לתת יגיעה בעצמך, אתה צריך לייצר מקום עבודה. אתה בעצמך בונה מפעל שבו אתה תעבוד. אז מה אתה עושה? תפנה לקבוצה ותפנה לבורא, ותדרוש את מקום העבודה. אז תגלה את מקום העבודה בחיבור ביניהם ובתפילה לבורא, ויהיה לך שטח נוסף, גם הוא יהיה יחסית מוגבל, אבל יהיה לך עוד שטח נוסף. בשטח הזה אם תעבוד בו, תרצה להתקשר עם החברים, תרצה להתקשר עם הבורא, ברצון, בהתעוררות הנוספת שעכשיו אתה מגלה, זאת נקראת "יגיעה".

באמצעות דחיפות כאלו קדימה מצדך, בסך הכול אתה דווקא ממלא את הסאה, נותן יגיעה, ובתמורה אתה מקבל עלייה. עוד דחיפות כאלו, עוד עלייה, וכך עוברים. זה מאוד חשוב, כי יש חלק מהעבודה שלנו שנחשב שאנחנו עובדים על חומר דלק מלמעלה, ויש עוד פתח, עוד שטח שאנחנו פותחים ועובדים עם הקבוצה ועם הבורא, שאנחנו בעצמנו נכנסים לשם ומוסיפים, וזה נקרא יגיעה. זה ההבדל בין עבודה סתם, לבין יגיעה.

6.12.2017

 

איך אנחנו מעוררים את השחר

את המצב העתידי אני לא יכול לתאר לעצמי, אבל את המצב הקודם כן. אני לא יודע מהן בדיוק הרשימות הנוכחיות, אני יודע רק שאני יותר מבולבל, שהתרחקתי מהחיבור שהיה קודם, אבל מה שאני יכול לעשות זה לבנות מזה תפילה. מה אנחנו מבקשים? איך אנחנו מעוררים את השחר. כי נמצאים במצב אדיש, לא לכאן ולא לכאן. אפשר להמשיך, שום דבר לא מפריע לי. זה ששום דבר לא מפריע לי, סימן שאני בדרגת חי וטוב לי, אין לי שום בעיות. הכול בסדר בינתיים. לכן לפני שמגיעות אליי מכות, כמו שלפעמים אנחנו אומרים, מתי סוף סוף לפחות יבוא משהו, תבוא מכה כלשהי, כי אי אפשר להמשיך בצורה כזאת בהמית, הבורא יודע להתיש כך את האדם. כאן אנחנו צריכים ללמוד איך מעוררים אותו ולא לחכות.

5.12.2017

 

חסרה לי המדרגה הרוחנית

לגלות שנאה בצורה ישירה אנחנו לא יכולים, אלא רק בלהימשך לאהבה. אבל חייבים לגלות, בלי שנאה לא תהיה לך תפילה, לא יהיה לך גילוי הרע. לכן אתה לא נמצא בתפילה, לא נמצא בבקשה. אנחנו מגלים עכשיו שחסרה לי המדרגה הרוחנית ואני לא יכול להגיע אליה מפני שאני לא זקוק לעזרה. אני לא זקוק לעזרה, אני לא זקוק לבורא, אני לא זקוק לאמונה למעלה מהדעת, מפני שאני לא מגלה את הטבע שלי.

4.6.2018

 

אין טוב אלא שיוצא מתוך הרע

בכמה שהאדם מרומם את הבורא בעיניו, באותה המידה הוא מתרומם בעצמו מעל לרע הראשוני, ההתחלתי שבו. לכן שלמות הכול היא השילוב הנכון בין טוב לרע, הקו האמצעי. לא בשמאל באגואיזם, ולא בקו ימין בתכונת האהבה, אלא כשאנחנו עובדים איתם בצורה נכונה, אז אנחנו בונים קו אמצעי.

הרע הכרחי במידה שבה אנחנו נזקקים לטוב, ואנחנו נמשכים לטוב כתוצאה מגילוי הרע. לכן הרע מהווה סיוע גדול עבורנו. אין טוב אלא שיוצא מתוך הרע, ובטוב הזה מתעלה כבודו של הבורא. אנחנו כבר אגואיסטיים גדולים, ולא יכולים לפנות לבורא. תנסו לפנות אליו, אתם יודעים עד כמה שזה קשה, שוכחים אותו וכולי. רק אם רע לאדם אז הוא שם לב לכך שכנראה קיים בורא שיכול לעזור לו, אז הפנייה נכונה. עבודה נכונה עם טוב ורע זו העבודה השלמה, כך כתוב בספר הזוהר.

9.10.2018

 

לעורר חיסרון מעצמי אליו

לא אכפת לי כל כך להרגיש. אני רוצה לתת יגיעה משלי, התעוררות משלי. במידה שאני מפתח ההתעוררות משלי, במידה הזאת אני אקרא "נברא". ולפני כן אני לא נקרא "נברא". כמו שדומם, צומח, חי ובני אדם, כתוב שכולם כבהמות נדמו, הם לא נקראים נבראים ברוחניות, מפני שאין בהם חיסרון משל עצמם. אצלי יהיה חיסרון משל עצמי, כי קיבלתי ההתרשמות קודמת, הבורא הביא אותי דרך כל מיני מצבים. אבל עכשיו אני יכול, על ידי הקבוצה, לעורר חיסרון אליו בעצמי, חיסרון לחיבור ואליו וכתוצאה מהחיבור. חיסרון לכוח השפעה ואהבה הדדית. זהו חיסרון ברור, שסוף סוף ניתן יהיה לראות ממנו תוצאה.

6.12.2017

 

מכריחים אותו שיתקן את החיבור בינינו

אנחנו צריכים להשתדל לבקש מהבורא שיתקן אותנו. הוא עשה את הכול, והוא מוכן לתקן מה שעשה, רק בתנאי שנבקש ממנו. בבקשה הזאת שלנו אליו אנחנו מרימים אותו, שיהיה כבורא. הבורא הוא מי שיצר את הרע, ואנחנו מבקשים ממנו שיתקן אותו לטוב, שיתקן את האגו להשפעה ואהבה. במובן הזה אנחנו לא מתביישים בכלל, אלא מבטאים את הדרישה שלנו אל הבורא. הבורא מאוד שמח מזה שאנחנו מכריחים אותו שיתקן את החיבור בינינו. המצב הזה, שהבנים הכריחו אותי, נקרא "ניצחוני בני". במצב הזה אנחנו צריכים להיות. כל הזמן לפנות לבורא בבקשה, אפילו בדרישה, ולא לפחד או להתבייש בזה.

20.10.2018

 

מנקודת האפס

אם אנחנו לא מוסיפים כוחות לחיבור איפה שאנחנו רואים שיש עוד מקום להתחבר, אז אין לנו חיסרון. היה חיסרון ועכשיו אין. היינו "דלוקים" להתחבר עד כדי כך שנגיע לגמר התיקון למצב שלא יישאר בינינו שום שטח ריק, כלום. ולפתע הכול נרגע, ואנחנו לא יודעים מה לעשות, הכול בסדר. כך אנחנו תלויים בין שמיים לארץ, לא טוב, לא רע, לא שום דבר. זהו מקום העבודה. איך אתה לא מוסיף מצידך עבודה. אם זה נהיה במצב של פחות מאפס, כלומר לא תלויים בין שמיים לארץ אלא פחות מזה, אז הבורא מעורר אותנו על ידי הרע. אם אנחנו יותר מנקודת האפס הזאת, אנחנו כבר נמצאים בהתעוררות חיובית מלמעלה, או בהתעוררות שלילית מלמעלה. מצב האפס זה המקום האידיאלי, הוא לא מעורר אותנו בכלום, אלא רק אנחנו יכולים לעשות משהו בינינו.

6.12.2017

 

השטח החדש שאנחנו צריכים לפתוח

אתה צריך לגלות שטח שבו אתה זקוק לקבל כוח מהבורא, ואתה פונה אליו ומקבל ממנו דרך הקבוצה. זה בדיוק השטח החדש שאנחנו צריכים לפתוח.

