פותחים את הזוהר

הרב ד"ר מיכאל לייטמן

מן המו"ל

Michael Laitman

Unlocking The Zohar

 

Copyright © 2010 by Laitman Kabbalah Publishers
1057 Steeles Avenue West, Suite 532
Toronto, ON M2R 3X1, Canada
All rights reserved

www.kab.co.il

 

צוות עורכים:

א. לוי, ג. שדמון, ד. אהרוני, א. סופר, ל. גור, ש. כרמון, ח. רץ, נ. נבון, מ. אדמוני,
א. אוחיון, ד. נהרי, פ. יהוד נתנאל, ש. מימון, ט. יחיא, מ. ויזל

צוות "זוהר לעם":

ב. גירץ, מ. כהן, א. צ'רניאבסקי, ת. יפהר, ח. רוזנווסר, ל. ויגדור, ל. פלס חן, א. מולא, ל. שמע-פנחס, מ. יחיא, ד. אקרמן, נ. דוייב, י. וולפמן, ג. באומפלד, מ. סינקלר, ש. חבאני, ח. לוי, ג. יצחקוב, כ. גבאי, ט. רפאלי, נ. לוי, נ. חסיד, א. רוזנווסר, י. גרובר, ב. פרג'ון, מ. בר, ו. דבש

עריכה לשונית: ר. גלר

ניהול: מ. ברושטיין

גרפיקה: ז. קוצינה

עימוד: ג. זהבי

עיצוב: סטודיו יניב

 

נדפס בישראל, תשע"א

2010 © כל הזכויות שמורות למיכאל לייטמן

מסת"ב: I.S.B.N: 978-965-7065-85-3

דאנאקוד 760-25

על הספר

יזהירו כזוהר הרקיע... אלו הם המשתדלים בזוהר הזה, הנקרא ספר הזוהר.

ספר הזוהר, פרשת בהעלותך, אות פח

 

בספר הזוהר טמון כוח מיוחד המסוגל להביא אותנו אל הטוב המושלם. הוא סוחף, מרתק, ממגנט, עד כדי כך שאנשים רוצים לחזור ולהתחבר אליו שוב ושוב. עבור מי שעוסק בו, הופך הזוהר להיות מקור של אנרגיה, כוח חיים. בעזרת הזוהר נוכל לפתוח לעצמנו חיים חדשים ולהתחבר לטוב ולעונג.

_________

 

ספר זה הוא מעין הקדמה מקיפה ומעמיקה לסדרת הספרים "זוהר לעם". הסדרה "זוהר לעם" מציעה לקורא מהדורה קלה וידידותית של ספר הזוהר, אך כדי להפיק ממנה את המיטב מומלץ לקרוא תחילה את הספר הזה, שמטרתו להכין את הקורא לקריאה נכונה בזוהר.

זהו ספר ללימוד עצמי, ולא נדרש כל ידע מקדים כדי להבין את האמור בו. בחלקו הראשון נתוודע אל מהותה של חכמת הזוהר, נבין מהן הסיבות להיותה נסתרת במשך אלפי שנים ומה היא יכולה לתת לנו לחיים היום. בחלק השני נלמד מהי הדרך שבה אנחנו תופסים את המציאות ונכיר את תכנית ההתפתחות של הבריאה. ולבסוף נפתח את ספר הזוהר ויחד ננסה לפענח את סודו.

ולכל אלה שבתום הלימוד גברה סקרנותם ורוצים לטעום עוד מהזוהר, בנספח 3 ליקטנו במיוחד עבורכם מאמרים נבחרים מתוך "זוהר לעם". הידע שברשותכם כעת יאפשר לכם להתחיל להרגיש את עוצמתו של הזוהר וליהנות מזיו השפעתו.

 

----------------------------------------------------------------------------------------

הזוהר היה עתיד להיות גנוז... עד שיבוא הדור האחרון בסוף הימים,

שאז יתגלה.

רבי ישעיה הלוי הורוביץ, השל"ה הקדוש

----------------------------------------------------------------------------------------

 

גדולתו של ספר הזוהר

מי שלא ראה אור ספר הזוהר לא ראה אור מימיו.

ר' צבי הירש אייכנשטיין מזידיטשוב [.1.]

 

מה שנגזר למעלה שלא יתעסקו בחכמת האמת בגלוי היה לזמן קצוב, עד שתשלים שנת הר"ן [1490]. ומשם ואילך יקרא דור אחרון, והותרה הגזֵרה, והרשות נתונה להתעסק בספר הזוהר. ומשנת ה"ש ליצירה [1540] מצוה מן המובחר שיתעסקו ברבים, גדולים וקטנים.

ר' אברהם בן מרדכי אזולאי [.2.]

 

ומשום שעתידים ישראל לטעום מעץ החיים שהוא ספר הזוהר הזה, יצאו בו מן הגלות ברחמים.

ספר הזוהר, פרשת נשא, אות צ

 

כעת הזמן המחייב להרבות קניין בתורה הפנימית. ספר הזוהר הפורץ נתיבות חדשות, משׂים במדבר דרך מסילה בערבה, הוא וכל תבואתו מוכן הוא לפתוח פתחי גאולה.

הראי"ה קוק[.3.]

 

חִיוּת אדם הישראלי תלוי בספר הזוהר.

ר' יצחק אייזיק מקומרנה[.4.]

[.1.] ר' צבי הירש אייכנשטיין מזידיטשוב, "עטרת צבי", פרשת בהעלותך.

[.2.] ר' אברהם בן מרדכי אזולאי, הקדמת ספר "אור החמה", עמ' פא.

[.3.] הראי"ה קוק, "אורות", נז.

[.4.] ר' יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, "נוצר חסד", פרק ד, משנה כ.

חלק א'. חכמת הזוהר

פרק 1. עת לעשות

כל חכמת הקבלה היא רק לדעת הנהגתו של הרצון העליון. על

מה ברא כל הבריות האלה, ומה הוא רוצה בהם, ומה יהיה סוף

כל סיבובי העולם.

הרמחייל, קלייח פתחי חכמה, פתח ל'

 
 

הזוהר הוא ״ספר הספרים״ של חכמת הקבלה, חכמת האמת. הוא מתגלה כיום כדי להצעיד אותנו קדימה, אל ממד עליון יותר. מה מיוחד כל כך בזוהר ובקבלה ? מהן הסיבות לכך שדווקא היום פורצת החכמה אל מרכז ההוויה האנושית, ומתפתחת בקצב שיא?

האנושות מתפתחת כל הזמן. בתקופה הקדומה היו הרצונות של האדם בסיסיים מאוד - רצונות למזון, למין, למשפחה, למחסה וכדומה, רצונות טבעיים שהם צורך קיומי. בהמשך התפתחו בנו רצונות גדולים יותר - רצונות לעושר, לשליטה, לכבוד ולידע.

במשך כל ההיסטוריה, דור אחר דור, ניסינו למלא את כל הרצונות שהתעוררו בנו, למצוא בכל ההתפתחות הזו אושר, אהבה וחיים טובים. היום אנחנו רואים שהריצה הייתה כמעט לחינם. כל דור אמנם מפותח יותר מבחינה חומרית, אך גם סובל יותר. השימוש הרווח בסמים כמפלט, בתרופות נגד דיכאון וכן הלאה, הם סממנים של ריקנות פנימית.

בכל רגע נתון התקשורת, אמצעי הפרסום והסובבים אותנו מחדירים בנו עוד ועוד רצונות, ואנחנו מצדנו ממהרים למלא אותם. זה יכול להיות בגד חדש, מכונית, דירה, משרה מכובדת יותר, תואר יוקרתי, טיול לחו״ל או אפילו ארוחה במסעדה טובה. אבל בכל פעם שאנו משיגים משהו כזה או אחר, כעבור זמן לא ארוך התענוג מתפוגג. ומה עכשיו? שוב מתעורר בנו רצון חדש, והמרדף מתחדש...

עד מתי? זו בדיוק השאלה שמתחילה להתעורר בלבם של אנשים רבים יותר ויותר בדורנו. ולא רק עד מתי, אלא גם למה, למה החיים מתנהלים דווקא כך? למה אנחנו כל הזמן רצים ורצים, ואף פעם לא באמת מגיעים אל ״המנוחה והנחלה״? למה כל דבר הופך למשעמם וחסר טעם לאחר שהשגנו אותו? ובכלל, אם כך הם החיים ואין לנו מה לעשות בעניין, למה לנו כל ה״סיפור״ הזה?

מעולם לא היה קיים מצב כזה, שבו מתעוררות באנשים רבים שאלות על משמעות החיים ותכליתם. בשביל מה בעצם אנחנו חיים? לאן זה מוביל אותנו? האם ייתכן שיש גם תענוגים מסוג אחר, כאלה שאינם מתפוגגים?

בעבר פשוט לא שאלנו. ״חיים, מפני שחיים...״ אבל בדורנו, שאלות כאלה שמתעוררות פתאום בלב, בסופו של יום, לא נותנות לנו מנוח. השאלות האלה דוחפות אותנו קדימה, ואחרי חיפושים שונים אנחנו מגיעים אל חכמת הקבלה - החכמה שמלמדת איך לקבל מהחיים הרבה יותר. קודם לא היה לנו צורך בה, ולכן היא הייתה נסתרת. זוהי הסיבה הראשונה להתגלות חכמת הקבלה בדורנו.

הסיבה השנייה היא המצב המיוחד שבו אנו נמצאים. התפתחות הטכנולוגיה ואמצעי התקשורת הפכה את העולם לכפר אחד קטן, שבו התלות ההדדית חזקה מאוד. אך יחד עם זאת האגו של כל אחד ואחד מאיתנו גדל ועמו גם השנאה זה לזה.

קשה לנו מאוד לסבול את האחרים. זה מתחיל ברמה האישית ביותר - כל אחד רוצה להיות לבד, בחדר שלו, בדירה שלו, במכונית שלו. אנשים מתקשים לחיות בזוגיות אמיתית, כמות הזוגות המתגרשים מרקיעה לשחקים, התא המשפחתי כמעט מתפרק. וזה מגיע עד לרמה הבינלאומית.

אנחנו חיים יחד על פני כדור אחד קטן, שונאים זה את זה ולא יודעים איך להסתדר יחד. כמות הנשק להשמדה המונית שהצטברה בעולם מביאה אותנו למצב מסוכן ביותר. הכול סביבנו בלתי צפוי ומאיים מאוד. אפשר בהחלט לומר שאיבדנו את היכולת לנהל את העולם.

במבט קדימה, אם נמשיך בכיוון שבו אנחנו צועדים, לא ברור איך נתקיים בכלל. לאיזה עולם אנחנו מולידים את ילדינו? זה הדור הראשון שבו אנשים הפסיקו לחשוב שמצפים לילדים שלהם חיים טובים יותר. על הרקע הזה מתגלים ספר הזוהר וכל יתר המקורות של חכמת הקבלה. הם מסבירים שהמצב אליו נקלענו היה ידוע מראש.

הפעם הראשונה שבה התקיים מצב כזה הייתה לפני אלפי שנים בבבל העתיקה. הסיפור המקראי על בניית מגדל בבל מתאר אנשים שהיו מכונסים יחד במקום אחד ורצו לבנות מגדל שראשו בשמים... זהו ביטוי לאגו הגדול שהתעורר ביניהם. שנאה המשולבת בתלות הדדית - דווקא במקום הזה ובמצב הזה התגלתה חכמת הקבלה.

מה מציעה החכמה הזו? דבר פשוט. היא אומרת שחוץ מהמציאות שאותה אנחנו מרגישים כעת, יש מציאות נוספת, רחבה וגדולה יותר - מציאות עליונה. מהמציאות העליונה הזו מגיעים כוחות לעולם שלנו ומנהלים אותו. ההתפתחות שעברנו במשך הדורות, נועדה לדחוף אותנו להכרת הכוחות שפועלים עלינו ומנהלים אותנו.

כשנגלה את המציאות העליונה, נבין שכל ההתפתחות בת אלפי השנים התרחשה רק כדי להביא אותנו לידיעה ולהרגשה רחבה יותר של המציאות; שלא נישאר במצב ה״קטן״ הזה שבו אנחנו חיים ומתים, חיים ומתים, אלא נכיר את החיים בצורתם הנצחית, הרחבה והבלתי מוגבלת.

 

--------------------------------------------------------------------------------------

אדם נוצר כדי להרים את השמים

ר' מנחם מנדל מקוצק

--------------------------------------------------------------------------------------

 

נחזור לבבל העתיקה. היה זה אברהם אבינו, תושב אור כשדים, חוקר שגילה כי תכנית ההתפתחות של האנושות מקדמת אותה לקראת גילוי המציאות החדשה. אברהם תפס שבסופו של דבר התפתחותו הארצית-חומרית של האדם על פני כדור הארץ תגיע לרוויה, והאדם יגלה שצריך להיות משהו מעבר לסיפוק הרצונות הגשמיים, אחרת החיים עלי אדמות הם חסרי תועלת ומשמעות.

אברהם מצא שבסוף ההתפתחות החומרית מתחילה ההתפתחות הרוחנית. לאחר שהוא עצמו מיצה את כל הרצונות הקודמים והמוכרים לכולנו, התעורר בו רצון חדש להבין לשם מה הוא חי.

כל הרצונות הארציים משולים בקבלה ללב האדם, ואילו הרצון לגילוי משמעות החיים משול ל״נקודה שבלב״; זוהי מעין נקודה קטנה שמתעוררת בלבנו ומושכת אותנו ״למעלה״. הרצון החדש הזה הוביל את אברהם לתחילת גילויה של המציאות השלמה, המציאות הרוחנית.

חכמתו של אברהם נקראת ״חכמת הקבלה״. היא מתארת את רשת כוחות הטבע ואת הדרך ללמוד את התוכנה שעל פיה הם פועלים עלינו. מדובר בחוקים, בכוחות ובנוסחאות פעולה, בעולמות עליונים.

הקבלה מסבירה איך התחילה המציאות להתפשט מעולם אין-סוף, דרך עולמות אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה ועשיה, עד לעולם הזה. היא מספרת כיצד יורדות הנשמות ו״מתלבשות״ בגופים בעולם הזה, ואיך מכאן נוכל לגרום לנשמה שלנו לעלות חזרה, עד לעולם אין-סוף.

אברהם היה המקובל הראשון שלימד אנשים איך לגלות את הנשמה ולהרגיש בה בהדרגה עולם עליון יותר ויותר. קיימים חמישה עולמות עליונים, בכל אחד מהם חמש מדרגות,שכל אחת מהן נחלקת לחמש מדרגות נוספות. אם נכפיל 5*5*5 נקבל 125 מדרגות שאנחנו עולים בהן בהרגשה, בהבנה ובהשגה עד שמגלים את המציאות כולה.

התהליך הזה מתרחש בזמן שאנחנו נמצאים בגופנו, כאן, בעולם הזה. המציאות נעשית אז רחבה יותר ויותר, ואנחנו מרגישים את הכוחות הפועלים על העולם שבו אנחנו נמצאים. הדבר דומה לתמונת רקמה. מהצד הקדמי אנחנו רואים ציור כלשהו, למשל פרחים, ומהצד האחורי רואים את הקשרים בין כל אותם חוטים שיצרו את התמונה שהתגלתה לעינינו.

כשאנחנו מסתכלים על העולם שלנו ועל מה שקורה בו, אנחנו רואים את התמונה החיצונית. חכמת הקבלה עוזרת לנו לראות את הצד האחורי של התמונה. כך אנחנו מתחילים להבין את הקשר בין הדברים: מדוע קרה מה שקרה, וכיצד נוכל להשפיע באמצעות פרט אחד על פרט אחר.

כלומר, אנחנו מתחילים לראות חוץ מתמונת העולם הזה, גם את מערכת ההפעלה. רק אז אנחנו יכולים לשלוט בחיינו, בגורלנו, ולהגיע למצב המושלם.

החיים שלנו, מסבירה חכמת הקבלה, בנויים בכוונה כך שצצות בפנינו בעיות שונות ומשונות, כדי שלא תהיה לנו ברירה אלא להכיר את מערכת ההפעלה. בלי שנצא לממד

העליון, נכיר את הכוחות שפועלים עלינו, ונתחיל לנהל דרכם את חיינו - לא נהיה מסוגלים להסתדר עוד בחיים. לכן מתגלה החכמה הזאת ונותנת לנו אפשרות להכיר את העולמות העליונים.

הקבלה מסבירה את כל מה שקרה בהיסטוריה האנושית, מדוע התפתחנו דווקא כך ולא אחרת, למה התרחשו כל המלחמות וכל השינויים שעברנו. היא מתייחסת גם אל העתיד ומתארת את האופן שבו אנחנו יכולים להתפתח מכאן ואילך. עומדות בפנינו שתי דרכים:

בריחה מרע - להתפתח על ידי כוח שלילי שדוחף אותנו מאחור, כפי שעשינו עד כה לאורך ההיסטוריה. גילינו שמשהו חסר, שמשהו לא בסדר, ואין לנו ברירה אלא לצאת מהמצב הלוחץ ולעשות שינוי.

משיכה לטוב - להתפתח על ידי כוח חיובי שמושך אותנו קדימה. זה מה שמציעה לנו הקבלה; להתפתח מתוך גילוי החיים הטובים ולהבין איך להגיע אליהם בדרך של הרפתקה קסומה.

חכמי הקבלה צפו את מצבנו מראש וידעו שללא הקבלה לא נוכל לשרוד. הם הצביעו על סוף המאה העשרים כעל הזמן שבו תתגלה החכמה ברבים. לדבריהם, אם לא נעבור מהתקדמות שלילית להתקדמות חיובית, נידחף לכך בצורה אכזרית מאוד.[.1.]

ולא רק במישור החברתי מצפות לנו בעיות, אלא גם במישור האקולוגי: התפרצות הרי געש, רעידות אדמה, גלי צונאמי, סופות הוריקן, שריפות, גלי חום וקור עזים במיוחד. כל אלה יבואו רק כדי לחייב אותנו להמשיך להתפתח. הטבע מנער אותנו על ידי כוח שלילי, כדי שניקח בידינו את הכוח החיובי.

כדי להתקדם עלינו לגלות תחילה את הכוחות שיורדים ופועלים עלינו, וללמוד איך להיכנס לרמה העליונה של הטבע כדי לנהל אותם. גם כשאנחנו מעוניינים לפתח טכנולוגיות שייטיבו את חיינו, אנחנו קודם כול חוקרים את הטבע ומגלים אילו חוקים קיימים בו וכיצד הוא מתנהל. אך מפני שבקבלה מדובר בכוחות עליונים יותר, בכוחות נסתרים, הרי שגם תהליך הגילוי שלהם מורכב יותר. זהו עניין מרתק באופן בלתי רגיל, עליו נרחיב בפרק הבא.

 

---------------------------------------------------------------------------------------

חכמה זו היא לא פחות ולא יותר אלא סדר של שורשים, המשתלשלים

על דרך קודם ונמשך בחוקים קבועים ומוחלטים המתחברים וקולעים

למטרה אחת מאוד נעלה, הנקובה בשם גילוי הבורא לנבראיו בעולם הזה.

בעל הסולם, מאמר "מהות חכמת הקבלה"

---------------------------------------------------------------------------------------

 

מזמנו של אברהם, לפני כ-3,800 שנה, ועד לפני כאלפיים שנה הייתה חכמת הקבלה ידועה רק בקרב בני עם ישראל. מחורבן בית המקדש לפני אלפיים שנה ועד לדורנו, הוסתרה הקבלה מהמון העם והועברה מדור לדור בחשאי, בקרב מקובלים בודדים בלבד.

בתקופה שבה הוסתרה החכמה, דבקו בה כל מיני סטיגמות. אמרו שהיא מיסטיקה, שהיא עוסקת בכישופים, במאגיה ועוד. אף אחד לא ידע במה היא באמת עוסקת, ומכאן כל השמועות השגויות. גם התעשייה המשגשגת שפורחת בדורנו ועושה שימוש שיווקי בשם הקבלה כדי למכור שירותים ומוצרים כאלה ואחרים, אינה קשורה במאומה למהותה הנסתרת של החכמה.

אבל תקופת ההסתרה הסתיימה. היום מתגלה חכמת הקבלה המקורית מחדש. לכולם, לכל בני האדם באשר הם, ללא הבדל מין, גיל, לאום, דת או גזע. הקבלה היא מדע עליון. היא אינה שייכת לדת או לאמונה, ואינה מציכה כפני האדם מגבלות או תנאים כלשהם. כל אדם שרוצה להבין את העולם שבו הוא חי, להכיר את הנשמה, לדעת מהו גורלו וללמוד כיצד לנהל אותו - מוזמן.

״לו עמי שומע לי... היו לומדים עם תינוק בן תשע שנים ספר הזוהר״,5 אמר המקובל רבי יצחק אייזיק מקומרנה כבר במאה התשע עשרה. אחריו המליצו מקובלים נוספים להקנות את הידע הזה לילד מגיל צעיר, לתת לו הסבר על העולם הסובב אותו, על הקשרים בין חלקיו ועל הכוחות שפועלים עליו. באמצעות חינוך כזה גדל אדם מלא ביטחון, מחובר אל מקור השפע ומרגיש שהעולם פרוס בפניו. הוא יודע להשתמש לטובה בכל הכוחות האלה ומבין שהחיים אינם מוגבלים.

 

----------------------------------------------------------------------------------------

הזוהר הקדוש מקשר את האדם לאין-סוף

ר' משה ישראל בר אליהו, "שארית ישראל" [.2.]

----------------------------------------------------------------------------------------

 

ספר הזוהר הוא הספר המרכזי בחכמת הקבלה. הוא נכתב בדיוק בנקודת הזמן שבה הפכה הקבלה מחכמה גלויה לחכמה מוסתרת. בעלי הזוהר ידעו מראש שהעולם יזדקק לספר הזה רק כעבור אלפי שנים, לכן מיד בתום כתיבתו הספר נגנז.

ספר הזוהר נכתב בעצם עבורנו, כדי להוציא אותנו ממצב של ״גלות רוחנית״ - מצב הניתוק מתחושת הכוח העליון והמציאות הרחבה. אם ברצוננו להיטיב את מצבנו, עלינו להפוך את ספר הזוהר לספר המרכזי של העולם. הזוהר הוא לא סתם ספר, הזוהר הוא אמצעי הקשר בינינו לבין הכוח העליון.

כשנלמד איך לקרוא נכון בזוהר, נגלה שהוא אמצעי לקליטת שפע ונראה איך בעזרתו הכול משתנה. ברגש, בשכל, בתפיסה, בהרגשה. בהדרגה נתחיל להרגיש שכוח נוסף, כוח עליון וטוב, נמצא כאן ועוטף אותנו. שפועל כאן משהו, שהאוויר נעשה סמיך...

לסיכום, הטבע הביא אותנו כיום למקום מיוחד בהתפתחות האנושית, רגע לפני מדרגה חדשה של קיום. אנו עומדים בפני קפיצה איכותית אל המדרגה הרוחנית, ומשום כך מתגלה לנו גם המקפצה - חכמת הקבלה ובלבה ספר הזוהר.

 

---------------------------------------------------------------------------------------

במעמקי הנשמה האנושית קול ה' קורא בלא הרף. מהומת החיים יכולה

רק להמם את הנפש, עד שלא תשמע ברוב עתות חייה את הקול הקורא

הזה. אבל בשום אופן לא תוכל לעקור את היסוד, את השורש והעיקר

של הקול הזה, שהוא באמת כל עצם החיים האנושיים... וגם באלה שהם

מתאמצים לברוח מפניו ולהשתיק אותו, אין הבריחה וההשתקה הזאת,

אלא מגלה ביותר את קישורה הפנימי של הנפש אל אותו הקול האדיר,

שאינו פוסק מנהום גם בלבבם ומרצות גם בהם עצמם. אכן לשווא גם

כל מאמצי הבריחה ממנו וכל התחבולות להשתקתו.

הראי״ה קוק, מאמרי הראי״ה, עמי 113

----------------------------------------------------------------------------------------

 

אוצר נסתר

גדול המקובלים בזמננו היה הרב יהודה אשלג (1954-1884), ובזכותו החל הזוהר להתגלות. הוא ידוע בכינויו בעל הסולם, על שום פירוש "הסולם" שכתב לספר הזוהר. בערוב ימיו כתב בעל הסולם את"כתבי הדור האחרון" שנפתחים כך:

"משל לחברה רעבים וצמאים התועים במדבר, והנה אחד מהם מצא מקום ישוב בכל טוב, התחיל נזכר באחיו האומללים, אמנם כבר נעתק מהם הרבה עד שלא ידע מקום הימצאם. מה עשה? התחיל לצעוק בקול גדול ולתקוע בשופר, אולי ישמעו חבריו הרעבים והאומללים את קולו, ויתקרבו אליו ויבואו גם כן לישוב ההוא המלא מכל טוב. כן הדבר שלפנינו, הנה תעינו במדבר הנורא יחד עם כל האנושות, ועתה מצאנו אוצר גדול המלא מכל טוב דהיינו ספרי הקבלה שבאוצר...

עתה רבותי, הרי לפניכם ערוך ומוטל בארון זה הספר שבו כתוב ומפורש כל חכמת המדינות וכל סדרי היחיד והציבור אשר יהיו בסוף הימים דהיינו ספרי הקבלה... פתחו הספרים הללו ותמצאו כל סדרים הטובים שיתגלו באחרית הימים, ומתוכם תקבלו הלקח הטוב איך לסדר הדברים גם היום".

בעל הסולם, "כתבי הדור האחרון", הקדמה

[.1.] בלשון המקובלים נקראות שתי הדרכים בשם דרך התורה(דרך האור) ודרך הייסורים. ב״כתבי הדור האחרון״ מסביר זאת בעל הסולם: ״יש ב׳ דרכים לגילוי השלמות, או דרך תורה או דרך ייסורים, ולפיכך סיבב הקב״ה ונתן את הטכניקה לבני אדם עד שמצאו הפצצה של אטום ושל מימן, שאם עוד לא ברור לעולם החורבן הכללי שהם עתידים להביא לעולם, יחכו עד למלחמות עולם שלישית או רביעית חס ושלום, ואז יעשו הפצצות את שלהן, והשארית שישארו אחר החורבן,לא יהיה להם עצה אחרת אלא לקחת על עצמם עבודה הזו... ואם תלכו בדרך תורה ותקבלו התבלין, מוטב, ואם לאו תלכו בדרך ייסורים״. להרחבה בנושא מומלץ לעיין גם בכתבים נוספים של בעל הסולם: ״הקדמה לספר הזוהר״(אות טז), ״הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות״(אות ז) ומאמר ״השלום״.

[.2.] ר' משה ישראל בר אליהו, "שארית ישראל", שער ההתקשרות, שער א, דרוש ה, מאמר ב.

פרק 2. אנחנו והטבע

מוטב לנו לקבל את דברי המקובלים, אשר ״הטבע״ עולה
בחשבון ״אלקים״.

בעל הסולם, מאמר ״השלום״

 
 

ספר הזוהר מלמד אותנו שאנחנו נמצאים במערכת אחת גדולה שנקראת ״הטבע״ או ״אליקים״, אלא שאנחנו מרגישים רק חלק קטן מתוך המערכת הזו, חלק שנקרא העולם הזה.

מטרת הקיום שלנו היא להתעלות מעל גבולות העולם הזה ולהרגיש את כל מערכת הטבע, את הכוח העליון. כשנגיע למדרגה הזו, נתמלא בשפע, תענוג ואור אינסופיים, בהבנה ובהרגשה עילאית, בתחושות של איזון, של שלמות ושל הרמוניה כמו אלה הקיימות בטבע הכולל.

כדי להבין מה עלינו לעשות בשביל להגיע אל כל הטוב הזה, ממליץ לנו הזוהר להתבונן בהתנהלות הטבע בצורה קצת יותר רחבה מהרגיל.

העולם שלנו הוא עולם סגור. אנחנו נמצאים במערכת כללית אחת שכל חלקיה קשורים זה לזה. איננו יכולים לחשוב שאנחנו מעל לכול, מעל הטבע, ויכולים לעשות כל מה שמתחשק לנו. זהו מתכון בטוח להרס עצמי. איננו יכולים גם לברוח מן הטבע משום שאנחנו חלק בלתי נפרד ממנו. לכן עלינו ללמוד את החוק הכללי של הטבע, וללכת יחד איתו.

הדחף שלנו להתפתח הוא נהדר, אבל עלינו לעשות זאת בדרך הנכונה, לכיוון של קשר בריא בינינו לבין כל חלקי הטבע, בצורה שלא תפר את ההרמוניה ואת האיזון הכללי. זהו למעשה היסוד של חכמת הקבלה.

התבוננות בטבע מלמדת אותנו שכל הגופים החיים בנויים על פי עיקרון של דאגה לזולת. תאים בגוף חי מתחברים זה לזה על ידי נתינה הדדית למען החיות של הגוף כולו. כל תא בגוף מקבל את הדרוש לקיומו, ובכל יתר כוחותיו דואג לכללות הגוף. תא שלא מתחשב בסביבה שלו ומשעבד אותה לטובת עצמו הוא תא סרטני. פעילות אגואיסטית כזו מביאה בסופו של דבר למותו של הגוף כולו.

בדרגות הדומם, הצומח והחי פועל הפרט לטובת הכלל, ובכך הוא מוצא את שלמותו. ללא פעילות הרמונית שכזו לא ייתכן הקיום. רק החברה האנושית מתנהלת אחרת... למה? כי בשונה מהדרגות האחרות שבהן חוק הטבע מחייב את האיזון וההרמוניה, לבני האדם השאיר הטבע מקום לבחירה חופשית, מקום להשתתפות מודעת בהרמוניה הכוללת של מערכת הטבע.

אם אנחנו משתתפים במערכת בצורה לא נכונה, הקלקול שאנו עושים בה חוזר אלינו ומורגש בנו כסבל. וכך לאט לאט, במשך אלפי דורות, הטבע מקדם אותנו להבנה שאנחנו חייבים ללמוד את החוק הכללי שלו. ללמוד, ובסופו של דבר לפעול על פיו.

הבעיה נעוצה בכך שאנחנו לא מרגישים את הכוח הכללי של הטבע שפועל עלינו, כוח האהבה והנתינה שנקרא גם ״בורא״. אמנם בזמננו המדע מתקדם בהדרגה לקראת הגילוי שלטבע יש שכל, רגש, עוצמה של חכמה אדירה שמחזיקה ומנהלת הכול, ובכל זאת, מתוך האגו, אנחנו לא רוצים לראות זאת.

אבל המצב שבו נתון העולם כיום מוכיח שהעיוורון הזה וחוסר התחושה של המערכת הכללית לא יכולים להימשך. בעל הסולם כתב על זה כבר לפני שמונים שנה: ״חשוב לנו מאוד, להסתכל במצות הטבע, לידע מה הוא דורש מאתנו, פן יענישנו בלי חמלה״. [.1.]

 

גילוי הכוח הכללי של הטבע

הרצון לקבל הוא כל חומר הבריאה, מראשה ועד סופה.

בעל הסולם, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות א

 

כל דבר שאנחנו רוצים להבין, להרגיש או להתפעל ממנו במשהו, בצורה רגשית, שכלית, או בכל צורה אחרת - עלינו להיות איתו ב״אותו גל״, באותה תכונה. כדי לגלות גל רדיו למשל, עלינו לייצר בתוך מקלט הרדיו את אותו הגל. רק אז נוכל לקלוט את הגל מבחוץ.

הכוח הכללי של הטבע הוא ״רצון לתת״, להשפיע - להעניק שפע. לעומת זאת, הטבע שלנו הוא ״רצון לקבל הנאה ותענוג״, רצון ליהנות, לעצמנו בלבד. הטבע שלנו הוא אגואיסטי. כך נוצרנו, כפי שמגלה לנו חכמת הקבלה. כלומר, אנחנו מנוגדים לכוח העליון, הפוכים ממנו, ולכן אנחנו לא יכולים להרגיש אותו. בכלל.

אם כך, מה ביכולתנו לעשות? ובכן, איננו יכולים ואיננו צריכים להרוס את הטבע שלנו, את ״הרצון לקבל״. עלינו להמשיך לחיות את חיינו כרגיל, ותוך כדי כך לרכוש כלי תפיסה חדשים נוספים.

אבל איפה אפשר להשיג מכשיר מיוחד כזה, שחוץ מהטבע המקורי שלנו - ״לקבל״, יוסיף לנו גם טבע חדש - ״לתת״? כאן באה לעזרתנו חכמת הקבלה.

כרגע אנחנו רק מקבלים, סופגים, ואם אנחנו נותנים משהו למישהו, זה רק אחרי שעשינו חשבון שזה כדאי לנו. הטבע שלנו לא מאפשר לנו לתת מבלי שנקבל מזה משהו, הוא לא מספק לנו אנרגיה לביצוע פעולה שאינה משתלמת לנו.

לתת 50 ולקבל תמורתם 100, אנחנו מוכנים. לתת 80 ולקבל בתמורה 100, אנחנו גם מוכנים. אבל לתת 101 ולקבל בחזרה רק 100 - בלתי אפשרי. וזה לא נוגע רק לכסף, כמובן, או לפעולה כלפי הזולת דווקא, אלא לכל תנועה שהיא, כפי שמסביר בעל הסולם:

 

נודע זה לחכמי הטבע אשר אפילו תנועה הקטנה ביותר לא יניע האדם בלי כוח תנועה, כלומר, מבלי להיטיב מה את עצמו. למשל, כשאדם מטלטל את ידו מהכיסא אל השולחן הוא משום שנדמה לו שבהניחו ידו על השולחן יהנה יותר. ואם לא היה נדמה לו כך, היה עוזב את ידו על הכיסא בכל שבעים שנותיו מבלי להניעה ממקומה, ואין צריך לומר לטרחה גדולה.

בעל הסולם, מאמר ״השלום״

 

גם אנשים שעוזרים לזולת יותר מהאחרים, מתנדבים בבתי חולים או במקומות דומים, עושים זאת רק מכיוון שבסופו של דבר העניין מסב להם הנאה.

בקרב האנושות, מסביר בעל הסולם, ישנם תמיד עד עשרה אחוזים של ״אלטרואיסטים מלידה״. אנשים אלה מרגישים את הזולת באופן קצת שונה מכל יתר האנשים, הם חשים את כאב הזולת כאילו היה כאבם שלהם, ותחושה זו מאלצת אותם לנסות ולסייע לזולת. ודאי שגם נטייה אלטרואיסטית זו, כפי שמוכיחים מחקרים בתחום הגנטיקה ההתנהגותית, [.2.] נשענת על בסיס אגואיסטי שדורש תיקון, אך זה סמוי מן העין.

 

כל הווייתו של האדם אינה אלא לקבל לעצמו, ומצד טבע בריאתו אינו מסוגל לעשות אפילו מעשה קטן לטובת זולתו. אלא בשעה שמשפיע לזולתו, הוא מוכרח לצפות שבסופו, ישיג על ידי זה תמורה המשתלמת יפה.

בעל הסולם, ״מאמר לסיום הזוהר״

 

כדי להתחיל להבין כיצד תסייע לנו חכמת הקבלה להרגיש את הכוח העליון, נתבונן בדוגמה של תינוק שגדל ומתפתח. אין תהליך טבעי יותר מזה, ולכן הדוגמה הזו תלווה אותנו לכל אורך הספר.

תינוק נולד, יוצא מאימא, ואנו מתחילים לטפל בו. הוא מתחיל לשמוע, מתחיל לראות, מתחיל להגיב. הוא לומד ומתפתח מדוגמאות שאנו מציגים בפניו.

לו עזבנו את התינוק ביער, הוא היה מחקה את החיות וגדל כמו חיה. מלבד כמה אינסטינקטים ורפלקסים גופניים שהטבע מפעיל בנו, כל היתר בא מתוך לימוד.

האם נוכל לקבל לימוד כזה על המערכת העליונה, שאותה אנחנו לא מרגישים? כיצד נוכל להיות עכשיו כמו אותו תינוק או אפילו טיפת זרע, שרוצה להיוולד לתכונה חדשה שנקראת ״נתינה״?

במילים אחרות, מטיפה של זרע גשמי התפתח אדם קטן, תינוק. הוא למד באמצעות דוגמאות ונעשה אדם גדול. ועכשיו, מתגלה בו טיפת זרע רוחני שנקראת ״הנקודה שבלב״. מתעורר בו רצון חדש להבין בשביל מה הוא חי, להגיע אל מה שמעבר לחיים, להכיר את הכוח הפועל עליו ומפעיל אותו. בתהליך הגדילה הגשמי התפתח האגו ותכונת הקבלה העצמית השתכללה, ואילו בתהליך הגדילה הרוחנית מתפתחת בנו תכונת הנתינה.

אז מה חסר לנו כדי להתחיל את התהליך? חסרות לנו דוגמאות, חסרים לנו הורים רוחניים. לשם כך נכתב ספר הזוהר. כמו ילדים עם עיניים פקוחות ופה פעור, שרוצים לטעום וללמוד מהעולם הכול, כך אנחנו צריכים לגשת אל ספר הזוהר שמספק לנו דוגמאות של תכונת הנתינה.

ככל שנלמד לתת, כך נתחיל להידמות לכוח הכללי של הטבע, כוח האהבה והנתינה. בשפת הקבלה זה נקרא ״השתוות הצורה״. התהליך הזה מתרחש בהדרגה. במידה שבה נידמה לכוח הכללי של הטבע, כך נהיה מסוגלים להרגיש אותו.

 
 

הזוהר - ספר רב שכבתי

לימוד הזוהר בונה עולמות

ר׳ שלום בן משה בוזגלו, ״כסא מלך״ [.3.]

 

עשרה מקובלים בראשותו של רבי שמעון בר יוחאי(רשב״י) התחברו בדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר, וממנה הם כתבו עבורנו את הזוהר. הזוהר הוא לא סתם ספר, אלא מערכת סגורה, מהדרגה שלנו ועד לדרגה העליונה ביותר במציאות. מערכת זו נועדה לקדם אותנו לקיום ללא גבולות, בהבנה ובהרגשה, כמו הטבע כולו.

הספר בנוי בצורה מיוחדת מאוד. הוא מספר על מה שקורה בעולם שלנו כביכול, סיפורים על בני אדם, על חיות, על עצים ופרחים, על הרים וגבעות, אך למעשה הוא מספר על הנשמה ועל הכוחות העליונים.

אלפי שנים לאחר שנכתב הזוהר, המקובל הגדול של המאה ה-20, בעל הסולם, כותב את פירוש ״הסולם״ לזוהר. הוא מבאר את הזוהר בשפת הקבלה. שפת הקבלה עוזרת לנו לקשור את כל התמונה יחד ולהבין על מה באמת מדובר בזוהר.

כשפותחים את הזוהר עם פירוש הסולם, מבלי שנבין תחילה כיצד זה מתבצע, הזוהר מתחיל לשנות את הראייה שלנו לראייה הפוכה, לשנות את היחס שלנו לעולם. הזוהר מספק דוגמאות שקושרות אותנו אל המצב הבא שלנו, המצב המפותח יותר בנתינה.

דומה הדבר לדרך שבה אנו מחנכים את ילדינו. אנחנו מקפידים לתת להם בכל פעם דוגמה למצב קצת יותר מתקדם, כדי שיתפתחו. אנחנו מביאים אותם בהדרגה אל מצבים מפותחים יותר. באותו האופן פועל עלינו ספר הזוהר, הוא פותח לאדם את המדרגה הבאה שלו.

העולם שאותו אנו מרגישים עכשיו הוא המצב הנמוך והגרוע ביותר שקיים במציאות. הורדנו אליו בכוונה דרך 125 מדרגות, מהמצב הגבוה ביותר שבו נמצא הכוח הכללי של המציאות.

כבר במצב ההתחלתי שלנו, כמו שאנחנו היום, ניצבת בפנינו המדרגה הבאה - אני+1. ואחר כך המדרגה הבאה - אני+2, אני+3 וכן הלאה. 125 מדרגות נמצאות לפנינו, ובכל אחת מהן נמצא מידע שמגדיר איך אני צריך להיות. בשפת הקבלה קוראים לנתון הזה ״רשימו״. נרחיב עליו בהמשך הספר, כי יש לו השפעה מכרעת על מהלך חיינו.

הקשר בין האני של עכשיו לבין האני בדרגה הבאה שלי נוצר בעזרת ספר הזוהר. כמו אבא ואימא, הזוהר מעלה אותי מעולם לעולם - ״עולם״ פירושו המצב שלי, ו״עולם עליון״ פירושו מצב עליון יותר שלי.

חשוב להבין שבתהליך ההתפתחות הרוחנית אנחנו לא ״נעלמים״ מהעולם הזה, לא מפסיקים לעבוד ולתפקד כרגיל, אלא מתווספת לחיינו הרגשת הכוח שבאמת פועל במציאות. אנחנו מגיעים למצב שבו כל המציאות נראית כגוף אחד, כמערכת אחת. אנחנו מרגישים שפועל כאן כוח אחד, נצחי, שלם, שהוא מעל לזמן, למקום ולתנועה. מעל לכול. זה מה שספר הזוהר עוזר לנו לגלות.

 

----------------------------------------------------------------------------------------

כל סדרי הבריאה, בכל פנותיה ומבואיה ומוצאיה ערוכה ומסודרת בכל

מראש, רק על פי התכלית הזו שיתפתח מתוכה המין האנושי, שיעלה

במעלותיו, עד שיהיה מוכשר להרגשת האלוקות כמו הרגשת רעהו.

בעל הסולם, מאמר ״תורת הקבלה ומהותה״

----------------------------------------------------------------------------------------

 

אותיות ומילים

ניגש עתה לקריאה ראשונה בספר הזוהר. הקטע לקוח מפרשת "ויקרא" והוא מדבר על אותיות:

 

"שאל לך אות מעם ה' אלקיך, העמק שאלה או הגבה למעלה. מה בין דורות הראשונים לדורות אחרונים? דורות הראשונים היו יודעים ומסתכלים בחכמה עליונה, ויודעים לצרף האותיות, שניתנו למשה בסיני... ויודעים, באותיות עליונות, הנמשכות מבינה, ובאותיות תחתונות, הנמשכות ממלכות, חכמה, להנהיג פעולות בעולם הזה". [.4.]

 

מהיכן מגיעות האותיות? מהכוח העליון. עליי לדרוש מהכוח העליון שייתן לי אותיות.

 

ומהן"אותיות"? צורות שעל פיהן אני הופך את החומר שלי - הרצון לקבל, האגו - להיות דומה לכוח העליון, כוח האהבה והנתינה. כל אות היא צורה חדשה של נתינה שבניתי בתוכי, ובה אני דומה במשהו לכוח העליון.

 

את האותיות שאני מקבל עליי לצרף ל׳׳מילים" - פעולה רוחנית של מעבר מצורה לצורה, מאות לאות. כשאני עושה פעולות כאלה, אני כאילו"מדבר" עם הכוח העליון והוא איתי. יש לנו כבר שפה משותפת.

 

כשנוצרת ה"שיחה" ביני לבין הכוח העליון ואני מסוגל להקשיב למילים שלו, אני נעשה שותף שלו, ורוכש ממנו את כל החכמה העליונה. כך מסביר בעל הסולם במאמרו"תורת הקבלה ומהותה".

[.1.] בעל הסולם, מאמר "השלום".

[.2.] שינויי רצף בגנים מסוימים משפיעים על יכולתם של בני אדם להיטיב עם אחרים - כך מצאו פרופי ריצירד אבשטיין וצוות חוקרים מתחום הגנטיקה ההתנהגותית. הם מניחים כי יש תמורה מיידית להתנהגות אלטרואיסטית - האדם המיטיב לזולתו מרוויח מכך שמשתחרר במוחו החומר הכימי דופמין וגורם לו להרגשה טובה.

M. R. Bachner, I. Gritsenko, L. Nemanov, A. H. Zohar, C. Dina R. P. Ebstein, "Dopaminergic Polymorphisms Associated with Self-Report Measures of Human Altruism: A Fresh Phenotype for the Dopamine D4 Receptor", Molecular Psychiatry 10(4), April 2005, pp. 333-335.

[.3.] ר' שלום בן משה בוזגלו, "כסא מלך", תיקון מג, ס.

[.4.] זוהר לעם, פרשת ויקרא, אות א.

פרק 3. הזוהר חוזר לעם

בזמן שיצאו ישראל מן הגלות... ידעו העולם

חכמה עליונה היקרה מה שלא ידעו מקודם לכן.

ספר הזוהר, פרשת וירא, אותיות קנז-קנח

 
 

כל דבר שאנשים זקוקים לו, מתפשט בעולם באופן טבעי, ואילו בכל הנוגע לזוהר ולקבלה הדברים אינם כה פשוטים.

גילוי כתבי הקבלה לווה בסיפורים שונים ומשונים. ספר הזוהר עבר תלאות רבות וכיום רק חלק קטן מאוד ממנו נמצא בידינו. חלק מכתביו של האר״י הוצאו רק לאחר שלושה דורות מן הקבר. בהתפשטות החכמה יש שילוב מיוחד של גילוי והסתר; חבלי לידה קשים.

בעל הסולם השקיע מאמצים ועמל רב כדי להוציא לאור את הפירוש שלו לזוהר, פירוש ״הסולם״. הוא ישב וכתב, לעיתים גם 20 שעות ביום, עד שקשה היה לחלץ את העט מבין אצבעותיו שהיו כבר תפוסות כשנרדם.

כסף להדפסת כתבי היד לא היה לו, והוא נאלץ לחכות. כשנמצאו מקורות המימון, סידר במו ידיו את אותיות העופרת על מכבש הדפוס, אף על פי שהיה כבר חולה וחלש מאוד. עוד כרך הודפס ועוד כרך, עד שהושלם מפעל חייו. ואיך הגיב הקהל? אנשים חששו לפתוח את הזוהר, והעדיפו לשמור ממנו מרחק.

כבר בשנת 1933 החל בעל הסולם להפיץ את הקבלה בשדרות העם במטרה למנוע את השואה המתקרבת. ״עת לעשות״ היה שם המאמר הפותח בקונטרס הראשון שהדפיס מתוך חמישים שתכנן לכתוב, אך הדבר לא מצא חן בעיני חוגים חרדיים מסוימים. בתוך מספר שבועות, הם הביאו לידי הפסקת פרסום הקונטרסים במטרה למנוע את התפשטות החכמה. ב-1940 פרסם בעל הסולם את עיתון ״האומה״, הקורא לאיחוד האומה הישראלית המתהווה. רצונו היה לייסד עיתון דו-שבועי, אך גם את העיתון גנזו מיד לאחר צאת המהדורה הראשונה.

בשנות החמישים תיאר בעל הסולם את מהלך העניינים בעצב גדול, שהיה מהול בתקווה לעתיד:

 

כבר מסרתי עקרי דעותי בתרצ״ג [1933]. גם דיברתי עם מנהיגי הדור, ודברי לא נתקבלו אז אף על פי שצווחתי ככרוכיה והזהרתי אז על חורבן העולם, לא עשה זה רושם. אבל עתה אחר הפצצה האטומית והמימנית אני חושב שהעולם יאמינו לי שקץ העולם מתקרב ובא בצעדים נמהרים וישראל יהיו נכווים תחילה לשאר האומות כמו שהיה במלחמה הקודמת, על כן היום טוב לעורר את העולם שיקבלו תרופתו היחידה ויחיו ויתקיימו.

בעל הסולם, ״כתבי הדור האחרון״, חלק א, קטע ב

 

השאלה העולה מכל זה היא, מדוע כל הקשור בפרסום חכמת הקבלה מתרחש בדרך כה מוזרה, ומעורר כל כך הרבה התנגדויות? הרי מדובר בחכמה שמדברת על הפסיכולוגיה של האדם, על המבנה שלו, על ערכי המשפחה, על החינוך והתרבות, על סדרי הטבע ועל יסודות הבריאה. האם איננו זקוקים לידע הזה?

כך או אחרת, בתוך כל אדם מושרש יחס מיוחד, מעין רתיעה פנימית מספר הזוהר ומחכמת הקבלה. זה נובע מהטבע שלנו ממש, וזה לגמרי לא מקרי.

המייחד את חכמת הקבלה ומבדיל בינה לבין כל חכמה אחרת הוא עניין התיקון. הקבלה מדברת על כך שאנו צריכים לתקן את עצמנו, לשנות את היחס שלנו כלפי עצמנו וכלפי הסובבים אותנו, ואך טבעי שהאגו שלנו לא שש לכך.

חכמי הקבלה ידעו זאת ודאי, ולכן הסתירו את החכמה במשך אלפי שנים, עד שיבשיל הרגע והאנשים באמת יזדקקו לה. הם עצמם היו אלה שדחו את הציבור מפניה, והטילו מגבלות חמורות על לימודה: מגיל 40, לגברים בלבד, רק הנשואים, שמילאו את עצמם בכל התורה כולה. הם עצמם הפיצו שמועות שאפשר להשתגע מהקבלה, ועוד ועוד...

בדורות הקודמים הרצון לגילוי העולם הרוחני עדיין לא התעורר בלבם של מרבית האנשים, ולכן חכמת הקבלה הוסתרה. אך אם היה מישהו שהתעורר בו רצון כזה, החכמה נפתחה בפניו. האר״י, רבי חיים ויטאל, הבעל שם טוב, הגאון מוילנה, הרמח״ל, רבי נחמן מברסלב ואחרים, למדו ולימדו את חכמת הקבלה הרבה לפני שהגיעו לגיל ארבעים. בדורנו הרצון הזה מתעורר אצל מיליוני אנשים בעולם, ולכן החכמה נפתחה לציבור הרחב.

כאמור, תהליך זה של גילוי החכמה והסתרתה איננו חדש, ולמעשה הוא החל כבר לפני 5,771 שנה. [.1.] באותם ימים גילה לראשונה בן אנוש את העולם הרוחני. לפניו חיו דורות רבים, אך הוא היה הראשון שהתפתח בו הרצון אל מה שמעבר לגבולות העולם הזה. קראו לו ״אדם״, מלשון ״אֶדַּמֶה לְעֶלִיוֹן״,[.2.] והוא היה המקובל הראשון - האדם הראשון שהתעלה בתכונותיו וגילה את הכוח העליון.

 

אדם הראשון, היה הראשון, למקבלים סדר של ידיעות מספיקות להבין ולהצליח ולנצל עד לקצה, מכל מה שראה והשיג בעיניו. וההבנה הזאת נקראת חכמת האמת.

בעל הסולם, מאמר ״תורת הקבלה ומהותה״

 

היום שבו התחיל אדם לגלות את הכוח העליון נקרא יום ״בריאת העולם״. ביום הזה נגעה האנושות לראשונה בעולם הרוחני, ולכן הוא הנקודה שבה מתחילה ספירת השנים העברית. לפי תכנית הטבע, במהלך ששת אלפים שנה תבוא האנושות כולה לגילוי הכוח העליון.[.3.] בשנים האלה יגדל האגו האנושי בהדרגה כדי להביא את האנושות להכרה שמוכרחים לתקן אותו, וליכולת להבין את שיטת התיקון ולממש אותה.

לאדם הראשון מיוחס ספר הקבלה הראשון, ״רזיאל המלאך״, שפירושו הכוח הנסתר - כוח הטבע הכללי שמנהל אותנו, אבל נסתר מאיתנו. לפי הקבלה, ״מלאכים״ הם לא דמויות שמימיות בעלות כנפיים... אלא כוחות הפועלים בטבע.

אָדָם לא רץ מיד לפרסם את הדבר לכולם. במשך עשרה דורות עבר העניין בזרם צר ממקובל למקובל, עד לדורו של נוח, ומשם דרך עשרה דורות נוספים עד לדורו של אברהם.

בעשרים הדורות שחלפו עד אברהם התנאים השתנו. האנושות הייתה מרוכזת אז בבבל העתיקה, כמשפחה אחת גדולה, כמו שכתוב: ״ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים״. [.4.] אנשים הרגישו זה את זה, חיו בהרמוניה ביניהם ועם הטבע, עד להתרחשותה הפתאומית של קפיצת האגו המשמעותית הראשונה בהיסטוריה, המתוארת כסיפור מגדל בבל.

 

אמר נמרוד לעמו, בואו ונבנה לנו עיר גדולה ונשב בתוכה, פן נפוץ על פני כל הארץ כראשונים, ונבנה לנו מגדל גדול בתוכה עולה עד לשמים... ונקנה לנו שם גדול בארץ...

בנו אותו גבוה... אלו שהיו מעלים לבנים, היו עולים ממזרחו, ואלו שהיו יורדים, היו יורדים ממערבו. ואם נפל אדם ומת, לא היו שמים לבם עליו, ואם נפלה לְבֵנָה, היו יושבים ובוכים ואומרים מתי תעלה אחרת תחתיה.

פרקי דרבי אליעזר, פרק כד

 

״מגדל בבל״ מסמל את מגדל האגו האנושי. נמרוד, המנהיג את בניית המגדל, מסמל את הרצון למרוד, כלומר, לא לציית לחוק הטבע הכללי, חוק האיזון והנתינה.

מתוך רצון להבין מה קורה עם בני עמו, החל אברהם לחקור את טבע הבריאה. הוא גילה שקפיצת האגו שהתרחשה לא הייתה מקרית, אלא מהלך מתוכנן בתכנית ההתפתחות של הטבע. אברהם מצא שהאגו התעצם לא כדי להפריד בין בני האדם, אלא כדי לגרום להם להתאחד במדרגה גבוהה יותר, ולגלות את הכוח העליון שמסובב את כל המהלך הזה. הוא ניסה למנוע את החורבן ולהסביר לאנשים כיצד להתעלות מעל השנאה והפירוד.

 

עבר אברהם בן תרח, וראה אותם בונים את העיר ואת המגדל... ומאסו את דבריו... והיו רוצים לדבר איש בלשון רעהו ולא היו מכירים איש לשון רעהו. מה עשו, לקחו איש חרבו, ונלחמו אלו עם אלו למשחית. וחצי העולם שם נפל בחרב.

פרקי דרבי אליעזר, פרק כד

 

ובכל זאת, אברהם לא התייאש והמשיך בכל כוחו לפרסם את החכמה שגילה, כי ידע שיש בקרב בני דורו גם אנשים שכבר בשלים להתפתח. וכך מתאר זאת הרמב״ם:

 

בן ארבעים שנה, הכיר אברהם את בוראו... והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה... עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות, והם אנשי בית אברהם. ושתל בלבם העיקר הגדול הזה, וחיבר בו ספרים... והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקוב ובנלווים עליהם, ונֶעֱשָת בעולם אומה שהיא יודעת את ה׳.

הרמב״ם, ״משנה תורה״, ספר המדע, הלכות עבודה זרה, יא-טז

 

לאברהם מיוחס ״ספר היצירה״ ובו מוסברת המערכת שמנהלת את כל המציאות. כלומר, הספר מדבר לא רק על כוח אחד כללי בלבד, אלא על כל המערכת שלו ותת-המערכות הכלולות בה, על כוחות וכוחות משנה שדרכם פועל הכוח האחד עלינו.

ספר היצירה מתאר את ל״ב (32) נתיבות ההשפעה על כל המציאות - באיזו צורה פועלות המערכות האלה, כיצד הן יורדות בהיררכיה מדרגה לדרגה עד שמגיעות אלינו ופועלות עלינו.

אברהם ושרה אשתו השקיעו מאמצים רבים בהסברה ובפרסום הידע החדש הזה. הם ליקטו סביבם את האנשים שהרגישו כמוהם, שהחיים האלה ניתנו לנו רק כדי שבמהלכם נצא לממד עליון יותר של קיום. רק כדי שנשיג מתוכם את הרוחניות והשלמות ונתקיים לנצח בדרגת ה״אדם״, דומים לכוח העליון.

לחלק מהאנשים בדורו שעדיין לא היו בשלים לתפוס את חכמת הקבלה, אברהם נתן ״מתנות״ כמו שנאמר: ״ולבני הפילגשים אשר לאברהם, נתן אברהם מתנות, וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי, קדמה אל ארץ קדם״. [.5.] המתנות הן היסודות לכל האמונות שבהן יימצאו אנשים אלפי שנים, עד שיבשילו ויגדלו.

קבוצת המקובלים, ממשיכי דרכו של אברהם, השתמשה בשיטת התיקון שלמדה ממנו במשך כמה דורות, אך אז התרחשה בקרבה קפיצה נוספת של האגו. היה צורך לגלות את שיטת התיקון בדרגה גבוהה יותר, על פני האגו החדש.

השיטה החדשה הזו נמסרה לקבוצת המקובלים על ידי משה, המקובל הגדול שחי באותה תקופה. משה הוביל אותם ליציאה מ״גלות מצרים״ - ליציאה משליטת האגו החדש, ולימד אותם כיצד להתקיים ״כאיש אחד בלב אחד״, כחלקי גוף אחד. בשל גודלה, החלה הקבוצה להיקרא ״עם״. הכינוי ״ישראל״ מצביע על הרצון שהיה בהם להגיע ישר-אל הכוח העליון, על ידי רכישת תכונת האהבה והנתינה שלו.

שיטת התיקון של משה, שהיא המשך לשיטת אברהם, נקראה ה״תורה״. אין הכוונה לתורה כספר היסטוריה או כספר מוסר כפי שמתייחסים אליה כיום, אלא לשיטה ולמדריך לתיקון האגו. ״תורה״[.6.] מלשון הוראה ומלשון אור. המושג ״אור״ בקבלה משמש בשני מובנים: א. הכוח שמתקן את האדם, כמו שכתוב ״המאור שבה מחזירו למוטב״,[.7.] ב. התענוג הממלא את האדם שתיקן את האגו.

קבוצת המקובלים המשיכה להתפתח, ועל ידי מימוש שיטת משה הם תיקנו את כל הרצונות האגואיסטיים שגדלו בהם. האור שהם קיבלו בתוך הרצונות המתוקנים נקרא ״בית המקדש״, כלומר, הרצונות המתוקנים שלהם היוו ״בית״ מלא ב״קודש״, בתכונת האהבה והנתינה.

ילדים נולדו, גדלו והתחנכו על פי שיטת התיקון, והפכו לבעלי השגה רוחנית בעצמם. החינוך של העם היה חינוך רוחני, ולא היה ילד קטן שלא הכיר את החוקים הרוחניים.

 

בדקו מדן ועד באר שבע... ולא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואשה, שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה.

תלמוד בבלי, סנהדרין צד, ע״ב

 

המושג ״טומאה״ מתייחס לאגואיזם שבאדם, כפי שמסבירה חכמת הקבלה, ו״טהרה״ מתייחס לכוח האהבה והנתינה. וכך חי העם בהרגשת הכוח העליון, בחיבור ובאהבת אחים, עד שהאגו זינק שוב למדרגה חדשה וגרם לאיבוד ההרגשה הזו. הניתוק מהרגשת הכוח העליון נקרא ״חורבן בית המקדש״, ושליטת האגו החדש נקראה ״גלות בבל״.

החזרה מגלות בבל ובניית בית המקדש השני סימלו את תיקון האגו שפרץ בחורבן בית המקדש הראשון, אך הפעם נחלקה האומה לשניים: היו שהצליחו לתקן את האגו, והיו אחרים שעוצמת האגו שלהם הייתה גדולה יותר והם לא הצליחו לתקן אותו. בהדרגה גדל האגו גם בקרב מי שכן הצליחו לתקן אותו, וכתוצאה מכך איבדו בני העם כולו את הרגשת הכוח העליון, כלומר, נכנסו להסתרה רוחנית. שליטת האגו הפעם נקראה חורבן הבית השני ויציאה לגלות האחרונה.

חורבן תכונת האהבה והנתינה והתפרצותה של שנאת חינם הביאו לכך שכל העם איבד את הרגשת הכוח העליון. מה בעצם קרה לנו בחורבן הזה ? נפלנו מאהבת אחים לשנאת חינם, העם שלנו התרסק. ממצב של חיים בהרמוניה והרגשת העולם העליון, ירדנו לתחושה המצומצמת והעכורה ביותר במציאות, שנקראת העולם הזה. מאז אנחנו חיים כבר אלפיים שנה במצב של חוסר הכרה מוחלט, ובכלל לא מודעים לזה שיש משהו טוב יותר.

אבל בכל דור היו גם יחידי סגולה, מקובלים, שהמשיכו להרגיש את הבורא. בהיחבא, הרחק מעיני ההמון שלא ידע על עיסוקם, המשיכו אותם מקובלים לפתח את שיטת תיקון טבע האדם בהתאם לאגו שגדל. תפקידם היה להכין אותה לזמן שבו העם שלנו והאנושות כולה יזדקקו לה - לזמננו.

 

___________

 

לאורך ההיסטוריה פרצה חכמת הקבלה גם מגבול עם ישראל, ובכל הדורות הגיעו הוגי דעות מרחבי העולם ללמוד אצל המקובלים. במאמר ״חכמת הקבלה והפילוסופיה״ מסביר בעל הסולם, כי מקורה של הפילוסופיה במגעים בין תלמידי הנביאים לבין ראשוני הפילוסופים. חכמי האומות שאבו שברירי רעיונות מן הקבלה, ומבלי לתקן את עצמם פיתחו מהם סברות שונות.

יוהנס רויכלין(1522-1455), הומניסט ובלשן גרמני, ששימש כיועצו האישי של קיסר גרמניה והיה מקורב לראשי האקדמיה האפלטונית, מתאר את התהליך הזה בספרו ״על האמנות הקבלית״:

 

מורי, פיתגורס, אבי הפילוסופיה, כנראה קיבל את תורתו מהיהודים ולא מהיוונים, והוא הראשון שתרגם את המילה ׳קבלה׳, שלא הייתה ידועה לבני ימיו, למילה היוונית ׳פילוסופיה׳.

הפילוסופיה של פיתגורס נבעה מן הים האינסופי של הקבלה.

קבלה אינה משאירה אותנו להעביר את חיינו בעפר, אלא מעלה את שכלנו לפסגת הידיעה.[.8.]

 

נחזור אל כל אותם האנשים שלא היו מסוגלים לתפוס בבבל העתיקה את הרעיון של אברהם. מאז שיצאו מבבל ונפוצו על פני כל העולם כשבעים אומות, הם התפתחו בצורה גשמית.

אם היו נשארים כך לבדם, לעולם לא היו מסוגלים לקלוט את הרעיון הרוחני. וזה הרי לא ייתכן, שכן מטרת הבריאה היא להביא את כל בני האדם לדרגת הבורא. לכן צריך שוב ליצור נקודת מגע בין ישראל לעמים האחרים.

התהליך מתבצע בעזרת הגדלת האגו בקרב עם ישראל, שעליה דיברנו קודם, ואחריה העם מודד מדרגתו הרוחנית ומתפזר בעולם בין העמים האחרים. המטרה היא לערבב בין נשמות ישראל לנשמות אומות העולם, כדי לזרוע ״רסיסי רוחניות״ בקרב העמים האחרים.

איך עושים זאת? עם ישראל שוקע באגואיזם ובגשמיות כמו כולם. עתה יש ביניהם מכנה משותף, אבל צריך לזכור שבנשמות ישראל הזרע הרוחני כבר הוטמן. בהיותם בגלות, ישראל שומרים על עצמם שלא להיטמע בגויים מבחינה חיצונית, ולא מתחתנים איתם, למשל, אבל מבחינה פנימית מתרחש ערבוב. הגויים שולטים בישראל ומדכאים אותם, אבל גם סופגים מעין הקרנה פנימית מהם.

כך מתקבלת התוצאה הרוחנית הרצויה: ניצוצות מנשמות ישראל חדרו לגויים, כדי לאפשר להם להצטרף לישראל בתהליך התיקון הכללי בהמשך. בסך הכול עברנו בהיסטוריה ארבע גלויות שבהן מתרחש ערבוב שכזה בין ישראל לעמים האחרים.

לפני היציאה לגלות האחרונה, במאה השנייה לספירה, נכתב ספר הזוהר על ידי רבי שמעון בר יוחאי וחבורת תלמידיו. הזוהר, שנכתב בארמית, מכיל תיאור של כל המצבים שעתידה לעבור האנושות עד לגמר התיקון הכללי.

ולמרות שהזוהר נכתב לפני יציאתו של העם לגלות, כבר אז נאמר בו כי הוא עתיד להתגלות רק בסופה ולהביא לסיום הגלות הרוחנית. עוד נאמר בו כי לקראת סיום התקופה בת ששת אלפים השנים המוקצבת לתיקון טבע האדם, יתגלה הספר לכל האנושות: ״באותו הזמן תיגלה לכול״.[.9.]

מיד לאחר שהסתיימה כתיבתו, נגנז ספר הזוהר. כ-1,400 שנה לאחר כתיבת הזוהר, במאה השש-עשרה, הופיע בצפת האר״י. את אותה שיטת התיקון שהובאה בזוהר באמצעות רמזים ומשלים, ביטא האר״י בשפה מדעית ושיטתית המתארת לפרטי פרטים את שלבי התיקון.

כתביו כוללים תיאורים של מבנה העולם העליון, ומסבירים לאדם כיצד להיכנס לממד הזה של המציאות. עם זאת, מכיוון שבזמנו של האר״י האגו עדיין לא התגלה במלוא עוצמתו, רק מעטים היו מסוגלים להבין את דבריו, שכן אגו מפותח יותר מביא ליכולת תפיסה חדה יותר.

אחרי האר״י, רצו מאוד המקובלים שתתפרסם חכמת הקבלה, כפי שניתן ללמוד מדבריהם:

 

חכמת הקבלה מחכימת פתי, ומי שלא ראה אור החכמה זו לא ראה מאורות מימיו. כי אז יבין וישכיל סוד אחדותו ברוך הוא וסוד השגחתו... וכל הפורש ממנה פורש מהחיים הנצחיים הרוחניים.

ר׳ ישעיה בן אברהם הלוי הורוביץ, השל״ה הקדוש[.10.]

 

עיקר הגאולה תלויה בלימוד הקבלה.

הגאון ר׳ אליהו מוילנה, הגר״א [.11.]

 

רבי שמעון בר יוחאי צווח כל כך על זה, וקורא לעוסקים בפשט התורה, שהם ישנים בתרדמה... והנה זה פרי הגלות בעוונותינו הרבים, ששכחו ישראל את הדרך הזה, ונשארו ישנים, משוקעים בתרדמתם, ואין שמים לבב לזאת... והנה אנחנו במחשכים כמתי עולם, כעיוורים ממש המגששים קיר. לישרים לא נאוה ללכת בדרך הזה, אלא אדרבא לפקוח עיניים עיוורות.

ר׳ משה חיים לוצאטו, הרמח״ל'[.12.]

 

יודע אני שבזכות ספר הזוהר הקדוש וכתבי הקבלה שיתפשטו בעולם ייצא עם ישראל לחירות, ובלימוד זה תלויה גאולתנו.

ר׳ שלום מזרחי שרעבי, הרש״ש[.13.]

 

לימוד ספר הזוהר מרומם על כל לימוד אחר.

ר׳ חיים יוסף דוד אזולאי, החיד״א[.14.]

 

לשון הזוהר הקדוש מסוגל לנשמה והוא דבר השווה לכל נפש ישראל, קטן וגדול שם הוא, כל אחד לפי הבנתו ושורש נשמתו.

ר׳ צבי הירש בן יעקב הורוביץ[.15.]

 

אבל למרות רצונם העז של גדולי ישראל הללו להתפשטות חכמת הקבלה, היה עליהם להלך בין הטיפות, לגלות ולהסתיר. הדור עוד לא לגמרי הבשיל. החזרה לארץ ישראל הייתה נקודת ציון חשובה ומכרעת, אבל גם בה עדיין לא התרחשה פריצה של חכמת הקבלה המקורית למודעות הקהל הרחב.

רק היום אנשים מתחילים בהדרגה להשתחרר מהסטיגמות ולתפוס שהקבלה היא לא מיסטיקה וקסמים, קמעות, רפואות וברכות לחיים טובים בעולם הזה.

הריקנות והחלל שנפערו בדורנו כלפי החיים הגשמיים, התשוקה האדירה למשהו חדש וממלא, הביאו לכך שאנו מסוגלים סוף סוף להבין שיש כאן שיטה שמעלה את האדם לרמה אחרת של קיום, שמרוממת את האדם עד לגובה הכוח העליון. הבשלות הזו מעידה על התעוררות הנשמות שלנו, על דרגה חדשה לגמרי של התפתחות. דרגה זו היא שמאפשרת, וליתר דיוק מחייבת, את גילויה של חכמת הקבלה לעולם כולו.

אם נתבונן בדברים מבחינת תכנית ההתפתחות של הטבע, התקרבותנו אל סוף תקופת התיקון הקצובה הביאה את האגואיזם האנושי אל מדרגתו האחרונה. האנושות נכנסה למשבר קיומי כולל, למבוי סתום. מהמקום הזה מתבררת הנחיצות בשיטה לתיקון האגו, ואנשים רבים מסוגלים כבר לתפוס את מה שבעבר הבינו רק יחידים.

זו הסיבה שכעת נחשפת שיטת התיקון בשלמותה: בעל הסולם זכה לבאר את ספר הזוהר ואת כתבי האר״י כך שכל אחד מאיתנו יוכל להתחבר אליהם. לכן אמר: ״שמח אני שנבראתי בדור כזה, שכבר מותר לפרסם את חכמת האמת. ואם תשאלוני מאין אני יודע שמותר הוא? אשיב לכם, משום שניתן לי רשות לגלות״. [.16.] וכן: ״כל זכייתי בדרך גילוי החכמה, הוא מסיבת הדור שלי״.[.17.]

 

----------------------------------------------------------------------------------------

הננו בדור עומדים ממש על סף הגאולה, אם אך נדע איך להתפשט

חכמת הנסתר בהמון... והפצת החכמה בהמון מכונה שופר, דוגמת השופר

שקולו הולך עד למרחק המרובה, כן יתפשט הד החכמה בכל העולם.

בעל הסולם, מאמר "שופר של משיח"

----------------------------------------------------------------------------------------

 

חשוב שנבין שבידינו המפתח לאושר של האנושות כולה, כי אנחנו בעלי השיטה. אין הכוונה כאן לאומנות ״חס ושלום״, [.18.] כפי שמדגיש בעל הסולם, ״אשר רק היוצא מדעתו יכול להרהר כזאת״ - אנחנו לא טובים מאחרים, כפי שחלקנו אוהבים לחשוב מתוך גאווה, אלא בעלי תפקיד מוגדר בתכנית הכללית של הטבע.

עלינו לזכור שהעם שלנו לא נוצר על בסיס גזע או לאום. אנחנו אותן נשמות שהתקבצו סביב אברהם עוד בבבל העתיקה, למימוש התפיסה הרוחנית של ״ואהבת לרעך כמוך״ שמובילה לגילוי הבורא.

המקובלים מסבירים שמלכתחילה הוצעה שיטת התיקון לכל האומות, שכן ״דבר תכלית הבריאה מוטל על כל המין האנושי יחד: שחור כלבן וכצהוב בלי שום הבדל מעיקרו״. [.19.] אלא שבאותו זמן לא הייתה מוכנה שום אומה לקבל אותה. האנושות עדיין לא הייתה זקוקה לה. משום כך ניתנה השיטה לעם ישראל, ״שעל ידיהם יזרמו ניצוצי ההזדככות לכל המין האנושי שבעולם כולו... שיוכלו להבין את הנועם ואת השלווה השרויים בגרעין של אהבת זולתו״. [.20.]

עלינו להתחיל להשתמש שוב בחכמת הזוהר והקבלה, לעבור משנאת חינם לאהבת אחים, לחזור לשורש הרוחני שלנו ולהביא את האור לעולם; להיות ״אור לגויים״. [21]

למעשה, זה מה שדורשת האנושות מאיתנו מאז ומעולם, את החכמה הפנימית, את האור לחיים. ההצטיינות שלנו בהייטק לא מספיקה...

העולם לא מודע לכך, וגם אנחנו לא ממש, אבל זהו הבסיס לאנטישמיות כלפינו. כולם מרגישים בצורה תת-הכרתית שיש בקרבנו משהו מיוחד, נסתר, ושאנחנו מונעים אותו מהם. לכן הם שונאים אותנו. תופעה זו מושרשת בטבע הבריאה, כפי שנאמר: ״בידוע שעֵשָׂו שונא ליעקב״. [.22.]

מימוש חכמת הקבלה בימינו היא הדרך היחידה שבה נוכל באמת לזכות ליחס אחר מהעולם ולחיים בטוחים ושלווים. [.23.] רק בעזרת החכמה הרוחנית שהפכה אותנו לעם, נוכל לחזור להיות ״כאיש אחד, בלב אחד״, ולבנות כאן חברה ומדינה משגשגת שתהווה את המרכז הרוחני של העולם. לכן אמר בעל הסולם כבר בדור הקודם: ״כל עוד שלא נגביה את מטרתנו מתוך החיים הגשמיים, לא תהיה לנו תקומה גשמית״. [.24.]

מיד כשנתחיל לעשות זאת, נזכה לתודה, לכבוד ולהערכה מכולם. [.25.] אומות העולם אפילו יסייעו לנו בתהליך, כמו שאומר הנביא ישעיה: ״ולקחום עמים, והביאום אל מקומם״, [.26.] ״והביאו בניך בחוצן, ובנותיך על כתף תנשאנה״. [.27.]

בזאת יתחברו שני הנתיבים שנפרדו בבבל העתיקה, עם ישראל ויתר האנושות, ותושלם מחשבת הבריאה: כל הנבראים יתאחדו עם הכוח העליון, כוח האהבה והנתינה.

 

----------------------------------------------------------------------------------------

עתה קרבו הימים, שהכל יכירו וידעו שישועת ישראל וישועת העולם כולו

תלויה רק בהופעת חכמת אור הגנוז של פנימיות רזי תורה בשפה ברורה.

הראי״ה קוק, אגרות א, אות צב

----------------------------------------------------------------------------------------

 

לימוד הזוהר וחכמת הקבלה מחבר בין אנשים מכל קצוות תבל, ללא שום הבדל של גזע, מין, לאום או דת. החכמה הזו מגשרת על פערי מנטליות, אופי, גיל, מעמד כלכלי או חברתי, גם בתוך העם המפולג שלנו, וגם בינינו לבין העולם כולו. זוהי עובדה ממשית

שמתרחשת לנגד עינינו בשנים האחרונות, בקרב שני מיליון תלמידים שלומדים במסגרות השונות של ״קבלה לעם״ בארץ ובחו״ל.

גם שינוי היחס לישראל הוא תהליך מוכח, שאנחנו עדים לו מדי יום. אפילו אנשים שהיו בעבר אנטישמים מובהקים, ניאו-נאצים בעלי צלבי קרס ושנאה תהומית ליהודים באשר הם, הפכו לחברים שלנו בלב ובנפש, לתומכים גדולים באידיאה הרוחנית. [.28.]

מכל העולם מגיעים רבבות אנשים מדי שנה לכנסי לימוד קבלה בארץ ובעולם, ואין כמעט מדינה על הגלובוס שאין לה ייצוג נכבד בהם. בכנסים הללו מתחברים כולם באהבת אחים לצורך גילוי הבורא, ומוכיחים בפועל את אמיתות דברי הנביאים ומקובלי כל הדורות.

 

---------------------------------------------------------------------------------------

וכאשר יושלמו בני ישראל עם דעת השלם, יתגברו מעיינות

התבונה והדעת מעל לגבול ישראל, וישקו לכל אומות העולם.

בעל הסולם, ״הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות״, אות ד

--------------------------------------------------------------------------------------

 

משל המלך והמלכה

 

"בכל הגלויות שגלו ישראל, לכולם שם זמן וקץ, ובכולם היו ישראל שבים להקב״ה, ובתולת ישראל, המלכות, הייתה חוזרת למקומה, בזמן שגזר עליה. ועתה בגלות האחרון אינו כן. כי היא לא תחזור כך כבזמנים של גלויות האחרות. ומקרא זה מלמד כך, שכתוב, נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל. ולא כתוב, נפלה ולא אוסיף להקימה.

משל למלך שכעס על המלכה, והשליכה מהיכלה לזמן ידוע. כשהגיע זמן ההוא, מיד הייתה באה המלכה וחזרה לפני המלך. כן היה פעם אחת, ושתיים, ושלוש פעמים. בפעם האחרונה, נתרחקה מהיכל המלך, והשליך אותה המלך מהיכלו לזמן ארוך. אמר המלך, פעם הזאת אינה כשאר פעמים, שהיא תבוא כך לפני, אלא אני אלך עם כל בני היכלי, ואבקש אותה.

כשהגיע אליה, ראה אותה שהייתה שוכבת על העפר. מי ראה כבוד המלכה בזמן ההוא, והבקשות של המלך נגדה, עד שאחז אותה המלך בידיו, והקים אותה, והביאה להיכלו, ונשבע לה, שלא ייפרד ממנה עוד לעולם, ולא יתרחק ממנה.

כך הקב״ה, בכל פעם שכנסת ישראל הייתה בגלות, כשהגיע הזמן, היא באה וחזרה לפני המלך. ועתה בגלות הזה אינו כן, אלא הקב״ה יאחז בידיה, ויקים אותה, ויתרצה אליה, וישיב אותה להיכלו".

זוהר לעם, פרשת ויקרא, אותיות עח-פא

 

בכל הגלויות הקודמות רצינו לצאת מהגלות ולחזור לארץ ישראל, רצינו לחזור אל הדרגה הרוחנית עוד כשהיינו בגלות. ואילו היום, הכול כבר מוכן לגאולה, אבל לנו אין רצון להתעלות.

מדוע? כי בגלות האחרונה התגלה בנו אגו גדול כל כך, שאין לנו רצון או כוח לצאת ממנו. כמו המלכה, אנחנו שכובים בעפר, שקועים בגשמיות. שרויים במעין הִפְּנוט, חיים כמו רובוטים. אם רק נפתח קצת את העיניים, נראה עולם מלא באור, אבל בינתיים העפר מסמא את עינינו.

מבחינה רוחנית, ״גלות״ היא מצב מתקדם, רגע לפני הגאולה - כשאני מרגיש שחסר לי הגילוי של הכוח העלי!(. יכול להיות שיש לי הכול מבחינה גשמית, אבל אני מרגיש שזה לא שווה כלום. שזה לא מספק אותי. למה? אני לא יודע, אבל זה מה שאני מרגיש. לא טוב לי. יש לי בית, פרנסה טובה, אני יכול לנסוע לנופש, לטייל, לבלות, יש לי חברים, ובכל זאת, משהו חסר...

בכל הדורות הקודמים חיו הרבה פחות טוב מאיתנו. לעומתם, החיים שלנו הם חיי מלכים, ובכל זאת חסר טעם. הריקנות שמורגשת היום מביאה אותנו לגילוי מה שמסתתר אחרי הפסוק ״טעמו וראו כי טוב ה'״, שאותו מציעים לנו המקובלים כפתרון.

עלינו לגלות את הכוח העליון שבורא אותנו, שמעביר אותנו בכל התהליך הזה, ומושך אותנו עכשיו בחזרה אליו דרך השאלה 'בשביל מה אני חי?'. השאלה הזו היא כמו קצה חוט לכדור פורח. אם נאחז בה, נתרומם לשמים.

למעשה, המלך כבר בא אל המלכה. אנחנו שוב בארץ, ספר הזוהר כבר התגלה - המלך כאן ורוצה להקים את המלכה מהעפר. חסרה רק תשומת הלב של המלכה...

[.1.] ביחס לשנת התע"א שבה אנו מצויים בעת כתיבת שורות אלה.

[.2.] ישעיהו יד, יד.

[.3.] "ששת אלפים שנה הוי עלמא" – תלמוד בבלי, סנהדרין צז, ע"א.

[.4.] בראשית יא, א.

[.5.] בראשית כה, ו.

[.6.] ״תורה, הכוונה למאור המלובש בתורה. כלומר, מה שאמרו חז״ל, בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין, הכוונה להמאור שבה, כי המאור שבתורה מחזירו למוטב״(בעל הסולם, מאמרי ״שמעתי״, מאמר ו). ״התורה היא תבלין המיוחד לביטול ולהכנעת היצר הרע״(בעל הסולם, מאמר ״תורת הקבלה ומהותה״). ״התורה הוא אור פשוט המתפשט ממהותו ית׳, שרוממותו עד אין קץ״(בעל הסולם, ״הקדמת פי חכם״). ״מילת תורה הוא מלשון הוראה״(בעל הסולם, אגרת יא).

[.7.] על בסיס הנאמר במדרש רבה, איכה רבה, הקדמה, פסקה ב.

[.8.] Johannes Reuchlin, De arte cabbalistica

[.9.] ספר הזוהר, פרשת וירא, אות תס.

[.10.] ר' ישעיה בן אברהם הלוי הורוביץ, השל"ה הקדוש, מאמר ראשון, דף ל.

[.11.] הגאון ר' אליהו מוילנה, הגר"א, "אבן שלמה", חלק יא, ג.

[.12.] ר' משה חיים לוצאטו, הרמח"ל, שערי רמח"ל, מאמר הויכוח, עמ' צז.

[.13.] ר' שלום מזרחי שרעבי, הרש"ש, ספר אור הרש"ש, עמ' 159.

[.14.] ר' חיים יוסף דוד אזולאי, החיד"א, "מורה באצבע", אות מד.

[.15.] ר' צבי הירש בן יעקב הורוביץ, "הנהגות ישרות", אות ה.

[.16.] בעל הסולם, מאמר "תורת הקבלה ומהותה".

[.17.] שם.

[.18.] בעל הסולם, מאמר "מתן תורה", אות ה.

[.19.] בעל הסולם, מאמר "הערבות", אות כג.

[.20.] שם, אות כד.

[.21.] "אני ה' קראתיך בצדק, ואחזק בידך ואצרך, ואתנך לברית עם, לאור גוים" (ישעיה מב, ו).

[.22.] מדרש ספרי, פרשת בהעלותך, פסקה יא.

[.23.] ״גאולת ישראל וכל מעלת ישראל, תלוי בלימוד הזוהר ובפנימיות התורה. ולהיפך, כל החורבנות וכל ירידתם של בני ישראל, הם מחמת שעזבו את פנימיות התורה, והשפילו מעלתה מטה מטה, ועשו אותה כמו שהייתה חס ושלום דבר שאין צורך בו כלל״(בעל הסולם, ״הקדמה לספר הזוהר״, אות סט).

[.24.] בעל הסולם, מאמר "הגלות והגאולה".

[.25.] ״היהדות צריכה לתת דבר חדש לגויים, ולזה המה מחכים משיבת ישראל לארץ״(בעל הסולם, ״כתבי הדור האחרון״, חלק א, קטע יב).

[.26.] ישעיה יד, ב.

[.27.] ישעיה מט, כב.

[.28.] "כתוב, שכל אחד מהאומות יחזיק באיש יהודי ויוליכהו לארץ הקדושה, ואינו מספיק מה שיוכלו לצאת מעצמם. ותבין אמנם, מהיכן יבוא לאומות העולם דעת ורצון כזאת. תדע, שהוא על ידי הפצת החכמה האמיתית, שיראו בעליל אלקים אמת ותורת אמת" (בעל הסולם, "שופר של משיח").

פרק 4. סולם אל הזוהר

בכדי להבין את דברי הזוהר הקדוש, צריך שיהיה האדם נקי מאהבה עצמית... אחרת יש קליפות, המסתירות וסותמות את האמיתיות, שנמצא בדברי הזוהר.

בעל הסולם, מאמרי ״שמעתי״, מאמר פט [.1.]

 
 

סיפורו של ספר הזוהר מתחיל לפני כ-1,800 שנה במערה קטנה וחשוכה בפקיעין שבגליל המערבי, שבה מסתתרים רבי שמעון בר יוחאי ובנו, רבי אלעזר, מפני הקיסר הרומאי. במשך שלוש עשרה שנים הם מכינים את עצמם לכתיבת הספר שעתיד לשנות את פני ההיסטוריה.

השנים חולפות, רבי שמעון ובנו משלימים את התיקון שהיה עליהם לעשות ויוצאים מן המערה. סביב רבי שמעון מתקבצים תשעה מקובלים, ויחד הם לומדים וכותבים את הזוהר.

 

״וכך אני מסדר אתכם, רבי אבא יכתוב, ורבי אלעזר בני ילמוד בפה, ושאר החברים ידובבו בלבם״.

ספר הזוהר, פרשת האזינו, אדרא זוטא, אות כז

 

בין תלמידיו של רבי שמעון בר יוחאי היה מקובל שניחן בכישרון מיוחד, רבי אבא. הוא היה היחיד שידע איך לכתוב את דברי מורו, כך שיהיו גלויים ונסתרים כאחד. ספר הזוהר מכנה את הכישרון המיוחד הזה ״גילוי ברזא״ - גילוי בסוד. [.2.]

האגדה מספרת שכתבי הזוהר נגנזו והוסתרו במערה באזור צפת, וכעבור כמה מאות שנים הם התגלו על ידי ערבים תושבי האזור. אלה שמחו למצוא נייר, שהיה מצרך נדיר באותם הימים, והשתמשו בו לצרכים שונים. אחד מחכמי צפת שקנה דגים בשוק, נדהם לגלות את ערכו הנדיר של הכתוב על נייר העטיפה שבו הוגש לו הדג שקנה. מיד עם הגילוי החל לרכוש את כל ״ניירות העטיפה״ שהיו עדיין זמינים ואסף אותם לספר.

מה שנותר מספר הזוהר הוא חלק קטן בלבד מן המקור, והוא עבר מדור לדור בחשאי בין המקובלים. עד לתחילת המאה ה-14 בספרד, כשאלמנתו של המקובל רבי משה די לאון ״ירשה הכתב יד מבעלה, וכנראה שלא גילה לה כלום מאיסור ההתגלות, ועל פי מקרה נתנה אותו למכירה כנודע״. [.3.]

