אלף שאלה על קבלה

על הספר

מצאנו לנכון להוציא לאור ספר זה, שהוא המשכו הישיר של הספר "חוויה ושמה קבלה". שאלות ותשובות מהפורום הקבלי, המשקפות את ההתפתחות הרוחנית המהירה, שעברו המשתתפים באמצעות שיטת הקבלה.

חוכמת הקבלה הוכיחה את עצמה כשיטה הפוסחת על מרחקים גיאוגרפיים והבדלי תרבויות, וכשיטה המחברת את הלבבות השואפים לגלות את טעם החיים ומשמעותם.

"אני נדהם לראות עד כמה התבגרו האנשים במהלך השנה. איך הם התחילו לנתח את שינוי הדרגות הרוחניות שלהם. זה לא אני", טוען הרב ד"ר מיכאל לייטמן, "זו השפעת הבורא, השפעתו של גורם תקופת התיקון הכללי (משיח), כאשר כל הנשמות בזמננו הולכות ומתקרבות, במערבולת מתעצמת, אל עבר מטרת הבריאה".

בספר זה ניתנת לקורא הזדמנות נדירה להציץ לחדרי-חדרים של ההולכים בדרך הרוחנית.

בתיאור אותנטי, כנה ואנושי מציירים השואלים תמונה אמינה של מצבים ושלבים בדרכם, ולוקחים את הקורא למסע מרתק לתוך נפש האדם.

הרב לייטמן, בסגנונו המיוחד, מתייחס אישית לכל שאלה, כשמולו עומדת טובתו העליונה של השואל ודרגתו הרוחנית. בלשון פשוטה וציורית הוא משרטט את מצבו הרוחני של האדם, ורושם לו תרופה בצורת נוסחה אישית להתקדמות רוחנית.

למרות הנימה האישית שנוקט הרב לייטמן בתשובותיו, הוא נוגע בשורש הנשמה של כל אחד מאיתנו ומסלק את ענני המסתורין האופפים את חוכמת הקבלה. ביד אמן הוא מעצב את חוכמת הקבלה לשיטה פרקטית הניתנת ליישום בזמננו ובמציאות שלנו.

הרב לייטמן מוביל אותנו בביטחון ובמיומנות בעליות ובמורדות של הדרך הרוחנית, ופותח בפנינו שער לעולם הנסתר מהתחושה האנושית הרגילה.

מעל במת הפורום הוא מקיים דו שיח נוקב עם הפונים אליו בענייני השעה הבוערים, הנוגעים לכל נפש בישראל ובעולם, ומציג לנו תמונה מרהיבה של עולם הקבלה מזווית חדשנית שטרם הוצגה כמותה.

תלמידי הרב

הקדמה

50 שאלות ראשונות על חוכמת הקבלה

1. מהי חוכמת הקבלה?

חוכמת הקבלה היא שיטה לגילוי הכוח העליון היחיד השולט בכל הבריאה, והיא מתאימה לכל אדם הנמצא בעולם הזה.

2. מה מלמדת אותנו חוכמת הקבלה?

חוכמת הקבלה מלמדת אותנו על מבנה הבריאה ועל מטרתה, על מקור הבריאה, על שלבי התפתחותה ועל מקומו של האדם בה. כמו כן היא עונה לשאלה על תפקידו של האדם בעולם.

3. למה חשוב ללמוד את חוכמת הקבלה?

לימוד חוכמת הקבלה מאפשר לאדם למצוא את הסיבה והמטרה לקיומו, להבין את מקומו בבריאה, לחקור ולבחור את הטוב ביותר ולשפר ללא הכר את מצבו הנוכחי.

המקובלים מספרים לנו שהאנושות צועדת לקראת מציאות שבה האדם ימצא עצמו חסר אונים וחסר כיוון באשר למטרת חייו. רק במציאות קשה, תחת איום השמדה של העולם, יתחיל האדם לחפש את המטרה האמיתית לקיום העולם. בדיוק ברגע גורלי זה חוכמת הקבלה תתגלה במלוא עוצמתה, כשיטה מדעית מדויקת לגילוי חוקי הבריאה לכלל האנושות.

4. מאילו מקורות לומדים את חוכמת הקבלה?

המקור הראשון ללימוד חוכמת הקבלה נכתב על-ידי אברהם אבינו, והוא נקרא "ספר היצירה". לאחריו היו: משה - המחבר של "התורה"; ר' שמעון בר יוחאי (רשב"י) - המחבר של "הזוהר"; האר"י - מחבר "עץ חיים" ועוד ספרים נוספים רבים; ר' יהודה הלוי אשלג (בעל הסולם) - מחבר "תלמוד עשר הספירות" (תע"ס) - הפירוש על "עץ חיים", ופירוש "הסולם" לספר הזוהר; ר' ברוך אשלג (רב"ש) - מחבר הספרים: "שמעתי", "שלבי הסולם", "דרגות הסולם".

5. למי כדאי ללמוד את חוכמת הקבלה?

חוכמת הקבלה באה לתת מענה לשאלת האדם על מקורם של חוסר הסיפוק והייסורים שלו. אם אדם אינו שואל זאת, הוא עדיין אינו זקוק לחוכמת הקבלה. האדם מגיע לקבלה עם השאלה "מה הטעם בחיי?" ועליה הוא מקבל תשובה, כלומר, זוכה לגילוי משמעות הבריאה ומקומו של כל אחד בה.

6. מהי מטרת החיים על פי חוכמת הקבלה?

מטרתה של חוכמת הקבלה היא להביא את האדם לשלמות ולנצחיות - לתענוג שלם ונצחי, שהוא גדול לאין שיעור מהתענוג המזערי שאנו מרגישים בעולם שלנו, הנעלם כהרף עין.

7. האם חוכמת הקבלה יכולה להביא תועלת לאנושות?

רק חוכמת הקבלה יכולה להביא תועלת לאנושות, כי על ידי כך שהיא מגלה את כל חוקי הבריאה היא פותחת בפני האדם אפשרות להשתמש ביעילות בכוחותיו ובכוחות העולם הסובב אותו.

8. האם בעולם הזה הכול קבוע מראש?

הכול קבוע מראש, וחופש הבחירה הוא להאיץ את הדרך הקבועה מראש למטרה שנקבעה מראש. ההשתוקקות האישית לעבר המטרה של הבורא יוצרת באדם את תכונות הבורא ומעלה אותו לדרגת הבורא, הנצחיות, הידע השלם.

9. האם חוכמת הקבלה קשורה ליהדות?

יסודות חוכמת הקבלה נתגלו על ידי אברהם אבינו, תושב חרן, שכתב את ספר היצירה. תלמידיו, קרוביו, משרתיו וצאצאיו התקבצו סביב הירושה הרוחנית שלו לקבוצת לימוד, ובמשך הזמן קראו לעצמם "עם ישראל", למרות היותם בפועל חלק מעמי המזרח הקדום (עובדה שהוכחה בבדיקות גנטיות).

10. מה ההבדל בין קבלה לפסיכואנליזה?

כל מה שאדם משיג בקבלה ניתן לרישום ולשחזור על ידי אדם אחר בעל אותן אפשרויות (מסך). הפסיכואנליזה מתעסקת בניתוח של תכונות האדם השייכות לעולם הזה. הקבלה, לעומת זאת, עוסקת ברכישת תכונה נוספת, עליונה.

11. למה לאנשים מסוימים יש מזל ולאחרים אין?

למה אחד הוא עשיר ומפורסם והאחר עובד כפועל פשוט? למה אחד נולד כבן למשפחה עשירה והאחר לענייה? למה אחד נפטר בגיל צעיר והאחר מאריך ימים?

כל אלה נקבעים על ידי שורש הנשמה הפרטית בנשמת האדם הראשון, הקשר שלה עם הנשמות האחרות ונתונים נוספים החיוניים לתיקון של כל נשמה ונשמה. חוכמת הקבלה, כעיקרון, אינה חוקרת את הדברים הללו, למרות שהם כתובים ונלמדים באופן חלקי בספרו של האר"י "שער הגלגולים", כי התהליכים שעוברים על הנשמות אינם בשליטת האדם. חופש הבחירה של האדם יכול וצריך להיות ממומש בהשתוקקות מלאה של האדם לאיחוד עם הבורא.

12. האם קיימות תופעות כגון מלאכים, מכשפות, קללה, עין הרע ואאורה?

מאחר שכל הנשמות הן חלקים של מערכת אחת - נשמת האדם הראשון, הן יכולות להשפיע זו על זו ביחס שלהן. מכאן הופיעו המושגים של קללה, עין הרע ועזרה רוחנית. בעולם הרוחני קיימים כל סוגי הטבע: דומם, צומח, חי, מדבר, כמו בעולם הזה. אלא שברוחניות אלו הם כוחות ללא לבושים וצורה. לכוחות אלו יש שמות, בהתאמה: הדומם - "היכלות", צומח - "לבושים", חי - "מלאכים", מדבר - "נשמות". רק בעולם הזה הכוחות מלובשים בגופים. ברוחניות כל העצמים והפעולות הם כוחות ללא לבושים.

13. האם האדם יכול לראות את העבר והעתיד? אם לא, כיצד מסבירה הקבלה את העובדה שמגידי עתידות ומכשפים חוזים נכון את העתיד, או את העובדה שכתבי הנביאים מתגשמים?

נכון שרבים בעולמנו יכולים לחזות נכון את העתיד, אך המקובל אינו חוזה או נביא.

גם בעלי חיים מרגישים את תופעות הטבע הרבה לפני שהן מתרחשות; למשל אנשים המרוחקים מהציוויליזציה מחדדים את חושיהם ביחס לאנשים אחרים במידה כזאת שהם מסוגלים להרגיש את העתיד והעבר.

חוכמת הקבלה טוענת שכל התמונות המתרחשות בזמן קיימות בו זמנית ורק נפרשות לעינינו על ציר הזמן. ניתן לעלות אל מעבר לזמן, ואז נרגיש את העבר, ההווה והעתיד כמו מסגרות שונות של זמן, כשם שאנו צופים בסרט קולנוע, ורואים רק שרשרת אירועים קבועה מראש. חוכמת הקבלה אומרת שאיננו יכולים לשנות את סדר האירועים כיוון שהם טבועים ב"גֵן הרוחני" שלנו (הנקרא "רשימוֹ"). לעומת זאת, אנו יכולים לשנות את היחס שלנו לאירועים, וזה ישנה את ההרגשה שלנו בזמן האירועים מדרמטית לטובה.

המקובל לעולם אינו מנסה לראות את העתיד, אלא מתנתק מהאירועים עצמם ומתרומם מעליהם, הוא מתייחס אליהם כאל השגחת הבורא כטוב ומיטיב ויודע שהכול מגיע מהבורא במטרה להעלות אותו אל השלמות והנצחיות. כך הוא מפתח יחס לאירועים בהתאם ליחסו של הבורא אליהם.

14. האם מקובל יכול לגלות לאדם את גורלו?

אף מקובל לא ישיב על השאלה הזאת. את הגורל על האדם לגלות בעצמו. אסור לספר לאדם על גורלו, משום שאי אפשר לגלות את גורלו של אדם אחר.

כל אחד משיג את דרכו כאשר הוא מגלה את נשמתו, את החוש השישי שלו, או כפי שזה נקרא בחוכמת הקבלה, כאשר הוא מתקן את נשמתו. אם לאדם יש פגיעה בעור התוף - עליו לתקנו ולרפאו כדי שיוכל לשמוע. וכך גם כאן - על האדם ליצור "מסך" על הנשמה.

רק האדם עצמו, לאחר שייצור מסך על נשמתו, יוכל לדעת את הסיבה ללידתו, את כל גלגוליו הקודמים ואת המצב העתידי שאליו עליו להגיע. ורק אז יוכל לממש את עצמו באמת.

15. מדוע לא יספרו לנו המקובלים מה עלינו לעשות במקום שנגיע לכך בעצמנו?

כפי שאמרתי, חוכמת הקבלה לא עוסקת בניבוי. אמנם ישנם אנשים שיכולים לנבא את גורל הגוף ואת מה שיקרה איתו בעתיד. זה ניתן לחיזוי.

חוכמת הקבלה מוציאה את האדם אל המסלול הרוחני, ומרוממת אותו מעלה, אל העולם העליון, למעלה מהגוף - שאותו היא כלל לא לוקחת בחשבון.

במלה "גורל" מתכוונים המקובלים לכל דרכו של אדם דרך גלגוליו הרבים, מהראשון שבהם ועד האחרון, ולא רק לחייו בכמה עשרות השנים הללו, בגלגול הנוכחי. את גורלו, כלומר, את הדרך שבה מתפתחת נשמתו, צריך האדם לגלות בעצמו, על ידי פיתוח החוש השישי שלו.

חוכמת הקבלה מגלה לך את הדרך הרוחנית שלך, שאותה עליך לעבור. יצאת אליה כבר לפני גלגולים רבים והלכת בה שלא מרצונך. נאלצת ללכת, משום שהייסורים דרבנו אותך.

היום אתה שומע על כך, ובכך ניתנת לך ההזדמנות להתחיל להתקדם בצורה מפוכחת, תוך ידיעת המטרה, ליצור בעצמך את מצביך העתידיים ולדעת מה יקרה לך.

אם לא תיקח את התפתחותך הרוחנית לידיך, תמשיך להתגלגל הלאה מגלגול לגלגול, שכל אחד מהם ימשך כ70-80 שנה מבלי שתדע לשם מה.

16. אילו שינויים עומדים להתרחש בעולם בעשרות השנים הקרובות?

המצב עומד להיות גרוע הרבה יותר מהמצב הנוכחי. האנושות תעבור מצבים איומים ותעמוד בפני סכנת השמדה מתמדת. האדם ייאלץ לחשוב איך לחיות מתחילת היום ועד סופו.

אמנם כולנו נהיה שבעים, פחות או יותר, ותהיה קורת גג מעל ראשינו, אבל על העולם ישתלט אובדן כיוון מוחלט, חוסר הבנה לשם מה חיים, והסמים ישמשו כניסיון לברוח מחוסר המוצא ומהדיכאונות.

זה יימשך עד שהאדם ימצא שיטה להשגת התשובה על השאלה מה הטעם בחייו, ומדוע הוא מוקף תמיד בבעיות ובייסורים, מדוע חייו כה ריקים וחסרי תכלית.

הייסורים שעתידים לבוא על האנושות יהיו פנימיים, נפשיים, רוחניים. הם יהיו בלתי-נסבלים הרבה יותר מייסורי רעב גשמיים ואיש לא יוכל להימנע מהם, משום שעל כל אדם לגלות את העולם העליון כדי להגיע למטרת קיומו.

17. מהי קבלה מעשית?

"קבלה מעשית" היא ריכוז המאמצים כדי לגלות מתוך תמונות העולם הזה, את הכוח העליון היחיד השולט בטבע. הלומדים מקבלים השגתם ממקור אחד, חולקים את רגשותיהם, ובודקים אותם במצבים שונים בחיים. חוכמת הקבלה מחייבת את האדם להקים משפחה, לעבוד ולעמוד בהתחייבויות האזרחיות, לא להתבודד, אלא להרחיב את מעגל האנשים סביבו, ולקבל את העולם הזה שנברא בכוונה, כדי להוסיף להרגשתו את הרגשת גם העולם הרוחני.

18. מהו תענוג רוחני?

תענוג רוחני הינו תענוג המתפתח באופן תמידי, לכן זהו תענוג ללא הפסקה, תענוג הגדל והולך, תענוג נצחי. אדם שטועם תענוג זה בעודו בחיים, אינו מרגיש את המוות כאשר הוא נפרד מן הגוף הגשמי, וזאת מכיוון שהתענוג שלו נמצא ברמה גבוהה יותר, מעל החיים והמוות הגשמיים.

19. האם גילוי אהבה הוא מעשה אלטרואיסטי?

מבין המעשים האנוכיים של האדם, ישנם כאלה הנראים לנו לא-אנוכיים לחלוטין. הסיבה לכך היא שאנו לא מכירים את מבנה הטבע האגואיסטי שלנו, ולכן מניעים מסוימים כגון אהבה, הַקרבה עצמית, נראים לנו אלטרואיסטיים ולא אגואיסטיים.

מעשה אלטרואיסטי הוא מעשה שבו האדם אינו ממלא אף רצון שלו. האדם אינו מסוגל לבצע מעשה כזה מכיוון שלא ימצא את האנרגיה הדרושה לכך. לכן אנחנו נמצאים בשליטה מלאה של הטבע האגואיסטי שלנו, אשר יציאה מהחוקים שלו תהיה אפשרית רק אם נרכוש טבע אחר, שבו עצם ההשפעה יענג אותנו. זה אפשרי רק בעזרת שיטת חוכמת הקבלה, על ידי משיכת אור עליון המתקן את האגואיזם - אור מקיף.

20. למה האדם הורס יותר מאשר הוא יוצר?

כל זה מאחר שבירידה מעולם אינסוף לעולם הזה נשמת האדם הראשון עברה "שבירה" של המסך, וכתוצאה מזה הרצון להשפיע הפך לרצון לקבל.

במצב כזה, של הפרדה על ידי האנוכיות, הנשמות הבודדות יורדות לעולם הזה, ואת התוצאה של היותן במצב הפנימי הזה אנו רואים בכל מעשי האדם בעולם.

21. מהם המושגים טוב ורע מנקודת המבט של הקבלה?

ה"טוב" זוהי תכונת הבורא, השפעה, מתן עונג (לא בהכרח כמו שאנחנו מבינים את המושג). "רע" הוא כל מה שמנוגד לתכונת הבורא, כל מה שמפריע לאדם להשיג את תכונת הבורא. הטוב והרע מתבצעים בעולם באופן לא מודע, מכוח התכונות שניתנו מלמעלה. אין לנו בכך שום חופש בחירה. לכן גם כל המעשים "הטובים", למשל, הצלת העולם ממלריה, הינם פעולות הבורא ולא מעשי האדם. פעולות האדם מתבטאות במימוש חופש הבחירה שלו, כאשר הבורא מקרב אותו והאדם מוכן לכל מאמץ על מנת להתקרב לבורא (עיין במאמר החירות של בעל-הסולם).

22. מדוע עולמנו מחולק לשני מינים? מה משמעותה של חלוקה זו?

כל הקיים ברוחניות משתקף בעולם הזה. בהתאמה ל"פרצוף זעיר אנפין", ה"זכר" ("הנותן") ו"פרצוף מלכות" ה"נוקבא" (ה"מקבלת") בעולם האצילות, קיימת גם בעולם הזה חלוקה לזכר ונקבה. צורות התיקון של הזכר והנקבה שונות זו מזו. יש לציין, כי לאחר תיקונה הפרטי של כל נשמה, כל הנשמות מתאחדות לאחת, וכולן שוות ומושלמות, בלי שום הבדל, כמערכת כללית אחת המחוברת עם הבורא.

23. האם חוכמת הקבלה מסבירה איכשהו תופעות כמו תקשור בזמן טראנס?

אין לחוכמת הקבלה כל קשר למה שידוע כ"טראנס". חוכמת הקבלה עוסקת רק בחקר הבורא ושיטת ההתקרבות אליו, בדבקות בו, ובהשוואת תכונות הנשמה לתכונות הבורא. המקובלים רואים בתופעות הנ"ל תופעות פסיכולוגיות, פסיכוסומטיות, תופעות של התלהבות ודאגות פנימיות של האדם, אך לא משהו שקיים באמת.

24. האם אפשר לחוש את אור הבורא בעזרת חמשת החושים?

מלידתנו קיימים בנו חמשה חושים: ראייה, שמיעה, ריח, טעם, מישוש. כל מה שאנו חשים בהם נקרא "העולם הזה", ומה שלא מורגש על ידי החושים הללו או במכשירים המרחיבים את טווח קליטתם - לא נתפש על ידינו ואין לנו מודעות אליו. אנחנו אפילו לא יודעים מה חסר לנו כדי לראות את התמונה הכוללת של הסובב אותנו.

כל הקיים מחוצה לנו ולא נתפש על ידי חמשת החושים, הוא השורש של מה שאנו חשים בחמשת החושים, ונקרא "בורא", שאותו ניתן לחוש בעזרת החוש השישי. התחושה בחוש השישי, הנקרא "מסך ואור חוזר", אינה דומה לתחושה בחמשת החושים. לכן למי שלא חווה תחושה זו, לא ניתן להסביר לו מהי או למצוא לה דוגמה בתחושות המוכרות לנו.

הבורא מורגש רק בחוש השישי, ולכן איננו יכולים להעריכו כבעל צורה, צבע, טעם, צפיפות וכולי. מטרתה של חוכמת הקבלה היא לפתח חוש זה, וללמד כיצד להשתמש בו בצורה נכונה. התחושה בו נקראת רוחניות או חיים רוחניים. ייחודו של חוש זה הוא, שאף על פי שהאדם מפתח אותו כאשר הוא מרגיש את העולם הזה, התחושה בו אינה תלויה בתחושות של חמשת החושים, כלומר האדם יכול להיפרד מהגוף הגשמי ולהישאר רק בהרגשת החוש הזה.

25. האם קיום מנהגים או השתייכות לדת כלשהי יכול למנוע מן האדם לעסוק בחוכמת הקבלה?

המתחיל לעסוק בחוכמת הקבלה מוצא את עצמו מחוץ למנהגים ולטקסים של העולם הזה, מפני שהוא מתחיל לפתח בעצמו חוש נוסף, שאינו קשור לעולם הזה, אלא לבורא עצמו. הוא מתחיל להבין שמנהגים, דתות ואמונות אינם קשורים לבורא ולקשר עמו, אלא נוצרו על ידי אנשים לצורך נחמה פסיכולוגית, הרגשת בטחון, הצדקת הקיום העצמי והקניית ערכי מוסר מינימליים לחברה האנושית. אך חוכמת הקבלה טוענת גם, שלמרות עיסוקו של אדם בחוכמת הקבלה, אם קיים בו צורך פנימי לקיים מנהגים כלשהם, חוכמת הקבלה לא תתלוש אותו מהם, אלא להיפך - חוכמת הקבלה מייעצת לו להמשיך בהרגליו, עד שלא ירגיש בהם תועלת.

מלבד זאת, חוכמת הקבלה מברכת קיום של מנהגים וכללים חינוכיים, בטענה שהם עוזרים לאדם להיות מאורגן יותר בזמן שהוא לומד את חוקי חוכמת הקבלה, וזאת, עד שהרגשת העולם העליון תלמד אותו איך לחשוב ולנהוג בצורה נכונה לחלוטין.

26. אומרים שמקורם של קלפי הטארוט הוא בחוכמת הקבלה. האם זה נכון?

חוכמת הקבלה אוסרת לעסוק בחיזוי העתיד, כי הוא נוגד את אופן המחקר של המקובל, העוצם את עיניו כנגד הדעת מרצונו החופשי, כדי לרכוש את כלי ההשפעה. הגילוי בא דווקא על ידי דחייתו.

27. האם חוכמת הקבלה מסבירה את תופעת השימוש בסמים? האם קיימת קרבה בין תענוג המופק מסמים לבין התענוג הרוחני?

השימוש בסמים הינו בריחה מייסורים. הייסורים בעולמנו גדלים כדי שהאדם ישאל "למה זה קורה לי?", ומתוך כך ירגיש נחיצות לגלות את מבנה הבריאה. אך עד שהאדם לא יכיר בנחיצות זו, תופעת השימוש בסמים ובאלכוהול תתפשט.

מדור לדור, במשך אלפי שנות התפתחות האנושות, האדם הגדיל את האגויזם שלו, את הרצון ליהנות. במשך השנים עבר האגואיזם האנושי כמה שלבים בהתפתחותו - מנטייה לתענוגים גופניים לנטייה אחר עושר, כבוד, שליטה וידע. בזמננו התהליך מגיע לקצו, הרצון לידע והשכלה הוא האחרון במסגרת העולם הזה, והאדם מתחיל להרגיש חוסר אונים - "לא רוצה יותר כלום". הרצון הבא שצריך להתגלות לאדם הוא הרצון לגלות את שורשו, סיבת חייו, אבל בזמן שרצון זה מתברר, האדם לא יכול לסבול את הרגשת הריקנות והוא מחפש דרכים להתנתק מהמציאות.

28. האם חוכמת הקבלה תוכל לספק פתרון לנגע הסמים?

חוכמת הקבלה פותחת בפני האדם את המטרה האמיתית לקיומו, ומאפשרת לו לממש את חייו להגיע לשלמות ולנצחיות, ובכך היא מבטלת את הסיבות הגורמות לאדם להשתמש בסמים. אם נוכל להראות לבני הנוער את המטרה האמיתית של החיים, את האפשרות להגיע לשלמות ולנצחיות, לידע ולשליטה בלתי מוגבלים, אז בעיות הסמים, העבריינות ושאר פגמי האנושות ירדו מהפרק.

חוכמת הקבלה טוענת שהסיבה היחידה לביטויים החד של הפגמים הללו דווקא בזמננו, היא כדי לגרום לנחיצות בהכרת הבריאה ומטרתה, ולהביא את האדם לאושר הנצחי. כאשר מעמיקים בלימוד חוכמת הקבלה, הרצון לסמים פג ואף ההרגל מפסיק לעניין, וזאת מכיוון שהחוויות של חוכמת הקבלה הרבה יותר חדות ומרתקות.

29. כיצד ניתן לעזור לאדם אחר להתעניין בחוכמת הקבלה?

בשום פנים ואופן אין ללחוץ על אנשים. אפשר לעניין אותם רק דרך מה שחוכמת הקבלה יכולה לתת לאדם. האדם יתעניין בחוכמת הקבלה מרצונו, אם הוא סובל מתחושת אפסות עצמית, חוסר מוצא וחוסר תכלית של חייו.

התחושות הללו אינן נובעות מכישלון בחיים, אלא מתוך ההכרה בצורך לשנות דבר מה בחיים האלה, מתוך ההבנה המעורפלת שניתן להשיג משהו שעדיין נסתר ממנו.

אם יש בך שאלה כזאת, רצוי לבדוק האם היא קיימת גם אצל החבר או אצל הקרובים אליך, אך בלי כפייה. אולי כך יאמץ גם הוא את השיטה הזו, שתשחרר אותו מבחינה רוחנית.

30. האם אדם הלומד קבלה הוא מוסרי יותר מיתר האנשים?

תלמיד הקבלה משתנה כמידת התיקון שלו. בהתחלה הוא עובר תהליך של הכרת האגואיזם שלו כרע ("הכרת הרע"). בתקופה זו, האגואיזם גדל עד לרמה שבה הוא מבין שהוא הינו הרוע היחיד שלו, והוא אינו מסוגל להתמודד עמו. בהתאם לכך, בתקופה זו התלמיד הרבה יותר אגואיסט מאנשים שאינם עוברים תהליך של הכרת הרע. תקופה זו יכולה להימשך כמה שנים. אחר כך מתחיל תהליך של דחיית האגואיזם שלו והתלמיד מתייחס באופן שלילי מאוד לביטויי האנוכיות שלו ושל האחרים, באותה המידה הוא מתייחס בחיוב רב כלפי ביטויי הטוב בעצמו ובאחרים. השלב הבא הוא כאשר התלמיד מעריך בצורה חיובית את כל בני האדם, כיוון שהוא מצדיק את השגחת הבורא באופן מוחלט.

31. האם התנהגותם של מקובלים מתאפיינת במחילה ורחמים?

מקובל בשום פנים ואופן אינו סלחני ורחמן, כיוון שהוא מכיר בהשגחת הבורא כ"טוב ומיטיב", ולכן הוא מעריך את נחיצותם של הייסורים בעולם.

32. כיצד חוכמת הקבלה משפיעה על איכות החיים?

חוכמת הקבלה, לפי הגדרתה, מהווה שיטה לגילוי הבורא לאדם החי בעולם הזה. במידת הגילוי של העולם העליון, האדם מתמלא באור עליון המביא בריאות, כוח ומזל.

33. האם המקובל פוחד מהמוות?

המקובל אינו פוחד ממוות, משום שכבר עכשיו הוא רואה את מצבו היום ואת המצב שבו יימצא מחר, והיכן יהיה אחרי שיקברו את גופו. הוא מזהה את עצמו כבר בעת שבה הוא חי בעולם הזה עם החיים בעולם העליון, במימד אחר, ולכן אין לו כל חשש מהמעבר מהעולם שלנו אל העולם העליון.

34. איך מסבירה חוכמת הקבלה את תופעות הלידה והמוות? האם גן-עדן וגיהנום קיימים?

הלידה והמוות של הגוף הגשמי שלנו אינם יותר מאשר מצבים ביולוגיים שלו. לכן ברור כי עם מותו של הגוף, מתים גם חמשת החושים ונעלמת הרגשת העולם הזה. החוש השישי קיים בכל אדם, אך במשך חייו הוא נמצא במצבו הלא מפותח (כ"נקודה שבלב") ולכן לא מורגש בו דבר.

לאחר מותו של הגוף הגשמי והיעלמות ההרגשה של חמשת החושים, הנקודה הזו מאפשרת תחושת תענוג של הימצאות בשורש, בבורא, עד לגלגולה הבא של הנשמה (לידה מחדש בעולם הזה).

אך אם האדם מפתח את הנקודה שבלב בעודו חי בעולם הזה, הוא מתחיל להרגיש את העולם העליון ולזהות את עצמו עם העליון ברמה כזו, שמותו של הגוף הגשמי יורגש על ידו כהיעלמות אוסף זניח של מידע ברמה נמוכה. במקרה זה, לידה מחדש בעולם הזה תהווה המשך של התפתחותו הרוחנית, שאפשרית אם האדם נמצא בגוף הגשמי ואם לאו.

גן עדן וגיהנום הם מצבים של הרגשת הבורא. גיהנום - התרחקות מלאה מהבורא, גן עדן - דבקות מלאה בו.

35. מתי הנשמה עוברת לגוף אחר, בזמן העיבור או בזמן הלידה?

הנשמה שהתפתחה מהנקודה שבלב, היא כלי הדומה לבורא. הנקודה שבלב היא נקודת הדחף לבורא, והיא נמצאת בתוך מכלול רצונות האדם הנקראים "רצונות הלב" או "לב". אם האדם מפתח את הנקודה שבלב על ידי שיטת הקבלה, עד לדרגה שבה גם הכלי הקטן ביותר דומה לבורא, הוא מתחיל להרגיש בה את האור העליון, את נוכחות הבורא. בסך הכול ישנן חמש דרגות של התפתחות הנשמה, ובהתאם להן חמישה סוגי אורות, כלומר, חמישה אופנים שבהם היא מרגישה את- הבורא, הנקראים: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה (נרנח"י). לסיכום, הנשמה מתלבשת באדם הנמצא בעולם הזה, כאשר הוא מפתח את הנקודה שבלב לכלי מינימלי.

36. אנשים שחוו מוות קליני מספרים שראו מסדרון של אור, מה קורה לאדם לאחר המוות?

לאחר מותו של הגוף, כלומר לאחר שקבלת המידע דרך חמשת החושים נפסקת, מה שנשאר לשימוש ה"אני" האנושי ("המלכות") היא התפישה דרך הנקודה שבלב, תכונת הבינה. אפשר לחוש בה הרגשה רוחנית מינימלית של הימצאותה בשורש כנקודה. זו התחושה של אדם שיצא מתחום ההרגשה בחמשת החושים. יש לציין כי מקובל שמפתח את הנקודה הזו, מקבל לתוכה את הרגשת האור העליון - הרגשה בעוצמה הגדולה פי מיליונים מתחושת אלה שחוו מוות קליני - הרגשה נצחית ונשלטת.

37. האם יש מעבר בין "העולם הזה", העולם שלנו, לבין "העולם הבא", העולם הרוחני?

המעבר בין העולמות קרוי "מחסום". "מחסום" - זהו הגבול המדומה בין הרגשת העולם המושג דרך חמישה חושים בלבד, והמכונה "העולם הזה", לבין הרגשת העולם העליון בחוש השישי. מעבר מחסום משמעו קבלת כלי הנשמה הקטן ביותר ומילויו על ידי האור החלש ביותר, הרגשת הבורא הקטנה ביותר - "אור הנפש".

38. מה קורה לנשמה במעבר מגוף לגוף?

נשמה העוזבת את גופה, חוזרת להיות נקודה הדבוקה בשורש נשמתה. אם במשך חייו האדם לא השיג כל דרגה רוחנית, הנשמה לא מצויה בגופו, אבל אם כן השיג, הנשמה ממשיכה לדרגה הרוחנית הבאה שלה.

39. האם חלום נחשב תופעה רוחנית?

כל התכונות, הפעולות והמצבים ברוחניות משתקפים בעולם הזה כהעתק גשמי שלהם. בעולם הרוחני הנשמה יכולה לקבל אור במצב "קטנוּת" ובמצב "גדלוּת". מצב הקטנות מתחלק לשלושה שלבים: עיבור, יניקה, נעורים. מצב הגדלות מתחלק לשני שלבים: בגרות וזקנה. בכל המצבים הללו ישנו גם מצב של שינה או חלום. זה קורה כאשר מרבית האור מסתלק מהנשמה והיא - כאילו נרדמת.

40. האם חוכמת הקבלה יודעת משהו על חיים בכוכבים אחרים?

במסגרת היקום ייתכנו כל סוגי החיים, עד ליצורים הדומים לנו ביולוגית ושכלית, חוץ מאשר בתמצית הרוחנית שלנו, הנקודה שבלב, הזרע של הנשמה. מאחר שחוכמת הקבלה אינה עוסקת בדבר זולת פיתוח של נקודת האיחוד עם הבורא, המקובלים לא יודעים אודות קיום חיים על המאדים או בכוכב אחר.

41. האם יש קשר בין מדע בדיוני לרוחניות?

אין לחוכמת הקבלה שום שייכות למדע בדיוני. כאשר האדם מתחיל לעסוק בגילוי העולם העליון, כאשר הוא מתחיל להרגיש אותו בתוכו, הגילויים החדשים והבלתי צפויים הללו סוחפים ומסעירים אותו באופן שעולה על כל דמיון.

כל מדרגה חדשה, כל גילוי חדש שנחשף בפני המקובל, עולה על כל הרעיונות הבדיוניים היצירתיים ביותר שאותם מסוגל לייצר השכל האנושי, שאינו חורג ממסגרת העולם שלנו.

42. האם קיימות ביקום צורות חיים אחרות המשתוות לאדם או מאפילות עליו בתבונתן?

השכל והבינה הינם תוצאה של התפתחות הרצון ומהווים כלי עזר למימושו. מאותה הסיבה שלא קיים יצור אגואיסט יותר מהאדם, גם לא קיים יצור נבון יותר ממנו.

כמידת התפתחותו של החוש השישי באדם, מתפתחים גם הרצונות הבסיסיים שלו, זאת כדי להעצים את החוש השישי מעליהם. אי לכך, אדם הלומד את חוכמת הקבלה הופך לנבון יותר מסביבתו, כי הוא פועל מעל לאגואיזם שלו. אפשר לומר שאין ברייה תבונית יותר ממקובל המשיג את כל הבריאה, מתחתית העולם הזה ועד לפסגת העולם העליון.

43. האם חוכמת הקבלה קשורה לזרמים רוחניים אחרים?

מעולם ובשום אופן חוכמת הקבלה לא היתה קשורה לאף זרם דתי, מיסטי ו"רוחני". חוכמת הקבלה היא מדע על העולם העליון, המתגלה במידת התפתחותו של החוש השישי - המסך.

כלי המחקר הוא המסך; שיטת המחקר - זוהי חוכמת הקבלה; העצם הנחקר - זה הבורא או העולם העליון. המדרגות הרוחניות הן מידות של הרגשת הבורא, אשר מוגדרת בקבלה כהרגשת "העולם העליון" או "העולמות". אם לדייק, כל הרגשה שלנו היא הרגשת הבורא בכלי, ברצון שלנו. אפילו לפני רכישת המסך האדם מרגיש את הבורא, כעולם הזה, ולכן הרגשה במידה פחותה שכזו, נקראת "הסתה".

מלבד חוכמת הקבלה, כולם עוסקים בפסיכולוגיה האנושית, ומשתמשים בה לשם השגת נוחות פסיכולוגית מרבית. מטרתה של חוכמת הקבלה היא כאמור: גילוי הבורא לאדם, היא עוסקת רק בכך, ובשום פנים ואופן לא בשיפור מצבו אגואיסטי של האדם בעולם הזה.

44. מדוע אומרת חוכמת הקבלה שאי אפשר להסביר את הרוחניות במושגים של העולם הזה? הרי ניתן לבטא הכול במלים...

ניתן להסביר במלים של העולם הזה רק את התופעות שמולידות את המלים הללו. אנו מוצאים מלה שתבטא כל הרגשה שלנו, אך אם להרגשה מסוימת אין הקבלה בעולם הזה, לא יהיה לה שם. לכן כל המורגש בחוש השישי לא יכול להיות מבוטא במלים של העולם הזה.

כדי להעביר לנו את הצורות החיצוניות של הרגשותיהם, המקובלים משתמשים ב"שפת הענפים": מאחר שמהעולם הרוחני יורדים כוחות המולידים את כל העולם הזה וקובעים את המתרחש בו, המקובלים משתמשים בשמות של עצמים ושל פעולות בעולם הזה, כדי לתאר עצמים ופעולות בעולם הרוחני. הבעיה היא שכשאנו מעיינים בכתבי המקובלים, נדמה לנו שאנחנו קוראים סיפור על העולם הזה, כשלמעשה המקובלים התכוונו לספר על העולם הרוחני. לא נוכל להבין את כוונתם המדויקת עד שניכנס בעצמנו אל העולם הרוחני ונרגיש את מה שהרגישו הם. אם כך, לשם מה בעצם לקרוא עכשיו את כתבי המקובלים? כדי למשוך על עצמנו את האור המקיף, המתקן אותנו.

45. האם קיימת תפילה בחוכמת קבלה?

הפנייה לעזרת הבורא לשם קבלת כוח לתקן את הכוונה "על מנת לקבל" ל"על מנת להשפיע" מהווה תפילה רוחנית מעשית ומועילה. הרצונות של כל הנבראים בעולם - דוממים, צומחים, חיים ומדברים, עולים לבורא וכל אחד מהם מקבל תשובה. אך התשובה לבקשה לאיחוד עם הבורא חזקה פי מיליארד, כיוון שהיא תואמת את מטרת הבריאה. התפילות האחרות דומות למצב שבו הבורא כאילו גורם רע לאדם, וזה מתפלל על ביטול רוע הגזירה. לא אלה היחסים שתוכננו על ידי הבורא כמטרת הבריאה.

46. מה מקבלים מלימודי חוכמת הקבלה?

בזמן הלימוד התלמיד רוכש חוש נוסף, הפותח בפניו ספֵרה חיצונית נוספת לעולם המורגש על ידינו. בספרה זו נולדים כל המאורעות שיורדים לעולם הזה וכל הפעולות שלנו, ועל פיהם נקבעים המאורעות העתידיים.

47. האם למקובלים יש כוח על-טבעי כלשהו?

המקובל מקבל מלמעלה כוח שליטה על יצרו. כמידת יכולתו להשתמש ביצרו בהתאמה לחוק הבריאה (כוח ההשפעה), הוא מקבל לתוך הרצון המתוקן שלו את הידע העליון ומתמלא בתענוג.

48. כמה זמן נדרש כדי לפתח את החוש השישי?

בספר "הקדמה לתע"ס" בעל-הסולם טוען שדרושות לכך 3-5 שנים. חשוב לציין שזה נכון בתנאי שהתלמיד יוצר לעצמו את כל התנאים להתקדמות נכונה. תקופה זו יכולה גם להתקצר ביחס להשקעה של התלמיד.

49. מהם המאפיינים של לימוד חוכמת הקבלה?

הלימוד מבוסס על מקורות קבליים קלאסיים: ספר "הזוהר", כתבי האר"י, בעל הסולם ורב"ש. במהלך הלימוד על מבנה העולמות העליונים, התלמיד מתחיל אט אט להרגיש בתוכו את המבנה, הצורה והמאפיינים שלהם. בדומה ללימוד של כל תחום מעשי אחר - אימון והרגל מולידים באדם את היכולת להרגיש מה שלא הורגש קודם לכן. בחוכמת הקבלה, שיטת הלימוד עצמה יוצרת באדם יכולת להרגיש רבדים עמוקים יותר של הבריאה, הנמצאים מחוץ לעולם המורגש על ידי האדם המודרני.

50. האם לימוד חוכמת הקבלה בקבוצה עשוי להועיל?

פיתוח ההרגשות העמוקות יותר של הבריאה, דורש בזמן הלימוד את ריכוז כל תשומת הלב במטרה זו. לימוד בקבוצה, קריאה קבוצתית של החומר, בונה בכל חבר, על פי מידת הקשר שלו עם הקבוצה, כלים מיוחדים המגבירים את רגישותו לתנודות עדינות של הבריאה. החברים בקבוצה עוזרים זה לזה ביעילות רבה בעצם נוכחותם והשתתפותם הפעילה.

קבלה במהירות האור

השאלה

באמצעות חוכמת הקבלה ניתן לקבל תשובה אמינה לתהייה באשר למשמעות החיים. במשך דורות רבים הייתה הגישה לחוכמת הקבלה פתוחה ליחידי סגולה בלבד. דורות הלכו ודורות באו, ורק לנציגי הדורות האחרונים ניתנה אפשרות לקבל תשובה ממצה על השאלה העמוקה הזאת.

כיום הפכה חוכמת הקבלה מתורת הנסתר לתורה הנגישה לכל אדם בן זמננו, והיא מיועדת במיוחד לאלה שאינם מפסיקים לשאול את עצמם אותה שאלה ששאלו את עצמם בילדותם ובנעוריהם, לאלה אשר גם כשהתבגרו וזקנו עדיין שואלים את עצמם מהי משמעות חייהם ומהי משמעות החיים של כל האנושות, ושאלה זאת בוערת בקרבם ולא נותנת להם מנוח.

אותם אנשים המרגישים את השאלה הזאת בחדות יתרה מגיעים אל חוכמת הקבלה, מאחר שאינם מרגישים מסופקים ומלאים בחיי היומיום שלהם. אין הם מוגדרים כסובלים משיגעונות או כדיכאוניים, הם פשוט אינם מסוגלים להגיע בחייהם אלה למצב של נינוחות נפשית, והקבלה מסבירה את הסיבה לתופעה.

החיפוש

חיי האדם הם תהליך של חיפוש תמידי. האדם מחפש כל הזמן מילוי כדי לספק את הרצונות החדשים המתעוררים בו. הוא רודף אחר מזון, עושר, מין, שלטון וידע. הרצונות המתעוררים בו מתחלפים אלה באלה והאדם עוסק בניסיון למלאם במשך כל חייו.

במשך ההיסטוריה האנושית רבים הם האנשים שהצליחו למלא ולספק גם את הרצון הרוחני שלהם, והם מספרים לנו על כך בספריהם ומתארים בפנינו את מסע החיפוש שלהם אחר המילוי ואת תהליך ההתמלאות. ההסברים והתיאורים שלהם לתהליך זה, חוברו בסופו של דבר למדע שלם הנקרא "חוכמת הקבלה", והם עצמם נקראים "מקובלים".

המקובלים מסבירים לנו, שעל כל אדם, במשך חייו בעולם שלנו, לעלות לדרגה שממנה ירדה נשמתו והשתכנה בלבו, כלומר ברצונותיו הגשמיים.

תפקידנו בעולם הזה מתמצה בכך, שחרף כל רצונות הלב, נעלה את הנשמה לשורשה ונמלא אותה באור.

המקובלים אומרים שההתמלאות באור גורמת להרגשת העולם העליון. פירוש הדבר הוא שהאדם יכול לחיות (להרגיש) בו זמנית הן בעולם העליון והן בעולם שלנו, ולאחד בתוכו את שני העולמות.

המצב שבו אדם מתקן בעולם שלנו את נשמתו במלואה וממלא אותה בדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר נקרא "גמר התיקון של הנשמה" או פשוט "גמר תיקון".

כשאדם מתחיל להרגיש שאיפה לעליון, הוא מקבל את המידע הראשוני אודות חוכמת הקבלה, וזו מובילה אותו בשיטתיות עד לגמר התיקון והמילוי.

חוכמת הקבלה היא שיטה למילוי הנשמה, ואת השיטה הזו חייב האדם לממש בעודו חי בעולם הזה - או מתוך רצונו החופשי או מתוך ייסורים. וכל עוד האדם אינו מגיע לגמר התיקון, הוא יוסיף לחזור שוב ושוב אל העולם הזה, שאינו נחשב לטוב שבעולמות, ולחפש ולסבול ולחוות ייסורים - כל זאת רק כדי לדחוף אותו לקראת הצורך "לבחור בחיים" - בתחושת העונג והנצח, הידיעה והשלמות.

היות שהנשמות מתחלפות, מתפתחות ומשתכללות בהתמדה, הרי על חוכמת הקבלה לחדש כל הזמן את שיטתה לקבלת המילוי העליון, שיטת מילוי הנשמה באור, ולהתאים אותה לכל דור בנפרד.

חוכמת הקבלה מלמדת את האדם לקבל את האור העליון ולמלא בו את כל נשמתו, כלומר, את כל רצונותיו, הן את רצונות לבו והן את הרצונות הרוחניים.

וזה אפשרי, משום שכל הרצונות שלנו נבראו על ידי אותו האור, ולכן רק על ידי ההתמלאות בו נוכל לחוות תענוג מושלם.

הרצון

הרצונות גדלים תדיר והאדם מרגיש נחיצות קבועה, צורך קבוע, לפתח דברים קיימים, להמציא דברים חדשים - לגלות ולממש בתוכו את הרצונות שמתעוררים בו. התפתחות האנושות במשך אלפי שנות קיומה מקבילה להתפתחות ולמימוש רמות שונות של הרצון. מציאת השיטות לסיפוק הרצון מביאה להתקדמות האנושות בתחומי המדע, הטכנולוגיה, התרבות והחברה. הודות לרצונות שמשתכללים וגדלים כל הזמן, צועדת האנושות קדימה.

חוכמת הקבלה מחלקת את מבנה התפתחות הרצונות של האדם לחמישה שלבים:

1- הרצונות הבסיסיים הראשוניים הם למין, למזון ולמשפחה;

2- השלב השני של התפתחות הרצון הוא שאיפה אל העושר;

3- השלב השלישי של התפתחות הרצון הוא שאיפה לשלטון ולתהילה;

4- השלב הרביעי של התפתחות הרצון הוא הצמא אל הידע;

5- השלב החמישי של התפתחות הרצון הוא השאיפה אל הרוחניות, אל הבורא.

הצורך במין ובמזון מוגדרים כרצונות בהמיים, ומורגשים גם על ידי בעלי החיים. גם כשהאדם נמצא בבידוד מוחלט, הוא ממשיך להרגיש רעב ושאיפה להמשך השושלת, כלומר, למין. הרצונות לעושר, לשלטון ולידע - הם רצונות אנושיים, ועל מנת לספקם על האדם לשהות במחיצתם של בני מינו - בחברת בני האדם.

כשהאדם נולד, מתרחש בו תהליך התפתחות של הרצונות הבהמיים והאנושיים, אך בשלב מאוחר יותר הוא מגלה שמימושם אינו מעניק לו סיפוק. זאת מפני שהרצון הסמוי אבל האמיתי שלו נמצא מעבר לתחומי העולם שלנו, אלא שהוא אינו יכול עדיין להכיר בו ולנסחו.

את הרצון הזה מקבל האדם מלמעלה. הוא לא מוענק לו על ידי הטבע כרצון בהמי, ואינו מתפתח בהשפעתה של החברה כמו הרצונות האנושיים.

חוכמת הקבלה קוראת לרמת רצון זו בשם "הרצון לאור רוחני", או "נשמת האדם".

חוכמת הקבלה חוקרת את המבנה הרוחני הנקרא "הנשמה הכללית" או "אדם הראשון". המבנה הזה מורכב מ-600,000 חלקים, שכל אחד מהם נחלק לעוד חלקיקים רבים המתלבשים בתוך הרצונות החומריים.

איך לקבל תענוגים?

על פי חוכמת הקבלה התענוג מוגדר כמילוי (סיפוק). הוא יכול להופיע בצורות שונות: חומרית, נפשית, אינטלקטואלית ופיסית. אך בקבלה הכוונה היא לתענוג שהוא מילוי מוחלט, תענוג שאינו בר-חלוף, שהוא נצחי, שלם ומושלם.

תענוג מורגש רק אם קיים רצון חזק מאוד אליו, כלומר כשברור לאדם מה הוא רוצה, וישנה בו תחושה חריפה של חסרון. אך המילוי המתקבל מכבה וממעיט באופן מיידי את הרצון, ובכך גם את תחושת העונג.

ההנאה המרבית מורגשת במפגש הקצר בין הרצון למילוי. בדומה לרגע שבו טעמה של נגיסת המזון הראשונה מורגשת על ידי אדם רעב. בעקבות השובע - הרעב נמוג, הרצון הולך וקטן, והאדם אינו מרגיש את אותו התענוג מכל נגיסה כפי שחש בתחילת הארוחה. וזאת הסיבה לכך שאניני הטעם משאירים לסוף הארוחה את המאכלים הטעימים במיוחד, ובכך הם מגבירים את התענוג, למרות הרעב ששכך במידה ניכרת.

אם נחקור את התענוגים שלנו, שנובעים מהשגה של ידע, עושר, מין ומזון, נראה שכולם פוחתים והולכים ברגע קבלת המילוי. פעמים רבות אפשר לראות אדם שעובד עשרות שנים על מנת לרכוש את המילוי הרצוי, אבל ברגע שהוא רוכש אותו, הוא מאבד את הרגשת התענוג. דווקא היעלמות תחושת המילוי וההנאה היא זו המעוררת בנו את הדחף לחיפוש אחר תענוגים חדשים.

הפרסומות, האופנה והמודרניזציה מספקים לנו רצונות חדשים, והרדיפה אחרי מילויים חדשים כופה עצמה על כולנו. אנחנו צרכני הנאות, וקבלת המילוי דוחפת אותנו לחיפוש אחר תענוג חדש. תהליך זה הוא אינסופי. פירוש הדבר הוא שהאדם אינו מתמלא לעולם, ולכן נמצא בתנועה מתמדת.

חוכמת הקבלה מלמדת את האדם לקבל תענוגים שאינם נמוגים, תענוגים נצחיים, מוחלטים, שלמים, המתבטאים כתענוג ושלווה תמידיים. ולכן השיטה נקראת "חוכמת הקבלה" (חוכמה המלמדת כיצד לקבל).

את השיטה הזו העניק לנו הבורא כדי שניהנה, נתמלא, ובו בזמן נרגיש רצון שלא נפסק, אלא מתגבר והולך כל הזמן. כך הרצון נותר תמיד מלא, ואנו שרויים בשלווה ובתענוג תמידיים. וככל שנגביר את הרצון - הרגשת התענוג תהיה גדולה יותר.

ובכן, כיצד יוצרים רצון שלא נפסק? רצון כזה אינו קיים בעולם שלנו. מדובר ברצון המנוגד לעולמנו, בעל תכונה אלטרואיסטית הקרויה בקבלה "מסך". רכישת המסך היא הנושא המרכזי בלימוד קבלה.

מדובר בגישה מעשית מאוד, בלמידתה של טכניקה ייחודית, אשר מתרחשת במהלך לימודם של ספרי קבלה מסוימים.

ניקח לדוגמה את ספר הלימוד העיקרי בחוכמת הקבלה, "תלמוד עשר הספירות". ספר זה בנוי ממש כספר לימוד אקדמי. הוא כולל את הספר "עץ החיים" של המקובל הגדול האר"י (המאה ה-16), ובהקשר לדברי האר"י מובא פירושו של המקובל הגדול בן המאה העשרים - רבי יהודה אשלג (בעל הסולם). כמו כן כולל הספר חלק הנקרא "הסתכלות פנימית", המסביר את הכתוב בשפה אחרת וביתר פירוט, ולאחריו חלק נוסף בשם "פירוש המלות" המסביר את משמעות המלים שבהן אנחנו משתמשים, וכן "שאלות ותשובות", כלומר שאלות על התופעות הרוחניות ותשובות עליהן.

ספרי חוכמת הקבלה בנויים מראש על פי דגם אקדמי. יש לציין שנכתבו על ידי מקובלים שלא למדו במוסדות להשכלה גבוהה ולא הכירו את שיטת ההוראה העכשווית, אלא נכתבו על ידם מתוך הכרתם הפנימית שלהם את טבע האדם. הם ערכו והגישו לנו את החומר בצורה דייקנית ועקבית, בדיוק כפי שהוא מוגש במחקרים מדעיים, עובדה המדגישה כי חוכמת הקבלה היא מדע.

הנקודה שבלב

מכלול הרצונות החומריים נקראים "לב האדם", ואילו הרצון לדבר מה גבוה יותר, הרצון לעולם רוחני, נקרא "הנקודה שבלב". רצון זה מושתל באדם מלמעלה, ועל האדם להגיע למילוי שלם של הרצון הרוחני בעודו חי בגוף החומרי. ועד להשגת מטרה זו הוא ימשיך לחזור שוב ושוב אל העולם שלנו.

כל דור חדש בעולם - הוא למעשה אותן הנשמות המתלבשות בגופים ביולוגיים חדשים. כל דור הוא מעין שורה של כל הנשמות הפרטיות המתקדמות אל המטרה: כל אדם מפתח את רצונותיו בהדרגה - מהרצון הראשון לשני לשלישי לרביעי ולחמישי - ואם לא מימש את כולם במשך חייו בעולם הזה, הגוף מת והנשמה מתגלגלת שוב ומתלבשת בגוף חדש ופועלת להמשך הפיתוח של אותם הרצונות - עד שבסוף ההתפתחות הזאת היא מתמלאת באור.

ברוב האנשים קיימים רק צרכים שמוגבלים למסגרת העולם שלנו. בין צרכים אלה כלולות גם השאיפות היצירתיות, האינטלקטואליות, והתרבותיות, וכמו כן הצורך בחקירה ובהבנת המבנה של העולם שלנו.

עובדה זו מעידה על כך, שהנשמות המלובשות בגופים של אנשים אלה לא הגיעו עדיין אל הרצון לרוחניות - לשלב החמישי של התפתחות הרצונות. נשמות מסוג זה עדיין לא מעוררות בגופים שבהם הן מתלבשות שאיפות אל מה שנמצא מעבר לגבולות העולם שלנו.

אבל קיים מספר קטן (בינתיים!) של נשמות מסוג אחר. כשנשמה כזאת נכנסת בגוף הגשמי, היא מעוררת אצל האדם משיכה לרוחני, לעליון ולנצחי. האדם הזה מנסה, כמו כל האחרים, להסתפק במה שנותן לנו העולם הזה, אבל לא מצליח.

הוא רואה כיצד שואפים בני אדם אחרים לאגור, לרכוש, להתעשר ולהצליח, והוא רואה בכל אלה לא יותר ממשחק.

הוא משתתף ב"משחקים" הללו, ואפילו מצליח, לעתים קרובות, אבל זה לא מספק אותו. ובהדרגה, תוך שהוא מנסה את עצמו בעולם שלנו ומתאכזב, מתחיל האדם להרגיש שנשמתו דורשת מילוי אחר.

כשהאדם מקבל סוף סוף רצון לרוחניות, הוא מרגיש שהוא כבר לא יכול להתמלא בתענוגים הגשמיים, ומוצא את החיים ריקניים. ואז הוא מתחיל לחפש את מקור המילוי של הרצון החדש - הרצון הרוחני.

החיפוש והאכזבה הם בני לווירה של היווצרותו של סוג רצונות חדש, האופייני כל כך לזמננו. החל מאמצע המאה העשרים והלאה, יותר ויותר בני אדם מקבלים מלמעלה רצון לרוחניות, המעורר בתוך האדם סתירה, משום שהוא נוצר בתוך הלב יחד עם כל יתר הרצונות הגשמיים.

כך מוּרד אל האדם מלמעלה הרצון החמישי ומכניס אותו למצב של אי נוחות פנימית. דווקא במצב הזה פונים בני האדם אל חוכמת הקבלה, באים לקבל הסבר כיצד למלא את הרצון לעליון שצץ בתוכם.

היות שהרצון לעליון בא מלמעלה, הרי האובייקטים בעולמנו לא יכולים לשמש לו מילוי. ואם הרצון לעליון אכן מופיע, חוכמת הקבלה היא זו שמראה לאדם כיצד ניתן למלאו.

המקובלים שמקבלים מילוי לרצון הרוחני ("קבלה" - מלשון לקבל) מכנים את המילוי בשם "אור", וליתר דיוק - "אור עליון".

האור העליון הזה נקרא "בורא", משום שהוא בורא את הרצון והוא עצמו ממלא אותו. אם לא מופיע אצל האדם הרצון הזה, הוא ממשיך לחיות כאדם מן השורה.

הגיע הזמן למילוי נשמת האדם

האדם לא יידע רוחניות מהי, כל עוד לא ירגיש אותה. הוא חש את הרצונות הגשמיים ומשתוקק לספק אותם באמצעות דברים הנמצאים בעולם הזה, שהרי הוא רואה אותם ויודע למה עליו לחתור. אולם כשנוצר בתוך אדם הרצון לדבר נעלה יותר - אין הוא רואה את המקור שממנו יוכל לשאוב את המילוי.

כתוצאה מכך מרגיש האדם חוסר אונים, תסכול וחוסר טעם בחיים. פשוט רע לו. מקור התענוג נסתר ואין במה למלא את הרצון! בדרך כלל, לא נותר אלא לשקוע בתוך החיים, לנסות לשכוח הכול, לפנות לסמים ולאמצעי בריחה אחרים...

אמנם אנו שואלים את עצמנו בילדותנו לשם מה אנחנו חיים, אולם לאחר מכן, בהשפעת ההורמונים של גיל ההתבגרות והרצון לחקור את העולם שסביבנו, אנו מדכאים את השאלה הזאת ומאבדים את הרצון למצוא תשובה. השאיפות המיניות והאינטלקטואליות מסיחות את דעתנו מהחיפוש אחר המשמעות ומקור החיים שלנו.

אבל בשלב מסוים בחיינו צפה שוב השאלה הזאת ומעוררת מחדש את חושינו, וכל מי שעומד בתוקף על דרישתו לקבל תשובה, ומי שאינו מסוגל למלא את החלל שנוצר, מגיע אל חוכמת הקבלה. ליתר דיוק - מביאים אותו מלמעלה, כיוון שכבר הגיע הזמן למילוי נשמתו.

התענוג הרוחני לעומת התענוג הגשמי

שני סוגי ההנאה הללו בלתי ניתנים להשוואה. בדרגה הראשונה והנמוכה ביותר בעולם העליון, אנו מקבלים תענוג גדול פי מיליארדים (ותמידי!) מהתענוג הכללי של כל בני האדם יחד, בכל שנות קיומה של האנושות בעבר ובעתיד. וזהו טבען של כל המדרגות הרוחניות: מדרגה גבוהה יותר גדולה פי מיליארדים מזו שקדמה לה.

התגלות הנשמה

כשגוף האדם מת, הנשמה עוברת ("מתגלגלת") לגוף חדש, שזה עתה נולד. מגלגול אחד למשנהו מצטברת בהדרגה בתוך הנשמה ההכנה הדרושה להתגלותה בתוך האדם. במשך גלגולים רבים חי האדם מבלי להרגיש את נשמתו - את השאיפה אל העולם העליון (אין להתבלבל בין השאיפה הרוחנית לבין השאיפה הארצית, החומרית "אל העליון", כשהכוונה היא בדרך כלל ליצירה, לשירה, מוזיקה ואמנות).

האדם מרגיש את התגלות הנשמה כרצון חדש, כשאיפה לדבר מה שאינו מוגדר, כריקנות שאינו יודע במה למלא אותה. החל מרגע זה מתחילה דרך החיפוש, שחייבת להביאו, בסופו של דבר, אל חוכמת הקבלה. כך מביאים אל הקבלה את כל בני האדם בעולם, משום שחוכמת הקבלה היא השיטה היחידה למילוי הנשמה.

החל מהרגע שבו הגיע האדם אל חוכמת הקבלה, כלומר, מצא מורה, ספרים וקבוצה, מתחילה תקופה הנקראת "זמן ההכנה". התקופה הזאת יכולה להימשך שנים מספר (לפחות 3 שנים), ולאחריה עובר האדם את ה"מחסום" ונכנס להרגשת העולם העליון, כלומר להרגשה ברורה של הבורא.

מי מת?

המת הוא לא האדם, אלא גופו הביולוגי. מלכתחילה מרגיש האדם רק את גופו - את רצונותיו החומריים. לאחר מכן מתהווה בו רצון לעליון, שאינו רצון חומרי, אלא תחילתה של הרוחניות - רצון הבורא. אם האדם מפתח בתוכו את הרצון הזה, הוא מתחיל להרגיש את נשמתו - חלק מתכונות הבורא שבו, בנוסף לתכונות (הרצונות) של גופו.

אם האדם מתקן את עצמו כך שהרצון לרוחניות מדכא את רצונות הגוף, והגוף מזדהה לחלוטין עם הנשמה, האדם מקבל את מותו של הגוף כהסרת המעטפת החיצונית מן הנשמה. הגוף מת, אבל האדם מרגיש את עצמו מנותק ממנו עוד בחייו.

אם אנו חיים בתוך הרצונות של העולם שלנו (מין, מזון, הון, שלטון, ידע), אנו מקבלים את המילוי דרך הגוף שלנו, כלומר רק דרך חמשת החושים הגופניים.

אך אנחנו יכולים לגרות את מוחנו בפולסים אלקטרוניים, לשלוח אותות באמצעות החדרת אלקטרודות לתוכו, ולהרגיש את התענוגים המתקבלים על ידינו כאילו באמת התקבלו דרך חמשת החושים. במקרה הזה אנחנו משפיעים ישירות על מרכזי העונג, כשאנו משדרים להם את אותם האותות שהם מקבלים מחיישני חמשת החושים שלנו.

זאת דוגמה להשפעה המתרחשת לא באמצעות חמשת החושים, אלא באופן ישיר, דרך מרכזי העונג, שאליהם מגיעים כל האותות.

המרחב הרוחני

בעוברו את "המחסום", מתגלה לפני האדם המרחב הרוחני. בגבול התחתון של מרחב זה נמצא האדם עצמו, ובגבול העליון נמצאת הנשמה הכללית ("אדם הראשון"), שבה מצוי שורש נשמתו של האדם - משם היא ירדה לעולם הזה. כאשר הנשמה נמצאת במקומה בתוך האדם הראשון, היא מרגישה את עצמה מלאה באור, כלומר דבוקה בבורא דבקות מוחלטת. האור העליון והבורא - הם אותו הדבר עצמו.

המרחב הרוחני, המרחק בין אדם לבורא - הוא מרחב של תכונות, של השתוות הדרגתית לבורא. במקום שבו אין השתוות כזו - הבורא אינו מורגש. מרחב כזה אינו רוחני, ומכונה בשם "העולם שלנו" או "העולם הזה".

האדם נע במרחב הרוחני באמצעות שינוי תכונותיו ביחס לתכונות הבורא:

א.היבדלות תכונות האדם מתכונות הבורא ("שינוי צורה") מביאה להתרחקות מהבורא ולירידת הרמה הרוחנית.

ב.הידמות בין תכונותיהם מביאה להתקרבות ולעליית הרמה הרוחנית של האדם.

ג.השתוות מוחלטת של תכונותיהם ("השתוות הצורה") מביאה להתמזגות בין האדם לבורא ("דבקות").

במצבנו ההתחלתי תכונותינו מנוגדות לתכונות הבורא, וזו הסיבה לכך שאנו נמצאים מחוץ לשדה הרוחני, באזור שבו הבורא נסתר - בעולם הזה.

לאחר שלב ההכנה הראשוני האדם זוכה להידמוּת ראשונה - הקטנה ביותר - לבורא, והדבר גורם לו לעבור את הגבול (המכונה מחסום) מהעולם הזה לעולם הרוחני. מכאן ואילך מתחילה הדרך הרוחנית שבה האדם מרגיש את תכונותיו ביחס לבורא; הוא מרגיש את הבורא בבירור, מתקן את עצמו במודע ומתקרב אליו.

כיצד עולים לעולם העליון?

ישנו רק אמצעי אחד למעבר אל העולם העליון שמעבר למחסום, והוא - קבלת כוח רוחני הנקרא "מסך". בעולם שלנו אין שום כוח שיוכל לספק לאדם מסך, מלבד משיכת אור מקיף באמצעות לימוד בספרי המקובלים, שכתבו את ספריהם למטרה זאת.

המקובל הנמצא בעולם הרוחני מתאר בספרו את תחושותיו. כמובן, איננו מסוגלים להבין ולתאר לעצמנו את מה שהתכוון להביע, אולם הרצון החזק שלנו בזמן הקריאה להבינו ולהרגיש את מה שהוא מרגיש מעורר עלינו את השפעת האור מן המקום שאותו הוא מתאר במילותיו.

אותו אור מאיר לנו מרחוק, מתקן ומרומם אותנו. עלינו להתייחס לספרי חוכמת הקבלה כאל ספרים המיועדים לתיקון ולהתעלות רוחנית - וכל יחס אחר אליהם אסור.

על מנת לעורר את הארת האור המקיף במידה הדרושה לשם ההתעלות אל העולם העליון, נדרש רצון גדול מאוד. בדרך כלל אין לאדם לבדו די רצון לכך. ישנם יחידי סגולה בעלי רצון אדיר, המסוגלים לצאת באופן עצמאי אל העולם העליון, אבל הם מעטים. לכן מייעצים לנו המקובלים להשתמש ב"אפקט הקבוצה", באיחוד הנשמות, הרצונות.

העניין הוא, שבדרגת גמר התיקון מתמזגות כל הנשמות שלנו לנשמה כללית אחת, הנקראת "אדם הראשון". ואם אנשים מתאחדים בשאיפתם הרוחנית, השאיפה הכללית מאיצה את רצונותיהם של כל אחד מהם לתיקון ולהשגת הדרגה הרוחנית הראשונה.

המקובלים ניסחו כבר לפני שנים רבות את השיטה הזאת - כיצד על אנשים בעלי שאיפה להשגת העולם הרוחני להתקשר זה עם זה.

החושים הגשמיים והרוחניים

אנחנו נולדים עם חמישה חושים: ראייה, שמיעה, ריח, טעם ומישוש. דרכם אנחנו מקבלים אל תוכנו, כמו אל תוך קופסה שחורה, מידע מסוים מבחוץ. כל מה שחודר דרך חמשת הפתחים הללו עובר למוח, מעובד שם ומוצג לנו כתמונה משוכללת של העולם הסובב אותנו. תמונת העולם המתקבלת נקראת "העולם הזה" או "העולם שלי".

ליתר דיוק, אין אנו יודעים מה קיים מחוצה לנו. ביכולתנו רק למדוד את התגובה שלנו להשפעה חיצונית כלשהי. למשל, איבר השמיעה שלנו בנוי כך, שעור התוף מפריד בין הסביבה החיצונית לזו הפנימית. עור התוף יכול להיות רגיש יותר או רגיש פחות, בריא או פגום, ובהתאם לכך אנחנו מגדירים את הצליל כחזק או כחלש, גבוה או נמוך, או שהצליל נעלם בכלל. הצליל שאותו נשמע אינו הצליל המקורי כפי שהוא מופיע מחוצה לנו, אלא תלוי במבנהו של איבר הקליטה שלנו, כלומר, תלוי בתכונות שלנו.

אין אנו מרגישים את התנודות החיצוניות, אלא את תגובת החוש שלנו עליהן. כלומר, אנו קולטים משהו בתוכנו, ונדמה לנו שזהו צליל חיצוני.

כך הוא הדבר לגבי יתר תחושותינו, והמסקנה המתבקשת היא, שאנו בנויים כמערכת סגורה לחלוטין, וכל אחד מאיתנו מרגיש את תגובותיו הפנימיות לגירוי חיצוני לא מוכר. לעולם לא נוכל לחוש באופן חסר פניות את המתרחש מחוצה לנו.

כל מה שאנו מרגישים הוא רק הודות לקליטת החושים שלנו, שמובילים את המידע אל מרכזי הקליטה של המוח, המעבד את המידע ומציג לנו אותו כך ולא אחרת. אין בידינו כל אפשרות לדעת מה מתרחש מחוצה לנו, אנו סגורים בתוך עצמנו.

החוש הנוסף שאותו אנו רוכשים במודע, המסך, מאפשר לנו לקבל את המידע לא דרך חמשת החושים הטבעיים שלנו (שבאמצעותם ניתן להבין את המתרחש רק בתוך הרצונות האנוכיים ובאופן סובייקטיבי לחלוטין), אלא באופן בלתי אמצעי ואובייקטיבי.

המסך מאפשר לנו להשיג את היקום באופן מוחלט ואובייקטיבי, ללא הפרעת החשבונות האנוכיים שלנו. בדיוק את זה מעניקה לנו חוכמת הקבלה. היא פועלת על בסיס מדעי לחלוטין, וכוללת אפשרות לשחזר ניסויים ולרשום נתונים, ממש כמו בכל מדע אחר.

מבנה הנשמה ותיקונה

נשמת האדם מורכבת מ-620 רצונות, שמלכתחילה הם אנוכיים כולם.

הדרך הזאת, שבה האדם מתקרב לבורא באמצעות השתוות הצורה, מאפשרת לאדם תיקון עקבי על ידי החלפת כל אחת מ-620 תכונותיו האגואיסטיות, בתכונה אלטרואיסטית.

ההתקדמות הזו מתוארת בקבלה כעלייה (בתכונות) ב-620 מדרגות. חוכמת הקבלה מתארת את המדרגות הללו, את הייחודיות שלהן ואת השיטות לתיקון הרצון בכל מדרגה ומדרגה. כתוצאה מכך משיג האדם בכל פעם הרגשה חדשה של הבורא.

האדם חייב לתקן בתוך עצמו, בהדרגה, את כל 620 הרצונות שלו. כלומר, עליו לעלות בכל 620 המדרגות כשהוא נמצא בגופו הגשמי וחי בעולם שלנו. לאחר שהאדם סיים את העליה בסולם הרוחני, הוא מזדהה לחלוטין עם הנשמה, ולכן נעלם ההכרח לחזור שוב אל העולם החומרי ולהתלבש בגוף.

ישנם מקרים שבהם לנשמות מסוימות ניתנת הפקודה להתלבש שוב בגוף לשם מילוי שליחות מיוחדת - עזרה ליתר הנשמות בעולם שלנו, הלבושות בגופים. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא הירידה העקבית של נשמתו הגדולה של אברהם אבינו אל עולמנו, נשמה שהופיעה לאחר מכן בדמות משה, רבי שמעון בר יוחאי, האר"י ובעל הסולם.

הנשמה, המסך והתענוג

את הרצון הרוחני אנו מקבלים לא דרך גופינו, אלא באופן בלתי אמצעי מלמעלה. כדי לקבל את המילוי לרצון הזה דרוש חוש נוסף, שנקרא "מסך", וברגע שהחוש הזה מתהווה באדם, הוא מתחיל להרגיש באמצעותו תענוג. התענוג עצמו נקרא "אור עליון". דרך המסך, האור נכנס אל תוך הרצון שלנו ליהנות ממנו. עצם הרצון ליהנות מהאור העליון נקרא "נשמה".

האור, כמקור התענוג, מורגש רק אם האדם רוכש חוש נוסף, המסוגל לקלוט את האור העליון הזה. כל המרכיבים: האור (התענוג), המסך (המַקלֵט) והנשמה (המקבל) - אינם קשורים בשום אופן לגוף החומרי שלנו. לכן אין שום משמעות לעובדה שהאדם נמצא בגופו החומרי.

ברגע שנוצר הקשר בין האדם לבין האור העליון, הוא מתחיל לתקשר איתו ולתקן את עצמו כך שיוכל להתמלא באור הזה.

"התעלות רוחנית" משמעה תיקון עצמי הדרגתי בהתאם לאור העליון וקבלת מילוי תואם. התהליך הזה כובש את האדם כולו ואז הגוף נחשב רק אמצעי להתעלות רוחנית.

חוק טבעי הוא שתענוג קטן אינו מורגש לעומת תחושת תענוג גדול, ותחושת התענוג הגדול מדכאת את תחושת התענוג הקטן. לכן, אף על פי שהמקובל נמצא באותו העולם שבו נמצאים אנחנו, הוא למעשה חי כבר בעולם העליון. אבל היות שהעולם שבו המקובלים חיים לא מורגש על ידינו, הרי כל תחושת עולמם נסתרת ונעלמת מאיתנו, ונמצאת, כביכול, מן העבר השני, כלומר מעברו השני של המחסום.

כאשר האדם מזהה את עצמו עם נשמתו ולא עם גופו החומרי, הוא מקבל את מותו של הגוף הזה כהחלפת לבושים. ההרגשות שאותן רכש בעולם שלנו אינן משתנות, והעולם הרוחני שבו הוא כבר חי, נשאר איתו גם לאחר מותו של הגוף החומרי. כל אדם החי על פני האדמה יכול ואף צריך לסיים את דרכו בעולם הזה על פי מחשבת הבריאה.

שורשים וענפים

חוכמת הקבלה היא מדע על הנסתר מעיני האדם, מחמשת החושים שלנו. היא משתמשת רק במושגים רוחניים, כלומר, במתרחש למעלה מהעולם שלנו, במה שאינו מורגש על ידי חמשת החושים שלנו, שנמצא מחוצה להם, בעולם העליון.

אבל את שמותיהם של האובייקטים, הכוחות והפעולות של העולם העליון חוכמת הקבלה לוקחת בהשאלה מהשפה הגשמית שלנו. זה הכרחי, משום שאין לנו מלים לתיאור מושגים שאינם גשמיים.

מכל אובייקט בעולם העליון, "שורש", משתלשל כוח ובא אל העולם שלנו ומוליד כאן אובייקט, "ענף". המקובל שנמצא בשני העולמות מתאר את הקשר שהוא רואה ביניהם. כלומר, הוא מתאר את העולם העליון כשהוא משתמש בשמות של העולם שלנו.

בעיניו של מי שאינו נמצא בהשגתם של שני העולמות, תיאוריו של המקובל נדמים כתיאורים של פעולות חומריות, אף על פי שחוכמת הקבלה מתארת רק את המתרחש בעולם העליון. השימוש במלים ובמונחים המוכרים לנו מביא אותנו לדימויים ולתיאורים מוטעים. לכן אוסרת חוכמת הקבלה לדמות כל קשר בין האובייקטים הלקוחים מן העולם שלנו ובין שורשיהם הרוחניים. זוהי טעות הנחשבת לחמורה ביותר בקבלה.

ולכן במשך שנים כה רבות ועד לזמננו אנו הייתה חוכמת הקבלה אסורה, וזאת מכיוון שהתפתחותו של האדם לא היתה מספקת על מנת שיחדל לדמיין לעצמו מכשפות, מלאכים, עסקי שדים ורוחות ויתר שוכני שמים דמיוניים, בעוד שהכוונה האמיתית היא לדבר שונה לחלוטין.

רק החל משנות התשעים של המאה ה-20 מותרת ומומלצת הפצתה של חוכמת הקבלה. מדוע? משום שבני האדם כבר התעלו מעל הדימויים הפרימיטיביים של כוחות הטבע כיצורים דמויי אנוש, בנות ים וכולי.

כיום בני האדם בשלים לדמות לעצמם את העולם העליון כעולם של כוחות, שׂדות של כוח, כעולם שהוא למעלה מן החומר. וזהו עולם הכוחות והמחשבות שבו עוסקת חוכמת הקבלה.

הנתונים שעליהם מתבססת חוכמת הקבלה

חוכמת הקבלה עוסקת אך ורק בנתונים מדויקים, אשר אומתו בדרך של ניסוי. היא לא לוקחת בחשבון שום תיאוריות או השערות. כל מה שהיא מתבססת עליו ידוע מהשגה אישית של אותם בני אדם שהשיגו את המציאות העליונה באמצעות הנקודה שבלב - הנשמה. הם הבינו, מדדו ותיעדו את ההרגשות העליונות, והצירוף הכולל של מחקריהם נקרא "חוכמת הקבלה".

כמו לכל מדע, לקבלה יש מנגנון מחקר מדויק משלה: שיטות מתמטיות, פיסיקליות, גרפים, נוסחאות וטבלאות. העולם העליון, כלומר תחושותיו הרוחניות של אדם, מתואר בצורה טכנית. במקום רגשות וחוויות משתמשים המקובלים בווקטורים, בכוחות המשיכה של הרצונות, כוחות הדיכוי שלהם, והיחסים ביניהם נמדדים מדידה מספרית (דרגות עביות). כמו כן מוגדרים הרצונות ומילוייהם באמצעות מידות.

בעולם שלנו אין לנו אפשרות למדוד לא את המאמצים הפנימיים ולא את ההרגשות הסובייקטיביות של האדם, ועל אחת כמה וכמה לא ניתן להשוות באופן מדויק בין תחושות, תפישות והתרשמויות של שני בני אדם שונים.

שפת המקובלים

כל מה שידוע לנו על העולם העליון, עוד לפני שאנחנו משיגים אותו בכוחות עצמנו, ידוע לנו מפיהם של בני אדם שהשיגו אותו באופן אישי. הם תיארו למעננו את דרכם, את הרגשותיהם, את מסקנותיהם ואת המלצותיהם כדי שנעבור את אותה הדרך שעברו. תיאורי המסע שלהם בעולם העליון הם ספרי חוכמת הקבלה, החל מימי אברהם אבינו.

אברהם היה המקובל הראשון. הוא התחיל לשאול את עצמו את השאלה על משמעות החיים, וזה הביא אותו לנחיצות לגלות את הכוח העליון. את רשמיו מגילויו של הבורא הוא פירט ב"ספר היצירה", לפני 007,3 שנה. בספרו אברהם השתמש בשפת הקבלה, ואת הספר הזה לומדים המקובלים גם כיום.

המקובל הגדול הבא הוא משה. הוא השיג את הבורא ותיאר את השגותיו בספר שקרא לו "תורה" - "חמישה חומשי תורה". לשם תיאור הרשמים הרוחניים שלו הוא השתמש בשפה שונה מזו שהשתמש בה אברהם. השפה הזו נקראת "שפת הענפים", והיא מבוססת על הדמיון שבין העולם העליון לעולם שלנו. היות שהכול בעולם שלנו נולד מן הכוחות הנמשכים מן העולם העליון, הרי שכל אובייקט, פעולה או תופעה בעולם שלנו הם מעין ענפים הצומחים משורשם בעולם העליון.

משה לקח שמות של עצמים ופעולות בעולם שלנו כדי לתאר בהם את העצמים והפעולות של העולם העליון. במבט חיצוני נראה התיאור שלו כסיפור על העולם שלנו, אך למעשה, מאחורי המלים של העולם שלנו נמצא התיאור של העליון. ורק מי שמרגיש את העולם העליון מסוגל להעריך את סיפורו של משה במשמעותו הנכונה.

התלמוד הוא ספר המתאר את חוקי העולם העליון בצורת חוקים ודינים של העולם הזה. החוקים המתוארים בתלמוד, כפי שנראים לנו במבט ראשון, מדברים על כללי התנהגותו של האדם בעולם שלנו, אבל זהו רק המראה החיצוני של הכתוב. ואילו המקובלים רואים בתלמוד את תיאורו המדוקדק של העולם העליון.

לשם תיאור העולם העליון נעשה גם שימוש בשפת האגדה והנבואה. מבחינתו של המקובל אין כל חשיבות לשפה שבה כתוב הספר אודות העליון - הבורא. בכל מקרה, כאשר הוא קורא בו הוא מרגיש את המתואר על ידי המחבר, כפי שמוסיקאי שומע, כביכול, את המנגינה כשהוא קורא תווים.

חיצוניות ופנימיות

אמנם המקובל יכול לדמות בחיצוניותו לאדם דתי, אך בראיית העולם הפנימית שלו, ביחסו אל החיים ואל העולם, הוא אדם שונה לחלוטין. יחסם של הדתיים עצמם אל המקובלים מבדיל ביניהם באופן ברור.

חוכמת הקבלה היא לא דת, וקל לגלות זאת ולו הודות לעובדה שאף לא אחד מהדתיים יודע אותה. המקובלים הסתירו מההמון את הידע העמוק ביותר של יסודות היקום, של החוקים שלו, את שיטת הלמידה של העולם, את השגת מטרת הבריאה, וזאת משום שחיכו לרגע שבו תהיה האנושות מפותחת דיה כדי לקבל את הידע הקבלי ולנצלו בצורה נכונה. חוכמת הקבלה היא מדע השליטה בגורל, זהו ידע שנמסר לכלל האנושות, עבור כל העמים.

הגימטריה

אם שני מקובלים יקראו אותו תיאור של העולם העליון, הם ירגישו תמונה מסוימת שלו. אבל כיצד יוכלו להשוות בין תחושותיהם? הרי אצל כל אחד ההרגשות הן בתוך נשמתו, בהתאם לתכונותיו הפנימיות.

אם גודל המסך של מקובל אחד גדול ממגודל המסך של מקובל אחר, והגובה הרוחני של השגתו גבוה יותר, הרי ברור הוא שהתמונות הנגלות לפניו מצטיינות ביתר עמקות של הבנת המתרחש. הדבר דומה למצב שבו ילד לומד בכיתה ה' וילד אחר בכיתה י'. אם כך, טבעי הדבר שהשני יבין יותר את המתרחש.

טיב הנשמה - זהו מכלול התכונות שלה. הדבר דומה לאופי האדם בעולמנו - אופיו של כל אדם מורכב מאוסף של כל התכונות: קמצנות, קנאה, רחמנות, חשדנות וכולי. אבל אצל כל אחד הן מצויות בפרופורציה שונה.

כאשר לומדים קבלה אפשר לדעת את מבנה הנשמה, את מכלול הרצונות המרכיבים אותה, ולכן גם אפשר לתארה ולנסח במדויק את המבנה שלה.

הבורא ברא רצון אחד, ישות אחת - נשמה הנקראת "אדם הראשון". אבל בתוכה ניתן להבחין ב-600,000 חלקים - מבנים נבדלים, נשמות פרטיות. בכל נשמה (הן בכללית והן בפרטית) קיימים 620 חלקים פנימיים, שהם הרצונות הפרטיים. השילוב ההדדי ביניהם מגדיר את מבנה הנשמה.

שמו של כל מבנה רוחני מוגדר על פי התכונה העיקרית האופיינית לו. השם הזה מבוטא בערך מספרי, הנקרא "גימטריה". הגימטריה נרשמת באותיות, זאת משום שבעברית, לשון הקבלה, המספרים מצוינים בעזרת אותיות, אשר צורתן וצירופיהן מבטאים תכונות של כלים רוחניים.

גמר תיקון

כתוצאה מתיקונן יצטרפו כל הנשמות לנשמה כללית אחת, ואז ייוצר ביניהן קשר הדדי מוחלט, כבמערכת אחת. המבנה של הנשמה הכללית קושר את כל הנשמות לנשמה אחת, וכתוצאה מחיבור זה, כל אחת ואחת מהן מרגישה בעצמה את מה שכולן יחד מרגישות. ואז הופכת ההשגה להיות מוחלטת. המצב הזה נקרא "גמר התיקון".

לאחר גמר התיקון קיימים עוד מצבים, שבהם הנשמה שמקבלת את האור מלמעלה עולה עד מקורה - עד לבורא, והופכת להיות שווה לו.

אך הדרגות הנמצאות למעלה מגמר התיקון נקראות "סתרי תורה", ואין הן נמצאות בשום ספר ואינן מוסברות או נדונות בשום מקום. המצבים האלה יתגלו כשכל העולם יתעלה לרמה המתאימה, 6,000 שנה אחרי התגלות נשמת אדם הראשון. נכון להיום, נותרו עד סוף 6,000 השנים עוד 237 שנה. אבל המאמצים שלנו יכולים לקצר את פרק הזמן הזה במידה ניכרת.

כשהרצון איננו...

אם אדם אינו רוצה ברוחניות, עומדות בפניו שתי אפשרויות: אחת מהן היא להניח לכך ולשכוח. והאפשרות השנייה היא ללכת לשיעורים וללמוד קבלה, לספוג את הרצון לרוחניות, ואז זה יפעל עליו כפי שפועלים הפרסום והאופנה, המשפיעים על כולנו.

מדוע יש לנהוג כך? משום שבמקרה זה האדם הולך מלכתחילה לקראת המטרה, עוד לפני שיעשה הרבה דברים טפלים בחייו, והוא חוסך מעצמו ייסורים שממילא יאלצו אותו להגיע אל חוכמת הקבלה. אדם זה פשוט אינו רוצה לשוב אל העולם שלנו ולהתחיל הכול מבראשית.

אבל מי שעדיין אינו מרגיש שום רצון להכיר את המטרה ולדעת על משמעות החיים, עליו לשמוע הרבה כדי שהצורך ללמוד את חוכמת הקבלה יחלחל לתוכו. אנו מחכים לאנשים השואלים על משמעות החיים, לאלה ששאלה זאת לא נותנת להם מנוח, לאותם האנשים שנובטת בתוכם הנקודה שבלב. רבים באים ורבים הולכים, אבל נשארים יחידים - אלה שמוכנים לַכול כדי להשיג את מטרת החיים. ובכל שנה היחידים הללו מתרבים עוד ועוד.

העולם למעלה ולמטה

פרק 1 - חוקים ותהליכים רוחניים

שירו של האר"י

שאלה: שירו של האר"י, "עץ החיים", האם הוא אלגוריה או שלכל שורה יש משמעות מסוימת? האם האר"י התכוון בשורות הללו לעולם החומרי?

תשובה: אצטט תחילה את השיר עצמו, ולאחר מכן אפרש את משמעותו:

דע, כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים,

היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות.

ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אוויר ריקני וחלל,

אלא הכול היה מלא אור אינסוף פשוט ההוא.

ולא היה לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף,

אלא הכול היה אור אחד פשוט שווה בהשוואה אחת,

והוא הנקרא "אור אין סוף".

וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא את העולמות

ולהאציל הנאצלים,

להוציא לאור שלמות פעולותיו, שמותיו וכינוייו,

שהייתה זאת סיבת בריאת העולמות.

והנה אז צמצם את עצמו אינסוף בנקודה האמצעית,

אשר בו באמצע ממש,

וצמצם את האור ההוא,

והתרחק אל סביבות צדדי הנקודה האמצעית.

ואז נשאר מקום פנוי, אוויר וחלל ריקני

מהנקודה האמצעית ממש.

והנה הצמצום הזה היה בהשוואה אחת

בסביבות הנקודה האמצעית הריקנית ההיא.

באופן שמקום החלל ההוא

היה עגול מכל סביבותיו בהשוואה גמורה.

והנה אחר הצמצום,

אשר אז נשאר מקום החלל והאוויר פנוי וריקני

באמצע אור האינסוף ממש,

הנה כבר היה מקום,

שיוכלו שם להיות הנאצלים,

והנבראים, והיצורים, והנעשים.

ואז המשיך מן אור אינסוף קו אחד שלו,

מלמעלה למטה,

המשתלשל ויורד תוך החלל ההוא.

ודרך הקו ההוא האציל, וברא, ויצר, ועשה

כל העולמות כולם.

קודם ארבעה העולמות הללו

היה אינסוף אחד ושמו אחד באחדות נפלא ונעלם,

שאין כוח אפילו במלאכים הקרובים אליו

ואין להם השגה באין סוף,

כי אין שום שכל נברא שיוכל להשיגו,

היות כי אין לו מקום, ולא גבול, ולא שם.

ועכשיו נבאר את שנאמר על ידי האר"י:

דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים - המילה נברא באה מהמילה בר, "מחוץ ל", הכוונה "מחוץ לבורא". לכן נאמר "טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים" - פירושו "בטרם נוצר הרצון העצמאי". הרצון ליהנות ניתן על ידי הבורא, והוא אינו ניתן לשינוי. ומה ההבדל בין רצון לא עצמאי שנוצר על ידי הבורא ונמצא תחת שליטתו, לבין רצון עצמאי שאפשר לייחס לרצון הנברא?