הפנייה לבורא היא האמצעי. השטח החדש הוא קשר הדוק יותר בין החברים, בדרגה יותר גבוהה. היה לי אור הנפש, עכשיו זה אור הרוח.

6.12.2017

 

המימוש בבקשה

את מטרת הבריאה משיגים בחיבור. כדי להשיג את מטרת הבריאה, אנחנו צריכים להשתוקק לחיבור, והאור העליון ישפיע על החיבור שלנו ויתקן אותו. האור יסדר אותנו ויחבר אותנו לכלי אחד שבו אנחנו נשיג מקום לגילוי הבורא, והוא יתגלה, אנחנו נהיה עימו בדבקות. זאת מטרת הבריאה. הכול בסדר חוץ מדבר אחד, אין לי רצון לזה. אפילו כשאני משיג במקצת רצון לזה, מספרים, מחברים, מה עושים? כל ההפרעות באות מאותו המקום, מאותה נקודת החיבור, מאותה נקודת תכלית הבריאה, את זה אני צריך להבין. אז העבודה שלי היא לבקש רצון, לבקש חיסרון מהבורא, לבקש שייתן לי. אנחנו לא בנויים כדי לממש משהו חוץ מהבקשה, שום דבר חוץ מזה. לכן כשאתה יושב ובוכה ואומר "אין לי רצון", בסדר, אין. מה הלאה? אתה צריך להשתדל לחפש חיסרון לחיבור. תשתדל להתחבר עם החברים, ואתם יחד כשכל אחד ייתן פרוטה מהחיסרון הקטן שלו, אז יהיה לכל אחד משהו שאיתו הוא יוכל לפנות לבורא.

28.6.2018

 

מבקשים התקדמות

איך אנחנו על כל מצב, מצב רע, טוב, בינוני, מבקשים התקדמות? זה נקרא ש"אני מעורר את השחר". כל העבודה שלנו היא לעלות מדרך "בעתו" לדרך "אחישנה", זה נקרא "עובד ה'", שהוא לוקח על עצמו את ההתפתחות של הבריאה.

8.12.2017

 

התוספת שנרשמת על האדם

יגיעה מתחילה מעל הכוח האנושי. אני חושב שאני צריך כאן לעשות משהו וכאן לעשות עוד משהו, ואני עושה ועושה ויותר מזה אני לא יכול. מהשלב הזה שאני אומר "יותר מזה אני לא יכול", משם מתחילה היגיעה, משם מתחילה תוספת העבודה. משם עושים חשבון שאת זה אני עושה, ולא הבורא. איך לעשות זאת? תפילה. כאן זו בעיה. אם זה למעלה מהכוחות שלך, אז תתפלל. זה למעלה מהיכולות שלך, אז כנראה שאין מספיק קשר בין החברים, כי שם דווקא מקום התיקון. כי בלי חברים ובלי בורא אני לא יכול לתת תוספת מצדי, ועד הגבול שאני יכול לתת תוספת, אני נותן. אני מתקן, אני עושה, אני לומד, אני קם ועושה, גם בבוקר ובכלל, אבל זה לא נחשב. מה שנחשב זה מצב שבלי חברים ובלי בורא אני לא מסוגל לבצע, לא במחשבה ובוודאי שלא ברצון. ושם זה מקום היגיעה, התוספת שנרשמת על האדם. מתי העבודה נרשמת על האדם? כשהוא פונה לקבוצה ולבורא כדי לבצע.

6.12.2017

 

תחת איזו שליטה להיות

אנחנו בוחרים תחת איזו שליטה להיות. זה לא שאנחנו שולטים, אלא תחת איזו שליטה אנחנו רוצים להימצא, או של מלכות שמיים, או בתוך היצר הרע שלנו. איך אנחנו בוחרים ומעבירים את עצמנו משליטה אחת לשנייה, עד כדי כך שאנחנו לא נותנים גם לבורא להעביר אותנו ממצב למצב, אלא אנחנו אלה שעושים זאת. מעלים את עצמנו באמצעות תפילות, בקשות, על ידי הכוח שלו, ומורידים את עצמנו, מחפשים כמו זקן "מה עוד אפשר להוסיף", ושוב מעלים ומורידים את עצמנו. אנחנו עושים את הכול.

29.12.2017

 

סגנון התפילה

תפילה נכונה צריכה להיות גם בזמן הירידה וגם בזמן העלייה. אם אני נמצא בירידה אבל מחובר לקבוצה, אז אני מרגיש בזה רק שוני בסגנון העבודה שלי, בסגנון התפילה שלי, אבל לא שאני נופל ללא כוחות וממש לא יכול לעשות פעולה כלשהי. זה לא נכון. אם אני מחובר לקבוצה, אז הירידה שלי מאוד אקטיבית, ואני יכול לפי זה לבדוק עד כמה הכנתי את עצמי נכון. אז מגיע מצב שהירידות האלה דווקא משמחות לא פחות מהעליות, אפילו ההיפך. אז מרגישים בהן כזאת תועלת שמתחילים לחפש, לעורר את השחר. עד כמה שהירידות יבואו, אנחנו מוכנים להפוך אותן לעליות, כמו שכתוב בזוהר, מי מכם שעושה את החושך לאור ולילה ליום.

20.3.2017

 

מהירידה הזאת תהיה עלייה גדולה

היחס שלנו כלפי העבודה מחולק לשתי תפילות, תפילת הודיה ובקשה. בזמן שיש לי כוח אז אני כל הזמן נמצא בהודיה ובהשפעה כלפי הסביבה, החברה, ובהתקדמות. אני משפיע עוד ועוד כמה שאפשר עבור הקבוצה, פועל ומתפעל. אבל בזמן שאני נופל, אני בכל זאת מוסיף את הכוח שלי לקבוצה, רק שזה כוח שלילי, ורוצה שגם הוא יצטרף ויהיה יחד, כי דווקא בכוח הזה, אם אנחנו מסדרים אותו נכון, אז כולנו עולים. כמו במקרה של רבי שמעון, שכתוב על "שמעון מהשוק", שהבין שמהירידה הזאת תהיה עלייה גדולה ממש לגמר התיקון. כך גם אנחנו צריכים לאתר את זה. לכן תפילה נכונה צריכה להיות גם בזמן הירידה וגם בזמן העלייה.

20.3.2017

 

להפוך את החושך לאור

ההפרעות לא ייעלמו, לבטח. איך ייעלמו? איך הוא יקבל העלאת מדרגה אם ייעלמו? חס ושלום. העיקר זה איך האדם מתגבר עליהן על ידי זה שמזהה ש"אין עוד מלבדו" ו"טוב ומיטיב", והולך ומתגבר עליהן אחת אחת על ידי חיבור עם החברים ועל ידי תפילה בצורה ממשית. כל עוד ההפרעות לא נעלמות כך שהופכות להיות לתומכים, זה נקרא להפוך את החושך לאור, אסור לנו להתפלל שהרשעים ימותו, אלא שיחזרו בתשובה.

19.4.2017

 

מבקש את המאור המחזיר למוטב

יחד עם ההפרעות שאני מרגיש, אני צריך לפנות כל הזמן. כדי לזהות את ההפרעות, אני מבקש את המאור המחזיר למוטב. כדי לדעת מה לעשות איתן, אני מבקש את המאור המחזיר למוטב. כדי לדעת מה לעשות עם התוצאה מהפעולה, גם לזה צריך את המאור המחזיר למוטב. אני רוצה להיות בתוך האור, שדרכי יעשו את הפעולה. כמו שאני מקבל עכשיו את פעולות הבורא שהכין לי את שדה הקוצים הזה, אני רוצה עכשיו במוח ובלב שיכנס האור וייתן לי הכוונות נכונות, מה אני צריך לעשות. זה מה שחסר. אנחנו קיימים כדי למשוך את המאור.