יש הטועים ומייחסים לרבי משה די ליאון את כתיבת הזוהר, אך כפי שמסבירים המקובלים זוהי טעות גמורה: ״והנה כל המצויים אצל ספר הזוהר הקדוש, כלומר, המבינים מה שכתוב בו, הסכימו פה אחד, שספר הזוהר הקדוש חיברו, התנא האלקי, רבי שמעון בן יוחאי. חוץ מהרחוקים מחכמה זו, שיש מהם המפקפקים בייחוסו זה ונוטים לומר, על סמך מעשיות בדויות, ממתנגדי החכמה הזו, שמחברו הוא, המקובל ר׳ משה די ליאון, או אחרים הסמוכים לו בזמן״ (בעל הסולם, ״הקדמה לספר הזוהר״, אות נט).

מאז היה ספר הזוהר בנמצא, אבל רק בדורנו הוא באמת מתגלה וזאת בזכות פירושו של בעל הסולם. בעל הסולם מסביר שהדור של בעלי הזוהר היה הדור היחיד שבו הושגה השלמות הנכספת, כלומר כל 125 המדרגות הרוחניות, ומכיוון שגם דורנו צריך להגיע לאותה השלמות, ניתנה לו האפשרות לפתוח את הזוהר.

״מטרם ימות המשיח אי אפשר לזכות בכל קכ״ה [125] המדרגות... חוץ מרבי שמעון בר יוחאי ודורו, דהיינו בעלי הזוהר, זכו לכל קכ״ה המדרגות בשלמות, אף על פי שהיו לפני ימות המשיח. ועל כן נמצא הרבה פעמים בזוהר, שלא יהיה כדור הזה של רבי שמעון בר יוחאי עד דורו של מלך המשיח. ולפיכך עשה חיבורו הגדול רושם חזק כל כך בעולם, כי סודות התורה שבו תופסים קומת כל קכ״ה המדרגות.

 

ולפיכך אמרו בזוהר שספר הזוהר לא יתגלה, אלא באחרית הימים, דהיינו בימות המשיח... ומתוך, שנגלה הזוהר בדורנו זה, הרי זו הוכחה ברורה, שאנחנו נמצאים כבר בימות המשיח, בתחילתו של אותו הדור, שעליו נאמר: ״ומלאה הארץ דעה את ה׳״.

בעל הסולם, ״מאמר לסיום הזוהר״

 

פירוש הסולם

קראתי הביאור בשם ״הסולם״ להורות, שתפקיד ביאורי הוא בתפקיד כל סולם, שאם יש לך עלייה מלאה כל טוב, אינך חסר אלא ״סולם״ לעלות בו, ואז כל טוב העולם בידיך.

בעל הסולם, ״הקדמה לספר הזוהר״, אות נח

 

אין כל טעם לפתוח את ספר הזוהר בלי פירוש הסולם. נכתבו גם פירושים אחרים על הזוהר, אבל פירוש הסולם הוא הפירוש המושלם היחיד. הוא, ורק הוא, הסולם שיכול להביא אותנו אל השלמות. מדוע? כי בעל הסולם הגיע לכל 125 המדרגות שמהן כתבו בעלי הזוהר את הספר, התחבר אליהם, ומאותו הגובה פתח עבורנו את הזוהר.

פירוש הסולם מתאים את הזוהר לנשמות שמופיעות כיום בעולמנו. כך יכולות הנשמות שלנו לעמוד מול ה״זוהר״ - ״זיהרא עילאה״ - מול האור העליון, כדי שיחזיר אותנו למוטב, לחיבור בינינו, שבו מתגלה הבורא.

הסולם עוזר לנו לבנות את עצמנו בקו האמצעי, כך שהצורה שלנו תתאים לצורה שבה האור העליון מגיע אלינו, ונוכל לקבל אותו. [.4.]

הקו האמצעי זו הנוסחה שעל פיה אנחנו צריכים לשלב נכון את שני הכוחות שנמצאים בטבע: כוח הבורא - הנתינה, השפע, האור, וכוח הנברא (האדם) - הרצון לקבל. בניית הקו האמצעי היא כל עבודת האדם, ובה מסתכמת כל הבחירה החופשית שלנו.

בעל הסולם ממש מכוון את הראייה שלנו, את הגישה וההרגשה, כדי שדברי הזוהר יעברו בנו בקו האמצעי, בשביל הזהב.

שפת הזוהר מלאה משלים גשמיים, אותם מבאר פירוש הסולם. [.5.] ״הסולם״ מסייע לנו לתפוס את הזוהר בצורה רחבה יותר, כך שנרגיש שהטקסט קרוב אלינו.

כאמור, ספר הזוהר הגיע אלינו לא בשלמותו, ופירוש הסולם משלים עבורנו את מה שחסר לנו. בעל הסולם גם תרגם עבורנו את הזוהר מארמית לעברית, חילק את הזוהר לפסקאות ולמאמרים, והוסיף לו פירושים, הקדמות והסברים מקדימים. [.6.]

לא נותר לנו אלא לעלות במדרגות הסולם מהעולם שלנו ועד עולם אין-סוף.

 

הסכמות גדול׳ הדור לבעל הסולם

 
 

בעל הסולם פעל, שאדם פשוט, אם הולך בדרכו, יכול לזכות לגילוי הבורא.

הרב״ש, דרגות הסולם, מאמר ״פעילות גדולי האומה״

 

כשהחל בעל הסולם להוציא לאור את כתביו, הוא זכה להסכמות נלהבות מכל גדולי הדור:

בא חכם אלקי, רב תבונות, אוצר קודש... והייתה רוח ה' עליו לחבר מחברת הקודש... לאמתה של תורה ביסודות אמתיים... אשרי יולדתו.

הראי״ה קוק

 

הכהן הגדול בלימוד הקבלה, ומפורסם שמו.

הרב יוסף חיים זוֹננפלד

 

יהי רצון, שיפוצו מעינותיו חוצה... להוציא כל ספריו, חידושים על אֲמִתָּת התורה וסודותיה.

הרב חיים שאול הכהן דוויק

 

מה נכבד היום בהגלות לנו אור הבהיר, ספר הסולם על הזוהר הקדוש... ואשר מיד ה׳ עליו, השכיל הרב הגאון המקובל... שר בית הזוהר.

הרב יעקב משה חרל״פ

 

האיר עיני חכמים בדברי הזוהר הקדוש... שהוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה.

הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל

 

את ספר הזוהר ניתן היה להשיג כבר קודם, אלא שהאנשים לא הבינו על מה הוא מדבר. תפקידו של ספר הזוהר כמכשיר לגילוי הבורא הוא הדבר שהיה נסתר וכעת התגלה. פירוש הסולם פותח לנו את היכולת לתקן את עצמנו ולגלות את הבורא, וזו הסיבה שהוא הביא להתגלות הזוהר. ומכיוון שהוא סיים אלפי שנות הסתרה של ספר הזוהר, הסכמות נלהבות כאלו ואחרות [.7.] לא איחרו לבוא.

הדברים הבאים שנמצאו בין כתביו, מסייעים להבין ולו במעט מה הייתה מדרגתו העצומה של בעל הסולם:

 

ויאמר ה׳ אליי: שא רגלך, ולך לך ממולדתך, [.8.] אל ארץ החמדה, ארץ האבות הקדושים, ואעשך שם לחכם גדול ועצום, ונברכו בך כל גאוני הארץ, כי אותך בחרתי לצדיק וחכם בכל הדור הזה, למען תרפא את שבר האנושי, בישועה של קיימא.

נבואתו של בעל הסולם

 

והנה ברצון עליון, זכיתי לעיבור נשמת האר״י ז״ל... ולא אוכל להאריך בעניין זה מפני שאין דרכי בזה לדבר בנפלאות.

בעל הסולם, אגרת לט

[.1.] בעל הסולם, מאמרי "שמעתי", מאמר פט, "בכדי להבין את דברי הזוהר הקדוש".

[.2.] ״מצינו בספר הזוהר, שרשב״י ציוה את רבי אבא, שהוא יכתוב את הסודות, משום שיודע לגלות ברזא... על כל רז ורז שגילה רשב״י בסודות החכמה, היה בוכה ואומר, אוי אם אגלה, אוי אם לא אגלה... פירוש, כי היה צר לו מב׳ צדדים, אם לא יגלה סודות התורה, אז יאבדו הסודות גם מחכמים האמתיים יראי השם, ואם יגלה הסודות, אז יכשלו בהם אינשי דלא מעלי, שלא יבינו הדברים בשורשם, ויבואו לאכול פגה. על כן בחר רשב"י ברבי אבא שהוא יכתוב, בשביל חכמתו במלאכת המליצה, לסדר הדברים באופן שיהיו מגולים בכל צרכן לכל אותם שהמה כדאים להבינם, ויהיו מכוסים וחתומים לאותם שאינם כדאים להבינם. וזה שאמר, שיודע רבי אבא לגלות ברזא. כלומר, שאף על פי שמגלה, מכל מקום נשאר בסוד למי שאינו כדאי" (בעל הסולם, "פתיחה כוללת", אות א)

[.3.] בעל הסולם, מאמר "שופר של משיח".

[.4.] בלשון הקבלה נקראת הצורה שבה האור מגיע אלינו "שיטוף מידת הרחמים בדין". להרחבה, עיינו ב"מבוא לספר הזוהר" מאת בעל הסולם (אותיות לו-לח).

[.5.] "ספרי הקבלה והזוהר מלאים משלים גשמיים, על כן נפל הפחד, שלא יצא שכרו בהפסדו... והיא שהעירני לעשות ביאור מספיק על כתבי האר"י ז"ל, ועתה על הזוהר הקדוש, והסרתי הפחד הזה לגמרי. כי ביארתי והוכחתי בעליל את הנמשל הרוחני של כל דבר, שהוא מופשט מכל דמיון גשמי, למעלה מהמקום ולמעלה מהזמן, כמו שיראו המעיינים. למען לאפשר לכל המון בית ישראל ללמוד ספר הזוהר, ולהתחמם באורו הקדוש" (בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", אות נח).

[.6.] "כל הביאורים על ספר הזוהר שקדמו לנו, לא ביארו אפילו עשרה אחוזים מהמקומות הקשים בזוהר. וגם במקצת שביארו, סתומים דבריהם כמעט כדברי הזוהר עצמו. ובדורנו זה, זכינו לפירוש הסולם, שהוא ביאור מלא על כל דברי הזוהר. ומלבד זה שאינו מניח דבר סתום בכל הזוהר בלי לפרשו, אף גם הביאורים מיוסדים על פי השכל העיוני הפשוט, שכל מעיין בינוני יכול להבינם" (בעל הסולם, "מאמר לסיום הזוהר").

[.7.] את כל ההסכמות מגדולי הרבנים והאדמורי"ם, כפי שהופיעו בספר הזוהר עם פירוש "הסולם" כרך א, מהדורת תש"ה, ירושלים, ניתן למצוא גם באתר " קבלה לעם":

www.kab.co.il/heb/content/view/frame/38517

[.8.] בעל הסולם היה אז בפולין, טרם עלייתו ארצה ב-1921.

זוהר לעם

חכמת האמת, בדומה לחכמות החיצוניות, צריכה להימסר דור דור, וכל דור מוסיף איזה חוליה על קודמיו, ובזה הולכת החכמה ומתפתחת. ויחד עם זה נעשית מוכשרת להתפשטות רחבה יותר בין ההמון.

בעל הסולם, מאמר ״תורת הקבלה ומהותה״

 

הניסיון הרב שנצבר ב״קבלה לעם״ בלימוד והוראה של ספר הזוהר, הביא אותנו להחלטה לא קלה לשנות במקצת את הצורה החיצונית של הגשת הטקסט לקורא בן זמננו. נוכחנו לדעת שרק אנשים שרגילים ללמוד תורה יכולים לגשת לזוהר עם פירוש הסולם בצורתו המקורית, ואילו בפני הציבור הרחב נותר הזוהר חסום.

יש לכך כמה סיבות: ראשית, למרות שבעל הסולם תרגם את הזוהר מארמית לעברית, הוא הותיר מילים רבות לא מתורגמות. שנית, לא תמיד הטקסט המקורי תואם את כללי הדקדוק הנהוגים בימינו. שלישית, התוספות השונות שמופיעות בגופו של הטקסט, מראי המקום המרובים, סוגי הגופנים השונים וכדומה גורמים קושי גדול לעין שאינה מורגלת בסגנון הכתיבה התורני.

קושי הקריאה גרם לקוראים רבים להניח את הספר מידם, ולהרחיק את עצמם מתיקון הנשמה. אחרי לבטים רבים הגענו בסופו של דבר להחלטה שמתוך נחיצות לקרב את הזוהר לעם, חובה עלינו לעבד את הטקסט המקורי של מורנו הגדול, בעל הסולם. עשינו זאת בזהירות רבה, מבלי לגרוע מהטקסט דבר מהותי, חס ושלום, ותוך ביצוע שינויים של צורה חיצונית בלבד.

לעיתים כתב בעל הסולם את פירושו בין המילים של הזוהר, ולעיתים הוסיף פירוש רחב יותר אחרי מילות הזוהר. הניסיון שלנו מראה שבקריאת הזוהר רצוי לכלול כאחד גם את הטקסט של הזוהר, גם את פירוש הסולם שבגוף הזוהר, וגם את פירוש הסולם שלאחר דברי הזוהר. לכן כדי להקל על הקורא את רצף הטקסט ואת יכולת העיבוד של החומר, איחדנו ביניהם.

להמחשת הדברים ניתנת כאן דוגמה לטקסט של הזוהר מתוך פרשת ״אחרי מות״. תחילה מובא הטקסט המקורי של הזוהר, שרובו ככולו בארמית. אחריו מופיע זוהר עם פירוש הסולם, ולבסוף מוצג ״זוהר לעם״ - מה שעשינו כדי לקרב את המקור האלוקי, את האור המחזיר למוטב, אליכם.

 

זוהר

 
 

זוהר עם פירוש הסולם

צד) פתח ר׳ חייא וכו׳: פר״ח ואמר, מה שהיה כבר הוא ואשר להיות וגו׳. מה שהיה כבר הוא, היינו שלמדנו, מטרם שברא הקב״ה עולם הזה, היה בורא עולמות ומחריבם שה"סשבירת הכלים, עד שעלה ברצון של הקב״ה, לברוא עולם הזה, ונועץ עם התורה. שה״ס קו האמצעי. אז הוא נתתקן בתקוניו, ונתעטר בעטרותיו, וברא עולם זה. וכל מה שנמצא בעולם הזה, היה אז לפניו, בעת הבריאה, ונתתקן לפניו.

צה) ותאנא כל אינון וכוי: ולמדנו, כל אלו מנהיגי העולם הנמצאים בכל דור ודור, מטרם שבאו לעולם היו נמצאים לפני הקב״ה בצורותיהם. ואפילו כל אלו נשמות בני אדם, עד שלא תבואנה לעולם, כולן חקוקות לפניו ברקיע, באותה הצורה ממש, שהם בעולם הזה. וכל מה שלומדות בעולם הזה, יודעות הכל בטרם שתבואנה לעולם...

פירוש. כי בעת בריאת הנשמות, בעודם למעלה, מטרם שבאו לעולם הזה תחת הזמן, הם נמצאים בבחינת הנצחיות שלמעלה מזמן, אשר היה הוה ויהיה משמשים שם בבת אחת כטבע הנצחיות, ונמצא שכל המעשים שיעשו הנשמות בזה אחד זה, כשיבואו בעולם הזה, כבר הם נמצאים שמה בבת אחת. וז״ש ( באות צ״ה) כל אינון נשמתין וכוי בההוא דיוקנא ממש דאינון בהאי עלמא. דהיינו, כמעשיהם בעוה״ז.

 

זוהר לעם

צד) מה שהיה כבר הוא, ואשר להיות. מה שהיה כבר הוא, מטרם שברא הקב״ה עולם הזה, היה בורא עולמות ומחריבם, שזה עניין שבירת הכלים, עד שעלה ברצון של הקב״ה, לברוא עולם הזה, ונועץ עם התורה, קו האמצעי. אז הוא נתתקן בתיקוניו, ונתעטר בעטרותיו, וברא עולם זה. וכל מה שנמצא בעולם הזה, היה אז לפניו, בעת הבריאה, ונתתקן לפניו.

צה) כל אלו מנהיגי העולם, הנמצאים בכל דור ודור, מטרם שבאו לעולם, היו נמצאים לפני הקב״ה בצורותיהם. ואפילו כל אלו נשמות בני אדם, עד שלא תבואנה לעולם, כולן חקוקות לפניו ברקיע, באותה הצורה ממש שהם בעולם הזה. וכל מה שלומדות בעולם הזה, יודעות הכל בטרם שתבואנה לעולם...

כי בעת בריאת הנשמות, בעודם למעלה, מטרם שבאו לעולם הזה תחת הזמן, הם נמצאים בנצחיות שלמעלה מזמן, אשר היה הווה ויהיה משמשים שם בבת אחת כטבע הנצחיות. ונמצא, שכל המעשים שיעשו הנשמות בזה אחר זה, כשיבואו בעולם הזה, כבר הם נמצאים שמה בבת אחת. וזה שכתוב, כל אלו נשמות בני אדם, עד שלא תבואנה לעולם, כולן חקוקות לפניו ברקיע, באותה הצורה ממש שהם בעולם הזה. דהיינו, כמעשיהם בעולם הזה.

 

__________

 

כפי שניתן לראות, ניסינו לשבור כמה שיותר את המחיצות שמפרידות בין הזוהר לבין העם, ולהציג מהדורה מקוצרת וקלה יותר לקריאה. כל שנותר הוא להיסחף ולתת למילים של הזוהר להוביל אתכם, והוא ישקה אתכם כמעיין של מים טהורים.

אם תוכלו להיעזר ב״זוהר לעם״ כדי להכיר את ספר הזוהר ולהתרגל לקרוא בו, ואחר כך תצליחו לעלות לפירוש הסולם עצמו, הרי שעבודתנו תהיה כסולם אל פירוש ״הסולם״.

 

----------------------------------------------------------------------------------------

השאלות הרוחניות הגדולות, שהיו נפתרות רק לגדולים ומצוינים, מחויבות הן להיפתר עכשיו, בהדרגות שונות, לכלל העם. ולהוריד דברים נשאים ונשגבים ממרום עוזם, עד עמק הדיוסא הרגילה ההמונית, - צריך לזה עושר רוח גדול ואדיר, ועסקנות קבועה ומורגלת, שרק אז תתרחב הדעה, ותתברר השפה, עד כדי להביע הדברים היותר עמוקים בסגנון קל ופופולרי להשיב נפשות צמאות.

הראייה קוק, עקבי הצאן, עמי קמד

----------------------------------------------------------------------------------------

 

חובת העיסוק בזוהר

מתוך ספר "עץ ח״ם" של האר"י הקדוש, המאה ה-16 עיקרי דבריו של מהרחייו בהקדמתו על "שער ההקדמות"

 

אני יושב משתומם ומחשבות, תמהים, כי לא עלתה מרפא לחורבן בית מקדשינו, הנחרב זה היום אלף ותייק ודי [1,504] שנים. וכלו כל הקיצים ועדיין משיח לא בא. ונודע, שכל דור, שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו נחרב בימיו.

וחקרתי למה נתארך גלותינו. ומצאתי תשובה בספר הזוהר (בתיקונים, תיקון לי): אלו שלא רוצים להתייגע בחכמת הקבלה ועושים את התורה יבשה, אוי להם, שבכך הם גורמים עניות, חרב, ביזה, הרג ואובדן בעולם. ורוח המשיח מסתלק, רוח הקודש, רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת הי.

כל חסד שהם עושים, לעצמם הם עושים, ועוסקים בתורה על מנת לקבל סיפוקים רבים. וגם להיותם ראשי ישיבות, דומים במעשיהם לאנשי דור הפלגה, הבונים מגדל וראשו בשמים, כמו שכתוב: "ונעשה לנו 0ם". ולהם קורא הזוהר (בפרשת בראשית) ערב רב.

 

קבלה - המשמעות הפנימית והאמיתית של התורה

בכל יום יום בת קול יוצאת מהר חורב, ומכרזת, אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. כי בהיותם עוסקים בפ0סיה ובספוריה לבדם, היא לובשת בגדי אלמנותה, וכל האומות יאמרו לישראל, מה תורתכם מתורתינו, הלא גם תורתכם ספורים בהבלי העולם. אין עלבון תורה גדול מזה. ולכן אוי להם מעלבונה של תורה. ואינם עוסקים בחכמת הקבלה, שהיא נותנת כבוד לתורה. כי הם מאריכים הגלות, וכל הרעות המתרגשות לבוא בעולם.

בספר הזוהר אומר על כך רבי שמעון: "אוי לו לאותו אדם שאומר, כי התורה באה לספר ספורים בפשסות. סיפור הזה שבתורה הוא לבושה של התורה, ומי שחושב שאותו הלבוש הוא תורה ממש, ואין בו דבר אחר, תיפח רוחו, ולא יהיה לו חלק לעולם הבא".

כי בפשטי התורה ובספוריה ובדיניה ובמצותיה בהיותם כפשטם אין בהם שום היכר וידיעה לידע את בוראם, אדרבה יש בהם מצוות וחוקים שאין הדעת סובלם.

 

הגאולה תלויה בלימוד הקבלה

לו עסקנו בחכמת הקבלה הייתה מתקרבת הגאולה, כי הכול תלוי בעסק החכמה הזאת, ומניעתנו מלהתעסק בה, היא גורמת איחור ועיכוב בניין בית מקדשנו... הרי מבואר בפירוש, שאין האדם יוצא ידי חובתו בעסק המקרא והמשנה והאגדה והתלמוד בלבד, אלא הוא מחויב לעסוק בכל יכולתו בסתרי תורה ובמעשה מרכבה, כי אין הנאה להקב״ה מכל מה שברא בעולמו, רק בהיות בניו עוסקים ברזי התורה, להכיר גדולתו ויופיו ומעלתו.

 

גילוי החכמה לכולם

ספר הזוהר, פרשת וירא: ״וכשיהיה קרוב לימות המשיח, אפילו תינוקות שבעולם, עתידים למצוא סודות החכמה״. הרי מבואר, כי עד עתה, היו דברי חכמת הזוהר נעלמת, ובדור אחרון תתגלה ותתפרסם חכמה הזאת, ויבינו וישכילו ברזי התורה, שלא השיגו הקודמים אלינו.

חלק ב'. בשבילי נברא העולם

פרק 5. המציאות האמיתית

״היינו כחולמים״
תהלים קכו, א

 

הנושא המורכב והמרתק ביותר שקשור לספר הזוהר ולחיים בכלל, הוא תפיסת המציאות. סביבנו קיימים הרבה גלים שאנחנו לא מרגישים עכשיו, אבל קיים גם שדה כולל של מידע. מדובר בשדה של מידע עליון שנקרא ״הטבע העליון״ או ״הבורא״. אנחנו יכולים להתקשר לאותו שדה ולקבל ממנו הכול - הרגשה והבנה, ידיעה, אהבה, הרגשת חיים נצחיים, הרגשת השלמות שישנה בשדה הזה, שממלא הכול סביבנו.

כל מטרתה של חכמת הקבלה היא ללמד אותנו איך לפתח בנו כלי קליטה לאותו שדה מידע עליון. אפשר לעשות זאת רק דרך שינוי פנימי שלנו, ולכן כשאנחנו מגיעים לזה, אנחנו נעשים בעצמנו כמו אותו שדה - כמו הבורא. אין דבר פשוט יותר מזה. השדה נמצא כאן, סביבנו, אלא שאנחנו אטומים. לא קולטים אותו.

 

אין דבר יותר טבעי מלהשיג מגע עם בוראו, כי הוא בעל הטבע. ובאמת יש לכל נברא מגע עם בוראו, כמו שכתוב ״מלוא כל הארץ כבודו״, אלא שאינו יודע ומרגיש זאת. והזוכה לקשר עמו אינו נתווסף לו רק הידיעה לבד, כמו האדם שיש לו אוצר בכיסו ואינו יודע, ובא אחד והודיע לו מה שיש לו בכיסו, אשר באמת עתה נתעשר.

בעל הסולם, ״כתבי הדור האחרון״, חלק ב

 

אנחנו נמצאים בחוסר הכרה כלפי הבורא, כלפי המציאות האמיתית. ממש כמו אדם שנמצא בחלום, חווה כל מיני מאורעות ונדמה לו שהוא ער, כך אנחנו בתוך העולם הזה.

ב״הקדמה לספר הזוהר״ מדמה בעל הסולם את המצב הזה לתולעת שנולדה בתוך צנון וחושבת שכל העולם הוא הצנון שבו נולדה. כך אנחנו, חיים בתוך העולם שלנו ולא מרגישים שיש סביבנו עולם גדול, נאור, אדיר ויפה. שם נמצאים המקובלים, האנשים שכבר התעוררו מהחלום למציאות האמיתית. לדבריהם, מה שאנחנו מרגישים עכשיו נקרא ״העולם המדומה״, ורק כשנתעלה ממנו נוכל באמת להבין שקודם ״היינו כחולמים״.

 

-------------------------------------------------------------------------------------

ניסיונות הזמנים והתרחבות המדעים, זיקקה הרבה את רוח האדם.

הראייה קוק, "אורות האמונה", עמי סז

-------------------------------------------------------------------------------------

 

ספר הזוהר מתגלה כדי להסביר לנו איך לתפוס נכון את המציאות, וזה בכלל לא מקרי שגם המדע מאותת לנו שהמציאות היא הרבה יותר גדולה ועשירה ממה שאנחנו מסוגלים לקלוט עכשיו. מדענים אומרים שיש איזו אנרגיה שחורה, שיש כל מיני כתמים לבנים או שחורים ביקום, שיש ממדים אחרים שאנחנו לא יכולים להרגיש בחושינו או לפתח מכשירים שיקלטו אותם.

אנחנו גם חוקרים יצורים אחרים ורואים עד כמה תפיסת המציאות שלהם שונה משלנו. דבורים, זבובים, דובים, צפרדעים, נחשים ואפילו כלבים וחתולים שנמצאים לידנו, תופסים את המציאות אחרת. כלב למשל, תופס את העולם בעיקר ככתמי ריח, תמונת העולם של הדבורה היא סכום המראות שמתקבלים בכל אחת מהיחידות הרבות שמרכיבות את עיניה.

יצורים שונים תופסים את המציאות אחרת, אבל כולם תופסים את המציאות בסופו של דבר. איזו מציאות? שאלה טובה... ועוד שאלה: אם יחסר לאדם אחד החושים, הוא יקלוט מציאות פחותה - ומה אם לא יחסר לו חוש, אלא יהיה לו חוש נוסף - האם הוא יראה מציאות גדולה ורחבה יותר? יכול להיות שכן, השאלה היא רק איזה חוש?

עכשיו אנחנו מרגישים את העולם, ואנחנו יכולים להגיד שחסרים לנו משקפיים או מכשיר שמיעה, כי אנחנו יודעים מה זה לראות או לשמוע טוב, פחות או יותר. אבל אם אנחנו לא יודעים איזה חוש נוסף חסר לנו, איך נוכל לרכוש אותו? כמו שאנחנו לא מרגישים שחסרה לנו אצבע שישית בכף היד, כך אנחנו לא יכולים להרגיש שחסר לנו חוש שישי, ולכן אנחנו חיים בעולם שלנו ללא צורך בהרגשת המציאות האמיתית.

אבל בואו נעצור לרגע ונתבונן על עצמנו מהצד: אנחנו חיים בעולם כמה עשרות שנים, מה היה לפני כן - אנחנו לא יודעים, מה יהיה אחרי כן - אנחנו גם לא יודעים.

ואנחנו גם לא יודעים מה קורה באמצע - במהלך חיינו. אין לנו מושג מה יקרה בעוד רגע, ומאין באים הרצונות והמחשבות שלנו. אפשר לומר שאנחנו נמצאים באיזושהי עלטה, אלא שבתוכה יש לנו מעין תחושה שקרית כזו שאנחנו מבינים ושולטים במתרחש.

בדורות הקודמים היו חיי האדם פשוטים. אנשים דאגו לאוכל, השתדלו להעביר את חייהם בנוחות מקסימלית, הולידו ילדים והורישו להם את עמלם. הילדים המשיכו באותו מסלול, וכך דור אחר דור. כשחיינו בצורה כזו, באמת לא היה צורך לדעת מה קורה סביבנו.

אבל כיום מתעוררות בנו שאלות על החיים. השאלות האלה מנענעות אותנו מבפנים עד שאנחנו כבר לא יכולים להירגע ולהמשיך לזרום עם החיים כתמול שלשום. אנחנו מתחילים להרגיש שבלי לדעת בשביל מה אנחנו חיים, אין לדברים טעם, וזה מה שדורש מאיתנו לגלות את המציאות האמיתית.

 

--------------------------------------------------------------------------------------

כדי להוסיף כאן איזה פסיעה קדימה בדרך מדעית - רק לחכמת הקבלה אנו צריכים! כי כל החכמות שבעולם כלולות בחכמת הקבלה.

בעל הסולם, ״מאמר החירות״

--------------------------------------------------------------------------------------

 

כדי שנוכל להבין ביתר קלות את החידוש של חכמת הקבלה בנושא תפיסת המציאות, נסקור בקצרה את הדרך שבה התפתחה עם השנים גישת המדע לנושא.

הגישה הקלאסית שמייצג ניוטון אמרה שהעולם קיים בפני עצמו בלי כל קשר לאדם, וכי צורתו של העולם קבועה. אחר כך בא איינשטיין וגילה שהעולם הוא הרבה יותר רחב ממה שאנחנו תופסים. התפיסה שלנו היא יחסית ותלויה בחושים שלנו, ולכן אנחנו לא יכולים לומר מהו בדיוק העולם שמחוץ לנו. הכול תלוי בצופה החוקר את המציאות.

הגישה המדעית המודרנית לתפיסת המציאות, המבוססת על הפיזיקה הקוונטית, גורסת כי האדם משפיע על העולם וכתוצאה מכך הוא משפיע על התמונה שהוא תופס. תמונת המציאות היא מעין ממוצע בין תכונות הצופה לבין תכונות העצם או התופעה שהוא קולט.

כדי להבין את הדברים טוב יותר נתבונן בדוגמה מוכרת. באולם רחב ידיים עומד נואם על הבמה ומרצה בפני קהל מאזינים. הם שומעים את דבריו על ידי כך שגלים מגיעים מתוך הרמקולים אל האוזניים שלהם ודרכן אל עור התוף. אחר כך, הגלים עוברים דרך מנגנון חשמלי ומנגנון כימי. לאחר מכן מתבצעת בדיקה במוח האם משהו דומה נמצא בתוך הזיכרון, ובהתאם לזה הוא מפענח את התופעה האלקטרו-כימית הזאת.

אם כן, לפי הגישה המדעית המודרנית תמונת המציאות מצטיירת בתוכנו. אין לנו אפשרות לומר דבר על מה שקיים מחוץ לנו, כי לעולם איננו תופסים את מה שמחוץ לנו.

חכמת הקבלה מקדמת אותנו צעד נוסף. כבר לפני אלפי שנים גילו המקובלים כי לעולם אין למעשה שום תמונה.

ב״מבוא לספר הזוהר״ אומר בעל הסולם: ״למשל, חוש הראייה שלנו, שאנו רואים לפנינו עולם גדול ענקי, וכל מלואו הנהדר, הרי באמת אין אנו רואים כל זה אלא רק בפנימיותנו עצמה. כלומר, במוח האחורי שלנו, יש שמה כעין מכונה פוטוגרפית המציירת לנו שמה כל הנראה לנו, ולא כלום מחוץ לנו״. הוא מסביר כי בתוך מוחנו קיים ״כעין ראי מלוטש, המהפך לנו כל דבר הנראה שם, שנראה אותו מחוץ למוחנו מול פנינו״.[.1.]

כדי להמחיש את הדברים, נדמה את האדם לקופסה סגורה ובה חמישה ערוצי כניסה: עיניים, אוזניים, אף, פה וידיים. איברים אלה מייצגים את חמשת החושים: ראייה, שמיעה, ריח, טעם ומישוש, שדרכם האדם תופס משהו שיש כביכול מחוץ לו.

דרך חמשת הפתחים הללו שבקופסה נכנסים פנימה כל מיני גירויים. כולם מתרכזים ועוברים עיבודים שונים ביחס למידע המצוי בזיכרון של אותו אדם וביחס לרצון שלו. התוצאה שמתקבלת היא תמונה כלשהי של המציאות, והיא מוקרנת על מעין ״מסך קולנוע״ שנמצא בירכתי המוח.

בכוונה תחילה נוצרנו באופן שהחושים שלנו יוצרים לנו תמונה אשלייתית של עולם הנמצא כביכול מחוץ לנו. מדוע? כדי לאפשר לנו ללמוד לאט לאט מהי באמת תמונה חיצונית.

 

--------------------------------------------------------------------------------------

מסתכל הייתי באותו העולם הנצחי, ואין העולם עומד, אלא על אלו הצדיקים המושלים על רצון לבם.

זוהר לעם, פרשת וירא, אות רלט

--------------------------------------------------------------------------------------

 

אם אנחנו רוצים להתחיל להתקדם ממצבנו הנוכחי, להרחיב את המציאות שלנו, לדעת איפה אנחנו נמצאים ובשביל מה, עלינו לטפל אך ורק במה שנמצא בתוכנו - ברצון. עמוק בפנים יושב הרצון והוא שמפעיל את כל כלי הקליטה שלנו, כמו גם את השכל ואת המחשבה.

לפעמים אנחנו נמצאים במצב שאנחנו כאילו לא רואים את העולם, הולכים בתוך עצמנו, סגורים, לא שמים לב למה שקורה סביבנו. מה קורה לנו? הרצון שלנו מנותק, כמו בחוסר הכרה. לפעמים הרצון שלנו הוא כל כך גדול, שהוא גורם לנו ממש לבלוע בעיניים את כל העולם, ולפעמים הרצון שלנו כבֶה. למה אנשים מזדקנים? כי הם כבר לא רוצים לקלוט את העולם. קשה להם, וכתוצאה מכך, הגוף מפסיק לעבוד. האמת היא שכבר מאמצע חיינו אנחנו מתחילים לדעוך, למות בהדרגה. זה הרצון שלנו שדועך ומאבד את הכוח לנוע קדימה, לא הגוף. אנשים שמתחילים להתפתח רוחנית, מקבלים אנרגיה ורצון להתקדמות, ומרגישים כמו ילדים - תמיד מלאים רצונות, קמים בכל יום בכוחות מחודשים.

הרצון הוא זה שמעורר בנו צרכים וקובע את מה שנראה או לא נראה סביבנו. למשל, אדם שהפך להורה, מתחיל לשים לב לנוכחותן של חנויות עם מוצרים לתינוקות בכל פינת רחוב. החנויות היו שם גם קודם, כמובן, אך מפני שלא היה לו צורך בהן, הוא לא ממש הבחין בקיומן.

באופן טבעי, הרצון שלנו אגואיסטי והוא מכוון אותנו לקלוט רק את מה שטוב לנו (או את מה שעלול לגרום לנו נזק). ככל שהאגו מתפתח ואיתו גם השכל, אנחנו מבינים יותר, תופסים יותר, שולטים יותר, ובהתאם לזה מתרחבת תפיסת המציאות שלנו.

אבל לא משנה עד כמה היא תתרחב, בסופו של דבר התפיסה הזו מוגבלת מאוד, כיוון שהיא תלויה בסך הכול בחמשת החושים שנותנים לנו את הרגשת החיים הגופניים. הגוף שלנו אינו שונה מגופם של כל בעלי החיים, ולכן התפיסה הזו מוגדרת כתפיסת המציאות בדרגת החי. איך נוכל לתפוס את המציאות הרחבה יותר, שלא מוגבלת על ידי האגו שלנו? בזה בדיוק עוסק ספר הזוהר - בתפיסת המציאות בדרגת האדם.

מה שאנחנו תופסים כעת על ידי הרצון שלנו, הזיכרון שלנו וחמשת החושים שלנו נקרא ״העולם הזה״. מכיוון שהרצון והזיכרון הם שלנו בלבד, אנחנו מוגבלים כתאים בודדים. כדי שנוכל להרגיש את כל המציאות, את שדה המידע העליון, עלינו להתחבר אל הרצונות של האחרים, שכביכול נמצאים ״מחוץ לנו״, אבל למעשה הם חלקים שלנו.

במילים אחרות, כדי לתפוס את המציאות האמיתית עלינו להחליף את הרצון - לעבור מהרצון הפנימי-האגואיסטי שלנו אל הרצון החיצון.

ובאשר לכלל ״ואהבת לרעך כמוך״ - לא מדובר בחוק מוסרי שבא לחייב אותנו לאהוב מישהו, אלא הוא פשוט אמצעי שבעזרתו אנחנו מחברים אלינו את המציאות כולה.

בדרך כלל, אנחנו אוהבים מישהו מסוים, את השני פחות ואת השלישי אנחנו שונאים - יחס כזה נובע מהתחושה שהם נמצאים מחוץ לנו - אבל כאשר אנחנו מצליחים לחבר אלינו את כל החלקים האלה, אנחנו הופכים לשלמים ומרגישים את המציאות האמיתית.

למה נבראנו בצורה כזאת, שאנחנו מנותקים מהמציאות האמיתית? כדי שאנחנו בעצמנו, נחבר לאט לאט את כל החלקים האלה שלנו. בתהליך הזה אנחנו לומדים חוקים ותופעות שנמצאים בתוך המציאות האמיתית, ועל ידי זה משתווים לבורא.

במילותיו של בעל הסולם מתוארים הדברים כך:

 

ולא חסר לך כלום, אלא ללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד. ובגוף השלם הזה ישרה ה׳ שכינתו בתוכו בקביעות בלי הפסק כלל. והמבוע של תבונה רבה, ונחלים עליונים של אור, יהיו כמעין שלא פסק. וכל מקום שתתן עיניך בו, יתברך.

בעל הסולם, אגרת ד

 

תפיסה נכונה של המציאות חשובה לנו מאוד. זה לא עוד נושא תיאורטי שבא לספק לנו תוכן מפולפל לשיחות סלון. מה שאנחנו רואים, זו העתקה מהתכונות הפנימיות שלנו בלבד. הבעל שם טוב דיבר הרבה על העולם כמראָה של האדם:

מי שרואה שום רע בחברו, העניין הוא כמו שמסתכל במראה, אם פניו מטונפים, רואה גם כן במראה כך, ואם פניו נקיים, אינו רואה במראה שום דופי. כמו שהוא, כך רואה. וזהו ואהבת לרעך כמוך.[.2.]

 

-------------------------------------------------------------------------------------

כלל הברזל אצל כל חכמי הקבלה: "כל מה שלא נשיג, לא נגדרהו בשם ומילה".

בעל הסולם, מאמר "מהות חכמת הקבלה"

-------------------------------------------------------------------------------------

 

תפיסת המציאות היא נושא שמדגיש היטב את ההבדל בין חכמת הקבלה לבין הפילוסופיה, הדת והמדע.

חכמת הקבלה היא שיטת לימוד מעשית המובילה את האדם שלב אחר שלב לאורך ההתפתחות האישית שלו. בדומה לכל שיטה מדעית אחרת, הקבלה מורה לחוקר מה עליו לבצע, אילו תוצאות עליו לקבל ואף מסבירה לו את הסיבות לכך. היא לא עוסקת כלל בתיאורי מצבים תאורטיים, מצבים שהאדם לא יוכל לבצע בעצמו בפועל ובהכרה מלאה.

אופני הכרת המציאות מחולקים ב״מבוא לספר הזוהר״ [.3.] לארבע רמות: חומר, צורה שבחומר, צורה מופשטת ומהות. כמו כן מוגדרים הגבולות שביניהם ניתן לתפוס את המציאות בצורה נכונה - התפיסה בחומר ובצורה מלובשת בחומר.

את ההבחנות של צורה מופשטת ומהות לא ניתן לקלוט בצורה ברורה ומבוקרת, ולכן הזוהר אינו עוסק בהן כלל. לעומת זאת, הפילוסופיה כן דנה בצורה המופשטת, והדת עוסקת במהות. חכמת הקבלה נבדלת אם כן מהפילוסופיה ומהדת בצורה מוחלטת בכך שהיא עוסקת רק במה שמושג בצורה ריאלית-מדעית. [.4.]

ומה בין חכמת הקבלה למדע? יש דומה ויש שונה. הדומה הוא שהאדם לא מדמיין את מה שנכנס לתוך הרצון, אלא חוקר אותו. השונה הוא סוג הרצון: המדע הארצי, המדע של העולם הזה, חוקר את מה שנכנס לתוך הרצון הפנימי-האגואיסטי, ואילו חכמת הקבלה חוקרת את מה שנכנס לתוך הרצון החיצון.

בקבלה המחקר מתחיל רק לאחר שהאדם מתחבר אל רצונות האחרים. חכמת הקבלה נקראת חכמת האמת, משום שהיא חוקרת את המציאות האמיתית ולא את המציאות המדומה, שתלויה ומוגבלת על ידי הרצון שלנו.

במדע הארצי אדם יכול להיות איש אכזר ביותר ויחד עם זה המדען הגדול ביותר, ואילו בקבלה המחקר תלוי במידה שבה אנחנו משתנים. ככל שנוכל לצאת מאהבה עצמית לאהבת הזולת, נצליח לחקור את מה שנמצא מחוץ לנו.

אי אפשר להבדיל בין התיקון שלנו לבין השגת החכמה, ורק במידה שאדם מתקן את עצמו, הוא תופס את כל המציאות. 125 מדרגות ההשגה הרוחנית הן למעשה 125 מדרגות של תיקון הקשר בינו לבין כל האחרים.

זה יכול להיות אדם שלא יודע קרוא וכתוב או מדען מבריק, טיפש גמור או משכיל גדול - זה באמת לא רלוונטי - רק כשאדם מתקן את עצמו כלפי הזולת, הוא נעשה באמת חכם. וזה לא שלחכמת הקבלה לא צריך שכל, אלא שמדובר על שכל אחר, שכל שמגיע כתוצאה מתיקון הרצון.

כדי לתפוס את המציאות האמיתית, את עולם האמת, עלינו לצאת מעצמנו החוצה, ולהתחיל להכיר את מה שבאמת קיים. ואז נגלה שהחיים לא תלויים בגוף של האדם, בחושים שלו, ברצון הפנימי האגואיסטי שלו או בזיכרון שלו. החיים תלויים רק במידה שבה האדם מספח לעצמו, מקשר לעצמו, את כל מה שנמצא כביכול מחוץ לו, את הרצונות הזרים.

בעזרת ספר הזוהר שמספק לנו כוחות לממש את חוק הטבע שנקרא ״ואהבת לרעך כמוך״, אנחנו מתעלים מהמציאות המדומה הזאת, אל תפיסת העולם האמיתי. ואז הגוף הגשמי שלנו יכול למות וזה לא מפריע לנו להמשיך לחיות בעולם האמיתי. החיים הרוחניים שלנו ממשיכים, כי אנחנו כבר חיים ברצון גדול יותר, נעלה יותר, ושם בעצם נמצא ״האני״ שלנו.

 

--------------------------------------------------------------------------------------

עוד יתגלה בעולם גודל ערך הכוח של רצון האדם, ומדרגתו במציאות כמה היא מכרעת, על ידי רזי תורה. וגילוי זה יהיה הכתר של כל המדע כולו.

הראיייה קוק, ״אורות הקדש״ ג, עמי פ

[.1.] בעל הסולם, "מבוא לספר הזוהר", אות לד.

[.2.] מובא בשם הבעל שם טוב, בספר "מאור עיניים", תחילת פרשת חוקת.

[.3.] להרחבה בנושא זה מומלץ לעיין ב"מבוא לספר הזוהר" מאת בעל הסולם.

[.4.] אחד המקובלים שהדגיש רבות את ההבדלים בין חכמת הקבלה לבין הדת היה הרמח״ל: ״הצורך בחכמת האמת רב הוא. תחילה אומר לך שאנו חייבים לדעת אותה, כי מצוה היא עלינו, שכן כתוב, ׳וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה׳ הוא האלקים׳ וכו׳, הרי שחייבים אנחנו לידע בידיעה, ולא באמונה בלבד, אלא בדברים המתישבים על הלב, כמו שנאמר בפירוש ׳והשבות אל לבבך׳... אם כן, שני דברים צריכים אנו לדעת, שהאדון היחיד הוא המשגיח ומנהיג הכל, בין בעליונים בין בתחתונים: והשני - שאין אחר חס ושלום, והיינו לדעת אמיתת יחודו. שני הדברים האלה שצריכים אנו לדעת, אמור לי אתה מאין נדעם? ואיזו חכמה תודיעם לנו?

מחכמת פשט התורה לא נוכל להבין את זאת, כי על מה סובב פשט התורה? רק על המצוות, על אופן עשייתם וכל משפטיהם, או על סיפור המעשים שהיו, אשר מוזכרים בה... ואם מכל אלה לא תוציא ידיעה זאת, עדיין מוטל עליך לקיים מצוה זו, וצריך שתמצא דרך לקיימה. ואין זה כי אם בחכמת האמת הזאת״(הרמח״ל, כללי ספר מלחמות משה, כלל א).

פרק 6. בשבילי נברא העולם

כל הפוסל, במומו פוסל
תלמוד בבלי, קידושין ע, ע"ב

 

לא במקרה נוצרנו כיצורים התופסים את המציאות כמחולקת לשני חלקים, אני ומה שמחוץ לי. אם התפיסה שלנו הייתה פנימית בלבד, לא היינו יכולים לעולם להתרומם מעל האגו שלנו אל תכונת האהבה והנתינה. היינו נתקעים במקום אחד, מסתובבים סביב הזנב של עצמנו.

הנה דוגמה שתבהיר למה הכוונה: לכל אחד מאיתנו יש נטיות אגואיסטיות כמו שליטה וגאווה ברמה זו או אחרת. כשמדובר בנו, אנחנו לא כל כך שמים לב אליהן, אבל כשאנחנו רואים אחרים שפועלים מתוך דחף לשלוט או להתגאות, זה על פי רוב מרגיז אותנו, ויש לנו מה להגיד על זה.

מלכתחילה הוטבעו בנו דחייה ושנאה כלפי אחרים, כדי לאפשר לנו לא להיות משוחדים ולהגדיר בצורה חכמה וביקורתית את היחס שלנו לנטיות הללו. האגו שלנו, כמו שופט מחמיר וחד הבחנה, עוזר לנו לחקור את הרע שמתגלה לעינינו אצל אחרים, לשפוט אותו ביתר דיוק ועמקות, להגיע לכל פרט ופרט.

התפיסה החיצונית הראשונית פותחת לנו את העיניים, מאפשרת לנו לזהות דברים רעים קודם כול מחוץ לנו, ורק לאחר מכן להבין שבאמת הכול נמצא בתוכנו. על זה נאמר ״כל הפוסל, במומו פוסל״. אבל אנחנו עתידים לגלות שזה לא ש״ההוא שתלטן וההיא גאוותנית״ וכן הלאה, אלא זה אנחנו שרואים אותם כך, בגלל הרצון המקולקל שלנו.

 

----------------------------------------------------------------------------------------

כל התכלית הנרצה להבורא מכל הבריאה אשר ברא, היא להנות לנביאיו, בכדי שיכירו אמיתיותו וגדולתו, ויקבלו ממנו כל הטוב והנועם שהכין בעדם.

בעל הסולם, ״הקדמה לספר הזוהר", אות לט

---------------------------------------------------------------------------------------

 

כאמור, הרצון הוא הגורם שמעצב בנו את תפיסת המציאות. כעת ננסה להבין מאילו חלקים בנוי הרצון, מדוע נוצרנו דווקא כך, וכיצד נוכל לשנות את המציאות שלנו לטובה.

על הדרך נגלה מדוע מתעוררות בנו תחושות כמו שנאה ואהבה כלפי הסובבים אותנו, מה גורם לנו לשמוח כשלמישהו רע ולקנא כשהשכן קונה מכונית חדשה... ובכלל, אם תכלית הבריאה היא להתקרב לטוב, למה נראה שכל הזמן רק נעשה יותר רע?

ספר הזוהר מסביר שלמעשה אנחנו נמצאים במערכת מושלמת שנבראה על ידי הבורא. כל חומר הבריאה הוא רצון לקבל, והמערכת המושלמת היא בעצם הרצון הכללי שנברא. הרצון הזה נקרא גם הנשמה הכללית או נשמת אדם הראשון. אבל את הנשמה הכללית שבר הבורא לחלקיקים רבים. בכל אחד מאיתנו נמצא רק חלקיק שבור מהנשמה הכללית.

לפני השבירה כולנו הרגשנו במערכת הזו כאברים של גוף אחד. הכול היה שלם וללא גבולות, ומשום כך המערכת נקראה אז עולם אין-סוף. בעולם אין-סוף מחוברים כל חלקי המערכת באהבה ומלאים באור. אלא שהבורא הטיל על המערכת הזו 125 ״מסננים״ (הסתרות, העלמות), כך שעכשיו אי אפשר להרגיש שיש שם אור. זה כמו תמונה יפה שהונח עליה ניילון עם כתמים, ומעליו עוד ניילון עם כתמים נוספים, ועוד ניילון, כך שהתמונה המקורית הולכת ונסתרת.

אנחנו נמצאים בשכבה החיצונית ביותר ואיננו מרגישים כלל את השכבות הקודמות, ולכן הקשר בינינו משובש לגמרי. במקום שנרגיש את האהבה המחברת אותנו בעולם אין-סוף, יש בינינו שנאה ודחייה. אנחנו לא מרגישים את הקשר הכללי בינינו, אנחנו מפורדים ומנותקים. הבורא רוצה שנחזור בעצמנו דרך כל המסננים למצב הטוב והמואר, לעולם אין-סוף. זוהי תכנית ההתפתחות של הבריאה, והיא מחולקת לשלושה מצבים:

זה די דומה למה שאנחנו עושים עם הילדים שלנו - מציירים תמונה, גוזרים אותה לחלקים, ואז נותנים להם להרכיב את הפאזל. תהליך ההרכבה מפתח את הילד.

כתוצאה מהשבירה, בעולם שלנו הרצון (ה״כלי״) של כל אדם נחלק לשני חלקים עיקריים:

• כלים פנימיים - שורש, נשמה וגוף

• כלים חיצוניים - לבוש והיכל

את הכלים הפנימיים שלי אני מרגיש כ״אני״, כעצמי, ולכן אני דואג להם. את הכלים החיצוניים שלי אני מרגיש כזרים, כלומר לא שלי. הכלים הפנימיים והכלים החיצוניים מנוגדים זה לזה, ולכן ככל שאני אוהב את הכלים הפנימיים שלי, כך אני שונא את הכלים החיצוניים שלי.

מדוע? מפני שבין שני סוגי הכלים הללו עובר ״גבול השבירה״ - מעין מחיצה שגורמת לי להסתכל החוצה רק בצורה של ״מה אני יכול להוציא משם כדי שיהיה לי טוב? מה זה נותן לי?״. היא מחייבת אותי להתייחס לאחרים תמיד בצורה אגואיסטית, מתוך רצון לנצל אותם.

אני תמיד מעריך את מצבי על פי ההבדל ביני לבין כל העולם. ולכן - מפתיע ומוזר ככל שזה יישמע - כמה שיותר רע לעולם, כך יותר טוב לי, בתנאי שזה לא מהווה סכנה לביטחוני האישי.

אני לא יכול לסבול מילוי בכלים החיצוניים. אני לא יכול להישאר אדיש כלפי האחר או להתנהג כאילו לא אכפת לי ממנו: וכשהוא מצליח, זה מכאיב לי מאוד, ממש הורס אותי. כל הזמן אני עושה השוואות. אם למשל אני מרוויח עשרת אלפים שקל בחודש והסובבים אותי מרוויחים כחמשת אלפים שקל בחודש, אני מרגיש סיפוק אדיר. אבל אם מישהו מרוויח עשרים אלף שקל בחודש - אני חש אכזבה גדולה. אני לא יכול להתנתק מהמחשבה הזו ולהסתפק במה שיש לי, כי חשוב לי מאוד שלאחרים יהיה פחות.

אנחנו לא מסוגלים פשוט להתעלם מהכלים החיצוניים האלה, כי אנחנו כן מרגישים אותם כשייכים לנו. אם לא היה בינינו שום קשר אז מילא, אבל השבירה יצרה בינינו קשר שלילי. כך שגם אם לא עשינו שום דבר רע זה לזה, כוח השבירה הופך אותנו בעצם לאויבים.

 

-------------------------------------------------------------------------------------

הצד השווה שבכל בריות העולם הוא, שכל אחד מאתנו עומד לנצל לכל הבריות לתועלתו הפרטית, בכל האמצעים שברשותו, ומבלי לקחת בחשבון כלל שהולך להיבנות על חורבנו של חברו.

בעל הסולם, מאמר "השלום בעולם"

------------------------------------------------------------------------------------

 

ההבנה של איך הדברים הללו עובדים חשובה מאוד, כי היא משמשת לנו כלי לשינוי, מנוף להתפתחות. נתבונן בעוד כמה דוגמאות, שדווקא משום שהן קיצוניות מאוד, נוכל בעזרתן לחדד את הבנת העניין.

הטרוריסט שתכנן את פיצוץ מגדלי התאומים, אחרי שנודעו לו תוצאות מעשיו, מרגיש בערך כך: ״רק שלושת אלפים איש נהרגו? חבל שלא יותר וזה מגיע להם, לאמריקאים האלה!״. מה קרה לו? הוא רוקן את הכלים החיצוניים שלו, והתמלא בפנים בתחושה של רווח גדול, של חגיגה.

כל צוררי האנושות פעלו מתוך דחף פנימי ליצור פער בין הכלים הפנימיים לכלים החיצוניים שלהם. גרמניה הנאצית, למשל, לא הייתה יכולה להסתפק במימוש הפוטנציאל האנושי הגבוה של העם הגרמני ליצירת מדינה משגשגת בפני עצמה. לא ולא. נוצר בה דחף להיות מעל האחרים, לשלוט בהם, להרוס אותם. רק אז היא תרגיש באמת גדולה.

האגואיזם של האדם מרגיש שלהרוג את האחר, לשרוף אותו, לנצל אותו, לשלוט בו, זה תענוג עבורו. זו התוצאה מכוח השבירה - האדם מזיק לעצמו, לכלים החיצוניים שלו, אבל הוא לא יודע את זה. כשהוא יגלה מאוחר יותר שכל הרע שהשתדל לעשות לאחרים היה בעצם רע שגרם לעצמו, יתעוררו בו אכזבה וכאב עזים. אבל דווקא הכאב והאכזבה האלה הם שיעזרו לו לבצע תיקון של ממש.

אנחנו לא רגילים לדבר על הדברים האלה ונוהגים להסתיר אותם, אבל במישור המדיני זה בולט מאוד. אפילו המצאנו שם מכובד לעולם השקר - דיפלומטיה. כל צד משתוקק לשלוט באחר, אך מחוסר ברירה כורת איתו ברית.

בחברה האנושית בנינו מערכות רבות שיאפשרו לנו לחיות בהתנגשות מינימלית בין הכלים הפנימיים והחיצוניים של כל אחד ואחד מאיתנו, כי אנחנו מבינים שאחרת כולנו נינזק. ביטוח לאומי, מערכות סעד ותמיכה בנזקקים ועוד. כולנו פוחדים שמחר גם אנחנו נהיה במצב הזה, ולכן מעדיפים להקדים תרופה למכה.

שנאה בין כלים פנימיים לכלים חיצוניים היא תופעה אנושית, שלא קיימת אצל בעלי חיים. זאב שטורף איילה, למשל, הוא לא שונא אותה והיא לא שונאת אותו. הזאב רואה באיילה מזון. מטבעה היא כמובן מתנגדת לו, אבל אין ביניהם שנאה. הטבע מנהל את שניהם בצורה מושלמת.

אם לא היה בינינו שום קשר, לא היינו יכולים לגלות את הסיבה לרע בחיינו. בזכות זה שאנחנו מגלים שהקשר בינינו הוא רע, אנחנו יכולים להפוך אותו לטוב.

נסתכל על מצבה של האנושות בימינו - בעבר הקשרים בין המדינות היו חלשים מאוד, וכל מדינה הייתה מקושרת רק למספר מצומצם של מדינות אחרות. כשהיינו רחוקים זה מזה, לא היה ממש קשר, ולכן הרע לא היה כל כך חשוף. אבל עם הזמן העולם נעשה גלובלי, ממש כמו כפר אחד קטן, ופתאום כולם קשורים לכולם, משפיעים על כולם. אין לאן לברוח, אין לנו עוד כדור הארץ... ולכן השנאה שבינינו מתגלה. ודווקא השנאה הזו היא שתחייב אותנו לתקן את היחסים בינינו.

 

------------------------------------------------------------------------------------

אף על פי שבפועל אנו רואים הכול ממול פנינו, מכל מקום, כל בעל שכל יודע בבירור, שכל הנראה לנו, אינו אלא בפנימיות מוחנו בלבד.

בעל הסולם, ״מבוא לספר הזוהר״, אות לד

------------------------------------------------------------------------------------

 

עכשיו, כשתמונת היחסים בינינו לבין הזולת מובנת קצת יותר, נתקדם הלאה. כאמור, הכוח שמחלק את תמונת המציאות שלנו לשני חלקים, פנימי וחיצוני, הוא כוח השבירה.

אחרי השבירה, חלק מהרצון שלנו(הכלים החיצוניים שלנו, ״לבוש״ ו״היכל״) כבר לא מורגש כשייך לנו. זה דומה לאדם שקיבל זריקת הרדמה מקומית לרגל, ובזמן שחותכים לו אותה, הוא צוחק, מדבר ומתנהג כאילו החיים שלו הם כרגיל, כאילו לא קורה לו כלום, כי הוא לא מרגיש דבר.

בחלקים האלה של הרצון, ״לבושים והיכלות״, אנחנו מרגישים למעשה את כל מה שהוא לא אנחנו, כלומר, את העולם החיצון. יש סביבנו אנשים ועולם גדול, תהליכים שמתרחשים, ובאמת כל אלה הם חלקים של הרצון שלנו.

אנחנו חיים בתוך סרט אחד גדול, שבו מוקרנים הרצונות שלנו אל מול עינינו. מה קובע איזו תמונה נראה עכשיו בסרט? ה״רשימות״ - נתונים אינפורמטיביים שבהם מוגדרת תכנית ההתפתחות האישית של כל אחד מאיתנו.

נעשה קצת סדר. המציאות מורכבת משלושה מרכיבים:

• האור, כוח האהבה והנתינה (הבורא)

• הרצון לקבל (הנברא)

• והרשימות (תכנית ההתפתחות של הנברא)

תחילה הבורא יוצר את הנברא כרצון לקבל, רצון ליהנות. אחר כך הבורא שובר את הרצון לחלק פנימי (שורש, נשמה, גוף) ולחלק חיצון (לבוש והיכל), ונוצרת תחושה אגואיסטית של ״אני והעולם״.

בתוך הרצון מוטמנת תכנית ההתפתחות שלו, והיא בנויה מרשימות. כל רשימו כזה מגדיר מצב מסוים שהנברא צריך לעבור עד שיגיע לתיקון השבירה - ישתווה לבורא בתכונותיו ויממש את מטרת הבריאה.

חוזרים לסרט. מה שאני רואה עכשיו זה מימוש הרשימו שאני מרגיש בחמשת חלקי הרצון שלי. ויותר מזה אין כלום.

בכל רגע רשימות חדשות מתעוררות בתוך הרצון שלי וגורמות לי להתפעלויות חדשות, זה אומר שאני מיד רואה עולם אחר. כל החיים שלי, כל המציאות, הם רשימות שעוברות דרכי ומתממשות. האור פועל עליי, על הרצון שלי - שדרכו מתחילות הרשימות לעבור בשרשרת כמו בסרט קולנוע.

אני מרגיש שאלה החיים שלי, שאותם אני חי. אבל האם באמת זה ״אני״ שחי ״אותם״? אם אסתכל כמה שנים אחורה, האם אוכל להאמין שזה הייתי אני? נדמה לי שאיזשהו סרט עבר דרכי. הרבה אנשים מרגישים כך, שהחיים עברו דרכם כמו בחלום, לא הם אלה שפעלו, לא הם אלה שעשו, לא הם אלה שעברו... הייתה קרן אור, הסרט הוקרן ואני שיחקתי בו את התפקיד שלי.

הזוהר מסביר שאין כלום חוץ מרשימות, אור ורצון. כל רשימו שעובר בנו מחלק את הרצון לשניים: פנימי וחיצוני, ואנחנו מרגישים בסרט הזה את עצמנו ומשהו נוסף שנראה לנו שהוא מחוץ לנו - עצים, שמש, ירח, אנשים. אנחנו מביאים לעולם ילדים, אנחנו נמצאים בעבודה... תמיד יש אנחנו ועוד משהו. למה? הרגשת המציאות כמחולקת לשניים נותנת לנו בסופו של דבר הזדמנות להכיר שחוץ מאיתנו קיים עוד כוח - האור, הבורא - והוא שמכריח אותנו לחפש אותו.

 

-------------------------------------------------------------------------------------

כל העולמות העליונים והתחתונים כלולים כולם בָּאדם

בעל הסולם, ״הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה״, אות א

-------------------------------------------------------------------------------------

 

ספר הזוהר נסתר במובן הזה שאנשים לא יודעים איך לקרוא ולהבין את האמור בו, משום שהמפתח לקריאה עובר דרך תפיסת המציאות. הזוהר דורש מאיתנו להבין שהמציאות שאנחנו מרגישים מתרחשת בתוכנו, ולא מחוץ לנו.

גם את העולם העליון שהזוהר מוליך אותנו אליו, נרגיש בתוכנו. אין לנו מה לחפש את היציאה לעולם העליון אחרי האופק, אלא רק בשינוי התכונות הפנימיות שלנו.

הזוהר מדבר על מציאות שנמצאת ״מעל״ מה שאנחנו מרגישים כרגע. ״מעל״ זמן, תנועה ומקום. המציאות החיצונית הזו שמתוארת לנו ונראית כמחוץ לנו - איננה. הכול נמצא בתוך הרצון שלנו. כל התופעות, תחושות העבר, ההווה והעתיד מצטיירות בתוכו. ההיסטוריה היא איזשהו תהליך שאנחנו מתארים אותו לעצמנו כמשהו שקרה בזמן עבר, אבל האמת היא שאין זמן, אין תנועה ואין מקום מדומה. יש רק מקום אחד שבו מתרחש הכול - הרצון.

באופן טבעי, החלקים השונים של הרצון שלנו(פנימי וחיצוני, אני והזולת) מתנגשים זה בזה. ספר הזוהר מסייע לנו לתקן את הקשר ביניהם, לחבר ביניהם עד שיהפכו לאחד, ולא נרגיש הבדל ביניהם. זהו השינוי המיוחל בתפיסת המציאות. כך אנחנו מגלים כאן ועכשיו את העולם העליון, שנקרא גם ״העולם הבא״.

זה לא שכאן אנחנו מכינים את עצמנו, ואחר כך נגיע לאיזשהו מקום אחר. אלא ככל שאנחנו מגלים אהבה כלפי הזולת במקום שנאה, באותה מידה בדיוק אנו מתחילים להרגיש מצב שנקרא ״עולם עליון״ או ״עולם הבא״. כל העולמות נמצאים כאן, בקשר בינינו ובין מה שנראה לנו כרגע מחוץ לנו, רחוק מאיתנו.

הרצונות שנראים לנו כזולת נחלקים לכמה מעגלים כלפי האגו שלנו. במעגל הקרוב ביותר נמצאים המשפחה, הקרובים והחברים. במעגל הבא אחריו נמצאים אנשים שמועילים לנו וטוב לנו שהם קיימים, כמו רופאים. אחר כך ישנם האנשים שאנחנו רוצים רק להשתמש בהם, להזיק להם, אבל שיישארו בחיים. והכי רחוק נמצאים האנשים שאנחנו ממש שונאים, ואולי אפילו מוכנים להרוג אותם. אבל כולם הם רצונות שלנו... כשנחבר אותם בחזרה אלינו, נהפוך להיות הנשמה הכללית שהבורא ברא, נחזור לעולם אין-סוף. זהו הפטנט שמוגדר בביטוי ״בשבילי נברא העולם״.

חשוב להדגיש שתהליך התיקון של תפיסת המציאות לא אמור להתבצע בצורה מלאכותית. אם מחר השכן שלי יצעק עליי, לא אשיב לו: ״מה אתה צועק, אתה בסך הכול רצון שלי״... זה לא סתם שינוי פשטני של ״פנימה במקום החוצה״ - מדובר במהפך גדול ועמוק מאוד. כדי לבצע אותו אנחנו זקוקים לספר הזוהר שיעזור לנו לבנות בתוכנו את התפיסה החדשה, ולחברה של אנשים שתתמוך בנו בתהליך התיקון.

 

-------------------------------------------------------------------------------------

סתר הסתרים, לחכמי לב נמסר

זוהר לעם, פרשת לך לך, אות צו

-------------------------------------------------------------------------------------

פרק 7. כאיש אחד בלב אחד

הבורא ברא כלי אחד שנקרא "אדם הראשון", ושבר אותו להרבה חלקים קטנים, כדי שהם ילמדו ביניהם מה זה נקרא לאהוב, ויחד יגיעו עד אליו.
ספר "חכמת הלב"

 

אחד האמצעים ההכרחיים להתפתחות רוחנית היא הקבוצה.

כדי שנהיה מוכנים להתפתחות הרוחנית, הבורא מעורר בנו שתי תחושות: הראשונה היא ריקנות כלפי העולם הזה, והשנייה היא משיכה להשיג את מקור החיים - התעוררות ״הנקודה שבלב״.

הנקודה שבלב מחברת אותנו אל המקום שבו אנחנו יכולים להזין ולמלא אותה - אל הקבוצה. ובאמת ניתן לראות שאנשים שמתעוררת בהם הנקודה שבלב, נמשכים זה לזה בצורה טבעית. כך קורה תמיד בחברה האנושית, אנשים בעלי רצונות דומים מתקרבים זה לזה ומתקבצים יחד.

הקבוצה מאפשרת את ההתחברות האמיתית לזולת, על פי העקרונות החדשים של אהבה ונתינה במקום שנאה ופירוד. לכן העבודה בקבוצה היא אמצעי הכרחי כדי להגיע לגילוי הבורא. היא מאפשרת לאדם למדוד בצורה אמיתית את היחס שלו לזולת, ומונעת ממנו לשגות בדמיונות שווא באשר לרוחניות ולקשר האישי שלו עם הבורא. והרי הבורא הוא תכונת האהבה והנתינה השורה בקשר המתוקן שבינינו.

קבוצות כאלו קמו לאורך כל ההיסטוריה. בשינוי היחס בין האנשים בקבוצה ליחס של חיבור ואהבה הדדית, הם יצרו את התנאים הדרושים להרגשת המציאות האמיתית. מתוך הניסיון הרב שהם צברו, הם כתבו על העולם שנפתח בפניהם. הספרים שהם הותירו אחריהם מאפשרים לנו להגיע בדרך הקצרה והמועילה ביותר אל החיים החדשים.

קבוצה כזו נקראת ״קבוצת מקובלים״ ומטרתם אחת - להתחבר ביניהם ברוח הכתוב בתורה, ״כאיש אחד, בלב אחד״, ״כל ישראל חברים״, ״אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך״, ״ואהבת לרעך כמוך״ וכדומה.

האווירה הנוצרת בקבוצת מקובלים היא מיוחדת מאוד. כדי לחוש מקצת ממנה נתבונן בכמה דוגמאות מתוך שטרי התקשרות בין החברים בקבוצות בולטות מהדורות הקודמים:

 

קיבלנו עלינו להתנהג כולנו באהבה ואחווה, ולחוס כל אחד לכבוד חברו ככבודו.

קבוצת חכמי מצרים, ביניהם האר״י, שנת 1558 [.1.]

 

לקשור קשר חזק ואמיץ של אהבה ואחווה ושלום בינינו... כאילו היינו גוף אחד, כאילו היינו אחים מאב ומאם מהריון ומלידה, כל ימי חיינו.

קבוצת חכמי מצרים, שנת 1564 [.2.]

 

כל אחד יעלה על חברו כאילו הוא חלק איבר ממנו ממש, בכל נפש ובכל מאוד.

נתייחדנו כאיש אחד, חברים בכל מכל כל, לסייע ולעזור ולחזק ולאמץ איש את רעהו.

קבוצת רש״ש, מקובלי בית-אל, ירושלים, שנת 1751 [.3.]

 

קיבלו עליהם לאהוב איש את אחיו... ולהשתדל כולם לבוא ללימוד הזוהר בכל יום.

קבוצת רמח״ל, פאדובה, שנת 1731 [.4.]

 

תיקון היחסים בקבוצה, מאהבה עצמית לאהבת הזולת, יכול להיות אך ורק על ידי אותו כוח עליון שברא את האגואיזם שלנו. רק הוא יכול להפוך את היצר הרע ליצר טוב. ״בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין״, [.5.] אומר הבורא, ״כי המאור שבה מחזירו למוטב״, כלומר, לחיבור ולאהבה. [.6.]

גם עכשיו אנחנו נמצאים במציאות המתוקנת והנכונה - בקשר הדוק בינינו כחלקי גוף אחד, באהבה הדדית, מחוברים לכוח העליון שברא אותנו, מלאים בכל טוב, אלא שעדיין לא התעוררנו להכרה במצב הזה. את ההתעוררות הזו, את הכוח המחייה הזה, את האור המחזיר למוטב, אפשר להשיג כאשר מתקבצים יחד.

בקבוצה קוראים יחד בספר הזוהר. הזוהר מדבר על המצב המחובר שלנו, ומשום כך קריאה משותפת בזוהר מתוך כוונה להגיע לאיחוד ולאהבה, מעוררת את האור המחזיר למוטב. [.7.] בהדרגה מתחילים להתעלות מעל הרגשות האגואיסטיים הטבעיים שלנו, מתחילים להרגיש שנמצא בינינו אותו קשר של אהבה, ובתוכו אנחנו מרגישים את הבורא. זוהי הדרך להגיע למימוש מהותה של חכמת הקבלה, גילוי הבורא לנברא.

 

איש את רעהו יעזורו

 

---------------------------------------------------------------------------------------

יש בכל אחד מהם ניצוצין של אהבת הזולת. אלא שהניצוץ לא היה יכול להדליק את אור האהבה... לכן הסכימו שעל ידי התחברותם יחד - אז, מכל הנצוצין ביחד יעשה שלהבת אחת גדולה.

הרב״ש, מאמרי ״שלבי הסולם״ [.8.]

 

בדורנו כל האנושות צריכה להפוך לקבוצה אחת גדולה ולתקן את עצמה. לכן הרב ברוך שלום הלוי אשלג(הרב״ש), בנו וממשיך דרכו של בעל הסולם, כתב עשרות מאמרים על העבודה בקבוצה. הוא נתן לעולם את תורת החיבור עם הדרכה מפורטת לגבי כל המצבים שמתקיימים במערכת היחסים בתוך הקבוצה. על פי כתביו אנחנו לומדים ומתפתחים רוחנית.

האדם נברא עם כלי, שנקרא ״אהבה עצמית״... ובלי ביטול אהבה עצמית, אי אפשר להגיע לידי השתוות הצורה. והיות שזה נגד הטבע שלנו, לכן צריכים חברה, שיהיו כולם כוח גדול.

הרב״ש, מאמר ״מטרת החברה״

אי אפשר להתקדם רוחנית ללא קבוצה. הטכנולוגיה המתקדמת שקיימת היום מאפשרת לנו להעביר את שיטת התיקון דרך הטלוויזיה והאינטרנט לכל מקום בעולם. שיעורים בחכמת הקבלה, על ספר הזוהר, מאמרי הרב"ש ועוד, משודרים מדי יום בשידור חי בערוץ "קבלה לעם" (ערוץ 66 ב-HOT וב-YES, www.kab.co.il) ובאמצעותם מצטרפים רבבות אנשים לקבוצת הלומדים. חלקם מתקבצים במרכזי לימוד של "קבלה לעם" בארץ ובחו"ל, וחלקם מתחברים לקבוצה באופן וירטואלי.

מגוון אפשרויות של חיבור לקבוצה פתוחות היום בפני כל אדם שמעוניין להתפתח רוחנית, ואפילו המרחק הפיזי בין אנשים בכל קצוות העולם לא מהווה עוד מכשול. אנחנו מדברים על יצירת קשר פנימי בינינו, ומסתבר שאפשר להתחבר לאחרים נהדר גם דרך כלי התקשורת, כי לא הגופים הם שצריכים להתחבר אלא הלבבות...

בקבוצה הגדולה הזו, המשתרעת על פני כל רחבי תבל, האנשים אמנם שונים מאוד מבחינה חיצונית, אך דומים מאוד מבחינה פנימית. כולם רוצים להרגיש שהם חלק מעולם אחד של אהבה, ביטחון ושגשוג, ולהבטיח חיים טובים לילדיהם - ולכן הם מתחברים.

בסופו של דבר חכמת הקבלה תהפוך לשיטת חינוך עולמית ותציע לאנושות כולה דרך להינצל מכל הרע. ישראל תהווה נקודה מרכזית, וממנה תצא שיטת החיבור לעולם. כך נממש את ייעודנו ונפיץ לעולם את האור - את הקשר החדש שיחבר בין בני האדם, קשר של ערבות הדדית, נתינה ואהבה.

 

---------------------------------------------------------------------------------------

בעת שהאנושות תגיע למטרתה... על ידי ביאתם לדרגה השלמה באהבת זולתו, שאז יתלכדו כל גופות בני העולם לגוף אחד ולב אחד - יתגלה כל האושר המקווה לאנושות על שיא גובהו.

בעל הסולם, מאמר ״החירות״

---------------------------------------------------------------------------------------

 
 

תפילת רבים

"תפילה של רבים עולה לפני הקבייה, והקבייה מתעטר באותה התפילה. משום שהיא עולה בכמה אופנים, כי אחד שואל חסדים, והשני גבורות, והשלישי רחמים. ונכללת מכמה צדדים, מצד ימין שמאל ומאמצע. כי חסדים נמשכים מצד ימין, וגבורות מצד שמאל, ורחמים מהצד האמצעי. ומשום שנכללת מכמה אופנים וצדדים, נעשית עטרה ומונחת על ראש צדיק חי העולמים, יסוד, המשפיע כל הישועות אל הנוקבא [.9.], וממנה לכל הציבור.

אבל תפילת יחיד אינה כלולה מכל הצדדים, והיא אינה אלא באופן אחד, או שמבקש חסדים, או גבורות, או רחמים. ועל כן תפילת יחיד אינה מתוקנת להתקבל כמו תפילת הרבים. כי אינה נכללת בכל ג' הקווים, כמו תפילת הרבים".
זוהר לעם, פרשת וישלח, אות מה

 

תפילת רבים אינה תלויה בכמות האנשים אלא בתוכן התפילה ובמהותה. יכולים לצעוק מיליארדי אנשים, אבל אם הצעקה היא אגואיסטית, התפילה לא מתקבלת.

תפילת רבים היא הבקשה לחבר את החלקים הרבים של הנשמה האחת שנשברה, וזוהי התפילה היחידה שנענית על ידי הבורא.

[.1.] מתוך כתב העת "אסופות", ספר שנה למדעי היהדות, ספר תשיעי, ירושלים תשנ"ה, בעריכת מאיר בניהו. עמ' קנב-קנד.

[.2.] שם.

[.3.] שם.

[.4.] מתוך הספר "ירים משה", עמ' יא-טו..

[.5.] תלמוד בבלי, קידושין ל, ע"ב.

[.6.] ״בכוחות עצמו אין לאדם שום מציאות, שיהיה בידו כוח ללכת נגד הטבע. כי עניין מוחא וליבא, מה שהאדם צריך להשתלם בהם, הוא מוכרח לקבל סיוע. והסיוע הוא על ידי התורה. כמו שאמרו חז״ל ׳בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין׳. שמתוך שמתעסקים בה, המאור שבה מחזירם למוטב״(הרב ברוך שלום הלוי אשלג, הרב״ש, מאמרי שלבי הסולם, ״מהו תורה ומלאכה בדרך ה׳״).

[.7.] "כשעוסק בחיבור זה... מזהירה השכינה ומאירה מאותו האור כתחילת חידושה אז, וכל העוסקים בה, חוזרים ומעוררים אותו התועלת ואותו האור הקודם שגילה רבי שמעון בר יוחאי וחבריו בשעת חיבורו" (ר' משה קורדיברו, הרמ"ק, "אור יקר", שער א, סימן ה).

[.8.] הרב"ש, מאמרי שלבי הסולם, "לעולם ימכור אדם קורות ביתו".

[.9.] נוקבא [בארמית] - נקבה. הנוקבא היא ה"שכינה", ואליה מגיע מעולם אין-סוף כל האור המיועד לנשמות.

חלק ג'. פותחים את הזוהר

פרק 8. להיות כמו הבורא

עניין התענוג: בהיותנו משתווים בענייננו לכל מנהג הנוהג ומצוי בשורשנו הרי אנו מצויים בתענוגים.

בעל הסולם, מאמר "מתן תורה"

 
 

אנחנו נמצאים היום בנקודת ציון היסטורית מרגשת מאוד. עשרות אלפי השנים של ההתפתחות האנושית, מיליארדי שנות התפתחות העולם הזה וכל התפתחות העולמות העליונים שקדמו לו – כל אלו נועדו רק כדי להביא אותנו ברגעים אלה ממש ללידת האנושות החדשה.

אם נתבונן בטבע נראה שהוא כל הזמן מתפתח. תחילה התפתח הדומם, אחריו הצומח ולבסוף החי. כל התפתחות כזו מבוססת על התפתחות הרצון שבתוך הנברא.

הרצון שרוצה רק לשמור על עצמו ולא להתפתח, מקבל צורת דומם. כשהרצון רוצה להתפתח, לקרב לעצמו את מה שמועיל לו ולהרחיק את המזיק, מתפתחת צורת הצומח. רצון גדול עוד יותר, שבעצמו מתקרב אל המועיל ומתרחק מהמזיק מקבל צורת חי. כל הצורות שאנו רואים לעינינו במציאות הן רק עטיפות חיצוניות שמבטאות את התפתחות הכוח היחיד שנברא, "הרצון לקבל".

היצור המפותח ביותר בדרגת החי הוא המין האנושי. אבל כאמור, לפני 5,771 שנה החלה התפתחות חדשה בטבע. אחד מהנבראים התפתח לדרגת המדבֵּר, לדרגת "האדם" שדומה לבורא. בתוך הרצון של אותו האיש התעוררה תשוקה שלא מהעולם הזה, "הנקודה שבלב", ניצוץ אלוקי שדחף אותו לגילוי הבורא.

 

אין אנו מוצאים צורך מיוחד נטוע בחפץ האדם, שלא יהיה נמצא בכל מין החי, זולת ההתעוררות לדבקות אלוקית. אשר רק מין האדם מוכן אליה, ולא זולתו.

בעל הסולם, מאמר "וזאת ליהודה"

 

בשונה מהדרגות הנמוכות ממנה, ההתפתחות לדרגת המדבֵּר לא מתרחשת מעצמה, אלא רק אחרי שיש בנו רצון והשתוקקות להעפיל אליה. ההשתוקקות הזו נקראת "כוונה". כדי לפתח בתוכנו כוונה להיות דומים לבורא אנחנו זקוקים לאמצעי שיעזור לנו – לשם כך נכתב עבורנו ספר הזוהר.

הזוהר הוא ספר מיוחד מאוד. לאורך ההיסטוריה, מקובלים השתמשו בו כדי להגיע להכרת הרמה הגבוהה ביותר בהתפתחות הטבע הכללי, ומשום כך הוא נחשב לספר הספרים. כשהמקובלים מתייחסים ל"ספר" בלי לציין לאיזה ספר התכוונו, כוונתם היא אחת – ספר הזוהר.

בדור שבו התחילה גלות בת אלפי שנים, התחברו עשרה מקובלים ליצירת הזוהר. היו בהם נשמות מיוחדות שייצגו את "עשר הספירות" – עשרת היסודות במערכת הכללית של הבריאה, והיה ביכולתם להביע את כל מבנה המציאות. בראשם עמד רבי שמעון בר יוחאי כנגד ספירת הכתר, ואיתו האחרים כנגד הספירות חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות.

בעלי הזוהר הביעו בסימנים שנקראים "אותיות" את הצורה החיצונית של המערכת שבה הם נמצאים. כשאנחנו מסתכלים על האותיות ושומעים את המילים, אם יש לנו רצון, ולו גם מועט, להיות מקושרים למערכת הזאת, היא מתחילה לפעול עלינו. הזוהר הוא כמו מסך מגע; הנגיעה בו מחברת אותנו אל המערכת הפנימית.

המגע עם הזוהר גורם לנו לגדול ולהתפתח מבחינה רוחנית, הוא מספק לנו בהדרגה כוונה נכונה וכוח התפתחות מיוחד שנקרא "אור המחזיר למוטב". לחזור למוטב פירושו להגיע לאותה דרגה של "הטוב והמיטיב", לדרגת הבורא.

 

הקו האמצעי

 

האדם צריך להאמין, שיש לו נקודה שבלב, שהיא ניצוץ המאיר. ולפעמים היא רק נקודה שחורה ואינה מאירה, והניצוץ הזה צריכים תמיד לעורר... כי יש באפשרותו להדליק את המעשים שלו, שיאירו.

הרב"ש, מאמרי "שלבי הסולם" [.1.]

 

עתה ניגש יחד לקריאת קטע מספר הזוהר. הקטע לקוח מפרשת "לך לך", והוא מדבר על הקו האמצעי ועל מַ"ן של צדיקים. מ"ן היא הכוונה להתפתח ולהיות דומים לבורא. צדיקים הם אנשים שרוצים להיות צדיקים, כלומר, להצדיק את הבורא על שברא אותם – והצדקה אפשרית רק מתוך ראייה והרגשה של מה שבאמת קורה במציאות, מתוך הדרגה העליונה שאליה האדם עולה. לזה אנחנו רוצים להגיע בעזרת הזוהר.

 

ואפילו בנשמות שבעולם הזה, הוא משתעשע. משום שבחצות לילה, כל אלו צדיקי אמת מתעוררים כולם לקרוא בתורה, ולהשמיע תשבחות של התורה. והקב"ה וכל אלו הצדיקים שבתוך גן העדן, כולם מקשיבים לקולותיהם. וחוט של חסד נמשך עליהם ביום. כלומר שעל ידי המַ"ן, שהם מעלים על ידי התורה והתשבחות, נמשך קו האמצעי אל הנוקבא, שהוא אור החסדים. ולפי שהם גרמו לאור הזה, זוכים באותו השיעור שגרמו להנוקבא. כמו שנאמר, יומם יצווה ה' חסדו ובלילה שירו עמי. שבשביל השירה שבלילה, זוכים לחסדו ביום.

זוהר לעם, פרשת לך לך, אות קלב

 

בתוך המערכת הכללית יש כבר נשמות מתוקנות. אם אנחנו רוצים להגיע לגילוי הבורא אבל מרגישים שהוא נסתר מאיתנו, מבחינה רוחנית אנחנו נמצאים ב"חושך", במצב של "לילה". במצב הזה עלינו להשקיע מאמצים ולעורר את הבקשות שלנו, ואז אותן הנשמות הגבוהות שהבורא שורה בהן, משפיעות עלינו דרך ספר הזוהר.

ספר הזוהר נכתב במיוחד כדי ליצור קשר בינינו לבין הנשמות הללו. בקריאת הזוהר אנחנו יוצרים איתן קשר, והן שולחות לנו את האור המחזיר למוטב.

האור הזה עדיין לא פורץ לנשמותינו וממלא אותן, כי חסרה התאמה ("השתוות צורה") בין הנשמות שלנו לבין האור, אבל הוא פועל עלינו כאילו היינו בתוך רחם; הוא מקיף אותנו, מלטף אותנו, מחבק אותנו.

כך האור מתקן אותנו לאט לאט, עד שאנחנו מתחילים להרגיש – אותו, את הנשמות המתוקנות שאליהן התקשרנו ואת הבורא השורה במערכת הנשמות.

האור הזה שסובב אותנו נקרא "אור מקיף". במידה שאנחנו נעשים מתוקנים, הוא נכנס פנימה וממלא אותנו, ונעשה ל"אור הפנימי" של הנשמה, לחיים הרוחניים שלנו.

בתוך הרחם שמהווה עבורנו האור המקיף, גדל הקו האמצעי. הקו האמצעי הוא החשבון המדויק שלי, שמשלב בצורה המרבית את שני הכוחות שבטבע – כוח הרצון וכוח האור, כך שהאור יתקן את הרצון.

חלק הרצון שתוקן בתהליך הזה והפך דומה לבורא, הוא הקו האמצעי. כלומר, המידה שבה נעשיתי דומה לבורא נקראת הקו האמצעי שלי. זוהי דמות הבורא שבניתי בתוכי, בתהליך שהתחיל מבקשה שהעליתי ב"לילה".

 

מחושך לאור

 

בעולם שלנו יום ולילה מתחלפים מאליהם כתוצאה מסיבובי כדור הארץ, אך ברוחניות זה עובד אחרת. ברוחניות, אני בעצמי הופך את הלילה ליום, כשבעזרת הקריאה בזוהר והעבודה בקבוצה אני הופך את כיוון הפעולה של הרצון לקבל, מפנימה החוצה. כלומר, חושך ואור תלויים באופן שבו עובד הרצון.

נסביר את הדברים. הרצון לקבל יכול לפעול באחד משני האופנים:

•על מנת לקבל

•על מנת לתת (להשפיע)

כשהרצון פועל על מנת לקבל, הוא לא מסוגל להכיל בתוכו כלום. התענוג לא יכול להיכנס לתוך הרצון – הוא רק נוגע ברצון ואנחנו מרגישים כאילו שאנחנו נהנים, רק כאילו, ומיד מסתלקת תחושת המילוי. מדוע? כי הרצון לקבל והתענוג הפוכים זה מזה – הרצון הוא כמו מינוס והתענוג כמו פלוס. הם מנטרלים זה את זה.