ההבדל נקבע על פי הכוונה - אם הכוונה לרצון לקבל הנאה מקורה בבורא, במקרה זה הרצון עדיין אינו עצמאי. אבל אם יש כוונה "למען הבורא", רצון עם כוונה זו מוגדר כרצון עצמאי, כיוון שהבורא לא יצר רצון עם כוונה כזו. רצון זה נפרד מהבורא, ורק במקרה כזה הוא מוגדר כנברא.

אבל טמון כאן גם פרדוקס - אמנם הרצון הוא עצמאי, אך היות שהוא זהה לרצון הבורא "ליהנות לנבראיו", רצון הבורא ורצון הנברא תואמים, וזה אומר שאמנם הנברא הוא עצמאי, אבל דומה לבורא לפי פעולותיו, אופיו, תכונותיו, ולכן הוא קרוב לבורא עד כדי כך, שאנו אומרים שהם מאוחדים, מאחר שהם רק רוצים לתת זה לזה, ולכן בלתי ניתן להבדיל ביניהם.

ולהיפך, אם לנברא יש כוונה לקבל הנאה למען עצמו, אז הוא מנוגד בזה לבורא, ואף על פי שאינו עצמאי, הוא מרוחק מאוד מהבורא. לכן מה שחשוב זה לא גודל הרצון, אלא האם הוא מכוון להשפעה בדומה לרצון הבורא.

לכן אין צורך לדכא את הרצון באופן מלאכותי, לצום, להתנזר במנזרים ולהגביל את עצמנו רק במחשבות של מדיטציה - מה שחשוב זה לתקן את הכוונה, והרצון שיישאר חופשי כמו שהוא, מכיוון שרק לפי הכוונה נמדד המרחק מהנברא עד הבורא. ומטרת הבריאה היא שהנברא בכוחות עצמו יבין עד כמה הוא מרוחק בהתחלה מהבורא, ושיפרש את הריחוק הרוחני הזה כמשהו שלילי ושישתוקק להיות דומה לבורא, כלומר במקום כוונה "למען עצמי," הנברא ירכוש את הכוונה "למען הבורא". הבורא רוצה בכך, כיוון שרק במקרה כזה הנברא משיג את השלמות, את הנצחיות, את השלווה.

"היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות" - כלומר הרצון כבר נוצר. אנחנו מדברים על מעשה הבריאה בלבד, איננו מדברים על הזמן שלפני הבריאה, כלומר על הבורא מחוץ למעשה הבריאה ללא קשר לנברא, מכיוון שאנחנו משיגים אותו רק בתוכנו, בהקשר אלינו, בכל מה שאנחנו מקבלים ממנו.

לכן, אנחנו אומרים שהאור, כלומר הבורא בהתייחס אלינו, והאור הפשוט - הם אותו הדבר, כי אנחנו הרי לא מרגישים שום דבר מלבד האור, הוא יוצר אותנו, כלומר יוצר את הרצון שלנו, את תחושת העצמאות, והוא ממלא אותה. כאשר אנחנו אומרים שהאור מילא את כל המציאות - פירוש הדבר שהוא מילא את כל הרצון שיצר.

אם כך, למה אנחנו אומרים שזה קרה עוד לפני הבריאה? מכיוון ש"הנברא" פירושו תחושה של רצון עצמאי, תחושת פירוד וריחוק מהבורא, הנברא חש שהכול- בו עדיין מהבורא, שהוא פשוט ממלא אחר רצונו, וגם אם אינו חש כך, חוסר העצמאות שלו היא עובדה, רק שעדיין הוא לא מודע לה, וגם זה מעיד על חוסר עצמאותו של הנברא, שמתנהל כמו עובר ברחם אמו או כמו ילד קטן - בדיוק על מצב כזה מדובר - הנברא בינתיים נמצא במצב המתואר, ואור הבורא ממלא אותו עד תום.

"ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אוויר ריקני וחלל" - מקום בעולם הרוחני נקרא רצון שלא קיבל מילוי. עדיין לא הייתה כאן תחושה של חסרון, של רצון ריקני ולא ממולא בתענוג, אלא כל הרצון היה מלא בתענוג ולכן: "אלא הכול היה מלא אור האינסוף הפשוט ההוא".

"וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא את העולמות ולהאציל את הנאצלים": מלכות דאינסוף - נכון לאותו הרגע, זה מצב הבריאה שמבינה, שבדרגה הזו היא אינה קיימת בבחינת נברא, בבחינת רצון עצמאי, אלא היא רק מקבלת. וכתוצאה מתחושת "הבושה" היא מחליטה לעשות את צמצום א', לסרב לקבל את האור לתוכה, ליצור סביבה במקום חמש ספירות - חמישה עולמות. עולם בעברית - מהמלה העלמה, הסתרה.

כאמור, מלכות רוצה להסתיר את עצמה מפני האור. לאחר שיצרה את העולמות, היא מציבה בהדרגה בתוך מרחב העולמות מסננים כלפי האור המקיף החיצוני, עולמות שעוצרים אותו כך, שבירידת האור מהבורא אל המלכות הוא ייחלש בהדרגה, כשהוא יורד דרך העולמות, ועד שיגיע למלכות הוא ייעלם כליל, ואז המלכות עצמה תישאר נטולת אור לחלוטין.

המצב הרוחני הזה של המלכות נקרא "העולם הזה", או "העולם שלנו", והוא המצב הנמוך ביותר והמרוחק ביותר מהבורא. מהמצב הזה המלכות תתחיל לעלות- באופן עצמאי עד לדרגה הרוחנית של הבורא. על מנת לאפשר את העלייה הזו, במהלך ירידת העולמות המלכות מערבבת את עצמה בתשע הספירות הראשונות (או בארבע הספירות, תלוי איך סופרים את ז"א), ויוצרת את עולם התיקון, את עולמות בי"ע (בריאה, יצירה, עשייה) - עולמות הקיום העתידי שלה עד לגמר תיקונה, תוך עלייתה מלמטה למעלה.

בעזרת יצירת העולמות, מלכות דעולם אינסוף, הנקודה המרכזית בבריאה, מחדירה את עצמה אל תוך תשע הספירות הראשונות, על מנת ליצור בהן את התכונות שלה, על מנת שיוכלו להשפיע עליה בהתאם לתכונותיה, בהתאם ליכולות שלה לעבור תיקון. המערכת החיצונית של התיקון מוכנה רק כאשר היא מקבלת את כל תכונות המלכות, את החולשות שלה ותכונותיה השליליות, וכמו כן את אפשרות התיקון על ידי החדרת המלכות אל תוך תשע הספירות הראשונות (אח"פ דעלייה).

לאחר מכן, המלכות אשר כבר נמצאת מאחורי כל העולמות, לא כנקודה המרכזית, אלא כמלכות דעולם האצילות (ההבדל ביניהם הוא בכך, שזו אותה המלכות, רק שהיא לא נמצאת מאחורי חמש הספירות, אלא מאחורי חמישה עולמות, ומסוגלת לשלוט בהמשך התפתחותה). כפי שקודם לכן היא יצרה את העולמות בכך שהשתלבה בתשע הספירות הראשונות, כך היא יוצרת עכשיו שילוב של תשע הספירות הראשונות בתוכה - והשילוב הזה נקרא אדם.

אדם חייב לעבור את אותם התהליכים שעברו העולמות - שבירה, ערבוב, גילוי, הפרדה, תיקון. לאחר השבירה והערבוב, חלקי האדם נופלים לדרגת "העולם הזה", או "העולם שלנו", ודווקא מהדרגה הרוחנית הזו, החלקים האלה של הנקודה המרכזית של הבריאה, מתחילים להיקרא "נברא", מכיוון שרק מהמצב הרוחני הזה והלאה, מתעורר בהם הרצון להתקרב אל הבורא, לפעול כנגדו - לתת לו, ולא לקבל, כפי שהוא יצר אותם.

וככל שהאדם ממשיך להתפתח, כלומר לתקן אחד אחד את החלקים שמרכיבים אותו הנקראים "נשמות", כך כל נשמה מקבלת כוח וזכות להיקרא נברא עצמאי - וכשכל חלקי האדם יעברו תיקון ויתאחדו שוב לשלם אחד, לאדם, לנשמה אחת, הנברא יהפוך אז להיות לגמרי זהה לבורא ועצמאי לחלוטין - וזו מטרת הבריאה.

הנקודה האמצעית

שאלה: מה הכוונה ב"צמצם את עצמו בנקודה האמצעית שלו"? האם פירוש הדבר שהוא יצר את העולמות? הרי האור נשאר בכל מקרה. ומה זאת נקודה אמצעית? איך להבין את המשפט הזה?

תשובה: משמעות הנקודה האמצעית היא שבה נוצר הרצון העצמאי החזק ביותר, שאינו נובע מרצונו של הבורא, ולכן היא נקראת הנקודה האמצעית. ראה את ההגדרה המדויקת ב "תלמוד עשר הספירות".

כללי הטבע הרוחני

שאלה: מהם החוקים הבסיסיים שאותם מוכרחים לשמור בחיי השגרה, עד שמגיעים להבנה עצמאית של משמעותם הרוחנית?

תשובה: חוקי העולם הרוחני הם חוקים שלפיהם פועלת ומתקיימת המציאות (כל העולמות, כל הבריאה, מלבד הבורא). רק חלק קטן מהחוקים האלה מתייחסים אל האדם באופן פרקטי, מכיוון שכל מה שמתייחס אל הבריאה בדרגות - חי, צומח, ודומם איננו חייבים לתקן, מאחר שאיננו חשים את הבורא בדרגות אלה.

לדוגמה - גם עכשיו אנחנו קיימים, נושמים וחיים כמו כל היצורים החיים. איננו אחראים על קיומנו ולא מוכרחים לתקן את עצמנו בדרגה הזו. קיים החומר, צורתו, צורתו המופשטת, מהותו - אנחנו מוכרחים להכיר, לרכוש ולתקן את כל מה שמתגלה לנו מתוך ארבע דרגות הגילוי האלה. כלומר החומר והצורה שבחומר. כמו כן, בנקודת המגע עם הבורא, אנחנו חייבים ליצור איתו קשר בשלושה פרמטרים בלבד והם: עולם, שנה, נפש.

לסיכום: האדם חייב לבצע רק את מה שהוא מבין במודע, ורק על הפעולות האלה הוא נושא באחריות. אבל אם מלמעלה נותנים לו הבנה והוא אינו משקיע מאמצים, או שהוא מתחיל לברוח ולהסתתר - שום דבר כבר לא יעזור לו.

כפי שנקבע מלמעלה, החישוב נעשה על פי מה שאנחנו חייבים לתקן, ולעליון ידוע בבירור למה אנחנו מסוגלים בדיוק, ועל הבסיס הזה מגיעים אלינו אותות התיקון, שאנחנו חווים בעולם הזה בצורת סבל. ואם אנחנו ממשיכים להתעלם גם מהאותות האלה, ליתר דיוק, לא מפרשים אותם נכון, אז מגיעים אלינו מלמעלה אותות בעוצמה חזקה הרבה יותר, וכך הלאה.

האור המקיף את כולנו

שאלה: איך מופיע האור העליון?

תשובה: יש שתי צורות של הופעת האור העליון:

א. כאשר אדם מקבל גילויים ברורים, ידע, והוא יודע שהוא מגלה את האור - הגילוי הזה נקרא האור הפנימי.

ב. כאשר אדם לומד, אבל האור נמצא מחוצה לו ומקיף אותו, כשהוא רק חש את השפעת האור, אבל לא את ההשגה של הדרגה הרוחנית הגמורה שלו, שממנה הוא נמשך - ההשגה הזו נקראת "אור מקיף".

אפשר לדמות אור מקיף לתחושה כוללת, שהאדם פתאום מגלה בצורת רצון רוחני. כמו מי שמחכה למשיח, ומאמין שהוא יופיע, ועם בואו יביא את האושר. הוא לא מסוגל לענות על השאלות מי זה המשיח ואיך בדיוק זה יקרה ומה בדיוק יקרה לו ולכל האחרים - הוא גם לא יודע מה בדיוק ייתן בית המקדש השלישי, מה ייתן לו מנהג הקרבת הקורבנות ומה תוסיף לחייו הופעת הכהן העליון. למאמין הרגיל אין בדיוק תשובות מוכנות לכל השאלות האלה, כיוון שהתשובה עצמה היא גילוי והשגה שמקבלים אך ורק מקבלת האור הפנימי, מהשגה רוחנית ברורה.

במסך קיימת תחושה שהאירועים הללו טובים, הכרחיים ומועילים, אבל איש אחד לא יכול לתרגם את התחושות האלה שבתחום הרגש לשכל ולהבנה. כל התחושות הללו שמתעוררות בתוך האדם אינן מודעות, ונקראות "אור מקיף". התחושה הזאת נוצרת על ידי "אור מקיף" חלש, שנמצא סביב כל אחד.

אבל עד שהאדם לא יזכה לקבל אל תוך עצמו, אל תוך הכלים האלטרואיסטיים המתוקנים שלו, את השלמות, את האור שהוכן לו, האור הזה מקיף אותו ומאיר לו מרחוק. האור הזה מוכן להיכנס אל תוך האדם ברגע שהוא מתקן את כוונות הקבלה שלו על מנת שכולן יהיו למען הבורא.

אך גם בזמן שאין לאדם עדיין כוונות מתוקנות בכלים שלו, כלומר אין לו רצונות נכונים לקבל הנאה רוחנית, בכל זאת יש לו כוונות אגואיסטיות שהתפתחו במהלך לימודי חוכמת הקבלה, ומקריאת השמות של הגופים הרוחניים, ועל ידי השימוש הנכון במונחי חוכמת הקבלה, שכמובן, יש להם קשר רוחני לנשמת הלומד היות שכל הנלמד נמצא בתוך האדם ורק בינתיים נסתר ממנו, ולכן אינו יכול לחוש בזאת.

בתיקון הרצונות שלו ובהתנתקות מהאגואיזם האדם הופך את האורות הנסתים,- המקיפים והבלתי-מוחשיים, לאורות שהוא חש אותם בפנים, בתוך הרצונות שלו. אבל כל עוד לא תיקן את הרצונות שלו ואת הכוונות שלו להנאה עצמית, האור העתידי מקיף אותו ומאיר לו מבחוץ.

הואיל שהכול נמצא בתוך האדם, הכול קיים בתוכו אך עדיין נסתר ממנו, ובמהלך קריאת השמות והמונחים המתאימים, כלומר חלקי הנשמה שלו, ה"אני" הרוחני הפנימי של האדם, הוא מקבל מרחוק, פעם אחר פעם את האור המקיף החלש, שגם אם אינו חש אותו, הוא גורם לו בהדרגה לתקן את הכוונות האגואיסטיות שלו. על ידי זה האור המקיף מכין בעצמו את הרצונות הדרושים לו, על מנת להיכנס לתוכם.

נשמותינו היו בדור הקודם

שאלה: כיצד האגו, הרצון ליהנות, משפיע על המציאות?

תשובה: דבר אינו נוצר במציאות מלבד הרצון לקבל, הרצון לקבל הנאה, הרצון ליהנות. הבריאה היא הביטוי החיצוני לרצון הזה בעולם שלנו. הרצון לקבל נברא על ידי הבורא, בעזרת אור הבורא. לכן הבריאה חשה את האור הזה כתענוג. ולהיפך, היעדר או חוסר האור הבורא מורגשים על ידי הבריאה כסבל וייסורים (כאב, מחלות, רעב, מוות).

כלומר, כולנו מורכבים רק מתחושות חיוביות או שליליות. המוח שלנו נועד רק לעזור לנו לשרת את התחושות שלנו, לסווג ולהכיר אותן כחיוביות או כשליליות, להבין את מקורן ואת הדרך להגיע להרגשת נוחות מקסימלית, וזאת היא תמצית הפעילות שלנו בחיים האלה.

בטבע הדומם הפעילות מתמקדת בשמירה על המבנה ועל ההרכב שלו. בצומח - בצמיחה, בחי - בגדילה, במשפחה - ביחסי מין ובתנועה. בנוסף לכל אלה האדם שואף גם לעושר, לשליטה ולמושכלות. אבל ביסוד כל השאיפות האלה נמצא הרצון הבסיסי לקבל הנאה. המוח האנושי הוא רק מכשיר עזר והתפתחותו תלויה אך ורק בעוצמת הרצון שלנו. לכן ככל שהאדם רוצה יותר, ככל שהוא סובל יותר, כך הוא מוכרח להתפתח יותר, להחכים ולהמציא.

אם מקטינים את עוצמת הרצון באופן מלאכותי, מרגישים פחות ייסורים. אם מגדילים אותו בצורה מלאכותית, מרגישים יותר סבל. כל הדתות והאמונות, כל שיטות למיניהן - יוגה, מדיטציה וכדומה, מתמקדות באמצעים להקטין, להגביל ולדכא את עוצמת רצון הגוף, ובזה הן מושכות את האדם, ובדיוק לשם כך הן נוצרו. האדם מקטין את הרצונות שלו באופן מלאכותי - האדם מרגיש טוב יותר, האדם סובל פחות.

אבל האנושות אינה עומדת ואינה דורכת במקום, בכל דור חדש יורדות אל העולם הזה נשמות של הדור הקודם, אבל עם רצון גדול ומפותח יותר (אל האור, אל הבורא), לעומת שאר הבריאה, המתוכננת אחרת. התפתחות האנושות מתקדמת בדיוק לעבר התגברות הרצון, האגואיזם. כל ההתפתחות שלנו מתמקדת בכך, ומשפיעה גם בכל רמות הטבע האחרות, מכיוון שהיא תלויה ומוגדרת ברמת האדם, ולכן גם מתרחשים שינויים, אבולוציה, בחי, בצומח ובדומם.

רק באדם הרצונות מתגברים מדור לדור, מכיוון שלפי התכנון המקורי של הטבע, של הבורא, עליו להגיע לרצון ליהנות מהבורא עצמו, מהאור שיצר את האדם. ולכן כל הדתות והשיטות תיעלמנה, אנחנו צופים זאת היום בבירור, מפני שהן לא תוכלנה לספק ולשרת את כל הצרכים האנושיים, את הרצונות שלנו, ובעזרת שיטות דיכוי הרצונות הן לא תוכלנה לעזור לאדם להשיג שלמות ושלווה.

הואיל וחוכמת הקבלה אינה מתבססת על דיכוי הרצון, על ההגבלה, על ההתנתקות מהחברה, ועל ניהול של שגרת חיים מיוחדת כמו חיים במנזר או נידוי, היא תעלה ותופיע כדרך היחידה להשגת רוגע, שלווה, אושר, גם בחיי היום יום, במושגים הגשמיים שלנו. אחרת הסבל והייסורים ימלאו את חיי האדם עד תום, ויכריחו אותו לחפש ישועה. לכן נאמר, שבדורות האחרונים דווקא חוכמת הקבלה תהפוך למדע היחיד המועיל באמת - הרי מה דוחף את האדם לפתח את המדע, את האמנות ואת כל היתר אם לא הצורך למלא את עצמו, להגשים את עצמו, את הרצון שלו ליהנות?

כאשר האדם יפתח את הטבע הרוחני שבו, הוא יוכל לקחת חלק פעיל בניהולו, ומלמעלה הוא גם יוכל להשפיע על מה שמתרחש בעולם שלנו. לכן רק חוכמת הקבלה מעניקה לנו הזדמנות לעסוק לא בנבואות חסרות תכלית ולא ביד הגורל הבלתי נמנעת, אלא באפשרות לקחת שליטה על החיים שלנו. זאת הסיבה שבחוכמת הקבלה יכולת הנבואה אינה מפותחת כלל, ולא רק שלא נחשב ראוי לעסוק בנבואה, אלא גם איש מהמקובלים הגדולים לא עסק בה, ואצל הנביאים הנבואה נעשתה רק בציווי הבורא.

היום אנחנו אפילו יכולים לראות את התא המשפחתי נהרס בגלל התגברות הרצון. התפתחות הרצון של האדם בדורנו עולה כבר קצת מעל לרמה האנושית-גשמית, וזה גורם לכל מסגרות החיים להשתנות מיד, בקשרים עם אנשים אחרים ובמגע עם הסביבה. כל זה קורה בדיוק כפי שנאמר בספר ה "זוהר", שהחל מהדור הזה ההמונים יתחילו להשיג את העולם הרוחני.

לכן האדם כבר לא יהיה מסוגל לחזור בשום אופן לישן והטוב - ואם הוא שואף לכך, הרי יצליח רק באמצעות של שינוי רצון נוסף, וכל זה אפשרי רק בעזרת חוכמת הקבלה. אישאפשר יהיה להמשיך להקטין ולדכא את הרצונות, מכיוון שהחוק העליון של ההתפתחות לא יאפשר לאדם להרוג את עצמו, אלא יכריח אותו לסבול, אבל לחפש מילוי - להתמלא באור.

בקשה להתגלות הבורא

שאלה: מה יכול לעשות האדם למען התגלות הבורא ומה תלוי בו כדי להביאה?

תשובה: ישנם חוקי יסוד ברוחניות:

א."אין עוד מלבדו": אין כוח אחר שמשפיע על משהו בעולם הזה, גם לא האדם. כל מה שנדמה לאדם שהוא מבצע באופן עצמאי ובכוחות עצמו, או שאתמול עשה בכוחות עצמו - הכול נעשה על ידי הבורא. באדם תלויה רק ההבנה וההשתלבות בכוח הזה, או ביצוע הדרישות בכפייה. אבל במקרה כזה האדם חש סבל וייסורים, במידת חוסר המודעות והריחוק מהבורא.

ב.רצון הבורא הוא שהאדם יגלה אותו ויתאחד עמו - זו המשמעות היחידה שניתנה לפעולת כל העולמות ולכל ההשגחה.

ג.האדם אינו מסוגל להתקרב אל הבורא בכוחות עצמו, הואיל והתקרבות לבורא מהווה התרחקות מהאגואיזם. ההתקרבות אפשרית רק אם הבורא מתגלה לאדם, ועל ידי גילוי גדלותו של הבורא האדם יכול להתקרב אליו. לכן אפשר לבקש רק דבר אחד - לקבל כוחות על מנת להתקרב אל הבורא, על מנת שיתגלה, כי אחרת אין כוחות לעבור את הדרך הזו.

ד.בקשה להתקרבות רוחנית נקראת תפילה, אם תופשים אותה לא כאגואיסטית, אלא כפעולה רוחנית הדדית.

קצב התיקון תלוי באדם

שאלה: האם נכון להגיד שקיים יחס השפעה הדדי בין השורשים לענפים? או שמא הקשר הוא רק מהשורשים אל הענפים?

תשובה: בעולם שלנו איננו רואים את התכונות הרוחניות בצורתן הנקייה, יותר נכון את תוצאות ההשפעה הישירה שלהם, אלא רק לאחר שהתערבבו כבר בינן לבין עצמן. לכן בעץ אתה רואה לא רק את איכות הקשר משורשים לענפים, אלא גם את הקשר ההפוך, מהענפים לשורשים, שנובע מהעובדה שכל הטבע שלנו הינו תוצאת הפיתוי והחטא, והערבוב בין טוב ורע.

לכן צריך כל הזמן לתקן את הרע לטוב, ואת זה ניתן לעשות רק כאשר התחתון מודע לצורך בשינוי, והוא מבקש את השינוי על ידי העלאת מ"ן, כאשר העליון תלוי לגמרי בתחתון. לכן אנחנו רואים את העליון כעליון, ואת התחתון כקובע את קצב התיקון של עצמו.

תכונות הבורא השבורות

שאלה: מהי הדרך שבה האדם רוכש את תכונות הבורא?

תשובה: האגואיזם הוא הנברא היחיד. כפי שנאמר: "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין" - "אני יצרתי את האגואיזם, והתורה ניתנה על מנת לתקן אותו". על מנת לתקן את היצר הרע, צריך להחדיר אליו את חלקיקי תכונת הבורא, תכונת ההשפעה - אלטרואיזם. כל זה מושג בצמצום א' - הבורא נסתר מהנברא, מהאגואיזם, כדי לא לשלוט בו בעצם נוכחותו. הבורא משאיר ריקנות, שנשלטת על ידי האגואיזם, עד שמחדירים בו תחת לחץ את תכונות הבורא (תכונות הבורא משבירת הכלים). אבל תכונות הבורא האלה שבורות, כלומר גם הן רכשו צורה חיצונית אגואיסטית. איך?

תחילה נוצר רק הרצון לקבל הנאה. כאשר הרצון הזה מתמלא באור הבורא, הוא מקבל רצון ליהנות לבורא. אבל איך הוא יכול לתת - אם לנותן יש רצון לתת, והוא רק נהנה מהנתינה? אז הרצון לקבל הנאה, מקבל, ובזה הוא מהנה את הנותן.

כתוצאה מהקשר בין הרצון לקבל לנותן, נוצרה הפעולה "לקבל על מנת ליהנות לנותן, ולא למען עצמי", כלומר נוצרה פעולה עם כוונה, במקום רק פעולה, שהייתה גם קודם לכן.

משמעות שבירת הכלים - במקום "לקבל למען הבורא", נוצר בנברא רצון "לקבל למען עצמי". אבל העיקר הוא שברצון לקבל נוצרה הכוונה, ועכשיו נשאר רק לתקן אותה.

שילוב הרצון עם הכוונה - לא משנה איזו כוונה - זה כבר שלב ראשון בדרך לתיקון, מכיוון שההכרה בכוונה שלך, הכרת הרע - זו תכונה שמאפיינת רק את האדם, ולא את בעל-החיים.

כלומר, בעולם שלנו, התכונה שיש לנו היא לקבל הנאה רק למען עצמי. אבל אם אנחנו לומדים את חוכמת הקבלה (ראה "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות קנ"ה), מתחיל להאיר לנו האור העליון המקיף את נשמתנו ( "אור מקיף") ותחת השפעתו, בהדרגה, אנחנו מתחילים להכיר את ההבדל בין הכוונה שלנו "למען עצמי" לבין הכוונה של האור המקיף "למען אחרים", ובדרך זו אנחנו מגלים את "יצר הרע" שלנו (הכרת הרע). התיעוב לכוונה "למען עצמי" דוחה אותנו ממנה, ואנו בהדרגה רוכשים את הכוונה "למען הבורא", בדומה לכוונה שלו "למען הנברא".

ברגע שאנחנו מתחילים לרכוש את הכוונה הזו, אנו מתחילים לחוש את העולם העליון, את כל מה שנמצא מחוץ לחמשת החושים האגואיסטיים הטבעיים שלנו. כשאנו חיים בתוך התחושה החדשה הזו, אנו נעשים דומים לעולם החדש הזה שמתגלה בפנינו, לשלמים המרגישים שלווה מוחלטת וכולי.

בעולם שלנו האגואיזם נקרא - "גויים", "אומות העולם". כוונות "למען הבורא", שנפלו אל תוך האגואיזם כתוצאה משבירת הכלים, נקראים "עם ישראל". אבל הכוונה עצמה אינה מתוקנת - במקום "למען הבורא", היא הפכה "למען עצמי". תחילה יש לתקן את הכוונה, ורק לאחר מכן מתקנים את הרצונות - "אומות העולם".

השכינה - אם כל הנשמות המתוקנות

שאלה: ישנם חוקים בעולם הזה שמשקפים שורשים רוחניים, וישנם מנהגים שנוספו על ידי בני-אדם. האם יהדות לפי האם זה מנהג או חוק שמשקף את מבנה המערכת הרוחנית? ואם כן, מהם השורשים הרוחניים הללו?

תשובה: מנהגים עתיקים של עם ישראל מתבססים אך ורק על שורשים רוחניים, ובניגוד לחוקים הרגילים, יש להם בדרך כלל גם שורש רוחני עליון. הכול נולד מהנוקבא - מלכות של עולם האצילות, ומז"א.

ז"א בהתייחס למלכות, נקרא הבורא (הקדוש ברוך הוא). מלכות - השכינה שמולידה ומזינה את כל הנשמות שעברו תיקון במסך. כלומר היהודים קשורים למילה "ייחוד" - ייחוד עם הבורא, ולעומתם הנשמות שעדיין לא עברו תיקון במסך, נקראות אומות העולם.

באופן טבעי, ההצבה בעולם שלנו היא שונה, מכיוון שכולם אינם מתוקנים וללא מסך, היהודים - במידה רבה יותר מעמים אחרים, ולכן הם מוכרחים לעבור את התיקון ראשונים. כלומר במשמעות הרוחנית של המלה - אנחנו הלא מתוקנים הגדולים ביותר, כלומר הגויים הכי גדולים, אנחנו מרוחקים מהבורא יותר מאשר אומות העולם. כולנו גויים וכולנו מוכרחים לעבור גיור רוחני - לרכוש מסך, כוונה לשמה, רצון להשפיע נחת רוח ליוצרו.

אבל מכיוון שיחס השורשים הרוחניים והענפים שלהם בעולם שלנו לא תלוי בקיום או בהיעדר המסך, אנחנו נוהגים לפרש בעולם שלנו את יהדות האדם ללא התייחסות למידת התיקון שלו על ידי המסך. יהדות האדם אינה נקבעת לפי קיום המסך, אלא לפי האם - המלכות - שבעולם העליון, שהיא המעניקה לאדם את המסך.

המעבר לדרגת יהודי (מהמילה ייחוד, איחוד) - מסמל איחוד רוחני עם הבורא, והוא אפשרי רק על ידי רכישת המסך.

הפרה של חוקי הטבע

שאלה: אם לבורא אין שום רצונות אגואיסטיים אלא רק רצונות אלטרואיסטיים, נשאלת השאלה - למה האדם נענש כאשר אינו הולך בדרך התיקון?

תשובה: האדם אינו מקבל עונש; הענישה אינה קיימת כלל, אבל כמו בעולם שלנו, אם אנו לא מצייתים לחוקי הטבע ומזלזלים בהם, אנחנו מזיקים לעצמנו עד כדי סכנת מוות - כך גם בעולם הרוחני, העונש הינו פועל יוצא של הפרת חוק רוחני כלשהו. החוק העיקרי הינו אלטרואיזם אבסולוטי, ומכיוון שאנחנו מפירים אותו, אנחנו נמצאים בחושך, הרחק מהבורא, ובמידה שאנו שומרים את החוק הזה - אנו יוצאים מהחושך ומתקרבים אל הבורא.

אין כפייה ברוחניות

שאלה: מה פירוש המונח "כפייה" בעולם הרוחני? האם אדם אחד רשאי לכפות על אדם אחר לבצע פעולות רוחניות?

תשובה: פעולה רוחנית היא פעולת נתינה, פעולה רצונית. בלתי אפשרי לבצע פעולה כזו אם הכוונה לא כנה ואמיתית. היא קיימת רק כאשר הכוונה הזו חשובה ויחידה, ואם קיימת מלבד הכוונה הזו כוונה נוספת, פירוש הדבר ששתי הכוונות האלה אינן שלמות, ולכן אינן קיימות מבחינה רוחנית.

אם פעולה בעולם שלנו אפשרית שלא בהתאם לכוונה, הרי בעולם הרוחני הכוונה היא הפעולה, ולכן לא ייתכן שהכוונה לא תהיה תואמת לפעולה. האדם אינו מסוגל לשנות את הכוונות שלו, אלא אם כן יבחר לחיות בחברה מסוימת, תחת ההשפעות הערכיות של אותה סביבה. הוא נכנס אל תוך הסביבה הזו במודע, בכוונה לקבל את התכונות הרוחניות שלה, והחברה עוזרת לו לתקן את הכוונות שלו. או שבאופן לא מודע הוא מקבל את הכוונות האלה מסביבה שבמקרה נתקל בה. שים לב והקפד על כך גם בחינוך ילדיך.

הואיל והכול תלוי אך ורק בחברה, בסביבה שבה האדם נמצא, ובכך, כפי שכותב בעל הסולם, האדם מממש את מהות חופש הבחירה היחיד שלו, כל אחד חייב כל הזמן לבחור לעצמו סביבה רוחנית מתאימה חדשה ולהימצא בה, בהתאם למטרה הסופית שלו, ובהתאם לדרגה הרוחנית שאליה הוא שואף. כלומר, אם אנחנו מקימים קבוצת תלמידים ששואפים להתקדם ולהתפתח רוחנית, אנחנו מוכרחים כל הזמן לשנות את ההרכב שלה בהתאם לצרכים שלנו, על מנת שתשפיע עלינו ותיצור שאיפות רוחניות חדשות ההכרחיות להתקדמות.

בהתאם לכך, כל אחד מאיתנו, אם הוא רוצה להתקדם, להתפתח, מוכרח להשקיע את מרב המאמצים על מנת לקבל את המקסימום מהקבוצה, מהסביבה. לכן חייב כל אחד להציב את הקבוצה במקום הראשון בסדרי העדיפויות שלו, כמשהו מיוחד ועליון, מעל לכל שגרת החיים שלנו, וכל חבר בקבוצה צריך להיראות בעיניו כאדם גדול והחשוב ביותר בעולם. רק אז הוא יהיה מסוגל להשתלב בקבוצה ולהזדהות עם הערכים שלה, השאיפות והמטרות שלה.

אם לדבר על כך שאין כפייה בעולם הרוחני, הכלל הזה בא לידי ביטוי במדויק בעצם העבודה הרוחנית העצמית של האדם. כלומר, הכלל הזה קיים רק עבור אנשים, שבאופן מודע מחליטים להימצא בסביבה רוחנית חדשה שתשפיע עליהם, ולצורך כך מקימים בעצמם את הסביבה הזו. כל האחרים בכלל אינם מסוגלים להבין, שיש להם החופש והיכולת ליצור בתוכם שאיפות מסוימות, מאחר שהם ניזונים בצורה מקרית ושקרית מכל מיני דעות וטענות, ומתפתחים לא "בדרך התורה", אלא "בדרך הייסורים".

הרשות לרפא - מלמעלה

שאלה: נאמר שניתנה לרופא הרשות לרפא. האם הרשות הזו מתייחסת רק למקצוע הרפואה, או שהיא ניתנת גם לשופט לשפוט וכך גם ליתר המקצועות?

תשובה: ההשגחה העליונה כוללת גם את העולם הזה, וקובעת בעולם שלנו מידה מסוימת של חופש. לו יכולנו לראות עד כמה כל הפעולות שלנו מוגדרות מראש ומכוונות מלמעלה, הן היו מאבדות כל משמעות ותוכן.

בכל המקרים בחיינו קיים רק חופש בחירה אחד - היכולת לבחור באופן עצמאי את הסביבה (חברה) שממנה אנחנו רוצים להיות מושפעים, ולקבל חשיבות של מטרה זו או אחרת, ובהתאם למטרה אנחנו בוחרים את הסביבה שלנו. כל היתר מתנהל לפי כללים מוגדרים שנקבעו מראש.

כאשר אנחנו ממלאים אחר הכלל הזה, אנחנו משלבים את ההשגחה הכללית עם ההשגחה הפרטית, מה שנקרא - השגחה לפי קווים, הוי"ה - אלוקים. כלומר, אנחנו בוחרים ברופא, מקשיבים לדעה שלו, ואת התוצאה רושמים לזכות הבורא, וצריך לבחור ברופא הטוב ביותר. כך גם במקרה של שופט, כפי שכתוב בתורה: "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך... ושפטו את העם משפט צדק".

הבריאה לא נעלמת

שאלה: כאשר הנברא ידמה לבורא ויתאחד איתו, האם הוא לא ייעלם?

תשובה: לולא המסך, התמלאות הבריאה באור הייתה גורמת להיעלמותה, אך דווקא התמלאות על ידי המסך מאפשרת לבריאה להישאר עצמאית, דומה ושווה לבורא.

מנוחה מוחלטת או מהירות אינסופית?

שאלה: להבנתי, הבורא נמצא במצב של מנוחה מוחלטת. במקביל ידוע שהוא רוצה להעניק לנו את הרגשת המצב הזה. באהבתו לבריאה שלו הוא דואג לנו, מתקן אותנו. אבל זה לא מצב של מנוחה מוחלטת, הרי דאגה לא מרגיעה.

תשובה: מנוחה - כאשר בתוך האדם לא קיימות כמה שאיפות, אלא רק שאיפה אחת, ורק היא בלבד דוחפת אותו לפעול, וכאשר אין כוחות מנוגדים של טומאה, אלא הכול מתוקן ואפשר לעבוד ללא הפרעות במלוא העוצמה. לכן תנועה אינסופית שמקורה בתחושת חסרון ה"נתינה לבורא", מהווה בעצם מצב של מנוחה מוחלטת. ובעיקרון - זו היא התנועה המהירה ביותר, מכיוון שאין הפרעות. לכן מנוחה מוחלטת ומהירות אינסופית למעשה זהים, זה המצב שבו הכול מתמזג כתוצאה מתיקון מלא, ונעלמות ההפרעות של הטומאה.

מקריות קיימת רק כשאין ידע

שאלה: האם ישנה מקריות או שקיים מנגנון כלשהו הקובע את הבעיות והצרות שעוברות עלינו?

תשובה: במערכת הנוקשה והמדויקת של היקום, אין שום מקריות במובן שלנו. כל דבר הוא פועל יוצא של השלמות, הכול נמצא בשלמות, ורק בחושים שלנו נתפש כלא שלם. לכן רק מנקודת המבט שלנו משהו יכול להתרחש במקרה, ויכולים לקרות בהפתעה אירועים בלתי צפויים.

כשאדם משיג את ההבנה של מבנה היקום, הוא מגלה את קשרי הגומלין בין כל הגורמים המרכיבים את היקום, ובשל כך מבין עד כמה כל אחד מהם תלוי באחר, אז הוא מגלה שאין שום מקום למקריות או לאירועים אקראיים, שיש להם מקום בחוסר הידע וההבנה שלנו.

גילויים מפתיעים בנוגע לזמן

שאלה: ב"ספר היצירה" מדובר על הנביא יחזקאל. איך ייתכן שאברהם כתב את הספר, והרי בזמן כתיבת הספר עוד לא היה כלל נביא כזה?

תשובה: תחושת הזמן הינה תולדה של העולם שלנו. התחושה הינה תוצאה של עליית הנשמות בסולם המדרגות הרוחניות, מלמטה מהמדרגה הרוחנית של העולם הזה, למעלה, עד להשתוות עם תכונות הבורא. בעולם הרוחני המקובלים נעים באופן חופשי בכל המדרגות, כאילו נעים בזמן הרוחני, כמו שאנחנו נעים בדרכים. גם בעולם שלנו, זמן הינו מדד כמו שאר נקודות הציון, רק שאנחנו תופשים אותו כך יחסית אלינו. גם בעולם הפיזי שלנו עוד יהיו גילויים מפתיעים בנוגע לזמן. כל מי שיוצא אל העולם העליון, מתנתק מהתפישה הארצית של התורה, ולא מפרש את הכתוב בה במסגרות ובמדדים של העולם שלנו.

אין זמן ברוחניות

שאלה: "כל המאורעות נולדים קודם בעולמות הרוחניים ולאחר מכן יורדים אל העולם שלנו". "לאחר מכן" מסמל מרווח מסוים בזמן, אבל אנחנו יודעים שאין מושג כזה בעולם הרוחני. איך לקשור זאת עם שאיפות רוחניות?

תשובה: מונח הזמן בעולמות העליונים, שאין בהם זמן, מקום ותנועה - הוא סימן לעקביות המאורעות. בעיקרון, כך זה גם בעולם שלנו, אלא שאנחנו חשים את העקביות הזו כתופעה פיזית ממשית, אבל היא אינה קיימת גם בעולם שלנו. הזמן נמצא אך ורק בתוכנו, כמו כל הפרמטרים האחרים שאנחנו מכניסים אל תוך "האור העליון שמקרין על הכול".

הכול קיים ואנחנו רק מגלים

שאלה: האם כל מה שמתגשם או יתגשם בעתיד בעולם שלנו, קיים כבר בעולם האינסוף בצורת רשימות שפשוט מתממשות, או בצורה של אובייקטים "מוכנים מראש"?

תשובה: בעולם העליון הכול קיים בצורתו השלמה והמוכנה, ושום דבר אינו משתנה כתוצאה מהפעולות שלנו. באמצעות הפעולות שלו, האדם פשוט נכנס למצבים רוחניים שכבר קיימים, ומתאחד בכל מדרגה עם ה"אני" העליון שלו.

לפרוץ את מחסום המוגבלות

שאלה: האם ישנה ספרות על טבע המקריות, מנקודת מבט של חוכמת הקבלה?

תשובה: ישנם מקורות רבים, כל הספרות האמנותית מדברת על מקריות, וכך גם כל המדע הארצי המוּכר לנו, כיוון שהם מסתמכים על ניסיונם או על תחושות שלא יוצאות מעבר לגבולות העולם הזה, ולכן לא מסוגלות להעניק תחושת הבנה של חוק המציאות הנצחי והאבסולוטי, שאין בו מקום לשום מקריות. לפיכך, טבע המקריות היא מגבלה פנימית עצמית שלנו, והיא קיימת באופן סובייקטיבי אך ורק בתוכנו, ובהתייחס לשכל הגשמי שלנו.

אני מאחל לך לפרוץ את מחסום המוגבלות, ולגלות את מהות המציאות האמיתית, מחוץ לגבולות הזמן, התנועה והמקום, מחוץ לשלוש המגבלות הללו של תחושת העולם שלנו. הכול אבסולוטי ולא מקרי.

תחושות הבורא - כמו תחושות הנברא

שאלה: "...כל מה שאדם חש, מרגיש, כל מה שהוא וכל הדברים שבו, מקורם בבורא. לכן אם האדם חש משהו, הוא חייב להבין שגם הבורא חש אותה התחושה..." איך יכול הבורא, שהוא שלם ומושלם בכל פעולותיו, לחוש את תכונות הנברא, שאינו שלם ואינו מתוקן?

תשובה: הבורא מתלבש בנברא, ועל הבסיס הזה בונה את יחסו כלפיו. על מנת להתקשר עם המדרגה התחתונה, חייבת המדרגה העליונה לצמצם את עצמה לממדי המדרגה התחתונה, כלומר לקבל את תכונות המדרגה התחתונה. רק באופן כזה ניתן ליצור קשר (ראה "תלמוד עשר הספירות" פרק ט', מכתב בספר "פרי חכם - אגרות", דף ע' ואילך).

טבע החוקים הרוחניים

שאלה: נאמר שאי אפשר בשום אופן להשפיע על העולמות הרוחניים בפעולות פיזיות, ולא משנה כמה "רעות" יהיו. האם העבירה היא תוצאה של נפילה אצל האדם?

תשובה: להימצא בעולם הרוחני - פירושו להתאים את עצמך, להבין באותה המידה ולקבל כטבע את החוקים הרוחניים של אותה דרגה רוחנית שבה אתה נמצא. אתה פשוט מתחיל לחוש את טבע הדרגה הזו, והטבע הזה הופך גם לטבע שלך. לכן, כפי שכיום אתה לא מסוגל להתנתק מהטבע שלך, כך גם לא תהיה מסוגל להתנתק מטבע הדרגה הרוחנית שאליה תעלה. וכך בכל פעם.

ובכל פעם, העלייה לדרגה הרוחנית הבאה והחלפת הטבע שלך - זהו נס שאפשרי רק עם עזרה מלמעלה, מדרגה רוחנית גבוהה יותר. בלי הצד האחורי של הדרגה הגבוהה יותר, לעולם לא תשאף לעבור תיקון ולהגיע למשהו גבוה יותר, ולא תהיה מודע לעצם הקיום של דרגות רוחניות גבוהות. האדם שואף קדימה תחת השפעת האור העליון, הצד האחורי של דרגה רוחנית גבוהה יותר.

הואיל ומטרת הבריאה היא להעלות את האדם לדרגה רוחנית של הבורא, על מנת שיהפוך דומה לבורא בתכונותיו, כל ההשפעות עלינו בעולם הזה הן תוצאה של תוכנית המציאות היחידה הזו. לכן אדם תמיד יכול להתקרב אל הבורא יותר ויותר, הוא לעולם לא מתרחק, אף על פי שבתחושות הסובייקטיביות שלו הוא יכול לפעמים לחוש כאילו הוא נופל שוב לתחתית התהום.

הואיל והאדם תמיד מתבסס על הדרגה הרוחנית הנוכחית שלו ועל קרינת האור עליו, תחושת אחורי דרגה רוחנית גבוהה יותר, כל הפעולות, באופן בלתי תלוי, מכוונות ממנו אך ורק לעלייה לדרגה רוחנית גבוהה יותר. ולכן בעולם הרוחני אין מושגים כמו "חטא", "נפילה" וכולי. בהבנה הגשמית שלנו כך נקראים מצבים רוחניים פרטיים הכרחיים, כמו למשל הימצאות זמנית בקו השמאלי, תחת השפעת כוחות הרע, על מנת לקבל את הרצונות שלהם ולאחר מכן לתקן את הכוונה ובעזרת זה לעלות.

תפישה יחסית

שאלה: האם העולמות הרוחניים, בהתייחס לעצמם, מהווים ערכים מוגדרים וסופיים או שגם הם יכולים להתפתח?

תשובה: אנחנו יכולים לטעון על קיום משהו אחר רק בהתייחס אלינו, כפי שזה מתבטא בעזרת החושים שלנו. אנחנו חשים את קיום הבורא, את קיום העולמות הרוחניים והאוכלוסייה שלהם (דומם, צומח, בעלי-חיים וטבע האדם). מחוץ למסגרת החושים שלנו, כאשר אנחנו לא חשים, קיים רק עצמותו, משהו ניטרלי בהתייחס אלינו. כיוון שאם כבר מדברים עלינו, המשהו הזה, בהתייחס אלינו, נקרא הבורא, ויש לו צורה ברורה ושלמה לחלוטין.

קשרי סיבה ומסובב נוצרו במחשבת הבריאה

שאלה: האם אפשר בעזרת חוכמת הקבלה להפר סיבה ומסובב (סיבה ותוצאה) בעולמנו, ואם כן, איך אפשר לעשות זאת?

תשובה: עם או בלי חוכמת הקבלה, לא ניתן בשום פנים ואופן להשפיע על סיבה ומסובב (קשרי סיבה-תוצאה), מכיוון שהם נוצרו במחשבת הבריאה עוד לפני הירידה לעולם שלנו, במטרה לקרב את כל הנבראים אליו, להשוות אותם אליו, כלומר למצב היחיד של הטוב. על בסיס המחשבה הזו התפתח הנברא עצמו - האגואיזם המוחלט.

אי אפשר לשנות את ההכרח בדרך של ייסורים או בדרך של חוכמת הקבלה, להכיר בשפלות האגואיזם, הטבע ההתחלתי של האדם, ולהכיר בגדלות המטרה - "השתוות הצורה" (השתוות התכונות), כלומר תיקון האגואיזם - תיקון הכוונה "למען עצמי" ל -"למען הבורא", "איחוד עם הבורא". אפשר באופן מודע לזרז את הדרך אל המטרה, ולקבל את הדרך הזו לא כסבל וייסורים, אם היא מנוגדת לאגואיזם שלנו, אלא מתוך מודעות שזו הדרך הטובה ביותר, ואז התיקון והייסורים עצמם יתקבלו כדבר הכרחי ורצוי.

טבע המלאכים

שאלה: מה הם מלאכים?

תשובה: ישנם כוחות רוחניים בדרגות דומם, צומח, חי ומדבר, שבהתאם נקראים היכלות, רוחות, מלאכים, נשמות. לכל הכוחות והגופים בעולם שלנו יש שורשים רוחניים מתאימים בעולם העליון, שנותנים להם חיים ואת מזונותיהם. מלאכים בעולם הרוחני הם בדרגת חי. מכאן אתה יכול להבין, שמלאכים פועלים רק על פי טבעם, אין להם כוח רצון וחופש בחירה עצמיים.

חיים בלי נשמה מחוץ לעולמנו

שאלה: איך מתייחסת חוכמת הקבלה לאפשרות של חיים תבוניים מחוץ לכדור הארץ? האם אנחנו לבד ביקום? האם בתורה מוזכר משהו בנושא?

תשובה: מצד אחד, אין דבר שיפסול קיום של דומם, צומח, חי ואפילו של מדבר בר תבונה בחלקים אחרים של היקום שלנו. העניין הוא, שמציאותה של נשמה, התיקון שלה והשגת הבורא - מקור החיים היחידי, קיים רק כאן, בעולם שלנו. אפשריות צורות חיים אחרות, ללא נשמה, אבל מקובלים לא לוקחים אותן בחשבון, מאחר שהן לא קיימות מבחינה רוחנית. גם נתונים אחרים מעידים על כך שאנחנו בודדים בעולם הזה... אבל אין זה נושא המחקר של המקובלים, כפי שמקובלים לא עוסקים במדעי כדור הארץ.

שמות - מהות העולמות הרוחניים

שאלה: לכל דבר יש שם המבטא את השורש שלו ואת מהותו. האם אפשר להגיד שאדם שעולה לדרגה רוחנית חדשה, מגלה ומבין את עולמות הרוח לפי השמות שלהם, וכך מגלה את שורש כל העולם הרוחני במקור שלו?

תשובה: שם העצם הרוחני מבטא את התכונות שלו. זה לא שלשם עצמו יש כוח רוחני מסוים, אלא, כמו בעולם שלנו, השם בדרך כלל מבטא את המהות, את ייעוד העצם הרוחני, ולא יותר מכך. ההבדל הוא רק בכך, שהבנת התכונות של העצם הרוחני ושל השם שלו - הם אותו הדבר.

שמות לכל הקיים ניתנו על ידי אדם הראשון

שאלה: האם יש משמעות לכתיבה מדויקת של הספירות, או שזה רק עניין של דקדוק? האם חשוב לכתוב "מלכות" ב-כ' ולא ב-ח'? כתר - ב-ת' במקום ב-ט'?

תשובה: המקור של צורת כתיבת האותיות בעברית וצירופן למילים מוסבר בספר ה "זוהר" וב"תלמוד עשר הספירות" על גבי עמודים רבים. ביקום פועלים תשעה כוחות הבינה - האותיות א עד ט. תשעה כוחות ז"א - אותיות מ-י עד צ. ארבעה כוחות של המלכות - אותיות ק, ר, ש, ת, וחמישה מסכים מסיימים - אותיות סופיות "מנצפכ" - ם, ן, ץ, ף, ך.

קיימים כללי החלפה הדדיים של אותיות, שתואמים לשינוי התכונות של האובייקטים הרוחניים. בעל הסולם מסביר זאת אינספור פעמים במכתבים שלו בספר "פרי חכם - אגרות". אבל זו דרגה גבוהה מאוד של חוכמת הקבלה, ורק מי שנכנס אל עולם האצילות, מסוגל לזהות את השורשים של ההתהפכויות האלה.

השמות הללו ניתנים על ידי המקובלים, כפי שנאמר שהשמות לכל הקיים ניתנו על ידי האדם הראשון, בהתאם לדרך שבה המקובלים משיגים (תופשים בחוש) את שורשם - שורש בעולם העליון והענף שלו - ביטויו בעולם שלנו. רק הם, האנשים שנמצאים בשני העולמות, מסוגלים לתת שמות נכונים לאובייקטים רוחניים, לפי הביטוי שלהם בעולם שלנו או לפי התכונות הרוחניות שלהם - צירוף האותיות.

מכל האמור לעיל, ברור שאיננו רשאים לשנות שום שם, אלא מוכרחים להיצמד אליו במדויק כפי שניתן לנו.

מלבד זאת, כפי שכותב בעל הסולם בפסקה האחרונה של "הקדמה לתלמוד עשר הספירות" - "סדר הלימוד של תע"ס", ראשית יש לזכור היטב את ההגדרה של כל מושג ומלה, ורק לאחר מכן ללמוד את הטקסט, אחרת הבנת הטקסט לא תהיה בהתאם למשמעות האמיתית שלו, אלא לפי ההרגל שלך לפירוש המילים ומשמעותן על פי העולם שלנו: "...והגרוע מכל הוא, שהמעיין לא ירגיש כלל את מה ששכח, אלא, או שהדברים יתטשטשו בעיניו, או שיתקבל לו פירוש מוטעה בעניין מחמת השִכחה. וכמובן שטעות אחת גוררת אחריה עשר טעויות, עד שיבוא לאי הבנה לגמרי, ויהיה מוכרח להניח ידו מהלימוד לגמרי".

במקרה כזה אלה שאינם יודעים עברית, נמצאים ביתרון על אלה שיודעים עברית, מכיוון שהם מקבלים את המלה בעברית כמונח, כשם של אובייקט, או ככוח רוחני. לעומתם המבינים עברית, אותה המלה גורמת להם מיד לאסוציאציה מהעולם הזה, דבר שיכול רק לבלבל אותם. רק מי שכבר נכנס לעולם העליון משתחרר מההפרעה הזו, מכיוון שהוא כבר מבין מה הוא קורא.

אם מתעוררת השאלה, איך בעצם יכול האדם להגיע לעולם העליון, אם אולי הוא לומד את ספרי חוכמת הקבלה בצורה לא מדויקת - דע, כי את הספרים הללו לומדים לא בשביל לרכוש ידע, אלא כדי למשוך את האור המקיף. ובכלל לא חשוב באיזו מידה ועד כמה האדם יודע באופן מדויק את הטקסט, אלא רק ההשתוקקות שלו להשגת העולם הרוחני מושכת את האור המקיף, אשר מושך את האדם אל העולם הרוחני.

השגחה פרטית וכללית

שאלה: מה ההבדל בין השגחת הבורא הכללית לבין השגחה פרטית?

תשובה: בהתאם למושג - השגחה פרטית או אישית, היא השגחה על כל נשמה בנפרד, על התעלותה הרוחנית. העלייה הכללית של כל האנושות לדרגת הבורא מתרחשת רק בסוף 6000 השנים של זמן התיקון, שהחלו בשנת 1995. השגחה פרטית שאינה תלויה בזמן, היתה ותהיה בהתאם להנהגה מיוחדת של הבורא, למי שצריך ובזמן שצריך. למה? - זה מתבהר למי שמשיג את הבורא.

השמש, הירח, והכוכבים שבתוך האדם

שאלה: רצונו של כדור הארץ - זהו כוח המשיכה. על פי רצונו של מי מסתובב כדור הארץ?

תשובה: האופן שבו סובב כדור הארץ אינו מוגדר על ידו, אלא על ידי יחסי הגומלין שלו עם השמש והירח (כאשר "שמש" - הינה ז"א, ו"הארץ" - מלכות, ו"הירח" הינו תכונות "הארץ" ביחס ל"שמש"). אם כדור הארץ יתוקן במלואו, הירח יהפוך להיות דומה לשמש, ללא הבדלי מופע. קיים הסבר מפורט על כך "בתלמוד עשר הספירות", ובכלל בכל ספרי חוכמת הקבלה. יחסי הגומלין של שלושת הגופים האלה מוסברים גם בפרק "קטרוג הירח", בספר ה "זוהר".

הקבלה דנה בכל השאלות האלה. נשאלת השאלה בשביל מה צריך ללמוד את כל זה, אם העיקר היא התעלותו הרוחנית של האדם, ולא הבקיאות שלו בתנועת השמש ורכיבים אחרים של היקום? אנו לומדים נושא זה אך ורק על מנת לברר לעצמנו את המבנה הפנימי שלנו, לפי העיקרון "מהתחתון נלמד את העליון". העזו לחלום, הסתכלו על הכוכבים ועל הספירות שבתוכנו - הרי כל מה שמחוצה לנו - זו רק השתקפות דוממת של הפנימיות שלנו.

פרק 2 - שאלות על הדרך

ללכת מעל התחושות

שאלה: לעתים נדמה שקיבלתי הכוונות מנוגדות לדרך, והרי האדם לא יכול לחיות ללא תקווה וביטחון בעתיד. הסתירות שומטות את הקרקע מתחת לרגליים, ואפילו במחשבה קשה מאוד לבנות תמונת עתיד ולהתקדם לעברו. איזה מחר מחכה לי ואיך להתאים את עצמי אליו?

תשובה: ייתכן מאוד שאתה קולט אמירות מסוימות כמנוגדות וסותרות זו את זו. זה נובע מכך, שבכל פעם מדובר באספקטים שונים של אותו העניין. בכלל, כל אמת מורכבת מסתירות, משני הפכים שמשלימים זה את זה ומתאחדים לשלם אחד, כאשר האדם, בגילוי הבורא, מתאחד איתו. לפני כן, כל התחושות שלנו מורכבות משני צדדים, שחור-לבן, טוב-רע, אמת-שקר, הבורא טוב-רע וכולי.

הפירוש המדויק יותר של ללכת "למעלה מהדעת", הוא ללכת לא מעל ההבנה, אלא מעל התחושה. אתה חש שההשגחה רעה (בתכונות הלא מתוקנות שלך), ואתה נוהג כאילו אתה חש את ההשגחה האמיתית, כלומר טובה. כל היחס שלנו אל הרוחניות, אל הבורא, אל החיים, מתרכז בהערכה שלנו (יחסנו) להשגחת הבורא על העולם ועלינו. רק בהתייחס לנקודה זו האדם ותכונותיו מוגדרים ונמדדים.

האדם יכול לתכנת את העתיד רק במידת התיקון שלו, כיוון שבדיוק באותה מידה האדם מקבל ידע אודות ההשגחה, ואפשרות להתערבות פעילה בהשגחה. זה אפשרי רק לאחר שעוברים את המחסום ובמידת השליטה על המסך. ועד אז, "כשור לעול, וכחמור למשא", צריך רק ללמוד לפי התוכנית, ואי אפשר לחזות דבר מראש.

קבלה פרקטית

שאלה: האם ניתן ליצור נוסחה שתדמה את האדם לדמות הבורא?

תשובה: למעשה, כל חוכמת הקבלה מורכבת מהסברים של הנוסחה הזו, איך להפוך דומה לבורא. הרי קיימים רק הבורא והבריאה, וישנה רק פעולה אחת שמתרחשת ביניהם בהדרגה, הפיכת האדם דומה לבורא בתכונותיו, וכתוצאה מכך, התקרבות רוחנית של האדם לבורא, עד האיחוד המלא. על מנת להגיע לדרגה הרוחנית הזו, האדם חייב תמיד לשלב בתוכו את שתי תכונות הבורא:

א."אין עוד מלבדו" - כלומר איחוד עם הבורא.

ב."טוב ומיטיב" (הבורא עצמו טוב, ואיך אנחנו יודעים זאת - לפי התחושה שלנו את הבורא - עושה טוב - זו הדרגה הרוחנית שאליה צריך להגיע בתחושות). זה בעצם מתמצת לך את מהות חוכמת הקבלה הפרקטית. ודרך אגב, חוכמת קבלה תיאורטית כלל לא קיימת.

הקשר בין פעולה לתגובה

שאלה: בחוכמת הקבלה מדובר על כך, שכבר היינו כאן בגלגולים הקודמים. אז למה עדיין לא למדנו שום דבר ואנו עושים בכל דור את אותן הטעויות?

תשובה: האדם צריך לטעות מספר רב של פעמים לפני שהוא מגיע להכרה שעליו להשתנות, אחרת הוא יידחף להשתנות על ידי הייסורים, וזה נקרא "עונש". מודעות לעונש, במיוחד מודעות לקשר בין הפעולה לבין התגובה, לא מגיעה מיד בפעם הראשונה שבה טועים, אלא קיום הקשר והמודעות אליו נוצרים ונולדים באדם בהדרגה. ואילו האנושות תגיע להכרת הרע הזה במשך אלפי שנים.

פה באה חוכמת הקבלה שמאפשרת לזרז ולקצר את כל האירועים והתהליכים האלה פי מיליון, לאו דווקא בגלל ההכרה של האדם למתרחש סביבו, אלא לקשר בין הפעולות, המחשבות, והכוונות שלו, עם התוצאות המעשיות.

איבוד המסך לצורך עלייה

שאלה: האם ייתכן אובדן מלא של המסך או היחלשות שלו?

תשובה: עקרון ההתפתחות הרוחני של האדם - "מעלים בקודש ולא מורידים" - גם אם האדם מאבד את המסך, נופל, זה תמיד אך ורק כאמצעי לעלייה. והנפילה תמיד, למרות התחושות השליליות שמלוות אותה, קרובה יותר למטרה מאשר המצב הקודם של העלייה.

עד שנהפוך חכמים יותר

שאלה: אם אין שום אפשרות להשתמש בידע של חוכמת הקבלה ובכוח רוחני, כלומר אלטרואיסטי, על מנת לגרום נזק כלשהו, למה בכל זאת מקובלים מחביאים או משמידים את הספרים שלהם?

תשובה: ראה את המאמר "עת לעשות" - רק מפני שאנשים שאינם יודעים לעשות שימוש נכון בידע הזה עלולים להזיק לעצמם, אין סיבה אחרת. הדבר דומה להורים המחביאים מהילד כל מיני דברים שאם ישחק בהם, הוא עלול בטעות להזיק לעצמו. וזוהי הסיבה היחידה, הרי כל מה שנוצר - נוצר למען האדם, על מנת שיעשה בו שימוש. העולמות העליונים נסתרים מאיתנו, עד שנהפוך חכמים יותר, ונלמד לנצל אותם בצורה נכונה. העולמות העליונים מתגלים בפנינו רק בהתאם לתבונה ולבגרות שלנו.

החלק האחר של המציאות

שאלה: למה משמעות החיים נסתרת, ואינה גלויה? אם נגלה במלואה את משמעות החיים, זה אומר שתהיה לנו פחות עבודה?

תשובה: משמעות החיים, כמו כל הדברים האחרים, אינה נסתרת מאיש, לא קיימים מסכים או קירות שמסתירים אותה מאיתנו. אלא שתכונות האדם אינן מסוגלות לקלוט יותר ממה שתואם את גבולות התיקון שלהן, כלומר השוואת התכונות עם הטבע הסובב. אנחנו נולדים עם שורה מוגדרת של תכונות, ומסוגלים לקלוט בעזרת תכונות אלה חלק מסוים של תמונת המציאות, ובמסגרת הזאת אנחנו חיים ומתוך זה שופטים הכול.

אם האדם רוכש תכונות נוספות, הוא מתחיל להבין גם את החלק האחר של המציאות סביבו, והוא הופך, כפי שאנחנו אומרים, למקובל, למקבל. ואז הוא שופט את העולם ואת החיים בהתבסס על ההבנה והגילוי החדש שחווה. איש אינו מסתיר בכוח שום דבר מאף אחד.

על מקובלים והדרך לעולם העליון

שאלה: מהו מספר האנשים, שנכון להיום, כבר מסוגלים להימצא בעולם הרוחני? לא רק אלה שלומדים חוכמת הקבלה, אלא גם אחרים, שהגיעו לשם בדרך אחרת, הידועה רק להם?

תשובה: עשרות בודדות - לפי הוראת הבורא. הם חשים את הרצון שלו, ממלאים את המשימה שלהם בעולם הזה ומתקנים אותו. הבורא התגלה בפניהם מלמעלה, לא בעזרת השיטה שלנו, אלא כיוון שנבחרו על ידו לעבוד בעולם הזה.

בתקופה שלנו כבר לא קיימים מקובלים גלויים וידועים שמפיצים את התורה, והגיעו לגילוי הרוחניות בדרך הרגילה, עבודה ומאמצים רוחניים מלמטה. מורי, המקובל ברוך אשלג (ה רב"ש), היה האחרון. החל מהדור שלנו עלינו ללמוד בכוחות עצמנו, בהמונינו, את השיטה הזאת, ולגלות בעזרתה את העולם הרוחני.

הזדמנות להשיג את העליון

שאלה: האם אפשר להגיד שכיום יש יותר מקובלים מאשר בעבר, המכוונים על ידי מקור היסטורי אחד?

תשובה: אפשר להגיד שעד התקופה שלנו, כל מי שהגיע אל העולם הרוחני, התקדם לפי השיטה האינדיבידואלית שלו. רק החל מהתקופה שלנו לכל אחד יש הזדמנות להשיג את העליון, מכיוון שיש שיטה קיימת וספרים של בעל הסולם.

דיכוי החומר על ידי הרוח

שאלה: נכתב: "סייג לחוכמה שתיקה". על מנת לזכות באור "חוכמה", עלינו לתקן קודם את הכוונות שלנו, על מנת שיקבלו תכונות אלטרואיסטיות. לכן מהות התיקון - בשתיקה, בדיכוי הכוונות האגואיסטיות שלנו. אך דיכוי מבטא כפייה, וזה אומר שלא יהיה יעיל, בסופו של דבר.

תשובה: אי אפשר לשנות דבר על ידי כפייה. אין כפייה בחוכמת הקבלה, ואם משתמשים במונחים אלה, הכוונה היא למשהו שכבר קרה בעבר, ולא לאופן התהליך עצמו.

האור מגיע מלמעלה, והעולם הרוחני הופך לחשוב יותר בעיניך מהעולם שלנו. הרוחני מדכא את החומרי. ואחר כך, מלבד הדיכוי, הוא נותן לך את הכוונה "לשמה", במקום "לא לשמה" - ובכך נפתחות בפניך כל ההזדמנויות שלך, אתה הופך לבלתי מוגבל בתוכך, ומסוגל להשתמש בכל מה שנמצא בחוץ - ורק אז אתה יכול להתחיל לקבל. מכאן ניתן לראות שהכוונה "לשמה" הכרחית, לא לבורא, אלא לנו, על מנת שנהיה מסוגלים לקבל ולהתקיים לנצח.

רצון הבורא בשלטון

שאלה: מה המשמעות הקבלית של ברכת הממשלה בגלות?

תשובה: כפי שנאמר: "לב שרים ומלכים ביד ה'" - לבם בידי הבורא, ולכן האדם חייב לזהות את רצון הבורא גם בפעולות שליטים זרים, וצריך לשאוף לקבל מהם השגחה טובה של הבורא.

לחוש את הבורא במידת התיקון

שאלה: נאמר שמטרת הבריאה היא להיות מסוגל לחוש את הבורא. מה המשמעות של המטרה הזו עבורי אישית?

תשובה: לחוש את הבורא פירושו לחוש את עצמך, את התכונות שלך, את המקור שלך, ואת התכונות שלו. זה אפשרי אך ורק במידת זהות התכונות שלך לתכונות הבורא.

במקרה זה מסתבר, שהאדם לא חש את הבורא, אלא את התכונות המתוקנות של עצמו. כלומר, הוא מתחיל להכיר את הבורא במידת תיקון התכונות שלו. אבל איך הוא יכול לדעת אילו מהתכונות שלו זהות לתכונות הבורא ואילו לא? בדיוק את ההבנה הזו הוא מעניק לו, בכך שבתכונות המתוקנות שלו האדם מתחיל להבין כשהוא מסוגל לחוש אותו, שבתכונות האלה הוא מאוחד איתו, כמו שלם אחד. כל- השאר, כמו תחושת השלמות, תחושת הנצח, ידע בלתי מוגבל ואחרים, הם תוצאות של הזהות הרוחנית של תכונות האדם לתכונות הבורא, תוצאות התכונות המתוקנות.

טיפת מזל

שאלה: למה חלק מהאנשים נהנים ממזל טוב כל הזמן, ולאחרים אין מזל בכלל? מהו הדבר החשוב ביותר בחיים?

תשובה: מה הכוונה ב"מזל"? מי בכלל מעריך אם יש מזל או אין מזל, ולפי איזה מדד מודדים את המזל? נאמר, שלו האדם היה מסוגל לראות את האמת, הוא לא היה מחליף את גורלו בשום גורל אחר.

מה הדבר העיקרי בחיים? - הדבר העיקרי הוא להבין בשביל מה אתה חי. לראות מעבר למסגרות העולם הזה את הנצחיות, את השלמות, ולמצוא כוחות להגיע לכך בחיים האלה.

למעלה מכל דמיון

שאלה: חוכמת הקבלה אומרת שהאדם אינו מסוגל להיות טוב ואינו מסוגל לתת, אבל יש כמה אנשים בעולם שעוזרים לאחרים. איך זה מסתדר?

תשובה: בעולם שלנו האדם מתקיים בתוך גבולות מוגדרים של הבריאה, ללא הכרה שיכול להיות משהו "למעלה מכל דמיון". לא סתם תופעות שמאפיינות את הטבע שלנו, אלא גם תופעות מחוץ לטבע, מהעולם המנוגד לשלנו.

לכן האדם, אף על פי שהוא עושה הכול למען עצמו, אינו מסוגל לחוש בזה, מאחר שאין לו עם מה להשוות את הכוונות שלו. הוא עורך השוואה פנימית של הכוונות שלו, בין מה שנדמה לו שהוא מגדיר לעצמו כפעולה "למען עצמי", לבין השאיפה לעשות משהו טוב למען האחר, ועל סמך ההערכה הזו הוא משוכנע שהוא אכן עושה משהו טוב לאדם אחר, מתוך כוונה "למען אחר", והוא לא מסוגל בכלל לחוש, שלמרות הכול הוא פועל "למען עצמו". כך, לדוגמה, הורים נותנים הכול לילדיהם מפני שזה גורם להם להרגיש טוב, והאינסטינקט שלהם מכריח אותם לעשות זאת.

רק לאחר השפעת האור המקיף על האגואיזם מתברר לאדם עד כמה הוא בעצם אגואיסט, ושכל המחשבות, הכוונות והפעולות שלו הן למענו בלבד, ולא יותר מכך. רק בשלב הזה האדם מתחיל להרגיש שלמעשה אינו מסוגל להזיז אצבע למען אחר, ועבודת תיקון אינה מתבטאת בניסיון לעבוד מעל היכולת. הרי אדם לעולם לא ימצא בעצמו כוחות למחשבה ופעולה גופנית אלטרואיסטית, אלא עליו לעבוד על מנת לקבל רצון וכוח כזה מהבורא.

בהקשר הזה אפשר לומר, שלאדם תמיד יש אפשרות לעבודה רוחנית, כיוון שמותר לבקש למען עצמך, אבל לבקש את האפשרות להשפיע אי אפשר, זה לא מצליח. האדם מגלה מיד שהוא לא מסוגל לבקש זאת, וברור שעל זה בדיוק הוא צריך לעבוד.

טלטולים של פחד

שאלה: למה האדם כל כך מפחד מהמוות? כאשר המוות מתחיל להתקרב, הרי בתת-מודע יש רשימות שאומרות כי אין מקום גרוע יותר מ"העולם הזה". מאין באה תחושת הפחד הזו ומה לעשות איתה?

תשובה: זו לא תחושת הפחד עצמה ולאו דווקא הפחד מפני המוות, אלא משהו שנשלח אל האדם על מנת "לטלטל" אותו. זה יכול להיות כל סוג של פחד, כמו שילד מתחיל לפחד כאשר אומרים לו שבחצר נמצא דוב.

כל תחושות הפחד שלנו הן תוצאה ישירה של היעדר תחושת הבורא. ברגע שמתחילים לחוש אותו, חשים גם שאיפה מיידית ויחידה להידבק אליו, לתכונת ההשפעה שלו, וכתוצאה מכך כל הפחדים ותחושות אי הוודאות נעלמים. ומי שולח לנו את תחושות הפחד האלה ולשם מה?

סיפור על נס ואמונה

שאלה: לא לכל אחד ניתן להתקדם בלימודי חוכמת הקבלה. לפי אילו חוקים הבורא מרחיק מהקבלה כה הרבה אנשים? איך נעשית הבחירה?

תשובה: נאמר במשלי, על ידי שלמה המלך, במלים פשוטות - שהאדם אינו יכול לדעת זאת.

בדרך הרוחנית מצב אחד תמיד חוזר על עצמו, האדם נמצא בדרגה (מדרגה) רוחנית מסוימת ורוצה לעלות לדרגה רוחנית גבוהה יותר. אבל על מנת לעלות דרוש רצון, רצון מתוקן במידה הנדרשת לאותה מדרגה שאליה הוא רוצה לעלות, ואפילו במידה גדולה יותר. והיכן אפשר למצוא את כל זה, בדרגה הרוחנית הנמוכה בה נמצא האדם?

בשביל זה בדיוק קיימת שיטה לקבל את הכוחות (והשכל) מהמדרגה הרוחנית העליונה - על האדם להיות מסוגל לבטל לחלוטין את ה"אני" שלו, ולקבל "מעל הדעת" שלו את כל מה שנמצא במדרגה הגבוהה יותר כ"עליון", כאמת, כטוב יותר. השיטה הזו גם נקראת - "אמונה למעלה מהדעת". וזו אינה פנטזיה, אלא אמצעי כדי להשתמש בו, וצריך לפעול עם השכל. אלה אשר מקבלים את המדרגה העליונה כמושלמת, ללא סייג, ללא ניתוח סתירות, בלי ללמוד את חוכמת הקבלה, הם אלה ההולכים בדרך פנטית - "אמונה למטה (ללא ביקורת) מהדעת".

העולם הרגיל הולך בדרך של "אמונה בתוך הדעת", כלומר במידת ההבנה העצמית של השכל שלו. השאיפה והיכולת להתקדם בשיטת ה"אמונה למעלה מהדעת" תלויה אמנם באדם, אך היא מוענקת לו על ידי הבורא.

הדרך הבטוחה ביותר ללמוד את השיטה הזו, היא להישמע לעצות המקובלים. "האם אתם מאמינים לרב שלכם?" - שאל דוד לייקס את תלמידי הרב מצ'ירנובל, שפגשו אותו בחצר הרב על מנת ללוותו אל הרב. התלמידים שתקו והוא המשיך בדבריו ואמר: "אז אני אספר לכם מה היא אמונה - פעם, במוצאי שבת, ישבנו על יד השולחן אצל הרב שלנו, כולנו אז היינו מאוד עניים, ואם למישהו היה כסף, הוא היה תורם אותו תמיד למימון ארוחות השבת המשותפות שלנו. פעם כשישבתי בין כולם ליד השולחן, הרב שלי ביקש ממני לתת כסף למשקה הדבש - ולמרות שידעתי בבירור שאין לי כסף, הכנסתי את ידי לכיסי והוצאתי מטבע זהב למשקה הדבש."

עצלנות מאזנת את העולם

שאלה: מהי בעיית ה"עצלנות" שבחוכמת הקבלה. האם יש צדדים חיוביים לתופעה הזו?

תשובה: עצלנות - תכונה מאוד חיובית ומועילה. לו בני-אדם לא היו עצלנים, היינו מזמן הורסים את העולם. כך אנחנו נאלצים להשקיע רק מינימום מאמצים על מנת להפיק תועלת מקסימלית. לכן הבעיה לא בעצלנות, אלא בהיעדר הרצון, בהיעדר הראייה של התענוג הטמון בעתיד. צריך לעבוד על מנת לשכנע את עצמנו, שברוחניות טמונים תענוגים עצומים.

אנו חייבים להימצא בחברת אנשים שבשבילם השגת רוחניות היא מטרת החיים. זה ידביק אותך ויעזור לך מאוד לשכנע אנשים אחרים בדברים שאתה עצמך לא כל כך בטוח לגביהם. האגואיסטים נוהגים כך, בדרך כלל, ולאחר מכן מתחילים בעצמם להאמין במה שאמרו. ההבדל שבין יישום כל השיטות האלה בתחומים השונים, לבין יישומן בחוכמת הקבלה הוא בכך, שאתה עצמך מתחיל לראות עם הזמן שזאת האמת. המשך לחפש, קיימות עוד הרבה שיטות למצוא ולהגדיל את הרצון לרוחניות, לעקוף את העצלנות.

עניין של בשלות

שאלה: נאמר, "אחרי שניים או שלושה שיעורים, האדם מתחיל לחוש שמתפתח אצלו החוש השישי". אך לפעמים גם אחרי שנתיים-שלוש אנשים עדיין לא מקבלים דבר מלבד תסכול. הכלים עוד לא מתוקנים ולא מסוגלים להגיב לאור. איך זה מתיישב?

תשובה: הכוונה היא, שכבר לאחר מספר שיעורים האדם מתחיל לחוש כעין תנודות בתוכו. כמובן שזה עדיין לא אור, אלא שינוי שחל בכלי, תחת השפעת האור המקיף. השינויים האלה בהרגשה יכולים להיות חיוביים או שליליים, אבל הם כבר קיימים. אפשר רק להוסיף, שמתכוונים לאדם שכבר בשל להתחיל להשתמש בחוכמת הקבלה על עצמו, ולא לסתם מישהו שבא לשמוע מתוך סקרנות, והנקודה שבלב עדיין לא התפתחה אצלו.

לחוש את הבורא בטבע

שאלה: לפעמים אני חש משיכה לטבע, שלא ניתן להתגבר עליה. אני רוצה פשוט להגיע למקום שקט ויפה כלשהו או לחוף הים, וכאילו להתאחד עם המקום הזה, לחוש אותו. האם יש בתחושה הזו קשר כלשהו לרוחניות, או שזו רק אשליה?

תשובה: אני מבין מה אתה מרגיש. היות שהטבע אינו אמור לעבור כל תיקון (חוץ מהאדם), ניתן דרך הטבע לחוש את השורשים העליונים.

יחס דו-כיווני

שאלה: בעניין גויים בתוכי, אני מבין שבעיקרון אני נכנע לפקודות גופי ואין לי יכולת להתגבר על זה. אבל אין שנאה אמיתית כלפי הגויים הפנימיים, הרי כל אחד אוהב את עצמו. איך להתייחס נכון כלפי הגויים הפנימיים וגם החיצוניים?

תשובה: האדם נמצא תחת השפעת העולם שסובב אותו, ואם אתה נמצא בקשר הדוק עם העולם הזה, אתה גם תשאב את כל המחשבות והדעות שלך מהסביבה, כלומר היחס שלך גם כלפי ישראל יהיה דו-כיווני, גם כיהודי וגם כגוי.

גוי אינו בשום פנים ואופן ביטוי מעליב או מתנשא כפי שזה יכול להיראות. החלוקה של הבורא לסוגי הנשמות האלה היא חיצונית בלבד, וזמנית לפי הייעוד. בתהליך הכללי אין שום הבדל בחשיבות, כיוון שהחלק שנקרא "יהודי" צריך להיות הראשון שיעבור את התיקון, וחלק ה "גוי" מצטרף לאחר מכן, ומאפשר לשני החלקים יחד לקבל את כל אור הבריאה.

צריך להתייחס לגויים החיצוניים כאל שותפים שלנו לעתיד, שעדיין נמצאים בשלב המתנה, עד התיקון שלנו. לגויים הפנימיים צריך להתייחס באופן זהה, כמו שמתייחסים לגויים החיצוניים, בינתיים לא לעשות בהם שימוש, ולאחר מכן, רק אחרי שתיקנו את חלק "היהודי" בתוכנו, להתחיל ולערב גם את החלקים האלה בקשר רוחני עם הבורא. בדיוק כך מסבירה חוכמת הקבלה, יהודי מוגדר כחלק מנשמת ג"ע, ו גוי מוגדר כאח"פ.

חש את הנולד

שאלה: האם רואה עתידות הוא מקובל?

תשובה: רואה עתידות הוא לא מקובל. מקובל מגלה את רעיונות הבורא, את התוכנית שלו, ומתקרב אליו. רואה עתידות מקבל כל מיני תחושות מלמעלה, לא מפני שהשיג אותן בכוחות עצמו, אלא מפני שהבורא עושה לו זאת, בהתאם לתוכניות הנסתרות שלו, שאינן מתגלות בפני רואה עתידות. לדוגמה, מסינג היה אדם מאמין שהשכיל לגלות שלמעשה, הוא אינו מבין דבר, אלא רק חש את הנולד.

גם אדם לא מאמין, מכל מוצא שהוא, מסוגל להיות מגלה עתידות. אסור לראות בכך תכונות על-טבעיות, אלא רק התגלות על-טבעית, וזה לא נזקף לזכות האדם. בדרך כלל אדם כזה מאבד את חופש הבחירה שלו, הוא כמו מלאך - כוח בידי הבורא, ולא יותר מכך. אין במה לקנא, וגם אין שום טעם בגילוי העתיד, צריך להשיג אותו לבד בצורה ממשית, ולא מרחוק.

אי אפשר לשנות את העבר

שאלה: הבנתי שבסיכומו של דבר, כולם יגיעו לגמר התיקון, אך הרמח"ל כותב, שלאחר בוא המשיח לא תינתן לאדם הזדמנות לתשובה. איך אפשר להסביר את זה?

תשובה: "וידעו אותי כולם, מקטנם ועד גדולם" - איך ייתכן שמישהו לא יחזור אל הבורא? אלה הם דברי בעל הסולם במאמריו. אבל נאמר גם, שבגמר התיקון כל אחד מושך אליו את המצבים הקודמים שלו, אבל כבר לא ניתן לתקן אותם, כי אישאפשר לשנות את העבר. יש מאמר בספר "שמעתי" המדבר על כך, שכאשר עומד הבורא להמית את מלאך המוות, עומדים צדיקים ורשעים ובוכים. הצדיקים בוכים על כך שהצליחו לגבור עליו, והרשעים בוכים על כך שלא הצלחו לגבור עליו.

טיבו של הלב

שאלה: איך אני יכול להתחיל לשאוף אל הבורא אם אני בכלל לא מרגיש אותו או לרוב מקלל אותו? הוא לא שומע אותי, ואני חייב לאהוב ולענג אותו. עד שהאדם מתחיל לחוש אותו, למה עליו להעמיד פנים? בפני מי?

תשובה: חוכמת הקבלה לעולם אינה מדברת על מה שנדמה לאדם שהוא חש, אלא רק על התחושות בלבו, מה הן באמת. עד כמה לבו מתוקן, מה טיב הכלי שלו, מצב הנשמה שלו, מה מתוך האדם מתייצב, בעצם, בפני הבורא. גם אם עדיין מוסתר מהאדם, מהו לבו כרשות עצמאית באמת. חוכמת הקבלה מדברת על הלב בלבד, מהו טיבו האמיתי. לכן אין לך אפשרות להחליף את הלב בכוחות עצמך, את גודל ואיכות התיקון שלך ושל הכלי הרוחני שלך.

אלא ניתן לעשות זאת רק בדרך עקיפה, כפי שנאמר במאמר "החירות", לשנות את עצמך על ידי הימצאות תחת השפעת הקבוצה והרב. כלומר להשפיע על איך יהיה הכלי, הלב, בהמשך. כמובן, לפני היציאה אל העולם העליון, אין תחליף לרב, אבל כפי שכותב בעל הסולם, רק לאחר מכן אתה מתחיל להבין עד כמה אתה זקוק לו עדיין.

הולך לאיבוד בתוך הבורא?

שאלה: האדם, בסיוע הבורא, גדל עד לדרגה של הבורא, רוכש את תכונותיו, שלמות, הנאה, ופועל להשגת אותה המטרה. האם אדם שהשיג את הבורא, נשאר אישיות עצמאית ונפרדת ממנו או שהוא פשוט נמס ונעלם בתוכו?

תשובה: שלמות פעולות הבורא באה לידי ביטוי בכך, שאף על פי שהאדם משיג את הבורא ושהבורא הוא אכן הכוח היחיד בבריאה, האדם עדיין נשאר עצמו, אינו מתבטל ואינו נעלם בתוך הבורא, למרות ההתמזגות עמו. וזה קורה הודות למסך, הכוונה להשפיע לבורא.

בזה האדם עצמאי, עצמאות שלא מתבטלת בשום מקרה, היות שגם היא קשורה לבורא וקיימת הודות לו וליחידות שלו. הרי אחרת, רצונו לתת ולהשפיע לא יתממש. לכן ההתאמה לבורא מהווה בסיס לנצחיות האדם.

עניין של בשלות

שאלה: איך יכול המקובל לדעת ולהיות כל כך בטוח שרק הדרך שלו, דרך הקבלה, היא הנכונה? הוא עדיין בן-אדם, ולא ייתכן שמעולם לא צצו אצלו ספקות בנוגע לחוכמת הקבלה. בדרך כלל, על מנת לפתור את כל הספקות הללו, דרושה הוכחה כלשהי.

תשובה: ההוכחה היחידה היא רק עדות הבורא, שמתגלה רק לאדם שהשיג את השגחת הבורא בבחינת שכר ועונש. כלומר, זה מתרחש רק לאחר כניסת האדם להשגת העולם העליון. כפי שכותב בעל הסולם - "רואה רק מי שמתגלה בפניו". לכן חוכמת הקבלה נקראת גם תורת הנסתר. אף אחד מהצד אינו מסוגל לראות זאת. להוכיח זאת אי אפשר ולהראות ולהדגים, גם זה בלתי אפשרי.

הרי אז מתעוררת השאלה: ולמה הבורא עצמו נסתר מאיתנו? - והתשובה היא: על מנת להשאיר לנו את חופש הבחירה ללכת בדרך של אמונה למעלה מהדעת, שאם לא כן, האגואיזם שלנו ידחוף אותנו קדימה ויפקד עלינו.

לכן, עד שהאדם אינו מסוגל לבצע צמצום על הרצונות שלו (צמצום א'), אסור לו לראות שום דבר, כולל השגות של אחרים, בורא או מקובל. מלבד זאת, הרי אינך חושב ברצינות שזה מה שישכנע מישהו בצורך להתקדם?! אדם מתקדם לפי הכרח, ולא מתוך חיים טובים.

לכן מקובל רואה את השליחות שלו בהפצת הקבלה, ולא בתעמולה, וכל מי שכבר בשל, יגיע אליו, מי שהשאלה האם ללמוד ואצל מי ללמוד כבר לא עומדת לפניו, מכיוון שמבפנים, מתוך הכלי, הנשמה המתהווה אצלו, חש שזה מה שהוא צריך. לכן בעל הסולם, וכל האחרים (ראה ספר "לראות טוב") אומרים, שצריכה להיות באדם רק שאלה אחת: "מה הטעם בחיי?" לאדם כזה אין צורך להוכיח דבר, מכיוון ש "נשמת אדם תלמדנו".

המטרה הסופית והעולם הזה

שאלה: הבנתי שהמטרה הסופית של כל אחד בעולם הזה - להגיע לאיחוד עם הבורא. האם קיימים מקובלים גדולים שחיו בעולם הזה והשיגו זאת? ואם היו כאלה, למה הם לא "נעלמו" מהעולם הזה ברגע שהשיגו את המטרה הסופית?

תשובה: כיוון שכל הנשמות קשורות ביניהן ויוצרות נשמה אחת, ועד שכל הנשמות לא יתוקנו, שום נשמה לא יכולה לסיים את התיקון, אף על פי שסיימה את ייעודה. לכן כל נשמה, אפילו הגיעה לדרגה הגבוהה ביותר, חייבת לרדת לעולם הזה, ולעזור לנשמות אחרות שעדיין אינן מתוקנות להתקרב להכרה שיש מטרה בחיים. העולם הזה הוא הנחות מבין כולם, ומקומו של האדם - בעולם הגבוה ביותר.

מלבד זאת, לאחר תיקון הנשמה הגוף נשאר בדיוק כפי שהיה, ואין שום סיבה להמית את האדם, אלא להפך, קיימת ההזדמנות לאחד את הקשר בין הנקודות המנוגדות בבריאה, לחוש ולתקן אותה יותר ויותר. העולם הזה לא נעלם, הוא יישאר כפי שהוא - כלי התגלות האור ורצון הבורא. וישנם דברים נוספים...

נתיחה רוחנית

שאלה: איך מתייחסת חוכמת הקבלה לנתיחת הגופה לאחר המוות?

תשובה: כדאי שהכול, ידידים, אדונים, אחים, תומכים ומתנגדים, יתחילו להבין כבר, שחוכמת הקבלה לא מתייחסת כלל, בשום צורה ואופן, לגוף הפיזי שלנו ולכל מה שקורה איתו. חוכמת הקבלה עוסקת בנשמת האדם, וכל מה שקשור לעולם הזה, כל החומריות שלו - לא קשור לחוכמת הקבלה. ולגבי היחס האישי של מקובל לגופו - כאשר שאלו את בעל הסולם איפה הוא רוצה להיקבר, הוא ענה שזה בכלל לא מעניין אותו איפה יקברו את שק עצמותיו.