30.6.2017

 

מתפללים לפני הירידה

אנחנו צריכים להיווכח שהרוחניות מאפשרת לנו כל הזמן להיות בעלייה, שאנחנו נמצאים במקום שיכולים תמיד להוסיף חיסרון ועבודה עליו, חיסרון ועבודה עליו.

"ואם הוא לא מרגיש חיסרון, אי אפשר להתקדם. בגלל זה נותנים לו ירידה מלמעלה, כדי שיהיה לו חיסרון. וירידה נקרא צרה. ואז הוא מתפלל. לכן יש עצה, מטרם שהגיע אליו הצרה, הוא כבר מתפלל".(כתבי רב"ש ג', מאמר "התקרבות מהירה")

לא אחרי שהצרה הגיעה, כי זאת תגובה טבעית, שיש לי חיסרון. יש לי בעיה, ירידה, ואז אני עובד עליה כדי להפוך אותה לעלייה. זו עבודה רגילה, גם רוחנית. אבל כאן מדברים על עבודה עוד יותר גבוהה, שאנחנו מתפללים לפני הירידה, כלומר מבקשים ממצב של עלייה, עלייה יותר גדולה.

25.2.2018

 

לפנות לבורא בחושך

אתה לא מאמין שהבורא קיים, מוכן לשמוע ויש לו במה לענות לך, לכן אתה לא מבקש. אם הייתי רואה אותו, ולידו הייתי רואה משהו שאני רוצה ממנו, אז הייתי איכשהו בא אליו, באופן כזה או אחר מתחבר, איכשהו מתקרב, "אולי אני יכול לקבל משהו ממה שיש לך שם קצת?". אבל אתה לא רואה, לא אותו ולא את מה שיש לו, ובאמת אתה אפילו לא יודע בדיוק מה אתה צריך. לכן אתה צריך לפנות אליו בחושך, ולבקש שייתן לך מה שהוא חושב שאתה צריך. זה הכי פשוט.

2.5.2018

 

שהתיקון, שהאדם הולך בקו שמאל, הוא, כי אינו מחכה שיקבל ירידה ויפול, ויחכה עד שתבוא לו התעוררות מלמעלה. אלא הוא ממשיך עליו את השמאל. ואז הוא רואה, שהוא נמצא במצב של ירידה. היינו, שאין לו שום ניצוץ, שירצה לעבוד להשפיע, ולא לתועלת עצמו. אז כבר יש לו מקום לתפילה.

וזהו על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל, על מה שאמרו חז"ל על דוד, שאמר "אני מעורר השחר, ואין השחר מעורר אותי", שהפירוש, שדוד המלך לא חיכה עד שהשחר, הנקרא שחור, שהוא בחינת חושך. כלומר, שהחושך מעורר אותו, אלא הוא בעצמו מעורר את החושך. ומתפלל עליו, שה' יאיר לו את פניו, וממילא הוא מרוויח זמן מזה שיש לו ההכנה להחושך, אז יותר קל לתקן אותו.

(כתבי רב"ש ב', מאמר "מהו, שהמלך עומד על שדהו כשהתבואה עומד בכרי, בעבודה")

 

כל מה שמתגלה זה כסיבה לפנייה

אם אנחנו מסודרים נכון לדו שיח עם הבורא, אנחנו אפילו מחכים לכל הבעיות בדרך, כי אנחנו מבינים שהן בדרך, שאין אחרת, שהכול מתגלה מתוך הנטייה שלנו להגיע לבורא. בכלל, כל הצרות בעולם הן כאלה, מתגלות אך ורק כי מעלים בקודש ולא מורידים בקודש. כשאנחנו תופסים את החוט הזה בקצהו, אנחנו כבר מבינים שעלינו בכל מקרה רק לפנות אליו, וכל מה שמתגלה זה כסיבה לפנייה, לפנייה נכונה, מסודרת, מורכבת, עם הקבוצה. אז אנחנו דווקא מצפים, אנחנו מעוררים את החושך, זה נקרא "ישראל מזרזים את הזמנים". אנחנו מחפשים, כמו זקן שנפל לו משהו ומחפש אולי אבד לו משהו. כי כל החסרונות האלה שמתגלים, מכל מיני סוגים וצורות, הם רק כאמצעי שוב ושוב להיכנס במגע עם הבורא, ועל ידי זה להתקדם.

1.12.2017

 

לעורר חסרונות בדרך

אנחנו מעוררים את השחר, ועל ידי זה יהיה לנו מקום לתפילה, נלמד איך להתפלל לבורא. כי לזה אנחנו צריכים להגיע, לעורר חסרונות בדרך, שעליהם הוא עונה, ועל ידם אנחנו פונים, דורשים, מבקשים, והוא מקדם אותנו. אנחנו נגלה כאלו מצבים שאנחנו בעצמנו לא יכולים לשנות ולתקן אותם, אבל רואים את מה שצריך לתקן, ומה קורה בנו.

26.6.2018

 

ביחס נכון דרך החברה לבורא

השאלה היא עד כמה אנחנו יכולים לעורר בהתעוררות מלמטה את כל הפעולות, כך אנחנו מעוררים את ההתעוררות מלמעלה. צריכים לסדר בסופו של דבר כך שאנחנו מנהלים את הכול, "נצחוני בני". כלומר, שגם עליות, גם ירידות, כל המצבים בדרך, מהרגע שבו אנחנו נמצאים עכשיו והלאה, אנחנו רוצים לעשות בעצמנו, לשלוט בעצמנו על כל מצב ומצב. אם אנחנו משתדלים לעשות זאת בצורה נכונה כמה שאפשר, ודאי שבצורה מוגבלת, אבל יחסית כמה שניתן בהשפעה, באהבה, ביחס הנכון דרך החברה לבורא, אז אנחנו לגמרי יכולים לנהל את כל ההתפתחות שלנו, לשלוט בכל ההתפתחות. העיקר שאנחנו משייכים את זה לבורא, משתדלים להגיע לדבקות בכל רגע ורגע, ואז הדרך שלנו סלולה.

25.2.2018

 

מבקשים שהוא ישלוט בנו

אם הבורא ברא אותנו, שבר את הכלי, ייצב אותנו במצב מסוים ומנהל אותנו, אז הוא נותן לנו גם את האפשרות לשנות את המצב, או שאנחנו נבקש ממנו והוא משנה. אנחנו עובדים נגד הבורא, זה נקרא "נצחוני בני". "אני בניתי את העולם, ואותם בצורה מסוימת, והם דורשים ממני לשנות את המצב". הוא מרוצה מזה שאנחנו גדלים ורוצים שבאמת התכונות שלו ישלטו בנו. זה דבר עדין. מה זה נקרא ש"אנחנו מבקשים שהוא ישלוט בנו?", הוא ישלוט רק באותם הכלים שאנחנו מבינים ורוצים שתהיה בהם שליטת הבורא. הבורא שמתלבש בנו, הוא לא מתלבש ושולט בנו כמו בדרגות דומם, צומח וחי, אלא הוא מתלבש בהקדם להסכמה מצדנו, כלומר בצמצום, מסך ואור חוזר. אני מרשה לבעל הבית למלא אותי, במידה שהכלי שלי מוכן למלא אותו.

18.5.2018

 

דו שיח עם הבורא "אני לדודי ודודי לי"

המטרה היא להגיע להתפלל לה' שיעזור. העזרה יכולה להיות בכך שאנחנו מגלים בעצמנו את השחר, את החושך, את החיסרון. העלאת החיסרון זו תפילה. ייתכן שהתפילה היא כזאת שבאמת נתחיל לקבל מהבורא תגובה, ואז ניכנס לדו שיח עימו. "אני לדודי ודודי לי", זה כבר שלב חדש. מאוד חשוב ללמד איך להתייחס לגורל, לכוחות, כדי להשתמש בהם נכון.

26.6.2018

 

איך נדאג להשתוקק לעלייה בלבד?