לעולם איננו מסוגלים להשאיר את התענוג בתוכנו. רכשנו לעצמנו משהו שרצינו כל כך, משהו מיוחד ממש, לא עבר שבוע והמילוי ממנו נעלם. ישנם תענוגים כמו התענוג ממין שנעלמים מיד, ממש ברגע שהשגנו אותם. הכול נובע מזה שהטבע של הרצון והטבע של התענוג הפוכים. את הריצה חסרת התוחלת הזו מסכם בעל הסולם כך:

העולם הזה נברא עם חיסרון וריקות מכל שפע הטוב, וכדי לקנות קניינים צריכים אל התנועה. וידוע שריבוי התנועה מדאיב את האדם... אמנם להישאר ריקן מהקניינים והטוב גם זה אי אפשר... ועל כן בוחרים בסבל ריבוי התנועה, בכדי להשיג מילוא הקניינים. אמנם כיוון שכל קניינם ורכושם הם אך לעצמם, והיש לו מנה רוצה מאתים, נמצא בזה, שאין אדם מת וחצי תאוותו בידו. ונמצאים סובלים מב' הצדדים, הן מצער ריבוי התנועה, והן מצער החיסרון של הקניינים, שחסרה להם מחציתם. [.2.]

את החושך הזה שמורגש ברצון לקבל, אפשר להפוך לאור רק אם נשנה את אופן הפעולה של הרצון לקבל ל"על מנת לתת".

כלומר, אם נשתמש ברצון לקבל כדי לתת לזולת וניהנה מהנתינה, אז נהפוך לבלתי מוגבלים בפעולה שלנו, כי לתת אפשר ללא הגבלה.

אם ניהנה מאהבה ומנתינה לזולת כמו שהבורא נהנה מכך, אז ניעשה דומים לו ונרגיש את החיים כנצחיים ושלמים. מה חסר לנו כדי לממש זאת? לרכוש אהבה לזולת, ולמצוא שפע שאותו נוכל להעניק לזולת.

אהבה לזולת אפשר להשיג מהבורא דרך האור המחזיר למוטב. משנוצרה בנו אהבה לזולת ונעשינו דומים לבורא, מתגלה לנו השפע של הבורא. כשאנחנו פועלים מתוך אהבה לזולת, אנחנו מממשים את מחשבת הבריאה, ונעשים שותפים של הבורא, כלפי הנבראים. זהו תהליך התיקון של האופן שבו פועל הרצון לקבל.

פעולה מתוקנת של הרצון נעשית על פי הנוסחה: "ישראל, הקב"ה, והתורה – אחד הוא". ישראל הוא אני, או ליתר דיוק הרצון שבי להגיע ישר-אל, כלומר להידמות לבורא. הקב"ה הוא הבורא, המטרה שאליה אני מכוון. התורה היא כל המנגנון המתוקן, קשרי האהבה המחברים בין הנשמות.

נתבונן בגוף האדם כדי להמחיש את הדברים. בגוף יש חלקים שונים שפועלים בהדדיות ובערבות, כל אחד עוזר לשני ויש ביניהם חיבור ואחדות. כך צריכות לתפקד גם הנשמות – להיות מחוברות ביניהן בקשרי אהבה ונתינה – וזו ה"תורה". היא כוללת בתוכה תרי"ג (613) קשרים נכונים בין כל נשמה לנשמות האחרות.

אם בין הנשמות מתקיים קשר של שנאה ולא של אהבה, אז אין תורה, היא נסתרת. הנשמות שלא מרגישות ביניהן קשרי אהבה נמצאות בגלות מהתורה ומהבורא – כלומר, בניתוק מהקשר הנכון (תורה) ומהאור שממלא את הקשר הנכון (בורא). זה כמו ההבדל בין גוף בריא לגוף שהמערכות שלו כבר לא מתפקדות.

התיקונים הפנימיים שאנחנו עושים בתוך הרצון שלנו, כדי לעבור מהצורה המקולקלת לצורה המתוקנת, נקראים "מצוות". [.3.] לכן נאמר ש"ואהבת לרעך כמוך" הוא כלל גדול בתורה, היינו, שהוא כולל את כל מערכת הקשרים הנכונים בין הנשמות. [.4.]

 

דמעות

 

לו עמי שומע לי, היו שוקדים כל ימיהם ללמוד ספר הזוהר...והיו ממשיכים שפע ואור.

ר' יצחק אייזיק מקומרנה [.5.]

 

בקריאת הזוהר עלינו להתכוון לכך שהכוח העליון ישפיע עלינו. הזוהר בנוי בצורה כזו שהוא מחלחל אל האדם בהדרגה, טיפה טיפה. פעם ועוד פעם, עם אותה הכוונה להתפתח, ניתן לזוהר לפעול עלינו ונרגיש איך הוא מוציא אותנו מחושך לאור.

הקטע הבא מהזוהר לקוח מתוך פרשת פקודי, והוא מדבר על דמעות.

 

כשתפילה זו שבדמעות עולה למעלה באלו השערים, מזדמן אופן ההוא... ושמו ירחמיאל. לוקח תפילה שבדמעות, התפילה נכנסת וּמתקשרת למעלה, והדמעות נשארו כאן. ורשומים בפתח, שהקב"ה חפר אותו. התפילה בדמעות מעלה מַ"ן לתיקון המִפְתְחָא, להעלות המלכות לבינה. ועל כן התפילה מתקבלת, והדמעות נשארו חרותים על הפתח, הגורמים שם מיתוק המלכות בבינה. דמע הוא מלשון הַמְדַמֵעַ, משום שמדמע ומערב המלכות בבינה.

זוהר לעם, פרשת פקודי, אות תצ

 

מהן "דמעות"?

בעולם הזה אדם בוכה כשצר לו, כשכואב לו, כשאין לו שליטה על המצב, כשהוא מרגיש את עצמו קטן וחלש. אנחנו בוכים כשאנחנו נמצאים במצב מסוים שאין לנו דרך להתמודד איתו – גורל, מקרה, דבר שהוא למעלה מאיתנו.

אך בעולם הרוחני מצב ה"דמעות" הוא המצב הפעיל ביותר. באמצעותו אנחנו מפעילים את כל מנגנון התיקון והעלייה שלנו.

"התפילה בדמעות מעלה מַ"ן לתיקון המִפְתְחָא, להעלות המלכות לבינה", אומר הזוהר. מפתחא (בארמית) הוא מפתח. הדמעות פותחות את הפתח אל העולם הרוחני, שדרכו אנחנו נכנסים כדי לתקן את הרצון שלנו (מלכות) שיהיה משפיע כמו הבורא (בינה). למרות שהוא רצון לקבל, ולכן הפוך מהבורא, נמתיק אותו עם כוונה "על מנת להשפיע" והוא יהיה דומה לבורא.

"ועל כן התפילה מתקבלת, והדמעות נשארו חרותים על הפתח". תפילה היא בקשה להידמות לבורא, והדמעות הן שמחזיקות את הפתח פתוח. אם כן, "דמעות" הן פעולה שמאפשרת לנו להיות דומים לבורא.

 

--------------------------------------------------------------------------------------

מה שניתן לנו ללמוד את הדברים העליונים, המכונה חכמת הקבלה, הוא רק בדרך סגולה, משום שהם יכולים להביא לאדם רצון וחשק, להידבק בהבורא... וכשאדם לומד את הדברים העליונים בכדי שתביא אותו לידי התקרבות להקדושה, זה מביא לידי קירוב המאורות. שעניינו הוא, שיגרום לו הלימוד הזה, שיזכה על ידי זה לבוא לכוון כל מעשיו שיהיו בעל מנת להשפיע.

הרב"ש, מאמרי דרגות הסולם, "ג' קווים"

-------------------------------------------------------------------------------------

 

כשאנחנו עוסקים בזוהר, עוברים דרכנו כל הכוחות והאורות הטמונים בו. גם אם אנחנו לא יכולים עדיין לאבחן ולהרגיש את הדברים האלה, הם עוברים דרכנו, משפיעים עלינו ומשנים אותנו. אין שום דרך אחרת לגדול. כמו פעוט שלא מבין עדיין כיצד הוא גדל ומתפתח, אבל מרגיש דחף פנימי להתרוצץ מפינה לפינה, לחפש, לבדוק, להכיר כל דבר.

לא משנה אילו תחושות הקריאה בזוהר תעורר בנו – לפעמים הדברים ייראו לנו טובים יותר, לפעמים פחות. לפעמים נשמח, לפעמים נבכה. לפעמים נתרגש, לפעמים זה לא יותיר בנו שום רושם. בסופו של דבר, רק התמדה תביא לתוצאות. עלינו להניח לכוחות של הזוהר לפעול עלינו כדי שנוכל לגדול ולצמוח מבחינה רוחנית.

 

תענוג נצחי

 

אפילו אם אדם יחיה אלף שנים, ביום שנסתלק מן העולם,ידמה לו כאילו לא חי אלא יום אחד.

זוהר לעם, פרשת ויחי, אות רצג

 

מה קורה איתנו אחרי מותו של הגוף? אם לא התעלינו במהלך חיינו מדרגת החי לדרגת האדם, אם לא הגענו להשתוות הצורה – רכשנו את תכונת האהבה והנתינה ונעשינו דומים לבורא – ומתוך כך לגילוי הבורא, לא נשאר מאיתנו דבר. הנקודה הרוחנית שהייתה בנו ולא פיתחנו אותה, חוזרת ומתגלגלת לעולם שלנו, מקבלת לבוש חדש (תוספת רצון אגואיסטי), ומתחיל סיבוב נוסף של חיים. רק באמצעות לימוד חכמת הקבלה נוכל להתעלות לדרגת האדם.

 

הנה נודע מפי סופרים ופי ספרים אשר לימוד חכמת הקבלה הוא מחויב בהחלט לכל אדם מישראל, ולו למד אדם כל התורה כולה, ובקי בש"ס ופוסקים בעל פה, גם ממולא במידות ובמעשים טובים יותר מכל בני דורו ולא למד חכמת הקבלה, הוא מחויב להתגלגל ולבוא עוד פעם בעולם הזה כדי ללמוד רזי תורה וחכמת האמת, שזהו מובא בכמה מקומות במדרשי חז"ל.

בעל הסולם, "הקדמת פי חכם"

 

מבחינה רוחנית, נרשמים לנצח רק המאמצים שלנו להתפתחות אל מעבר לדרגת החי. כשדרגת החי שלנו מפסיקה להתקיים, כלומר, כשהגוף שלנו מת, אנחנו נשארים רק עם מה שרכשנו מהדרגה העליונה ממנה. מכאן מובן שהעיסוק בזוהר הוא הדבר הגדול ביותר שאנחנו יכולים לעשות בחיינו, הרבה מעל ומעבר לכל דבר שאפשר להרוויח בעולם הזה.

בעניין רווחים חשוב להבין שמקורם של כל התענוגים הוא ב"עולם אין-סוף". התענוגים באים כאור העליון ועוברים דרך מערכת של חמישה עולמות שבהם מתמעט האור העליון ממאה אחוזים עד לאפס. ואז, דרך קו הגבול שמפריד בין העולם הרוחני לעולם שלנו, פורץ לעולמנו איזשהו ניצוץ קטנטן. אגב, גם המדע גילה שהיקום שלנו התחיל להיבנות מניצוץ קטן של אנרגיה עליונה ומיוחדת. הניצוץ הזה, מסביר הזוהר, הוא כל התענוג שקיים בעולם שלנו, ואין משהו אחר.

התענוג שקיים בניצוץ הזה נחלק בעולמנו לשני סוגים עיקריים: תענוגים גופניים – אוכל, מין, משפחה וכדומה, ותענוגים אנושיים – עושר, כבוד, שליטה, ידע.

מה ההבדל בין כל התענוגים הללו לבין התענוגים בעולם הרוחני? ראשית, כל תענוגי העולם שלנו – של כל האנשים, בכל המקומות ובכל הזמנים – מסתכמים לכדי ניצוץ קטנטן אחד של אור. הפער בין הניצוץ הזה לבין התענוג שמורגש בעולם הרוחני הוא אדיר. הזוהר מדמה את הפער הזה כפער בין נר דקיק לעומת אור עצום, או בין גרגיר אחד לעומת עולם ומלואו. שנית, בעולם שלנו התענוג בא והולך, הוא לא קבוע, עד כדי כך שבסופו של דבר אנחנו נעלמים, מתים. ואילו בעולם הרוחני התענוג הוא נצחי; אנחנו מרגישים את הקיום שלנו מעל לזמן, לתנועה ולמקום.

לסיכום, אנו עומדים בפני התפתחות נפלאה אל הדרגה הגבוהה ביותר במציאות. ספר הזוהר התגלה כיום כדי להביא לנו את האור שיסייע לנו לגדול.

 

--------------------------------------------------------------------------------------

החכמה שהאדם צריך לדעת אותה: לדעת ולהסתכל בסוד אדונו, לדעת את עצמו, שיֵדַע מי הוא, ואיך נברא, ומאין הוא בא, ולאן הוא ילך... וכל זה יסתכל האדם מתוך סודות התורה.

זוהר חדש, שיר השירים, אותיות תפב-תפג

[.1.] הרב"ש, מאמרי שלבי הסולם, "מהו רועי מקנה אברם ורועי מקנה לוט, בעבודה".

[.2.] בעל הסולם, "תלמוד עשר הספירות", חלק א, "הסתכלות פנימית", פרק ד.

[.3.] "בזמן שיכול לכוון בעל מנת להשפיע, אז נקרא מעשה זו בחינת 'מצווה'" (הרב ברוך שלום אשלג, מאמרי "שלבי הסולם", "בעניין השכר שמקבלים").

[.4.] להרחבה בנושא זה מומלץ לעיין באגרת יז וב"הקדמת פי חכם", מאת בעל הסולם.

[.5.] ר' יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, "נוצר חסד", פרק ד, משנה כ.

פרק 9. מערכת "רבי שמעון"

ולזה הספר ייקרא ספר הזוהר מפני השפעת האור ההוא מהזוהר העליון.
"הרמ"ק, "דע את אלקי אביך

 
 

הזוהר הוא מתנה שקיבלה האנושות מהבורא, דרך המקובל האלוקי העצום רבי שמעון בר יוחאי. הייתה ברבי שמעון נשמה מיוחדת. הוא חיבר בתוכו את כל הנשמות שקדמו לו, ולכן הצליח להוביל את חבורת בעלי הזוהר להשגה רוחנית שלא הייתה כדוגמתה, לגמר התיקון.
בעלי הזוהר חיו בזמן מיוחד, וכללו בתוכם שתי נקודות קוטביות: גמר התיקון שלהם מצד אחד, וחורבנו הרוחני של כלל העם מצד שני. משום כך הם הצליחו ליצור קשר בין האור הגדול שנקרא "זיהרא עילאה" – זוהר עליון – לבין העולם שלנו. על גודל מעלתם אפשר ללמוד מהדברים הבאים:

 

אשריכם בעולם הזה ובעולם הבא. כולכם קדושים. כולכם בני אלקים הקדוש. עליכם כתוב, זה יאמר לה' אני וזה יקרא בשם יעקב. כל אחד מכם אחוז ונתקשר במלך הקדוש העליון. ואתם שרים ממונים בעלי מגן מאותו ארץ, שנקרא ארץ החיים, הנוקבא המלבישה לאמא עילאה, ששריו אוכלים מן המַן של הטל הקדוש.
זוהר לעם, פרשת לך לך, אות תמה

 

ספר הזוהר שהם העניקו לנו, הוא המקור העיקרי שיש בידנו לתיקון הנשמה. בין כל כתבי הקודש שנכתבו אי פעם, החל מספר רזיאל המלאך דרך התנ"ך ועד ימינו, אין אף ספר שמשתווה בעוצמתו הרוחנית לזוהר. כל המקובלים כתבו שבספר הזה טמון אור גדול מאוד, מקור כוח מיוחד, וכשאומרים שהקבלה היא "פנימיות התורה" או "תורת אמת" מתכוונים קודם כול לספר הזוהר.

מי שקורא בו, גם אם הוא לא מבין דבר, מתוך הרצון שלו להרגיש על מה מדבר הספר, מעורר על עצמו כוח אדיר שמחולל בו שינוי פנימי. לכן אנשים שמצטרפים לשיעורי הזוהר מרגישים שיש בשיעורים האלה משהו חזק מאוד. הם לא תמיד יודעים להסביר מה, אבל משהו קורה להם בִּפְנים.
בעלי הזוהר הכינו לנו מערכת התפתחות. בעולם שלנו אנו רואים אותה כספר, אך למעשה זוהי מערכת שלמה שהכינו במיוחד עבורנו. זה כמו תינוק שנולד ואינו יודע שכבר הכינו עבורו הכול – חיתולים, עריסה, עגלה, אוכל מיוחד וצעצועים לכל שלב בהתפתחותו. העולם עבד ועובד עבורו כל הזמן. מדור לדור אנחנו מכינים יותר ויותר דברים לתינוקות שנולדים; האהבה מחייבת אותנו.
העבודה שהשקיעו בעלי הזוהר היא עצומה. הם לא עסקו בכתיבה טכנית של עוד ספר חכמה, אלא העבירו דרכם כמו דרך מנגנון מיוחד את כל האור העליון, והכינו אותו לקבלה בתוך הנשמות שלנו.
כשאנחנו מסתכלים בספר הזוהר, אנחנו לא רואים בו דבר מעבר לנייר ולאותיות. אבל הרצון שלנו לגדול מפעיל בלי ידיעתנו את המנגנון הרוחני שהם הכינו לנו, ודרכו מגיע אלינו האור. לכן אנחנו מקבלים השראה מהכתבים הללו.

 

למה זה חייבו המקובלים, לכל איש, ללמוד חכמת הקבלה? אמנם יש בזה דבר גדול, וראוי לפרסמו: כי יש סגולה נפלאה לאין ערוך לעוסקים בחכמת הקבלה, ואף על פי שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם... שהמה מקרבים את האדם מאוד, שיגיע לשלמותו.
בעל הסולם, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות קנה

 

מערכת סיוע רוחנית

 

בזמן הקריאה בזוהר עלינו לרצות להתחבר לכל אותם האנשים בארץ ובעולם שהתעוררה בהם "הנקודה שבלב", וגם הם רוצים לקבל מהזוהר כוח להתפתחות. וכך גם אם אנחנו נמצאים רק בתחילת הדרך, אנחנו מקבלים בחזרה כוח אדיר שידחף אותנו קדימה.
ביחד אנחנו הרבה מאוד אנשים, וזה כבר כוח עצום שיכול לחולל שינוי של ממש בעולם. השינוי הזה יכול לקרות בכל רגע, בכל דקה, אפילו כעת. צריך רק לגשת אל הזוהר עם רצון להתחבר לכולם.

 

אין מי שיפתח לומר שירה, ואין מי שיסיים שירתו. כלומר, אותם שעומדים באמצע השירה, אינם גומרים שירתם, כי כולם נמצאים, להקשיב לקולו של רבי שמעון. עד שלא נשמע בכל הרקיעים של מעלה ושל מטה, פתחון פה.
כשגמר רבי שמעון לעסוק בתורה, מי ראה שירים, מי ראה שמחה של המשבחים לאדונם, ראה הקולות ההולכים בכל הרקיעים. ובשביל רבי שמעון, באים כל הנשמות והמלאכים, וכורעים ומשתחווים לפני אדונם, ומעלים ריחות הבשמים שבעדן, הארת החכמה, עד עתיק יומין. וכל זה בשביל רבי שמעון.
זוהר לעם, פרשת שמות, אות רמב

 

לא מדובר כאן בשבחו של אדם בשר ודם אלא במערכת רוחנית שנקראת "רבי שמעון". למה הכוונה? הנשמה הכללית בנויה מחלקים בעלי תפקידים שונים, בדומה לאיברים בגוף האדם – מוח, לב, כליות וכו'. נשמתו של רבי שמעון, שעליה מדובר בקטע זה, היא חלק חשוב ביותר בנשמה הכללית, כי היא מובילה את התיקון של יתר הנשמות.
הנשמות הגדולות שקדמו לו הובילו את התיקון כלפי ישראל, ואילו נשמת רבי שמעון היא מערכת שמעבירה את התיקון לעולם כולו. בשונה מתורת משה שמטרתה לתקן רק את ישראל, הזוהר נועד לתקן את כל האנושות. המדרגה הממשיכה את נשמת רבי שמעון היא נשמת רבי אלעזר, בנו, והיא כבר מכוונת לגמר התיקון הכללי. [.1.] כך מסודרת מערכת הנשמות שדרכן יורד האור שמתקן את הנשמות שלנו וממלא אותן.

 

באו האבות, ומשה, ואהרון דוד ושלמה וברכו את רבי שמעון. ואמרו, אתה מאור קדוש, והחברים שלך... שהם מאירים ממך. ובכל אחד נאמר בו, נר ה' נשמת אדם. ומשה מאיר בך, ואתה בַּחברים שלך, וכולכם אחד בלא פירוד כלל. ומשם ואילך מתפשטים הֶאָרות לכל בעלי החכמה.
זוהר לעם, פרשת פנחס, אות תתכד

 

בשלב שבו נמצא היום העולם, חשוב שנידבק במערכת "רבי שמעון", כי היא שמובילה כעת את כל התיקונים. זו גם הסיבה לכך שספר הזוהר הולך ומתפרסם כעת בכל העולם.
עד היום כולם ידעו שיש משהו מיוחד בספר הזוהר, אבל לא הרגישו צורך לפתוח אותו. היום, כשהעולם נקלע למשבר כולל, הזוהר חייב להתגלות. זהו האמצעי היחיד לתיקון העולם. דרכו אנחנו יכולים וצריכים לקבל כוחות כדי להגיע אל הרמה העליונה של הטבע, אל העולם העליון.

 

אשרי חלקם של אלו היושבים לפני רבי שמעון וזכו לשמוע מפיו סודות התורה... אמר ר' שמעון, אשריכם חברים, שכל סוד לא נעלם מכם.
זוהר לעם, פרשת יתרו, אות קע

 

כל מי שרוצה לקבל כוח מהמערכת הזו נחשב כ"יושב לפני רבי שמעון". גם אנחנו. אדם שנוגע אפילו במקצת ב"מערכת רבי שמעון", כבר נמצא תחת השפעתה.

 

אם לא היית רבי שמעון בן יוחאי, לא היה נמסר לגלוֹת. הזיווג שבעולם ההוא, עושה פירות יותר מבזיווג שנעשה בעולם הזה. בַּזיווג שלהם, בזיווג של עולם ההוא, בתשוקה שלהם כאחד, כשמתדבקות הנשמות זו עם זו, עושים פירות. ויוצאים מהם אורות, ונעשים נרות. והם הנשמות אל הגרים שמתגיירים. וכל אלו הנשמות שנולדות מאלו הזיווגים, נכנסים להיכל אחד.
זוהר לעם, פרשת שלח לך, אות רב

 

כשמדברים על "רבי שמעון" כמערכת זה אולי קצת מבלבל, אז נעשה רגע סדר בדברים. לפני כ-1,800 שנה אכן חי אדם שקראו לו רבי שמעון, והוא כתב עם חבריו-תלמידיו את ספר הזוהר. אבל חוץ מזה שהם חיו בעולמנו וכתבו את הספר באופן פיזי, הם העבירו דרך הנשמה שלהם את כל ההתפעלויות שעליהן כתבו.
אם בעלי הזוהר לא היו חיים בעולמנו, הם לא היו יכולים לכתוב לנו ספר. אבל אם הם לא היו חיים בעולם העליון, הם לא היו יכולים לתקן משהו, ואז הספר לא היה נותן לנו כלום. כלומר, יחד עם הכתיבה הם ביצעו תיקון פנימי ברמת הנשמות, בעולם העליון. הכתיבה היא בסך הכול ביטוי חיצוני של קשר מתוקן של אהבה וחיבור בין הנשמות. הקשר הזה מאפשר לאור לרדת מעולם אין-סוף, דרך המערכת שלהם, כמעט עד אלינו.
למה רק כמעט? כי האור עומד ממש מעלינו, ומה שנדרש מאיתנו הוא רק קצת לרצות לקבל אותו.

 

--------------------------------------------------------------------------------------

מי שנפרד מן רבי שמעון, כאילו נפרד מכל

זוהר לעם, פרשת יתרו, אות תיא

[.1.] להרחבה, ראו מאמרי "מתן תורה" ו"הערבות" מאת בעל הסולם.

פרק 10. העולמות העליונים

דע, כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות. ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל, אלא הכל היה מלא אור האין-סוף הפשוט ההוא...
וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא את העולמות ולהאציל את הנאצלים, להוציא לאור שלימות פעולותיו, שמותיו וכינוייו, שהיתה זאת סיבת בריאת העולמות, הנה אז צמצם את עצמו אין-סוף בנקודה האמצעית... והנה כבר היה מקום, שיוכלו שם להיות הנאצלים, והנבראים, והיצורים, והנעשים.

האר"י הקדוש, "עץ חיים" [.1.]

 

בפרק זה נעסוק במבנה המציאות ובעולמות העליונים. הידע הזה יאפשר לנו להבין את החיים טוב יותר, ויעזור לנו לפענח מה מסתתר מאחורי המילים שבספר הזוהר.

אנחנו נמצאים במציאות שכוללת את הבורא, את הנבראים ואת המערכת שדרכה הבורא מתקשר לנבראים. באמצעות המערכת הזו הבורא מוביל אותנו אל מטרת הבריאה – להיטיב לנו, כלומר לאפשר לנו להיות כמוהו. הבורא רוצה לחלוק איתנו בכל מה שיש לו. כמו אבא אוהב.

אבל הבורא צריך לגרום לנו להתפתח כך שנהיה עצמאיים, ולכן הוא חייב להפעיל את השפעתו עלינו משני צדדים – ברחמים ובדין. למרות ששניהם יוצאים ממנו, מ"לבו" הטוב והאוהב, הם מתפצלים כלפינו לכוחות מנוגדים ומתקבלים בנו כהשפעות של טוב ורע, רחמים ודין, אור וחושך.

כשאנחנו כאן "למטה" מקבלים את כל מאורעות החיים, עלינו לזכור שגם בהשפעה שנראית גרועה וקשה ביותר, רצונו רק להיטיב לנו.

אם אנחנו זוכרים לחבר את הכול אליו ומשתדלים להתמקד בכך ש"אין עוד מלבדו" ושהוא "טוב ומיטיב", אז אנחנו מחברים את שני הקווים האלה – הרחמים והדין – שוב לאחד, לאותו המקור. ומכיוון שאנחנו אלה שמחברים אותם בלבנו ובמוחנו, אנחנו מגיעים לדבקות בבורא.

אבל כשאנחנו מנסים להתחיל לעשות זאת, אנחנו מגלים שקשה מאוד לחבר את כל הדברים הרעים והטובים גם יחד אל הבורא. להבין שהכול בא ממנו ורק למטרה טובה. אז אנחנו מוצאים את עצמנו מבקשים ממנו כוח כדי שנוכל לייחד את הכול אליו.

לימוד חכמת הקבלה בקבוצה הוא האמצעי שמקדם ומכוון אותנו בתהליך הזה. במהלך הלימוד והעבודה בקבוצה האגו שלנו גדל ומתגלה לנו בכל שלב כחזק יותר, רע יותר ואכזר יותר. הוא מנסה לבלבל אותנו ולגרום לנו לחשוב שיש עוד מלבדו, ושהוא לא רק טוב ומיטיב. כתוצאה מכך אנחנו נאלצים לפנות יותר ויותר לבורא כדי לקבל ממנו כוח נוסף להתגברות על האגו.

אנחנו מתגברים והוא מתעצם, מתגברים והוא מתעצם עוד קצת. כך אנחנו עולים שלב שלב עד שאנחנו מצליחים לחשוף ולתקן את כל האגו שהיה טמון בנו מלכתחילה. אז אנחנו מגיעים לחיבור שלם עם הבורא, לדבקות. נעשים כמוהו. זה הופך גם אותנו לאינסופיים, מאפשר לנו לראות את כל המציאות, ללא שום גבול בין החיים למוות, להבין ולהרגיש הכול – להתמלא באור.
כדי לאפשר לנו לבצע את כל התהליך, הבורא יצר בינו לבינינו מערכת קשר. דרכה הוא מנהיג אותנו מלמעלה, ודרכה אנחנו יכולים מלמטה לבקש ולקבל ממנו עזרה.

המערכת הזו מתחלקת לכמה חלקים:

1. החלק העליון – עולם אין-סוף – שבו נמצא הבורא בכוחו הגלוי.
2. תחתיו עולם אדם קדמון – שבו הבורא מחלק את השפעתו לחמישה סוגי השפעה בהתאם לחמש רמות האגו שלנו.
3. תחתיו עולם האצילות – זוהי מערכת ההנהגה וההשגחה, והיא מחולקת לחמישה חלקים: כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות. אלה נקראים גם עתיק, אריך אנפין, אבא ואימא, זכר ונוקבא (נקבה).

• עתיק ואריך אנפין – הזוהר מכנה אותם "ראש הנעלם" של האצילות.
• אבא ואימא – מהם באים אלינו כל האורות.
• האורות האלה עוברים דרך זעיר אנפין ומגיעים לנוקבא – למלכות של האצילות, שנקראת "שכינה" – כי אליה מגיע מאין-סוף כל האור המיועד לנשמות. המלכות נקראת גם "כנסת ישראל" משום שהיא כונסת בתוכה את כל הנשמות שרוצות להגיע ישר-אל, כלומר לעלות לעולם אין-סוף.

4. תחת עולם האצילות קיימים עולמות הבריאה, היצירה והעשיה (בי"ע) – שבהם נמצאות הנשמות שלנו.

5. ולבסוף – העולם הזה.

המלכות נקראת בלשון הזוהר גם "ארץ", והבינה (אימא) נקראת גם "שמים". לזעיר אנפין ולמלכות כינויים שונים בזוהר: שוכן ושכינה, הקב"ה וכנסת ישראל, חתן וכלה, זכר ונוקבא.

אלה הן רק דוגמאות מעטות כי לכל אחד ממרכיבי המציאות הללו יש בזוהר כינויים רבים משפת המדרש. כדי לסייע לנו להתחבר בכל פעם למהות הדברים, הקפיד בעל הסולם להצמיד אל הכינויים השונים גם את המונחים הקבליים.

 

--------------------------------------------------------------------------------------

כל העולמות וכל אשר בתוכם לא נבראו אלא בשביל האדם
בעל הסולם, "הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה", אות ט

--------------------------------------------------------------------------------------

 

כל העולמות האלה לא נמצאים במקום פיזי, אלא הם כמו תכונות שאין להן מקום, נפח או משקל.

אדם שנמצא ברצון האגואיסטי שאיתו הוא נולד, נמצא בתכונותיו בעולם הזה. אם מתעוררת בו הנקודה שבלב והוא מתחיל להרגיש שהוא רוצה לגדול מבחינה רוחנית, שואף להגיע לממד גבוה יותר, זה נקרא שהוא נמצא בתכונותיו בעולמות בי"ע.

בעבודה על עצמו בתוך קבוצה שלומדת את חכמת הקבלה, הוא מתחיל לעורר מלמעלה דרך כל העולמות אור המחזיר למוטב, אור מִדרגת אין-סוף. האור הזה יוצר בו צורך להגיע עם הקבוצה שלו למלכות של האצילות. כשהוא נכלל במלכות דאצילות, [.2.] הוא מעורר את הרצון שלו להגיע לבורא, להרגיש אותו, לתת לו בחזרה, כמו שהבורא נותן לו.

הרצון הכללי הזה של הנשמות, עולה מהמלכות לזעיר אנפין דאצילות. זעיר אנפין מעלה את הרצון הזה לאבא ואימא דאצילות*, ומשם הוא עולה הלאה והלאה עד אין-סוף. ואז מאין-סוף שופע אור כלפי מטה דרך כל המערכת עד אבא ואימא, מהם לזעיר אנפין ומשם למלכות – והנשמות שנמצאות במלכות מקבלות את המילוי.

כאשר הנשמות מקבלות את המילוי, הן גדלות ונכנסות לייחוד עם זעיר אנפין. זה נקרא ייחוד השכינה עם הקב"ה, או ייחוד הנשמות עם הבורא.

צריך לעשות הרבה פעולות כאלה, עד שכל הרצונות שנמצאים בתוך הנשמות יממשו את עצמם. כשכל הרצונות יתוקנו ויהיו מכוונים לתת לבורא כמו שהבורא נותן להם, יגיע גמר התיקון.

מה העניין שעומד בבסיס כל התהליך הזה? לבורא יש מלכתחילה רצון לתת, ולכן אין שום טעם לבקש ממנו שייתן שפע ותענוג, כמו שאנחנו בדרך כלל עושים. לבורא יש מה לתת ויש לו רצון אינסופי לתת, אבל הוא רוצה שהאדם לא יהיה סתם מקבל ונחות ממנו, אלא שיהיה כמוהו, שיהיה גדול, עצמאי ומשפיע, דומה בתכונתו לבורא.

אנחנו רגילים לבקש מילוי, בזמן שעלינו לבקש תיקון. כאשר נרכוש את התיקון, כלומר נהפוך בעצמנו למשפיעים, נתחיל מיד להרגיש את כל השפע של הבורא ולהתמלא בו. במילים אחרות, הבעיה שלנו היא שאנחנו לא מבינים מה לבקש מהבורא. אנחנו נמצאים בתוך ים של שפע, טוב ועונג, אבל חסר לנו כלי קיבול מתאים, שבתוכו נוכל לחוש זאת. הכלי הזה הוא תכונת האהבה והנתינה, ואותה אנחנו צריכים לבקש מהבורא. ככל שתהיה לנו התכונה הזו, כך נחוש את השפע שממלא אותנו.

מצד הבורא יש רק הגבלה אחת, רק תנאי אחד לקבלת השפע – אנחנו צריכים להיות כמוהו. הוא רוצה שאנחנו ניהנה, כמו שהוא נהנה.

למה הכוונה? נניח שאני מגיע לביקור אצל אדון מכובד. המארח, בעל הבית, מגיש לי כל מיני מעדנים איכותיים במיוחד, מזמין אותי לשחק איתו גולף, לשמוע מוזיקה קלאסית... אבל אני, אדם פשוט, לא מגלה עניין בכל אלה. אין לי שום קשר לזה, לא חוויתי דברים כאלו מעולם ואני לא רוצה בהם. אני מסתכל על בעל הבית בפליאה ואומר: "מה אתה רוצה ממני?! באתי אליך לא כדי ליהנות ממה שאתה אוהב, אלא ממה שאני אוהב!"

ובעל הבית משיב: "ידידי, אני רוצה לתת לך דברים כל כך גדולים, שאתה אפילו לא יכול לדמיין עד כמה הם טובים. תעשה קצת מאמץ, תתרגל אליהם, ותאמין לי שתצליח לראות את היופי שבהם. אתה תרגיש שהם גורמים לך עונג גדול בהרבה מזה שאתה מרגיש עכשיו".

מה עושים? אני יכול לזרום עם בעל הבית, להשתדל ללמוד ממנו את הטעמים החדשים למרות שאני לא נמשך אליהם, ואז לאט לאט באמת אתחיל להרגיש בהם טעם מיוחד מאוד, טעם גן עדן ממש. ויכול גם להיות שאני אומר לבעל הבית: "אתה יודע מה, קשה לי להתרגל לדברים החדשים האלה. אני לא יכול. עזוב, אני חוזר לחיים הפשוטים שלי".

"בסדר, תחזור", הוא משיב.

אבל כשאני חוזר לחיים שלי, אני מתחיל להרגיש שהם באמת לא מי יודע מה. ואז אני נזכר באותן מילים של בעל הבית, על טעמים אחרים, עליונים, ואני בכל זאת חוזר אליו.

ויכול להיות שגם הפעם אני אחזור לעצמי, ושוב אל בעל הבית, וכך כמה וכמה פעמים. עד שבלית ברירה אבין שאני מוכרח לשוב אל בעל הבית, ושאני צריך את עזרתו כדי להחליף את הטעמים שלי לטעמים שלו, כי בהם, אני כבר יודע, ארגיש את טעם החיים.

 

-------------------------------------------------------------------------------------

"אם נשים לבנו, להשיב רק על שאלה אחת מפורסמת מאוד, בטוח אנוכי, שכל השאלות והספקות ייעלמו מן האופק, ותביט אל מקומם, ואינם. והיינו, השאלה הזעומה הנשאלת מכל בני ירד, שהיא: מהו הטעם בחיינו? כלומר, מספר שנות חיינו הללו, העולים לנו ביוקר כל כך, דהיינו מרבית הייסורים והמכאובים שאנו סובלים בעדם, בכדי להשלימם על אחריתם, הנה, מי הוא הנהנה מהם? או ביתר דיוק: למי אני מהנה?

והן אמת שכבר נלאו חוקרי הדורות, להרהר בזה. ואין צריך לומר בדורנו זה, שלא ירצה מי שהוא אפילו להעלותה על הדעת. עם כל זה, עצם השאלה בעינה עומדת בכל תוקפה ומרירותה, שהרי לעתים היא פוגשת אותנו בלתי קרוא, ומנקרת את מוחנו ומשפילתנו עד עפר, בטרם שנצליח למצוא התחבולה הידועה, דהיינו, להיסחף בלי דעת בזרמי החיים, כדאתמול. אכן, לפתרון חידה סתומה זו, דיבר הכתוב: "טעמו וראו, כי טוב ה'".

בעל הסולם, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אותיות ב-ג

--------------------------------------------------------------------------------------

 

הַכֹּל דִּבּוּר שֶלּוֹ

אִם רַק תִּשְׁמַע,

אִם רַק תִּפְתַּח אֶת הַלֵּב,

אָז תַּתְחִיל לְזַהוֹת,

שֶׁהוּא רוֹצֶה לְדַבֵּר אִתְּךָ,

שֶׁהוּא מְדַבֵּר אִתְּךָ.

שֶׁכֹּל מַה שֶּׁעוֹבֵר לְךָ

בַּמּוֹחַ וּבַלֵּב,

גַם בְּךָ וְגַם מִסְּבִיבְךָ,

זֶה הַכֹּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ.

אַתָּה לא שׁוֹמֵעַ

וְלא רוֹאֶה

וְלא מַרְגִּישׁ כְּלוּם

חוּץ מִמֶּנּוּ.

אֵין שׁוּם דָּבָר,

לא אֲנָשִׁים,

וְלא אַף אֶחָד,

אֶלָא רַק אִתּוֹ אַתָּה מְדַבֵּר,

וְזוֹ הַשָּׂפָה שֶׁלּוֹ.

הַבָּעַת הָעוֹלָם,

הַרְגָּשַׁת הַמְּצִיאוּת,

הַרְגָּשַׁת הָעַצְמִי,

זוֹ שְׂפַת הַבּוֹרֶא אִתְּךָ.

ספר "הלב מבין"

[.1.] האר"י הקדוש, "עץ חיים", שער א, ענף ב.

[.2.] "ד" [ארמית] פירושו "של".

פרק 11. חוויית הקריאה בזוהר

לשון הזוהר הקדוש הוא מסוגל לנשמה, אף שאינו מבין כלל מה שאומר. כמשל הנכנס לחנות של בושם, אף על פי שלא לקח כלום, מכל מקום ריח טוב קלט עִמו.

ר' משה חיים אפרים מסדילקוב, "דגל מחנה אפרים", ליקוטים

 
 

ספר הזוהר הוא כלי נפלא שביכולתו לפתוח בפנינו עולם ומלואו של גילויים עצומים ומפתיעים.

הזוהר הוא מעין שער למציאות האמיתית, שכרגע נסתרת מחושינו. אך כדי שנצליח להשתמש ביעילות בכוח הגילוי שטמון בו, עלינו להפנים את צורת הקריאה הנכונה בזוהר. חמשת הכללים הבאים יסכמו את כל תכני הספר, ויעזרו לכם להתכונן לקראת המסע הגדול בשבילֵי הזוהר.

 

כלל ראשון: "הלב מבין"

אל תחפשו הבנה שכלית

את ספר הזוהר לומדים עם "הלב", דרך הרצון והרגש. למה הכוונה? בניגוד לצורות הלימוד הרגילות הנהוגות בעולמנו, המבוססות על עיבוד שכלי של עובדות ונתונים, כאן עלינו לפתח גישה שונה לחלוטין. לימוד הזוהר נועד לעורר בנו שינוי פנימי, ולהכשיר אותנו לקליטת המציאות הנסתרת.

מידת ההצלחה בלימוד תלויה אך ורק במידת ההשתוקקות שלנו לגלות ולהרגיש את המציאות הזו. לכן אין כל צורך בידע מוקדם, בכישרון או בחכמה מיוחדת! כל שנדרש הוא לפתח רצון פשוט ואמיתי, לפקוח את העיניים לרווחה, לפתוח את הלב ו"לבלוע" הכול.

 

כלל שני: "האדם – עולם קטן"

פרשׁו נכון את המילים

ספר הזוהר מכיל תיאורים ומושגים רבים המוכרים לנו מן העולם הגשמי, כמו: ים, הרים, עצים, פרחים, חיות, אנשים, טיולים ומסעות. חשוב להבין שכל הפרטים, הדמויות והמאורעות המוזכרים בספר, אינם מדברים על העולם החיצוני הנמצא סביבנו, אלא אך ורק על מה שמתרחש בתוכנו.

לכן בזמן שאנו קוראים את הזוהר, עלינו להשתדל לפרש את המילים הכתובות בו כביטוי לאותן פעולות פנימיות המתרחשות בנשמה; לראות את הטקסט כגשר המוביל אל הרצונות והתכונות העמוקים ביותר שלנו.

 

כלל שלישי: "המאור שבה מחזירו למוטב"

חפשו את המאור

לא פעם אנו שומעים כי בספר הזוהר יש "סגולה" מיוחדת. סגולה היא חוק התפתחות טבעי שפועל בכל תהליכי החיים, ולא כוח מיסטי דמיוני.

המקובלים מסבירים כי העולם הגשמי שלנו נשלט כולו על ידי הרצון האגואיסטי לנצל את הזולת, ואילו בעולם הרוחני פועלת רק הכוונה לאהוב ולתת. לכן ניתן לנו אמצעי מיוחד שתפקידו לקשור בין העולמות ההפוכים, או במילים אחרות, לכוון את התכונות שלנו, בהתאם לתכונת האהבה והנתינה של העולם הרוחני – "המאור המחזיר למוטב".

ורת השפעתו של המאור נסתרת מהבנתנו כרגע, ולכן אנו מכנים אותה בשם "סגולה" או "נס". אבל מבחינתם של המקובלים, שנמצאים בהכרת העולם הרוחני, אין כאן שום "נס", אלא תהליך טבעי לחלוטין.

כל שעלינו לעשות, הם מדגישים, הוא לקרוא את ספר הזוהר ולרצות שהכוח הטמון בו יפעל עלינו בזמן הלימוד. לאט לאט נתחיל להרגיש בשינוי פנימי המתחולל בנו בזכות אותו מאור. העולם הרוחני ייפתח, ומה שנראה בעינינו בתחילה כ"סגולה", יהפוך לחוקיות ברורה ומובנת.

 

כלל רביעי: "אין דבר העומד בפני הרצון"

הכול תלוי ברצון

כולנו יודעים אילו מאמצים נדרשים מהתינוקות הקטנים כדי לעשות את צעדיהם הראשונים בעולם, ובאיזו התמדה מעוררת התפעלות הם עושים זאת. הם אינם מוותרים, ומנסים שוב ושוב עד שהם מצליחים. באותו אופן גם אנחנו צריכים להמשיך בלימוד הזוהר בסבלנות ובהתמדה, עד שנתחיל "ללכת" בכוחות עצמנו ונגלה את העולם הרוחני. כל המערכת הדרושה להתקדמות כבר הוכנה עבורנו מראש. הדבר היחיד שעלינו לספק מצדנו הוא את הרצון לגדול.

 

כלל חמישי: "כאיש אחד, בלב אחד"

חיבור הוא המפתח

ספר הזוהר נכתב על ידי קבוצה של עשרה מקובלים, אשר הרכיבו ביניהם "כלי" שלם, רצון מאוחד לגילוי הכוח העליון של המציאות – הבורא. רק הקשר הפנימי ביניהם, האהבה והחיבור, אפשרו להם לפרוץ את גבולות העולם הגשמי, ולעלות לרמת הקיום הנצחי שעליה מסופר בזוהר. אם ברצוננו ללכת בעקבותיהם, עלינו לנסות לבנות בינינו קשר דומה, לחפש את עוצמת החיבור ששררה בין תלמידיו של רבי שמעון בר יוחאי. הזוהר נולד מתוך אהבה, ולכן גם גילויו המחודש בזמננו יתאפשר רק מתוך אהבה.

__________

 

לפרק הזה שמסכם את הספר, בחרנו עבורכם קטעים מיוחדים מהזוהר. בין הקטעים שילבנו הסברים, הדרכה לכוונה נכונה בזמן הקריאה ועוד, כדי לסייע בידיכם להתחבר לאור שטמון בזוהר.

מומלץ לקרוא את הפרק הזה לאט. ספר הזוהר, מורה הדרך שלנו בהתפתחות הרוחנית, לא נועד לקריאה מרפרפת אלא לקריאה בנחת המלווה בחיפוש פנימי עמוק.

 

------------------------------------------------------------------------------------

איננו מחדשים דבר. עבודתנו היא רק להאיר על מה שחבוי בתוכו של אדם.
ר' מנחם מנדל מקוצק

------------------------------------------------------------------------------------

 

למה מלח חשוב כל כך?

 

ולא תשבית מלח ברית אלקיך. למה מלח חשוב כל כך? משום שהוא ממָרֵק ומבַשֵׂם את המר להטעים אותו. כי מלח הדינים, אשר במסך דחיריק, שעליו יוצא קו אמצעי, המייחד ימין ושמאל, והוא ממרק ומבשם וממתיק הדינים דשמאל, שהם מרים, עם החסדים שבקו ימין. ואם לא היה מלח, לא היה נמשך קו אמצעי, ולא היה יכול העולם לסבול את המרירות.

זוהר לעם, פרשת ויחי, אות תרסו

 

מלח הוא יסוד כל התבלינים והוא מוסיף טעמים לאוכל. ברוחניות, כשאנחנו מתחילים לקבל את האור העליון לתוך הנשמה זה נקרא שמתפשטים בנו "טעמים".

היצר הרע שלנו, החומר האגואיסטי שממנו אנחנו בנויים, הוא כמו תבשיל ללא תבלינים. אין לנו הנאה ממנו. לכן נאמר "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין". בעזרת תוספת התבלין שהאור העליון מביא לנו, בעזרת כוונה נכונה, אותו החומר מקבל טעמים נפלאים. אז יש לנו יצר רע ולצדו הזוהר כתבלין, והשילוב שנעשה ביניהם יוליד את הקו האמצעי.

"אם לא היה מלח, לא היה נמשך קו אמצעי, ולא היה יכול העולם לסבול את המרירות", אומר הזוהר. כוונתו להדגיש שאם לא הייתה לנו אפשרות להמתיק את האגו, לא היינו יכולים לסבול אותו.

 

היפה בנשים

הגידה לי, הנשמה אומרת להקב"ה, אמור לי סודות החכמה העליונה, איך אתה רועה ומנהיג בעולם ההוא העליון. למד אותי סודות החכמה, שלא ידעתי ולא למדתי עד הנה, כדי שלא אהיה בבושה בין אלו המדרגות העליונות שאני באה ביניהן.

אם לא תדעי לך היפה בנשים, הקב"ה משיב לנשמה, אם את באת ולא הסתכלת בחכמה מטרם שבאת לכאן, ואינך יודעת את סודות העולם העליון, צאי לך. אין את ראויה לכנוס לכאן בלי ידיעה, צאי לך בעקבי הצאן, תתגלגלי פעם שנייה לעולם, ותהיי יודעת בעקבי הצאן האלו, שהם בני אדם, שהאנשים דשים אותם בעקב, שמחזיקים אותם לשפלים, והם יודעים הסודות העליונים של אדונם, ובהם תדעי להסתכל ולדעת, מהם תלמדי.

זוהר חדש, שיר השירים, אותיות תפה-תפו

 



כשמתחילים ללמוד את ספר הזוהר, הספר מכריח אותנו לעשות סדר חדש בראש, לתפוס אחרת את המציאות. הזוהר מפסל אותנו מבפנים בהתאם לאותו עולם פנימי שאליו אנחנו צריכים להיכנס, כמו מפתח שחייב להתאים למנעול שלו.

גם עכשיו העולם הרוחני נמצא בנו, אלא שאנחנו פשוט לא מרגישים אותו. אנחנו צריכים לבנות בתוכנו טבע שונה, כלי תפיסה חדשים, חושים חדשים, כדי שנוכל להרגיש אותו.

 

יעקב, עשו, לבן ובלעם

אנחנו חוקרים את עצמנו ורוצים למצוא בתוכנו את כל ההבחנות שבדברי הזוהר:

כה תאמרון לאדוני לעשו, כה אמר עבדך יעקב, עם לבן גרתי. מיד פתח יעקב, להתהפך לפניו לעבד, כדי שעשו לא יסתכל בברכות שברכו אביו. כי יעקב הניח אותם לאחרית הימים.

מה ראה יעקב, ששלח אל עשו, ואמר עם לבן גרתי? וכי פעל דבר זה בשליחותו של עשו? אלא לבן הארמי, קול הלך בעולם, שעוד לא היה אדם שיינצל מידיו. כי הוא היה מכשף שבמכשפים וגדול הקוסמים, ואביו של בעור, ובעור היה אביו של בלעם, שכתוב, בלעם בן בעור הקוסם. ולבן היה חכם בכשפים וקסמים יותר מהם. ועם כל זה, לא יכול ליעקב. ורצה לאבד את יעקב בכמה דרכים, כמו שכתוב, ארמי אובד אבי. ועל כן שלח לו ואמר, עם לבן גרתי, להודיעו את כוחו.

 

כל העולם היו יודעים, שלבן היה גדול החכמים והמכשפים והקוסמים. ומי שלבן רצה לאבד בכשפיו, לא ניצל ממנו. וכל מה שידע בלעם, מלבן היה. ובבלעם כתוב, כי ידעתי את אשר תברך מבורך. וכל שכן לבן. וכל העולם היו יראים מלבן ומכשפיו. ולפיכך, מילה ראשונה ששלח יעקב לעשו, אמר, עם לבן גרתי, ולא זמן מועט, אלא עשרים שנה התאחרתי עמו.

זוהר לעם, פרשת וישלח, אותיות כא-כג

 

אם אנחנו מציירים לנגד עינינו את כל אותן הצורות וההסברים ששמענו בבית הספר ובחיים בכלל על סיפורי התנ"ך, על יעקב, על עשו ועל כל יתר הדמויות המוכרות – וניגשים עם זה ללימוד הזוהר, אנחנו נכנסים לבלבול אחד גדול, ולא מתרכזים במה שהזוהר באמת מספר לנו. [.1.]

בזמן הקריאה אנחנו צריכים כמו לצאת לחלל, כאילו שאין כדור הארץ, כאילו רק נדמה לנו שכל מה שהתרחש עליו פעם אכן התרחש. והרי זמן, תנועה ומקום הם דברים דמיוניים שנמצאים בתפיסה הנוכחית שלנו בלבד.

זה שאנחנו מדמיינים לעצמנו שמשהו התקיים כאן לפני אלפי שנים ואפילו חופרים ומוצאים גילויים ארכיאולוגיים – כל זה נמצא בשכל שלנו ואנחנו קוראים לזה "המציאות". אבל עכשיו אנחנו רוצים לשנות את התפיסה הזו, אנחנו רוצים לראות את כל העולם הזה כנמצא בתוך הרצון שלנו, ובאמת רק שם הוא נמצא.

מאז שנולדנו התרגלנו לראות את הסרט הזה כך – שכאילו יש משהו שנמצא מחוץ לנו – אבל כל הסרט הזה מתרחש בתוך הרצון שלנו. עלינו להיאבק בהרגל שלנו ולשכנע את עצמנו שוב ושוב שלמעשה הכול מתרחש בתוך הרצון.

הגישה הזו לא מוחקת את המציאות, מפני שהרצון הוא המציאות. גם כשאנחנו נתקלים עכשיו במשהו, אנחנו נתקלים ברצון. גם התחושה שדברים מתרחשים עכשיו סביבנו – אלה רצונות, כוחות שמצטיירים כך לנגד עינינו.

ככל שנשתדל לחיות את התמונה הפנימית הזו דרך הזוהר, ולא נשקע בציורים ההיסטוריים של סיפורי התנ"ך שאליהם הורגלנו, הזוהר יקדם אותנו אל פנימיות התורה, אל "תורת האמת" – אל התפיסה האמיתית של המציאות.

בהדרגה, נתחיל לראות הכול ככוחות וכתכונות, ואת הכוח הכללי שמפעיל אותם – את הבורא. זהו הגילוי שאליו אנחנו שואפים. הוא מתרחש בתוך הרצון שלנו לפי מידת ההשתוות בינינו לבין הבורא. לגילוי הזה מכוון אותנו הזוהר.

 

אל תיראי תולעת יעקב

 

כל עמי העולם עובדי עכו"ם, נתן אותם הקב"ה תחת שרים ממונים ידועים. וכולם הולכים אחר אלוהיהם. וכולם שופכי דמים ועושי מלחמה, גוזלים ומכים ומנאפים, ומתערבים בכל העושים מעשים להרע, ומתגברים תמיד בכוחם להרע.

וישראל, אין להם גבורה וכוח לנצח אותם, רק בפיהם, בתפילה. כמו תולעת, שאין לה גבורה וכוח, אלא בפה. ובפה היא שוברת הכל. ועל כן נקראים ישראל תולעת.

אל תיראי תולעת יעקב. מה תולעת, אין לשום ברייה בעולם, כמו לתולעת הזו של טוויית המשי, שממנה יוצאים כל לבושי כבוד, תלבושת המלכים, ולאחר טווייתה זורעת זרע ומתה, ואחר כך מאותו זרע שנשאר ממנה קמה לתחייה כמקודם לכן ושוב היא חיה, כך הם ישראל כאותה התולעת. שאף על פי שמתים, יחזרו ויחיו בעולם כמקודם לכן.

וכן נאמר, כי כחומר ביד היוצר, כן אתם בְּיָדִי בית ישראל. זהו חומר של אותה זכוכית, אשר אף על פי שנשברת, חוזרת ומתתקנת, ויש לה תקנה כמקודם לכן. כך ישראל, אף על פי שמתים, חוזרים לתחייה.

ישראל, זה עץ החיים, זעיר אנפין. ומשום שבני ישראל נתדבקו בעץ החיים, יהיו להם חיים, ויקומו מעפר, ויתקיימו בעולם.
זוהר לעם, פרשת וישלח, אותיות רנ-רנד

 

הנקודה שבלב, הנטייה הפנימית שיכולה להתעורר בכל אדם באשר הוא להגיע י שר אל תכונת האהבה והנתינה של הבורא, היא "ישראל". שאר הנטיות האגואיסטיות שבתוך לבנו נקראות "אומות העולם".

בדרך אל הבורא הנקודה שבלב עוברת כל מיני מצבים, כמו תולעת שמתה וחיה ומתה וחיה, עד שלבסוף היא זוכה להידבק ב"עץ החיים".

 

התנינים הגדולים

 

בֹּא אל פרעה. הלא, לך אל פרעה, היה צריך לומר. אלא שהכניס את משה חדרים לפנים מחדרים אל תנין חזק אחד עליון, שכמה מדרגות משתלשלות ויורדות ממנו.

ומשה ירא מפניו, ולא קרב, אלא לאלו היאורים, שהם מדרגות שלו. אבל לתנים עצמו היה ירא ולא קרב, משום שראה אותו משתרש בשורשים עליונים.

כיוון שראה הקב"ה שמשה ירא, ושליחים ממונים אחרים למעלה לא יכלו לקרב אליו, אמר הקב"ה, הנני עליך פרעה מלך מצרים, התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו. שהקב"ה היה צריך לערוך עמו מלחמה, ולא אחר. כמו שכתוב, אני ה', שדרשו, אני ולא שליח. ובארו סוד החכמה של התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו, לאלו יושבי על מדין, היודעים אדונם.

זוהר לעם, פרשת בא, אותיות לו-לח

 

ספר הזוהר מדבר עלינו. הוא מספר לנו בצורה מוזרה ומשונה מאוד, שנראית כמו סיפור היסטורי או לפעמים אגדתי, על מה שקורה לנו בפנים, ורק בפנים. יש לנו ריאות, כליות, טחול ואיברים נוספים, וחוץ מזה, בתוך ההרגשה שלנו, יש הרבה מאוד רצונות, תכונות, מחשבות ודחפים שונים. כלומר, חוץ מהגוף הפיזי, קיים גם האדם שבנו.

מיהו האדם שבנו? עלינו לפתוח את עצמנו ולהתבונן. ומה נראה? את מה שבעלי הזוהר כותבים. באדם שבנו יש תכונות משה ופרעה, תנינים ויאורים ועוד ועוד. עלינו לנסות לאתר אותן בתוכנו. מה זה נותן לנו? האמת שזה לא נותן כלום, אך על ידי ההשתדלות לאתר את התכונות הללו, מגיע אלינו "המאור המחזיר למוטב", ואליו עלינו להשתוקק. אין סכנה להתבלבל ולטעות – גם אם נבין את הכול הפוך, זה לא חשוב. העיקר הוא המאמץ.

נניח שאדם יוצא משיעור זוהר ואומר לעצמו: "הצלחתי! הרגשתי שהבנתי היום מהו משה ומהו פרעה" – זה לא אומר דבר. ייתכן שבפעם הבאה הוא ירגיש: "לא הבנתי כלום, הכול יבש, חוץ מדקה או שתיים פה ושם, לא הצלחתי בכלל להתרכז". אך דווקא אותן דקות ספורות הן הרווח שלו.

לא לחינם כותב בעל הסולם ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", שמצבי ההסתרה הם המצבים שבהם אדם יכול להתייגע. מי שמתאמץ בחושך ומרגיש שאין שום טעם, צריך להבין שהמצבים הללו – שבהם נותנים לאדם להתייגע מבלי לקבל משהו להחיות בו את האגו שלו, את הגאווה, את ההבנה, את השכל ואת ההרגשה שלו – מועילים מאוד להתקדמות הרוחנית שלו. עלינו לשמוח במצבים שאין בהם טעם, כיוון שבאמצעותם אנחנו גדלים.

 

ויברא אלקים את התנינים הגדולים. זהו לווייתן ובת זוגו. תנִינִם, חסר י' כתוב, משום שהרג את הנקבה. והקב"ה העלה אותה לצדיקים. ועל כן לא נשאר אלא תנים הגדול אחד. ודע, שלוויתן דג טהור.

לוויתן ובת זוגו שורשם גבוה מאוד. כי הים הוא המלכות מבחינת החכמה, והחשוב מכל בריות שבים הוא הלוויתן. הרי שהוא כללות החכמה שבים. אמנם אינו נמשך מחכמה עצמה, אלא מן הבינה שחזרה לחכמה, הקו שמאל שבה, המכונה נקודת השורוק. ועל כן כתוב עליהם, ויברא אלקים את התנינים הגדולים, כי הבינה נקראת בריאה.

אמנם לא נקבע מקומו בים עצמו, שהוא מלכות דאצילות, אלא מקום
הוכן בעולם הבריאה שמחוץ לאצילות, למטה מן מלכות דאצילות, שהם עשרה יאורים.

זוהר לעם, פרשת בא, אות לט

 

מה נותן לנו הציור הזה, אם אנחנו לא מבינים אותו ולא יודעים איך לקשור אותו אלינו? בעל הסולם יכול היה להסביר לנו את דברי הזוהר מעבר להסבר בשפת הקבלה גם בצורה קצת יותר רגשית, בצורה קרובה יותר אלינו. אבל הוא משאיר לנו מקום למאמץ, לחיפוש. מה זה? בשביל מה זה? איפה כל זה מתרחש בתוכנו?

ודאי שזה קורה בנו. אנחנו נמצאים באין-סוף, ומהרגשתנו הנוכחית עד אין-סוף יש 125 הסתרות. עלינו לנסות להרגיש את המצב האמיתי שלנו יותר ויותר, לחזור להכרה. נותנים לנו במיוחד את הסיפור הזה, כדי שנתחיל לחפש. החיפוש יוליד בנו תכונות והבחנות חדשות, שבאמצעותן נתחיל להרגיש את מה שעכשיו אנחנו לא מרגישים. אחרת לא יתפתח בנו החוש לרוחניות.

חייב להיות כאן מאמץ מצדנו, כמו שכתוב "לפום צערא, אגרא", כלומר, לפי הצער כך הוא השכר. אין כאן כלום חוץ מיגיעה, ולכן נאמר "יגעת ומצאת, תאמין". מתי תגיע המציאה? כשהאור העליון יפעל עלינו במידה מספקת, והחוש הרוחני יושלם בתוכנו במידתו הראשונה.
לידע אין כאן שום משמעות, רק לרצון. עלינו לרצות להרגיש את מה שבאמת קורה כאן ולא את המילים. ההשגה הרוחנית היא נטייה דקה מעדינות הנפש, כמו שאמר החזון-איש [.2.], ולכן אי אפשר לקנות אותה בשכל, אלא רק ברצון הלב.

לא במקרה הזוהר הוא ספר סתום. כאשר אנחנו פותחים את השער הסגור הזה, אנחנו נכנסים דרכו לרוחניות. פעם ועוד פעם, יום אחרי יום, מבלי שנבין איך זה קורה, נתקדם למצב שפתאום נתחיל להרגיש משהו. לפתע יתחילו לצוץ בנו תגובות פנימיות כלפי המילים. וכך, בטבעיות נרגיש איך מצטיירת בתוכנו מציאות, איך נבנה בנו עולם חדש.

 

מהו גיהינום

 

טוב נִקְלֶה ועבד לו, ממתכבד וחסַר לָחֶם. מקרא זה על היצר הרע נאמר, משום שהוא מקטרג תמיד על בני אדם. והיצר הרע מגביה לבו ורצונו של אדם בגאווה. והאדם הולך אחריו מסלסל בשערו ובראשו, עד שיצר הרע מתגאה עליו ומושך אותו לגיהינום.

זוהר לעם, פרשת וישלח, אות טז

 

האם גם אנחנו צריכים להרגיש את המצב הזה של גיהינום? ומאין המקובלים יודעים על כך? הם עברו זאת בעצמם. הרי לא ייתכן שהאדם יגלה משהו שלא מתוך הניסיון. אז האם כולנו חייבים להיות בגיהינום? מסתבר שכן...

תמיד אנחנו צריכים קודם להיכנס לתוך היצר הרע, לשקוע בו, ורק אז אנחנו מגלים מהו באמת. בהתחלה איננו מגלים שזה רע, הרי אם היינו מגלים זאת, ודאי לא היינו נכנסים לתוכו. בהתחלה הוא מושך, נוצץ, מנצנץ, טוב ונפלא. כך האגואיזם מרמה אותנו.

הזוהר מדבר כאן על אדם שמברר את החלקים השונים שבתוך נשמתו. הוא חייב להסתבך, ומתוך התסבוכת הזו לרדת למצב של גיהינום. מצב כזה קיים בכל מדרגה, ועל זה נאמר: "כי אדם אין צדיק בארץ, אשר יעשה טוב ולא יחטא"[.3.]. רק כשהאדם נמצא במצב הזה, הוא יכול לברר את הרוע הטמון בו. מתברר לו כמה הוא מפסיד כתוצאה מהרע שבו, עד כמה הוא לא מסוגל לעשות כלום עם עצמו ללא עזרת הבורא.

כדאי לזכור שכל מה שנכתב על ידי המקובלים מבוסס על השגתם הפנימית, כי "מה שלא נשיג, לא נגדירהו בשם ומילה"[.4.]. בעלי הזוהר עברו את כל המצבים האלה בעצמם. נקווה שגם אנחנו נשיג את המצבים האלה, והרי הם חלק מהדרך לגילוי האמת.

 

השער שמעל לתהום

 

שלושה אלה בני נֹח. הם הקיום של כל העולם... ומאלה נָפְצָה כל הארץ, שכל הנשמות של בני אדם באים מהם. כי הם הסוד של ג' צבעים העליונים שבבינה, ג' קווים...

כאשר הנהר, הנמשך ויוצא מעדן, זעיר אנפין, השקה את הגן, הנוקבא, השקה אותה בכוח שלושה קווים הללו העליונים, מהבינה העליונה, ומשם נתפשטו הגוונים, לבן, אדום ושחור...

וכאשר תסתכל בסוד המדרגות, תמצא איך הגוונים מתפשטים לכל אלו הצדדים, ימין, שמאל, אמצע, עד שנכנסים למטה לַמַלכוּת, בסוד כ"ז (27) צינורות של הדלתות המכסים את התהום.

זוהר לעם, פרשת נח, אותיות שב-שג

 

ככל שנוכל להידמות לאור, לתכונת האהבה והנתינה שלו, כך נתחבר אליו ונגלה את צינורות השפע שלו. למעשה, גם עכשיו אנחנו נמצאים בעולם אין-סוף, אלא שהוא נסתר מאיתנו על ידי כל העולמות – ההעלמות – שקיימים בתוכנו, בתוך הרצון שלנו, מפני שהוא מנוגד לתכונת עולם אין-סוף.

 

כ"ז אותיות, עם ה' האותיות מנצפ"ך של המלכות, הם כ"ז צינורות מביאי השפע אליה, שנעשו מהם דלתות, לכסות על הדינים שבַּמלכוּת, הנקראים תהומות.

זוהר לעם, פרשת נח, אות שג

 

אנחנו בעצמנו בונים את הצינורות האלה בתוכנו, ואת הדלתות שמעליהם. פעם הדלתות הללו פותחות דרך לאור ופעם סוגרות אותה, כמו שסתומים שנפתחים ונסגרים במידת ההידמות שלנו אל האור. המאמצים שלנו צריכים להיות מכוונים למטרה אחת בלבד – לדמות את כל התכונות שלנו לתכונות הרוחניות, ולקבל בהן אור.

במידה שבה אנחנו מצניעים את הרצון לקבל על מנת לקבל שבנו (האגואיזם), והופכים אותו להיות דומה לאור (לקבל על מנת לתת), אנחנו מגלים בתוכנו את תכונת הבורא ואת מחשבת הבריאה. בתוך ספר הזוהר יש חלק מיוחד בשם "ספרא דצניעותא" שמדבר על כך, ולכן גם נאמר "וְאֶת צנועים חכמה".[.5.]

 

על משכבי בלילות ביקשתי את שאהבה נפשי

 

על משכבי בלילות ביקשתי את שאהבה נפשי. כנסת ישראל אמרה לפני הקב"ה, וביקשה ממנו על הגלות, משום שהיא יושבת בין שאר העמים עם בניה, ושוכבת לעפר. ועל שהיא שוכבת בארץ אחרת, הטמאה, אמרה, על משכבי אני מבקשת, שאני שוכבת בגלות, והגלות מכונה לילות. ועל כן, ביקשתי את שאהבה נפשי, שיוציאני ממנה.

ביקשתיו ולא מצאתיו. כי אין דרכו להזדווג בי, אלא רק בהיכלו ולא בגלות. קראתיו ולא ענני. כי ישבתי בין עמים אחרים, וקולו אינם שומעים, אלא רק בניו. שכתוב, הַשָמע עָם קול אלקים.

על משכבי בלילות. אמרה כנסת ישראל, השכינה, על משכבי התרעמתי לפניו, שביקשתיו: שיזדווג עמי לשמח אותי, מקו שמאל, ולברך אותי, מקו ימין, בשמחה שלמה, מקו האמצעי. שמזיווג המלך, זעיר אנפין, עם כנסת ישראל, יורשים כמה צדיקים ירושת נחלה קדושה, מוחין עליונים, וכמה ברכות נמצאות בעולם.

זוהר לעם, פרשת תזריע, אותיות א-ג

 

עלינו להשתדל לתרגם כל מילה בזוהר למובן הפנימי-רוחני שלה, ולא להבין אותה בצורתה הגשמית המוכרת. אם אנחנו נשארים עם המשמעות הגשמית, אנחנו מורידים את התורה מהעולם העליון אל העולם הזה, ולא לשם כך היא נכתבה. עלינו לשאוף לעלות בעזרתה מהעולם הזה אל העולם העליון.

אם אנחנו רוצים להגיע לזעיר אנפין – לבורא, ולהיות עמו במגע, אנחנו חייבים לעבור דרך המנגנון שנקרא "מלכות דאצילות" או "כנסת ישראל" – דרך אוסף הנשמות שמחוברות ישר-אל, כלומר באהבה ובנתינה. אין דרך אחרת.

אם אני לא רואה את עצמי הולך ומחבר את כל הנשמות השבורות בתוכי, ומביא את זה לבורא, למגע ולזיווג עמו – אז אין "אני". זו תמונה הכרחית שחייבת להיות ממש מול עיניי. אחרת אני בכלל לא בכיוון.

"אני" פירושו שהעברתי את עצמי דרך המנגנון הזה של חיבור בין כל הנשמות. רק כך אני יכול להיפתח לספר הזוהר. למה? כי הכוח של ספר הזוהר נועד לקיים את החיבור בין כל החלקים האלה שלי, שעכשיו נראים לי לא שלי.

נמחיש זאת כך: מגיעה מין קרן אור דקה כמו קרן לייזר, ואני צריך להיכנס בדיוק מתחת לקרן הזו כדי שתשפיע עליי. אם זזתי מילימטר הצִדה מנקודת החיבור הזו, אני לא רואה אותה. זה יכול לקרות רק בתנאי שאני הולך להתחבר עם האחרים.

 

החברים

 

כל אלו החברים שאינם אוהבים אלו את אלו, מסתלקים מן העולם טרם שמגיע זמנם. כל החברים בימיו של ר' שמעון בר יוחאי, אהבת נפש ורוח הייתה ביניהם. ומשום זה בדורו היו הַסִתְרֵי-תורה בגלוי, שהיה אומר, כל החברים שאינם אוהבים זה את זה, גורמים לעצמם, שלא ללכת בדרך הישר. ועוד, שעושים פגם בתורה. כי התורה, אהבה ואחווה ואמת יש בה.

אברהם אהב את יצחק, יצחק את אברהם, שהיו מתחבקים זה עם זה. יעקב, שניהם היו אחוזים בו באהבה ובאחווה, ונותנים רוחם זה בזה. החברים צריכים להיות כמוהם, ולא לעשות בהם פגם. שאם יחסר בהם האהבה, פוגמים בערכם למעלה, באברהם, יצחק, יעקב, שהם חסד, גבורה, תפארת.

זוהר לעם, פרשת כי תשא, אות נד

 

הזוהר נכתב על ידי קבוצת מקובלים, ולכן הוא יכול להיות מובן רק בתוך קבוצה. כדי להתחבר אל מה שהוטמן בו, עלינו להתחבר אל כל האנשים האחרים שגם הם משתוקקים לזה. ביחד אנחנו מהווים "קבוצה".

רק הקשר בינינו יאפשר לנו לפתוח את הספר, כי כל מה שהספר מדבר עליו נמצא בין הנשמות. אם נרצה להתחבר, הרצונות שלנו ייקראו "נשמות", ובקשר ביניהן נגלה את הבורא, את האור שקושר אותנו יחד.

 

הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. אלו הם החברים, בשעה שיושבים יחד, ואינם נפרדים זה מזה. מתחילה הם נראים כאנשים עושי מלחמה, שרוצים להרוג זה את זה. ולאחר כך, חוזרים להיות באהבת אחווה.

הקב"ה, מה הוא אומר עליהם? הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. המילה "גם", באה לכלול עמהם השכינה. ולא עוד, אלא הקב"ה מקשיב לדיבורם, ויש לו נחת והוא שמח בהם.

ואתם, החברים שבכאן, כמו שהייתם בחביבות, באהבה, מקודם לכן, גם מכאן ולהלאה לא תתפרדו זה מזה, עד שהקב"ה ישמח עמכם, ויקרא עליכם שלום, וימצא בזכותכם שלום בעולם. זה שכתוב, למען אחיי ורעיי אדברה נא שלום בך.

זוהר לעם, פרשת אחרי מות, אותיות סה-סו

 

אם לא נחשוב על האיחוד בינינו בזמן הקריאה בזוהר, נפספס את העיקר.

אבל רגע, עד עכשיו דיברנו על זה שעלינו להרגיש את הדברים בתוכנו, להיכנס פנימה, ובתוך הרצונות שלנו לחפש את הפרטים המוזכרים בזוהר, ואילו עתה מדובר על חיבור לאחרים, חיבור לקבוצה שנמצאת מחוץ לנו.

העניין הוא שגם הקבוצה אינה נמצאת באמת בחוץ. אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו בכל רגע שכל מה שאנחנו מרגישים כנמצא מחוץ לנו, נמצא למעשה בתוכנו.

עלינו לקשור את מושג ה"אני" שבתוכנו, עם מושג ה"זולת" שבתוכנו. אנחנו לא מרגישים "זולת" שנמצא מחוץ לגופנו, אלא גם הוא בתוכנו, בתוך הרצונות שלנו. כך מתחלקים הרצונות שלנו – יש כלים פנימיים וכלים חיצוניים, ועלינו רק לתקן את החיבור ביניהם.

אז מי הם האנשים האחרים בקבוצה? החלקים הראשונים שלנו שנחבר חזרה לעצמנו. כדי להקל עלינו להתחיל לתפוס נכון את המציאות, החלקים האלה כאילו נעים בחזרה לתוכנו פנימה, בעצמם...

 

שאלות נבחרות על אודות לימוד הזוהר

הסגולה שבספר הזוהר

--------------------------------------------------------------------------------------

נמצא בה סגולה מפוארת, אשר כל העוסקים בה, אף על פי שאינם מבינים עדיין מה שכתוב בה, מזדככים על ידה, ומאורות העליונים מתקרבים.

בעל הסולם, מאמר "תורת הקבלה ומהותה"

 

שאלה: לא כל כך ברור איך בדיוק פועלת הסגולה הזו שטמונה בספר הזוהר...

במצב הנוכחי שלנו קשה להבין זאת, ולכן זה נקרא "סגולה". אומרים לי: "אם תקפוץ עשר פעמים במקום, תידלק המנורה שעל הקיר". אני באמת לא יודע מה הקשר. קיימת אפשרות ששמו מתחת לרצפה מפסק ומונה שגורם למנורה להידלק לאחר עשר קפיצות, אבל אני לא יודע את זה. כפי הנראה יש קשר, אבל הוא נסתר ממני. קשר נסתר כזה נקרא בקבלה "סגולה".

כלומר, "סגולה" היא חוק שקיים בטבע, אך אינני מכיר אותו עדיין. אלו שכבר חקרו את עצמם ואותו, אומרים לי: "אם תשתמש בו באופן כזה וכזה, אתה תפעיל אותו. אינך רואה זאת, אבל כך אתה מפעיל אותו".

לו היה מגיע לעולמנו יצור מעולם אחר, הוא היה מסתכל על תינוק ועגל בני יומם, והיה אומר שמהעגל יגדל ויצא מישהו גדול כמו נפוליאון, ואילו מהתינוק יצא מישהו קטן וחסר אונים כמו צפרדע. אך אנחנו יודעים שאם נותנים לשניהם כל מה שנחוץ להם, מאחד תצא בהמה, ומהשני אדם. זהו נס, סגולה! אנחנו פשוט התרגלנו שכך זה קורה, אך למעשה זהו נס.

התינוק הקטן פתאום מתחיל להבין, להגיב ולבצע כל מיני פעולות. מיום ליום מופיעים אצלו הרגלים חדשים. איך זה קורה? והרי אנחנו לא עשינו דבר. התרגלנו לכך שיש תהליך התפתחות, אבל למעשה זו התגלות כוח החיים, כוח רוחני שפועל בנברא ובצורה כזו מתגלה.

אותו הדבר מתרחש גם בהתפתחות הרוחנית שלנו. כי הרי חוקי ההתפתחות הרוחנית אינם יוצאי דופן, אלא שההתפתחות הזו עדיין נסתרת, איננו רגילים אליה. אך לא רחוק היום שאנשים ישתמשו בחוקים הללו בדיוק כמו בכל שאר חוקי הטבע.

המקובלים אומרים לנו: "בטבע יש כוח, אפשר להזמין את השפעתו. איך? תיקח את ספר הזוהר, ככל שתקרא בו יותר, כך תיהפך לחזק יותר, חכם, מבין ורגיש. בזכות זה תתגלה לך הרוחניות. למה? כי לספר הזה יש יכולת לשנות אותך.

- אבל יש הרבה ספרים אחרים שמשנים אותי?

"נכון. אבל ספרים אחרים רק מסדירים בך את הנטיות שלך, את התכונות, את היסודות שלך. הם רק מארגנים את המערכת הפנימית שלך ומפתחים אותה. ואילו ספר הזוהר מבצע בך שינוי מיוחד, משום שבאמצעותו אתה מזמין על עצמך את ההשפעה העליונה! כתוצאה ממנה אתה מתחיל לתפוס, להרגיש ולגלות בתוכך מערכת אחרת, שבעזרתה אתה מגלה עולם חדש, עולם רוחני".

 

עולם הרצונות

אדם הנתון בחושך, ותמיד בחושך היה משכנו, בעת שרוצים להאיר לו, צריכים לפתוח לו תחילה אור קטן, כפתחו של מחט. ואחר כך מעט גדול ממנו. וכן בכל פעם יותר, עד שמאירים לו כל האור כראוי.

זוהר לעם, פרשת וישלח, אות צא

 

שאלה: אם אני שומע שהכול בפנים, שהכול בתוכי, איך עליי להתייחס לסובבים אותי? איך אני צריך לראות את העולם? איך אני צריך להתייחס לאוהבים שלי, לשונאים שלי, ובכלל לכל מה שקורה כאן מסביבי?

ובכן, עלינו להבין שיש רצוי ויש מצוי. המצוי זה מה שאנחנו מרגישים. הרצוי, זה מה שנגלה בעתיד, במצבים המתוקנים שלנו.

בינתיים אנחנו רק לומדים שקיימת מציאות שונה, שבה הכול מורגש בתוכנו. לעת עתה כל זה לא מציאותי עבורנו, וייתכן שכל מה שאנחנו מדמיינים כתמונה עתידית, הוא לחלוטין לא כפי שאנחנו מדמיינים אותו.

אין לנו מושג עד כמה חיינו ישתנו כשנגלה את התמונה הזאת. זה לא שהעולם שלנו ישתנה במידת מה, אלא שעולם חדש יתגלה בפנינו. לכן, כשאנחנו קוראים בספר הזוהר, עלינו להתנתק מכל המוכר לנו, ולהשתדל לצלול לתוכו, להיכנס פנימה. עכשיו אנחנו לא יכולים להימצא בשני עולמות במקביל. בינתיים, אנחנו מסוגלים להימצא בעולם אחד בלבד.

לכן אנחנו מתנתקים מהמציאות החומרית הזאת ומשתדלים לבנות תמונה שונה, בדומה לילד, שרוצה לגדול. הוא רוצה להיות גדול בכול – בסגנון הלבוש, בהתנהגות, בעיני האחרים, הוא רוצה שכולם יתייחסו אליו כאל מבוגר.

כך גם אנחנו צריכים לתאר לעצמנו בכל האפשרויות שבידינו, בכל הפנטזיות שלנו, שספר הזוהר מדבר על העולם החדש שלנו, שבו אנחנו נמצאים. כלומר, הספר הזה מדבר על התכונות הפנימיות שלנו, שבתוכן אנחנו נמצאים ורואים מציאות חדשה. המשחק הזה מביא להשפעתו של אור התיקון עלינו, והעולם החדש הזה מתגלה.

העולם החדש מתגלה, הישן נעלם, ואנחנו טסים אל השמים? לא. אנחנו מגלים שאנחנו חיים בתוך רצונותינו. שני רצונות – הרצון שלנו ורצון הבורא – מתגלים בתוכנו זה כנגד זה. אנחנו מרגישים אותם ונמצאים ביניהם כקו האמצעי, כ"אני" שלנו. וחוץ מזה אין כלום. בין שני הכוחות – אני.

 

ההבדל בין התורה לזוהר

גל עיניי ואביטה נפלאות מתורתך. כמה הם שוטים בני אדם, שאינם יודעים ואינם מסתכלים לעסוק בתורה. שהרי התורה הוא כל החיים, וכל חירות, וכל הטוב.

זוהר לעם, פרשת חיי שרה, אות ריט

 

שאלה:לשם מה אנחנו זקוקים לספר הזוהר אם יש לנו את ספר התורה?

הזוהר הוא פירוש קבלי על התורה. משה באמת כתב את היסוד, אבל התורה היא ספר מקודד. יש בה קוד אחד ויחיד, אבל עמוק מאוד – התורה כתובה ב"שפת הענפים" [.6.]. חכמת הקבלה מסבירה את שפת הענפים ועוזרת לקרוא את התורה ולהבין למה באמת התכוון משה.

אנחנו רגילים להתייחס אל התורה כאל סיפור היסטורי על מעלליו של שבט עתיק. אבל הקבלה מאפשרת לנו לראות דרך זה את השורשים העליונים, את הכוחות שמעוררים פעולות כאלה בעולם שלנו. בעזרת הקבלה אנחנו יכולים לעלות לרמת מערכת הכוחות ששולטת בעולם שלנו, ומשם לתקן ולנהל את המציאות.

התורה שימשה כשיטה לתיקון עבור אותם אנשים שחיו מזמנו של משה ועד לחורבן בית המקדש שסימל את הניתוק מהעולם הרוחני. אז התגלה שתורת משה כל כך רחוקה מאיתנו ואנחנו לא יכולים לתקן את עצמנו ישירות דרכה. [.7.]

התורה מוצפנת מדי, ולא יכולה להוות מדריך עבור אותן הנשמות שנפלו לגשמיות. הנפילה יצרה צורך בהדרכה אחרת. אז נכתב ספר הזוהר. אלא שהזוהר לא נכתב לאנשים שחיו באותם ימים (תחילת הגלות) אלא לימינו אנו (סוף הגלות).

 

אוי לאותו אדם, שאומר, כי התורה באה לספר סיפורים בפשטות, ודברי הדיוט של עֵשו ולבן וכדומה. כי אם כן, אפילו בזמן הזה אנו יכולים לעשות תורה מדברי הדיוט, ועוד יותר יפים מהם. ואם התורה באה להראות דברי העולם, אפילו שליטי העולם יש ביניהם דברים מעולים יותר. אם כן נלך אחריהם ונעשה מהם תורה, כאותו האופן. אלא שכל דברי התורה הם סודות עליונים.

עולם העליון ועולם התחתון, במשקל אחד נשקלו. ישראל למטה כנגד מלאכים עליונים למעלה. מלאכים עליונים, כתוב בהם, עושה מלאכיו רוחות. ובשעה שיורדים למטה, מתלבשים בלבוש של עולם הזה. ואם לא היו מתלבשים בלבוש כעין עולם הזה, לא היו יכולים לעמוד בעולם הזה, והעולם לא סבל אותם.

ואם במלאכים כך, התורה שבראה את המלאכים ואת כל העולמות, והם מתקיימים בשבילה, על אחת כמה וכמה. כיוון שירדה לעולם הזה, אם לא הייתה מתלבשת באלו הלבושים שבעולם הזה, שהם הסיפורים ודברי הדיוט, לא היה יכול העולם לסבול.
ועל כן סיפור הזה שבתורה הוא לבושה של התורה. מי שחושב שאותו הלבוש הוא תורה ממש, ואין בו דבר אחר, תיפח רוחו, ולא יהיה לו חלק לעולם הבא.

זוהר לעם, פרשת בהעלותך, אותיות נח-ס

 

פרק זה הוא בבחינת טעימה מן הזוהר בלבד. השתדלנו ללוות אתכם בקריאת קטעי הזוהר, על מנת להקל עליכם את ההצטרפות ללימוד. בנספחים לספר תוכלו למצוא קובץ מאמרים נבחרים מהזוהר וכן לקט ציטטות מגדולי ישראל על חשיבות לימוד הזוהר. אם תרצו להעמיק עוד בדברי בעל הסולם על הגישה ללימוד הזוהר, תמצאו עניין רב בנספח "הקדמות בעל הסולם לספר הזוהר".

גם אם נדמה לנו בהתחלה שאנחנו לא מרגישים דבר במהלך הקריאה בזוהר, כעבור עשרה שיעורים דרך הטלוויזיה או דרך האינטרנט, אפשר כבר להרגיש היטב כיצד הזוהר פועל עלינו.

השפעתו של לימוד הזוהר חזקה מאוד, והיא לא תלויה כלל במידת ההבנה שלנו, אלא במאמצים שלנו לקלוט על מה הזוהר מדבר. צריך פשוט להקשיב, לגעת בכול, לבעור מבפנים, לרצות להרגיש. זו הדרך היחידה להכיר את העולם – את העולם שלנו וגם את העולם הרוחני.

ספר הזוהר הוא חבל הצלה שהושלך אלינו על ידי הבורא. אם נתפוס את קצה החבל הזה, נוכל לטפס למעלה עד אין-סוף.

 

--------------------------------------------------------------------------------------

מה רב טובך אשר צפנת ליראיך.

מה רב טובך, כמה הוא עליון ויקר אור העליון ההוא שנקרא טוב. שכתוב, וירא אלקים את האור כי טוב. וזה הוא אור הגנוז שבו עושה הקב"ה טוב בעולם, ואין מונע אותו בכל יום, ובו מתקיים העולם ועומד עליו.

זוהר לעם, פרשת אמור, אות ג

[.1.] "תנאי חמור יש בעת העסק בחכמה זאת, שלא יגשימו הדברים בעניינים מדומים וגשמיים, שעוברים בזה על: לא תעשה לך פסל וכל תמונה, חס ושלום" ( בעל הסולם, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות קנו).

[.2.] הרב אברהם ישעיה קרליץ (1878-1953), "אמונה וביטחון".

[.3.] קהלת ז, כ.

[.4.] בעל הסולם, מאמר "מהות חכמת הקבלה".

[.5.] משלי יא, ב.