לא להסתפק במועט

שאלה: למה נסתרת מהאדם התקדמותו בקבלה?

תשובה: על מנת לא להסתפק במועט, כך שעם כל גילוי, השאיפה תתחזק עוד יותר.

תיקון הכוונה

שאלה: האם הכוונה בתיקון התכונות היא לכך, שתכונת הקמצנות הופכת לנדיבות או שהיא הופכת לקמצנות עם כוונה מתוקנת?

תשובה: שום תכונה אינה מתחלפת בתכונה המנוגדת לה, היות שגם התכונה המנוגדת צריכה לעבור תיקון. משתנה רק הכוונה מ"לא לשמה" ל"לשמה".

בעזרת החוש הרוחני

שאלה: להבנתי, מקובל הוא מי שעבר את המחסום וממשיך את ההתקדמות הרוחנית שלו באופן גלוי. איך להבדיל אדם כזה ממי שאולי אומר דברים נכונים, אבל אינו מסוגל להימצא, במקביל לעולם שלנו, בעולם הרוחני?

תשובה: אין שום דרך שבה תוכל להבדיל, ומובן גם למה, פשוט מאוד היות שעדיין אינך מסוגל להבדיל בחושים שלך בין הרוחניות לחומריות. חוץ מזה, דע שכל מקובל מסוגל להסתיר את ההבנות שלו ואת עצמו אפילו ממקובל אחר, כך שינהל איתו שיחה והאחר לא יראה בכלל שהוא נמצא בעולם העליון. אבל אם הוא ירצה לגלות זאת, ואכן יגלה, המקובל השני יחוש בזאת מיד בעזרת החוש הרוחני שלו, בעזרת המסך.

אני מציע לך להסתמך על החושים שלך, על האינטואיציה והמוח ועל השכל הבריא, כיוון שאלה הכלים שקיבלת מהבורא, אז עשה בהם שימוש. אבל אל תאמין ואל תסתמך על איש, ואז תוכל לגלות איך עובדת ההשגחה מלמעלה. אחרת הדרך תארך זמן רב ומיותר לצורך התנתקות מרעיונות ודעות של אחרים, שנכפו עליך.

טבע בשם הוויה

שאלה: המטרה הסופית של האדם בעולם הזה - להתאחד עם הבורא, וכל העולם נוצר על מנת לעזור לו להשיג זאת. אז למה קיים המגוון העצום בטבע - עולם הצומח ועולם החי המרהיבים? הרי בקווים כלליים, אדם לא זקוק לכל המגוון הזה על מנת להתקיים.

תשובה: אתה צודק, מאחר שהכול בטבע נבנה לפי השם הוי"ה - ארבע דרגות של התפשטות האור על מנת ליצור רצון תואם. לכן כל הבריאה, כל עולם, כל פרצוף, וכל ספירה מתחלקים לעוד ארבע (ליתר דיוק לחמש, אם לכלול את החלק של הבורא, בחינת שורש, כתר). לכן בהתייחס לארבעת החלקים האלה, גם בעולם שלנו קיים טבע דומם - כל היקום - מלכות, החלק הצומח על האדמה החלק החי וחיי האדם. מדהים איך החלקים הקטנים הללו, באופן בולט זה ביחס לזה, מדומם, צומח, חי ועד האדם, הם היחס בין דרגות הרוחניות בפירמידה הרוחנית. זה גם ההבדל בין מקובל לבין יתר בני-האדם. הוא תופש את מקומו של הבורא בכל מדרגה, מכיוון שבתכונותיו הוא משתווה לו.

מלחמה בדרך להיכל המלך

שאלה: ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" מדגים בעל הסולם סיפור אודות השליט שקרא לכל הנתינים הנאמנים שלו לארמון, ועם זאת הורה לשומרי הראש שלו לחסום את כל הכניסות ולעצור את כל המתקרב. איך להתייחס לשומרים, אם מדובר בתכונות הפנימיות שלי, ומה הם בהשתקפות החיצונית שלהן?

תשובה: מטרת השומרים היא לא לאפשר לאדם להיכנס אל היכלי הבורא. כלומר, לאפשר לאדם לקבל את תכונות הבורא, על ידי כך שהם כופים עליו את התכונות שלהם. עד שהאדם לא יחסל את כל התכונות, את ההפרעות שהשומרים כופים עליו, הוא לא יהיה מסוגל להתקרב אל הבורא, ורק יחוש מרחוק את נוכחותו.

תאר לעצמך שאתה רואה ממרחק רב מישהו שאתה אוהב מאוד, ואתה לא יכול להתקרב אליו, כיוון שיש משהו בפנים, בתוכך, שלא מאפשר לך להתקרב. אולם, ללא השומרים, בכלל לא היית מודע לכך שצריך להתמודד עם משהו, לתקן על מנת להתקרב.

התאמה בין תכונות מנוגדות

שאלה: מצד אחד מקובל להגיד, שכתוצאה מהגלגולים, הנשמה "צוברת" את הסבל. מצד שני, בכל פרק זמן נתון נשמת האדם עוברת שינויים, כלומר אישאפשר להשוות את ה"אני" הרוחני שלי עם חלק מוגדר של הנשמה הכללית. איך אפשר להבין זאת?

תשובה: קשה להסביר זאת, אבל מי שיוצא אל העולם העליון מאבד את התחושה "שלי ושלך", ובמהלך עלייתו הוא מגלה בדרגות ההתרוממות את הניסיון שהוכן עבורו, ואז ההכרה בתחושת השיתוף ותחושת הפרטיות נעלמת.

כדאי לך להתחיל להתרגל לכך, שכל גילוי רוחני מורכב משני מצבים מנוגדים, כיוון שהכלי הפוך מהאור והכול בנוי על התאמה בין תכונות מנוגדות, כפי שהבורא אמר לאברהם, שיהיו לו מספר בנים כמספר הכוכבים, אך גם הורה לו להקריב את בנו היחיד.

הקנאה מגבירה את החוכמה

שאלה: בספר ה"זוהר" נאמר: "מלאכים, שבעצמם מורכבים מחומר טהור מאוד, זאת אומרת נטולי אגואיזם, כאשר הם מסתכלים על הצדיק ורואים בו תכונות שליליות, הם מקנאים בו בגלל הדרגה הגבוהה שהצליח להגיע אליה". איך הם יכולים לקנא במישהו?

תשובה: ספר ה "זוהר" מדבר בשפה שלנו. מה שקשור לקנאה, יש בה יכולת לעשות משהו למען הבורא, והיא בלתי מוגבלת בהשוואה לקנאה בלקבל לעצמי. הקנאה פועלת גם בקרב הצדיקים, כפי שנאמר "קנאת סופרים תרבה חוכמה" - הקנאה מגבירה את החוכמה.

סייג לחוכמה - שתיקה

שאלה: איך ניתן להתמודד בעזרת השתיקה עם הרצונות האגואיסטיים?

תשובה: הכוונה במילה שתיקה היא פעולת התיקון, כאשר האדם כאילו שותק בתשובה לגילוי כל הניגודים הפנימיים שלו, בהשוואה לתכונות הבורא. כלומר אינו מתייחס אליהם, מתעלם, וממשיך לשאוף למעלה, מעל הדעת וההבנה שלו, אל עבר הבורא, למרות כל הניגודים וההפרעות שהוא מקבל ממנו. במקרה זה הוא מגיע באור החסדים שלו, לאור החוכמה. ולכן, "סייג לחוכמה שתיקה".

הכול מתגלה בגמר התיקון

שאלה: לאחר השינויים שיקרו בעולם עם בוא המשיח, האם אנשים יזכרו משהו על העולם שלנו כפי שהוא היום?

תשובה: שום דבר אינו נעלם או נמחק, אלא מתגלה, בסופו של דבר, בצורה ובמידה האמיתיות שלו, יחד עם הכרת ההכרחיות של כל מה שהתרחש.

אין מעבר בין המינים

שאלה: מה עמדת חוכמת הקבלה כלפי התיאוריה של דרווין, בפרט בנושא השינויים במינים?

תשובה: ראה בחלק השלישי של "תלמוד עשר הספירות", אין ולא ייתכן שום מעבר ממין אחד לאחר, היות שכל הבריאה חוזרת על ארבעה שלבים של אור ישר - י-ה-ו-ה, בכל שלבי הירידה שלו מלמעלה למטה, מעולם האינסוף ועד העולם שלנו, עד עצם ארבעת רכיבי הטבע בעולמנו - דומם, צומח, חי, מדבר.

לחזור אל השורש

שאלה: למה דווקא אדם שנמצא, במקביל לעולם שלנו, גם בעולם הרוחני, מרגיש טוב יותר מאדם שחי רק בעולם שלנו? ממה אפשר לקבל יותר הנאה מזו שאני מקבל בעולם הזה?

תשובה: כפי שנאמר, כל מה שנמצא בשורש מורגש בנו כטוב, כאור, כי הוא ברא- אותנו. וכל מה שאינו נמצא בשורש אנחנו חשים כנטל, כסבל, כהיעדר האור. ובכלל, התשובה לשאלתך פשוטה מאוד: "טעמו וראו כי טוב ה'".

פושעים ברוחניות

שאלה: אם הבנתי נכון, כל הנשמות חייבות לעבור דרך שאיפות שונות: תאוות גופניות, כסף וכולי. אבל כך אפשר גם לתת הצדקה לגנב, מפני שהרצון שלו להתעשר על חשבון מישהו הוא "טבעי", וכך בנוגע לכל פושע או עריץ. האם זו הבחנה נכונה?

תשובה: בהשוואה לעולם הרוחני, אנחנו, בדרגה הרוחנית הנוכחית שלנו, כולנו גנבים, פושעים וכולי. כיוון שכל הפעולות שלנו מתקיימות כאשר אנחנו נמצאים במצב של הסתר כפול - בכוונה תחילה (זדונות), ובמצב של הסתר רגיל - לא בכוונת תחילה (שגגות).

פרק 3 - גילוי השיטה להתפתחות הנשמה

קבלה לכל אחד

שאלה: למה בכלל צריך ללמוד קבלה?

תשובה: חוכמת הקבלה היא שיטה שמלמדת אותך איך לגלות את הבורא, איך להבין לאיזו מטרה בכלל נולדת, מה צריך לעשות ומה מצפה לך בעתיד. אדם שאינו מתעניין בשאלות האלה, שלא טורח להבין אותן, נשאר בדרגת הגוף.

לימוד מלמטה למעלה

שאלה: הייתי רוצה לדעת יותר אודות השיטה החדשה של הגשת הקבלה, הקלה להבנה לעשרות-אלפי תלמידים ולא לבודדים, "יחידי סגולה", ועל לימוד החומר מתוך עצמך, מלמטה למעלה במקום מלמעלה למטה. האם יש כבר חומר שנכתב בהתבסס על השיטה הזו?

תשובה: השיטה החדשה להבנת חוכמת הקבלה היא בראש ובראשונה הסבר קצר ומובן לכל אחד על משמעות חוכמת הקבלה, על צורך האדם בקבלה, על מבנה הנשמה - המטרה והייעוד של הנשמה. על מבנה העולמות - פעולה משולבת של יצירת הנשמה בגוף בעולם שלנו, התפתחות הנשמה עד המחסום, מעבר המחסום, עליית הנשמה בדרגות רוחניות של העולמות, גמר התיקון והלאה.

כל זה צריך להיות מוסבר בשפה מובנת, ובפשטות מרבית, עם דוגמאות ידועות, השוואות וכולי. זה צריך להיות מובן לכל אחד.

מגן הילדים ועד לבורא

שאלה: במהלך לימודי חוכמת הקבלה, התלמיד מתחיל להרגיש התפתחות ברצונות שלו בכל הדרגות, וגם הופך חכם יותר. אבל בחלוף הזמן התלמיד שואף לפחות ידע חיצוני מהתקשורת, ומשנה לחלוטין את סולם הערכים שלו. איפה כל אותם הרצונות שאמורים לפתח אותו?

תשובה: פעם עסקתי בשאלות שעניינו את הילדים מהגן שלי, אחר כך בשאלות שעניינו את הילדים מהכיתה בבית הספר, ולאחר מכן את חבריי באוניברסיטה. אבל ככל שהתבגרתי, התנתקתי בהדרגה מכל תחומי התעניינות אלה, והבנתי שכבר גדלתי מעבר להם. אחר כך גם ענייני היום יום הפסיקו לעניין אותי, התנתקתי מרכילויות ועיתונים והתחלתי לעסוק במדע. לאחר מכן, כאשר הבנתי שגם המדע בעצם מוגבל וסובייקטיבי, איבדתי עניין גם בו והגעתי לדבר המהותי והנצחי ביותר - המדע שעוסק בגילוי הבורא. למדתי אותו, ואת עצמי ביחס אליו, וכמו כן למדתי את כל מבנה היקום.

היום, מן הסתם, כמובן שאיבדתי עניין בשאלות שהעסיקו אותי בעבר, החל מגן הילדים ועד ללימודי המדע הרגיל, כיוון שהרצונות שלי הסתדרו בי באופן טבעי מחדש. ומה רע בזה - הרי אנחנו רואים שזה קורה בכל פעם שאדם משנה את סדר העדיפויות שלו. במהלך ההתקדמות הרוחנית שלי, אני כל הזמן משנה את הרצונות שלי, עד לרצון הכי עליון, הכי מושלם. ובאופן טבעי, הרצונות מגדירים לי את מידת הקִרבה שלי לסוגיות השונות.

לנפש אין גיל

שאלה: אני אדם מבוגר, והתחלתי ללמוד בקבוצה ולקרוא ספרי קבלה. אני קורא בספר ה"זוהר", אבל לא מבין כמעט כלום. האם אדם כמוני יכול להתקדם מבחינה רוחנית ובאיזו מידה?

תשובה: אם האדם עושה כל שבכוחו בלימודים, בהפצת הידע על הבורא בעולם, באילו אמות מידה הוא יכול למדוד מה עוד עליו לעשות או לא לעשות? כל המימוש העצמי שלו בחוכמת הקבלה תלוי בסוג הנשמה שלו. אחדים לומדים כמה שיותר, ובעיקר את מכניקת הקשר בין הספירות, אחרים מתמקדים במאמרים על עבודה, יש כאלה הלומדים את האספקט הפסיכולוגי והפילוסופי ואחרים מארגנים קבוצות.

וישנם אלה שעוזרים לחבריהם בקבוצה, ויש כאלה שמלמדים את החומר, מפרסמים או עוזרים מרחוק, אבל באופן עקבי וכולי - אין תקן מסוים שעל פיו ניתן למדוד, צריך רק לבדוק אם האדם באמת משקיע במה שהוא עושה. ואם כן, הוא ישיג את כל מה שמיועד לו, ולא משנה בכמה זמן. אם הוא נרדם בשיעורים, אולי בכלל היגיעה העיקרית שלו מתבטאת דווקא בהפצת חוכמת הקבלה. הגיל לא אמור להוות מכשול כלל.

הרב שלי בכלל לא רצה לקבל תלמידים צעירים, מתחת לגיל 30, מכיוון שסבר שהם עדיין לא רציניים. בקבוצה שלנו יש אדם מבוגר בן 76, והוא פעיל וערני יותר מרבים אחרים שגילם מחצית מגילו. כל מאמץ שלך ייכלל בסכום המאמצים הכללי, שיפתח בפניך את הדלת אל העולם העליון. הרי אינך רוצה לטעון שהבורא העניק לנו את הזקנה לחינם, שהשנים הללו הן לשווא. בן-אדם רגיל פשוט לא יודע איך להפיק תועלת מהשנים הללו.

המשך ללמוד חוכמת הקבלה ולא תרגיש את השנים שלך, מכיוון שלנפש אין גיל. ואם אתה חי בנפשך, תהיה צעיר עד יומך האחרון ותמשיך לשלב הקיום הבא שלך כאילו התעוררת אחרי שינה קצרה.

נחיתות השכל

שאלה: האם אני חש נכון, שהקשר המחשבתי "המכני" עם הבורא מביא בהדרגה גם לשינויים רגשיים מסוימים? אם כך, האם דווקא ריכוז המחשבה המכני בקשר עם הבורא, בכל מצב נפשי בחיים, מהווה את יסוד העבודה?

תשובה: רק הניסיון יראה לך שלא קיימת שום שיטת התקדמות מלבד השיטה היחידה. האדם מתבלבל תמיד, ואחר כך הכול מתבהר לו, רק כדי להסתבך שוב יותר ויותר, ובכל פעם אנחנו מרגישים בבירור את נחיתות השכל ואת הצורך וחוסר היכולת לפעול כנגדו.

אם אתה מנסה לשכוח את כל החוכמות שאולי למדת בעבר, מובטחת לך התקדמות בכיוון הנכון. בקרוב תקבל את התחושה הזו והיא תוביל אותך קדימה.

איחוד ההרגשה והידע

שאלה: אני מתחיל להאזין להרצאה, ואחרי פרק זמן מסוים מפסיק להבין במה מדובר, ופשוט מתנתק. איך להתקדם הלאה?

תשובה: מה שלא עושה השכל, עושה הזמן. כמובן שרק ההסברים לא מספיקים, אבל גם לו היו יותר הסברים, הידע היה נקלט רק בהתאם לשינויים הפנימיים שאתה עובר, לפי ההבנה הפנימית של מהות התופעות הרוחניות, ודבר זה תלוי בשינויים פנימיים ואיכותיים בעבודה על עצמך בתוכך.

אמנם חוכמת הקבלה היא מדע, אבל היא נקראת "תורת הנסתר", "חוכמת האמת", מאחר שהיא מושגת לא במוח, לא על ידי המחשב האנושי שלנו, אלא על ידי התפתחות רוחנית של הנשמה. הידיעות נכנסות דווקא לתוך הנשמה ולא למוח, והידיעות עצמן לא מופשטות, אלא קשורות להרגשת העליון. הידע הרוחני הוא הרגשת האובייקט, התהליך העליון והשגת המהות שלו, כלומר צירוף ההרגשה והידע. הידע יבוא. ועוד - אם מקימים קבוצת תלמידים ומתחילים ללמד אותם, זה עוזר מאוד להבין את החומר יותר לעומק.

חוש חדש

שאלה: אני מתקשה בלימודי הספירות, ואיני מבין כמעט דבר מהחומר. האם הלימוד עדיין מוקדם עבורי?

תשובה: הלימוד נועד לפתח את החוש החדש שלך. באת לפתח את הרגש הרוחני, ולפתח אותו כך שהוא יתאים לעולם העליון הרוחני שסובב אותך - ואז האור ייכנס אליו, ואתה תרגיש את התחושה הזו, תחושה שלא הרגשת קודם לכן. ולמה אתה כבר עכשיו מסוגל להגיע לזה? - רק בגלל שאתה רוצה בזה. זה אומר שהחוש הזה שלך כבר מרגיש ריקנות, רעב, רצון להתמלא. וזה שאתה לא מבין כלום - אתה גם לא אמור להבין בזמן השיעור - אתה חייב לחשוב כל הזמן שאתה קורא חוברת הדרכה שתעזור לך לחבר את החוש השישי הזה שלך עם האור עצמו, את הלב שלך עם הבורא. ספר - זה רק מתווך, ולא יותר. לבעל הסולם היו תלמידים שלא ידעו בכלל יידיש, והוא לימד רק ביידיש (כלומר הסביר בעל פה; כל הספרים כתובים רק בעברית, כמובן), והוא אמר שלא חשוב כלל שהם לא מבינים את משמעות המלים שלו, העיקר זה לכוון את עצמך בצורה נכונה, להגיד לעצמך שאתה הולך לעולם רוחני גבוה ובלתי נודע, ואור הבורא ישלים את כל היתר.

לפעול למענו בצורה עצמאית

שאלה: אם אנחנו חשים את הבורא, אנחנו עבדים שלו. ואם אנו לא חשים, איננו מודעים כלל לקיומו. איך אפשר לשאוף למשהו שאתה בכלל לא מבין ולא מרגיש?

תשובה: על מנת לא לשעבד אותנו, הבורא אינו מתגלה בפנינו עד שאנחנו מסוגלים בכוחות עצמנו להתנתק מהשפעתו עד כדי כך, שנהיה מסוגלים להעריך אותו באופן עצמאי, ונוכל לפעול למענו בצורה יזומה ועצמאית. לצורך זה בדיוק נועד צמצום א' - על מנת להסתתר מהבורא.

הכול תלוי באדם

שאלה: האם במהלך התקדמות רוחנית של האדם, קיימת מעין תופעה של בחירה טבעית בצורה מסוימת? מה הגורם המרכזי שקובע אם המטרה הושגה?

תשובה: כמובן, יש בחירה טבעית בחוכמת הקבלה, כפי שנאמר: "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה". זה נאמר לפני מאות רבות של שנים, הנשמות שלנו התבגרו מאותו הזמן. כבר לא רק אחד מאלף יוצא אל האור, אבל עדיין לא כל מי שנכנס מגיע אל המטרה, אלא רק מי שמתאמץ והולך בכוונה שלמה. הכול תלוי באדם, במידת הרצינות וההשקעה שלו. רק בהשגת המטרה יש לנו כוח רצון חופשי ואמיתי, ביצירת הסביבה שלנו (ספרים, חברים, מורים), שאחר כך כבר תשפיע עלינו ללא השליטה שלנו.

גלגול שאינו לחינם

שאלה: האם אפשרית התקדמות אינדיבידואלית בלימודי חוכמת הקבלה או שמוכרחים בכל מקרה ללמוד במסגרת קבוצתית? ואם זה אפשרי לבד, עד איזו דרגה רוחנית אפשר להתקדם והאם יש בכלל מגבלות?

תשובה: אתה יכול להתחיל ללמוד בכל מקום בעולם, מרוחק ככל שיהיה, אבל אחר כך הלימודים עצמם יביאו בהכרח את התלמיד אל המורה שלו. או שהוא יעזוב את חוכמת הקבלה או שימצא שיטה אחרת, דת המונית, כת וכולי. הרי לא כולם נועדו בהכרח להפוך מקובלים. כל שנה אלפי אנשים עוברים דרכי, ורק בודדים נשארים, הם אלה שהופכים מקובלים, וזהו תהליך נורמלי. אבל כל המתעניינים יכולים לקבל ידע על הבורא, על משמעות החיים ומטרת הבריאה. בהתבסס על כל הידע הזה, הם ימשיכו לחיות בעתיד, כלומר לא יעברו את הגלגול שלהם, את החיים האלה, לחינם. הם יחיו בעולם הזה במודע. ולכן במידה מסוימת, גם האנשים האלה מתקנים את הנשמות שלהם.

רוצה ולא רוצה

שאלה: לְמה מתכוונים כאשר אומרים שהאדם תיקן את הרצונות שלו, כלומר הוא כבר מסוגל להשתמש בהם בעבודה "לשמה"? איך ניתן להרגיש את משמעות הרצון שעבר כבר את התיקון, ושבמקביל רוצה וגם לא רוצה?

תשובה: אתה כבר תרגיש אילו רצונות שולטים בך. הרי בכוונה כנה אתה תחוש את הבורא עצמו, ולא שום דבר אחר. כל ההבחנות האלה שאתה קולט, מעידות על התקדמות רוחנית יפה שלך, ו"ישועת ה' כהרף עין" - ישועה מהבורא תגיע אלינו ברגע אחד.

הדגמה מוחשית

שאלה: אני לומד מרחוק במשך יותר משלוש שנים. חוץ מהשלבים הבסיסיים הראשוניים, שום פרט לא נשמר לי בזיכרון. קשה לזכור משהו אבסטרקטי כאשר אין הדגמה מוחשית, כי הרי אין לי עדיין את תחושת העולם העליון. האם עליי להתעקש וללמוד בכוח את מה שאני לא מצליח להבין או לעבור לחומר קל יותר?

תשובה: האדם לעולם אינו יודע איזו דרגה רוחנית טובה לו ביותר; עליו כל הזמן לחשוב או לקרוא או לשמוע או לראות משהו על העולם העליון; האדם צריך לחפש את אותם המקומות בספרי בעל הסולם והרב"ש, במוסיקה, בסרטי הווידאו שקרובים לו ביותר בדרגה הרוחנית הנוכחית שלו, ולהתעמק בהם; האדם חייב לשלב את הלימודים עם עבודה בחברה, כלומר להפיץ את חוכמת הקבלה, ללמד, להעתיק, לתרגם, לעבוד בכל צורה שהיא עם החומר הנלמד.

וכמו כן האדם חייב לדבר על חוכמת הקבלה עם אנשים אחרים, למצוא חברים, להיפגש איתם ולדון בכל הסוגיות הללו; האדם חייב לפחות פעם בשבוע להיפגש עם חבריו לדרך, לתקשר איתם. בנה סביבך את הסביבה הזו. זאת היא ערובה ודאית להצלחה. יצירת הסביבה הזו מהווה בעצם את העבודה הרוחנית העיקרית, והיא אשר בונה את האדם.

שינויים בזמן

שאלה: נאמר לא פעם שלימוד חוכמת הקבלה לא מתבסס על סגפנות. אבל אורח החיים של התלמידים נראה לי דווקא מאוד אסקטי: הגבלת הנאות אחרות למען מטרות רוחניות. האם לימוד חוכמת הקבלה כולל מרכיב של סגפנות או אינו כולל מרכיב כזה?

תשובה: שיטת חוכמת הקבלה מתנגדת לסגפנות. קרא את ההתחלה ב "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", על כך שבעבר באמת היה צורך להגביל את עצמך בכל ההנאות הארציות, על מנת לתקן את האגואיזם בתמורה. אבל מאז אותם ימי המשנה, כאשר מקובלים גדולים עשו תיקון מיוחד מלמעלה, האור המקיף עובד למען האדם ומתקן אותו.

לכן התיקון והמהירות שלו תלויים בעוצמת האור המקיף, ועוצמתו תלויה בכוונת התלמיד במהלך השיעורים. כוונת התלמיד תלויה בכוונת הקבוצה, וכוונת הקבוצה תלויה אך ורק בך. ולכן, היות שכבר נעשה תיקון כזה ובוצעה הכנה בשבילנו, היום אנחנו כבר מוכרחים ללכת בעקבות ההוראות האלה. כמו כן, גם בעבר מקובלים היו צריכים ללמוד מדעים אחרים בעולם, ולאחר מכן את חוכמת הקבלה, וגם בזה חלו שינויים. אבל אלה כבר תיקונים מאוחרים יותר, רבים מהם של הבעל שם טוב.

הכוונה בתיקון המקובלים, היא התיקון האישי שלהם בעולמות. כתוצאה מאיחודם עם נשמות אחרות, הם מכינים אותנו בעולמות ובנשמות, בעזרת התכללות נשמות, והודות לכך אנחנו חופשיים מתיקונים רבים, ובהתאם לכך משתנה השיטה לגילוי הבורא. חוכמת הקבלה היא שיטה שכל הזמן מתעדכנת, בהתאם לסוג הנשמות של הדור, ובדור שלנו - אני כבר רואה תיקונים רבים.

רצון שלם

שאלה: למה כאשר לומדים את חוכמת הקבלה, ההארה מגיעה אליך רק לאחר שכבר השקעת את כל המאמצים, והבנת שאתה לא מסוגל להבין בכוחות עצמך? האם התשובה מגיעה ממקור עליון או שהמוח האנושי פשוט מעבד עד הסוף ופולט את המידע הדרוש לפתרון?

תשובה: התשובה נוצרת רק בתוך הרצון ("כלי") האמיתי. זה תקף בהתייחס לכל מדע וידע, גלוי או נסתר. אלא שבמדע הנסתר קיים עוד תנאי אחד נוסף - ההבנה מגיעה בהתאם לאישורו של הבורא, ולא באופן טבעי ואוטומטי כמו בכל ידע אנושי אחר, היות שאפשר להשיג את תורת הנסתר רק כאשר יש רצון שלם כלפי הבורא, ולא רצון לידע.

תחושת "האני" לא תיעלם

שאלה: לאחר שהאור שב ונכנס אל תוך הכלי, הם כבר הופכים להיות שני גופים נפרדים - הכלי והאור, או הגוף והחיים. האם בגמר תיקון הכלי - הנברא ירגיש עצמו כנברא, ככלי שהתמלא באור - בחיים, או שיהיה שוב רק אור בלבד?

תשובה: האור עוזב את הכלי על מנת לאפשר לו עצמאות בפעולות שלו, ולקבל את תחושת ה"אני" שלו, שכבר לא תיעלם לעולם. דווקא יציאת אור הבורא מתוך הכלי (הרצון), מאפשרת לנברא להפוך לעצמאי. כך גם במצבנו, רק בעזרת התחושות של התגלות הבורא והיעלמותו לסירוגין - בעזרת העליות והירידות הרוחניות האלה נוצרת בנברא שאיפה רוחנית אמיתית אל הבורא, שבתוכו מתקבל, לאחר מכן, כל האור העליון.

רווחת כל העולם

שאלה: למה אני זקוק למאמץ אדיר כדי ללמוד? בשביל מה כל הספקות האלה ובזבוז הזמן? אם אני זקוק לסימן מקדים לסבל, איך לתקן את כיוון המחשבות שמהוות את הסימן המקדים שלהן?

תשובה: יש רק תנאי אחד להתקדמות - אדם מושך אל עצמו את האור העליון, בעזרת לימוד במקורות חוכמת הקבלה (ראה "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות קנ"ה). מה הכוונה ב"ללמוד"? פירוש הדבר לא ללמוד ביובש, אלא לשאול את השאלה "בשביל מה אני לומד?" - "על מנת לגלות את העולם העליון". לגלות, פירושו להפוך שווה ערך לעליון, ועליון - זו "השפעה", נתינה.

אז איך אני יכול לשאוף לתת? - בעזרת אותו האור שייתן לי את התכונה הזו, תכונת הבורא, העולם העליון. ואיך אני יכול לחשוב על זה במהלך הלימודים, אם אין בי שום רצון? נאמר במאמר "החירות", שקיים רק דבר אחד בחיים שהאדם מסוגל לשנות - את הסביבה שבה הוא נמצא. סביבה היא דבר מהותי שמשפיע עלינו, ומחר נהיה זהים לסביבה שלנו היום.

כלומר, חייבים להקים קבוצה של אנשים שקרובים לנו, קבוצה שביחד תשאף למטרה, וזה יעלה אותה מעל לכל בעולם הזה. זה יהיה הדבר היחיד שישלוט בכל המחשבות והפעולות שלנו, ובעל כורחנו נשאף להידמות לבורא. זה אומר, למעשה, לקבל את העליון.

לכל אדם יש מקום

שאלה: היכן אוכל לבחור לעצמי מקום לימוד באזור מגוריי, שבו אוכל להשיג את השיטה להגיע לעולם העליון? איך אדע שבחרתי במקום נכון?

תשובה: האדם לומד או נמצא במקום שבו הוא חש כי נשמתו מתמלאת. מאחר שבתקופה שלנו הנשמות מתפתחות בקצב מהיר, כל אדם מוצא לעצמו מקום משלו. לכן העצה שלי - המשך לחפש, אל תתפשר בגלל הנוחות. גם אם בסביבתך יש אפשרות "לעשות לפחות משהו", עדיין זה לא יועיל לך, מפני שזה לא נועד לך וזה לא מפתח אותך. אם לא תחוש תחושה אמיתית של סיפוק ושביעות רצון במאת האחוזים.

לימודים עצמיים באתר האינטרנט בשיטת "לימוד מרחוק", האזנה מתמדת לשיעורים, כל זה יכול להפיק בדיוק אותה התוצאה כמו הלימודים בקבוצת לימוד. אולי הקצב לא יהיה מהיר כמו בקבוצה ממש, אבל זה יהיה נכון, הדרגתי ועקבי. יש לך באתר את כל הדרוש, על מנת לצאת אל העולם העליון. חשוב מאוד להקדיש זמן להאזנה של שיעורים חיים, מכיוון שהם מעבירים את הכוח הרוחני. עבורך זו תהיה הדרך הכי יעילה, ולאחר מכן "לאן שתוביל אותך הדרך", היות שאחרי כמה חודשים של לימוד כבר תקבל את התשובה מלמעלה, ותוכל להרגיש בנשמה איך להתקדם הלאה.

הכול קורה לפי התכנון

שאלה: מתי אקבל את הגילוי וההשגה של הבורא?

תשובה: הרי כל מי ששואף להתקרב אל הבורא, יקבל בסופו של דבר את הגילוי ואת ההשגה של כל העולמות העליונים של הבורא. והכול קורה לפי תכנון הבורא לכל הנבראים. אלא שמי שלא השיג זאת עד עכשיו, בגלגול הנוכחי שלו בעולם הזה, ישיג את זה בגלגולים הבאים שלו. הוא יירד אל העולם הזה, ימשיך להיוולד בו, עד שישיג את כל מה שהבורא הכין עבורו. זה מה שיקרה לכל מי שחי בכדור הארץ.

מתנה מכל הלב

שאלה: מאין ישאב האדם כוח ועניין לחיות רק למען אחרים?

תשובה: ב "מאמר לסיום הזוהר" כתוב, שניתן להתאחד עם הבורא בעזרת הזהות בתכונות, ברצונות ובמטרות על ידי חיסול מוחלט של האגואיזם ועשיית טוב ללא תמורה.

אבל מתעוררת השאלה, מאין האדם, שמטבע הבריאה שלו נוצר כאגואיסט מוחלט, עד כדי כך שאינו מסוגל לעשות שום פעולה בגוף או בנפש אם לא יקבל הנאה עצמית, מאין אדם כזה ישאף כוח ועניין לחיות רק למען האחרים?

את התשובה לשאלה הזו אפשר להבין בקלות יתרה על ידי דוגמה מהחיים. תאר לעצמך מצב שבו, באופן טבעי אתה רוצה להעניק לאדם שאתה אוהב, מכבד ומוקיר, מתנה בעלת ערך רב ומכל הלב. נניח שהאדם הזה הסכים לקבל ממך את המתנה, או נענה, למשל, להזמנה שלך להגיע לארוחה. המצב הוא כזה, שאף על פי שבזבזת כסף ומשאבים ועבדת קשה לארח את אורח הכבוד שלך, אתה מקבל הנאה וסיפוק, כאילו לא אתה עשית, אלא הוא זה שעשה לך טובה, העניק לך ואירח אותך, על ידי כך שהסכים לקבל ממך.

לו היינו לפחות מסוגלים לתאר את הבורא כאישיות בעלת ערך ומכובדת בעינינו, היינו בשמחה רבה עושים הכל על מנת לגרום לו הנאה, והיינו נהנים מזה בעצמנו. לכן ניתן לקיים את התורה למען הבורא, רק כאשר מגלים ומבינים את גדלותו. ואז, בעבודה למען הבורא ("לשמה"), הודות להכרה שלנו בגדלותו, אנחנו כאילו מקבלים.

האדם אחראי לגורלו

שאלה: מה לעשות אם אינני מצליח להיפטר מהספקות שבתוכי, ואמונתי אינה שלמה?

תשובה: גם ב "הקדמה לתלמוד עשר הספירות" נאמר, שהדבר ההכרחי ביותר הוא לקבל את האמונה. עכשיו כבר ברור למה האדם לא מסוגל לפטור את עצמו מעונש על כל חטאיו. אף על פי שהבורא הוא זה שיצר את יצר הרע באדם, הוא גם העניק לנו אמצעי להתמודד איתו - אור התורה.

לכן האדם אשם כשהוא עדיין מרגיש ספקות לגבי האמונה שלו, וכשעוד לא התנתק מיצר הרע הגורם לו סבל ואינו מאפשר לו לחוש תחושת הנאה ושלווה שלמה. הואיל ואותו הבורא שיצר את הטבע האגואיסטי של האדם, יצר גם את התרופה המושלמת לתיקונו. אם אדם לומד תורה ועדיין אינו מצליח להתנתק מהאגואיזם שלו, הדבר קורה כתוצאה מעצלנות.

יש להשקיע את המאמצים הדרושים בלימוד תורה, כפי שנאמר: "לא יגעת ומצאת - אל תאמין". או שהוא עשה "מספיק" בכמות המאמצים, אבל לא השקיע ברמת האיכות. כלומר, בזמן לימוד התורה הוא התנתק בדעת ובלב מהשאיפה הרוחנית למשוך אליו את האור הפנימי שמתקן את האדם ומטהר את הלב, האור שמחזיר את התכונות שלו למקור, לבורא. במקום זה הוא התעמק בלימוד עצמו, ושכח שצריך לדרוש מהתורה את האור שלה, שמביא לאדם את האמונה. אף על פי שהתחיל את הלימודים במטרה הזו, כעבור זמן, במהלך הלימודים, הוא שכח אותה.

לאחר שנאמר, "בראתי יצר רע - בראתי תורה תבלין", האדם בכל מקרה אינו יכול לפטור את עצמו מעונש ולהצדיק את הפעולות שלו, באומרו שכך יצר אותו הבורא.

לסיכום, לממד הרוחני אין מקום ואין לו מרחקים. אם בעולם הזה התלמיד נמצא רחוק מאוד מהמורה, ואילו בלבו הוא שואף להיות קרוב, הוא אכן יהיה קרוב אם ימלא בדיוק רב את ההוראות והשאיפות של המורה שלו ויבין את כל המחשבות שלו. הדבר העיקרי אינו תהליך הלימוד, אלא היחס של התלמיד. בעזרת הלימודים בלבד הרי אפשר לרכוש רק ידע חלקי וארצי על חוכמת הקבלה, בלי לקבל את המהות הרוחנית שלה. וזה בדיוק מה שקורה לאנשים בעלי גישה כמו שתיארת.

גם במהלך הלימודים חייבים לשאוף לא אל הידע, אלא לכוונה הנכונה. לא למלא את המוח, אלא להתמלא באור התיקון.

איך לא להתרחק לחושך גדול

שאלה: מתוך "הקדמה לתלמוד עשר הספירות": "המאור שבתורה אינו מאיר אלא לבעלי אמונה... אבל למחוסרי אמונה היא להיפך, כי מקבלים חושך מהתורה ונחשכות עיניהם." האם קריאת החומר בכוונה "לא לשמה" עלולה להביא אותי "להתרחק לחושך גדול"?

תשובה: רק הלימוד לפי המקורות של חוכמת הקבלה יכול לגלות לאדם את תחושות העולם העליון, מקור כל החיים בעולם שלנו. כמו כן הוא מעניק לו אפשרות לנהוג שלא בהתאם לתכונות הגופניות שלו, אלא בהתאם לתכונות רוחניות חדשות שהוא מגלה.

לפי הדעת העליונה ב "לא לשמה" - פירוש הדבר לנהוג בהתאם לתכונות הארציות והטבעיות שלנו. "לשמה" - פירושו לנהוג בהתאם לתכונות של הדרגה העליונה, ובהתאם לרצונותיה. אבל איך אפשר להבין את רצון הדרגה העליונה? איך להבין שחייבים להעדיף את הרצון שלה על פני הרצון שלנו? איך להתחיל לבקש עזרה מהבורא על מנת לנהוג בדרכיו, במקום בדרכך? איפה האמונה והביטחון בנכונות הדרך הזו, ברצונו של העליון לעזור וכולי?

כל זה ועוד הרבה תשובות אחרות הכרחיות לאדם כדי להתקדם לכוונה "לשמה". אפשר לגלות ולהבין זאת בעזרת לימוד חוכמת הקבלה בלבד, ולא לפי שום שיטה או טכניקה אחרת בעולם.

האם יש סכנה "להתרחק לחושך גדול יותר" בגלל לימוד חוכמת הקבלה?

אם אתה לומד לפי המקורות שלנו, התשובה היא חד-משמעית לא. ואם אתה לומד לפי מקורות אחרים, גם אם אלה ספרי קבלה שאיננו ממליצים עליהם - בהחלט קיימת סכנה כזו, כמו בלימוד של כל דבר אחר. ראה מה כותבים מקובלים לגבי לימוד חוכמת הקבלה וכל היתר, בספר "לראות טוב". "חושך גדול" - פירושו שלאדם נדמה שהכול בסדר איתו, הוא אפילו לא יכול לראות שהוא נמצא בחושך. הוא לא מודע לכך שאינו מתקדם אל עבר מטרת הבריאה, אלא פשוט חי את כל חייו בחושך.

בשביל מה כל המשחק הזה?

שאלה: בשביל מה היה צריך ליצור את הבריאה ואחר כך לחכות שהיא, בכוחות עצמה, תגלה את הבורא? למה ליצור משחק של לחץ על הבריאה להתקדם בדרך שכבר נקבעה מראש, בידיעה שבמוקדם או במאוחר, כל מה שמתוכנן לקרות, אכן יקרה?

תשובה: אכן, מקריאה של כמה קטעים בודדים בחוכמת הקבלה באמת רואים תמונה כזו, ומקבלים את ההתרשמות שכל הבריאה היא רק משחק של הבורא, כפי שציינת. אבל אם תקרא ותתעמק, תגלה משמעות כוללת ושלמות לא ארצית בתמונה סגורה של הבריאה, כאשר ההתחלה והסוף מגדירים זה את זה, וההשגה גורמת לאדם תחושה של יראה מהשלמות הזו.

אם תתקדם מקריאת קטעים נבחרים אל לימודים שיטתיים לפי התוכנית שלנו, גם אתה תוכל לגלות את ההיגיון העליון של הבורא. גילוי מטרת הבריאה מתרחש מתוך הבנה עצמית של התהליכים הרוחניים הפנימיים שלך, ועד שתגיע לדרגה הרוחנית הזו, כל ההסברים הם לא יותר מאשר "משככי כאבים זמניים".

הספירות - תכונות הבורא

שאלה: מהן הספירות ומה משמעותן?

תשובה: נאמר שכל אדם חייב להגיע לשורש, למקור הנשמה שלו. כלומר, המטרה הסופית היא איחוד רוחני מלא עם הבורא, בעזרת התאמה מוחלטת של כל התכונות.

תכונות הבורא נקראות ספירות, וכל אחת מהן משקפת מושג מסוים בעולם הרוחני - פחד, שמחה, אושר וכולי. ולכן בעזרת לימוד הספירות, התכונות והפעולות שלהן, אנחנו כאילו מתאחדים איתן, מתאחדים עם המוח העליון, עם הבורא.

קו האמצעי מקבל את האור

שאלה: נאמר, שלצורך התקדמות רוחנית על האדם לאזן בין "קו שמאל" לבין "קו ימין" שלו. אם האדם נמצא רק בתוך הדעת, הוא לא מסוגל לחוש את העולם הרוחני ולהתקדם בו. האם "הדעת" אינה ביטוי לגילוי - הבנה - תחושת הבורא, כלומר משהו רוחני?

תשובה: אור הבורא מביא איתו תחושה, והתחושה כוללת בתוכה את מרכיב הדעת. אבל אני מדבר על הדרגה הרוחנית שלפני קבלת אור הבורא, ולא לאחריה. כלומר מדובר בפעולת האדם, איזון בין "קו שמאל" לבין "קו ימין", על מנת להיות "בקו אמצעי", ואליו לקבל את האור.

המרשם של בעל הסולם

שאלה: איך אפשר לבנות כוונה נכונה? באופן מעשי - על מה עלינו לחשוב במהלך פעולות שאנו מבצעים?

תשובה: לא חשוב אם אנחנו מבצעים מצוות בצורה מכנית בעולם החומרי שלנו או כל פעולה אחרת בעולם שלנו, כלומר בדרגת אי תחושת הבורא, כיוון שאנחנו נמצאים בשליטת הרצונות לתענוגים גופניים, לעושר, שליטה וידע. אנחנו עדיין חייבים להשתדל להתאים את הפעולות שלנו לכוונה הגיונית ומודעת שאנחנו עושים הכול למען השגת מטרת החיים, שצריכה להיות תואמת למטרת הבריאה.

זאת כדי שלא יהיו לנו מטרות אחרות וזמניות בכל הפעולות שלנו, ועל מנת לכוון את עצמנו בצורה נכונה למטרת הבריאה, שאותה עדיין איננו יכולים לזהות בבירור ולא לחוש, וקרוב לוודאי שאנו מתארים אותה בצורה מעוותת בעזרת הכלים שלנו שלא עברו תיקון. בעל הסולם מעניק לנו מרשם, פתרון מוכן: מכתב מ "פרי חכם - אגרות", דף ס"ג ו-ע', ובספר "שמעתי", המאמר הראשון.

ישנם מקרים שבהם "שב ואל תעשה - עדיף", על מנת לא למעוד בדרך, שהרי דרך האמת היא קו דק מאוד, שבו עולים בדרגות עד שמגיעים לארמון המלך. כל מי שמתחיל את הדרך בתחילת הקו, חייב להיזהר מאוד שלא לסטות אפילו כעובי השערה ימינה או שמאלה מהקו. כיוון שאם בתחילה הסטייה שלו היא כעובי השערה, ואפילו ימשיך להתקדם בקו ישר, עדיין, בשום מקרה, הוא לא יוביל אותו לארמון המלך, מכיוון שהוא לא הולך בקו האמיתי.

משמעות הקו האמצעי נמצאת במילוי התנאי: התורה, הבורא, וישראל-אחד הם, מאחר שמטרת כניסת הנשמה אל הגוף היא לחזור אל השורש הרוחני ולהתאחד דווקא בתוך הגוף עם הבורא. כפי שנאמר: "אם שָמֹר תשמרון את כל המצווה הזאת אשר אנכי מצווה אתכם לעשׂתה לאהבה את ה' אלהיכם ללכת בכל דרכיו ולדָבְקה בו". מכאן ניתן לראות, שסוף הדרך נמצא ב"ולדבקה בו", כלומר, כפי שהיה מצב הנשמה לפני כניסתה אל הגוף.

אבל דרושה הכנה גדולה, וצריך לנהוג בכל דרכי הבורא. ומי יכול לדעת את דרכי הבורא? זו בדיוק מהות התורה שכוללת תרי"ג אורות, מכיוון שכל ההולך בדרך הזו מתקן את עצמו עד גמר התיקון, עד הדרגה שבה גופו (הרצונות שלו) כבר אינו מהווה מחסום בינו לבין הבורא. בזה משמעות הנאמר: "וַהֲסִירֹתִי את לב האבן מבשרכם", טהרו את בשרכם מלב האבן ואז תתאחדו עם הבורא, כפי שהייתם מאוחדים איתו לפני שהנשמה נכנסה אל הגוף. נמצא שקיימים שלושה פרטים:

א.ישראל - משקיע מאמצים על מנת לחזור אל הבורא;

ב.בורא - שורש רוחני שאליו שואפים;

ג.316 אורות התורה, שנקראים "תבלין" ושבעזרתם ניתן לטהר את הנשמה ואת הגוף, כפי שנאמר: "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין".

אבל למעשה שלושת הפרטים הללו מהווים שלם אחד, וכך הם מתגלים לכל מי שמגיע לסוף הדרך כ"אחד, יחיד ומיוחד". נדמה לנו שהם מורכבים משלושה חלקים בגלל עבודה לא שלמה למען השלם.

אלבום העולמות העליונים

שאלה: קראתי שאסור להסתכל על תמונת האדם שמחזיק בעץ הספירות. ובכל זאת, המקובלים משתמשים בשרטוטים, ואף אמרת שמומלץ לשרטט, לצייר, לרשום כדי להבין. האין זאת עבודת אלילים אחרים?

תשובה: יום אחד הראיתי לרב"ש ציור אדם ועליו תמונות של ספירות. על יד ימין - ספירת חסד, על יד שמאל - ספירת גבורה וכולי. הרב כיסה מיד את הציור בידו ואמר, שאסור בכלל להסתכל על הציור הזה, כיוון שלתאר לנו את התכונות הרוחניות בצורת גופים בעולם שלנו, למשל את חלקי גופו של אדם, פירושו להעניק להם תכונות חומריות שאינן קיימות. אין בכך שום נזק או פגיעה, אינך פוגע באיש ולא מסכן את העולם.

הבעיה היחידה היא, שאם כבר למדת לתאר כך את מונחי העולם הרוחני, לא תהיה מסוגל לכוון את צורת ההבנה שלך לצורה נכונה ואמיתית. לא תוכל לתאר את הדברים, את הכוחות הרוחניים, מבחינה איכותית ומהותית, לא תוכל להתרכז באופי, אלא תשקול הכול לפי מידות ותיאור חיצוניים. כלומר זה יכול להזיק רק לך (אם אתה שואף להבין את העולם העליון).

ציורים - כגון שרטוטי עולמות עליונים, כלומר ציור יחסי - גיאומטרי, של יחסי הגומלין ביניהם, נמצאו בשימוש מקובלים עוד מימי אברהם אבינו. ראה את הציורים בספר היצירה. כל המקובלים, גם המזרחיים וגם האשכנזים, עושים שימוש בציורים האלה. אבל בעל הסולם, לראשונה בהיסטוריה, יצר את אלבום העולמות העליונים בשילובים השונים שלהם.

אם ניקח לדוגמה את הציורים (שרטוטים) שלנו, אני מציע לתלמידים שלי לנסות ולתאר דרגות חדשות נוספות, שאיש עוד לא שרטט, וכך ללמוד בעזרת ציור גרפי את יחסי הגומלין של הגופים הרוחניים, שאנחנו מציירים באופן סמלי. אני לא חושב שמישהו באמת מעריך, שגלגלתא מהווה למעשה קו ורטיקלי.

רק אלו המאמינים בכוחות ובאלילים אחרים, מתארים לעצמם שקיים בעולם עוד כוח נוסף מלבד הבורא, המסוגל להשפיע על המציאות. אולם מקור כל המדרגות הוא רק בבורא האחד והיחיד, שמשגיח על כל המציאות עד הפרט הקטן ביותר, עד המחשבה הכי קטנה ונחותה של האדם. אם מישהו אינו מסכים עם זה - הוא בעצם מאמין באלילים אחרים. ליתר דיוק, רק מי שכבר גילה את הבורא, יכול לטעון שאין אלילים אחרים, כלומר רק מקובל שיצא בתחושות שלו אל העולם העליון וחש את הבורא, הוא המאמין האמיתי, כלומר מאמין בבורא אחד, ורק הוא אינו טועה, כאשר הוא מייחס פעולה מסוימת בעולם הזה לכוח מסוים.

יומן אישי

שאלה: האם כדאי לנהל יומן? אם כן, מה צריך לרשום: אירועים חיצוניים, מצבים רוחניים, תחושות וחוויות?

תשובה: מומלץ בהחלט לנהל יומן, אבל לא לרשום בו את האירועים החיצוניים, אלא את התחושות והחוויות האישיות שלך מהאירועים האלה. מהמאמרים יש לשרטט ולבנות טבלאות, לכמת את הידע שלך, לנתח אותו ולשאוף להגיע למסקנות ולסיכומים. יש לסכם בקיצור את תוכן המאמרים והספרים.

זה עוזר, גם אם כבר לא תחזור לעמודים האלה בעתיד, הדבר יעזור לך לתפוש יותר מהר וביתר קלות את החומר, ולהתקדם הלאה. אחר כך, כעבור כמה שנים, תשוב ותתחיל לדפדף בדפים האלה, וזה יעזור לך לבנות בצורה שיטתית תבניות ללימוד ולהעביר את החומר הזה בדרך קלה ומובנת לתלמידים שלך.

לחפש בתוכנו את התשובות

שאלה: קראתי ש"האדם חייב לדעת לשמר את העזרה שמקבל מלמעלה על מנת לא לבזבזה". איך אפשר לדעת שקיבלתי עזרה מלמעלה, להעריך אותה ולשמר? האם הבורא יכול לקחתה בחזרה?

תשובה: טוב מאוד שאתה מנסה בכוחות עצמך למצוא את התשובות, ואינך מחכה לתשובות מוכנות ממני. תשובה היא משהו שאתה אמור לקבל ולהגיע אליה לבד, כתוצאה מהחיפוש הרוחני שלך. אם חיפשת, אך עדיין לא גילית - סימן שעדיין מוקדם לך לדעת, ושעדיין אינך זקוק לתשובות האלה, אלא עליך להתמקד רק בתהליך החיפוש.

הרב שלי המעיט מאוד לענות על שאלות. הוא נהג להסביר את הכללים הכלליים ואת יחסי הגומלין בעולם הרוחני ובתוך האדם לפני הכניסה לעולם העליון, אבל באופן מצומצם, כדי להשאיר מקום לתלמיד לחיפוש רוחני עצמאי, לספקות ולהחלטות שלו.

אין כפייה בדרך התיקון

שאלה: איך אפשר להתאים את עצמי מבחינה רוחנית לכל מה שאני קורא בספרים? הרי חוכמת הקבלה אינה דורשת התנתקות מלאה מחיי השגרה בעולם הזה, אך מחויבים אנו להתנתק מתחושת קבלת הנאה (צמצום).

תשובה: תהליך התיקון של כלי הנשמה אינו מתרחש בדרך של כפייה. אנחנו יכולים להשפיע אך ורק על מהירות התהליך הזה. התיקונים עצמם מתבצעים תמיד רק תחת השפעת האור העליון. הרי רק האור, כוח הבורא, הוא זה שיצר את הכלי, ורק הוא יכול גם לתקן את הרצונות שבו.

לכן אין שום טעם ליצור בעצמך באופן מלאכותי צמצום א' או כל תנאים רוחניים אחרים - כל זה יתרחש בתוכך בכוחות עצמו, ברגע שתהיה מוכן לכך. עליך רק להתאמץ למשוך אליך את האור המקיף בעוצמה החזקה ביותר שניתן, והדבר קורה רק כתוצאה מלימוד חוכמת הקבלה, בכוונה כנה להתאחד עם מה שכתוב בספר.

תיקון ראשון - צמצום

שאלה: איך אפשר לעשות פעולה בכוונה אלטרואיסטית, כאשר יודעים מראש שיש תמורה על הפעולה הזו?

תשובה: הדבר נעשה כיוון שהתיקון הראשון שממנו מתחיל האדם - זה צמצום הרצון שלו, לא לקבל דבר למען עצמו, מכאן והלאה הכול מתבצע אך ורק בכוונה למען הבורא, ובשום אופן הוא לא לוקח בחשבון את התמורה האישית. הדבר אפשרי רק כתוצאה מקבלה מלמעלה של אור עליון מיוחד שמתקן אותנו. השלב הזה נקרא "מעבר המחסום" - מחסום בין העולם הזה לבין העולם העליון.

אני, הוא, והדרך אליו

שאלה: הבורא מעניק לאדם רצונות שמתחלפים כל הזמן, לפעמים מנוגדים וסותרים. צריך בכל רגע לקבל החלטות, לבחור אילו שאיפות להגשים ומאילו להתעלם. איך אדע מה דרוש לתיקון שלי, מה צריך לקחת בחשבון ולשקול?

תשובה: בכל דקה ובכל רגע נתון צריך להתמקד במטרה אחת - בהתקרבות רוחנית אל הבורא. אתה יכול לפרש זאת בצורה שונה, ובכל פעם תבין בדרך אחרת מה הכוונה במושג להתקרב אליו. זה לא חשוב, היות שבכל דרגה רוחנית אתה מגלה אמת חדשה, ואת האמת האבסולוטית ניתן לגלות רק כאשר תשתחרר מכל האגואיזם, בגמר התיקון. בינתיים המשך להתקדם כך.

בספר "פרי חכם - אגרות", במכתב בדף ס"ג, בעל הסולם אומר, שעל מנת להתקדם בצורה נכונה, האדם חייב כל הזמן לשלב בנקודה אחת את שלושת הפרמטרים - אני, בורא והדרך שלי אליו. למד בעיון את המכתב הזה.

לגלות את האח"פ הריק

שאלה: איך להתקדם הלאה ולחפש את "מושג האמונה", כאשר אני מרגיש כבר בעל ידיעה שלמה? איך ניתן שוב להרגיש את אח"פ של המדרגה שמעליי? אם אני מבין נכון - כאן האדם חייב להתפתח ולהבשיל, ורק אז יוכל לחוש את העליון.

תשובה: אנחנו חשים את האח"פ (החלק התחתון) של המדרגה העליונה כריקנות, כהיעדר משמעות בעולם הרוחני. מכיוון שהוא מתגלה בפני האדם כריק לחלוטין, האדם עדיין אינו מסוגל לחוש את המדרגה הרוחנית העליונה, ולכן הוא חש את האח"פ כריק מתוכן, כפי שאנחנו חשים את הרוחניות כ"היעדר". אנחנו חשים אותו כהיעדר, היות שאין לנו עדיין שום הכנה לתחושות הרוחניות.

אבל אם אני עובד על עצמי רוחנית, ומוכן לעלייה למדרגה הרוחנית הבאה, וחסרות לי רק התכונות שלה, איך אוכל לקבל את התכונות האלה? איך אוכל לעלות למדרגה הרוחנית הבאה? - על ידי תרגול וניסיון להתגבר על הרגשת הקושי של המדרגה, ובדיוק את זה מעניק לי האח"פ של העליון, שבגללו נדמה לי שהדרגה הרוחנית שמעליי היא ריקה, שהרוחניות הינה ריקנית ואין בה שום דבר מעניין עבורי.

אני חש אותה כך, כיוון שאני מודד את הדרגה הרוחנית העליונה בעזרת התכונות האמיתיות התחתונות שלי, לכן אני ממשיך לעבוד, מבקש שיעניקו לי כוחות, מקבל את הכוח ומסתגל לאח"פ הזה.

ישראל בעתיד - השתקפות עולם האצילות

שאלה: מכתבי הרב קוק ובעל הסולם הבנתי, שמדינת ישראל נוסדה כענף של השורש הרוחני, והיא מוכרחה למלא בעולם הזה את התפקיד של עולם האצילות, לעזור לבריאה לעבור תיקון. למה יש צורך במימוש התהליכים הרוחניים גם באופן גשמי בעולם הזה?

תשובה: בעולם שלנו לא קיים דבר שמשקף את ה"תמונה" האידיאלית של "עולם הנקודים" או את השבירה, כפי שלא קיים דבר שמשקף את האדם לפני החטא - כיוון שאלה הם שורשים שמתפתחים עדיין רק בעולם הרוחני. רק לאחר החטא, דהיינו לאחר שבירת "נשמת אדם הראשון" ונפילתו המלאה למטה יחד עם עולמות בי"ע (בריאה, יצירה, עשייה), החלק התחתון ביותר של כל החלקים השבורים שלו מתלבש בעולם שלנו, ברצונות של דרגת העולם שלנו, מה שנקרא "גוף", וכמו כן מתלבש גם בגוף הגשמי. ברוחניות לא קיים מצב דומה לזה.

מימוש של תהליכים רוחניים בעולם שלנו (ביטוים הגשמי), הוא לא יותר מאשר התפשטותם עד לדרגה הנמוכה ביותר, על מנת לתקן את הבריאה כולה.

כל המתרחש ברוחניות באופן הדרגתי, בהתפתחות של צעד אחר צעד, בכל חלק של הבריאה, מתרחש בעולם שלנו בכמה חלקים (נבראים) - נשמות, ולכן איננו יכולים להבין את מטרת הבורא בנוגע לכל אחד ואחד מאיתנו. לדוגמה, בעולם הרוחני עוברת הנשמה שתי מדרגות, ובעולם שלנו זה אינו מתבטא בשני מצבים רוחניים של האדם הבאים בזה אחר זה, אלא במצב רוחני אחד של שני אנשים שונים. איננו קושרים את האנשים האלה יחד, ולכן איננו מצליחים להבין את מה שקורה להם.

דרגת הקושי מתאימה ליכולת הנשמה

שאלה: אח"פ של העליון נמצא בג"ע של התחתון. העליון מצמצם את האח"פ שלו, על מנת שהתחתון יוכל, בדרך של אמונה למעלה מהדעת, להתאחד עם האח"פ ה"ריק" של העליון, ואז העליון מעלה את האח"פ שלו יחד עם הג"ע של התחתון. אם התחתון לא מסוגל להתאחד עם האח"פ הריק של העליון, מה בעצם עושה העליון?

תשובה: אם אנחנו מדברים על העולם העליון, שם תמיד פועלים בהתאם לרשימות שמתעוררות מלמטה, מתחת לפרסה, ולאור שמאיר מעל הפרסה, ולכן לא יכול להיות מצב שבו העליון יציע לתחתון משהו בלתי אפשרי ליישום. הרי זהו התנאי של התחברות המדרגות הרוחניות בירידתן מלמעלה למטה, על מנת שבמהלך עליית הנשמות מלמטה למעלה, בכל שלב ושלב, קושי המשימה תמיד יתאים לכוח ולהבנה, ליכולות הנשמה.

בנוגע לעולם שלנו, בזמן ההכנה יכולות להתקבל כל מיני תוצאות, מאחר שדווקא בדרך הזו ניתן ללמד את האדם להכיר בטבע שלו ובמצבו. הרי עלינו קודם כל להכיר את עצמנו, ומעל המחסום, כבר נדע מיהו הבורא.

כל מי שרוצה

שאלה: האם לא-יהודי רשאי ללמוד את חוכמת הקבלה?

תשובה: לעסוק בלימוד ההתקרבות לבורא יכול כל מי שרוצה בכך, כל מי שנברא על ידיו. בזה אין שום הבדל בין העמים.

יופיה של החוכמה

שאלה: איך מגדירים את היופי בחוכמת הקבלה?

תשובה: יופי מסמל את אור החוכמה, הפצתו וקבלתו.

פרק 4 - שלבים ודרגות בהתפתחות רוחנית

רצון לא מהעולם הזה

שאלה: איך ניתן לדעת אם יש או אין לאדם נקודה שבלב? באמצעות אילו פעולות יכול האדם לקבל את הנקודה שבלב?

תשובה: איך יודעים אם יש לאדם נקודה שבלב? - כאשר מעניקים לו את כל מה שאפשר להעניק בעולם שלנו, והוא עדיין חש ריקנות ומרגיש כמיהה שאוכלת אותו מבפנים. לדוגמה, אם נותנים לאדם בית, משפחה, עושר, עבודה מעניינת, אהבה, כבוד, שליטה - ועדיין אותו אדם מרגיש כאילו לא קיבל דבר - זה אומר שיש לו רצון אחר - לא מהעולם הזה, רצון שמקורו בנקודה שבלב, רצון שמתמלא אך ורק באור העליון.

אם אין לאדם נקודה שבלב - אין זה משנה כמה הוא קורא ושומע על חוכמת הקבלה, הוא עדיין לא מוצא בה עניין ומתחיל להירדם כאשר הוא שומע עליה. רצוי לעניין אותו בדברים אחרים שימלאו את הרצונות שלו, באמצעות חמשת החושים, ולא דרך הנקודה שבלב.

אין פעולות שבעזרתן יכול האדם לקבל נקודה שבלב.

בדרך למחסום

שאלה: אחרי קריאה ראשונה של הספרים, התחלתי להבין הרבה יותר טוב נושאים רבים, אבל בצורה יבשה, כמו ילד שאוסרים עליו דברים, אך הוא עושה עד שיטעה וילמד על בשרו. הייתי רוצה להיעזר בתיאור הדרגה הרוחנית של האדם לקראת המחסום.

תשובה: כאשר תהיה לפני המחסום, תרגיש את הקול של המקובל שאת ספרו אתה קורא - מבפנים, מאחר שאתה לומד לפי הספרים של המקובלים. למעשה, יש לך לעבור עוד מרחק די רציני עד השלב הזה, אבל אתה מתקדם בכיוון הנכון. עליך רק להקפיד לקרוא יותר, ולהיכנס פחות לתיאורים עצמיים.

מומלץ גם לעסוק קצת בהפצת חוכמת הקבלה או ללמד אחרים, לפחות לקחת חלק בפעילויות האלה במסגרת קבוצה. כל זה יזרז את ההתקדמות שלך ולא ייתן לך לסטות הצידה לכל מיני פנטזיות ואשליות. ארגן את שיטת הלימוד שלך בהתאם להמלצות "לימוד מרחוק".

איחוד רוחני עם הבורא

שאלה: איזו דרגה רוחנית נקראת "באיחוד רוחני עם הבורא"? ברגע שעברת את המחסום או ברגע שהגעת לדרגה מסוימת בעולמות בי"ע? מהי הדרגה הראשונה שהנשמה עוברת מיד לאחר מעבר המחסום?

תשובה: "דבקות" - זהות תכונות האדם לתכונות הבורא, ולכן איחוד התכונות מתחיל מהשלב של מעבר "המחסום", כאשר האדם יכול לעשות "צמצום" על כל שאיפות העולם הזה, ולומר שהוא שואף אל הבורא יותר מאשר לכל זה. הדרגה הזו נקראת "עיבור" (עובר). כלומר, האדם, בלי תנאים והגבלות, מציב את עצמו תחת שליטת הבורא ומתנתק במודע מהטבע שלו.

אי אפשר לתאר את התחושות האלה, ולכן חוכמת הקבלה נקראת גם התורה הנסתרת, והיא מתגלה רק למי שמסוגל לעבור את השלב הזה, ועבור אלה שלא עברו היא נשארת בגדר תעלומה וסוד. רק לאחר מכן מתחילה העלייה הרוחנית בדרגות העולמות.

לעלות מעל השכל

שאלה: איך אפשר לקבוע שקיים מסך לרצונות מסוימים? האם היכולת להימנע מסיפוקם במשך פרק זמן מסוים מעידה על כך?

תשובה: מסך - פירושו יכולת האדם לנהוג כנגד השכל שלו. לדוגמה, אני מבקש ממך להלוות לי סכום של אלף שקלים לתקופה של עשרה ימים, אבל אתה יכול לסמוך עליי שאשיב לך רק עד סכום של מאה שקלים. יותר מזה אתה פשוט לא מסוגל להאמין שאחזיר ואינך יכול לתת.

על מנת לעזור לך במאבק הפנימי שלך עם הספקות בנוגע ליכולת הפירעון שלי, אני מראה לך המחאה בנקאית דחויה לעשרה ימים על סך אלף שקלים. אתה רואה את ההמחאה, וכבר אין לך ספק בכך, אהיה מסוגל להחזיר את החוב. כתוצאה מתחושת הוודאות הזו אתה יכול להלוות לי את הכסף. כלומר, אין לך מסך.

מסך - הוא היכולת לקבל דעתו של אחר כדעה שלך. לדוגמה, הבורא אמר לאברהם שליצחק יהיו צאצאים רבים, ומיד לאחר מכן הורה לו להרוג אותו. או אדם בעולם שלנו, שרואה כל מה שקורה סביבו היום, וחייב להצדיק את כל פעולות הבורא, שהרי אין אחר שיכול להשגיח על העולם הזה. איך עושים זאת?

פרצוף תחתון מתלבש על העליון, מהפה שלו ולמטה. כלומר, ראש הפרצוף העליון לא נגיש לתחתון, ונמצא מעל להבנה שלו. התחתון רואה רק את המעשים, את פעולות העליון, אבל לא רואה את הסיבות, לא קורא את המחשבות ואת ההחלטות שמביאות לתוצאות הנראות לעין שלו. לכן בלתי אפשרי להצדיק בשום דבר את הפרצוף העליון, כלומר את הבורא.

אבל אם האדם מנסה לעשות זאת ומגיע לשאיפה רוחנית להצדיק את הבורא, הבורא מעניק לו את ההזדמנות בצורת אור חסדים, אמונה שמבוססת על תחושת גילוי והבנת הבורא. ובמידת האמונה שלו, האדם מסוגל לקבל ולהבין את מחשבות העליון. זהו בעצם גודל הקו האמצעי, שבאמצעות התהליך הזה, מפתח את הנשמה.

בדיקה עצמית

שאלה: איך אוכל להיות בטוח, שכל מה שקשור לחוכמת קבלה אינו פרי הדמיון של מקובלים?

תשובה: אין שום דרך לדעת זאת. ואיך תוכל לדעת בוודאות שכל מדע או שיטה אחרת הם טובים ואמינים או סתם אוסף של שקרים ובדיות - אתה יודע כמה שקרים נסחרים בעולם שלנו?

לכן, כאשר שואלים אותי שאלות דוגמת: האם חוכמת הקבלה היא אמת ואינה סתם מיסטיקה מימי הביניים ושאלות כגון אלה, התשובה היא שהאדם לא צריך להאמין לשום דבר ולאף אחד מראש. אם אינו יודע במה מדובר, כדאי לו לבדוק בעצמו. אלא אם כן הוא סומך על סמכות ומומחיות של מישהו בנושא, אבל אז הוא לא עושה שימוש בבחירה החופשית שלו, ואז אם הנשמה שלך בשלה, היא תוביל אותך בכל מקרה אל חוכמת הקבלה. ואם הנשמה עדיין לא הבשילה, תמשיך להיטלטל בקרבת הקבלה או רחוק ממנה.

מקובלים אינם מכריחים איש ולא כופים את ידיעת החוכמה, כי "אין כפייה ברוחניות", הרוחניות לא נרכשת נגד הרצון. לפיכך, די בהפצת מידע אודות קיום חוכמת הקבלה. אף על פי שזמן גאולת האנושות מרמת הקיום הנוכחית מתקרב לסיומו, עדיין רק אלפים בודדים מוכנים להיכנס אל עולם חוכמת הקבלה מבלי להביט לאחור.

התהליך המוביל אל האמונה

שאלה: למה האדם נכנס אל העולם הרוחני באופן בלתי צפוי, פתאומי?

תשובה: כיוון שכל העבודה הרוחנית שלנו בתהליך התיקון מתמקדת בהצדקת ההשגחה של הבורא עלינו. הבורא שולח לאדם כל מיני צרות, והאדם צריך, בעזרת האמונה למעלה מהדעת, להצדיק את המצב הזה שלו. עד כדי כך שעליו להגיע למצב שבו הוא לא מבקש את גילוי הבורא, אלא רק את הכוח להאמין בהשגחה הטובה שלו, אף על פי שבתחושות שלו האדם חש רק את הרע.

נניח שפחד גדול מגיע לאדם ("הסתרת פניך הייתי נבהל"), פחד גרוע ממוות, ובמצב כזה האדם צריך לחפש בתוכו את הכוחות להגיע לאמונה מעל התחושה (ראה מאמר י"ח בספר "שמעתי" - "מהו יום ה' וליל ה', בעבודה").

כל התנועה שלנו קדימה מתמקדת רק ביצירת הכלי למעלה מהדעת. זו הסיבה לכך, שאדם לעולם לא יכול לדעת מתי בדיוק יסיים את יצירת הכלי הזה - הרי הוא לא יכול לחזות זאת בעזרת המוח שלו, בידע. רק המצבים האלה מעידים באמת, שהאדם אכן התקדם קדימה.

אם הוא מרגיש פחד, ולא מסוגל להצדיק את הבורא, פעם הוא נזכר בבורא, פעם הוא שוכח את הבורא, פעם הוא מצדיק אותו ופעם הוא נתקף שוב בחרדה, וכולי - זה בדיוק התהליך של יצירת הכלי הרוחני - אמונה למעלה מהדעת. אם האדם לא לומד את חוכמת הקבלה, הוא לעולם לא יהיה מסוגל לחוות את המצבים האלה.

אי אפשר להסביר זאת לאדם אחר, רק אחרי מאמצים מרובים בלימודי חוכמת הקבלה, האדם ירגיש את תחילת התהליך הזה, שיוביל אותו מאוחר יותר אל הכלי, "אמונה (הצדקת הבורא) למעלה מהדעת (התחושה)", שיתמלא אחר כך באור (תחושת הבורא, כל המציאות).

נפלאות דרכי האל

שאלה: נאמר, שלרבים מתלמידיו של בעל הסולם היו מסכים, ולאחר מותו האנשים הללו איבדו את המסכים שלהם. איך אדם שנמצא בעולם העליון יכול לאבד את המסך שלו?

תשובה: העניין הוא בכך, שיש אנשים שנהנים ממסך כאשר הם נמצאים בקרבת מקובל, כאילו על חשבונו, אבל אין להם מסך משלהם. יש אנשים שהמסך שלהם נעלם מהם בגלל סיבות כלליות ובגלל תהליכים במציאות. אבל זה לא אומר שהדרך שהם עברו היתה לחינם. זה אומר שהם צריכים עוד פעם, מנקודה מסוימת, לעבור חלק מסוים של הדרך, עם עביות אחרת. אבל כך או אחרת, אנחנו מוכרחים לעשות את שמוטל עלינו מעצם בריאתנו. אף אחד לא אומר שזה נעים, אבל איש לא יכול להתחמק מזה. צריך לראות עד כמה מופלא יכול להיות תהליך התיקון העצמי הזה.

אגואיזם כדרגה רוחנית

שאלה: האם מותר לקבל עזרה מאנשים אחרים (לדוגמה, עזרה במציאת עבודה)? האם זה לא יהווה ביטוי לסיפוק הרצון האגואיסטי?

תשובה: האגואיזם שלך מתחיל ונמדד רק בהתייחס לבורא. ועד שלא הגעת לרמה הרוחנית שהיא מעל המחסום, בעולם העליון, אתה בכל מקרה נמצא בתוך האגואיזם, גדול או קטן. בכל מקרה, הוא לא נחשב כאגואיזם אמיתי, כיוון שאגואיזם אמיתי הוא האגואיזם שמתעורר בך כנגד הבורא, כאשר אתה כבר מסוגל לחוש את הבורא, ורוצה לנצל אותו כדי לקבל הנאה, כלומר חש כוונות לא שלמות, קליפות, פרעה. כל הכוונות שלך ברמה הרוחנית שמתחת למסך, בעולם שלנו, לא נחשבות לא כקליפות ולא כאגואיזם, מאחר שזה רק ביטוי חיצוני של הטבע שלנו, ומלבד זה, אין בתוכנו שום דבר. ועד כמה שהאדם מסוגל לנהוג יפה באחרים ולהסתיר את האגואיזם שלו, בדרגת מיומנות גבוהה או נמוכה, אין זה משנה כלל.

לכן, כל המצוות מהוות דרגות תיקון האגואיזם האמיתי שלנו לאחר המחסום, כנגד הקליפות. ובעולם שלנו, כולנו נמצאים ברמה רוחנית של בעלי-חיים, ואין כאן בכלל מה לשנות, וגם לא צריך לשנות, היות שהבורא העניק לנו את חלק המציאות הזה על מנת שנחיה בו, עד שנהיה מסוגלים לצאת אל העולם העליון.

מפגש ראשון עם עולם עליון

שאלה: האם אדם שעבר את המחסום עשוי לא להבין, שהדרגה הרוחנית החדשה הזו (המדבר) מהווה בעצם דרגה מעל המחסום? איך עוד אפשר לאפיין את הדרגה (התחושה) הזו?

תשובה: מחסום - זה קבלת המסך הראשון, זו תחושת הבורא הגלויה והאמיתית הראשונה, תחושת האור. זו קבלה של התכונה "אמונה למעלה מהדעת" בפעם הראשונה. זה תחילת העיבור בעליון.

רק מי שעבר את המחסום - יכול לחוש ולראות איפה הוא נמצא, ולא אף אחד אחר.

הצצה מעבר למחסום

שאלה: קראתי באחד מספריך, שפרעה נמצא בכל אחד מאיתנו, ולכן אנו חשים על בשרנו את כל עשר המכות כדי שנוכל לשנוא את טבענו האגואיסטי ולהתנתק ממנו, ותחושה כזו אפשרית רק אם נצליח לפחות בעין אחת לראות מה אנחנו מפסידים, כאשר אנו לא חשים את העולם הרוחני. אבל איך אפשר להציץ על העולם הרוחני אם עדיין לא עברנו את המחסום?

תשובה: בעל הסולם עונה על כך שלפעמים, מהמאמץ והרצון הגדול, האדם מסוגל לראות משהו מהעולם העליון, אבל רק לפרק זמן קצר. כיוון שיש לו שאיפה חזקה אל העולם הרוחני, אבל אין לו עדיין כוונות מתוקנות (מסך), הוא יכול לחוש את העולם העליון רק באופן זמני. לא צריך לרדוף אחר התחושה הזו, היא הרי לא המטרה הסופית, וגם בהמשך היא לא מעניקה תחושה של ביטחון ולא נותנת בסיס ויסוד ליחס היראה כלפי הבורא.

האדם תמיד מתאר לעצמו ומנתח את העולם העליון מתוך הדרגה הרוחנית הנוכחית שלו "באשר הוא שם". המשך להתקדם בצורה ישירה וכנה ולחץ על הבורא. הרי הוא נמצא בדרכך אל העולם העליון.

מחלת האהבה האגואיסטית

שאלה: האם נכון שהמחסום נמצא בשליש אמצעי דתפארת, דעולם היצירה? ואם כן, מה קורה לאדם בעולם העשייה ובחלק התחתון של היצירה? מצד אחד - זה כבר העולם הרוחני, אבל מצד שני - עדיין לפני המחסום.

תשובה: זה לא נכון, כיוון שעד המחסום, מלמטה למעלה אין כלים רוחניים - רצונות מתוקנים. לפני המחסום יש מצב אגואיסטי "חולת אהבה", ואחרי המחסום כבר מתחילות דרגות תיקון הרצונות לקבלת כוונה אלטרואיסטית.

מלכות דמלכות משיגה את הבורא

שאלה: קראתי ב"הקדמה לספר הזוהר" שבלתי ניתן לתקן את מלכות דמלכות (חומר היולי) עד לגמר התיקון. אך באותה הקדמה נאמר בפירוש שתיקון מלכות דמלכות היא העבודה היחידה שאדם עושה במהלך ההתקדמות הרוחנית שלו. מה נכון?

תשובה: לא נברא שום דבר מלבד בחינה ד', והיא אינה מסוגלת לתקן את עצמה, היות שהנברא מנוגד לבורא, ולכן לא מסוגל להתכלל בתכונות הבורא (שתכונות הבורא יחדרו בו).

אבל זה גם לא נדרש מהנברא. נדרש ממנו רק לברר לעצמו עד כמה הוא מנוגד לבורא, על מנת שירצה לקבל את תכונות הבורא, ירצה להידמות אליו.

וזה בדיוק מה שהנברא עושה לאחר שבירת הכלי - הוא בוחר בכל השילובים האפשריים של תכונותיו עם תכונות הבורא. התיקון מסתיים כאשר הנברא, לאחר שבירר ובדק את כל השילובים האפשריים של תכונותיו עם תכונות הבורא, מתקן אותם, מלבד את התכונה שלו, בחינת ד' עצמה. כתוצאה מכך, הנברא מבין את כל תכונות הבורא ורוצה אותן, תוך הבנה שהוא מנוגד לחלוטין לתכונות אלה. לאחר שהנברא מבין זאת, הבורא עושה תיקון של בחינה ד', מכיוון שהניתוח הזה, אשר נערך על ידי הנברא, שווה ערך בכוחו לתיקון בחינת ד' עצמה.

להגיע לכתר על ידי תיקון הכוונה

שאלה: מלכות צריכה לקבל את תכונות הבינה - "השפעה", "רצון להעניק שפע". אבל מלכות, המקבלת על מנת ליהנות, חייבת לתקן את תכונותיה לתכונת בינה, כלומר, האם היא צריכה בכל זאת לקבל את תכונת החוכמה או שצריך להיות שילוב של תכונות החוכמה והבינה?

תשובה: תיקון המלכות כולל את קבלת תכונות הבינה - הכוונה לתת, לגרום הנאה לבורא, כיוון שמלכות היא הרצון לקבל הנאה, ליהנות, והתכונה הטבעית הזו שלה אינה משתנה. אי אפשר לתקן את מה שהבורא יצר. מלכות גם לא מנסה לתקן את הדבר היחיד שהבורא יצר, אלא מנסה לתקן את הכוונה של התכונה היחידה הזו "לקבל הנאה", כיוון שהכוונה לא נוצרה על ידי הבורא, אלא נרכשה כתוצאה משבירת הכלים. לכן עליית המלכות לבינה מאפשרת לה לקבל את כוונת הבינה - לתת, ואז היא מסוגלת לעבוד למען הבורא, "להשתמש בטבע שלה, בתכונת ההנאה שלה" על מנת לגרום הנאה לבורא. בכך המלכות עולה מבינה לכתר.

איפה לב האבן?

שאלה: נאמר שהאדם חייב לסווג 288 ניצוצות מלב האבן ולהגיד שהוא מפסיק לעבוד איתם, על מנת לקבל כוונות אלטרואיסטיות. באיזה אופן ובמה בדיוק צריך למקד את המאמצים?

תשובה: לפני הכניסה לעולם העליון, כלומר לפני קבלת המסך, אתה עובר תקופת הכנה, לומד להעדיף את העולם העליון על פני העולם שלנו. עד כדי כך, שבסיכום המאמצים שלך, אתה מגיע למצב שיהיה לך רצון רק לעולם העליון, "למען עצמי" ("עד שלא מניח לי לישון"). רק לאחר מכן תקבל מסך, ובעזרתו תהיה מסוגל לבצע בירור ותיקון של ניצוצות, של כוונות שבורות שאין להן מסך, תוכל לתת להן את המסך ולהתמלא באור במידת התיקון.

רק כאשר תעבור את המחסום ותתחיל לחוש את האור העליון, במידת ראיית האור תוכל לזהות איפה לב האבן ואיפה נמצאים 288 כלים אגואיסטיים שניתנים לתיקון.

על קווים ועיגולים

שאלה: מה זה "ספירות עיגולים"?

תשובה: ראה ב "תלמוד עשר הספירות" או ב "פתיחה לחוכמת הקבלה" - כלי, רצון ללא מסך, נקרא בלתי מוגבל, עגול. לעומת זאת בכלי עם מסך קיימת הגבלה, כמה לקבל למען הבורא, והוא נקרא ישר או קו או צינור, מכיוון שהוא מעביר את האור רק בהתאם למידת המסך. כלי שאינו מתוקן נקרא - עיגולים, וכלי לאחר התיקון - צינור.

אלטרואיסט עם אופי של אגואיסט

שאלה: אם אחרי מעבר המחסום האדם מגיע מיד למערכת עולמות הקליפה, ורק לאחר מכן מתחילה עבודה - מלחמה, עם מה אנחנו עובדים עכשיו, לפני המחסום?

תשובה: אנחנו לא עובדים עם הקליפות, מכיוון שהקליפות הן הכוחות שיוצרים בתוכנו תחושות שליליות כנגד הבורא, יחידותו, עוצמתו, או להפך, לכאורה "בעד", אבל בסיכום יוצא "למען עצמי". לדוגמה, כשאדם עושה פעולות על מנת לתת, אבל גם מתגאה בכך, הדבר מסמל אגואיזם טהור, קליפה.

בעולם שלנו שום דבר אינו אמיתי כמו במשחק. זה לא כאילו שיחקנו, אלא שהחומר שלנו הוא לא אמיתי, הוא רק אגואיזם, ולא שני כוחות מנוגדים בתוכנו. כלומר, אפילו לאלטרואיזם שלנו יש אופי אגואיסטי, "למען עצמנו".

אחרי המחסום האדם כבר מתמודד עם שתי צורות של חומר - קליפה "למען עצמי" וקדושה "למען הבורא". הדבר קורה, כיוון שגודל השאיפה האגואיסטית שלנו הוא כל כך קטן, שאיסור צמצום א' לא תקף לגביו. השאיפה שלנו להנאה עצמית נמצאת מתחת לרמת האיסור, מתחת לרמת הרגישות של האיסור.

כל זה נוצר במכוון בצורה כזאת, כדי שלחומר תהיה אפשרות להתקיים ולהתפתח עד הדרגה שבה הוא מתחיל לחוש את הטבע שלו כשלילי, כנוגד את טבע הבורא. במקביל הוא חש רצון כה חזק אל הבורא, שהוא פשוט מוכרח להתנתק מהטבע שלו ולהתאחד עם הבורא. דבר זה הוא בדיוק מה שמוציא את האדם מהעולם שלנו אל העולם העליון (ראה בספר "פרי חכם - אגרות" דף ע').

איכות המאמצים הרוחניים

שאלה: אני מקדיש כמעט את כל זמני הפנוי לעבודת ההפצה, ובכלל לא נשאר לי זמן ללימודים, לקריאת ספרי המקובלים ולהאזנה חוזרת של שיעורי הקבלה? מדוע נעלם כל החשק לקרוא משהו? האם זה תהליך נורמלי?

תשובה: אם אדם לומד (כשעתיים) כל יום, ומקדיש את זמנו הפנוי אחרי העבודה להפצת חוכמת הקבלה - זה מצב אופטימלי להתפתחות הרוחנית שלו.

כל זה נוגע לכמות המאמצים, ואילו איכות המאמצים נגזרת מעוצמת השאיפה הרוחנית שלך, המחשבות שלך, השליטה שלך בכל רגע נתון. למה? בשביל מה? איפה המשמעות? הבורא ואני? האם זו השתוות הצורה? וכולי.

הבעיה העיקרית היא לא בכמות המאמצים, אלא באיכותם, כפי שכותב בעל הסולם ב "הקדמה לתלמוד עשר הספירות". אם מבחינה חיצונית אתה מתנהג כמתואר לעיל, עליך רק לדאוג לאיכות המאמצים הרוחניים שלך.

האומנם חופש בחירה?

שאלה: אני עדיין מרגיש ספקות לגבי יכולת חופש הבחירה שלנו. אם הכול הוגדר ונקבע מראש, איך אפשר לבחור את הסביבה והקבוצה שלך באופן עצמאי? גם אחרי שבחרתי בקבוצה, אני עדיין חושב שזו לא היתה בחירה עצמאית שלי.

תשובה: למעשה, זו עדיין לא הבחירה העצמאית האישית שלך, בזה אתה צודק בהחלט. החופש מתחיל רק אחרי מעבר המחסום, ורק במידת היכולת שלך להלביש על עצמך את המסך. רק אז אתה מתחיל להבין במה ואיך בדיוק בא לידי ביטוי החופש שלך.

חופש לפני וחופש אחרי

שאלה: איפה יש חופש בחירה גדול יותר, לפני המחסום או אחריו? הרי לפני המחסום האדם פועל כחיה, ואחרי המחסום הוא נהנה מחופש הבחירה. אך גם לפני המחסום האדם יכול לנהוג כפי שרק ירצה, ואחרי המחסום מתבטלת בו תחושת החופש.

תשובה: אנחנו מדברים על דרגות שונות של חופש. אם הוא לפני המחסום, האדם חופשי בכך, שאף על פי שהוא נמצא עדיין בחושך, הוא שואף אל האור. אף על פי שאינו רואה את הבורא, הוא עדיין שואף למלא אחר ההוראות שלו. החופש הוא דווקא בגלל שאינו רואה את הבורא. העובדה שהבורא בהסתר, מאפשרת לאדם לנהוג באופן עצמאי ולא כופה עליו פעולות נכונות הכרחיות. ואולם אחרי המחסום, כאשר הבורא מתגלה, יש כבר התנהגות אחרת לחלוטין, אף על פי שהיא חופשית ומשוחררת, אבל בממד אחר, במימוש הקו האמצעי.

אמונה ודעת

שאלה: מה ההבדל בין "אמונה למעלה מן הדעת" לבין "אמונה עיוורת"?

תשובה: "דעת" משמעותה הבנה, תחושה, הכרה. ישנם שלושה סוגים של אמונה ודעת: אמונה "בתוך הדעת", "למעלה מהדעת" ו"למטה מהדעת".

אם לצורך ביצוע פעולה מסוימת האדם אינו זקוק לידע מסוים, אלא להיפך, הידע קיים והאדם מזלזל בו ולא בודק, הרי בכך הוא פועל בצורה עיוורת - זאת נקראת "אמונה למטה מהדעת". אם האדם מסוגל לפעול מכוח הידע שיש לו, זאת נקראת אמונה "בתוך הדעת". אם הוא יכול לעשות משהו בניגוד לדעתו, לתחושות שלו - זו "אמונה למעלה מהדעת".

ישנם הרבה מאמרים בנושא זה. כאשר האדם הולך בניגוד לדעתו, הוא מקבל מלמעלה דעת גדולה יותר, על מנת שיהיה לו קשה יותר, אך כך הוא מקבל דעת חדשה. לכן מקובל הופך חכם יותר. בחוכמת הקבלה, ככל שיש לאדם יותר שאלות וספקות, כך הוא מסוגל לעלות יותר, וזה מבורך.

אין דבר מוחלט

האם קיים מושג כזה, אמת מוחלטת?