ברור שאם אנחנו לא נתעורר, אז נקבל התעוררויות בדרך ייסורים. מתי? זה כבר לא תלוי בנו, וזה לא נקרא שאנחנו כך מגלים בכלל את נטייתנו לבורא ולתיקון. איך בכל זאת אנחנו קובעים זאת בעתיד, להתעורר יחד לגילוי החושך בינינו, ולהשתוקק לאור בינינו? איך אנחנו קובעים פעולה מהירה, סדירה, משותפת, בכל מקום ומקום להשתדל לגלות את החושך? כי אפילו שאני נמצא במצב הגבוה ביותר, אני יכול לגלות את החושך בו, את האחוריים של מדרגה יותר עליונה. איך אנחנו מסדרים שנשתוקק לעלייה בלבד, שבכל מקום נרגיש אפשרות לעלייה?

6.12.2017

 

להתפרץ בתפילה

זה שאתם לא רואים עוד איפה להוסיף, זה הגבול שבכלל לא נחשב ברוחניות. מהגבול הזה והלאה אתם צריכים לפרוץ קדימה, על ידי זה שאתם רוצים להיכנס ליתר חיבור. מחוסר היכולת לעשות משהו ביניכם, מהמאמץ, אפילו שלא מסוגלים, כמו תינוק שלא מסוגל, אבל הוא רוצה ולא הולך לו, צריכים להתפרץ בתפילה לבורא, ולבקש ממנו לראות חסרונות נוספים בחיבור ביניכם, וחסרונות נוספים בתפילה, ולקבל ממנו את עניית התפילה, כוח לראות את המצב המצריך תיקון ולתקן אותו. העבודה הזאת שאתם עושים בנוסף, שאתם מגלים את המצב הזה בנוסף לעבודה הרגילה, נקראת "יגיעה". כך עלינו לעשות.

6.12.2017

 

תפילה אמיתית

אני צריך להכיר את המצב שלי, עד כמה שכנגדי עומדת המערכת השלמה, ועד כמה שאני מסוגל להפעיל אותה באיזו צורה, ואז אני בעל הבית על העולם. הבורא נותן לי מפתחות, ואני יכול להפעיל את כל המערכת הגדולה. אבל מתוך מה אני עושה את זה?מתוך החושך. איפה אני מרגיש את החושך, איך אני מגלה את החושך? עד כמה שאני רוצה להשפיע על החברה, ומגלה שאני לא רוצה. עד כמה שאני מסוגל כאילו להשפיע עליהם לטובה, ואני מגלה שאני לא מסוגל. עד כמה שאני כל הזמן משתדל ומשתדל, ואני רואה שההשתדלות שלי היא רק לרגע קט ואחר כך אני שוכח, מפסיק וזהו. מכל ההשתדלויות האלה, מכל הגיחות האלו, הגישות, קורה שאני מגיע למצב שאני רוצה בכל פעם לקחת על עצמי שק גדול לפי דוגמת בעל הסולם והרב"ש, ולסחוב אותו. אני חושב שזה אפשרי, ואני גם לא מגלה בינתיים צורך שמישהו יעזור לי. אבל כשאני משתדל לסחוב את השק, אני רואה שהוא נופל. אני משתדל עוד ועוד והוא נופל, ואז אני צועק. זאת התפילה.וכוח התפילה הזה מסוגל לעורר את הכוח העליון שהוא יעזור לי, שיחזיק את השק, שיעשה את העבודה, העיקר שאני כל הזמן אבקש. אם אני מרגיש שאני ממש לא מסוגל להחזיק את העבודה הזאת, אז "ה' יגמור בעדי". והתפילה שלי היא תהיה תפילה אמיתית שהיא תעורר אותו, ושאני אזכה לעזרת ה'.

12.12.2018

 

"הכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים"

הבורא נותן הכול "חוץ מיראת שמיים". מתי הבורא נותן? כשאתה תבקש. את כל היתר תקבל בלי בקשה. לא חשוב מה, חוץ מיראת שמיים הכול תקבל. כשתרצה את זה ותבקש, אז תקבל ותדע.

9.6.2018

בית תפילה ייקרא לכל העמים

הגמר של תיקון העולם, אי אפשר שיהיה, זולת בהכנסת כל באי עולם בסוד עבדותו ית', כמ"ש: "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". ודייק הכתוב "ביום ההוא", ולא לפני זה. וכן כמה כתובים: "ומלאה הארץ דעה את ה' וגו'", "וינהרו אליו כל הגויים וגו'".

אולם תפקידם של ישראל כלפי כל העולם, דומה לתפקידם של אבותינו הקדושים כלפי אומה הישראלית. דהיינו, כמו שזכות אבותינו עמדה לנו להתפתח ולהזדכך, עד שנעשינו ראויים לקבלת התורה. שלולא אבותינו, שקיימו כל התורה בטרם שנתנה, כי אז לא היו משובחים כלל משאר האומות, כן מוטל על האומה הישראלית, ע"י העסק בתורה ובמצות לשמה, להכשיר את עצמם ואת בני העולם כולו, עד שיתפתחו לקבל עליהם את העבודה הגבוה הזו של אהבת זולתו, שהוא הסולם לתכלית הבריאה, שהוא דביקותו ית'. באופן, אשר כל מצוה ומצוה, שכל יחיד מישראל עושה, כדי לעשות נחת רוח ליוצרו, ולא לשום תשלום גמול ואהבה עצמית, נמצא פועל בזה איזה שיעור בהתפתחות כל בני העולם. כי אין הדבר נעשה בבת אחת, אלא בהתפתחות דרגתי לאט לאט, עד שמתרבים בשיעור גדול כזה, באופן שיוכלו להכריע את כל בני העולם להזדככות הרצוי.

(בעל הסולם, מאמר "הערבות", כ')

 

לקשור את התחתון עם העליון

עלינו לפתח את הרגישות לכך שהבורא רוצה בתיקון העולם, כמו שנאמר לנו על ידי מקובלים רבים. תיקון העולם, כלומר שאנחנו צריכים לחבר את חיסרון התחתונים עם חיסרון הבורא, ואנחנו באמצע כמתאם בין שני החסרונות האלה. את המקצוע הזה, את האומנות הזאת, אנחנו צריכים ללמוד.

23.10.2017

 

בית תפילה ייקרא לכל העמים

הפעולה צריכה להיות בקרב ישראל, מפני שהם הכלים המקולקלים, הכלים הגרועים ביותר לתיקון. יש פעולות שהאדם צריך לעשות בקרב אומות העולם, כמו שכתוב, "וכולם ידעו אותי מקטנם ועד גדלם". לכן פירוש המשפט "בית תפילה ייקרא לכל העמים" הוא שבית תפילה, זה בית המקדש, והוא ייקרא בית של כל העמים. זאת אומרת, כלי שכל העמים יוכלו משם לפנות לבורא. על ישראל ליידע את כל אומות העולם שהחיבור הוא המטרה, על ידי מה מתחברים, לשם מה מתחברים, מה משיגים, מהי השיטה, בהתאם למסגרת שלהם.

7.1.2018

 

נדרשים להיות כאיש אחד בלב אחד

אנחנו, ישראל, נדרשים להיות "כאיש אחד בלב אחד". זה בתנאי שאנחנו מגיעים לחיסרון הנכון גם כלפי העולם הרחב וגם כלפי הבורא, הכוח העליון. לכן ודאי שאנו מרגישים שנמצאים מול ההר, הרהורים, ספיקות, בעיות, שאלות למיניהן, מפני שכאן נעשית הבדיקה הראשונה, האם אנחנו מוכנים למעלה מכל מה שהבורא עושה, להיות עובדי ה'. זאת השאלה, זאת הבדיקה הראשונה.

ייתכן שמתחילים להתעורר מתנגדים למיניהם, הפרעות למיניהן, ואנחנו, עם השכל האגואיסטי שלנו מתחילים לחשוב שזה מגיע לנו מפני שאנחנו הולכים קדימה, ושאם לא היינו מתקדמים, אז היה לנו יותר קל. אבל עלינו להבין ששדה הקרב הוא פשוט, שדה הקרב הוא רק על ייחודיות הבורא, שהכול בא מאין עוד מלבדו, כדי שאנחנו נעלה על ההר של השנאה שמתגלה, ולאחר מכן נוכל לפנות לבורא בחזרה עם כל החסרונות שלנו, כדי לקבל ממנו את התורה, את המאור המחזיר למוטב.