[.6.] המקובלים חוקרים את העולם העליון, הנמצא מחוץ לטווח קליטתו של האדם האגואיסט. לדבריהם, מכל אובייקט בעולם העליון הנקרא "שורש", משתלשל כוח אל העולם שלנו, ומוליד כאן אובייקט הנקרא "ענף". במאמרו "מהות חכמת הקבלה", מסביר זאת בעל הסולם: "אין לך פרט של מציאות או של מקרי המציאות המצוי בעולם התחתון שלא תמצא דוגמתו בעולם עליון הימנו, בצורה שווה כמו ב' טיפות של מים. ונקראים 'שורש וענף'. כלומר, שאותו הפרט, הנמצא בעולם התחתון, נבחן לבחינה של ענף בערך הדוגמא שלו, המצוי ועומד בעולם העליון, שהוא שורשו של הפרט התחתון, מפני שמשם נחתם ונתהווה הפרט ההוא בעולם התחתון".

[.7.] להרחבה בנושא זה עיינו ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" מאת בעל הסולם.

נספח 1. מבחר ציטטות בשבח הזוהר

זוהר לעם – זוהר לכולם

מה שנגזר למעלה שלא יתעסקו בחכמת האמת בגלוי היה לזמן קצוב, עד שתשלים שנת הר"ן [1490]. ומשם ואילך ייקרא דור אחרון, והותרה הגזֵרה, והרשות נתונה להתעסק בספר הזוהר. ומשנת ה"ש [1540] ליצירה מצווה מן המובחר שיתעסקו ברבים, גדולים וקטנים.

ר' אברהם בן מרדכי אזולאי, הקדמת ספר "אור החמה", עמ' פא

 

.לשון הזוהר הקדוש מסוגל לנשמה והוא דבר השווה לכל נפש ישראל, קטן וגדול שם הוא, כל אחד לפי הבנתו ושורש נשמתו

ר' צבי הירש בן יעקב הורוביץ, "הנהגות ישרות", אות ה

 

חִיוּת אדם הישראלי תלוי בספר הזוהר ובכתבי מר"ן [האר"י], ללמוד בקדושה ובשמחה ובנועם וביראה ואהבה, כל אחד לפי השגתו וקדושתו וכל ישראל קדושים.

ר' יצחק איזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, "נוצר חסד", פרק ד, משנה כ

 

אמר מורנו האר"י, שבזמן הזה נסתרות נעשו נגלות, ושמחה לפני המקום ללמוד ברזי התורה ולגלות רזין לכל בר ישראל.

ר' יצחק איזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, "היכל הברכה", דברים, רח

 

כי חיבור זה שנקרא ספר הזוהר הוא כמו תיבת נח, שבו היו מינים הרבה ולא היה קיום לאותן המינים והמשפחות כולם אלא על ידי כניסתם לתיבה, כן הוא ממש... כן ייכנסו הצדיקים אל סוד אור חיבור הזה להתקיים. וכך סגולת החיבור, שמיד שעוסק בחשקו, אהבת ה' ישאבנו כשאיבת האבן השואבת את הברזל, וייכנס אליו להצלת נפשו ורוחו ונשמתו ותיקונו. ואפילו אם יהיה רשע אין חשש אם ייכנס.

ר' משה קורדובירו, הרמ"ק, "אור יקר", שער א, סימן ה

 

הבה נקווה כי באופן כזה כל אחינו בית ישראל יקבעו לימוד בספר הזוהר הקדוש יחד, עשיר ואביון קטון וגדול שם הוא. ומה טוב ומה נעים אם ישתדלו לקבוע חברות ללימוד הזוהר, ובפרט לעת כזאת אשר ניצוצי הגאולה החלו לפרוח עלינו, להשתדל בלימוד הקדוש הזה.

הקדמת הרבנים לזוהר, דפוס ג'רבה

 

.ולו עמי שומע לי, בדור הזה שהמינוּת גובר, היו לומדים עם תינוק בן תשע שנים ספר הזוהר

ר' יצחק איזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, "נוצר חסד", פרק ד, משנה כ

 

כשיהיה קרוב לימות המשיח אפילו תינוקות שבעולם עתידים למצוא סודות החכמה, ולדעת בהם קִצים וחשבונות של הגאולה, ובאותו הזמן תיגלה לכל. וזה שכתוב כי אז אהפוך אל עמים. מהו אז? היינו בזמן שכנסת ישראל תקום מעפר, ויקים אותה הקב"ה, אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעובדו שֶכֶם אחד.

ספר הזוהר, פרשת וירא, אות תס

חובת לימוד הזוהר בדורנו

כעת הזמן המחייב להרבות קניין בתורה הפנימית. ספר הזוהר הפורץ נתיבות חדשות, משׂים במדבר דרך מסילה בערבה, הוא וכל תבואתו מוכן הוא לפתוח פתחי גאולה.

הראי"ה קוק, "אורות", נז

 

כל עיקר כוונתי בחוברותיי, ובכל מה שאני כותב, הוא רק לעורר לבב תלמידי חכמים, זקנים וצעירים, לעסוק בעיון בפנימיות התורה.

הראי"ה קוק, אגרות הראי"ה, ח"א, עמ' מא

 

אמרו בזוהר, שספר הזוהר לא יתגלה אלא באחרית הימים, דהיינו בימות המשיח... ומתוך שנגלה הזוהר בדורנו זה, הרי זו הוכחה ברורה שאנחנו נמצאים כבר בימות המשיח, בתחילתו של אותו הדור שעליו נאמר: "ומלאה הארץ דעה את ה'".

בעל הסולם, "מאמר לסיום הזוהר"

 

ספרי הקבלה והזוהר מלאים ממשלים גשמיים, על כן נפל הפחד, שלא יצא שכרו בהפסדו... והיא שהעירני לעשות ביאור מספיק על כתבי האר"י ז"ל, ועתה על הזוהר הקדוש, והסרתי הפחד הזה לגמרי. כי ביארתי והוכחתי בעליל את הנמשל הרוחני של כל דבר, שהוא מופשט מכל דמיון גשמי, למעלה מהמקום ולמעלה מהזמן, כמו שיראו המעיינים. למען לאפשר לכל המון בית ישראל ללמוד ספר הזוהר, ולהתחמם באורו הקדוש.

בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", אות נח

התגלות הזוהר

הזוהר היה עתיד להיות גנוז... עד שיבוא הדור האחרון בסוף הימים, שאז יתגלה.

ר' ישעיה הלוי הורוביץ, השל"ה הקדוש, "בעשרה מאמרות", המאמר הראשון, יז

 

לימוד הזוהר הקדוש בזמן הזה נצרך לנו מאוד להגן ולהציל אותנו נגד כל רע, כי גילוי החכמה זאת עתה בדורות גרועות הוא.

ר' יעקב צמח, בהקדמתו ל"עץ חיים"

 

בעת עיקבא דמשיחא, התגברות הרע והעזות והמידות רעות בהנהגות ראשי ערב רב, נתגלה האור הגנוז מן השמים, ספר הזוהר והתיקונים ואחריהם כתבי מורנו האר"י. ובזה הלימוד מבער הקוצים והרע שבנפשו, ויזכה לדַבֵּק עצמו באור עליון ויזכה לכל מידות טובות שבעולם.

ר' יצחק איזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, "היכל הברכה", דברים, רח

 

לימוד זה שנתגלה בזמן הזה בכל כך בהירות ואור והתפשטות, הוא מחמת שהרע גובר מאוד וכנסת ישראל נופלת, ובלימוד זה נזדכך הנפש. ובאמת בעת לימוד הסודות, ובפרט ספר הזוהר והתיקונים, מאיר הנפש.

ר' יצחק איזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, "נתיב מצוותיך", הקדמה, שביל היחוד א, אות ד

 

רבי שמעון בר יוחאי העיד בתיקונים שהספר עצמו יהיה נסתר עד דור האחרון, דור המשיח, כי צורך גדול הוא עסק החכמה הזאת לייחד קוב"ה ושכינתיה [הקב"ה ושכינתו] לסמך אל זה בגלות, ולכן נתגלה הספר הזוהר בדור הזה האחרון, לראות אם יעסקו בו באמיתות לעשות סמך וסעד לשכינה.

"אור החמה" לזח"ג, דף קה, בשם הרמ"ק

מגלות לגאולה

ומשום שעתידים ישראל לטעום מעץ החיים, שהוא ספר הזוהר הזה, יצאו בו מן הגלות ברחמים.

ספר הזוהר, פרשת נשא, אות צ

 

בזכות לימוד הזוהר הקדוש יבוא הגואל.

ר' אליהו בן סולימן מאני, "כסא אליהו", שער ד

 

לימוד תיקוני הזוהר הקדוש מטהר הגוף והנשמה, וסגולתו לקרב הגאולה במהרה בימינו.

"קצה המטה" ל"מטה אפרים", סימן תקפ"א, ס"ק כג

 

גאולת ישראל וכל מעלת ישראל תלוי בלימוד הזוהר ובפנימיות התורה.

בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", אות סט

 

כל העוסק בספר זה מקרב הגאולה ועושה נחת רוח גדול ליוצרו... כי כך גזר הבורא, שלא יתגלה ויהיה גנוז עד סוף הימים, שבזכותו יבוא דרור, כי סגולה זו בו ולא בזולתו.

ר' שלום בן משה בוזגלו, "מקדש מלך" לתיקוני הזוהר

הזוהר מזמין שפע

התיבות והדיבור של זוהר הקדוש עצמן מקשרים את האדם לאין סוף יתברך.

ר' משה ישראל בר אליהו, "שארית ישראל", שער ההתקשרות, שער א, דרוש ה, מאמר ב

 

יש הרבה שוטים שבורחים מללמוד רזין של מורנו האר"י וספר הזוהר, אשר הם חיינו. ולו עמי שומע לי, בעקבות משיחא אשר הרע והמינות גובר, היו שוקדים כל ימיהם ללמוד ספר הזוהר והתיקונים וכתבי מר"ן, והיו מבטלים כל גזֵרות רעות, והיו ממשיכים שפע ואור.

ר' יצחק איזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, "נוצר חסד", פרק ד, משנה כ

 

לימוד הזוהר הקדוש מבטל כל מיני פורעניות.

רבני ירושלים, שנת תרפ"א

 

יאמר זוהר בכל יום ויום ויהיה לו פרנסה.

"מדרש פנחס", מר' פנחס שפירא מקוריץ

אורו של הזוהר

והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, אלו הם בעלי קבלה. אלו הם המשתדלים בזוהר הזה הנקרא ספר הזוהר שהוא כתיבת נח, שמתקבצים בה שניים מעיר ושבע ממלכות שבהם מתקיים, "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו". וזה הוא האור של ספר הזוהר הזה.

ספר הזוהר, פרשת בהעלותך, אות פח

 

אשרינו מה טוב חלקנו, שזכינו לאורו לילך ולהגות באמרי נועם מזיו זוהר עליון אור הקדוש. חִכּוֹ ממתקים וכולו מחמדים, מים שאין להם סוף וקץ, להבין ולהשכיל במעשה בראשית ובמעשה המרכבה, ואיך להיות מרכבה להתייחד ולהשיב נפש אל מקור מחצבה ושורשה. וזאת נחלט ונשרש בנפשי, אשר מי שלא ראה אור ספר הזוהר, לא ראה אור מימיו.

ר' צבי הירש אייכנשטיין מזידיטשוב,"עטרת צבי", פ' בהעלותך

 

יתחדש לו בכל רגע אור חדש ממש, עד שנעשה ממש ברייה חדשה, על ידי הזוהר ומר"ן האר"י.

ר' יצחק איזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, "היכל הברכה", דברים, דף יא

 

ולזה הספר ייקרא ספר הזוהר, מפני השפעת האור ההוא מהזוהר העליון. ודרך אורו משפיעים בהשגחה אלוקית כל המתעסקים בו, שהיה אור ושפע עליון מהדעת מושפע ברזי תורה דהיינו רזי וסתרי תורה וכו'. כיוון שנשפע משם, נקרא החיבור הזה ספר הזוהר, כלומר שנשפע מהזוהר ההוא.

ר' משה קורדובירו, הרמ"ק, "דע את אלקי אביך", ב

 

להלהיב לבבות ישראל לתורה ולעבודה בחכמה הפנימית, מתוקה מדבש ונופת צוף, מאירות עיניים ומשיבות נפש, חמודה גנוזה, מתוק האור לעיניים וטוב לנפש, לזככה ולהאירה במידות טובות ישרות, לטעום טעם אור הגנוז לעולם הבא בעולם הזה – על ידי חכמת הזוהר.

ר' יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, "נתיב מצוותיך", הקדמה

 

הלומד הזוהר פניו מזהירים, וזהו הטעם למה נקרא ספר הזׂהר... רמז לעניינים עליונים, כי תיבת זה"ר גימטריה האי"ן סו"ף ברוך הוא.

הקדמת המו"ל, זוהר ליוורנו

 

כשעוסק בחיבור זה מעוררים כוח הנשמות וכוח הצדיקים ההם עם כוח משה רבנו עליו השלום... כי בהיותם מתעסקים בו הם מחדשים האור המחודש שנתחדש בעת חיבורו, ומזהירה השכינה ומאירה מאותו האור כתחילת חידושה אז. וכל העוסקים בה חוזרים ומעוררים אותו התועלת ואותו האור הקודם שגילה רבי שמעון בר יוחאי וחבריו בשעת חיבורו.

ר' משה קורדובירו, הרמ"ק, "אור יקר", שער א, סימן ה

הזוהר משפיע גם כשלא מבינים

לשון הזוהר הקדוש הוא מסוגל לנשמה אף שאינו מבין כלל מה שאומר. כמשל הנכנס לחנות של בושם, אף על פי שלא לקח כלום מכל מקום ריח טוב קלט עִמו.

ר' משה חיים אפרים מסדילקוב, "דגל מחנה אפרים", ליקוטים

 

ומי שלא זכה להבין בזוהר אף על פי כן יקרא, כי הלשון מסוגל לזכך הנשמה ולהאירה זוהר נפלא. [.1.]

סידור ר' שבתי ראשקובער, סדר הלימוד, דף יז

 

לימוד הזוהר הוא שלמות גדול אל הנפש, ואף על פי שאינו מבין, הלשון של הזוהר לבד מסוגל מאוד.

ר' חנוך הניך מאלסק, סדר הלימוד, אות ב

 

מי שהוא בעל עסק גדול, יהיה רוב לימודו בזוהר אף שאינו מבין. כי מה אכפת לו שאינו מבין, אפילו כך הוא סגולה.

ר' שניאור זלמן מלאדי, מאמרי האדמו"ר הזקן הקצרים, דף תקעא

 

אמת שמקובל בידינו, שגם מי שלא ידע כלום, אף על פי כן לשון הזוהר מסוגל לזכך הנפש.

ר' צבי אלימלך שפירא מדינוב, מהרצ"א, הוספות מהרצ"א, אות ט

 

מזמן אשר הציץ וזרח אור יקרות של שני מאורות הגדולים, ספר התיקונים וספר הזוהר, קיימו וקיבלו היהודים קהל עדת ישראל, להחזיק בלימוד הקדוש של התיקונים והזוהר, יחיד ורבים מנער ועד זקן. והגם שאין לאל ידם להשיג ולהבין סוד אמרות טהורות שבספרים הקדושים האלה, אף על פי כן שותים בצמא את דבריהם ומתלהבים בקריאתם מאוד מאוד.

ר' יוסף חיים מבגדאד, הבן איש חי, "בניהו", הקדמה

 

לימוד ספר הזוהר נשגב מאוד לטהר ולקדש הנפש. ואפילו אם לא ידע מה אומר ושוגה בו שגיאות הרבה, הוא חשוב לפני הקדוש ברוך הוא. כמו שכתוב "וְדִגְלוֹ עליי אהבה", פירשו רבותינו ז"ל, ודילוגו עליי אהבה.

למה הדבר דומה? לתינוק קטן שאינו יודע דבר ומדבר חציין של תיבות בלעגי שפה, ואביו ואמו יצחקו לו, ישמחו לקולו. כך יושב בשמים ישחק וישמח, כשהאיש הישראלי יש לו חיבה בתורה, ורוצה ללמוד אך אין דעתו משגת או אין לו מי שילמדנו ולומד כשיודע, בוודאי עושה נחת רוח ליוצרו ובא בשכרו. הנה כי כן, אין מקום פטור למי שאינו יודע ללמוד, אין טענה זו פוטרתו ליום הדין, כי יכול ללמוד כמו שיודע.

ר' אליעזר בר יצחק פפו, "פלא יועץ", ערך זוהר

 

מי יוכל שׂיח גודל קדושת ספר הזוהר ותועלתו, אשר דבריו צפונים ונסתרים כלפידים בוערים מאירים ומזהירים. פתח עיניים, מקור החיים, חיי הנפשות, תוכו רצוף אהבה, דבריו מלהיבים את הלבבות לאהבה וליראה את ה' הנכבד והנורא. ואף מי שאינו מבין תוכיות פנימיות דבריו, כל חֵך הטועמו ולומד לשונו, דבריו המה מסוגלים לנשמה להאירה ולזככה כנודע.

הקדמת בית דין אמסטרדם לדפוס הזוהר, תקס"ד

 

שמענו בפירוש מפי אדמו"ר הזקן בליאזני, שיש בחינת טמטום המוח וכו', ולזה מועיל קריאת דברי הזוהר הקדוש אף שלא ידע מה שאומר.

"חנה אריאל" לר' יצחק אייזיק הלוי אפשטיין מהאמיל, שמות, עמ' סד

[.1.] דברים דומים ניתן למצוא גם במקורות הבאים: סידור שער השמים, בסדר הלימוד שכתבו הקדמונים; הר"מ פאפריש, "אור צדיקים", סימן א, סעיף טז; ספר "מטה אפרים", סימן תקפא, ס"ק יז; "אור לישרים", בשם הרבי מקאברין; ר' יעקב קאפיל, סידור "קול יעקב", סדר כוונת הלימוד; ר' חיים הכהן, "הנהגות טובות", אות מה. מקורות אלה וכן מקורות נוספים על אודות חשיבות לימוד הזוהר מובאים בספר "לראות טוב". ניתן למצוא את הספר באתר "קבלה לעם" www.kab.co.il

תיקון הנשמה

אמר הבעל שם טוב ז"ל... אמירת הזוהר מסוגל לנשמה.

ספר נתיב רש"י, בשם ר' הלל מפאריטש

 

כל אות ואות של ספר הזוהר וכתבי מר"ן [האר"י]... הם תיקונים גדולים לנשמה לתקן כל הגלגולים.

ר' יצחק איזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, "נוצר חסד", פרק ד, משנה כ

 

בניי ואחיי, תרגילו עצמכם ללמוד בדברי הזוהר והתיקונים בשקידה. ומי שלא ראה אור הזוהר מתוקים מדבש, לא ראה מאורות מימיו ולא טעם טעם התורה. ועוד שהוא מטהר הנפש ומזככה, אפילו אמירה בעלמא מן השפתיים סגולה ותיקון הנפש מאוד, ובפרט ספר התיקונים שהם תיקוני הנפש ממש מכל פגם וסיג וחולאת.

ר' יצחק איזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, הקדמת ספר "עצי עדן"

 

ירגיל ללמוד בקבלה, שקריאת הקבלה היא תיקון לעוון זה. ולכן נקראו המקובלים מחצדי חקלא [קוצרי השדה] על שם שכורתים כל הקליפות. ולימוד ספר הזוהר הוא בכלל תיקון זה.

"קרנות צדיק", אות נג

 

חמש דפים מזוהר הקדוש בכל יום הוא תועלת גדול ותיקון גדול לנפש להאירה ולזככה ולתקנה, והוא מרפא ותיקון לחטאים ולפשעים של הנפש.

"מטה אפרים", סימן תקטו, ס"ק ז

 

כתבו המפרשים וזה לשונם: הלומד בזוהר הקדוש מתקן עולמות העליונים, והלומד בתיקונים מבריח הקליפות ומתקן עולם העשיה. ומזה הטעם יסד רבי שמעון בר יוחאי הזוהר הקדוש בחשבון גדול וספר התיקונים בחשבון קטן. וזה שכתוב "ויברא אלקים את שני המאורות הגדולים", רמז לספר הזוהר הקדוש וספר התיקונים... הרי שלימוד בהם הוא דבר גדול לתקן עולמות בשמים ובארץ.

ר' חיים חורי, "חסד ואמת"

טיהור הלב

אמירת זוהר מסוגלת לטהרת הלב.

"אור ישרים", מירא דכיא

 

ודבק נפשך תמיד לפי השגתך בספר הזוהר ובכתבי מר"ן האר"י. ודבק נפשך מאוד ביראה ואהבה והכנעה, שלא תהיה כוונתך חלילה להיות רב ורבי, כי זהו עבודה זרה ממש. ולכן אחיי ובניי, נפשות יקרות, גבוהים ורמים, תדבקו נפשכם בספר הזוהר.

ר' יצחק איזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, "נוצר חסד", פרק ד, משנה א

 

ביקש מרבו שינצל מן הגאות והפציר לו מאוד על זה, ואמר לו שילמד זוהר. ואמר לו, "אני לומד זוהר", השיב לו רבו, שילמד הרבה זוהר.

"מדרש פנחס", מר' פנחס שפירא מקוריץ

לימוד הזוהר בהשוואה ללימוד אחר

הלשון של הזוהר מסוגל לשכינה ולנשמה, לקרוא בו יותר מכל עסק התורה.

תיקון ליל הושענא רבא

 

מי לנו גדול מהספר הקדוש הזה, ספר הזוהר, יפרש הדרכים יסקל המסילה, יכניס אהבה ויראה בלבו של אדם, ילמדנו, ידריכנו במעגלי צדק, להביא אותנו אל המנוחה ואל הנחלה.

הקדמת המו"ל, זוהר דפוס מנטובה

 

לא ישיג אורחות חיים אלא על ידי לימוד הזוהר... ובדור הזה אי אפשר להמשיך שכינה עליונה אלא על ידי הזוהר וכתבי האר"י והרב חיים ויטאל בלבד, שנאמרו ברוח הקודש. ובדור הזה, מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים מבלי לבלות יום בלתי קדושה, לראות טוב עולם הבא בעולם הזה, ידבק נפשו בספר הזוהר ובכתבי האר"י והרב חיים ויטאל בלבד.

ר' יצחק איזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, "היכל הברכה", דברים, נח

 

אמר האר"י ז"ל, שלימוד יום אחד מספר הזוהר וסודות התורה הוא כנגד לימוד שנה תמימה מפשט. ובזכות זה הקב"ה יאריך ימיהם בטוב ושנותיהם בנעימים העושר והכבוד יחדיו יהיו תמים בבנים ובני בנים ובתים מכל טוב, מלאים בברכת ה' וברכת אליהו.

הקדמה, זוהר דפוס ליוורנו, תרנ"ב

 

לימוד הזוהר בגרסא בעלמא בונה עולמות. וכל שכן אם יזכה ללמוד ולהבין פירוש מאמר, יעשה בו תיקון למעלה בשעה אחת, מה שלא יעשה בלימוד הפשט שנה תמימה.

ר' שלום בן משה בוזגלו, "כסא מלך", תיקון מג, אות ס

 

הטעם שכתבו ז"ל כי לימוד הזוהר הקדוש נורא ונשגב מאוד... בכל התורה יש פרד"ס [פשט, רמז, דרש, סוד] ובכל לימוד אינו ניכר הסוד כלל, ואדרבה, הקורא ושונה דעתו על הפשט לבד באין מבין אם יש סוד בתורה כלל. מה שאין כן בספר הזוהר הקדוש, שהסודות הם בגלוי והלומד יודע כי ידבר נפלאות ורזי תורה והוא לא יֵדַע, ולזה מועיל מאוד לתקן הנפש.

ר' חיים מוולוז'ין, "נפש החיים", מערכת ז

 

אין ספק כי כל לימוד בתורה הקדושה נישא ורם הוא מרומם, ובפרט אם יהיה לשמה באמיתיות, ודאי בונה בשמים מעליותיו ומתקן העולמות ומייחד הדודים, אמנם אשר גדול לימוד הזוהר, היינו שהמקרא ומשנה והתלמוד הם מלובשים מאוד ואינו ניכר בהם הסוד כלל, לא כן הזוהר שמדבר בסודי התורה בפירוש, ואין פתי הקורא שלא יבין כי דבריו בעומקי רזי התורה. ולכן להיות סתרי תורה גלויים בלי לבוש הן מזהירים ומאירים הנפש.

ר' חיים יוסף דוד אזולאי, החיד"א, הגדולים להחיד"א, מערכת ספרים, אות ב

 

לימוד ספר הזוהר מרומם על כל לימוד, גם שלא ידע מה שאומר, ואף שיטעה בקריאתו. והוא תיקון גדול לנשמה, לפי שהגם שכל התורה שמותיו של הקב"ה, מכל מקום נתלבשה בכמה סיפורים, ואדם הקורא ומבין הסיפורים נותן דעתו על פשט הפשוט. אבל ספר הזוהר הן הסודות עצמם בגלוי, והקורא יודע שהם סודות וסתרי תורה, אלא שאינו מובן מקוצר המשיג ועומק המושג.

ר' חיים יוסף דוד אזולאי, החיד"א, "מורה באצבע", אות מד

 

מה שאנו רואים, שיש בני אדם שאין דעתם נמשכת אחר ספרים קדושים ונוראים מאוד, כגון ספרי הזוהר וספרי האריז"ל וכיוצא, אף על פי שיש בהם חידושים נוראים מאוד מאוד, המאירים עיניים ומתוקים כדבש, והם נמשכים דווקא אחר עניינים אחרים כגון חקירות – דע כי זהו מחמת מזגם, כי שאינם יכולים לסבול את הדבר הקדוש באמת. ובאמת בוודאי יש לו בחירה ויש לו כוח לשבר את מזגו הרע, אבל מאחר שנולד במזג רע כזה, הוא צריך לסבול מרירות גדול לשבר את מזגו וטבעו הרע.

ר' נחמן מברסלב, שיחות הר"ן, מ'

 

הלומד הזוהר מקרב הגאולה, וכך כתב הרב "אמת ליעקב" ז"ל, בהקדמת ספרו משֵם הזוהר והתיקונים. והחריד הרבה הרב על מי שלומד תורה שבכתב ותורה שבעל פה, עונשו גדול אם לא ילמד בספר הזוהר וחכמת הקבלה.

הקדמת המו"ל, זוהר ליוורנו

 

אינו דומה חיות ותענוג לימוד הנגלה כלימוד הזוהר והתיקונים.

"מדרש פנחס", מר' פנחס שפירא מקוריץ

 

העיקר – ספר הזוהר והתיקונים.

"יושר דברי אמת", סימן לט

הזוהר – אמצעי לגילוי הבורא

דע שכל ספר הזוהר וחיוב לימודו וכו', הכל מצוות עשה לדבקה בו ולידע שיש אלוקי מצוי, בידיעה קדושה בפרט ובייחודים ואהבה ויראה ואחדות.

ר' יצחק איזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, "נתיב מצוותיך", שביל היחוד, שביל ב, אות ג

 

שמעוני אחיי ורעיי, החברים המשתוקקים ומבקשי אמת אמיתת עבודת הלב, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, נפשי תשתוחח ותדבק בספר הזוהר, כאשר ידוע מפי קדמונינו סגולת עסק ספר הקדוש.

ר' צבי הירש אייכנשטיין מזידיטשוב, "סור מרע ועשה טוב"

 

ידוע שלימוד הזוהר מסוגל מאוד מאוד, ודע שעל ידי לימוד הזוהר נעשה חשק, והלשון הקדוש של הזוהר מעורר מאוד לעבודת השם יתברך.

ר' נחמן מברסלב, שיחות הר"ן, ק"ח

 

אין שיעור וערך למעלת ההוגה בדברי אלקים חיים, בספר הזוהר וכל הנלווים אליו, ובדברי חכמי אמת וביותר בכתבי הארי ז"ל הברורים... כי על ידי העסק התמידי יגלו שערי אורה ופתחי חכמה לכל ההולך בתום בדרך ה', אשר חמדה נפשו לקרבה אל היכל מלך הכבוד חי העולמים ברוך הוא. ועל כן יהיו ברוכים כל המתנדבים לעסוק בכמה, אפילו שעה או שתיים ביום מדי יום ביומו... ומחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, וייחשב כאילו עומד הוא כל היום תמיד בחצרות ה' ומשכנותיו בסודות התורה.

הראי"ה קוק, אגרות הראי"ה, ח"א, עמ' פה

 

הלומד הזוהר, שהיא חכמת הקבלה, נעשה בן לקדוש ברוך הוא.

הקדמת המו"ל, זוהר ליוורנו

 

יתחזק כל בר ישראל ללמוד בזוהר הקדוש, אף שיעבור עליו כמה ניסיונות להפריד אותו חלילה מללמוד בזוהר הקדוש. וכן אם עבר עליו כמה ניסיונות מבני אדם המגושמים בחומר שלהם, שהם ליצני הדור רחמנא ליצלן, והוא יושב ביניהם כשושנה בין החוחים...

יתחזק בעל נפש מישראל הרוצה להידבק בדביקות הבורא ברוך הוא... אף על פי שנראה לו במקצת איזה פעמים שהוא כשושנה בין החוחים, אל ישגיח על זה. חזק ונתחזק בכוח האין סוף ברוך הוא וברוך שמו.

ר' אליעזר בר שם טוב פאפו, דמשק אליעזר, בהקדמה, דרך הקודש, אות יב

זמני לימוד שהנהיגו גדולי ישראל

הבעל שם טוב ציווה לאנשיו, שקודם כל תפילה ילמדו מאמרי זוהר.

ר' יצחק בר ישעיה עטיה, "דורש טוב", ענין זוהר

 

קודם התפילה למעט בדיבור כל מה שאפשר, וללמוד איזה עניין בזוהר הקדוש או בתיקונים או בזוהר חדש.

סדר היום ואזהרות הקודש בס' "בית אהרן"

 

לא יתפלל עד שילמד בזוהר הקדוש, הן רב הן מעט.

"שלחן הטהור", סימן צג, אות ב

 

יִזָהֵר ללמוד בכל לילה קודם השינה או באגדה או בזוהר הקדוש.

ר' יחיאל מיכל מזלוטשוב, הנהגת ר' מיכל מזלוטשוב, אות כא

 

מכתב מורנו הבעל שם טוב להרב ר' דוד ממיקאלאיוב, עצה שלא לירא בשינה, ללמוד מאמר אחד מתיקוני זוהר קודם השינה.

"כתר שם טוב", בשם ר' ישראל בעל שם טוב, הבעש"ט

 

אם זכה ילמד בזוהר הקדוש באשמורות, כי בזכותו יצאו ישראל מהגלות שדומה ללילה.

סידור "שער השמים", בסדר הלימוד שכתבו הקדמונים

 

ספר הזוהר בו דבוק נפשי, עד אשר בשכבי ובקומי בו נקשרתי, לא נח ולא שקט לבי, כי באמת הספר הזה ידוע ומפורסם סגולת עִסקו בו, והוא מקור לכל ספרי יראים.

מתוך מכתב בעל "עטרת צבי" לרבו הראי"ה מאפטא

 

יש נוהגים ללמוד זוהר הקדוש כולו בכל השנה, שמחלקים הדפים כפי הימים של כל השנה, ואשריהם ואשרי חלקם.

ר' אליהו בן סולימן מאני, "כסא אליהו", שער ד

 

אמר הגאון הצדיק רבי שלמה בלוך ז"ל משם רבו החפץ חיים ז"ל, שעל לימוד ספר הזוהר אין שום הגבלה כי רובו מדרש. והיה החפץ חיים מעורר לכולם שילמדו כל שבת את הזוהר של אותה פרשה ואפילו לבחורים.

ר' יוסף בן שלמה מפוז'ין, הוספות בנין יוסף

 

תקנות ראשונות, לקבוע לימוד תמידי אשר לא יפסיק הלימוד הקדוש הזה בספר הזוהר הקדוש ותיקונים, ללמוד כל איש מהם חלקו זה אחר זה.

"ירים משה", עניינים נפלאים מר' משה חיים לוצאטו, הרמח"ל

 

תיקן בישיבה שלו שילמדו זוהר ותיקונים וזוהר חדש בלי הפסק, מעלות השחר עד צאת הכוכבים.

"ירים משה", עניינים נפלאים מר' משה חיים לוצאטו, הרמח"ל

 

ובכלל זה גם כן תיזהרו בניי מאוד ללמוד, או על כל פנים לומר בכל יום בבוקר השכם אליבא ריקנא שיעור זוהר הקדוש, ודבר זה מועיל מאוד לטהרת הנפש.

"רחמי האב", סימן ג

 

ראוי לקבוע עצמו ללמוד חמש דפים בזוהר בכל יום. והוא תועלת גדול ותיקון גדול לנפש, להאירה ולזככה ולתקנה ולכלות קוצים, מידות רעות ותאוות רעות, לזכות בנועם השם.

ר' יצחק איזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, "נתיב מצוותיך", בהקדמה, שביל התורה א, אות לא

 

אמר מורי [האר"י] זכרונו לברכה לרב אברהם הלוי עצה טובה לעניין השגה, שילמד בזוהר דרך בקיאות בלבד, בלי שיעמיק בעיון ארבעים או חמישים עלין בכל יום, ושיקרא בספר הזוהר פעמים רבות.

ר' חיים ויטאל, כתבי האר"י, שער רוח הקודש

 

יראה לסיים זוהר ישן וזוהר חדש והתיקונים בכל שנה. אך אם ילמד סדר הפרשיות של הזוהר הקדוש על סדר השבועות, לא יספיק לפעמים שניים ושלושה שבועות בפרשה אחת, דהיינו בפרשות גדולות.

לכן ראוי שיקבע שיעור הלימוד מהזוהר הקדוש ותיקונים ג' דפים בכל יום, שיוכל להשלים כל הזוהר ישן וחדש ותיקונים בכל שנה. ואחר לימוד ג' דפים יקבע לימודו בשאר ספרי המקובלים, וילמד ספרי המקובלים על סדר שיכול, עד שיסיים כל ספרי המקובלים הנמצאים וכו', אך הזוהר הקדוש והתיקונים יזהר לסיימם בכל שנה כנ"ל, וכזה יתנהג כל ימי חייו.

ר' אלכסנדר זיסקינד מהורדנא, "יסוד ושורש העבודה", שער השישי, שער הניצוץ

יגיעה בלימוד הזוהר

ספר הזוהר, יש לו בכל יום פירוש אחר.

"דגל מחנה אפרים" לר' משה חיים אפרים מסדילקוב, פ' בא, עמ' פד

 

כשלומד זוהר יעיין לחכמת אמת בכל מילה ומילה.

סידור ר' שבתי ראשקובער, סדר הלימוד, דף יז

 

כשלומד זוהר יעיין בכל מילה ומילה, כי כל אות הוא חידוש בפני עצמו. ודברים הנראים כפשט אינם אלא סוד, כי הזוהר כולו אורה.

ר' חיים הכהן, "הנהגות טובות", אות מו

 

בלימוד הזוהר היה בוכה הרבה עד שיזכה להבין.

על ר' נחמן מברסלב, שיחות הר"ן, ח

חכמת הזוהר וחכמות העולם

כל הטועם מספר הזוהר יטעום בעצמו, אשר אין חכמה בעולם כחכמת עמקי סתרי טעמי תורה, וכל החכמות מבלעדה לאפס ותוהו נחשבו.

ר' צבי הירש אייכנשטיין מזידיטשוב, "סור מרע ועשה טוב"

 

הפליג מאוד כמה פעמים בשבח גדלות קדושת ה"תיקוני זוהר". והיה רגיל לעסוק בו ביותר... ואמר, שבספר התיקונים כלולים כל החכמות שבעולם.

על ר' נחמן מברסלב, שיחות הר"ן, קכ"ח

רשב"י וחבורת בעלי הזוהר

לעולם אין כוח בנו להפשיט התורה ממלבושיה, אם לא רבי שמעון בר יוחאי וחבריו.

ר' משה קורדובירו, הרמ"ק, "דע את אלקי אביך", טז

 

היה רשב"י מגלה סודות התורה, וחברים מקשיבים לקולו, ומתחברים עמו להיות בחיבור זה, כל אחד עונה חלקו... והנה רשב"י ציווה לרבי אבא להיות כותב ומסדר את כל הדברים אשר ידברו.

ר' משה חיים לוצאטו, הרמח"ל, "אדיר במרום", עמ' כד

 

הנה רשב"י חיבר ספר הזוהר, לפי ההארה אשר הגיע אליו בהיתקנו במערה... זהו חיבור גדול ונורא המגלה עומק הסודות בבירור רב על התורה עצמה, וזהו נקרא גילוי התורה בפנימיותה.

ר' משה חיים לוצאטו, הרמח"ל, "אדיר במרום", עמ' כד

 

רק בימי רשב"י, אחרי י"ג שנה אשר היה במערה, נפתחו שערי החכמה עליו, להאיר לכל ישראל עד קץ הימים.

ר' משה חיים לוצאטו, הרמח"ל, "אדיר במרום", עמ' יג

נספח 2. הקדמות בעל הסולם לספר הזוהר

הקדמה לספר הזוהר

[.1.] קטעים נבחרים

א) רצוני בהקדמה זו, לברר איזה דברים פשוטים לכאורה, כלומר, אשר ידי הכל ממשמשות בהם, והרבה דיו נשפכה בכדי לבררם. ובכל זאת, עדיין לא הגענו בהם לידי ידיעה ברורה ומספקת.

שאלה א'. מה מהותנו?

שאלה ב'. מה תפקידנו בשלשלת המציאות הארוכה, שאנו טבעות קטנות הימנה?

שאלה ג'. הנה, כשאנו מסתכלים על עצמנו, אנו מרגישים את עצמנו מקולקלים ושפלים, עד שאין כמונו לגנות. וכשאנו מסתכלים על הפועל שעשה אותנו, הרי אנו מחויבים להימצא ברום המעלות, שאין כמוהו לשבח, כי הכרח הוא, שמפועל השלם תצאנה פעולות שלמות.

שאלה ד'. לפי שהשכל מחייב, הלא הוא ית' [.2.] הטוב ומטיב, שאין למעלה הימנו ית'. ואיך ברא מלכתחילה, כל כך הרבה בריות, שתתענינה ותתייסרנה בכל ימי היותן? והלוא מדרך הטוב להטיב? ועל כל פנים, לא להרע כל כך?

שאלה ה'. איך אפשר שמהנצחי, שאין לו ראשית ואין לו תכלית, תמשכנה בריות הוות וכלות ונפסדות?

[...]

ג) אמרו ז"ל, אשר האדם הוא מרכז כל המציאות, שכל העולמות, העליונים ועוה"ז [עולם הזה] הגשמי, וכל מלואם, לא נבראו אלא בשבילו (זוהר, תזריע מ'). וחייבו את האדם להאמין, שבשבילו נברא העולם (סנהדרין לז, ע"א). שלכאורה קשה להבין, שבשביל האדם הקטן הזה, שאינו תופס ערך של שערה בערך מציאות העוה"ז, ומכל שכן בערך כל העולמות העליונים, שאין קץ להם ולרוממותם, טרח הקב"ה לברוא כל אלו בשבילו? וכן, למה לו לאדם כל זה?

ד) ובכדי להבין כל אלו השאלות והחקירות, תחבולה האחת היא: להסתכל בסוף המעשה. כלומר בתכלית הבריאה. כי אי אפשר להבין שום דבר באמצע מלאכתו, אלא מסופו. וזה ברור הוא, שאין לך פועל בלי תכלית. כי רק מי שאינו שפוי בדעתו, תמצאהו פועל בלי תכלית. [...]

ו) וכבר הורונו חז"ל (עיין עץ חיים, שער הכללים, פ"א בתחילתו), שלא ברא הקב"ה את העולם, אלא בכדי ליהנות לנבראיו. וכאן אנו צריכים להשים את עינינו וכל מחשבותינו. כי הוא סוף הכוונה והמעשה של בריאת העולם.

ויש להתבונן: כיוון שמחשבת הבריאה הייתה בכדי ליהנות לנבראיו, הרי הכרח הוא, שברא בנשמות מידת רצון גדולה עד מאוד, לקבל את אשר חשב ליתן להן. שהרי מידת גודלו של כל תענוג וכל הנאה, מדודה במידת גודלו של הרצון לקבל אותו. עד, שכל שהרצון לקבל גדול יותר, הנה בשיעור הזה, מידת התענוג גדולה ביותר. וכל שהרצון לקבלו פחות יותר, הרי באותה המידה, נפחת שיעור התענוג מהקבלה. הרי שמחשבת הבריאה בעצמה, מחייבת בהכרח לברוא בנשמות, רצון לקבל, בשיעור מופרז ביותר, המתאים למידת התענוג הגדול שכל יכולתו חשב לענג את הנשמות. כי התענוג הגדול והרצון לקבל הגדול, עולים בקנה אחד. [...]

ט) ברוחניות, פועל שינוי הצורה כמו גרזן, המפריד בין הגשמיים. וכן, שיעור ההרחקה, כפי שיעור הפכיות הצורה. ומכאן תשכיל, כיוון שנטבע בנשמות הרצון לקבל הנאתו כנ"ל [...] שצורה זו, אינה נמצאת כלל בהבורא ית', כי חס ושלום ממי יקבל, הרי שינוי צורה הזה, שהשיגו הנשמות, פועל להפרידם מעצמותו ית', כדמיון הגרזן החוצב האבן מן ההר.

באופן, שע"י שינוי הצורה הזה, יצאו הנשמות מכלל בורא, ונבדלו הימנו, להיות נבראים. [...]

י) ובכדי לתקן דבר הפירוד הזה, המונח על הכלי של הנשמות, ברא ית' את כל העולמות כולם. והבדילם לב' מערכות, בסוד הכתוב "זה לעומת זה עשה אלקים".
שהן, ד' עולמות אבי"ע [אצילות, בריאה, יצירה, עשיה] דקדושה, ולעומתם ד' עולמות
אבי"ע דטומאה.

והטביע את הרצון להשפיע, במערכת אבי"ע דקדושה.

והסיר מהם, את הרצון לקבל לעצמו.

ונתן אותו במערכת העולמות אבי"ע דטומאה. ונמצאו בגללו, נפרדים מהבורא ית', ומכל העולמות דקדושה. ומטעם זה, מכונות הקליפות בשם "מתים", כמו שכתוב: "זבחי מתים". וכן הרשעים, הנמשכים אחריהם. כמו שאמרו חז"ל: "הרשעים בחייהם, נקראים מתים". כי הרצון לקבל המוטבע בהם, בהפכיות הצורה מקדושתו ית', מפרידן מחיי החיים. והן רחוקות ממנו ית', מקצה אל הקצה. [...]

יא) ונשתלשלו העולמות, עד למציאות עולם הזה, הגשמי. דהיינו, למקום שתהיה בו מציאות, גוף ונשמה, וכן זמן, קלקול ותיקון. [...]

יד) והנך מוצא, בהכרח, שיש ג' מצבים לנשמות, בדרך כלל:

מצב הא'– הוא מציאותן בא"ס ב"ה [אין-סוף ברוך הוא], במחשבת הבריאה, שכבר יש להן שם צורה העתידה של גמר התיקון.

מצב הב'– הוא מציאותן בבחינת שתא אלפי שני [ששת אלפים שנה], שנתחלקו ע"י ב' המערכות הנ"ל, לגוף ונפש, וניתנה להן העבודה בתורה ומצוות [.3.], כדי להפֵּך את הרצון לקבל שבהן, ולהביאו לבחינת רצון להשפיע נחת רוח ליוצרם, ולא לעצמם כלל. ובמשך זמן מצב הזה, לא יגיע שום תיקון לגופים, רק לנפשות בלבד. כלומר, שצריכים לבער מקרבם, כל בחינת הקבלה לעצמם, שהיא בחינת הגוף, ולהישאר בבחינת רצון אך להשפיע בלבד. שזהו צורת הרצון שבנפשות. [...]

מצב הג' – הוא גמר התיקון של הנשמות, אחר תחיית המתים, שאז יגיע התיקון השלם, גם אל הגופין. כי אז יהפכו גם את הקבלה עצמה, שהיא צורת הגוף, שתשרה עליה צורה של השפעה טהורה. ונעשים ראויים, לקבל לעצמם, כל הטוב והעונג והנועם, שבמחשבת הבריאה. ועם כל זה, יזכו לדבקות החזקה, מכוח השוואת צורתם ליוצרם. כי לא יקבלו כל זה מצד רצונם לקבל, אלא מצד רצונם להשפיע נחת רוח ליוצרם, שהרי יש לו ית' הנאה, שמקבלים ממנו. [...]

טז) ואין להקשות לפי זה: אם כן נתבטלה מאתנו הבחירה ח"ו [חס ושלום], כיוון שאנו מוכרחים להשתלם ולקבל המצב הג' בהחלט, מכוח שכבר הוא מצוי, במצב הא'.

והעניין הוא, כי ב' דרכים הכין לנו השי"ת [ה' יתברך] במצב הב', כדי להביאנו אל מצב הג':

הא'– הוא דרך קיום התורה ומצוות, על דרך שנתבאר לעיל.

הב'– הוא דרך ייסורין. אשר הייסורים בעצמם, ממרקין את הגוף, ויכריחו אותנו, לבסוף, להפֵּך את הרצון לקבל שבנו, ולקבל צורת הרצון להשפיע, ולהידבק בו ית'. והוא על דרך שאמרו חז"ל (סנהדרין צז, ע"ב): "אם אתם חוזרים למוטב, טוב, ואם לאו, אני מעמיד עליכם מלך, כהמן, ובעל כורחכם הוא יחזיר אתכם למוטב".

וזה שאמרו ז"ל על הכתוב: "בעתה אחישנה. אם זכו, אחישנה. ואם לאו, בעתה".

פירוש: אם זוכים על ידי דרך הא', שהוא ע"י קיום תורה ומצוות, אז אנו ממהרים את התיקון שלנו, ואין אנו צריכים לייסורין קשים ומרים, ואריכות הזמן שיספיק לקבלם, שיחזירו אותנו למוטב בעל כורחנו. ואם לאו, בעתה, דהיינו רק בעת שהייסורים יגמרו את התיקון שלנו, ותגיע לנו עת התיקון בעל כורחנו. [...]

יח) ואין לשאול כלל, על מצב שאר בריות העולם, חוץ מהאדם, משום שהאדם הוא מרכז כל הבריאה, כמו שנראה להלן באות ל"ט, וכל שאר הבריות, אין להן חשבון וערך של כלום לעצמן, זולת באותו השיעור שהן מועילות לאדם, להביאו לשלמותו. ועל כן הנה עולות ויורדות עמו, בלי שום חשבון לעצמן. [...]

יט) ובוא וראה, בעת שכל בני העולם, יסכימו פה אחד, לבטל ולבער את הרצון לקבל לעצמם שבהם, ולא יהיה להם שום רצון, אלא להשפיע לחבריהם, אז היו מתבטלים כל הדאגות וכל המזיקים מהארץ, וכל אחד היה בטוח, בחיים בריאים ושלמים, שהרי כל אחד מאתנו היה לו עולם גדול, שידאג בעדו וימלא את צרכיו.

אמנם, בזמן שכל אחד, אין לו אלא הרצון לקבל לעצמו, מכאן כל הדאגות הייסורים והמלחמות והשחיטות, שאין לנו מפלט מהם. שהם מחלישים גופינו, בכל מיני מחלות ומכאובים. והנך מוצא, שכל אלו הייסורים המצויים בעולמנו, אינם אלא גילוים מוצעים לעינינו, בכדי לדחוף אותנו לבטל את קליפת הגוף הרעה, ולקבל צורה השלמה של רצון להשפיע. והוא אשר אמרנו, שדרך הייסורין בעצמו, מסוגל להביאנו אל צורה הרצויה.

ודע, שהמצוות שבין אדם לחברו, הן קודמות למצוות שבין אדם למקום, כי ההשפעה לחברו, מביאתהו להשפיע למקום. [...]

לג) ועתה נשארה לנו לבאר מה שאמרו חז"ל, ש"כל העולמות, העליונים ותחתונים, לא נבראו, אלא בשביל האדם". שלכאורה תמוה מאוד: שבשביל אדם הקטן, שאינו אפילו בערך שערה דקה כלפי המציאות שלפנינו בעוה"ז, ומכל שכן כלפי העולמות העליונים הרוחניים, יטרח הבורא ית' לברוא כל אלו בשבילו? ועוד יותר תמוה: למה לו לאדם, כל אלו העולמות הרוחניים האדירים המרובים?

וצריך שתדע, שכל נחת רוח של יוצרנו ית', ליהנות לנבראיו, היא במידה שהנבראים ירגישו אותו ית', שהוא המשפיע, והוא המהנה אותם. אשר אז, יש לו שעשועים גדולים עמהם, כאב, המשתעשע עם בנו החביב לו, בה במידה, שהבן מרגיש ומכיר גדולתו ורוממותו של אביו, ואביו מראה לו כל האוצרות שהכין בשבילו.

כמו שאומר הכתוב (ירמיה ל"א): "הבן יקיר לי אפרים, אם ילד שעשועים, כי מדי דברי בו, זכור אזכרנו עוד, על כן המו מעי לו, רחם ארחמנו נאום ה'".

והסתכל היטב בכתוב הזה, ותוכל להשכיל ולדעת את השעשועים הגדולים של השי"ת, עם אותם השלמים שזכו להרגישו ולהכיר גדולתו, בכל אותם הדרכים שהכין בעדם, עד שיבוא עמהם ביחס של אב ובנו היקר, כאב עם ילד שעשועים שלו, ככל המבואר בכתוב לעיני המשכילים.

ואין להאריך בכגון זה. כי די לנו לדעת, אשר בשביל הנחת רוח והשעשועים האלו, עם השלמים הללו, היה כדאי לו לברוא את כל העולמות, העליונים ותחתונים יחד, כמו שיתבאר לפנינו. [...]

לט) ואחר שנתבאר שכל התכלית הנרצה להבורא ית', מכל הבריאה אשר ברא, היא ליהנות לנבראיו, בכדי שיכירו אמיתיותו וגדולתו, ויקבלו ממנו כל הטוב והנועם שהכין בעדם, ובשיעור המבואר בכתוב "הבן יקיר לי אפרים, אם ילד שעשועים" – הנך מוצא בבירור, שהתכלית הזו לא תחול, לא על הדוממים והכדורים הגדולים, כמו הארץ והירח והשמש, ולו יהיו זוהרם ומידתם כמה שיהיו, ולא על מין הצומח, ולא על מין החי, שהרי חסרים מהרגש זולתם, אפילו מבני מינם הדומים להם. ואיך יחול עליהם ההרגש האלקי והטבתו?

אלא רק מין "האדם" בלבדו, אחר שכבר יש בהם ההכנה של הרגש זולתו כלפי בני מינם הדומים להם. הנה אחר העבודה בתורה ומצוות, שמהפכים הרצון לקבל שלהם לרצון להשפיע, ובאים בהשוואת הצורה ליוצרם, שאז מקבלים כל המדרגות שהוכנו להם בעולמות העליונים, הנקראות "נרנח"י" [נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה], שבזה נעשו מוכשרים, לקבל את התכלית שבמחשבת הבריאה. הרי שתכלית כוונת הבריאה של כל העולמות, לא הייתה אלא בשביל האדם.

מ) ויודע אני, שאין דבר זה מקובל כלל על דעת חלק מן הפילוסופים. ואינם יכולים להסכים, אשר אדם, השפל והאפסי בעיניהם, יהיה המרכז של כל הבריאה הגדולה והנישאה. אבל הם דומים, כאותה התולעת שנולדה תוך הצנון. והיא יושבת שם, וחושבת, שכל עולמו של הקב"ה הוא כל כך מר, וכל כך חשוך, וכל כך קטן, כמידת הצנון שהיא נולדה בו.

אבל ברגע שבקעה את קליפת הצנון, וחוטפת מבט מבחוץ לצנון, היא תמהה ואומרת: "אני חשבתי, שכל העולם הוא כמידת הצנון שנולדתי בו. ועתה, אני רואה לפני עולם גדול, נאור, אדיר ויפה להפליא!"

כן אותם, המשוקעים בקליפת הרצון לקבל שלהם, שבה נולדו, ולא ניסו לקבל התבלין המיוחדים שהם תורה ומצוות מעשיות, המסוגלות לבקוע קליפה קשה הזו, ולהפכה לרצון להשפיע נחת רוח ליוצרו. ודאי הוא, שהם מוכרחים להחליט, על אפסותם וריקנותם, כמו שהם באמת. ולא יוכלו להעלות על הדעת, שכל המציאות הגדולה הזו, לא נבראה אלא בשבילם.

אכן אם היו עוסקים בתורה ומצוות, להשפיע נחת רוח ליוצרם, בכל הטהרה הנאותה, ויבואו לבקוע קליפת הרצון לקבל שנולדו בה, ויקבלו הרצון להשפיע, הלא תכף היו עיניהם נפתחות, לראות ולהשיג, את עצמם ואת כל המדרגות של החכמה והתבונה והדעת הבהירה, החמודות והנעימות עד לכלות נפש, שהוכנו להם בעולמות הרוחניים. ואז היו אומרים בעצמם, מה שאמרו חז"ל: "אורח טוב, מה הוא אומר – כל מה שטרח בעל הבית, לא טרח, אלא בשבילי".

מא) ועדיין נשאר לבאר: סוף סוף, למה לו לאדם, כל אלו עולמות העליונים, שברא ית' בשבילו? ואיזה צורך יש לו לאדם בהם?

וצריך שתדע, שמציאות כל העולמות נחלקת לה' עולמות בדרך כלל, ונקראים:

א. אדם קדמון,

ב. אצילות,

ג. בריאה,

ד. יצירה,

ה. עשיה.

אמנם, בכל אחד מהם, יש פרטים עד אין קץ. והם, בחינת ה' הספירות כח"ב תו"מ [כתר חכמה בינה, תפארת ומלכות], כי:

עולם אדם קדמון – הוא כתר,

ועולם האצילות – הוא חכמה,

ועולם הבריאה – הוא בינה,

ועולם היצירה – הוא תפארת,

ועולם העשיה – הוא מלכות.

והאורות, המלובשים באלו ה' עלמות, נקראים יחנר"נ [יחידה, חיה, נשמה, רוח, נפש]:

שאור היחידה – מאיר בעולם אדם קדמון,

ואור החיה – בעולם אצילות,

ואור הנשמה – בעולם הבריאה,

ואור הרוח – בעולם היצירה,

ואור הנפש – בעולם עשיה.

וכל אלו העולמות, וכל אשר בהם, נכללים בהשם הקדוש י"ה ו"ה וקוצו של יוד, כי:

עולם הא', שהוא אדם קדמון, אין לנו תפיסה בו, ועל כן מרומז רק בקוצו של יוד של השם. ועל כן, אין אנו מדברים ממנו. ואנו מזכירים תמיד רק ד' עולמות אבי"ע:

וה י'– היא עולם אצילות,

ו ה'– עולם הבריאה,

ו'– עולם היצירה,

ה' תתאה[ה' תחתונה] – היא עולם עשיה.

מב) והנה נתבארו ה' עולמות, שהם כוללים כל המציאות הרוחנית, הנמשכת מא"ס ב"ה עד עוה"ז. אמנם, הם כלולים זה מזה. ויש בכל עולם מהם, כללות ה' העולמות, כנ"ל ה' ספירות כח"ב תו"מ, שבהן מלובשים ה' אורות נרנח"י, שהן כנגד ה'
העולמות, כנ"ל.

ומלבד ה' הספירות כח"ב תו"מ, שבכל עולם ועולם, יש גם ד' בחינות, דצח"מ [דומם, צומח, חי, מדבר] רוחניים, אשר:

א. נשמת האדם– היא בחינת מדבר אשר שם,

ב. ובחינות ה חי– הן ה מלאכים שבאותו עולם,

ג. ובחינות ה צומח– נקראות בשם לבושים,

ד. ובחינות ה דומם– נקראות בשם היכלות.

ונבחנות כמלבישות זו את זו.

כי בחינת המדבר, שהיא נשמות בני אדם – מלבישות על ה' ספירות, כח"ב תו"מ, שהן אלקיות, שבאותו עולם.

ובחינות החי, שהן המלאכים – מלבישות על הנשמות.

ו הצומח, שהם הלבושים – מלבישים על המלאכים.

ובחינות הדומם, שהן היכלות – מסבבות על כולם.

ועניין ההתלבשות הזו, משוערת בעניין שהם משמשים זה לזה, ומתפתחים זה מזה, כעין שבארנו בדצח"מ הגשמיים שבעוה"ז [...] שג' הבחינות, דומם צומח חי, לא יצאו בשביל עצמם, אלא רק שתוכל הבחינה ד', להתפתח ולהתעלות על ידיהן, שהיא מין האדם.

ועל כן, אין תפקידן, אלא לשמש את האדם ולהועילו. כן הוא בכל העולמות הרוחניים, אשר הג' בחינות, דומם צומח וחי אשר שם, לא יצאו שם, אלא כדי לשמש ולהועיל, את בחינת המדבר אשר שם, שהיא נשמת האדם. על כן נבחן, שכולם מלבישים על נשמת האדם. שפירושו, לתועלתו.

מג) והנה האדם בעת שנולד, יש לו תכף בחינת נפש דקדושה. ולא נפש ממש, אלא בחינת אחוריים של הנפש, שפירושו בחינה אחרונה שלה, המכונה מפאת קטנותה,
בשם "נקודה".

והיא מלובשת בלב האדם, כלומר, בבחינת רצון לקבל שבו, המתגלה בעיקרו בלבו של אדם. [...]

נה) והנה נתבאר היטב, מה שעמדנו לעיל באות מ"א, ששאלנו: למה לו לאדם, כל אלו העולמות העליונים שברא השי"ת בשבילו? ואיזה צורך יש לו לאדם בהם?

כי עתה תראה, שאי אפשר כלל לאדם, להגיע לעשיית נחת רוח ליוצרו, זולת על ידי סיועם של כל העולמות האלו. כי בשיעור הטהרה של הרצון לקבל שבו, משיג האורות והמדרגות של נשמתו, הנקראים נרנח"י. וכל מדרגה שמשיג, הרי האורות של אותו מדרגה, מסייעים לו בטהרתו. וכן עולה במדרגותיו, עד שזוכה להגיע אל השעשועים, של תכלית הכוונה שבמחשבת הבריאה, כנ"ל באות ל"ג.

וזה שאמרו בזוהר (נח, אות ס"ג) על המאמר "הבא לטהר מסייעין אותו". ושואל: "במה מסייעין אותו?" ואומר שמסייעין אותו ב"נשמתא קדישא". כי אי אפשר לבוא לטהרה הרצויה, למחשבת הבריאה, זולת ע"י סיוע כל המדרגות נרנח"י של הנשמה, כמבואר. [...]

נז) ומכאן תבין את היבשות והחשכות, שמצאונו בדורנו זה, שלא נשמע כמוהן בכל הדורות שקדמו לנו. שהוא משום, שאפילו העובדי ה' שמטו ידיהם מהעסק בסודות התורה.

וכבר המשיל הרמב"ם ז"ל משל אמיתי על זה, ואמר, שאם שורה של אלף אנשים סומים הולכים בדרך, ויש להם לפחות פקח אחד בראשם, הרי הם בטוחים כולם, שילכו בדרך הישר, ולא יפלו בפחים ומכמורות, להיותם נמשכים אחר הפקח שבראשם.

אבל, אם חסר להם אותו האחד, בלי ספק שיכשלו בכל דבר המוטל בדרך, ויפלו כולם לבור שחת.

כן הדבר שלפנינו:

אם היו לפחות עובדי השי"ת עוסקים בפנימיות התורה, והמשיכו אור שלם מא"ס ב"ה, הרי כל בני הדור היו נמשכים אחריהם, וכולם היו בטוחים בדרכם שלא ייכשלו.

ואם גם עובדי השי"ת סילקו את עצמם מחכמה זו, אין פלא שכל הדור נכשל, בגללם. ומגודל צערי, לא אוכל להאריך בזה!

נח) אמנם ידעתי הסיבה, שהיא בעיקר מתוך:

א. שנתמעטה האמונה, בכלל.

ב. והאמונה בקדושי עליון חכמי הדורות, בפרט.

ג. וספרי הקבלה והזוהר, מלאים ממשלים גשמיים.

על כן נפל הפחד, על כל אחד, שלא יצא שכרו בהפסדו. כי ח"ו, קרוב להיכשל
בפסל ודמות.

והיא שהעירני, לעשות ביאור מספיק, על כתבי האר"י ז"ל. ועתה – על הזוהר הקדוש. והסרתי הפחד הזה לגמרי. כי ביארתי והוכחתי בעליל את הנמשל הרוחני של כל דבר, שהוא מופשט מכל דמיון גשמי, למעלה מהמקום ולמעלה מהזמן, כמו שיראו המעיינים. למען, לאפשר לכל המון בית ישראל, ללמוד ספר הזוהר, ולהתחמם באורו הקדוש.

וקראתי הביאור בשם "הסולם", להורות, שתפקיד ביאורי הוא בתפקיד כל סולם: שאם יש לך עלייה מלאה כל טוב, אינך חסר אלא "סולם" לעלות בו. ואז, כל טוב העולם בידיך.

אמנם, אין "הסולם" מטרה כלפי עצמו. כי אם תנוח במדרגות הסולם ולא תיכנס אל העלייה, אז לא תושלם כוונתך. כן הדבר בביאור שלי על הזוהר. כי לבאר דבריהם, העמוקים מכל עמוק, עד סופם, עוד לא נברא הביטוי לזה.

אלא, עשיתי על כל פנים בביאורי זה, דרך ומבוא לכל בן אדם, שיוכל על ידו לעלות ולהעמיק ולהסתכל בספר הזוהר גופו. כי רק אז, תושלם כוונתי בביאורי זה.

נט) והנה, כל המצויים אצל ספר הזוהר הקדוש, כלומר, המבינים מה שכתוב בו, הסכימו פה אחד, שספר הזוהר הקדוש חיברו התנא האלקי רבי שמעון בן יוחאי.

חוץ מהרחוקים מחכמה זו, שיש מהם המפקפקים בייחוסו זה, ונוטים לומר, על סמך מעשיות בדויות ממתנגדי החכמה הזו, שמחברו הוא המקובל ר' משה די ליאון, או אחרים הסמוכים לו בזמן.

ס) ואני, כשאני לעצמי, הרי מיום שזכיתי באור השי"ת, להתבונן מעט בספר הקדוש הזה, לא עלה על לבי לחקור בייחוסו. והוא מטעם פשוט, כי לפי תוכנו של הספר, עלה בלבי מעלת יקר התנא רשב"י, לאין ערך יותר, על כל התנאים הקדושים.

ואם היה מתברר לי, בבירור גמור, שמחברו הוא שם אחר, כגון ר"מ די ליאון ז"ל וכדומה, הרי אז, היה גדל אצלי מעלת האיש ר"מ די ליאון ז"ל, יותר מכל התנאים הקדושים, וגם רשב"י בכללם.

אמנם באמת, לפי מידת עומק החכמה שבספר, אם הייתי מוצא בבירור, שמחברו הוא אחד ממ"ח הנביאים, היה זה מקובל על לבי ביותר, מלייחסו לאחד מהתנאים. ומכל שכן, אם הייתי מוצא שמשה רבנו קיבל אותו מהר סיני מהשי"ת עצמו, אז הייתה שוככת דעתי לגמרי. כי לו נאה ולו יאה חיבור כזה.

ולפיכך, כיוון שזכיתי לערוך ביאור מספיק, השווה לכל בעל עיון, להבין מעט מה שכתוב בו בספר, אני חושב שכבר נפטרתי בזה לגמרי מלטרוח עוד, ולהכניס עצמי בחקירה הזאת. כי כל משכיל בזוהר, לא יוכל להסתפק עוד, שמחברו יוכל להיות איש פחות במעלה, מהתנא רשב"י הקדוש.

סא) אכן, לפי זה נשאלת השאלה: למה לא היה נגלה ספר הזוהר לדורות הראשונים, שבלי ספק היו חשובים במעלה יותר מדורות האחרונים, והיו ראויים לו יותר? ויחד
עם זה, יש לשאול: למה לא נגלה ביאור ספר הזוהר עד האר"י ז"ל, ולא למקובלים שקדמו לו?

והתמיהה העולה על כולנה: למה לא נגלו ביאור דברי האר"י ז"ל ודברי הזוהר, מימי האר"י ז"ל עד דורנו זו? ונשאלת השאלה: האם הוכשר הדור?

והתשובה היא, כי העולם, במשך זמן קיומו של שתא אלפי שני [ששת אלפים שנה], הוא כמו פרצוף אחד, שיש לו ג' שלישים – ראש, תוך, וסוף, דהיינו – חב"ד, חג"ת, נה"י [חכמה בינה דעת, חסד גבורה תפארת, נצח הוד יסוד]. וזה שאמרו ז"ל: "ב' אלפים תֹהוּ, ב' אלפים תורה, וב' אלפים ימות המשיח" (סנהדרין צז, ע"א).

כי בב' אלפים הראשונים, שהם בחינת ראש וחב"ד, היו האורות מועטים מאוד.
והיו נחשבים לבחינת ראש בלי גוף, שאין בו אלא אורות דנפש. כי יש ערך הפוך בין כלים לאורות:

כי בכלים, הכלל הוא, שהכלים הראשונים נגדלים בכל פרצוף, מתחילה.

ובאורות הוא להפך, שאורות התחתונים מתלבשים בפרצוף, מתחילה.

ונמצא, כל עוד שאין בכלים רק העליונים לבד, דהיינו כלים דחב"ד, יורדים שם להתלבש רק אורות דנפש, שהם האורות התחתונים ביותר. וז"ש על ב' אלפים ראשונים, שהם בבחינת תהו.

ובב' אלפים השניים של העולם, שהם בחינת חג"ת דכלים, ירד ונתלבש אור הרוח בעולם, שהוא סוד תורה. ועל כן אמרו, על ב' אלפים האמצעים, שהם תורה.

וב' אלפים האחרונים, הם נהי"מ [נצח, הוד, יסוד, מלכות] דכלים, ועל כן מתלבש בעולם בזמן ההוא, אור דנשמה, שהוא האור היותר גדול. ועל כן הם ימות המשיח.

גם הדרך הוא בכל פרצוף פרטי, שבכלים דחב"ד חג"ת, עד החזה שלו, האורות מכוסים. ואינם מתחילים להאיר, חסדים המגולים, שפירושו התגלות הארת חכמה עליונה, אלא מחזה ולמטה, דהיינו בנהי"מ שלו.

והוא הסיבה, שמטרם התחילו להתגלות הכלים דנהי"מ, בפרצוף העולם, שהם ב' אלפים האחרונים, הייתה חכמת הזוהר בכלל, וחכמת הקבלה בפרט, מכוסה מן העולם.

אלא בזמן האר"י ז"ל, שכבר נתקרב זמן השלמת הכלים שמחזה ולמטה, נתגלתה אז הארת חכמה העליונה בהיעלם, ע"י נשמת האלקי ר' יצחק לוריא ז"ל, שהיה מוכן לקבל האור הגדול הזה. ועל כן גילה העיקרים שבספר הזוהר, וגם חכמת הקבלה, עד שהעמיד בצד כל הראשונים שקדמוהו.

ועם כל זה, כיוון שהכלים האלו עוד לא נשלמו לגמרי, שהוא נפטר בזמן ה' אלפים של"ב, כנודע, על כן לא היה העולם עוד ראוי שיתגלו דבריו. ולא היו דבריו הקדושים, אלא קניין ליחידי סגולה מועטים, שלא ניתנה להם הרשות לגלותם בעולם.

וכעת, בדורנו זה, אחר שכבר קרובים אנו לגמר ב' אלפים האחרונים, לפיכך ניתנה עתה הרשות לגלות דבריו ז"ל, ודברי הזוהר בעולם, בשיעור חשוב מאוד. באופן, שמדורנו זה ואילך, יתחילו להתגלות דברי הזוהר, בכל פעם יותר ויותר, עד שיתגלה כל השיעור השלם, שבחפץ השי"ת.

סג) ולפי זה תבין, שבאמת אין קץ, לשיעור מעלתם של דורות הראשונים על האחרונים. כי זה הכלל, בכל הפרצופין, של העולמות ושל הנשמות, אשר "כל הזך נברר תחילה אל הפרצוף".

ולפיכך, נבררו תחילה הכלים דחב"ד, מהעולם וכן מהנשמות. ולפיכך היו הנשמות שבב' אלפים הראשונים, גבוהות לאין קץ. ועם כל זה לא יכלו לקבל קומת אור שלם, מפאת החיסרון של החלקים הנמוכים, מהעולם ומהן עצמן, שהם חג"ת נהי"מ, כנ"ל.

וכן אח"כ, בב' אלפים האמצעים, שנתבררו הכלים דחג"ת אל העולם וכן מן הנשמות, היו הנשמות באמת מבחינת עצמן, עוד זַכּות עד מאוד, כי כלים דחג"ת מעלתם קרובה לחב"ד [...] ועם כל זה, עוד היו האורות מכוסים בעולם, מטעם חסרון הכלים, שמחזה ולמטה מהעולם, וכן מן הנשמות.

ולפיכך, בדורנו זה, שהגם שמהות הנשמות הללו היא הגרועה שבמציאות, כי על כן לא יכלו להתברר לקדושה עד היום, עם כל זה, המה המשלימים את פרצוף העולם ופרצוף כללות הנשמות, מבחינת הכלים. ואין המלאכה נשלמת, אלא על ידיהם. כי עתה, בשכבר נשלמים הכלים דנה"י, ויש עתה כל הכלים, ראש תוך וסוף בפרצוף, נמשכים עתה קומות שלמות של האורות, בראש תוך וסוף, לכל הכדאים להם, דהיינו נר"ן [נפש, רוח, נשמה] שלמים, כנ"ל. ולפיכך, רק עם השתלמותן של הנשמות הנמוכות הללו, יכולים האורות העליונים להתגלות, ולא מקודם לכן. [...]

סו) ודע, שבכל דבר יש פנימיות וחיצוניות:

ובכללות העולם – נחשבים ישראל, זרע אברהם יצחק ויעקב, לפנימיות העולם, וע' אומות, נחשבים לחיצוניות העולם.

וכן בישראל עצמם – יש פנימיות, שהם עובדי השי"ת השלמים, וכן יש חיצוניות, שאינם מתמסרים לעבודת השי"ת.

וכן באומות העולם עצמם – יש פנימיות, שהם חסידי אומות העולם, ויש חיצוניות, שהם הגסים והמזיקים שבהם וכדומה.

וכן בעובדי השי"ת, שבבני ישראל – יש פנימיות, שהם הזוכים להבין נשמת פנימיות התורה וסודותיה, וחיצוניות, שהם אותם שאינם עוסקים, אלא בחלק המעשה שבתורה.

וכן בכל אדם מישראל – יש בו פנימיות, שהיא בחינת "ישראל" שבו, שהוא סוד הנקודה שבלב, וחיצוניות, שהיא בחינת "אוה"ע" [אומות העולם] שבו, שהוא הגוף עצמו. אלא, שאפילו בחינת "אוה"ע" שבו, נחשבים בו כמו "גרים". כי להיותם דבוקים על הפנימיות, הם דומים לגרי צדק מאומות העולם, שבאו והתדבקו בכלל ישראל.

סז) ובהיות האדם מישראל, מגביר ומכבד את בחינת פנימיותו, שהיא בחינת "ישראל" שבו, על חיצוניותו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו. דהיינו, שנותן רוב טרחתו ויגיעתו, להגדיל ולהעלות בחינת פנימיות שבו, לתועלת נפשו, וטרחה מועטת, בשיעור המוכרח, הוא נותן לקיום בחינת "אוה"ע" שבו, דהיינו לצורכי הגוף. דהיינו, כמו שנאמר (אבות, פ"א): "עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי", הנה אז, גורם במעשיו, גם בפנימיות וחיצוניות דכללות העולם, שבני ישראל עולים בשלמותם מעלה מעלה, ואוה"ע, שהם החיצוניות שבכללות, יכירו ויחשיבו את ערך בני ישראל.

ואם ח"ו להפך, שהאדם הפרטי מישראל, מגביר ומחשיב את בחינת חיצוניותו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו, על בחינת "ישראל" שבו, וכמו שנאמר (דברים, כ"ח): "הגר אשר בקרבך", דהיינו החיצוניות שבו, "יעלה עליך מעלה מעלה", "ואתה" בעצמך, דהיינו הפנימיות, שהיא בחינת ישראל שבך, "תרד מטה מטה", אז גורם במעשיו, שגם החיצוניות שבכללות העולם, שהם אוה"ע, עולים מעלה מעלה ומתגברים על ישראל, ומשפילים אותם עד לעפר. ובני ישראל, שהם הפנימיות שבעולם, ירדו מטה מטה ח"ו.

סח) ואל תתמה על זה, שאדם פרטי יגרום במעשיו מעלה או ירידה לכל העולם. כי זהו "חוק ולא יעבור", אשר הכלל והפרט שווים, כב' טיפות מים. וכל שנוהג בכלל כולו, נוהג גם בפרט. ואדרבה, הפרטים עושים כל מה שבכלל כולו. כי לא יתגלה הכלל, אלא לאחר גילוי הפרטים שבו, ולפי מידתם ואיכותם של הפרטים. וודאי, שמעשה הפרט, לפי ערכו, מוריד או מעלה את הכלל כולו.

ובזה יתבאר לך מה שמובא בזוהר, שמתוך העסק בספר הזוהר ובחכמת האמת, יזכו לצאת מתוך הגלות לגאולה שלמה (תיקונים, סוף תקון ו'). שלכאורה, מה עניין לימוד הזוהר לגאולתם של ישראל מבין האומות?

סט) ובהמבואר מובן היטב, כי גם התורה, יש בה פנימיות וחיצוניות, כמו כללות העולם כולו. ולפיכך, גם העוסק בתורה, יש לו אלו ב' המדרגות.

ובהיותו מגביר טרחתו בפנימיות התורה וסודותיה – נמצא גורם בשיעור הזה, שמעלת פנימיות העולם, שהם ישראל, תעלה מעלה מעלה, על חיצוניות העולם, שהם אוה"ע. וכל האומות, יודו ויכירו, בשבחם של ישראל עליהם. עד שיקוים הכתוב (ישעיה, י"ד): "ולקחום עמים, והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה'". וכמו כן הכתוב (ישעיה, מ"ט): "כה אמר ה' אלקים, הנה אשא אל גויים ידי, ואל עמים ארים נסי, והביאו בניך בחוצן, ובנותיך על כתף תנשאנה".

אבל אם ח"ו להפך, שהאדם מישראל משפיל מעלת פנימיות התורה וסודותיה, הדנה בדרכי נשמותינו ומדרגותיהן, וכן בחלק השכל וטעמי מצווה, כלפי מעלת חיצוניות התורה, הדנה בחלק המעשה בלבד. ואפילו אם עוסק פעם בפנימיות התורה, הריהו מקציב לה שעה מועטת מזמנו, בשעה שלא יום ולא לילה, כמו שהייתה ח"ו דבר שאין צורך בו – הוא נמצא גורם בזה להשפיל ולהוריד מטה מטה את פנימיות העולם, שהם בני ישראל, ולהגביר את חיצוניות העולם עליהם, שהם אוה"ע. וישפילו ויבזו את בני ישראל, ויחשיבו את ישראל כמו שהיו דבר מיותר בעולם, ואין לעולם חפץ בהם ח"ו.

ולא עוד, אלא גורמים בזה שאפילו החיצוניות שבאוה"ע, מתגברת על פנימיות שלהן עצמן. כי הגרועים שבאוה"ע, שהם המזיקים ומחריבי העולם, מתגברים ועולים מעלה על הפנימיות שלהם, שהם חסידי אומה"ע. ואז הם עושים כל החורבנות והשחיטות האיומים, שבני דורנו היו עדי ראייה להם, השם ישמרנו מכאן ואילך.

הרי לעיניך, שגאולת ישראל וכל מעלת ישראל, תלוי בלימוד הזוהר ובפנימיות התורה. ולהפך, כל החורבנות וכל ירידתם של בני ישראל, הם מחמת שעזבו את פנימיות התורה, והשפילו מעלתה מטה מטה, ועשו אותה כמו שהייתה ח"ו דבר שאין צורך בו כלל.

ע) וזה שאמרו בתיקוני הזוהר (תיקון ל', נתיב תניינא):

קומו והתעוררו, בשביל השכינה הקדושה, שהרי יש לכן לב ריקן, בלי בינה, לדעת ולהשיג אותה, אע"פ שהיא בתוככם. וסוד הדבר, קול אומר קרא, כגון קרא נא היש עונך, ואל מי מקדושים תפנה. והיא אומרת, מה אקרא, כל הבשר חציר, כולם המה כבהמות שאוכלים חציר, וכל חסדו כציץ השדה, כל חסד שעושים, לעצמם הם עושים.

"קול אומר קרא", שקול דופק בלבו, של כל אחד ואחד מישראל, לקרות ולהתפלל, להרמת השכינה הקדושה, שהיא כללות נשמות של כל ישראל.

אבל השכינה אומרת "מה אקרא", כלומר, אין בי כוח להרים את עצמי מעפר. בשביל "שכל בשר חציר", כולם המה כבהמות, אוכלי עשב וחציר, כלומר, שעושים המצוות בלי דעת, כמו בהמות.

"וכל חסדו כציץ השדה", כל החסדים שעושים, לעצמם הם עושים, כלומר שאין כוונתם במצוות שעושים, שתהיינה בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרם, אלא רק לתועלת עצמם הם עושים המצוות. ואפילו הטובים שבהם, שמסרו זמנם על עסק התורה, לא עשו זה, אלא לתועלת גופם עצמם, בלי כוונה הרצויה בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרם.

בעת ההיא, נאמר על הדור, רוח הולך ולא ישוב, להעולם. דהיינו רוח המשיח, הצריך לגאול את ישראל מכל צרותיהם, עד לגאולה השלמה, לקיים הכתוב "ומלאה הארץ דעה את ה'", הרוח הזה נסתלק לו והלך, ואינו מאיר בעולם.

אוי להם לאותם אנשים, הגורמים שרוחו של משיח יסתלק וילך לו מהעולם, ולא יוכל לשוב לעולם, שהמה הם העושים את התורה ליבשה, כלומר בלי משהו לחלוחית של שכל ודעת. כי מצטמצמים רק בחלק המעשי של התורה, ואינם רוצים להשתדל ולהבין בחכמת הקבלה, לידע ולהשכיל בסודות התורה וטעמי מצווה.

אוי להם, שהם גורמים במעשיהם הללו, שיהיו עניות וחרב וחמס וביזה והריגות והשמדות בעולם.

עא) וטעם דבריהם הוא, כמו שביארנו, שבהיות כל עוסקי התורה, מזלזלים בפנימיות שלהם, ובפנימיות התורה, ומניחים אותה כמו דבר שאין צורך בו בעולם, ויעסקו בה רק בשעה שלא יום ולא לילה, והמה בה כעיוורים מגששים קיר – שבזה המה מגבירים את חיצוניותם עצמם, דהיינו תועלת גופם, וכן חיצוניות התורה המה מחשיבים על פנימיות התורה.

ואז המה גורמים במעשיהם הללו, שכל בחינות החיצוניות שישנן בעולם, מגבירות את עצמן על כל חלקי הפנימיות שבעולם. כל אחת לפי מהותה:

א. כי החיצוניות שבכלל ישראל, דהיינו "עמי הארצות" שבהם, מתגברת ומבטלת את הפנימיות שבכלל ישראל, שהם גדולי התורה.

ב. וכן החיצוניות שבאומות העולם, שהם בעלי החורבן שבהם, מתגברת ומבטלת את הפנימיות שבהם, שהם חסידי אומות העולם.

ג. וכן חיצוניות כל העולם, שהם אוה"ע, מתגברת ומבטלת את בני ישראל, שהם פנימיות העולם.

ובדור כזה, כל בעלי החורבן שבאומות העולם, מרימים ראש, ורוצים בעיקר להשמיד ולהרוג את בני ישראל, דהיינו כמו שאמרו ז"ל (יבמות ס"ג): "אין פורענות באה לעולם, אלא בשביל ישראל". דהיינו, כמו שכתוב בתיקונים הנ"ל, שהם גורמים עניות וחרב ושוד והריגות והשמדות, בעולם כולו.

ואחר שבעוונותנו הרבים, נעשינו עדי ראייה לכל האמור בתיקונים הנ"ל. ולא עוד, אלא שמידת הדין פגעה דווקא בהטובים שבנו, כמו שאמרו ז"ל (ב"ק ס'): "ואינה מתחלת, אלא מן הצדיקים תחילה". ומכל הפאר, שהיה לכלל ישראל, בארצות פולין וליטא וכו', לא נשאר לנו, אלא השרידים שבארצנו הקדושה.

הנה מעתה מוטל רק עלינו, שארית הפליטה, לתקן את המעוות החמור הזה. וכל אחד ואחד מאתנו, שרידי הפליטה: יקבל על עצמו, בכל נפשו ומאודו, להגביר מכאן ואילך את פנימיות התורה, וליתן לה את מקומה הראוי, כחשיבותה על מעלת חיצוניות התורה.

ואז יזכה כל אחד ואחד מאתנו, להגביר מעלת פנימיותו עצמו, דהיינו בחינת "ישראל" שבו, שהיא צורכי הנפש, על בחינת חיצוניותו עצמו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו, שהיא צורכי הגוף.

ויגיע כוח הזה גם על כלל ישראל כולו, עד ש"עמי הארצות" שבנו, יכירו וידעו את השבח והמעלה של גדולי ישראל עליהם, וישמעו להם ויצייתו להם.

וכן פנימיות אוה"ע, שהם חסידי אומות העולם, יתגברו ויכניעו את החיצוניות שלהם, שהם בעלי החורבן.

וכן פנימיות העולם, שהם ישראל, יתגברו בכל שבחם ומעלתם, על חיצוניות העולם, שהם האומות.

ואז, כל אוה"ע יכירו ויודו במעלת ישראל עליהם.

ויקיימו הכתוב (ישעיה, י"ד): "ולקחום עמים, והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה'". וכן (ישעיה, מ"ט): "והביאו בניך בחוצן, ובנותיך על כתף תנשאנה". וזה שכתוב בזוהר (נשא, דף קכד ע"ב) וזה לשונו: בחיבור הזה שלך, שהוא ספר הזוהר, יצאו בו מן הגלות, ברחמים". דהיינו, כמבואר. אמן כן יהי רצון.

[.1.] מובאים כאן קטעים נבחרים מתוך "הקדמה לספר הזוהר" ו"מבוא לספר הזוהר" מאת בעל הסולם. את הטקסטים המלאים של חיבורים אלה ניתן למצוא בספר "כתבי בעל הסולם" בהוצאת המכון למחקר ע"ש הרב אשלג, וכן באתר "קבלה לעם" www.kab.co.il

[.2.] רשימת ראשי תיבות וקיצורי מילים המופיעים בכתבי בעל הסולם מצורפת בסוף הנספח (עמ' 166).

[.3.] "עבודה בתורה ומצוות" היא העבודה על תיקון הרצון לקבל שבנו (האגואיזם), בעזרת המאור המחזיר למוטב. אומר על כך הרב ברוך שלום אשלג: "בזמן שיכול לכוון בעל מנת להשפיע, אז נקרא מעשה זו בחינת 'מצווה'" (הרב"ש, מאמרי "שלבי הסולם", "בעניין השכר שמקבלים"). ובעל הסולם מדגיש: "כל התורה והמצוות לא ניתנו אלא לצרף בהם את ישראל, שפירושו לפתח בנו חוש הכרת הרע המוטבע בנו מלידה, שבכללותו הוא מוגדר לנו בדבר אהבה עצמית שלנו, ולבוא לידי הטוב הנקי בלי בר, המוגדר בשם: אהבת זולתו, שהוא המעבר היחיד והמיוחד אל אהבת השם יתברך" (בעל הסולם, מאמר "החירות").

להרחבה, עיינו שוב בפרק "להיות כמו הבורא" עמ' 81, וכן באגרת י"ז וב"הקדמת פי חכם" מאת בעל הסולם.

מבוא לספר הזוהר

קטעים נבחרים

א) היות, שעומק החכמה שבספר הזוהר הקדוש, סגור ומסוגר באלף מפתחות, ושפתנו האנושית, דלה ביותר מלהמציא לנו ביטוי נאמן ומספיק כדי לפרש דבר אחד שבספר הזה עד סופו. והביאור שעשיתי, אינו אלא סולם, לעזור להמעיין לעלות לגובהם של הדברים. ולהסתכל ולעיין בדברי הספר עצמו. לכן, מצאתי לנחוץ להכין את המעיין, וליתן לו דרך ומבוא, בגדרים נאמנים, איך להגות ולהשכיל בהספר.

ב) בראשונה צריך שתדע, שכל המדובר בספר הזוהר, ואפילו בדברי אגדה שבו, הוא ערכים של עשר ספירות, הנקראות כח"ב חג"ת נהי"מ [כתר חכמה בינה, חסד גבורה תפארת, נצח הוד יסוד מלכות], וצירופי ערכיהן. בדומה לכ"ב האותיות שבשפה המדוברת, שצירופיהן מספיקים לנו לגלות כל חפץ וכל חכמה. כן הערכים וצירופי ערכים שבעשר ספירות, מספיקים לגלות כל החכמה שבספר השמים.

אכן, יש בזה ג' גדרים, שצריכים להיזהר בהם מאוד, שלא לצאת חוץ מהם, בעת העיון בדברי הספר. ומתחילה אציע אותם בקיצור, ואח"כ אבאר אותם בהרחבה.

ג) גדר א'. כי יש ד' אופנים בדרכי ההשכלה, המכונים:

א. חומר,

ב. צורה שבחומר,

ג. צורה מופשטת,

ד. מהות.

ו כן הוא בהעשר ספירות, כמו שאבאר להלן. ותדע שבמהות, וכן בצורה מופשטת שבעשר ספירות, אין לזוהר עסק כלל. אלא רק בחומר שבהן. או בצורה שבהן, בעודה מלובשת בחומר.

ד) גדר ב'. בהיות, שכללות כל המציאות האלקית, בקשר עם בריאת הנשמות ודרכי קיומן, נבחנת לנו בג' הבחנות, שהן:

א. אין-סוף ברוך הוא,

ב. עולם האצילות,

ג. ג' העולמות, הנקראים בריאה יצירה עשיה [בי"ע].