תשובה: לא קיים שום דבר מוחלט, מלבד אולי המצב של "גמר התיקון", שלו אנחנו לפעמים קוראים "מוחלט". אבל גם זה ביחס לאדם, לכלי - מכיוון שהנברא תמיד חש רק בתוך עצמו, בכלי שלו, ולכן תמיד תחושות האדם סובייקטיביות, מתוך עצמו. ורק לאחר גמר התיקון האדם יוצא מתוך התחושה שבתוך הנשמה. אבל מה יש שם? מה קורה מעבר לדרגה הזו? אנחנו לא מסוגלים להבין, לא מסוגלים אפילו לתאר לעצמנו, מכיוון שכל שאנחנו מתארים לעצמנו בא מתוכנו.

יש לנו רק רמזים לכך שלאחר "גמר התיקון", ישנה האפשרות לחוש מחוץ לעצמנו. אבל איך? - זה אינו מובן לנו. כיוון שכל הבריאה כלולה מכלי ואור שממלא את הכלי. ורק מתחושת המילוי של האור, לכלי, לנברא יש הערכה לגבי עצמו ולגבי האור. וכל כלי, כל נשמה - מעריכה רק מתוכה.

עולם התיקון

פרק 5 - מצבים רוחניים - שלבים בדרך

העולם הזה התרחק...

שאלה: כשהתחלתי ללמוד קבלה חשבתי שיהיה קשה, אך גם שאוכל להתמודד עם החומר בקלות יחסית. עכשיו יש לי תמונה רחבה ודי מלאה מה עליי לעשות כדי לעבור את המחסום, אני מתחיל להבין שזה בלתי אפשרי עבורי. איך להתמודד עם התחושות האלה?

תשובה: בעולם שלנו, האדם לעולם לא יודע לאן ובאיזו דרך הוא הולך. תופעה זו גלויה וברורה יותר בעולם הרוחני. כיוון שבעולם הרוחני הוא כל הזמן מתקדם, עולה ועובר לדרגה חדשה של ההבנה, אבל בכל רגע נתון אינו חש בשום דבר מהדרגה הרוחנית הזו - לא ידע, ולא כוחות, ולכן כל ההתקדמות מתבצעת לפי ה"אמונה מעל הדעת".

לכן נותנת התורה עצה - עשה כל מה שניתן במצבך הנוכחי - "כל מה שבידך לעשות - עשה!" קרא הרבה, חפש קשר עם אנשים דומים לך, מצא לך מורה, והחשוב ביותר, הפץ את כל אשר אתה כבר יודע. עבודת ההפצה היא מרכיב חיוני שבונה את המקובל וערבות להצלחתו הרוחנית.

אתה עובר עכשיו שלב שנקרא בתורה "הכרת הרע" - הכרה בעובדה שהאגואיזם שלנו מכריח אותנו לעבוד רק למען עצמנו, ואם אנו לא מקשיבים לו - כל האנרגיה והכוחות נעלמים, אין יכולת לעשות ולו פעולה קטנה ביותר (ראה מאמר רב"ש מתוך ספר "שלבי הסולם", "התורה מתשת כוחו של אדם"). לפי ההשפעה הזו על האדם, התורה נקראת "תושייה" מהמילה "התשה". עכשיו אתה מרגיש בדיוק את התחושות האלה, וזה מעיד על כך שאתה נמצא בדרך הנכונה.

איך להתייחס לבעיות יומיומיות?

שאלה: איך להתייחס לבעיות היומיומיות, בהקשר של לימוד חוכמת הקבלה?

תשובה: דווקא בסביבת כל ההפרעות האלה, שכמובן נשלחות אליך על ידי הבורא, עליך, בעזרת התגברות על ההפרעות האלה, לשאוף אליו בכל דקה פנויה שלך. כתוצאה מכך אתה תייצר את המאמץ הרוחני הדרוש, והבורא יתגלה בפניך. וזה הכול. המשך לפעול, ואל תשכח את העיקרון הפשוט והבסיסי - מקור הכול הוא אך ורק הבורא.

מפתח לעולם עליון

שאלה: בזמן האחרון אני חושב יותר ויותר, אפילו בעבודה, על הבורא ועל כל הקשור לחוכמת הקבלה, ויש לי פחות מחשבות על קרובים, בית ומצב חומרי. האם נכון להתעלם מכל דבר בחיים שאינו קשור לחוכמת הקבלה?

תשובה: חוכמת הקבלה מחייבת את האדם להמשיך ולחיות שגרת חיים נורמלית. כלומר להתחתן, להביא ילדים לעולם, לעבוד וכולי - רק כך האדם יהיה מסוגל להתפתח רוחנית בכיוון הנכון. על האדם להשתמש בכל מה שיצר הבורא סביבו לצורך התקדמותו הרוחנית.

לפעמים תלמידים מתחילים כל כך מושפעים ומתלהבים מהלימוד, עד שהם זונחים את כל השאר ומתמקדים רק בחוכמת הקבלה. הם לומדים במשך יממות ללא הפסקה, וזה טבעי, כיוון שאדם מגלה לפתע שבידיו הוא אוחז את המפתח לעולם העליון, לנשמות, לקיום הנצחי.

אני בכל זאת מצדד בהמשך קיום שגרת חיים; כך תמצא מהר יותר את האיזון הנכון, ותתחיל לחיות במקביל בשני העולמות. לא תצטרך "לרחף" למעלה מעל העולם הזה, ותוכל להוריד אליך, לכאן, גם את העולם העליון, זאת מהות מטרת האדם וכלל האנושות.

בקרוב תהיה מסוגל לעשות הכול בעולם הזה כמעשה שגרה, ותוכל לשמור את מחשבותיך לעצמך, מבלי שזה יפריע לך בכלל. אין סתירה בין העולמות אם האדם הולך יחד עם הבורא, כיוון שהבורא נמצא מעל שני העולמות.

איך להתמודד עם פיתויים?

שאלה: אף על פי שאני משתדל ללמוד בחריצות, ישנם פיתויים גשמיים שקשה לי לעמוד בפניהם, כיצד ניתן להתמודד עם זה?

תשובה: נאמר: "המאור שבה מחזירו למוטב", ולא קיים שום אמצעי או כוח אחר. אם בסיכום המאמצים שלך נראה לך שהפכת חלש יותר, או במהלך המאבק בחולשות שלך הפכת רע יותר, זה לא אומר שגם לפני כן, כמו כולם בעולם, היית בדיוק גיבור או צדיק פשוט.

כיום, לאחר שקיבלת מלמעלה קצת השראה לעולם הרוחני, נותנים לך הזדמנות להתקדם באופן עצמאי, ומפסיקים להשפיע עליך מלמעלה, אתה נשאר ללא כוח מניע, חש חסר אונים וחלש, ומתייסר על כך. קבלת הנאה ממקור אחר הפכה בלתי אפשרית עבורך, ואתה זוכר כל הזמן שקיים משהו גבוה יותר מאשר הנאות של העולם הזה.

עצתי היא - לקרוא הרבה, להמשיך לצפות ולהאזין לשיעורים, לשמוע מוזיקה, ולעשות ככל שביכולתך לא להתייסר. תמיד תיתקל בפיתויים שנשלחים לכולנו מלמעלה, עד שתצבור כמות אור מספקת, ותהיה מוכן לכול כדי להגיע לעולם הרוחני, ואז הבורא יתגלה בפניך. אבל צריך להשקיע את כל המאמצים הנדרשים, ואם הדבר מתאפשר, עשה זאת במסגרת קבוצתית של אנשים ששואפים להגיע לאותה מטרה.

אין מחסומים בלתי עבירים

שאלה: לא תמיד הבורא ממלא את הרצונות הגשמיים שלנו. אבל כאשר מדובר בתיקון, האם אפשרי מצב שבו אדם השואף לרוחניות נשאר עם החיסרון שלו עד יום מותו, וזוכה למילוי החיסרון, נגיד, בגלגול הבא?

תשובה: שום דבר אינו קורה לשווא. כולם וכל אחד מוכרחים לעבור את כל שלבי ההתפתחות שלהם. האדם יכול רק לזרז את ספיגתם של הרשמים בעזרת לימוד חוכמת הקבלה, בקבוצה ועם רב. דרכו של כל אחד מוגדרת מראש, מכיוון שהעלייה הרוחנית עוברת באותה הדרך שבה ירדה הנשמה מלמעלה אל העולם שלנו. הכל קורה בהתאם לחוק הנוקשה והברור של אור וכלי, וברגע שמדרגה רוחנית מסוימת מתממשת, היא מתחלפת מיד במדרגה הרוחנית הבאה.

הבורא - זהו החוק הכללי של כל המציאות, שאינו משתנה בשום נסיבות, כפי שנאמר: "אני הוי"ה לא שיניתי". והתפילות והברכות שלנו שמכוונות לבורא - הן רק בשבילנו, על מנת שכל אחד יממש כמה שיותר מהר את המצבים האמיתיים שלו, ויתכונן לשלבים, למדרגות, למצבים הבאים. תפילה - זו פעולה של תיקון ולא בקשה לפרוטקציה. להתפלל - פירושו "לשפוט את עצמו".

לא קיימים מחסומים שלא ניתן להתגבר עליהם, אבל שום מחסום לא ייעלם עד- שלא תשתווה לו בגובה, בכוח, ברצון, ורק אז תגבר עליו. הבורא עוקב אחרי ההתמודדות שלך עם החוקים שהוא קבע.

גילוי האגואיזם והערכתו

שאלה: האם זה טבעי שבמהלך גילוי האגואיזם וההערכה שלו, שבאה לאחר מכן, יש התפרצויות רגשיות פתאומיות, שאינן ניתנות לחיזוי וגורמות לי נזק?

תשובה: כל מה שנובע מלימודי חוכמת הקבלה, קריאת ספרים מקוריים, בהחלט מועיל ומוביל אותנו אל עבר מטרת הבריאה, ולא משנה באיזו צורה חיצונית זה מתבטא. אף על פי שבדרך למטרה, האדם מגלה בתוכו תכונות מאוד לא נעימות. הוא חש אותן, מתחיל לחוש לחץ בגללן, ונראה עצבני לאחרים. צריך להיות עקבי מאוד, לגלות עקשנות ולהיות בעל עצבי פלדה. ללא עצות של מורה, ללא חברים ללימודים, ללא משפחה, כמעט בלתי אפשרי להתקדם. אולם המטרה הסופית חשובה יותר מחוסר נוחות זמנית ומאובדן חלקי של הרגלי התנהגות ונימוס.

היחס לעולם החיצוני

שאלה: בילדותי חשתי ניכור מוחלט לסביבה, בנוסף לדיכאונות. כתוצאה מלימוד חוכמת הקבלה הגיעו שלווה ורוגע פנימי - אבל היחס כלפי העולם החיצוני החמיר. לפעמים אני רוצה שהכול ייעלם. האם זה שלב מקדים של "הכרת הרע" או תהליך מתקדם לכיוון לא נכון?

תשובה: אי הבנה ואי קבלה של העולם החיצוני, הם ביטויים ליחס טוב מאוד כלפי העולם הזה. דיכאון ותחושת ריקנות אגואיסטית הם עזרה טובה מאוד מלמעלה. המקור החייתי באחרים מעצבן, ובתוכך הוא לא מעצבן - זה הרי ביטוי לאגואיזם מפותח. אתה מוכן להתחיל ללמוד חוכמת הקבלה.

לפי כל מערכת התחושות הקבועות שלך, כוח עליון כבר מוביל אותך אל עבר חוכמת הקבלה. לא תוכל למצוא עוד משהו בחיים האלה שיספק וימלא אותך. אולי רק באופן זמני, ורק על מנת שתיווכח אחר כך, שגם זה היה לחינם. בדוק את עצמך. המשך ללמוד, תגיע תקופה של בלבול, אכזבה, אך הכול יירגע, ובהדרגה תיכנס למסלול הנכון.

עצירה - מוות רוחני

שאלה: האם ניתן להרגיש את תחושת הבושה עוד לפני המחסום, או שזאת רק אשליה, הטעיה עצמית?

תשובה: כל תחושה שאדם חש היא אמיתית. עליו לעבור דרך תחושות אלה, להרגיש אותן ולהתקדם הלאה. לא כדאי להתעכב בשום שלב מהשלבים, כיוון שעצירה היא מוות רוחני. כפי שהיית, כך גם נותרת. תוכל לעשות רק מה שאתה מסוגל, ותוכל לשנות את עצמך רק במידה שבה תצליח לעלות אל העולם הרוחני. כך שלא צריך לחשוב על זה יותר מדי, אל תתייסר בגלל חטאיך - הם הרי תוצאת פעילות הבורא.

לכן נאמר: אם מישהו לא נושא חן בעיניך - לך אל האומן שעשהו ואמור לו איזה חוטא הוא ברא - כך צריך האדם לפנות אל הבורא, לאחר שהוא מבין את חטאיו, עליו לדרוש להשתנות, לעבור תיקון. הבורא מצפה לפנייתו זו.

אמונה מעל הידע

שאלה: האם אדם הלומד חוכמת הקבלה לפני קבלת המסך, ושכבר משוכנע שהכול מתרחש רק ברצון האלוקים, יכול לנסות ולהבין כל מאורע בחייו ומה רוצה אלוקים ממנו, ושכל מה שקורה איתו עכשיו הוא תגובה למחשבות ולרצונות מסוימים?

תשובה: כמובן שלפני מעבר המחסום, האדם אינו מאמין שהבורא הוא זה שמנהל הכול, אף על פי שיכול הוא לטעון זאת בציבור. אבל עד שהוא לא חש את ההרגשה הזו בכלים שלו, ולפני שהכוונות שלו מתמלאות ומתמזגות בכוונות הבורא, כל הדיבורים שלו הם ריקים מתוכן אמיתי, לא מבוססים על השגה רוחנית, והאדם פשוט לא מסוגל להבין את המשמעויות הנסתרות של כל מאורע בחייו. כיוון ששורש תופעות אלה יכול להיות ברמה גבוהה ביותר.

גם אם האדם נמצא בעולם הרוחני, הוא עדיין לא מסוגל להבין עד הסוף מה קורה בתוכו, איתו ועם העולם, אם שורש התופעה נמצא ברמה רוחנית גבוהה יותר מהרמה שלו. לכן יש לו הזדמנות להעמיד את אמונתו מעל הידע - לכך בהחלט הבורא מצפה מהאדם. בכלל, עצתי היא - סבלנות, דבר לא עוזר כמוה.

כאילו לא היה אתמול

שאלה: למרות הלהט שלי ללמוד עוד ועוד, אני מתקשה לקום לשיעורי הקבלה בבקרים, והלהט של אתמול נעלם. אני מתרץ לעצמי תירוצים כדי לא לקום, ועם כל שנה שעוברת, המאבק הופך קשה יותר ויותר. האם יש דרך להקל את המאבק הלילי הזה עם האגואיזם?

תשובה: ניסיון העבר לעולם אינו מועיל, כיוון שבכל בוקר אתה מתעורר כאדם חדש - יש בך אגואיזם חדש, שקיבלת לראשונה רק אמש, גדול בהרבה מזה של אתמול, אגואיזם שרק היום קיבלת ואותו עליך לתקן. לכן המאבק איתו זהה תמיד למאבקים בעבר, כאילו כל יום אתה קם לקרב חדש, כאילו לא היה אתמול, ואתמול - כבר ניצחת, אך רק על ידי כך שהכרחת את עצמך לקום לשיעור. בקרוב תחלוף התקופה הזו, ותצטרך להתמודד עם מאבק מסוג אחר, וכך הלאה, עד שתפתור בהצלחה את כל התרגילים והבורא יפתח בפניך את השערים אל העולם העליון.

ספקות ואכזבות

שאלה: אני כל הזמן נמצא תחת השפעה כזו או אחרת של מחשבות או אנשים, ולא מרגיש כלל את הרצון לבקש מהבורא משהו. כולי מלא ספקות והתלבטויות, ולא בטוח אם חוכמת הקבלה היא הדרך הנכונה. מה לעשות על מנת להגיע למטרה בדרך הכי קצרה?

תשובה: אם תחליט שוב לחזור ולקרוא, קרא את: ספר "שמעתי", "סנה בוער" (על הרבי מקוצק) ואת מכתבי בעל הסולם ( "פרי חכם - אגרות"), אז תבין שהאכזבה- והכאב שלך הם שלב זמני והכרחי בדרכך הרוחנית. קרא גם את שירי המלך דויד, הוא היה במצבים קשים משלך, אך כל הזמן קרא לאלוקים לעזרה. בקיצור, או שתחזיק מעמד ואז תתקדם, או שאולי תמתין לגלגול הבא, כאשר יהיו לך יותר כוחות. גם ב"לראות את הטוב" ניתן להבין עד כמה קשים חיי המקובלים, שאינם מקבלים שום תמיכה, לא מבפנים ולא מבחוץ. רק בודדים מסוגלים להשיג את המטרה, כל היתר - ישיגו בגלגול הבא, אבל שום דבר לא נעשה לחינם.

ההחלטה אם לעזוב את חוכמת הקבלה תלויה אך ורק ברשימות הנשמה ובכוח הרצון שלך, עד כמה אתה מוכן להשקיע בקבוצה שלך על מנת לשאוב ממנה כוחות רוחניים (כמו ספק כוח). זאת הדרך, מכיוון שרק מי שלא משתנה - לא מתפתח, ונמצא ברמה החייתית. אדם השואף לבורא כל הזמן, חש תמיד אכזבה וסבל, ונמצא כל הזמן בניסיונות.

כבר בתורה אתה לומד על כך, ממשה (כל מה שקורה ליהודים במצרים - אלה בעצם שלבים רוחניים בדרכו של כל אחד אל הבורא), מהמלך דויד, דרך קוצק ועד בעל הסולם. כל מי שלא חש את התחושות הללו, פשוט לא מתקדם לשום מקום. ואם לאחר מכן תבין שהדרך הזו קשה לך מדי, הדבר כבר מוכיח שהתקדמת והתפתחת מבחינה רוחנית.

הזמן מתכווץ לאפס

שאלה: איך להסביר את העובדה, שאני מאבד את תחושת הזמן?

תשובה: זה סימן טוב מאוד להתקדמות. עוד יגיע הזמן שבו בערב לא תוכל לזכור מה היה בבוקר, כל כך הרבה תספיק לעבור במשך היום. בהמשך תתחיל לחוש כל רגע בחייך כמצב רוחני נפרד, כיום נפרד. בעזרת המעברים המהירים האלה הזמן מתכווץ לאפס, האדם מתחיל לאבד כליל את תחושת הזמן, ומתחיל לחיות על פי קנה מידה אחר לחלוטין - הקשר עם היקום, עם הבורא. רק שינוי בתחושה זו קובע את תזוזת הזמן. ראה "תלמוד עשר הספירות" חלק א', "הסתכלות פנימית".

אלטרואיסט מהטבע?

שאלה: אני אחד מאלה שנהנים לתת. תחילה חשבתי שיש לי יתרון על פני אלה הלוקחים רק למען עצמם, אך עם הזמן הכול הפך הרבה יותר מורכב. האגואיזם גובר, וזה אומר שעלי לתת יותר. התהליך הזה גורם לי יותר סבל מהנאה, ואני לא מסוגל להתמודד עם הטבע שלי. מה לעשות?

תשובה: אם האגואיזם שלך גובר, זה אומר שאינך שייך לאותם עשרת האחוזים של אלטרואיסטים מהטבע. הרי הם נוצרו כאלה והם לא משתנים בכוונתם. אתה התחלת להתפתח, ולכן אתה מרגיש את האגואיזם שלך. ולגבי כך שנדמה לך שאתה טוב, אלטרואיסט, זה רק מפני שלא ראית קודם עד כמה בדיוק הרווח האישי שלך גרם לך לרצון לתת (בכוונה גם לקבל, אולי לא במודע). ואילו עתה החלה בך תקופת הכרת הרע - מודעות לטבע שלך. לאחר מכן תעבור את שלב השנאה לטבע שלך, רצון להתנתק, אבל לא תוכל להתנתק מהאגואיזם שלך עד שתבקש זאת מהבורא. ואז הבורא ישמע את בקשותיך, יכוון אותך ויביא אותך- ל"יציאת מצרים" ועלייה ל"ארץ ישראל", ה"עולם העליון", כלומר יעניק לך תחושות אלטרואיסטיות אמיתיות, ולא את אשר אתה מדמה היום לאלטרואיזם. קרא הרבה, רק זה יכול לעזור לך לקצר את הזמן.

מצבי רוח

שאלה: ידוע לי על כל מיני שינויים קיצוניים במצבי רוח, שמתרחשים כאשר לומדים את חוכמת הקבלה. כרגע אני נמצא בדיכאון קשה, ויש לי ספקות לגבי כל הקשור בלימוד ובקבוצה. מה לעשות?

תשובה: "קווה אל ה', חזק ואמץ לבך" - הגבר את מאמציך הרוחניים לבורא, ואמץ את לבך בכך. זו עצת המלך דויד, שעבר את כל הדרגות והמצבים הרוחניים שעל הנשמה הכללית לעבור, מתחילה ועד גמר התיקון. נאמר: "אם פגע בך מנוול זה, משכהו אל בית המדרש" - שאם אתה מרגיש את השודד הזה, קח אותו לבית המדרש - לבית שבו דורשים את הבורא. האזן למוזיקה קבלית, עשה הפסקת ספורט, טייל מעט. הכול יעבור, עד הפעם הבאה. הרי לא כל הכוונות האגואיסטיות שלך כבר עברו תיקון.

להגביר את קרינת האור העליון

שאלה: הרצון שלי ללמוד את חוכמת הקבלה רק גובר והולך, אך האנשים הקרובים בחיי מתנגדים ומציבים בפניי קשיים. בעבר עמדתי על שלי, אבל עכשיו אני מרגיש חלש וחסר אונים מולם. כיצד לפעול?

תשובה: בתשובה לכל ההפרעות נאמר: "כשור לעול, וכחמור למסע" - כך האדם חייב לקבל על עצמו את העבודה הרוחנית. כיוון שתמיד, וכל הזמן, העבודה הזו היא כנגד כל הטבע שלנו. עד שתעבור את המחסום לעולם העליון, יהיה לא טוב. הפתרון - להיות כל הזמן מעל התחושות שלך, השכל הישר שלך, החישובים שלך, כיוון שאת הפעולות האלה אתה מבצע בהשפעת התחושות הטבעיות, האגואיסטיות שלך, ברמה השכלית שלך. והעליון נקרא עליון בדיוק משום שהוא נמצא מעל לכל מה שאתה מסוגל להרגיש כיום.

איך אפשר להגיע לרמה הרוחנית הזו? זה אפשרי רק אם תצליח להגביר את קרינת האור העליון עליך, וזה אפשרי רק בתנאים אלה: למד לפי המקורות האמיתיים, שבהם נסתר האור העליון הזה, בהדרכתו של מורה אמיתי, שידריך אותך בדרך לשינוי ולעלייה הרוחנית. למד בקבוצה ששואפת להשיג את אותה המטרה. בזמן הלימודים, מקד את כל הרצון הנפשי שלך רק במה שאתה שואף לקבל מהאור העליון, ולא סתם בידע "איך העולם הזה מתקיים שם".

אם כל התנאים האלה מתקיימים, אתה אמור להשיג את המטרה במשך שלוש עד חמש שנים. אם מישהו לא מסוגל להיות בקרבת המורה או להיות בקבוצה, זה מה שהבורא ייעד לו. שיעשה מה שתלוי בו, ושיצליח בדרכו. נאמר: "רק כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו".

לחוש ידע טהור

שאלה: האם אפשר לתאר את הבנת המצב "איחוד רוחני עם הבורא" במילים: "אני והבורא - אחד. איני אומר דבר מתוך עצמי - רק את מה ששומע שהבורא מדבר. איני עושה דבר מתוך עצמי - רק את מה שרואה שהבורא עושה. ואיני מחפש תהילה לעצמי, אלא רק תהילת הבורא ששלח אליי"?

תשובה: באמת קשה מאוד לתאר איחוד רוחני עם הבורא. הרי אין למצב הזה שום התאמה בתחושות שלנו. אבל חייבים להיות מודעים לכך, שהאיחוד מתרחש, בראש ובראשונה, בתכונות הזהות, במידת התאמת הכוונות והמחשבות של האדם לכוונות ומחשבות הבורא.

הרב יהודה אשלג, בעל הסולם, מחבר פירוש "הסולם" לספר "הזוהר", כותב על כך. כל הספרים שבעולם לא יספיקו לך על מנת לתאר את התנאים הדרושים להגעה לדרגה הרוחנית הזו, ואת הדרגה עצמה. התחושה הזו בשום פנים ואופן לא מבוססת על התנתקות, דיכוי האגו, אלא דווקא על ים האגואיזם הגדול שלנו, על מודעות מלאה וגלויה בכל תהליכים - איך, באילו כוונות, באיזו מידה, עד איזו רמה, באילו מגבלות, עם אילו רצונות בדיוק מתרחש האיחוד הרוחני הזה.

כלומר, האיחוד הזה מתבסס על הבנה רוחנית עמוקה, ידע גלוי, כאשר בכל החושים שלו האדם מקבל ידע טהור, והופך דומה בכל תכונותיו לבורא.

תלוי בין שמים לארץ

שאלה: אני מרגיש תלוי במקום כלשהו בין העולם הזה לבין העולם הרוחני. לא שם ולא כאן. האם אוכל לקבל דחיפה לעולם הרוחני?

תשובה: אם האדם מרגיש כאילו הוא תלוי בין שמים לארץ, פירוש הדבר שחסרה לו השאיפה הרוחנית על מנת לעלות. אם הוא לא ישקיע מאמצים כדי למצוא כוחות נוספים, שאיפות לעלייה, יעבור זמן רב עד שיבין שהידרדר מטה, שנפל. הוא יבין את כל הרוע וחוסר הערך שלו, ויראה שאין מוצא במצבו הרוחני החדש. רק לאחר שיתחיל לשנוא מצב רוחני זה, ויחשוב שגם המוות עדיף על פניו, רק לאחר שיעבור את התחושות האלה, יתחיל לעלות שוב, כיוון שרק במודע הוא מתנתק מהמצב הזה, ובוחר בכל הכוחות לשאוף אל הבורא.

מכאן תתחיל העלייה הרוחנית. אבל במהלך העלייה אין לחשוב על כמה זה טוב, לא להסתמך על תחושות הטוב, אלא לחשוב כל הזמן רק על מטרת העלייה, מעל לתחושות האישיות שלך. ואז לא תיפול ולא תרגיש תלוי באוויר, מכיוון שתראה בכל מצב רוחני שלך, גם במהלך עלייה רוחנית ובמצב של הנאה רוחנית, מצב רוחני בלתי מספק, כאילו עדיין לא השגת איחוד מלא עם הבורא. כלומר, תרגיש כל הזמן חסרון מסוים, כל הזמן יתעוררו בך רצונות יותר ויותר רוחניים, ולכן תהיה חייב כל הזמן לממש אותם, כדי לא להיתקע ולהרגיש תלוי.

האור העליון ימשוך מהחושך

שאלה: מה לעשות במצב רוחני, שבו אני מרגיש ייאוש, דבר כבר אינו משמח אותי וגם אין לי שום עניין עוד בקבלה?

תשובה: נאמר שבמקרה כזה, האדם צריך ללכת לבית העלמין, לשבת ולחשוב על יום המוות, או להכריח את עצמו ללכת למקום שבו מלמדים את חוכמת הקבלה; לשתות עם חברים לקבוצה, לעשות את כל עבודה הקשורה להפצת חוכמת הקבלה, להעביר למישהו אחר שיעור בקבלה, על מנת שהאור העליון ימשוך אותו מהחושך. את מה שהשכל הישר אינו מסוגל לתפוס ולשנות, ישנה הזמן.

תהליך בלתי נמנע

שאלה: לימודיי את חוכמת הקבלה גורמים לי לאבד עניין ומוטיבציה בהתקדמותי המקצועית. כתוצאה מכך אני כל הזמן מפגר מאחור, נדחק לפינות, וזה פוגע בי. איני יכול להתחרות באופן שווה בעמיתיי למקצוע, שעבורם הקריירה היא מהות החיים. האם זה נורמלי?

תשובה: כן, זהו מצב נורמלי לחלוטין. האדם לא מסוגל להתקדם במקום שאין לו בו עניין. זה תהליך בלתי נמנע. אבל אל תצטער, בכל מקרה, הרווח שלך הרבה יותר גדול מזה של כל העמיתים שלך בעבודה.

מהצד הטוב בלבד

שאלה: במהלך לימודי הקבלה אני עובר כל מיני מצבים שבהם לא תמיד נראה האגו כשלילי. איך להתייחס למצבים אלו?

תשובה: בכל דרגה רוחנית שתעבור, תהיה מסוגל לתאר את החוויות הרוחניות שלך רק אם יהיו מנוגדות, ולא דומות. תהיה מסוגל אפילו לתאר אותן בכתב, ותגלה שאינך מבין את עצמך כלל. בדרגות הרוחניות השונות שאתה עובר, אתה מרגיש כאילו אנשים רבים ושונים נמצאים בתוך הגוף שלך. כל אחד חייב לעבור את כל המצבים האלה - זהו בדיוק הניסיון הרוחני שאתה מוכרח לצבור, על מנת להיות מסוגל, לאחר מכן, לחוש נכון את הבורא. רק דבר אחד נמצא תמיד בשליטתך ובכוחך, לקצר ולזרז את הזמן על ידי השקעת מאמצים רוחניים בלימודים והפצת חוכמת הקבלה, כלומר העברת הידע הזה בעולם, התמדה ועקביות בלוח הזמנים של לימודיך - ללא שום תלות במצבי רוח משתנים.

שינויים רוחניים

שאלה: איך אפשר לזהות בבירור "עליות ונפילות" - האם הכוונה רק למצבים רוחניים או גם לפיזיים? לדוגמה - מריבה עם כולם, מחלות, סבל - האם כל אלה הם נפילה? באיזו תדירות הנפילות האלה יכולות להגיע?

תשובה: בדרך כלל חשים מצבים רוחניים בכל איברי הגוף - מתחושת אושר ואנרגיה עצומה, ועד כאבים פיזיים, חום גבוה, כאבים בגוף וכולי. גם אם יש מחלה כרונית, ניתן להקל את הכאבים בעזרת מאמץ רוחני אינטנסיבי במהלך הלימודים. התדירות תלויה באיכות ובאינטנסיביות המאמצים הרוחניים של האדם להתקדם. ככל שהמאמצים יהיו איכותיים יותר, כך תדירות החלפת המצבים הרוחניים תעלה. אך אל תסיק מסקנות ותכליל הכללות, כיוון שכל זה מאוד אינדיבידואלי, כל אחד עובר את המדרגות הרוחניות בקצב שלו.

האדם אף פעם אינו מסוגל להעריך מהצד באיזו דרגה רוחנית הוא נמצא בכל רגע נתון, אולי הוא חש ברע מבחינה פיזית, ולמעשה, באותו רגע מתבצעים בו שינויים רוחניים מהותיים.

סביבה רוחנית מתאימה

שאלה: חוכמת הקבלה מלמדת אותנו לכבד ולאהוב את החברים. אבל מה אני יכול לעשות, אם אני מרגיש רק שנאה, מנצל ומלחיץ את האנשים הקרובים לי?

תשובה: זהו שלב רגיל ונורמלי לחלוטין בהתפתחות אישיות האדם, כביטוי לרצון לקבל הנאה, שנוצר על ידי הבורא. ראה מה הבורא יצר, למד וחקור גם את הדוגמה העצמית שלך. כאשר תמאס בכך, תבקש מהבורא שיתקן. רק סביבה רוחנית מתאימה, כלומר הקבוצה, יכולה לעזור לך לזרז את התהליך הזה פי אלף. רק בתוך הסביבה הזו, בקבוצה, תהיה מסוגל להתקדם, כיוון שרק שם תרגיש את עצמך נורא יותר, וגילוי זה יהווה לך בסיס לשינוי.

לא ייסורים, אלא תיקונים

שאלה: בינתיים אני רק מצליח להבין את הרוע אצל אחרים, ואגואיזם של אנשים זרים נראה לי מגעיל יותר משלי. האם עלי לסבול עוד?

תשובה: אלה לא ייסורים, אלא תיקונים. כל מה שאתה מצליח לחוש, עובר מיד תיקון. אבל טוב יותר ויעיל - אם לא תשים לב לתחושות הרעות, ותמשיך ללמוד, להפיץ וכולי.

חופש הבחירה

שאלה: האם כל הנפילות הן סוג של שבירות כלים קטנות? תחילה מאפשרים לאדם להרגיש משהו, ומייד אחרי זה נפילה. איך אפשר בכלל לדבר על חופש בחירה כלשהו, אם האדם פשוט מוכרח ללמוד חוכמת הקבלה, מכיוון שאחרת יסבול ייסורים גדולים יותר?

תשובה: חופש הבחירה מתבטא לא בסוגיה האם ללמוד או לא ללמוד את חוכמת הקבלה - לבחירה הזו אתה מגיע בגלל הסבל והייסורים שדוחפים אותך. חופש הבחירה הוא אך ורק בבחירת הסביבה שלך. כלומר, מתוך כל מה שמסובב אותך בעולם הזה, אתה יכול וצריך לבחור ממה להיות מוזן, מה ללמוד, ותחת איזה השפעה להיות. כיוון שבכל מקרה, כל אחד נמצא תמיד תחת השפעה של משהו או מישהו. והבחירה שלך תחת איזה השפעה להיות היא מהות חופש הבחירה האמיתי, ולא יותר מכך.

שבירת הכלים מתבצעת רק פעם אחת. היא כבר הייתה, ולא תהיה שוב. אתה רק מקבל ומאמץ תחושות, רצונות חדשים, שלא יכולת לחוש לפני כן. אבל כל התחושות האלה נמצאות בתוכך, מרגע "שבירת נשמת האדם הראשון", והן אינן משתנות. זהו חלקך במחשבות ורצונות האדם, נשמה יחידה שנבראה על ידי הבורא.

כל התחושות שלך הן סימנים להתקדמות רוחנית. צעק, בכה, צחק, אבל אל תעז לעצור. מכיוון שככל שתיחלש השאיפה הרוחנית שלך, מיד יתגברו הייסורים, על מנת לדחוף אותך קדימה. רק אלפים בודדים בעולם שלנו כבר מסוגלים היום להבין את זה, אבל מחר יהיו כבר מיליונים. אין דרך אחרת.

כל השאר יבוא מלמעלה

שאלה: בלימודיי עברתי מצבים רוחניים שונים. כש"נתקעתי", בדרך כלל הצלחתי להתמודד עם מצבי התקיעה די מהר. עכשיו, זה חודש ימים אני ממשיך ללמוד, אבל אין לי שאיפה רוחנית; אני יודע שגם השלב הזה יסתיים, ובכל זאת, איך לקצר את התקופה הזו למינימום?

תשובה: המשך והתעקש "כשור לעול וכחמור למשא", נסה להיצמד לדרך הרוחנית הזו לפחות במשהו, וכל השאר יבוא מלמעלה. אם אתה סבור שכבר אינך מסוגל להפיק משהו מעצמך, פשוט חזור ואמור לעצמך: "אני כבר לא מסוגל לעשות שום דבר, אין לי כוח להתקדם, נתקעתי", וכולי. חזור על המשפט הזה ללא הפסקה - ותגלה כעבור זמן קצר שכבר יצאת מהמצב הזה, ושאתה יכול להמשיך להתקדם.

שינוי בגלגל החיצוני

שאלה: אני קורא, מאזין להרצאות בחוכמת הקבלה, ולא מתעוררות בי שום שאלות. מה לעשות?

תשובה: בינתיים מתבצע בתוכך תהליך כמותי של צבירת המידע והניסיון, וגם תהליך איכותי, אבל בכמויות כאלה, שבינתיים אינך מסוגל לחוש בהן. הדבר דומה למונה מורכב שכולל הרבה גלגלים קטנים שנעים במהירות ללא הפסק, אבל רק אחרי זמן מה רואים שינוי בגלגל החיצוני. מי שעוקב רק אחר גלגל אחרון זה, מסיק לכאורה ששום דבר אינו קורה. בלימודי חוכמת הקבלה, זהו מצב די נפוץ, והוא מייאש את האדם בגלל מונוטוניות התהליך.

לכן מוכרחים כל הזמן ללמוד, לימודים בקבוצה, והתחייבויות כלפי הקבוצה, העברת החומר לאחרים, כתיבת מאמרים בעיתונות המקומית, תרגומים של החומר, הפצת כרוזים. רק פעילות מאומצת יכולה לקצר את התקופות האלה.

מה נורמלי ומה לא?

שאלה: אחרי שאני קורא קטע מסוים מספר, אני חש תחושה של סיפוק עצמי גבוה, תחושה כאילו עליתי גבוה מאוד בסולם הרוחני, אבל לפעמים יש גם תחושה אחרת, הפוכה, היעדר מוחלט של שאיפה לעבודה רוחנית. האם אלה תחושות נורמליות?

תשובה: כל מה שקורה לך, קורה תחת השפעת הלימודים, אם אתה לומד בצורה נכונה:

א. שלושה רבעים מהזמן יש להקדיש ללימוד "חוכמת הקבלה": להקדמה "פתיחה לחוכמת הקבלה" ולספר "תלמוד עשר הספירות";

ב. רבע מהזמן יש להקדיש למאמרים ומכתבים, כלומר ללימוד שיטה אישית של עלייה רוחנית;

ג.כמו כן על האדם להמשיך לעבוד ולחיות בדרך רגילה לחלוטין, כמו כל אחד אחר בחברה המודרנית - נישואים, ילדים, בית, עבודה וכל הדאגות היומיומיות הנלוות. ואל לו לקוות לעזרת הבורא בשום דבר. אם אתה נוהג בהתאם לכך, כל מה שקורה לך הוא נורמלי, כלומר כל מה שאתה חש מגיע מלמעלה, ואיננו תוצאה של ניסויים עצמיים שלך.

בדיקה עצמית

שאלה: איך אפשר לדעת אם הבנתי ואם חשתי את החומר בצורה נכונה? איך אדע שאני לא משקר לעצמי?

תשובה: כל מה שהאדם מצליח להבין, לחוש בהווה, בכל רגע נתון - זה נכון ואמיתי. הרי הוא לא מסוגל להבין ולפרש אחרת. הבנה זו היא תוצאה ישירה של הדרגה הרוחנית שבה הוא נמצא. כאשר הוא יעלה לדרגה רוחנית גבוהה יותר, הוא יבין דברים בצורה אחרת, אולי אפילו הפוך ממה שהבין עד כה. לכן, אי אפשר להיות בטוח בוודאות לגבי שום דבר במאה אחוזים.

עליך להיות מודע לכך, שכל השלבים הרוחניים שאתה עובר הם זמניים. אתה צריך להיות מודע למוגבלות שלנו בהבנת העולם הרוחני, בכל דרגה רוחנית. עליך להיות מוכן לשנות את דעותיך בהתאם להתקדמות הרוחנית שלך. כלומר, מודע לכך שכל הדרגות הרוחניות שאתה עובר הן רק שלבים שמשתנים: יש "אני" ויש משהו בתוכי, שכל הזמן עובר שינויים, וזה תלוי במידת ההתמלאות באור.

בינתיים אתה לא חש את האור הזה, אבל ברגע שתעבור איזשהו מחסום, תתחיל לחוש בבירור את האור, כלומר תתחיל לחוש את הבורא, וזה כבר ישפיע וישליך על ההתנהגות שלך. רק אז תוכל להיות בטוח במידת תחושת הבורא, שיש לך ידע והבנה אמיתיים, בסיס קבוע להתקדמות רוחנית בעתיד.

אי ודאות

שאלה: במקרים רבים דעות והשערות מסוימות מסתברות כלא נכונות. הבנתי שהכול מגיע מלמעלה, לכן התחלתי להוסיף לכל מה שאני אומר מלים כגון "אולי", "כנראה", "בהנחה"'. האם אני עושה זאת כתוצאה מהבנה "נכונה" ומהתקדמות רוחנית?

תשובה: זה קורה, כיוון שבמסגרות העולם שלנו אתה חש יותר ביטחון עצמי והבנה מכל הסובבים אותך, וכך גם נכון. אתה חש שאינך מסוגל עדיין לראות את מה שמגיע אליך מלמעלה, אבל אתה כבר מודע לכך שהכול מגיע מלמעלה, למרות שעדיין אינך יכול להשפיע ולהבין הכול, ולכן אתה חש תחושה מסוימת של אי ודאות.

במקום תחושת האי ודאות שאתה חש, כל הסובבים אותך פשוט אינם מודעים לקורה סביבם, והם מתייחסים לכל מה שבאמת קורה בעולם שלנו כמו ילדים קטנים. לכן אתה יכול לחוש תחושת אי ודאות, חוסר ביטחון, אתה יכול להיות ספקן, אבל לא מפני שאתה יודע פחות, אלא להיפך, דווקא בגלל שאתה כבר יודע הרבה יותר לעומת רוב האנשים סביבך. אתה כבר יודע שאתה וכל אחד אחר, שעדיין לא מבין, תלויים אך ורק ברצון הבורא, אתה לוקח את העובדה הזו לתשומת לבך ומכניס אותה לכל השיקולים שלך. התחושות האלה של אי ודאות לא יעזבו אותך, עד שתתחיל להבין את מהות ההשגחה העליונה.

ובינתיים כל האחרים ממשיכים להיות אדישים לכל מה שקורה, כמו האבנים, הצמחים, בעלי-חיים והאדם, כל אחד בהתאם לדרגה רוחנית גבוהה יותר. על מנת להניע ולדחוף אותך להבנת ההשגחה, אתה דווקא מקבל מלמעלה יותר ויותר ספקות, בעיות שאתה פשוט לא יכול להתמודד איתן ללא עזרת הבורא.

איך להתקדם הלאה?

שאלה: אני קורא במקורות שדרושים שלושה תנאים להתקדמות רוחנית מוצלחת - קריאת ספרות קבלה מקורית, לימודים בקבוצה והדרכת הרב. בינתיים אני יכול ליהנות רק מהתנאי הראשון, אך מתעוררות בי שאלות שאין למי להפנותן. האם בשל היעדר הקבוצה והרב לא אוכל להגיע לגילוי הבורא?

תשובה: אם עברת על כל החומר הלימודי, שאלת שאלות וניתחת את התשובות, אם למדת בצורה כללית את הפתיחה, אם אתה בקיא בספרים (אמנם לא ברמה העמוקה והמקצועית ביותר, אבל אין זה דרוש בשלב הזה), נשאר לך רק לפתור איך להשיג לך קבוצה ורב.

בלי אגואיזם אי אפשר

שאלה: שאיפות החברה (כסף, ידע, וכולי) כבר לא מהוות אצלי כוח מניע מרכזי. ולמרות זאת, איבדתי לחלוטין כל טעם ברוחניות, והאגואיזם כמעט לא מקבל דבר מהשיעורים. אני נאלץ להכריח את עצמי להמשיך ללמוד, וחושש שבלתי אפשרי להבין את חוכמת הקבלה. מה משמעות המצב הזה?

תשובה: אתה מתלונן שמישהו לקח לך את העניין האגואיסטי, ולכן אין לך אפשרות להמשיך ולשאוף. עכשיו אתה יודע בבירור (וזאת רק תחילת הגילוי), שאתה אגואיסט מוחלט ומסוגל לפעול רק למען תמורה אישית, ולא למען הילדים, המשפחה, ההורים, והחברים. מה לעשות? בלי האגואיזם אי אפשר.

עוד מעט הוא יתעורר - כשאיפה לעולם העליון, על מנת לקבל למענך, לא לשמה, "עד שלא יניח לי לישון". לאחר מכן תקבל מהבורא מטרה אחרת, שונה מזו העכשווית - "לקבל", והיא תהיה "לתת". זאת תהיה האנרגיה שתתעורר, תניע ותדחוף אותך קדימה להתפתחות רוחנית. לפעולות אלה יהיו חיים בטבע אחר ומנוגד לחלוטין. נאמר שכאשר משה הרים ידיים, ניצח ישראל ששאף לבורא, ואתה בינתיים רק מוריד את ידיך, אבל עוד מעט יבוא הרצון להתקדם "למעלה מהדעת".

הקרובים נעלבים

שאלה: בהיעדר כל רצון, אני רוצה לעשות רק את המינימום הנדרש. כולם מאשימים אותי בחוסר רגישות, אך איני רואה בכל הדאגות שלהם בסיס רציני, ומכריח את עצמי לעזור כדי להימנע מקונפליקטים. קרוביי נעלבים גם כך. מה לעשות?

תשובה: המצבים הרוחניים הללו בלתי נמנעים, אבל אם אתה עובד בקבוצה, תחת הדרכת הרב, ומפיץ את חוכמת הקבלה, אתה מסוגל לקצר את התקופות האלה למינימום. אבל אין אפשרות להימנע לחלוטין מההשפעה שלהן. דרך אגב, הם עוד יעזרו לך מאוד בדרגות רוחניות הרבה יותר גבוהות, הרחק מהעולם שלנו.

רק "כשור לעול וכחמור למשא", בעקשנות, בעקביות ובהתמדה, תוכל להתגבר על הכול ולהגיע לגילוי. לצורך זה הכוחות הרוחניים של האדם הבודד אינם מספיקים. הוא זקוק לקרבה רוחנית של המורה ושל חבריו לקבוצה. רק כשאתה נתמך על ידי הקבוצה, אתה מסוגל להבין את חשיבות המטרה ולהמשיך להתקדם. ראה מאמר על חופש הבחירה (בעל הסולם, "מאמר החירות") - ועכשיו הבחירה גם בידיך.

משהו טרי, חי ואמיתי

שאלה: כשהקטנתי את השאיפות שלי לעולם החומר, הייתי רגוע, מסתפק במועט, נהנה מאיפוק ומחופש מהרצונות האגואיסטיים. בעקבות הלימוד וההנאה ממנו, התעוררו השאיפות הארציות מחדש. אני גם סובל מתחושת העבדות ומרגיש שברצונות האגואיסטיים נמצא משהו טרי, חי, אמיתי. האם התחושה הזו תעבור בהמשך?

תשובה: בעבר נהנית כמו כל בני-האדם מההנאות הארציות ומכל מה שנמצא סביבך. לאחר מכן התחלת להתעניין בחוכמת הקבלה, ולכן המטרות שלך הצטמצמו והשאיפות התמקדו בהשגת המטרה הרוחנית. לאחר מכן התחלת ללמוד את חוכמת הקבלה, ובשלב הזה גילית פתאום התפרצות של שאיפות לכל הדברים שבעבר התנתקת מהם ותייגת כלא חשובים, לא מהותיים. למה זה קרה?

הייתה לך שאיפה לא גדולה לכל מיני הנאות - זה כולל מין, אושר, עוצמה, שליטה, ידע. מלמעלה קיבלת שאיפה רוחנית אל הבורא. השאיפה הזו השתלטה עליך, ואתה נמצא בשליטתה המלאה. השאיפה הרוחנית גברה על כל השאיפות הקטנות שהיו לך קודם. עכשיו, על מנת להגדיל עוד יותר את השאיפה הרוחנית שלך, אתה חייב להעצים את השאיפות הארציות שלך, תהליך שאתה עובר בדיוק עכשיו.

ולאחר מכן, בדרך התורה (אם תמשיך ללמוד, בקבוצה, תחת הדרכת הרב, זה יקרה מהר) או בדרך של ייסורים (אם לא תקרא בספרים הנכונים וכולי) תתחיל לחוש שוב את השאיפה הרוחנית, בעוצמה חזקה הרבה יותר מאשר בפעם הראשונה. לכן תמיד צריך קודם לעבור את השלב של הגברת האגואיזם, השאיפות הארציות, הקו השמאלי. רק לאחר מכן מתעצמת השאיפה הרוחנית, והיא גוברת על השאיפות האחרות שלך. וכך האדם ממשיך להתפתח ולעלות לדרגות רוחניות גבוהות יותר.

לכן נאמר: "כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו". ולכן אל תפחד מהרצונות האגואיסטיים הלא טובים שלך, גם הם מהווים סימן להתקדמות רוחנית, בדיוק כמו השאיפה הרוחנית. הדבר העיקרי הוא להישאר כל הזמן באותה המסגרת ויהי מה, להקפיד על לוח הזמנים בלימודים, על קריאת מאמרים, מכתבים, פתיחה, שמיעת המוזיקה - ואז, ככל שהרצונות הארציים יתעצמו יותר וינסו למשוך אותך, כך תרגיש בבירור במאבק הפנימי הזה ותהיה מודע לו, תעבור את כל המחסומים במהירות ובקלות יחסית.

האמן לי, כל המקובלים עברו את אותה הדרך, ולכן הם מתייחסים כלפי כל הביטויים הארציים כאל טבע חייתי, ולא מתחשבים בכלל בכל מיני מחשבות שמופיעות פתאום על יצרים אנושיים הכי בסיסיים. עד כמה שההמונים קושרים את הבנת העולם הרוחני עם מידת הטוהר, כך הדרך הזו אצל מקובל, מורכבת כולה ממחשבות שפלות ומלוכלכות. הוא חייב לעבור את כל זה, מכיוון שהקו הימני נבנה ומתבסס רק על ידי התנתקות מהקו השמאלי.

איך להתקדם הלאה?

שאלה: כרגע אני לא מרגיש כלפי הבורא דבר מלבד השאיפה הרוחנית להגיע אליו. במקביל אני מרגיש כמו בובה נשלטת בחיים האלה. הבורא לא עונה לי, ואין לי עוד כוחות להמשיך ולשאוף. לפעמים פשוט רוצה לעזוב הכול ולחזור לחיי הסבל הישנים והלא מודעים. גם אשתי ובתי סובלות בגללי. מה לעשות?

תשובה: חוכמת הקבלה מקצרת את הזמן, מרכזת את כל מה שהאדם אמור לעבור במהלך גלגולים רבים, בכמה שנים בודדות. כמובן שכתוצאה מכך, החיים הופכים להיות מלחיצים יותר, יש הרבה שינויים פנימיים וחיצוניים, הרבה התנגשויות- פנימיות, שאיפות חזקות. בחיים האלה כמעט אין רגעים של תחושת שלווה, שלמות ושביעות רצון. אבל אני חושב שבזמן שכתבת את השורות האלה כבר הרגשת שינויים פנימיים, וכבר עכשיו אתה נמצא במצב רוחני אחר.

אפשר לעזור רק בהיבט אחד - בהגברת התנועה קדימה, אל עבר מטרת הבריאה. אל תדאג לשום דבר, גם כך אתה, בשום מקרה, לא מסוגל לחזות כלום, ולא אתה קובע את העתיד.

המטרה שלך פשוטה מאוד - להבין שכל המחשבות האלה על חוסר השלמות, על כך שאתה גורם לאשתך ולבתך לסבול, ושאתה נמצא בפיגור בהשוואה לאחרים, כל זה נשלח אליך מלמעלה בכוונה כהפרעות, על מנת שתתמודד איתן, תעבור אותן, או לפחות שתהיה מודע לדרגה רוחנית שבה אתה נמצא ועד כמה הבורא גדול בעיניך.

מפחידים אותך כמו שמפחידים ילד קטן, כשאומרים לו שבחצר נמצא דוב, כדי שתפחד לצאת אל העולם העליון, ואז, לכאורה, תצטרך לעזוב את כל העולם הזה (ראה מאמר ד' מתוך "שמעתי") מכיוון שסיבת הקושי היא בביטול ה"אני" העצמי שלי בפני הבורא, וכך האדם אינו מסוגל לחוש אותו. אבל ברגע שיתחיל לחוש, הוא יהיה מוכן מיד לעשות הכול. ולכן התחושה הזו שאתה מרגיש ניתנת לאדם על מנת שיוכל לדרוש מהבורא להתגלות בפניו, כיוון שאחרת הוא אינו מסוגל להמשיך את הדרך הרוחנית שלו.

אתה עוד תיתקל במצבים רוחניים דומים לא פעם אחת, ותגלה את כל הסיבות וההשלכות שלהם, למה הבורא שולח לך אותם. זה הכרחי, בכל המקרים בחיים, לקשור את כל מה שקורה לנו לרצון הבורא, מכיוון ש "אין עוד מלבדו", ולכך שכל ההשפעות שלו עלינו הן טובות ונועדו להביא אותנו לטוב.

הפרעות בכוונה

שאלה: בחודשים האחרונים אני מרגיש, שהתחלתי להתרחק יותר ויותר מכל מה שקשור לחוכמת הקבלה, וקשה לי מאוד להילחם בתהליך הזה. האם זה אומר שאני עדיין לא מוכן רוחנית ולא בשל לחוכמת הקבלה?

תשובה: אם תמשיך לפעול "כשור לעול וחמור למשא", תתעקש ותמשיך להילחם במה שהבורא מעניק לך, כמחסום שצריך לעבור (הרי זה הוא שבכוונה "מרחיק" אותך מחוכמת הקבלה), אם אתה רואה בכך הזדמנות להגביר את המאמצים הרוחניים שלך, אם אתה מבין שהבורא שולח לך את כל ההפרעות האלה בכוונה, על מנת שתוכל לפנות לקבוצה, שתוכל לשאוב כוחות רוחניים מהקבוצה וממנו, ועל מנת שתמשיך לחפש כוחות ויכולות להתקרב אליו, זה סימן שאתה מפרש כל מה שקורה לך עכשיו בדרך נכונה.

מי מאיץ?

שאלה: בכל זמני הפנוי אני משתדל לעסוק בהפצת חוכמת הקבלה. אבל בתקופה האחרונה אני מתחיל להרגיש עייפות ולחץ פנימי. איך אפשר להירגע, כשיש כל כך הרבה לעשות? אולי התחושה הזו תעבור, או שעליי לנוח קצת ולעשות הפסקה?

תשובה: חשוב מאוד לקבוע ולברר עם עצמך מי בדיוק דוחף ומאיץ בך - הרב, הסבל או הרעיון. חשוב מאוד להעריך את התחושה הזו. לא חשוב איזו תחושה אתה חש, תתחיל לגלות ולהבין את התכונות הפנימיות שלך על מנת שתראה בעתיד מה בדיוק אתה צריך לתקן. כאשר אתה מעריך את התכונות שלך, אתה לא צריך להרגיש תחושת שנאה או אהבה כלפי כל תכונה. שלוט בעצמך, היה אובייקטיבי, למד להסתכל מהצד.

"וירוס מתוחכם"

שאלה: מה לעשות כאשר כולך שבוי בידי העצלות? אני מתחיל להבין שזה פשוט משחק אבוד להילחם בה, והעצלנות משחקת איתי. איפה לשאוב כוחות על מנת להיאבק בזה? נמאס לי להרגיש כמו חיה נטולת כוח רצון. האם יש פתרון לווירוס המתוחכם הזה?

תשובה: אין רגע מאושר יותר בחיי האדם מהרגע שבו הוא מגיע להבנה, שהוא עצמו למעשה חסר אונים לחלוטין, ולא מסוגל בכוחות עצמו להגיע לעולם הרוחני. ורק הבורא יכול לעזור לו. כיוון שרק לאחר שהוא מגיע לדרגה רוחנית כזו, האדם מוכן לתפילה - בקשה לעזרה מהבורא, ואז הבורא נענה לבקשה זו.

מלבד האכזבה מהיכולות שלך, אתה חייב להגיע לשאיפה רוחנית חזקה אל העולם הרוחני, על מנת שלא תתפרק לחלוטין, אלא רק תרגיש את חוסר האונים העצמי שלך.

אבל אסור לסרב לדרישה לבקשה רוחנית, והשאיפה הרוחנית הזו מגיעה אל האדם רק בהדרגה, בעזרת מאמצים רוחניים, עבודה בקבוצה ולימודים, וכל זה אחרי חודשים רבים, כיוון שהזמן מבטא תהליך פנימי של ההתקדמות הרוחנית שלנו, שלא ניתן למדוד אותו במושגים הארציים שלנו.

תפילה אמיתית

שאלה: איך "גדל" המסך? בדרך בקשה מכוונת (תפילה) אל הבורא או בעבודה רוחנית מאומצת לכיוון המטרה? הוסבר לי שכל דרגה רוחנית גבוהה יותר מבטאת את "הבורא" של הדרגה הנמוכה ממנה. אם כל זה בעולמות הרוח, על מי צריך "להסתכל" לפני המחסום?

תשובה: האדם משקיע מאמצים רוחניים לפי העיקרון "כל שבידך ובכוחך לעשות - עשה", וזאת היות שעדיין אינו מסוגל להבין את מערכת העולם הרוחני ואת שיטת ההתקדמות אל הבורא, וגם מפני שתחילה הוא עובר את שלב "הכרת הרע", וככל שהוא מתקדם יותר, כך הוא מגלה בעצמו יותר ויותר רע.

לכן הוא מגיע למסקנה שהמצב רק מחמיר, במקום להבין שהוא פשוט מתחיל לזהות את תכונות האור העליון שסובב אותו, אור שמאיר עליו בעוצמה גוברת, ועליו להבדיל בין התכונות הללו לבין התכונות שלו. לכן הוא חייב להמשיך להתקדם, למרות כל "מצבי הרוח" המשתנים שלו.

לאחר מכן האדם מגיע להבנה, שכל כולו רק רוע ועצלות. וזו בדיוק הבנת הטבע שלו - "מקסימום הנאה במינימום מאמץ, לא להתחשב באף אחד, אלא רק בעצמך". ובמקביל להבנה הזו, הוא חש התעוררות של שאיפה רוחנית אל הבורא.

שני הגילויים האלה, גילוי עצמי וגילוי השאיפה הרוחנית אל הבורא, מלכות וכתר, מנוגדים לחלוטין וצריכים להגיע לדרגות הקיצוניות שלהם. כאשר הוא מבין עד תום את האופי הרע והשפל שלו, את חוסר האונים בהשגת המטרה, הוא כבר "אינו מסוגל לחיות בלי המטרה הרוחנית", עד כדי כך, שעדיף לו למות מאשר לחיות כך.

במקרה כזה, היחסים הרוחניים בינו לבין הבורא מגיעים לדרגת עוצמה ולחץ כזו, שהוא מסוגל לחוש בלבו תפילה ושאיפה רוחנית כזו שתכריח את הבורא לעזור לו. וזה יהיה הכרחי, כיוון שהוא הצליח לבנות את הכלי הרוחני לקבלת האור העליון, והבורא ייתן לו מסך בעביות שורש. מהדרגה הזאת, האדם מתחיל את דרכו הרוחנית בדרגות "הסולם" עד גמר תיקון הנשמה, וקבלת כל האור העליון, התורה.

הדרגה הרוחנית הבאה

שאלה: במשך תקופה מסוימת השקעתי מאמצים בלימוד ספרים של בעל הסולם. התחלתי לבקש עזרה מהבורא, אבל דבר לא השתנה, הכול נשאר אפור, עצוב. אני מבין שהכול בא מהבורא, אבל למה עד היום הוא לא נתן לי דחיפה וכוחות להתנתק מכל הרצונות הקטנים שלי?

תשובה: אנשים רבים מתפללים ומבקשים מהבורא בקשות שונות, וכאשר הם לא מקבלים את מבוקשם, מגיעים למסקנה שהבורא אינו קיים. בדיוק כך גם אתה - כבר הגעת למסקנה.

הפעולה תתבצע אם היא הכרחית, כלומר, רק כאשר כל המרכיבים שלה יגיעו לדרגת מוכנות מלאה, רק אז מתבצע המעבר לדרגה רוחנית חדשה. ואם אתה, בדרגה הרוחנית הנוכחית שלך, עדיין לא מוכן למעבר הזה, סימן שעוד מוקדם לדבר על עלייה רוחנית לדרגה הבאה.

אין טעם לשבת בחיבוק ידיים ולבכות, צריך לצבור כוחות, לשאוף כוח מהקבוצה ולהשקיע בהפצת חוכמת הקבלה. סכום כל המאמצים הרוחניים האלה יביא אותך לקראת הדרגה הרוחנית החדשה. כך מתקדמים רוחנית. אתה, שנעצרת כיום במקום, באותה מידה הבורא היה יכול גם לא לתת לך את התחושה הזו. אבל התחושה הזו שאתה חש, גורמת לך לרצות להתקדם. כלומר, הבורא רוצה שאתה תתחיל להתקדם ולכן הוא שולח לך את התחושה הזו.

הדרגה הרוחנית שאתה נמצא בה כיום לא התפתחה במידה מספקת כשלעצמה, על מנת להביא אותך לדרגה הרוחנית הבאה, הקרובה יותר לעולם העליון. צריך להגיע לתחושה קיצונית של "טוב לי מותי מחיי, אני עצמי לא מסוגל לשנות שום דבר, רק אתה יכול לדחוף אותי".

מבולבל מבפנים

שאלה: הבנתי שכיום אני נמצא בתוך "קו שמאל", והמצב הזה נמשך כבר כמה חודשים. בעבר זה היה עובר תוך זמן קצר בגלל השפעת הקבוצה, אבל בזמן האחרון התרחקתי ממנה בגלל ש"נתקעתי" כך. איך לחזור לכיוון מטרת הבריאה ולקבוצה?

תשובה: אתה חייב לחזור לקבוצה, לשיעורים היומיים, בינתיים רק באופן מכני. אל תצפה להסכמה פנימית אישית שלך למהלך כזה. הצב את עצמך תחת השפעת הקבוצה, ככל שתוכל, כדי לא להתרחק ממטרת החיים ומהדרך אליה.

אתה יכול להיות מבולבל לחלוטין בפנים, מכיוון שנשלחות אליך מחשבות ושאיפות שונות, אבל אתה חייב להישאר בצורה מכנית בתוך המסגרות הנוקשות שהסכמת לקבל על עצמך, אחת ולתמיד. רק זה ייתן לך ערבות להצלחה. אסור לך לבקר את עצמך, הכוחות שיש לך להצדיק את הבורא ואת ההשגחה העליונה שלו הם בכל מקרה מעל לדרגה הרוחנית שלך.

האור שומר את האדם

שאלה: הכול סביבי קורס, ואני חש רק מכות וסבל. אחרי הפסקה של שנה חזרתי לקריאה מאומצת, ומיד התחילו להתרחש כל מיני אירועים שליליים. מה לעשות?

תשובה: לפעמים נדמה שלכאורה, האצת הקצב במהלך לימודי חוכמת הקבלה, גורמת להתעוררות מספר רב יותר של בעיות ביחידת זמן נתונה. אבל אפילו התחושה הזו מלווה בשמחת הגילוי, שלא נעלמת במהלך ההתקדמות הרוחנית.

לאחר מכן מתחיל שלב אחר, כאשר אתה כמעט לא מוטרד יותר מבעיות יומיומיות שגרתיות, ויכול להתרכז רק בעבודה רוחנית פנימית. אני לא יכול להגיד לך שהכול עובר חלק ובלי בעיות, אבל תחושת הייאוש מתחלפת בתחושת האושר. הדבר העיקרי - להיות כל הזמן בקבוצה, לעבוד בעבודה קבועה ולהתפלל שהבורא לא יעזוב אותך עד הגלגול הבא.

כל מה שקורה לך בחיי היום יום שלך אינו קשור, ולא יכול להיות קשור, ללימודי חוכמת הקבלה שלך. האירועים האלה אינם תוצאה של לימודי חוכמת הקבלה. אבל כיוון שאתה מאיץ את הזמן וחי בקצב מהיר יותר, לפעמים נדמה לך שכל הצרות באות בו זמנית.

אם תמשיך, תיווכח שזה לא כך. נהפוך הוא, אנשים נרפאים ממחלות כרוניות, ממירים את הסבל הפיזי של העולם הזה בייסורים רוחניים, בשאיפה אל המטרה, אל הבורא, ולכן הם אינם זקוקים לכך שיראו להם את הנחיתות שלהם בדרך של ייסורים פיזיים.

מעולם לא קרה שלימודי חוכמת הקבלה הובילו למחלות או אסונות. כל הצרות והבעיות המצוינות מעלה הן גלויות ואמיתיות ויש להן בסיס מוצק, ואין טעם להסתיר אותן.

רבים התלמידים שמתחילים להאשים את חוכמת הקבלה בכל הצרות והאסונות, ללא שום סיבה או בסיס. תופעות לא רצויות כמו אדישות, עצלות, יחס מזלזל למקצוע, חוסר אכפתיות לחיי היום יום ולקרובים, אינן בשום דרך תוצאה ישירה של השפעה רוחנית מלמעלה, אלא ביטוי נלווה של האגואיזם שלנו, שלא מוכן לפעול כמו בעבר, מבלי שיזהה תמורה.

אבל השלב הזה יעבור במהירות, אם רק תשקיע מאמצים רוחניים דרושים, תלמד בקבוצה, ולאחר מכן תמשיך לעבוד, ואז אפילו תגלה שכל החיים סביבך דוחפים אותך, עוזרים לך להתקדם, מעניקים לך חוויות מיוחדות, הבנת טבע העולם והטבע העצמי שלך.

אי אפשר להאשים את חוכמת הקבלה בכך שהיא גורמת לשיגעון, מחלות, אסונות - זה פשוט לא נכון, זה ההיפך מהנכון, מכיוון שאם לומדים בצורה נכונה, מתחילים למשוך את האור העליון, והאור הזה שומר את האדם מכל צרה.

רחוק מהעין קרוב אל הלב

שאלה: פעמים רבות תפסתי את עצמי נוטל את ספרי חוכמת הקבלה וקורא אותם בעניין רב דווקא בימים שבהם יש לי עיסוקים רבים אחרים. כאשר אני פנוי, אני לא מצליח להתרכז בלימוד חוכמת הקבלה, ומרגיש עצלות. למה זה קורה?

תשובה: יש כלל ידוע - רחוק מהעין קרוב אל הלב. "המחלה" הזאת היא מחלה נפוצה. היא מתעוררת כתוצאה מהתגברות האגואיזם, והנגזרת הראשונה שלה - עצלות. זה לא קשור לחוכמת הקבלה או לכל העיסוקים האחרים שלך, פשוט תחושת עצלות כללית. התרופה היחידה בשבילך - להתחיל ללמוד בקבוצה ולעסוק בהפצה, אחרת ה"מחלה" עלול להחמיר.

להתעמת עם האגואיזם

שאלה: האגואיזם של האדם דורש ממנו כל הזמן הוכחות להתקדמות הרוחנית שלו, ואם האדם אינו רואה את ההוכחות האלה, האגואיזם לא נותן לו כוחות להמשיך ולעבוד. אז מה, צריך כל הזמן להטעות אותו?

תשובה: לא נאמר שצריך להתעמת ישירות עם האגואיזם. כמובן, אם כוח הרצון שלך מאפשר זאת, עליך כל הזמן להשתדל ולהתאמץ על מנת להיווכח, בסופו של דבר, שלבד אתה לא מסוגל להגיע לשום דבר. אבל במקביל, אם תשקיע את כל המאמצים, לא תרגיש חסר אונים ואדיש, ואף על פי שעדיין לא תהיה מסוגל להגיע למטרה לבד, תהיה לך כל הזמן שאיפה רוחנית. כלומר, תגיע לדרגה רוחנית שבה "לא מניח לי לישון" ואז מה שישאר הוא להתפלל לעזרה, והבורא ייענה לתפילותיך ויתגלה בפניך.

להעביר את האור דרכך

שאלה: האם ייתכן שחלק מאור הבורא שהמסך מחזיר ושאיננו מקבלים, מגביר את תחושת הסבל שלנו, מכיוון שלא הצלחנו לקבל את החלק הזה?

תשובה: ראשית, אין לך עדיין מסך. מי שיש לו מסך מסוגל לחוש את האור שחודר אל הכלי, כהנאה מאיחוד רוחני.

שנית, אתה חש את כל התחושות הלא טובות שלך, מכיוון שאתה עובר תהליך של גילוי והבנת תכונות רוחניות חדשות, והשלב הראשון בתחושת תכונה חדשה, היא תחושת היעדר האור, ולכן האגואיזם חש אותה כריקנות, היעדר הנאה, דבר שבא לידי ביטוי בעצב, בדיכאון, ובתחושת חוסר אונים.

רק על ידי הגברת המאמצים הרוחניים ופעילות בקבוצה תהיה מסוגל לשמור על קצב ההתקדמות שלך, בכך שתמלא כל הזמן את תחושת הריקנות שלך בחוויות רוחניות חדשות. לא לחינם אתם מתבקשים כל הזמן ללמד את מה שאתם כבר יודעים, להעביר לאחרים, להפיץ.

הפעולות הללו הכרחיות וחשובות ביותר להתקדמות הרוחנית של כל אחד. אם לא תשקיע מאמצים גם בפעולות האלה, תמצא את עצמך במהרה, במקרה הגרוע ביותר, במצב של דיכאון עמוק. עליך לעסוק בפרסום חוכמת הקבלה, כלומר בכל מה שיכול להיות קשור להפצה. כאשר אדם מעביר ומסביר משהו לאחרים, הוא לומד, משכנע ומחזק גם את עצמו.

האור נמצא בספר

שאלה: בזמן שאני קורא בספרי קבלה, פתאום איני מסוגל להמשיך כי אני רוצה מאוד לישון. שוב מתעניין, מתרכז, מחשבות דוהרות בראש במהירות משוגעת, ופתאום אני חייב לשאול שאלות. אני מתחיל לשאול, ולפתע חש פחד שאני שואל שטויות ואיש לא יטרח לענות לי. איך אפשר להסביר את המצבים האלה?

תשובה: מה שאתה עובר עכשיו - זאת תחושת התחלפות חוויות מהירה, שנובעת מהאור שנמצא בספר. אל תשים לב ואל תדאג בגלל תופעות אלה. זה אחד השלבים ההכרחיים שצריך לעבור במהלך ההתפתחות הרוחנית. בינתיים צריך להמשיך ולקרוא הרבה, ורק לאחר מכן כל מה שקראת יתחיל לפעול בתוך הנשמה שלך, ותהיה מסוגל לנתח ולהבין.

כל השלבים האלה מתחילים בצורה אוטומטית, ואתה צריך להמשיך לשאוף להתקדם רק קדימה. ההתפתחות הרוחנית מתבצעת בהתאם לשרשרת הרשימות שכבר נמצאת בתוכך, לפי סדר שנקבע מראש, ואתה צריך פשוט להשקיע את כל המאמצים הרוחניים, שרק אתה יכול לעשותם. לאחר מכן, בכל דרגה רוחנית חדשה שתעלה אליה, תתחיל להבין מה ואיך בדיוק צריך לנתח, ואילו פעולות צריך לבצע. בינתיים - המשך לצבור את החומר בעזרת קריאת הספרים.

למלא הריקנות באור הבורא

שאלה: אדם הלומד קבלה מגלה, שהעולם ריק לחלוטין מכל תוכן, ומתחיל לחוש בדידות וריקנות רוחנית; כל מעשיו, עיסוקים, תחביבים, נראים לו ביטויים גלויים של אגואיזם עצום, פרוע ובלתי נשלט. הוא נגעל מזה, וחש כך גם כלפי עצמו. מה לעשות עם תחושת הריקנות הפנימית?

תשובה: לחרוק שיניים ולהמשיך ללכת קדימה. כלומר, להמשיך לקרוא את החומר. אם אתה מרגיש שאינך מסוגל לקרוא עוד את המאמרים, התחל לשרטט ונסה להבין את חוכמת הקבלה בעזרת המוח. אם אתה חש ריקנות רוחנית בלב, השתדל כל הזמן לעסוק בהפצה. זה עוזר מאוד להתמודד עם המצבים האלה ולעבור אותם במהירות, שהרי כל התחושות האלה עוד יחזרו על עצמן ולא פעם אחת.

כל המצבים הרוחניים האלה שאתה עובר - פירושם שאתה מקבל עוד אגואיזם שדורש מילוי, ואין לך במה למלא אותו - ומכאן הדיכאון שלך. לכן אתה חייב ליצור לעצמך סביבה קבועה, שתתאים לשאיפה הרוחנית שלך. אתה צריך להקים קבוצה, לפחות של כמה אנשים, שבה תלמד או שאותה תלמד. התחילו ללמוד בצורה מסודרת.

בקיצור, המצבים האלה הם תוצאה ישירה של פעילות הקו השמאלי, לכן צריך להפעיל בצורה יותר אקטיבית גם את הקו הימני. אבל אם הקו השמאלי שלך מונע מלמעלה, את הקו הימני עליך ללמוד להפעיל לבד, בעצמך, בעזרת לימודים, עבודה רוחנית, תפילות לבורא, הבנת משמעות ומטרת החיים שלך.

תחושת הריקנות היא תנאי הכרחי לתחילת התיקון, וצריך למלא אותה באור. התחל לפעול, ובמקום לשבת בחיבוק ידיים ולהתלונן שנתנו לך את תחושת הריקנות הזו, התחל למלא אותה באור הבורא.

השרשרת העקבית של היישום

שאלה: אדם השואף לנהוג באופן אלטרואיסטי, חייב קודם כל לבדוק את עצמו, באילו רצונות הוא יכול לקבל הנאה כך שיגרום הנאה גם לבורא, ורק לאחר מכן יתחיל למלא את עצמו הנאה. איך אפשר ליישם זאת בחיי השגרה בעולם שלנו, או שמדובר בעולמות עליונים?

תשובה: כל מה שאדם חושב ועושה, מתבצע בתוכו בהתבסס על מה שנמצא בפנים, על המחשבות והרצונות שהוא קיבל מלמעלה. איננו מסוגלים בכל רגע נתון ובכל דרגה רוחנית לבחור בשום דבר, מכיוון שההגדרה עצמה של "מהי דרגה רוחנית" מתכוונת לכך, שכבר קיימים באדם, בכלי, תכונות מסוימות והוא פועל ושואף למשהו על בסיס התכונות האלה.

בהתבסס על כל המטען שלנו בכל רגע נתון, כל מה שאנחנו יכולים לעשות, מתוך כל המחשבות והרצונות והתכונות, זה לנתח את כל האפשרויות, לעבד את כל התרחישים ולממש את המחשבות, הרצונות והתכונות בדרך הכי יעילה, בהתאם לתוכנית הבורא. כלומר, להשתמש בתורה, בחוכמת הקבלה, ליתר דיוק באור העליון, כך שיוביל אותנו לדרגה רוחנית חדשה של מחשבות, רצונות ותכונות. וכך הלאה.

זוהי שרשרת עקבית של יישום כל מה שהבורא מעניק לנו. ובכל פעם התהליך הזה מעלה אותנו לדרגה רוחנית גבוהה יותר. לכן תמיד הדבר החשוב ביותר הוא להתבסס אך ורק על מה שקיים כבר בתוכנו, לממש את עצמנו באופן הכי יעיל בעזרת לימודי חוכמת הקבלה.

אגואיסט מושלם

שאלה: מה קורה אם הסובבים אותך אומרים לך, שמבחינה אובייקטיבית הפכת לאדם רע יותר, שלא אכפת לך מכלום ושאתה לא דואג למשפחה, שהפכת לאגואיסט מושלם, ומקשרים את כל התופעות הללו ישירות ללימודי חוכמת הקבלה שלך?

תשובה: פירוש הדבר שכבר הצלחת לשנות את ההשקפה שלך על הערכים הארציים והרוחניים. כמובן, היום אתה עוסק במשהו חשוב יותר, החשיבות הזו שינתה כיוון מנושאים חשובים בעבר לנושאים אחרים. כיום חשוב לך יותר כל מה שקשור לעולם הרוחני, ולא ההשלכות בעולם שלנו. האנשים שסובבים אותך רואים את השינוי הזה, ומפרשים אותו בהתאם ליכולת ההבנה שלהם.

כל התופעות האלה והרצון להתרחק מכל בעיות העולם הזה, הם דבר בלתי נמנע. אבל צריך להשתדל שהתהליך הזה יעבור בצורה קלה, ועד כמה שאפשר פחות מכאיבה. לנסות לא לשנות את המסגרות החיצוניות הקיימות, להמשיך לעבוד, לחיות עם המשפחה, בדיוק כמו בעבר.

שינויים רוחניים מבניים

שאלה: אני מגלה בעצמי תכונות אגואיסטיות רעות שונות, ומפריע לי שזה לא מאוד מטריד אותי. איני שונא את עצמי על כך, ואומר לעצמי שזה מה שאני. הצורך בתיקון מובן לי רק בראש, ובלב אני מקבל באדישות את מה שיש, ולא מצליח לשנות משהו באופן מעשי. איך אני אמור להגיע לתיקון, אם אין בי שום שנאה כלפי האגואיזם שלי?

תשובה: אתה נמצא בתהליך של שינויים רוחניים מבניים. התהליך הזה יכול להימשך גם כמה שנים. הדבר העיקרי בתהליך הזה - סובלנות כלפי עצמך וכלפי אחרים, איזון, יכולת לשמור על רמת התנהגות סבירה, להיות מסוגל להבין שאתה- עובר שינוי רוחני, ולחכות בסבלנות. נסה לצפות מהצד על עצמך בצורה אובייקטיבית - מה ואיך בדיוק הבורא משנה בתוכך.

לאחר התצפיות תגיע למסקנות. נסה ליישם את המסקנות האלה בחיי היום-יום שלך, נסה לשנות את ההתנהגות החיצונית שלך ואת היחס למסגרות חברתיות אחרות - לוח זמנים, סדר יום וכולי. אתה תעבור את כל התהליכים האלה בהתאם לחומר שאתה לומד, וכתוצאה מהתצפיות העצמיות שלך. לצורך כך דרושה מערכת עצבים חזקה ומאוזנת, ותקשורת קבועה עם הקבוצה ועם המדריך.

בושה - אש שורפת מבפנים

שאלה: כבר הבהרנו שהתכונה הדומיננטית בעולם שלנו היא אגואיזם. אבל מהי, בעצם, תחושת הבושה שלנו? למה אנחנו לא רוצים לקבל, כאשר לא נותנים דבר בתמורה? מה זה צמצום א' בעולם שלנו?

תשובה: נכון, כבר הבהרנו שהתכונה הדומיננטית בעולם שלנו היא האגואיזם, אבל זה אגואיזם מהסוג הגשמי, אגואיזם עצמאי, ולא "כנגד הבורא". לא פרעה ששואף להיות במקום הבורא ומבין מיהו הבורא.

כלומר, רק מי שעולה בדרגות העולמות, מסוגל לגלות את האגואיזם האמיתי, כיוון שבתחילת כל עלייה הוא חש את האגואיזם, את "היצר הרע", המנוגד למערכת עולמות בי"ע. מה שמאפיין את העולם שלנו הוא, שאף על פי שהאגואיזם בעולם הזה קטן מאוד ו"אין עוד מלבדו", אין כוחות של טוב.

אבל מה בעצם מבטאת תחושת הבושה שלנו? הבושה מבטאת את הדרגה הרוחנית שבה האדם מתחיל לחוש ניגוד בתכונות, במחשבות שלו, בהשוואה לתכונות הבורא. על מנת לחוש את התחושה הזו, צריך קודם לחוש את הבורא, להבין את המחשבות, את התכונות שלו, וכמו כן להבין את עצמך ואת התכונות והמחשבות שלך. ואסור לך להרגיע את עצמך שכך הוא ברא אותנו, ולספר לעצמך תירוצים אחרים.

זוהי דרגה רוחנית, כשהאדם אינו חש דבר אחר מלבד אש ששורפת אותו מבפנים, מאחר שהוא רואה בבירור את ההבדל והמרחק הרוחני העצום בינו לבין הבורא. מתוך הבנת התכונות הרוחניות האלה, כולל רוחניות אגואיסטיות, האדם בעצם מתחיל את תהליך התיקון שלו.

ברכה לתחילת הדרך

שאלה: אחרי שקראתי חומר המיועד למתחילים, אני מרגיש מבולבל מאוד. הרי כל התכונות המועטות שלי שהערכתי כטובות מבוססות על אגואיזם, והאמת הזו שומטת את הקרקע תחת רגליי. איך אוכל לכוון את דרכי אל עבר התיקון כך שלא אפול עוד יותר?

תשובה: קיבלת את ההשפעה הראשונה של האור העליון - גילית את ההבדל הרוחני בינו לבינך. עכשיו צריך לעבור לשלב הבא. כאשר רק כתוצאה מהמאמצים הרוחניים שלך תתחיל לתקן את התכונות שלך, ותהיה מסוגל לקבל בעקבות זאת תחושת התקרבות רוחנית אל הבורא.

זאת עדיין לא תהיה תחושה ברורה וגלויה של העולם העליון, כיוון שעדיין לא עשית ניתוח מעמיק של כל האגואיזם שלך, ולכן לא תהיה מסוגל לראות את האור, אבל כבר תרגיש משהו שונה, שמעלה אותך מעל לעולם.

וכך הלאה, אתה תעבור הרבה עליות ונפילות רוחניות, עד שתבין לעומק את כל התכונות שלך, ורק אז תהיה מסוגל, בכלים שלך, לחוש את העולם העליון. אל תאבד תקווה, כל המצבים הרוחניים משתנים במהירות. אם תתעכב ותעצור, תאריך כך את הזמן. ברכות לתחילת דרכך הרוחנית.

כשההנאה היא למען הבורא, האור שממלא את הכלי אינו יוצר בו תחושה של התמלאות, הרי ההתמלאות היא באור - שלא למען עצמי, ואינה קשורה בקשר- ישיר לרצון שלי, ולכן אין תהליך של התרגלות. ומלבד זאת, החוויה הרוחנית שבהתמלאות גדלה פי מיליארדים, באותה המידה שבה הבורא נעלה מהבריאה. הנה לך עוד הקבלה אחת. שיהיה לך מעבר מהיר מהקבלות - לתחושה רוחנית אמיתית.

קשר רוחני עם הבורא

שאלה: מה צריך לעשות על מנת לשמור על מצב רוח מרומם ולהמשיך לעבוד? האם מצב-רוח מרומם תורם או מזיק לעבודה הרוחנית של תלמיד מתחיל? איך להתייחס למצב כזה?

תשובה: מקור כל הסבל שלך הוא היעדר אור הבורא, היעדר ההנאה בכלי הנשמה שלך. לכן, אפשר לבורא ולמחשבות עליו להיכנס אליך. השתדל לחוש את נוכחותו בנשמה שלך, וכל הסבל שלך ייעלם. זה דבר ראשון.

לאחר מכן, בהדרגה ובזהירות, על מנת לא לאבד את התחושה הזו, המשך כל הזמן לפתח אותה, גם על חשבון ההתמודדות שלך עם הבעיות היומיומיות, והתחל לפתור אותן בעזרת אור הבורא (כמובן, עדיין לא מדובר באור או בתחושת הבורא האמיתית). אמץ לך גישה של חסידים - לכל הרע בחייך הגב בתפילת תודה לבורא.

אל תדאג פן תחיה רק בקו הימני, בלי לנתח את הקו השמאלי ולהביאו לעלייה רוחנית. במקרה כזה לא תוכל לעלות, אלא תתפשט לרוחב כאור חסדים. מי שהולך בדרך של אמונה מעל הידע, כלומר מתגבר על ההפרעות, מושך לעצמו הפרעות חדשות ומתקן אותן בכך שהוא לומד ליצור קשר רוחני עם הבורא, עולה בעזרת ההפרעות שהבורא שולח לו, ומקבל הבנה - גילוי של הבורא - אור החוכמה.

אבל בכל מקרה, בראש ובראשונה צריך למצוא את הקשר הרוחני עם הבורא ולדעת לא לאבד אותו. רק אחר כך אפשר להתחיל לגלות, לנתח ולפתור את בעיותיך כך, שרק תחזק את הקשר הרוחני שלך עם הבורא. כל זה הוסבר בפרטי פרטים, בדוגמאות ובפרשנויות שונות במאמרים של הרב"ש.

העולם זוהר ברצון מחודש

שאלה: כאשר האדם מרגיש טוב, הוא אינו זקוק לדבר. כאשר הוא מרגיש רע - הוא מחפש מילוי וסיפוק. מה לעשות כאשר האדם מרגיש אדישות מוחלטת, לא טוב וגם לא רע? כאשר אינו רוצה לעשות דבר ואין לו שום שאיפות או רצונות?

תשובה: צריך להתאמץ ולמצוא את נקודת הקשר הרוחני עם הבורא בלבך; התחל לחזק את הנקודה הזו, חזק את השאיפה הרוחנית שלך; עבור על כל המחשבות שלך אחת אחת, על הרצונות שלך, והשתדל לשמור על עוצמת השאיפה הרוחנית שלך אל הבורא; עצום את העיניים וסגור את האוזניים, התמקד רק במחשבות על העולם הרוחני - פקח עיניים ופתח אוזניים, המחשבה הרוחנית צריכה להישאר באותה דרגת עוצמה כפי שהייתה, ללא הפרעות הראייה והשמיעה.

כל התרגילים האלה אינם קשורים לעבודה רוחנית אמיתית, אבל הם עוזרים לאדם להתמודד עם המצבים הרוחניים השונים שלו, לברר ולהבין את התחושות האמיתיות.

אם אתה מרגיש ריקנות ועצב כלליים, עצום את עיניך לזמן ממושך, אל תפקח אותן, עד שכבר לא תהיה מסוגל לסבול. ולאחר מכן, כאשר תפקח אותן לבסוף, תגלה סביבך עולם זוהר, מלא בתחושות וחוויות, ומיד תרגיש שאתה רוצה לעשות משהו. העצבות שלך תיעלם, מכיוון שחידשת את הרצונות, ואתה חש את העולם המחודש הזה ברצונות המחודשים שלך. אם מבינים את הטבע של הכלי-רצון, ושל האור-הנאה, אפשר לבצע על עצמך כל מיני ניסויים.

להתנתק מהדרגה הקודמת

שאלה: בסיכום כל המאמצים האדירים לבנות איזשהו בסיס על פי הלימוד, אתה מגיע למשהו, שנכון לאותו רגע הוא אמת לאמיתה עבורך. כעבור רגע האמת הזאת הופכת לשקר מוחלט, ואתה נאלץ שוב להתחיל מהתחלה. לא משנה למה תגיע, בסוף הכול שקר.

תשובה: כמובן, מהות המעבר מדרגה רוחנית נוכחית לדרגה עליונה יותר, היא בכך שהאמת הקודמת הופכת לשקר, ומגלים אמת חדשה, מכיוון שכל דרגה מורכבת מצד חיצוני ומצד פנימי, והם הפוכים. כל ספירה כוללת "אני" ו"אין" (שפשוט נכתבים בסדר הפוך).

מלבד זאת, בלתי אפשרי פשוט לעבור לדרגת חשיבה אחרת, אם אתה לא מוכן להתנתק מהדרגה הקודמת. רק התנתקות מהדרגה הקודמת מהווה תנאי הכרחי להבנת הדרגה הבאה. לפני כן, עד כמה שהדרגה הנוכחית בלתי נסבלת, היא לא תשתנה, כלומר האדם לא יעלה לדרגה הבאה.

הואיל והתבגרת במהלך השנה החולפת, תוכל כעת לנתח את שינויי הדרגות הרוחניות שלך. זאת השפעת הבורא, השפעת גורם "תקופת התיקון הכללי" (משיח), כאשר כל הנשמות במערבולת מתעצמת מתקרבים יותר ויותר למרכז, מתקדמים אל עבר מטרת הבריאה. הבדל נוסף בין חוכמת הקבלה לבין כל שאר הדתות והשיטות מתבטא בכך, שהמורה בחוכמת הקבלה משתמש בדוגמה אישית לתלמיד איך צריך לעלות.

נניח, פרצוף או"א ("אבא ואמא") מבצע פעולת הדגמה, ולאחר מכן מעביר את המסך לפרצוף זו"ן (זעיר אנפין ונוקבא) ומשגיח איך זו"ן בעצמו מבצע את אותה הפעולה. הדבר דומה לעולם שלנו, כאשר אמא או אבא או שניהם מראים לבנם איך צריך לעשות משהו, ולאחר מכן משגיחים על מה שהילד עושה.

כך גם בדרגה לפני שהאדם נכנס אל עולם העליון, ולא מסוגל ללמוד עדיין שום- דבר על פעולות עצמו, או על פעולות הפרצוף העליון-מורה-רב. ולכן הרב, באמצעות דוגמה אישית, מראה לו בפעולות הארציות מה בדיוק עליו לעשות.