24.10.2017

 

לייצר מצב שבו העולם יגיע להשתוות הצורה

בעולם שלנו אין שום אנלוגיה לזה שכל אחד יכול להיות אחראי על כל העולם וכל העולם תלוי רק בו, בעוד שזה בשום אופן לא מנתק את האחרים, אלא גם הם יכולים להגיד שבי תלוי כל העולם, ובכך האדם לא גונב מאחרים. לא ניתן להבין זאת, אלא רק כשהעולם העליון מתגלה הכול הופך להיות ברור ופשוט. לכן כל חבר חייב לומר שאני המיוחד ובי תלוי העולם ואני דואג לכך שהעולם הזה יגיע להשתוות הצורה לבורא.

הסיבה העיקרית שהאדם נקרא "נברא" היא מפני שהוא באמת לבד בפני עצמו וכל השאר כלפיו הם פשוט כוחות הבורא. יוצא שבתפילה עבור האחרים הוא מתפלל עבור הבורא שנמצא בהסתרה ורוצה להתגלות אבל רק במידה שהאדם יבקש עבור האחרים. מפני שבצורה כזאת הוא מתעלה, נפטר מהאגו שלו, וכך הבקשה שלו יוצאת מחוץ לאינטרסים האישיים שלו. לכן התפילה היא מאוד רצינית, היא מאוד אחראית, תפילה לא נכונה יכולה להחמיר את המצב, ותפילה נכונה יכולה לתקן את הכול ולהביא את כל העולם לתיקון. עלינו להבין את זה.

15.9.2017

 

מבקשים להיות כצינור

על האדם להבין שאם הוא מבקש עבור עצמו, הוא לא יקבל כלום. אם הוא מבקש עבור הקבוצה, הוא יקבל חיבור מסוים עם הקבוצה שנקרא "ו"ק". אם מבקש שהוא והקבוצה כאחד יתקשרו לבורא, כדי להעביר ממנו אור לתחתונים, שהקבוצה תהיה כצינור, אז יקבלו הכול. בהתאם לכמה שתתקשרו לחסרונות של העולם ותעלו אותם לבורא, כך תקבלו ממנו את האור כדי להעביר לעולם, והכול יעבור דרככם.

16.3.2018

 

הופכים להיות עשירייה כשמקבלים צרות מבחוץ

אנחנו הופכים להיות עשירייה כשאנחנו יכולים לקבל צרות מבחוץ ועל פני הצרות האלה ובשביל הצרות האלה להתחבר. בדומה למשפחה, שהתינוק מאחד את אבא ואימא להיות יחד כי הוא נותן להם צרה, חיסרון שיטפלו בו. אותו הדבר אצלנו. אנחנו לא יכולים להתחבר בעשיריות בצורה מספקת מפני שאנחנו לא נכללים ממש עם צרות הכלל. אבל כפי שאנו רואים, זה מתעורר יותר ויותר, ועוד מעט ישפיע עלינו במידה שצריך. אך גם לפני שזה קורה, אנחנו יכולים להתרשם מהם כך שתהיה לנו סיבה להעלות מ"ן. רק אם אתה לא מתרחק מהציבור ואתה חושב על תיקון כל העולם ועל הבורא, אז אתה נקרא "מעבר", וזה עובד.

18.8.2017

 

הכול בשביל החבר ובשביל הבורא

כיצד קורה שאחרי הצמצום אני נכלל עם החסרונות של החבר, מעלה אותם בתפילה לבורא, וזה בשבילי הדבר היקר ביותר, שהחסרונות שלו חשובים לי יותר מהחסרונות שלי. כשהכול בשביל החבר, ובשביל הבורא, ואני ביניהם כצינור, שליש אמצעי דתפארת. למעלה מהחלק הזה כלים דהשפעה, למטה מהם כלים דקבלה ואני באמצע. זאת אומרת, ביטלתי את עצמי ועכשיו אני בפועל גם כן עושה מעצמי רק מעבר.

22.4.2018

 

הראש גדל כשמעלים חיסרון

עלינו להבין, שכל עוד שאנחנו לא נכללים מחסרונות חיצוניים, אנחנו לא יכולים לפנות לבורא. להתפלל עבור החברה כן יכולים, אבל בזה אנחנו בונים רק את עצמנו, ולא יותר מזה. אנחנו לא מתקדמים, מפני ש"ראש" נמצא תמיד בחפץ חסד, וכל הגדלות שלו היא רק על ידי זה שמקבל מהתחתונים, מעלה את המ"ן ומוריד מ"ד. כך בראש נשאר חיסרון שקיבל מהתחתון, הוא מעלה מה שקיבל מהעליון באותו החיסרון, ומעביר אותו למטה. זאת אומרת, הגוף עד כמה שהראש מטפל בו, נכנס לתוך הראש, ובונה, מרחיב את הראש. רק בצורה כזאת הראש נעשה גדול יותר עוד ועוד. הוא גדל רק במידה שמספק לגוף מה שהגוף רוצה, אחרת הוא נמצא כנקודה בלבד, אין לו שום דבר לעצמו.

23.10.2017

 

כולי לתיקון העולם

מ"ן נקרא שאתה נכלל מהעולם. אני בעצמי רק בגלגלתא ועיניים, בקטנות, אני לא צריך כלום לעצמי, כולי רק לתיקון העולם. האח"פ שלי הוא ממש אפס, אפס זה נקרא חפץ חסד, לא רוצה כלום לעצמי, ממש כלום. מה אני כן רוצה? אני נכלל מהצרות של העולם, וכשאני נכלל מהם אני מעלה אותם לבורא וזה נקרא מ"ן. זאת אומרת, מה אני צריך לעשות, באיזה תפקיד עלי להיות כדי להיות המקשר, הצינור בינם לבין הבורא וכך אני מעלה מ"ן. המ"ן הוא לא שלי, אני חפץ חסד, גלגלתא ועיניים. ממני אין כלום, רק מהם. זאת אומרת ההרגשה שאיתה הגעת אליו יכולה להיות נכונה, אבל הביצוע הוא לא נכון.

18.8.2017

 

חיסרון חיצון לפנייה לבורא

בעל הסולם מסיים בצורה מאוד ישירה, הוא אומר שאם אנחנו לא נפנה לאומות העולם, לא תהיה לנו אפשרות לפנות לבורא. כלומר שאומות העולם לא ייקחו אותנו על כתפיהם לעלות להר ה', ובלי זה לא תהיה לנו שום אפשרות להתקשר לבורא. לפי הטבע שלנו אנחנו בסך הכול חפץ חסד, בני ישראל, דרגת בינה בלבד. אם הדרגה הזאת, הניצוצין האלו לא מקבלים רצונות מהמלכות, מאומות העולם, אין להם שום סיבה לפנות לבורא ולהתקשר אליו ולקבל ממנו עזרה. הם בעצמם לא צריכים עזרה, ואין להם שום צורך קיום לעצמם. לכן כשכתוב "ולקחום עמים, והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה'", הכוונה היא שאדמת ה' היא רק בתנאי שישראל מזמינה את העמים לעבוד יחד איתנו. בצורה כזאת שאנחנו מעוררים אותם הם מעוררים אותנו, וכך אנחנו יכולים יחד דווקא לעלות להר ה', ולא בצורה אחרת. לפנות לבורא לא נוכל אלא אך ורק לפי מה שהמערכת מסבירה לנו, שאנחנו צריכים חיסרון חיצון. רק בעזרת החיסרון החיצון שאנחנו מקבלים מאומות העולם. הכוח שנקבל מהם, החיסרון, אמנם שזה חיסרון לדרגה גשמית, אך אין בזה שום דבר אחר, אלא זה יעורר אותנו לפנות לבורא, ולהביא את כל העולם לתיקון.