תדע, שאין הזוהר עוסק, אלא בג' העולמות בי"ע. וכן בא"ס ב"ה ועולם האצילות, בשיעור שבי"ע מקבלים מהם. אבל בא"ס ב"ה ועולם האצילות, בבחינתם כשהם לעצמם, אין הזוהר עוסק בהם כלל.

ה) גדר ג'. היות, שיש בכל עולם ועולם מבי"ע, ג' בחינות:

א. העשר ספירות, שהן האלקיות, המאירות באותו עולם,

ב. נשמות, רוחות, ונפשות בני אדם,

ג. יתר המציאות שבו, המכונים מלאכים, לבושים, והיכלות, שלפרטיהם אין מספר.

תשכיל: שאע"פ שהזוהר מרחיב ביאור כל הפרטים שבכל עולם, מכל מקום צריך שתדע, ש עיקר דברי הזוהר, מרוכזים תמיד רק לבחינת נשמות בני אדם שבאותו עולם. ומה שמדבר ומבאר שאר הבחינות, אינו אלא כדי לדעת השיעור שהנשמות מקבלות מהן. ומה שאינו נוגע לקבלת הנשמות, אין הזוהר מדבר בהם, אפילו מילה אחת. לפיכך, אתה צריך להשכיל, בכל דבר המובא בספר הזוהר, רק במה שנוגע לקבלת הנשמה. [...]

יא) ויש להשכיל כאן, אלו ד' אופני המושכלות, המובאים לעיל בגדר הא', שהם:

א. חומר,

ב. צורה מלובשת בחומר,

ג. צורה מופשטת,

ד. מהות.

אלא, שאבאר אותם מקודם, בדברים המוחשים שבעוה"ז. למשל, כשאתה אומר: "איש גיבור, או איש אמיתי, או שקרן" וכדומה, הרי לפניך:

א. החומר שלו, דהיינו גופו,

ב. צורה מלובשת בחומר שלו, דהיינו גיבור או אמיתי או שקרן,

ג. צורה מופשטת. כלומר, כי תוכל להפשיט הצורה של גיבור, ואמיתי, ושקרן, מעל חומר האיש, ולהשכיל ג' צורות הללו כשהן לעצמן, בלתי מלובשות בשום חומר וגוף. דהיינו, להשכיל המידות של גבורה, ואמת, ושקר, ולהבחין בהן מעלה או גנות, בשעה שהן מופשטות מכל חומר.

ד. מהותו של האיש.

יב) ותדע, שאופן הד', שהוא מהות האיש, כשהוא לעצמו, בלי החומר, אין לנו תפיסה בו כלל. כי ה' החושים, והדמיון שלנו, לא יציעו לנו אלא גילוי פעולות של המהות, ולא כלום בעצם המהות. כי למשל:

חוש הראייה, מציע לנו רק צללים מן המהות הנראית, בערך התרשמותם מול האור.

ו חוש השמיעה, הוא רק כוח הכאה של איזה מהות באוויר. ואוויר הנדחה מכוחו, מכה על התוף שבאוזנינו, ואנו שומעים שיש איזה מהות בקרבתנו.

ו חוש הריח, הוא רק אוויר יוצא מהמהות ומכה על עצבי הריח שלנו, ואנו מריחים.

וכן הטעם, הוא רק תולדה מנגיעת איזה מהות בעצבי הטעם שלנו.

הרי, שכל ד' החושים האלו, אינם מציעים לנו, רק גילוים של הפעולות המסובבות מאיזו מהות, ולא כלום מן מהות עצמה.

ואפילו חוש המישוש, שהוא החזק מהחושים, המבדיל בין חם לקר, ובין מוצק לרך, הרי כל אלו אינם אלא גילוי פעולות שבתוך המהות, והמה רק מקרים של המהות. כי החם אפשר לקררו, והקר אפשר לחממו, והמוצק אפשר להפוך במלאכת הכימיה לנוזלים, והנוזלים לאווירים, דהיינו רק גזים, שכבר פקע לגמרי ממנו כל הֶבְחֵן מה' החושים, ועם כל זה, עוד המהות קיימת בו. שהרי, אתה יכול שוב להפוך את האווירים לנוזלים, והנוזלים למוצק.

הרי בעליל לעיניך, שה' החושים לא יגלו לנו שום מהות, אלא רק מקרים וגילוי פעולות מן המהות. ונודע, שכל מה שאינו בא אלינו במוחש, אינו בא גם בדמיון שלנו. ומה שלא יבוא בדמיון, לא יבוא לעולם במחשבה. ואין לנו דרך, איך להשכיל אותו.

הרי, שאין למחשבה תפיסה כלל במהות. ולא עוד, אלא אפילו מהותנו עצמנו, לא נודע לנו מה היא. כי אני מרגיש ויודע, שאני תופס מקום בעולם, ואני מוצק, ואני חם, ואני חושב, וכדומה מגילוי פעולות מהותי. אבל אם תשאלני, מה מהותי עצמי, שכל אלו הגילוים נמשכים ממנו, איני יודע מה להשיב לך. הרי, שההשגחה מנעה ממנו השגת כל מהות, ואנו משיגים רק גילוים ודימוים של פעולות, המתגלות מהמהותים.

יג) ואופן הא', שהוא החומר, דהיינו אלו הגילוים של פעולות, המתגלות מכל מהות. יש לנו בו תפיסה שלמה, כי הם מסבירים לנו בהספקה גמורה, את המהות, השוכנת בחומר. באופן, שאין אנו סובלים כלום, מחוסר השגה בהמהות כשהיא לעצמה, והיא לא חסרה לנו, כמו שלא תחסר לנו אצבע שישית לידנו. והשגת החומר, דהיינו גילוי פעולות של המהות, דיה ומספקת לנו לכל צרכינו והשכלותינו. הן להשגת ישותנו עצמנו, והן להשגת כל הישות שמחוץ לנו.

יד) אופן הב', שהיא צורה המלובשת בחומר. היא גם כן השגה מבוררת ומספיקה לגמרי. כי אנו משכילים אותה, מתוך ניסיונות ממשיים מעשיים, שאנו מוצאים אותם בהתנהגות כל חומר. ומבחינה זו, באה לנו כל השכלתנו הגבוהה, שאפשר לסמוך עליה לוודאות.

טו) אופן הג', שהוא צורה מופשטת. דהיינו, אחר שהצורה נתגלתה לנו פעם, בעודה מתלבשת באיזה חומר, יש כוח בדמיון שלנו להפשיט אותה לגמרי מן החומר, ולהשכיל אותה במופשט מכל חומר. כמו המעלות והמידות הטובות, הבאות בספרי המוסר. שאנו מדברים ממידות אמת, ושקר, וכעס, וגבורה, וכדומה, כשהן מופשטות מכל חומר. ואנו מייחסים להן מעלות או גנות, אפילו בשעה שהן מופשטות.

ותדע, שאופן הג' הזה, אינו מקובל על דעת המשכילים הזהירים. משום שאי אפשר לסמוך עליו במאה אחוזים. כי בהיותם נשפטים במופשט מהחומר, הם עלולים
לטעות בהם.

למשל, בעל המוסר האידיאלי [...] מרוב עסקו במעלת האמת כשהיא בצורתה המופשטת מהחומר, הנה אפילו בעת שיציל איזה אנשים ממיתה על ידי השקר שיאמר להם, יוכל להחליט בעצמו, שאפילו כל העולם ילך לאבדון, הוא לא יפליט דבר שקר בכוונה מפיו. ואין זה דעת תורה, שהרי "אין לך דבר, שעומד בפני פיקוח נפש"
(יומא, פ"ב).

אכן, אם היה משכיל הצורות אמת ושקר כבעת שהן מתלבשות בחומר, אז היה מובנם, רק בערך מועיל או מזיק להחומר. כלומר, כי אחר ניסיונות מרובים שהעולם נתנסה בהם, וראו רוב החורבנות והנזקים שאנשי שקר גרמו בדברי שִקרם, ואת רוב התועלתיות שאנשי אמת הביאו בשמירתם את עצמם לומר רק דברי אמת, באו לידי הסכמה אשר אין מעלה יותר חשובה ממידת האמת, ואין גנות כמידת השקר. ואם האידיאליסט היה מבין את זה, אז היה ודאי מסכים לדעת תורה, והיה מוצא, שדבר השקר, להציל אפילו אדם אחד ממיתה, הוא לאין ערך יותר חשוב, מכל גודלה ושִבחה של מידת האמת המופשטת.

הרי, שאין כלל ודאות, באותם המושכלות מאופן הג', שהן צורות מופשטות. ואין צריך לומר, בצורות מופשטות, שעוד לא נתלבשו באיזה חומר מעולם, שהשכלות כגון אלו, הן רק איבוד זמן בלבד.

טז) ואחר שנתבאר לך היטב אלו ד' האופנים: חומר, צורה בחומר, צורה מופשטת, ומהות, בדברים המוחשיים.

שנתבאר:

ש אופן הד', שהוא המהות, אין לנו תפיסה בה כל עיקר,

ו אופן הג', הוא מושכל, העלול לטעות,

ורק האופן הא', שהוא החומר, ו אופן הב' שהוא צורה מלובשת בחומר, הם בלבד ניתנו לנו להשגה ברורה ומספקת, מצד ההשגחה העליונה.

הרי תוכל להבין בעזרתם, גם במציאות העצמים הרוחניים, דהיינו בעולמות העליונים אבי"ע. כי אין לך פרט קטן בהם, שלא יהיה נחלק, על פי ד' אופנים הללו.

כי אם תיקח למשל איזה פרט בעולם הבריאה, הרי יש שם כלים, שהם גוון האדום, שאור הבריאה עובר על ידו לבני הבריאה, כנ"ל. והנה הכלי שבבריאה שהוא צבע האדום, הוא בחינת חומר, או עצם, דהיינו אופן הא'. ואע"פ שהוא רק צבע, שעניינו מקרה וגילוי פעולה שבעצם, מכל מקום כבר אמרנו, שאין לנו השגה במהות עצמו, אלא רק בגילוי פעולה מהמהות. ואת הגילוי פעולה הזה, אנו מכנים בשם עצם, או חומר, או גוף, או כלי, כנ"ל באות י"ג. ואור אלקי, המתלבש ועובר דרך הגוון אדום, הוא הצורה המלובשת בהעצם, דהיינו אופן הב'. כי על כן נראה האור עצמו, בבחינת אור אדום, שיורה על התלבשותו והארתו, דרך העצם, שהוא בחינת הגוף והחומר כנ"ל, דהיינו הגוון אדום.

ואם אמנם, תרצה להפשיט האור האלקי מהעצם, שהוא הגוון אדום, ולדון בו כשהוא לעצמו, בלי התלבשות בעצם, הרי זה כבר שייך לאופן הג', דהיינו צורה מופשטת מחומר, העלולה לקבל טעויות, כנ"ל. ולפיכך, הוא איסור חמור בהשכלת העולמות העליונים. ושום מקובל אמיתי לא יעסוק בזה, ומכל שכן בעלי הזוהר. ואין צריך לומר, ב"מהות" של הפרט דבריאה, שהרי אין לנו תפיסה בה כל עיקר, אפילו במהות של עצמים הגשמים, מכל שכן בעצמים הרוחנים.

הרי, שיש לפניך ד' אופנים:

א. הכלי דבריאה, שהוא סוד גוון אדום, הנבחן לעצם או חומר של הבריאה.

ב. התלבשות אור אלקי בהכלי דבריאה, שהוא צורה בעצם.

ג. אור האלקי, כשהוא לעצמו, במופשט מהעצם דבריאה.

ד. מהות של הפרט.

והנה נתבאר היטב, גדר הא': שמב' האופנים ג' וד', אין מהם אפילו מילה אחת בכל הזוהר, אלא רק ממובן הא' והב' בלבד.

יז) ויחד עם זה, יתבאר גדר הב'. ודע, שכמו שביארנו ד' האופנים בפרט א', בעולם הבריאה בלבד, כן הם בדרך כלל, בכללות ד' עולמות אבי"ע, אשר:

ג' גוונים, אדום ירוק שחור, שבג' עולמות בי"ע, הם בחינת החומר, או העצם.

ו גוון לבן, שהוא בחינת עולם האצילות, הוא הצורה המתלבשת בהחומר, דהיינו בג' גוונים, הנקראים בי"ע.

ו בחינת א"ס, כשהוא לעצמו, הוא סוד המהות.

והוא שאמרנו בגדר הא', שבבחינת המהות, אין לנו תפיסה, שהוא אופן הד', הנעלם בכל העצמים, ואפילו בהעצמים שבעוה"ז (כנ"ל באות י"ב).

ובחינת גוון לבן, כשהוא לעצמו, בלתי מלובש בג' גוונין שבבי"ע, דהיינו אור החכמה, כשאינו מתלבש בבינה תפארת ומלכות, הרי היא צורה מופשטת מחומר, שאין לנו עסק בו. ואין הזוהר מדבר מאופן הזה ולא כלום, אלא:

מאופן הא', שהוא ג' גווני בי"ע, הנחשבים לחומר, שהם ג' הספירות בינה תפארת ומלכות.

וכן מאופן הב', שהם הארת אצילות, המלובש בג' גווני בי"ע, דהיינו אור החכמה, המתלבש בבינה ותפארת ומלכות, שהם בחינת צורה, בעת שמלובשת בהחומר.

מב' הללו עוסק ספר הזוהר בכל המקומות.

ולפיכך, אם המעיין לא יזהר, להגדיר מחשבתו והבנתו, להשכיל דברי הזוהר, בכל מקום, רק בגדרם של ב' האופנים הנזכרים, מיד יתבלבל לו כל העניין, כי יוציא הדברים ממשמעותם. [...]

יט) ועתה נבאר גדר הג': שאע"פ שהזוהר עוסק בכל עולם ועולם, מבחינת הספירות, שהן האלקיות המאירה באותו עולם, וכן מכל פרטי דצח"מ, שהם הנבראים שבאותו עולם, מכל מקום עיקר כוונת הזוהר, קולעת רק אל בחינת המדבר שבאותו עולם.

ואמשיל לך מהויות שבעוה"ז. כי נתבאר לעיל (בהקדמה לספר הזוהר, אות מ"ב), אשר ד' המינים, דומם צומח חי מדבר, שבכל עולם ועולם, ואפילו בעוה"ז, הם ד' חלקי הרצון לקבל. ובכל אחד מהם, יש בערכו עצמו, אלו הד' מיני דצח"מ.

ותמצא, שהאדם בעוה"ז, צריך להזין ולהתגדל מכל ד' בחינות דצח"מ שבעוה"ז. כי גם מזונותיו של האדם, יש בו אלו ד' בחינות, הנמשכים מד' בחינות דצח"מ שבגופו של אדם, שהם:

א. רוצה לקבל לפי מידת קיומו ההכרחי, בכדי להתקיים,

ב. רוצה בתוספת יותר ממידת קיומו ההכרחי, ושואף למותרות, אלא שמצטמצם בתאוות בהמיות בלבד,

ג. שואף לתאוות אנושיות, כגון כבוד וממשלה,

ד. שואף למושכלות.

והם נמשכים לו בד' חלקי הרצון לקבל שבו:

א. רוצה בקיומו ההכרחי, הוא בחינת הדומם של הרצון לקבל,

ב. רוצה בתאוות הבהמית, הוא בחינת צומח של הרצון לקבל, כי אינם באים אלא להגדיל ולענג את הכלי שלו, שהוא בשר הגוף,

ג. רוצה בתאוות אנושיות, הוא בחינת החי שברצון לקבל, כי המה מגדילים רוחו,

ד. רוצה במושכלות, הוא בחינת המדבר של הרצון לקבל.

כ) ותמצא:

ש בחינה א', שהיא מידת קיומו ההכרחי,

ו בחינה ב', שהיא מידת תאוות הבהמיות היתרות על מידת קיומו, הוא מקבל וניזון מדברים הנמוכים ממנו, שהם דומם וצומח וחי.

אבל בחינה ג', שהיא תאוות אנושיות, כגון ממשלה וכבוד, הוא מקבל וניזון מבני מינו השווים אליו.

ו בחינה ד' של המזונות, שהיא המושכלות, הוא מקבל וניזון מבחינה עליונה ממינו, דהיינו מעצם החכמה והשכל, שהם רוחניים.

כא) וכמוהו, תשכיל בערכים של העולמות העליונים הרוחניים. כי העולמות נחתמים זו מזו, ממעלה למטה. וכל בחינות דצח"מ שבעולם הבריאה, מניחים חותמם בעולם היצירה. ומדצח"מ היצירה, נחתמים דצח"מ דעשיה. ומדצח"מ דעשיה, נחתמים דצח"מ שבעוה"ז.

ונתבאר לעיל בהקדמה [לספר הזוהר] אות מ"ב:

א. שהדוממים שבעולמות הרוחניים, מכונים בשם "היכלות",

ב. והצומח, מכונה שם בשם "לבושים",

ג. והחי, בשם "מלאכים",

ד. והמדבר, הוא בחינת "נשמות" של האדם שבאותו עולם,

ה. והעשר ספירות שבכל עולם, הם האלקיות. עש"ה.

ונשמות האדם הן המרכז שבכל עולם. והוא ניזון מכל המציאות הרוחני שבאותו עולם, כדרך המדבר הגשמי, הניזון מכל המציאות הגשמי שבעוה"ז. באופן:

שבחינה א', שהוא הרצון לקבל את קיומו ההכרחי, הוא מקבל מהארת היכלות והלבושים אשר שם,

ו בחינה ב', שהוא מותרות בהמיות, המגדילים את גופו, הוא מקבל מבחינת המלאכים אשר שם, שהן הארות רוחניות, מיותרות על מידת קיומו, כדי להגדיל את הכלים הרוחניים שנשמתו מתלבשת בהם.

הרי שבחינה א' ובחינה ב', מקבל הוא מבחינות נמוכות הימנו, שהם ההיכלות הלבושים והמלאכים אשר שם, שהם נמוכים מנשמות בני אדם.

ובחינה ג', שהיא תאוות אנושיות, שהן מגדילות את רוחו של האדם, המקבל בעוה"ז מבני מינו.

נמצא, מקבל שם גם כן מבני מינו, דהיינו מכל הנשמות הנמצאות באותו העולם, שעל ידיהן מגדיל הארת הרוח של נשמתו.

ובחינה ד' של הרצון, דהיינו למושכלות, הוא מקבל שם מהספירות שבאותו עולם, שמהן מקבל בחינת חב"ד לנשמתו.

הרי, שנשמת האדם, שנמצאת בכל עולם ועולם, צריכה להתגדל ולהשתלם מכל הבחינות הנמצאות בעולם ההוא. והוא הגדר הג' שאמרנו, שצריכים לידע שכל דברי הזוהר, בכל פרט ופרט מהעולמות העליונים שעוסקים בהם, הן מספירות, הן מנשמות, הן ממלאכים, הן מלבושים, הן מהיכלות, אע"פ שעוסקים בהם כשהם לעצמם, מכל מקום, מחויב המעיין להשכיל, שהם נאמרים בעיקר כלפי השיעור, שבחינת נשמת האדם אשר שם, מקבלת מהם וניזונה מהם. באופן, שכל דבריהם מרוכזים בצרכיה של הנשמה. ואם תשכיל הכל על פי קו הזה, אז תבין ותצליח את דרכיך. [...]

כג) צריכים להבין את השם א"ס ב"ה, כמגודר לנו בגדר הג': שכל המדובר בספר הזוהר, הוא מרוכז בדיוק ביחס כלפי הנשמות (כנ"ל באות כ"א). באופן, שהשם א"ס ב"ה, אינו כלל לבחינת מחויב המציאות, כשהוא לעצמו, אלא מבחינת מה שכל העולמות וכל הנשמות כלולים בו ית', בסוד מחשבת הבריאה, בבחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה", שהוא הקשר שכל הבריאה בכללה, עד גמר התיקון, מקושרת בו ית' בשם א"ס ב"ה.

והוא, מה שאנו מכנים לעיל בהקדמה ]לספר הזוהר[ אות י"ג, בשם מצב הא' של הנשמות. להיות, שכל הנשמות יש להן מציאות בו ית', כשהן מלאות בכל העונג והרוך, בגובה הסופי, אשר יקבלו בפועל בגמר התיקון.

כד) ואמשול לך משל, מהויות עוה"ז. למשל, אדם הרוצה לבנות בית נאה:

הנה, במחשבה ראשונה, הוא רואה לפניו בית מהודר בכל חדריו ופרטיו וכו', כמו שיהיה בגמר בניינו.

ואחר זה, הוא מחשב תכנית ההוצאה לפועל לכל פרטיה, שהוא יפרט אותם אל הפועלים, כל פרט בעתו וזמנו, מעצים ואבנים וברזל וכדומה.

ואחר זה, הוא מתחיל בניין הבית, בפועל עד הגמרו, כמו שהיה מסודר לפניו במחשבה ראשונה.

ותדע, שבחינת א"ס ב"ה, הוא סוד מחשבה ראשונה הנ"ל, שהייתה כבר מצוירת לפניו, כל הבריאה בשלמותה הסופית.

אלא, שאין המשל דומה לגמרי לנמשל: כי אצלו ית', העתיד וההווה שווים, והמחשבה גומרת בו ית', ואינו צריך לכלי מעשה כמונו. ולפיכך, הוא בו ית' מציאות ממשית.

ובחינת עולם אצילות, הוא סוד כמו התכנית המחשבתית בפרטיה, מה שיוצרך אח"כ לגלות בעת שיתחילו לבנות הבית בפועל.

ותשכיל, אשר ב' אלה, שהן המחשבה הראשונה שהוא א"ס ב"ה, וכן התכנית המחשבתית של פרטי ההוצאה לפועל בזמנו, אין עוד שם אפילו משהו מן המשהו, מבחינת הנבראים. שהרי עדיין הוא בכוח, ולא בפועל ממשי.

כמו אצל האדם, אע"פ שחושב בכל הפרטים, מעצים ואבנים וברזל, אשר יוצרך לעשות בזמן ההוצאה לפועל, עוד אין בו אלא חומר מחשבתי עצמותי. ואין בו מעצים ואבנים ממשיים, אפילו משהו ממשהו. וכל ההפרש הוא, אשר אצל האדם, אין תכנית המחשבתית נחשבת למציאות ממשית. אבל במחשבה האלקיות, הוא מציאות ממשית, לאין ערך יותר ויותר ממציאות הנבראים הממשיים עצמם.

והנה נתבאר, סוד א"ס ב"ה, וסוד עולם האצילות. שכל המדובר בהם, הוא רק
בקשר עם בריאת הנבראים, אלא בעוד שהם בכוח, ועוד לא נגלו עצמותם אפילו
משהו. כעין שהמשלנו באדם, החושב תכנית ההוצאה לפועל, שאין בו מעצים ואבנים וברזל אפילו משהו.

כה) וג' העולמות בי"ע ועוה"ז, הם בחינת ההוצאה מכוח אל הפועל. כעין האדם הבונה ביתו בפועל ממש, ומביא העצים האבנים והפועלים, עד גמר בניין הבית. [...]

כו) באופן, שאין לך כל פרט קטן המחודש בעוה"ז, שלא יהיה נמשך מא"ס ב"ה, מבחינת מצב הא' של הנשמות. ומא"ס ב"ה נמשך אל עולם האצילות, דהיינו ליחס הפרטי השייך לדבר, המחודש בעוה"ז בפועל.

ומעולם האצילות, נמשך החידוש לג' העולמות בי"ע, ששם מתגלה החידוש בפועל ממש. ויוצא שם מבחינת אלקיות לבחינת נברא.

ול יצירה, ול עשיה. עד שנמשך לתחתון, הנמצא בעוה"ז.

והבן זה היטב, ותמשיל כל דבר לנוהג בבניין הבית אצל אדם גשמי. ואז תבין היטב. ונתבאר, שאין לך שום חידוש שיתהוה בעולם, שלא יהיה נמשך משורשו הכללי שבא"ס ב"ה. ומשורשו הפרטי באצילות. ואח"כ עובר דרך בי"ע, ומקבל בחינת נברא. ואח"כ הוא מתהווה בעוה"ז. ותשכיל זה היטב. [...]

לא) מתוך שמחשבת הבריאה הייתה ליהנות לנבראיו, מכאן אנו למדים שיש לו רצון להשפיע. ומתוך שאנו מוצאים בעוה"ז, שהמשפיע מתגדל בקורת רוחו בעת שמתרבים המקבלים ממנו, והוא מתאווה לריבוי המקבלים, הנה מבחינה זו אנו אומרים, שהמוחין מתגדלים באצילות, בעת שהתחתונים זוכים לקבל השפעת האצילות, או שמפרנסים אותו. וכן להפך, בעת שאין התחתונים כדאים לקבל שפעו, נמצאים המוחין בשיעור הזה, כמו שמתמעטים. כלומר, שאין מי שיקבל מהם.

לב) ותדמה זה אל נר: שבין אם תדליק ממנו אלף אלפי רבי רבבות נרות, או לא תדליק ממנו כלום, לא תמצא מחמת זה שום שינוי באפס מה, בנר עצמו.

או, כמו אדם הראשון: בין אם יצאו ממנו רבי רבבות בנים כמונו היום, ובין אם לא היה מוליד כלל, לא היה פועל זה על אדם הראשון עצמו, שום שינוי משהו.

כן עולם האצילות, כשהוא לעצמו, אין בו ח"ו שום שינוי משהו, בין אם התחתונים מקבלים הימנו שפעו בשפע גדול, ובין שאינם מקבלים כלום הימנו. וכל הגדלות האמורה, רובצת רק על התחתונים בלבד.

לג) אמנם לפי זה, לשם מה היה להם לבעלי הזוהר, לתאר את כל השינויים האלה בעולם האצילות עצמו? היה להם לומר במפורש, רק כלפי המקבלים שבבי"ע, ולא להרבות דברים כל כך באצילות, שנצטרך לתרץ עליהם תירוצים?

אכן, יש בזה סוד נמרץ מאוד ומאוד. והוא סוד "וביד הנביאים אדמה" (הושע י"ב). כי באמת, יש בזה חפץ אלקי, שאלו הדימוים, המתפעלים רק בנשמות המקבלים, יתראו אל הנשמות, כמו שהוא ית' עצמו משתתף עמהם, כדי להגדיל ביותר את השגת הנשמות.

בדומה לאב, המצטמצם, להראות לבנו יקירו הקטן, בפנים של צער ובפנים של נחת, אע"פ שאין בו לא מן הצער ולא מן הנחת כלום, אלא עושה זאת, רק להפעיל את בנו החביב, ולהרחיב הבנתו, בכדי להשתעשע עמו. ורק אחר שיגדל, ישכיל וידע, שכל מה שעשה אביו, לא היה בו שום ממשיות יותר, אלא רק בכדי להשתעשע עמו.

כן הוא בעניין אשר לפנינו: אע"פ שכל אלו הדימוים והשינוים, מתחילים רק בהתפעלות הנשמות, ובהם הם מסתיימים, מכל מקום בחפץ אלקי מתדמה להם, כאלו הם נראים בו ית' עצמו. ועושה ית' וית' זה, בכדי להרחיב ולהגדיל את השגתן של הנשמות במידה הגדושה ביותר, שהוא בכלל מחשבת הבריאה, בכדי ליהנות לנבראיו.

לד) ואל תתמה על זה, כי כמנהג הזה תמצא גם כן בהשגתנו הגשמית. כי למשל חוש הראייה שלנו, שאנו רואים לפנינו, עולם גדול ענקי וכל מלואו הנהדר. הרי באמת, אין אנו רואים כל זה, אלא רק בפנימיותנו עצמה. כלומר, במוח האחורי שלנו, יש שמה כעין מכונה פוטוגרפית, המציירת לנו שמה כל הנראה לנו, ולא כלום מחוץ לנו.

ועל כל זה עשה ית' לנו שם במוחנו, כעין ראי מלוטש, המהפך לנו כל דבר הנראה שם שנראה אותו מחוץ למוחנו, מול פנינו. ואף על פי כן, מה שאנו רואים מחוץ לנו אינו עניין אמיתי, מכל מקום כמה יש לנו להודות להשגחתו ית' וית', שעשה במוחנו את הראי המלוטש הזה, לאפשר לנו לראות ולהשיג כל דבר מחוץ אלינו. כי בזה נתן בנו כוח, להשכיל כל דבר בדעת ובהשגה ברורה, למדוד כל דבר, מבפנים ומבחוץ וכדומה. ולולא זה, הייתה נעדרת לנו מרבית השכלתנו.

כן הדבר בחפץ אלקי, במושכלות האלקיות, אע"פ שכל אלו השינוים נעשים בפנימיות הנשמות המקבלות, מכל מקום הן רואות את הכל במשפיע עצמו. כי רק בדרך הזה, הן זוכות לקבל כל המושכלות וכל הנועם שבמחשבת הבריאה.

וכמו כן תשפוט מהמשל הנ"ל: אע"פ שבפועל אנו רואים הכל ממול פנינו, מכל מקום, כל בעל שכל יודע בבירור, שכל הנראה לנו אינו אלא בפנימיות מוחנו בלבד.

כן הנשמות, אע"פ שכל הדימוים הן רואות במשפיע, מכל מקום, אין להן ספק משהו, שכל אלו הם רק בפנימיותן עצמן, ולא כלום במשפיע. ודוק בדברים, כי אין בכוחי להרחיבם יותר. [...]

מ) וקרא עצמו בשמות: "אל", "אלקים", "שדי", "צבאות", "אהי"ה". בכדי שיכירו אותו ית', בכל מידה ומידה שבו. כי עשרה שמות שבתורה שאינם נמחקים, הוא סוד עשר הספירות, כמו שכתוב בזוהר ויקרא, אות קס"ח:

א. ספירת הכתר נקראת אהי',

ב. ספירת החכמה נקראת יה',

ג. ספירת הבינה נקראת הוי"ה בניקוד אלקים,

ד. ספירת החסד נקראת אל,

ה. ספירת הגבורה נקראת אלקים,

ו. ספירת תפארת נקראת הוי"ה,

ז. ב' הספירות, נצח והוד, נקראות צבאות,

ח. ספירת היסוד נקראת אל חי,

ט. ספירת המלכות נקראת אדנ"י.

מא) שאם לא היה מתפשט אורו ית' על כל הבריות, על ידי שנתלבש כביכול באלו הספירות הקדושות, איך היו הבריות זוכות להכיר אותו ית', ואיך היה מקוים הכתוב "מְלֹא כל הארץ כבודו"?

פירוש, שבזה מתרץ את החפץ האלקי, להראות אל הנשמות כמו שבו עצמו היה, אלו השינוים שבהספירות. שהוא, בכדי ליתן מקום להנשמות, להכרה והשגה מספקת בו ית'. כי אז יקוים הכתוב: "מלא כל הארץ כבודו".

___________________________

"בֹּא וראה, כל מה שיש בעולם לא היה אלא בשביל האדם, והכל מתקיים בשבילו, זה שכתוב, וייצר ה' אלקים את האדם, בשם מלא, כמו שהעמדנו, שהוא שלמות הכל וכלל הכל. וכל מה שלמעלה ושלמטה, הכל נכלל באדם" (זוהר תזריע).

הרי מפורש, שכל העולמות העליונים והתחתונים כלולים כולם בָּאדם, וכן כל המציאות הנמצאת בעולמות ההם אינם רק בשביל האדם.

בעל הסולם, "הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה", אות א

ראשי תיבות וקיצורי מילים

א"ס ב"ה

אין-סוף ברוך הוא

אבי"ע

אצילות, בריאה, יצירה, עשיה

אוה"ע

אומות העולם

בי"ע

בריאה, יצירה, עשיה

ג"ר

ג' ראשונות

דצח"מ

דומם, צומח, חי, מדבר

השי"ת

ה' יתברך

ו"ק

ו' קצוות

ח"ו

חס ושלום

חב"ד

חכמה, בינה, דעת

חג"ת

חסד, גבורה, תפארת

ית'

יתברך

כח"ב תו"מ

כתר חכמה בינה, תפארת ומלכות

כמ"ש

כמו שכתוב, כמו שנאמר

נה"י

נצח, הוד, יסוד

נהי"מ

נצח, הוד, יסוד, מלכות

נרנח"י

נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה

עוה"ז

עולם הזה

נספח 3. "זוהר לעם" מאמרים נבחרים

אברהם

התעוררות ותשוקה

פרשת לך לך

כח) כיוון שראה הקב"ה את ההתעוררות שלו ואת התשוקה שלו, מיד נגלה עליו

 

ואמר לו, לֶךְ לְךָ. לדעת את עצמך, ולתקן
את עצמך.

____

רכג) מי הֵעיר ממזרח? זהו אברהם, שלא לקח התעוררות אל הקב"ה, אלא ממזרח. כי כשראה את השמש יוצא בבוקר מצד מזרח, לקח לעצמו התעוררות, שהוא הקב"ה. אמר על השמש, זהו המלך שברא אותי. ועבד אל השמש כל היום. לערב ראה ששקעה השמש והלבנה האירה, אמר על הלבנה, זהו ודאי השולט על עבודה שעבד כל אותו היום, אל השמש, שהרי השמש נחשך מפני הלבנה

 

ואינו מאיר. עבד אל הלבנה כל אותה הלילה.

רכד) בבוקר ראה שהלבנה הולכת לה חשוכה, והאיר צד המזרח, אמר, בוודאי, שיש מלך ושליט על כל אלו, שמנהיג אותם. כיוון שראה הקב"ה חשקו של אברהם אליו, אז נגלה אליו ודיבר עמו. שכתוב, צדק יקרָאֵהוּ לרגלו. צדק זה הקב"ה, שקרא אותו, ודיבר עמו, ונגלה עליו.

 

וייקח אברהם את שרי

פרשת לך לך

נח) וייקח אברם את שָׂרַי אשתו, שהִמשיכה בדברים טובים. כי אין רשות לאדם להוציא אשתו ללכת לארץ אחר בלי רצונה. וכן כתוב, קח את אהרון, קח את הלויים. משום זה, וייקח אברם, המשיכה בדברים, והודיע אותה, כמה רעים הם דרכי בני הדור. ועל כן כתוב, וייקח אברם את שרי אשתו.

 

נט) ואת לוט בן אחיו. מה ראה אברהם, להדביק את לוט אליו? משום שצפה ברוח הקודש, שדוד עתיד לצאת ממנו.

ואת הנפש אשר עשו בחרן, אלו הם גרים וגיורות, שתיקנו את הנפשות שלהם. אברהם היה מגייר את האנשים, ושרה הייתה מגיירת את הנשים. ועל כן מעלה עליהם הכתוב, כאילו עשו אותם.

 

אברהם השרה מטהרים את בני העולם

פרשת וירא

קו) אברהם ושרה היו מתקנים טבילה לכל אדם, הוא לאנשים והיא לנשים. הטעם שאברהם עסק לטהר בני אדם, משום שהוא טהור ונקרא טהור, שכתוב, מי ייתן טהור מטמא לא אחד, שטהור זה אברהם, שיצא מתרח

 

שטמא.

קז) על כן עסק אברהם בטבילה כדי
לתקן את המדרגה של אברהם. ומַדְרגתו
מים, חסדים, ומשום זה התקין לטהר בני
העולם במים.

 

באר שבע

זוהר חדש, תולדות

כח) אברהם קרא את באר המים ההיא, המלכות, באר שבע...

לא) אברהם כרה את הבאר הזו. שהוא

 

ייסד אותה, משום שלימד את כל בני העולם, שיעבדו להקב"ה. וכיוון שכרה אותה, הוציאה מים חיים שאינם נפסקים לעולם.

 

גלגולו של אדם הראשון

פרשת בהר

סט) חטאו של אדם, שעבר על, ויצו ה' אלקים. ואין צו אלא עבודה זרה. הרכיבו, הביאו בגלגול, בטיפת זרעו של תרח, שבו רתח, הכעיס, את הקב"ה, ועבר על צו של עבודה זרה, כי תרח היה עובד עבודה זרה. ויצא מטיפת זרעו, אברהם, שהיה גלגול אדם הראשון.

 

חזר אברהם בתשובה, ושבר צלמי עבודה זרה, וכל המזונות, ששמו בפניהם. הוא תיקן מה שחטא אדם ותרח, ושבר החטא, ובניין הרע שבנה, בניין הקליפות שאדם גרם על ידי חטאו, והמליך את הקב"ה ושכינתו על כל העולם.

 

מתנות לבני הפלגשים

פרשת חיי שרה

רסב) ולבני הפילגשים אשר לאברהם, נתן אברהם מתנות. מהו מתנות? אלו הן מיני מדרגות תחתונות של הקדושה בלתי מתוקנות, שהן שמות של מיני רוח הטומאה. ונתנם להם, כדי להשלים המדרגות. כלומר, שיטהרו אותם וישלימו את המדרגות של הקדושה. ויצחק נתעלה על כולם באמונה העליונה, שהיא בינה.

רסג) בני הפילגשים, בני קטורה. ונקראת פילגשים על שם שהייתה פילגש מטרם שגֵרשהּ. ופילגש עתה, שחזר ולקחה. ויְשלחם מעל יצחק בנו, כדי שלא ישלטו

 

אצל יצחק. בעודנו חי, בעוד שהיה אברהם חי וקיים בעולם, בכדי שלא יריבו עמו אחר כך. ובכדי שיצחק יתתקן בצד דין הקשה העליון, להתגבר על כולם. וכולם נכנעו לפניו. קֵדְמָה, אל ארץ קדם. כי שם הם מיני כשפים של הטומאה.

רסד) כתוב, וַתֵּרֶב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם. אלו הם, שהיו מבני הפילגשים של אברהם. ואמרו, כי באלו הררי קדם, נמצאים אותם המלמדים כישוף לבני אדם. ומאותה ארץ קדם, יצאו לבן, ובעור, ובלעם בנו, וכל המכשפים.

 

ספרי החכמה של בני קדם

פרשת וירא

פ) אמר רבי אבא, יום אחד פגשתי עיר אחת מאותן שהיו מבני קדם. ואמרו לי מאותה חכמה שהיו יודעים מימי קדם, ומצאו ספרי החכמה שלהם, והגישו לי ספר אחד...

פח)אמרתי להם: בניי, הדברים שבספר קרובים לדברי תורה, אבל יש לכם להתרחק מספרים אלו, כדי שלא יַטו לבכם לאלו העבודות ולכל אלו הצדדים שאמר כאן, אולי חס ושלום תסורו מאחר עבודת הקב"ה.

פט) כי כל ספרים האלו מתעים בני אדם.

 

משום שבני קדם חכמים היו וירושת החכמה הזו ירשו מאברהם שנתן לבני הפילגשים, שכתוב ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות. ולאחר כך נמשכו בחכמה זו לכמה צדדים.

צ) אבל זרע יצחק חלקו של יעקב אינו כן, שכתוב, וייתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. זהו חלק הקדוש של האמונה שנתדבק בו אברהם, ומגורל הזה ומצד הזה יצא יעקב. כתוב בו, והנה ה' ניצב עליו. וכתוב, ואתה יעקב עבדי.

 

אלה תולדות השמים והארץ בְּהִבראם

פרשת לך לך

רכה) כתוב, דובר צדק מגיד מֵישָׁרים. כל דברי הקב"ה אמת. עושה מֵישָׁרים, כי כאשר ברא אלקים את העולם, לא היה העולם עומד, אלא היה מתמוטט לכאן ולכאן. אמר הקב"ה אל העולם, מה לך שאתה מתמוטט? אמר לו, ריבונו של עולם, איני יכול לעמוד, כי אין בי יסוד שעליו אעמוד.

רכו) אמר לו הקב"ה, הרי אני עתיד להעמיד בתוכך צדיק אחד, אברהם, שהוא יאהב אותי. מיד עמד העולם על קיומו.

 

כתוב, אלה תולדות השמים והארץ בְּהִבָּרְאָם. אל תקרא בְּהִבָּרְאָם, אלא באברהם, כי באברהם נתקיים העולם.

רכז) העולם השיב להקב"ה, אותו אברהם, עתיד שיצאו ממנו בנים, שיחריבו את בית המקדש, וישרפו התורה. אמר לו הקב"ה, אדם אחד עתיד לצאת ממנו, יעקב, ויצאו ממנו י"ב שבטים כולם צדיקים. מיד נתקיים העולם בשבילו.

 

ספר היצירה

זוהר חדש, יתרו

שט) ודאי, שספרו של אדם הראשון היה ליעקב, וספר חנוך, וספר יצירה של אברהם אבינו. והעירו, שמסכת עבודה זרה של אברהם אבינו היו בה ארבע מאות פרקים.

 

ומכל אלו הספרים למד יעקב אבינו, איש תם יושב אוהלים, חכמה רבה. והיו יופיו וקויו של יעקב, כעין קויו של אדם הראשון.

 

אברהם, שרה, יצחק ורבקה

פרשת לך לך

עו) הקב"ה רומז חכמה העליונה באברהם ויצחק. אברהם הוא נשמה לנשמה, אור החיה. נשמה זו שרה. לוט זהו נחש, בת זוגו של סמאל. רוח הקדוש זה יצחק. נפש הקדושה זו רבקה. יצר הרע זהו רוח הבהמה. ועליו אמר שלמה בחכמתו, מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה, ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ. נפש הבהמית זוהי נפש מצד היצר הרע.

עז) נשמה לנשמה באה לאדם מספירת החכמה, ביראה וחכמה. הנשמה באה לאדם בבינה. וכמו שכתוב, הן יראת ה' היא חכמה. ועל כן אין נשמה לנשמה באה, אלא על ידי יראה וחכמה. אבל הנשמה באה לאדם על ידי תשובה, הנקראת בינה, ונקראת שרה. ורוח הוא שנקרא קול, ונקרא דעת, והוא נמשך לאדם המגביר קולו בתורה. והרוח גם נקרא תורה שבכתב. ונפש השכלית, נמשך ממנה מעשים טובים. נשמה לנשמה ונר"ן (נפש, רוח, נשמה) נמשכים מחב"ד (חכמה, בינה, דעת):

הנשמה לנשמה, אברהם, נמשך מספירת החכמה.

הנשמה, שרה, נמשכת מספירת הבינה.

הרוח, יצחק, נמשך מספירת הדעת. הוא הימין של הדעת.

הנפש, רבקה, נמשכת מספירת הדעת. היא

 

השמאל של הדעת.

עח) כעין זה ברא הקב"ה את הגוף מארבעה יסודות: אש, רוח, עפר, מים. בדומה אל הנשמה לנשמה, נשמה, רוח, נפש. הנשמה לנשמה, מים. הנשמה, אש. הרוח, רוח. הנפש, עפר.

מים זכר, בדומה לנשמה לנשמה, הבאה מחכמה. וזהו מים מתוקים דקדושה. ויש לעומתם מים המְאָרְרִים, שהם יצר הרע, סמאל.

יש אש קדוש, נקבה, בדומה לנשמה הבאה מבינה. ויש לעומתה אש זרה, שעליה כתוב, ואל יבוא בכל עת אל הקודש, שהיא הנוקבא מצד היצר הרע, הנחש, הנוקבא של סמאל.

רוח קדוש הוא זכר, בדמיון הרוח הבא מספירת הדעת. ויש לעומתו רוח טמא, היצר הרע. עליו נאמר, משורש נחש יֵצֵא צפע. רוח הבהמה, הנקרא צפע, תולדה של הנחש דטומאה, מבינה דטומאה.

ויש עפר קדוש, בדומה לנפש הבאה משמאל הדעת. ויש לעומתה עפר טמא, הנפש הבהמי מצד היצר הרע.

עט) ועל כן הנשמה, שהיא תשובה, בינה, מתקיפה באותו הנחש, לשבור אותו בכוח השעבוד של התשובה, ומושך אותו לבתי כנסיות ולבתי מדרשות.

אהבה

ישקני מנשיקות פיהו

פרשת תרומה

שעא) מה ראה שלמה המלך, שהביא דברי אהבה בין עולם העליון, זעיר אנפין, ובין עולם התחתון, המלכות. והתחלת
שבח האהבה, שהביא ביניהם, יִשָּׁקֵנִי. אלא אין אהבה של דביקות רוח ברוח זולת נשיקה, ונשיקה בפה, מבוע של הרוח והמוצא שלו, וכשנושקים זה לזה מתדבקים הרוחות אלו באלו ונעשו אחד. ואז הוא אהבה אחת.

 

שעב) נשיקת אהבה מתפשטת לד' רוחות, וד' רוחות מתדבקים יחד, והם תוך האמונה, המלכות. וד' רוחות עולים בד' אותיות, והן האותיות שהשם הקדוש תלוי בהן, ועליונים ותחתונים תלויים בהן, והשבח של שיר השירים תלוי בהן. והן ד' אותיות אהב"ה. והן מרכבה עליונה חו"ג תו"מ (חסד וגבורה, תפארת ומלכות), והן חיבור ודבקות ושלמות הכל.

 

ראה חיים עם אישה אשר אהבת

פרשת מקץ

ע) רְאה חיים עם אישה אשר אהבת. מקרא זה בסוד עליון הוא. ראה חיים, הוא חיים של עולם הבא, כי אשרי הוא האדם הזוכה בו כראוי להיות.

עא) עם אישה אשר אהבת. זו היא כנסת

 

ישראל, שהיא הנוקבא, משום שבה כתוב אהבה, שכתוב, ואהבת עולם אהבתיךְ. מתי? הוא בעת שצד הימין אוחז בה, שכתוב, על כן משכתיךְ חסד. וחסד, הוא צד ימין.

 

היכל האהבה

פרשת ואתחנן

קמה) כמה מדורים על מדורים יש לצדיקים בעולם ההוא, ומדור העליון מכולם הוא לאותם שאהבת אדונם נקשרת בהם, כי המדור שלהם נקשר בהיכל העולה על הכל, משום שהקב"ה מתעשר בזה באהבה.

קמו) היכל זה, העליון על הכל, נקרא אהבה, ועל אהבה עומד הכל. כמו שכתוב, מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. והכל עומד באהבה. כי השם הקדוש הויה נמצא כך. י' דהויה, חכמה, אין נפרד ממנה הקוץ שלה של מעלה, כתר, לעולם, כי באהבה שורה עליה הכתר, ואינו נפרד ממנה לעולם. ה' של הויה, בינה, הי', חכמה, אינה

 

נפרדת ממנה, ונמצאים יחד באהבה, ואינם נפרדים זה מזה. וכמו זה היא ה' דהויה. שכתוב, ונהר, בינה, יוצא מעדן, חכמה, והבינה יוצאת תמיד מן החכמה, ומתדבקים לעולם באהבה.

קמז) ו"ה, זעיר אנפין ומלכות, כשהם מתדבקים זה בזה, מתדבקים באהבה יחד, חתן בכלה, שדרכם תמיד נמצא באהבה. נמצא, אשר י' בה', ה' עם ו', ו' עם ה' אחרונה, מתקשרים זה בזה באהבה. והכל נקרא אהבה. ועל כן מי שאוהב את המלך, נקשר באהבה ההיא. ומשום זה, ואהבת את ה' אלקיך.

 

אהבה היא כלל התורה

פרשת ואתחנן

קלח) ואהבת את ה' אלקיך. ואהבת, פירושו, שצריך האדם להתקשר בו באהבה עליונה, שכל עבודה שצריך האדם לעבוד להקב"ה, יעבוד באהבה. שאין לך עבודה כמו אהבת הקב"ה. דברים אלו, אהבה, הם כלל התורה, משום שעשרת הדברות שבתורה נכללו כאן.

קלט) אין לך דבר שחביב לפני הקב"ה, כמי שאוהב אותו כראוי, כמו שכתוב, בכל לבבך. בכל, מהו פירושו? בלבבך היה צריך לומר. וכן, בנפשך, במאודך, מהו בכל לבבך? אלא בא לכלול ב' לבבות, אחד טוב ואחד רע. בכל נפשך, בב' נפשות, אחת טובה ואחת רעה. בכל מאודך, בין שנופל לו כסף בירושה, או מצד אחר, או בין שהוא הרוויח אותו.

קמ) מי שאוהב את הקב"ה, מתעטר בחסד

 

מכל הצדדים, ועושה חסד עם כל, ואינו דואג על גופו ועל כספו. מאין לנו זה? מאברהם, שמשום אהבת ריבונו, לא חמל על לבו, על נפשו, ועל כספו.

קמא) על לבו, שאברהם לא השגיח על רצונו מחמת אהבת אדונו. על נפשו, שלא חמל על בנו ועל אשתו מחמת אהבת אדונו. על כספו, שהיה עומד בפרשת דרכים, ותיקן מזונות לכל העולם. משום זה נתעטר בעטרה של ספירת חסד. כמו שכתוב, חסד לאברהם. ומי שנקשר באהבת אדונו זוכה לזה. ולא עוד, אלא שכל העולמות מתברכים בשבילו. זה שכתוב, וחסידיך יברכוכה. אל תקרא יברכוכה, אלא יברכו כה. שהחסידים, אותם שזכו לספירת חסד, יברכו השכינה, הנקראת כה. הרי שאפילו השכינה מתברכת בשבילם.



 

עזה כמוות אהבה, קשה כשאול קנאה

פרשת ויחי

תשל) שימני כחותם על לבך, רשפיה רשפי אש. אין לכנסת ישראל, הנוקבא, שלמות ורצון ותשוקה אל הקב"ה, אלא על ידי נשמות הצדיקים. שהם מעוררים נביעת מים התחתונים בנוקבא, נגד מים העליונים דזעיר אנפין, שמעלים מַ"ן לנוקבא. שבשעה ההיא שלמות הרצון והתשוקה הן בדבקות אחד לעשות פירות.

תשלא) אחר שנתדבקו זעיר אנפין ונוקבא זה בזה, והיא קיבלה תשוקה לזעיר אנפין, היא אומרת, שימני כחותם על לבך. דרכו של חותם, כיוון שנתדבק במקום אחד, אף על פי שהוסר משם, הרי נשאר רשימתו באותו מקום, ואינה סרה ממנו, וכל הרשימה וכל הצורה שלו נשאר שם. כך אמרה כנסת ישראל, הנוקבא, הנה נתדבקתי בך, אף על פי שאסור ממך ואלך בגלות, שימני כחותם על לבך, כדי שישאר כל צורתי בך, כאותו חותם המשאיר כל צורתו באותו מקום שנתדבק בו.

תשלב) כי עזה כמוות אהבה. עזה היא כהיפרד הרוח מן הגוף. כשהגיעה שעתו של אדם להסתלק מן העולם, וראה מה שראה, הרוח הולך בכל איברי הגוף, ומעלה גליו, כמו שנוסע בספינה בים בלי משוטים, עולה ויורד ואינו מועיל לו, בא ושואל להיפרד מכל איברי הגוף. ואין דבר קשה ביותר כהיום שהרוח נפרד מהגוף. כך תוקף אהבת כנסת ישראל אל הקב"ה, כתוקף המוות בשעה שהרוח רוצה להיפרד מהגוף.

תשלג) קשה כשאול קנאה. כל האוהב, ואין הקנאה קשורה עמו, אהבתו אינה אהבה, אלא כיוון שקינא נשלמה האהבה. מכאן, שצריך האדם לקנא את אשתו, כדי שיתקשר עמה באהבה שלמה, כי מתוך כך אינו נותן עיניו

 

באישה אחרת.

קשה כשאול קנאה, כמו ששאול קשה בעיניהם של רשעים לרדת בו, כך קנאה קשה בעיניו של האוהב המקנא, להיפרד מהאהבה.

תשלד) שאול, בשעה שמורידים את הרשעים בו, מודיעים להם חטאיהם על מה מורידים אותם, וקשה להם. כך מי שמקנא תובע על חטאים, וחושב כמה מעשים חשודים שעשתה, ואז מתקשר בו קשר האהבה.

תשלה) רשפיה רשפי אש שלהבת יה. שלהבת יה, זהו שלהבת השורף ויוצא מתוך השופר, יסוד אימא, הנקראת י"ה, שהתעורר ושורף. קו שמאל דאימא, שכתוב, שמאלו תחת לראשי. זהו שורף שלהבת האהבה של כנסת ישראל, השכינה, אל הקב"ה.

תשלו) משום זה, מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. כי כשבא הימין, מים, חסד, עוד מוסיף שריפת האהבה, ואינו מכבה שלהבת השמאל. כמו שכתוב, וימינו תחבקני. כי בעת הארת החכמה שבקו שמאל דאימא אל הנוקבא, הוא אש שורף, להיותו בלי חסדים. וכשבא קו הימין בחסדים שלו, המכונים מים, להשקיט את השריפה, אינו מכבה בזה את הארת החכמה, אלא אדרבה הוא מוסיף ומשלים את הארתה, כי מלביש החכמה בחסדים, והחכמה מאירה בכל השלמות.

תשלט) בכל מקום הזכר רודף אחר הנוקבא, ומעורר אליה האהבה. וכאן יוצא, שהיא מעוררת האהבה, ורודפת אחריו, כמו שכתוב, שימני כחותם על לבך. ודרך העולם, שאין זה שבח אל הנוקבא לרדוף אחר הזכר. אלא בהכרח דבר סתום הוא, ודבר עליון צפון באוצרות המלך.

אהבת חברים

ממלחמה לאהבת אחווה

פרשת אחרי מות

סה) הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. אלו הם החברים, בשעה שיושבים יחד, ואינם נפרדים זה מזה. מתחילה הם נראים כאנשים עושי מלחמה, שרוצים להרוג זה את זה. ולאחר כך, חוזרים להיות באהבת אחווה.

הקב"ה, מה הוא אומר עליהם? הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. המילה "גם", באה לכלול עמהם השכינה. ולא עוד, אלא הקב"ה מקשיב לדיבורם, ויש לו נחת

 

והוא שמח בהם. זה שכתוב, אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע, וַיִּכָּתֵב ספר זיכרון לפניו.

סו) ואתם, החברים שבכאן, כמו שהייתם בחביבות, באהבה, מקודם לכן, גם מכאן ולהלאה לא תתפרדו זה מזה, עד שהקב"ה ישמח עמכם, ויקרא עליכם שלום, וימצא בזכותכם שלום בעולם. זה שכתוב, למען אחיי ורעיי אדברה נא שלום בך.



 

אהבת חברים

פרשת כי תשא

נד) כל אלו החברים שאינם אוהבים אלו את אלו, מסתלקים מן העולם טרם שמגיע זמנם. כל החברים בימיו של רבי שמעון בן יוחאי, אהבת נפש ורוח הייתה ביניהם. ומשום זה בדורו היו הַסִתְרֵי-תורה בגלוי, שהיה אומר, כל החברים שאינם אוהבים זה את זה, גורמים לעצמם, שלא ללכת בדרך הישר. ועוד שעושים פגם בתורה. כי

 

התורה, אהבה ואחווה ואמת יש בה.

אברהם אהב את יצחק, יצחק את אברהם, שהיו מתחבקים זה עם זה. יעקב, שניהם היו אחוזים בו באהבה ובאחווה, ונותנים רוחם זה בזה. החברים צריכים להיות כמוהם, ולא לעשות בהם פגם. שאם יחסר בהם האהבה, פוגמים בערכם למעלה, באברהם, יצחק, יעקב, שהם חסד, גבורה, תפארת.

 

שבת אחים גם יחד

זוהר חדש, חקת

קז) הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. שבת אחים, פירושו התחברות האח,

 

זעיר אנפין, בצדק, מלכות. גם, הוא לרבות את ישראל, שהם המרכבה לייחוד הזה.

 

גילוי סודות התורה – לחברים

פרשת פנחס

תשט) אמר רעיא מהימנא, דברים אלו סתומים, וצריכים לפתוח אותם בשביל החברים, שמי שסותם להם סודות התורה הוא מצער אותם. שלרשעים, האורות של הסודות נעשו להם חושך. והוא דומה לכסף

 

שגנוז. מי שחופר עד שמגלה אותו, ואינו שלו, מתהפך בשכלו לחושך ואפלה. ולמי שהוא שלו, הוא מאיר לו. ומשום זה, יש לו לאדם לגלות, סודות התורה הסתומים, לחברים.

 

לָדוּר במקום של אנשי מעשה

פרשת בא

קלח) לעולם אל ידור אדם אלא במקום שאנשי מעשה דרים בתוכו, משום שאוי לו לזה שמְעוֹנוֹ בין הרשעים, כי הוא נתפש

 

בעוונם. ואם מעונו בין צדיקים, מטיבים לו בזכותם.

 

להיפרד מרשעים

פרשת וארא

קעו) החברים, כשהם בדרך, צריכים ללכת בלב אחד. ואם הולכים ביניהם רשעי עולם, או אנשים שאינם מהיכל המלך, צריכים להיפרד מהם. שכתוב, ועבדי כָלֵב עֵקֶב הייתה רוח אחרת, שנפרד מן המרגלים,

 

כמו שכתוב, ויעלו בנגב ויבוא עד חברון. היה צריך לומר, ויבואו, לשון רבים. אלא משום שנפרד מן המרגלים ובא בלבדו לחברון, להשתטח על קברי האבות, על כן נאמר, ויבוא, בלשון יחיד.

 

הקודח חור בספינה

פרשת נשא

יח) כל מי שמתדבק בהקב"ה ועושה מצוות התורה, כביכול הוא מקיים העולמות, עולם שלמעלה ועולם שלמטה. כמו שכתוב, ועשיתם אותם.

יט) וכל מי שעבר על מצוות התורה, כביכול, פוגם למעלה, פוגם למטה, פוגם את

 

עצמו, פוגם לכל העולמות. משל ליורדי הים, השטים באוניה, קם שוטה אחד ביניהם, ורצה לנקוב את הספינה. אמר לו חברו, למה אתה קודח? אמר לו, מה אכפת לך, הלא תחתיי אני קודח. אמר לו, הרי שנינו נטבעים בספינה ביחד.

 

חברים שעוסקים בתורה מוגנים

פרשת ואתחנן

לב) בכל מעשיו צריך האדם לשום כנגדו את הקב"ה. כל מי שהולך בדרך, שמתיירא מפני לסטים, יכוון לג' דברים, לדורון ולתפילה ולמלחמה. כמו יעקב, בשעה שהיה מתיירא מפני עשו. והחשוב מהם היא

 

תפילה. ואף על פי שהתפילה חשובה יותר, שני חברים או שלושה שעוסקים בדברי תורה, הוא עוד יותר חשוב מכל. כי אינם מתייראים מפני לסטים, משום שהשכינה מחוברת עמהם מחמת שעוסקים בתורה.

אור

הולך וָאוֹר עד נְכוֹן היום

פרשת וישלח

צ) בזמן שהקב"ה יקים ישראל ויוציאם מן הגלות, אז יפתח להם פתח אור דק וקטן מאוד. ואחר כך יפתח להם פתח אחר, מעט גדול ממנו. עד שהקב"ה יפתח להם את השערים העליונים הפתוחים לארבע רוחות העולם. שלא תתגלה ישועתם בבת אחת. אלא בדומה אל שחר, שהולך וָאוֹר עד נְכוֹן היום.

צא) וכל מה שעושה הקב"ה לישראל ולצדיקים שבהם, שמושיעם לאט לאט ולא בפעם אחת. בדומה לאדם הנתון בחושך, ותמיד בחושך היה משכנו. שבעת שרוצים להאיר לו, צריכים לפתוח לו תחילה אור

 

קטן, כפתחו של מחט. ואחר כך מעט גדול ממנו. וכן בכל פעם יותר, עד שמאירים לו כל האור כראוי.

צב) כך הם ישראל. וכן למי שבאה רפואה, אינה באה בשעה אחת, אלא שבאה מעט מעט עד שמתרפא. אבל לעשו בבת אחת האיר לו, ונאבד ממנו מעט מעט, עד שיתחזקו ישראל, ויכריתו אותו מכל העולם הזה ומהעולם הבא. ומשום שהאיר לו בתחילה בפעם אחת, היה לו כיליון מכל. אבל ישראל, האור שלהם הולך ואור מעט מעט, עד שיתחזקו, ויאיר להם הקב"ה לעולם.

 

נפש, רוח, נשמה (נר"ן)

פרשת לך לך

קנח) נפש היא התעוררות תחתונה הנדבקת בגוף. כעין אור הנר, שאור התחתון שבו, שהוא שחור, נדבק בפתילה, ואינו נפרד ממנו, ואינו מתתקן אלא בו. וכשאור השחור מתתקן ונאחז בפתילה, הוא נעשה כיסא לאור הלבן, העליון שעליו, כי הוא שורה על אור השחור. ואור הלבן הזה הוא כנגד אור הרוח.

קנט) לאחר ששניהם מתתקנים, אור השחור ואור הלבן שעליו, נעשה אור הלבן כיסא לאור סתום, שאינו נראה ולא נודע מה ששורה על אור הלבן. והוא כנגד אור

 

הנשמה. ואז הוא אור שלם. באופן שיש באור הנר ג' אורות זה על זה:

א. אור שחור, הדבק בפתילה, שהוא למטה מכולם,

ב. אור הלבן, השורה על אור השחור,

ג. אור סתום לא נודע, השורה על אור הלבן.

וכן הוא האדם השלם בכל, שיש לו גם כן ג' אורות זה על זה, כנ"ל באור הנר, שהם נר"ן. ואז נקרא האדם בשם קדוש. כמו שכתוב, לקדוֹשים אשר בארץ הֵמָה.

 

אור הגנוז ואור שבו מתקיים העולם

פרשת אמור

ג) מה רב טוּבך אשר צָפַנְתָּ ליראיך. מה רב טובך, כמה עליון ויקר אור העליון שנקרא, טוב. שכתוב, וירא אלקים את האור כי טוב. וזה הוא אור הגנוז, שבו עושה הקב"ה טוב בעולם, ואין מונע אותו בכל יום, ובו מתקיים העולם, ועומד עליו. אשר צפנת ליראיך, שאור עליון עשה הקב"ה כשברא העולם, וגנז אותו לצדיקים לעתיד

 

לבוא. כמו שכתוב, אשר צפנת ליראיך, פעלת לַחוסים בך.

יש ב' אורות:

א. אור הגנוז לצדיקים לעתיד לבוא, ואינו מאיר בעולם.

ב. אור הנקרא טוב, הנמשך מן אור הגנוז, המאיר בעולם בכל יום, שהעולם עומד עליו.

 

אין סוף - לא יש סוף

פרשת פקודי

שס) דבקותם עולה עד אין סוף. כי כל קשר וייחוד ושלמות הוא להצניע בצניעות את ההוא שאינו מושג ולא נודע, שרצון כל הרצונות בו, באין סוף. אין סוף אינו עומד להיוודע, ולא לעשות סוף, ולא לעשות ראש, ולא כמו אי"ן הראשון, שהוא כתר, הוציא

 

ראש וסוף. ראש נקודה עליונה, הכל הסתום, העומד תוך המחשבה, חכמה. כי החכמה יצאה מהכתר, כמו שכתוב, והחכמה מאין תימצא. ועשה סוף, הנקרא סוף דבר, המלכות, סוף כל האורות. אבל שמה באין סוף, לא יש סוף.

אותיות

בריאת העולם באותיות

פרשת ויגש

ב) הכל נברא בתורה, והכל נשתכלל בתורה. וכמו שהתורה מתחילה בב', כן נברא העולם בב'. כי מטרם שברא הקב"ה את העולם, הנוקבא, באו כל האותיות לפניו, ונכנסו כל אחת ואחת למפרע, בסדר תשר"ק ולא בסדר אבג"ד.

ג) נכנסה הת' ואמרה לפניו, רצונך לברוא עמי את העולם. אמר לה הקב"ה, לא. כי בך עתידים הרבה צדיקים למות, שכתוב, והתוויתָ תָו על מצחות האנשים. וכתוב, וממקדָשִי תָחֵלוּ. אל תקרא, וממקדָשִי, אלא, וממקוּדשיי, שהם הצדיקים. ומשום זה העולם לא ייברא בך.

ד) באו ג' האותיות, שין, קוף, ריש, כל אחד ואחד בפני עצמו. אמר להן הקב"ה,

 

אינכן כדאיות שייברא בכן העולם. כי אתן האותיות, שנקרא בכם שקר, ושקר אינו שווה לקום לפניי.

ה) באו האותיות פ' וצ', וכן כולן, עד שהגיעו האותיות לאות כ'. כיוון שירדה הכ' מעל הכתר, נזדעזעו העליונים ותחתונים, עד שנתקיים הכל באות ב', שהיא סימן ברכה, ובו נשתכלל העולם ונברא.

ו) והרי הא' הוא ראש כל האותיות, הלוא היה צריך לברוא בה העולם? כך הוא, אלא משום שנקרא בה ארור, לא נברא בה העולם. משום זה, אף על פי שהא' היא אות מסוד עליון, בכדי שלא לתת כוח וחיזוק לסטרא אחרא, הנקראת ארור, לכן לא נברא בה העולם, ונשתכלל העולם בב' ובו נברא.

 

האות ב

פרשת שמיני

ד) מפני מה האות ב' פתוחה מצד אחד וסתומה מצד אחד? בשעה שאדם בא להתחבר בתורה, הרי היא פתוחה לקבלו ולהשתתף עמו. ובשעה שאדם סוגר את עיניו ממנה, והולך לדרך אחר, הרי היא סתומה מצד האחר, כמו הב', כמו שכתוב אם יום תעזבני, יומיים אעזבך. ולא ימצָא פתח עד שישוב ויתחבר בַּתורה פנים בפנים, ולא ימוש ממנה. ועל כן התורה פותחת, לקרוא לבני אדם ומכרזת וקוראת אותם, אליכם אישים אקרא.

ה) ב' היא צורת שני גגות, וקו אחד

 

המחברם. גג אחד למעלה לשמים, זעיר אנפין, גג אחד למטה לארץ, המלכות, והקב"ה, יסוד, אחוז בהם ומקבל אותם.

ו) ג' אורות עליונים קדושים, ג' קווים, האחוזים יחד, הם כלל התורה. והם פותחים פתחים לכל, פותחים פתחים ומשפיעים לאמונה, מלכות, והם בַּיִת לכל. ועל כן נקראים בית, כי אלו ג' קווים שבב', הרומזים על ג' קווים דזעיר אנפין, הם בַּיִת. ומשום זה התחלת התורה היא ב', כי היא התורה, והיא רפואת העולם.

 

חמישה מוצאות הפה

פרשת לך לך

עט) אלו ארבעה יסודות, שהם ד' בחינות, חכמה בינה תפארת מלכות, מתפשטים לכ"ב (22) אותיות, היוצאים מחמישה מוצאות הפה: אחה"ע מגרון, בומ"ף משפתיים, גיכ"ק מחֵיךְ, דטלנ"ת מלשון, זסשר"ץ משיניים.

 

כי אלו חמישה מוצאות הם כנגד כתר. חו"ב ותו"מ (חכמה ובינה, תפארת ומלכות) הם ארבע היסודות, מים אש רוח עפר. ארבע היסודות הם חמישה מוצאות הפה, שמתפשטים בהם כ"ב אותיות.

 

אותיות - זכרים ונקבות

פרשת ויצא

רסא) כל כ"ז אותיות שבאלף בית, הם זכר ונקבה, להתכלל זה בזה כאחד. שהאותיות השייכות לימין ושמאל הן זכרים, והשייכות לקו אמצעי הן נקבות. אותיות הזכרים משפיעות מים עליונים, ואותיות

 

הנקבות מעלות מַ"ן, ומתחבר הכל ונעשה אחד. וזהו ייחוד השלם. ועל כן מי שיודע את הייחודים ההם, ונזהר לכוון אותם, אשרי חלקו בעולם הזה ובעולם הבא. כי הוא עיקר ייחוד השלם כראוי.

גברים ונשים

כי נר מצווה ותורה אור

פרשת תרומה

תשכט) כי נר מצווה. זהו נר שהוא מצווה, שהנשים זוכות בו, והוא נר של שבת. שאף על פי שהנשים אינן זוכות בתורה, הרי הגברים זוכים בתורה, ומאירים

 

לנר ההוא שהנשים מתקנות במצווה הזו. הנשים בתיקון נר הזה, הגברים בתורה, להדליק ולהאיר הנר הזה, שהוא תיקון של מצווה שהנשים נתחייבו בו.

 

אִשָּׁה - אש ה'

פרשת בראשית

ריח) ויאמר האדם, זאת הפעם עצם מעצמיי ובשר מבשרי, לזאת ייקרא אִשָּׁה. שהמשמעות היא, זו היא שאין עוד כמותה, זו היא הכבוד של הבית. כל הנשים בפניה הן כקוף בפני אדם, אבל לזאת ייקרא אִשָּׁה, לזאת ולא לאחרת.

כי השם אִשָּׁה יורה אש ה', כלומר שלמות

 

הארת שמאל שנקרא א"ש, הקשורה באות ה', שהיא הנוקבא. וזהו ששיבח אותה לזאת ייקרא אִשָּׁה, כי מסיבת הארת החכמה המאירה בה אחר שנכללה בַּחסדים של בעלה, ניתן לה השם אִשָּׁה, שהוא הארת החכמה המכונה אש, כמו שכתוב והיה אור ה' לאש. וזהו השם אש"ה, כי אש קשור בה'.

 

עיקר הבית הוא עשתו

פרשת בראשית

רלא) עיקר הבית הוא אשתו, משום שהשכינה אינה מסתלקת מביתו בזכות אשתו. כמו שלמדנו, שכתוב ויביאה יצחק האוהלה שרה אימו, שחזר ונדלק הנר, כמו שהיה בזמן שרה אימו, משום שהשכינה באה לבית, בזכות רבקה. הרי שהשכינה שורה בבית בזכות אשתו.

רלב) כי אימא עילאה, בינה, אינה נמצאת

 

אצל הזכר, זעיר אנפין, אלא בעת שהבית נתתקן. ונתחברו זכר ונוקבא, זו"ן. אז אימא עילאה משפעת ברכות לברך את זו"ן. כעין זה, אימא תתאה, השכינה, אינה נמצאת אצל הזכר, כלומר באדם למטה, אלא בשעה שנתקן הבית, והזכר בא אצלה להנוקבא ונתחברו יחד. אז אימא תתאה, השכינה, משפעת ברכות לברך אותם.

 

מחנה ישראל

פרשת ויקהל

לה) כתוב, כן דרך אישה מנאפת. זהו מלאך המוות. אכלה ומחתה פיה, ששורף העולם בלהבות שלו, וממית אנשים מטרם שמגיע זמנם. ואמרה לא פעלתי אָוֶן, כי דין ביקש עליהם ונתפשו בעוונם, ובדין אמת מתו.

לו) בשעה שעשו ישראל את העגל, ומתו כל אלו ההמונים, היה מלאך המוות נמצא

 

בין הנשים בתוך מחנה ישראל. כיוון שראה משה, שמלאך המוות נמצא בין הנשים, ומחנה ישראל ביניהן, מיד, הקהיל את כל האנשים בפני עצמם. כמו שכתוב, ויקהל משה את כל עדת בני ישראל. אלו הם הגברים, שהקהילם והפריד אותם בלבדם.

לז) ומלאך המוות לא היה נפרד מהנשים, עד שהוקם בית המקדש.

 

להט החרב המתהפכת

פרשת ויקרא

שכה) ביום שנולד אדם נצטוו על עץ הדעת ועברו על מצוות אדונם. ומשום שהאישה חטאה תחילה, ובא עליה הנחש, כמו שכתוב, והוא ימשול בך. מכאן ולהלאה, בכל זמן שהגברים נמצאים חייבים לפני הקב"ה, הנשים שמצד דין הקשה עתידים לשלוט עליהם. כמו שכתוב, עמי נוגשׂיו מעולֵל ונשים משלו בו.

שכו) ואלו הנשים נקראות להט החרב

 

המתהפכת. ולא שהן החרב המתהפכת, אלא הן להט מחרב הזו, הנקראת חרב נוקמת נקם ברית. חרב לה' מלאה דם. ולהט החרב ההוא מתהפכת, לפעמים היא גברים ולפעמים נקבות.

שכז) ... וכשנביא ישראל ראה, שישראל מעקמים דרכם, ונמצאים בעוונות לפני אדונם, אז אמר, נשים שאננות, איך אתן שוקטות, איך אתן יושבות שלא להתעורר בעולם, קוֹמְנָה ותשלוטנה על הגברים.

 

דבורה וחנה

פרשת ויקרא

שכט) שתי נשים היו נמצאות בעולם, ואמרו שבחו של הקב"ה, שכל הגברים שבעולם לא יאמרו כך. הן דבורה וחנה. חנה

 

אמרה, אין קדוש כה', כי אין בִּלְתֶּךָ. וכל הכתובים להלאה, שהיא פתחה את פתח האמונה בעולם.

 

היכלי נִשמות הנקבות

פרשת שלח לך

קצה) ... שישה היכלות הראו לי, בכמה תענוגים ועידונים, במקום שהפרוכת פרושׂה בגן, כי מפרוכת ההיא ולהלאה, אין זכרים נכנסים כלל.

קצו) בהיכל אחד יש בתיה בת פרעה, וכמה רבבות ואלפים נשים צדקניות עמה. וכל אחת ואחת מהן יש לה מקומות אור ועידונים בלי דוחק כלל. ג' פעמים בכל יום כרוזים מכריזים, הנה הצורה של משה הנביא הנאמן באה. ובתיה יוצאת למקום מחיצה אחת שיש לה, ורואה צורת משה, ומשתחווה לפניו, ואומרת, אשרי חלקי, שגידלתי אור הזה. וזה הוא התענוג המיוחד שלה יותר מכולן.

קצז) בתיה חוזרת אל הנשים, ועוסקות במצוות התורה. כולן הן בצורות שהיו בעולם הזה, בלבוש אור, כמו לבושי הזכרים, חוץ מה שאינם מאירים כל כך כלבושי הזכרים. מצוות התורה שלא זכו לקיים אותן בעולם הזה, הן עוסקות בהן ובטעמיהן בעולם ההוא. וכל אלו הנשים היושבות עם בתיה בת פרעה בהיכל אחד, נקראות נשים שאננות. שלא נצטערו כלל בצער הגיהינום.

קצח) בהיכל אחר יש סֶרַח בת אשר, וכמה נשים רבבות ואלפים עמה. ג' פעמים ביום מכריזים לפניה, הנה צורת יוסף הצדיק באה. והיא שמחה ויוצאת למחיצה אחת שיש לה, ורואה אור צורת יוסף, ושמחה ומשתחווה אליו, ואומרת אשרי אותו יום שהערתי הבשורה שלך אל זקני. ואחר כך חוזרת אל שאר הנשים, ועוסקות בתשבחות לריבון העולם, ולהודות לשמו. וכמה מקומות ושמחה יש לכל אחת ואחת. ואחר כך חוזרות לעסוק במצוות התורה ובטעמיהן.

קצט) בהיכל אחר יש יוכבד, אימו של משה הנביא הנאמן, וכמה אלפים ורבבות

 

עמה. בהיכל זה אין מכריזים כלל, אלא ג' פעמים בכל יום היא מודה ומשבחת לריבון העולם, היא וכל אלו הנשים שעמה. ומזמרות שירת הים בכל יום, והיא לבדה מתחילה מכאן, ותיקח מרים הנביאה את התוף בידה. וכל אלו הצדיקים שבגן העדן, מקשיבים לקול נעימות שלה. וכמה מלאכים קדושים מודים ומשבחים עמה לשם הקדוש.

ר) בהיכל אחר יש דבורה הנביאה. וגם כן, כל הנשים שעמה מודות ומזמרות בשירה, שהיא אמרה בעולם הזה. מי ראה שמחת הצדיקים ונשים צדקניות, העובדים להקב"ה. לפני אלו ההיכלות, יש ארבעה היכלות נסתרים של האימהות הקדושות, שלא נמסרו לגלות. ואין מי שראה אותן. בכל יום הן לבדן.

רא) ובכל לילה מתכללים כולם יחד. משום ששעת הזיווג הוא בחצות לילה, בין בעולם הזה ובין בעולם ההוא. הזיווג של עולם ההוא, הוא התדבקות הנשמה בנשמה, אור באור. הזיווג של עולם הזה, הוא גוף בגוף. והכל כמו שראוי, מין אַחַר מינו, זיווג אחר זיווג. גוף אחר גוף, הוא בעולם הזה, והזיווג של עולם ההוא, הוא אור אחר אור. ההיכלות של ארבע אימהות נקראים היכלות של בנות בוטחות. ולא זכיתי לראות בהם. אשרי חלקם של צדיקים, גברים ונקבות, ההולכים בדרך הישר בעולם הזה, וזוכים לכל התענוגים שבעולם ההוא.

רב) הזיווג שבעולם ההוא, עושה פירות יותר מבזיווג שנעשה בעולם הזה. בַּזיווג שלהם, בזיווג של עולם ההוא, בתשוקה שלהם כאחד, כשמתדבקות הנשמות זו עם זו, עושים פירות, ויוצאים מהם אורות, ונעשים נרות. והם הנשמות אל הגרים שמתגיירים.

 

ברכה לנשים - דרך הגברים

פרשת ויחי

תצד) ה' זכָרָנו יברך, יברך את בית ישראל. למה כתוב ב' פעמים, יברך? ה' זכָרָנו יברך, אלו הם הגברים. יברך את בית ישראל, אלו הן הנשים. כי הזכרים צריכים להתברך מתחילה, ואחר כך הנשים, שנשים אינן מתברכות אלא מברכתם של זכרים. וכשהזכרים מתברכים, אז מתברכות הנשים. כמו שכתוב, וכיפר בעדו ובעד ביתו. שצריך לכפר על עצמו תחילה, ואחר כך על ביתו, שהזכר קודם לנקבה, כדי שתתברך ממנו.

תצה) הנשים אינן מתברכות אלא מזכרים, כשהם מתברכים תחילה, ומברכה זו של הזכרים, מתברכות, ואינן צריכות

 

לברכה מיוחדת להן. אז למה כתוב, יברך את בית ישראל, מאחר שהנשים אינן צריכות לברכה מיוחדת? אלא הקב"ה נותן תוספת ברכה לזכר, שנשוי אישה, כדי שתתברך ממנו אשתו. וכן בכל מקום, נותן הקב"ה תוספת ברכה לזכר שנשא אישה, כדי שתתברך מתוספת זו. וכיוון שאדם נושא אישה, נותן לו ב' חלקים, אחד לו ואחד לאשתו. והוא מקבל הכל, חלקו וחלק אשתו. ועל כן כתוב ברכה מיוחדת לנשים, יברך את בית ישראל, כי זהו חלקן. אמנם הזכרים מקבלים גם חלקן, והם נותנים להן אחר כך.

 

מי שלא נשא אישה הוא פגום

פרשת ויקרא

סג) אדם כי יקריב, הוא להוציא מי שלא נשא אישה. כי קרבנו אינו קרבן, וברכות אינן נמצאות אצלו, לא למעלה ולא למטה. ממשמע, שכתוב, אדם כי יקריב, והוא משונה, שאין הוא אדם, ולא בכלל אדם הוא, והשכינה אינו שורה עליו, משום שהוא פגום, ונקרא בעל מום, ובעל מום נתרחק מכל. כל שכן, ממזבח להקריב קרבן.

סד) ונדב ואביהוא מוכיחים, שכתוב, ותצא אש מלפני ה'. מטעם שלא היו נשואים. ומשום זה כתוב, אדם כי יקריב מכם קרבן לה'. אדם הנמצא זכר ונוקבא, הוא ראוי להקריב קרבן זה, ולא אחר.

סה) נדב ואביהוא, כך הם, ודאי מטעם שלא היו נשואים. הקטורת הוא עליון מכל הקרבנות שבעולם, שבשבילו מתברכים עליונים ותחתונים. וקרבן הזה שהוא למעלה מכל הקרבנות, לא היו ראויים להקריב, משום שלא היו נשואי אישה. ועל כן לא היו ראויים להקריב קרבן, כל שכן לדברים עליונים, כמו קטורת, שאינם ראויים שיתברך העולם על ידיהם.

סו) ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם. למה נענשו קשה כל כך? משל לאדם שבא לפני

 

המלכה, לבשר לה שהמלך בא לביתה וישרֶה אצלה לשמוח עמה. בא האיש לפני המלך, ראה המלך שהאיש הוא בעל מומים. אמר המלך, אין זה כבודי, שעל ידי פגום הזה אבוא אל המלכה. בתוך כך, תיקנה המלכה את הבית בשביל המלך. כיוון שראתה, שהמלך היה מוכן לבוא אליה, ואיש ההוא גרם שיסתלק המלך ממנה, אז ציוותה המלכה להרוג אותו האיש.

סז) כך בעת שנכנסו נדב ואביהוא, ובידיהם קטורת, שמחה המלכה, המלכות, ונתתקנה לקבל את המלך, זעיר אנפין. כיוון שראה המלך, שאלו האנשים בעלי מומים, לא רצה המלך, שעל ידיהם יבוא אל המלכה לשרות עמה, ונסתלק המלך ממנה. כשראתה המלכה, שבשבילם נסתלק המלך ממנה, מיד, ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם.

סח) וכל זה הוא, משום שמי שאינו נשוי, הוא פגום, הוא בעל מומים לפני המלך. וקדושת המלך נסתלק ממנו, ואינו שורה בפגם. ועל זה כתוב, אדם כי יקריב מכם קרבן. מי שנקרא אדם, יקריב. ומי שאינו נקרא אדם, שהוא הבלתי נשוי, לא יקריב.

 

אדם כלול זכר ונוקבא יחד

פרשת נשא

קמא) אדם הוא כלל של זכר ונקבה. כי מי שנתחבר זכר ונוקבא, נקרא אדם, ואז הוא ירא שמים. ולא עוד אלא ששורה בו ענווה. ולא עוד, אלא ששורה בו חסד. ומי שלא נמצא זכר ונוקבא, אין בו לא יראה, ולא ענווה, ולא חסידות. ומשום זה נקרא אדם כלל הכל. וכיוון שנקרא אדם, שורה בו חסד. שכתוב, אמרתי עולם חסד יִבָּנֵה. והעולם אינו יכול להיבנות, אם לא נמצא זכר ונוקבא.

 

קמב) וכתוב, וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו. כי יראיו, הם כלל אדם, זכר ונוקבא, שאם לא כן אין בו יראה. וחסד ה' מעולם ועד עולם, הם הכהנים, הבאים מצד החסד. והם נוחלים נחלה זו, הבאה מעולם העליון, זעיר אנפין, לעולם התחתון, מלכות. על יראיו, הכהנים שלמטה, הכוללים זכר ונוקבא. כדי להיכלל בסוד אדם, שהוא זכר ונוקבא. וצדקתו לבני בנים, משום שזכה לבני בנים.

 

נשמה של זכר ונשמה של נקבה

פרשת תזריע

ט) אישה כי תזריע, למדנו, אישה מזרעת תחילה יולדת זכר. והרי למדנו שהקב"ה גוזר על הטיפה אם הוא זכר או נקבה, ואתה אומר, אישה מזרעת תחילה יולדת זכר. ואם כן, לא צריכים לגזֵרת הקב"ה. אלא ודאי שהקב"ה מבחין בין טיפה של זכר ובין טיפה של נקבה, ומשום שהבחין בה, גזר עליה, אם תהיה זכר או נקבה.

ג' שותפים באדם, הקב"ה, ואביו, ואימו. שאביו נותן הלובן שבו, ואימו האדום שבו, והקב"ה נותן הנשמה. ואם הטיפה היא זכר, נותן הקב"ה נשמה של זכר. ואם נקבה, נותן הקב"ה נשמה של נקבה. ונמצא, שבזה שאישה הזריעה תחילה, עוד לא הייתה הטיפה בסופה לזכר, אם הקב"ה לא שלח בה

 

נשמה של זכר.

והבחנה זו שהקב"ה מבחין בַּטיפה, שהיא ראויה לנשמה של זכר או של נקבה, נחשבת לגזֵרה של הקב"ה. שאם לא הבחין בזה, ולא שלח נשמה של זכר, לא הייתה נגמרת הטיפה להיות זכר. ונמצא, שב' המאמרים אינם סותרים זה את זה.

י) וילדה זכר. וכי כיוון שמזרעת יולדת, שהכתוב אומר כי תזריע וילדה, הלא בהיריון תלוי הדבר. היה צריך לומר, אישה כי תהר וילדה זכר. מהו, כי תזריע וילדה?

אישה, מיום שהזריעה ונתעברה עד יום שיולדת, אין מילה בפיה, אלא הוולד שלה, אם יהיה זכר. ועל כן כתוב, אישה כי תזריע וילדה זכר.

 

לזכות לבנים

פרשת וישב

קסג) אף על פי שאדם עסק בתורה יום ולילה, ומקורו ומעיינו עומד בו בחינם, שאינו מוליד בנים, אין לו מקום להיכנס למחיצתו של הקב"ה. באר המים, אם

 

המעיין לא נכנס בו, אינה באר. כי הבאר והמקור אחד הוא. ומי שאין לו בנים דומה שהמקור שבו לא נכנס בו, שאינו פועל בו.

____

קעז) בֹּא אל אשת אחיך. לא היה צריך לומר לו את זה, כי יהודה וכל השבטים היו יודעים את זה. אלא עיקר הדבר שאמר לו, וְהָקֵם זרע, משום שזרע ההוא נצרך, כדי שהדבר יתתקן...

אף על פי שנגזר מיתה על האדם, המפרידה אותו משורש הנצחי, מכל מקום לא נפרד לגמרי, כי על ידי הבנים, שכל אחד

 

מוליד, נשאר כל אחד דבוק בשורשו הנצחי, כי כל בן הוא חלק מגוף האב. ובזה נמצא כל אדם כמו טבעת אחת בשרשרת החיים, המתחילה מאדם הראשון ונמשכת עד לתחיית המתים, לנצחיות, בלי הפסק. וכל עוד שלא נפסק לאדם שלשלת החיים, כי מניח אחריו בן, אין המיתה פועלת עליו שום פירוד מהנצחיות. וכעודו חי דומה.