הבורא שולח גם לתלמיד וגם למורה שלו תופעות ששניהם צריכים לעבור. מורה - כנדהם מהמתרחש, ותלמיד - כמסתכל מהצד ושותף פסיבי. לאחר מכן, כאשר התלמיד מתבגר, גם הוא מתחיל לחוש אותן התחושות, ובתורו התלמיד מתבונן במתרחש, ומתכונן בעצמו להתמודד עם שינויים חברתיים. יש הרבה סיבות הכרחיות לתופעות הללו אצל המקובלים, על מנת שלא ידבקו בשאיפות ובמחשבות גשמיות, ויחושו צורך בבורא כמקלט לכל המתרחש.

ועל מנת שיתנתקו מהאגואיזם שלהם כדבר היחיד שקושר אותם לעולם הזה, לסביבה. הרי רק אם יעלה מעל האגואיזם העצמי, האדם יהיה מסוגל לסבול את כל הרדיפות ששולח אליו הבורא דרך סביבתו.

"הסתרת הבורא"

שאלה: בעולם הרוחני אין כפייה. האם אני מבין נכון, שגם כאשר אני מתחיל להרגיש ריקנות פנימית ובלבול והשאיפה לעולם הרוחני יורדת ועדיין אינני מסוגל להתגבר על כל הבעיות החיצוניות שנגזרות מהמצב הזה, מותר לי לעזוב את הכול עד שארגיש מוכן יותר?

תשובה: פשוט המשך לעשות מה שאתה עושה. לא במקרה נקרא השלב הראשון בלימודי חוכמת הקבלה שלב "הסתרת הבורא", זה בדיוק מה שאתה עובר עכשיו. ולאחר מכן תגיע לשלב "גילוי הבורא", ואז תגלה את כל מה שקרה לך לפני כן, וגם תבין את הסיבות למה שקרה כפי שקרה.

העצה שהמקובלים נותנים לשלב הרוחני של "הסתרת הבורא" - "כל שבכוחך ובידך לעשות - עשה!" - המשך לקרוא, לכתוב, ללמוד עד כמה שאתה יכול, למד אחרים, והעיקר, אל תאבד את הכיוון, המשך להתקדם לעבר המטרה. התקופה הזו נקראת הסתרת הבורא, מכיוון שהאדם אינו מסוגל להבין מה בדיוק קורה לו, ולכן הוא מוכרח להשקיע את כל המאמצים על מנת לא לסטות מהדרך הרוחנית.

הפרעות - אמצעי להידוק הקשר עם הבורא

שאלה: אני משתדל בכל כוחי, קורא, מאזין, אבל הלב בוכה וזועק - בשביל מה אני כאן? למה אני כפי שאני? אם אין חוק, אין גם סבל, ואם יש חוק, למה תמיד אני יוצא אשם?

תשובה: עכשיו כבר הגעת לדרגה רוחנית שבה אתה יכול להתחיל לתקן את היחסים שלך עם הבורא. אני שמח מאוד שאתה נמצא בשליטת יצרים חדשים. זה בדיוק מה שאמור לקרות לאדם במהלך ההתקדמות הרוחנית שלו אל הבורא. הבורא שולח לו הפרעות חדשות, על מנת שלמרות כל ההפרעות האלה הוא יחזק את הקשר הרוחני שלו עמו. אז ההפרעות האלה הופכות לאמצעי להידוק הקשר. כי כל מה שהאדם מקבל מגיע אליו מלמעלה, מהבורא.

הבורא שולח לנו הכול. הבורא שולח לנו רק את הטוב, ואנחנו חשים וחווים את הטוב הזה בהתאם לדרגה הרוחנית של כל אחד מאיתנו, או כפי שזה באמת, טוב, או פחות טוב ממה שיוצא אלינו מהבורא.

בכל פעם שבה אתה חש סבל נפשי או פיזי, אתה מסוגל להבין שמקור הכול במקור החיים וההשגחה היחידה והאחידה שלנו - הבורא. וכל הסבל שאנחנו חשים ניתן לנו על מנת שנשתדל, למרות התחושה השלילית שלנו, בכל פעם להצדיק אותו ואת ההשגחה שלו, כלומר את יחסו כלפינו, ושנתעלה מעל הרגשות שלנו, מה שנקרא "אמונה מעל הדעת".

ואם נשקיע מאמץ רוחני להצדיק אותו, ונקשור את כל החיים שלנו עם ההשגחה שלו, לא משנה מה קורה לנו, נוכל לחוש אותו ואת השפעתו בכל מה שקורה לנו. ואחר כך גם נתחיל לחוש הנאה אינסופית מהקשר הרוחני איתו, עד כדי כך שנקבל בשמחה את כל הסבל שהוא גרם לנו על מנת להגיע לקשר רוחני איתו.

ורק לאחר מכן נרגיש צורך לכוון את המחשבות שלנו, לא לכמה כל זה טוב, שעברנו מתחושת הסבל לתחושת ההנאה, אלא למחשבות שבכך אנחנו גורמים הנאה לבורא. במקרה כזה, האדם מתנתק לחלוטין מהאגואיזם שלו ומפסיק לחוש תלות ביחסו לבורא, כלומר מתעלה מעליהן, "אל מחוץ לגופו".

הסתרה - הכנה לגילוי

שאלה: למה ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" נאמר, שבמצב של הסתרה כפולה של הבורא, כל העבירות הן למעשה חטאים מכוונים, ובמצב של הסתרה רגילה, הן נחשבות לעבירות רגילות? הרי אם לכאורה אני בכלל לא חש את הבורא, לא מודע כלל לרצונו, מדוע זה נקרא שאני מבצע עבירה מכוונת?

תשובה: אתה בהחלט צודק. אדם שחי בחושך אינו מודע לקיום הבורא, ואינו מסוגל כלל לעבור עבירה. לכן גם ניתנת לנו התקופה הזאת, על מנת שכמו ילדים קטנים, נוכל לעשות כל העולה על רוחנו ולא להזיק בכך לאיש. התקופה הזו, מצד- הבורא, נקראת "הסתרה", מצד הבריאה - "תקופת הכנה לגילוי". בעולם הרוחני אין מושגים של חטא ועונש, צדיקות ותמורה. יש דרגות רוחניות שנקראות כך. ואותם מצבים רוחניים מסווגים בצורה שונה, בהתאם לדרגה הרוחנית.

עבירה מכוונת או לא מכוונת, הכוונה כאן - לא לכך שהאדם מודע לעבירה, אלא לרצון עצמו, לרמת התיקון שלו.

החופש המוחלט של האדם

שאלה: מה הכוונה ב"כניעה לרצון הבורא"? האם אין זה סוג מסוים של עבדות?

תשובה: רשות הבורא - אין פירושה שהאדם אינו קיים, שאינו יכול לבטא את עצמו, אלא דווקא להיפך, כאשר האדם מקבל את כל תכונות הבורא, הוא הופך דומה לו מבחינה רוחנית, ושניהם פועלים לפי אותן תכונות, כוונות, ומטרות. כל זה- מעיד רק על חופש מוחלט של האדם, כיוון שבכל מקרה אחר, הוא מוגבל בפעולות ובמחשבות, מלבד בדרגה הרוחנית הזו.

היעדר תחושה רוחנית

שאלה: במשך תקופה אני לומדת את חוכמת הקבלה. פתאום אני כבר לא רואה את בעיות העבר כבעיות, ומה שעוד לא הצלחתי לפתור, כבר לא מטריד אותי כמו בעבר. עם זאת, גם העניין בחוכמת הקבלה ירד. האם אין שום דרך אחרת מלבד דרך הכאב והייסורים?

תשובה: אם לאדם עצמו נעלמים החשק והרצון הרוחני, ובלי הרצון הוא לא מסוגל להתקדם, הוא חייב לחפש את התמיכה של הקבוצה, לשאוב כוחות רוחניים מאחרים, מעבודת ההפצה שלו וכולי. במהלך כל התקופה הזו, של היעדר השאיפה ללמוד, היעדר תחושה רוחנית, רצוי להקדיש כמה שיותר זמן לעבודות "חברתיות" בקבוצה. ולהפך, כאשר יש שאיפה ותחושות רוחניות, להמשיך לקרוא, ללמוד הרבה, להאזין לחשוב ולנתח. בקרוב הכול ישתנה.

מוזה רוחנית

שאלה: בספר "פרי חכם", באגרת מעמוד י"ז, הרב יהודה אשלג כותב: "...אם אתה רוצה לברר ולהבין תחושה מאוד אישית, אף פעם אל תחפש תשובה בספרים..." למי מיועד המכתב? מה הכוונה ב"תחושה מאוד אישית"?

תשובה: המכתב מיועד לכל אחד ולכולם, כיוון שבדרך כלל, המכתבים מדברים על עבודה רוחנית כללית, גם אם הם מיועדים למישהו מוגדר. הכוונה לחוויה אישית, לא משהו שקשור ללימודים.

האדם מגלה ומבין את העולם הרוחני לא מתוך הספרים, אלא מתוך תחושות וחוויות אישיות שהוא עובר, כפי שנאמר: "מה שלא נשיג, לא נגדירהו בשם ומילה" - מה שלא התגלה בהשגה, אי אפשר לקרוא לו בשם (להבין). לכן, כאשר האדם מגיע לגילוי רוחני אישי שלו, ל"מוזה רוחנית", הוא צריך באופן זמני לעזוב את הספרים ולחוות את החוויה הזו, ורק לאחר מכן לחזור לספרים, למצוא את תיאור החוויה שעבר בספרים ולנתח אותו לפי המקורות.

מהות התמורה

שאלה: אנחנו חיים בעולם פיזי של תוצאות והשלכות. למדתי שהרבה דברים משתנים באדם שמתחיל ללמוד את חוכמת הקבלה וחוויתי זאת על בשרי. אבל מה לעשות אם יש מצב מסוים שאינני מסוגלת לשנות - נניח משהו שקשור למצב המשפחתי שלי?

תשובה: אכן, הרבה דברים משתנים בתוך האדם, אך האדם לא משנה בכוחו כלום, אלא כל השינויים מתבצעים תחת השפעת האור מלמעלה. כמו הכלי, כך גם הדרגה הרוחנית שלו. כלומר מידת ההתמלאות או ההתרוקנות מהאור תלויים אך ורק ברצון הבורא. האדם יכול רק להשקיע את כל המאמצים מעל הדרגה שלו, כלומר, למרות הקשיים וההפרעות.

בשום אופן אסור לתכנן את הדרגה הרוחנית הבאה, מכיוון שהתמורה מגיעה תמיד בתשובה למאמצים רוחניים. אבל מהות התמורה היא בכך, שאדם מקבל הפרעות גדולות עוד יותר, על מנת שיוכל להתקרב לבורא עוד יותר בהתמודדות שלו איתן. מלבד זאת, אם את חושבת שתהפכי טובה יותר - זו הטעיה עצמית. כל הרוע שלך יישאר בתוכך, יבטא את עצמו בצורה גלויה יותר ויותר, ואת כל הנפילות הרוחניות את תראי כהתרחקות מהקדושה.

לכן - רק הבנת המטרה הסופית בסיום הדרך, והקשר הרוחני, מסוגלים להצדיק בעיני האדם את כל השלבים הנפרדים בדרך. ותמיד, בכל פעם שבה עושים הערכה עצמית או הערכת הבורא, חייבים להתבסס על הבנת התחושה של סיום הדרך, בגמר התיקון.

שליטה עצמית

שאלה: במצב של נפילות רוחניות, גם אם מקשיבים קשב רב לשיעור המוקדש לדרכי התמודדות, מתחילים להבין שדבר לא יעזור, שום מאמצים ושכנועים. תחושת התלות המלאה הזו משפילה מאוד ומייאשת. נאמר לי שדווקא "שם" קיימת בחירה חופשית. האם אין זו צורה של תלות באור?

תשובה: הבריאה יכולה לבחור באחד מהשניים: להיות תחת שליטה של מלאך הרע, אגואיזם, יצר הרע, פרעה, נחש, או להיות תחת שליטת הבורא.

בהתחלה האדם אינו מסוגל לחוש שהוא נמצא תחת שליטת הרע. הוא פשוט מקבל את זה כעובדה, זה הטבע שלו, ולכן הוא מרגיש, לכאורה, חופשי ועצמאי. הרי אפשר לחוש שאתה לא באמת חופשי, רק אם יהיה לך מושג על תחושות אחרות מלבד תחושת הכלא.

כאשר האדם מתחיל לחוש את "הנקודה שבלב", הוא מתחיל לחוש "עוד משהו מלבד העולם הזה", ורק אז הוא מתחיל לגלות ולהבין נכון, אם הוא לומד את חוכמת הקבלה, את תחושת הדרגה הרוחנית הגבוהה. ואז הוא מסווג את הדרגה הנוכחית שלו כ"שליטת הרע" בו.

הוא מתחיל לחוש שאינו מסוגל להשתחרר מהשליטה הזו, שהשליטה הזרה הזו גורמת לו לחוש תחושות פחד והשפלה. בהדרגה מתעוררת ומתעצמת בו רק שאיפה אחת - להשתחרר משליטת ה"יצר הרע", ובמודע להעדיף להיות תחת שליטת הבורא. עד כדי כך, שהוא פשוט לא רוצה להיות "חופשי", אלא במתכוון תחת שליטת הבורא, בעזרת "אמונה מעל הדעת" - ואז הבורא משחרר אותו.

שינויים במצבים רוחניים

שאלה: כשמשחקים עם האגואיזם, קל מאוד למעוד וליפול. כאשר האדם מתחיל להגביר את יצר הרע שלו, איך הוא יכול לקבוע את המידה הדרושה? איפה נמצא הגבול שאותו אסור לו לחצות?

תשובה: האדם אינו מסוגל לשלוט או לבקר שום מצב רוחני, או אפילו לא רוחני, בתקופת ההכנה שלו, כיוון שהכול בא אליו מהבורא (ראה מאמר "אין עוד מלבדו" בספר "שמעתי"). אמצעי הבקרה היחיד של כל הדרגות הרוחניות הוא לחפש כל הזמן את הבורא, כמקור לכל מה שאנחנו חשים וחווים, ולא להתנתק מ"קצה" הקשר הרוחני עמו.

הדרגות הרוחניות משתנות כבר בהתאם למה שצריך לעבור, על מנת שלא להתנתק מנקודת התקשורת הזו עם הבורא. שינויים במצבים הרוחניים יתבצעו בצורה כזו, שתוכל לצבור סכום מסוים של חוויות ותחושות בכלי הפנימי שלך, ודרכו בהדרגה ובעקביות, תוכל לגלות את הבורא. לכן אל תפחד משום דבר מלבד איבוד נקודת התקשורת עם הבורא, ועשה כל מאמץ לשמור עליה.

שלמות - אחדות של ניגודים

שאלה: האם אדם הנמצא במצב של נפילה רוחנית, מסוגל לחוש גם תחושת שמחה מכך שהוא מעלה את המ"ן האמיתי אל הבורא? שילוב בו זמני של שני המצבים הללו נראה לי בלתי אפשרי.

תשובה: בעולם הרוחני, להבדיל מתכונות העולם שלנו, כל הניגודים מתחברים ומשלימים זה את זה, ובצורה כזו משיגים את השלמות.

הנחש הקדמון

שאלה: ב"ספר הזוהר", בתיאור האות "פ", נאמר שהיא דומה לנחש, מכישה את האדם ומיד מכניסה את ראשה חזרה. מיהו הנחש הזה? מה מבטא הראש שלו ומה המשמעות בלהיכנס אל תוכו?

תשובה: זה בעצם מבטא את "יצר הרע" של האדם, שמוציא את ראשו רק לרגע קצר, על מנת לקחת לעצמו את כל תוצאות מאמציו של האדם בדרכו אל המטרה. לדוגמה, לאחר שהאדם השקיע הרבה מאמצים בלימודים, לימד, יצר קשר הדוק עם חבריו ועקב כך הגיע לתוצאות מסוימות, פתאום מתעורר הנחש הזה, האגואיזם, והאדם מתחיל להתגאות בכל מה שהשיג או מתחיל לקבל הנאה בצורות אחרות מהתוצאות שהשיג.

גילוי הבורא, בעומק הייסורים

שאלה: להבנתי, קיימים רק הרצונות והסיפוק שלהם, ואין שום יציאה מעבר למסגרות האלה. אם אני "מבקש" מהבורא, אני מדבר עם עצמי ורק מרגיע את עצמי, בתקווה שהוא ימלא את שאיפותיי. אז מה הוא "קשר רוחני עם הבורא"? אולי הוא בקיאות בחוקים שלפיהם האור ממלא את הכלים?

תשובה: קשר רוחני עם הבורא נוצר כתוצאה מהכרחיות תחושת הבורא, שנוצרה במהלך המעבר של האדם מהסתרה מלאה כפולה של הבורא, למצב של הסתרה רגילה (ראה "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות מ"ה והלאה).

קשר רוחני הוא תוצאה של תחושת הבורא כמקור כל הטוב, שמעניק לאדם הכול, גם את התחושות הרעות, אך ורק במטרה למשוך אותו, לכוון אותו אל הדרך לטוב, אל העולם הרוחני. האדם מגלה זאת כאשר הוא מגלה את הבורא בעומק הייסורים שלו. לאחר מכן מתעוררת תחושת חובה לקשר רוחני, עד האהבה אל הבורא.

ניגודים פנימיים

שאלה: יש לי הרגשה מוזרה מאוד, הרגשה של שמחה בעת נפילה רוחנית, שעוזרת לי להתמודד עם הנפילות, לצאת יותר מהר מהמצבים האלה. האם צריך להימנע מהרגשה זו?

תשובה: האדם צריך לעבור את כל השלבים ולהבין למה הוא עובר אותם. הבורא גם כך מכיר את כל דרכי האדם, ואינו זקוק לפירוט הדרך מהמצב ההתחלתי ועד לגמר התיקון. כל זה דרוש אך ורק לאדם, על מנת שיוכל לקבל את הכלי ולצבור ניסיון, חוויות רוחניות וידע. אבל אסור אף פעם לשכוח ש"אין עוד מלבדו" שנותן לנו את התחושות שלנו, וכל מה שהוא נותן לנו, הוא למעננו.

ובעניין השמחה בעת הנפילה הרוחנית: מלמדים אותך כך - שאם אתה נמצא בירידה רוחנית, אבל עדיין מצליח לשמור על קשר עם הבורא, הדרגה הרוחנית הזו אינה נפילה, אלא מתנה, כיוון שהיא יוצרת תחושת בורא חזקה עוד יותר, אף על פי שהיא נובעת מניגודים, אבל בו בזמן היא מדגישה גם את הקשר הרוחני. התחושות החזקות ביותר שלנו מבוססות על ניגודים פנימיים.

השאיפה אל כלי הנשמה

שאלה: עכשיו אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להתלונן על הבורא, אך ברגע שנוכל לחוש את עוצמתו, אהבתו, טובו, האם לא יהיה זה קשה לדעת שהוא מעניק לנו, ואנחנו לא גומלים לו בכלום ולא מסוגלים לשנות דבר, מכיוון שכך נבראנו?

תשובה: תחושת הבורא תמיד נעימה, מכיוון שדווקא התחושה הזו, האור הזה, יצר את הרצון המקורי שלנו להנאה, את כלי הנשמה. היצר הרע והקליפות שנמצאות בתוכנו, דוחפים אותנו להתרחק מהתחושה הזו, לא לשאוף להגיע אליה. לכן צריך להיאבק בכוחות האלה, ולא לתת להם לשלוט.

תחושת הנחיתות שלנו נוצרת בכלי המלכות, ותחושת ההתמלאות והאיחוד הרוחני נוצרים בכלי כתר. בעולם הרוחני תמיד התחושה (עד "גמר התיקון") מורכבת משתי תחושות מנוגדות, במלכות ובכתר הפרצוף. אם שתי התחושות האלה נובעות ממטרה אחת - איחוד עם הבורא - הרי בשילובן הן מעניקות לנו את תחושת השלמות (כמובן, שלמות יחסית, בהתאם לדרגה רוחנית נתונה).

אין דרגה רוחנית נחותה יותר מדרגת העולם שלנו. כל דרגה רוחנית אחרת נמצאת מעליו, ולכן גבוהה ממנו. לעולם אל תפחד מנפילה לדרגה רוחנית נחותה יותר. תחילה תרגיש רע יותר, כיוון שאתה חש את הכלי הריק, ולאחר מכן, כאשר הכלי מתמלא באור, תמיד תגלה שכל דרגה רוחנית חדשה גבוהה בהרבה מהדרגה הקודמת.

אינטואיציה לא אמינה

שאלה: מה פשר ה"תופעה" שבה, שניות מספר לפני אירוע מסוים אני מסוגל לראות את ההבזק שלו בראייה הפנימית שלי, ולאחר מכן הוא מתרחש- במציאות? האם זה פשוט אינטואיציה חייתית? איך פורץ מידע על העתיד אל תודעת האדם, שאינו מסוגל עדיין לחוש את העולם הרוחני?

תשובה: האינטואיציה אצל בעלי-חיים מפותחת ברמה גבוהה יותר מאשר אצל בני-אדם, ולכן אי אפשר להסיק מכך על משהו רוחני, אלא להיפך, ככל שבעל-חיים הוא פרימיטיבי יותר, כך האינטואיציה שלו מפותחת יותר. המקובל, לעומתנו, מקבל מלמעלה לא סתם תחושות ואינטואיציה, אלא ידע, מדע לניהול מציאות החיים, שמהווה תחליף לכל החולשות הפיזיות שלנו, והאינטואיציה ביניהן, כאשר אנחנו אפילו שמחים לקבל תכונה כל כך לא אמינה כמו אינטואיציה.

להתאחד עם רעיון הבורא

שאלה: לפני שלוש שנים התמסרתי ללימודי הקבלה. כיום אני מרגיש שבשנים הללו לא השתנה דבר בתוכי וסביבי. הבנתי ולמדתי רבות, אבל העיקר לא הגיע - לא מסוגל לחוש, לא רואה את המטרה באופק. האם זה המקסימום שאני יכול להגיע בגלגול הזה?

תשובה: אתה מתלונן על כך שאתה לומד את חוכמת הקבלה כבר כמה שנים, ובינתיים אינך רואה שום תוצאה מעשית. קיימות תשובות סטנדרטיות רבות לשאלות כמו שלך, דוגמת: למה אתה טוען בכלל, שמה שאתה עושה נקרא "לימודי חוכמת הקבלה"? אולי ללמוד חוכמת הקבלה ולעסוק בחוכמת הקבלה - זה לא אותו הדבר.

רק ללמוד זה לא מספיק, צריך להשקיע מאמץ כמותי מסוים, וגם מאמץ איכותי רוחני, על מנת לצאת אל העולם העליון (ראה "הקדמה לתלמוד עשר הספירות" אות י"ח). אם אתה לומד להגיע לכוונה "לשמה", לקבל תכונת "חפץ חסד", אז מאין בכלל באות השאלות, דוגמת "מה ייצא לי מזה"?

לא לומדים את חוכמת הקבלה במובן הרגיל, כמו כל מדע או שיטה אחרת, ומבינים אותה רק בצורתה החיצונית. את חוכמת הקבלה צריך ללמוד לקבל מבפנים, זהו אורח חיים, צריך פשוט לחיות את זה, לנשום את זה, ולא להסתפק במריחה חיצונית של משחה.

צריך ללמוד לקחת הכול ללב, להתאחד עם הרעיון של יחידות הבורא, מילוי רוחני באור הבורא. להבין שכל המחשבות שלנו, כל התחושות שלנו באות ממנו, וזה הוא שנמצא בתוכנו ומעניק לנו אותן. צריך לחיות ולהיות מוזן מהאיחוד הרוחני הזה עם הבורא, עד השאיפה לחוש אותו כל הזמן (ראה ספר "פרי חכם - אגרות", עמ' ע').

כלומר, האדם חייב לשאוף להרגיש איחוד עם הבורא, איחוד רוחני בכול - גם אגואיסטי למען עצמו, וגם אלטרואיסטי למען הבורא. או אז כל המאמצים שלו - בחיים, בעבודה, במשפחה ובלימודים, בהקרבת הזמן, ישמשו לו אמצעים הכרחיים על מנת להתקיים, ולהגיע לדרגה הרוחנית הזו, שרק אליה הוא שואף.

או אז אפשר לעלות, הבורא מתגלה בפני האדם, מכיוון שהצליח ליצור את התנאי ההכרחי המקדים - כלי, כוונה אמיתית להתאחד עמו. זהו תיאור קצר של עולמו של אדם המוכן לקבל את הבורא.

פרק 6 - עולמו הפנימי של האדם

חצי טוב וחצי ורע

שאלה: כתוב שהבורא יוצר בתוכנו תמונות מציאות חולפות, בהשפעה מכוונת על החושים שלנו. כלומר, לפני תחילת הלימוד האדם נטול חופש בחירה. אבל גם אחר כך ההשפעות עליו נמשכות. באיזה שלב האדם רוכש את כלי הבחירה העצמית שלו?

תשובה: הכוח להתעלות מעל הידע, "אמונה למעלה מן הדעת", זה כוח המסך, ובדיוק באותה מידה יש לאדם יכולת להחליט בחופשיות איך לנהוג. הרי האדם חופשי לנהוג לא כפי שירצה, אלא רק כקליפות או כקדושה.

הרי כל הבחירה שלנו מתמקדת בקליפת נוגה, שחציה טוב וחציה רע, כלומר, היא לא טובה ולא רעה, והיא - כל המהות שלנו, האני העצמי שלנו. והמצב הרוחני העתידי שלי תלוי אך ורק במה שאליו אחבר את עצמי, אל הקדושה או אל יצר הרע, אל עולם האצילות, או אל שלושת כוחות הרע, "רוח סערה", "ענן גדול", "אש מתלקחת". הבחירה היא רק מתוך שני מצבים אפשריים.

הכנה מקדימה לכלי הבחירה - לימודי חוכמת הקבלה, רב, קבוצה - כלומר מידת המאמצים שלך והעובדה שכל זה ידוע כבר מלכתחילה. לבורא לא משנה דבר. אני מחליט למען עצמי, ולא למענו.

מה שלא עושה השכל, עושה הזמן

שאלה: כתוב "מה שלא עושה השכל עושה הזמן". אני מנסה לבנות את צורת- המחשבה, להיאחז, ולמרות זאת הכול מתרסק, אני נשאר עם מוח ריק, ומקבל כוח רק מהמקורות ומפעולות הפצה. איך להשתמש במוח כדי לנצח את הזמן?

תשובה: בפסוק "מה שלא עושה השכל עושה הזמן" הכוונה היא, שאותו תיקון שאדם לא מסוגל לעשות על ידי השכל שלו, עושה הזמן. זאת אומרת, כמות הכרחית של דחיות מצד הבורא ויגיעות להתקרב אליו מצד האדם (ראה בספר "פרי חכם - אגרות", עמ' ע').

משימות מלמעלה

שאלה: למדתי "לפתור" כל בעיה שמתעוררת בעזרת הצדקת פעולות הבורא, כך שכל תחושת האי נוחות הפנימית מיד נעלמת ברגע שמופיעה. במבט ראשון חיי נטולי בעיות, מה עוד אפשר לבקש? אך אין לי במה להיאחז על מנת להתקדם. להבנתי, נתקעתי בקו ימין. אין לי שום עילה לתפילה, וזה מה שמדאיג אותי.

תשובה: אסור לחפש בעיות. צריך רק לקרוא יותר, ובמקרה הצורך יתעוררו גם בעיות וגם הפרעות, על מנת שתפתור אותן בעזרת "אמונה למעלה מהדעת", כלומר על ידי קשר רוחני עם דרגה עליונה. ובינתיים, נראה שאין לך עדיין די כוחות כדי להתגבר על הפרעות רוחניות, ולכן לא נותנים לך מלמעלה את המשימות האלו. העצה שלי: לקרוא הרבה, לפחות במשך רבע שעה כל ערב לפני השינה, ולא לקרוא אחרי כן שום דבר אחר, אלא מיד לשכב לישון.

מחשבות על החיים

שאלה: הבנתי שלא כדאי לשתף אפילו את החברים הקרובים בתחושות האישיות, בהרגשת הבורא הפנימית. איך אדע מתי מדובר במשהו שנוגע רק לי ולבורא? ואיך אוכל לתקן אם אמרתי משהו מיותר, והאור יצא מהנשמה? כיצד אני יכול להתמלא שוב באור?

תשובה: פשוט, התחל לדבר בכנות על כל מה שמטריד אותך, על כולם ועל הכול, על חשבון הבנק, על היחסים עם האישה וכולי - התחל, ותראה שלא תהיה מסוגל לספר הכול אפילו לעצמך, שיהיו דברים שתעדיף לא לדבר עליהם עם איש.

אם האדם באמת נמצא בקשר רוחני עם הבורא, הקשר הזה יהיה יקר לו כל כך, שהוא לא ירצה לשתף בו איש, כיוון שאלה הן המחשבות הכי קרובות לנשמה שלו, קרובות הרבה יותר ממחשבות על החיים, הילדים, האישה וכולי. אבל אומרים שלוקח זמן להגיע לדרגה הרוחנית הזאת. קרא את המאמרים הראשונים של הרב"ש - תמצא שם את כל ההסברים.

לא לרוחב, אלא למעלה

שאלה: האם מוכרח אדם להגשים את רצונו בכל אחד מארבעת סוגי הרצון המולדים שלו, על מנת להכיר באגואיזם שלו, ובהתאם לכך להצליח יותר בלימוד חוכמת הקבלה?

תשובה: כל מה שמניע את האדם בעולם הזה, הוא ביטוי לאגואיזם שלו. לא צריך להתמקד בפיתוח האגואיזם, אלא בתיקון שלו. בעזרת לימוד חוכמת הקבלה אתה מפתח את האגואיזם שלך בצורה מכוונת, ולא מבזבז משאבים ומאמצים לסיפוק "הגופני" שלו. סיפוק האגואיזם גורם רק להגברתו, וחוכמת הקבלה, בניגוד לכך, מפתחת אותו מבחינה איכותית, לא לרוחב, אלא למעלה, אל העולם העליון. עד שהרצון לעליון נהיה כל כך חזק, כמו שנאמר: "עד שאינו מניח לי לישון", "כי חולת אהבה אני" - ורק אז, בהינתן הרצון הכי אגואיסטי בעולם הזה, בדיוק לפני "המחסום", יתגלה בפני האדם העולם העליון, כלומר הבורא.

לאחר מכן הוא יתחיל לחוש שמתעוררים בו רצונות אגואיסטיים כלפי הבורא עצמו, להשתמש בבורא להנאה העצמית. דבר זה כבר נקרא "קליפה", כוחות ורצונות "טמאים", ואותם חייבים לתקן בזמן שהרצונות האגואיסטיים הם לפני המחסום, ולא מבוטאים ישירות כלפי הבורא, כי עדיין לא רואים בבירור את הבורא.

צריך רק להמשיך ללמוד את חוכמת הקבלה, והכול יסתדר מאליו. חלק מהרצונות ייעלמו באופן טבעי, וחלק אחר רק יתגבר, לא יעבור תיקון. לכן הדבר העיקרי הוא - ללמוד את הקבלה ולא לחשוב מה בדיוק קורה בפנים, מכיוון ש "במקום שאדם חושב שם הוא" - האדם נמצא במקום שבו נמצאות מחשבותיו.

אני - החלקיק הזעיר ביותר במציאות

שאלה: איך לעבוד עם הרצונות? האם צריך לדכא את כל הרצונות הגופניים שמתעוררים: כסף, אוכל, מין וכולי, או שיש להניח להם להתפתח?

תשובה: אין צורך להתעסק בהם כלל, מפני שבכך יוצא שכאילו אתה עובד רק על עצמך - החלקיק הזעיר ביותר במציאות. עליך לשאוף בכל המחשבות והרצונות שלך אל הבורא, אל החלק העליון של המציאות. הרי אתה נמצא במקום שבו המחשבות שלך נמצאות.

רק האור העליון יכול לתקן אותך, ולא הניסיונות שלך לעשות משהו בכוחות עצמך. לכן אתה צריך למשוך אליך את האור הזה, והדבר אפשרי רק בעזרת לימודי חוכמת הקבלה, עם כוונה לעבור תיקון, או לפחות לגלות את העולם העליון, אבל בשום מקרה לא במחשבות על עצמך. אם תתמקד רק במחשבות על עצמך, תמשיך לשבת במקום, לא תתקדם, רק תתייסר.

אין טעם לשקר לעצמך

שאלה: אם לימודי חוכמת הקבלה מבטיחים תמיכה והגנה, איך ליצור מוטיבציה אגואיסטית על מנת להמשיך ללמוד? ברור שככל שאתה חושב פחות על עצמך, כך תקבל יותר, אך גם זה משקף אגואיזם מוסווה מסוים. האם זה לא נחשב כאגואיזם אמיתי?

תשובה: אתה יכול לעבוד רק עם הכוחות והרצונות שיש לך, ואין טעם לשקר לעצמך ולומר שאתה שואף רק לאלטרואיזם ושואף לתת הכול לכולם. אתה נולדת אגואיסט מושלם, ותישאר כזה עד יום המוות של הרצון, הגוף האגואיסטי שלך, עד שתעלה לעולם העליון.

כל התקדמות, עד לכניסה אל עולם העליון, נושאת אופי אגואיסטי. השאיפה האחרונה שלך לפני הכניסה לעולם העליון היא שאיפה ליהנות מהבורא "עד שאינו מניח לי לישון". והחל מהשאיפה האגואיסטית העצומה הזו, הכי חזקה בדרגת "העולם הזה", אתה מקבל במקום כוונה "לא לשמה" את הכוונה "לשמה", ונכנס עם הכוונה הזו לתחושות העולם העליון.

רצונות מבושלים

שאלה: אני משתדל להשקיע כמה שיותר זמן בהפצת חוכמת הקבלה, אבל תמיד אפשר להגיד שיכולתי להשקיע יותר. לדוגמה, לישון קצת פחות. האם צריך לבקש רצון גדול יותר עד ש"אינו מניח לי לישון"?

תשובה: בחיי אדם הכול צריך להיות מאוזן: מנוחה - עבודה - לימוד הקבלה - הפצת הקבלה - משפחה. כל הרצונות האלה יבשילו בהדרגה למצב של השתוקקות כזו כלפי הבורא, שנקראת "אינו מניח לי לישון". זה צריך להיווצר באופן עצמאי.

חג לנשמה

שאלה: כל בוקר אני לומד חוכמת הקבלה. הניסיון להבין את החומר שאני לומד "מכניס" אותי לפעמים למצב שבו "הכול ברור", לתחושת חג לנשמה, ואני רוצה להתעכב במצב הזה. איך לחזור מהחג לשגרת החיים?

תשובה: צריך להשתדל כמה שיותר, או אם זה אפשרי, להימצא כל הזמן בתחושת השלמות הנובעת מהבורא, גם אם אתה עדיין לא חש זאת בבירור, מכיוון שאדם נמצא במקום שבו נמצאות מחשבות הלב שלו. השתדל לעולם לא להתנתק, בשום מקרה, ממחשבות על הבורא.

שפה של השפעה

שאלה: לאחר שהאדם הבין בשכל, שפעולה בעולם הזה בלתי אפשרית לחלוטין, הוא מחליט לנהוג בדיוק כפי ש"אי אפשר". במקרה כזה אפשר לבקש כוחות מהעליון, רק אם "המטרה חשובה יותר מההיגיון של ההזדמנויות". האם זה ביטוי של "למעלה מהדעת"?

תשובה: אפשר לנהוג "למעלה מהדעת" רק כאשר אתה מקבל את הכוח הרוחני המיוחד הזה מהבורא. הרי בטבע שלנו לא קיים מקור לכוח כזה, ולכן אנחנו אפילו לא יכולים לנחש מה זה.

אבל בסיכום המאמצים והניסיונות הרוחניים, האדם רוכש מוכנות מסוימת לקבל את התכונה הזו מהבורא - ואז הוא מקבל. ראה את המאמרים הראשונים מתוך "שמעתי". מי שלא קיבל את התכונה הזו, לא יבין דבר מכל הנאמר בתורה, מכיוון ששפת התורה היא שפה של "השפעה", נתינה, כלומר למעלה מהדעת שלנו. לכן, כיוון שחוכמת הקבלה מתחילה מעל הדעת, היא נקראת "תורת הנסתר", שהרי רק מי שכבר נמצא בתוכה יכול להבין על מה היא מלמדת, ולפני כן לאדם אין שום מושג במה מדובר.

כל פעם תגלה משהו חדש

שאלה: למה רצונות שבעבר נראו מזיקים וכבר הצלחתי להתגבר עליהם, פתאום עולים ולוחצים שוב בכוח לא ייאמן? כיום אני חושב שאין שום דבר מזיק, צריך להבין מה ניתן לאדם ובשביל מה, לעשות שימוש נכון בכל התכונות ולא לברוח מהקשיים. אך אני חש שחסרים לי מאוד תומכים ואחים לאמונה.

תשובה: אתה חייב לחפש את התשובות לכל השאלות שלך בעצמך. אתה תיווכח שתמיד אפשר להבין מה כתוב אך ורק מתוך הדרגה הרוחנית הנוכחית שלך. כלומר בכל פעם אתה יכול להבין רק את החלק שתואם את הכלי שלך. ואם הכלי משתנה, אתה כבר רואה בכתוב משהו אחר, כיוון שזה נכתב על ידי אדם שהיה בדרגה רוחנית גבוהה יותר, ודרגה גבוהה כוללת בתוכה את כל הדרגות התחתונות.

לכן בכל פעם אתה מגלה משהו חדש ואחר בספרים, אף על פי שכבר קראת אותם פעמים מספר. זה סימן שמעיד על התפתחות רוחנית, על תיקון שאתה עובר. זה מה שאתה מוכרח לעשות, ותשובות מוכנות אתה לא תקלוט. לדוגמה, בעל סולם כותב, שה "זוהר" כולל את כל מאה עשרים וחמש המדרגות, מהעולם שלנו ועד גמר התיקון. לכן במהלך ההתקדמות שלך אתה יכול למצוא את כל התשובות על השאלות שמתעוררות בך בספרים שכבר קראת.

מחוץ ללבו של אדם

שאלה: האם אדם שעדיין לא יצא מחוץ לגבולות העולם שלנו, רשאי ללמד אחרים וליצור אצלם יחס רוחני נכון כלפי מערכות אבסטרקטיות ומורכבות מאוד של העולמות הרוחניים? האם הוא זכאי (מבחינה רוחנית) להוביל אחרים- ולהגדיל את כלים דקבלה שלו, אף על פי שאין לו כל סיכוי למלא אותם באור הבורא?

תשובה: כל מי שעוזר ללימוד חוכמת הקבלה, עוזר למעשה לקבל את הידע, את החומר הרוחני, שבלעדיו לא ניתן להתחיל בשום עבודה רוחנית.

קיים ידע על מבנה העולמות והנשמות. זהו ידע שאינו עולה על כל ידע אחר,- ואולי הוא אפילו פחות מכל ידע אחר, בכל נושא, כיוון שכל ידע אחר ניתן ליישום במציאות בחיי השגרה שלנו. ידע שהוא תיאורטי בלבד, על עולמות מופשטים שאיננו חשים אותם, על עולמות ונשמות שקיימים לכאורה, אינו תורם שום דבר ולא מועיל. בכך האדם רק ממלא את הזיכרון שלו בנתונים מופשטים, חסרי כל ערך.

יתה מכך, אותה הטענה תקפה גם לגבי כל הידע על העלייה הרוחנית האישית, על עבודה רוחנית פנימית עצמית, על שיטת התקשורת עם הבורא, נתונים על דרגות הגילוי וההשגה, על דרגות העלייה בעולמות הרוחניים, על מטרת הבריאה ואיך להתחיל לחוש. אם אדם מקבל את כל הנתונים האלה ממישהו שבעצמו לא הבין עדיין הכול עד הסוף, זה לא יכול להזיק לדרכו הרוחנית.

העניין הוא שבעזרת כל הידע הזה, האדם מקבל אך ורק מושג כללי אודות מבנה העולמות והנשמות - מתוך "תלמוד עשר הספירות" ו "פתיחה לחוכמת הקבלה". או גילוי האישי של הבורא - מתוך מכתבים ומאמרים.

רק לאחר שתלמיד צובר את כל הידע ההתחלתי הנדרש, על פי המקורות שהזכרתי, ובנוסף מאמרים ומכתבים, יש לו כבר חופש בחירה מסוים איך להשתמש הלאה בכל הידע שצבר. ודבר זה כבר תלוי אך ורק בנקודה שבלב, עד כמה התפתחה ועד כמה היא דורשת להתקדם לקראת גילוי הבורא, לקראת יצירת קשר רוחני איתו בעזרת התאמת התכונות, הרצונות, ותיקון התכונות לתכונות הפוכות הזהות לתכונות הבורא, במקום השאיפה לקבל רק ידע על חוכמת הקבלה בצורת נתונים יבשים, כמדע "מחוץ ללבו של האדם".

אי אפשר ואין דרך להעביר את הצורך הרוחני הזה לתלמיד, כפי שאי אפשר למחוק ולנטרל את הצורך הזה אם הוא כבר קיים. הנקודה שבלב מובילה את האדם, כפי שנאמר: "נשמת אדם תלמדנו", וכל הידע שהוא מקבל במקביל הוא לא יותר מאשר נתוני עזר, שעל הבסיס שלהם הוא בונה את כל השאיפות והמאמצים שלו. עד שיתחיל להבין בכוחות עצמו, בפנים, בלבו, את התחושות הרוחניות, את הבורא, את הדרגות, הידע הזה כלל אינו מתבסס על שום דבר ולא קשור לשום דבר.

בכל מקרה, האדם לא יכול לתאר לעצמו בצורה נכונה את המשמעות של הידע שקיבל, ומה הוא מבטא. הוא לומד את מונחי העולם הרוחני, אלטרואיזם בעזרת כלים אגואיסטיים ששולטים עדיין במוחו ובלבו. כלומר, מלכתחילה הוא לומד הכול בצורה לא נכונה, מתאר לעצמו הכול בצורה מעוותת לחלוטין, וזה מה שקורה לכל אחד ואחד ללא יוצא מן הכלל.

אבל בכל זאת, זה לא מפריע לאיש להתחיל את דרכו הרוחנית מהשקר המודע הזה, עבודה "לא לשמה", ובהמשך הדרך, במידת התיקון, כל אחד מתקן גם את התחושות שלו, ומתחיל להבין ולתאר בצורה נכונה יותר את כל המשמעויות.

הוא לא יהיה מסוגל להעביר את כל התחושות האלה בצורה נכונה לתלמידו שעדיין לא עבר תיקון, גם אם בעצמו כבר הגיע לדרגה רוחנית של מקובל גדול, גם אם בעצמו כבר עבר תיקון מלא, עבר את כל הדרגות והבין הכול. בכל מקרה, התלמיד שלו יתחיל מאותו המקום שבו מתחיל תלמיד של תלמיד, שבעצמו לא גילה עדיין שום דבר.

שלבי התפתחות האדם

שאלה: נאמר שאם הרצון לקבל למען עצמו גובר בתוך האדם, הוא חייב "להקהות את שיניו". איך ייתכן שאדם יתנגד לטבעו אם אפילו לא גילה את העולם הרוחני? איזה כוח בדיוק בתוך האדם יכול להחליט "להקהות את השיניים" לאגואיזם?

תשובה: ישנם כמה שלבים בהתפתחות האדם: כאשר בגלגולי החיים שלו, במהלך אלפי שנים, הוא מתפתח בצורה לא מודעת לחלוטין, פשוט מתקיים, ואינו מבין שבכך הוא צובר רשימות ומפתח את האגואיזם בארבע הדרגות שלו. עד שבמאה ה-02 וה-12 הוא מגיע לשאיפה לעולם הרוחני בגלל שהכריחו אותו, והוא ישאל את השאלה "מהי משמעות הייסורים שלי, ומהי משמעות החיים שלי בכלל?" וכאן עוד לא מדובר עדיין על השוואת תכונות הבורא והאדם.

האדם מתחיל להתפתח בעזרת לימוד חוכמת הקבלה, כלומר, באופן מודע. השלב הזה נקרא "תקופת ההכנה" (לכניסה לעולם העליון. תיאורטית השלב נמשך משלוש עד חמש שנים, אבל מעשית, הוא יכול להימשך גם תקופה ארוכה פי שניים). בשלב הזה, האדם כבר מתחיל לזהות את שני הכוחות שפועלים בתוכו - טוב ורע, את שתי התכונות שלו - קבלה ונתינה, למרות שאינו מזהה באופן ברור את תכונות הבורא, תחת השפעת האור המקיף שמביא עמו את תכונות הבורא. ולכן השוואת טבע האדם לאור שמקיף אותו והופעת השאיפה הרוחנית באדם לאור הזה, מאפיינים את התקופה הזו.

כשאדם עובר את המחסום הוא נכנס אל תחושות העולם העליון. ההתקדמות מכאן והלאה יותר ויותר מודעת, עם תחושה ברורה של בורא ופעולות גלויות.

ביצוע כל התיקונים על כל סוגי הרצונות - חלקי הנשמה, כלומר השגת דרגה רוחנית של גמר התיקון, איחוד רוחני מלא עם הבורא, עלייה לדרגה הרוחנית שלו. השלב הזה כולל גם הוא כמה שלבים.

הקול הפנימי

שאלה: ייתכן שיש באדם גם מקור רע וגם מקור טוב. בזמן האחרון התחלתי לשמוע קול פנימי רע שעץ לי עצות, וזה מטריד אותי מאוד. אני מנסה להתעלם ממנו. האם זה אחד השלבים שאני עובר בלימודי חוכמת הקבלה שלי?

תשובה: למעשה, אתה מנהל דו-שיח פנימי בינך לבין התכונות החדשות שמתחילות להיווצר בתוכך. אל תברח מהמאבקים הפנימיים האלה, נסה לנתח אותם מהצד, כפי שנאמר: "שני מלאכים מובילים את האדם אל המטרה - טוב ורע", והאדם נמצא ביניהם, באמצע. נסה לראות מהצד איך הם נאבקים בתוכך ועליך, וזה יזרז מאוד את הדרך הרוחנית שלך. קרא ספרים (את הספר "בעקבות הלב") מהסדרה "קבלה וחוכמת החיים".

לעשות מה שהלב דורש

שאלה: אחרי כל שיעור, הלב מלא בחוויות ותחושות, ומתעורר בי צורך עז להאזין להקלטת השיעור. אני חושב שכדי שאוכל לקלוט הכול בראש, אני צריך תמיד לחזור ולהאזין כמה פעמים. איך להתייחס לזה?

תשובה: אינך צריך להטריד את עצמך בבעיות הבנת החומר, כאילו לא חשת הכול די טוב. אין טעם לחזור על שיעורים יומיים יותר מפעמיים-שלוש, פרט למקורות היסוד: "פתיחה לחוכמת הקבלה", מאמרי הרב"ש אודות הקבוצה, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", הקדמה ל "זוהר" וכולי.

כל החומר שאתה מקבל בשיעורים אמור רק להשלים את מה שאתה כבר מרגיש ויודע בלבך, רק כך כל זה מסתדר בלגו שלם לקבלת תמונת עולם כוללת ומלאה. אם אתה מפספס משהו, ונשארת לך רק תחושה קלה, אתה יכול לעבור על החומר הזה הרבה פעמים, אבל עדיין לא תקלוט אותו, מכיוון שאין לך עדיין כלים שמסוגלים לקבל ולעבד אותו. הרי אתה לומד תורה על עולם העליון, ולכן אתה צריך גם לקבל כלים שיתאימו לדרגה הרוחנית של נושא הלימוד.

אם אדם לומד אך ורק למען הידע עצמו, הוא יכול לזכור בקלות את כל הנושאים שהוא לומד, כמו בכל מדע אבסטרקטי (שאיננו יכולים לחוש בתחושות) אחר. אבל אם הוא לומד על מנת לגלות, לחוש את הבורא, כיוון שלבו (ולא השכל שלו) דורש זאת, ולכן היה חייב להתחיל ללמוד חוכמת הקבלה, הוא יהיה מסוגל לחוש ולהבין, והוא יזכור רק את מה שנמצא בדרגת ההתפתחות הרוחנית הנוכחית שלו, ולא מעבר לכך.

המטרה היא איחוד רוחני עם הבורא, ולא לימודים תיאורטיים, אלא גילוי, הבנה ויישום מעשי של כל אחד ואחד על עצמו. כמות החומר שאתה מבין וזוכר היא נגזרת ישירה מהדרגה הרוחנית שלך, ולכן תשקיע את כל המאמצים בכיוון הזה, עלה לדרגה הבאה בעזרת הפצה, לימוד אחרים וכל הפעילויות האחרות בקבוצה. כפי שנאמר על יהושע - שקיבל את התורה ממשה לא מכיוון שלמד, אלא מכוח תפקידו, כי עזר למשה ללמד אחרים.

המטרה האמיתית

שאלה: מה פירוש הדבר טעות בעבודה רוחנית?

תשובה: כאשר האדם מחליף את המטרה האמיתית שהיא "איחוד עם הבורא" בעזרת תיקון התכונות הטבעיות שלו מ"לקבל למען עצמו" ל"לקבל למען הבורא", במטרות אחרות כגון - רכישת ידע וקבלת תמורה או רווח אישי מכך שהוא לומד את חוכמת הקבלה וכולי. בקיצור, כאשר חושבים כל הזמן לא על הבורא, אלא על משהו אחר. ראה ספר "פרי חכם - אגרות" עמ' ס"א, ספר "שמעתי" מאמר "אין עוד מלבדו".

איך לעשות בירור פנימי?

שאלה: נאמר שזירוז הזמן פירושו החלפת מצבים פנימיים. כלומר, בעזרת ניתוח ובירור נכון, אנחנו מכריחים את עצמנו לעלות לדרגה הבאה. איך צריך בדרגה הרוחנית שלנו (לפני המחסום) לעשות בירור נכון?

תשובה: יש לשאוף לראות בכל דבר גילוי וקשר רוחני עם הבורא. "אין עוד מלבדו" - אין מחשבה אחרת שמתכננת הכול ומבצעת הכול מלבדו, והאדם רק יכול לחוש את השפעתו עליו.

למרות זאת, לפני כל פעולה, לאחר שכיוונת את עצמך בהתאם לסעיף אחד, צריך להתמקד במחשבה "אם אין אני לי מי לי" - כלומר, עכשיו אני בכוונה נוהג כאילו אין שום בורא, ואני נמצא במקומו. כלומר, אני חושב איך הוא היה נוהג במקומי (או איך אני הייתי נוהג אילו היו לי המחשבות והכוחות שלו, אם הוא היה ממלא אותי בהם).

בסוף הפעולה יש להכיר שוב בכך, שלמרות כל "הכוונות" שלנו במחשבות, הבורא הוא זה שחשב ועשה הכול, ומצדי לא היה בכלל שום מאמץ, ושרק נדמה לי שעשיתי משהו, כאשר בעצם רק הוא פעל לבדו, וכל תוצאת פעולה הוגדרה ונקבעה מראש על ידו. אם הפעולות "פשוטות", צריך לשלב אותי, אותו ואת הפעולות עצמן בשלם אחד. צריך לשאוף "לדעת מה הוא רוצה", על מנת לנהוג בהתאם לרצונו של הבורא. האדם בכל מקרה ממלא את ייעודו בהתאם לרצון הבורא, אבל צריך לשאוף לעשות זאת באופן מודע - זו בדיוק מהות האיחוד הרוחני עם הבורא.

האדם חייב לתאר לעצמו את תהליך האיחוד הזה בכל מחשבותיו ופעולותיו, כמו איחוד של מחשבה ושאיפה, עד כדי כך, שהיכן שנמצא רצון הבורא אל האדם, נמצאת גם השאיפה הרוחנית של אדם אל הבורא - לא ביחד, אלא כשלם אחד, ללא הבדלים "שלך או שלי".

במהלך השיעורים יש לחפש במיוחד את הבורא ואת התחושות שלו בתוכי, איך לזהות את רצונו וללמוד להגשים אותו, איך לחיות בעולמו. זו צריכה להיות מטרת הלימודים, שהגעגועים לזה יהיו לכוח שיעורר אותך לחשוב במהלך השיעור, להתחיל כל מחשבה ולסיים אותה במחשבה הזו.

צריך לנהוג בהתאם להוראות המורים שלנו, בכל הנוגע להפצת חוכמת הקבלה ברחבי העולם, וליצירת סביבה שתתמוך באדם ותעזור לו לעבור תיקון. כל זאת, כיוון שאדם אינו מסוגל להשפיע על עצמו, ולכן יש לנו רק ביטוי אחד של כוח הרצון החופשי - לבחור את הסביבה, ועל-ידי כך לעבור תיקון תחת השפעת הסביבה הנכונה.

הבורא יצר זאת כך בכוונה, על מנת שנוכל ליישם בגלוי את עיקרון ההתנתקות מהאינטרסים העצמיים שלנו, ולהתמקד בהתקרבות רוחנית, בניגוד לאגואיזם. זהו בעצם המגרש המרכזי ל"בירור" - ניתוח והערכת המצב שלך. רק בהתייחס לאחרים, דומים לו, בקבוצה, האדם רואה בבירור האם הוא עובד "למענו או למענם".

לאסוף את החוויות

שאלה: פתאום אני מגלה איך הבורא יוצר עבורי תנאים מתאימים כדי שאוכל להגשים את המטרה שלו, איך תכנן הכול מראש. אבל מפחיד אותי לחשוב מה הוא יעשה לי בהמשך. אני מבין שהוא עושה רק טוב, אבל באיזה מחיר?

תשובה: החיים שלנו הם אוסף של חוויות ותחושות, שכוללות את התחושות שתיארת עכשיו. אסוף את כל החוויות האלה, משונות ככל שיהיו, ואחר כך נסה לנתח, להעריך אותן, חלק לפרקים, תן שמות.

לא מסוגל לחשוב אחרת

שאלה: למה הבנת העולם העליון מתחילה בשלילה מוחלטת ואי השלמה עם מצבי? מה אני מבין בתהליך הזה? הרי איני מסוגל באותם הרגעים להרגיש או לחשוב אחרת. כל זה מתבצע בלי שאני מוכן ומסכים.

תשובה: הכול בעולם הזה מתבצע ללא הסכמה שלך, אף אחד לא שואל אותך, אתה הרי נמצא תחת שליטת האגואיזם. אתה חייב לעבור את כל גל התיקון, אתה חייב להרגיש אותו במלואו - ורק לאחר מכן, אחרי שתאסוף את כל החוויות, תהיה מוכן לחוש את האור.

מהות האמונה

שאלה: חופש הבחירה האמיתי בא לידי ביטוי רק כאשר האדם אינו חש בהשפעת הבורא, ומסוגל לנהוג ללא תלות ברצונות הגוף. אם איני חש את הבורא, איך אוכל לא להיות תלוי ברצונות הגוף? ואם אני מצליח לדכאם, האין זה רצון הגוף, השתוקקות לרוגע?

תשובה: אתה צודק, אבל תאר לעצמך, שאם אני חש את הבורא, אני הופך להיות עבד של התחושה הזו ותלוי בה. אני מדכא את רצונות הגוף שלי, מאחר שאני רואה אותו לפניי. חופש מהגוף נקרא - כאשר הבורא עדיין אינו גלוי בפניי, ולמרות זאת אני נוהג כאילו הוא ישנו. זוהי מהות האמונה.

הסתפק באור הבינה, חפץ חסד, וההסבר יגיע בתוך התחושות.

לברוח מהייסורים

שאלה: בזמן האחרון אני כאילו מסתכל על כל העליות והירידות הרוחניות שלי מהצד, והן הפסיקו להדאיג אותי. איך אפשר להתקדם מתוך המצב הזה "למעלה"? לעניות דעתי, רק בעזרת "מכות" חזקות עוד יותר.

תשובה: התקדמות כתוצאה ממכות - היא דרך הייסורים, והתקדמות בעזרת לימודים ופעולות רוחניות שמושכות אליך את האור המקיף - היא דרך התורה. הייסורים דוחפים אותנו קדימה ומכריחים אותנו לברוח מהם. האור מושך אותנו קדימה בעזרת עוצמתו.

ההבדל הוא רק בתוך האדם, האם הוא מתקדם אל עבר הבורא (שואף אל האור) או הוא בורח מהסבל. האדם חייב תמיד, בכל הנסיבות, לנסות להתקדם קדימה ולא להתנתק מהבורא.

העיקר הסבלנות

שאלה: האם יש אפשרות לזרז את הדרך שלי?

תשובה: מעשית, לא. אבל יש לי רק עצה אחת בשבילך: בכל מקרה, לא משנה מה, לא לברוח מעצמך, כיוון שהאדם תמיד מובל, גם אם הוא תלוי באופן פסיבי- בידי הכוחות העליונים. לכן נאמר: "מה שלא יעשה השכל, יעשה הזמן", "העיקר - סבלנות", רק לא לברוח באמצע הדרך, לא לסטות, ומלמעלה כבר יכוונו אותך בכל יום מחדש, אף על פי שנדמה לאדם שכל הזמן הוא שרוי בחושך, בחוסר מוצא, ושהבורא שכח אותו.

מוכרחים להתאזר בסבלנות, לצבור כמה שיותר כוחות לסוף הדרך, ולא לבזבז את הסבלנות. צריך לדעת להרכין את הראש ולחכות בצד באופן פסיבי בתקופות הכי קשות.

"היפנוזה עצמית"

שאלה: האם צריך לנסות לחוש בשלמות את ההשפעות השליליות של הבורא עליך כמשהו טוב או שבמצב הנתון, זה יהיה כמו אשליה והטעיה עצמית, היפנוזה עצמית?

תשובה: נכון שאלת, חייבים "לנסות ולחוש את ההשפעה השלילית של הבורא עלינו כמשהו טוב בשלמותו" - כך זה קורה בדיוק, כאשר האדם כל הזמן משתדל לכלול בתמונת העולם שלו שני יסודות: "אין עוד מלבדו"; ו"הטוב בשלמותו שמוביל אותי אל המטרה העליונה". הבחירה היחידה שאתה חופשי לעשות היא לבחור בסביבה שתוכל לתמוך ולהעצים בתוכך את שני היסודות האלה, ותהפוך את התחושה הזו לקבועה ומתמדת.

הבנה וגילוי מרפאים הכול

שאלה: אני לומד את תורת הקבלה כבר שנים, והתוצאה היא רק שנאה כלפי הבורא. איך לצאת מהמבוך הזה?

תשובה: כנראה שלא למדת את אותה התורה או שלמדת ללא ייעוץ וקשר עם המורה, דבר שגם הוא הכרחי. נכון להיום, יש לך הכנה ונתוני פתיחה מצוינים, שמתבטאים בתחושת השנאה שתעזור לך לגלות את הבורא האמיתי. הבנה וגילוי מרפאים הכול.

האור המאיר בקריאה

שאלה: כאשר הבורא מאיר, לאדם יש טעם ושאיפה ללמוד, הוא מגביר את העבודה הרוחנית ומתקדם. בדרגה הרוחנית הזו האדם חש שהוא מעל אנשים אחרים, ורק הוא יודע מהו העולם הרוחני. מה כוללת העבודה הרוחנית שלו בדרגה הזו?

תשובה: ראה מאמר "בזמן שהאדם מרגיש את עצמו בבחינת עלייה" ( "שמעתי", מאמר כ"א) - האדם חייב לקרוא במרץ את כל מה שהוא רוצה מתוך ספרי חוכמת הקבלה, מכיוון שבזמן הקריאה מאיר עליו מלמעלה אור, והאדם מסוגל לראות יותר ממה שהוא רואה בדרך כלל. זה יעזור לו מאוחר יותר כאשר האור ייעלם, וכששוב יהיה עליו להתקדם בחושך. ובחושך העבודה היא כבר אחרת, עליו לעשות שימוש בהסתרת הבורא על מנת להתקדם, ללא קשר לתחושות.

אני או הוא?

שאלה: איך יש להתייחס באופן מעשי לאנשים הגורמים לי נזק מאחורי גבי? לפעמים אני רוצה לקלל אותם, אבל אז תוהה אם זאת התגובה שהבורא מצפה ממני להגיב. אמנם אני פונה אליו, אך איני מסוגל לשלוט ברגשותיי השליליים.

תשובה: הדבר נמשך עד שהאדם מגיע לאיחוד רוחני מלא עם הבורא, כאשר כל המחשבות שלו, הרצונות שלו והפעולות שלו דומים ומקבילים למחשבות, לרצונות ולפעולות הבורא. כל עוד קיים חוסר דמיון או ניגוד רוחני מוחלט בין האדם לבין הבורא - עד הרגע הזה קיימים בתוך אדם שני מושגים נבדלים, "אני" ו"הוא", עובדה שגורמת לניגוד בין "אני" ל"הוא", או להיפך, שאיפה להגיע לדרגה רוחנית של "אנחנו". קיימת התנגשות בין השגחה פרטית, אישית, לבין השגחה כללית.

מה לעשות? - לחזור ולקרוא שוב את המאמר "אין עוד מלבדו" בספר "שמעתי", לא לברוח מהתשובות, אלא לברר ולנתח את מהות הניגודים הרוחניים הללו, את חוסר היכולת שלהם לחיות בדו-קיום בתוך נשמת האדם, ובמקביל את הצורך של האדם להמשיך ולהתקיים עם תחושת הפיצול הזו, עד שיתחיל להתקרב אל הבורא. עם ההתקרבות הרוחנית נעלמת תחושת הפיצול, ואיתה השאלה "אני או הוא?"

ה"חיסרון" של הבורא

שאלה: נאמר כי הבורא חש "חיסרון" - חוסר שלמות, אם הבריאה אינה רוצה "להשפיע" - לתת.

תשובה: כל הבריאה מתחילה מהנקודה שבה "רצון" הבורא היה ליצור לעצמו "בית" בתוך הבריאה הנחותה ממנו, כיוון שהוא שואף לתת ולהיטיב. כלומר, לבורא יש הרצון אך הוא לא זהה לשאיפות שלנו בעולם הזה, שנובעות מתחושת חיסרון, סבל, אלא דומה לשאיפת האם שרוצה להאכיל את בנה. מדובר על סבל השכינה, "שכינתה בעפרא", "שכינתה בגלותא".

כלומר, נאמר שהבורא, בדומה לאם, סובל מכך שילדיו חיים בסבל, רעבים, אינם מסוגלים לעלות לדרגה הרוחנית שלו. כמובן, התורה מדברת אלינו בלשון בני אדם, חסרון הבורא, ללא חיסרון.

אבל מה שלא יהיה, אנחנו מדברים רק על מה שאנחנו מסוגלים לחוש, בעזרת השפה הארצית שלנו, ואנחנו חשים רק את מה שמגיע אלינו מהבורא, הרי "אין עוד מלבדו", מקור כל הקיום. זה אומר, שהוא רוצה שנוכל לחוש את הסבל שלו, את השאיפה שלו לקרב אותנו אליו. מקובלים גדולים, אלה שכבר מסוגלים לחוש אותו, מעבירים לנו כך את התחושות שלהם.

לא לוותר על הנשמה

שאלה: גיליתי שהמכות מתמקדות תמיד בתחום מסוים. היו לי בעיות פיננסיות, עכשיו בעיות במשפחה. אני מבין שזה שלב הכרחי בהתקדמות. האם אפשר לעשות משהו בנדון או שצריך פשוט לסבול עד שהשלב הזה יעבור?

תשובה: בעולם שלנו האדם אינו מסוגל להתמודד בכוחות עצמו עם שום בעיה. הדבר הכי טוב שהוא יכול לעשות למען עצמו זה ללמוד לחיות בשלווה, לשלב את שגרת החיים שלו עם לימודים קבועים בחוכמת הקבלה, ועל הבסיס הזה כבר יגיעו אליו כל הפתרונות בדרך של תורה, ולא בדרך של ייסורים. כלומר כל הבעיות שלו ייפתרו בהדרגה מעצמן, באופן פסיבי ובצורה הכי יעילה, טובה ונכונה עבורו.

זה לא אומר שהאדם צריך להיות פסיבי לחלוטין, אבל אסור גם למהר כל הזמן ולנסות לפתור את כל הבעיות במקום, ובאותו רגע עדיף להמתין, זה תמיד יותר משתלם. תמיד תהיה לך אפשרות לעשות את הצעד הזה. למד לוותר, ותר בכול, על הכול מלבד על הנשמה שלך. תן הכול חוץ מאשר את העולם הרוחני הפנימי שלך, ואז כל תוצאה שתהיה - היא התוצאה הטובה ביותר.

מנגנון פשוט

שאלה: המאמץ העיקרי במשך השיעורים הוא הכוונה לקבל שאיפה רוחנית לעבוד לא למען עצמי. אבל אין בכך שום צורך, זה אפילו לא דומה ל"לרצות את בת המלך", זה כאילו "לרצות את האצבע השישית". מאין אפשר לקחת את הצורך לקבל שאיפה לעבוד לא למען עצמי?

תשובה: ומי אמר לך שאתה בכלל מסוגל לחלום על זה, לעבוד ולתת למען הבורא? הוא הרי גם ברא אותך באופן זה, שאתה פועל אוטומטית למען התועלת האישית שלך. נדמה לך שאתה יכול לבחור, אבל זה רק נדמה, היות שאתה לא מכיר ולא רואה את כל הנתונים ואת הנסיבות.

לו היית מכיר באמת את הטבע שלך ואת כל הגורמים החיצוניים שמשפיעים עליך, לו היית מודע לכך שבכל רגע נתון אתה מייצר רשימות, היית מגלה, להפתעתך הרבה, שאתה לא יותר ממנגנון הכי בסיסי, שעובד לפי תוכנה פרימיטיבית ביותר, "מקסימום הנאה במינימום מאמצים".

הניסיונות שלנו לצאת מגבולות ההבנה של העולם הזה הם הכרחיים, על מנת להבין ולהפנים את חוסר היעילות המוחלטת ואת חוסר האונים שלנו, עד כדי כך שנהיה מוכרחים לפנות לבורא (אם במקביל לגילוי חוסר האונים העצמי שלנו, נתחיל להבין גם את עוצמת המטרה, הבורא, הרצון שלו לעזור לנו).

הידע עולה על המעשים

שאלה: איך להיפטר מעצלות, חולשה, דיכאון? אני לומד כבר יותר משנה, אבל אין התקדמות ממשית. מה לעשות?

תשובה: רק השתתפות ומעורבות פעילה בעבודה קבוצתית יכולה לעזור גם בהתקדמות וגם במצב הרוח. הלימודים עצמם נותנים תחושה של דיכאון וחולשה. ורק עבודה, הפצה, העברת הידע, פעילות משותפת - אלה מנופי ההתקדמות האמיתיים. אחרת, כאמור: "חוכמתו מרובה ממעשיו" - הידע עולה על המעשים וזה רק מזיק.

חוכמת הקבלה היא פרקטיקה ולא תיאוריה. הרי אנחנו לומדים לא למען הידע, אלא על מנת לקבל כוחות, על מנת לפעול, להיכנס אל העולם העליון, ורק כאשר נהיה שם, נבין הכול.

הנשמות של היום

שאלה: בכל מקום שבו מצוין בספרי חוכמת הקבלה "כך נאמר בספר", תמיד הכוונה היא אך ורק לספר ה"זוהר". כל השאר בכלל לא נחשבים ספרים, מכיוון שהמלה ספר - מהמלה "ספירה", מהמלה "ספיר" - הארת האור, התגלותו, וזה- קיים אך ורק ב"זוהר". למה אנחנו לומדים בעיקר לפי "תלמוד עשר הספירות"?

תשובה: ספר ה "זוהר" נמצא בדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר, אבל הוא כתוב בשפת המדרש, ולכן אינו יכול להוות מדריך מעשי בלימודי חוכמת הקבלה. רק אלה שכבר נמצאים בתחושות שלהם בעולם העליון, מסוגלים להבין את מה שכתוב בספר הזה.

אבל עבור כל האחרים, שרק מתכוננים ליציאה אל העולם הרוחני, רק "תלמוד עשר הספירות" ומאמרים יכולים להוות ספרי הדרכה מעשיים. כל מה שכתבו המקובלים הגדולים, בינהם גם בעל הסולם, נכתב במיוחד עבור אנשים ששואפים לצאת אל העולם העליון. כיוון שבדורות הקודמים לא היו תנאים מתאימים, ולא היו נשמות כמו של היום. רק החל מהדור שלנו אפשר להתחיל בעלייה רוחנית המונית.

בספר ה "זוהר" רק "ספרא דצניעותא", "אדרא רבא" "ואדרא זוטא" נכתבו בשפת חוכמת הקבלה - שפת הספירות, הפרצופים והעולמות.

ניגודים רוחניים

שאלה: כבר שנה שאני מנסה להבין מה הכוונה בהתעמקות והבנה פנימית. האם מדובר בניתוח עצמי של הדרגה הרוחנית שלי? ואולי הניתוח הוא דווקא צורה של חיטוט עצמי? ומה פירוש לחשוב על העולם העליון, אם אני עדיין חי במגבלות ההבנה הארצית שלי בעולם הזה?

תשובה: ספרים הם יסוד העבודה הרוחנית שלנו - "שמעתי", "שלבי הסולם", "פרי חכם", "אגרות רב"ש", ו "דרגות הסולם". כל הספרים האלה מלמדים, ואנחנו גם מגלים בכוחות עצמנו, שעקב כך שכל המציאות מורכבת משני יסודות מנוגדים בתכונות - בורא ובריאה - כך גם כל דרגה רוחנית שלנו כוללת את שתי התכונות, התחושות והרכיבים המנוגדים האלה, מצד הנשמה, ומצד מי שממלא אותה. לכן תמיד מפרשים כל דרגה בצורה כפולה ומנוגדת.

תמיד יש אפשרות, בכל ניתוח, לקחת את הצד של הבורא וצד הבריאה. תמיד- אפשר לקבל ולהבין את המצב הרוחני שלך - מתחילת הבריאה; בתנועה איתרה - בהווה; ומהסוף שלה - גמר התיקון. ישנה אפשרות להתעמק בניתוח התחושות שלך, ולהתעמק בניתוח הסיבות שלהן. תמיד ישנה אפשרות ללכת בדרך אמונה למעלה מהדעת או "אם אין אני לי, מי לי".

לכן במהלך השנים הראשונות של הלימודים, התלמיד, בכל דרגה רוחנית חדשה שלו, נמצא תמיד בתחושות, החלטות ודעות מנוגדות ומעורבות. רק כאשר מתקרבים אל המחסום לעולם העליון, מערבולת התחושות הזו מתחלפת ביציבות יחסית, אבל שלווה אמיתית מגיעה לאדם רק במידת האיחוד הרוחני שלו עם הבורא.

הייאוש יתחלף בשמחה

שאלה: כל בעיה הכי קטנה מפילה אותי לקרשים. התחלתי לפחד לעשות משהו. אני מתכנן, אבל ברגע המכריע אני מתחיל לחוש פחד חייתי. איני יודע מה לעשות, ובסוף לא עושה כלום. אני פשוט רוצה להרגיש חופשי ושמח. לא הייתי רוצה לנסות דרכים שונות של בריחה מהמציאות באמצעות דת, אף על פי שאני חי בעולם לא מציאותי של פחדים ואשליות.

תשובה: אתה פשוט בר מזל, אחד המעטים (כמה אלפים, בסך הכול, מתוך שבעה מיליארדים) שעובר במודע את הטלטולים ששולח לך הבורא. מה אתה צריך לעשות? אתה לא מסוגל לעשות ולשנות דבר. או שתמשיך להתעקש, ואז הבורא, בעזרת סבל וייסורים, יכה אותך וימשוך אותך קדימה בכוח, או שתקצר, תקל את הדרך שלך ותתחיל להבין למה ואיך אתה חי.

אתה תעבור את אותה הדרך בכמה שנים בלבד, בעזרת לימודי חוכמת הקבלה, ניתוח עצמי וניתוח הבורא, במקום בכמה מאות שנים של סבל, כמו בגלגולים הקודמים.

סביבנו יש רק אור

שאלה: האם נכון הוא, שכל אדם בסביבתי משקף את אחת התכונות השליליות שלי, וכדי לגלות ולהבין את התכונות הללו עלי, מלבד ללמוד קבלה, ללמוד גם את בני האדם שבסביבתי?

תשובה: רק מלימוד החומר תוכל להתקדם, ולא מלמידת הסביבה שלך - מסביבך אין דבר פרט לאור, ואת האור תהיה מסוגל לחוש רק במידת התיקון של הכלים הפנימיים שלך. לכן כל השקפת עולמך, כל מה שאתה חש, תלוי רק בהתקדמות בדרגות הרוחניות הפנימיות שלך. למד עוד ועוד, ולפתע תראה איך הכול מתבהר סביבך.

עשה כל שביכולתך

שאלה: איך ניתן לתקן את הרצונות בעולם שלנו? אני מבין שמדובר בעבודה רוחנית ותיקון הכוונות, אבל אחרי שהתחלתי ללמוד, משהו השתנה בפנים, ואני מתקשה להבין איך אני אמור להתנהג בעולם הזה. מה לעשות עם הרצונות שלי כאן ועכשיו?

תשובה: האדם מתעורר בתוכך, מאותו רגע שבאחד הגלגולים שלך אתה מתחיל לחוש נקודה בלב שמושכת אותך לעולם הרוחני, ואינך יודע עדיין למה בדיוק ואיך להתקדם לעברו - אינך יודע איך ולאן. אתה גם לא נדרש לדעת זאת בשלב הזה. עליך רק לחיות לפי העיקרון: "כל שבידך ובכוחך לעשות - עשה!" ולהיעזר בשלושת האמצעים: ספרים, מורה וקבוצה, שבעצם יוצרים אמצעי אחד. הם גורמים לאדם למשוך אליו את האור העליון, שהוא עדיין לא מסוגל לחוש בו, והאור הזה מניע ומכוון את "הנקודה שבלב" אל עבר הבורא, למקום שבו נוצרה. אדם לעולם לא יכול לדעת באיזו דרגה רוחנית הוא נמצא, אלא הוא מתקדם בעזרת "אמונה למעלה מהדעת", הצדקת פעולות הבורא.

כאשר אתה, בשלב התפתחות מסוים, תתחיל לחוש באופן מודע וגלוי את הבורא, ואת הפעולות הרוחניות שלו כלפיך, דבר שמסמל יציאה אל העולם העליון, תהיה מסוגל לתקשר רוחנית עם הבורא. בינתיים נותר לך רק להשקיע את מרב המאמצים הרוחניים בלימודים, רק לפי ספרי מקורות, מילוי הוראות של רב אחד בלבד ויצירת סביבה מתאימה ומכוונת למטרה.

כולנו ניזונים מאותו מקור

שאלה: בזמן האחרון, בערב מתעוררת בי שאלה מסוימת, ובבוקר אני כבר מוצא תשובה בפורום האינטרנט, כי מישהו כבר הקדים אותי. נוצרת תחושה של חשיבה סטנדרטית. האם זאת תופעה רגילה אצל תלמידים חדשים?

תשובה: אינך לבד, כולם עוברים את אותה הדרך, לכולם יש אותן הבעיות, הנשמות של כולנו די סטנדרטיות. ההבדלים מתחילים בעולמות הרוחניים וממדרגות רוחניות מסוימות. בינתיים אנחנו כמו ילדים קטנים, כולנו די זהים. גם ילדי האומות השונות די דומים לגורי חיות. בגלל זה, כל מה שמטריד אותנו היום, יטריד מחר מישהו אחר הדומה לנו. כיוון שכולנו ניזונים מאותו מקור, כדאי לא לזלזל, אלא ללמוד זה מזה.

העטיפה החיצונית של הרצון

שאלה: האם יש צורך להתמקד בעטיפה החיצונית של שאיפה מסוימת, לדוגמה, תאוות הבצע? או לגלות אגואיזם טהור וכך להתמודד איתו ישירות כיצר הרע? אם נוהגים בדרך זו, הרי אין שום משמעות לצורה החיצונית של האגואיזם, כי העטיפה שלו נעלמת.

תשובה: בגדול, לא חשוב באיזו עטיפה חיצונית עטופה השאיפה להנאות: "גופניות" (אוכל, מין, ילדים, בית וכולי, כל מה שיש גם לבעלי-החיים); אושר (כסף, ביטחון, ודאות); שליטה (כבוד); ידע (שליטה על הטבע, חיים).

במידת התקדמות האדם אל עבר העולם העליון, לכאורה הוא אמור להתנתק בהדרגה מכל השאיפות ה"גופניות" שלו - כסף, כבוד, ידע - אבל זה לא קורה בדיוק כך. כל השאיפות האלה מתערבבות בכל אדם ובאות לידי ביטוי בצורות שונות, בתקופות שונות. עד כדי כך שנאמר: "קנאת סופרים תרבה חוכמה", "עד שלא מניח לי לישון" (דרגה רוחנית לפני מעבר המחסום).

בקיצור, לא צריך לפחד משום רצון. כולם נשלחים לכל אדם על ידי הבורא, בדיוק בהתאם לאותו סדר שכל אחד מאיתנו זקוק לו. לא צריך לפחד מנפילות, ירידות, בושה מול החברה, כל אלה הם שלבים הכרחיים שכל אחד חייב לעבור, ואיש לא יכול לקנות לעצמו ביטוח. מכיוון שרק באמצעים האלה הבורא מביס את האגואיזם שלנו, בזה שהוא מכריח אותנו להתנתק מהאגואיזם ולפנות לעזרתו מלמעלה. הקפד להיאחז בכל מה שאתה עושה ברצון הבורא, לאן שלא יכוון אותך.

הצמצום מביא סבל

שאלה: הצמצום מעניק לי תחושה של חוסר שלמות, סבל. ככל שמתקרבים יותר לנקודת האפס, הסבל מתגבר למקסימום, ממלא את כל הריקנות, וה"אני" שלי נעלם לחלוטין. ואז הכלי האגואיסטי הזה מתמלא במילוי חדש. לכן, כנראה, צריך לשאוף כל כך הרבה, על מנת שנוכל אחרי הקרבת ה"אני" לקבל את תחושת הריקנות. מה דעתך?

תשובה: עליך להאזין לחומר על דרכי חיפוש הבורא, איך לנסות להעריך בצורה נכונה את היחס שלו כלפינו, להבין את ההשגחה שלו, למה בדיוק הוא שולח לנו את הסבל הזה. בכל דבר צריך לנסות קודם כל לגלות את הבורא שנסתר ממני, כמו במשחק.

עליך לשאוף כל הזמן לגלות אותו בכל תחושותיך, בכל מה שקורה לך. הניסיונות הללו בעצם יבנו בתוכך את הריקנות, שאחר כך תגדיר ככלי, את הנשמה שלך, ותוכל למלא אותה בעזרת האור בעוצמה גוברת, בהתאם לעוצמת ההפרעות.

האדם לא יכול לבדו

שאלה: איני מסוגל כלל להתנתק משום דבר, לא יכול להכות באויבים שלי, אלא ממלא במודע, כמו משרת טוב, אחר כל דרישות "השכל הישר" שלי. מצד אחד אני מבין, שללא הבורא אני אבוד, אבל מצד שני, איני מסוגל לברוח מביצוע המעשים "ההגיוניים". מה לעשות?

תשובה: בשום מקרה האדם לא יכול להתמודד לבדו עם מחסום כלשהו בדרכו, אלא רק בעזרת הבורא. לכן הוא חייב קודם כל להבין שלבד אין לו סיכוי, אבל הוא רוצה מאוד, ולכן הוא חייב לפנות לעזרת הבורא וכולי, כפי שנאמר בכל המאמרים.

העבודה בונה את האדם

שאלה: נאמר שהאדם חייב להעביר את עצמו לסביבה נכונה. ומה לעשות כאשר אתה נמצא מחוץ לקבוצה, בעבודה? האם מותר לקרוא ספרות מקצועית?

תשובה: בעבודה האדם צריך לבצע את עבודתו ואת מה שדורשים ממנו, ולהתייחס לזה כאל אחד ממרכיבי העבודה הרוחנית. אם לא הייתה הוראה ברורה של חוכמת הקבלה להמשיך לעבוד, אולי באמת היית זורק הכול, וכך היה קורה גם עם המשפחה ועם כל יתר ההתחייבויות השגרתיות.

בעולם הזה - אתה חייב לחיות חיים רגילים ולעשות הכול, אבל על בסיס של הבנה ומודעות לצורך התקדמות רוחנית - במקרה כזה כל המאמצים של אדם נחשבים ונספרים כהכנה ליציאה לעולם העליון.

רוצה להיות ראשון

שאלה: לפעמים אני תופס את עצמי במחשבה, שאני רוצה להיות הראשון שיגיע לגמר התיקון. איך להתנתק מהתחושה הזו? האם בזה באים לידי ביטוי האגואיזם והנחיתות הרוחנית שלי?

תשובה: בתורה נאמר, אסור לאדם לקנא בבנו ובתלמידו, הוא צריך תמיד לאחל להם שיעברו את כל ההישגים שלו. נסה לאמץ את הגישה הזו ביחס שלך כלפי כל- האנשים שאתה מכיר. היחס הזה נבנה כתוצאה מאכפתיות ומהדאגה שלך לאנשים אחרים. אם תשקיע בהם, אתה כאגואיסט תהיה מעוניין מאוד בהצלחתם. כך תוכל להימנע מתחושת הקנאה.

משחק הדמיון

שאלה: שמעתי וקראתי שכל מה שאנחנו מסוגלים לדמיין לעצמנו, להרגיש, לראות - כבר נוצר וקיים. אני רואה באופן תדיר חלומות, "תמונות" שלא חוויתי מעודי, ויש סיכוי קטן מאוד שאראה במציאות. למה אלוקים שולח לי זאת? האם משחק הדמיון הזה מהווה חלק מהבנה והתקדמות רוחנית?

תשובה: האדם רואה בחלומות שלו רק את מה שהוא מרגיש בחיים, חושב בתת-המודע שלו. החולם מנסה לנבא לעצמו את מה שמגיע אליו בחלומותיו, אבל לא יותר מכך. גם אם האדם מקבל מסר, הארה וחיזוי העתיד שמתממש אחר כך, הוא מסוגל לראות זאת רק כאשר הוא ער לחלוטין, ולא בזמן השינה. זה יכול לקרות, כיוון שהעתיד קיים מחוץ לגבולות ההבנה שלנו. אנחנו כאילו רואים סרט קולנוע בהשתתפותנו.

האור הסובב אותנו כולל בתוכו את כל הצורות העתידיות שלנו. כשמקובל מקבל את קרינת האור הזה בכלי שלו, הוא מסוגל לראות את העתיד כמו את ההווה, לכן ברוחניות אין תחושת זמן. כל אחד יכול וחייב להגיע לדרגה הרוחנית של ההבנה הזו. האדם צריך להתקיים בסביבה הגיונית, גלויה, ולא בחושך. השיטה היחידה להגיע לדרגות הרוחניות האלה היא חוכמת הקבלה.

חוויות רוחניות

שאלה: מאז הילדות אני עובר חוויות רוחניות, אבל אין לי בכלל תכונות אלטרואיסטיות. לפחות לא היו לי עד התקופה האחרונה, אף על פי שלא איבדתי את התכונות שהיו לי בילדות, וזה מבלבל אותי מאוד. איך אפשר להסביר זאת?

תשובה: טוב מאוד שאתה זוכר בבירור ומסוגל לתאר את החוויות הרוחניות שלך. הן יתחילו להשתנות עכשיו, ובהמשך תהיה מסוגל להשוות ולנתח.

הבורא יצר אותך - נתן לך כל מה שיש בתוכך. עכשיו הוא מבצע בך תיקון, ובמקביל מאפשר לך לעקוב אחר התיקון הזה. המשך והתמד בלימודי חוכמת הקבלה, ואז תגלה את האמת דרך ספקות ומסקנות שתחווה.

ביטוי של אלטרואיזם

שאלה: האם אפשר לומר שהרצון לאהוב אנשים משתווה לשאיפה רוחנית לתת?

תשובה: כל הפעולות והמחשבות של האדם צריכות להיות מבוססות על קשר רוחני עם הבורא, ולא על קשרים חברתיים עם בני-אדם אחרים. לעשות משהו למען אחרים זה ביטוי לאגואיזם; לעבוד למען הבורא - ביטוי לאלטרואיזם. אם למען הבורא אתה עושה טוב למישהו אחר (עושה טוב לאחרים, בכוונה לעשות טוב לבורא) - גם זה ביטוי לאלטרואיזם. רק במקרה כזה מדובר בפעולה רוחנית, ולא אגואיסטית.

מוכן להכרת הרע

שאלה: במה צריך להשקיע מאמצים על מנת לגלות את הטבע הרע שלי, אם אני מפחד נורא להיפגש עמו? הרבה יותר נעים וקל לראות את הצדדים החיוביים שלי. בטבע הרע שלי אני מסוגל להכיר רק לפי תלונותיהם של אחרים עליי. איך לגעת באני האמיתי שלי?

תשובה: אסור לאדם לחשוב על תוצאות שליליות בלימודים שלו. תוצאות שליליות לא יהיו לעולם. אם הוא כבר מתחיל לחוש עצמו כבן אדם רע, אם יש לו תחושות רעות אחרות - הרי זה אומר שהוא, במידת השנאה שלו לתחושות האלה, מתנתק מהן לתמיד. מה רע בזה? עליך רק להיות מסוגל לשלוט בעצמך, להסתכל מהצד על השינויים הפנימיים שאתה עובר, על עבודת השם.

אם אתה בינתיים רואה רק צדדים חיוביים - סימן שעוד לא התקדמת, כי אלה צדדים שליליים שעדיין לא גילית. כך שלהיפך, אין סיבה לשמוח, בינתיים. מאמצים נוספים ימשכו אליך אור עליון בעוצמה חזקה הרבה יותר, שיאיר את כל שכבת האגואיזם הבאה שלך, שכבר מוכנה להכרת הרע.

לכן, רק לימודים אינטנסיביים יביאו אותך להתקדמות רוחנית ולטוב. הפחד נשלח אליך בכוונה על ידי הבורא, על מנת להראות לך עד כמה אתה מפחד מדמויות שאינן קיימות, ממש כמו ילד קטן.

גילוי הגלות

שאלה: בגלות שלנו מ"איחוד עם הבורא" אנחנו מופרדים ממנו עד דרגת נסתרות כפולה שלו. ההחלטה לחזור מהגלות הופכת למהות ולמטרת חיי, וכעזרה אני מקבל את חוכמת הקבלה. אך אני מבין את עובדת גלותי רק ברמה השכלית, לא בחושים. איך אפשר לקבל את התחושה הזו?

תשובה: זה קורה מלמעלה, כמו כל דבר אחר, בעצם. האדם מחויב רק להשקיע את מירב המאמצים, גם מבחינת האיכות וגם מבחינת הכמות, ולאחר מכן הבורא יגלה לו הכול. לכן, כאשר אתה מודע למטרה, אתה חייב להשקיע את כל המאמצים על מנת להשיג אותה, בעזרת לימוד, הוראה, יצירת סביבה וקבוצה מתאימה סביבך. ראה את מאמרי הרב"ש על כך.

דוגמה לכל אחד

שאלה: בתהליך הרוחני, בכל פעם האדם מקבל מעין משקפיים חדשים. לאט לאט הוא מתחיל לראות את התמונה הרוחנית ביתר בהירות, וכך קורה לכל אברי החישה שלו. הוא מתחיל להבין דברים אחרת עד "ההבראה" המלאה. אני גאה בעצמי מאוד על ההקבלה הזאת, כולי מלא שמחה עליה, וחש צורך לשתף בה אחרים.

תשובה: ההקבלה שעשית נכונה מאוד. ייתכן שנתקלת כבר בדוגמה זהה, אבל עכשיו, כאשר הגעת לגילוי הזה בכוחות עצמך, הבנת זאת לבד ואתה יכול להבין את פירוש הדבר, לקבל אור בכלי שלך שהוכן לכך. הרי כל העניין הוא אך ורק במוכנות הכלים שלנו לקבל את האור.