24.10.2017

 

חובתנו כלפי אומות העולם

אנחנו מגיעים היום למצב שיש לפנינו אפשרות אחת בלבד, לבדוק, לראות, ללמוד, מה ששייך לתיקון ולבצע אותו. עלינו להבין שכל מה שקרה לפני העלאת המ"ן לחיבור, הכול כהכנה מלמעלה. רק אם נתחיל לבקש את החיבור בפועל, זה יקרא "עבודתנו מלמטה", "עבודת ה'". לכן כדי שלא יהיה ספקות או אי הבנה, עד כה לא עשינו שום דבר. אלא מה שצריכים לעשות זה העלאת מ"ן לחיבור, שזה יכול להיות רק כי הבורא דווקא את זה דורש, שם הוא מתגלה, אור החכמה מתגלה באח"פ, וגלגלתא עיניים הם רק מעבר.

19.4.2018

 

כתוב "ויחן שם ישראל נגד ההר". ופירשו חז"ל: "כאיש אחד בלב אחד". מפני שכל יחיד ויחיד מהאומה, הסתלק את עצמו לגמרי מאהבה עצמית, וכל מגמתו היה רק להועיל לחברו, ונמצא, שנתלכדו יחד כל היחידים שבאומה, ונעשו ללב אחד ולאיש אחד, כי רק אז הוכשרו לקבלת התורה.

ולפיכך, מתוך הכרח האמור, ניתנה התורה ביחוד לאומה הישראלית, גזע אברהם יצחק ויעקב בלבדה. כי לא היה מקום אפילו להעלות על הדעת, ששום זר ישתתף עמה. אמנם בגלל זה, הותקנה ונעשית אומה הישראלית, כמין מעבר, שעל ידיהם יזורמו ניצוצי ההזדככות, לכל מין האנושי שבהעולם כולו.

באופן, שניצוצי הזדככות הללו, הולכים ומתרבים יום יום, כדמיון הנותן לאוצר, עד שיתמלאו לשיעור הנרצה, דהיינו עד שיתפתחו ויבואו לידי כך, שיוכלו להבין את הנועם ואת השלווה, השרויים בהגרעין של אהבת זולתו. כי אז יבינו להכריע את כף הזכות, ויכניסו את עצמם תחת עולו ית', והכף חובה יתבער מן הארץ.

(בעל הסולם, מאמר "הערבות", אותיות כ"ג-כ"ד)

 

אתה, קבוצה, בורא והעולם

כשהציור הזה יתייצב אצלך כמו בצורה אחת, אתה, קבוצה, בורא והעולם, שהקבוצה באמצע בין העולם והבורא ושאתם צריכים להתקשר כישר א-ל כלפי הבורא וכלפי העולם, אז זה יסתדר.

16.3.2018

 

מעלה אותם לדרגת ההשפעה

אני מלביש את החיסרון שספגתי מהם בכוונה שלי. את החיסרון שלהם הבורא מעורר בהם, בונה בהם. לא חשוב שהחיסרון שלהם הוא לאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, זה לא חשוב, אלו רצונות שהבורא נותן להם. אני לוקח את החסרונות האלו ומלביש אותם, מעלה אותם לדרגת ההשפעה. זו הפעולה שלי. מה עושה מסך שעומד בפה דראש של הפרצוף, אילו רצונות הוא לוקח מהגוף? רצונות לקבל. העבודה שלנו היא כל הפעולות של המסך שעומד בפה דראש. בינתיים עלינו קצת יותר להתכלל ולהבין למה אנחנו מגיעים, מה צריכים לפתוח. זה שלב מאוד מיוחד, חדש.

23.10.2017

 

בדאגה עבור כל העולם

ראשית, ישראל, אלה שיש להם נטייה, דחף לפתור את השאלה "מה הטעם בחיינו?", כמו שבעל הסולם כותב ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות". בעצמם צריכים להבין, ולהשתדל להבין את תפקידם ולממש אותו בכמה שאפשר. אחר כך הם מתחילים להבין שאפילו אם יעשו את זה בעצמם, בתוך הקבוצה כל אחד עבור האחרים, בכל זאת זה יהיה מימוש לא שלם. מדוע? כי במצב כזה אין חיסרון ממשי להעלות לבורא, תפילה אליו, אם אנחנו בסופו של דבר מתפללים עבור עצמנו. להבדיל, אם אנחנו מתפללים עבור עצמנו כדי לתת למישהו אחר, זו כבר פעולת השפעה. אבל אם אנחנו שומרים זאת לעצמנו, אנחנו לא יכולים לפנות ולדרוש כוח השפעה, אין לנו עבור מי, בשביל מה? כי אפילו אם כולנו נתאחד, נהיה בסך הכול נקודה אחת, עשירייה אחת, יחידה אחת. ולכן מאין ברירה, אנחנו נאלצים איכשהו להתכלל בדאגה עבור העולם כולו, להתחיל להרגיש ולדאוג עבור התיקון של כל העולם. הדאגה הזאת צריכה לכוון אותנו לפנות בכל מיני צורות, ואיתה נוכל לפנות גם לבורא, לבקש עזרה, לבקש הבנה איך לעשות ואיך לפנות. עלינו לעבד את הדאגה הזו בנו כחיסרון שמעורר אותנו לפנות לבורא, וכך נייצב את עצמנו כצינור, כאמצעי, כמעבר, כמו שבעל הסולם כותב במאמר "מתן תורה" ובמאמר "הערבות". כך אנחנו יכולים להתחיל לעבוד, כדי לעשות נחת רוח לאחרים ונחת רוח לבורא על ידי כך שנתחבר עם כולם. זו התפתחות הדרגתית, איטית. לא אנחנו קובעים את הקצב, את הצורות והאופנים של ההתפתחות, אנחנו גם לא כל כך מבינים ובקיאים בה. אבל כשניכנס לתהליך הזה הוא ייפתח לנו וגם יעדכן אותנו לצורה שבה אנחנו צריכים להיות מקושרים וכך נתקדם.

24.10.2017

 

להעביר דרכי את כל השפע

אם אני רוצה לחיות בצורה נצחית, יפה, טובה, לקבל את כל מה שבא לי, אני רק צריך להעביר דרכי את כל השפע האין סופי. ואז אהיה בו כל הזמן, בתנאי שהוא זורם דרכי מפלוס למינוס, ואני באמצע נהנה מזה. בעצמי אני כביכול לא מקבל כלום, אני רק מעביר את השפע ממקום למקום. פטנט לא רע. כתוב כך, כדי שאנחנו נהיה כמעבר, כי רק בצורה כזאת אנחנו יכולים לחיות בעולם אין סוף. אנחנו צריכים להצטייד בחיסרון ובבקשה לבורא. יש לפניי מישהו שנמצא בחיסרון, ולכן אני צריך לברר באיזה חיסרון הוא נמצא, ולהתחיל להתפלל לבורא, לקבל עליו מילוי. אני מברר את המינוס הזה, את החיסרון הזה, אני נכלל ממנו, הוא נמצא אצלי ואני עוטף אותו במינוס שלי, בחיסרון שלי. אז יש בי שני מינוסים, ואת שניהם אני מעלה לבורא, ומקבל ממנו בחזרה מהבורא מילוי למינוס שלי, ולמינוס של התחתון. כלומר אני העליתי חיסרון כפול, ומקבל ממנו מילוי כפול.

30.4.2017

 

סדר הפנייה

המקובלים חיברו לנו את סידור התפילה, את סדר הפנייה שלנו לבורא. ושם כתוב מודים ומברכים את ה', ומבקשים על כולם, ורק בסוף מבקשים ועלינו, רק אז גם לך יש מקום. למה אתה מבקש על עצמך רק בסוף? זה בגלל שאתה כל כך צנוע? התשובה היא שלילית. הרוחניות היא מערכת, ולכן אנחנו חייבים לפעול לפי הסדר של המערכת הרוחנית. אין לראש חיסרון כלשהו אלא מה שהוא יכול ללקט מלמטה ומלמעלה, ולהיות המעבר, המתאם בין הבורא לעולם. מכאן סדר התפילה.