____

קפח) הנה נחלת ה' בנים, זהו צרור החיים של הנשמה, כמו שכתוב והייתה נפש אדונִי צרורה בצרור החיים, שהוא בחינת עולם הבא. ולזה קורא הכתוב נחלה. מי מזכה

 

להביא את האדם בנחלת ה' הזו? בנים. הבנים מזכים אותו לנחלת ה'. ועל כן, אשרי האדם שזכה לבנים, שילמד אותם דרכי התורה.

גלות וגאולה

על משכבי בלילות

פרשת תזריע

א) על משכבי בלילות ביקשתי את שאהבה נפשי. כנסת ישראל אמרה לפני הקב"ה, וביקשה ממנו על הגלות, משום שהיא יושבת בין שאר העמים עם בניה, ושוכבת לעפר. ועל שהיא שוכבת בארץ אחרת, הטמאה, אמרה, על משכבי אני מבקשת, שאני שוכבת בגלות, והגלות
מכונה לילות. ועל כן, ביקשתי את שאהבה נפשי, שיוציאני ממנה.

ב) ביקשתיו ולא מצאתיו. כי אין דרכו להזדווג בי, אלא רק בהיכלו ולא בגלות.

 

קראתיו ולא ענני. כי ישבתי בין עמים אחרים. וקולו אינם שומעים, אלא רק בניו, שכתוב, הַשָמע עָם קול אלקים.

ג) על משכבי בלילות. אמרה כנסת ישראל, השכינה, על משכבי התרעמתי לפניו, שביקשתיו: שיזדווג עמי לשמח אותי, מקו שמאל, ולברך אותי, מקו ימין, בשמחה שלמה, מקו האמצעי. שמזיווג המלך, זעיר אנפין, עם כנסת ישראל, יורשים כמה צדיקים ירושת נחלה קדושה, מוחין עליונים, וכמה ברכות נמצאות בעולם.

 

גלות השכינה

פרשת ויקרא

שמד) ביום שנחרב בית המקדש למטה, וישראל הלכו בגלות, ריחיים על צווארם וידיהם קשורות לאחור, וכנסת ישראל, השכינה, נגרשה מבית המלך ללכת בגלות אחריהם, הנה בשעה שירדה השכינה, אמרה, אלך תחילה ואבכה על דירתי, בית המקדש, על בניי, ישראל, ועל בעלי, זעיר אנפין, שנתרחק ממנה. כשירדה, ראתה מקומה חרוב, וכמה דם חסידים נשפך בתוכו, והיכל הקודש והבית נשרף באש.

שמה) אז הרימה קולה בבכי, ונתרגשו העליונים והתחתונים, והגיע הקול למעלה, עד המקום שהמלך, זעיר אנפין, שורה בו. ורצה המלך להחזיר את העולם לתוהו ובוהו. עד שירדו כמה גדודים וכמה מחנות מלאכים לנַחמה, ולא קיבלה תנחומים מהם. כמו שכתוב, קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה, מיאנה להינחם על בניה, כי לא קיבלה מהם תנחומים. כי איננו, הוא משום שהמלך הקדוש עלה למעלה ולא נמצא בתוכה.

שמו) רחל מבכה על בניה. היה צריך לומר, שהשכינה מבכה על בניה. רחל היא

 

כנסת ישראל, השכינה, אשת יעקב, אשת זעיר אנפין, שכתוב, ויאהב יעקב את רחל. וכתוב, ורחל עקרה. וכתוב, מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה. שכל אלו הכתובים סובבים על השכינה.

שמז) פירוש אחר: כי איננו, פירושו אין, אין גדול בבית הזה ממני. איננו, כי הקב"ה נסתלק למעלה ונתרחק מן הכל. איננו, שאין עמה בזיווג. איננו, ששמו, השכינה, אינו שמו הגדול, אלא בגלות.

שמח) מאיזה מקום התחילה השכינה להִגלות? מבית המקדש, ששם הייתה שורה. ואחר כך הייתה מסבבת כל ארץ ישראל. ואחר כך, כשיצאה מן הארץ, עמדה תוך המדבר, וישבה שם ג' ימים. והובילה ההמון, והמחנות, והתושבים מבית המלך, מירושלים, וקראה עליה, איכה ישבה בדד.

שמט) לא נגלו ישראל מארץ ולא נחרב בית המקדש, עד שישראל כולם נמצאו חייבים לפני המלך, ועד שמנהיגי העולם נמצאו חייבים תחילה. כמו שכתוב, עַמִּי מאשרֶיךָ מתעים ודרך אורחותיךָ בִּלֵעוּ. וכיוון שראשי העם הלכו ברשע, כל העם נמשך אחריהם.

 

ארבע גלויות

פרשת כי תצא

סג) ד' גלויות היו. ג' כנגד ג' קליפות של האגוז. הא', תוהו, קו ירוק, קליפה ירוקה של האגוז. הב', בוהו, אבנים מפולמים, סלעים חזקים, שבעלי המשנה פסקו מהם כמה פסקים, ואוחזים בהם, להוציא מים של תורה. ומשום זה נקראים אבנים מפולמות, משום שמהן יוצאים מים. קליפה הג' היא קליפה דקה של האגוז, גלות ג' הקטנה. וזהו וחושך. גלות הד' היא תהום רבה, חלל של האגוז, וחושך על פני תהום.

סד) קליפה ד', תהום, נקראת בור שנפל שמה שור. כמו שכתוב ביוסף, בכור שורו הדר לו. כמו שכתוב, וישליכו אותו הבורה, נוקבא רעה של הקליפה. הבור ריק הוא זכר של

 

הקליפה. ריק בלי תורה, הנקראת מים. אבל נחשים ועקרבים יש בו. וזהו גלות רביעית, שהיא ריק בלי תורה, דור של רשעים מלא נחשים ועקרבים, שהם רמאים כנחשים ועקרבים, משום שעקרו דברי חכמים ודנים דין שקר. ועליהם נאמר, היו צָרֶיהָ לראש.

סה) וַיִפֶן כה וכה וַיַרְא כי אין איש מישראל, באלו הרשעים שבאותו דור, אלא שהם ערב רב. וזה יהיה בסוף הגלות. ומשום זה הקץ של הגאולה נוקב עד תהום רבה, שהוא גלות רביעית. ומשה, אתה ירדת שמה, תהום הוא המָוֶת בהיפוך האותיות, ואין מָוֶת אלא עניות, עניות מדעת. והרי נִבְרר זה למעלה לפני התנאים והאמוראים, שכולם ירדו בשבילה בתהום, בגלות הד', לעזור לך.

 

ברח דודי ודמה לך צבי

פרשת שמות

רלה) ברח דודי ודמה לך לצבי או לעופר האיילים. כל ההשתוקקות שהשתוקקו ישראל אל הקב"ה, הוא תאוותם של ישראל, שיהיה הקב"ה לא הולך ולא מתרחק, אלא בורח כצבי או כעופר האיילים.

רלו) אין חיה בעולם עושה כמו הצבי או עופר האיילים, שבזמן שהוא בורח, הולך מעט מעט ומחזיר את ראשו למקום שיצא ממנו. ולעולם תמיד, הוא מחזיר את ראשו לאחוריו. כך אמרו ישראל, ריבונו של עולם, אם אנו

 

גורמים שתסתלק מבינינו, יהי רצון שתברח כמו הצבי או כמו עופר האיילים. שהוא בורח ומחזיר את ראשו למקום שעזב אותו, למקום שהיה בו מקודם ועזבו וברח משם.

זהו שכתוב, ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם, לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם. דבר אחר. הצבי ישן בעין אחת, והאחרת הוא נעור. כך אמרו ישראל אל הקב"ה, עשה כמו הצבי, כי הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל.

 

ונתתי משכני בתוככם

פרשת בחוקותי

ל) ונתתי משכני בתוככם. משכני, השכינה. משכני, המַשכון שלי, השכינה, נתמשכנה בעוונותיהם של ישראל, כי הולכת עמהם בגלות. משל לאדם שהיה אוהב את חברו. אמר לו, ודאי באהבה עליונה שיש לי אליך אני רוצה לדור עמך. אמר חברו, איך אדע שתדור אצלי. הלך ולקח כל חמדת ביתו והביא אצלו, אמר, הרי מַשכוני אצלך, שלא אפרד ממך לעולם.

לא) כך הקב"ה רצה לדור בישראל. לקח החֶמדה שלו, השכינה, והורידה לישראל. אמר להם, ישראל, והרי המשכון שלי אצלכם, כדי שלא אפרד מכם לעולם. ואף על פי שהקב"ה התרחק ממנו, המשכון עזב בידינו, כי השכינה עמנו בגלות, ואנו שומרים את החמדה שלו, וכשהוא יבקש את המשכון שלו, יבוא לדור אצלנו. משום זה כתוב, ונתתי משכני בתוככם. משכון אתן

 

בידכם, כדי שאדור עמכם. ואף על פי שישראל עתה בגלות, המשכון של הקב"ה אצלם, ולא עזבו אותו לעולם.

לב) ולא תִגְעַל נפשי אתכם. בדומה לאדם האוהב את חברו, ורוצה לדור עמו. מה עשה, נטל מיטתו והביאה לביתו. אמר, הרי מיטתי בביתך, כדי שלא אתרחק ממך, ממיטתך, ומכליך. כך אמר הקב"ה, ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם, הרי מיטתי, השכינה, בביתכם. וכיוון שמיטתי עמכם, תדעו שלא אפרד מכם. ומשום זה, ולא תגעל נפשי אתכם, שלא אתרחק מכם.

לג) והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלקים. כיוון שהמשכון שלי אצלכם, תדעו בוודאי שאני הולך עמכם, כמו שכתוב, כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מַחֲנֶךָ להצילך ולתת אויביך לפניך, והיה מחנך קדוש.

 

משך הגלות

פרשת כי תשא

כא) אנו רואים וכן רואים גיבורי העולם, כלומר האומות, שהגלות נמשך ועוד בן דוד לא בא. כך הוא, אבל מה עושה שישראל יסבלו גלות הזה, הוא כל אלו הבטחות שהבטיח אותם הקב"ה. שנכנסים לבתי כנסיות ובתי מדרשות ורואים כל אלו הנחמות שבספרים הקדושים, ושמחים בלבם לסבול כל מה שבא עליהם. ולולא זה לא היו יכולים לסבול.

כב) הכל תלוי בתשובה. ואינם שיכולים עתה להתעורר בתשובה כולם יחד, משום שכתוב, והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה. וכתוב, וַהֲשֵׁבׂתָ אל לבבך בכל הגוים אשר הִדִּיחֲךָ. וכתוב, ושבת עד ה' אלקיך. ואז, אם יהיה נידחך בקצה השמים, משם יקבצך. וטרם שכל אלו הדברים מתקיימים, אינם יכולים להתעורר מהם בתשובה.

כג) כמה סתמת כל דרכים ושבילים מכל

 

בני הגלות, ולא הנחת להם פתחון פה. כי לא יתאמצו בתשובה בכל דור ודור, ולא יסבלו הגלות, ולא יבקשו שכר, ויצאו מדיני התורה, ויתערבו בשאר העמים.

כד) כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה. כמו הרה, כי דרכה של מעוברת, שיעברו עליה תשעה חודשים שלמים. ויש בעולם כמה וכמה, שלא עבר עליה, אלא יום אחד או שניים מחודש התשיעי. וכל הצירים וחבלים של המעוברת הם בתשיעי. ועם כל זה, אף על פי שלא עבר עליה אלא יום אחד מחודש התשיעי, נחשב לה כאילו עבר כל חודש התשיעי בשלמות.

אף כך ישראל, כיוון שטעמו טעם גלות, אם יחזרו בתשובה, נחשב להם כאילו עבר עליהם כל הצרות הכתובים בתורה. כל שכן, שכמה ייסורים עברו עליהם מזמן שהתחיל הגלות.

 

בְּעִתָּהּ אחישנה

פרשת וירא

תנד) כמה יש לנו להימשך בגלות עד אותו הזמן? ועל הכל תלה הקב"ה את הגאולה, אם ישובו בתשובה, בין אם יזכו לגאולה ובין אם לא יזכו לגאולה, על ידי

 

תשובה או לא יעשו תשובה. כמו שכתוב, אני ה' בְּעִתָּהּ אחישֶׁנָּה. זכו, אם יעשו תשובה, אחישנה. לא זכו, שלא יעשו תשובה, בעתה.

 

משל המלך והמלכה

פרשת ויקרא

עח) בכל הגלויות שגלו ישראל, לכולם שָׂם זמן וקץ, ובכולם היו ישראל שבים להקב"ה, ובתולת ישראל, המלכות, הייתה חוזרת למקומה, בזמן שגזר עליה. ועתה בגלות האחרון אינו כן. כי היא לא תחזור כך כבזמנים של גלויות האחרות. ומקרא זה מלמד כך, שכתוב, נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל. ולא כתוב, נפלה ולא אוסיף להקימה.

עט) משל למלך שכעס על המלכה, והשליכה מהיכלה לזמן ידוע. כשהגיע זמן ההוא, מיד הייתה באה המלכה וחזרה לפני המלך. כן היה פעם אחת, ושתיים, ושלוש פעמים. בפעם האחרונה, נתרחקה מהיכל המלך, והשליך אותה המלך מהיכלו לזמן

 

ארוך. אמר המלך, פעם הזאת אינה כשאר פעמים, שהיא תבוא כך לפניי, אלא אני אלך עם כל בני היכלי, ואבקש אותה.

פ) כשהגיע אליה, ראה אותה שהייתה שוכבת על העפר. מי ראה כבוד המלכה בזמן ההוא, והבקשות של המלך נגדה, עד שאחז אותה המלך בידיו, והקים אותה, והביאה להיכלו, ונשבע לה, שלא ייפרד ממנה עוד לעולם, ולא יתרחק ממנה.

פא) כך הקב"ה, בכל פעם שכנסת ישראל הייתה בגלות, כשהגיע הזמן, היא באה וחזרה לפני המלך. ועתה בגלות הזה אינו כן, אלא הקב"ה יאחז בידיה, ויקים אותה, ויתרצה אליה, וישיב אותה להיכלו.

 

כמידת הכיסוי כן מידת הגילוי

פרשת וירא

תנג) כל דבר שהוא סתום, הוא מגלה כל סתום, ולא יבוא מי שהוא מגולה ויגלה מה שהוא סתום.

האדם נברא בכל רע ושפלות. כמו שכתוב, עַיִר פרא, אדם יִוָּלֵד. וכל כליו שבגופו, החושים והמידות ומכל שכן המחשבה, משמשים לו רק רע ואפסיות כל היום. והזוכה להידבק בו יתברך, אין ה' יתברך בורא לו כלים אחרים במקומם, שיהיו כדאיים וראויים לקבל בתוכם שפע הרוחני הנצחי המיועד לו, אלא אותם הכלים השפלים שתשמישם עד עתה היה רע ומתועב, מתהפכים ונעשים לו כלי קבלה לכל נועם ורוך הנצחי.

ולא עוד, אלא כל כלי שחסרונותיו היו גדולים ביותר, נעשו עתה לחשובים ביותר. כלומר שמידת גילויָם גדולה ביותר. עד שאם היה לו איזה כלי בגופו בלי שום חיסרון, נעשה לו עתה כמו דבר מיותר שאינו משמש לו כלום. ודומה לכלי עץ וחרס, שככל שחסרונו, חקיקתו, גדול יותר,

 

כן מידת קיבולו וחשיבותו גדולה יותר.

וכזה נוהג גם כן בעולמות העליונים, שאין שום גילוי מושפע לעולם, אלא על ידי בחינות סתומות. ולפי שיעור הסתימות שבמדרגה, כן שיעור הגילויים שבה, שמשפעת לעולם. ואם אין בה סתימה, לא תוכל להשפיע כלום.

וזה הו' של שם הויה, שהוא זעיר אנפין, שהמוחין שלו הם תמיד בחסדים מכוסים ונעלמים מהארת חכמה. ועל כן הוא מיועד לגלות גאולה השלמה, ו' יקים לה. כי לפי שיעור הסתימה והכיסוי שבו, כן יהיה לעתיד מידת גילויו. וה' תתאה דהוי"ה, הנוקבא, שבה החסדים מתגלים, וכל בחינת גילוי חכמה שבעולמות, רק ממנה באה. ולפי שאין בה סתימה, על כן לא תוכל לגלות מה שהוא סתום, הגאולה. ואף על פי שיש סתימות גם בַּנוקבא חוץ מזה, עם כל זה אינן מספיקות לגילוי הגדול הזה של גאולה השלמה, כי לפי גודל הגילוי כן מוכרח להיות מידת הסתימה.

 

החושך שלפני הגאולה

זוהר חדש, בראשית

שח) בעוד שהיו הולכים, ראו שהחשיך השחר, ואחר כך האיר האור. אמר רבי חזקיה לרבי יוסי, בוא ואראה לך, שכך היא גאולתם של ישראל: בשעה שיאיר להם שמש הגאולה, תבוא להם צרה אחר צרה, וחשכות אחר חשכות. ובעוד שהן, יאיר עליהם האור של הקב"ה. שנאמר, כשחר

 

נכון מוצאו. וכתוב, וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה.

שט) ובזמן ההוא תתעוררנה מלחמות בעולם, גוי בגוי, עיר בעיר, וצרות רבות תתחדשנה על שונאיהם של ישראל, עד שישחירו פניהם כשולי קדרה. ואחר כך תתגלה עליהם גאולתם, מתוך שאגת לחצם ודוחקם.

 

בית לחם

פרשת ויחי

פז) למה נקרא שם המקום הקדוש של המקום הזה לחם, שהכתוב אומר, אפרת היא בית לחם? משום שהוא משמו של הקב"ה, כי ימותו שם במלחמה על שמו, י"ד על כס יה מלחמה לה' בעמלק, שפירושו, שימותו שם, כדי להשלים את השם י"ה. כי אין השם

 

שלם בהויה, עד שימחה זכר עמלק, ועל כן המלחמה הוא להשלים את השם י"ה עם ו"ה. ועל כן נקרא המקום לחם, מלשון מלחמה, כי לָחַם בגלות, משום שהוא בא להשלים את שמו של הקב"ה.

 

בעזרת הזוהר נצא מהגלות

פרשת נשא

פט) כעין זה יעשה לנסות ישראל בגאולה האחרונה. כמו שכתוב, יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים, שהם מצד הטוב, ועומדים בניסיון. והרשיעו רשעים, מצד הרע. ויתקיים בהם, ואל אדמת ישראל לא יבואו, והורג אותם.

צ) ואז, והמשכילים יבינו. כי הם מצד

 

הבינה, עץ החיים, בשבילם נאמר, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, בחיבור הזה שלךָ, רבי שמעון בן יוחאי, ספר הזוהר, מזוהר של אימא עילאה, שנקראת תשובה, אלו לא צריכים ניסיון. ומשום שעתידים ישראל לטעום מעץ החיים, שהוא ספר הזוהר, יצאו בו מן הגלות ברחמים, ויתקיים בהם.

הטבע

כדור הארץ עגול

זוהר חדש, בראשית

תריט) העולם הוא עגול ככדור הזה. וכשהשמש יוצא ממזרח, הולך בעיגול עד שמגיע מתחת הארץ. ואז נעשה ערב. ובאותה שעה הולך ויורד בגלגלים של מדרגות ידועות, ויורד ומְסַבֵּב כל הארץ וכל היישוב.

תרכ) וכשהשמש יורד ומתכסה ממנו, נחשך לנו, ומאיר לאותם היושבים מתחתינו, לאותם שהם מעבר השני של הארץ, מתחת לרגלינו. וכן הולך ונחשך מצד אחד, ומאיר לצד השני שמתחתיו, לפי היישוב והעיגול

 

של הארץ, סביב סביב.

תרכא) וכזה, הולך אורו ויורד ומבדיל בין המים שמתחת מי אוקיינוס, ובין המים ההולכים למעלה. ומבדיל באמצע מימי הים, לעכב צינור של מים היוצא מגיהינום, שלא יעבור להזיק לבני אדם. ולפיכך לא נקרא השמש, אלא לְשַמֵש בני אדם, שמשום זה הוא נקרא שמש. כלומר משמש, המשמש את הכל.

אם אור השמש לא היה רוחץ עצמו בים אוקיינוס, היה שורף ומדליק את כל העולם.

 

שינויי האוויר

פרשת ויקרא

קמא) כל היישוב מתגלגל בעיגול ככדור, אלו למטה ואלו למעלה. הבריות שעל הכדור מסביב, נמצאים אלו כנגד אלו, וז' (7) חלקים

 

שבכדור הם ז' ארצות. וכל אלו הבריות שבשש ארצות הן משונות במראיהן, על פי השינוי שבאוויר שיש בכל מקום ומקום.

 

הארץ רועשת

פרשת שמות

שו) רבי יצחק פגע בהר וראה איש אחד שהיה ישן תחת האילן. ישב שם רבי יצחק. בעוד שהיה יושב, ראה הארץ שמתנודדת, ואותו אילן נשבר ונפל, וראה בקעים חורים בארץ, והארץ הייתה עולה ויורדת.

שז) נעור אותו האיש, צעק לעומת רבי

 

יצחק, ואמר לו, יהודי יהודי, בכה ונהם, כי עתה מקימים ברקיע שר אחד, ממונה, מושל עליון, והוא עתיד לעשות עמכם רעה רבה. ורעש זה של הארץ היה בשבילכם. כי כל זמן שהארץ רועשת, הוא בעת שקם ממונה ברקיע, שיעשה עמכם רעה.

 

כשבני אדם משחיתים דרכם

פרשת נח

לט) למה נשחתה הארץ? וכי הארץ בת עונשין היא? משום כי השחית כל בשר את דרכו. בשעה שבני אדם הם צדיקים, ושומרים מצוות התורה, אז הארץ מתחזקת וכל חדווה נמצאת בה, משום שהשכינה שורה על הארץ. ואז העליונים והתחתונים כולם הם בחדווה.

 

מ) וכשבני אדם משחיתים דרכם ואינם שומרים מצוות התורה, וחוטאים לפני ריבונם, אז, כביכול, דוחים את השכינה מהעולם, והארץ נשארת נשחתת, שהרי השכינה נדחית ממנה ואינה שורה עליה, ואז נשחתת, משום שרוח אחר שורה עליה המשחית העולם.

 

דור המבול

פרשת נח

נח) מפני מה דן הקב"ה את העולם, את דור המבול במים, ולא באש ולא בדבר אחר? כי הם השחיתו דרכם, בזה שֶמַיִם עליונים ומים תחתונים לא נתחברו זכר ונקבה כראוי. כי כל מי שמשחית דרכו, הוא משחית מים זכרים ונקבות. כלומר, שפוגם במַ"ד ומַ"ן העליונים, וגורם שלא יתחברו.

 

ועל כן נדונו במים. במה שהם חטאו.

נט) והמים היו רותחים, והפשיטו העור מהם, כמו שהשחיתו דרכם במים רותחים. דין כנגד דין, שנפרע מהם מידה כנגד מידה. נבקעו כל מעיינות תהום רבה, זה מים תחתונים. וארובות השמים נפתחו, זה מים עליונים, הרי שלקו על ידי מים עליונים ותחתונים.

 

הכוכבים

פרשת פנחס

שפד) כוכבי השרביט, הכוכבים שנמשך מאחריהם שרביט של אור, שרצים והולכים, על מה הם מרמזים?

שפה) הקב"ה ברא כל אלו כוכבי רקיע גדולים וקטנים, וכולם מודים ומשבחים להקב"ה. וכשמגיע זמנם לשבח, קורא אותם הקב"ה בשם. שכתוב, לכולם בשם יקרא. ואז רצים ומושיטים שרביט של אור, ללכת לשבח לאדונם באותו המקום שנספרו. זה שכתוב שאו מרום עיניכם וראו, מי ברא אלה.

כל המדרגות הנמצאות בג"ר (ג' ראשונות) נקראות כוכבים, או כוכבי שמים. ואי אפשר להמשיך הארת חכמה מהם,

 

המכונה מספר וחשבון ממעלה למטה. וזה הבט נא השמַימה וספור את הכוכבים, אם תוכל לספור אותם. אמנם, הקב"ה בעצמו מגלה בהם במקומם מספר וחשבון, שהוא הארת החכמה, אלא שמאירים ממטה למעלה. וזהו מונה מספר לכוכבים. כי הקב"ה בעצמו מונה מספר, לכולם בשם יקרא, כי שֵׁם הוא השגה. כי מה שאין אנו משיגים, אין אנו קוראים בשם. ובעת ההיא שהקב"ה מקבץ אותם לגלות בהם המספר, הנה אז מרוב האור הם מחזירים אור חוזר ממטה למעלה, הנבחן כמו שרביט. ועליהם מרמזים בארץ כוכבי השרביט.

 

פולחן השמש

פרשת כי תשא

ז) כשהאיר פני המזרח, כל אלו בני המזרח, של הרי האור, משתחווים לאור שמאיר במקום השמש, מטרם שיצא על פני הארץ, ועובדים אליו. כי אחר שיוצא השמש, כמה הם שעובדים לשמש? ואלו הם העובדים לאור זה של הארת השחר, וקוראים לאור הזה, אלוהים של המרגליות המאירה. והשבועה שלהם היא באלוהים של מרגליות המאירה.

ח) ואם תאמר, שעבודה זו הוא בחינם. הרי מימים עתיקים ראשונים, ידעו חכמה, בזמן שהשמש מאיר, מטרם שיוצא על פני הארץ, שאז ממונה ההוא שנפקד על השמש יוצא, ואותיות קדושות של שם העליון הקדוש

 

רשומות על ראשו. ובכוח אלו האותיות הוא פותח כל חלונֵי השמים, ומכה בהם, ועובר. וממונה ההוא נכנס תוך זוהר ההוא, המאיר סביב השמש מטרם שיוצא, ונמצא שם עד שיוצא השמש ומתפשט בעולם.

ט) וממונה ההוא הוא פקיד על זהב ועל מרגליות אדומות. והם עובדים לאותה הצורה, אשר בתוך אור השמש, שהוא הממונה, ובנקודות ובסימנים, שירשו מראשונים מימים קדמונים, הולכים ויודעים נקודות השמש, למצוא מקומות הזהב והמרגליות. עד מתי יהיו עבודות מרובות אלו בעולם. הרי שקר אין לו עמודים לסמוך עליהם להתקיים.

 

עיניו של האדם

פרשת ויחי

שמא) עיניו של האדם מראֶה העולם נראה בהן, וכן, כל הצבעים הם מסובבים בהן. וצבע הלבן שבהן הוא כמו ים אוקיינוס הגדול, הסובב את העולם מכל הצדדים. צבע האחר שבהן, הוא כמו היבשה שהוציאו המים, והיבשה עומדת בין המים, כן הוא צבע הזה עומד בין מים, בתוך צבע הלבן, הרומזת על מי אוקיינוס.

שמב) צבע האחר השלישי הוא באמצע

 

העין, זהו ירושלים, שהיא אמצע העולם. צבע רביעי שבעין, שם כוח הראייה שבכל העין, השחור שבעין. ונקרא, בת עין, שבבת עין ההוא נראה הפרצוף. ומראֶה היקר מכל הוא ציון, שהיא נקודה האמצעית מכל, המראֶה של כל העולם נראה שם. ושם השכינה שורה, שהיא היופי של כל ומראֶה של כל.

 

אדם – עולם קטן

פרשת לך לך

של) כמה גדולים הם מעשיו של הקב"ה. כי האומנות והציור של האדם הוא כמו אומנות

 

וציור של העולם. כלומר, שהאדם כולל בתוכו כל מעשה העולם, ונקרא עולם קטן.

זיווג

הקב"ה מזווג זיווגים

פרשת לך לך

שמו) בכל הנשמות העתידות לבוא בעולם, כולן הן זיווגים זיווגים לפניו. שכל אחת מחולקת לזכר ונקבה. וכשבאים לעולם הזה, הקב"ה מזווג זיווגים, כמו שכתוב, בת פלוני לפלוני.

שמז) מה הוא הכוונה, במה שנאמר שהקב"ה אמר, בת פלוני לפלוני? הרי כתוב, אין כל חדש תחת השמש. אלא הכל כבר נעשה במעשה בראשית. והייתכן, שיהיו עניין הזיווגים דבר חדש בכל זיווג, שצריך להכריז בת פלוני לפלוני? אלא אין כל חדש תחת השמש, כתוב. מה שאין כן למעלה מהשמש יש חדש. ולמה הכריז כאן, לומר בת פלוני לפלוני, והרי נאמר, שבאותה שעה שהאדם נולד לעולם, מזדמנת לו בת זוגו?

שמח) אשריהם הצדיקים, שנשמותיהם מתעטרות לפני המלך הקדוש מטרם שבאות לעולם, להתלבש בגוף. באותה שעה שהקב"ה מוציא הנשמות לעולם, כל אלו הרוחות והנשמות כולם כלולים מזכר ונקבה, שמתחברים יחד.

שמט) ונמסרים בידי אותו הממונה, השליח, שהופקד על עיבור בני אדם, ושמו לילה. ובשעה שיורדים לעולם ונמסרים בידיו של אותו הממונה, הם מתפרדים זה מזה. ולפעמים אחד מקדים את חברו, לרדת להתלבש בבני אדם.

שנ) וכשמגיע עת הזיווג שלהם, הקב"ה, המכיר את הזכרים והנקבות של אלו הרוחות והנשמות, הוא מחבר אותם כמו שהיו בתחילה, מטרם שבאו לעולם. ומכריז עליהם, בת פלוני לפלוני. וכשמתחברים, נעשו שניהם גוף אחד ונשמה אחת. והם ימין ושמאל כראוי. שהזכר הימין של הגוף והנשמה, והנקבה חלק השמאל מהם. ומשום זה אין כל חדש תחת השמש, שאף על פי שהקב"ה מכריז בת פלוני לפלוני, עם כל זה אין זה חידוש, אלא החזרה למה שהיו מקודם שבאו לעולם. וכיוון שאין זה ידוע אלא להקב"ה, על כן מכריז עליהם.

שנא) והרי לומדים, שאין מזווגים לאדם אלא לפי מעשיו ודרכיו? ודאי, אם מעשיו ישרים, הוא זוכה להתחבר לבת זוגו, כמו שהיו מחוברים לעת צאתם מהקב"ה, מטרם שנתלבשו בגוף.

שנב) מי שמעשיו ישרים, באיזה מקום

 

יבקש את בת זוגו? כתוב, לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו, ויישא בת תלמיד חכם. כי התלמיד חכם, הפיקדון של ריבונו נפקד בידו, וודאי ימצא אצלו בת זוגו.

שנג) כל אלו הנשמות הבאות בגלגול הנשמות, ואין להם בת זוג, יכולים להקדים ברחמים את הזיווג שלהם, שיקדימו וייטלו בת זוגו של אדם אחר. ועל זה העירו החברים ואמרו, אין נושאים נשים במועד, אבל מקדשים, שמא יקדימנו אחר ברחמים. ומדויק אמרו על אחר, כי אותו המגולגל שאין לו בת זוג, הוא משום שירד ונעשה לבחינת אחוריים, הנבחן בעצמו לבחינת נוקבא. ועל כן אין לו בת זוג. ועל כן נקרא המגולגל הזה בשם אחר, להורות שהוא בא מאחוריים. ועל כן נוהג בו, שייטול בת זוגו של חברו.

ועל כן קשים זיווגים לפני הקב"ה. כי לפי שזכר ונקבה המזדווגים, הם ב' חלקים של נשמה אחת. והיו מתחלקים כן עוד מטרם שבאו לעולם, אם כן למה אמרו שקשה זיווגו של אדם לפני הקב"ה? הרי אין כאן אלא חזרה על הנעשה מכבר? אבל לפי הנתבאר, שיש נשמות מגולגלות שאין להם בת זוג, אשר מקדימים ונוטלים בת זוג של חברו על ידי רחמים, ואחר כך, אם חברו זוכה במעשיו שיחזירו לו בת זוגו, צריך הקב"ה ליטול מזה ולתת לזה, וזהו קשה לפניו, לדחות אחד מפני חברו. ועל הכל ודאי, כי ישרים דרכי ה'. וכל מה שעושה הקב"ה, הוא טוב וישר.

שנד) אלו הבאים בגלגול הנשמות ואין להם בת זוג, מאיזה מקום לוקחים את בת זוגם? פרשה של בני בנימין מוכיח על הנשמות המגולגלות, שצריכים להקדים ברחמים וליטול מאחר את בת זוגם. ועל זה כתוב, שמא יקדימנו אחר ברחמים.

שנה) ודאי שקשים זיווגים לפני הקב"ה, כי צריך לקחת מזה ולתת לזה. אשרי חלקם של ישראל, שהתורה מלמדת אותם דרכיו של הקב"ה, וכל הנסתרות והגנוזות הצפונות לפניו.

שנו) תורת ה' תמימה, משום שהכל בה. אשרי חלקו מי שעוסק בתורה ואינו נפרד ממנה, כי כל מי שנפרד מתורה אפילו שעה אחת, הוא כמו שנפרד מחיי העולם. וכתוב, כי הוא חייךָ ואורך ימיךָ. וכתוב, אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לָך.

 

השתוקקות

פרשת לך לך

רה) השתוקקותה של הנקבה לזכר עושה נפש. וכן רצון השתוקקותו של הזכר לנקבה, ודבקותו בה, מוציא נפש. והיא כוללת את הנפש מהשתוקקות הנקבה, ולוקחת אותה. ונכלל השתוקקות של התחתון, הנקבה, בהשתוקקות של העליון, הזכר. ונעשו ב' הנפשות רצון אחד בלי פירוד.

רו) ואז הנקבה כוללת הכל. שלוקחת ב' הנפשות ומתעברת מהזכר בהן. והשתוקקותם

 

של שניהם מתדבקים ונעשו אחד. ועל כן כלול הכל זה בזה. וכאשר הנשמות יוצאות, זכר ונקבה כלולים בהן כאחד.

רז) אחר כך, כיוון שיורדים לעולם, נפרדות זה מזה, הזכר מהנקבה. זה פונה לעברו, וזה פונה לעברו. והקב"ה מזווג אותם לאחר כך. ולא ניתן מַפְתח הזיווג לאחר, אלא להקב"ה בלבדו, שרק הוא יודע זיווגם, לחבר אותם כראוי, שיהיו זכר ונקבה מנשמה אחת.

 

אחד - זיווג השלם

פרשת ויקרא

קא) איך המילה אחד מורה על הזיווג השלם? כמו שכתוב, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. אחד, זו כנסת ישראל, המתאחדת בהקב"ה, זעיר אנפין. הזיווג של זכר ונוקבא

 

נקרא אחד, כי במקום שהנוקבא שורה, נקרא אחד, משום שזכר בלי נקבה נקרא חצי גוף. וחצי אינו אחד. וכשמתחברים יחד ב' חצאי גוף, נעשו גוף אחד, ואז נקראים אחד.

 

קנאה, תשוקה, אהבה

פרשת נח

קנד) התעוררות הזכר לַנקבה היא בעת שמקנא אותה. שיש צדיק בעולם, אין השכינה מסתלקת ממנו, ותשוקתה היא אליו. אז נתעוררת אליה תשוקה העליונה באהבה, מזעיר אנפין, כתשוקת הזכר לַנקבה בעת שמקנא אותה. כמו שכתוב, והקימותי את בריתי אִתָּךְ. שנתעוררה בי התשוקה בגללך. כמו שכתוב, ואת בריתי אקים את יצחק, שהוא בגלל יצחק. כמו בנח.

הנה הכל נמשך לעולם על ידי הנוקבא, בין התיקונים ובין הקלקולים, כמו שכתוב, ומלכותו בכל משלה. וכשהשפעה היא מתוקנת, היא נמשכת מזיווג זעיר אנפין ונוקבא. וכשהשפעה היא מקולקלת, היא

 

נמשכת מזיווג זו"ן (זעיר אנפין ונוקבא) דטומאה, הנקראים אל אחר, שהוא מתדבק בַּנוקבא דזעיר אנפין, ומושך אליו השפע דקדושה, ומהפכה לטומאה וקלקולים. וזאת הקנאה, שזעיר אנפין מקנא את הנוקבא, שאֵל אחר לא יתדבק בה.

וכשיש צדיק בעולם, אז מתוך גודל חשקת הנוקבא להשפיע לצדיק, היא מתרחקת מאל אחר, והאהבה של הזעיר אנפין מתגברת עתה ביותר, להזדווג עם השכינה, להשפיע להצדיק, כמו שאהבת גבר מתגברת על אשתו בעת שמקנא אותה, ומפחד, שלא תסתר עם אחר. כי כן זעיר אנפין היה מפחד, שהיא לא תתדבק להשפיע לאל אחר.

 

רחצתי את רגליי

זוהר חדש, בראשית

קז) בשעה שהקב"ה נועד עם המלכות, וישראל אינם כשרים להיות פתילה אליה, להאיר, שאינם ראוים להעלות מ"ן לצורך זיווג זעיר אנפין ומלכות, כתוב, פשטתי את כֻּתָּנְתִּי, איככה אלבשנה, רחצתי את רגליי, אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם.

פשטתי את כֻּתָּנְתִּי, היינו אלו הכינויים שהם נצח והוד, הלבושים, שכשמתחברים כולם הם נבחנים לכֻּתּׂנֶת של הקב"ה. וכשהוא נועד אצלה, הוא נשלל מכל הלבושים כדי להתחבר עמה. ועל כן אמר הקב"ה, פשטתי את כֻּתָּנְתִּי, כדי להתתקן ולהיות נכון להטיב לך, ואת אינך מתוקנת כראוי. עתה, איככה אלבשנה, איך אתלבש שוב באלו הלבושים, שאינם מאירים אלא באחוריים מרחוק, שעל ידי זה אחזור ואסתלק ממך.

קח) רחצתי את רגליי, איככה אטנפם. הרי רחצתי את רגליי מטינוף ההוא. ומה הוא? כי כאשר התקנתי ונועדתי לך, העברתי צד האחר הטמא מלפני רגליי. עתה איך אחזור להשים טינופת ההיא, לכסות על המקדש, מאחר שאת אינך מוכנה בתיקונייך להתתקן

 

אליי. מכאן למדנו, כשרוח הטומאה עובר מן העולם, אז מתגדל הכל למעלה ולמטה. ועל זה, רחצתי את רגליי, איככה אטנפם, כמקודם לכן.

כשרוצים להרחיק את הסטרא אחרא ולתקן את המלכות, שתהיה ראויה לזיווג עם זעיר אנפין, צריכים לתת מוקש לסטרא אחרא, כמו שכתוב, ונתתי את חַחִים בִּלְחָיֶיךָ, שנותנים לו תחילה אחיזה בקדושה, שבזה מפילים אותו אחר כך לגמרי.

וזה שכתוב, הרי רחצתי את רגליי מטינוף ההוא, כאשר התקנתי ונועדתי לך, כלומר בעת שהמלכות נתתקנת להיות ראויה לזיווג. העברתי צד האחר הטמא מלפני רגליי, על ידי זה שנתן לו תחילה אחיזה בקדושה, שעל ידי זה הפילו אחר כך והרחיקוהו לגמרי. עתה איך אחזור להשים טינופת ההיא, לכסות על המקדש. אם שוב תחזור ותתרחק ממנו, ואהיה צריך לתקן אותו שנית, נמצא שאהיה מוכרח לתת שוב אחיזה לסטרא אחרא במקדש, כדי להפילו, שאחיזה המוקדמת הזו נבחנת לטינוף הרגליים.

 

כתפוח בעצי היער

פרשת אחרי המות

שיז) כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים. כמה חביבה כנסת ישראל לפני הקב"ה, שהיא משבחת לו בכתוב הזה. ולמה משבחת אותו בתפוח, ולא בדבר אחר, או בדבר שיש לו צבע, או ריח, או טעם.

שיח) כיוון שכתוב תפוח, נמצאת משבחת אותו בכל, בצבעים בריח ובטעם. כי מה תפוח

 

הוא רפואה לכל, אף הקב"ה רפואה לכל. מה התפוח נמצא בצבעים, שיש בו לבן אדום ירוק, אף הקב"ה נמצא בגוונים עליונים, חסד גבורה תפארת, שהם לבן אדום ירוק. מה תפוח יש בו ריח דק יותר מכל שאר אילנות, אף הקב"ה, ריח לו כלבנון. מה תפוח, טעים ומתוק, אף הקב"ה, חִכּוֹ ממתקים.



טוב ורע

אין טוב אלא מתוך הרע

פרשת תצווה

פו)אין אור אלא אותו היוצא מתוך החושך... ואין עבודת הקב"ה אלא מתוך החושך. ואין טוב אלא מתוך הרע. וכשהאדם נכנס לדרך רע ועוזב אותו, אז מתעלה הקב"ה

 

בכבודו. ועל כן שלמות הכל הוא טוב ורע יחד, ולהסתלק אחר כך אל הטוב. ואין טוב אלא אותו שיוצא מתוך הרע. ובטוב הזה מתעלה כבודו של הקב"ה. וזהו עבודה שלמה.

 

אין דבר שאין לו צורך

פרשת אחרי המות

קלו) שאלו לבן זומא, המותר לנו לסרס כלב? אמר להם, ובארצכם לא תעשו, פירושו, כל שבארצכם לא תעשו, ואפילו כלב. כי כמו שהעולם צריך לזה, צריך העולם גם כן לזה. כלומר, שאין דבר בארץ שאין לו צורך. ועל

 

כן למדנו, והנה טוב מאוד, זהו מלאך המוות, שאין לבטלו מן העולם, כי העולם צריך לו. ואף על פי שכתוב במלאך המוות, והכלבים עזי נפש לא ידעו שׂוֹבעה, לא טוב שיתבטלו מן העולם. הכל צריך, הן טוב והן רע.

 

חדוות הלימוד

פרשת תולדות

נז) היצר הרע נצרך לעולם, כמו הגשם שנצרך לעולם. כי אלמלא יצר הרע, לא

 

הייתה חדוות הלימוד בעולם.

 

והנה טוב מאוד

פרשת אמור

שכח) וירא אלקים את כל אשר עשה, והנה טוב מאוד. וירא אלקים את כל אשר עשה, נאמר סתם, לרבות אפילו נחשים ועקרבים ויתושים, ואפילו אלו שנראים מחבלי העולם, בכולם כתוב, והנה טוב מאוד. כולם משרתי העולם, מנהיגי העולם, ובני אדם אינם יודעים.

שכט) בעוד שהיו הולכים, ראו נחש אחד הולך לפניהם. אמר רבי שמעון, ודאי שזה הולך לעשות לנו נס. רץ נחש הזה לפניהם, ונקשר באפעה אחת באמצע הדרך, נלחמו

 

אחד באחד ומתו. כשהגיעו להם, ראו אותם שניהם מוטלים בדרך. אמר רבי שמעון, ברוך הרחמן שעשה לנו נס. כי כל מי שיסתכל בזה, באפעה, כשהוא חי, או הוא מסתכל באדם, אינו ניצל ממנו ודאי. וכל שכן אם קרב אצלו. קרא עליו, לא תאונֶה אליך רעה ונֶגע לא יקרַב באוהלך, ובכל דבר עושה הקב"ה את השליחות שלו, ואין לנו לנהוג ביזיון בכל מה שעשה. ועל כן כתוב, טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו. וכתוב, יוֹדוּך ה' כל מעשיך.

 

הכל נצרך בעולם

פרשת יתרו

כט) כל מה שעושה הקב"ה למעלה ולמטה, הכל הוא אמת ופעולתו אמת. ואין לך דבר בעולם, שהאדם צריך לדחותו ולנהוג בו בביזיון, כי כולם פעולות אמת הם, והכל נצרך בעולם.

ל) והרי כתוב אם ישוֹך הנחש בלא לחש. אין הנחש נושך בני אדם, עד שלוחשים לו מלמעלה, ואומרים, לך הרוג את פלוני.

לא) ולפעמים כמו שעושה זה, כן מציל את האדם מדברים אחרים. ועל ידו עושה הקב"ה נס לבני אדם. והכל בידי הקב"ה תלוי, והכל הוא מעשה ידיו. והעולם צריך

 

להם. ואם לא היה העולם צריך להם, לא עשה אותם הקב"ה. ועל כן אין האדם צריך לנהוג בביזיון בדברי העולם. בדבריו ובמעשה הקב"ה על אחת כמה וכמה.

לב) וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד. וירא אלקים, זה אלקים חיים, בינה. וירא, שהסתכל להאיר להם ולהשגיח עליהם. את כל אשר עשה, הכל בכלל אחד, למעלה ולמטה. והנה טוב, צד ימין. מאוד, צד שמאל. טוב, מלאך חיים. מאוד, מלאך המוות. והכל סוד אחד. סוד הוא לאלו שמסתכלים בסוד החכמה.

ימות המשיח

בני ישמעאל

פרשת וארא

רא) ארבע מאות שנים עמד הממונה של בני ישמעאל, וביקש לפני הקב"ה. אמר לו, מי שנימול יש לו חלק בשמך? אמר לו הקב"ה, כן. אמר לו, והרי ישמעאל שנימול, למה אין לו חלק בך, כמו יצחק? אמר לו, זה נימול כראוי וכתיקוניו, וזה אינו כך. ולא עוד, אלא שאלו מתדבקים בי כראוי לשמונה ימים. ואלו רחוקים ממני עד כמה ימים. אמר לו השר הממונה, ועם כל זה, כיוון שנימול, לא יהיה לו שכר טוב על זה?

רב) אוי לאותו זמן שנולד ישמעאל בעולם ונימול. מה עשה הקב"ה כלפי טענת השר של ישמעאל? הרחיק את בני ישמעאל מדבקות העליון, ונתן להם חלק למטה בארץ הקדושה, בשביל המילה שבהם.

רג) ועתידים בני ישמעאל לשלוט על ארץ הקדושה זמן הרבה, בשעה שהיא ריקה מכל, כמו שהמילה שלהם היא ריקה בלי שלמות. והם יעכבו את בני ישראל לשוב למקומם, עד שיִשְלַם הזכות של בני ישמעאל.

רד) ועתידים בני ישמעאל לעורר מלחמות גדולות בעולם. ויתאספו בני אדום עליהם,

 

ויערכו עמהם מלחמה, אחת על הים, ואחת על היבשה, ואחת סמוך לירושלים. וימשלו אלו על אלו. וארץ הקדושה לא תימסר לבני אדום.

רה) באותו זמן יתעורר עם אחד מסוף העולם על רומי הרשעה, ויערוך עליה מלחמה ג' חדשים. ויתאספו שם עמים, ויפלו בידיהם. עד שיאספו עליה כל בני אדום מכל קצווי העולם. ואז יתעורר הקב"ה עליהם, כמו שכתוב, כי זבח לה' בְּבָצְרָה. ולאחר כך, לאחוז בכנפות הארץ, וִיכַלֶּה את בני ישמעאל מן הארץ, וִישַׁבֵּר כל הכוחות שלמעלה, ולא יישאר כוח למעלה על עם העולם, שהוא ישראל, אלא כוח ישראל בלבדו, כמו שכתוב, ה' צילך על יד ימינך.

רו) משום שהשם הקדוש הוא בימין, והתורה היא בימין, על כן הכל תלוי בימין. וצריכים להגביה את הימין על השמאל, כמו שכתוב, מימינו אש דת לָמוֹ. ולעתיד לבוא, הושיעה ימינך וַענֵני. כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה', ולעובדו שֶכֶם אחד. וכתוב, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.

 

ביאת המשיח

פרשת שמות

צו) רבי שמעון נשא את ידיו ובכה, ואמר, אוי למי שיִקָרֶה באותו זמן, ואשרי חלקו של מי שיִקָרֶה ויוכל להימצא באותו זמן. אוי למי שיקרה באותו זמן, משום כשיבוא הקב"ה לפקוד את האיילה, השכינה, יסתכל מי הם העומדים עמה, ובכל אלו הנמצאים עמה, ויסתכל בכל המעשים של כל אחד ואחד, ולא יהיה נמצא צדיק, שכתוב, ואביט ואין עוזר. וכמה צרות על צרות יהיו לישראל.

צז) אשרי מי שיקרה וימצא באותו זמן, משום שאותו שיתקיים בזמן ההוא באמונה, יזכה לאור ההוא של שמחת המלך. ועל זמן ההוא כתוב, וּצְרַפתים כִּצְרוֹף את הכסף וּבְחַנתים כִּבְחון את הזהב.

צח) אחר שהצרות האלו מתעוררות על ישראל, וכל העמים ומלכיהם יתייעצו יחד עליהם, ומעוררים כמה גזֵרות רעות, וכולם בעצה אחת באים עליהם, ותבואנה צרות על צרות, והאחרונה מַשכחת את הראשונה, אז יתראה עמוד האש עומד ממעלה למטה ארבעים יום. וכל העמים שבעולם יראו אותו.

צט) בזמן ההוא יתעורר מלך המשיח לצאת מן גן העדן, ממקום שנקרא קן ציפור, ויתגלה בארץ הגליל. וביום שהמשיח יצא לשם, יתרגז כל העולם, וכל בני העולם יתחבאו בתוך מערות ובבקעות שבאבנים, ולא יחשבו להינצל. ועל זמן ההוא כתוב, ובאו במערות צורים ובמחילות עפר מפני פחד ה' ומֵהֲדַר גאונו בְּקוּמוֹ לַעֲרוֹץ הארץ.

ק) מפני פחד ה', זהו הרגזה של כל העולם. ומהדר גאונו, זהו משיח. בְּקוּמוֹ לַעֲרוֹץ הארץ, הוא כאשר יקום המשיח,

 

ויתגלה בארץ הגליל, משום שהוא מקום הראשון שנחרב בארץ הקודש על ידי אשור, שמשום זה יתגלה שם תחילה לכל מקום, ומשם יעורר מלחמות על כל העולם.

קא) ואחר ארבעים יום, שהעמוד יקום מארץ לשמים לעיני כל העולם והמשיח יתגלה, יקום מצד מזרח כוכב אחד המְלַהֵט בכל הצבעים. וז' כוכבים אחרים מסבבים לכוכב ההוא. ויעשו עמו מלחמה בכל הצדדים, ג' פעמים ביום, עד שבעים יום. וכל בני העולם רואים.

קב) ואותו כוכב יעשה עמהם מלחמה בלפידי אש הלוהטים ומנצצים לכל צד, ומכה בהם עד שבולע אותם בכל ערב וערב. וביום חוזר ומוציא אותם. והם עושים מלחמה לעיני כל העולם. וכן בכל יום ויום, עד שבעים יום. לאחר שבעים יום, יתגנז כוכב ההוא, ויתגנז משיח, עד י"ב חודש. ויחזור עמוד האש כמקודם לכן. ובו יתגנז המשיח, ועמוד ההוא אינו נראה.

קג) לאחר י"ב חודשים, יעלו את המשיח בתוך עמוד ההוא אל הרקיע, ושם יקבל תוקף ועטרת המלכות. וכשיורד לארץ, יתראה שוב אותו עמוד האש, כמקודם לכן, לעיני כל העולם. ואחר כך יתגלה המשיח, ויִקָבצו אליו עמים רבים, ויעשה מלחמות בכל העולם. ובזמן ההוא יתעורר הקב"ה בגבורתו לכל עמי העולם, ומלך המשיח יהיה נודע בכל העולם, וכל מלכי העולם יתעוררו להתחבר יחד, לעשות עמו מלחמה.

קד) וכמה מפריצי ישראל יתהפכו לחזור אל הגויים, ויבואו עמהם לעשות מלחמה על מלך המשיח. אז יחשך כל העולם חמישה עשר יום. ורבים מעם ישראל ימותו בחושך הזה. ועל כן כתוב, הנה החושך יכסה ארץ.

 

מלך המשיח - הנוקבא

פרשת ויחי

תקפט) מלך המשיח ייקרא עני, משום שאין לו מעצמו כלום, כי היא הנוקבא דזעיר אנפין, וקוראים לה מלך המשיח. אבל זו היא הלבנה הקדושה למעלה, הנוקבא דזעיר אנפין, שאין לה אור מעצמה, אלא מה שמקבלת מן השמש, זעיר אנפין. ועל כן נקראת עני.

תקצ) מלך המשיח, הנוקבא, ישלוט בשליטתו, יתייחד במקומו למעלה. ואז כמו שכתוב, הנה מַלְכֵּךְ יבוא לך, מלכך סתם, להיותו כולל את הנוקבא למעלה ומלך

 

המשיח למטה. אם למטה, עני הוא, בחינת הלבנה, הנוקבא העליונה, כי מלך המשיח למטה נמשך מן הנוקבא, ועל כן נקרא עני כמוה. ואם למעלה, הנוקבא עצמה, היא עני, כי היא מראָה שאינה מאירה מעצמה, אלא מזעיר אנפין, ונקראת משום זה, לחם עוני. ועם כל זה, המשיח רוכב על חמור ועל עַיר, מעוזם של עמים עכו"ם (עובדי כוכבים ומזלות), להכניעם תחתיו. ויתחזק הקב"ה, הנוקבא, במקומו למעלה, כמו שכתוב, הנה מלכך יבוא לך, כולל את שניהם.

 

אותות המשיח

פרשת וירא

תעו) וזכרתי את בריתי יעקוב. למה יעקב עם ו'? ו', מדרגת החכמה במקום שיעקב שורה בו, תפארת דאצילות, קו אמצעי. והמילוי ו' שביעקב יורה על החכמה שבפרצוף. תפארת ויסוד כאחד הם וו. על כן כתוב יעקוב עם ו', לרמז על חיבורו עם היסוד, שהוא שלמותו.

מקרא זה נאמר על גלות ישראל, כי בשעה שיהיו נפקדים מהגלות, יהיו נפקדים בו', באלף השישי. ועל כן כתוב יעקוב עם ו', לרמז שיעקב, כלומר בני ישראל, יִגאלו בו'.

תעז) הפקודה בסוד הו' הוא שישה רגעים וחצי עת. ובזמן שישים שנה לבריח הדלת באלף השישי, הו', תפארת, שהוא בריח התיכון, המבריח בתוך הקרשים מקצה אל הקצה, ועל כן מכונה בריח הדלת, יקים אלקי השמים פקידה לבת יעקב. ומזמן ההוא עד שיהיה לה זכירה, יימשך שש שנים ומחצה, שהוא זמן המשכת הפקידה. ומזמן ההוא יימשך שישה שנים אחרים, שהוא זמן המשכת הזכירה. והם שבעים ושניים שנים ומחצה.

כי כל הארה מתגלה בקַטְנוּת וגַדְלוּת. תחילה בקטנות, ו"ק (ו' קצוות), המאיר רק ממטה למעלה, אור נקבה. גילוי זה נקרא פקידה. ואחר כך נגלה הגדלות, אור הג"ר (ג' ראשונות), המאיר ממעלה למטה. וגילוי זה נקרא זכירה, אור זכר. וסימנך שהנקבה פניה למעלה, והזכר פניו למטה. ולפיכך בלידת יצחק כתוב תחילה, וה' פקד את שרה, שזה אור נקבה, הנקרא פקידה, שעוד אינה ראויה להוליד. עד שנמשך לה הזכירה. ועל כן כתוב פעם ב', ויעש ה' לשרה כאשר דיבר, שהוא זכירה. כי כתוב כאן עשיה, ועשיה בחינת זכר הוא. כי אור נקבה אין בה עשיה, כי אישה קרקע עולם הוא.

וכן בגאולה העתידה, שהו' יקים לה' באור הגדול השלם, כמו שכתוב, והיה אור הלבנה כאור החמה, מתחילה תתגלה הפקידה של אור הגדול הזה, ואחר כך הזכירה. הפקידה הנמשכת בעניין הו', תאיר רק שש רגעים, חג"ת נה"י (חסד גבורה תפארת, נצח הוד יסוד), המאירים בה מהתכללות הזכר. ומבחינתה עצמה אין לה רק חצי עת, חצי המלכות, הנקראת עת, רק מחזה ולמעלה שבה ולא מחזה ולמטה, שהוא מטעם היותה עוד בבחינת הפקידה, שהיא אור נקבה, שאינו מאיר ממעלה למטה. ועל כן חסר בה חצי עת מחזה ולמטה. ומשום זה תימשכנה שני הפקידה, שש שנים ומחצה משישים שנה עד ס"ו (66) ומחצה. ואז תתגלה מסוד הו' אור הזכירה, אור זכר, ואז יתגלה מלך המשיח, שהוא זכר וסוד ו', והארתו תימשך שש שנים אחרים.

תעח) בשישים ושש שנים יתגלה מלך המשיח בארץ הגליל, והוא משיח בן יוסף. ועל כן מקום גילוי שלו ארץ הגליל, נחלת יוסף. וכאשר כוכב שבצד מזרח יבלע שבע כוכבים שמצד צפון, ושלהבת אש שחור תהיה תלויה ברקיע שישים ימים, ומלחמות יתעוררו בעולם על צד צפון, וב' מלכים יפלו באלו המלחמות, ויתחברו כל העמים על בת יעקב, לדחותה מן העולם, שעל אותו הזמן כתוב, ועת צרה היא ליעקב וממנה יוושע, הנה אז יִכְלו כל הנפשות מגוף, וצריכים לחזור ולהתחדש. וסימנך, כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה, כל נפש שישים ושש.

כי מטרם גאולה השלמה העתידה, היו גאולות ממצרים ומבבל מכוח אורות וכלים דאימא. אבל המלכות עצמה מצד עצמה לא היה לה עוד שום גאולה. הקשת שמאירים בה רק ג' גוונים, לבן אדום ירוק, חג"ת (חסד גבורה תפארת), וגוון שלה שחור אינו מאיר, שהמלכות אין לה מעצמה ולא כלום, אלא שצריכה לקבל מזעיר אנפין בעלה, שהוא משפיע לה מאורות וכלים דאימא. אבל גאולה השלמה, שהמלכות עצמה תבנה בכלים ואורות של עצמה, ולא תהיה צריכה עוד לקבל מזעיר אנפין אורות וכלים דאימא, כמו שכתוב, והיה אור הלבנה כאור החמה.

כמו שבגאולות הקודמות של המלכות, נבנתה המלכות בג' קווים, ואחר כך נבנית בחינתה כלי הקבלה של ג' קווים, כן בגאולה הכוללת העתידה, צריך אור הגאולה לתקן את המלכות בזה אחר זה בג' קווים, ואחר כך בחינתה עצמה, המקבלת מג' קווים. ואחר זה תהיה לה כל השלמות הראויה לזיווג השלם, שהם ה' בחינות תיקון.

מכאן סדר זמנים:

תיקון א' – מס' (60) עד ס"ו (66) וחצי, יתוקן קו ימין שבה באור הפקידה.

תיקון ב' – מס"ו (66) עד ע"ג (73) שנים באור הזכירה יתוקן קו שמאל שבה, ועל כן יתגלה אז משיח בן יוסף בארץ הגליל. וכל האותות באותו הזמן באים מכוח הדינים, הנוהגים בהארת השמאל.

תיקון ג' – מע"ג שנים עד מאה שנים, יתוקן קו אמצעי שבה, ועל כן יתגלה משיח בן דוד.

תיקון ד' – בחינתה עצמה, לקבל כל מה שיש בג' הקווים, ממאה שנים עד סוף אלף שישי, בזיווג של הו' בה'. וכל נשמות הישָנות, שיצאו מימות בריאת העולם עד סוף אלף השישי, יקבלו אז התחדשות בשלמות.

תיקון ה' – אלף השביעי, שנשלמה המלכות בתכלית שלמותה, ויהיה יום אחד להקב"ה לזיווג אחד להולדת נשמות חדשות, שעוד לא היו כלל מיום בריאת העולם עד אלף הז'.

וזה אמרו בשישים ושש יתגלה מלך המשיח בארץ הגליל, שהוא משיח בן יוסף, המתגלה בנחלתו. וזמנו ז' שנים עד ע"ג שנים. כי הוא בא לתקן באור הזכירה את

 

מחצית המלכות שעוד חסרה באור הפקידה, שזמנה שש שנים וחצי, מטעם היותו אור ו"ק (ו' קצוות). ועתה שהגיע אור הזכירה, ג"ר (ג' ראשונות), נגלה משיח בן יוסף תחילה, כדי לתקן את כל קו השמאל, ז' שנים, שיורה שהמלכות תתקנה כולה, אפילו מחזה ולמטה. כי בגאולות הקודמות נתתקן קו השמאל שלה רק מכוח עלייתה לאימא, שקיבלה הקו שמאל דאימא. אבל עתה תתוקן קו השמאל שבה עצמה במקומה למטה, ואינה צריכה עוד לקו שמאל דאימא.

וכוכב אחד מצד המזרח יבלע שבע כוכבים מצד הצפון. כי ד' רוחות הם חו"ב תו"מ (חכמה ובינה, תפארת ומלכות), ונמצא בינה צד צפון ותפארת צד מזרח. וסוד הזכירה הוא אור הו', תפארת, כוכב מצד המזרח, שיתקן את המלכות בקו שמאל מבחינתה עצמה, נמצא שמבטל בזה את צד שמאל דאימא, צד צפון, שהיה בבניין המלכות עד הנה. והוא מובן כמו שבולע לתוכו את ז' כוכבים דבינה, שז' כוכבים הם ז' ספירות חג"ת נהי"ם (חסד גבורה תפארת, נצח הוד יסוד מלכות) הכלולים בקו שמאל.

וזה אמרו, ושלהבת אש שחור תהיה תלויה ברקיע שישים ימים. דינים, הבאים לעולם בהארת השמאל, מכונים שלהבת אש. עד עתה הייתה השלהבת אש בגוון אדום, מבינה ולא ממלכות. כי ד' הגוונים, לבן אדום ירוק שחור, הם חו"ב תו"מ, שאדום הוא בינה. אבל עתה, שהמלכות השיגה אורות וכלים מבחינתה עצמה, וקו השמאל נמשך לה בכלים שלה, שהוא גוון שחור, נמצא שהשלהבת אש הבאה בהארת השמאל היא בגוון שחור. ולפיכך אומר, ושלהבת אש שחור תהיה תלויה ברקיע. ומספר שישים ימים, זה שישים גיבורים, שכן מכונה הארת השמאל. שאף על פי שהוא אור ג"ר, מכל מקום אינו אלא ג"ר שבו"ק, שכל קצה כלול מעשר, והם במספר שישים. וימים הם ספירות.

מכוח הדינים שבהארת השמאל יימשכו מלחמות בעולם. ומשום שהמזרח יבלע אז את הצפון, יימשכו גם הדינים כן, ממזרח לצפון. וב' מלכים ייפלו באלו המלחמות, אחד מאומות העולם ואחד מישראל, שהוא משיח בן יוסף. ואחר נפילת משיח בן יוסף, יתגברו האומות מאוד וירצו לדחות את ישראל מעולם. ועל הזמן הזה כתוב, ועת צרה היא ליעקב וממנה יוָשע.

כלומר, שאלו הדינים והצרות לא יבואו בתורת עונשים, אלא כדי שיהיו אחר כך כלים לישועה השלמה. כמו שכתוב, וממנה יוָשע. שמחמת הדינים והצרות שיהיו אז, יתרוקנו כוחות הנפשות שהיו פעם בגוף, כלומר לא לבד הנפשות מאותו הדור, אלא הנפשות מכל הדורות שמיום בריאת העולם עד אז, שהיו פעם בגוף, כולן ייחלשו ויִכלה כוחם, שצריכות ומוכרחות להתחדש.

תפ) בשבעים ושלוש שנים, אחר ז' שנים לגילוי משיח בן יוסף, כל מלכי העולם יתאספו לעיר הגדולה רומי, והקב"ה יעיר עליהם אש וברד ואבני אלגביש, ויאבדו מעולם. ורק אותם המלכים שלא באו לרומי, ישארו בעולם, שיחזרו אחר כך לעשות מלחמות אחרות. ובזמן ההוא יעיר מלך המשיח בכל העולם, ויתאספו אליו כמה עמים וכמה צבאות מכל קצווי העולם. וכל בני ישראל יתאספו במקומותיהם.

כי כאן נתתקן קו אמצעי, שעניינו הוא להכניע את השמאל. באופן, שיכלל בקו ימין, וכן ימין בשמאל, ואז נשלם המדרגה מכל הצדדים. וכל אלו שכוחם הוא משמאל, שהוא הראש לכל כוחות השמאל, על ידי הארת קו אמצעי נתבטלו כל הדינים וכוחות השמאל נאבדים מן העולם, אותם הנמשכים מקליפות הימין, שלא באו לרומי, שהיא שמאל. כי בעת תיקון הד' יגיע זמן של כוחות הימין להילחם בישראל, משיח בן דוד, הנמשך מן קו אמצעי. ועל כן מגיע זמנו להתגלות עם תיקונו. ואז מתחיל קיבוץ גלויות, והם מתקבצים במקומותיהם ללכת לירושלים. אבל עוד אינם הולכים מטרם ביאת תיקון הד', שהוא תיקון המלכות, שתקבל הארת ג' הקווים בתוכה, ואז מתקבצים כל ישראל ובאים לירושלים.

תפא) עד שנשלמו השנים והגיעו למאה שנים לאלף השישי. אז יתחבר הו' בה', שישפיעו תיקוני ג' הקווים אל הה', המלכות, תיקון הד'. ואז, והביאו את כל אחיכם מכל הגויים מנחה לה'. ואז יהיה קיבוץ גלויות. ועתידים בני ישמעאל, שהם הראש לכל כוחות הקליפות מימין, כמו רומי לכוחות השמאל, בזמן ההוא להתעורר יחד עם כל עמי העולם שלא באו לרומי, לבוא על ירושלים למלחמה, שכתוב, ואספתי את כל הגויים אל ירושלים למלחמה. וכתוב, יתיצבו מלכי ארץ. וכתוב, יושב בשמים ישׂחק.

תפב) אחר שכל כוחות הסטרא אחרא הימין והשמאל יאבדו מהעולם, יתעורר ו' הקטנה, יסוד דזעיר אנפין, להתחבר עם הה' ולחדש נשמות הישנות, כל אותם שהיו בגוף מעת בריאת העולם עד אז, כדי לחדש העולם, המלכות, כמו שכתוב, ישמח ה' במעשיו. וכתוב, יהי כבוד ה' לעולם, כדי שתתחבר הה' עם הו' כראוי. ישמח ה' במעשיו, להוריד מעשיו, שהם הנשמות שנתחדשו לעולם, שתהיינה כולם בריות חדשות. ויתחברו כל העולמות כולם כאחד.

תפג) אשרי הם כל אלו, שיישארו בעולם בסוף אלף השישי, לכנוס בשבת, שהוא אלף השביעי. כי אז הוא יום אחד לה' לבדו, להזדווג עם הה' כראוי, וללקוט נשמות חדשות להשפיע לעולם. נשמות שלא היו עוד בעולם, שיהיו בעולם, ביחד עם נשמות הישנות, שנשארו מתחילה, שנתחדשו, שכתוב, והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו, כל הכתוב לחיים בירושלים.

 

סודות התורה מתגלים בימות המשיח

פרשת ויקרא

שפז) אחר שמת משה, כתוב, וקם העם הזה וזנה. כך אוי לעולם כשיסתלק ממנו רבי שמעון, שמעיינות החכמה ייסתמו בעולם, ויבקש אדם דבר חכמה, ולא יימצא מי שיאמר, וישגה כל העולם בתורה, ולא יימצא מי שיעוררו בחכמה. על זמן ההוא כתוב, ואם כל עדת ישראל ישגו. שאם ישגו בתורה, שלא ידעו דרכיה, במה הם, משום, ונעלם דבר מעיני הקהל, שלא יהיה נמצא מי

 

שידע לגלות עמקות התורה ודרכיה. אוי לאלו הדורות, שיימצאו אז בעולם.

שפח) עתיד הקב"ה לגלות סודות עמוקים בתורה בזמן מלך המשיח, משום, שמלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. וכתוב, ולא ילמדו עוד איש את אחיו ואיש את רעהו, לאמר דעו את ה', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם.

 

התגלות החכמה לכל העמים

פרשת וירא

תס) כשיהיה קרוב לימות המשיח אפילו תינוקות שבעולם עתידים למצוא סודות החכמה, ולדעת בהם קִצים וחשבונות של הגאולה, ובאותו הזמן תיגלה לכל. וזה שכתוב כי אז אהפוך אל עמים. מהו אז?

 

היינו בזמן שכנסת ישראל תקום מעפר, ויקים אותה הקב"ה, אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעובדו שֶכֶם אחד.

יציאת מיצרים

כשושנה בין החוחים

פרשת כי תשא

לא) כשושנה בין החוחים כן רעייתי בין הבנות. רצה הקב"ה לעשות את ישראל כעֵין של מעלה, ושיהיו שושנה אחת בארץ כעין שושנה העליונה, המלכות. ושושנה המעלית ריח, ומובחרת מכל שאר שושנים שבעולם, אינה אלא אותה שגדלה בין החוחים, וזו מריחה כראוי. ועל כן זרע שבעים זוגות, שהם ע' נפש, והביאם בין החוחים, המצרים. ואלו החוחים, מיד שבאו אלו הזוגות שם,

 

העלו ענפים ועלים, ושלטו על העולם. ואז פרחה השושנה ביניהם.

לב) כיוון שרצה הקב"ה, להוציא השושנה וללקוט אותה מביניהם, אז יבשו החוחים, ונזרקו, ונשחתו, ולא נחשבו כלום. בשעה שהלך ללקוט שושנה, להוציא בנו בכורו, הלך המלך תוך כמה צבאות, שרים ושליטים, עם דגלים פרושים, והוציא בנו בכורו בכמה גיבורים, והביאו להיכלו, וישב כראוי בבית המלך.

 

פתחי לי אחותירעייתי

פרשת אמור

קכח) אני ישנה ולבי ער, קול דודי דופק. אמרה כנסת ישראל, אני ישנה בגלות מצרים. כי הגלות הייתה מכוח שליטת השמאל על הימין, ומדינים של שמאל מסתלקים המוחין של המלכות, שינה, שהיו בניי בשעבוד הקשה. ולבי ער לשמור אותם שלא יִכלו בגלות. קול דודי דופק, זה הקב"ה, שאמר, ואזכור את בריתי.

קכט) פתחי לי, פתח כחודו של מחט, ואני אפתח לך שערים העליונים. פתחי לי אחותי, כי הפתח לכנוס אצלי הוא בך. שלא ייכנסו אצלי בניי אלא בך. אם את לא תפתחי פתחך, הרי אני סגור, שלא ימצאו אותי. משום זה פתחי לי. ועל כן דוד, כשרצה

 

לכנוס אל המלך, אמר, פִּתְחו לי שערי צדק, זה השער לה'. שערי צדק, המלכות, הוא פתח לכנוס אל המלך. זה השער לה', למצוא אותו ולהידבק בו. ועל כן, פתחי לי אחותי רעייתי. כדי להזדווג עמך ולהיות בשלום עמך לעולמים.

זעיר אנפין מצד עצמו בחסדים מכוסים מחכמה. והמלכות מצד עצמותה בחכמה בלי חסדים, ומכונה לילה, מפני שהחכמה אינה מאירה בלי חסדים. לפיכך אין שלמות השפע לגאולת ישראל, אלא על ידי זיווג זעיר אנפין ומלכות, כי אז נכללים החסדים דזעיר אנפין בחכמה דמלכות, וישראל מקבלים שפע שלם מג"ר (ג' ראשונות).

 

חמץ ומצה

פרשת תצווה

עד) בדומה למלך שהיה לו בן יחיד, ונחלה. יום אחד היה משתוקק לאכול. אמרו, יאכל בנו של המלך רפואה זו. וטרם שיאכל אותה, לא יימצא שום מאכל ומזון אחר בבית. עשו כך. כיוון שאכל הרפואה ההיא, אמר, מכאן והלאה יאכל כל מה שרוצה, ולא יוכל להזיק לו.

עה) כך, כשיצאו ישראל ממצרים, לא היו יודעים העיקר והסוד של האמונה. אמר הקב"ה, יטעמו ישראל רפואה. וכל עוד שיאכלו רפואה זו, לא ייראה להם מאכל אחר, חמץ. כיוון שאכלו מצה, שהיא רפואה, לבוא ולדעת בסוד האמונה, שהיא מלכות,

 

אמר הקב"ה, מכאן והלאה ראוי להם חמץ, ויאכלו אותו, כי אינו יכול עוד להזיק להם. וביום השבועות, נמצא לחם העליון, של זעיר אנפין, רפואה גמורה.

עו) ועל כן מקריבים חמץ, היצר הרע, שיישרף על המזבח על ידי הקרבנות שמקריבים על המזבח. ומקריבים שתי הלחם אחרים, על ידי תנופה, עמהם יחד. שתי לחם אחרים, פירושו, חוץ מן הקרבנות. והחמץ, היצר הרע, נשרף באש המזבח על ידי הקרבנות, ואינו יכול לשלוט ולהזיק לישראל. ומשום זה ישראל הקדושים מתדבקים בהקב"ה ביום הזה ברפואה של התורה.

 

קריאת ים סוף והאיילה שצריכה ללדת

פרשת בשלח

קעח) בשעה שישראל חנו על הים, ראו כמה המונים, כמה חיילים, וכמה מחנות מלמעלה ומלמטה, וכולם באו בקיבוץ על ישראל. התחילו ישראל בתפילה מתוך צרתם.

קעט) בה בשעה, ראו ישראל מצוקה מכל הצדדים, הים עם גליו המתרוממים היה לפניהם, ואחריהם כל אלו הממונים וכל המחנות של מצרים, ולמעלה היו עליהם כמה מקטרגים. התחילו צועקים אל הקב"ה...

קפב) אמר רבי שמעון, איילה אחת יש בארץ, והקב"ה עושה הרבה בשבילה. בשעה

 

שהיא צועקת, הקב"ה שומע צרתה ומקבל קולה. וכשהעולם צריכים לרחמים על מים, היא נותנת קולות, והקב"ה שומע קולה, ואז מרחם הקב"ה על העולם. כמו שכתוב, כאייל תערוג על אפיקי מים.

קפג) וכשצריכה לֵילֵד היא סתומה מכל הצדדים, ומשימה ראשה בין ברכיה, וצועקת ומרימה קולות, והקב"ה מרחם עליה, ומזמין לה נחש אחד, שנושך בערוותה, ופותח אותה, וקורע לה אותו מקום, ומולידה מיד.

 

מצווה לספר ביציאת מצרים

פרשת בא

קעט) לספר בשבח יציאת מצרים הוא חוב על האדם לעולם. כל אדם המספר ביציאת מצרים ושמח בסיפור ההוא בשמחה, עתיד הוא לשמוח עם השכינה לעולם הבא, שהיא שמחה מכל צד, שזה הוא אדם השמח באדונו, והקב"ה שמח בסיפור ההוא שלו.

קפ) בה בשעה מקבץ הקב"ה את כל החבורה שלו, ואומר להם, לכו ושִמעו הסיפור של השבח שלי שמספרים בניי, ושמחים בגאולתי. אז מתקבצים כולם ובאים ומתחברים עם ישראל, ושומעים סיפור השבח, ששמחים בשמחת הגאולה מאדונם, ובאים ומודים להקב"ה, על כל אלו הנסים והגבורות, ומודים לו על עם הקדוש שיש לו בארץ, ששמחים בשמחת הגאולה של אדונם.

קפא) אז נתווסף לו כוח וגבורה למעלה.

 

וישראל בסיפור ההוא נותנים כוח לאדונם. כמלך שנוסף לו כוח וגבורה, בעת שמשבחים גבורתו ומודים לו, והכל יראים מפניו, ועולה כבודו על כולם. ומשום זה, יש לשבח ולספר בסיפור הזה. כעין זה חוב הוא על האדם, לספר תמיד לפני הקב"ה, ולפרסם הנס בכל אלו הנסים שעשה.

קפב) ולמה הוא חוב לספר את הנסים? והלוא הקב"ה יודע הכל, כל מה שהיה ויהיה לאחר מכן? ולמה הפרסום הוא לפניו, על מה שהוא עשה והוא ידע? אלא ודאי צריך האדם לפרסם הנס ולספר לפניו מכל מה שעשה, משום שאלו המילות עולות, וכל הפמליה של מעלה מתקבצים ורואים אותם, ומודים לפני הקב"ה, ועולה כבודו עליהם למעלה ולמטה.

 

הגאולה העתידה

פרשת תזריע

קפו)כימֵי צאתך מארץ מצרים אַרְאֶנּוּ נפלאות. עתיד הקב"ה להראות גאולה לבניו, כאלו הימים ששלח הקב"ה להוציא ישראל ממצרים. והראה אלו המכות במצרים, והיכה אותם בשביל ישראל. מה בין גאולה שבסוף הימים, לבין גאולת מצרים? גאולת מצרים הייתה במלך אחד, ובמלכות אחת. וכאן בכל המלכים שבעולם. ואז יתכבד הקב"ה בכל העולם, וידעו הכל ממשלתו של הקב"ה, וכולם

 

יוכו במכות עליונות, על אחת, פעמיים, משום שימאנו כולם לשחרר את ישראל.

קפז) ואז תתגלה ממשלתו של הקב"ה, שכתוב, והיה ה' למלך על כל הארץ. ואז יתנדבו האומות בישראל, להביאם להקב"ה. כמו שכתוב, והביאו את כל אחיכם. אז יעמדו האבות לתחייה בשמחה, לראות גאולת בניהם כבתחילה. כמו שכתוב, כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות.

יצר הרע ויצר הטוב

בתחילה היצר הרע הוא כאורח

פרשת ואתחנן

קנ) יצר הרע למה הוא דומה? בשעה שבא להתחבר עם האדם, הוא כברזל מטרם שמביאים אותו באש. אחר שנתחמם, חזר כולו כמו אש.

קנא) יצר הרע, בשעה שבא להתחבר עם האדם, הוא דומה לאדם הקרב לפתח ורואה

 

שאין מי בבית שיעכב בידו. נכנס לבית ונעשה שמה אורח, ורואה שאין מי שיעכב בידו שיצא משם לדרכו. כיוון שנכנס לבית ואין מי שיעכב בידו, הוא נתמנה על הבית, ונעשה בעל הבית, עד שנמצא שכל הבית עומד ברשות.

 

איך יצר הרע מפתה את האדם

פרשת וירא

שלט) כתוב, לעלוקה שתי בנות, הַב הַב. אלו הן שתי בנות של יצר הרע, שהן מעוררות את היצר הרע לשלוט בגוף. אחת היא נפש שמגודלת תמיד בגוף, ואחת היא נפש המתאווה לתאוות רעות ולכל תאוות הרעות שבעולם הזה. זו היא בכירה, והראשונה היא צעירה.

שמ) ויצר הרע תמיד אינו מתחבר אלא בשתי נפשות הללו, כדי לפתות לבני אדם, וכדי שיאמינו בו ויוכל להובילם למקום שזורקים בהם חִצי מוות ויבקיעו אותם, כמו שכתוב, עד יְפַלַּח חץ כְבֵדוֹ.

שמא) וזה דומה לשודדים החומסים

 

בהרים, ומסתירים עצמם במקום איום שבהרים. ויודעים שבני אדם מונעים את עצמם ללכת במקומות אלו.

מה עשו? בחרו מהם אותו אשר יש לו לשון חדה יותר מכולם, אותו היודע לפתות אנשים, שיצא מהם וישב בדרך הישר במקום שכל בני העולם עוברים שמה. כיוון שהגיע לבני העולם, מתחיל להתחבר שם עמהם, עד שמושך אותם לרשתו ומביאם למקום האיום שהשודדים שמה, והורגים אותם. כן דרך היצר הרע, שמפתה את בני העולם עד שמאמינים בו, ואז מביאם למקום חִצי מוות.

 

התמודדות עם יצר הרע

פרשת מקץ

קצה) לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע, וישתדל אחריו. אם הלך ממנו, טוב. ואם לא, יעסוק בתורה. כי אין לך דבר לשבור את היצר הרע, אלא התורה. אם הלך, טוב. ואם לא, יזכיר לו יום המיתה, כדי לשברו.

קצו) כאן יש להסתכל, הרי זהו יצר הרע וזהו מלאך המוות. וכי מלאך המוות יישבר מלפני יום המיתה? והרי הוא ההורג את בני האדם. ומשמע ששמחה שלו, הוא להמית אנשים. שמשום זה הוא מַשְׂטֶה אותם תמיד, כדי להמשיכם למיתה.

קצז) אלא ודאי, שהאדם יזכיר לו יום

 

המיתה, כדי לשבור הלב של האדם, כי יצר הרע אינו שורה אלא במקום שנמצא שמחת היין וגאות רוח. וכשנמצא רוח שבור באדם, אז מתפרד ממנו, ואינו שורה עליו. ועל כן צריך להזכיר לו יום המיתה, ויישבר גופו והוא הולך לו.

קצח) יצר הטוב צריך חדווה של תורה. ויצר הרע צריך חדווה של יין וניאוף וגאות רוח. ומשום זה צריך האדם להרגיזו תמיד מאותו יום הגדול, יום הדין, יום החשבון, שאין מה להגן על האדם, אלא מעשים הטובים, שהוא עושה בעולם הזה, כדי שיגֵנו עליו בשעה ההיא.

 

שני מלאכים

פרשת תולדות

קע) ברצות ה' דרכי איש, גם אויביו ישלים איתו. שני מלאכים יש לאדם, שליחים מלמעלה להתחבר עמו. אחד לימין ואחד לשמאל. והם עדים על האדם. ובכל מה שהוא עושה, הם נמצאים שם. וקוראים אותם יצר טוב ויצר הרע.

קעא) בא האדם להיטהר ולהשתדל במצוות התורה, אותו יצר הטוב שנתחבר בו, הוא כבר נתגבר על יצר הרע, והשלים

 

עמו, והיצר הרע נהפך לעבד ליצר הטוב. וכשבא האדם להיטמא, אותו יצר הרע מתחזק ומתגבר על יצר הטוב.

כשאותו האדם בא להיטהר, כמה הגברות הוא צריך להתגבר, וכאשר מתגבר יצר הטוב, אז, גם אויביו ישלים איתו. כי היצר הרע, שהוא אויביו, נכנע לפני יצר הטוב. כשהולך האדם במצוות התורה, אז אויביו ישלים איתו. זהו היצר הרע וכל הבאים מצדו, ישלימו איתו.

 

בכל לבבך

פרשת תרומה

תרסח) אהבת הקב"ה, שאדם אוהבו, אינו מתעורר אלא מלב, משום שהלב הוא מקום ההתעוררות, לעורר אליו אהבה...

תרסט) בכל לבבך, בשני לבבות, שהם שני יצרים, יצר הטוב ויצר הרע. כל אחד נקרא לב, זה נקרא לב טוב, וזה נקרא לב רע. משום זה נאמר, בכל לבבך, ואינו אומר בכל לבך, שיורה שניים, שהם יצר הטוב ויצר הרע.

תרעא) ביצר הרע, איך אפשר לאדם שיאהב את הקב"ה עִמו, שהרי יצר הרע מקטרג שלא יקרב האדם לעבודת ה', ואיך יאהב בו את הקב"ה? אלא זה הוא עבודת הקב"ה יותר חשובה, כשיצר הרע הזה נכנע אליו, והאדם משבר אותו, זו היא אהבת הקב"ה, משום שיודע לקרב את יצר הרע לעבודת הקב"ה.

תרעב) כאן הוא סוד ליודעי דין. כי כל מה שעשה הקב"ה למעלה ולמטה, הכל הוא רק כדי להראות כבודו, והכל הוא לעבודתו. וכי מי ראה עבד, שיהיה מקטרג על אדונו, שבכל מה שהוא רצונו של אדונו, נעשה הוא למקטרג שלא יעשו רצון אדונו. רצונו של הקב"ה, שיהיו בני אדם תמיד בעבודתו, וילכו בדרך האמת, כדי לזכות אותם בהרבה טובה. ואחר שרצון הקב"ה בזה, איך יבוא עבד רע ונמצא מקטרג על רצון אדונו, ומטה בני אדם לדרך הרע, ומדחה אותם מדרך הטוב, ועושה אותם שלא יעשו רצון אדוניהם, ומטה בני אדם לדרך הרע?

תרעג) אלא ודאי שעושה רצון אדונו.

 

בדומה למלך, שהיה לו בן יחיד, והיה אוהב אותו ביותר, וציווה אותו באהבה, שלא יקרב עצמו לאישה רעה, משום שכל מי שיקרב אליה, הוא אינו ראוי לבוא בהיכל המלך. הבטיח אותו בן ההוא לעשות רצון אביו באהבה.

תרעד)בבית המלך בחוץ, הייתה זונה אחת, יפת מראה ויפת תואר. לימים אמר המלך, אני רוצה לראות רצון בני אליי. קרא לאותה הזונה, ואמר לה, לכי ותפתי את בני, כדי לראות רצונו של בני אליי. הזונה הלכה אחרי בנו של המלך והתחילה לחבק אותו ולנשק אותו ולפתות אותו בכל מיני פיתויים. אם אותו הבן הוא הגון, ושומר מצוות אביו, הוא גוער בה, ואינו שומע לה, ודוחה אותה ממנו. אז שמח אביו בבנו, ומכניסו למחיצת היכלו, ונותן לו מתנות ומנחות וכבוד גדול. מי גרם כל יקר הזה לאותו הבן? הווי אומר, אותה הזונה.

תרעה) וזונה ההיא, אם יש לה שבח בעד זה, או לא? ודאי יש לה שבח מכל הבחינות: א) שעשתה כמצוות המלך. ב) שגרמה לאותו הבן לכל טובה ההיא, לכל אהבה הזו של המלך אליו. ועל כן כתוב, והנה טוב מאוד. והנה טוב, זהו מלאך החיים. מאוד, זהו מלאך המוות, שהוא יצר הרע, שהוא ודאי טוב מאוד למי שמקיים מצוות אדונו. ואם לא היה מקטרג הזה, לא היו יורשים צדיקים אלו אוצרות העליונים, שעתידים לנחול בעולם הבא.

 

הר גבוה או חוט השערה

פרשת וישב

רמ) עתידים לעתיד לבוא הצדיקים, לראות את יצר הרע כהר גבוה. ויתמהו ויאמרו, איך יכולנו לכבוש הר גבוה עליון הזה? ועתידים לעתיד לבוא הרשעים, לראות את יצר הרע, דק כחוט השערה. ויתמהו ויאמרו, איך לא

 

יכולנו לכבוש את חוט השערה הדק כזה? הללו בוכים והללו בוכים. והקב"ה יבער אותו מן העולם, וישחט אותו לעיניהם, ולא ישלוט עוד בעולם, ויראו צדיקים וישמחו. כמו שכתוב, אך צדיקים יודו לשמך.