אנחנו מוכרחים להכין את עצמנו לגילוי דומה והדרגתי של כל מבנה המציאות. ההבדל בין תחושת הפליאה של הגילוי לפני המחסום, בכלים האגואיסטיים, ואחרי המחסום בכלים רוחניים - למען הבורא, הוא בכך, שכשאדם כבר נמצא בעולמות העליונים, כל התחושות והחוויות הרוחניות שלו נשארות בדרגת עוצמה גבוהה מאוד, ונשארות לתמיד.

להרכין את הראש

שאלה: כאשר האדם נתקל בבעיות, האם עליו לנסות לנתח אותן, לברר את הסיבות, או פשוט לא להתייחס ולצבור ניסיון (כלומר לבכות ולקטר קצת), במקביל ללימודי חוכמת הקבלה? מה עליו לעשות?

תשובה: מדובר בתהליך של צבירה. כל ניסיון חדש מביא לך תחושה רוחנית של עלייה מעל ההרגשות הארציות, כך שלמרות ההרגשה הרעה אתה עדיין מודע לכך שכל זה נשלח אליך לצורך ההתקדמות הרוחנית שלך, ולכן אתה מסוגל לראות בבעיות שלך את היחס הטוב של הבורא.

מתחילים להבין הכול רק בעזרת הניסיון האישי. לכן הדבר העיקרי הוא סבלנות.

הספינה שעליה שט פעם רבי עקיבא טבעה, והוא נפלט אל החוף. כאשר שאלו אותו איך הצליח לשרוד, היחיד מכל נוסעי הספינה, הוא ענה שהחזיק בחתיכת עץ והרכין את ראשו מתחת לכל גל שהגיע. מדובר בפעולה רוחנית. האדם צריך לעבור את הדרך שלו בעולם, וללמוד להביט מהצד מה עושים איתו הכוחות הרוחניים מלמעלה.

כל מה שדרוש

שאלה: אני מנסה לעסוק בהפצה, אבל חסרה לי מאוד יכולת מסוימת בעבודה שלי. לו הייתה לי היכולת הזו, יכולתי להועיל יותר. האם יכול הבורא למען המטרה המשותפת, ועל פי בקשה גדולה שלי, להקנות לי את הכשרון המסוים הזה?

תשובה: אינך צודק. נאמר: "כל שבידך ובכוחך לעשות - עשה!" - כל מה שבכוחותיך לעשות על מנת להתקרב אל עבר מטרת הבריאה - עשה! וכל השאר - זה לא עניינך, אלא עניינו של הבורא. לכל אחד יש את כל הדרוש לו על מנת להתקדם.

לא להביט לאחור

שאלה: אם איני מצליח להגיע אפילו לשיעור קבלה אחד, אני נכנס לדיכאון כל כך עמוק, עד שאני יוצא ממנו תוקפני מאוד כלפי הסובבים אותי. השפעת השיעורים נדמית לי כהשפעת סם. איך להימנע מההשפעה הזו?

תשובה: שיעורים הם לא סם, אבל ברגע שהאדם מפנים שכל שאר היקום, כדור הארץ, המדינה, המשפחה והוא עצמו נבראו אך ורק כדי לעזור לו להגיע אל האור העליון, כל הדברים שלא קשורים להשגת מטרה זו מתחילים בהדרגה לאבד מערכם. ואם האדם, תחת השפעת ההנאה האגואיסטית (שלווה, עונג, יחסי מין, פרסום, שליטה), פועל כנגד המטרה שהגדיר לעצמו כחשובה ביותר בחייו, הוא כועס על עצמו, ובמקרים אלה הוא מוציא את התסכול שלו על הסובבים אותו.

נסה, אם זה בכלל אפשרי, להסתכל על עצמך מהצד ולהשלים עם העובדה, שכל מה שעשית הוא אך טבעי, ואין שום צורך להאשים את עצמך. לעתיד ורק לעתיד - נסה להתעלות מעל לכל זה, מעל להנאה הרגעית, מעל לפיתויים האלה וראה עד כמה זה יכול לעזור.

בשום פנים ואופן אסור להסתובב ולהביט לאחור, ובמיוחד אסור לשקוע במחשבות שכאלה. אחרת תהיה כאשת לוט, תהפוך לניצב המלח, חומר שאינו מתקלקל, אבל מת (לכן אינו מתקלקל). הבט רק קדימה, ואל תחשוב על טעויות העבר.

חוט של קשר לבורא

שאלה: נאמר, "תזכור את הבורא ומיד תרגיש הקלה. ברגע שאתה חושב עליו, מגיעה המתקה". אבל מה לעשות כשאצלי הוא עדיין לא "טוב ומיטיב", המחשבות שלי עליו לא תמיד מלוות בתחושת הוקרה, אלא ההיפך מכך, ובוודאות לא מביאות לי שום נחמה?

תשובה: דווקא להיפך, אתה חייב להרגיש עד תום את כל התחושות השליליות שלך במחשבות עליו, על מנת שלאחר מכן, דווקא מתוך המודעות הזו, תוכל בהדרגה לגלות את שלמותו ונצחיותו. הרי ניתן להגיע לגילוי והשגה רק מתוך תחושות שליליות מקדימות. אז המשך לצבור אותן. אבל אפשר לזרז את התהליך הזה רק אם אתה עצמך תתחיל לשאוף לחוויות חיוביות ותעבוד למענו - אז תוכל לגלות את יצר הרע שלך בחדות ובעוצמה רבה יותר.

מלאך תואם בשמים

שאלה: לכל דבר יש מלאך תואם בשמים, אבל איך אפשר להניע משהו מלמטה? בכוחות עצמנו אנו יכולים רק לזרז את התהליך, אבל השאיפה לזרז וללמוד צריכה להגיע אלינו מלמעלה. איפה אפשר לקרוא יותר על שילוב התעוררות מלמעלה והתעוררות מלמטה?

תשובה: האדם חייב לעשות כל שביכולתו, ולא להרים ידיים ולהפסיק להתאמץ, מכיוון ש"אין עוד מלבדו" (ראה איגרת בעמוד כ"ה, בספר "פרי חכם"). לפני העבודה צריך להגיד באמונה שלמה "אם אין אני לי, מי לי" - הכול תלוי במאמצים שלי, ורק לאחר גמר העבודה צריך להגיד "אין עוד מלבדו" - הכול בא מלמעלה. להגיד - הכוונה להבין במודע, ורק אז לגלות ולחוש. וזה כבר מהווה שילוב של שתי צורות ההשגחה באדם - כללית ואישית.

מעבר לגבולות הטבע

שאלה: לפעמים אני מאזין למוסיקה ומתעוררים בי רגשות שלא ניתן לתאר את יופיים. לעתים אני מסתכל על הדרך המתקדמת קדימה, ללא סוף, וחש תחושת שלווה פנימית מופלאה. האם ייתכן שאלוקים מדבר בתוכי ואני בכלל לא חושד בכך?

תשובה: הבורא מדבר בכל אחד מאיתנו, אבל איננו מסוגלים לזהות מה מגיע אלינו ישר ממנו ומה אנחנו חשים כטבע שלנו. חוכמת הקבלה מלמדת את כל מה שנמצא מעבר לגבולות הטבע שלנו. ניתן ללמוד זאת רק בעזרת החוש המיוחד, "החוש השישי", שנקרא כוונה "לשמה" או "מסך" או "אור חוזר".

כל מה שהאדם חש בתחושות "הארציות" שלו בעזרת איברי החושים שלו, מגיע אליו מהבורא, כמו שגם החושים עצמם - מקורם בבורא. האדם חי באשליה שכל התחושות הללו זה הוא עצמו, לבדו, רק בגלל שהבורא נסתר ממנו. אבל למעשה, אין באדם שום דבר מעצמו - הכול מלמעלה. וכאשר מופיע משהו עצמאי, כוח רוחני כנגד האגואיזם, האדם מסוגל להתנגד למה שמגיע אליו ישירות מהבורא, לעשות כנגד הבורא, ככתוב "נצחוני בניי" (הבנים שלי ניצחו אותי).

לגלות את עצמך

שאלה: יש לי תכונת אופי מוזרה. אני מחקה דיבור של אנשים שאני משוחח עמם או שאני מגלה אותן תכונות אופי שהמשוחח מצפה לראות בי. אולי זה עוזר לי להבין טוב יותר אנשים, אך אני מתוסכל מהעובדה שאין לי דעה עצמאית. מה לעשות?

תשובה: אם אתה לומד את חוכמת הקבלה, כל העצות מיותרות, מכיוון שבעוד כמה חודשים האישיות שלך תתאזן ותתגבש סופית, ואיש כבר לא יוכל להשפיע או לשנות את דעותיך, מכיוון שאתה האמיתי יתחיל לדבר בתוכך - הנשמה שלך תתחיל להתבטא בגוף שלך ובפעולות הפיזיות שלך. אל תדאג, גם אם לא כל מה שיש בנשמה שלך ימצא חן בעיניך - אבל זה אתה האמיתי, תצטרך פשוט להשלים עם עצמך ומה שיש בך, ולהתחיל לתקן.

מה חסר לאדם?

שאלה: איך קורה שמתעוררת מחשבה ולאחר כמה ימים היא מתגלה על ידי מישהו אחר? מעניין להבין את ה"מנגנון".

תשובה: המחשבות יורדות אל העולם שלנו ומרחפות כאן, והן נגישות לרבים. העיקר הוא להוריד אותן למטה. בדיוק בזה עוסקים המקובלים, ועל ידי כך הם מניעים את האנושות מהר יותר לקראת תחילתו של הקיום העליון החדש. רק קבוצה ורב מסוגלים להוביל את האדם אל עבר המטרה - ראה מאמרו של בעל הסולם, מאמר "החירות".

פרק 7 - סבל - המנוע שמניע את העולם

הסבל מוביל אל הבורא

שאלה: למה נהוג לחשוב, שלאדם קשה יותר לפנות אל הבורא מתוך תחושה טובה? למה הבעת תודה לבורא מתוך תחושה טובה, נחותה מהפנייה שלי המשולבת בזעקה?

תשובה: ניתן לחפש את הסיבה רק במקור של סבל. הואיל והאדם נוצר מתוך שאיפה לקבל הנאה, עבורו, קבלת ההנאה זו תחושה טבעית, כפי שנדמה לו. האדם לעולם לא ישאל למה הוא הרוויח, כיוון שהוא בטוח שהגיע לו. אבל אם הוא לא קיבל תמורה, אלא קיבל במקומה מכה, הוא מתחיל פתאום לתהות מאין באה המכה. אם הוא קיבל תמורה, הוא עסוק רק בבדיקה של "מה הרוויח", ולא של המקור, הסיבה, היות והוא עסוק במה שקיבל. כאשר הוא מקבל מכה, אין לו מה לחפש בתחושת הריקנות והייסורים, ולכן הוא מתחיל לחפש את המקור שלהם.

לכן אנחנו כל הזמן מגלים בעצמנו "שאיפות ריקניות" חדשות, רשימות שדורשות להתמלא באור. כלומר נוצרנו כך, שתחילה אנו חשים בהיעדר של משהו, ורק לאחר מכן נאלצים להתחיל לזוז. ללא תחושת המחסור הזו, בכלל לא היינו זזים מהמקום. איננו מחפשים את הבורא, אלא את ההתמלאות, ורק היעדר ההתמלאות מביא אותנו למקור שלו, למי ששולח לנו את כל התחושות האלה, לבורא.

הכמות הופכת לאיכות

שאלה: אנחנו מדברים על התפקיד החינוכי של הייסורים, אבל קיים גבול מסוים לכאב, שאחריו האדם מפסיק לחוש משהו. ככל שהרף הזה עולה, כך אנשים מתרגלים יותר ויותר לאלימות ואכזריות, שרק גוברים. נראה כי עד שנקבל תיקון מלמעלה, כל הייסורים והסבל שלנו לא ילמדו אותנו שום לקח.

תשובה: השאלה ממוקדת מאוד ועמוקה. בינתיים אסתפק רק בתשובה, ששום דבר אינו נעלם מהמציאות. בתלמוד נאמר, שאדם חש סבל גם כשהוא רוצה להוציא מהכיס עשר אגורות, ומוציא עשרים וזה כבר אינו תואם את הציפיות, ולכן הדבר נופל תחת הגדרת הייסורים.

אנחנו לא חשים שכל הייסורים מצטברים ומתווספים בתוך הנשמה שלנו, ולכן אנחנו גם לא יכולים לחוש מה בדיוק מצטבר שם. אבל פעם אחר פעם, במהלך גלגולים רבים, הכמות פתאום הופכת לאיכות, והאדם מתחיל לחוש משהו חדש בהבנת המציאות שלו. אנחנו עוד נראה איך הייסורים יאפשרו לנו לחוש משהו ייחודי, רוחני.

על תחושת הבושה

שאלה: שמתי לב שאני מסוגל להתמקד בלימודי הקבלה, רק כאשר קורה משהו רע במהלך שגרת החיים. אני חש תחושה איומה של בושה, במיוחד כשאני יודע מניסיון, שאז הכול יסתדר מעצמו. מאוד לא נעים לי לחוש עצמי כה נחות.

תשובה: אינך נחות. אתה פשוט מגלה שכולך מורכב מהחומר היחיד שיצר הבורא - "רצון לקבל הנאה". ומכיוון שזו התכונה היחידה ששולטת בך, אפשר להשפיע עליה רק בעזרת משהו שהחומר שלו מורגש כהנאה. בצורות החומר השונות, כלומר ברצונות הנאה שונים, גורמים שונים יגרמו תגובות שונות. כמו, לדוגמה, חתול מתעורר מקולו של עכבר, אבל כלל לא יגיב לקול המוסיקה, מכיוון שכך מורכבת ובנויה מערכת סדרי העדיפויות שלו להנאה.

לכן אנחנו מגיבים רק כאשר אנו חשים ייסורים, כלומר היעדר של הנאה. וכאשר אנחנו מקבלים הנאה, אנחנו חושבים שזה מגיע לנו, מכיוון שאנחנו מונעים על ידי רצון לקבל בלבד. וברגע שמקבלים משהו שהוא הפוך מהנאה, כלומר חשים בהיעדרה, אנחנו מפרשים את התחושה הזו כסבל, וכאן אנחנו מיד מתחילים לשאול את עצמנו: "אבל למה זה מגיע לנו?" ומיד אנחנו לא מרוצים.

לכן הבורא יצר רק את הרצון לקבל הנאה, די לו בכך על מנת לפתח מזה משהו "זהה לו". איך? בכך שהוא יוצר ברצון לקבל הנאה תחושות מגוונות של היעדר האור שלו, ואנחנו מפרשים את התחושות האלה כסבל, וסבל מניע אותנו להתקדם, כלומר להשקיע מאמץ על מנת להיפטר מהסבל הזה, כלומר לקבל הנאה, אור הבורא.

הרצונות - סיבת הייסורים

שאלה: אב מעניש את בנו, לא מכיוון שהבן עשה רע, אלא כדי לתקנו. הבן המסכן לא מבין מה רוצים ממנו, וכבר עייף מלצעוק ולבכות. לא מספיק שזה כואב ושאינו מבין למה, אביו כועס עליו. והילד רוצה כל כך שאביו יתגאה בו. איך יבין הילד במהרה מה אביו רוצה ממנו?

תשובה: תשובה למצב שממנו נשאלת השאלה, פשוט לא קיימת. רק לאחר שהאדם עולה מעליו, כלומר מעל הרצונות שלו, שהם הגורמים לסבלו, הוא חש שהגיע למצב חדש, ורק המצב הזה עצמו נותן את התשובה לשאלתך, בדיוק באותם כאבים שסבלת קודם, אלא שעכשיו הם הופכים מייסורים לעונג.

בירידה, בסבל עצמו, אי אפשר להצדיק שום דבר, מכיוון שהתחושות עצמן מרשיעות את הבורא. אבל ברגע שאדם מתקן את הרגשתו, והתחושות אצלו משתנות, האדם כבר נקרא צדיק, לפי הרגשת ההצדקה של כל מה שעבר, כולל פעולות הבורא הקודמות בנשמתו. מה לעשות? יש לזרז את הדרך הזו של שינוי המצבים על ידי לימודים, על ידי הרגשת המטרה בזמן הלימוד, על ידי הקמת קבוצות תלמידים והפצת חוכמת הקבלה, ועל ידי הקשר עם המורה. כל זה חשוב ותורם.

גילוי הבורא כטוב ומיטיב

שאלה: מדוע הבורא נתפש גם כאכזרי ומעניש, ובקבלה מדברים על רק אלוקים רחום ואוהב?

תשובה: אם האדם מגלה את הבורא, הוא מגלה אותו אך ורק "כטוב ומיטיב", כיוון שעם קבלת הכלי הרוחני, התכונה "להשפיע, לתת, לענג", האדם מגלה תחושה הפוכה לתחושות שלנו, ומתחיל לראות את כל העולם כאושר, כגילוי הבורא.

אלה שעדיין לא יצאו מהעולם שלנו, אינם יכולים לתאר את הבורא בצורה שונה מהנאמר לעיל, מכיוון שעדיין לא רכשו את החושים האמיתיים להרגשת הנצח. במקרה כזה האדם לא חש את הבורא, אלא את ההיפך ממנו. מכאן ניתן להסיק מה חשים המקובלים.

התורה מזהירה מפני הסבל והייסורים שנקבל כתוצאה מאי ציות להוראות הבורא - אבל בשום פנים ואופן זה לא נחשב לעונש, אלא תהליך של תיקון, כלומר השיטה אינה פועלת על פי עקרון המקל והגזר, אלא המכה עצמה בונה בתוך האדם את הכלי הרוחני אשר יתמלא באור העליון, ובזאת מתחוללת התמורה.

המקובל חש את סבל העולם

שאלה: מהי משמעות הסבל של מקובלים גדולים?

תשובה: מכיוון שכולנו מהווים חלקים נפרדים של נשמה אחת, נשמת האדם הראשון, עד שכל החלקים הנפרדים האלה שלו לא יתוקנו, כל חלק בנפרד ירגיש ייסורים, לא רק על התפקוד הלא נכון שלו עצמו, אלא גם על תפקודם של כל החלקים, של הנשמות האחרות.

ככל שהנשמה שלך נמצאת ברמה רוחנית גבוהה יותר, ככל שהנשמה שלך מתוקנת יותר, היא חשה סבל רב יותר, חשה את הקלקול שלה ושל כל הנשמות האחרות של גוף האדם בכללותו. בדרגות רוחניות גבוהות ביותר, המקובל כבר לא מתקן את עצמו, אלא מתקן נשמות אחרות. הוא מתייסר עבור כל העולם, ומוביל אותו אל המטרה.

משמעות הסבל של כל אלה שעדיין לא יצאו אל העולם הרוחני, שנמצאים בדרגה גשמית (רצונות העולם שלנו), היא שהבורא גורם אכזבה ברצונות האלה (הגופניים), ומשום כך מביא אותם לבחור ברצונות אחרים, גבוהים יותר. בכך הוא מוביל אותם גם למטרה.

אבל ליתר דיוק, הסבל לא נשלח אלינו על ידי הבורא, אלא זו התחושה שאנחנו חשים, כיוון שאנו נמצאים בדרגה המסוימת שלנו. אם האדם ישנה את הרצונות שלו, יעלה לדרגה רוחנית גבוהה יותר, גם הסבל ייעלם. הרי הוא חש את הסבל רק כשהוא נמצא ברצונות מסוימים.

אבל הוא יחוש סבל אחר, גבוה יותר, כתוצאה מהיעדר הרוחניות, הרצון לתת לבורא. כל התחושות האלה הכרחיות כבסיס להתקדמות עתידית. אבל הן כבר נקראות "ייסורי האהבה".

מקובל מתקן את כלל הנשמות

שאלה: איך אפשר להסביר מחלות גופניות של מקובלים, הרי הם כבר נמצאים בדרגת השגחה פרטית, הם בחרו בדרך התורה. האם הרב ברוך אשלג חלה בהיותו מקובל?

תשובה: עד שכל האנושות לא תגיע לדרגת השלמות, כל אחד, כיוון שהוא קשור לכל הנשמות האחרות שעוד לא עברו תיקון, יחווה יחד איתן את כל המצבים שלהן. לכן גם צדיק גמור עדיין קשור לנשמות אחרות, ולכן הוא גם חולה במחלות שלהם, כואב את הכאב שלהם, מתייסר עמם יחד, על מנת להצדיק לאחר מכן את כל פעולות הבורא עמם יחד.

צריך להעביר את התיקון הזה לנשמות אחרות, כך שגם הן יקבלו בתוכם תיקון, חלק שמצדיק את הבורא, שיעזור להן באופן אישי להצדיק את כל פעולות הבורא, וכך להגיע לדרגת התיקון, כלומר לאיחוד רוחני מלא, הצדקה מלאה של הבורא. צדיק אינו חי להנאתו, אלא להנאת אחרים. ההנאה שלו היא בהתקרבותם של עוד אנשים אל הבורא.

משמעות הייסורים

שאלה: מה משמעות הייסורים של בעלי חיים? הרי לפי חוכמת הקבלה הם אינם יכולים להגיע לעולמות הרוחניים. מהי משמעות הייסורים של מקובלים שכבר הגיעו לעולמות הרוחניים? אילו מגבלות יש למצווה "לא תהרוג" מנקודת המבט של חוכמת הקבלה?

תשובה: הכול בבריאה חש סבל וייסורים - כלומר, היעדר התמלאות רוחנית מושלמת. כאשר תתקדם עוד קצת בדרך לעולם העליון, תתחיל לחוש איך זועק כל הטבע הדומם - ההרים, הגופים השמימיים וכדומה, על היעדר תחושת הבורא. הכול עולה יחד עם האדם, כל מרכיבי המציאות, בכולם קיימים כל חמשת החושים, רק בדרגות שונות, ולכן כל הבריאה תגיע לדרגת השלמות.

משמעות הייסורים של כל אחד מהברואים היא בהכנת הכלי, שניתן יהיה לחוש בו את הבורא, אחרי שעוברים את כל הדרך, דרך התורה או דרך הייסורים, כיוון שהדרך הזו מעוררת באדם תחושות שונות ומגוונות, והיא מכינה אותו להרגשת העולם הרוחני.

מקובל מתייסר על כלל האנושות וגם על כלל הבריאה, היות שבדרכו בארבע הדרגות (ראה "הקדמה לתלמוד עשר הספירות") הוא חייב לאסוף בתוכו את הריקנות של כל הנשמות, ובכך הוא כאילו הופך בעצמו לנשמה הראשונה ("אדם הראשון"). אבל לאחר מכן הוא מקבל בתוך הכלי שלו את האור, את כל אור הבריאה שבעתיד יקבלו כל הנשמות. כל מה שדרוש לעשות בעולם הזה מתואר במצוות ששומרים בצורה מכנית. אם האויב שלך בא במטרה לפגוע בך, השכם להורגו.

חוכמת הקבלה מכינה את האדם לבצע פעולות בעולם הרוחני, לתיקון העולם. תיקונו של העולם, שבמרכזו תיקון הסיבה - יצר הרע, האגואיזם. פעולה חיצונית - זה לא תיקון, אלא רק ביטוי מסוים של תיקון רוחני, בצורה מכנית. צריך להגיע למצב שבו שני העולמות מתאחדים.

מקובל סובל יחד עם העולם

שאלה: למה הרב ברוך אשלג נהג להאזין לחדשות ברדיו כל שעה עגולה?

תשובה: מאחר שהמקובל סובל יחד עם העולם, הוא שואף להיות קשוב לכל תגובה שבו ביחס לבורא, מחפש התחדשות מתמדת במחשבותיו, על מנת למקד את תשומת לבו בבורא כל פעם מחדש. למרות כל ההפרעות, להצדיק את פעולותיו, ללא קשר לאיך הן נראות בעולם שלנו.

בזמן קבלת מחשבות זרות, "אנושיות", מהקריין ברדיו, המקובל מתקן אותן ומוסיף להן את ההבנה ואת ההצדקה שלו. הוא מתקן את הדעה הכללית של העם על הבורא, ועל ידי כך הוא מגן על העם מפני כוונות לא נעימות, ועוזר לכולנו להתקדם אל עבר הבורא בדרך רכה יותר.

בכל דור סובל המקובל עבור העם שלו ועבור כלל האנושות לא מפני שכולם סובלים, אלא מפני שהבורא נסתר מכלל האנושות, וזאת הסיבה להרגשת הייסורים בעולם הזה. רק הצורה הזו מועילה לפקוח את העיניים ולפתוח את האוזניים למה שאמצעי התקשורת מביאים לנו.

בדרך אל החופש הבלתי מוגבל

שאלה: אני מבין, שמכיוון שאין לנו שום חופש בחירה, גם אין עונשים. אז למה נוטה האדם להאשים את עצמו בכל צרה או כאב שנופלים עליו ולמה הוא מצפה לעונש?

תשובה: אין חופש בחירה רק למי שבאמת מצליח להבין שאין לו חופש בחירה. ההבנה הזו מושגת בדרגה רוחנית גבוהה. רבים הרי סתם אומרים שאין להם שום חופש בחירה, אבל במציאות הם כלל לא חיים לפי העיקרון הזה, לכן דווקא להם יש בחירה, וחופש לבחור, בהתאמה.

גם העונש קיים רק בשבילנו, ולא קיים אצל מי שכבר נמצא מעל לכל זה, נמצא בקשר רוחני כזה עם הבורא שהוא חש בכל דבר רק את הטוב ואת ההשגחה המוחלטת של הבורא. אבל אז האדם הזה באמת מאבד את חופש הבחירה, ומקבל במקומו חופש בלתי מוגבל.

אלכוהוליזם וסמים מביאים רגרסיה

שאלה: בעולם המודרני מתפשטות תופעות כמו אלכוהוליזם והתמכרות לסמים. האם העובדה הזו מצביעה על צורך תת הכרתי ברוחניות? כאשר האדם נמצא תחת השפעת הסמים או האלכוהול, האם הוא משתחרר, לפחות חלקית, מהאגואיזם הארצי שלו?

תשובה: התנתקות מהאגואיזם מורגשת כהנאה, כיוון שמפסיקים לחוש את הריקנות, את הרעב, את הדיכאון וכולי. כל מה שמאופיין בעולם הרוחני כהיעדר "האור בכלי", אנחנו חשים בהתאם - כחוסר סיפוק עצמי בעולם שלנו. אבל זו לא הדרך לחיפוש אחר האמת, כפי שנאמר- "נכנס יין יצא סוד", אלא בריחה מתחושת הסבל והאמת.

מאותה סיבה אלכוהול וסמים אסורים לשימוש במקומות רבים, כי הרי זה לא מוביל את האדם לחיפוש ולתיקון העולם, אלא רק לרגרסיה. האם אלכוהוליסטים ונרקומנים מרגישים במודע את הצורך הרוחני? אני חושב שלא. כל התופעות האלה של השתכרות המונית, אלכוהוליזם, התמכרות לסמים - רק יתגברו ויתעצמו, כיוון שאי אפשר לספק את תחושת הרעב הרוחני בשום תחליף ארצי.

על מנת להתחיל להתקדם, בני האדם חייבים תחילה לחוש את הריקנות הרוחנית המלאה שלהם, ולהבין שמקור האור האמיתי הוא אור הבורא, ורק הוא יספק את השאיפות הרוחניות שלהם.

הגנים הרוחניים דוחפים למטרה

שאלה: כל העולם עובד ומתפתח בהתאם לחוק עליון שלא ניתן לערער אותו, אבל איפה הרחמים?

תשובה: כל העולם מתקדם אל עבר מטרת הבריאה - לאיחוד רוחני עם הבורא. הדרך הזו מנוגדת לטבע האדם, מנוגדת לאגואיזם ולכל חוקי הטבע בעולם הזה. התקדמות רוחנית בלתי נמנעת מתבצעת כתוצאה ממימוש רשימות חדשות - גנים רוחניים שנמצאים בתוכנו ומובילים אותנו אל עבר המטרה.

אנחנו יכולים להימנע מהייסורים רק אם נתחיל להתקדם בכוחות עצמנו אל עבר המטרה, אם נקדים ונתקדם לפני שהייסורים יכריחו אותנו. פשוט, היום אנחנו עוד לא רוצים בזה, ולכן כל העולם סביבך מלא סבל וייסורים. חוכמת הקבלה מלמדת אותנו איך להפוך את הדרך שלנו אל המטרה לקלה יותר, מלאת אהבה ורחמים. ללא חוכמת הקבלה, לא תמצא בעולם שלנו רחמים וטוב.

מה זאת אהבה?

שאלה: פתאום התחלתי לראות אנשים אחרים וגם את עצמי באור אחר לחלוטין. אני מנסה לזהות בכל אדם ביטוי לרצון שלו לקבל, ורואה תמונה נוראה, שבה כולם מנסים בכל כוחם לספק את הרצונות שלהם דרך אנשים אחרים. אם כך, מה זאת אהבה אם לא אגואיזם טהור?

תשובה: האנושות מתקדמת בהתפתחות (האגואיזם) שלה, לעבר המצב שבו בקרוב האדם יישאר לבד עם עצמו. לא יהיו קשרי משפחה ולא קשר בין הורים לילדים. כבר היום נחשבת אהבה למשהו שרק ילדים מתבגרים, שעוברים שלב של התפתחות ואשליה הורמונלית, מסוגלים להרגיש.

אנחנו עוד נהיה עדים לגילוי מלא של האגואיזם הכללי והפרטי של כל אחד מאיתנו. האדם לא יהיה מסוגל להמשיך להתקיים. הוא יהיה מוכן אפילו למות, אבל לא יוכל למות. הבורא, הטבע הפנימי והחיצוני שלנו, יביא אותנו אל הכרת כל חומר הבריאה כרוע. רוע כל כך עצום, שעוד נרצה להחליף אותו בטוב - באלטרואיזם.

אבל שלב הכרת הרע הזה אינו דומה למצב שאחרי שואה כלשהי, כשאנשים מוכנים לעזרה הדדית, או לתקופות של משבר שמקטינות את האגואיזם שלהם. הדבר יתבצע לאחר שנכיר בצורך לשנות באופן מוחלט את צורת החשיבה שלנו, את הגישה שלנו לחיים, להעריך את החיים מעבר להשמדת ה"אני" שלי. בינתיים תיהנה מהגילויים שלך. הכול עוד לפנינו.

העיקרון של רבי עקיבא

שאלה: למה רבי עקיבא הכריז על בר-כוכבא כמשיח? מהי סיבת מותו של רבי עקיבא עצמו ושל אלפים מהתלמידים שלו? ובכלל, מה פירוש הדבר - מוות של מקובל?

תשובה: הנחיצות בהמשך הירידה של "נשמות אדם השבורות והמופרדות" כדי להגיע לנקודה הנחותה בבריאה, מהווה סיבה לארבע הגלויות.

הגלות האחרונה החלה מרבי עקיבא, שמסר לנו את כל התורה על הגלות, שני תלמידיו כתבו האחד את התלמוד, והשני - את ספר ה "זוהר", וכל האחרים נפלו קורבן לאגואיזם, שגדל בכל אחד מהם עמוק יותר ויותר, עד לשנאה הדדית בלא סיבה, אף על פי שכל התורה של רבי עקיבא היא "ואהבת לרעך כמוך", ואת זה הוא ניסה ללמד את תלמידיו, כלומר איך דרך העיקרון הזה לגלות את הבורא.

אחד הספרים - התלמוד, נכתב לתקופת הגלות, והספר השני - ספר ה "זוהר" - נכתב לשימוש לאחר סיום הגלות, לתקופת הגאולה. לכן ספר ה "זוהר" נגנז למשך כל תקופת הגלות, ונתגלה רק בפירוש "הסולם", כפי שנאמר בספר ה "זוהר", דווקא על מנת להוציא את בני ישראל מהגלות הרוחנית, כיוון שלא ייתכן שחרור בעולם שלנו, עד שלא יתבצע קודם לכן שחרור רוחני, שחרור מהתכונות הגשמיות, האגואיסטיות שלנו. הרי כל מה שקיים בעולם שלנו מגיע מלמעלה בצורת כוחות עליונים שיוצרים גופים פיזיים, ושולטים בהם.

רבי עקיבא שאף לקצר את תקופת הגלות האחרונה ככל שניתן. הוא היה סבור שניתן לצמצם אותה, הוא לא יכול היה לנהוג בדרך אחרת, אף על פי שראה שלמעשה, זה בלתי אפשרי, מאחר שכל רכיב בבריאה חייב לרדת לתכונה הכי נחותה שלו - להגיע לגילוי אותה תכונה ולהכרה מוחלטת שלה, על ידי כל אחד ואחד. אבל ניתן לזרז את הדרך הזו על ידי האצת המצבים וקיצורם.

יעקב אבינו כנגד שבעים אומות עולם

שאלה: חוכמת הקבלה מלמדת, שבני-אדם מונעים על ידי השאיפה לקבל הנאה. אבל במקרים רבים אנשים משלימים עם סבלם, חוזרים במהלך כל חייהם על אותן טעויות, לא מתאמצים לשנות משהו, כאילו נהנים מהייסורים. למה זה כך?

תשובה: תחילה נוצרו אומות העולם, לאחר מכן נבחר מתוכם אברהם, והוחדרה בו תכונת הבורא, ואז מתבצע תהליך של התפתחות התכונה הזו (ג"ע). כנגד שבעים אומות העולם מופיעה משפחתו של יעקב בת שבעים הנפשות. הם יורדים למצרים, ומתחיל תהליך ערבוב תכונות של הבורא ושל הבריאה. התהליך הזה נמשך במהלך כל תקופת בית ראשון ושני, ובכל תקופת הגלויות, עד הגלות האחרונה שלנו.

בכל אדם התהליך הזה ארוך מאוד, ומתרחש במהלך גלגולים רבים, ובכל אחד נצבר מידע מסוים, ולכן כל דור חדש מפותח יותר מהדור הקודם. הנשמה החדשה מפותחת יותר, ומגדירה את שאיפות הדור. כל עוד ממשיך תהליך הערבוב של כל התכונות האלה בכל אחד ואחד, האדם נמצא כל הזמן במצב של חוסר איזון פנימי, וזה בעצם מבטא את אותן המטאפורות שאתה מזכיר.

"סיפור אהבה"

שאלה: הבורא רוצה לגרום לנו, הנבראים, הנאה, ולכן הוא שולח לנו סבל. אבל איני רוצה את ההנאות שלו. מצדי, שייקח חזרה את הייסורים שלו. הבורא אוהב אותנו ולכן מכריח? אני מתנגד לכל כפייה שהיא. מתפתח לנו כאן "סיפור אהבה" מאוד מעניין.

תשובה: הדרגה הזו דומה מאוד ליציאת מצרים, כאשר נאמר, שכל המכות שקיבלו בני ישראל, ולאחר מכן פרעה (כלי משותף שהם היו צריכים לקבל במצרים, ולכן ירדו לשם), נועדו אך ורק על מנת שיזעקו לבורא שיציל אותם, שיוציא אותם ממצרים, ראה מאמרים מתאימים על חג הפסח.

הדרגה הזו עוד תתפתח אצלך, ותבוא לידי ביטוי לאחר חודשים רבים. אז באמת תקבל שאיפה אמיתית לצאת ממצרים, לזעוק לבורא, תזרז את הזמן בעזרת הפצת חוכמת הקבלה, ותפעל באופן הרבה יותר אינטנסיבי. אתה כבר נמצא בדרך הנכונה.

זעקת האדם

שאלה: שמעתי שהתלמוד מבדיל בין שלושה סוגים של מוות: מוות בקרב; מוות מרעב; מוות בשבי; מהי דרך הקלה לאדם ומהי הדרך הקשה? לעיתים ההלכה מתירה לאדם לקחת את חייו שלו, כדוגמת מצדה. האם לא תינתן לנו הזכות להפסיק את הייסורים שלנו ושל קרובינו?

תשובה: מקור הכול בבורא. כמובן, האדם, בכל רגע ורגע במהלך חייו, כשהבורא מעניק לו הזדמנות לפנות אליו, חייב תמיד לייחס את כל מה שקורה לו, ובכלל בכל העולם, לבורא. הכול מגיע אלינו מהבורא, גם הטוב, וגם מה שאנחנו כאן, בעולם הזה, חשים כמשהו רע.

חוץ מזה, כאשר האדם כבר הגיע לקשר עם הבורא, הוא מבין וחש במודע, שכל זה נשלח אליו בכוונה על ידי הבורא. הוא חייב לנסות להבין או להאמין שהכול נובע מהמטרה היחידה של הבורא - להביא את האדם לדרגת שלמות, שלווה, נצחיות.

לכן אני מזהה בזעקה שלך, שנובעת מתחושת פחד המוות והייסורים, עבודה מכוונת של הבורא, שעל ידי כך דוחפת אותך לפנות אליו. זכור, מקור הכול רק בו.

אבל למה דרך הסבל? - על מנת שאנחנו, בכוחות עצמנו, נרצה להתמלא באור הבורא, לאחר שנבין שבלעדיו אנחנו רק סובלים. וזה בדיוק מבטא את תפקיד האגואיזם (פרעה, יצר הרע), בהתפתחות שלנו. הוא יוצר בתוכנו תחושה של סבל כתוצאה מהתרחקות מהבורא, גורם לנו לבקש מהבורא לגאול אותנו, והבורא באמת גואל. כך האגואיזם ממלא את תפקידו. כך כל כוחות הקליפה ממלאים את תפקידם.

ככלל, תחושה שנגרמת מקבלת הנאה, נקראת בושה. תחושת הבושה שלך - זו רק הבושה "מהפרימיטיביות" שלך. נקווה שעוד מעט אתה תתחיל להרגיש גם תחושת בושה אחרת, שנקראת "נהמא דכיסופא", בושה מכך שאתה לא מסוגל לסרב להנאות שלך. אש הבושה היא גיהינום. תחושת הבושה הזו מביאה תיקון.

אין טעות בתוכנית האלוהית

שאלה: למה הבורא מכניס את האדם למצב של פחד, מוות, אי וודאות ותלות, ברגע שהאדם מרגיש שמצא נקודת איזון, שלווה, אמונה שהעולם הזה לא רע כל כך? הרי התחושת הטובות נגזרות מתחושת אור הבורא, ותחושה איומה הפוכה באה כתוצאה מהיעדרה. האם זה אומר שהאדם אינו משקיע די מאמצים? איפה הטעות?

תשובה: אין פה שום טעות, הכול מתנהל על פי תוכנית מוגדרת מראש. הבורא יוצר באדם את כל התחושות של סבל וייסורים בצורת פחדים, ספקות, השפלות, ייסורי מצפון, חוסר יכולת לשנות את הגורל, רגישות מוגברת לאירועים מסוימים מהעבר ותחושת סכנה בלתי נמנעת בצורה עקבית.

רק כאשר האדם חש את כל אלה, הוא מסוגל לחקור את העולם הפנימי העצמי שלו, את הטבע שלו. הוא מעריך בצורה נכונה את כל התכונות והאיכויות שלו, עד שהוא מגיע לדרגה הרוחנית שבה הוא מבין ומודע באופן ברור וחד, ולא לפני כן.

הדבר קורה רק לאחר שהאדם עבר את כל השלבים האלה, והוא מודע לכך שאין בו שום כוחות לפעול ולהחליט מה יקרה, שאינו יכול להיות בטוח בשום דבר, ושהוא תלוי לחלוטין רק במה שיקבל מלמעלה, כלומר רק בבורא, וזו רק הדרגה הראשונה. הוא אפילו עדיין לא חש את הבורא, אלא רק תלות בתכונות הפנימיות שלו, ותחושה שזה בכלל לא תלוי בו.

להניח לעבר

שאלה: משפחתי נאלצה להתמודד במשך השנים עם הרבה טרגדיות קשות. איך אפשר לתקן את הטעויות שנעשו במשפחה, אם לא מתקנים את העבר?

תשובה: הנח מאחוריך את חוויות הילדות שלך. התבגרת ואינך צריך לחזור כל הזמן לאותן תמונות כואבות. "במקום שאדם חושב, שם הוא". לכן, כוון את המחשבות שלך לעבר העתיד, לעבר המטרה, ואת המטרה הזו צריך כל הזמן לעשות ממוקדת יותר - למה, ובשביל מה, מי נמצא שם, ומה נמצא שם ואיך להתקדם.

לא משנה באיזו סביבה גדל האדם, מה הוא קרא וכמה הוא קרא. חופש הבחירה שלך מתבטא בכך, שתהיה מסוגל עכשיו למצוא לך סביבה שתוביל אותך למטרה (ראה מאמר "החירות" של בעל הסולם), והעבר - בידי הבורא, והוא יודע למה נתן לך ילדות כפי שהיתה לך.

אם אנחנו מקללים מישהו בחיינו, אנחנו בעצם מקללים את הבורא, דבר שרק מעיד על חוסר ההבנה שלנו את פעולותיו הטובות לחלוטין לגבינו. הנח לעבר מאחוריך ושאף קדימה, אחרת לא תהיה מסוגל להמשיך להתפתח, בדומה לאשת לוט, שהביטה לאחור והפכה לנציב מלח - חומר מוקרש שאינו מתקלקל. ואתה, אל תפחד להתקלקל, רק שאף קדימה.

התגברות הסבל בעולם

שאלה: למה רק אלה שאיבדו עניין בחייהם מגיעים ללימוד חוכמת הקבלה?

תשובה: אם נאכל רק אוכל בריא, נהיה בריאים, מלאי מרץ... אבל איננו חפצים בכך כלל, כי לא הלחם מחיה את האדם, אלא התענוג שהוא מקבל מהאוכל. ואין טעם להמשיך לחיות אם לא יהיה תענוג, אז נתחיל לשים קץ לחיים, כיוון שללא המילוי בתענוגים, המוות נראה כגאולה מהייסורים. והכול מפני שאנחנו לא יותר מרצון ליהנות, ולכן הבורא מוביל אותנו אל מקום שבו הוא חפץ, ופעם הוא ממלא ופעם הוא מרוקן אותנו מתענוג כזה או אחר.

מאחר שהמטרה של הבורא למלא אותנו בהנאה אינסופית, הוא צריך גם לפתח אצלנו רצון אינסופי, ולכן הוא כל הזמן מרוקן את הרצון הקודם, הקטן יחסית, ויוצר בתוכנו רצון חזק יותר, לתענוג איכותי יותר. לכן כל מי שמתקדם מבחינה רוחנית, חש בהשוואה לאחרים ריקנות גדולה יותר. המתכון לסיום כל הסבל בעולם שלנו הוא להרגיש את העולם העליון. הרצון הזה והמילוי שלו הם בלתי נמנעים.

השאלה המרירה של כל הדורות

שאלה: איך אפשר לשאוף להנאה, כאשר כל כך הרבה אנשים בעולם סובלים ממחלות קשות, מאבדים קרובים וחברים יקרים, מאבדים את כל עולמם?

תשובה: בכל זאת, ראה מה כותב בעל הסולם ב "הקדמה לתלמוד עשר הספירות" ("הקדמה לתע"ס", אות ב') - שכל אחד, במוקדם או במאוחר, ניצב מול שאלה זו, ובכל דור חיפשו אנשים גדולים את התשובה הנכונה, אבל למרות המאמצים שלהם, לא מצאו. וגם היום עומדת אותה השאלה, בדיוק כמו לפני מאות שנים, מול כל אחד ואחד מאיתנו, במלוא המרירות שלה, מפתיעה ומשפילה אותנו, בהיעדר התשובה, רק אם לא מצליחים למצוא "פתרון" זמני ידוע, כמו לעצום עיניים, לשכוח ולהמשיך לנסות להתקיים כמו אתמול, כאילו דבר לא קרה. על התשובה לשאלה הזו נאמר: "טעמו וראו כי טוב ה'", מכיוון שהבורא שולח לנו את כל הסבל והייסורים שלנו, במטרה לדחוף ולהניע אותנו להתקרב אליו. רק בתחושת ההתקרבות הרוחנית אליו אנחנו מסוגלים להיפטר מתחושת הסבל, ונכנסים לתחושת שלווה, הבנה ושלמות.

ייסורי האהבה מתוקים

שאלה: נאמר שאדם מתקדם אל עבר הבורא בשתי דרכים: דרך הייסורים או דרך התורה - חוכמת הקבלה. האם אדם שבוחר בדרך התורה, מבטיח לעצמו חסינות מפני מכות הגורל?

תשובה: כל מה שקורה לנו מבטא, בעצם, קריאה להתקרבות מצדו של הבורא. אם אנחנו לא מתקרבים אליו בקצב שתכנן מלמעלה, אנחנו מתחילים להרגיש ייסורים. אבל הייסורים עצמם אינם מניעים אותנו קדימה, הם נועדו רק לעזור לנו להבין שאנחנו מוכרחים להתחיל להתקדם.

אם האדם, בעזרת לימוד הקבלה, בעזרת קשר עם מקובלים והפצת חוכמת הקבלה, מעורר בתוך עצמו שאיפה רוחנית אל הבורא, כבר לא צריך להניע אותו בעזרת ייסורים ומכות, כי הוא עובר את הדרך בצורה קלה ושמחה יחסית. גם במקרה כזה, הדרך אינה נטולת סבל לחלוטין, אבל הוא מתייסר בשביל האחרים, ובעצמו מתייסר רק מאהבה, והייסורים האלה מתוקים.

אמונה טפלה

שאלה: אילו איוב לא היה צדיק, האם כל קרוביו היו חווים כל כך הרבה סבל? האם הניסיונות שלי ללמוד את חוכמת הקבלה גרמו לסבל לקרוביי או שזו סתם אמונה טפלה?

תשובה: הטעות הכללית של כל המתחילים, שעדיין לא מבינים את מהות חוכמת הקבלה, היא בכך שהם מתחילים לפרש את הפעולות הרוחניות בעזרת האירועים הגשמיים שהם חווים בעולם הזה. זהו חטא גדול מאוד, מאחר שזה משבש לחלוטין את יכולת האדם להתייחס בצורה אובייקטיבית לעולם, לעצמו ולאנשים אחרים. הוא מתחיל לתאר את כל מה שנאמר בתורה כדוגמה לאירועים חיצוניים שקורים סביבו, במקום להתרכז בתהליך הרוחני הפנימי שלו.

העולם - פירושו העולם הפנימי של האדם. כל מה שנלמד בחוכמת הקבלה, מתרכז אך ורק בעולמו הפנימי של האדם. איוב, הקרובים שלו ואנשים אחרים - אלה הכוחות שבאדם. כל מה שקורה בספר איוב הוא תיאור של הדרגות הרוחניות של האדם, וזה אדם שכבר עובר בדרגות רוחניות גבוהות. צדיקים וחוטאים מייצגים תכונות מנוגדות של האדם, ולא ייתכן דבר ללא הניגוד שלו.

ראשית, איך אתה בכלל יכול לטעון דבר כזה, כאשר עדיין אינך מסוגל לראות את הקשר הסיבתי בין העולמות ואינך מבין את כוחות הרוחניות? רק מקובל מסוגל לראות בין העולמות, בין האירועים בעולם הזה, כיוון שהכול עובר דרך העולם העליון, מהסיבה ועד התוצאה בעולם הזה. הכוונה שלנו עולה למעלה, עוברת שם דרך מכשיר שמשווה את הכוונה הזו לכוונה מתוקנת ושלמה שצריכה להיות באותה דרגה רוחנית, והיא חוזרת אלינו בצורה מתוקנת.

האמן לי, בדרגה הנוכחית שלך אתה מרוחק מאוד מהעולם הרוחני מכדי להבין או לטעון כפי שטענת. ולגבי אמונות טפלות - אתה צודק לחלוטין, זאת לא יותר מאשר אמונה טפלה. בחוכמת הקבלה אמונה מוגדרת כתחושת הבורא, היות שרק היא מאפשרת לנו לפעול כנגד האגואיזם שלנו, ולא שום דבר אחר. לכן רק מקובלים מגיעים לדרגה רוחנית של אמונה אמיתית, וכל האחרים נמצאים בשליטת האמונות הטפלות.

אינפורמציה בתת ההכרה

שאלה: ידוע לי שככל שהאדם מתחזק ומסוגל להתמודד, כך מתגלה האגואיזם החדש בפינות נסתרות בנפשו. במהלך תהליך גילוי האגואיזם יש לעיתים התפרצויות זעם כלפי הסביבה הקרובה ואחר כך רגשות אשמה. איך מתמודדים עם תופעה זו?

תשובה: זאת אינה תוצאה ישירה מלימודי הקבלה הרגילים, אלא שלב מסוים בהתפתחות האישיות שלך, וקושי להתמודד עם כל הדברים החדשים, שהיו נסתים קודם, ורק עכשיו הם מתגלים ועולים אל התודעה שלך. למה מתגלים כל הדברים האלה, שהאדם אינו מסוגל להתמודד איתם - בלי להפוך לעצבני, כועס, רע, קמצן, דיכאוני, רועד מפחד לחייו, פוחד ממחלות, רעב ועוני - רק כדי שירגיש את נחיצותו של הבורא, שיבקש את עזרתו.

אבל כל עוד האדם מבין שהעזרה בשינוי הרגשות המתגלים היא רק בידי הבורא, הוא רק חש, אך עדיין לא מבין שזה שלב שצריך לעבור. אתה לא תפגע באיש במשך התקופה הזו, כל זה מחושב מלמעלה, אבל בכל זאת, נסה להיות יותר מאופק, אל תתפרע, ובכך תקצר את הדרך, תזרז את המעבר אל השלב הבא. נסה לקשור את כל המתרחש בחייך למקורו האמיתי - הכול נשלח אליך מהבורא. אולי אתה עדיין לא מרגיש כך, אבל בקרוב תתחיל לחוש את התחושה הזו. היא תופיע כמו אינפורמציה בתת-מודע שלך, ואז תראה הכול אחרת.

תמריצים של פחד ובושה

שאלה: האם תחושת הבושה כשלעצמה מהווה מכה?

תשובה: בושה אינה מכה מעשר מכות פרעה, אף על פי שבדרך כלל זו התחושה הנפוצה ביותר שהאדם חש כהשפעה שלילית של הבורא. השפעה אחרת היא פחד. שתי התחושות הללו מהוות תמריץ מלמעלה, שדוחף אותנו לעבר הפעולה, כאשר האדם אינו מסוגל בכוחותיו הוא, להכריח את עצמו להגיע למטרה.

ההבדל בין דרך התורה לדרך הייסורים

שאלה: כאשר התחלתי להבין מה בעצם נדרש מאדם ההולך בדרך התורה (ועדיין לא גילה את העולמות העליונים), ראיתי שלמעשה, מדובר גם בייסורים שגרתיים. אתה חייב לשמור את כל המצוות, לישון פחות. איפה ההבדל בין דרך תורה לדרך הייסורים?

תשובה: דרך הייסורים כשלעצמה אינה קיימת. כלומר, בלתי אפשרי להגיע למטרת הבריאה רק על ידי תחושת ייסורים. דרך הייסורים - זהו מצב שבו אדם נתקע במקום ואינו מתקדם. הבורא שולח לו מכות על מנת לדחוף אותו קדימה, והוא עומד כחמור עקשן ולא מסוגל להבין למה ובשביל מה.

במקרה כזה נאמר, שלימודי חוכמת הקבלה, רב וקבוצה, נועדו לצמצם את הסבל שלו, כלומר, להסביר לו את משמעות המכות שהוא מקבל, המקור שלהם והמטרה. לאחר שיבין כי מקור הסבל הוא הבורא, ושהוא שולח לו את המכות על מנת שיתגבר על הכול ויהיה מסוגל ליצור איתו קשר, ולמרות הסבל וההפרעות הוא ימשיך לשמור על הקשר הזה.

ברגע שהאדם מגלה את הבורא בתוך הייסורים שלו, הוא מפסיק לחוש אותם כייסורים, אלא רק כסיבה - על מנת לגלות בהם את הבורא. לאחר שהתחיל לחוש את הבורא מתוך תחושת הסבל שלו, הוא חייב להחזיק ולהעצים את ההבנה הרוחנית שלו, ואז הוא חש את הייסורים, ההפרעות והמחשבות החיצוניות רק כאמצעים לשמירה על הקשר הרוחני (למרות ההפרעות) עם הבורא.

בכך הסבל הופך, בהדרגה, להפרעות רצויות, מאחר שדווקא הודות להפרעות מתגבר ומתעצם הקשר הרוחני של אדם עם הבורא. התעצמות הקשר הזה מבטאת בעצם את סולם המדרגות שבו עולה האדם אל עבר המטרה - קשר אבסולוטי ואיחוד רוחני מלא עם הבורא.

ניתן לשמור על הקשר הרוחני רק על ידי תיקון והשתוות התכונות. לכן בכל פעם ההפרעות והייסורים מראים לאדם מה בדיוק עליו לתקן, ליתר דיוק, ההפרעות עצמן מהוות את הצד ההפוך, את האחוריים של אותה מדרגה רוחנית, תיקון שהאדם חייב לעבור. סבל מסוג זה רצוי, ומורגש כהזמנה לאיחוד. בקיצור, צריך להתנתק מתחושת הסבל, לעבור לשלב הבא - תחושת הבורא מתוך תחושת הסבל.

אין עונשים בתורה

שאלה: היהודים החיים בגלות, אלה שכבר הבינו את חשיבות חוכמת הקבלה ואת מהות הייעוד שלהם בעולם, מה עליהם לעשות כעת על מנת למלא את רצון האלוקים? האם "להקדים" אותו כדי להימנע מהעונשים ה"מובטחים" בתורה?

תשובה: כל התורה מדברת על כוח אחד שמנהל את כל המציאות, ההשגחה הכללית ומטרתה. באותו זמן מציינים את מידת ההשפעה של כוח זה, בכל רגע נתון. כל זה מוזכר בצורת אזהרות מכל מיני עונשים. עונשים, ככלל, לא קיימים בתורה. רק אנחנו יכולים לחשוב כך, כיוון שאיננו יוצרים דבר בעצמנו ולא משגיחים על דבר.

עונש מוגדר בתורה כמצב רוחני שבו האדם מגלה, כי הוא לא ממלא מרצונו החופשי אחר הוראות הבורא. המקובל חש את היעדר השאיפה אל הבורא, את התנתקות המחשבה ממנו, כעונש החמור ביותר שניתן להטיל. לכן תמיד מוזכרים כל מיני "איומים", בכוונה שנגיע לזה, אם לא נרצה בכך בעצמנו, נרצה בעזרת הכנה מקדימה של מה שמכונה בטקסט פעולת הבורא.

כלומר, האדם קיבל את התורה על מנת שיהיה מסוגל לראות לא את מה שהבורא יעשה איתו, אלא כדי לדעת למה הוא עצמו שואף, בלי לחכות להשפעת הבורא. היות שאם הבורא מבצע פעולה, פירושו שהאדם לא מסכים עם הבורא, אחרת האדם היה מבצע את הפעולה בעצמו, כלומר היה מבקש, מתפלל לזה.

ולמה צריכים את זה? כיוון שאחרת הבורא יעשה הכול, וכוונת הבורא היא שהאדם יהפוך דומה לו ויתחיל לעשות הכול בעצמו. איך להשגיח על הכול? אם האדם מקדים את פעולות הבורא, מתקדם בעצמו לכיוון מטרת הבריאה, הוא כאילו עוקף את האירועים, מחשב ויוצר אותם בעצמו. כלומר, הופך דומה לבורא.

הוא כאילו "רץ" לפני הבורא, ועדיין אינו יודע בדיוק מה הבורא היה עושה. אבל מאחר שהוא כל הזמן שואף להיות דומה לבורא בתכונותיו, כל המחשבות וההחלטות שלו יהיו כמובן דומות לאלו של הבורא. לכן, במקרה כזה, האדם הופך דומה לבורא בכול, רק שאת אור השינוי ואת הכוחות ליישום ההחלטות שלו האדם מקבל מלמעלה.

את האמירות של הרב קוק לגבי השאלה איך חייבים לנהוג תוכל למצוא בפרק "לראות טוב". עלינו לשאוף לכך, שבנשמה של כל אחד מאתנו יתרחש "הבירור" - ביקורת כל התכונות, כך שכל אחד יבחר בכל התכונות החיוביות שלו, יאסוף אותן יחד ויכוון להשגת מטרת הבריאה.

פרק 8 - סוד מבנה הנשמה

ממדי הנשמה תלויים בדרגת התיקון שלה

שאלה: לפי הקבלה, לבעלי חיים, צמחים ודומם אין נשמה, כי הרצון לקבל הנאה שלהם חלש מאוד ולא קשור לבורא. האם כשהאדם מתחיל לחשוב על משמעות החיים, הרכיב הרוחני מתחיל להתפתח ונקרא נשמה?

תשובה: כל מה שנולד וקיים - נברא בכוחו ומרצונו של הבורא. אם מדברים על נשמה, הכוונה היא לקשר ייחודי, אישי, עם הבורא, שאמור להתחזק ולהגיע למציאות של דו-שיח. זה לא קשר טבעי, מודע ומוחשי כפי שהוא קיים בכל יתר הבריאה.

אם בתוך האדם, בתוך כל הרצונות שלו, מתחילה להתפתח השאיפה דווקא אל הבורא, השאיפה הזו היא, בעצם, עובר של נשמה אחרת, בנוסף לזאת הרגילה שיש לכולם. היא נקראת "חלק אלוק' ממעל". אם האדם עובד על מנת לפתח אותה, היא "תופחת" לעשר ספירות של עובר, קודם בקטנות, ואחר כך גם בגדלות. ממדי הנשמה תלויים בדרגת התיקון שלה, בגודל המסך.

הנקודה שבלב

שאלה: איך אפשר לדעת אם אותה נקודה שבלב קיימת? הרי אם היא לא קיימת, כל המאמצים חסרי משמעות לחלוטין.

תשובה: הלב מבטא את כל רצונות האדם להנאות העולם הזה, לכל החיים שלנו בעולם הזה. הנקודה שבלב - רצון לעליון, שאיפה למשהו שלא קיים כאן בעולם הזה. כאשר הרצון הזה מופיע באדם, הוא מוכן ללימודי הקבלה. במהלך הלימודים והעבודה בקבוצה, יחד עם הרב, תחילה מתגברים רצונות הלב, ובהדרגה האדם מגלה שהוא לא כל כך מוכן לוותר על כל ההנאות, לא מפני שהן מתגברות, אלא מפני שהוא מתחיל להבין את מהותן.

הנקודה שבלב - דווקא היא זאת שמתחילה להתפתח, ועל הרקע שלה לאדם נדמה שלא היא, אלא האגואיזם, רצונות הלב שלו, הם אלה שמתפתחים. אבל בהדרגה הוא מקבל "חן דקדושה" - ההנאה שבנתינה, והאדם מתחיל להזדהות עם הנקודה, שממשיכה כבר להתפתח באופן גלוי, והופכת לכלי בעל עשר ספירות - עובר הנשמה.

מהו החוש השישי

שאלה: מהי משמעותו של החוש השישי?

תשובה: יש לנו חמישה איברי חושים: ראייה, שמיעה, ריח, מגע, טעם. כל מה שנכלל בתחום קליטת חמשת איברי החושים הללו מרוכז לאחר מכן במוח, והמוח מעבד את המידע, ומרכיב ממנו תמונת עולם מסוימת, שלכאורה קיימת סביבנו. אבל למעשה, התמונה הזו לא מבטאת את מציאות העולם שנמצא סביבנו - אלא רק את התגובות שלנו, תחושות של משהו שקיים.

איננו מסוגלים לחוש את מה שבאמת קיים סביבנו, אבל אם נצליח לשנות את תדרי החושים שלנו, נוכל לראות קרניים אולטרא אדומות, לשמוע גלים קצרים. כלומר, אם נשנה את תחומי הקליטה של החושים שלנו, העולם סביבנו כאילו ישתנה.

אבל למעשה, שום דבר סביבנו לא ישתנה. התחושות שלנו ישתנו, תשתנה התמונה הכללית של המציאות, כפי שאנחנו רואים אותה היום. כלומר, העולם סביבנו הוא תוצר של התחושות שלנו. בעלי-חיים, לדוגמה, רואים וחשים את העולם שלנו בצורה שונה לחלוטין. אנחנו יכולים קצת לשפר, להחליף את איברי החושים שלנו שנפגעו באברים אחרים, לפתח כל מיני מכשירים, כאילו להשלים את אברי החושים הפגומים, כמו לדוגמה, משקפיים, מכשירי שמיעה.

אבל בעיקרון, קיימת סביבנו מציאות כל כך עצומה, ואנחנו בעצם לא יכולים להגיד עליה אף מלה אובייקטיבית, אלא רק דרך איברי החושים שלנו. איך אפשר לצאת מהגוף שלנו ולחוש את העולם שבו אנחנו קיימים, באובייקטיביות? כאילו לא מתוך העור, אלא לנסות ולחוש אותו מהצד?

והנה בא החוש השישי - אותו איבר שאדם מקבל מחוץ לגופו, מבחוץ. וכאשר הוא מתחיל לחוש בעזרת החוש הזה את העולם סביבו, הוא חש הכול מחוץ למסגרות הגוף, בצורה נצחית, שלמה ואובייקטיבית לחלוטין. החוש השישי הזה מאפשר לאדם לנהוג בצורה נכונה ושלמה, ולא להתפתות לכל מיני שקרים של הגוף.

האדם שחש את העולם בעזרת החוש הזה, קורא לו "העולם העליון". זו פשוט תחושה נוספת, נכונה יותר, אובייקטיבית יותר, שלא נעלמת עם המוות של הגוף. הגוף מת, ואם האדם הצליח לגייס את החוש השישי הזה, הוא נשאר איתו.

החוש השישי הזה נקרא "נשמה". אפשר לפתח אותו, יש בו שש-מאות ועשרים רמות של עומק גילוי, והשגת העולם החיצוני, שש-מאות עשרים דרגות - הסולם. מי שמתחיל לחוש את העולם הסובב בעזרת החוש השישי הזה, נקרא "מקובל", מהמילה "מקבל" - מקבל את זרם המידע החיצוני, האמיתי. לכן המדע שעוזר לאדם לפתח את החוש השישי הזה נקרא חוכמת הקבלה, כלומר, שיטה לפיתוח יכולת תחושת המציאות האמיתית, שבה הוא חי לנצח, כל הזמן וגם כרגע, ללא תלות בגופו.

ארבעה סוגים של רצון

שאלה: נאמר שלאדם יש ארבעה סוגי רצונות, ואם הוא הגיע לרצון החמישי - השתוקקות לבורא, זה אומר שכבר עבר את כל דרגות ההתפתחות האחרות. שלושה רצונות קיימים בי, אך אינני מצליח לזהות אצלי שאיפה לשליטה. האם הבנתי משהו לא נכון?

תשובה: בנוגע להתפתחות ההדרגתית של הרצונות: "דומם - צומח - חי - מדבר", או במילים אחרות - "רצונות גופניים (כמו אצל בעלי חיים), ורצונות אנושיים - לעושר, שליטה וידע", כותב בעל הסולם ב "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", המתייחס לספר "עץ חיים" של האר"י, שרק לאחר מיצוי רצונות אלה מתפתח הרצון לעולם העליון, לבורא.

באותו מקום הוא מסביר, שנשמת האדם עוברת את תהליך ההתפתחות הזה באופן כללי, ואפילו אם הוא מגיע להשתוקקות לעליון, כל רצונות האדם עדיין מעורבבים, ובכל פעם גובר אחד מהרצונות על הרצונות האחרים. רק בעזרת שיטת הקבלה, במהלך שנים מספר, האדם משתחרר באופן הדרגתי מכל הרצונות האחרים, מלבד הרצון אל הבורא, שמתגדל עד "אינו מניח לי לישון".

כתוצאה מכך, כפי שכותב בעל הסולם, במכתבו בעמ' ע' בספר "פרי חכם - אגרות", האדם פורץ אל תוך תחושת העולם העליון, תחושת הבורא. אבל במהלך העלייה במדרגות הרוחניות, כוחות הטומאה, כלומר הרצונות - הכלים הלא מתוקנים של האדם, עדיין יכולים להתלבש בארבעת סוגי הרצונות הגשמיים האלה.

תחושת החיבור בין נשמה לגוף

שאלה: נאמר שנשמה לא יכולה לתפקד היטב לאחר שהיא עוזבת את הגוף הפיזי, מבלי ללמוד חוכמת הקבלה בעולם הזה. מצד אחר, אנחנו כל הזמן לומדים גם שהמטרה העיקרית שלנו היא גילוי הבורא דווקא בזמן ההימצאות בגוף הפיזי, ושרק כך אפשר לעלות. מה נכון?

תשובה: אנחנו לומדים רק על המצב שבו הנשמה נמצאת בתוך הגוף ושניהם, הנשמה והגוף (רצונות האדם להנאות גשמיות, עושר, שליטה, מושכלות - זה בדיוק מה שנקרא גוף, ולא הבשר עצמו. הבשר הוא רק עטיפה חיצונית של הרצונות הארציים האלה) משלימים זה את זה רק מתוך תחושת החיבור בנשמה עם רצון לרוחניות ולגוף שהוא השאיפה להנאות ארציות.

רק מתוך בחירה חופשית, העבודה וההתקדמות הרוחנית של אדם אפשריות. בכל המצבים האחרים, והם קיימים, איננו דנים בינתיים, משום שאנחנו לומדים את מה שנדרש לנו באופן מעשי, על מנת להגיע למטרה שהציב לנו הבורא, ולא סתם למען סיפוק הסקרנות שלנו.

ההיסטוריה של ההתפתחות הרוחנית

שאלה: האם העולם שלנו נוצר לתקופה של 6,000 שנה, ואנחנו כבר מתקרבים לסיומה? האם הכוונה כאן לעולם החומרי? ומה על מי שלא הספיק לעבור תיקון? הבורא ברא 600,000 נשמות, אבל מספר האנשים גדול הרבה יותר. האם יש בני-אדם נטולי נשמות?

תשובה: 6,000 שנה - הן 6,000 דרגות ההבנה, הגילוי העליון, גילוי הבורא. אלה דרגות שעל האדם לעבור כדי לעלות אל מטרת הבריאה, לאיחוד מלא עם העליון, עם הבורא.

הדרגות האלה מתחילות מהמחסום, ומסתיימות במלכות עולם דאצילות. כלומר, האדם עולה בדרגות דרך שלושה עולמות: עשייה, יצירה, בריאה, כאשר כל עולם כולל 2,000 מדרגות. העולם החומרי שלנו יתקיים גם אחרי שנת 6,000, לפי הספירה היהודית. בעולם שלנו 6,000 שנה באות לידי ביטוי בתקופה ההיסטורית של ההתפתחות הרוחנית של האדם, עד להשגת הבורא.

באיזה אופן קשור המספר 600,000 למיליארדים של גופים אנושיים בעולם שלנו? כמובן, לכל גוף יש נשמה משלו. אבל לאחר השבירה הראשונה, כאשר נשמת האדם נשברה ל-600,000 חלקים, היא המשיכה להישבר לחלקים קטנים יותר, ברצח הבל על ידי קין, וכל הרציחות שבוצעו לאחר מכן, בחטאיהם של בוני מגדל בבל, בחטאי דור המבול. לכן לכל מיליארדי הגופים בעולם שלנו יש נשמות. רק מכוח ההכרח לתקן נשמה זו או אחרת, נולד בעולם הזה הגוף הפיזי התואם.

הנשמות עוברות תהליך שכלול

שאלה: ב"זוהר" מדובר על כך שהתפתחות האנושות היא בעצם ירידה של 600,000 נשמות לעולם שלנו, במשך 6,000 שנים. אך בדור שלי המספר הרבה יותר גבוה, שלא לדבר על חמישה מיליארד בני-אדם החיים בכדור הארץ. אולי הכוונה היא לא לכל הנשמות?

תשובה: נשמת האדם נבראה כבריאה היחידה. כתוצאה מהשבירה, היא נשברה ל-600,000 חלקים. החלקים האלה נבדלים באיכותם, בגודלם, ובעוצמת הפגיעה בהם. גם החלקים האלה נשברו לחלקים קטנים יותר, וקטנים עוד יותר, עד אינספור.

חלקי נשמת האדם מלווים את הגופים הפיזיים של בני-אדם בעולם שלנו, ובמותו של הגוף הם מתלבשים מיד בגוף חדש, דבר שבעצם מוליד דורות של בני-אדם. הנשמות עוברות תהליכי שכלול, והן צוברות ניסיון, וכל זה עובר יחד עם הנשמה לגוף חדש. לכן, כל מי שנולד הוא בעל נשמה מושכלת יותר מאשר היה קודם לכן, וזה בעצם גורם לתהליך הקדמה.

כל הנשמות יורדות אל העולם הזה במשך אלפי שנים, עד שהן מתחילות לחוש את הרצונות להנאות גופניות, לכסף, שליטה ולמושכלות, וגם את הרצון לגלות את שורשן, את הבורא, את העליון, הנסתר שמשגיח ושולט בהן. זה בעצם מה שמביא את האדם, דרך החיפוש בכל הדתות והאמונות, אל חוכמת הקבלה. בתקופה שלנו התופעה הזו רק מתחילה להתעורר, אבל במהלך השנים הבאות התהליך הזה יבלע הכול כמו לבה גועשת.

הואיל ומקור כל הנשמות בנשמה אחת, בעתיד יצטרכו כולם לשוב ולהתאחד. זה קורה בתהליך שבו הנשמות מחליפות חלקים, ומתקשרות. לכן היום בעולם שלנו הכול הופך להיות מקושר, וכל העולם כאחד שלם, וכולם תלויים בכולם - הרי נשמות עוברות גם ללא החלפת הגופים.

מספר הנשמות הוא אינסופי, ואינסופי הוא גם השילוב ביניהן, כיוון שבגמר התיקון כולם ביחד צריכים ליצור כלי אחד משותף. המספר ההתחלתי הוא 600,000, מכיוון שפרצוף מורכב משישה חלקים (ו"ק), כאשר כל אחד מהם מורכב מעשרה, וכולם נמצאו בדרגה 10,000 (דרגת חוכמה), ולכן בפעם הראשונה נשברו רק ל-600,000 חלקים.

לאחר מכן היו עוד ועוד שבירות נוספות - החטאים של דור המבול, ובוני מגדל בבל (צריך להבין את המשמעות האמיתית, לא מדובר על העולם שלנו, אלא על רוחניות), דבר שגרם למספר עצום ומגוון של תכונות בחלקי נשמת האדם. אבל על מנת לפשט את ההסברים, אנחנו נוהגים להשתמש במספרים קונקרטיים.

מהי תחושת הזמן?

שאלה: האם תחושת הזמן נוצרת כתוצאה מעקביות התפתחות הרשימות בתוך האדם? כלומר האדם חייב לפני תיקון הנשמה שלו לעבור סדרה של מצבים רוחניים, והשינויים האלה בעצם גורמים לתחושת הזמן?

תשובה: כן, הבנת נכון. הכוונה כאן למצבים רוחניים של האדם, בתחושת העולם הרוחני, ולא הדרגות שעובר האדם לפני כניסתו לתחושת העולם הרוחני, מה שנקרא "זמן הכנה" - תקופת הכנה לפני הכניסה לעולם הרוחני, דרגה שאתה נמצא בה כיום.

ארבע בחינות - חוק תקף ואיתן בכל הדרגות

שאלה: כידוע, דבר בעולם הזה אינו קיים במקרה. תוכנית ההתפתחות של כל גוף בעולם הזה נקבעת על ידי הד.נ.א. שלו, או קוד המורכב מארבעה נוקלאוטידים. זה מזכיר את ארבעת שלבי התפתחות הרצון, ארבע הספירות, שבשילובים שונים קובעות את מהות כל בריאה. האם יש קשר בין הדברים?

תשובה: בכל דרגת הבריאה, מעולם האינסוף ועד העולם שלנו על כל תכונותיו - רוחניות טהורה או לא טהורה, מנטלית, נפשית, פיזית ובכל מצב - דומם, צומח, חי, מדבר, ובכל אחד מהם - כל תכונה וסוג, מורכבים בתוכם מארבעה חלקים, לא משנה באיזה חתך תחלק אותם, כיוון שזה מבנה השורש, מקור כל הקיים - ארבע בחינות (דרגות) התפשטות האור הישר. בשפת התורה זה מתבטא במשפט: "אני הוי"ה לא שיניתי" - אינני משנה את שמי (שם בעל ארבע אותיות, החוק הכללי של המציאות, וזהו חוק אשר תקף ואיתן בכל הדרגות).

שאלת השאלות על משמעות החיים

שאלה: אני נמצא בפרשת דרכים ויש לי שאלות שפשוט לא נותנות מנוחה: שאלה על משמעות ומהות החיים שלי; לאחר מותו של אדם, הנשמה שעוזבת את הגוף - האם נשאר בה אחוז מינימלי של חומריות? ואם לא, אילו תכונות יש לה?

תשובה: אדם מקבל את התשובה אודות משמעות החיים שלו רק כאשר הוא משיג את מטרת הבריאה, ובמהלך כל הדרך שהוא עובר, הוא עדיין שואל עצמו את השאלות האלה. שאלת משמעות החיים היא למעשה השאלה, למה הנשמה שלי ריקה? למה אני חש שאין בי מילוי? ולא משנה באיזו רוחניות האדם נמצא ואיזה מילוי הוא רוצה לקבל. כלומר, שאלת משמעות החיים היא שאלת חיפוש הבורא, שהרי בסופו של דבר, הוא זה שממלא את הנשמה, את הכלי שלנו.

נשמה עוזבת את הגוף? אף אחד לא עוזב שום דבר. מתי בכלל הם היו יחד ובאיזה אופן? אם אתה מתכוון לכוח מסוים שמחיה את הגוף הביולוגי, הרי שזה כוח ביולוגי בלבד, תוצאת פעילות התאים אצל האדם, כמו אצל האורגניזם הכי פשוט.

אם אתה מתכוון לנקודה שבלב או לכלי בעל עשר הספירות שהתפתח מתוך הנקודה הזו, האדם כבר אינו מזדהה עם הגוף הביולוגי אלא עם הכלי הזה, גוף רוחני, נשמה. בתוך הכלי הזה הוא חש את הבורא באופן קבוע, ופרידה מהגוף הביולוגי שלו מזכירה לו תהליך של התפשטות מבגדים לפני השינה.

השלמות תמיד אינדיבידואלית

שאלה: הנשמה יורדת אל העולם הזה מדרגה שבה הייתה במצב של שלמות. בעולם הזה, כתוצאה מעבודה רוחנית, היא מקבלת כלי גדול יותר, עולה בחזרה ומקבלת בו שלמות. איך ייתכנו שתי דרגות שלמות שונות, והרי שלמות היא אבסולוטית?

תשובה: שלמות היא תחושת איחוד מלא עם הבורא, בעזרת זהות מלאה של כל- התכונות. השלמות תלויה בקיבולת הכלי ובאיכות שלו. הרי כל כלי נשמה הוא אינדיבידואלי, וחש את השלמות בהתאם לתכונות שלו.

כלומר, שלמות רוחנית היא אינדיבידואלית ומתייחסת לנשמה. בהתאם לכך, בכל סוג של נשמה יש דרגת שלמות שונה. דרגת השלמות זהה ואחידה רק בדבר אחד - כל נשמה חשה את הדרגה הרוחנית הזו שלה כמשהו שלם, מושלם ונצחי בתוכה.

טבע הנשמות

שאלה: יש לי חבר בחו"ל שאינו יהודי, ולדעתי, הוא מוכן יותר לחוכמת הקבלה מחבריי בארץ, שדווקא מרגישים רחוקים ממנה מאוד. למה זה כך?

תשובה: בתקופה שלנו, נשמות רבות מתחילות לחוש בצורך להימצא לא רק בעולם שלנו, אלא גם בעולם העליון, לחוש את הבורא, אחרת אי אפשר לחיות, אין שום משמעות לחיים, אין בשביל מה ואיך לחיות.

אבל כעם, היהודים עדיין מוכרחים להיות הראשונים שיגלו ויבינו את העולם העליון מכוח מבנה הנשמה שלהם, ורק אחריהם יבואו כל העמים האחרים. אף על פי שבמקרים מסוימים, והיו כבר בהיסטוריה דוגמאות, כמו אונקלוס (פרשן התורה), רבי עקיבא ואחרים, נאמר, שאומות העולם יכריחו את עם ישראל להיכנס לארץ ישראל, ושעל כתפיהם הם יביאו את בני ישראל לארץ ישראל.

"ארץ ישראל" - "ארץ" ממלה "רצון", כלומר, עמי העולם יעוררו בעם היהודי שאיפה לגלות את העולם העליון, את מטרת הבריאה, וזה אמור להתבצע מכוח טבע הנשמות. הרי נשמות "ישראל" - זה ג"ע, שאינם זקוקים לאור, ונשמות "אומות העולם" - זה אח"פ ששואף לקבל את אור החוכמה. יש עוד דברים רבים שתגלה, כמידת ההתקדמות שלך בלימודים.

צורות של התמלאות

שאלה: מה פירוש הדבר התמלאות "שלמה" והתמלאות "אגואיסטית"?

תשובה: אגואיסטית - בכוונה לקבל הנאה למען עצמי. הכוונה הזו נקראת כוונה של העולם שלנו. כוונה שלמה - זוהי כוונה למען הבורא, כלומר למלא את הבורא בכוונה, בהנאה שלי. כלומר, לקבל הנאה, מכיוון שהדבר גורם הנאה לבורא. הכוונה הזו נקראת כוונה לעולם העליון, ונקראת גם מצווה, מכיוון שהיא נצחית, שלמה, ומקרבת את האדם לתחושת הבורא, לנצח, לשלמות ולידע בלתי מוגבל.

הבורא נהנה כשאנחנו נהנים

שאלה: אם הבורא נמצא במצב של שלווה ושלמות, האם הוא מסוגל לקבל הנאה? למה נעים לו כאשר נעים לאדם? הרי אין לו כלי. האם רצון הבורא ליצור בריאה שתהיה, בסופו של דבר, שווה וזהה בתכונותיה לתכונותיו, הוא לא סימן לחוסר השלמות?

תשובה: המצב ההתחלתי הוא בחינת "שורש" מ "ארבע בחינות האור הישר", כלומר הכול מתחיל בכלל מ "רצונו להיטיב לנבראיו" - רצון הבורא לגרום הנאה לבריאה - כלומר הרצון. אם יש רצון, יש מצב שניתן לממש אותו, ויש מצב שעדיין אי אפשר לממש.

מימוש הרצון מוגדר במלה "הנאה", ולהיפך, אי מימוש מוגדר כסבל. כך הבורא מבטא את עצמו כלפינו. הוא נהנה כשאנחנו גורמים לו הנאה, וההיפך. כל זה כמובן בהתייחס אלינו, אבל ההבדלים האלה קיימים והאדם מבין אותם בדיוק כך כאשר הוא יוצר קשר רוחני עם הבורא. ומלבד התחושות האלה, לא יכול להיות קשר רוחני בשום דרך אחרת. איננו מדברים כאן על עצמותו, אלא על מה חש האדם. בתחושות האדם הבורא מתגלה כבעל רגשות, והוא מגיב לפעולות האדם.

ההנאה - רק בכוונה לתת

שאלה: האם אפשר להגיד שהבורא מקבל הנאה, כאשר אנחנו נהנים ממה שהכין עבורנו? האם ההנאה הזו רוחנית?

תשובה: הבורא מקבל הנאה מכך שהוא גורם לנו הנאה. אבל בשום פנים ואופן הוא לא מחשיב כהנאה את הקבלה למען עצמנו. כיוון שהיא לא משמעותית, זעומה, אינה שלמה. הבורא מתכוון בהנאה רק לשלמות, הנאה שלמה ובלתי מוגבלת והיא יכולה להיות רק בכוונה לתת. בדיוק את ההנאה הזו הוא הכין עבורנו. ורק אם אנחנו נהנים מההנאה הזו, הוא גם מקבל הנאה.

הואיל ואנחנו מגדירים הנאה למען עצמנו כהנאה גשמית והנאה למען הבורא כהנאה רוחנית, ההנאה בשביל הבורא, ההנאה המתוקנת שלנו, נקראת רוחנית.

האדם ממלא את הבורא

שאלה: האם חשוב שאדע ממה נהנה הבורא? הבנתי שבפעולת נתינה אמיתית מצדי אסור לי לדעת כיצד המקבל נהנה ממנה, כי אחרת איהנה לעצמי.

תשובה: הכרחי לדעת איך הבורא נהנה מהעבודה שלך, היות שאחרת האדם לא מסוגל לעשות את העבודה הזו. זה דומה לבינה שמקבלת חסרון מזו"ן, והחסרון הזה הופך להיות הז"ת שלה, כלומר הופך לחיסרון שלה, שאיתו היא עובדת: היא עולה לאבא ומבקשת מילוי, ולאחר מכן מבצעת עליו זיווג וממלאת את זו"ן.

החיסרון של זו"ן גורם בתוך הבינה לחיסרון הרבה יותר גדול, כלומר הז"ת שלה גדול פי כמה וכמה מהמ"ן דזו"ן, באותו יחס שבו הבינה גדולה מזו"ן. אבל זה לא מה שחשוב כאן, יותר מכך חשובה העובדה, שאם הבינה לא היתה מסוגלת לחוש בחיסרון של זו"ן, היא לא היתה מסוגלת לתת לו.

אותו העיקרון פועל גם לגבי האדם: על מנת לתת לבורא, עליך לדעת קודם עד כמה הבורא רוצה למלא אותך, הרי אתה ממלא את רצונו לתת, כילד שאוכל בשביל אמא. כיוון שרצון הבורא לתת, גדול בהרבה מרצון האדם לקבל, אז כשהאדם מצרף לעצמו את רצון הבורא, הוא רוכש בכך באמת רצונות בלתי מוגבלים, וכשהוא ממלא אותם, הוא מתמלא בעצמו.

נשמות גדולות - למעננו

שאלה: מה הכוונה לנשמות "מיוחדות", כמו של בעל הסולם ומנהיגי הדורות האחרים, ומה ההבדל ביניהן לבין נשמות רגילות?

תשובה: ההבדל הוא בכך, שהנשמות האלה יורדות לא למען התיקון העצמי שלהן, הרי הן כבר עברו תיקון, אלא על מנת לעזור לנשמות אחרות בדרכן לתיקון. קרא גם במאמר "רועה החמורים" בספר ה "זוהר".

להבין את התמונה הכללית

שאלה: קראתי שנשמה יכולה להיכנס אל גופו של אדם מבוגר, ושנשמות מחליפות זו את זו בתוך האדם במהלך כל ימי חייו. איך יכול אדם להגיע לדרגה רוחנית מסוימת, אם כל הזמן מחליפים לו את הנשמה?

תשובה: כל תהליך חלוקת הנשמות והתרחקותן זו מזו - קיים אך ורק בתחושות שלנו ולא בדרגה האמיתית שלהן. יותר פשוט להסתכל על נשמה אחת באדם אחד, אבל בכלל, הכול משתנה באופן עקבי, כל תחושה חדשה זאת כבר נשמה חדשה. כרגע איננו מסוגלים להבין זאת, אלא רק לאחר העלייה נוכל לראות ולהבין. לכן בינתיים עדיף לא להתעמק במושג הזה, רק לדעת שזה כך, ולשכוח.

יש הרבה גילוים כאלה שמפריעים להבין את התמונה הכוללת, אבל מוכרחים לדעת את כולם, מאחר שהם מסתדרים בהדרגה בתודעה שלנו ועוזרים, עם הזמן, להבין את התמונה הכללית.

נשמה וגוף ביחד ולחוד

שאלה: להבנתי, הגוף הפיזי שלנו נמצא בתוך התחושות שלנו, כמו יתר העולם החיצוני. האם העובדה שאנחנו רואים הפוך הוא תוצאת צמצום ב', כלומר היעדר אור פנימי, ואז אנחנו חשים את כל האור כחיצוני - אור מקיף? האם חמשת איברי החושים שלנו אינם אלא אותו כלי אינדיבידואלי-גשמי, מכיוון שהם רוצים וחשים רק את העולם שלנו?

תשובה: צריך לעשות הבדלה ברורה. הנשמה שלנו - זה מה שאנחנו במהות. והגוף הביולוגי שלנו, הוא רק עטיפה חיצונית.

להבנה נכונה של המציאות:

א.לפני שמתעורר הרצון לרוחניות, האדם נמצא תחת השפעה (שליטה) אוטומטית של הכוחות העליונים, שמפתחים בו את הרצון האנושי-גשמי (עושר, שליטה, השכלה, רוחניות), עד הופעת הרצון לרוחניות (אל הבורא);

ב.עד שמתעורר הרצון לרוחניות אצל האדם, הבורא אינו קיים בעולמו, מכיוון שדרגות רוחניות מתחילות מאפס - מהרצון הראשון אל הבורא; לאחר מכן, האדם מתחיל באופן לא מודע להתקדם אל הבורא (כלומר נמצא בדרגת "זמן ההכנה"), ואז הוא עובר את המחסום, נחשף להרגשת העולם העליון, וממשיך להתקדם כבר באופן מודע בתחושת הבורא.

ג.הרצון של האדם לבורא - לא מודע (סעיף 1) או כבר מורגש, אך לא מודע שזה דווקא לבורא, (סעיף 2), בלי כל קשר לגוף הביולוגי.

ד.לאחר מכן, האדם נדחף מלמעלה לעבר המורה והקבוצה, על מנת שיתפתח כבר באופן ממוקד למטרה, לבורא.

ה.במשך כל התקופה הזו, הגוף הביולוגי אינו עובר שום שינוי, אפילו אם האדם מגיע לגמר התיקון.

ו.תחושות העולם שלנו דרך חמשת איברי החושים, כמו אצל בעלי חיים, אינן קשורות בשום אופן להתפתחות ולהופעת המסך והאור החוזר, החוש להרגשת העולם העליון, הבורא.

דרך הנשמות

שאלה: מה ההבדל בין מצבי ה-א' וה-ג' של הנשמה, שעליהם מדובר ב"הקדמה לספר הזוהר" (בעל הסולם, אות י"ד והלאה)?

תשובה: דווקא בהבדל הזה בין מצב ה-א' וה-ג', מסתכם ההכרח של הנשמות לעבור את כל הדרך, עד לנקודה הכי מרוחקת מהבורא, ולשוב אליו. במצב ה-א' ההתחלתי - הנשמות כלולות כנקודה בתוך הבורא (ראה בספר "פרי חכם - אגרות", עמודים ס"ג-ס"ד), והן נטולות לחלוטין תחושת עצמאות ומודעות עצמית, תחושת הבורא, איחוד איתו, ותחושת נצחיות ושלמות, בדומה לעובר ברחם אמו.

לאחר שעוברים תהליך של שבירה וערבוב עם התכונות המנוגדות, הנשמות מקבלות הזדמנות להכיר את תכונות הבורא, להגיע להכרת ההבדלים בין התכונות שלהן לבין תכונות הבורא, ולבחור בתכונות הבורא כדבר היחיד הרצוי, עד שהן מגיעות למצב שבו הן מוכנות לתת הכול, וכתוצאה מכך מגיעות לדרגת הבורא, שזהו מצב ה-ג'. ישנם טקסטים רבים הדנים בנושא.

תנאים להתפתחות רוחנית

פרק 9 - הקשר האישי בין רב לתלמיד

הקשר עם המורה

שאלה: לפני מעבר המחסום - במה בדיוק מתבטא הקשר בין המורה לבין התלמיד (מלבד נוכחות בשיעורים וקריאת ספרים), ואיך ניתן להשיג קשר כזה ולאחר מכן לחזק אותו?

תשובה: צריך להיות קשר גם לפני וגם אחרי המחסום. רק אחרי המחסום התלמיד מתחיל להיות מודע לקשר הזה, ולפני המחסום הוא אינו מאמין בעובדה שהוא תלוי בקשר עם המורה שלו ושהוא מקבל את דרכו.