24.10.2017

 

להתכלל מחסרונות העולם

לא נתקדם אם לא נתחיל להתכלל מהחסרונות של העולם, נתחבר סביבם ונעביר אותם לבורא, נלמד את המקצוע הזה, נקבל מהבורא מ"ד ונדע איך להוריד אותו לגוף. אנחנו צריכים להכיר את כל המערכת הזאת, איך מעבירים מלמטה דרכנו למעלה, ואיך מורידים את מה שקיבלנו מלמעלה, מהבורא, למטה. זהו תהליך עם פעולות רבות. כל "תלמוד עשר הספירות" וכל חכמת הקבלה עוסקים בזה בלבד, אין יותר, עד שיתוקנו כל הכלים. לכן כל אחד צריך להרגיש שבשביל זה הוא כאן וכולנו כאן יחד. זה ידרבן אותנו להתחבר יחד ולבצע את מה שעלינו לבצע. ובמידה שאני סובל עבור התחתונים, רק במידה הזאת אני יכול להגיד שאני רוצה לעשות נחת רוח לבורא, ולא אחרת. צריכים להתכלל יותר ויותר, להבין וללעוס את הדברים האלה, לדבר עליהם, והאור העליון ישפיע עלינו. "מלא לשמה יבוא לשמה". זהו תהליך בניית הכלים שלנו.

23.10.2017

 

איך נצליח להעלות מ"ן?

בכדי להעלות מ"ן אני צריך להיות שייך לקבוצה, חוץ ממני יש בקבוצה עוד אנשים, עשירייה, מניין, ומתוך המניין, בכמה שאנחנו מניין, אני מעלה את זה לבורא. תפילה בציבור, זאת אומרת שאני צריך לשכנע את החברים שלי להתחבר ולהתכלל עם אותה צרה שאנחנו רואים בציבור ואז את הצרה הקולקטיבית שלנו אנחנו מעלים לבורא. זאת הפעולה. האח"פ שלנו חייב להתכלל עם כל העולם ולקחת משם את כל הצרות שעל פניהם אנחנו יכולים להיות מחוברים. הרי איך אנחנו יכולים להתחבר אם כל אחד מאיתנו הוא חפץ חסד, מה אנחנו יכולים לתת ומה אנחנו יכולים לקבל, כל אחד מהשני, אם אנחנו חפץ חסד? כלום, שום דבר, אין לנו שום צורך לזה.

18.8.2017

 

תפילה בציבור

הצלת עם ישראל, אלו שמשתוקקים ל"ישר א-ל" כולה תלויה בתפילה בציבור. עד כמה שכולנו מרגישים שפנייה מכולם כאחד היא שמפעילה את הכוח העליון, ואז נרגיש על עצמנו עד כמה שאנחנו יכולים להתקרב אליו, לגלות אותו, לעשות לו נחת רוח, ובזה תלוי העתיד הטוב שלנו.

16.1.2018

 

מביאים ברכה לעולם

כמו שאנחנו לומדים, שאם אנחנו מקבלים חסרונות מהאנושות ומעבירים את החיסרון למעלה בלעטוף אותו במ"ן שלנו, אז יוצא, כשמקבלים תגובה על זה מהבורא במוחא וליבא, בכוח מיוחד, בצורה מיוחדת, יכולים כבר לגשת לאחרים ולהעביר להם התרוממות, לכל האנושות כמו שהוא אומר, שאת זה קודם אנחנו מקבלים מהבורא ואחר כך מעבירים להם. זה נקרא שאנחנו מביאים ברכה לעולם.

24.10.2017

 

"ואהבת לרעך כמוך, כלל גדול בתורה"

אנחנו צריכים להתפלל. אנחנו לא נמצאים במדרגה רמה כמו בעל הסולם, שאצלו הייתה בעיה אחרת. הוא ראה מסוף העולם ועד סופו. הוא לגמרי הרגיש את כל המציאות והיה שולט בכל המציאות. הוא היה בדבקות שלמה עם הבורא. וביקש שיורידו אותו לפחות לדרגה כזו שהוא יוכל להלביש את הפנימיות שלו שכבר נמצאת בהורדה חיצונה מסוימת במילים, כדי שיבינו אותו באי העולם. שכולם יוכלו להבין אותו.

גם אנחנו צריכים כמו בעל הסולם להתפלל שהבורא יאפשר לנו לראות ש"ואהבת לרעך כמוך" זו המטרה שאליה חכמת הקבלה מביאה את האנושות. ולכן חכמת הקבלה נקראת "חכמת האמת", כי דווקא בעיקרון הזה "ואהבת לרעך כמוך, כלל גדול בתורה" היא עוסקת, ואותו היא מממשת בכל אחד.

23.10.2017

 

חיסרון כלפי באי העולם וכלפי הבורא

ב"ואהבת לרעך כמוך" אנחנו חייבים לראות את התיקון שלנו והחובה שלנו כלפי העולם. וחוץ מזה, באותה צורה שווה "ואהבת את ה' א- לוהיך", שזה להעלות את החיסרון שלהם לבורא ולעשות לו נחת רוח. אנחנו בעצם צריכים להתכלל כאן משני חסרונות. חיסרון אחד כלפי באי העולם ובכלל כלפי כל העולם וזה "ואהבת לרעך כמוך", וכלפי הבורא, שנביא את כל החיסרון ממטה למעלה "ואהבת את ה' א-לוהיך".

24.10.2017

 

צורת היחס כלפי העולם

ההשפעה לבורא היא דווקא דרך הרבים. ולכן כל הצטיינות שיכולה להיות מיוחדת כביכול, למרות שבסופו של דבר זה לא יוצא כך, אבל נניח שאני כביכול מוותר, ואני מקדם אחרים בכל כוחי, ורואה בהתקדמות שלהם, כמו אימא כלפי הילדים, אני רואה בהם את כל העתיד ואת כל ההשגות שלי וכל ההישגים, כי אם אנחנו נמצאים בדור המשיח, אז אנחנו חייבים כבר לחשוב על התיקון של כל העולם. ולכן זה חייב להיות כך. אם אנחנו רוצים להשפיע לבורא, זה יקרה דרך השפעה לכולם, דרך זה שנבנה יחס נכון בין כולם.

20.3.2017

 

לבנות מתאם בין כולם לבורא

כל העבודה היא בלפנות לבורא, בלחייב אותו, להשפיע לו וכולי. הכלל מרגיש בצורה גשמית, בהמית, שרע לו, ואנחנו חייבים לתרגם את הרע לו, כרע מפני שאין לנו קשר עם הבורא. ואז אנחנו מקבלים מלמעלה את "המאור המחזיר למוטב", הוא מתקן בנו את הכוונות הנכונות, אנחנו מעבירים את המאור הזה, על ידי המאור נוצר הקשר, ואז אנחנו נעשים כפרצוף אחד. אנחנו ראש והם גוף. האור מתחיל להתגלות, וניתן לראות מה שנקרא, שיש תורה בעם ישראל.

13.6.2017

 

האנושות מבקשת את כוח החיבור

צריכים להבין שיש כאן הכנה בעולם שסובל וסובל ללא שום תקווה לעתיד. ולכן מה שקורה זה שהוא מוכן לקבל את הפתרון. אנחנו צריכים רק להבין שישנו רק פתרון אחד. והוא, על ידי החיבור בין בני האדם להגיע לפסגת ההתפתחות. ולא עלינו לעשות את החיבור הזה. החיבור הוא לא הבעיה, אלא הבעיה רק לפנות לכוח העליון, לקבל ממנו את כוח החיבור. ולפנות לכוח העליון לקבל את כוח החיבור זה לפנות דרך עם ישראל, אלו שיש להם קשר עם הכוח העליון, המקובלים. ולכן אנחנו נזכה לראות עד כמה האנושות פונה ומבקשת, ממש מבקשת את כוח החיבור הנחוץ לה כדי לבוא לחיבור ולדבקות בבורא.