 

רכיבה על החמור

פרשת פנחס

תפה)י' של שדי, אות ברית, טבעת משלשלת על צוואר השֵד, יצר הרע. כי שדי, אותיות שד י', שלא יזיק לאדם. שעליו אמר דוד, הַצִילָה מחרב נפשי, מיד כלב יחידתי. כי היצר הרע, נחש, כלב, אריה, שעליו אמר דוד, יֶאֱרוב במסתָּר, כאריה בסֻכּוֹ. והנביא קרא לו דוב, כמו שכתוב, דוב אורב הוא לי, ארי במסתרים. והוא נמשל כבהמות, נמשל לכל חיות הדורסות. ונמשל לכל אדם כפי עוונותיו. שכפי העוון, כך הוא נקרא, אריה או דוב ועוד.

תפו) היצר הרע הוא כלב, ונחש, וחמור נוער, שמרכיבים עליו הנפש. ומיד שנודע, שאותו הרוכב עליו הוא רשע, כתוב עליו, ויפול רוכבו אחור. כי יפול הנופל ממנו. ומשום זה אמר איוב, לא נופל אנוכי מכם. והצדיק שרוכב עליו, קושרו בקשר של רצועות התפילין. אות תפילין, י' דשדי, טבעת על צווארו. ש' דתפילין היא שלשלת על צווארו.

תפז) ובו רכב אליהו ועלה לשמים. כמו שכתוב, וַיָעַל אליהו בסערה השמים. ובו, ויען ה' את איוב מן הסערה. ומשום זה העמידו עליו, איזהו גיבור? הכובש את יצרו. ויש למי שנעשה לו חמור, שאינו מצער את רוכבו. ואלו הם המשתדלים בקל וחומר. ומשום זה נאמר באברהם, ויחבוש את חמורו. ומשום זה נאמר על משיח, עני ורוכב על חמור.

כי היצר הרע מקבל כוחו להזיק ולהסית את האדם מקו שמאל. והרשע על ידי עיתותיו מגביר כוח השמאל על הימין,

 

שנופל בזה לרשות היצר הרע, המכונה בהרבה שמות, לפי חומר החטא של האדם. ולפי המין של העוון שמחטיא לאדם, כך הוא נקרא. כי הי' דשדי, אות ברית, קו האמצעי, שבו המסך דחיריק, הממעט את ג"ר (ג' ראש ונות) דשמאל, שהן כל כוחו של יצר הרע. וצדיק השומר ברית קושר אותו, שלא יוכל להחטיאו. ודומה כמי שמפיל טבעת משלשלת על צווארו, ומושל עליו. ש' דתפילין מורה על ג' קווים.

ניתן יצר הרע לכל אדם, שיכְבְּשוֹ תחתיו וירכב עליו. וכל השלמות באה על ידי יצר הרע, אם כובש אותו, כמו שכתוב, בכל לבבך, בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע. ונמצא, שאם זוכה ורוכב על יצר הרע, הוא זוכה. הסערה היא יצר הרע, שכְּבָשוֹ ורכב עליו וזכה לעלות לשמים. וכן כתוב, ויען ה' את איוב מן הסערה, משום שזכה לכבוש את הסערה. וכתוב, איזהו גיבור הכובש את יצרו. כי אם כובש אותו, זוכה לכל השלמות. מי שזוכה לכובשו בשיעור מסוים, נעשה לו היצר הרע חמור לרכוב עליו, והיצר הרע אינו מצערו עוד לעולם. שעושים את מצוות הקלות כמו החמורות. ואז נעשה להם היצר הרע חמור, כי חומר אותיות חמור. כמו שכתוב באברהם, ויחבוש את חמורו. עני ורוכב על חמור. כי זכו לכבוש את היצר הרע עד שנעשה להם חמור לרכוב עליו, להביאם אל השלמות.

יראה

יראה - המצווה הראשונה

הקדמת ספר הזוהר, "פקודי אורייתא, פקודא קדמאה"

קפט) בראשית ברא אלקים. זו היא המצווה הראשונה לכולן, ומצווה זו נקראת יראת ה', הנקראת ראשית. שכתוב ראשית חכמה יראת ה'. יראת ה' ראשית דעת, משום שדבר זה, יראה, נקרא ראשית. וזה הוא שער להיכנס אל האמונה. ועל מצווה זו מתקיים כל העולם...

קצ) היראה מפורשת לשלוש בחינות, שתיים מהן, אין בהן שורש כראוי, ואחת היא שורש היראה. יש אדם שירא מהקב"ה בשביל שיחיו בניו ולא ימותו, או ירא מעונש גופו או מעונש כספו, ועל כן הוא ירא אותו

 

תמיד. נמצא, שהיראה שהוא ירא מהקב"ה, לא שָׂם אותה לשורש כי תועלת עצמו היא השורש, והיראה היא תולדה ממנה. ויש אדם הירא מפני הקב"ה, משום שירא מעונש העולם ההוא ומעונש של הגיהינום. שתי מיני יראות האלו, היראה מעונש עולם הזה והיראה מעונש עולם הבא, אינן עיקר היראה ושורשה.

קצא) היראה שהיא עיקר הוא שאדם יירא מפני אדונו, משום שהוא רב ושליט, העיקר והשורש של כל העולמות, והכל נחשב כאין לפניו.

 

ה' אורי וישעי, ממי אירא

פרשת במדבר

לט) ה' אורי וישעי, ממי אירא. כיוון שאדם הסתכל באור העליון, והקב"ה האיר עליו, אינו מתיירא מעליונים ותחתונים. כמו

 

שכתוב, ועליך יזרח ה', וכבודו עליך יראה. ה' מעוז חיי, כיוון שהקב"ה אוחז באדם, אינו מתיירא בעולם מכל בעלי דינים.

ירושלים

אין תורה - אין ירושלים

פרשת ויצא

פה) רבי חייא ורבי חזקיה היו יושבים תחת האילנות של שדה אוֹנוֹ. נמנם רבי חייא וראה את אליהו, אמר רבי חייא לאליהו, מהוכחת הדרך של אדוני, השדה מאיר, שהוא הנוקבא. אמר אליהו, עתה באתי אליך להודיע, שירושלים קרובה היא להיחרב, וכל ערי החכמים עִמה, משום שירושלים הנוקבא, דין, ועומדת על דין, ונחרבת על הדין שבה. וכבר ניתן רשות לסמאל עליה ועל גיבורי העולם, ובאתי להודיע לחכמים, אולי יאריכו השנים של ירושלים, שלא תיחרב, שהרי כל זמן שהתורה נמצאת בה, היא עומדת, משום שהתורה היא עץ החיים העומד עליה.

כל זמן שהתורה מתעוררת מלמטה, שבני אדם עוסקים בה, עץ החיים אינו מסתלק מירושלים של מעלה. פסקה התורה למטה, שבני אדם הפסיקו מלעסוק בה, עץ החיים, זעיר אנפין, מסתלק מהעולם, מהנוקבא.

 

שהיא נקראת עולם, וכן נקראת ירושלים. ואין הכוונה לירושלים של מטה, כי אלו החכמים כבר היו שנים רבות אחר חורבן ירושלים.

פו) ועל כן כל זמן שהחכמים שמחים בעסק התורה, לא יוכל להם סמאל, כי כתוב, הקול קול יעקב והידיים ידי עשו. זהו התורה העליונה, זעיר אנפין, הנקרא קול יעקב, בעוד שהקול ההוא אינו נפסק, הדיבור שולט ומנצח. ועל כן אין צריכים להפסיק מתורה.

פז) הנוטה לשמאל מחריב את הנוקבא. כי כתוב, אם ה' לא ישמור עיר, שָׁוְא שָׁקַד שומר. אלו שעוסקים בתורה, הדבקים בקו אמצעי, הנקרא תורה, עומד עליהם העיר הקדושה, הנוקבא, ואז הויה, שהוא עמוד האמצעי, שומר העיר, ולא על אנשים חזקים של העולם, הדבקים בשמאל. וכתוב, אם הויה, קו אמצעי, לא ישמור עיר, שָׁוְא שָׁקַד שומר, כי סופה להיחרב.

 

שמחו את ירושלים

פרשת במדבר

כא) שִמחו את ירושלים, וגילו בה כל אוהביהָ. כמה חביבה התורה לפני הקב"ה, כי בכל מקום שדברי תורה נשמעים, הקב"ה וכל צבאותיו כולם מקשיבים לדבריו. והקב"ה בא לדור עמו. כמו שכתוב, בכל מקום אשר אזכיר את שמי. ולא עוד, אלא ששונאיו נופלים לפניו...

כג) שִמחו את ירושלים. משום ששמחה אינה נמצאת, אלא בזמן שישראל נמצאים בארץ הקדושה, ששם מתחברת אישה בבעלה. זעיר אנפין ומלכות. ואז הוא שמחת הכל, שמחה של מעלה ושל מטה. ובזמן

 

שישראל אינם נמצאים בארץ הקדושה, אסור לאדם לשמוח ולהראות שמחה. כמו שכתוב, שמחו את ירושלים וגילו בה. וגילו בה, בזמן שישראל נמצאים בה...

כו) כי בשמחה תצאו. זו כנסת ישראל. שבכל זמן שהיא בגלות ושוכבת לעפר, אינה נקראת שמחה, עד שהקב"ה יבוא אליה ויקים אותה מן העפר, ויאמר, התנערי מעפר קומי אורי, ויתחברו יחד. אז היא נקראת שמחה, שמחת הכל. ואז, בשמחה תצאו. אז כמה צבאות יצאו לקבל את המטרוניתא לשמחה של סעודת המלך.

 

חומות ושערים

פרשת בא

קכו) עשה הקב"ה ירושלים של מטה, המלכות, כעין ירושלים של מעלה, בינה. ועשה החומות של העיר הקדושה ושעריה. מי שנכנס, אינו נכנס עד שיפתחו לו השערים. מי שעולה, אינו עולה עד שיתקנו המדרגות אל החומות. מי יכול לפתוח את

 

שערי העיר הקדושה? ומי יכול לתקן המדרגות אל החומות?

זהו רבי שמעון בן יוחאי, שהוא פותח השערים של סודות החכמה, והוא מתקן את מדרגות העליונות. וכתוב, יֵרָאֶה כל זְכוּרְךָ את פני האדון ה'. מי הוא פני האדון ה'? זהו רשב"י.

 

ציון

פרשת אחרי מות

קעה) כשרצה הקב"ה לברוא את העולם התחתון, כולו כעין של מעלה עשה אותו. עשה את ירושלים אמצע של כל הארץ. ומקום אחד עליה, שנקרא ציון, יסוד, וממקום הזה מתברכת. וממקום הזה של ציון, התחיל העולם להיבנות, וממנו נבנה. זה שכתוב, אל אלקים דיבר ויקרא ארץ

 

ממזרח שמש עד מבואו. מציון, מכלל יופי אלקים הופיע, מציון שהיא שלמות היופי של העולם אלקים הופיע. לא נתברכה ירושלים, המלכות, אלא מציון, שהיא יסוד. וציון נתברכה מלמעלה, שהוא זעיר אנפין. והכל אחד באחד מתקשר, שזעיר אנפין ומלכות, אחד באחד, מתייחדים על ידי ציון.

 

ירושלים - של מעלה ושל מטה

פרשת חיי שרה

קיג) ירושלים, כל ארץ ישראל מקופלת תחתיה, שהיא המלכות. והיא נמצאת למעלה ולמטה. באופן זה: יש ירושלים למעלה, שהיא בינה, ויש ירושלים למטה, שהיא מלכות, כי נאחזת למעלה ונאחזת למטה. ונמצאת ירושלים של מעלה אחוזה בשני צדדים, למעלה ולמטה. וירושלים של מטה אחוזה בשני צדדים, למעלה ולמטה. ועל כן

 

היא כפולה.

ירושלים של מעלה היא בינה, וירושלים של מטה היא מלכות. ונודע שעניין שיתוף מידת הרחמים בדין נכללו זה בזה. ומתוך התכללות הזה נעשו ד' בחינות, שיש בינה ומלכות בבינה, ויש בינה ומלכות במלכות. ונמצא שמידת המלכות היא כפולה, כי יש מלכות בבינה ויש מלכות במלכות.

ישראל והעמים

הבורא הציע את התורה לכולם

פרשת בלק

קמ) ה' מסיני בא, הוא כמו שכתוב, הנה אנכי בא אליך בעב הענן. ומסיני בא, ונגלה עליהם. וזרח משעיר למו, ממה שאמרו בני שעיר שאינם רוצים לקבל, מזה האיר לישראל. והוסיף להם אור ואהבה רבה. אף כך, הופיע והאיר לישראל מהר פארן, ממה שאמרו בני פארן, שאינם רוצים לקבל, מזה הוסיפו ישראל אהבה והארה יתרה.

קמא) על ידי מי נתגלה להם? הוא סוד עליון ויתגלה על ידי שאלתךָ. התורה יצאה מסוד עליון, מראש המלך הסתום, בינה. כשהגיע לזרוע שמאל, יצחק, גבורה, ראה הקב"ה בזרוע ההוא דם רע, שהיה מתרבה משם, שהוא עשו, סמאל. והסטרא אחרא אמר, יש לי לברר וללבן זרוע הזה, ואם לא אוריד דם רע ההוא, יפגום הכל. אמנם צריך לברר מכאן כל פגם.

קמב) קרא את סמאל, שׂרו של עשו, ואמר לו, אתה רוצה התורה שלי? אמר, מה כתוב בה. אמר, לא תרצח, כי דילג הקב"ה להראות לו המקום שצריך, שדילג על המקום שידע, שלא יוכל לעמוד בו. אמר סמאל, חס ושלום, תורה זו שלך הוא, ושלך תהיה, איני רוצה תורה זו. חזר והתחנן לפניו. אמר, ריבון העולם, אם אתה נותן התורה לי, כל ממשלתי תעבור, כי כל ממשלתי בהריגה. ואם אקבל התורה, לא תהיינה מלחמות. וממשלתי היא על כוכב מאדים, המורה על שפיכת דמים. ואם כן, הכל יתבטל מן העולם.

קמג) ריבונו של עולם, קח לך התורה שלך, ולא יהיה לי חלק ונחלה בה. אבל אם טוב לפניך, הרי העם בניו של יעקב, להם ראויה התורה. והוא חשב, שאמר עליהם קטרוג. וזה הוא, וזרח משעיר למו. משעיר ממש יצא האור לישראל, כלומר מסמאל, שרו של שעיר. אמר סמאל בלבו, ודאי אם בניו של יעקב יקבלו התורה, יעברו מן העולם, ולא יוכלו לשלוט לעולם. השיב לו הקב"ה כמה פעמים, כי אתה בכור ולך התורה ראויה. אמר לו, הרי לו היא הבכורה שלי, שנמכרה לו ואני הודיתי. אמר לו

 

הקב"ה, כיוון שאין אתה רוצה שיהיה לך חלק בתורה תסתלק ממנה לגמרי. אמר, טוב.

קמד) אמר לו הקב"ה, כיוון שכך, תן לי עצה, איך אעשה שיקבלו אותה בניו של יעקב, שאתה אומר. אמר לו סמאל, ריבונו של עולם, צריכים לשחד אותם. קח אור מאורם של צבאות השמים, ותן עליהם, ובזה יקבלו אותה, והנה מן האור שלי אתן מתחילה. הפשיט מעצמו האור, שהיה חוֹפֶה עליו, ונתן להקב"ה, שייתן אותו לישראל. זה שכתוב וזרח משעיר למו. משעיר ממש, שזה סמאל, שכתוב בו, ונשא השעיר עליו. למו, כלומר לישראל.

קמה) כיוון שביעֵר זה, את סמאל, והעביר דם הרע מזרוע שמאל, יצחק, גבורה, חזר לזרוע ימין, אברהם, חסד. ראה בה גם כן דם רע, ישמעאל. אמר, זרוע זה צריכים גם כן לנקותו מדם רע. קרא הקב"ה אל רהב, שרו של ישמעאל. אמר לו, אתה רוצה התורה שלי? אמר לו רהב, מה כתוב בה? דילג על הכל ואמר לו, לא תנאף. אמר, אוי לי. אם ירושה זו ינחיל אותי הקב"ה, היא ירושה רעה, שתעביר כל ממשלתי ממני, המיוסדת על ניאוף, כי ברכות המים לקחתי, את הברכה של דגת הים, שכתוב פרו ורבו. וכתוב, והפריתי אותו והרביתי אותו. וכתוב, והוא יהיה פרא אדם.

קמו) התחיל להתחנן לפני ריבונו. אמר לו, ריבונו של עולם, שני בנים יצאו מאברהם, הנה בניו של יצחק, תן להם, ולהם היא ראויה. אמר לו הקב"ה, איני יכול, כי אתה הבכור, ולך ראויה התורה. התחיל להתחנן לפניו. אמר, ריבון העולם הבכורה שלי תהיה לו, ואור ההוא שאני ירשתי בשביל הבכורה, קח ותן להם. וכך עשה הקב"ה, זה שכתוב הופיע מהר פארן...

קמח) כיוון שלקח הקב"ה מתנות האלו לישראל מאלו השרים השולטים על עשו וישמעאל, בא וקרא לכל רבבות קודש הממונים על שאר העמים, והשיבו לו גם כן כמו סמאל ורהב. ומכולם לקח וקיבל מתנות לתת לישראל.

 

נעשה ונשמע

פרשת לך לך

שטו) בָּרכו ה' מלאכיו עושי דברו, לשמוע בקול דברו. אשרי הם ישראל מכל שאר אומות העולם, שהקב"ה בחר בהם מכל שאר העמים. ועשה אותם לחלקו ונחלתו. ועל כן נתן להם התורה הקדושה, משום שכולם היו ברצון אחד על הר סיני, והקדימו עשיה לשמיעה. שאמרו נעשה קודם לנשמע.

שטז) כיוון שהקדימו עשיה לשמיעה, קרא הקב"ה למלאכים. אמר להם, עד כאן הייתם לפניי יחידים בעולם, מכאן ואילך הנה בניי בארץ חברים עמכם לכל דבר, אין לכם רשות לקדש את שמי, עד שישראל יתחברו עמכם בארץ. וכולכם יחד תהיו חברים לקדש את שמי, משום שהקדימו עשיה לשמיעה, כמו מלאכים העליונים עושים ברקיע, כמו שכתוב, בָּרכו ה' מלאכיו

 

עושי דברו מתחילה, ואחר כך כתוב, לשמוע בקול דברו.

שיז) בָּרכו ה' מלאכיו. אלו הם הצדיקים בארץ, שהם נחשבים לפני הקב"ה כמו מלאכים העליונים ברקיע, משום שהם גיבורי כוח, שמתגברים על יצרם, כגיבור המתגבר על שונאיו. לשמוע בקול דברו, שזוכים בכל יום לשמוע קול ממרום ובכל שעה שצריכים.

שיח) מי יוכל לעמוד עמהם, עם אלו הקדושים העליונים? אשריהם היכולים לעמוד לפניהם. אשריהם היכולים להינצל מהם. השגחתו של הקב"ה עליהם בכל יום. איך אנו יכולים לעמוד לפניהם? ועל כן כתוב, אשרי תבחַר ותקָרֵב ישכון חצֵרֶיךָ. וכתוב, אשרי אדם עוז לו בָּך.

 

דודי לי ואני לו

פרשת נח

קח) כאשר הלבנה מתמלאת עם ברכות למעלה כראוי, באים ישראל ויונקים ממנה בלבדם. ועל כן כתוב, ביום השמיני, עצרת תהיה לכם. עצרת הוא אוסף. כי כל מה שנאסף מהברכות העליונות, אינם יונקים ממנה עמים אחרים, חוץ מישראל בלבדו. ומשום זה כתוב, עצרת תהיה לכם. לכם, ולא לשאר עמים. לכם, ולא לשאר ממונים.

קט) ועל כן ישראל מְרַצים את הקב"ה במים, שמנסכים על המזבח. כדי לתת לַממונים של האומות חלק מהברכות, שיתעסקו בו ולא יתערבו אחר כך בשמחתם של ישראל, כאשר יינקו ישראל ברכות העליונות. ועל יום זה כתוב, דודי לי ואני לו. שאחר אינו מתערב עמנו.

קי) משל למלך, שהזמין את אוהבו

 

לסעודה, שהוא עושה ביום מסוים, כדי שאוהב המלך ידע שהמלך רוצה בו. אמר המלך, עתה אני רוצה לשמוח עם אוהבי לבדו, ואני מתירא, שאני אהיה בתוך הסעודה עם אוהבי, יבואו כל אלו השוטרים הממונים, וישבו עמנו אל השולחן, לסעוד סעודת השמחה עם אוהבי ביחד.

מה עשה האוהב, הוא הקדים תבשילים של ירקות ובשר שור, והקריב לאכול לפני אותם השוטרים הממונים, ואחר כך ישב המלך עם אוהבו, לאותה סעודה העליונה מכל מעדני עולם. ובעוד שהוא עם המלך בלבדו, שואל ממנו כל צרכיו, והוא נותן לו, והמלך שמח עם אוהבו בלבדו, וזרים לא יתערבו ביניהם. כך ישראל עם הקב"ה. משום זה כתוב, ביום השמיני עצרת תהיה לכם.

 

המקטרגים חוזרים לאהוב את ישראל

פרשת אמור

רעג) כל אלו הקרבנות, ע' (70) פרים, הוא לתת מזון לַממונים של שאר העמים. כי מתוך שהקב"ה אוהב את בניו, רוצה שכל השרים יהיו אוהבים שלהם. כמו שכתוב, ברצות ה' דרכי איש, גם אויביו ישלים איתו.

 

שאפילו כל המקטרגים העליונים חוזרים להיות אוהבים לישראל. כשהכוחות של מעלה חוזרים להיות אוהבים לישראל, כל אלו שלמטה על אחת כמה וכמה.

 

מעשי ישראל קובעים הכל

פרשת ויחי

תיב) אילו אצרו ישראל מעשים טובים לפני הקב"ה, לא היו עומדים עליהם עמים עכו"ם בעולם. אבל ישראל גורמים לשאר העמים, להרים את ראשם בעולם, כי אם ישראל לא היו חוטאים לפני הקב"ה, היו שאר עמים עכו"ם נכנעים לפניהם.

 

תיג) אם לא היו ממשיכים ישראל במעשים רעים לצד האחר בארץ ישראל, לא היו שולטים שאר עמים עכו"ם בארץ ישראל, ולא הוגלו מן הארץ. ועל זה כתוב, כי דַלוֹנוּ מאוד, שאין לנו מעשים טובים כראוי.

 

בגלות, ישראל ניזונים משִירָיים של האומות

פרשת תרומה

תפה) ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך. כמה מאושרים ישראל, שהקב"ה רצה בהם, וקירב אותם אליו מכל העמים, ובשביל ישראל הוא נותן מזונו ושובע לכל העולם, ואם לא ישראל, לא היה הקב"ה נותן מזונות לעולם. ועתה שישראל בגלות, על אחת כמה וכמה שכל העולם מקבלים מזונות ושובע כפליים, כדי שהתמצית מהם יספיק לישראל.

תפו) בזמן שהיו ישראל בארץ הקדושה, היה יורד להם מזון ממקום עליון, והם נתנו חלק תמצית לעמים עכו"ם, והעמים כולם ניזונו מתמצית. ועתה שישראל בגלות, נתהפך הדבר באופן אחר, שהמזון מגיע לאומות העולם, וישראל מקבלים מהם תמצית.

תפז) משל למלך שהכין סעודה לבני ביתו, כל זמן שהם עושים רצונו, אוכלים

 

בסעודה עם המלך, ונותנים לכלבים חלק של עצמות לגרור. בשעה שבני ביתו אינם עושים רצונו של המלך, נותן כל הסעודה לכלבים, ונותן לבני ביתו העצמות.

תפח) כל זמן שישראל עושים רצונו של אדונם, הנה על שולחן המלך הם אוכלים וכל הסעודה הוכן בשבילם, ומשמחה שלהם הם נותנים העצמות, שהוא תמצית, לעכו"ם. וכל זמן שישראל אינם עושים רצונו של אדונם, הולכים בגלות, והסעודה ניתנה לכלבים, ולהם ניתנה התמצית. כמו שכתוב, ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגויים. כי אוכלים התמצית מגיעול שלהם, ממזונם המאוס. אוי לבן מלך, שיושב ומצפה לשולחנו של העבד, שמה שנשאר משולחנו הוא אוכל.

 

כשישראל נופלים, הם גרועים יותר מכולם

פרשת ויחי

קצו) מה בין ישראל לעכו"ם? ישראל, כשנמצא אדם מת, הוא מטמא לכל גוף והבית נטמא. וגוף של עכו"ם אינו מטמא לאחר, וגופו אינו טמא כשהוא מת.

קצז) ישראל שמת, כל הקדושות של אדונו נעברים ממנו, נעבר ממנו צלם הקדוש, ונעבר ממנו רוח הקדוש. ונשאר גופו טמא.

קצח) אבל עכו"ם, נוכרי, עובד עבודה זרה, שבחייו טמא מכל הצדדים, הצלם שלו טמא, והרוח שלו טמא. משום שטומאות אלו

 

שורות בתוכו, אסור להיקרב אצלו. כיוון שמת, יוצאות כל אלו הטומאות ממנו, ונשאר הגוף בלי טומאה לטַמְאות.

קצט) ואף על פי שהגוף שלהם טמא בין בחייהם ובין במיתתם, אבל בחייהם, שכל הטומאות נמצאות בהם, יש להם כוח לטַמְאות אחרים. במיתתם, שיצאו כל הטומאות מהם, אינם יכולים לטַמְאות. וגוף של ישראל לאחר מותו יכול לטַמְאות אחרים, משום שכל הקדושות יצאו ממנו, ושורה עליו צד האחר.

 

שהות ישראל בקרב עם אחר מחזקת אותו

פרשת שמות

עה) ויקם מלך חדש על מצרים. כל העמים שבעולם וכל המלכים שבעולם, לא נתחזקו בממשלתם אלא בשביל ישראל. מצרים לא היו שולטים על כל העולם, עד שבאו ישראל ונכנסו שם בגלות. אז נתגברו על כל העמים שבעולם. בבל לא נתחזק על כל העמים שבעולם, אלא בשביל ישראל, שיהיו בגלות אצלם. אֱדוֹם לא נתחזקו על כל העמים שבעולם, אלא בשביל ישראל, שיהיו בגלות אצלם. כי העמים האלו היו בשפלות בין שאר העמים, והיו ירודים מכולם, ובשביל ישראל נתחזקו.

עו) מצרים היו שפלים מכל העמים. עבדים ממש נקראים, כי המצרים היו שפלים מכל העמים. בבל היו שפלים, כמו שכתוב, הן ארץ כשדים זה העם לא היה. אֱדוֹם היו שפלים, שכתוב, הנה קָטׂן נתתיך בגויים, בזוי אתה מאוד.

עז) וכולם אינם מקבלים תוקף אלא

 

בשביל ישראל. כי כשישראל בגלות אצלם, הם מתחזקים מיד על כל העמים שבעולם. משום שישראל בלבדם הם כנגד כל העמים שבעולם. כשנכנסו ישראל בגלות מצרים, מיד הייתה קימה למצרים, ונתחזקה ממשלתם למעלה מכל העמים, שכתוב, ויקם מלך חדש על מצרים. ויקם, פירושו קימה הייתה להם, שנתחזק וקם אותו מלאך הממונה לממשלת מצרים, וניתן לו תוקף וממשלה על כל הממונים של שאר העמים.

כי מתחילה ניתן ממשלה לאותו הממונה של מעלה, ואחר כך לעם שלו של מטה. ומשום זה אומר הכתוב, ויקם מלך חדש על מצרים. זהו הממונה שלהם, חדש היה, כי עד היום הזה לא היה לו ממשלה על שאר העמים, ועתה הוקם למשול על כל העמים שבעולם. ואז נתקיים, תחת שלוש רגזה ארץ, תחת עבד כי ימלוך. כי המצרים היו עבדים.

 

סיבת צערם של ישראל

פרשת פנחס

קמג) יום אחד בא לרבי אליעזר חכם אחד גוי, אמר לו זקן זקן...

קמד) אתם אומרים, שאתם קרובים למלך העליון יותר מכל שאר העמים. מי שמקורב אל המלך, הוא שמח תמיד בלא צער, בלא יראה, בלא צרות. והרי אתם נמצאים תמיד בצער ובצרות וביגון יותר מכל בני העולם. ואנו, לא קרב אלינו צער וצרה ויגון כלל, הרי שאנו קרובים למלך העליון. ואתם רחוקים ממנו, ועל כן יש לכם צער וצרה ואבל ויגון, מה שאין לנו...

קנב) השאלה ששאל אותו הגוי, הוא כך. ודאי אנו קרובים אל מלך העליון יותר מכל שאר העמים. ודאי כך הוא, שישראל, עשה אותם הקב"ה, לב של כל העולם. וכך הם ישראל בין שאר האומות, כמו לב בין האיברים. וכמו שאיברי הגוף לא יכלו להתקיים בעולם

 

אפילו רגע אחד בלי הלב, כך כל העמים אינם יכולים להתקיים בעולם בלא ישראל. וגם ירושלים היא כך בין שאר הארצות, כמו לב בין האיברים. ועל כן היא באמצעו של כל העולם, כמו לב שהוא באמצע האיברים.

קנג) וישראל מונהגים תוך שאר העמים, כמו הלב בתוך האיברים. הלב הוא רך וחלש והוא קיום של כל האיברים, וכל האיברים אינם יודעים מצער וצרה ויגון כלל, אלא הלב, שבו הקיום ובו התבונה. שאר האיברים, אין הצער והיגון קרבים אליהם כלל, כי אין בהם קיום, ואינם יודעים כלום. כל שאר האיברים אינם קרובים אל המלך, שהוא החכמה והתבונה, השורים במוח אלא לב. ושאר איברים רחוקים ממנו, ואינם יודעים ממנו כלל. כך ישראל קרובים אל המלך הקדוש, ושאר העמים רחוקים ממנו.

 

חושך שבטו, שונא בנו

פרשת שמות

שד) כתוב, חוֹשֵׂךְ שבטו שונא בנו. וכתוב, אהבתי אתכם, אמר ה'. וכתוב, ואת עשו שנאתי. שנאתי הוא כמו שכתוב, חושך שבטו שונא בנו. שנאתי אותו, ועל כן

 

חשַׂכתי שבט ממנו. כל שכן תלמידי חכמים, שאינו חושך שבטו מהם, שהקב"ה אינו רוצה, שייפרדו מעץ החיים אפילו רגע אחת.

 

משל המטרוניתא והפילגשים

פרשת בשלח

קנא) ... בדומה למלך, שהזדווג במטרוניתא עליונה. ראה המלך היקר שלה, שהיא עולה על כל שאר המטרוניתות שבעולם. אמר, כולן נחשבות לפילגשים כלפי מטרוניתא הזו שלי. היא עולה על כולן. מה אעשה לה. אלא כל הבית שלי יהיה בידיה. הוציא המלך כרוז, מעתה כל דברי המלך יהיו נמסרים ביד המטרוניתא. והפקיד המלך בידיה כל כלי זין שלו, כל בעלי המלחמה, כל אבני יקר של המלך, כל אוצרות המלך. אמר, מעתה, כל מי שיבקש לדבר עמי, לא יוכל לדבר עמי, עד שיודיע אל המטרוניתא.

קנב) כך הקב"ה מרוב החביבות והאהבה שלו בכנסת ישראל, המלכות, הפקיד הכל ברשותה. אמר, הרי כל השאר, אינן נחשבות אצלה לכלום. אמר, שישים המה מְלָכות,

 

אחת היא יונתי תמתי. מה אעשה לה, אלא, כל הבית שלי יהיה בידיה. הוציא המלך כרוז, מעתה כל דברי המלך יהיו נמסרים ביד המטרוניתא. הפקיד בידיה כל כלי זין שלו. כמו שכתוב, הנה מיטתו שלשלמה שישים גיבורים סביב לה, כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה.

קנג) אמר המלך מכאן והלאה המלחמות שלי תימסרנה בידך, כלֵי הזין שלי ובעלי המלחמה יהיו בידך. מכאן ולהלאה את תהיי שומרת לי. כמו שכתוב, שומר ישראל, שהוא זעיר אנפין, הנקרא ישראל. מכאן ולהלאה, מי שצריך לי לא יוכל לדבר עמי, עד שמודיע למטרוניתא. שכתוב, בזאת יבוא אהרון אל הקודש. זאת היא המלכות. היא שליח המלך לכל. נמצא שהכל הוא בידיה, וזה הוא כבוד המטרוניתא.

 

אל תיראי תולעת יעקב

פרשת וישלח

רנ) כל עמי העולם עובדי עכו"ם, נתן אותם הקב"ה תחת שרים ממונים ידועים. וכולם הולכים אחר אלוהיהם. וכולם שופכי דמים ועושי מלחמה, גוזלים ומכים ומנאפים, ומתערבים בכל העושים מעשים להרע, ומתגברים תמיד בכוחם להרע.

רנא) וישראל, אין להם גבורה וכוח לנצח אותם, רק בפיהם, בתפילה. כמו תולעת, שאין לה גבורה וכח, אלא בפה. ובפה היא שוברת הכל. ועל כן נקראים ישראל תולעת.

רנב) אל תיראי תולעת יעקב. מה תולעת, אין לשום ברייה בעולם, כמו לתולעת הזו של טוויית המשי, שממנה יוצאים כל לבושי כבוד, תלבושת המלכים, ולאחר טווייתה

 

זורעת זרע ומתה, ואחר כך מאותו זרע שנשאר ממנה קמה לתחייה כמקודם לכן ושוב היא חיה, כך הם ישראל כאותה התולעת. שאף על פי שמתים, יחזרו ויחיו בעולם כמקודם לכן.

רנג) וכן נאמר, כי כחומר ביד היוצר, כן אתם בְּיָדִי בית ישראל. זהו חומר של אותה זכוכית, אשר אף על פי שנשברת, חוזרת ומתתקנת, ויש לה תקנה כמקודם לכן. כך ישראל, אף על פי שמתים, חוזרים לתחייה.

רנד) ישראל, זה עץ החיים, זעיר אנפין. ומשום שבני ישראל נתדבקו בעץ החיים, יהיו להם חיים, ויקומו מעפר, ויתקיימו בעולם, ויהיו לעם אחד לעבוד את הקב"ה.

מטרת החיים

להרהר בלבו

זוהר חדש, בראשית

תשמא) אל גינת אגוז ירדתי לראות בְּאִבֵּי הנחל. ראה כמה יש לאדם להרהר ולדקדק בלבו בכל יום ויום ולפשפש במעשיו, ולדקדק בכל ענייניו. ויהרהר בלבו, שלא

 

בְּרָאוֹ הקב"ה ונתן בו נשמה עליונה, ומעלָה על שאר בריותיו, אלא להרהר בעבודתו ולהידבק בו, ולא ילך אחר ההבל.

 

קשיות הלב

פרשת בהעלותך

קמ) כמה הם בני אדם קשי לב, שאינם משגיחים בדברי עולם ההוא כלום. הרע שבלב, האחוז בכל איברי הגוף, עושה להם את זה. יש רעה אשר תחת השמש, ורבה

 

היא על האדם. הרעה הזו היא תוקף הרע שבלב, שרוצֶה לשלוט בדברי עולם הזה, ואינו משגיח בדברי עולם ההוא כלום.

 

עיניים לראות ולב להשגיח

פרשת אחרי מות

ל) אמר רבי שמעון, תמֵהַ אני על בני העולם, שאין להם עיניים לראות, ולב להשגיח, ואינם יודעים, ואינם שמים לבם להסתכל ברצון אדונם. איך הם ישנים, ואינם קמים משנתם, בטרם שיבוא אותו היום, שחושך ואפלה יכסו עליהם, ובעל הפיקדון יתבע חשבון מהם.

לא) והכרוז קורא עליהם בכל יום, ונשמתם מעידה בהם בכל יום ולילה, והתורה מרימה קולות לכל צד, ואומרת, עד מתי פתאים תאהבו פתי. מי פתי יסור הנה,

 

חסר לב אמרה לו. לכו לַחֲמוּ בלַחֲמי, ושתו ביין מָסָכְתי. ואין מי שיַטֶה אוזנו, ואין מי שיעורר לבו.

לב) עתידים דורות האחרונים שיבואו, שהתורה תשתכח מביניהם, וחכמי לב יתאספו למקומם, ולא יימָצֵא מי שיסגור ויפתח בתורה. אוי לאותו הדור, ומכאן ולהלאה לא יהיה כדור הזה, עד הדור שיבוא המשיח, והדעת תתעורר בעולם, שכתוב, כי כולם יֵדעו אותי למקטנם ועד גדולם.

 

חכמה עליונה

פרשת תולדות

קפט) כל מה שהקב"ה עושה בארץ, הכל הוא בסוד החכמה, והכל הוא כדי להורות חכמה עליונה לבני אדם, כדי שיִלְמדו מאותם המעשים סודות החכמה. והכל הוא כראוי

 

להיות. ומעשיו כולם הם דרכי התורה, משום שדרכי התורה הם דרכיו של הקב"ה. ואין לך דבר קטן, שלא יהיו בו כמה דרכים ושבילים וסודות חכמה העליונה.

 

פקיחת עיניים

פרשת ואתחנן

לה) עתיד הקב"ה לפקוח עיניים, שלא היו חכמות, שיסתכלו בחכמה עליונה, ולהשיג מה שלא השיגו בעולם הזה, כדי שיכירו את

 

ריבונם. אשריהם הצדיקים, שיזכו לחכמה ההיא, שאין חכמה כאותה החכמה, ואין ידיעה כאותה הידיעה, ואין דבקות כאותה הדבקות.

 

החכמה שהאדם צריך לדעת

זוהר חדש, שיר השירים

תפב) החכמה שהאדם צריך לדעת אותה: לדעת ולהסתכל בסוד אדונו, לדעת את עצמו, שידע מי הוא, ואיך נברא, ומאיִן הוא בא, ולאן הוא ילך, ותיקון הגוף איך מתתקן, ואיך הוא עתיד לבוא בדין לפני מלך הכל.

תפג) לדעת ולהסתכל בסוד הנשמה. מה היא נפש שבו, ומאין באה, ועל מה היא באה בגוף הזה, שהוא טיפה סרוחה, שהיום כאן ומחר בקבר. לדעת העולם שהוא נמצא בו, ועל מה יתתקן העולם. ויסתכל בסודות העליונים של העולם העליון, לדעת אדונו. וכל זה יסתכל האדם מתוך סודות התורה.

תפד) כל מי שהולך לעולם ההוא בלא ידיעת סודות התורה, אפילו יש בו הרבה מעשים טובים, מוציאים אותו מכל השערים של העולם ההוא.

תפה) הגידה לי, אומרת הנשמה להקב"ה, אמור לי סודות החכמה העליונה, איך אתה רועה ומנהיג בעולם העליון. למד אותי סודות החכמה, שלא ידעתי ולא למדתי עד

 

הנה, כדי שלא אהיה בבושה בין אלו המדרגות העליונות שאני באה ביניהן.

תפו) הקב"ה משיב לנשמה, אם לא תדעי לך היפה בנשים, אם את באת, ולא הסתכלת בחכמה מטרם שבאת לכאן, ואינך יודעת את סודות העולם העליון, צאי לך, אין את ראויה לִכְנוס לכאן בלי ידיעה. צאי לך בעִקְבי הצאן, תִתגלגלי פעם שנייה לעולם, ותהיי יודעת בעִקְבי הצאן האלו, שהם בני אדם, שהאנשים דָשים אותם בעקב, שמחזיקים אותם לשפלים, והם יודעים הסודות העליונים של אדונם, ובהם תדעי להסתכל ולדעת, מהם תִלמדי.

תפז) ילדים של בית רבם, שבבית המדרש, ולומדים תורה על משכנות הרועים, על אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, ששם הם לומדים חכמה עליונה. ואף על פי שהם לא יודעים, כי ילדים הם, את תדעי ותביני מתוך דברי החכמה שהם אומרים.

 

יונה שירד לספינה

פרשת ויקהל

פא) יונה שירד לאוניה, זה הוא הנשמה של האדם, שיורדת לעולם הזה, להיות בגופו של אדם. נקראת יונה, משום שאחר שנשתתפה בגוף, אז היא יונה בעולם הזה, שהיא מרומה מהגוף שמְאַנֶּה אותה, כמו שכתוב, ולא תונו איש את עמיתו. ואז הולך האדם בעולם הזה כאוניה בים הגדול החושבת להישבר. כמו שכתוב, והאוניה חישבה להישבר.

פב) כשהאדם בעולם הזה חוטא וחושב שהוא ברח מאדונו, כי אדונו אינו משגיח בעולם הזה, אז מטיל הקב"ה רוח סערה חזקה, שזה גזֵרת הדין, העומד תמיד לפני הקב"ה, ומבקשת מלפניו דין על האדם. ורוח סערה מגיע אל האוניה, והזכיר עוונותיו של האדם לתפוש אותו.

פג) כיוון שנתפש האדם על ידי סערה

 

בבית חוֹליו, כתוב, ויונה ירד אל ירכתי הספינה וישכב וירדם. אף על פי שהאדם בבית חוֹליו, אין הנשמה מתעוררת לשוב לפני אדונה לפדות עוונותיו. כתוב, ויקרַב אליו רב החובל. רב החובל זהו יצר הטוב, שמנהיג הכל. ויאמר לו, מה לך נרדם, קום קרא אל אלקיך. אין השעה לנום, כי מעלים אותך לדין על כל מה שעשית בעולם הזה, שוב מעוונותיך.

פד) הסתכל בדברים אלו, ושוב לאדונך. מה מלאכתך, שעסקת בה בעולם הזה. ותתוודה עליה לפני אדונך. הסתכל מאין באת, מטיפה סרוחה, ולא תתגאה לפניו. מה ארצך, הסתכל שאתה נברא מארץ, ולארץ תשוב. הסתכל, אם יש לך זכות אבות שתגן עליך.

 

אם יסתר איש במסתרים

פרשת נח

קצד) אם יִסָּתֵר איש במסתרים, ואני לא אראנו נאום ה'...

קצה) בדומה למלך שבנה ארמון, ועשה מתחת קרקע הארמון מחבואים מבוצרים. לימים, מרדו בני הארמון בַּמלך, והקיף אותם המלך בחיילותיו. מה עשו, באו והסתירו עצמם

 

תוך המחילות המבוצרות. אמר המלך, אני עשיתי את המחבואים הללו, ומלפניי אתם רוצים להסתתר בהם. וכמו שכתוב, אם יסתר איש במסתרים, ואני לא אראנו נאם ה'. אני הוא שעשיתי המחילות המבוצרות. ועשיתי אור וחושך. ואתם, איך תוכלו להיסתר מפניי?

 

אדם ובהמה

פרשת שלח לך

כא)הטיפשים, שאינם יודעים ואינם מסתכלים בחכמה, אומרים שהעולם הזה הולך במקרה, ואין הקב"ה משגיח עליהם, אלא מקרה האדם ומקרה הבהמה, מקרה אחד.

כב) וכששלמה הסתכל בטיפשים אלו,

 

שאומרים זה, קרא אותם בהמה, שהם עושים את עצמם בהמה ממש, במה שאומרים דברים אלו... תיפח רוחם של אלו הבהמות, אלו הטיפשים, אלו מחוסרי האמונה, אוי להם ואוי לנפשם, טוב להם שלא היו באים לעולם.

 

לפדות פטר חמור - לפדות נפשו

פרשת קורח

מב) כל פֶּטֶר רֶחֶם, לכל בשר אשר יקריבוּ לה' באדם ובבהמה, יהיה לָך, ואת בכור הבהמה תפדה. מצווה זו היא לפדות פטר חמור. לפדות עצמו לעולם הבא. ואם קודם

 

שילך לעולם ההוא, לא יפדה נפשו ורוחו ונשמתו בתורה, עתיד לחזור להתגלגל בעולם הזה כבתחילה, כמו שכתוב, ישוב לימי עלומיו, ולקבל נפש רוח ונשמה.

נשמות

נשמת אדם הראשון

פרשת וארא

לב) כמה הם האנשים אטומים, שאינם יודעים ואינם מסתכלים על מה הם נמצאים בעולם. שהרי הקב"ה כשברא את העולם, עשה את האדם בצלמו, והתקין אותו בתיקוניו, כדי שיעסוק בתורה וילך בדרכיו.

לג) כי כשנברא אדם הראשון, הוא נתתקן מעפר בית המקדש שלמטה, המלכות שנקראת עפר, אבל ממלכות הממותקת בבינה, שנקראת עפר בית המקדש שלמטה. וארבע רוחות העולם, חו"ג תו"מ (חסד וגבורה, תפארת ומלכות), התחברו במקום

 

ההוא, שנקרא בית המקדש, במלכות הממותקת בבינה. ואֵלו ארבע רוחות העולם התחברו בארבע צדדים, שהם יסודות העולם, אש רוח מים ועפר, פנימיות חו"ג תו"מ. והתחברו ד' רוחות העולם בד' יסודות העולם, ותיקן הקב"ה מהם גוף אחד בתיקון העליון, שהוא בינה, שהמלכות שבו הייתה ממותקת בבינה. ונמצא, שגוף הזה התחבר משני עולמות, מעולם הזה התחתון, מלכות, ומעולם העליון, בינה. והוא עניין ב' נקודות שנתחברו יחד.

 

היה, הווה ויהיה - בבת אחת

פרשת אחרי מות

צד) מה שהיה כבר הוא, ואשר להיות כבר היה. מה שהיה כבר הוא, מטרם שברא הקב"ה עולם הזה, היה בורא עולמות ומחריבם, שזה שבירת הכלים. עד שעלה ברצון של הקב"ה, לברוא עולם הזה, ונועץ עם התורה, שהיא קו האמצעי. אז הוא נתתקן בתיקוניו, ונתעטר בעטרותיו, וברא עולם זה. וכל מה שנמצא בעולם הזה, היה אז לפניו, בעת הבריאה, ונתתקן לפניו.

צה) כל אלו מנהיגי העולם, הנמצאים בכל דור ודור, מטרם שבאו לעולם, היו נמצאים לפני הקב"ה בצורותיהם. ואפילו כל אלו נשמות בני אדם, עד שלא תבואנה לעולם, כולן חקוקות לפניו ברקיע, באותה הצורה ממש שהם בעולם הזה. וכל מה שלומדות בעולם הזה, יודעות הכל בטרם שתבואנה לעולם. ולמדנו, שכל זה הוא בצדיקי אמת.

צו) וכל אלו שאינם נמצאים צדיקים בעולם הזה, אפילו שם, למעלה, מטרם שבאו לעולם, מתרחקים מלפני הקב"ה, ונכנסים בנקב תהום הגדול, ודוחקים את השעה, ויורדים לעולם. ונשמה שלהם, כמו שהיא קשת עורף בעולם הזה, כך הייתה מטרם שבאה לעולם. ואותו החלק הקדוש שנתן להם הקב"ה מצד הקדושה, זורקים אותו, והולכים ומשוטטים, ונטמאים בנקב ההוא של התהום הגדול, ולוקחים חלקם משם, ודוחקים את השעה, ויורדים לעולם.

 

אם זכה אחר כך וחזר בתשובה לפני ריבונו, הוא לוקח החלק ההוא שלו ממש, חלק הקדושה שהשליך למעלה. כמו שכתוב, מה שהיה כבר הוא, ואשר להיות כבר היה.

כי בעת בריאת הנשמות, בעודם למעלה, מטרם שבאו לעולם הזה תחת הזמן, הם נמצאים בנצחיות שלמעלה מזמן, אשר היה הווה ויהיה משמשים שם בבת אחת כטבע הנצחיות. ונמצא, שכל המעשים שיעשו הנשמות בזה אחר זה, כשיבואו בעולם הזה, כבר הם נמצאים שמה בבת אחת. כמעשיהם בעולם הזה. כי כל התורה שעתידים ללמוד בעולם הזה במשך ימי שני חייהם, כבר היא נמצאת כולה שמה. וכל מעשיהם הרעים כבר מצוירים בנשמתם. וכמו שעתידים להשליך חלק הקדושה בעולם הזה, כן גם שם. ואם עתידים בעולם הזה לחטוא ולעשות תשובה, בזה אחר זה, מצויר זה למעלה בבת אחת כטבע הנצחיות. שגם זה כבר מצויר שם.

ויש הפרש בין הנשמה העתידה להיות בצדיק, ובין העתידה להיות ברשע. כי העתידה להיות בצדיק, נמצאת כבר שמה בכל קדושתה. ועל כן אינה רוצה לבוא לעולם הזה, לחומר הגוף המזוהם, אלא בגזֵרת הקב"ה. אבל אותה הנשמה העתידה להיות ברשע, היא דוחקת את השעה לבוא להתלבש בגוף המזוהם. כי היא חושקת לזוהמה.

 

הנשמה כלולה מהבורא ומהשכינה

פרשת תרומה

תקצ) מיום שיורש האדם הנשמה, הכלולה מהקב"ה ושכינתו, משעה ההיא נקרא בן. זה שאמר דוד בספר תהלים,

 

אספרה אל חוק, ה' אמר אליי בני אתה, אני היום ילידתיך. שזה נוהג בכל אדם בשעה שמשיג הנשמה.

 

אחת היא יונתי תמתי

פרשת חיי שרה

קמא) אחת היא יונתי תמתי, אחת היא הנשמה. מהי שכאן בשיר השירים, אנו קוראים הנשמה בלשון נקבה, יונתי תמתי, ושם, בתורה, קוראים לה בלשון זכר, אברהם.

קמב) בתורה נקרא הנשמה בלשון זכר, כלפי הגוף, מפני שהגוף בערך הנשמה, הוא כערך אישה כלפי זכר. וכן הנשמה כלפי

 

מדרגה עליונה ממנה, היא כנקבה בפני הזכר וכל אחד יורש מעלתו, לפי העניין. ועל כן בשיר השירים, כשהמלך שהשלום שלו, מדבר על הנשמה, שהוא מדרגה עליונה ממנה, על כן נחשבת לו כמו נקבה, וקורא אותה בלשון נקבה, יונתי תמתי. אבל בתורה, המדובר הוא בנשמה לפי עצמה. על כן קורא אותה בלשון זכר, אברהם.

 

נשמה ואהבה

פרשת ויחי

תשמד) למה יורדות הנשמות לעולם הזה, ולמה מסתלקות ממנו? זה דומה למלך שנולד לו בן, וּשְׁלָחוֹ לכפר אחד לגדלו. ולגדל אותו עד שיגדל, וילמדו אותו דרכי היכל המלך. שמע המלך שבנו נגדל, מתוך אהבתו אל בנו שלח את אימו, והביאה אותו להיכלו, ושמח עם בנו.

תשמה) כך הקב"ה הוליד בן עם אימו, שהיא הנשמה העליונה הקדושה, שהן תולדות זו"ן (זעיר אנפין ונוקבא), שלחו לכפר, לעולם הזה, שיתגדל בו וילמדוהו דרכי היכל המלך. כיוון שהמלך ידע שבנו נגדל בכפר הזה, והגיע העת להביאו להיכלו, מתוך אהבתו, שולח אימו, ומביאה אותו להיכלו. הנשמה אינה מסתלקת מעולם הזה עד שבאה אימו בשבילה ומביאה אותו בהיכל המלך, ויושבת שם לעולם.

תשמו) ועם כל זה, דרך העולם הוא, שבני הכפר בוכים על פרידת בן המלך מהם. חכם אחד היה שם, אמר להם, על מה אתם בוכים? וכי אינו בן המלך, שאינו ראוי שיָדור ביניכם יותר, אלא בהיכל אביו. כך משה, שהיה חכם, ראה בני הכפר שהם בוכים, על כן אמר, בנים אתם לה' אלקיכם, לא תתגודדו.

תשמז) אילו היו יודעים זה כל הצדיקים, היו שמחים בהגיע להם היום להסתלק מעולם הזה. האם אין זה כבוד עליון, שהמטרוניתא באה בשבילם להוליכם להיכל המלך, שישמח בהם המלך בכל יום. כי הקב"ה אינו משתעשע אלא בנשמות הצדיקים.

 

תשמח) התעוררות האהבה של כנסת ישראל, הנוקבא, אל הקב"ה, זעיר אנפין, נשמות הצדיקים למטה מעוררים אותה, משום שהם באים מצד המלך, זעיר אנפין, מצד הזכר. הרי התעוררות זו מגיע לנוקבא מצד הזכר, ונתעוררה האהבה. נמצא, שהזכר מעורר החביבות והאהבה לנוקבא. ואז הנוקבא מתקשרת באהבה אל הזכר. ומיושבת השאלה, שלא לְשֶבח לנוקבא לרדוף אחר הזכר. ועתה מבואר, שנשמות הצדיקים, שהם זכרים, מעוררים בה אהבה הזאת לזעיר אנפין.

תשמט) כעין זה תשוקת הנוקבא, לירות מים תחתונים נגד מים עליונים, אינה אלא בנשמות הצדיקים. אשרי הם הצדיקים בעולם הזה ובעולם הבא, שעליהם עומדים עליונים ותחתונים. ועל כן, צדיק יסוד עולם, שאפשר לפרשו על צדיק העליון, יסוד דזעיר אנפין, ואפשר לפרשו על נשמות הצדיקים. ושניהם אמת.

תשנ) והסוד של כל זה, הוא, צדיק, הוא יסוד שלמעלה, יסוד דזעיר אנפין, והוא יסוד למטה, בנוקבא ונשמות הצדיקים. וכנסת ישראל, הנוקבא, נכללת מהצדיק של מעלה ומלמטה. צדיק מצד זה, יסוד דזעיר אנפין, וצדיק מצד זה, נשמת הצדיק שלמטה, יורשים אותה, את הנוקבא. כמו שכתוב, צדיקים יירשו אָרץ, הנוקבא. הצדיק, יסוד דזעיר אנפין, יורש ארץ הזו, הנוקבא, ומשפיע לה ברכות בכל יום, ונותן לה תענוגים ומעדנים בהַמשכה עליונה מבינה, שמושך אליה.

 

בני אדם ומלאכים

פרשת אחרי מות

רכ) מיום שנברא העולם, עומדות נשמות הצדיקים הגדולים לפני הקב"ה, ומתעכבות לפניו. והקב"ה מסתכל בהן, עד שמגיע הזמן להורידן בארץ, שיתלבשו בגוף. והן שולטות למעלה ולמטה. כמו שכתוב, חַי ה' אשר עמדתי לפניו. כתוב עמדתי, מטרם שירד לעולם הזה. אחר כך חזר למקומו לשמים, ועלה לחדרו. ונשמות אחרות אינן עולות למקומן עד שימותו. משום שלא עמדו מקודם לכן לפני הקב"ה, באותה המעלה, כמו חנוך ואליהו, שזכו לעלות למקומם בעודם בחיים. ומשום זה נעשה אליהו שליח ומלאך למעלה, וכן חנוך. ואלו הם שנתדבקו בַּמלך יותר ממלאך.

רכא) כל הרוחות הקדושים שלמעלה, המלאכים, עושים שליחות של הקב"ה, וכולם באים ממקום אחד. ונשמות הצדיקים באות משתי מדרגות הכלולות באחד. ועל כן עולות יותר ממלאכים, ומדרגותיהן יותר ממלאכים. וכל אלו שהיו חבויים שמה, ירדו ועלו בחייהם, כמו חנוך, שלא נמצא בו מיתה.

ב' נקודות כלולות במלכות, מנעולא ומפתחא (מנעול ומפתח). וכל האורות נמשכים רק בַּמפתחא. ונקודת המנעולא גנוזה בה. ועל כן נקראת עץ הדעת טוב ורע.

 

כי האנשים, שנמשכים ממלכות, אם זכה ואינו חוטא, הוא טוב, שנקודת המנעולא אינה מתגלית, וזוכה לכל האורות. ואם לא זכה, הוא רע, שמתגלית עליו נקודת המנעולא, ואז מסתלקים תכף כל האורות. ומטעם זה בא המיתה על כל אדם, כי השטן, מלאך המוות, מעורר על האדם את נקודת המנעולא, ואור החיים מסתלק בסיבתה.

ויש מַעֲלָה במלאכים שאין בבני אדם. שהרי מלאכים אינם מתים, מה שאין כן בני אדם, כיוון שכלולים גם כן מנקודה דמנעולא, הם מתים בשביל זה. ויש מעלה בבני אדם שאין במלאכים, כי המלאכים, עליהם לא מוטל התיקון, כי המפתחא אינו צריך שום תיקון, להיותו מבחינת בינה, וכל עיקרו לא בא אלא לתקן המנעולא. ועל כן הם עומדים תמיד במדרגה אחת כמו שנבראו, ואין עליות ומדרגות נוהגות בהם. מה שאין כן בני אדם, הכלולים ממנעולא, עליהם מוטל כל התיקון. ועל כן כשזוכים, עולים בעליות ומשיגים מדרגות, שאין זה במלאכים. ויש נשמות גדולות, שבחינת המנעולא גנוזה בהן ביותר עד שאינה ראויה להיגלות לעולם, והם אינם מתים. כמו שכתוב, שבחינת המנעולא שבהם גנוזה וחבויה בשורשם.

עליות וירידות בדרך

כיתרון האור מתוך החושך

פרשת תזריע

קה) כיתרון האור מתוך החושך. כי תועלת האור אינה באה אלא מתוך החושך. תיקון הלבן הוא שחור. כי לולא השחור לא היה מושג הלבן. ומשום שיש שחור, מתעלה הלבן ומתכבד. משל למתוק ומר, שאין איש יודע טעם מתיקות, מטרם שטועם טעם מר. מי עושה לזה שיהיה טעמו מתוק? הווי

 

אומר, זה המר. כי הדברים שיש ביניהם יחס הפיכות, הרי האחד מגלה את חברו, שכן בלבן ושחור, ובאור וחושך, ובחולה ובריא. כי אם לא היה חולה בעולם, לא היה שום מושג לַשֵם בריא. כמו שכתוב, גם את זה לעומת זה עשה האלקים. וכתוב, טוב אשר תאחז בזה, וגם מזה אל תנח ידך.

 

שמעון מן השוק

פרשת בראשית

קנט) ויאמר אלקים נעשה אדם, סוד ה' ליראיו. בכתוב ויאמר אלקים יש סוד שאינו נגלה אלא ליראיו. פתח אותו זקן הזקנים ואמר: שמעון שמעון, מי הוא שאמר, נעשה אדם, וכתוב בו ויאמר אלקים, מי הוא כאן השם אלקים הזה?

בינתיים, פרח לו אותו זקן הזקנים ולא ראה אותו. וכמו ששמע רבי שמעון, שהיה קורא אותו שמעון, ולא רבי שמעון, אמר לחבריו, בוודאי שזה הוא הקב"ה, שנאמר בו ועתיק יומין יושב. הרי עתה השעה לפתוח בסוד הזה, כי כאן יש סוד שלא ניתן רשות לגלותו, ועתה משמע שניתן הרשות לגלות.

כי נודע שהסודות שנגלו לחכמי הזהר, היה על ידי השגות האורות של המדרגות העליונות, בדרך השראה. ויש בהם פנים

 

ואחוריים, שפירושו היעלם וגילוי. ולפי מידת גודלה של בחינת פנים של המדרגה כן מידת גודלה של בחינת האחוריים שלה. והשראת האחוריים, היא קריאה והזמנה להשראת הפנים. ולכן היו יודעים ממידת ההיעלם של האחוריים שהשיגו, את מידת הגילוי העתידים להשיג.

וזה שכתוב, וכמו ששמע רבי שמעון, שהיה קורא אותו שמעון, ולא רבי שמעון, כלומר שהשראת האחוריים, הקריאה, הייתה חזקה כל כך עד שנאבדו לו כל המדרגות ונעשה לאדם פשוט, לשמעון מן השוק. והכיר בזה שהוא קריאה והזמנה להשגת פנים מאוד נעלה. לפיכך תכף אמר לחבריו, בוודאי שזה הוא הקב"ה, שנאמר בו ועתיק יומין יושב. שאין מדרגה גבוה ממנו.

 

יום ליום יביע אומר, לילה ללילה יְחַוֶּה דעת

הקדמת ספר הזוהר

קמ) יום ליום יביע אומר. יום קדוש מאלו ימים העליונים של המלך. הספירות של זעיר אנפין הנקראות ימים, משבחים את החברים, שעסקו בתורה בליל שבועות... ולילה ללילה, היינו כל מדרגה השולטת בלילה, כלומר הספירות של המלכות השולטת בלילה, משבחים זה לזה, אותה הדעת שכל אחד מקבל מחברו. וברוב שלמות הם נעשו להם חברים ואוהבים...

מטרם גמר התיקון, מטרם שהכשרנו את כלי הקבלה שלנו, לקבל רק על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרנו ולא לטובת עצמנו, נקראת המלכות בשם אילנא דטוב ורע. כי המלכות היא הנהגת העולם לפי מעשה בני אדם, וכיוון שאין אנו מוכשרים לקבל כל העונג והטוב שחשב ה' יתברך בעדנו במחשבת הבריאה, על כן מוכרחים לקבל הנהגת טוב ורע מהמלכות. שהנהגה זו מכשירה אותנו סוף כל סוף לתקן כלי הקבלה שלנו על מנת להשפיע, ולזכות לעונג ולטוב שחשב בעדנו...

והנה הנהגת טוב ורע גורמת לנו הרבה פעמים עליות וירידות כנ"ל, כל אחד לפי מה שהוא. ותדע שכל עלייה נחשבת משום זה ליום בפני עצמו, כי מסיבת הירידה הגדולה, שהייתה לו בינתיים, בהיותו תוהה על הראשונות, נמצע בעת עלייה, שהוא כקטן שנולד. הרי שבכל עלייה הוא כמתחיל מחדש לעבוד את ה', ועל כן נחשבת כל עלייה ליום מיוחד. ועל דרך זה כל ירידה נחשבת ללילה מיוחד.

וזה אמרו יום ליום יביע אומר... כי על ידי הזיווג הגדול שבגמר התיקון יזכו לתשובה מאהבה, כי יגמרו תיקון כלי הקבלה, שיהיו רק על מנת להשפיע נחת רוח לה' יתברך, ויתגלה לנו בזיווג הזה כל הטוב והעונג

 

הגדול של מחשבת הבריאה. ואז נראה בעליל, כי כל אלו העונשים שהיו בימי הירידה עד שבאנו להרהורים לתהות על הראשונות, הם היו המטהרים אותנו, וגורמים ישרים לכל האושר והטוב, שהגיע לנו בעת גמר התיקון. כי לולא אותם העונשים הנוראים לא באנו לעולם לעונג ולטוב הזה, ואז הזדונות האלו נמצאים נהפכים לזכויות ממש...

כי כל הלילות האלו, שהם הירידות, הייסורים והעונשים, שהפסיקו את דבקות ה', עד שנעשו ימים מרובים בזה אחר זה, הנה עתה, אחר שגם הלילות והחושך שבינתיים נעשו גם הם לזכויות ולמעשים טובים, ולילה כיום יאיר וחשכה כאורה, שוב אין הפסקות בינתיים, ונמצאים מתחברים כל הששת אלפים שנה ליום אחד גדול בלבד. ונמצאות כל הזיווגים שיצאו בזה אחר זה, וגילו עליות ומדרגות נפרדות כל אחת מחברתה, נתקבצו עתה לקומת זיווג אחד רם ונישא המאיר מסוף העולם עד סופו... ועל כן נעשו כולם יום אחד לה'.

וזה שכתוב, ולילה ללילה יחוה דעת... כי כל אלו המילים והייסורים, הנקראים לילות, שבסיבתם נעשו המדרגות קצת קצת בזה אחר זה, הנה עתה, אחר שגם הם כיום יאירו, משום שנתקבצו כולם ונעשו לבית קיבול אחד לדעת הגדולה הממלאת כל הארץ דעה את ה', נמצא שכל לילה בפני עצמו היה נשאר בחשכה, אם לא היה בא עתה בקיבוץ אחד עם כל הלילות. כי כל לילה מקבל חלקו בדעת רק מתוך החיבור עם שאר הלילות... כי רק כולם יחד בקיבוץ נעשו ראויים לקבל הדעת הגדולה הזו. וזה אמרו, שבשלמות הגדולה שקיבלו יחד, נעשו כל הלילות לרֵעים אהובים זה לזה.

 

ויהי ערב ויהי בוקר, יום אחד

פרשת תולדות

קיט) ויקרא אלקים לאור יום, זהו אברהם, שהוא אור היום, קו ימין, ואור שלו הולך ומתחזק בתיקון היום, שהוא אור החסדים. ועל כן כתוב, ואברהם זקן בא בימים, היינו באורות החסדים המאירים. והוא זקן, כמו שכתוב, הולך וָאוֹר עד נְכוֹן היום. ומשום זה כתוב עליו, ויקרא אלקים לאור יום.

קכ) ולחושך קרא לילה. זהו יצחק, שהוא חושך, והולך ונחשך, כדי לקבל הלילה בתוכו. על כן, כשנעשה זקן, כתוב, ויהי כי זקן יצחק וַתִּכְהֶינָה עיניו מֵרְאות, כי נחשך לגמרי. כן הוא ודאי, שהוא צריך להיות נחשך לגמרי, ולהידבק במדרגתו כראוי.

יום הוא זעיר אנפין, ולילה הוא הנוקבא.

 

ומשורשם נבחן זעיר אנפין שכולו מקו ימין, והנוקבא נבחנת כולה מקו שמאל. ונודע, שקו שמאל הוא חכמה בלי חסדים, שאינה יכולה להאיר בלי התכללות מחסדים. ועל כן נבחן אז לחושך. גם קו שמאל הוא במחלוקת עם קו הימין, ואינו רוצה בשום פנים להיכלל מחסדים, עד שבא קו אמצעי, שהוא קומת החסדים היוצאת על מסך דחיריק, הממעט לקו שמאל. ואז הוא מכריע ביניהם. והחכמה מתלבשת בחסדים. ואז היא מאירה בשלמות. ונבחן זעיר אנפין, שנכלל מקו ימין הכלול משמאל, והנוקבא, מקו שמאל הנכלל מימין, ומתייחדים זה בזה. כמו שכתוב, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד.

עניים ועשירים

צדקה לעני

פרשת בחוקותי

כ) אוי להם לבני אדם, שאינם יודעים, ואינם משגיחים בכבוד אדונם. כי מי עושה השם הקדוש בכל יום? הווי אומר, מי שנותן צדקה לעניים.

כא) העני אחוז בדין. וכל מאכלו בדין, במקום שנקרא צדק, מלכות. כמו שכתוב, תפילה לעני כי יעטוף. תפילה זו תפילה של יד, המלכות. כשאינה בזיווג עם זעיר אנפין, היא ענייה ונקראת צדק. ומי שנותן צדקה לעני, עושה למעלה את השם הקדוש שלם כראוי, שמְחַבְּרָהּ עם זעיר אנפין המשפיע לה הכל. משום שצדקה היא עץ החיים, זעיר אנפין. וצדקה נותנת ומַשפעת לצדק, המלכות. וכשנותנת לצדק, אז מתחבר זה בזה, זעיר אנפין במלכות, והשם הקדוש נמצא שלם. מי שעושה התעוררות זו שלמטה, שנותן צדקה, הוא ודאי כאילו עשה את השם הקדוש בשלמות. כעֵין שעושה למטה כך מתעורר למעלה. ועל כן כתוב, אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת. עושה צדקה, זהו

 

הקב"ה. כביכול הוא עשה אותו.

כב) עני מקומו מלכות, שאיננה בזיווג עם זעיר אנפין, משום שהעני אין לו משלו כלום, אלא מה שנותנים לו. הלבנה, המלכות, אין לה אור משלה, אלא מה שנותן לה השמש, זעיר אנפין.

כג) עני חשוב כמת, משום שאותו מקום גרם לו, כי במקום מיתה הוא מצוי. כי המלכות הוא עץ הדעת טוב ורע, שאם זוכה הרי טוב וחיים, ואם אינו זוכה הרי רע ומוות. ומשום זה נקרא מת. ואותו שמרחם עליו, הוא נותן לו צדקה, וגורם שעץ החיים, שנקרא צדקה, שורה על עץ הדעת, שהוא אילן המוות, כמו שכתוב, וצדקה תציל ממוות. ונמצא, כמו שהאדם עושה למטה, שמְחַיֶה את העני, שנקרא מת, כן הוא עושה למעלה ממש, שמשרה אילן החיים על אילן המוות. אשרי חלקו שזכה לעשות שֵׁם הקדוש למעלה, לייחדה עם זעיר אנפין. משום זה עולה צדקה על הכל.

 

פרשת תרומה, מעשר וחלה

פרשת ויקרא

קיט) על ג' חטאי העולם, תרומה מעשר וחלה, שאינם מפרישים, בא רעב לעולם. וכל החטאים האלו אינם נמצאים אלא בעשירים, משום שלבם גבוה עליהם, ואינם נמצאים בעניים. ומה הדין, שהקב"ה ממית את העניים, ומשאיר את העשירים? כי רק העניים מתים מרעב ולא העשירים. הרי מעתה יוסיפו העשירים לחטוא לפניו, כיוון שאינם נפגמים. כשרוצה הקב"ה להיפרע מן הרשעים ולהאביד אותם מן העולם, אז נותן להם שלום בעולם הזה, וממלא להם הכל.

קכ) כל בני העולם אינם נמצאים קרובים אל המלך העליון, כמו אלו הכלים שהוא משתמש בהם. והם, לב נשבר ונדכֶּה, ואֶת דַכָּא ושפל רוח. אלו הם כלי המלך. וכשנמצאת בצורת בעולם, ורעב, והדין

 

מתחזק על העניים, אז הם בוכים וצועקים לפני המלך, והקב"ה מקרבם יותר מכל אדם. כמו שכתוב, כי לא בָזָה ולא שִׁקַּץ עֱנוּת עני. ואז הקב"ה פוקד, על מה בא הרעב לעולם. אוי להם לאלו הרשעים שגרמו את זה.

קכא) כשמתעורר המלך להשגיח בעולם, על קול צעקתם של העניים, הרחמן יצילנו מהם ומעלבונם, אז כתוב, שמוע אשמע צעקתו. שמוע אשמע, כתוב ב' פעמים. אחד, הוא להשגיח בקולם. ואחד, הוא להיפרע מאלו שגרמו להם את זה. כמו שכתוב, ושמעתי כי חנון אני וחרה אפי. ועל כן, בשעה שהרעב נמצא בעולם, אוי להם לאלו העשירים הרשעים מחמת קול צעקתם של העניים לפני הקב"ה.

ערב רב

הערב רב מעכבים את ישראל בגלות יותר מהאומות

פרשת פנחס

שעז) הערב רב הם שְׂאור שבעיסה, שנתערבו בישראל כמו שאור בעיסה. ואומות העולם דומות למוֹץ. הערב רב מעכבים את ישראל בגלות, יותר מהאומות עכו"ם (עובדי

 

כוכבים ומזלות). כמו שהעמידו חכמים, מי מעכב, שאור שבעיסה מעכב. כי הערב רב דבקים בישראל כשאור בעיסה. אבל אומות העולם אינם אלא כַּמוץ, אשר תִּדְפֶנוּ רוח.

 

התרחקות מפנימיות התורה

פרשת נשא

קא) אמר אליהו לרעיא מהימנא, השעה לעלות למעלה ולהביא הגאולה השלמה, אמור אתה עליי בשבועה, כלומר שתשביעני למהר הגאולה. כי בשבילך אני רוצה לעלות. כי נתן לי הקב"ה רשות, להתגלות לך בבית האסורים שלך, בקבורה שלך, ולעשות עמך טוב, כי אתה מְחוֹלָל מעוונות העם. שכמו בבית האסורים הוא ביניהם, כמו שכתוב, והוא מְחוֹלָל מפשעינו.

קב) אמר לו רעיא מהימנא, בשבועה עליך בשם הוי"ה, שלא תאחר הגאולה בכל יכולתך, כי אני נמצא בצער רב. כי עליי כתוב, ויפן כה וכה וירא כי אין איש, עוזר לי, להוציאני מצער הזה מקבורה הזו, שנאמר עליי, וייתן את רשעים קִבְרוֹ. ואינם מכירים אותי, ואני נחשב בעיניהם, בין הערב רב הרשעים, ככלב מת שסרח ביניהם, כי חכמת סופרים תסרח ביניהם בכל עיר ועיר, ובכל מקום שישראל מפוזרים ביניהם בין המלוכות. ונעשו הערב רב רועים על ישראל, שהם צאן הקב"ה, שנאמר עליהם, וְאַתֶּן צאני צאן מרעיתי, אדם אתם. ואין להם יכולת לעשות טוב עם תלמידי חכמים.

כי משה רבינו, שנקרא רעיא מהימנא, הוא התורה ודעת הפנימי, שלא תתגלה אלא בגאולה השלמה, ועד אז נאמר עליו, והוא

 

מְחוֹלָל מפשעינו. כי התורה, שהוא רעיא מהימנא, נתחוללה ונעשתה חלולה, כי נעלמה הפנימיות שבה, ולא נשארה לנו רק החיצוניות. ואני נחשב בעיניהם, בין הערב רב הרשעים, ככלב מת שסרח, כלומר, שהם מתרחקים מפנימיות התורה, כמו שמתרחקים מסירחון. שעליה אמרו, וחכמת חכמים תסרח.

קג) ואנשי חיל ויראי חטא מסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו. והערב רב מחרימים אותם ביניהם. ובמקומות רבים אין נותנים להם רק דבר קצוב, באופן שלא תהיה תקומה לנפילה שלהם, ואפילו חיי שעה. וכל החכמים ואנשי חיל ויראי חטא, נמצאים בצער בדוחק וביגון, ונחשבים ככלבים. בנים המסולאים בפז, איכה נחשבו לנִבְלֵי חֶרֶשׂ בראש כל חוצות. שאינם מוצאים אכסניא ביניהם.

קד) ואלו הערב רב, הם עשירים, בשלווה, בשמחה, בלי צער, ובלי יגון כלל, גזלנים בעלי שוחד, שהם דיינים ראשי העם. כי מלאה הארץ חמס מפניהם, עליהם נאמר, היו צָרֶיהָ לראש. אמר רעיא מהימנא לאליהו, בשבועה עליך, פעם שנית, בחי ה' צבאות אלקי ישראל יושב הכרובים, שכל אלו הדברים לא ייפלו מפיך ובכל יכולתך תאמר אותם לפני הקב"ה, ולהראות הדחק שלהם.

 

בהמה ואדם

פרשת נשא

צה) הערב רב, הם עמי הארץ שהם חושך, ולא נקראו ישראל, אלא עבדים מכורים לישראל, משום שהם כבהמות.

צו) וישראל נקראים אדם. ויש בישראל בהמה ואדם, כמו שכתוב, וְאַתֶּן צאני צאן מרעיתי, אדם אתם. ואתן צאני צאן מרעיתי, אלו הם עמי הארץ, שהם טובים מצד הטוב. אדם אתם, תלמידי חכמים.

צז) לו עמי שומע לי, ישראל. אמר עמי ואמר ישראל. עמי, הם עמי הארץ. ישראל, הם תלמידי חכמים. ובשבילם נאמר, ובני ישראל יוצאים ביד רמה.

צח) כמו שחילק אותם הקב"ה בהר סיני, כך יחלוק אותם בגאולה אחרונה. כי ישראל, נאמר בהם, וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים. וחמושים, פירושו מצד עץ החיים, זעיר אנפין, חמישים שנה של יובל, בינה,

 

שזעיר אנפין מקבלם מבינה. כמו שכתוב, המה יעלו בהר. ובהם, וַיִּסַּע מלאך האלקים, ההולך לפני מחנה ישראל. ולהם נאמר, ואשא אתכם על כנפי נשרים, שהם ענני כבוד, ואביא אתכם אליי. וכן, ובני ישראל יוצאים ביד רמה. כך יוציא את תלמידי החכמים בכל הכבוד הזה.

צט) וכמו שנאמר בעמי הארץ מצד הטוב, ויתייצבו בתחתית ההר, כך יהיו בגאולה האחרונה, תחת תלמידי החכמים, כעבד שהולך לרגלי הסוס של אדונו. וכמו שנאמר להם בתחתית ההר, אם תקבלו את התורה מוטב, ואם לאו, שם תהא קבורתכם, כך יאמר להם בגאולה האחרונה, אם תקבלו עליכם תלמיד חכם ביציאה מן הגלות, כמו אדם הרוכב על סוס, ועבד המשמש לו, מוטב. ואם לא, שם, בגלות, תהא קבורתכם.

 

חמישה מינים בערב רב

פרשת בראשית

רכד) ה' (5) מינים הם בערב רב, שהם נפילים, גיבורים, ענקים, רפאים, עמלקים, ובסיבתם נפלה ה' זעירא ממקומה, מהבינה. כי זה לעומת זה עשה אלקים. וכמו שיש ה' בחינות כח"ב תו"מ (כתר, חכמה, בינה, תפארת ומלכות) בַּקדושה, כן יש כנגדן בַּקליפות. והם ה' מינים הנ"ל שבערב רב, שראשי תיבות שלהם הוא נג"ע ר"ע, או ענ"ג ר"ע. כי על ידי הרע מתהפך ענ"ג להיות נג"ע, והנֶגַע נעשה עׂנג. ואלו ה' מינים ערב רב, מעורבים בישראל ומחטיאים אותם. ומשום זה נופלת ה' זעירא ממקומה, ממקום מיתוקה בַּבינה.

בלעם ובלק היו מבחינת עמלק, כי תיקח את האותיות ע"ם מן השם בלעם, ואותיות ל"ק מן השם בלק, תישארנה האותיות בב"ל. כלומר ב"ל מן בלעם, ב' מן בלק. ונמצא אשר ב' הקליפות עמלק ובבל מרומזות בַּשמות בלעם ובלק. ומשמיענו בזה, אשר עמלק היא בחינת ראש דקליפות וכתר, כמו קליפת בב"ל, שנאמר עליה, ראשו של זהב טוב. כי לולא היו שניהם מבחינות שוות, לא היו יכולים להידבק בחיבור אחד בבלעם ובלק.

רכה) ואלו הם שנשארו, מאלו שנאמר עליהם בַּמבול, וַיִמח את כל היקום, ואלו שנשארו מקליפת עמלק בגלות הד', גלות אדום, המה ראשים בַּעולם, בכוח רב. והוא משום שקליפה זו היא בחינת ראש וכתר דקליפות. והם נעשים כלֵי חמס לישראל. ועליהם נאמר בַּמבול, כי מלאה הארץ חמס. אלו הם העמלקים. ונתבאר מין הראשון של החמש מינים דערב רב, שהם העמלקים. והם כתר דקליפות.

רכו) הנפילים דערב רב, עליהם נאמר, ויראו בני האלוהים את בנות האדם כי טובות הנה. ואלו הם מין השני מהערב רב, כלומר בחינת חכמה דקליפות. והם מאלו הנפילים של מעלה, כלומר שנמשכים מן עוזא ועזאל, שהיו מלאכי מעלה והִפִּילם הקב"ה משמים, ועל כן נקראים נפילים. ואלו נפילים דערב נמשכים מהם.

כשרצה הקב"ה לעשות האדם, שאמר לַמלאכים, נעשה אדם בצלמנו, רצה לעשותו ראש על כל מלאכי מעלה. שהוא יהיה הממונה על כל המלאכים, והם יהיו פקידים תחת שליטתו, כמו שנאמר ביוסף, ויַפְקֵד פקידים על הארץ.

רכז) ועל כן רצו המלאכים לקטרג עליו, ואמרו להקב"ה, מה אנוש כי תזכרנו, הלוא הוא עתיד לחטוא לפניך, ולמה אתה משפיל אותנו תחתיו. אמר להם הקב"ה, אם אתם הייתם למטה בארץ כמו האדם, הייתם חוטאים יותר ממנו. מיד, ויראו בני האלוהים את בנות האדם כי טובות הנה, חשקו בהם. והפיל אותם הקב"ה למטה בשלשלאות.

רכח) ואלו בני האלוהים הם עוזא ועזאל, שהנשמות של הערב רב ממין הב', נמשכים מהם, שהם נפילים, משום שהפילו עצמם

 

מקדושתם, לִזנוֹת אחרי נשים שהן טובות. ומשום זה גם הקב"ה הפיל אותם הערב רב מעולם הבא, שלא יהיה להם חלק שם, ונתן להם שכרם בעולם הזה, כמו שכתוב, ומשלם לשונאיו על פניו. והנה נתבאר מין השני דערב רב הנקרא נפילים, שהם בחינת חכמה דקליפות.

רכט) הגיבורים, שהם מין הג' של הערב רב, שנתערב בישראל. עליהם נאמר, המה הגיבורים אשר מעולם אנשי השם, והם נמשכים מצד אלו שנאמר עליהם, הבה נבנה לנו עיר ונעשה לנו שם, כלומר מצד
דור הַפַּלָגָה.

מין הזה דערב רב בונים בתי כנסיות ומדרשות, ונותנים בהם ספר תורה ועטרה על ראשו, והיינו כנגד הכתוב, עיר ומגדל וראשו בשמים, בונים בתי הכנסיות ומדרשות, הוא כנגד עיר. ונותנים שם ספר תורה, הוא כנגד מגדל. ועטרה על ראשו, כנגד ראשו בשמים. ואינם מתכוונים לשם ה', אלא לעשות לעצמם שם, כמו שכתוב ונעשה לנו שם. ובני הסטרא אחרא, מתגברים על ישראל, שנתברכו להיות כעפר הארץ, וגוזלים אותם, והעבודה נשברת ונחרבת, הבתי כנסיות ומדרשות שעשו. ועליהם נאמר, והמים גברו מאוד מאוד על הארץ. כלומר, הקליפות והסטרא אחרא, הנקראות מים, חרבו את הארץ בהתגברותם. ונתבאר מין הג' של הערב רב, שהם הגיבורים, והם כנגד בינה דקליפה.

רל) הרפאים, הם מין הרביעי של הערב רב שנתערב בישראל. אם יראו שעת צרה לישראל, מניחים אותם ומתפרשׁים מהם. ואפילו יש להם כוח להצילם, אינם רוצים להצילם, והם נרפים מהתורה, ומתרחקים ממנה ומכל אלו העוסקים בַּתורה. כלומר, שמתרחקים מהתורה ומישראל בשביל טובת עובדי עבודה זרה. והם לא יקומו לתחיית המתים. בעת שיבוא פקודה לישראל ויוושעו מצרתם, נאמר עליהם, וַתְּאַבֵּד כל זכר למו. כי להיותם תולדות החושך, נאבדים בהכרח עם ביאת האור לישראל. ונתבאר מין הרביעי של הערב רב, שהם הרפאים, והם כנגד זעיר אנפין דקליפה.

רלא) ענקים, הם מין חמישי של הערב רב, שהם מזלזלים באלו שנאמר בהם וענקים לגרגרותיך, כלומר בישראל מקיימי התורה. ועליהם נאמר, רפאים יֵחשבו אף הם כענקים. כי רפאים וענקים שקולים זה כזה. אלו הם שמחזירים את העולם לתוהו ובוהו. וסוד הדבר הוא, חרב בית המקדש, נאמר עליו, והארץ הייתה תוהו ובוהו. כי בית המקדש הוא עיקר העולם וישוב העולם. ועל כן נחשב כאילו כל הארץ הייתה תוהו ובוהו. וב' מיני ערב רב הללו שנתערבו בישראל, גורמים חורבן בית המקדש. תכף כשיבוא האור לישראל, שהוא הקב"ה, יימחו מן העולם ויאבדו. אבל גאולת ישראל אינו תלוי במחייתם אלא רק במחיית עמלק, עד שימחֶה אותו, שבו היא השבועה, כי יד על כס יה.

 

עבודה זרה

פרשת כי תצא

לט) ואלו שפחות נכריות מצד סם המוות, שהן כנגד השכינה, נוקבא של סמאל, אשר השפחה הייתה למטרוניתא, יורשת את גבירתה. וסמאל והנוקבא שלו, שהוא אל אחר, עבדים היו אל הקב"ה, ולאחר כך עשו עצמם אלוהות. והקב"ה עתיד להעביר אותם מהעולם ולמחות אותם.

מ) אם בני אדם עושים אותם אלוהות, ולא מרצון עצמם, למה נענשו, להעבירם מהעולם? אלא, כשהיו דור המבול ודור הַפַּלָגָה יודעים בהם, והיו מקטירים להם ומשתחווים להם, ובכוח ההוא שהיו מקטירים להם ומשתחווים להם, היו יורדים אליהם ועשו רצונם, והיו מדברים באלו הצורות שעשו, הרי נעשו אלוהות ועבודת

 

כוכבים ומזלות. ומשום זה עמד הקב"ה להעביר אותם ולמחות אותם מהעולם, כלומר הצְלמים שלהם שעבדו אליהם, וקלטו מהם רוחות וצלמים.

מא) וכשיש ערב רב בעולם, יורדים סמאל ונוקבא באלו הצלמים להתגשם בהם. ועל כן הקב"ה יעבירם מהעולם, כמו שכתוב, ואת רוח הטומאה, אעביר מן הארץ. ואם תאמרו, שבזמן גלות האחרון אין עבודה זרה, משום שבני אדם אינם יודעים בהם? אלו היודעים שם בערב רב, נמצאים מכעיסים הקב"ה ושכינתו, וישראל שביניהם. והערב רב מצליחים בהם, לקיים מה שכתוב, ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו.

צדיקים ורשעים

הצדיק חייב לקנות את הרשע

פרשת תרומה

לח) וייקחו לי תרומה מאת כל איש. ממי שנקרא איש, שנתגבר על יצרו. אשר יידבנו לבו. שירצה בו הקב"ה. כמו שכתוב, לך אמר לבי. צור לבבי. וטוב לב. וייטב לבו. כולם נאמרו בהקב"ה, כלומר הלב של הקב"ה, הרצון שלו. אף כאן, אשר יידבנו לבו, הוא הלב של הקב"ה. ממנו, תיקחו את תרומתי, כי שם נמצא הקב"ה, ששורה בו, ולא במקום אחר.