הקשר נולד דרך השאיפה של התלמיד להיות דומה למורה במחשבותיו, דבר שכמובן, מביא לצורך ללמוד רק לפי המלצות המורה, צורך לנהוג ולנהל חיים בדרכו של המורה. היחס כלפי שאר תלמידיו של המורה צריך להיות דומה ליחס המורה אליהם (יחס אוהב, אבל חברי, לא להיות המורה שלהם).

נאמר שיהושע זכה להיות הממשיך הרוחני של משה רק משום שעזר לו בארגון השיעורים. כולם באו, ישבו ולמדו את התורה שקיבל משה. יהושע הכין את המקום, סידר את מקומות הישיבה, עזר למשה, ועל כך זכה לקבל ממשה את התורה, את המשמעות הפנימית שלה, ולא סתם ידע מכני של שמירת המצוות.

גם בעל הסולם כותב על כך ב "מאמר לסיום הזוהר". למעשה, תלמיד אמיתי מהווה תוספת והשלמה לנשמתו וגופו של המורה. כאשר אני מגדיר מישהו כתלמיד, אני מתכוון בדיוק לכך, ולא לשום מערכת יחסים אחרת. לכן, אולי בהבנה שלך, תלמיד טוב זה מי שחרוץ ועוזר, אבל אני לא קורא לו עדיין תלמיד, כי הוא עדיין לא התאחד איתי (עם הרעיון שלי) באופן שלם.

מורה, תלמיד והאהבה שביניהם

שאלה: תלמיד אוהב את המורה, מכיוון שדרכו הוא מרגיש את הבורא. מורה הופך עבורו לקשר היחיד עם מקור החיים. אבל המורה מסוגל ישירות לחוש את הבורא, אז למה הוא אוהב את התלמיד?

תשובה: מכיוון שהמורה רכש את תכונות הבורא, הוא מתייחס לתלמיד באותה דרך שבה הבורא מתייחס אליו. ולהיפך, כיוון שהבורא בחר בתלמיד על מנת למשוך אותו אליו, לכן גם המורה חש אהבה כלפי מי שמתקדם אל הבורא. שהרי הכל מבוסס על זהות - של תכונות, מחשבות, רצונות ושאיפות.

השתוות הצורה הרוחנית

שאלה: איך להתקרב רוחנית לדרגת המורה? איך להשיג את מחשבותיו?

תשובה: מחשבות האדם תלויות רק בהשפעת החברה והסביבה שלו, וכל מה שנערץ ומוערך בעיני החברה, נערץ ומוערך גם בעיני הפרט. ולכן העיקר הוא להשתדל להיות בקרבת אנשים רבים ככל האפשר, העובדים למען הבורא.

לכן נאמר: "עשה לך רב וקנה לך חבר" - כלומר, בחר באדם החשוב בעיניך, הפוך אותו מורה שלך, השתדל לגרום לו הנאה מאחר שהוא חשוב לך, וכך הרגל עצמך לעשות משהו בשביל הזולת לאחר מכן. מכוח ההרגל תהיה מסוגל גם לעבוד למען הבורא.

ואם תהיה קרוב רוחנית לדרגת המורה שלך, תקבל ממנו את הדרגה שלו ותגלה את הבורא בדרגה הרוחנית של המורה. זה, לפחות, יאפשר לך לעשות משהו למען הבורא, ועל ידי כך להיכנס אל העולם הרוחני. וכאשר תקבל את תחושת היראה מפני הבורא, תהיה מסוגל להתקדם הלאה, עד לאיחוד רוחני מלא איתו.

כאשר התלמיד ממלא את הוראות הרב ועושה משהו בשבילו על מנת לגרום לו הנאה, הוא משיג את "השתוות הצורה" הרוחנית עם הרב, מקבל את הידע, המחשבות, והעיקר - את השאיפה הרוחנית ואהבת הבורא של הרב, שתספיק לו להתקדמות ולהתפתחות רוחנית.

הלימוד עצמו אצל הרב נועד תמיד לקבל ידע בשביל עצמך, ולכן אינו מוביל להתקרבות רוחנית. כלומר, כאשר אנחנו משרתים את הרב - אנחנו משיגים את המחשבות שלו, ועל ידי הלימוד - רק את דבריו. אבל כל זה בתנאי שמשרתים את הרב למענו, ולא למען התמורה האישית של התלמיד. אם המצב הוא כזה, הרי ללמוד חשוב יותר מלשרת.

רב - אמצעי להשגת המטרה

שאלה: כאשר הרב נוסע למקום אחר, מתחילים להבין שהרצון והכוח - הכול בא מהמורה ומהבורא. ואיפה ה"אני"? אין לי לא חשק ולא רצון לעשות משהו. איך אפשר לדעת שהבורא שומע אותי?

תשובה: מטרת הרב היא להפוך את תלמידיו לעצמאים, לא משנה מי הם והיכן יהיו. עצמאים, הכוונה היא שיוכלו למצוא את הדרך אל הבורא בכוחות עצמם, למצוא רק אותו. הוא המטרה והוא מקור כל הכוחות, והרב הוא רק מורה דרך.

מוכרחים להשקיע את כל הכוחות בלימוד אצל הרב, אך לא יותר מלימוד. אחרת, הרב כבר לא יהיה מורה. כל מה שאתה עושה למען הרב, צריך לשרת את המטרה - לעשות את זה למען הבורא. כל מחשבה שלך צריכה להתחיל ולהסתיים בבורא, גם המטרה וגם המניע. ובאמצע, רק כנותן עצה וכאמצעי להשגת המטרה - נמצא הרב.

מידת הברכה - תלויה באדם

שאלה: הבנתי שדרך הרב הנשמה שלי לומדת להבין את הבורא, לכן אני מבקש ממך ברכה.

תשובה: במקרה הזה ברכה נקראת ירידת האור העליון לנשמת האדם. באותה מידה שבה התלמיד או כל אדם אחר בעולם מצליח להתחבר לחומר הנלמד, הוא מתחיל לחוש איחוד עם הרעיון הזה, הוא הופך לקרוב מבחינה רוחנית. כיוון שבממד הרוחני הקרבה נגזרת מהתאמת הרצונות והשאיפות, וממידת ההתקרבות, על האדם הזה מאיר האור העליון הנמשך על ידי הרב והקבוצה.

לכן מידת הברכה תלויה בך. ולהיפך, זלזול במטרה בא לידי ביטוי בתחושת התרחקות רוחנית של האדם, והבנה לא נכונה, לא משנה מה ילמד וכמה מאמצים ישקיע, הכול נגזר מהקשר הזה. לכן בתורה, על יד שם של רב גדול ("רב" פירושו "גדול"), תמיד מצוין שמו של המורה שלו, תלמידו של... הרי רוחניות מקבלים רק דרך העליון, אין דרך אחרת.

אחד מאלף יזכה

שאלה: במאמרים מסוימים נכתב שבלימוד מרחוק חייבים לקרוא כל הזמן, לשמוע הקלטות, ובסוף נלמד לצאת לעולמות העליונים. במאמרים אחרים נכתב שיש ללמוד רק בקבוצה, בהדרכת רב, וגם אז רק אחד מאלף יזכה לבסוף. זה די מאכזב...

תשובה: בכלל לא חשוב איך להתחיל ללמוד ואיפה. יש לי תלמידים מכל קצוות כדור הארץ. בשביל מה ממקם הבורא את האדם ניתן רק להתפלא, זו כבר שאלה של גלגולי נשמות וגיאוגרפיית הקבלה. כל נשמה (כמו מטען אלקטרוני בודד בשדה מגנטי), בהתאם לתכונות הפנימיות שלה (שכל הזמן משתנות ומקרבות אותה אל הבורא), נעה קרוב יותר ויותר לבורא בשדה הרוחני, וכיוון שהיא מלובשת בגוף-המעטפת של העולם שלנו, היא נעה גם בעולמנו ונתקלת בנשמות של אנשים אחרים.

עכשיו איננו מסוגלים עדיין להבין ולעקוב אחרי זה. אבל לצורך המחשה, קח את ספרו של האר"י - "שער הגלגולים". לכן אני אומר לכל המתחילים לקרוא ולחזור על כל החומר, לשמוע הקלטות, לקרוא ספרים וללמוד לצאת לעולמות העליונים - זה בכלליות. כעיקרון, לצורך השגת היעד הזה חייבים להיות רק בקבוצה, בהדרכת רב, מפה לפה ואחד מאלף יזכה. מילוי התנאים האלה אינו תלוי כל כך בתלמיד עצמו, אלא במאמצים שהוא מוכן ורוצה להשקיע בלימוד. אם באמת יש צורך, הוא ימקם את עצמו קרוב למורה שלו.

נאמר: "לא עליך המלאכה לגמור" - לא אתה צריך לסיים את העבודה (אתה צריך רק להתחיל). התחל, ובהמשך כבר יובילו אותך הלאה. תוצאת הלימוד עצמו תשנה את מיקומך בשדה הרוחני לאן שצריך, אחרת תהיה "חוכמתו מרובה ממעשיו" - חושב יותר מאשר עושה. כל פעולה היא טובה כאשר היא הכרחית, והיא אינה דבר של מה בכך.

הכוח הכללי, התוכנית והמטרה

שאלה: כאשר הרב נעדר לתקופה מסוימת, היתה תחושה שהקבוצה ממשיכה להתקדם מכוח האינרציה, אבל לו היה נעדר לתקופה ממושכת יותר, הקבוצה היתה עלולה להתפרק או לסטות מהדרך הנכונה. האם לרב יש ממשיך דרך שיהיה מסוגל להוביל?

תשובה: השאלה הזו תמיד מטרידה את התלמידים, כיוון שהדבר הכי חשוב בחייהם, כפי שהם מגלים, תלוי במורה שלהם, והמורה אינו בן אלמוות. המורה חשוב מאוד. ללא מנחה ומדריך האדם אינו מסוגל לעשות צעד אחד נכון בחייו.

המורה - הוא אותו פרצוף עליון, שבעזרת האח"פ שלו הוא מושך למעלה את הגו"ע של התחתון, כלומר של התלמיד. מעל לכל המערכת הזאת נמצא הבורא, הכוח הכללי, התוכנית והמטרה, והוא קובע איך ומתי הכול אמור להשתנות, כאשר צריך לשנות את שיטת העלייה הרוחנית ולהחליף את המורה בבורא עצמו.

הדבר הנכון ביותר יהיה אם התלמיד לא ייכנס בכלל למחשבות האלה. אין זה כלל עניינו. הוא צריך להמשיך להתקדם ולהודות לבורא על מה שהוא מקבל בכל רגע נתון. אם התלמיד עלה לדרגה הרוחנית של המורה או אפילו מעליו, הם נפרדים, או ממשיכים להתקדם יחד כחברים.

אם הקבוצה מתקדמת בכיוון הנכון והיא זקוקה למורה, מלמעלה לא ייקחו אותו, ואם קבוצה מאבדת כיוון ומפסיקה להתקדם אל עבר המטרה, המורה יעזוב אותם או שלא יהיה איתם יותר. מסקנה: בכל מקרה, הכול נגזר מהמאמצים של התלמיד או של הקבוצה, ומהיכולת שלהם להתקדם אל עבר המטרה. כאשר מתעורר הצורך, מתבצעת החלפת תנאים לפי תוכנית ההשגחה העליונה.

לכן צריך לחשוב אך ורק על התקדמות רוחנית, כלומר על התיקון, ולא על התנאים הנלווים - הם כבר לא עניינך, מכיוון שלעולם לא ניתן לאדם להבין את תנאי התיקון, למה הם כאלה ולא אחרים. רק בסיום הדרך ניתן להבין הכול. ובינתיים - השתדל להפיק תועלת מקסימלית מהמורה שלך.

קשר מקרוב ומרחוק

שאלה: נאמר שבלי קשר ישיר, בלתי אפשרי להעביר השגות רוחניות. האם זה מספיק להקשיב להקלטות השיעורים, לקרוא תרגומים בהפרשי זמן של שעות או ימים, או שחייבים להאזין בזמן אמת על מנת שיהיה "קשר"?

תשובה: האדם חייב להשקיע את כל המאמצים בהתאם לנסיבות שבהן הוא נמצא. הכרחי שתהיה קרוב לרב בשביל ההתקדמות שלך, ואתה תרגיש זאת. בדרך כלל יש צורך בקשר אישי שכזה, והכרחי ללמוד במסגרת הקבוצה ולקחת חלק פעיל בכל פעולות הקבוצה.

אבל אם אתה משתתף בינתיים בלימודים דרך האתר, אם יש לך קבוצה ותוכנית לימודים ואתה מפיץ את חוכמת הקבלה, המשך במה שאתה עושה עד שתרגיש צורך בקשר הדוק יותר עם רב. שאל את עצמך, האם אתה מוכן כבר להקרבה שכזאת?

משחק מסוים

שאלה: מנקודת מבט אישית שלי, לכל העצות וההמלצות של המורה יש לפעמים מטרות שונות אחרות (מלבד המטרה הכללית), ולוקח לי זמן להבין למה באמת התכוון כשאמר משהו. איך צריך להבין את הערות הרב על מנת לזרז את תהליך ההתקדמות?

תשובה: יש מקצוע כזה שנקרא מורה. המורה חייב לשחק עם התלמידים שלו משחק מסוים, אחרת לא יהיה מסוגל להעביר את החומר הדרוש בשיטתו. לצורך כך הוא חייב לעניין את התלמידים, לעורר, להלהיב, להכעיס, להפחיד. כל אלה הם מרכיבים הכרחיים בתקשורת בין-אישית ויצירת קשר, כאשר התלמיד מסוגל לעקוב אחר מחשבת המורה.

הרב אינו חושש מהפרעות

שאלה: נאמר שאסור לתלמיד לגלות לתלמיד אחר באיזו דרגה רוחנית הוא נמצא, ושרק הרב יכול לדעת זאת. מדוע יכולים התלמידים לדעת שהרב חי בשני העולמות, העולם שלנו והעולם הרוחני?

תשובה: היות שהרב מיופה כוח ללמד ואינו חושש מהפרעות משום כיוון. איש אינו- מסוגל להפריע לו בהתקדמותו הרוחנית, ואילו לתלמידים מתחילים, אפילו חבריהם ללימוד יכולים להפריע.

מורה מהעולם הרוחני

שאלה: האור המקיף נמשך כאשר המורה קורא קטע שמדבר על מצבים רוחניים של אדם בעולמות רוחניים. מהי ההשפעה כאשר המאזינים אינם מבינים אותו, ומפרשים כאילו מדובר בעולם שלנו?

תשובה: אם המורה נמצא בעולם הרוחני, בכל מקרה הוא מכין את התלמיד להבנה נכונה יותר, ולאחר מכן אפילו להרגשה מסוימת.

העולם הזה ייחודי ואין שני לו

שאלה: באחד השיעורים שמעתי את הרב מספר שבמבט לאחור, היום היה שואל את רבו הרבה יותר שאלות. אך נאמר גם שקשר רוחני עם המורה אינו תלוי במגבלות העולם שלנו, ואינו נפסק עם עזיבתו של הרב.

תשובה: בעל הסולם כותב בספר "פרי חכם - אגרות": וכאשר יעזור ה' לזכות לגמר התיקון, אז "תהיה צריך לי מאד". יש הבדל גדול בין התקשורת בעולם שלנו לבין העולם העליון.

בעולם שלנו, כלומר כאשר התלמיד עדיין לא יצא אל העולם העליון או כאשר המורה יצא מהגוף, אף על פי שהתלמיד כבר בתהליך גילוי העולם העליון, אפשר לקבל תשובה רק דרך הגוף, אף על פי שהגוף מפריד בין השניים. אבל אפשר בכל זאת לשמוע מדרגה גבוהה יותר מהדרגה שלך, כאשר הגוף מתפקד כמתווך, קושר, ולא רק מפריד בין הנשמות. כאשר אתה מקבל תשובה במידת דמיון התכונות, כלומר בתוך הכלים המתוקנים שלך בלבד, הגוף כבר לא יכול להיות אמצעי לקשר.

בלתי אפשרי לתאר את כל מה שמתרחש, אבל אני רוצה רק לציין שהעולם הזה, הנחות ביותר שלנו, לא נברא לחינם, הואיל ובעולם הזה, בדרגה הרוחנית הזו, ישנם אמצעים ייחודיים של קשר בין הנשמות, שלא קיימים בשום דרגה אחרת, ושאי אפשר להחליף אותם בתכונות אחרות. העולם הזה ייחודי, אין שני לו, והאדם מוכרח להשתמש בו במהלך כל העלייה הרוחנית שלו, עד הדרגה הגבוהה ביותר - גמר התיקון.

השכר הרוחני של התלמיד

שאלה: למה מקובל לחשוב שרשב"י כתב את ספר ה"זוהר", כאשר למעשה ידוע שתלמידו רבי אבא, הוא זה שכתב את הספר? את כל כתבי האר"י רשם תלמידו חיים ויטל, לכאורה בשמו של האר"י, והרי רבי אבא כאילו הצפין, כלומר פירש לפי התחושות וההבנות שלו.

תשובה: תלמיד הוא תלמיד רק כאשר הוא מסוגל להתאחד באופן מלא עם המורה שלו, בלי לבטא את עצמו בשום צורה. אחרת לא ילמד שום דבר בדרך. לכן, כאשר רבי אבא רשם את ההכתבה של רבי שמעון, הוא עשה בדיוק את מה שרבי שמעון דרש, והצפין את הטקסט דרך הנשמה שלו, היות שהיא נוצרה מאור מקיף ולא מאור ישר. לכן ספר ה "זוהר" - זהו פרי עבודתו של רבי שמעון.

דרך אגב, רבים שאינם בקיאים בנושא, חושבים שספר ה "זוהר" נכתב על ידי רבי משה דה ליאון - ראה על כך אצל בעל הסולם ב "הקדמה לספר הזוהר".

פרק 10 - קבוצת לימוד - אמצעי לגילוי הבורא

כוח התמורה

שאלה: "רב - קבוצה - ספרים". האם אפשר להגיע למטרה רק בעזרת שילוב שלושת האמצעים האלה? מה יכול לעשות אדם שקורא ספרים, מאזין לשיעורים, אבל נמצא רחוק מהרב ובכלל לא מסוגל להתאקלם בקבוצה?

תשובה: ב "מאמר לסיום הזוהר" כותב בעל הסולם, שקיימים שלושה אמצעים שבעזרתם האדם נכנס אל העולם העליון: "רב -קבוצה -ספרים". פירושו של דבר - קריאה רק במקורות האמיתיים, כפי שמכוון אותו הרב ורק על פי סדר מסוים וכולי; קבוצה - לימודים וקשר עם חברים בקבוצה שלומדת אצל אותו רב, ולפי אותם ספרים לעבודה עצמית.

עליך להעריך כל אחד מחבריך כגדול, ואת עצמך כתחתון ביותר. אמונה ברב, ובאותה המידה בתמורה לה, לקבל ממנו את הערכת הבורא, ישמשו כוח התמורה לבורא. להיות בשירות הרב הרבה יותר חשוב מהלימודים אצלו.

השתדל ללמוד את החלק הזה של המאמר במקור, ותראה שללא הרב והקבוצה בלתי אפשרי להשיג את המטרה. אחר כך כבר תחליט מה צריך לעשות. איש אינו מסוגל לשנות את התנאי הזה. הפתרון תמיד נמצא בידי האדם.

רק אתה נמצא בינך לבין הבורא

שאלה: אני מרגיש שאני חייב למצוא לעצמי קבוצה, מכיוון שהרצון שלי לבדו כבר אינו מספיק. למה בדרך להפצת חוכמת הקבלה יש כל כך הרבה הפרעות ומלכודות?

תשובה: איש לא שם לפניך מכשולים בדרך אל הבורא. רק אתה עצמך נמצא בינך לבין הבורא - ה"אני" שלך. ל"אני" מגוון רחב של צורות, וכיוון שכשהאור הפשוט ממלא אותו, הרבה השתברויות של אור קורות בתוך הצורות האלה, עד שנדמה לך שהכול סביבך מורכב ומגוון. למעשה, מלבדך קיים רק אור אחד, יחיד, אחיד, פשוט, לא מורכב.

כל המורכבות שאתה רואה סביבך נובעת אך ורק מהכלי, מהרצון שלך. כל הלומד את חוכמת הקבלה, לאחר תקופה ראשונית מסוימת, מתחיל לחוש תחושת שובע עד כדי איבוד עניין כללי. הכלי זקוק להתחדשות, הרצונות צריכים להשתנות, והם אמנם משתנים, אבל לא במהירות מספקת. רק בעזרת קשר עם אנשים דומים לך (בגלל זה גם נוצרנו לחיות בסביבה, ולא כאדם בודד), ניתן לחדש כל הזמן את הרצונות. מכאן נובע גם הצורך בקבוצה. אבל על הקבוצה להיות מתאימה ומיוחדת, בינתיים מצא לעצמך קבוצה, זה יעזור לך להתקדם חלקית.

השפעת הסביבה

שאלה: מהי השפעת הסביבה על הלימוד של חוכמת הקבלה?

תשובה: אם החברה שסובבת את האדם אינה מכירה ומגדילה את חשיבות הבורא, היא אינה מאפשרת לאדם לעלות לדרגה רוחנית. התלמיד צריך תמיד לחשוב על עצמו כעל הנחות ביותר בהשוואה לתלמידים אחרים, כיוון שעל ידי כך הוא יוכל להקשיב לדעות של אנשים מהסביבה הרצויה לו. לכן גם נאמר: "קנה לך חבר". הרי ככל שיגדל מספר האנשים שיחוו את דעתם בפניו, כך הוא ישתכנע להשקיע יותר ויותר מאמצים בעבודה הרוחנית ובהתמודדות עם האגואיזם העצמי על מנת לגלות את הבורא.

מי מובל אל הבורא?

שאלה: כאשר האדם מתחיל להתקדם, הוא מגלה בתוכו ובאחרים תכונות כה קשות, שרק אלה ש"מידת סבלנותם עמדה להם", אלה שהיו סבלניים ועקביים, מחזיקים מעמד, באין ברירה אחרת, וממשיכים. האם העזרה העיקרית באה מהקבוצה?

תשובה: סובלנות כלפי חברים, רצון להיות בחברה ותקשורת - אלה הן תכונות מולדות. אבל כל אחד מוצא את מקומו בקבוצה. מלמעלה מציבים את האדם במקום שבו הוא צריך להיות, ובצורה המתאימה לדרכו. לכן לא מענייננו הוא להתפלסף, מאחר שבכל מקרה לא ננחש את הסיבות האמיתיות למה שקורה, ולכל היותר, אפשר לנסות. האם נוכל להישאר בקבוצה או לא? - בסיכומו של דבר, זה לא תלוי בנו.

מי מגיע לחוכמת הקבלה? נאמר בתנ"ך, בשם העם, שהגיע לעירם נביא, אסף את האנשים הריקניים והגסים, והוביל אותם למדבר. ריקניים וגסים, מפני שכך הרגישו את עצמם. למדבר - כיוון שהרגישו בעולם הזה את עצמם במדבר. גם את הרוחניות הם הרגישו כריק, ולכן אפשרו לנביא להוביל אותם אל הבורא.

התפתחות בעצת מקובל

שאלה: קראתי שחברתיות זו תכונה אגואיסטית מולדת של האדם. אם כך, מהי האהבה שצריך להרגיש כלפי חבר ללימוד הקבלה, לעומת יחסים גשמיים רגילים? ביסודה האהבה הרוחנית היא פנימית ונסתרת מהעולם. למה צריך לתת ביטוי חיצוני של האהבה בקבוצה?

תשובה: בקבוצה הכול מתייצב בהדרגה. כאשר אנשים נמצאים ביחד במשך תקופה ארוכה, הם מבינים שאי אפשר אחרת. בהתחלה כולם שקטים ומתנהגים בנימוס, אך עם הזמן האגואיזם מתעורר, ואחר כך נרגע, כיוון שרואים את התוצאות ההדדיות. אנחנו רואים שללא האחרים, איננו נחשבים ולא נשיג את רצוננו. כל זה בהחלט אגואיסטי, אבל המטרה משתנה. האגואיזם מופעל להשגת הרוחניות, ואז, כפי שנאמר: "משלא לשמה, בא לשמה".

הקבוצה כראי למצב האמיתי

שאלה: אני יושב בבית לבד, לוקח את ספר "שמעתי", אחר כך את "שלבי הסולם", את "תלמוד עשר הספירות" - ובאופן פיזי חש את זרם האנרגיה. יש לי רצון עז ללמוד עוד ועוד, אבל כאשר אני יושב בקבוצה, אני מסוגל להתרכז למשך חצי שעה, ולאחר מכן מאבד את הריכוז.

תשובה: הסיבה היא, שבקבוצה אתה רואה מיד את המצב האמיתי שלך, וזה מעמיד אותך במצב של עבודה, בשעה שבבַית אתה יכול לברוח מהלחץ הזה בכל- מיני תירוצים, וליצור לעצמך תנאים נינוחים, שבהם אתה מרגיש כאילו יש התקדמות מסוימת, וזה נעים. לימוד עצמי הוא טוב, אבל רק אם הוא בא לצד הלימוד בקבוצה, ולא במקומו.

מה שיעזור עוד יותר זו עבודה בהפצה. כל המקובלים מורים לנו על כך. הרי אתה מביא לעולם את הידע על הבורא, ובכך בוודאי אתה נהיה משרת שלו. טוב עוד יותר לעסוק בהפצה לא ביחידות, אך בתוכך היה עם עצמך, או ליתר דיוק עם הבורא.

האור פותח עיניים

שאלה: נכתב, שהאדם מוכרח לנהל דו-שיח מתמיד עם הבורא. איך זה יעזור לו לצאת מ"רצון לקבל", כאשר הדו-שיח מבוסס על הרצון לקבל? איך יכול האדם להשתמש באותן תכונות שקיבל מהבורא על מנת להתקדם רוחנית, ולדחוף קדימה את הקבוצה?

תשובה: כמובן, האדם נתון כולו בתוך האגואיזם שלו, ויישאר כזה עד שהבורא יוציא אותו ממנו. אי אפשר לתאר איך קורה הדבר. האור פשוט מוציא את האדם ופוקח את עיניו. הוא מתחיל לחוש סביבו עוד עולם, עולם חיצוני עליון, שבו הכול אמיתי.

נאמר: "יגעת ומצאת - תאמין", כלומר האדם חייב לנסות, להשקיע מאמצים, ופתאום הוא יגלה משהו שבכלל לא ציפה לו, כיוון שבתוך האגואיזם שלנו פשוט לא ניתן לתאר מה זה העולם העליון בכלל. אם האדם מקבל כוחות מלמעלה, כמובן שיש לו מה להעניק לחבריו, להראות להם איך אפשר לתת, לשפר ולחזק את הקשרים בקבוצה, ואיך להיות דוגמה לעזרה הדדית, שהרי אם הוא מקבל כוחות מלמעלה, טבעי עבורו לנהוג באופן כזה.

לימוד עצמי בכל מצב

שאלה: הומלץ למתחילים לקרוא כמה שיותר, ואין זה משנה אם מבינים את החומר או לא. האם זה תקף גם לגבי שיעורים בקבוצה או רק לגבי קריאה עצמית?

תשובה: זה תקף רק לגבי לימוד עצמי, כאשר האדם קורא את החומר בהתאם לתכנון האישי שלו או ללא תכנון כלל. ללא תוכנית הוא קורא מאמרים על עבודה רוחנית, שבחר בהתאם למצבו.

יש מקום לכולם

שאלה: נאמר, שאם אין לאדם נקודה שבלב, לא יוכל להבין את חוכמת הקבלה האמיתית. נאמר גם שלמקובלים גדולים כמו האר"י או רב"ש היו תלמידים ללא נקודה שבלב. למה מקובלים כה גדולים טרחו והשקיעו זמן ומאמצים באנשים שאין להם רצון לרוחניוּת?

תשובה: מקובל מחויב ללמד חוכמת הקבלה את כל מי שרוצה ללמוד, ולא משנה אם יש לו נקודה שבלב או אין לו כזאת. כלומר, נקודה שבלב, שעדיין לא התגלתה אלא נמצאת בפנים, תחת הרצונות הגשמיים שלו.

לכן צריך לפתח את האדם ללא קשר למצב שבו הוא נמצא, כיוון שבכך אנחנו עוזרים לו להיפטר מהר יותר מהקליפות שנמצאות על הנקודה שבלב, שהם לבושים של רצונות אחרים, עד שנשאר רצון נקי אל הבורא. בכך אנחנו מקרבים את האדם אל מטרת החיים שלו, ומקצרים את דרך הייסורים שלו. אבל כל זה רק במידה שהוא עצמו רוצה בכך.

לכן יש להפיץ בכל העולם את הידע על חוכמת הקבלה, אבל ללמד ולדבר רק עם אלה שבעצמם פונים, ורק במידת הרצון של הפונה עצמו. הקבוצה צריכה להיות בנויה בדיוק כמו החברה האנושית, על פי העיקרון "כלל ופרט שווים". לכן כל אחד שהוא בעל רצון כן, יכול להימצא בקבוצה.

לשמור לעצמנו

שאלה: הוזהרתי לא פעם לא לגלות על התחושות הרוחניות האישיות שלי, על הקשר הרוחני שלי עם הבורא, כדי שזה לא יזיק לי ולאחרים. עכשיו אני מגלה שרבים מתלמידי הקבלה פשוט "שופכים" החוצה את כל התחושות והחוויות האישיות שלהם. האם זה לא יזיק לכולם?

תשובה: בהדרגה כל אחד מבין על מה הוא יכול לדבר, ומה עדיף לו לשמור לעצמו. גם בחיים האישיים שלך יש כל מיני סודות קטנים, תחושות שאתה לא רוצה לשתף בהם איש, אולי אפילו לא את עצמך. אל תפחד מעניינים פעוטים כאלה. ילדים עושים קצת רעש, אך הרעש יחלוף.

להפוך את ההפרעה לעזר

שאלה: אם יש לך בעיות - סימן שאתה מתקדם. אפשר להבדיל בין דרך הייסורים לבין דרך התורה רק אם אתה הופך את ההפרעה לעזר ומתקן משהו בתוך עצמך. ואם אתה רואה רק את כל החסרונות של אחרים בקבוצה? האם לימוד בקבוצה הוא אותה דרך הסבל, ולא שום התקדמות רוחנית?

תשובה: צריך לתקן בדיוק את מה שניצב ברגע הנתון כהפרעה בינך לבין הבורא. עבודה בקבוצה היא לא סבל, אלא הנאה, כיוון שהיא מאפשרת לך לעבור מצבים בדרך המהירה ביותר, לקבל הפרעות מסוגים שונים במהירות, מכולם. שום דבר בחיים לא יעניק לך הזדמנות ואפשרות להתקדם מהר יותר מאשר הקבוצה.

פרק 11 - העיקר להפיץ את האור!

חבל על הזמן

שאלה: ישנה מטרה ברורה מאוד: שכולם יידעו על חוכמת הקבלה. מי שכבר בשל יגיע, ומי שלא, יישאר בעיסוק שלו, אבל לא יזיק גם לו לדעת שיש דבר כזה. האם אני מבין נכון?

תשובה: פרסום חוכמת הקבלה לא צריך להיות תוקפני. כל אחד בעולם צריך לשמוע מהי חוכמת הקבלה ומה היא נותנת לאדם. חוכמת הקבלה היא מדע על השגת העולם העליון בחיים האלה. זה נותן לאדם אפשרות לנהל את הגורל שלו גם בחיים האלה וגם בקיום אחר. לכן זה המדע הפרקטי ביותר והחשוב ביותר לאדם.

כל אחד מרגיש צורך במדע הזה רק בהתאם למידת ההתפתחות הרוחנית שלו. אם הנשמה עדיין לא התפתחה דיה, פירושו של דבר שהאדם מרגיש צורך בתענוגים של העולם הזה בלבד. אבל אם הוא מתחיל, ללא תלות במצבו הכלכלי, בגילו ובמעמדו החברתי, לשאול את עצמו את השאלה: "בשביל מה אני חי, מה היא משמעות החיים שלי, מה היא מטרת קיום העולם?" האדם הזה צריך לדעת שהתשובה נמצאת רק בחוכמת הקבלה.

ואם השאלות הללו לא נשאלות כדי להגיע למטרה הזו, זאת אומרת שאינן אמיתיות עדיין, אלא נועדו רק להשיג הנאה גדולה יותר, כמו השאלות מסוג "במה עדיף לעסוק כדי להרוויח יותר". אדם זה לא ימצא בחוכמת הקבלה דבר.

בקיצור, מי שנועד להתעלות ולהרגיש את העולם העליון, ימצא את עצמו רק בקבלה. ומי שלא, שילך בינתיים בדרכים אחרת. אני מציע ללמוד את חוכמת הקבלה, כיוון שהלימודים עצמם מזרזים את תהליך ההתפתחות המקדים, ולאחר מכן מרגישים את השאלות האלה בכל צביונן האמיתי.

כל מי שמסוגל לספק את עצמו בכל מיני עיסוקים אחרים, זוהי זכותו, אלא שחבל, כי הזמן עובר. אבל העניין הוא בזה, שאדם כזה פשוט לא מרגיש איך הזמן עובר, הוא פשוט חי בתוכו, כמו כל העולם הגשמי שלנו.

ספרים - גילוי חשוב לעולם

שאלה: האם אין סכנה בהפצת חוכמת הקבלה לקהל הרחב?

תשובה: מקור אי ההבנה נמצא בחוסר ידע. חוכמת הקבלה מתחלקת ל "טעמי התורה" ו ל"סתרי התורה". כל מה שיש בספרי חוכמת הקבלה, אלה "טעמי התורה". את החלק הזה חייבים לגלות ולהפיץ, ובדיוק בזה תלויה הגאולה מאגואיזם - סיבת כל הייסורים שלנו ושל כל העולם.

"בסתרי התורה" העניין הוא מנוגד, אי אפשר וגם אסור לגלות, מפני שאיש לא יבין. לחלק הזה שייכים "מעשה בראשית" ו"מעשה מרכבה". בכל חנות ספרים במדורי הספרות הדתית, כל אחד רשאי לרכוש כל ספר אודות חוכמת הקבלה, דווקא מפני שהם כוללים רק את "טעמי התורה".

מ אברהם, שכתב את "ספר היצירה", דרך רבי שמעון, כותב ספר ה "זוהר", האר"י, הגר"א, רמח"ל, כל האדמורים החסידים גילו על הנייר את סודות התורה והפיצו אותם. הרי כל הספרים שלהם הם אך ורק חוכמת הקבלה. ומה יכול להיות גילוי חשוב יותר לעולם מאשר הפצת הידע באמצעות ספרים, כפי שהם נהגו לעשות? הבעיה אינה בחוכמת הקבלה.

שכל ההמון יזעק

שאלה: מה מהווה כוח רוחני שמאפשר לעלות "למעלה"? נניח ששישים איש מאזינים במקביל לשיעור חוכמת הקבלה ברדיו. האם זה מאפשר להם לעלות "למעלה"? כלומר, האם הכמות יכולה לכפר על האיכות?

תשובה: מתוך ההגדה אנחנו מבינים איך יוצאים ממצרים. לא די שמשה ואהרון ירצו בכך, לא די שמשה הרג את המצרי ואהרון יצא כנגד פרעה. צריך שכל ההמון יזעק לבורא. כמובן, אם ההמונים לומדים ורוצים שינוי בקשר שלהם עם הבורא, זה ישנה הכול. ולהיפך, יחידים לא מסוגלים לבצע תיקון כללי.

אנחנו נראה במו עינינו, שההיסטוריה מתממשת דווקא עכשיו. בתקופה הקרובה ביותר הבורא יראה לנו שאנחנו בודדים בעולם וכולם נגדנו, ורק אליו הוא יכריח אותנו לפנות בהמונינו. ככל שנראה ונכיר בכך מהר יותר, נחסוך מעצמנו ייסורים, שבהם הבורא ישכנע אותנו בצורך ההכרחי של הקשר איתו. לכן מטרת הקבוצה שלנו היא דווקא הפצת חוכמת הקבלה להמונים, באופן הרחב ביותר שניתן לעשותה.

סבל העולם הזה

שאלה: באיזה אופן יכול האדם לקשור את עצמו לחברה, כך שייקח על עצמו את הסבל שלה?

תשובה: כפי שנכתב גם במקור, זה אפשרי רק לאנשים שעלו לדרגה רוחנית מתאימה. אתה לא מסוגל לקבל על עצמך את כל סבל העולם הזה, ואין טעם להשלות את עצמך. עליך לעשות כל מה שאתה מסוגל - להפיץ את חוכמת הקבלה. זה בכוחך, וזאת התרומה שלך לתיקון העולם. התקדמותך תלויה אך ורק בזה.

דמויות וחוויות מהעולם הזה

שאלה: יש לי רעיון בהפצת חוכמת הקבלה. בסרט "מטריקס", כל האנשים נמצאים בתרדמה, חיים בתוך מטריצה של "אגואיזם". הסרט מראה, שכל בני-האדם הם עבדים של המטריצה. איך להפיץ את ההקבלה הזו בין הסרט לבין חוכמת הקבלה, ולהראות שחוכמת הקבלה היא מציאות?

תשובה: האדם לעולם לא יוכל להראות חוויות רוחניות באמצעים אנושיים, ולהעביר אותן בלבושים האלה לאחרים, מאחר שאין להם דוגמה בעולם שלנו. כל החלפת המידע והרגשות שלנו מבוססים על הדמיה, כבר עברתי זאת, ונשארו רשימות, זיכרון שעוזר לי להבין חוויה חדשה על בסיס העבר או שילוב חוויות ומאורעות מן העבר.

לכן מקובלים מציעים גם תמונה פסיכולוגית מסוימת, אבל היא מופיעה בתודעה שלנו רק כתמונה פסיכולוגית. היות שבכל מקרה אנחנו עדיין מסוגלים לתאר לעצמנו רק דמויות וחוויות מהעולם הזה.

הדרך היחידה והאמיתית היא לעזור לאדם לקבל את "המסך", ולאחר מכן להדריך אותו איזו פעולה רוחנית הוא חייב לבצע כדי להרגיש מה שאתה רוצה שירגיש. לפני כן כל התחושות והחוויות שלך, כמורה, יהיו עבורו בגדר סוד. חוכמת הקבלה זו השיטה שמגלה לתלמיד את הסוד, היות שהיא מספקת לו את המסך.

אשליה ומציאות

שאלה: באיזו מידה אנו מסוגלים להשפיע בצורה חיובית, בעזרת לימודי חוכמת הקבלה, על גורל העמים האחרים? האם בכך אנחנו יכולים להקל עליהם את דרך התיקון?

תשובה: בעזרת לימודי הקבלה אנחנו משפיעים בצורה חיובית על כל העולם, על ההתפתחות שלו, ואנחנו מקלים את דרכם של כל בני-האדם אל עבר מטרת הבריאה.

רק הרצון המוכן יכול לקבל את האור

שאלה: ניסיתי פעמים מספר להפיץ, ולא התאפקתי מלשתף אחרים ב"גילויים"- שלי. ניסיתי להעביר להם מה שהבנתי, אבל כל הזמן נתקלתי בחומה של אישהבנה, למרות כל ההתלהבות שלי, ועוד מצד החברים הקרובים. האם זה אומר ששתיקה שווה זהב?

תשובה: ולְמה בדיוק ציפית? אם מצאת משהו לעצמך, למה אתה כל כך בטוח שזה יתאים גם לאחר? עד שהנשמה שלו תבשיל, אתה יכול לקפוץ לו על הראש ועדיין זה לא יעזור, כי האגואיזם שלו יאטום את אוזניו מלקבל מידע שאינו רלוונטי עבורו ברגע הנתון הזה. זה רק מוכיח לנו שוב, שרק הרצון המוכן יכול לקבל את האור או את ההשפעה שלו בעולם שלנו. לכן מומלץ להפיץ רק באופן פסיבי, ולא לכפות.

מניסיוני, אם האדם קרא משהו באדישות מוחלטת, כעבור שישה עד שמונה או עשרה חודשים זה יצמח בתוכו, והוא יתחיל לחפש את חוכמת הקבלה, כי הקריאה הזו זירזה את תהליך ההתפתחות שלו. לכן אנחנו שואפים שכולם יידעו על קיום חוכמת הקבלה, לא יותר מכך, ואלה שכבר חשים את הצורך בה - אלה יגיעו אליה.

הזמן יתקן הכול

שאלה: איך להתנהג כלפי אנשים בעלי דעה שלילית מאוד על חוכמת הקבלה? שיחה עם אנשים אלה גורמת הפרעות שאחר כך עליי להתמודד איתן גם אם דעתי שונה. התחושה היא כאילו שפכו בתוכי טינופת. אני לא יכול להוכיח דבר לאדם כזה, ונותר רק להתעלם ממנו.

תשובה: אתה צודק, צריך להתעלם, היות שהם עצמם אינם אשמים, ועליהם עדיין להתפתח. רק אחר כך הם עצמם יתחילו להפיץ את חוכמת הקבלה, ודווקא בשיטה הזו. כיום כבר יש דוגמאות רבות לכך: בירושלים רבים לומדים את חוכמת הקבלה, אבל לא על פי בעל הסולם, בסוברם שהשיטה שלו אינה נכונה. אך בתקופה האחרונה דווקא הם והמנהיגים שלהם מתחילים להתעניין וללמוד את הקלטות שלנו.

הדבר קורה כיוון שהנשמה מתפתחת, וכבר אינה מוכנה להסתפק בהסברים מרגיעים מהעבר, והם אינם מסוגלים למלא את הרצונות החדשים שהתעוררו בהם בעזרת שיטות ישנות, שהתאימו רק עד תקופת האר"י. לכן הם קונים את הקלטות שלי ומאזינים לשיעורים ולהרצאות בטלפון ובאינטרנט.

דווקא אלה ששנאו את בעל הסולם חוזרים אליו היום, דרכנו. הזמן יתקן הכול, ואתה, המשך בלימודיך ואל תנסה לשכנע אחרים. העבר את הדרך שלך רק לאלה המתעניינים בה.

עקרון הפירמידה בארגון העולם

שאלה: האם אדם שעדיין לא עבר את המחסום, רשאי ללמד את חוכמת הקבלה? איזה תפקיד עליו לקחת על עצמו?

תשובה: אפילו מי שעדיין לא מבין דבר בעצמו, יכול להתחיל למשוך אנשים אחרים ולהקים קבוצות, כיוון שהעניין הוא כלל לא ברמת הידע שלו או אם כבר גילה את העולם העליון, אלא בכך שדרכו המידע הזה יכול להגיע לאנשים אחרים. אם הוא מפרסם ומראה לכולם את המקורות, את הספרים ואת האתר, כל היתר תלוי רק בהם.

אפשר להציב את עצמך בתפקיד הרב, אבל לא המארגן (ואם רב, אז לא חבר(, או בתפקיד המארגן, כלומר אחראי על כל הנושא התפעולי, אבל לא רב. או כחבר בקבוצה ששווה לכולם בכול )כולם מארגנים הכול יחד( ולוותר על המנהיגות ועל הארגון או על תפקיד הרב למישהו אחר.

אני אישית רק רב, ומנסה להפוך את כולם למארגנים ומורים, וכן את כל התלמידים שלי למנהיגים ומורי דרך רוחניים. אני שואף ורוצה שגם בכל קבוצות החוץ יהיו אנשים שיקחו יוזמה ויקימו קבוצות חדשות, יהפכו למורים וכולי.

הכול בעולם מאורגן על ידי הבורא לפי עקרון הפירמידה. אי אפשר להגיע לשוויון כולל, כי זה מפר את סדר העולם הכללי. פירמידה שנבנתה כהלכה היא מבנה אידיאלי של מסגרת חברתית, קבוצה, ארגון פנימי של האדם עצמו. אל תחשוש שהטעויות שלך בהעברת החומר יגרמו נזק או יעכבו את התלמידים שלך בהשגת העולם העליון. זה לא יקרה בשום פנים ואופן, מאחר שאנחנו, בעזרת הלימודים שלנו, מעוררים רצונות שמעוררים עלינו את האור העליון, והאור הזה מביא לנו לא את הידע, אלא את טהרת הרצון. רק רצונות מתוקנים יכולים לקדם אותנו בהשגת "דעת העליון".

הדרכה רק בעברית

שאלה: מה תפקידה של השפה העברית בלימוד חוכמת הקבלה?

תשובה: חוכמת הקבלה הועברה אלינו בשפה העברית, ולכן רק בשפה הזו אנחנו יכולים ללמוד. הרי מה זאת שפה? בתוכנו יש חוש לא מפותח, ולמה אנחנו חושבים כך? בגלל שברור לנו שאנחנו לא מרגישים את כל העולם והרבה מאוד לא ידוע לנו, לא מובן לנו ולא ניתן לחיזוי.

החוש הלא מפותח שלנו נקרא נשמה, אבל מכיוון שהיא לא מפותחת דיה, היא- נקראת "נקודה שבלב". האיבר הזה צריך לקלוט את כל המידע החסר שקיים סביבנו עדיין בצורתו החופשית, שנקרא "אור מקיף".

האיבר הזה והאור לא קשורים בשום דבר, אף על פי שהם צריכים להתאחד, והאור צריך להיכנס אל תוך הכלי. המתווך להתקרבות ולמילוי הוא הספר - הדרכה לצירוף כל חלק של הכלי לאור המתאים לו. הכלי, איבר ההרגשה שלנו, מורכב מחלקים רבים. אחרי תיקון ניתן למלא באור כל אחד מהחלקים, בהרגשה של מה שקודם לא הורגש בעזרת אף אחד מחמשת האברים. אבל ההדרכה כתובה רק בשפה העברית.

עייפות המורה

שאלה: שמתי לב שבמהלך פעילות הפצת חוכמת הקבלה יש "השראה", כך שאני עצמי נהנה לשמוע את דבריי, לגלות כוחותיי, והבנתי ויכולת ההסבר שלי גוברים. אבל כעבור זמן, לאחר ש"יצאתי מהפעולה", יש בי תחושת עייפות גדולה. האם זה צריך להיות כך?

תשובה: שום דבר לא מצריך כל כך הרבה אנרגיה כמו הוראה. הרב"ש עלה הרבה פעמים לדירה שלו באמצע השיעור, על מנת להתחזק במשהו. העייפות שלו במהלך השיעור הייתה כל כך גלויה, שאפשר היה פשוט לראות איך עיניו איבדו את הריכוז.

פרק 12 - חינוך ומשפחה - עיצוב פני הדור הבא

מהותה של אישה

שאלה: נראה שמקובלים גדולים לא טרחו לתאר את שיטת הלימוד עבור נשים וילדים. הם כתבו רק שהשיטה היא אחרת, "שונה" משל הגברים. במה היא "שונה"?

תשובה: מתוך הפרצופים העליונים אנחנו רואים את היחס בין ז"א ומלכות של עולם האצילות. וכדוגמה - מתוך ההבנה הזו אנחנו יכולים לשאוף למערכת יחסים תקינה ונכונה בין גבר לאישה. רק יחד, בעזרת עבודה רוחנית משותפת שמכוונת למטרה משותפת, כפי שנועד לנו, כל אחד מבצע את חלקו, ויחד משיגים את המטרה. ולאחר שהשיגו הם שווים, מתאחדים בפרצוף אחד זו"ן, הופכים זהים לבורא.

חינוך על פי חוקי הטבע האמיתיים

שאלה: תפקיד ההורים הוא לחנך את הילדים, להקנות להם נורמות וערכים מוסריים מסוימים, שבלעדיהם הילד לא יהיה מסוגל לבחור בדרך חיים נכונה. איזה ילד היית רוצה אתה?

תשובה: אני הייתי רוצה לראות את הילד שלי ואת כל הילדים במצב מקסימלי, באופן אופטימלי, וזה אומר - מושלמים. אבל, האם אני עצמי יודע מה זה? אז למה דווקא בצורה כזאת הטבע, שהוא כל כך חכם ודואג לכל מראש, סידר שכל דור יטעה בדבר העיקרי שהוא להכין, אפילו בדרך הייסורים, את הדור הבא טוב יותר, אך בסוף הדור הבא, ככלל, "גרוע" עוד יותר מהקודם )הרי האגואיזם בכל דור רק גדל).

הטבע דאג לכך, שהאדם יגיע להבנה שהדעת שלו רק מזיקה לו, והגילוי הזה יכריח את האדם להתחיל ללמוד את חוקי הטבע האמיתיים, על מנת שבעזרתם יחנך את צאצאיו. חוקי הטבע, כולל מוסר ומחשבה, נקראים חוכמת הקבלה. לימוד המדע הזה הוא המאפשר לאדם להתקיים בצורה נכונה בעצמו ולהכין את הדור הבא לחיים תקינים, כך שכולם ייהנו ממעשי האדם.

כלים נכונים לחיים

שאלה: עכשיו הילדים מתחילים לשאול שאלות על הבורא, על מבנה המציאות. איני יודע מה לענות להם. האם צריך להסתמך בדבריי על חוכמת הקבלה או להסכים עם הפרשנות שהם מקבלים בבית-הספר? האם לענות להם: "תבין כשתגדל"?

תשובה: אני התחלתי להסביר לבני את כל מה שכתוב בספר "מתן תורה" של בעל הסולם מאז היותו צעיר מאוד. הסברתי לו בצורה כזו שיבין. אין שום סתירה בין מה שכתוב בספר "מתן תורה" לבין ספרים אחרים. את ההסברים על העולם העליון, על הבורא ועל מטרת הבריאה, הילדים מקבלים זאת בצורה טבעית מאוד. איזה מין חינוך אתה מעניק לילדים שלך, אם אסור להם לדעת על מטרת החיים שלהם ולמה הם נולדו? הרי בדיוק על כך הם שואלים.

השיטה החדשה לחינוך ההמונים

שאלה: האם קיימת שיטת חינוך מיוחדת שמבוססת על חוכמת הקבלה, עם ספרים ומדריכים להוראת ילדים, עם תקנים ותכנים מוגדרים?

תשובה: חוכמת הקבלה, מרגע הגילוי שלה לאדם - לאברהם, היתה נחלת בודדים נבחרים. בכלל לא דובר בחינוך המוני. בעל הסולם, בספר שלו "מתן תורה", עשה ניסיון ראשון לכתוב ולתאר את חוכמת הקבלה באופן פופולארי. רק בתקופה האחרונה מתעורר הצורך בשיטת הלימוד של חוכמת הקבלה להמונים. הספר "מתן תורה" ומאמרי "הדור האחרון" הינם למעשה אבני היסוד של השיטה החדשה.

אילו רק ידענו בזמן...

שאלה: מה פירוש המשפט המופיע ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", האומר "אין חכם כבעל ניסיון"?

תשובה: המשפט מדבר על כך שהאדם צובר ניסיון, ורק לאחר שצבר מספיק ניסיון, כלומר למד הכול בהתנסות אישית, בדרך של ניסוי וטעייה, הוא מגיע למסקנות ואפילו מסוגל לקבל החלטות הגיוניות ונכונות. אבל ברוב המקרים זה כבר מאוחר מדי, ולא ניתנות הזדמנויות חוזרות.

הסיבה לתופעה הזו היא, שמטבענו איננו שלמים ועלינו לתקן את עצמנו, ולאחר מכן, אחרי שתיקנו, אין כבר מה לתקן בעולם שלנו, אין לנו במה לבטא את עצמנו. אז מה לעשות? האם זה צריך להיות כך מדור לדור? ילדינו עושים אותן הטעויות שאנחנו עשינו, ואנחנו פשוט לא מסוגלים להעביר להם את הניסיון הנצבר שלנו, הם לא מוכנים ללמוד מניסיון של אחרים. עבורם החוכמה שלנו היא אוסף של משפטים ריקים מתוכן, שתהפוך גם לחוכמה שלהם רק על בסיס ניסיון עצמי מר וכואב.

האם כל הדורות חייבים לעבור אותה הדרך?

כמובן שלא. אם תהיה מסוגל להסביר לילדך את מהות מטרת הבריאה ומשמעות התיקון, הוא יבין את הסיבה למצב הלא מתוקן שלו, הוא יתחיל לשפוט את עצמו, את ההתנהגות שלו, באופן שונה, מנקודת מבט חדשה. זה יביא אותו להחלטות נכונות כבר מלכתחילה, ולא לאחר שצבר ניסיון מר וכואב.

כך מורה לנו לנהוג חוכמת הקבלה בכל המקרים בחיים שלנו.

הבעיה היא, שגם המבוגרים לא מבינים בדיוק מה צריך לתת לצעירים, הרי צריך להתחיל מהחינוך הרוחני הבסיסי, להביא אותם לגילוי ולהבנת מטרת הבריאה וההשגחה העליונה, כך שישאפו באופן עצמאי להשגת המטרה הזו.

שחרור מהכלוב של הגוף

שאלה: האם מסגרת חינוכית כלשהי לא שוללת מהילד שלי את חופש הבחירה שלו בדרכו העתידית בחיים?

תשובה: חופש הבחירה אינו תלוי בחינוך, מכיוון שהוא מתגלה רק ביחס לבורא, ובזה שום שיטת חינוך לא נוגעת. חופש הבחירה מתחיל רק בדרגה רוחנית מסוימת, כאשר האדם מקבל את המסך - הכוח לשלוט בכל הרצונות שלו ולממש אותם, לא למען עצמו. רק אז הוא הופך להיות חופשי באמת, ומשתחרר מן הכלוב של הגוף הפיזי שלו, של הרצונות הטבעיים.

מחוץ לגבולות החיים והמוות

שאלה: פעם רמזת שהיית מפסיק ללמד מבוגרים, אילו קיבלת הזדמנות ללמד ילדים. אולי הזמן הזה הגיע?

תשובה: כפי שכותב האר"י הגדול, שמתחילת תקופתו רשאים ללמוד את חוכמת הקבלה אפילו "עבדים"- עבדי הרצונות האגואיסטיים שלהם, "נשים"- רצונות האדם המקבלים בלבד - אך עדיין לא משפיעים, ו"ילדים"- רצונות לא מפותחים של האדם, שאותם, בעזרת לימוד הקבלה, אפשר לפתח עד לדרגה רוחנית שבה הרצון עצמו ימצא את הייעוד האמיתי שלו.

כך מדובר לגבי מבוגרים עם רצונות לא בשלים. לגבי מבוגרים עם רצונות מפותחים - עליהם האר"י לא מדבר, מכיוון שהם עצמם מתחילים לחוש את הצורך לממש את הרצון שלהם - מרגישים שאיפה למשהו גבוה יותר, למקור הקיום שלהם, למקור הגורל שלהם.

כלומר, בנוגע למבוגרים, הכול ברור מאליו. בכל מקרה הם חייבים ללמוד, גם אם האדם עדיין לא מרגיש את הרצון הזה בעצמו, מכיוון שבמקרה כזה, בעזרת לימוד הקבלה האדם מקדים את השפעת הכוח הנוקשה והמחייב, ועל ידי כך מצליח למנוע ייסורים מיותרים ולחסוך סבל ואירועים לא טובים בחייו.

לגבי הילדים, הסיפור אחר לגמרי. דבר אחד ברור - ילדים מקבלים את כל הידע הזה בצורה טבעית ביותר. הרי באמת אין בעולם דבר קרוב יותר וטבעי לאדם מאשר הידע והתחושות האלה.

כל העניין הוא להכין חוברות הדרכה, להתאים את השפה, לאסוף דוגמאות ולאמץ את הגישה הנכונה. אם מתעוררת השאלה, והיא מתעוררת אצלנו לא בפעם הראשונה, פירוש הדבר שהצורך הזה מתגבר, ובמוקדם או במאוחר הוא יתממש. הרי אם מעניקים לילד אפילו הסבר כללי ביותר על מהות ומשמעות החיים, על קיום נצחי כאן, בתחושת כל העולמות, מחוץ לגבולות החיים והמוות, אתה מונע ממנו כל מיני השפעות שליליות של הסביבה החיצונית )כמו סמים, התמכרויות, חיי מותרות עצלים).

"ואל אישך תשוקתך"

שאלה: האם העובדה שנשים כגברים שואלות את השאלה: "מי אני? מאין? לאן מועדות פניי? בשביל מה אני קיימת?" זו עדות להתקדמות מסוימת של נשמות הנשים בדומה לגברים?

תשובה: בהחלט, כיום אנחנו עדים לתהליך התפתחות רוחנית הן של גברים והן של נשים. אבל זה בשום פנים ואופן לא משנה את יחסי הגומלין ביניהם ואת דרכם העצמאית של כל אחד מהחלקים. התפתחות פרצוף ז"א )זעיר אנפין) נובעת מפרצוף "אמא", והתפתחות המלכות - מ"אמא", אבל דרך ז"א.

במהלך כל שנות ההיסטוריה, האישה הרגישה מקופחת. מעבר לסיבות הארציות, הדבר נובע משורש רוחני עליון: ז"א נוצר לפני המלכות, כמו שאדם נברא לפני חווה. כלומר, מתקן את המלכות, ורק הוא מסוגל לקבל שפע מלמעלה ולהעביר לה.

הטענות שנשמעות מצד הנשים אל הגברים ולבורא מתבססות על עיקרון "קטרוג הירח". ביום הרביעי של הבריאה, כאשר הלבנה התלוננה בפני הבורא שהיא לא יכולה להיות דומה לשמש, ניתנה לה תשובה על ידי הבורא, ובה נאמר - "לכי ומעטי את עצמך" - ורק במקרה כזה, לאחר קיום התנאי הזה, תקבלי מז"א. כפי שנאמר גם לחוה, "ואל אישך תשוקתך..." שתימשך לבעלה, וכך תוכל לקבל ממנו מילוי.

צריך לעשות סדר, להבין את משמעות כל השורשים העליונים האלה, ולציית להם. רק אם נמלא בדיוק את כל ההוראות שלהם, נוכל להגיע לאיזון ולשלווה, לדרגת איחוד רוחני עם הבורא - המטרה המשותפת של נשים וגברים, התפתחות אופטימלית במחשבות על הבורא.

אישה - עצם מאדם

שאלה: האם בעל ואישה הלומדים חוכמת הקבלה יחד, רשאים לשתף זה את זה במחשבות ובתחושות האישיות ביותר?

תשובה: עד כמה שזה ניתן, אתם יכולים להיות גלויים לגמרי זה עם זה בכל הנוגע לקשר שלכם עם הבורא. אך בכל זאת, עד האיחוד המלא של כל הנשמות בגמר התיקון, לא יהיה בהישג ידינו להבין הבנה מלאה מהו איחוד אמיתי, אלא רק במסגרת של מגבלות מסוימות.

למרות האמור, הרב שלי המליץ לכל תלמידיו ללמוד יחד עם הנשים, מכיוון ש"אישה היא עצם מגופו של אדם" ואין דבר שמקרב יותר מאשר הלימודים יחד. אבל מלבד האישה, אין לשתף בתחושות שלך אף אחד אחר, אפילו לא את החבר הכי קרוב שלך.

התמורה הרוחנית לעזרה הנשית

שאלה: לא פעם נאמר ונכתב, שנשים יורדות אל העולם הזה רק פעם אחת, וגם זה מרצונן החופשי. האם זה אומר שאישה לא צריכה לעבור תיקון, מכיוון שאחרי מותה היא "חוזרת" באופן אוטומטי?

תשובה: לאישה ישנם אותם הכלים והיכולות לעבור תיקון כמו לגבר אם היא שואפת לכך, כלומר, אם התפתחה רוחנית לדרגה הזאת. אבל מה שמעניין הוא, שעוד לפני שהיא מגיעה לדרגה הרוחנית הזאת, היא כבר יכולה לקחת חלק בהשגחה ותיקון, כאשר היא עוזרת לגבר ומקבלת ממנו את כל מה שהוא משיג בעצמו. זה, בהתאמה, כמו בעולם שלנו.

משורשים לענפים

פרק 13 - עליית הרצון האמיתי

מקור התפילה

שאלה: האם התפילה שלנו יכולה להשפיע על החלטות הבורא, על מהלך האירועים או על דבר כלשהו בכלל?

תשובה: כל תחושה של אדם, גם תחושה שהוא עצמו לא מסוגל לחוש אלא כתחושה רגעית ואקראית, ושהוא עדיין לא יכול להבין אותה בגלל הדרגה הרוחנית שלו, כל אלה הם תוצאות השפעת הבורא על האדם. הכלי של האדם, כלומר הנשמה, מגיבה לתחושות האלה, ובדרך הזאת היא מתפתחת, בעיקר באופן לא מודע עבור האדם.

האדם מגלה פתאום שמשהו השתנה בתוכו, אבל מדוע, זאת אינו יכול לדעת, מכיוון שלא התנסה עדיין בהשפעות הבורא ובתגובות הרוחניות שלו. ככלל, כל עולם התת-מודע של האדם, לא רק העולם שניתן לגילוי על ידי הפסיכולוגיה המודרנית כיום או בעתיד הרחוק, אלא העולם הפנימי שנמצא בתוך הנשמה - זאת מלכות עולם האינסוף, שעוברת את התיקונים שלה בדרגות רוחניות שאיננו מסוגלים לחוש בהן כלל, דרגות שיתגלו לאדם רק במידת גילוי המציאות וגמר התיקון, דרגה רוחנית של משיח.

אבל כל התגובות שלנו על השפעת הבורא, כולל תגובות בלתי מודעות לחלוטין, נקראות תפילה. כלומר תפילה - זוהי תגובה של כלי על היעדר האור. לכן כאשר התיישבו במדבר הנגב מתיישבים שאינם שייכים לדת, בעל הסולם ניבא שיירדו שם גשמים, מכיוון שהם יתחילו "להתפלל" - לחוש את היעדרות הגשם.

התחושות הללו, אף על פי שהן מהוות תפילה, אינן תפילות של האדם, אלא של הבורא עצמו. הרי הוא המקור הגורם לתפילה, והאדם בכלל לא מסוגל לחוש אותה באופן מודע. כל תגובה של אדם ידועה לבורא מראש, וגם אנחנו היינו מסוגלים לדעת זאת, לו היינו מבינים בדיוק את מהות הכלי הרוחני והשפעת הבורא עליו.

אבל חשוב שהאדם עצמו ילמד לחוש את התגובות שלו, אף על פי שהן רק תוצאת השפעת הבורא עליו. לצורך כך האדם חייב להשקיע יגיעה, כאילו התוצאה הסופית אינה תלויה בו, על פי העיקרון "אם אין אני לי מי לי?!" רק לאחר שהשקיע את כל המאמצים והגיע להבנה ש"אין עוד מלבדו", וזה הבורא שפועל ומניע אותו, עליו להבין שהרצון שלו ורצון הבורא זהים, כלומר התפילה שלו ושל הבורא היא אחת, וכל זה קורה במידת היגיעה של האדם.

חשיבה על הבורא

שאלה: מה לעשות, אם התפילה הכנה ביותר מגיעה רק במצבים קריטיים, הקרובים לייסורים? האם יש דרך כלשהי להגביר את מהירות ההתקדמות אל עבר הבורא, מלבד הלימודים והפצת הידע על הקבלה?

תשובה: מלבד להשקיע מקסימום מאמצים - בזמן, בחשיבה על הבורא )אין עוד מלבדו) ובלימודי החומר באתר חוכמת הקבלה, אין שום חוקים שאתה חייב לשמור או לפחד להפר אותם, מכיוון שאך ורק זה בונה אותך מבחינה רוחנית. למד, רשום את המסקנות שלך, השתמש במאמרים, שרטוטים. עזור לכל מי שמעוניין לעסוק בזה.

שבת - דרגה רוחנית פנימית של האדם

שאלה: כאשר מקובל נמצא בדרגה רוחנית של "שבת", האם הוא מרגיש את המצב המושלם? האם במקרה כזה אין לו כבר מה לבקש מהבורא?

תשובה: אתה יכול לקרוא על מה מתפלל המקובל בשבת בסידור הרגיל שלנו, שמדבר בדיוק על כך. הרי כל ספרי הקודש מדברים רק על העולם העליון, ולכן הם גם נקראים "ספרי קודש", ולכן הסידור מתאר את פעולות האדם בעולם העליון.

אדם שמסוגל לפעול בעולם העליון נקרא "מקובל". אחת הדרגות הרוחניות הפנימיות של האדם בתחושת העולם העליון, נקראת "שבת". בשפה אחרת, בשפת חוכמת הקבלה, קיימים תנאים "טכניים" לתחושת הדרגה הרוחנית של "שבת", והם מוסברים בספרו של האר"י, "שער הכוונות".

תפילה - פעולות רוחניות עם המסך

שאלה: על מה "מתפלל" המקובל שנמצא בדרגה רוחנית של "שבת"?

תשובה: על כל מה שנכתב בסידור התפילות, ושכל אחד אחר קורא גם הוא. אבל המקובל מבין שהוא קורא בעיניים הגשמיות, ואילו את הפעולות הרוחניות הוא מבצע בעזרת המסך שלו, וכל האחרים קוראים ומבינים אותו רק במובן הגשמי.

אולי תוכל לקבל מושג על התפילה, אם תפתח את הספר "שער הכוונות" של האר"י או ליתר דיוק - בחלק י"ב של "תלמוד עשר הספירות". תפילה היא סדר פעולות נוקשה ומוגדר מאוד בתקשורת עם הכוחות העליונים, בהתאם למצבם, שנחלק בחלוקה מסוימת לפי ימים, שנים, חודשים, יובלים, יום, לילה, ירח וכולי. כל מה שמתרחש בצורה פיזית בעולמנו - הוא תוצאת התהליכים האלה בעולם הרוחני, כמו כל דבר אחר.

תפילה וכוונה נכונה

שאלה: מסתבר שתפילה אפשרית רק אחרי עלייה רוחנית מסוימת של האדם, מכיוון שתחילה האדם מסוגל לבקש רק בצורה אגואיסטית, כי פשוט אינו יודע שיש משהו אחר. האם זה אומר שבדרגה הרוחנית הנוכחית שלנו לא מדובר כלל על תפילה?

תשובה: בחוכמת הקבלה תפילה מוגדרת כעליית הרצון האמיתי - עליית מ"ן. זאת היא שאיפה רוחנית, בקשה כזאת לתיקון, שמקבלת מיד תשובה מלמעלה. והתשובה יכולה להיות רק מה שביקשת, ולא משהו אחר שאינו רצוי. לכן, רק אדם שעבר את המחסום מסוגל לבקש מה שהוא רוצה באמת, ועד הדרגה הרוחנית הזו, כפי שנאמר: "יגעת ומצאת - תאמין".

פירוש הדבר - מי שהשקיע מאמצים ומצא את התשובה, האמן לו. כלומר, האדם חייב להשקיע את מרב המאמצים שלו, אבל הוא עושה את זה בחושך, כמונו. פרק הזמן הזה נקרא "זמן ההכנה", והאדם לא מבין בדיוק מה הוא עושה, אבל לדעתו זה כל מה שצריך לקרב אותו אל הבורא.

פתאום מתגלה בפניו ים הסוף )סוף - גבול בין העולם שלנו לבין העולם העליון), והאדם עובר דרך הים ביבשה, ממצרים - העולם הזה, אל ישראל - העולם הרוחני. זה קורה באופן בלתי צפוי לחלוטין, ולא קשור בקשר סיבתי ישיר לכל הפעולות הקודמות של האדם. תפילה וכוונה - לזה בדיוק שואף המקובל בהשגחה העליונה, בניהול העולמות. אפשר לראות זאת גם בסידור חוכמת הקבלה - רש"ש, עם פירוט מדויק של פעולות שהאדם חייב לבצע.

תפילה "מהלב" או "מהבטן"?

שאלה: האם תפילה, גם אם מלאכותית, אבל על הקשר הרוחני עם הבורא, משיגה את מטרתה ביעילות יותר מאשר קריאת מלות התפילה בראייה רגילה - לדוגמה התפילה להצלת החיים הפרטיים?

תשובה: כן, זה כך, כיוון שכך נבנתה כל מערכת הבריאה. הרי הכול נוצר ופועל בהתייחס למטרה. ככל שפעולת האדם מכוונת יותר כלפי המטרה, כך ההשפעה שלה על המציאות גדולה יותר.

האדם מתחיל את העלייה הרוחנית שלו בדרגה של אגואיזם טהור, ולכן לא יכולה להיות לו שום כוונה קדושה "למען הבורא", והכול מתרכז בכוונה - "למען עצמי". אבל אם גם בהימצאו במצב הזה, במודע לתכונות האגואיסטיות שלו, האדם מבקש, כמובן ללא כוונה כנה, אבל עדיין מבקש, הרי בכך הוא מתחיל להתקרב אל הבורא יותר מאשר אדם שמבקש בכנות, בקריאה חייתית, שאין לה שום ערך בעולם הרוחני, ולכן אדם כזה, בהתאם, גם יקבל תשובה מהירה.

תפילה - עבודה רוחנית

שאלה: ידוע שספר התפילות - ה"סידור", נכתב על ידי אנשי הכנסת הגדולה, מקובלים גדולים בדורות העבר. איך לקשר את התפילות הללו עם העבודה הרוחנית?

תשובה: כל קשר של אדם עם הבורא נקרא "תפילה". מכאן מובן, שבמלה הזו לא מתכוונים להרגשה רוחנית מסוימת שלנו, אלא להיפך, למגע גלוי וריאלי לחלוטין, שמתבסס על עבודה רוחנית קודמת, ברורה, מאומצת ומחושבת.

צורך המחשה פתח את ספר "שער הכוונות" )יסוד הכוונות שלנו, שמתפרש לפעמים לא נכון כמדריך למדיטציה, מכיוון שמדיטציה היא התנתקות מסוימת מהעולם שלנו, וכאן מדובר בדיוק בכוונות שלנו, "לשמה") של האר"י המקובל הגדול. או שתקרא ב "תלמוד עשר הספירות" של בעל הסולם, ותראה אילו חישובים מעשיים וכמה חוכמה יש שם.

מצב פנימי של אדם עם המסך נקרא פרק זמן. בהתאם לפרקי הזמן האלה, בכל דרגה רוחנית יש קשר עם הבורא שייחודי רק לה. כוונת האדם - היא התנאי ההכרחי שיוצר את הקשר הרוחני.

רק הבורא יכול לעזור

שאלה: תפילה יכולה להתקבל למעלה רק כשהמתפלל נטול ציפיות אגואיסטיות, שיהיו לו בזכותה חיים טובים יותר או הטבות. מה לעשות אם אין לי עדיין תכונות כאלה? כיצד אפשר לעזור למישהו קרוב, כאשר אתה מבין שתפילתך עדיין אגואיסטית?

תשובה: אם הבורא מעמיד אותך במצב שבו אתה נמצא, זה סימן לכך שאתה מוכרח לעבור אותו במודע, בהתאם למידת התיקון הנוכחית שלך, ולא יותר מזה. ואין טעם להצטער, "אילו הייתי... יכולתי..." זה כבר לא עניינך, הבורא בוחר עבורנו את הנסיבות, ועושה כך רק למען התקדמותנו הרוחנית.

בקשה לתיקון

שאלה: למה מ"ן עולה במצב של "שינה"?

תשובה: תרדמה, דורמיתא, שינה - מצב של עליית התפילה - מ"ן. מאחר שתהליך זה מתבצע רק כאשר לאדם אין ידע, אין דעה עצמאית, כאשר הוא נמצא בדרגה של היעדרות אור החוכמה ורק ניצוץ החיים, רק היכולת שלו להתעורר מבדילה בינו לבין מת. אם בדרגה הרוחנית הזו הוא מעלה אל הבורא את בקשת התיקון שלו - זאת באמת הבקשה.

מקום קדוש

שאלה: מהי משמעות התפילה על קברו של צדיק? שמעתי דעות סותרות לחלוטין ממומחים שונים, החל מהטענה שזה מועיל מאוד "לפנות" לצדיק מת ולבקש בקשות, ועד גינויים חריפים שזה לא הולם וחייב להיפסק.

תשובה: במהלך כל שתים-עשרה השנים שבהן זכיתי לחיות בקרבת הרב שלי, רק פעם אחת ביקרנו בכותל ופעם אחת בשנה, ב"יורצייט", ביקרנו בקבר אביו. אבל נהגנו לבקר בכל הזדמנות בקברו של רבי שמעון במירון, והרב שלי עמד שם במשך דקות ארוכות, בעיניים עצומות, בזמן שהניח את ידו הימנית על האבן.

פעם אחת ביקרנו בקברו של האר"י. לא נסענו במתכוון לבקר שום קבר אחר, כולל קברו של הרמב"ם בטבריה, שעל ידו גרנו כאשר ביקרנו בטבריה. לסיכום, רק על יד קברו של רשב"י, הרב ברוך שלום הלוי אשלג )רב"ש) חש שהוא נמצא במקום מיוחד, מקום קדוש.

אולי תוכל להסיק מסקנותיך מסיפורי האישי.

לשבור את הכלים

שאלה: בכל פעם כאשר מעלים מ"ן, הכלים נשברים, ובכל פעם זה כואב יותר ויותר, עד כדי כך, שלפעמים פשוט אין כוחות להעלות את המ"ן הבא. מה לעשות במקרים כאלה?

תשובה: יצרת בלבול והגדרותיך אינן נכונות. הטעות העיקרית היא, שאתה סבור שאתה כבר מסוגל להעלות מ"ן ו"לשבור את הכלים". הרי אלה הן פעולות רוחניות.

העלאת מ"ן - זוהי בעצם הבקשה לקבלת המסך, ולאחר הבקשה הזו מקבלים את המסך ועולים לדרגה רוחנית גבוהה יותר.

שבירת כלים, כלומר שבירת הרצונות, היתה רק פעם אחת בעולמות - בעולם הנקודים. ורק פעם אחת בנשמות - בנשמת פרצוף האדם הראשון. לאחר שבירת עולם נקודים, נוצרו במקומו עולמות אבי"ע.

במקום אדם, נוצרו חלקי הנשמה הנפרדים והמקולקלים שלו, שנפלו אל העולם שלנו והתלבשו על הרצון לקבל הנאה עצמית - גוף הנשמה, ועל הגוף הפיזי שלנו.

תפקיד עולמות אבי"ע - להביא את חלקי הנשמה השבורים האלה לתיקון ולאחדם לנשמה אחת כוללת - נשמת האדם כפי שהיתה לפני חטא שבירת הכלים. לאחר מכן, לא היה שום מקרה של שבירת כלים. ומה שנדמה לאדם כשבירת כלים פרטית שלו, הוא מסיבת לימוד חוכמת הקבלה.

האדם כל הזמן מגלה חלקים חדשים בנשמה שלו, שנשברה, על מנת לתקן אותם, ולכן הוא חושב שלכאורה הוא עובר תהליך שבירה מחדש, אבל למעשה, הוא עובר תיקון. הואיל והאדם פשוט אינו מסוגל לעבור את כל תהליך התיקון בבת אחת, הוא מגלה את הנחיתות הרוחנית שלו בהדרגה.

פרק 14 - חוכמת הקבלה, דתות ואמונות

מקורה של חוכמת הקבלה

שאלה: מהו מקור חוכמת הקבלה בעולם הזה? כיצד התפתח המדע הזה ובאיזו דרך?

תשובה: בדיוק כמו בעלי-החיים, האדם מקבל ותופס את העולם דרך חמשת החושים שלו. אבל מאחר שמלבד רצונות גופניים (מין, אוכל, משפחה), יש בנו גם תאווה, קנאה וכבוד, המוח שלנו התפתח על מנת למלא גם את הרצונות האלה (להשיג בחיים את כל מה שנגזר מהם), לכן האנושות מתפתחת מהדרגה הגשמית-גופנית לרצון להתעשר, בעקבותיו באים הרצונות לשליטה וכבוד, עד לרצון למושכלות (הדרגה הגבוהה ביותר, שמעניקה תחושת שליטה על הטבע).

המדע מתפתח על מנת לספק את הרצון הזה. החכמים אריסטו ואפלטון הזהירו אותנו מפני פיתוח המדע במטרה לספק את הרצונות שלנו לתאוות העושר, הכבוד והשליטה. אבל כפי שנוכחנו לדעת, זה לא ממש עזר - וזה המצב שלנו, נכון להיום. ניתן לקבל מלמעלה עוד חוש נוסף שנקרא מסך, והתחושות שמתקבלות בו נקראות העולם העליון, מכיוון ששם, כפי שמסתבר, הכול מתרחש בטרם מתהווה בחמשת החושים שלנו.

החוש הנוסף הזה נקרא נשמה, כלי, הרצון להסב הנאה. הוא פועל לפי עיקרון מנוגד לחלוטין לכל החושים האחרים. אי אפשר לקבל אותו סתם כך. ישנם אנשים שחשים את העתיד, אך מתוך ההשראה החושית הגשמית שלהם ולא בתוך המסך, לא בתוך החוש השישי.

חוכמת הקבלה נקראת מדע, מכיוון שאדם נכנס דרכה לעולם העליון, עולה במדרגות הרוחניות עד שהוא מדמה את עצמו למדרגה הגבוהה ביותר - דרגת הבורא. חוכמת הקבלה מתגלה בעולם שלנו, היות שהבורא מעורר באדם השתוקקות אליו, או ליתר דיוק, את ההשתוקקות להידמות לו. השרשרת הזו של האנשים בעלי האישיות המיוחדת מתחילה ב אדם, אברהם, משה, רשב"י, אר"י, בעל הסולם.

כמובן, היו עוד הרבה מקובלים גדולים נוספים בתקופות השונות, אך צוינו כאן רק עמודי התווך של חוכמת הקבלה. רק מי שהבורא מעורר בו את הנקודה בלב, מסוגל ליצור קשר רוחני עם הבורא. אבל זה דורש השקעת מאמצים ומורה שידריך אותו. רכישת דעת בחוכמת הקבלה דומה לרכישת ידע בכל מדע אחר, אלא שאת כל המחקרים והניסויים המעשיים האדם מבצע בתוכו ועל עצמו.

חוכמת הקבלה יחידה ומיוחדת

שאלה: האם הקוראן (איסלאם), מהווה תורה שקשורה לחוכמת הקבלה, שהרי אפשר לראות הרבה מאוד דברים משותפים והרבה דמיון ביניהם? האם ייתכן שלמוחמד היתה גישה למקורות חוכמת הקבלה?

תשובה: חוכמת הקבלה אינה קשורה לשום דת אנושית בעולם הזה. הדת נועדה להמונים, על מנת שגם בעולם הזה הם ישמרו על קיום של מצוות וחוקים, אף שקיום זה אינו מוביל לרוחניות, בכך הם יבטיחו את קיום ההמונים בדרגת ה"דומם" הרוחני. חוכמת הקבלה היא שיטה לגילוי ולהשגת הבורא על ידי האדם שחי בעולם הזה.

לשום דת אין רכיבים דומים או דמיון לחוכמת הקבלה. מלבד זאת, ישנן דתות מסוימות שבכלל שוללות את יחידות הבורא כאחד ויחיד, וזה דבר שמנוגד לחלוטין לעקרונות חוכמת הקבלה ולכל מה שמתגלה בפני האדם שיוצא אל העולם העליון.

אין אמת אחרת

שאלה: בעבודות של תיאוסופים וחוקרי דתות רבים אחרים, ישנם אזכורים והתייחסויות רבות לקבלה כבסיס איתן או כיסוד של הידע האזוטרי. איך המקובלים עצמם מתייחסים לתיאוסופיה?

תשובה: חזור וקרא את הספר "חוויה ושמה קבלה". חוכמת הקבלה רואה בכל הפילוסופיות, התיאוסופיות והדתות ביטוי של פעילות אנושית ותוצר של פעילות המוח האנושי. היא מתייחסת אליהן כאל משהו שנוצר בגלל ההכרח, כדי שלהמונים תהיה איזושהי נקודת אחיזה ותמיכה בעולם הזה.

חוכמת הקבלה היא היחידה שהועברה אלינו מלמעלה, על ידי אנשים שגילו את העולם העליון. אני לא מנסה לשכנע אותך בשום דבר ללא הוכחות, ועל בסיס של מלים בלבד. כל האיזכורים של חוכמת הקבלה בעבודות ובמחקרים אוניברסיטאיים רק מעידים על העובדה, שכל החוקרים והמדענים האלה הרגישו איפה נמצאת האמת, אבל את האמת עצמה הם לא הצליחו לגלות ולהשיג.

הקבלה לא נכתבה על ידי מלאכים

שאלה: עבורי חשובה המהות, מהו המקור שהאנרגיה שלו נמצאת בכל: בני-אדם, כוכבים, ים, צמחים, מינרלים ואפילו בורג. מה זה משנה בכלל איך אני קורא למקור הזה: קבלה, איסלאם, בודהיזם, זֶן או כל אמונה אחרת של העולם הזה?

תשובה: ההבדל בין חוכמת הקבלה לבין כל מה שאתה אומר וכל מה שאומרות כל הדתות והאמונות, וכל מה שהאדם מסוגל להפיק מהמוח האנושי שלו - הוא שאף שהקבלה, כמו יתר השיטות, לא נכתבה על ידי מלאכים, אלא על ידי בני-אדם - הדבר לא נעשה ברמה השכלית ולא בעזרת שימוש במוח האנושי, אלא בעזרת חוש ייחודי משלהם, שנקרא "אור חוזר".

בחוש הזה חשים המקובלים באופן הכי אמיתי וברור את כל המציאות. הם לא מדמיינים ואינם מנחשים, כמו כל האחרים, את כל התהליכים שקורים מחוץ לגבולות ההבנה, מחוץ לרמת המודעות שלנו.

חוכמת הקבלה לא נמצאת בשום קשר עם שום דת. הקבלה לא קשורה לכל מיני מנהגים, למסורת ולשמירה מכנית של מצוות. אבל עדיין זה לא כל מה שמבדיל את חוכמת הקבלה מן היתר, מכל מה שהומצא בעזרת המוח האנושי.

האנושות מתגאה באיינשטיין ובדומים לו במדע, שהרי כולם הם רק פרי השכל האנושי, אולי גאוני, אבל עדיין אנושי. חוכמת הקבלה נכתבת ומובנת לא ברמה השכלית כלל, אלא בעזרת ה"מסך" - נוכחות ברורה בעולם העליון, חיים בעולם העליון, במקביל לחיים בעולם שלנו.

גילוי לכולם

שאלה: הוזכר פעם, שגם בגמר התיקון העמים האחרים ימשיכו לשמור על אמונותיהם. איך ייתכן? הרי נאמר שחוכמת הקבלה היא הדרך היחידה הנכונה להבנת העולם. איך ניתן לשמור על כל האמונות האלה, כאשר תתגלה בפנינו תמונת העולם האמיתית?

תשובה: מובן שבמידת התגלות הבורא בפני כל אחד ואחד, האדם קובע את יחסו החדש כלפי העולם העליון. במידת ההתגלות, כפי שנאמר: "כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם", כולם יגיעו למצב של איחוד מלא עם הבורא, ואז לא יישארו בעולם שום תנאים, אמונות ומסורת חיצונית, אלא רק עבודה פנימית טהורה.

אבל האם זה נועד רק לאלה שכבר גילו ולאלה שעדיין נמצאים בדרך? או שאתה סבור שילדים כבר ייוולדו קשורים בקשר רוחני מלא, ועם הבנת הבורא? איני רוצה לסבך אותך כשאני מדבר על דרגת גמר התיקון של העולם, אבל הוא ימשיך להתקיים בדיוק כמו היום, רק שהאפשרות לגלות את הבורא תהיה פתוחה לכל אחד ואחד, בעצם כמו היום, והעבודה תהיה אחרת. אבל "עולם כמנהגו נוהג" (רמב"ם).

אלה שמגלים את הבורא, ההבנה שלהם קובעת את סדר פעולות הגילוי שלהם בעולם הזה, אבל בכל זאת הם נשארים עם העבודה, הלימודים, עם הצורך להתחתן, להוליד ילדים וכולי. מבחינה רוחנית העולם הזה, כלומר העולם הפנימי הזה של האדם, יעלה לדרגת עולם האצילות, לעולם הרוחני, ואילו החומריות של העולם שלנו אינה מסוגלת לעלות, היא דוממת.

כל הבעיה שלנו היא בכך, שאיננו מסוגלים להבדיל בין קטגוריות רוחניות לבין החומר. אין בנו עדיין די רוחניות. פרט לכך, אתה באמת חושב שאדם שמשתחווה לעץ בשדה ועושה עבירה רוחנית, מבין בכלל משהו במהות הבורא? ואיך בדיוק הוא מזיק בכך לבורא? אבל אם הוא נמצא בדרגה רוחנית של עץ, ובכל זאת ממשיך להשתחוות לו ולא לבורא - זה כבר חטא.

בדרגה הרוחנית של העולם שלנו חוכמת הקבלה לא מסתכלת כלל על האדם כעל אובייקט, כי הרי אין לו עדיין מסך, אז אילו עבירות הוא כבר יכול לבצע? כשעולים מעל לדרגה הזו, מבינים שהכול משחקי ילדים, אשליות ושקר.

ההבדל בין דת לקבלה

שאלה: אמונה, דת וחוכמת הקבלה - האם הם מושגים זהים או שיש כאן הבדלים דקים מסוימים?

תשובה: אמונה כוללת שני מושגים שונים מאוד במשמעות הרוחנית והארצית שלהם, ואפילו מנוגדים זה לזה.

דת היא הבנה מסוימת של העולם העליון ושל הקשר הרוחני של הכוח העליון עם בני-אדם בעולם הזה, במסגרת הדרגה הרוחנית הנוכחית של האנושות בעולם שלנו, ובהתאם למונחים ולדמיון האנושי. האנושות עושה שימוש בדת לסיפוק הצרכים הבסיסיים שלה, לספק את תחושת הבטחון בעתיד ואת ההצדקה לקיומנו בעולם הזה, כמו עמוד תמיכה פסיכולוגי.

ואילו חוכמת הקבלה היא מדע העוסק בגילוי הבורא לאדם בעולם הזה, גילוי ברור ומבוסס על עובדות מדעיות. חוכמת הקבלה אינה מתבססת על אמונות עממיות, אלא על חקר מדעי, ניתוח וניסויים, על מחזוריות ועל כל מאפייני המדע האחרים.

השיטה לזיהוי מקובלים

שאלה: האם ניתן להסתכל על אדם ולדעת שהוא מקובל "אמיתי"? הרי אישאפשר לבדוק מה יש לאדם בפנים. ובכל זאת: אולי יש דרך כלשהי "לזהות" מקובל אמיתי?

תשובה: ישנם רבנים גדולים, חכמים ומבינים בתורה, בחוקים ובמצוות העולם שלנו, מורי הציבור הרחב הדגולים, מביני הפסיכולוגיה האנושית, שכל מטרתם היא שירות, חינוך ושימור העם. כיוון שהעם (הציבור הרחב, ההמונים) בכל זאת מקבל את ההגדרה העצמית שלו בעזרת הדת. כל זה לא מתייחס בשום אופן לחוכמת הקבלה, היות שחוכמת הקבלה פונה לאדם השואף להגיע אל הבורא, לגלות אותו. חוכמת הקבלה היא, לפי הגדרתה - שיטה לגילוי והבנת הבורא על ידי- הבריאה בעולם שלנו. כל מי ששואף לכך, חוכמת הקבלה תעזור לו. ולכל האחרים - לא. לכן רק מיעוט קטן מאוד לומד את חוכמת הקבלה.

אפשר לזהות מיד אם אדם מסוים הוא מקובל או לא, כאשר בוחנים באילו שיטות הוא קורא לשנות את החיים, מה הוא מציע לאנשים כמטרה ועל אילו אמצעים הוא ממליץ להשגתה. וכן - לְמה הוא קורא להגיע, באיזה ממד נמצאת הקריאה שלו אל העם - איחוד על בסיס אתני, עדתי, ובאיזו בהירות הוא מסוגל להסביר את משמעות הקיום שלנו.

קצה העולם הרוחני

שאלה: למה אפשר לאפיין את האמונה כתחושת הבורא? הרי תחושה - היא כבר ידע.