5.10.2018

 

שהבורא יקדם את כולם לתיקון

"הלוואי שיתפלל כל היום". זאת אומרת, כל הזמן להיות בקשר קצר עם המקור של כל מה שקורה במציאות, כדי לחייב אותו, אבל לא כדי שיהיה לי טוב, אלא שיקדם את כולם לתיקון. ואני מתפלל עבור כולם. למה? כי אני אוהב אותם. ומתוך זה אני יכול להרגיש שפתאום מתגלה לי אהבה אליו, ולא לפני זה. אם זה קורה לפני, זה שקר. בצורה כזאת צריך לעבוד.

13.10.2018

תפילה מזוהר לעם

המלצתי היא שתתחילו להתעמק, ולהחזיק בכוונה. כל הזמן לחשוב "מה אני רוצה מזה שאני קורא", "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותיי". זה מאוד חשוב. לדרוש מזה שאתה קורא ואתה כל הזמן נמצא בבקשה, אז זה יעבוד.

22.11.2018

 

סוד התפילה

בכל יום קורא כרוז, לכל בני העולם, בכם תלוי דבר זה, שכתוב, קחו מאיתכם תרומה לה'. ואם תאמרו, שהדבר קשה לכם, כתוב, כל נדיב ליבו יביאֶהָ.

מכאן הסוד לתפילה. כי אדם הירא מריבונו ומכוון ליבו ורצונו בתפילה, הוא מתקן תיקון העליון. בתחילה בשירות ובתשבחות, שאומרים המלאכים העליונים למעלה, ובסדר ההוא של תשבחות שאומרים ישראל למטה, המלכות מקשטת עצמה ומיתקנת בתיקוניה, כאישה המתקשטת לבעלה.

(זוהר לעם, פרשת ויקהל, "כוונת התפילה")

 

ולמה צריך להתפלל ממעמקים?

ממעמקים קראתיך. פירושו, כל מי שמתפלל תפילתו לפני המלך הקדוש, צריך לבקש בקשותיו ולהתפלל מעומק הלב, כדי שיימצא ליבו שלם בהקב"ה, ויכַוון ליבו ורצונו. כמ"ש, ממעמקים קראתיך. והאם אמר דוד כך, והרי כתוב, בכל ליבי דְרשתיךָ? ופסוק זה די, להתפלל בכל לב, ולמה צריך ממעמקים?

אלא כל אדם שמבקש בקשתו לפני המלך, צריך שיכוון דעתו ורצונו לשורש השורשים, להמשיך ברכוֹת מעומק הבוֹר, כדי שייזלו ברכות ממעיין של כל. שהוא המקום, שיוצא ממנו אותו הנהר, שהוא חו"ס. כמ"ש, ונהר יוצא מעדן. עדן הוא חכמה. נהר היא בינה, שיצאה מחוץ לראש א"א, שהוא חו"ס.

וכתוב, נהר פְּלָגָיו, ישַמְחוּ עיר האלוקים. וזהו נקרא, ממעמקים. עומק כל, עומק הבור, שמעיינות יוצאים ונמשכים ממנו לברך כל. וזוהי ההתחלה להמשיך ברכות מלמעלה למטה.

(זוהר לעם, פרשת בשלח, "פרשת הַמָן")

 

התפילה היא בעד כלל ישראל

התפילה, שאנו מתפללים, היא תיקון השכינה הקדושה, להמשיך לה שפע, למלאה מכל חסרונותיה. כי ע"כ, כל הבקשות הן בלשון רבים. כמו, וחוננו מאיתך דעה, השיבנו אבינו לתורתך. כי התפילה היא בעד כלל ישראל, שכל שיש בשכינה הקדושה, יש בכלל ישראל. והחסר בה, חסר בכלל ישראל. ונמצא, כשאנו מתפללים בעד כלל ישראל, אנו מתפללים לצורך השכינה הקדושה, כי היינו הך.

(זוהר לעם, הקדמת ספר הזוהר, "תורה ותפילה")

 

כל מי שרוצה לעורר דברים שלמעלה

בשעה ששרו ישראל ורצו מים, היו ישראל עומדים עליה, על הבאר, ואמרו שירה. ומה אמרו? עֲלִי באר. העלי מֵימייך להוציא מים לכל, להשקות ממך. וכן אומרים השבח של באר זו, באר חפָרוהָ שׂרים. דבר אמת היו אומרים, וכך הוא.

מכאן, שכל מי שרוצה לעורר דברים שלמעלה, בין במעשה בין בדיבור, אם המעשה ההוא או הדיבור ההוא לא נעשים כראוי, אינו מתעורר כלום. כל בני העולם הולכים לבית הכנסת לעורר דבר שלמעלה, אבל מועטים הם שיודעים לעורר.

והקב"ה קרוב לכל אלו שיודעים לקרוא לו, ולעורר דבר כראוי. אבל אם אינם יודעים לקרוא לו, הוא אינו קרוב, כמ"ש, קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקרָאוהו באמת. באמת, הוא שיודעים לעורר דבר אמת כראוי. וכן בכל דבר.

(זוהר לעם, פרשת חוקת, "הבאר")

 

כשיש עשרה ביחד באה קדושה עליונה

כתוב, מדוע באתי ואין איש. כמה אהובים ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שהם שורים הקב"ה נמצא ביניהם, משום שאינו מסיר מהם האהבה שלו. כמ"ש, ועשו לי מקדש ושָׁכנתי בתוכם. ועשו לי מקדש, סתם מקדש, כי כל בית כנסת שבעולם נקרא מקדש. ושכנתי בתוכם, כי השכינה מקדימה לבית הכנסת.

אשרי האדם, הנמצא מהעשרה הראשונים בבית הכנסת, משום שבהם נשלמה העדה, שאינה פחות מעשרה. והם מתקדשים תחילה בשכינה. וצריכים שיהיו נמצאים עשרה בבית הכנסת בבת אחת, ולא יבואו קצתם קצתם, כדי שלא תתעכב שלמות האיברים. כי כל העשרה הם כאיברים של גוף אחד, שבהם שורה השכינה. כי האדם, בפעם אחת עשה אותו הקב"ה, והתקין לו כל האיברים ביחד.

כיוון שנשלמו כל איבריו של האדם בזמן ההוא, נתקן כל איבר בפני עצמו כראוי. כעין זה, כיוון שהשכינה הקדימה לבית הכנסת, צריכים שיימצאו שם עשרה ביחד, ואז נשלם, כי אין עדה פחות מעשרה, שהם כנגד ע"ס המלכות. וכל עוד שאין שם עשרה ביחד, אף אחד מהם אינו נשלם.

ואח"כ מיתקן תיקון כל העדה, כמ"ש, ברוב עַם הדרַת מלך. וע"כ העם, הבא אחר העשרה הראשונים, כולם תיקון הגוף הוא, כלומר תיקון העדה. כי ריבוי העם מגדיל כבוד המלך.

וכשהשכינה מקדימה ובאה, ובני אדם עוד לא באו עשרה ביחד כראוי, הקב"ה קורא, מדוע באתי ואין איש. ואין איש, שהאיברים לא נתקנו, ולא נשלם הגוף, הנקרא עדה. כי כשהגוף לא נשלם, אין איש, שגם האיברים הפרטיים שכבר באו, אינם נשלמים.

בשעה שהגוף נשלם למטה, שיש עשרה ביחד, באה קדושה עליונה ונכנסת בגוף ההוא, ונעשה התחתון כעין ע"ס של מעלה ממש. אז כולם צריכים, שלא יפתחו פיהם לדבֵּר בדברי העולם, משום שישראל נמצאים עתה בשלמות העליון, ומתקדשים בקדושה העליונה.

(זוהר לעם, פרשת נשוא, "מדוע באתי ואין איש")

חזרה לראש הדף
Site location tree