תשובה: ההגדרות בחוכמת הקבלה שונות במקצת מההגדרות המקובלות בעולם שלנו, מכיוון שחוכמת הקבלה היא מדע, ולא אמונה או דת. כדאי לך כרגע פשוט לשכוח את כל ההגדרות והמושגים שהכרת, אם רק תוכל. בדרך כלל זה בלתי אפשרי, ולכן במשך חודשים רבים תלמידים חדשים מתבלבלים, עד שהם עצמם מתחילים לחוש את קצה העולם הרוחני, ואז הכול מסתדר מעצמו.

חוכמת הקבלה היא מדע על הרגשות, תחושות האדם, תחושת הבורא, תחושת האור העליון. לכן בחוכמת הקבלה יש הגדרות מדעיות מדויקות, שמות, נוסחאות לכל התחושות והחוויות הרוחניות שלנו. היא מודדת את עוצמת התחושה, מנתחת אותה, מתעדת אותה בצורה מדעית ומדויקת, ומלמדת איך לשחזר את התחושה לפי הצורך.

האמונה מוגדרת כתחושת הבורא. המונח הזה, כמו באמונת העם, הוא משהו שבלתי ניתן להסביר או פשוט מונח מובן מאליו ומקובל, כי "מישהו אמר" בלי שום יסוד. בחוכמת הקבלה לא מתייחסים כלל למונח כזה כאל יותר מאשר התלהבות פסיכולוגית בגוף הפיזי, תכונה שמאפיינת את טבע האדם, "לקבל באמונה"- בהיעדר ידע אמין או בהיעדר הרצון לקבל את הידע (כל מה שקיים בתוך האדם - זה תחושת הבורא, שום דבר מעבר לכך, הרי בכלל קיימים רק הבורא והאדם).

אמונה - זהו כוח שמאפשר לאדם לנהוג בניגוד לאגואיזם שלו, כלומר זאת התכונה שמעלה את האדם מהעולם הזה אל העולם העליון. הכוח הפנימי הזה מופיע אצל האדם רק כתוצאה מתחושת הבורא. תחושת הבורא פירושה התגלות הבורא בפני האדם. לכן נוהגים להגיד בקיצור, שאמונה היא התגלות הבורא בפני האדם.

הכוח העצום שבאמונה

שאלה: במשנה ובתלמוד מזכירים לא פעם את הקמיעות. גם רש"י מזכיר בכמה הזדמנויות את המונח הזה. הבעל שם טוב עשה קמיעות, רבי הילל מקולומנה, במכתביו לתלמידים, מביא דוגמאות של נוסחי קמיעות. אולי בכל זאת יש משמעות מסוימת בדברים האלה?

תשובה: כל הקמיעות שנוצרו על ידי מקובלים היו לא יותר מאשר רשימות שלהם. הבעל שם טוב כתב פשוט את השם שלו - ישראל, וגם כל האחרים נהגו בצורה זהה. בכך המקובל אינו מטעה את העם, להיפך, הוא עושה שימוש בכוח העצום שמעניקה האמונה לאדם, שמסוגלת, כפי שכולנו יודעים, לתת לאדם כוחות ויכולות לעשות דברים שמעל יכולתו.

מלבד זאת, אם תשאל רק את המקובל ולא את הבורא, זה הרי לא יקדם אותך אל עבר מטרת הבריאה, אל עבר הקשר הרוחני עם הבורא. כלומר, מקובל רשאי לעזור לך רק בדבר אחד, לכוון אותך לדרך בכיוון הבורא, כי אחרת מסתבר שהבורא עושה לך רע, והמקובל הטוב והרחמן מתקן את פעולות הבורא. לכן המקובל מחויב רק לתמוך ולכוון אותך בדרך הנכונה.

ההבדל בין האמת לבין הגישה העממית הוא בכך, שהעם אינו מבין שכל מה שקורה לו זה בעצם קריאת הבורא להתחיל להתקרב אליו, ולכן אנחנו משקיעים את כל המאמצים שלנו בניסיון להימנע מהסבל היומיומי שלנו, ולא טורחים בכלל לנסות ולהבין למה אנחנו סובלים.

אבל האמת היא, שכל הסבל הזה מכוון למטרה מסוימת, ורק לאחר שנהיה מסוגלים להבין את המטרה הזו, נוכל לפתח יחס אחר כלפי הבורא, ונוכל להתקדם רוחנית לכיוון המטרה הזו. האם אתה באמת חושב שמקובל מסוגל או ירצה במתכוון, להתערב בתוכנית הבורא ולהקל את הסבל הזה?

כוחות נסתרים של העולם הזה

שאלה: האם נכון יהיה לקבוע, שבדרגה רוחנית של העולם שלנו, קמיעות באמת עובדים, אם כי עדיין לפי חוקים שאיננו מבינים, בדרגה רוחנית עדינה יותר של העולם החומרי הזה?

תשובה: כן, קיימות בעולם הזה תופעות כמו "עין הרע", השפעה פסיכולוגית וטלפתית, כישוף וכולי, אבל כל אלה מבטאים למעשה את כוחות העולם הזה, בדומה להיפנוזה, כפיית כיוון מחשבה וכולי. כל התופעות האלה הגיוניות לחלוטין, אך עדיין לא נחקרו באופן מדעי ויסודי. חוכמת הקבלה, לעומתם, היא שיטה לגילוי והבנת הבורא בעזרת המסך.

הבורא לא שולח חלומות

שאלה: מה עלי לדעת על נושא חלומות לפי חוכמת הקבלה?

תשובה: חלום הוא תופעה פיזיולוגית לחלוטין, כאשר המודע והתת-מודע, חוויות העבר וציפיות העתיד משתלבים יחד, ונוצרת תמונה מסוימת. אסור ולא נכון לקשור את התופעה הזו לבורא, כאילו הוא שולח לנו את החלומות על מנת לרמוז משהו ולכוון אותנו. אני חוזר שוב, היות שזהו תהליך פיזיולוגי טבעי לחלוטין, בואו נתייחס כך בינתיים לחלומות שלנו.

בחוכמת הקבלה, מצב השינה הוא המצב שבו האור יוצא מהפרצוף, ונשארת קרינה בעוצמה חלשה, החלק השישים שלו. דבר זה נקרא "קיסטא דחיותא", אור החיים, שדרוש אך ורק על מנת לתמוך בחיים ולחזור למצב ההכרה, כאשר האור שוב ממלא את הפרצוף. כאשר האור נעלם, המצב הזה נחשב לקטנות, ואין בו יסוד לפעולה כלשהי בעתיד, ורק כאשר האור חוזר, האדם מסוגל לחשב ולפעול.

בחלק ט"ו של "תלמוד עשר הספירות", מוגדר מונח השינה כתרדמה, כעליית מ"ן מז"א לאו"א. ז"א מוגדר במקום שלו במצב של תרדמה, דבר שמסמל היעלמות מוחין, בדיוק כמו אצל אדם ישן.

נאמר שם: חוכמה וחסד של ז"א, הופכים לאור סובב במצב התרדמה שלו, היות שהם עולים לאו"א בצורת מ"ן, וז"א נשאר למטה במקומו, בצורת ו"ק (קטנות), והמוחין שלו שעולים לאו"א נקבעים שם למעלה כאור סובב, בהתייחס לו"ק שלו.

ראה גם בפרק ט"ו של "תלמוד עשר הספירות" אודות פורים, כיוון שכל הפעולה הרוחנית שנקראת "פורים" מתבצעת במצב של "תרדמה" - מצב שינת ז"א.

פרק 15 - חוכמת הקבלה בשפת התורה

לראות את נשמת התורה מבעד ללבושיה

שאלה: מדוע לא די על פי הקבלה להתייחס לתורה כאל סיפור היסטורי רגיל, אשר מחזק את האדם באמונה הפשוטה שלו?

תשובה: ראה, מה כתוב בספר ה "זוהר" לגבי הבנת התורה כפשוטה, בפרשת ב"העלותך":

אות נ"ח. "אמר רבי שמעון: 'אוי לאותו אדם שאומר, כי התורה באה לספר סיפורים בפשטות, ודברי הדיוט של עֵשָׂו, לָבָן וכדומה, כי אם כן, אפילו בזמן הזה, אנו יכולים לעשות תורה מדברי הדיוט, עוד יותר יפים אפילו מהם, ואם התורה באה להראות דברי העולם, אפילו שליטי העולם יש ביניהם דברים מעולים יותר. אם כן נלך אחריהם ונעשה מהם תורה, כאותו האופן. אלא שכל דברי התורה הם דברים עליונים, וסודות עליונים'."

לאדם הטוען כי התורה מספרת סיפורים ריקים, כי היא מתארת פשוט את חיי לָבָן, עֵשָׂו וכולי, יש לענות שאם זה כך, פירושו שגם אנחנו בימינו יכולים לעשות תורה מאירועים רגילים ואף צבעוניים יותר מאלה שהיו בעבר.

ואם התורה נועדה להראות לנו את מה שקורה בעולם הזה, אפילו המלכים שבעולם הזה עשו מעשים גדולים יותר מאלה המתוארים בתורה. אז בואו נלך בעקבותיהם, ונהפוך את כל המעשים שלהם לתורה. אבל זה לא כך, כי כל מה שנאמר בתורה הוא ביטוי לתופעות ולסודות עליונים.

אות נ"ט. "בוא וראה, עולם העליון ועולם התחתון, במשקל אחד נשקלו. ישראל למטה כנגד מלאכים עליונים למעלה. מלאכים עליונים כתוב בהם עושה מלאכי רוחות. ובשעה שיורדים למטה מתלבשים בלבוש של העולם הזה, ואם לא היו מתלבשים בלבוש כעין עולם הזה, לא היו יכולים לעמוד בעולם הזה, והעולם לא סבל אותם. ואם במלאכים כך, התורה שבראה את המלאכים ואת כל העולמות, והם מתקיימים בשבילה, על אחת כמה וכמה, כיוון שירדה לעולם הזה, שהם הסיפורים ודברי הדיוט, לא היה יכול העולם לסבול".

עולם עליון ועולם תחתון - שקולים באותם מאזניים. ישראל למטה, כנגד המלאכים למעלה. המלאכים העליונים שיורדים אל העולם שלנו, אם לא היו מתלבשים בלבושי העולם הזה, לא היו יכולים לשרוד והעולם לא היה יכול לסבול אותם. ואם זה קורה למלאכים, על אחת כמה וכמה לתורה עצמה, שיצרה את העולמות והמלאכים, ולמענה הם קיימים. כיוון שהתורה הגיעה לעולם שלנו, ואם לא הייתה מתלבשת בלבוש העולם הזה, כלומר, בצורת הסיפורים והאגדות שאנחנו רואים בתורה, העולם לא היה מסוגל להבין אותה.

אות ס'. "וע"כ הסיפור הזה שבתורה הוא לבושה של התורה. מי שחושב שאותו הלבוש הוא התורה ממש ואין בו דבר אחר, תיפח רוחו, ולא יהיה לו חלק בעולם הבא. משום זה אמר דוד, גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, דהיינו להביט מה שמתחת לבושה של התורה".

לכן כל סיפורי התורה הם הלבוש החיצוני שלה, וכל מי שחושב שהלבוש החיצוני הזה הוא מהות התורה, ואין בה שום משמעות נסתרת, הנפש שלו תישרף, ולא יהיה לו חלק בחיי הנצח. לכן אמר המלך דוד: "פתח את עיני שאראה את נפלאות התורה שלך", כלומר, כדי לראות מבעד ללבוש החיצוני של התורה.

אות ס"א. "בוא וראה, יש לבוש הנראה לכל, ואלו הטפשים שרואים אדם לבוש יפה, שנראה להם הדור בלבושו, אין מסתכלים יותר, ודנים אותו ע"פ לבושו ההדור, וחושבים את הלבוש כגוף האדם, וחושבים גוף האדם כמו נשמתו".

ראה - יש לבוש שכולם רואים. רק טיפשים הרואים אדם לבוש יפה, לא מסתכלים על שום דבר אחר, אלא שופטים אותו לפי המראה החיצוני. הם מקבלים את הלבוש כגוף האדם, ואת גוף האדם כנשמתו.

אות ס"ב. "כעין זה היא התורה, יש לה גוף, והוא מצוות התורה הנקראות גופי התורה. הגוף הזה מתלבש בלבושים שהם סיפורים של העולם הזה. הטפשים שבעולם אינם מסתכלים אלא בלבוש ההוא, שהוא סיפור התורה ואינם יודעים יותר, ואינם מסתכלים מה שיש תחת הלבוש ההוא. אלו שיודעים יותר, אינם מסתכלים בלבוש, אלא בגוף שהוא תחת הלבוש ההוא. החכמים, עבדי המלך העליון, אותם שעמדו בהר סיני, אינם מסתכלים אלא בנשמה שבתורה, שהוא עיקר הכל, תורה ממש. ולעתיד לבוא, עתידים להסתכל בנשמה של נשמה שבתוכה".

כך גם התורה, ישנו הגוף שהוא מצוות התורה. הגוף מתלבש בסיפורי העולם הזה. טיפשים לא מסתכלים לעומק - מבעד ללבוש התורה. כלומר, הם רואים רק את סיפורי התורה, ולא יודעים שום דבר אחר, כי לא מסתכלים מה יש מתחת ללבושי התורה.

אבל אלה שיודעים יותר, לא מסתכלים על הלבוש החיצוני, אלא על הגוף שנמצא מתחת ללבוש (לא לומדים פשט, תלמוד וכל דברי החוכמה החיצוניים האחרים). חכמים שעמדו בהר סיני ועבדו את המלך העליון, הסתכלו רק בתוך נשמת התורה, שהיא המקור ומהווה תורה אמיתית. בעתיד יגלו את נשמת התורה עצמה.

אות ס"ג. "בוא וראה, אף כך הוא למעלה, שיש לבוש, גוף, נשמה, ונשמה נשמה. השמים וצבאם אלו הם לבוש. וכנסת ישראל שהיא המלכות, היא גוף, המקבל הנשמה, שהיא תפארת ישראל. דהיינו ז"א. ע"כ המלכות היא גוף לנשמה. כי ז"א מתלבש בה כמו נשמה בגוף. הנשמה שאמרנו שזו תפארת ישראל, היא התורה ממש, דהיינו נשמת התורה הנ"ל בדיבור הסמוך, שבה מסתכלים חכמים. ונשמה לנשמה, זה הוא עתיקא קדישא, שבו יסתכלו לעתיד לבוא כנ"ל בסמוך. הכל אחוז זה בזה. שעתיקא קדישא מתלבש בז"א, וז"א מתלבש במלכות, ומלכות בעולמות בי"ע וכל צבאם".

כך גם למעלה - ישנו "לבוש", "גוף", "נשמה", ו-"נשמה לנשמה". השמים וצבאותיהם הם הלבוש של כנסת ישראל. כלומר, מלכות היא גוף לנשמה, מקבלת הנשמה - היא תפארת ישראל, ז"א (זעיר אנפין). לכן מלכות היא גוף לנשמה, הרי ז"א מתלבש בה כמו נשמה בגוף. הנשמה שהיא תפארת ישראל, היא התורה. כלומר, נשמת התורה שרואים החכמים. נשמה לנשמה היא עתיקא קדישא, שיראו בעתיד, ועתיקא מתלבשת בז"א וז"א במלכות ומלכות בעולמות בי"ע וצבאותיהם.

אות ס"ד. "אוי לאלו הרשעים האומרים שהתורה אינה יותר מסיפור בלבד, והם מסתכלים בלבוש ולא יותר, אשריהם הצדיקים המסתכלים בתורה כראוי. יין אינו יושב אלא בכד, כך התורה אינה יושבת אלא בלבוש הזה. וע"כ לא צריכים להסתכל אלא במה שיש תחת הלבוש. וע"כ כל אלו הדברים וכל אלו הסיפורים הם לבושים".

חוטאים אלה הטוענים שהתורה היא לא יותר מאשר אגדה. הם מסתכלים ורואים רק את הלבוש, ולא יותר. ברוכים הצדיקים שמסתכלים על התורה בצורה נכונה. התורה נמצאת בתוך הלבוש הזה, ולכן צריך להסתכל מתחת ללבוש. הרי כל סיפורי התורה הם לא יותר מאשר הלבושים שלה.

העניין הוא, שאם אדם קורא סתם בתורה, הוא לא מרוויח שום דבר רוחני מכך. הוא לא מעורר על עצמו את האור העליון, מכיוון שהאור העליון מאיר עלינו רק במידה שבה האדם רוצה להבין מה נסתר בתורה ובשביל מה היא ניתנה לנו, במידה שהוא שואף לגילוי הבורא, להרגיש אותו. הרי רק בשביל זה ניתנה לנו התורה - להכיר את הבורא.

התוצאות הן בעולם שלנו

שאלה: אני יודע שב"זוהר" לא נאמר דבר על העולם החומרי, רק על דרכי ההתפתחות הרוחנית, ושאסור בתכלית האיסור לתאר את התופעות והגופים רוחניים שמתוארים בספר בצורה חומרית. מה משמעות המטריאליזציה של גופים רוחניים?

תשובה: אדגים לך: בחוכמת הקבלה מדובר בשני פרצופים שעוברים שבירת כלים (לרשימות ד'-ג' ו-ג'-ב' - בסך הכול 8 = 4 * 2 מלכים). בעולם שלנו, בהתאם, נחרב בית ראשון ובית שני, והבית השלישי תואם את פרצוף מלכות עולם האצילות, כלומר דרגת גמר התיקון.

מכאן אפשר להבין, שלא יכול להיות עוד בית וחורבנו, אלא רק בית שלישי ואחרון. כל מה שקיים בעולם שלנו - מקורו בעולם העליון, אבל רק מי שכבר נמצא בתחושות שלו בעולם העליון, מסוגל להבין זאת ולראות את התוצאות בעולם שלנו, שהמקור שלהן בעולם הרוחני והקשר הוא ברור. מטריאליזציה (של גוף רוחני) - פירושה, שתחת הגופים והכוחות בעולם שלנו, מתכוונים לכוחות העולם העליון.

דרגת בית המקדש - דרגת אהבה

שאלה: מדוע לא חושבים כיום על אפשרות של בנייה מחדש של בית המקדש?

תשובה: ראשית יש לבנות מחדש את בית המקדש בלבו של אדם. בדיוק כפי שהוא נחרב בהתחלה בתוכנו, בתוך הנשמות שלנו, בגלל שנאת חינם, כך צריך גם לשחזר אותו, קודם כל בלבבות שלנו, ורק אחר כך באבנים. אבנים הן רק ביטוי חיצוני לדרגה הרוחנית.

הדרגה הרוחנית של בית המקדש זו דרגת אהבה לרעך, דרגת איחוד עם הבורא. ראה מאמרי "הדור האחרון" - איך הדור הזה צריך להיות. אבל השאיפה לבנייה מחדש של בית המקדש, גם אם היא חיצונית בלבד, ראויה להערכה ולתמיכה בעיני כל העולם. וכל אלה שלכאורה מתנגדים לכך, זה רק מפני שקיימת בתוכנו גם התנגדות רוחנית.

ברגע שלא תהיה עוד התנגדות בתוך הנשמות שלנו, גם כל המתנגדים החיצוניים ייעלמו מיד. כל שינוי בעולם שלנו מתרחש רק בגלל שמשהו משתנה בתוך העם שלנו, בתוך כל אחד מאיתנו.

בית המקדש לא נהרס

שאלה: באיזה מצב נמצא בית המקדש כיום - האם הוא נחרב או נבנה? האם עלינו לבנותו מחדש, או להרוס אותו?

תשובה: בית המקדש נחרב, וצריך לבנות אותו מההריסות של המסך של כל אחד מאיתנו. בית המקדש עצמו הוא שילוב נכון של כל הנשמות המתוקנות. אך בצורתו הראשונית בית המקדש לא נהרס, כיוון שהוא מבטא את מצבנו הרוחני הסופי.

אבל בהתייחס אלינו הוא נחרב, הוא נחרב על ידינו, היות שאיננו רואים אותו כבית מקדש, כתוצאה מכך שאנו עצמנו לא נמצאים בסוף הדרך, בשורש, אלא 125 דרגות מתחת לרמה הרוחנית הזו. לכן בניית בית המקדש מהווה בראש ובראשונה בניית המסך בכל אחד ואחד מאיתנו.

מצבים רוחניים מקבילים לסיפורי התורה

שאלה: אם התורה מספרת לנו רק על הרוחניות, ולא, למשל, איך לשחוט פרה;- והתורה לא מספרת לנו על היסטוריה, האם כל זה אומר שכל התיאורים ההיסטוריים בתורה הומצאו כדי להתאים לרוחניות, לצורך המחשה?

תשובה: בשום פנים ואופן לא. כל מה שנאמר בתורה חייב להופיע בחומר, אבל רק פעם אחת, בלי להופיע שוב בכל פעם שהאדם עובר מצב רוחני מקביל. איש לא צריך לרדת למצרים ולהיות בעבדות אצל פרעה, ואחר כך לעשות יציאת מצרים, אף על פי שכולם עוברים את המצבים הרוחניים האלה. כפי שנאמר בהגדה של פסח, שכל אחד צריך לראות את עצמו כאילו יצא ממצרים.

התורה נכונה מבחינה היסטורית, והאדם חייב לעבור את כל מה שהתרחש בה בצורה של הרגשות רוחניות בתוכו. אבל התורה לא ניתנה לנו כספר היסטוריה, אלא כהוראה (תורה מהמילה הוראה - מדריך להתקדמות רוחנית), כ"מאור המחזיר למוטב", האור שמחזיר למקור.

לכן המקובלים מתנגדים לפירוש התורה כספר היסטוריה. הרי יחס כזה לתורה הוא זה שמרחיק את האדם מתפישתה הנכונה, ומהסיבה שבגללה הוא יורד שוב ושוב לסבול בעולם הזה. ההיסטוריה מסיחה את דעתו מגילוי משמעות החיים, מהמטרה שעליו להשיג.

מצוות - רמז לעולם הרוחני

שאלה: הייתי רוצה לדעת מה המשמעות של מצווה זו או אחרת, ולמה אנחנו מבצעים דברים מסוימים בצורה מוגדרת, ולא אחרת.

תשובה: באופן טבעי, כל הפעולות שלנו בעולם הזה, כולל ה"מצוות מעשיות", מקורן בפעולות רוחניות אמיתיות שבעולם הרוחני - תיקוני כוונות, שנקראים "מצוות".

נשמת האדם כוללת 620 חלקים. פעולה של תיקון, כלומר קבלת המסך בכל חלק של הנשמה, וקבלת האור העליון בעזרת המסך, אל תוך הכלי הזה שעבר תיקון, נקראת פעולת שמירת המצווה. בהתאם לכך, גם בעולם הפיזי שלנו מבוצעות המצוות רק כפעולות מעשיות הנובעות משורשים רוחניים, אף על פי שאין שום קשר מלמטה למעלה כתוצאה מהפעולות שלנו.

כפי שנאמר, לבורא כלל לא חשוב איך בדיוק אנחנו שוחטים פרה, מהגרון או מהעורף, אלא המצוות ניתנות לנו אך ורק על מנת שנוכל לתקן את הכוונות. עיין בספר "שער הכוונות" של האר"י על שמירת המצוות הרוחנית.

מצוות והתפתחות רוחנית

שאלה: מהו מקור קיום המצוות בעולם הזה?

תשובה: החכמים הגדולים שלנו, שחיו לפני כמה אלפי שנים, כולם מקובלים גדולים, החדירו בעם את חובת הביצוע של סדרת פעולות מוגדרות הנקראות - "מצוות". העניין הוא, שכאשר קבוצת בני-אדם מבצעת יחד סדרת פעולות מוגדרות, יש לכך כוח עצום.

ואם בנוסף, הפעולות הללו קשורות גם לדרך המייסדים הגדולים, ובכוח של "דומם דקדושה" לבורא, על האנשים שמבצעים את הפעולות יורד מלמעלה אור עליון, ואף על פי שאינו מפתח את הנשמות האלה, הוא שומר עליהן. האור לא מפתח, מאחר שהם מבצעים את הפעולות הרוחניות בצורה מכנית ולא דורשים התקדמות רוחנית, תיקון והידמות לבורא, כשכר על ביצועם.

לגבי כוח רוחני שטמון בקבוצת מקובלים, ראה את המאמרים הראשונים של רב"ש אודות הקבוצה, ומשם תוכל להבין עד כמה המקובלים בעבר, כגון הסנהדרין ואנשי הכנסת הגדולה, פעלו בתבונה בכך שחייבו את העם לבצע סדרת פעולות מכניות מוגדרות. אגב, הסנהדרין, לדוגמה, רשאי להעביר את יום השבת לכל יום אחר בשבוע, או לבטלו וכולי.

כלומר במקור, כל החגים והפעולות מותנים ומתבצעים אך ורק במסגרת של העולם שלנו, ונקבעו על ידי החכמים שלנו, כפי שקובעים את "ראש החודש" (מולד הירח) וכולי. הרי באופן כללי בטבע אין חלוקה לזמן, ימים וחגים - כך נקראים המצבים הפנימיים של האדם בקשר שלו עם הבורא.

לפיכך, במשך תקופה מסוימת חלה חובה על העם לבצע סדרת פעולות רוחניות מוגדרות - "מצוות", כפעולה רוחנית בדרגת "דומם", שמבוצעת על ידי קבוצה שגם היא נמצאת בדרגה רוחנית של "דומם". אבל ברגע שרבים מהקבוצה הזו מתקרבים בהתפתחותם למצב שממנו והלאה עליהם להתחיל להתפתח לבד, באופן פרטי, בכיוון הבורא, הכוח העליון מוציא אותם מכלל ההמונים (כמו בתקופת ההשכלה), על מנת להעניק להם הזדמנות להתפתח רוחנית, הואיל וההמון אינו מתפתח מבחינה רוחנית.

לכן, מתחילת תקופת ההשכלה ועד זמננו, מי שמתנגד ואינו מאפשר את הפצת חוכמת הקבלה בקרב ההמון החילוני, פועל כנגד כוח הבריאה הכולל, כנגד רצון הבורא להביא את כולם לקשר עמו. כתוצאה מכך החילונים מתרחקים מהמטרה עוד יותר, מתערבבים בעמים אחרים, דבר שרק מאריך ומקשה את דרך התיקון שלהם ושל כל העולם, כולל העמים שבהם הם מתערבבים.

בצלמו ובדמותו

שאלה: במהלך התקדמות רוחנית, האם יש חשיבות לשמירת סמלים מהיהדות?

תשובה: כאשר האדם מתחיל ללמוד, הוא חש משהו מסוים שדוחף אותו להיות דומה לדמות הרוחנית העליונה. ואף על פי שלדמות הרוחנית הזו אין שום ביטוי פיזי, כמו גוף אדם, קיים דמיון בין הכוחות הרוחניים לבין הצלם שלנו.

כלומר, ישנם קשרי גומלין בין הכוחות הרוחניים ובין איברי הגוף שלנו, ולכן באופן טבעי אדם שלומד חוכמת הקבלה, שואף להיות דומה לדמות הרוחנית, לפחות מבחינה חיצונית. אף על פי שבשום פנים ואופן אין קשר בין התכונות הגשמיות לרוחניות, והאדם לעולם לא יהיה מסוגל להשפיע על התכונות הרוחניות שלו בכך שיעשה שינויים חיצוניים במראה שלו. הדבר דומה ל "ברית מילה" - שמסמלת בעולם הגשמי שלנו פעולת תיקון רוחנית הכי גדולה באגואיזם של האדם - לא לקבל את האור העליון למען עצמך.

כך גם ה "מקווה" - מסמל את תיקון הכלי, לצורך יצירת המסך וקבלת האור העליון. וכך, כל מצוות התורה מבטאות בשבילנו תזכורת לתיקונים עליונים שכל אדם חייב לבצע בנשמה שלו, אלא שהביצוע הפיזי בעולם שלנו אינו מספיק, ומהווה רק תזכורת לאדם על חובתו הרוחנית העליונה. לתיקון רוחני אמיתי ניתן להגיע רק על ידי תיקון הכוונה מ "לא לשמה" ל "לשמה", ואת זה אפשר להשיג אך ורק בעזרת השיטה שנקראת "חוכמת הקבלה".

הלכות ומנהגים

שאלה: המקובלים מקפידים מאוד על הכללים הנהוגים בחגים כמו פסח וסוכות, כל האיסורים וההגבלות חמורים אצלם הרבה יותר מאשר בקרב מאמינים רגילים. מדוע?

תשובה: הפעולות הפיזיות החיצוניות מבטאות ומשקפות, במידה מסוימת, את הפעולות הרוחניות של הנשמה עם אור הבורא. איסורים וכללים מיוחדים בחגים סוכות ופסח נובעים מחשיבות הימים האלה, מכיוון שהם תואמים את שתי הדרגות הרוחניות העיקריות - יציאה מהקליפות וקבלת המסך - שתיהן מתבטאות בפעולת האדם "אמונה למעלה מדעת".

אם משהו הופך יקר לך מאוד, כל תזכורת וקשר, גם אם הוא חיצוני, ברמז, בסמל, הופך יקר ומשמעותי. בדומה ליחס אל העולם הרוחני ואל ההשתקפות שלו בעולם הפיזי שלנו, בצורת הלכות ומנהגים.

לפני התיקון - כולם רוצחים

שאלה: הוסבר לא פעם שהתורה לא מדברת על העולם שלנו, אלא רק על העולם הרוחני. איך אפשר להבין את "מכשפה לא תחיה" אם לא בצורה מילולית?

תשובה: בדרך כלל, "הרג" משמעו ביעור מלא של תכונה שלילית מסוימת שלך. האדם חייב להרוג בתוך עצמו את הגנב, את החוטא, את הנואף ואת המאמין בשדים ורוחות, וכולי.

התוכן הרוחני של המצוות

שאלה: בשולחן ערוך נאמר, כי לאחר המוות האדם נאלץ לתת את הדין על כל מה שראה ולא ניסה. מובאת שם דוגמה של רבי אליעזר, שהיה עני מאוד, אבל עדיין חסך כסף כדי שיוכל לקנות לפחות פעם בשנה פירות חדשים ולומר: "שהחיינו". איך ניתן ליישם את העיקרון הזה בבניית המסך?

תשובה: אל לך לפרש על דעת עצמך את התוכן הרוחני של המצוות שאתה קורא בשפה פשוטה בשולחן ערוך. לדוגמה, פתח את ספר "שער הכוונות" של האר"י, ותיווכח איזה הבדלים משמעותיים קיימים בין הביצוע המכני והאוטומטי של המצוות, כפי שמלמד "שולחן ערוך", לבין הביצוע הרוחני, כלומר הפנימי בתוך הנשמה שלך.

על מנת לשמור מצווה מבחינה רוחנית דרוש מסך, במידת השליטה שלך, כלומר עד כמה אתה מסוגל להשפיע על העביות, על האגואיזם שלך, לשלוט בעצמך. בדיוק באותה מידה ורמה תהיה מסוגל לבצע את המצוות האמיתיות - תיקון הנשמה שלך. קרא את מאמרי הרב"ש "דרגות הסולם". הם מסבירים הרבה על שמירת מצוות מבחינה רוחנית - והרי זה גורם לעלייה רוחנית.

מאבק הרצונות המנוגדים

שאלה: בפרק "ויקרא" מתואר ויכוח של אברהם עם אלוקים לגבי הריסת סדום ועמורה. איך להבין את המינוח הזה - ויכוח עם אלוקים? ואחר כך בתורה, גם משה מתווכח הרבה פעמים עם אלוקים.

תשובה: ויכוחים עם הבורא - זה ביטוי מטפורי של תלות הדדית והתקרבות בין שני כוחות מנוגדים בתוך הבריאה. הרי הבורא רוצה שהבריאה תקבל אור והנאה, זאת הכוונה הישירה שלו. אבל הכוונה העקיפה שלו היא שתיהנה, לא בהנאה ישירה, אלא בתמורה, לא מהאור הישיר, אלא מהמצב, מהדימוי שלו לבורא, לא ממילוי ישיר, אלא מפעולה.

ולכן מתרחש כאילו מאבק - הבורא רוצה לתת, והבריאה מסרבת לקבל, הבורא רוצה להעלים את האגואיזם, והבריאה רוצה להפוך אותו ולהשתמש בו, על מנת להתקרב עוד יותר וכולי. אבל כל זה לצורך השוואה מטפורית. מקור שני הכוחות האלה הרי הוא אלוקים, אלא שכוח אחד גלוי וישיר, והשני עקיף ונסתר.

שבת - דרגה רוחנית

שאלה: מה משמעות השבת מנקודת המבט של חוכמת הקבלה? מה נחשב כעבודה, כלומר מה אסור בהחלט לעשות בשבת?

תשובה: שבת - זוהי דרגה רוחנית של עלייה מעולמות בי"ע לעולם האצילות. כיוון שהעלייה מתבצעת על חשבון התכללות בג"ע, אי אפשר לעשות שימוש בשום כלים אחרים דקבלה - מכאן כל האיסורים בעולם שלנו.

יציאה מחוץ לעיר בשבת

שאלה: עיר זה שמו של עולם האצילות במצב "שבת", ששם נוצר מקום מיושב. כמו כן מדובר על כך שניתן לצאת בשבת מחוץ לגבולות העיר ברדיוס 2000 אמה. במה מדובר? האם יש קשר למרחק פיזי של אלף מטר בעולם שלנו?

תשובה: הכוחות בעולם הרוחני פועלים על פי מחזוריות מסוימת, וקיימים בו מצבים שונים של התעוררות (תוספות של הארה) מלמעלה, אחד מהם נקרא שבת.

אם הארה נוספת כזאת מגיעה לנשמה אשר נמצאת בעולמות רוחניים, כלומר למקובל, היא מעלה את הנשמה. האור מלמעלה, "שבת", מגיע לנשמה בשלושה שלבים, ובהתאם לכך מעלה את הנשמה למעלה במדרגות בזו אחר זו (כל מדרגה היא פרצוף, עשר ספירות). זה כמובן תקף רק עבור אלו שכבר נמצאים בתחושות של העולם העליון.

בעולם שלנו אנחנו מקיימים רק את הסמל של החוקים הפועלים בעולם הרוחני. חוקים אלה לא קיימים בעולם שלנו, הם קיימים רק בעולם העליון. אבל בשל רצוננו להידמות לעולם העליון, אנו שומרים על המצוות בעולם שלנו. אף על פי שבשום פנים ואופן הפעולות המכניות האלה אינן יכולות להשפיע על משהו, הרי איננו מקיימים את החוקים עצמם, אלא רק את הסמל שלהם. את החוקים עצמם ניתן לבצע רק אם האדם נמצא בעולם העליון, כלומר יש לו מסך, כוונה "למען הבורא".

בעולם שלנו הכול נוצר בצלמו ובדמותו של העולם העליון, ואמנם אנחנו מקיימים את המצוות באהבה, אך מתוך הבנה שאנו עושים זאת בדומה לילדים המשחקים במכוניות ובצעצועים אחרים, ולמרות זאת אנחנו רוצים לקיים אותן, מכיוון שבזה אנו משתווים לעליון.

בעולם שלנו "אצילות" הינה עיר (מוקפת בחומה או בעירוב). עיר - הכוונה לשליטה של שליט יחיד "רשות היחיד" (בורא בעולם האצילות). אם האדם רוצה להישאר במצב רוחני של "שבת", יציאה מחוץ לשליטת הבורא (מחוץ לגבולות עולם האצילות) אסורה. אבל מכיוון שקיימת הארה של עולם הבריאה, ותכונות של ג"ע בעולמות בי"ע, אזי ניתן לצאת מתחת לפרסה - עד חזה דעולם היצירה.

בעולם שלנו זה תואם למרחק פיזי של 70 + 2000 אמה, כלומר 30 + 1000 מטרים. במסגרת הרדיוס הזה סביב חומות העיר, נחשב כאילו האדם לא יצא מהעיר. ברוחניות זה תואם לכך, שהאדם נשאר תחת השמירה של כוחות עולם האצילות.

מתן תורה - קבלת אור עליון בכלי המתוקן

שאלה: מהי המשמעות של חג השבועות בקבלה?

תשובה: בכל יום, החל מהיום הראשון של חג הפסח, כלומר אחרי יציאת מצרים, כאשר אנחנו הולכים במדבר ומקבלים את הארת האור העליון בעוצמה גוברת והולכת, אנחנו מגלים שכל הרצונות שלנו, החל מהרצון הקטן ביותר, "חסד דחסד", הינם אגואיסטיים.

בהתאם לכך, אנחנו מברכים בספירת העומר: ברוך אתה ה' על שתיקנתי היום רצון לא מתוקן כלשהו (ספירה מסוימת בנשמה), וכך, עד שמגיעים לגילוי כל הרע בתוכנו ותיקונו והתגלות האגואיזם בממדיו האמיתיים - מלכות דמלכות.

רק לאחר שנתקן את הרצון הזה, שהוא הגדול ביותר, על ידי כך שרוכשים עליו מסך, כוונה להשפיע לבורא, רק אז אנחנו מוכנים לקבל את כל האור העליון בתוך הכלי המתוקן שלנו, בתוך הנשמה שלנו - וכל האור הזה נקרא "תורה". מקווה מים הוא סמל לתיקון האגואיזם על ידי אור החסדים, רכישת כוונה דלהשפיע.

ההיסטוריה חוזרת

שאלה: מה משמעותם של ימי הצום בכלל, ושל צום י"ז בתמוז בפרט? למה נאמר שבעתיד ימי האבל ייהפכו לימי שמחה?

תשובה: ימי צום - זהו מצב רוחני מסוים של הכלי, הנשמה, כתוצאה מהיעדר אור החסדים, שמשתקף מהמסך שעלינו ליצור, שבו מתלבש אור החוכמה. אין אור חוכמה בתוך הכלי, הנשמה, וזה יכול לקרות בגלל שתי סיבות:

ביום כיפור יש הכול, אבל ג"ר דחוכמה עדיין לא התלבש באור החסדים ולכן יש חמישה עינויים, בהתאם לחמש הספירות בכלי: איסור לאכול, לשתות, ללבוש נעלי עור, להתרחץ, להתמרח.

בגלל היעדר אור החסדים בדרגות רוחניות נחותות יותר מאשר ביום כיפור, נגרם חורבן הבית. כלומר, היעלמות אור החוכמה גרמה לאסונות אחרים בהיסטוריה של העם, ממש באותו היום, במשך אלפי השנים, מכיוון שלכל יום בשנה יש שורש רוחני משלו.

כאשר נתקן את השורשים הרוחניים, דווקא הימים האלה יקבלו את האור וייהפכו לימים הכי שמחים. במיוחד אמור הדבר לגבי תשעה באב. יום כיפור בכלל לא נחשב ליום אבל, אלא ליום חג. אנחנו צמים לא מסיבת היעדר אור החסדים, אלא מפני שמקבלים אור חוכמה בעוצמה אדירה, שתואמת את הדרגה הרוחנית של גמר התיקון.

השאיפה החדשה של הדור

שאלה: מה ההבדל בין לימודי תלמוד לבין לימודי חוכמת הקבלה? מה חשוב יותר ללמוד?

תשובה: האנושות מתקדמת בהדרגה בשאיפות שלה לקבל הנאות, מהשאיפות הבסיסיות ביותר למורכבות יותר: מהנאות גופניות (משפחה, מין, אוכל) לתאוות בצע, הנאה משליטה וכבוד, הנאה ממידע, ובסופו של דבר היא מגיעה לדרגת התפתחות שבה היא מתחילה לשאוף לעולם העליון, תענוגים שבלתי ניתן לספקם בעולם שלנו.

כבר לפני מאות שנים מקובלים ניבאו, שהחל מהדור שלנו יותר ויותר בני-אדם יתחילו לגלות בעצמם את השאיפה החדשה הזו, שאיפה מוסתרת לגלות ולהבין את מהות הבורא. דווקא בתקופה שלנו. ואז חוכמת הקבלה תצא אל האור מהמסתור שהייתה בו במשך אלפי שנים ותעניק לכולם את הידע. מה היא בעצם - לא ניסים, לא כישוף, לא מיסטיקה, לא כלי להשגת השליטה בעולם הזה, אלא דרך לגילוי והבנת הבורא, שלמות וחיי נצח.

במשך אלפי שנים העם היהודי, מלבד המקובלים, למד כל מה שרק ניתן ללמוד, חוץ מחוכמת הקבלה. אבל בתקופה שלנו יהודים יתחילו בהדרגה לזנוח את כל התורות והספרים אחרים, ויתמקדו אך ורק בלימודי חוכמת הקבלה, ואחרינו גם כל שאר העולם.

ב "הקדמה לתלמוד עשר הספירות" כותב בעל הסולם, שאדם חייב ללמוד רק את מה שיכול לעזור לו להתפתח רוחנית, ולהתקדם במהירות מקסימלית. וכיוון שהאור החזק ביותר נמצא בספר ה "זוהר", ובכל מקורות חוכמת הקבלה האחרים, צריך לשים בצד את כל הספרים האחרים ולהתמקד אך ורק במקורות האלה.

תיקונים שלא נראים לעין

שאלה: מה ההבדל בין המקובלים לדורותיהם ומה ייחודו של בעל הסולם?

תשובה: ישנם מקובלים שמבצעים בעולם תיקונים שלא נראים לעיני אנשים "רגילים", ואנחנו לא מכירים אותם, אף על פי שהם חיים בתוכנו. בדרך הזו הם מכינים אותנו ואת כלל האנושות לתיקון ולעלייה רוחנית; ישנם מקובלים שכותבים לעצמם ובשביל אחרים הדומים להם. איננו יכולים להבין כלל את משמעות הספרים שלהם, כיוון שרק מי שכבר נמצא בהשגה הרוחנית שלו באותה הדרגה שממנה כותב המקובל, רק הוא מסוגל להבין את משמעות הנכתב.

מלבד זאת, לפני האר"י כל מה שכתבו המקובלים, הם תיארו ב"אור ישר", כלומר את התמונה הנראית לעין, ואחרי האר"י הם תיארו את מה שגורם לתמונה הזו - "מסך ואור חוזר". מלבד זאת היו מקובלים גם אחרי האר"י שכתבו בשביל דומים להם, והיו כאלה שניתנה להם מלמעלה רשות ללמד מקובלים אחרים.

רק בעל הסולם קיבל מלמעלה רשות והוראה מפורשת לכתוב עבור אלה שעדיין לא נכנסו כלל אל העולם העליון. בדיוק כך הוא כתב, על מנת להעלות אותם מדרגת האפס, מהעולם שלנו, עד דרגת העולם העליון, והוא היה המקובל היחיד והראשון שהיה רשאי לכתוב כך.

לכן אנחנו לומדים אך ורק לפי הכתבים שלו, אף על פי שהוא עצמו כותב שזה לא מעיד בשום פנים ואופן על עליונותו הרוחנית בהשוואה למקובלים האחרים, אלא מדובר אך ורק בשיטת ניסוח והעברת ידע שונה מעט, שרק היא בלבד מתאימה לקליטת הדור שלנו.

חוק הזהות של הבריאה

שאלה: בתורה מוזכר פעמים רבות מונח ההקרבה, הקורבן. מה משמעות המושג הזה לפי פירוש חוכמת הקבלה?

תשובה: בעברית המושג קורבן בא מהמלה קרוב, היות שהכול בעולם הרוחני פועל ומתנהל לפי חוק זהות הבריאה לבורא. מי שמצליח להתקרב אל הבורא, אומרים עליו שהקריב קורבן. למה? פשוט, כיוון שהתקרבות רוחנית אפשרית רק לאחר תיקון הכוונה "למען עצמי", לכוונה "למען הבורא".

בכך האדם הופך להיות דומה לבורא, מאחר שלבורא יש רק תכונה אחת - לתת, ולאדם יש רק תכונה אחת - לקבל. אבל בעזרת הכוונה לקבל למען הבורא, האדם מתקן את משמעות הפעולה מקבלה לנתינה, וכאשר הוא הופך להיות דומה לבורא, הוא מקבל את כל מה שיש בבורא, את הנצח, השלמות, השלווה והרוגע, הנאה אינסופית והבנה עצמית.

וריאציות של שני מצבים

שאלה: נאמר שהאדם חייב להעדיף מוות על פני גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה. שני התנאים הראשונים מובנים. האם פירוש הדבר הוא העדפת מוות (רוחני) על פני עבודה למען האגואיזם שלך?

תשובה: ישנה רק כוונה "למען עצמי", שנקראת "עבודה זרה" או כוונה "למען הבורא", שנקראת "עבודת השם", אין משהו אחר. כל יתר המצבים הם וריאציות של שני מצבי היסוד האלה. מצוות - ביצוע פעולות רוחניות שונות, עם הכוונה ל"עבודת השם".

חטא - עם הכוונה של "עבודה זרה". "גילוי עריות" ו"שפיכות דמים" גם הם שייכים לזה.

"גילוי" - שימוש במלכות ללא המסך, "שפיכות דמים" - רצח ה"אדם" בתוך האדם.

רואים בבירור שמדובר אך ורק על קיום או היעדר המסך. כל הפעולות עם המסך נקראות מצווה, וכל הפעולות בהיעדר המסך נקראות חטא.

העולם העליון והעולם שלנו ומה שביניהם

שאלה: מה דעתך על תקופות גיאולוגיות וימי בריאת העולם, שעליהם מספרת התורה?

תשובה: תורה - אלה חוקי הבריאה בדרגה של עולם אצילות, כאשר יש איחוד מלא בין בורא לנברא. רק על הדרגה הזו מספרת לנו התורה, לא פחות. אם אנחנו רוצים לדבר על הדרגות שמתחת לעולם האצילות, אנחנו כבר לא דנים בתורה עצמה, אלא בלבושים החיצוניים היותר גסים שלה.

הלבושים האלה הכרחיים, על מנת שכל אלה שנמצאים תחת עולם האצילות, כל אחד בהתאם לדרגה הרוחנית שלו, יוכלו לקבל את אור התורה. אבל הם לא יקבלו אותה בצורה ישירה, כפי שזה קורה בעולם האצילות, אלא דרך המסננים של עולמות הבריאה או היצירה או העשייה, כלפי אלה שנמצאים שם. כלומר, עולמות בי"ע - הם למעשה מסננים בדרכו של האור מעולם האצילות.

אדם שנמצא בדרגה רוחנית של עולמות בריאה או יצירה או עשייה ולא מקבל את האור, כלומר את המידע ישירות מעולם האצילות, לא חש את עולם האצילות ואת החוקים שלו בתוכו, אלא חוקי בריאה אחרים, של עולמות בריאה, יצירה, עשייה.

אם האדם נמצא בעולם שלנו, העניין הרבה יותר חמור, מכיוון שאם אדם בעולמות בי"ע, הוא עוד מסוגל לחוש את המציאות סביבו כדגם מוקטן ומקולקל של עולם האצילות, ואילו אדם שנמצא בעולם שלנו, מתחת למחסום, בינו לבין עולמות בי"ע עומדת חומה אטומה. הוא אינו חש שום התאמה לעולם האצילות, כל התחושות שלו שגויות והפוכות, מכיוון שאלה הן התכונות שלו.

ולכן חוקי העולם שלנו וחוקי העולם הרוחני, שנמצא דרגה אחת מעליו, אינם חלקי אותו שלם ואינם מהווים המשך זה של זה באותו תחום, ובאותו ספקטרום, אלא הם שונים מהותית בטבעם. עד שאדם לא משיג את הרגשת העולם העליון, הוא אינו מסוגל להבין את הקשר בין העולם העליון לעולם שלנו. גם ספרי קבלה לא יעזרו לו, מכיוון שמקובלים כותבים רק על העולם העליון, והסיבה לכך שהם משתמשים בשפה שלנו כדי לתאר את העולם העליון, כלומר משתמשים בכינויים חיצוניים כדי לתאר תופעה פנימית, היא רק בכך שאין בידם שום שפה אחרת להשתמש בה (ראה "הסתכלות פנימית" ב "תלמוד עשר הספירות", חלק א').

אדם שאינו מכיר את חוכמת הקבלה, כשהוא קורא את ספרי הקבלה, הוא חושב שהם מספרים על העולם שלנו, ולא על העולם העליון. אבל למעשה אין שם ולו חצי מלה על העולם שלנו. המילים שמקורן בעולם שלנו מתארות רק את השורשים העליונים של העצמים שבעולם שלנו.

הדבר דומה לכך שנצייר עולם עליון, ומתחתיו את העולם שלנו, ונשרטט קו מכל עצם בעולם העליון לעצם שתואם לו, ושהוא מוליד בעולם שלנו. אנו נראה שזה דומה לתיאטרון בובות, שהכל בעולם שלנו קשור בחוטים לעולם הרוחני. וכיוון שבעולם הרוחני ישנם רק כוחות מסודרים, ובעולם שלנו רק התוצאות שלהם, המקובלים מדברים על כוחות עליונים, אבל קוראים להם בשם של תוצאה בעולם שלנו. לכן התורה לא מתארת ימים ולא מנבאה את העתיד, אפילו לא במלה אחת, אלא רק מסבירה איך האדם יכול להתרומם כלפי הבורא.

נכון, ישנם זרמים משותפים בעולם העליון ובעולם שלנו, הואיל שבכל זאת הכול מגיע אלינו מלמעלה. אבל זה כלל לא חד משמעי. כל מה שמגלה המדע נכון רק לאותו רגע, ביחס לאדם. ואילו חוכמת הקבלה נכונה ואמיתית לא רק ברגע נתון, אלא לנצח, אף על פי שגם היא מתגלה באישיותו של כל אדם בנפרד.

כוחות רוחניים במילים של עולמנו

שאלה: בפרשת השבוע של בראשית מוזכר שבני-אדם חיו עד גיל תשע-מאות ואף יותר. מה זה אומר?

תשובה: התורה מדברת רק על ערכים רוחניים. משך חיי אדם הם רק כמה עשרות שנים, בעיקר במאות הקודמות. מן ההכרח לפרש את הכתוב לפי הקבלה - מדובר באותם פרצופים רוחניים, שכל אדם חייב לגלות בתוך עצמו. מדובר על כוחות רוחניים במילים של העולם שלנו.

משה - אינו רשאי להיכנס

שאלה: יציאת מצרים (יציאה מאגואיזם), קריעת ים סוף - מעבר המחסום. בסוף - משה מדריך את עם ישראל איך לעבור את הירדן ולהיכנס לכנען (ארץ ישראל לעתיד). הבורא מראה לו את כל האדמות שיעניק לעם ישראל. למה משה אינו רשאי להיכנס לארץ ישראל?

תשובה: "משה" לא הגיע לדרגה רוחנית הזו של "ארץ ישראל", אלא מת על הר נבו (דרגה רוחנית אחרת) מחוץ לגבולות ארץ ישראל. ו"עם ישראל" (בתוכנו) צריך לכבוש את "ארץ כנען" (את הרצונות האגואיסטיים שלנו) ולעלות לארץ ישראל (הרוחנית), דבר שבעצם מתבצע כיום.

בדיוק סוג כזה של חיפושים והרהורים, קריאה וניתוח של השאלה, האם קיימים בי המקומות, הרצונות האלה, הדמויות, הכוחות, התכונות, פעולותיהן ומחשבותיהן, מביאים את האדם לגילוי התורה - לגילוי פנימי, בתוך עצמו, ולא בעולם הגשמי הסובב אותנו, שאינו אלא העתק של מה שקורה בתוכנו.

דרגות הבריאה בתורה

שאלה: איפה בתורה מדובר על גלגול נשמות?

תשובה: אם נקרא את התורה בצורה פשוטה, לא נמצא שמדובר בה באופן גלוי על קיום העולם העליון, ההשגה שלו ודרגות ההתרוממות, ולא כל שכן על נשמות וגלגולים.

אם תיקח את ספר ה "זוהר", את הכרך הראשון שלו, מהמאמר הראשון "השושנה" והלאה, תראה איך כל מלה בתורה תואמת פעולה רוחנית מסוימת, פעולת הבורא. ואז התורה תספר לך על כל דרגות הבריאה. אלא כיוון שכל זה מובע בשפת העולם שלנו, אינך מזהה בה את המשמעות הפנימית ולא רואה בה דבר פרט לסיפורים היסטוריים.

אור פני משה - אור איחוד עם הבורא

שאלה: בתורה נכתב, שכאשר משה ירד מהר סיני, פניו האירו כל כך שהעם ראה אותו מרחוק וחשב שהוא אלוהים. האם ההארה הזו היתה השתקפות של אור חוזר? האם אנשים (כלים), שעדיין אין להם מסך, מסוגלים לראות אור חוזר או אורות אחרים, שמקורם בכלי מתוקן?

תשובה: "פנים" נקראים - חלק של הפרצוף הרוחני מ"הפה" עד "הטבור", שלתוכו הוא מקבל את האור, בעזרת מסך ואור חוזר. אבל אור הפנים הוא אור חוכמה, אור איחוד עם הבורא. משה הוא פרצוף. ישראל הם שאר הרצונות, שלאחר מכן גם משתתפים בקבלת האור, ובינתיים הם כלים ריקים, מפני שרק משה קיבל את התורה (אור) מהבורא, ורק לאחר מכן הזיווגים הבאים שלו, על רשימות קטנות יותר, גורמים להתפשטות התורה (האור) בין הנשמות.

קורבנות - הקרבת האגואיזם לבורא

שאלה: מהי משמעות מנהגי הקרבת קורבנות המתוארים בתורה? במלים אחרות, מהו קורבן?

תשובה: הקרבת קורבן היא תיקון הדרגתי של האגואיזם באדם, על ידי הכוונה "לשמה". ברוחניות הכול מתרחש בנשמה אחת, בתוכה, ובעולם שלנו כל תכונה, כל הכוחות, נפרדים מהשאר, ומתלבשים בתוך אנשים נפרדים. לדוגמה, בנשמה יש תכונות של משה, של פרעה, של יהודי ושל גוי - ובעולם שלנו אלה אנשים שונים. כך גם תכונות האגואיזם בנשמה הן שונות, וצריך לתקן את כולן.

בעולם שלנו זה משתקף (לא עובר תיקון, אלא משתקף) בצורת "עבודת קורבנות" - הקרבת האגואיזם הגופי שלנו לבורא, התיקון שלו. עכשיו למד איך מתקנים את האגואיזם, ולאחר מכן פתח תלמוד בבלי (גמרא), ולמד מה הוא אומר על כך, ותראה איך בשפות שונות מדברים על אותו הדבר, ואיך האדם חייב לתקן את עצמו על מנת להידמות לבורא. על זה בדיוק מדברת חוכמת הקבלה, אבל בשפה גלויה.

איך לגלות אותו?

שאלה: האם ניתן להתקרב לשמירת מצווה עם כוונה רוחנית בימים הנותרים של ספירת העומר? האם "תפילה קודם התפילה" יכולה לעזור בפעולה הזו? האם זה אפשרי לקראת פסח לקבל את "הכוונות" האלה?

תשובה: ביצוע מצווה, כלומר מימוש רצון הבורא, אפשרי רק אם האדם מודע לרצון הבורא. כמו שבעולם שלנו על האדם להכיר ברצונות של אדם אחר, אם לדוגמה הוא רוצה לתת לו משהו במתנה. לכן הכול מתחיל בגילוי והכרת הבורא.

איך לגלות אותו? אם האדם שואף לחוש את הבורא על מנת לגרום לו הנאה ולא למען עצמו, הבורא מתגלה לו. אבל בכל מקרה אחר הבורא נשאר נסתר, כמו עכשיו, כיוון שבמידה שאדם יחוש את הבורא ללא הכנה, הוא יקבל רושם כל כך חזק מגדולתו של הבורא, שפשוט ימלא הכול רק מכוח המודעות לגדלותו של הבורא, כלומר הבורא ישלוט באדם.

ואולם מטרת הבורא היא שהאדם יקבל "מסך", ובכל המקרים יישאר מחוץ לאור, לא תחת שליטת האור, אלא תמיד יוכל לבחור ולהחליט בעצמו איך לנהוג. לכן דרושה הכנה ממושכת לקראת גילוי הבורא. ולאחר מכן, רק מגילוי הבורא מקבלים את הכוונה הנכונה "לשמה", וקבלה הדרגתית של הכוונה הזו מתבצעת בעזרת תיקון הדרגתי של ארבעים ותשע תכונות, שאדם מקבל בצורה לא מתוקנת, ועליו לתקן בכוחות עצמו.

"תפילה קודם התפילה" - זו עבודה רוחנית גדולה של האדם, לפני שהוא מקבל רצון אמיתי שעליו מדבר כותב התפילה הזו, מקובל גדול בשם נועם אלימלך.

פסח בעולם שלנו אינו קשור בשום פנים ואופן לפסח הפנימי והאישי של כל אדם.

פירוש רש"י - קבלה טהורה

שאלה: קראתי שלא התורה ולא התלמוד מזכירים, ולו במלה אחת, את העולם הגשמי. איך צריך להתייחס לפרשנות רש"י, שבאופן חד-משמעי מפרש אירועים גשמיים המתוארים בתורה?

תשובה: רש"י, כמו כל חכמי התורה הגדולים האחרים, היה בקיא מאוד בתורה, והבין בשביל מה היא ניתנה. הוא היה מקובל, כלומר הבין וחש את העולם העליון. בפרשנות העצומה שלו הוא תיאר בשפה שלנו, שבה גם כתובה התורה, הסברים לתהליכים רוחניים, שעליהם מספרת לנו התורה. כלומר, דרכים לגילוי הבורא, ורק על כך מדברת התורה. כתבתי לא פעם, שלפני בעל הסולם הקדוש, כל הספרים נכתבו רק "ברוח הקודש", כלומר על ידי מחבר שהשיג את העולם העליון, ורק את זה הוא תיאר. מובטח לך שברגע שתתחיל לחוש את העולם העליון, מיד תראה ותבין על מה בדיוק כתב רש"י ולמה התכוון.

הסיבה ללימוד הזוהר ותלמוד עשר הספירות

שאלה: במה נבדלים כל כתבי הקודש, התלמוד, מהזוהר ומהקבלה?

תשובה: מנקודת המבט של הקבלה, כוונת כותבי התלמוד הייתה להביע את סודות התורה ואת כוונות סיפוריה על המתרחש בעולמות הרוחניים. הרי התורה - היא שמותיו של הבורא, כלומר הרגשת הבורא על ידי האדם, שלפיה הוא נותן לו שמות שונים.

ברצותך להבין את המשמעות הקבלית של מה שהינך לומד בתלמוד, עליך להגיע עד ללימוד חלק ט"ו של "תלמוד עשר הספירות" שכתב בעל הסולם. בספר זה מדובר על מצבי הנוקבא - החלק הנקבי של הבריאה. המקובלים טוענים שחייבים ללמוד דווקא את אותם חלקי התורה, שבהם מצוי האור העליון המתקן את האדם - והוא נמצא בספרים הקבליים, ולכן הם גם ממליצים על ספרים אלה.

כל ספרי התורה הם קדושים - כלומר מדברים על רוחניות, על הבורא, על הנשמה, שבעצם הוא אותו הדבר, אבל האם האדם רואה תוך כדי עיונו בהם את מה שחבוי בתוכם? האם החומר הנלמד משפיע עליו ומביאו לתיקון, להכרה באגואיזם שלו, או שמא לגאווה ולהתנשאות? התוצאה היא - שבתקופה שלנו השיטה הרגילה ללימוד התורה, כלומר לימוד תוכנה הפשוט, אינה מתקנת את האדם. הנשמות שיורדות כיום לעולם הינן כל כך אגואיסטיות, שעל מנת שיוכלו לעבור תיקון, עליהן להתחבר למקורות אחרים של האור העליון - לספרים המדברים באופן גלוי על הבורא, מטרותיו ותכונותיו. ורק זו היא הסיבה היחידה ללימוד ה "זוהר" (או "תלמוד עשר הספירות") במקום התלמוד.

דרך הפוכה

שאלה: מהי "עקידת יצחק"? והאם אפשר להסיק, שהיהודים כיום מבטאים את יצחק, שהבורא קשרו על מזבח?

תשובה: עקידת יצחק מבטאת את הצמצום של הקו השמאלי, שאברהם מוכרח לבצע בקו ימין, על מנת שיהיה מסוגל לאחר מכן ליצור את הקו האמצעי שהוא יעקב. בספר ה "זוהר" וגם במקורות חוכמת הקבלה האחרים נאמר הרבה על כך.

אבל איננו צריכים להשוות את המצב הנוכחי שלנו עם הדוגמה הזו, כיוון שאלה היו אבות אבותינו. כלומר, התיקונים הללו התבצעו במידת ירידת האור העליון מלמעלה למטה, ואנו מתחילים את הגילוי ואת ההבנה שלנו בדרך הפוכה, מלמטה למעלה.

המעבר לעולם העליון

שאלה: מהי המשמעות הרוחנית של חזרה בתשובה?

תשובה: עברי בא מהמילה "מעבר" (מעבר למחסום). אברהם נקרא עברי, מפני שהוא הגיע אל האדמה הזו, מעבר לנהר פרת. יהודי בא ממלה ייחוד - איחוד עם הבורא. כמובן, אם האדם הגיע לדרגה רוחנית של איחוד עם הבורא, אפשר להגיד שהוא חזר בתשובה, חזר לשורשים שלו.

ארבעים זה לא גיל

שאלה: אם המעבר דרך ים סוף מסמל את המעבר לעולם הרוחני, מה פירוש המשפט "ארבעים שנה במדבר"?

תשובה: ארבעים - זוהי דרגת הבינה, מהאות "מ", שמסמלת את המספר ארבעים, וצורת כתיבת האות מציינת את תכונת הבינה, שאינה זקוקה לדבר, היות שהתכונה שלה היא רק לתת - "חפץ חסד", ובתוכה, כמו ברחם, נמצא ז"א. אם האדם מגיע לדרגת הבינה, כלומר לדרגת התיקון שבה הוא כבר לא חפץ בשום דבר לעצמו, אלא למען הבורא, החל מהדרגה הזו והלאה הוא מסוגל לקבל הנאה למען הבורא.

לכן נהוג להגיד שמותר להתחיל ללמוד חוכמת הקבלה רק לאחר שמגיעים לגיל ארבעים, אחרי שמגיעים לדרגה רוחנית של בינה, כיוון שמשמעות לימודי חוכמת הקבלה היא קבלת האור העליון, וניתן לקבל את האור הזה רק לאחר שמגיעים לדרגת הבינה, וכבר לא חפצים בשום דבר למען עצמך. זה אמיתי ונכון בעולם העליון, אבל בעולם שלנו, האדם גם לפני וגם אחרי גיל ארבעים הוא אותו האגואיסט, והגיל שלו אינו מעיד בשום צורה על מידת התיקון שלו, ולכן התנאי הזה נכון וישים רק בעולם העליון, אבל לא בעולם שלנו.

לדוגמה, כל המקובלים הגדולים כבר היו מקובלים לפני שהגיעו לגיל ארבעים. רבי נחמן מברסלב נפטר לפני גיל ארבעים, האר"י נפטר בגיל שלושים ושמונה, רשב"י היה מקובל גדול עוד לפני גיל ארבעים, בעל הסולם בגיל עשרים ושבע כבר ידע שהוא גדל מעל המורה שלו, ולכן החליט לעלות לארץ ישראל. המורה שלי, הרב ברוך אשלג, קיבל אותי כתלמיד בשנת 1979, כאשר הייתי בן שלושים ושלוש.

ארבעה נכנסו לפרדס

שאלה: האם ייתכן, שאיסור לימוד חוכמת הקבלה בא במקור מסיפור הגמרא אודות החכמים בפרדס?

תשובה: אצטט כאן הסבר מתאים מספר ה "זוהר", מפני שרק שם ניתן למצוא הסבר.

ספר ה "זוהר", פרק שבועי בראשית: 250. ארבעת הנכנסים לפרדס: ארבעה חכמים נכנסו לפרדס - פרד"ס - פשט, רמז, דרוש כולל חלק מהמילה פרד"ס, מלבד האות "ס" (פשט, רמז, דרוש) ויצר מלת היפרדות.

לחלק הזה של הגן נכנסו שלושה מהחכמים. מכיוון שהם מבטאים את החלק החיצוני, קליפות, בהתייחס לחלק פנימי נסתר של התורה, חוכמת הקבלה שאליה נכנס רבי עקיבא, כפי שנאמר, שרק רבי עקיבא נכנס אל תוך האור, החלק הנסתר, הפנימי של התורה. ולכן הוא נכנס בשלום ויצא בשלום, בזמן ששלושת האחרים נכנסו לפשט, רמז, דרוש וגרמו נזק לעצמם.

האור מופץ לנחותים בשלושה זרמים: קרינת ו"ק מעולמות יצירה, רמז - הבנה סמויה בצורת רמז, ג"ר חסדים מעולם בריאה, דרוש (הסבר) שמושך את לבו של האדם, ג"ר דחוכמה מעולם אצילות, הוא סוד. וכלים שנמצאים בעולם העשייה נקראים פשט (פירוש מילולי פשוט) - פעולה פשוטה.

בעולמות אבי"ע ישנם ארבע פרסות:

א.בחזה א"א,

ב.תחת מלכות עולם האצילות,

ג.בחזה עולם היצירה,

ד.בינה במלכות עולם העשייה.

ומתוכם האור יורד אל הבריאה:

א.מפרסה בעולם העשייה - כלים, פשט,

ב.מפרסה בחזה עולם היצירה - אור ו"ק, רמז, אותיות התורה,

ג.מפרסה תחת עולם האצילות - אור ג"ר חסדים, דרוש, מילות התורה,

ד.מפרסה בחזה עולם האצילות - אור ג"ר חוכמה, סוד, נסתרי התורה.

לכן, רק מהרמז שמגלות לנו אותיות מסוימות אין הבנה מלאה, ובעזרת הרכבת האותיות במילים, מתחילים להבין את ההתחלה, ובהרכבת משפט שלם, בתוך הסוד, מתחילים להבין את משמעות התורה. פרסה בחזה יצירה מחלקת את עולמות בי"ע לשני חלקים: חלק תחתון, רמז, אותיות התורה שנמצאות במדור קליפות, ולכן מי שמקבל אותן - טועה, כי ניזון מהנחש.

פרסה מתחת לעולם האצילות נותנת אור ג"ר דחסדים מתחתיה, עד חזה עולם היצירה שנקרא דרוש. כל מי שהולך בדרך הדרוש טועה, מכיוון שמגלה רק חצי מהנאמר. פרסה של עולם האצילות נותנת תחת החזה דא"א, עד סיום עולם האצילות, את אור ג"ר דחוכמה, שנקרא סוד, ובו מתגלה כל החוכמה, הרי שערות - דינים נעלמים תחת אור ג"ר חוכמה, כשערות שגולחו. לכן רבי עקיבא נקרא קירח.

נהר בינה יוצא מגן עדן. חוכמה, על מנת לפזר את אור החוכמה על הגן - מלכות.

הואיל ובינה יצאה מגן עדן, חוכמה התחלקה לארבע פרסות, ומתוכן נוצרו ארבעה נחלים, שאליהם נכנסו אותם ארבעת החכמים. ג"ר חוכמה יופיע רק בגמר התיקון, כאשר יקום משה בתחיית המתים ויחזור לישראל ויחד איתו שני משיחים. כלומר, יתגלה ג"ר של עולם היצירה, כתוצאה מביטול כל ארבע הפרסות, ועולמות בי"ע יחזרו לעולם האצילות וג"ר דחוכמה ימלא את היצירה כאצילות.

עד כמה כל זה מובן וברור לך, אינני יכול לדעת. אבל זה כבר קובע לנו בבירור עובדה פשוטה, שללא הבנת חוכמת הקבלה, אי אפשר להבין שום דבר על העולם העליון.

אות היא דרגה רוחנית

שאלה: כל אות מהאותיות העבריות מהווה מרכיב מסוים בכוח רוחני או תכונת הבורא. האם לא כדאי ללמוד את המשמעות הרוחנית של כל אות, את התכונה שלה, על מנת שלאחר מכן הטקסט עצמו לא יסתיר ממני את מה שהאותיות רוצות להגיד?

תשובה: בספר ה "זוהר" יש הרבה מאמרים הנוגעים לתורת האותיות. אין טעם עכשיו להיכנס לנושא הזה ולהתחיל ללמוד אותיות, הואיל וכל אות מבטאת דרגה רוחנית מסוימת, וכיוון שאינך מסוגל עדיין לדעת בבירור באיזו דרגה רוחנית אתה נמצא, גם לא תהיה מסוגל למצוא את הביטוי הגרפי שתואם דרגה זו. אתה כבר יכול לחוש שיש כאן שער אל עולם הצבע, המוסיקה, הציור וכולי, שהרי כל אלה מבטאים מצבים שונים.

אבל דרגת רוחניות, כלומר תחושת הבורא, ניתנת לאדם אך ורק כאשר הוא מסוגל להבין במודע את הדרגה הזו, וכאשר הוא יכול לקבוע ולמדוד (בעזרת ה"מסך") את עוצמת התחושה הרוחנית שלו (עוצמה ואיכות האור), בעזרת כל איברי החושים (ספירות). ההבנה הזו נרכשת רק לאחר כמה שנות לימוד, אבל דבר זה תלוי רק במאמצים שלך, וכל אחד מסוגל להגיע לדרגה הרוחנית הזאת.

שמו של אדם - שורש נשמתו

שאלה: איזו משמעות יש לשם האדם, כשילוב האותיות, ומה קורה כאשר מחליפים את השם? איפה אפשר לקבל ייעוץ מקצועי על שמות מתאימים?

תשובה: עדיף לתת את השמות לפי שמות הקרובים שנפטרו - אב, סב, ובהתאם אם, סבתא וכולי, אבל אם הקרובים עדיין בחיים או שהשמות שלהם אינם עבריים, עדיף לפנות לרב. רצוי להכין מראש כעשרה שמות עבריים, והרב ימליץ לך איזה שם הוא המתאים ביותר, התואם ישירות את שורש הנשמה.

השם המפורש

שאלה: מהו "השם המפורש"?

תשובה: "השם המפורש" - כלומר שמו הגלוי של הבורא. למי ואיך מתגלה השם הזה? - הוא מתגלה לכל אחד שמקבל את המסך, במידת קבלת המסך. מי שלא קיבל עדיין את המסך, לא יהיה מסוגל להבין, לחוש את משמעות השם הזה. הוא גם לא יהיה מסוגל לקבל את המונח הזה ממישהו אחר, שגם לו אין מסך.

למקבל צריך להיות מסך זהה למסך של המגלה. כפי שאנחנו, בעולם שלנו, חשים במשהו ונותנים לכל התחושות שלנו שמות, ורק לאחר מכן יכולים להעביר את השם לאחר, שכבר יהיה מסוגל לתאר לעצמו למה אנחנו מתכוונים, על מה בעצם מדובר, כך בדיוק בעולם הרוחני.

הנשמה שלנו היא הכלי שבו אנחנו מסוגלים לחוש את הבורא, את שמו, השם המפורש, מהמלה פירוש, האופן שבו הנשמה מפרשת את הבורא, במידת תיקון התכונות שלה.

פרק 16 - מוזיקה קבלית - השפה של הנשמה

געגועי הכלים לאור

שאלה: כאשר אני מאזין למוזיקה רוחנית שחיברו מקובלים, פתאום אני מתחיל להרגיש תחושה של עצב. אבל האם אין המזיקה קיימת על מנת לשפר את מצב הרוח?

תשובה: מוזיקה קבלית קרובה כל כך לנשמת האדם ששואף לעלות, ולכן גורמת לתחושות חזקות וכואבות מאוד. לכן אינסטינקט ההגנה העצמית שלך מונע ממך, בינתיים, להתקרב אל המוזיקה. זה יעבור עם הזמן. לוּ כבר נמצאת בדרגה רוחנית שעליה מספרת המוזיקה הזו, היית חש תחושה של הנאה ושלווה בלתי מוגבלות. היית חש את האור כמו ילד בזרועות אמו.

אבל מאחר שאור המוזיקה הזו מגיע אליך ממרחק רב, הוא מביא איתו את ה"אחוריים" של כל הדרגות, בינך לבין הדרגה הרוחנית של המוזיקה, מקור האור. ואתה מזהה ושומע במוזיקה בדיוק את "הדינים" ואת ה"אחוריים" האלה, את געגועי הכלים לאור.

אך ככל שתעלה יותר בעולם הרוחני, כך תהיה מסוגל לזהות במוזיקה לא עצב, אלא עדינות ותחושת הנאה מהאיחוד עם הנאהב. מוזיקה מבטאת ייסורים עבור מישהו המרוחק מהבורא, והנאה עבור מי שכבר התקרב אליו.

תאר לעצמך שאתה רעב ונמצא על יד שולחן ערוך. הרעב שלך מבטא את שמחת ההנאה מהאוכל. לעומת זאת, אם אתה רעב ונמצא על יד שולחן ריק, זהו רעב לייסורים. גלה את הבורא - מקור שלמות הנצח וההנאה, ותתחיל לחוש הכול לא כייסורים, אלא כאמצעי לתחושת החיים.

מוזיקה מהעולם הרוחני

שאלה: מדוע דווקא המוזיקה הקבלית משמשת אמצעי להשפעה על נשמת האדם? מה עם מוזיקה קלאסית ומודרנית? אם בחוכמת הקבלה מותר להשתמש במוזיקה כאמצעי להשפעה רוחנית, למה לא נוהגים להשתמש לשם כך גם בתחומי האמנות האחרים?

תשובה: עלינו להעביר את הלחן בביצוע הכי פשטני, על מנת לא "להחשיך" את המידע הקבלי שהיא כוללת. העניין הוא כלל לא ברמת הביצוע. גם אם מזייפים קצת או מנגנים בחליל, העקביות וסדר הקולות צריכים להתאים לכללי העולם הרוחני, לתהליכים רוחניים. עדיין אינך מסוגל לשמוע את זה, אתה שומע רק את הקולות הארציים, והם, כמובן, קולות רגילים. מקובל הוא אדם שבעזרת לימודי חוכמת הקבלה מגיע לתחושת העולם הרוחני, מתקשר באופן תדיר עם הבורא, חש במקביל גם את המציאות של העולם שלנו וגם את העולם הרוחני, אדם שחי בשני העולמות. המקובלים מתארים את התחושות והחוויות שלהם בשפה מיוחדת, נסתרת.

בעל הסולם - מייסד כל המדע של חוכמת הקבלה המודרנית, שכתב את "פירוש הסולם" לספר ה "זוהר", ובנו הבכור וממשיכו, הרב"ש, תיארו את הבנת העולם העליון בספרי חוכמת הקבלה בשפה מיוחדת, וכמו כן ביטאו את התחושות שלהם בשפת המוזיקה. כיוון ששפת המוזיקה אבסטרקטית, כל אחד יכול להבין באופן חלקי את התחושות הרוחניות של המקובל, שמבוטאות במוזיקה קבלית.

מוזיקה קבלית מבטאת שתי דרגות רוחניות: שאיפה לגילוי ותחושת העולם העליון, איחוד רוחני עם הבורא ותחושת שלמות, הנאה, שמחה, ושלווה מושלמים, כתוצאה מאיחוד רוחני עם הבורא.

באך ומוצארט

שאלה: לטעמי, המוזיקה של באך או מוצרט מבטאת שאיפה רוחנית הרבה יותר חזקה לבורא, מאשר מוזיקה קבלית.

תשובה: אתה בהחלט צודק בקביעתך, כשאתה אומר שמוזיקה אחרת מוצאת חן בעיניך יותר מאשר מוזיקה קבלית. העניין הוא, שרק אדם שכבר רכש תכונות רוחניות מסוימות, מסוגל לחוש את המוזיקה הזו בכל העומק האמיתי שלה, והתכונות האלה נוצרות אצל אדם שלומד את חוכמת הקבלה, וכך נקראים "כלים דהשפעה".

המוזיקה הזאת בשום פנים ואופן לא טובה יותר או מוזיקלית יותר או נכונה יותר. איש לא יכול להשתוות לגאונות של באך, לשאיפתו הפיזית "לגעת" בבורא. אבל מוזיקה קבלית משקפת לא את השאיפה הפיזית של האדם אל הבורא, אלא מתארת את תחושת המקובל בעולמות הרוח, מבטאת חוויות רוחניות מסוימות של אדם שחווה דרגות רוחניות שונות, בדיוק כפי שדוד המלך ידע לבטא את התחושות הרוחניות שלו בשיריו. לכן מי שעדיין לא מסוגל לחוש את העולם העליון באופן טבעי, גם לא יהיה מסוגל להעריך את התוכן והמהות של המוזיקה הקבלית.

כלומר, באופן כללי, העניין הוא בכלל לא בקולות החיצוניים, אלא בכך שהמקובל עושה שימוש בקולות האלה על מנת להעביר לאחרים מידע רוחני. הוא משתמש במוזיקה על מנת להעביר מסר מסוים, ולא חשוב איך המוזיקה עצמה נשמעת, המקובל שומע עדיין מוזיקה אחרת, בעזרת הכלים הרוחניים המפותחים שלו, שנעדרים לחלוטין בבני-אדם רגילים. אפשר לתאר זאת כך, שכאילו בתדר הגלוי הזה שכולם מסוגלים לשמוע, נמצא גם תדר נוסף, נסתר, והתדר הזה הוא היפה, ועליו אני מדבר. לכן אנחנו נמצאים כאן בממדים שונים, שאין ביניהם נקודת מגע.

דרך קולות המוזיקה

שאלה: האם יש למוזיקה לא קבלית קשר כלשהו לעולם הרוחני, והאם היא יכולה לעזור בתהליך התיקון? אם המוזיקה הזו לא יוצאת מחוץ לגבולות העולם שלנו, למה אנחנו מחשיבים מוסיקאים מסוימים לגאונים ואחרים לא? האם ייתכן שהם יכלו לפחות לחוש את העולם הרוחני בדרגת הבלתי מודע?

תשובה: קבלי - פירושו של דבר, שנוצר על ידי אדם שנמצא בחושים ובתחושות שלו בדרגה רוחנית מסוימת, ומסוגל לתאר אותה. כלומר, האדם חש בגלוי את הבורא ואת הפעולות שלו, ומתאר את התחושות האלה דרך קולות המזיקה. אין לנו ניגונים אחרים של מקובלים גדולים, מלבד של בעל הסולם ורב"ש. קיימים שירים של הבעל שם טוב, ואדמו"רים מסוימים (עד סוף המאה הקודמת כולם היו מקובלים).

תמונות של מקובלים

שאלה: למה נהוג לתלות בבית תמונות של מקובלים גדולים? האם בתמונה כזו יש כוח רוחני זהה לכוח שנמצא במוזיקה?

תשובה: מבחינה פסיכולוגית, הרבה מאוד גורמים משפיעים על בן-האדם, ועד שהוא נכנס אל העולם העליון, יש לקחת בחשבון את כל הגורמים שעשויים גם להשפיע עליו באופן חיובי, לדחוף אותו אל המטרה, וגם באופן שלילי, כנגד המטרה. אבל למעשה, הדבר היחיד שמשפיע - זה האור העליון. תמונות גורמות אך ורק להשפעה פסיכולוגית. אם זה מה שעוזר לך - השתמש בזה. מוזיקה - זו השפעה מסוג אחר לגמרי, היא מושכת אליך אור מקיף בעוצמה גבוהה כמו בקריאת ספרי קבלה.

לוח מושגים

1.אדם הראשון - "אדם הראשון", או "אדם", היא הנשמה הכללית והיא מתחלקת לחלקים שנקראים "נשמות בני-אדם".

2.אור וכלי - הרצון לקבל שבנברא נקרא כלי, והשפע שהנברא מקבל נקרא אור.

3.אח"פ - החלק המקבל בנשמה.

4.אח"פ דעליון - חלק מהפרצוף העליון הנמצא בתוך התחתון.

5.אחוריים - התייחסות הבורא לנברא לא כשמו "טוב ומיטיב" אלא בהיפוך מהנראה.

6.בירור - פעולת ההפרדה בין תכונות או רצונות של הנברא לאלו של הבורא. מתבצעת באור העליון המגיע למבצע הפעולה.

7.בריאה-יצירה-עשייה (בי"ע) דטומאה - מאגר הכוחות האגואיסטיים הנמצאים לעומת כוחות ההשפעה שבעולמות בריאה-יצירה-עשייה דקדושה.

8.בריאה-יצירה-עשייה (בי"ע) דקדושה - מאגר כוחות ההשפעה הנמצאים לעומת הכוחות האגואיסטיים שבעולמות בריאה-יצירה-עשייה דטומאה.

9.גלגלתא ועיניים (ג"ע, גו"ע) - החלק המשפיע שבנשמה.

10.ג"ר - ג' ספירות ראשונות (כתר, חוכמה ובינה)

11.דבקות - השוואת הצורה המקרבת ומדביקה את הרוחנים זה בזה.

12.הבחנות ובירורים - שלבי הכרת ההנהגה העליונה.

13.זו"ן דאצילות - חלק בעולם האצילות שממנו נמשכות לנשמות הנהגה והשגחה כדי להביאן לגמר תיקונן.

14.זיווג דהכאה - פעולת המסך, המעכב והמעלים את האור מבחי"ד, ומדחה את אור השייך לה. מצד אחד "מכה" באור, שפירושו שדוחה ומעלים אותו מלהאיר, ומהצד השני "מזדווג" עם האור, כלומר, גורם לו רבייה והרחבה יתרה.

15.זעיר אנפין (ז"א) - נציג הבורא או הכתר (אריך אנפין) שבעולם האצילות מול המלכות דאצילות, שכוללת בתוכה את כל הנשמות.

16.ז"ת - ז' ספירות תחתונות

17.חפץ חסדים - תכונת הבינה.

18.יהוד-ים - המשתוקק להתייחד ולהידבק עם בוראו נקרא יהודי.

19.ייחוד-ים - המצב שבו הנברא נמצא בהשתוות הצורה עם הבורא.

20.כח"ב תו"מ - כתר, חוכמה ובינה, תפארת ומלכות. ראה גם נרנח"י.

21.כלי - הרצון לקבל שבנברא.

22.ל"ב האבן - ל"ב (32) מלכויות שבנשמה שאי אפשר לתקנן עד גמר התיקון.

23.מ"ד - האור העליון שיורד מלמעלה כדי לעזור לאדם שמעלה את המ"ן.

24.מלכות דאין סוף - הרצון לקבל הכלול באור אינסוף; עולם אינסוף אשר שם אין שום שינוי צורה בין הכלי לבין האור.

25.מ"ן - בקשת התחתון לקבל תכונת ההשפעה בדומה לעליון.

26.מסך - כוח התנגדות לרצון לקבל שבמלכות, המעלה את הנשמה לפעולת ההשפעה.

27.נרנח"י - נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, ה' חלקי האור הממלא את ה' חלקי הנשמה, כח"ב תו"מ, שהם כתר, חוכמה, בינה, תפארת ומלכות.

28.עבה, עובי - גודל הרצון לקבל שבנשמה.

29.עביות - הרצון לקבל שבנשמה.

30.ע"ס - עשר ספירות.

31.עתיק, אריך אנפין (א"א), אבא ואמא (או"א), זעיר אנפין ונוקבא (זו"ן) - ה' פרצופי עולם האצילות שמהם יורדת ההנהגה וההשגחה לנשמות.

32.פנים - הבחינה הטבעית שבפרצוף או ביחסו לזולת.

33.פרצוף - "עשר ספירות" זו למטה מזו, הבאות על ידי עליית המלכות למאציל.

34.פרצופים - מדרגות שבעולמות נקראות פרצופים, סה"כ 5 בכל עולם, וכך 52 בכל המציאות.

35.קו ימין - תכונות של השפעה שנרכשות מהופעת הפרצוף העליון ("הבורא").

36.קו שמאל - רצון לקבל שבנברא שמתעורר לפי יכולתו של הנברא לתקן אותו.

37.רצון לקבל - חומר של כל מהות.

38.רשימו - מידע שמצוי בנשמה המתעוררת ועולה להכרת האדם, כדי להקנות לו מקום לתיקון ולהתקדמות לקראת מטרת הבריאה.

39.תע"ס - תלמוד עשר הספירות.

לוח שמות וראשי תיבות נפוצים

1.אונקלוס (40 - 105 לספירה)

2.בעה"ס - בעל הסולם (רבי יהודה לייב הלוי אשלג, 1885 - 1954)

3.בעל שם טוב (1698 - 1760)

4.גאון מלאדי (1745 - 1813)

5.האר"י - האלוקי רבי יצחק (1534 - 1527)

6.הגר"א - הגאון רבי אליהו (1720 - 1797)

7.הראי"ה - הרב אברהם יצחק הכהן קוק (1865 - 1935)

8.הרח"ו - הרב חיים ויטאל (1543 - 1620)

9.רבי מנחם מנדל מקוצק (1787 - 1859)

10.רבי משה דה ליאון (1240 - 1305)

11.רבי נחמן מברסלב (1772 - 1810)

12.רבי עקיבא (מאה ה-1 לספירה)

13.רב"ש - רבי ברוך שלום הלוי אשלג (1904 - 1991)

14.רמב"ם - רבי משה בן מימון (1138 - 1204)

15.רמב"ן - רבי משה בן נחמן (... - 1270)

16.רמח"ל - רבי משה חיים לוצאטו (1707 - 1746)

17.רמ"ק - רבי משה קורדוברו (1522 - 1570)

18.רשב"י - רבי שמעון בר יוחאי (מאה ה-2 לספירה)

19.רש"י - רבי שלמה יצחקי (1040 - 1105)

20.רש"ש - רבי שלום שרעבי (1720 - 1777)

מקורות לימוד הקבלה

ספר "הזוהר" עם פירוש "הסולם" - 10 כרכים - ספרו של רבי שמעון ברשיוחאי מהמאה השלישית, עם פירוש "הסולם" שכתב הרב יהודה אשלג (בעל הסולם) כדי להתאים אותו לדורנו. זה הספר החשוב ביותר שנכתב בקבלה, ולמרות שנכתב לפני שנים רבות הוא נחשב עד היום לבסיס ויסוד בלימוד הקבלה, ולבעל העוצמה הגדולה ביותר להביא את האדם ואת כל האנושות לעולם הרוחני.

"תלמוד עשר הספירות" - 6 כרכים - הספר העיקרי ללימוד שיטת הקבלה, שכתב בעל הסולם ומבוסס על כתבי האר"י. זה ספר לימוד מדעי המתאר את מבנה הספירות והעולמות וכיצד לפעול בהם, בדרך מיוחדת שמפתחת את הרגשות של האדם ומביאה אותו להשגה אישית של העולם העליון.

"עץ חיים" עם פירוש "פנים מאירות ומסבירות" - 3 כרכים - ספר "עץ חיים" של האר"י עם פירוש שכתב בעל הסולם. הספר מסביר בפרוטרוט את תורתו של האר"י שהנחיל לעולם את תורת הקבלה של דורנו.

"שמעתי" - הספר הוא אוסף מאמרים של בעל הסולם, שרשם מפיו מלה במלה, בנו הרב ברוך אשלג - הרב"ש. המאמרים מתארים את המצבים שאדם עובר בדרך התפתחותו הרוחנית. בספר טמון הכוח שעוזר לאדם לגלות בתוכו את המצבים האלה.

"פרי חכם" - כרך "אגרות" וכרך "מאמרים" - מכתביו של בעל הסולם לתלמידיו, ומאמרים יקרי ערך שכתב לעצמו ולא התכוון לפרסמם בדורו. היום הם נמצאו ראויים לפרסום ולעיונם של הכלל.

"שלבי הסולם" - 5 כרכים - הספרים הם אוסף מאמריו של הרב ברוך אשלג. המאמרים מתארים בפרוטרוט את המצבים שהאדם עובר בכל שלבי ההכנה שמכשירה אותו להיכנס לעולם הרוחני. הספר מיועד לכל מי שמבקש להתקדם בדרך הרוחנית.

"דרגות הסולם" - 2 כרכים - אגרות הרב ברוך אשלג (הרב"ש) לתלמידיו; וכן מאמרים ואמרות של הרב"ש על המשמעות הרוחנית והקבלית של מובאות מן המקרא, ההלכה, התלמוד וכתבי קבלה, חלקם כראשי פרקים וחלקם כטיוטות.

חזרה לראש הדף
Site location tree