לט) ומאין אנו יודעים, כי הקב"ה רוצה בו ושׂם משכנו בתוכו? כשאנו רואים, שרצון האדם לרדוף ולהשתדל אחר הקב"ה בלבו ובנפשו וברצונו, ודאי אנו יודעים ששם שורה השכינה. אז צריכים לקנות את אדם ההוא בכסף מלא, להתחבר עמו וללמוד ממנו. ועל זה אמרו הראשונים, וקנה לך חבר, בשכר מלא צריכים לקנותו, כדי לזכות בשכינה השורה בו. עד כה צריכים לרדוף אחר איש צדיק ולקנות אותו.

מ) אף כך צדיק ההוא צריך לרדוף אחר

 

הרשע, ולקנותו בשכר מלא, כדי שיעביר ממנו זוהמה ההוא, ולהכניע הסטרא אחרא, ויעשה אותו, כי נחשב לו כאילו הוא ברא אותו. וזה הוא שבח, שיתעלה בו כבוד הקב"ה יותר משבח אחר. והתעלות הזו היא יתירה מכל, משום שהוא גרם להכניע הסטרא אחרא, ולהעלות כבוד הקב"ה. ועל זה כתוב באהרון, ורבים השיב מעוון. וכתוב, בריתי הייתה איתו.

מא) כל מי שאוחז ביד הרשע, והשתדל בו שיעזוב דרך הרע, הוא עולה בג' עליות, מה שלא עלה כך אדם אחר: גורם להכניע את הסטרא אחרא, גורם שיתעלה הקב"ה בכבודו, גורם לקיים כל העולם בקיומו למעלה ולמטה. ועל אדם זה כתוב, בריתי הייתה איתו החיים והשלום. וזוכה לראות בנים לבניו, וזוכה בעולם הזה, וזוכה לעולם הבא. כל בעלי הדין לא יוכלו לדון אותו בעולם הזה ובעולם הבא. נכנס בי"ב שערים שברקיע, ואין מי שימְחֶה בידו.

 

צדיק ורע לו, רשע וטוב לו

פרשת משפטים

תלח) צדיק, יצר הטוב שופטו. רשע, יצר הרע שופטו. בינוני, זה וזה שופטו. מי שהוא מעץ החיים, שנמשך מזעיר אנפין, אין לו דין כלל, אין לו יצר הרע. וזהו צדיק גמור, וזהו צדיק וטוב לו. ואין טוב אלא תורה, כמו שכתוב, כי לֶקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו.

וצדיק ורע לו, הוא מעץ הדעת טוב ורע, המלכות. ולמה נקרא צדיק, כיוון שרע לו, שהוא היצר הרע. אלא משום שיצר הטוב שולט עליו נקרא צדיק ורע לו, שרע ההוא

 

תחת רשותו.

תלט) רשע וטוב לו, שהוא התורה הנקראת טוב, אם כן למה נקרא רשע? משום שעלה להיות ראש ביצר הרע שלו, והטוב הוא תחת רשותו, כעבד תחת רבו. ואף על פי שרשע הוא מכתיר את הצדיק, וצדיק גמור יכול להענישו, כתוב, גם עַנוֹשׁ לצדיק לא טוב, כי משום טוב ההוא, שהוא תחת רגליו של הרשע, אין להענישו, אולי יחזור בתשובה ויתגבר על יצרו, והיצר הרע יהיה עפר תחת רגליו.

 

מחלותיהם של צדיקים

פרשת פנחס

קי) בני העולם, הם איברים זה עם זה. בשעה שרוצה הקב"ה לתת רפואה לעולם, הוא מכה לצדיק אחד שביניהם, במחלות ובנגעים, ובשבילו נותן רפואה לכל. מאין לנו זה? כתוב, והוא מְחוֹלָל מפשעינו מְדוכָּא מעוונותינו, ובַחֲבורתו נִרְפָּא לנו. ובחבורתו, היינו, הקזת דם, כמי שמקיז דם מזרוע, שבחבורה ההיא נרפא לנו, רפואה היא לנו לכל איברי הגוף.

קיא) ולעולם אינו מכה את הצדיק, אלא כדי לתת רפואה לדור ולכפר על עוונותיהם. כי נוח לסטרא אחרא יותר מהכל, שהדין שולט על הצדיק, כי אז אינו מחשיב לכל העולם, ואינו משגיח בהם, מרוב שמחה ששולט על הצדיק. והצדיק ההוא המתייסר על הדור, זוכה לממשלה עליונה בעולם הזה ובעולם הבא. ואם יש צדיק וטוב לו, הוא משום שהקב"ה אינו דואג לכפר על העולם.

קיב)אם ב' הצדיקים, שהאחד הוא צדיק ורע לו והשני הוא צדיק וטוב לו, לא היו בזמן אחד, יפה היה. שעל כן צדיק וטוב לו, משום

 

שהקב"ה אינו דואג לכפר על העולם, וצדיק ורע לו, משום שהקב"ה דואג לכפר על העולם. אבל יש ב' צדיקים בזמן אחד, שלזה יש מחלות ונגעים, ולזה יש כל טוב שבעולם.

אלא שבצדיק אחד מהם או שניים די על כפרת הדור, שהקב"ה אינו צריך להכות כולם, כמו שלא צריכים להכות ולהקיז דם אלא מזרוע אחת כדי לתת רפואה לכל איברי הגוף, אף כאן בצדיק אחד די.

קיג) ואם המחלה התקיפה את כל האיברים, אז צריכים להקיז דם מב' הזרועות. אף כך, אם נתרבו עוונות כבדים על העולם, אז כל הצדיקים מוכים כדי לתת רפואה לכל הדור. אבל בזמן שאינם מרובים כל כך, אז רק צדיק אחד מוכה, ושאר הצדיקים הם בשלום, כי העולם אינו צריך שיהיו מוכים כולם. ואם נרפא העם, נרפאים גם כן הצדיקים. ולפעמים נמצאים הצדיקים במחלות בכל ימיהם, כדי להגן על הדור, בזמן שהעוונות כבדים יותר. מתו הצדיקים, הרי נרפא הכל, ונתכפר.

 

אהובו של המלך

פרשת תרומה

פו) אשרי הם עם הקדוש, שאדונם מבקש אותם וקורא אותם לקרבם אליו.

פז) אז עם הקדוש צריכים להתחבר ולבוא לבית הכנסת, וכל מי שמקדים תחילה מתחבר עם השכינה בחיבור אחד. הראשון הנמצא בבית הכנסת אשרי חלקו, שהוא עומד במדרגת צדיק אל השכינה. וכמו שכתוב, ומשחריי ימצאונני. זהו עולה במעלה עליונה. הרי למדנו, בשעה שהקב"ה בא לבית הכנסת ואינו מוצא שם עשרה, מיד כועס. ואתה אומר, שהאחד ההוא שהקדים, נתחבר בשכינה ונמצא במדרגת צדיק?

פח) אלא, בדומה למלך, ששלח לכל בני העיר, שיימצאו עִמו ביום פלוני ובמקום פלוני. עד שבני העיר הכינו את עצמם, הקדים אחד ובא למקום ההוא. בין כך ובין כך בא המלך, ומצא שם אדם ההוא שהקדים. אמר לו המלך, פלוני, בני העיר איפה הם? אמר לו, אדוני, אני הקדמתי את

 

עצמי מהם, והרי הם באים אחריי לפקודת המלך. אז, היה טוב בעיני המלך, וישב שם עמו, ודיבר עמו, ונעשה אהובו של המלך. בין כך ובין כך, באו כל העם ונתרצה המלך עמהם, ושלח אותם לשלום. אבל אם אלו בני העיר לא היו באים, ואחד לא הקדים לדבר לפני המלך, ולהראות בשבילם, ולומר שכולם באים, מיד היה כועס ונרגז המלך.

פט) אף כאן, כיוון שאחד הקדים ונמצא בבית הכנסת, והשכינה באה ומוצאת אותו, אז נחשב כאילו כולם נמצאים שם, כי זה מחכה עליהם שם. מיד מתחברת השכינה עמו, ויושבים בחיבור אחד ועושה היכרות עמו, ומושיבו במדרגת צדיק. ואם אחד לא הקדים ולא נמצא שם, כתוב, מדוע באתי ואין איש? ואין עשרה, אינו כתוב, אלא, ואין איש, כלומר אחד, שיתחבר עמי להיות אצלי. כמו שכתוב, איש האלקים, שפירושו להיות במדרגת צדיק.

קו אמצעי

מעשה מרכבה

פרשת פקודי

תשעז) מי שמרכיב מין במינו, ויודע לקשור קשר בקשרו, היכל בהיכלו, מדרגה במדרגתו, יש לו חלק בעולם הבא. זה שלמות הכל, וכשנִשלם השמאל בימין,

 

והזכר בנקבה, וכן ההיכלות, ונעשה הכל מעשה אחד מין במינו, היוצא משלמות הזה, נקרא מעשה מרכבה. שמרכבה הוא מלשון מרכיב ומורכב.

 

אור שנגלה מתוך החושך

פרשת תצווה

קמה) הקב"ה מגלה עמוקות ונסתרות. כל עמוקות הסתומים העליונים הוא מגלה אותם. קו אמצעי, המגלה העמוקות שבב' הקווים דבינה. וגילה אותם, משום שידע מה

 

בחושך דשמאל, ששם נשקע אור החכמה, מטעם חוסר חסדים. ואם לא היה החושך, לא היה אחר כך מתגלה האור על ידי קו האמצעי.

 

לחם ויין

פרשת וארא

קלח) לך אכול בשמחה לחמך, ושתה בלב טוב יינך, כי כבר רצה האלקים את מעשיך. מה ראה שלמה, שאמר מקרא הזה?

קלט) כל דבריו בחכמה היו. לך אכול בשמחה לחמך, פירושו, בשעה שהאדם הולך בדרכיו של הקב"ה, הקב"ה מקרבו ונותן לו שלווה ומנוחה. אז, הלחם והיין שאוכל ושותה, בשמחת הלב, משום שהקב"ה רוצה במעשיו.

קמ) איפה החכמה במקרא הזה?

קמא) שלמה הזהיר את בני אדם, לעטר

 

את כנסת ישראל, המלכות, בשמחה, בצד ימין, באור דחסדים. והוא לחם, כי לחם רומז על אור החסדים. ואחר כך יתעטר ביין, צד שמאל, הארת החכמה שבשמאל דבינה, כדי שאמונת כל, המלכות, תימָצא בשמחה שלמה בימין ושמאל. וכשתהיה בין שניהם, אז כל הברכות שורות בעולם. כי זהו תכלית השלמות של המלכות, שהארת השמאל, חכמה, תתלבש באור החסדים שבימין, שאז מאירים בה שניהם, שהם לחם ויין. וזה שרוצה הקב"ה במעשיהם של בני אדם.

 

חשיבותו של המלח

פרשת ויחי

תרסו) ולא תשבית מלח ברית אלקיך. למה מלח חשוב כל כך? משום שהוא ממָרֵק ומבַשֵׂם את המר להטעים אותו. כי מלח, הדינים אשר במסך דחיריק, שעליו יוצא קו אמצעי, המייחד ימין ושמאל, והוא ממרק ומבשם וממתיק הדינים דשמאל, שהם מרים, עם החסדים שבקו ימין. ואם לא היה מלח, לא היה נמשך קו אמצעי, ולא היה יכול העולם לסבול את המרירות. זה שכתוב, כי כאשר משפטיך לָאָרץ, צדק למדו יושבי תבל. משפט הוא תפארת, קו אמצעי שמחזה ולמעלה, שהדינים שבמסך שבו נקראים מלח. צדק היא דינים המרים שבמלכות. כשהמשפט, מלח, הוא לארץ, הנוקבא, אז צדק למדו, שיוכלו לקבל המרירות שבצדק. וכן כתוב, צדק ומשפט מכון כיסאך, שהצדק

 

נשלם על ידי המשפט, המלח.

תרסז) ומלח הוא ברית, יסוד, קו אמצעי, שמחזה ולמטה, שהעולם, הנוקבא, מתקיים עליו. שכתוב, אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי. ומשום שעליו יוצא קו האמצעי, יסוד, נקרא המלח ברית אלקיך, כי היסוד ברית, וקוראים אנו ים המלח, שהים, הנוקבא, נקראת על שם המלח הממתק אותו.

תרסח) כמו שכתוב, כי צדיק ה' צדקות אָהֵב. זה הוא מלח, יסוד, בים, מלכות. כי צדיק הוא יסוד, צדקות הוא מלכות. ומי שמפריד אותם, גורם לעצמו מיתה. ועל כן כתוב, לא תשבית מלח, מעל מנחתך. שלא תפריד את היסוד, מלח, מעל המנחה, הנוקבא. וזה בלא זה אינם הולכים.

 

גלי הים

פרשת נח

ריז) אתה מושל בגאות הים. בשעה שהים קופץ בגליו, והתהומות עולים ויורדים, הקב"ה שולח חוט אחד של חסד מצד הימין, ומושך בחזרה את גלגליו, וכעסו שכך, ואין מי שישיג אותו.

כשנוקבא מקבלת חכמה, נקראת ים. כשנוקבא מקבלת מקו שמאל בלבד, שהיא שפע החכמה בלי חסדים, אז מתרוממים גלי הים. שהוראתם לשון גילוי, כי רומז שמימי החכמה עולים ומתגלים וניתנים להשגה. אמנם אין הים יכול לקבל חכמה בלי חסדים. ועל כן הגלים חוזרים ויורדים. כי עולים

 

להתגלות, ומיד יורדים ונעלמים מהשגה, מחוסר חסדים.

ונבחן משום זה שהים זועף, שמתאמץ להעלות מימיו בכוח גדול. וכן חוזר ויורד בכוח גדול. וחוזר חלילה בלי הפסק. וזה נמשך עד שבא קו אמצעי, וממשיך קו הימין, שהוא חסד, ומלביש החכמה שבשמאל בחסדים שבימין. ואז חוזרים הגלים למקומם וזעפוֹ של הים נשקט. כי עתה מאירים החכמה והחסדים יחדיו בכל תיקוניהם בשלמות הנִרְצֶה.

 

מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה

פרשת ויחי

תשלה) רשָפיהָ רשפי אש שלהבת יה. שלהבת יה, זהו שלהבת השורף ויוצא מתוך השופר, יסוד אימא, הנקראת י"ה, שהתעורר ושורף. קו שמאל דאימא, כמו שכתוב, שמאלו תחת לראשי. זהו שורף שלהבת האהבה של כנסת ישראל, השכינה, אל הקב"ה.

תשלו)משום זה כתוב, מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. כי כשבא הימין, מים, חסד, עוד מוסיף שריפת האהבה, ואינו מכבה שלהבת השמאל. כמו שכתוב, וימינו תחבקני. כי בעת הארת החכמה שבקו שמאל דאימא אל הנוקבא, הוא אש שורף, להיותו בלי חסדים.

 

וכשבא קו הימין בחסדים שלו, המכונים מים, להשקיט את השריפה, אינו מכבה בזה את הארת החכמה, אלא אדרבה הוא מוסיף ומשלים את הארתה, כי מלביש החכמה בחסדים, והחכמה מאירה בכל השלמות.

תשלט) בכל מקום הזכר רודף אחר הנוקבא, ומעורר אליה האהבה. וכאן יוצא, שהיא מעוררת האהבה, ורודפת אחריו, כמו שכתוב, שׂימֵני כחוֹתָם על לבך. ודרך העולם, שאין זה שבח אל הנוקבא לרדוף אחר הזכר. אלא בהכרח דבר סתום הוא, ודבר עליון צפון באוצרות המלך.

 

תפילה הנכללת בג' קווים

פרשת וישלח

מה) תפילה של רבים עולה לפני הקב"ה, והקב"ה מתעטר באותה התפילה. משום שהיא עולה בכמה אופנים, כי אחד שואל חסדים, והשני גבורות, והשלישי רחמים. ונכללת מכמה צדדים, מצד ימין שמאל ומאמצע. כי חסדים נמשכים מצד ימין, וגבורות מצד שמאל, ורחמים מהצד האמצעי. ומשום שנכללת מכמה אופנים וצדדים, נעשית עטרה ומונחת על ראש צדיק

 

חי העולמים, יסוד, המשפיע כל הישועות אל הנוקבא, וממנה לכל הציבור.

אבל תפילת יחיד אינה כלולה מכל הצדדים, והיא אינה אלא באופן אחד, או שמבקש חסדים, או גבורות, או רחמים. ועל כן תפילת יחיד אינה מתוקנת להתקבל כמו תפילת הרבים. כי אינה נכללת בכל ג' הקווים, כמו תפילת הרבים.

 

דוד ובת שבע

פרשת נח

שטו) בת שבע, של דוד המלך הייתה, מיום שנברא העולם. אם כן, למה נתנה הקב"ה לאוריה החיתי מקודם לכן?

שטז) כך דרכיו של הקב"ה, אף על פי שהאישה מזומנת לָאדם להיות שלו, מקדימו אחר ונושא אותה, מקודם שהגיע זמנו של זה. כיוון שהגיע זמנו, נדחה זה שנשא אותה מפני זה השני, שבא אחר כך, ומסתלק מהעולם. וקשה הדבר לפני הקב"ה להעבירו מהעולם, מפני השני, לפני זמנו.

שיז) למה בת שבע ניתנה מקודם לאוריה החיתי? צא ובדוק, למה ניתנה ארץ הקודש לכנען מקודם שבאו ישראל. ואז תמצא שהכל הוא דבר אחד. כי בת שבע וכן ארץ

 

ישראל הן הנוקבא. ותחילת בניין הנוקבא הוא במוחין דהארת השמאל. ואחר כך נבנית במוחין דפנים מכל ג' הקווים. אוריה הוא המוחין דחכמה בלי חסדים, שהיא הארת השמאל. ובחינת דוד המלך היא המוחין דפנים מג' הקווים. ולפיכך, אף על פי שבת שבע בת זוגו של דוד הייתה, כדי שתוכל לקבל המוחין דפנים מדוִד, הייתה מוכרחת להינשא מקודם לאוריה, כדי לקבל ממנו המוחין דאחוריים מהארת השמאל. כי אי אפשר לה לקבל מוחין דפנים, מטרם שקיבלה המוחין דאחוריים, שהם המוחין דהארת השמאל.

 

אישה כי תזריע וילדה זכר

פרשת תזריע

כה) הכל באים זכר ונקבה כלולים יחד, ואחר כך מתחלקים, ובאים בזכר בפני עצמו, ובנקבה בפני עצמה. אבל, וילדה זכר, פירושו, שזכר ונקבה כלולים יחד מצד ימין, שהוא בחינת זכר.

ואם נקבה תלד, פירושו, שכלולים יחד נקבה וזכר מצד שמאל, שהוא בחינת נקבה.

 

והצד שמאל שולט ביותר על צד ימין, והזכר שבימין נכנע, שאינו שולט. ואז זכר ההוא, שיוצא מן הנוקבא, המלכות, מצד שמאלה, כל דרכיו כנקבה, ועל כן נקרא נקבה. אבל זכר היוצא מצד ימין של המלכות, הוא השולט, והנקבה היוצאת עמו נכנעת, כי הצד שמאל אינו שולט, ועל כן כתוב עליו, וילדה זכר.

 

קול גלגל המתגלגל

פרשת ויחי

תקז) קול גלגל המתגלגל ממטה למעלה. מרכבות סתומות הולכות ומתגלגלות. קול נעימות עולה, ויורד, הולך ומשוטט בעולם. קול שופר נמשך בעומקי המדרגות, ומסַבֵּב הגלגל סביב.

המוחין יוצאים בג' מקומות בזה אחר זה, המכונים ג' נקודות חולם שורוק חיריק, שהם ג' קווים ימין ושמאל ואמצע. וכן מאירים על ידי גלגול בג' מקומות הללו, שהולכים ומתגלגלים בהם, בזה אחר זה. ולפיכך מכונה דרך הארתם בשם גלגול.

ג' נקודות הללו כלולות זו מזו. על כן יש ג' נקודות בחולם, קו ימין, ג' נקודות בשורוק, קו שמאל, ג' נקודות בחיריק, קו אמצעי. נמצא שיש גלגול בכל אחד מג' הקווים. וכאן הזוהר מדבר מג' הקווים שבחיריק, קו אמצעי, שהוא זעיר אנפין הנקרא קול. ועל כן מכנה אותם ג' קולות.

וזה אמרו, קול גלגל המתגלגל ממטה למעלה, הגלגול מקו ימין לקו שמאל. ונודע שהארת השמאל אינו מאיר אלא רק ממטה

 

למעלה, וזהו שנאמר, מתגלגל ממטה למעלה. ונודע שמטרם שקו השמאל מתחבר עם הימין נמצאים הארותיו סגורות, מחמת שאינו יכול להאיר בלי חסדים. וזהו שנאמר, מרכבות סתומות הולכות ומתגלגלות, שמרכבות המתגלגלות, הארתם סגורות.

ואחר כך מתגלגל קו השמאל לקו הימין. וזהו שנאמר קול נעימות עולה ויורד, כלומר שפע הנעימות והחסדים המתגלים מקו ימין, והוא מאיר גם ממעלה למטה, ועל כן אומר, הולך ומשוטט בעולם.

ואחר כך מתגלגל מקו ימין לקו אמצעי. וזהו שנאמר, קול שופר נמשך בעומקי המדרגות. זעיר אנפין, קו אמצעי, הנקרא קול שופר, נמשך ויוצא על מסך דחיריק, שהוא דינים. ועל כן אומר נמשך בעומקי המדרגות, בעומק הדינים, והוא עיקר המַשְׁלִים ומגלה את הארת ג' הקווים. ועל כן אומר מסבב הגלגל סביב, שהוא עיקר המסבב את הגלגל סביב, ומייחד ג' הקווים זה בזה.

 

איילת השחר

פרשת פנחס

תרצא) כאייל תַעֲרוג על אֲפִיקֵי מים, כן נפשי תַעֲרוג אליך אלקים. אף על פי שיש לשון זכר ולשון נקבה, הכל אחד, כי אייל נקרא בלשון זכר, והוא נקרא בלשון נקבה. כמו שכתוב, כאייל תַעֲרוג, אשר תערוג לשון נקבה. ולא כתוב, יערוג, בלשון זכר, כי הכל אחד, המלכות. אלא במצב הא', כשהיא עם זעיר אנפין, ב' מאורות הגדולים, היא נקראת אייל. ובמצב הב', אחר שנתמעטה, נקראת איילה.

תרצב) איילת השחר זו היא חיה אחת רחמנית, המלכות, שאין בכל חיות העולם רחמנית כמוה. כי בשעה שהשעה דוחקת אותה, והיא צריכה למזון בַּעֲדָה, ובעד כל החיות, שהן כל צבאות בי"ע (בריאה, יצירה, עשיה), היא הולכת למרחוק, לדרך רחוק, ובאה ומוליכה מזון. ואינה רוצה לאכול, עד שבאה וחוזרת למקומה. כדי שתתקבצנה אצלה שאר החיות, ותחלק להם מאותו המזון. וכשבאה, מתקבצים אליה כל שאר החיות, והיא עומדת באמצע, ומחלקת לכל אחת ואחת. והסימן הוא, ותקם בעוד לילה ותיתן טרף לביתה. וממה שהיא מחלקת להן, היא שְׂבֵעה, כאילו אכלה יותר מאכל מכולן.

תרצג) וכשיבוא הבוקר, הנקרא שחר, יבואו לה חבלי הגלות. ומשום זה היא נקראת איילת השחר. על שם שחרות שבבוקר, שאז חבלים לה כיוֹלֵדָה. כמו שכתוב, כמו הרה תקריב ללדת, תָּחִיל תזעק בַּחֲבָלֶיהָ.

תרצד) היא מחלקת להן, כשהבוקר צריך לבוא, בעוד לילה, והשחרות מסתלקת להאיר. כמו שכתוב, ותקם בעוד לילה, ותיתן טרף לביתה. כיוון שהאיר הבוקר, כבר כולן שבעות במזון שלה.

תרצה) אז, נתעורר קול אחד באמצע הרקיע, וקורא בכוח ואומר, קרובים, היכנסו למקומכם. רחוקים, צאו. כל אחד יתאסף למקומו הראוי לו. כיוון שהאיר השמש, כל אחד ואחד נאסף למקומו. והיא הולכת ביום ומתגלה בלילה, ומחלקת מזון בבוקר. ומשום זה נקראת איילת השחר.

תרצו) לאחר זה היא מתגברת כגיבור והולכת. ונקראת אייל, בשם זכר. הולכת שישים פרסאות מאותו המקום שיצאה משם, ונכנסת לתוך הר החושך, והולכת בתוך הר החושך. נחש אחד עקלתון מריח אחר רגליה, והולך לרגליה, והיא עולה משם אל הר האור. כיוון שהגיעה שם, מזמין לה הקב"ה נחש אחר, ויוצא, ונלחמים זה בזה, והיא ניצלת. ומשם לוקחת מזון וחוזרת למקומה בחצות לילה. ומחצות לילה והלאה מַתְחֶלֶת לחלק עד שעולה שחרות הבוקר. כיוון שהאיר הבוקר, הולכת לה ואינה נראית.

תרצז) בשעה שהעולם צריך לגשמים, מתאספים אליה כל שאר החיות, והיא עולה לראש הר גבוה, ועוטפת ראשה בין ברכיה, וצועקת צעקה אחר צעקה, והקב"ה שומע קולה, ומתמלא רחמים וחס על העולם. והיא יורדת מראש ההר, ורצה, וּמַסְתֶרֶת את עצמה. וכל שאר החיות רצות אחריה, ואינן מוצאות אותה. כמו שכתוב, כאייל תַעֲרוג על אֲפִיקֵי מים. מאלו אֲפִיקֵי מים שנתייבשו, והעולם צמא למים, אז תערוג.

תרצח) בשעה שמתעברת נסתמת,

 

וכשמגיעה שְׁעתה ללדת, צועקת ומרימה קולות, קול אחר קול, עד ע' קולות, כחשבון התיבות של, יַעַנְךָ ה' ביום צרה, שהוא שיר של מעוברת הזו. והקב"ה שומע אותה, ומזמין לה ישועתה. אז, יוצא נחש אחד גדול מתוך הרי חושך, ובא בין ההרים, פיו מלחך בעפר, ומגיע עד אייל הזה, ובא ונושך אותה באותו מקום ב' פעמים.

תרצט) בפעם הראשונה יוצא דם ממנה והנחש לוחך. בפעם השנייה יוצאים מים, ושותים כל אלו הבהמות שבהרים. והיא נפתחת ומולידה. והסימן שלך, וַיַךְ את הסלע במטהו פעמיים. וכתוב, וַתֵּשְׁתְּ העֵדה וּבְעִירָם.

תש) באותו זמן שהקב"ה חס עליה על מעשה הנחש הזה, כתוב, קול ה' יְחולֵל איילות וַיֶחֱשׂוֹף יערות. קול ה' יְחולֵל איילות, הם החבלים והכאבים לעורר אלו ע' הקולות. מיד, וַיֶחֱשׂוֹף יערות, לעורר נחש, ולגלות אותה חיה ללכת ביניהם. בהיכלו של הקב"ה, שהוא המלכות. כל אלו ההמונים שבבי"ע פותחים ואומרים, כבוד. היינו ברוך כבוד ה' ממקומו. שהיא המלכות, הנקראת כבוד ה'.

מבאר לנו כאן עניין אחד עמוק של המלכות...

כבר ידעת שזעיר אנפין ממשלת היום, ימין, ממשלת החסדים. המלכות ממשלת הלילה, שמאל, ממשלת החכמה שבשמאל. ולפיכך, המלכות ביום, שאין החכמה יכולה לשלוט, השעה דוחקתה ואין לה המזון שלה, אור החכמה שבשמאל. בהמשך היום, שאין אז גילוי לאור החכמה, המזון שלה ושל צבאותיה הנמשכים ממנו. וצריכה להמשיך מזון שלה, כי אין החכמה מושפעת אלא עם דינים. וכל זמן שאינה מתלבשת בחסדים בזיווג דקו אמצעי, נמשכים ממנה דינים קשים. ודינים אלו המתגלים על ידי הופעתה, נבחנים לרחוק ולדרך רחוקה.

כמו שכתוב, וַתֵּתַצַב אחותו מרחוק, שאחותו רומזת על חכמה. וכן, אמרתי אֶחְכָּמָה והיא רחוקה ממני. וזה היא נעשית תכף בתחילת הלילה. ועל כן, מתפשט אז החושך על הארץ. כי הארת החכמה שבשמאל בלי ימין הוא חושך. אבל אז נמשך המזון שלה, שהוא הארת חכמה. שאז היא מביאה ומוליכה המזון, החכמה דשמאל. אבל אז בעת שממשיכה החכמה, היא נקפאת מרוב הדינים שבחכמה בלי חסדים, שפירושו, שאינה יכולה להשפיע כלום. שאין המלכות רוצה להיות בשמאל בלי ימין, במקום יציאת החכמה, שזה דרך רחוקה, עד שתחזור למקומה, בקו אמצעי דזעיר אנפין, ששם ייחוד השמאל עם הימין. שזהו מקומה התמידי, בין ב' זרועות המלך.

למה היא צריכה לשוב למקומה? כי מטרם שבאה למקומה בקו האמצעי, אורותיה קפואים בה, ואינה יכולה להשפיע כלום לשאר החיות, לצבאותיה הנמשכים ממנה. אבל כשבאה למקומה, מתקבצים אליה כל החיות, ומשפעת להם מאור החכמה. שעומדת בזיווג עם קו האמצעי, אורותיה נפתחים ויכולה לחלק לכל אחד. וקבלת הארת החכמה מכונה קימה. כמו שכתוב, ותקם בעוד לילה, שמקבלת אז חכמה, המכונה קימה. ותיתן טרף לביתה, שמשפעת לכל צבאיה.

רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)

הישיבה במערה

הקדמת ספר הזוהר

קפז)ר' פנחס בן יאיר ראה שתי ציפורים, שהיו באות ועפות על הים. הרים קולו ואמר, ציפורים ציפורים, הרי אתן מעופפות על הים, הראיתם את המקום שבן יוחאי שמה. חיכה מעט, אמר, ציפורים ציפורים, לכנה והשבנה לי. עפו והלכו. נכנסו בים והלכו להן.

כי ר' שמעון ברח מפני המלכות שציוותה להורגו, ונסתתר הוא ובנו במערה אחת ולא ידעו איפה הוא. ועל כן יצא ר' פנחס בן יאיר לבקשו באיי הים.

קפח) מטרם שיצא לאוניה, והנה באו הציפורים, ובפיה של אחת מהן מכתב אחד, וכתוב בתוכו, אשר ר' שמעון בן יוחאי יצא מן המערה עם ר' אלעזר בנו. הלך ר' פנחס

 

אליו. ומצא אותו שנשתנה, וגופו מלא נקבים ופצעים, מרוב הישיבה במערה. בכה עמו, ואמר אוי שראיתיך בכך. אמר לו ר' שמעון, אשרי חלקי, שראית אותי בכך, כי אם לא ראית אותי בכך, לא הייתי כך...

כי מרוב שנים שישב במערה היה מוכרח לישב שם תוך החול, כדי לכסות עירומו ולעסוק בתורה, ונחלד בשרו מחמת זה. בכה עליו ואמר. אוי לי שראיתיך בכך. ענה לו ר' שמעון, אשרי חלקי אשר ראיתני בכך, שאלמלא לא ראיתני בכך, לא הייתי בכך, כלומר, שלא הייתי זוכה לגילוי סודות התורה, כי כל רוממות חכמתו הגדולה זכה באותם י"ג שנים שהיה מוסתר במערה.

 

בעל הנרות

פרשת יתרו

תיא) כי הוא חייךָ ואורך ימיךָ. מי שזכה בתורה ולא נפרד ממנה, זוכה לשני חיים: אחד בעולם הזה, ואחד בעולם הבא. שכתוב, חייך, לשון רבים, שהם שניים. וכל מי שנפרד ממנה, הוא כמו שנפרד מן החיים. ומי שנפרד מן רבי שמעון, כאילו נפרד מכל.

תיב) ... אוי לדור שרבי שמעון יסתלק ממנו. כי כשאנו עומדים לפני רבי שמעון, מבועי הלב פתוחים לכל עבר, והכל מתגלה,

 

וכשנפרדנו ממנו, אין אנו יודעים כלום, וכל המבועים סתומים.

תיג) כתוב, ויאצל מן הרוח אשר עליו, וייתן על שבעים איש הזקנים. כנר הזה שמאירים ממנו כמה נרות. והוא נמצא על שלמותו, שלא נחסר ממנו כלום, מחמת שהדליקו ממנו הנרות. כך רבי שמעון בן יוחאי בעל הנרות, הוא מאיר לכל, והאור לא סר ממנו ונמצא על שלמותו.

 

ספר הזוהר - תיבת נח

פרשת בהעלותך

פח) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. אלו הם בעלי קבלה. אלו הם המשתדלים בזוהר הזה הנקרא ספר הזוהר. שהוא כתיבת נח, שמתקבצים בה שניים מעיר ושבע ממלכות, ולפעמים אחד מעיר ושניים ממשפחה, שבהם מתקיים, כל הבן היילוד

 

היאורה תשליכוהו.

סוד התורה נקרא בן. היילוד, היינו המושג. היאורה, היינו אור התורה. תשליכוהו, כמו תשכילוהו, שכל סוד הנולד לך, תשכיל אותו לאור התורה ולנשמתה. וזה הוא האור של ספר הזוהר הזה.

 

הקב"ה גוזר וצדיק מבטל

פרשת ויקרא

רמ) ולא הייתה גזֵרה שנגזרה למעלה על העולם, שלא היה רבי שמעון מבטל אותה. שכתוב, צור ישראל מושל באדם, צדיק מושל יראת אלקים. הקב"ה מושל באדם. ומי מושל בהקב"ה? צדיק מושל. שהקב"ה גוזר והוא מבטל.

רמא) כגון רבי שמעון בן יוחאי, שיום אחד היה יושב בפתח שער לוד. נשא עיניו וראה השמש מאיר, וסותם אורו ג' פעמים. בתוך כך נחשך האור, ונראה בשמש, שחור וירוק. אמר לו לרבי אלעזר בנו, בוא אחריי בני, ונראה. כי ודאי גזֵרה נגזרה למעלה, והקב"ה רוצה להודיעני. ודאי ששלושים יום תלוי למעלה הדבר ההוא שנגזר, והקב"ה אינו עושה אלא עד שמודיע לצדיקים. כמו שכתוב, כי לא יעשה ה' אלקים דבר, כי אם גילה סודו אל עבדיו הנביאים.

רמב) בעוד שהיו הולכים בכרם ההוא, ראו נחש אחד שהיה בא ופיו פתוח, ולוהט בארץ בעפר. הוצק רבי שמעון, והיכו ידיו בראש הנחש. שקט הנחש והוריד פיו. וראה רבי שמעון את לשונו מתנדנדת. אמר לו, נחש נחש, לך ואמור לנחש ההוא העליון, המסית והמסטין, שרבי שמעון בן יוחאי נמצא בעולם. הכניס הנחש את ראשו לנקב עפר אחד. אמר רבי שמעון, גוזר אני, כמו שנחש התחתון חזר לנקב העפר, כן נחש העליון יחזור לנקב של תהום הגדול.

רמג) לחש רבי שמעון בתפילה. בעוד שהיו מתפללים, שמעו קול אחד אומר, פסקו גזֵרות היכנסו למקומכם, הכאות המחבלים אינן שורות בעולם, כי רבי שמעון בן יוחאי ביטל אותן. אשריך רבי שמעון, שאדונך

 

רוצה ביקָרך על כל בני העולם. במשה כתוב, ויחַל משה, שמשמע שאחזו מחלה, ואתה, רבי שמעון, גוזר, והקב"ה מקיים, הוא גוזר ואתה מבטל.

רמד) בתוך כך ראה, כי האיר השמש ונעבר אותו השחור. אמר רבי שמעון, ודאי, כי העולם נתבשם. נכנס לביתו ודרש, כי צדיק ה', צְדָקוֹת אָהֵב, ישר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ. מה הוא פָנֵימוֹ? כי צדיק ה' צדקות אהב, משום דישר יחזו פָנֵימוֹ. פנים עליונים של בני העולם. כי צריכים לבקש מהקב"ה רחמים על כל מה שהם צריכים.

רמה) מהו ישר יחזו? ימי קדם, הספירות דעתיק, הסתום מכל סתומים, הכתר, וימי עולם, הספירות, דזעיר אנפין, שנקראים פָנֵימוֹ, רואים אלו את אלו בדרך ישר מה שצריך לראות. שפָנים דזעיר אנפין רואים הפָנים דעתיק, וכן הפנים דעתיק רואים הפנים דזעיר אנפין, בדרך ישר, מבלי להטות ימין ושמאל.

רמו) בשעה שהקב"ה משגיח בעולם, ורואה מעשיהם של בני אדם למטה שהם כשרים, מתגלה עתיק, כתר, בזעיר אנפין, תפארת. ומסתכלים כל אלו הפנים דזעיר אנפין, בפנים סתומים דעתיק, ומתברכים כולם, משום שמסתכלים אלו באלו בדרך ישר, בקו אמצעי, שאינו נוטה לימין ולא לשמאל. כמו שכתוב, ישר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ, שפניהם דעתיק וזעיר אנפין מסתכלים אלו באלו בדרך ישר, בקו אמצעי. ואז מתברכים כולם, ומשקים זה לזה עד שמתברכים כל העולמות, ונמצאים כל העולמות כאחד. ואז נקרא ה' אחד ושמו אחד.

 

פתיחת האִדרא זוטא

פרשת האזינו

כו) אמר רבי שמעון, הנה עתה שעת רצון היא. ואני רוצה לבוא בלי בושה לעולם הבא. והנה דברים קדושים שלא גיליתי עד עתה, אני רוצה לגלות לפני השכינה, שלא יאמרו, שבחיסרון נסתלקתי מן העולם. ועד עתה היו נסתרים בלבי, כדי ליכנס בהם לעולם הבא.

כז) וכך אני מסדר אתכם, ר' אבא יכתוב, ור' אלעזר ילמוד בפה, ושאר החברים ידובבו בלבם. קם ר' אבא מאחורי כתפיו. והיה
ר' אלעזר בנו יושב לפניו, אמר לו ר' שמעון, קום בני, כי אחֵר ישב במקום זה. קם
ר' אלעזר.

כח) נתעטף ר' שמעון בלבושו, וישב. פתח ואמר. לא המתים יהללו יה ולא כל יורדי דומה. לא המתים יהללו יה, כך הוא ודאי,

 

שהם נקראים מתים, כי הקב"ה נקרא חי, והוא שורה בין אלו הנקראים חיים, הצדיקים, ולא עם אלו הנקראים מתים, הרשעים. וסוף הכתוב מוכיח שכתוב, ולא כל יורדי דומה, כל אלו היורדים למלאך דומה, שיישארו בגיהינום. אבל לא כן אלו הנקראים חיים. שהם הצדיקים, אשר הקב"ה רוצה ביקרם...

לא) פתח ר' שמעון ואמר, אני לדודי ועליי תשוקתו. כל הימים שהייתי קשור בעולם הזה, בקשר אחד נקשרתי בהקב"ה, ומשום זה עתה, ועליי תשוקתו. שהוא וכל המחנה שלו באו לשמוע בשמחה דברים סתומים ושבח עתיקא קדישא, הסתום מכל הסתומים, הפָּרושׁ ונבדל מכל, ואינו נבדל, שהרי הכל מתדבק בו, והוא מתדבק בכל, הוא הכל.

 

הסתלקות ר' שמעון בר יוחאי

פרשת האזינו, אדרא זוטא

קצו) אמר ר' אבא, לא גמר המאור הקדוש לומר חיים, עד שנשתככו דבריו. ואני כתבתי, וחשבתי לכתוב עוד, ולא שמעתי. ולא הרימותי ראשי, כי האור היה גדול, ולא הייתי יכול להסתכל. בתוך כך נזדעזעתי, שמעתי קול הקורא ואומר, אורך ימים ושנות חיים. אחר כך, שמעתי קול אחר, חיים שאל ממך.

קצז) כל אותו היום, לא נפסק האש מן הבית, ולא היה מי שיגיע אליו. כי לא יכלו, מחמת שהאור והאש היו מסַבְּבים אותו. כל אותו היום נפלתי על הארץ וגעיתי. אחר שהלכה האש, ראיתי את המאור הקדוש, קודש הקודשים, שנסתלק מן העולם, שנתעטף ושוכב על ימינו, ופניו צוחקות.

קצח) קם ר' אלעזר בנו ולקח ידיו ונשק אותן. ואני ליחכתי העפר שתחת רגליו. רצו החברים לבכות, ולא יכלו לדבר. התחילו החברים בבכייה, ור' אלעזר בנו, נפל ג' פעמים, ולא יכול לפתוח פיו. אחר כך, פתח ואמר, אבי אבי, ג' היו וחזרו להישאר אחד. כלומר, ג' גדולים היו בארץ, שהם, ר' אלעזר, ואביו רשב"י, וזקנו ר' פנחס בן יאיר. ועתה נשאר ר' אלעזר יתום מזקנו, ומרשב"י אביו, ונשאר אחד בעולם. עתה, אחר שנסתלק האילן הגדול הזה, שתחתיו היו מטיילים חיית השדה, ובענפיו ידורו עוף השמים, ומזון לכל בו, נמצא עתה, שהחיות תנודדנה, ועוף השמים, שישבו בענפיו,

 

ישתקעו בנוקבי ים הגדול. והחברים, במקום המזון שקיבלו ממנו, ישתו דם.

קצט) קם ר' חייא על רגליו ואמר, עד עתה היה המאור הקדוש משגיח עלינו, עתה אין הזמן, אלא להשתדל ביקרו. קם ר' אלעזר ור' אבא לקחו אותו ממקומו, על מיטה העשויה כסולם. כדי להעלותו על מיטתו. מי ראה את בלבול הדעת של החברים. וכל הבית היה מעלה ריחות טובים. העלוהו על מיטתו. ולא נשתמשו בו אלא ר' אלעזר ור' אבא.

ר) באו מכים ובעלי מגינים מכפר ציפורי, שרצו שיקברו אותו במקומם. ובאו ללוקחו בכוח ובמלחמה. וגירשו אותם בני מירון, וצעקו עליהם בהמוניהם, שרצו שלא ייקבר שם, אלא שייקבר אצלם. אחר שיצאה המיטה מן הבית, הייתה עולה באוויר, ואש הייתה לוהטת לפניה. שמעו קול. היכנסו ובואו והתקבצו להילולא של ר' שמעון, יבוא שלום ינוחו על משכבותם.

רא) כשנכנס אל המערה, שמעו קול בתוך המערה. זה האיש מרעיש הארץ, מרגיז ממלכות, כמה מקטרגים ברקיע נשקטים ביום הזה בשבילך, זהו ר' שמעון בן יוחאי, שאדונו משתבח בו בכל יום. אשרי חלקו למעלה ולמטה. כמה אוצרות עליונים שמורים לו, עליו נאמר, ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין.

רצון

הרצון מגלה סודות העליונים

זוהר חדש, בראשית

קי) אשרי הם המסתכלים בָּרצון שלהם, דברים של סודות העליונים, ללכת בדרך אמת. לזכות בעולם הזה, ולהאיר להם לעולם הבא. עליהם כתוב, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, ומַצְדיקֵי הרבים ככוכבים לעולם ועד. אשריהם בעולם הזה ובעולם הבא.

אותם הדבקים בהקב"ה באמת, הרצון

 

שלהם מדריך אותם, שילכו בעבודתם, כפי המתוקן למעלה בעולמות העליונים, כמו שכתוב, וילך אברם כאשר ציווה אותו ה'. ולפיכך כשהם מסתכלים אחר כך ברצון שלהם, הם יודעים סודות העליונים, כי הם מסתכלים בנטיות שברצון שלהם, ויודעים איך נקבעים למעלה סודות העליונים.

 

המושלים על רצון לבם

פרשת וירא

רלט) מסתכל הייתי באותו העולם הנצחי, ואין העולם עומד, אלא על אלו הצדיקים המושלים על רצון לבם. שנאמר עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ. למה זכה יוסף לאותה המעלה

 

והמלכות? בשביל שכבש יצרו. כי למדנו, כל הכובש את יצרו, מלכות שמים מַמְתֶנת עליו.

 

על מגדל בבל ועל רצון משותף

פרשת נח

שפד) ויאמר ה', הן עם אחד ושפה אחת לכולם. ויהי בהנסעם מקדם. מקדם פירושו, מקדמונו של עולם. וימצאו. שמצאו מציאה מסודות החכמה של הראשונים, דור המבול, שהתנערו שם. ובחכמה זו שמצאו, השתדלו לעשות העבודה שעשו, כדי לִמרות בהקב"ה. והיו אומרים בפיהם הַשבָּעות לשרים העליונים. ועשו את העבודה, את בניין העיר והמגדל.

שפה) הן עם אחד ושפה אחת לכולם. ומשום שהם בלב אחד ורצון אחד, ומדברים בלשון הקודש, על כן, ועתה לא ייבצר מהם

 

כל אשר יזמו לעשות. ואין מי שיוכל למנוע את מעשיהם. אבל, אמר הקב"ה, מה אעשה, אני אבלבל את המדרגות של מעלה ואת הלשון שלהם למטה. ואז תימנע העבודה שלהם.

שפו) משום שהיו ברצון ולב אחד, ודיברו בלשון הקודש, כתוב, לא ייבצר מהם, אשר יזמו לעשות. ודין העליון לא יכול לשלוט עליהם. אנו או החברים שעוסקים בתורה, ואנו בלב אחד ורצון אחד, על אחת כמה וכמה שלא ייבצר ממנו, מה שנרצה לעשות.

שלום

דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום

פרשת וארא

קפג) דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. דרכיה דרכי נועם, הם אורחות התורה, כי מי שהולך בדרכי התורה, הקב"ה משרה עליו נעימוּת השכינה, שלא תעבור ממנו לעולם. וכל נתיבותיה שלום, הם

 

השבילים של התורה. כי כל השבילים של התורה כולם שלום. שלום לו למעלה, שלום לו למטה, שלום לו בעולם הזה, שלום לו בעולם הבא.

 

החולק על השלום

פרשת קורח

ו) אין העולם עומד אלא על שלום. כשברא הקב"ה את העולם, לא היה יכול להתקיים, עד שבא והִשְׁרה עליהם שלום,

 

שבת, שהוא שלום של העליונים והתחתונים. ואז נתקיים העולם. ועל כן מי שחולק על השלום, יאבד מן העולם.

 

אם הם בשלום, אין הדין שולט עליהם

פרשת מקץ

קסח) כה אמר ה', אם שלֵמים וכן רַבִּים וכן נָגׂזוּ וְעָבָר. כאשר העם כולו, יש בו שלום ואין בהם בעלי מחלוקת, הקב"ה מרחם עליהם והדין אינו שולט בהם. ואף על פי שכולם עובדים עבודה זרה, אם הם

 

בשלום, אין הדין שולט עליהם. שכתוב, חֲבוּר עֲצָבִּים, עבודה זרה, אפרים, הנח לו. שפירושו, אפילו אם עובדים עֲצָבִּים, עבודה זרה, מכל מקום אם הם בחיבור, הנח לו.

 

קרבת הצדיקים מרבה שלום בעולם

פרשת ויגש

סא) אשרי הם הצדיקים שקרבתם זה לזה מביא שלום בעולם, משום שיודעים לייחד הייחוד ולעשות קִרבה להרבות שלום בעולם. כי יוסף ויהודה, כל עוד שלא נתקרבו זה לזה, לא היה שלום. כיוון

 

שנתקרבו ביחד יוסף ויהודה, אז נתרבה השלום בעולם. ונתווספה שמחה למעלה ולמטה בעת שנתקרבו יהודה ויוסף. וכל השבטים היו נמצאים יחד עם יוסף. וקרבה ההיא הרבתה שלום בעולם.

 

ההולך בדרך האמת

פרשת מקץ

קפו) רבי אבא היה יושב בפתח שער העיר לוד. ראה אדם אחד שהיה בא ויושב על בליטה שהייתה בולטת מצד ההר, והיה עייף מן הדרך, וישָב וישָן שם. בתוך כך ראה נחש אחד, שהיה בא אצלו, ויצא שֶרֶץ והרג את הנחש. כשהקיץ האדם, ראה את הנחש למולו, שהיה מת. קם האדם ונפלה הבליטה שהיה יושב עליה, אל העמק שמתחתיה, כי נקרעה מן ההר, והאדם ניצל, כי אם היה מאחר רגע מלקום, היה נופל ביחד עם הבליטה אל העמק, והיה נהרג.

קפז) בא אליו רבי אבא ואמר לו, אמור לי, מה מעשיך? כי הקב"ה הִקְרָה אליך שני נסים אלו, שהצילו מן הנחש, ומן הבליטה שנפלה, לא היו בחינם.

קפח)אמר לו, כל ימי לא עשה לי אדם רעה, שלא נִתרציתי עִמו ומחלתי לו. ועוד, אם לא יכולתי להתרצות עמו, לא עליתי על מיטתי מטרם שמחלתי לו ולכל אלו שציערו לי, ולא נטרתי לו שנאה כל היום על אותו רע שעשה לי. ולא די לי זה, אלא עוד, שמאותו יום והלאה השתדלתי לעשות להם טובות.

 

קפט) גדולים מעשיו של זה מיוסף. כי ביוסף, העושֵי רעה היו אחיו, ודאי שהיה לו לרחם עליהם מחמת האחווה, אבל מה שעשה זה, שעשה כן עם כל בני אדם, הוא גדול מיוסף, ראוי הוא שהקב"ה יַקְרֶה לו נס על נס.

קצ) הולך בַּתּוֹם יֵלֶךְ בֶּטַח. זהו אדם שהולך בדרכי התורה. ילך בֶּטַח, שמזיקי העולם לא יוכלו להזיקו. וּמְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ. מי הוא יִוָּדֵעַ? מי שנטה מדרך האמת, ומבקש לִגְבּות מחברו, שרוצה לשלם לו רעה תחת רעה, ועובר על לא תִקום ולא תִטור. יִוָּדֵעַ, היינו, שיהיה ניכר בעיני כל בעלי הדין, שלא תאבד מהם צורת אותו אדם, כדי להביאו למקום שיהיו נוקמים ממנו. מידה כנגד מידה, ועל כן כתוב, יִוָּדֵעַ.

קצא) אותו ההולך בדרך האמת, הקב"ה מחפה עליו, כדי שלא יִתוָּדֵעַ ולא יהיה ניכר לבעלי הדין. אבל מְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ, ויהיה ניכר להם. אשריהם האנשים, ההולכים בדרך אמת, והולכים בטח בעולם, שאינם מפחדים לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.

שמחה

עבדו את ה' בשמחה

פרשת ויקרא

קט) עבדו את ה' בשמחה. כל עבודה שאדם רוצה לעבוד להקב"ה, צריכה להיות

 

בשמחה, ברצון הלב, כדי שתימצא עבודתו בשלמות.

 

שמחה עליונה

פרשת תצווה

צד) עִבדו את ה' בשמחה. כי שמחת האדם

 

מושכת שמחה אחרת, העליונה.

 

מקום שלם, מקום שמחה

פרשת ויחי

קטז) השכינה אינה שורה, אלא במקום שלם. ולא במקום חסר, ולא במקום פגום, ולא במקום עָצֵב, אלא במקום נכון, במקום שמחה. ומשום זה כל אלו השנים, שיוסף היה נפרד מאביו, ויעקב היה עצוב, לא שרתה עליו השכינה.

קיז) עִבדו את ה' בשמחה, בואו לפניו ברננה. אין עבודת הקב"ה, אלא מתוך שמחה.

 

אין השכינה שורה מתוך עצבות, שכתוב, ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן. מנגן מנגן שלוש פעמים כתוב במקרא הזה, למה? הוא כדי לעורר הרוח ממקור השלמות, זעיר אנפין, הכולל ג' קווים, שהוא רוח השלם. וג' פעמים מנגן כנגד ג' קווים שלו.

 

סיבתה של שמחת הלב

פרשת וארא

קלט) לך אכול בשמחה לחמך. פירושו, בשעה שהאדם הולך בדרכיו של הקב"ה, הקב"ה מקרבו ונותן לו שלווה ומנוחה. אז,

 

הלחם והיין שאוכל ושותה, בשמחת הלב, משום שהקב"ה רוצה במעשיו.

 

שכרו של המשמח את הבורא

פרשת פנחס

ב) כל מי שעוסק בתורה בעולם הזה, זוכה שייפָּתחו לו כמה שערים, כמה אורות לעולם ההוא. על כן, בשעה שנפטר מעולם הזה, התורה מַקְדמת לפניו והולכת לכל שומרי

 

השערים, מַכְרזת ואומרת, פיתחו שְׁערים ויבוא גוי צדיק, הַתקינו כיסא לפלוני עבד המלך. כי אין שמחה להקב"ה, אלא במי שעוסק בתורה.

 

הביאני המלך חדריו

פרשת אחרי מות

נ) הביאני המלך חדריו. אם יביא אותי המלך בחדריו, נגילה ונשמחה בך, אני וכל חיילותיי. כל החיילות, בשעה שכנסת

 

ישראל שמחה ומתברכת, כולם שמחים, והדין אינו שורה אז בעולם. ועל כן כתוב, ישמחו השמים ותָגֵל הארץ.

תורה

כל הטוב

פרשת חיי שרה

ריט)גל עיניי ואביטה נפלאות מתורתך. כמה הם שוטים בני אדם, שאינם יודעים ואינם מסתכלים לעסוק בתורה. שהרי התורה הוא כל החיים, וכל חירות, וכל הטוב בעולם הזה ובעולם הבא. חיים הוא בעולם הזה, שיִזְכו

 

לימים שלמים בעולם הזה, כמו שכתוב, את מספר ימיך אמלא. ויזכה לימים ארוכים בעולם הבא, בשביל שהם חיים שלמים, הם חיים של שמחה, חיים בלי עצבות, חיים שהם חיים, חירות בעולם הזה, חירות מכל.

 

חירות ממלאך המוות

פרשת חיי שרה

רכ) התורה היא חירות ממלאך המוות, שאינו יכול לשלוט עליו.

בוודאי שאם אדם היה מתדבק בעץ החיים, שהוא התורה, לא היה גורם מוות לו ולכל העולם. אלא משום שעזב את עץ החיים, שהוא התורה, ואכל מעץ הדעת, גרם מיתה לו ולעולם. ומשום זה כשנתן הקב"ה התורה לישראל, כתוב, חָרות על הלוחות. שביארוה, אל תקרא חָרות, אלא חֵרות. כי נעשו אז חירות ממלאך המוות. ואלמלא לא

 

חטאו ישראל בעגל, ולא עזבו את עץ החיים, שהוא התורה, לא היו גורמים, שיחזור המוות לעולם כמתחילה.

והקב"ה אמר, אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם. כלומר, בקבלת התורה, כיוון שחיבלתם בעצמכם, שחטאתם, אכן כאדם תמותון. ועל כן כל מי שעוסק בתורה, אינו יכול לשלוט עליו אותו נחש הרע שהחשיך העולם.

 

חיים עליונים

פרשת וישלח

מו) אשריהם ישראל, שהקב"ה רצה בהם, ונתן להם תורת אמת, כדי לזכות בה לחיי עולם. כי כל מי שעוסק בתורה, הקב"ה מושך עליו חיים עליונים, ומביאו לחיי

 

העולם הבא, שכתוב, כי הוא חייךָ ואורך ימיךָ. וכתוב, ובדבר הזה תאריכו ימים, כי היא חיים בעולם הזה, חיים בעולם הבא.

 

בתורה נברא העולם

פרשת תרומה

תרלה) כשהקב"ה ברא את העולם, הסתכל בתורה וברא את העולם. ובתורה נברא העולם, כמו שכתוב, ואהיה אצלו אָמון, אל תקרא אמון, אלא אומן, שהתורה היא אומנות העולם...

תרלט) כתוב בתורה, בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. הסתכל במילה זו וברא את השמים. בתורה כתוב, ויאמר אלקים, יהי אור. הסתכל במילה הזו וברא את האור. וכן בכל מילה ומילה שכתוב בתורה, הסתכל הקב"ה ועשה דבר ההוא. ועל כן כתוב, ואהיה אצלו אמון. כעין זה

 

נברא כל העולם.

תרמ) כיוון שנברא העולם כל דבר ודבר לא היה מתקיים עד שעלה ברצון לברוא האדם, שיהיה עוסק בתורה, ובשבילה נתקיים העולם. עתה, כל מי שמסתכל בתורה ועוסק בה, כביכול, הוא מקיים כל העולם. הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם, אדם מסתכל בתורה ומקיים העולם. נמצא שהמעשה והקיום של כל העולם הוא התורה. משום זה, אשרי האדם העוסק בתורה, כי הוא מקיים את העולם.

 

העוסק בתורה מקיים את העולם

פרשת תולדות

ג) כל מי שעוסק בתורה, הוא מקיים העולם ומקיים כל פעולה ופעולה שבעולם על תיקונו כראוי. ואין לך איבר הנמצא באדם, שלא תהיה כנגדו ברייה בעולם.

כי כמו שגוף האדם מתחלק לאיברים, וכולם עומדים מדרגות על מדרגות, המתתקנות אלו על אלו, וכולן הן גוף אחד,

 

כן העולם. כל אלו הבריות שבעולם, כולן הן איברים איברים, ועומדים אלו על אלו. וכאשר כולן תתקנה, יהיו לגוף אחד ממש. והכל, הן האדם והן העולם, הוא כדמיון התורה, כי התורה כולה היא איברים ופרקים, ועומדים אלו על אלו. וכאשר יתתקנו כולם, ייעשו לגוף אחד.

 

לימוד לשם שמים

פרשת לך לך

רפב) רבי אבא כאשר בא מבבל, היה מכריז, מי רוצה עושר ומי רוצה אריכות ימים בעולם הבא, ילך ויעסוק בתורה. היו מתאספים אליו כל העולם לעסוק בתורה.

רווק, איש אחד פנוי מאישה, היה בשכונתו. יום אחד בא אליו, ואמר לו, אני רוצה ללמוד תורה, כדי שיהיה לי עשירות. אמר לו רבי אבא, הנה ודאי שתזכה על ידי התורה לעשירות. והיה יושב ועוסק בתורה.

רפג) לימים, אמר, רבי, אנה הוא העושר? אמר רבי אבא, משמע, שאינו עושה לשם שמים. ונכנס לחדרו, להתיישב בדעתו, מה לעשות עמו. שמע קול אחד שהיה אומר, אל תענישו, כי אדם גדול יהיה. חזר אליו, אמר לו, שב בני שב, ואני אתן לך עשירות.

רפד) בינתיים בא איש אחד, ובידו כלי פז. הוציאו לעיניים והבריק אורו בבית. אמר, רבי, אני רוצה לזכות בתורה. ואני בעצמי לא זכיתי להבין בתורה. ואני מבקש, מי שיעסוק בתורה בשבילי. כי יש לי עושר רב שהניח לי אבי, שבְּעֵת שישב על שולחנו, היה מסדר עליו שלושה עשר כוסות מפז. ואני רוצה לזכות במצוות לימוד התורה, ואני

 

נותן בעד זה עושר.

רפה) אמר לאותו איש הפנוי מאישה, עֲסוֹק בתורה, ואיש הזה ייתן לך עושר. נתן לו האיש אותו הכוס של פז. קרא עליו רבי אבא, לא יַעַרְכֶנה זהב וזכוכית, ותמורתה כלי פז. ישב ועסק בתורה, ואותו האיש היה נותן לו עושר.

רפו) לימים נכנסה חמדת התורה במֵעיו. יום אחד היה יושב ובוכה. מצא אותו רבו שבוכה. אמר לו, על מה אתה בוכה? השיב, ומה אני מניח בשביל זה העושר את חיי עולם הבא! איני רוצה ללמוד עוד בשביל האיש, אלא לזכות בתורה בעד עצמי. אמר רבי אבא, עתה משמע, שכבר עושה לשם שמים.

רפז) קרא לאותו האיש ואמר לו, קח העושר שלך, ותן אותו ליתומים ועניים, ואני אתן לך חלק גדול יותר בתורה, בכל מה שאנו לומדים. החזיר לו הכוס של פז. כי אין לך שכר טוב יותר בעולם, כמי שעוסק בתורה. ואין צריכים לתמורה בעדה. כמו שכתוב, לא יַעַרְכֶנה זהב וזכוכית, ותמורתה כלי פז.

 

תורה שאינה עולה למעלה

פרשת ויחי

רצג) מה יתרון לאדם בכל עמלו, שיעמול תחת השמש. גם עמלה של תורה כן... באם הוא עמל בתורה בשביל בני אדם, או בשביל כבוד עצמו. כי על זה כתוב, תחת השמש. כי

 

תורה זו אינה עולה למעלה. אפילו אם אדם יחיה אלף שנים, ביום שהסתלק מן העולם, יידמה לו כאילו חי רק יום אחד.

 

דברי תורה צריכים כוונה

פרשת נח

רעה) כתוב, היכון לקראת אלקיך ישראל. וכתוב, הַסְכֵּת ושמע ישראל. כי דברי תורה צריכים כוונה, וצריכים להתתקן בגוף

 

וברצון כאחד.

רעו) ... דברי תורה צריכים תיקון הגוף ותיקון הלב.

 

סודות עליונים שמתגלים לרגע ושוב נעלמים

פרשת תולדות

ד)בתורה כל סודות העליונים החתומים, שאין היכולת להשיגם. בתורה כל דברים העליונים המגולים ואינם מגולים. כלומר, שלרוב העמקות שבהם, הם נגלים לַמְעיין בהם, ותכף נעלמים. ושוב נגלים כרגע,

 

וחוזרים ונעלמים. וכן חוזר חלילה תמיד לפני המעיינים בהם. בתורה הם כל הדברים שלמעלה שבעולמות העליונים ושל מטה. כל הדברים שבעולם הזה וכל הדברים שבעולם הבא הם בתורה. ואין מי שיסתכל וידע אותם.



 



לעורר את האהבה

פרשת משפטים

צט) אהובה, יפת מראה ויפת תואר, מסתתרת בהיכלה. ויש לה אוהב, שבני אדם אינם יודעים בו, אלא הוא מסתתר. אוהב ההוא, מתוך האהבה שאוהב אותה, עובר תמיד בשער ביתה, נושא עיניו לכל צד. היא, יודעת שאוהבה מסבב תמיד שער ביתה. היא פותחת פתח קטן בהיכלה, ומגלה פניה אל אהובה. ומיד חוזרת ומתכסה. כל אלו שהיו עִם האוהב, לא ראו ולא הסתכלו, רק האוהב לבדו, שמֵעַיו ולבו ונפשו הולכים אחריה, ויודע שמשום האהבה, שהיא אוהבת אותו,

 

מתגלה אליו רגע אחד, לעורר האהבה אליו.

כך הוא דבר תורה, אינה מתגלָה אלא לאוהבה. יודעת התורה שחכם לב ההוא, מסבב שער ביתה בכל יום. מה עשתה? גילתה פניה אליו מתוך ההיכל, ורמזה לו רמז. ומיד חזרה למקומה, ונסתרה. כל אלו משם, לא ידעו ולא הסתכלו. אלא הוא בלבדו, ומֵעיו ולבו ונפשו הולכים אחריה. ועל כן התורה מתגלה ומתכסה והולכת באהבה אל אוהבה, לעורר עמו האהבה.

 



התורה לא באה לספר סיפורים בפשטות

פרשת בהעלותך

נח) אוי לאותו אדם שאומר, כי התורה באה לספר סיפורים בפשטות, ודברי הדיוט של עשו ולבן וכדומה. כי אם כן, אפילו בזמן הזה אנו יכולים לעשות תורה מדברי הדיוט, ועוד יותר יפים מהם. ואם התורה באה להראות דברי העולם, אפילו שליטי העולם יש ביניהם דברים מעולים יותר. אם כן נלך אחריהם ונעשה מהם תורה, כאותו האופן. אלא שכל דברי התורה הם סודות עליונים.

נט) עולם העליון ועולם התחתון, במשקל אחד נשקלו. ישראל למטה כנגד מלאכים עליונים למעלה. מלאכים עליונים, כתוב בהם, עושה מלאכיו רוחות. ובשעה שיורדים למטה, מתלבשים בלבוש של עולם הזה. ואם לא היו מתלבשים בלבוש כעין עולם הזה, לא היו יכולים לעמוד בעולם הזה, והעולם לא סבל אותם.

ואם במלאכים כך, התורה שבראה את המלאכים ואת כל העולמות, והם מתקיימים בשבילה, על אחת כמה וכמה. כיוון שירדה לעולם הזה, אם לא הייתה מתלבשת באלו הלבושים שבעולם הזה, שהם הסיפורים ודברי הדיוט, לא היה יכול העולם לסבול.

ס) ועל כן סיפור הזה שבתורה הוא לבושה של התורה. מי שחושב שאותו הלבוש הוא תורה ממש, ואין בו דבר אחר, תיפח רוחו, ולא יהיה לו חלק לעולם הבא. משום זה אמר דוד, גל עיניי ואביטה נפלאות מתורתך. להביט במה שמתחת ללבושה של התורה.

סא) יש לבוש הנראה לכל. ואלו הטיפשים, כשרואים אדם לבוש יפה, שנראה להם הדור בלבושו, אין מסתכלים יותר, ודנים אותו על פי לבושו ההדור. וחושבים את הלבוש כגוף האדם, וחושבים גוף האדם

 

כמו נשמתו.

סב)כעין זה היא התורה. יש לה גוף, והוא מצוות התורה, הנקראות גופי תורה. גוף הזה מתלבש בלבושים, שהם סיפורים של עולם הזה. הטיפשים שבעולם, אינם מסתכלים אלא בלבוש ההוא, שהוא סיפור התורה. ואינם יודעים יותר, ואינם מסתכלים במה שיש תחת לבוש ההוא. אלו שיודעים יותר, אינם מסתכלים בלבוש, אלא בגוף, שהוא תחת הלבוש ההוא. החכמים, עבדי המלך העליון, אותם שעמדו בהר סיני, אינם מסתכלים אלא בנשמה שבתורה, שהוא עיקר הכל, תורה ממש. ולעתיד לבוא, עתידים להסתכל בנשמה של נשמה שבתורה.

סג) אף כך הוא למעלה, שיש לבוש, גוף, נשמה, ונשמה לנשמה. השמים וצבאם הם לבוש, וכנסת ישראל, המלכות, היא גוף המקבל הנשמה, שהיא תפארת ישראל, זעיר אנפין. ועל כן המלכות היא גוף לנשמה. כי זעיר אנפין מתלבש בה כמו נשמה בגוף. הנשמה, תפארת ישראל, התורה ממש, נשמת התורה, שבה מסתכלים החכמים. ונשמה לנשמה היא עתיקא קדישא, שבו יסתכלו לעתיד לבוא. והכל אחוז זה בזה, שעתיקא קדישא מתלבש בזעיר אנפין, וזעיר אנפין מתלבש במלכות, ומלכות בעולמות בי"ע (בריאה, יצירה, עשיה) וכל צבאם.

סד) אוי לאלו הרשעים, האומרים שהתורה אינה יותר מסיפור בלבד, והם מסתכלים בלבוש ולא יותר. אשרי הם הצדיקים, המסתכלים בתורה כראוי. יין אינו יושב אלא בכד, כך התורה אינה יושבת אלא בלבוש הזה. ועל כן צריכים להסתכל במה שיש תחת הלבוש. ועל כן כל אלו הסיפורים הם לבושים.

 

למי נראית התורה ריקנית

פרשת ויצא

שמא) אוי לרשעי עולם, שאינם יודעים ואינם מסתכלים בדברי תורה. וכשהם מסתכלים בה, הנה משום שאין בהם תבונה, דברי תורה דומים בעיניהם, כאילו הכל היה דברים ריקניים ואין בהם תועלת. והכל הוא משום שהם ריקניים מדעת ותבונה, כי כל הדברים שבתורה כולם הם דברים עליונים ויקרים. ובכל מילה ומילה כתוב בה, יקרה היא מפנינים. וכל חפצים לא ישתוו לה.

שמב) וכל הטיפשים אטומי הלב, כשרואים דברי תורה, לא די להם שאינם יודעים, אלא עוד שאומרים, שהדברים נשחתים, דברים שאין בהם תועלת. אוי להם, כאשר ידרוש מהם הקב"ה על כלימתה

 

של התורה, וייענשו בעונש הראוי למורד בריבונו.

שמג) כתוב בתורה, כי לא דבר ריק הוא. ואם הוא ריק, אך מכם הוא ריק. כי התורה כולה מלאה מכל אבנים טובות, ומרגליות היקרות, מכל טוב שבעולם.

שמד) שלמה המלך אמר, אם חָכַמתָ, חָכַמתָ לָךְ. כי כשיתחכם האדם בתורה, התועלת שלו הוא ולא של התורה, כי בתורה אינו יכול להוסיף אפילו אות אחת. ולַצְתָ, לבדך תִשָּׂא, כי לא ייגרע כלום משום זה מהשבח של תורה. והליצנות שלו לבדו הוא, ונשאר בה, להאבידו מעולם הזה ומעולם הבא.

 

רפואה לכל צרות העולם

פרשת ויחי

שיז) ועתידים בני העולם שיצעקו, ולא יהיה מי שישגיח עליהם. יחפשו ראשיהם בכל רוחות העולם, למצוא איזה הצלה, ולא ישובו עם איזה רפואה לצרתם. אבל רפואה אחת מצאתי להם בעולם: במקום שיימצאו

 

עוסקים בתורה, ונמצא ביניהם ספר תורה, שאין בו פסול, כשיוציאו אותה, יתעוררו העליונים והתחתונים. וכל שכן, אם כתוב בו השם הקדוש כראוי להיות.

 

תורה שבכתב ותורה שבעל פה

זוהר חדש, תולדות

יג) כל האבות העליונים שאחוזים למעלה, אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף, רמוזים כולם בתורה שבכתב, תורת הויה. כי הם שישה קצוות של זעיר אנפין, הנקרא הויה, שעליו כתוב, תורת הויה. ועל כן כולם תורה

 

שבכתב. ודוד, שהוא אחוז מחוץ להם, שהוא תורה שבעל פה, המלכות, רמוז בדברי קבלה, כלומר בכתובים. ומשום זה נקראת המלכות קבלה, משום שמקבלת אור מתורה שבכתב, הנקראת צדיק, יסוד, ונקרא יוסף, ונקרא כל.

תורה – לימוד בלילה

חוט של חסד

פרשת מקץ

לג) בזמן שהאדם עוסק בתורה בלילה, חוט של חסד נמשך עליו ביום, שכתוב, יומם

 

יצווה ה' חסדו ובלילה שירׂה עִמי. יומם יצווה ה' חסדו, משום שבלילה שירׂה עִמי.

 

אהבה רבה בלילה

פרשת אחרי מות

ריז) רוחי בקרבי אֲשַׁחֲרֶךָּ. שאתדבק בך באהבה רבה בלילה. כי האדם צריך לקום בכל לילה, מאהֲבַת הקב"ה, לעסוק בעבודתו, עד שיתעורר הבוקר, וימשוך עליו חוט של חסד. אשרי חלקו של אדם, שאוהב את

 

הקב"ה באהבה זו. ואלו צדיקי אמת, שאוהבים כך את הקב"ה, העולם מתקיים בשבילם, ושולטים על כל גזֵרות קשות שלמעלה ושלמטה.

 

הקמים ממיטתם לעסוק בתורה

פרשת ויקרא

שעט) ברון יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני אלקים. כשהקב"ה בא להשתעשע עם הצדיקים בגן עדן, כל הדברים, המדרגות שבעולם התחתון, בַּמלכות, וכל העליונים והתחתונים מתעוררים כנגדו. וכל האילנות, המדרגות, שבגן עדן, פותחים בשבחים כנגדו. כמו שכתוב, אז ירננו עצי יער מלפני ה', כי בא. ואפילו העופות שבארץ, כולם דובבות שבח לפניו. אז יוצאת שלהבת ומכה בכנפיו של התרנגול, וקורא ומשבח למלך הקדוש, וקורא לבני אדם שישתדלו בתורה, ובשבח אדונם ובעבודתו. אשרי חלקם של אותם הקמים ממיטתם לעסוק בתורה.

שפ)כשבא הבוקר, הפתחים שבדרום,

 

החסד, נפתחים, ושערי רפואה יוצאים לעולם. ורוח מזרח, זעיר אנפין, נתעורר, ורחמים נמצאים. וכל אלו הכוכבים ומזלות, מדרגות, הממונים תחת ממשלתו של בוקר הזה, שהוא יסוד המאיר חסדים, כולם פותחים בשבח ובזמירות למלך העליון. זה שכתוב, ברון יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני אלקים.

מה רוצים כאן בני אלקים, שהם דין, שמזמינים תרועה בבוקר הזה, זמן החסד, והרי כל הדינים נעברים בזמן שהחסד נתעורר בעולם? אלא ויריעו כל בני אלקים, שנשבר תוקף דינים הקשים, ונשבר הכוח שלהם. כי ויריעו פירושו, שנשברו, כמו שכתוב, רועָה התרועעה הארץ.

 

מתנות לבני ההיכל

פרשת בשלח

מו) היושבת בגנים, חברים מקשיבים לקולך, השמיעיני. היושבת בגנים, כנסת ישראל, המלכות. משבחת אל הקב"ה בשבח התורה, בלילה. אשרי חלקו של מי שמשתתף עמה לשבח אל הקב"ה בשבח התורה.

מז) וכשבא הבוקר, באה כנסת ישראל, המלכות, ומשתעשעת בהקב"ה. והוא מושיט לה שרביט החסד. ולא לה בלבד, אלא לה ולכל אלו שמשתתפים עמה. מי שעוסק בתורה בלילה, הקב"ה מושך לו חוט של חסד ביום. ועל כן נקראת המלכות איילת השחר, על שם שמשבחת להקב"ה בלילה בשבח התורה.

מח) בשעה שצריך להאיר הבוקר, נחשך ונשחר האור, והשחורת נמצא. אז מתחברת אישה בבעלה, שלמדנו, אשמורת ג' אישה מספרת עם בעלה, כלומר זו"ן (זעיר אנפין ונוקבא), לספר עִמו, ובאה בהיכלו.

 

מט) אחר כך, כשצריך השמש לבוא, הלילה מאיר ובא ולוקח אותו, ואז כל השערים סתומים, וחמורים נוערים, וכלבים נובחים. וכשנחלק הלילה מתחיל המלך לקום, והמטרוניתא, המלכות, מתחילה לזמר. והמלך, זעיר אנפין, בא ודופק על שער ההיכל. ואמר, פתחי לי אחותי רעייתי. ואז משתעשע עם נשמות הצדיקים.

נ) אשרי חלקו של ההוא, שהעיר בזמן ההוא בדברי תורה. משום זה, כל בני היכל המטרוניתא, כולם צריכים לקום בזמן ההוא לשבח את המלך, וכולם משבחים לפניו, והשבח העולה מעולם הזה, שהוא רחוק ממנו, זה מרוצה להקב"ה יותר מכל.

נא) כשמסתלק הלילה ובא הבוקר, ונשחר, אז המלך והמטרוניתא בסוד החדווה, בזיווג. ונותן לה מתנות ולכל בני ההיכל. אשרי חלקו של מי שהוא במספר בני ההיכל.

 

שישים נשימות

פרשת ויגש

לד) דוד המלך היה נם כסוס ושנתו מועטת. ואם כן, איך היה קם בחצות לילה, הרי שיעור של שישים נשימות של שְנת הסוס מעט הוא, ולא היה מקיץ אפילו בשליש לילה?

לה) אלא בשעה שבא לילה, היה יושב עם כל גדולי ביתו ודן דינים, ועסק בדברי תורה. כלומר, שלא הלך לישון בתחילת הלילה, אלא סמוך לחצות לילה. ואחר כך היה ישן את שנתו עד חצות לילה, וקם בחצות לילה, והתעורר ועסק בעבודת ריבונו בשירות ותשבחות.

לו) כי דוד המלך חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, ודוד המלך היה שומר עצמו כל ימיו שלא יטעם טעם מיתה, משום ששינה הוא אחד משישים במיתה. ודוד, משום מקומו, שהוא חי, לא ישן אלא שישים נשימות. כי עד שישים נשימות חסר אחת, הוא חי. משם ולהלאה טועם האדם טעם המוות, ושולט עליו הצד של רוח הטומאה.

לז) וזה שהיה דוד המלך שומר את עצמו, שלא יטעם טעם המוות, ולא ישלוט עליו הצד של רוח האחר, משום ששישים נשימות חסר אחת, הוא, שהחיים שלמעלה, עד שישים נשימות הן שישים נשימות עליונות, והחיים תלויים בהם, ומכאן ולמטה הוא המוות.

לח) ועל כן היה דוד המלך מְשַׁעֵר השיעור של הלילה עד חצות, כדי שיתקיים בחיים ולא ישלוט עליו טעם המוות. וכשנחצה

 

הלילה, היה דוד מתקיים במקומו, במדרגתו, שהוא חי וקיים, כי הקיץ משנתו ואמר שירות ותשבחות. כי כשנתעורר חצות לילה, וכתר הקדוש, הנוקבא, נתעורר, צריך שלא ימצא את דוד מתקשר במקום אחר, במקום המוות.

לט) משום כשנחצה הלילה וקדושה העליונה נתעורר, ואדם הישן במיטתו אינו מתעורר, שאינו מקיץ משנתו להשגיח בכבוד ריבונו, הרי הוא מתקשר במוות, ומתדבק במקום אחר, בסטרא אחרא. ועל כן היה קם תמיד דוד המלך בחצות לילה, להשגיח בכבוד ריבונו, חי אצל חי, ולא נם בשנתו עד לטעום טעם המוות, ומשום זה היה נם כסוס, שישים נשימות ולא בשלמות, שהיו חסרים אחת.

שינה, סתימת העיניים, המוחין, כמו הישן השוכב בעצימת העיניים בלי דעת. ושורשו נמשך משליטת הארת קו השמאל, חכמה, בעת שהיא במחלוקת עם קו הימין, חסדים, שמטעם שאין החכמה יכולה להאיר בלי חסדים, המוחין נסתמים.

והיקיצה משינה נמשכת מקו אמצעי. כי מצב השינה נמשכת עד עליית קו האמצעי עם המסך דחיריק שבו, שהוא נקודת מנעולא, הממעט את קו השמאל ומכלילו בימין, שהחכמה שבשמאל נכללת בחסדים שבימין. ואז נפתחים המוחין, והחכמה יכולה להאיר.

 

התורה שלומדים בלילה צחה יותר

פרשת ויקרא

שצד) התורה, שלומדים אותה בלילה, היא יותר צחה מהתורה, שלומדים אותה ביום, משום שצחות התורה שבכתב היא בתורה שבעל פה, במלכות הנקראת לילה.

 

ותורה שבעל פה, המלכות, שולטת בלילה ומתעוררת יותר מאשר ביום. ובזמן שהמלכות שולטת, אז היא הצחות שבתורה.

 

בני האמונה - היודעים לייחד השם הקדוש

פרשת ויקרא

ר) בָּרְכוּ את ה' כל עבדי ה'. זה שבח הוא לכל אלו בני האמונה. ומי הם בני האמונה? הם אלו העוסקים בתורה ויודעים לייחד השם הקדוש כראוי. והשבח של אלו בני האמונה, הוא שעומדים בחצות לילה לעסוק בתורה, ומתדבקים בכנסת ישראל, המלכות, לשבח את הקב"ה בדברי תורה.

רא) בשעה שהאדם קם בחצות לילה לעסוק בתורה, ורוח צפונית, הארת השמאל, מתעוררת בחצות לילה, איילה, המלכות, עומדת ומשבחת להקב"ה, זעיר אנפין. ובשעה שהיא עומדת, כמה אלפים וכמה רבבות עומדים עמה בקיומם, וכולם מתחילים לשבח את המלך הקדוש.

רב) אותו שזכה וקם בחצות לילה לעסוק בתורה, הקב"ה מקשיב לו... וכל אותו ההמון

 

של מעלה, וכל בעלי תשבחות, המזמרים לאדונם, כולם שוקטים בשביל התשבחות של אותם העוסקים בתורה, ומכריזים ואומרים, הנה ברכו את ה' כל עבדי ה'. אתם העוסקים בתורה, ברכו את ה'. אתם, שַבּחו למלך הקדוש. אתם, העטירו את המלך.

רג) ואיילה, המלכות, מתעטרת באדם ההוא. וקמה לפני המלך, ואומרת, ראה באיזה בן באתי אליך, באיזה בן נתעוררתי אליך. ומי המה שכל השבח שלהם הוא לפני המלך? העומדים בבית ה' בלילות. אלו הם הנקראים עבדי ה', אלו הם הראויים לברך את המלך, והברכה שלהם היא ברכה. כמו שכתוב, שאו ידיכם קודש וברכו את ה'. אתם ראויים שהמלך הקדוש יתברך על ידיכם, והברכה שעל ידיכם היא ברכה.

תיקון

כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך, עֲשֵׂה

פרשת פנחס

קלד) כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך, עֲשֵׂה. כמה יפה לאדם, בעוד שהנר דולק ושׁוֹרֶה על ראשו, להשתדל ולעשות רצון אדונו. משום שאור הנר הוא כוח השורה

 

עליו. ועל זה כתוב, יִגְדַל נָא כוח ה', כוח ה' זה הוא כוח השורה על ראש הצדיקים וכל אלה העוסקים ברצון אדונם שהוא השכינה.

 

בינוני

פרשת בא

ריא) לעולם יִרְאֶה אדם עצמו כאילו כל העולם כולו תלוי בו, שיחזיק עצמו לבינוני, ואת כל העולם לבינוניים. ואם עשה מצווה

 

אחת, מכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות. ואם עשה עֲבֵרָה אחת, מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף חובה.

 

תמיכה מהבורא

פרשת ויצא

שנ) דוד המלך היה מתדבק עצמו תמיד בהקב"ה, ולא דאג לדברים אחרים שבעולם, אלא להתדבק בו בנפשו ורצונו. כמו שכתוב, דָבקה נפשי אחריךָ. וכיוון שהיה מתדבק

 

בהקב"ה, היה תומך בו ולא עֲזָבו. זה שכתוב, בי תָּמְכָה יְמינֶךָ. מכאן נשמע, כשבא אדם להתדבק בהקב"ה, הקב"ה אוחז בו ואינו עוזב אותו.

 

התעוררות העליון

פרשת לך לך

רלא) התעוררות העליון אינה, אלא על ידי התעוררות התחתון.

 

כי התעוררות העליון, בתשוקתו של התחתון תלוי.

 

הבא להיטהר

פרשת לך לך

רסח) כתוב, אני לדודי ועליי תשוקתו. שמתחילה, אני לדודי, ואחר כך, ועליי תשוקתו. אני לדודי, לתקן לו מקום מתחילה, בהתעוררות של מטה. ואחר כך, ועליי תשוקתו.

רסט) השכינה אינה נמצאת עם הרשעים.

 

כיוון שאדם בא ליטהר, ולקרב את עצמו אל הקב"ה, אז שורה עליו השכינה. וכמו שכתוב, אני לדודי, מתחילה. ואחר כך, ועליי תשוקתו. כי כשבא האדם ליטהר, מטהרים אותו.

 

מי שמתקדש, מקדשים אותו

פרשת ויקרא

תכג) אשרי הם הצדיקים, שיש להם חלק עליון בהקב"ה, בַּחלק הקדוש, בקדושות של המלך, משום שהם מקדשים את עצמם בקדושות אדונם. וכל מי שמתקדש, הקב"ה מקדש אותו, שכתוב, והתקדשתם והייתם קדושים. אדם מקדש את עצמו מלמטה,

 

מקדשים אותו מלמעלה. וכשמתקדש האדם בקדושת אדונו, מלבישים אותו נשמה קדושה, שהיא ירושת הקב"ה וכנסת ישראל, שהנשמה היא תולדה מזו"ן (זעיר אנפין ונוקבא). ואז יורש הכל. ואלו הם הנקראים בנים להקב"ה, כמו שכתוב, בנים אתם לה' אלקיכם.

 

בניית המקדש

פרשת נח

שכג) והבית בהיבנותו אבן שלֵמה מסע. והבית בהיבנותו, שמשמע שנבנה מאליו, וכי שלמה וכל האומנים שהיו שם לא בנו אותו?

שכד) אלא כך הוא, כמו שכתוב מִקְשָׁה תיעשה המנורה. אם הוא מקשה, שפירושו שהאומנים היו מכים על העשת בקורנס, אם כן מהו תיעשה, שמשמע שהיה נעשה מאליו? אלא ודאי הכל נעשה בבית המקדש מאליו, באות ונס. כיוון שהאומנים התחילו לעשות, המלאכה לימדה את האומנים

 

לעשותה, מה שלא היו יודעים לעשות מקודם שהתחילו אותה.

שכה) מהו הטעם? משום שברכת הקב"ה הייתה שורה על ידיהם. ועל כן כתוב, בהיבנותו, שהוא נבנה מאליו. כי הוא לימד את האומנים הלימוד, איך מתחילים לעשותו, והרשימה של אותה המלאכה לא הייתה מסתלקת מעיניהם ממש, והיו מסתכלים בָּרשימה ועושים, עד שנבנה כל הבית.

 

עשיית משכן

פרשת פקודי

טו) שאמר הקב"ה למשה, עשה את המשכן, היה עומד משה בתימהון, שלא ידע מה לעשות. עד שהראה לו הקב"ה בעין, כמו שכתוב, ורְאֵה וַעֲשֵה בתבניתם, אשר אתה מָראֶה בהר. בתבניתם, שהראה הקב"ה למשה צורת כל דבר באותה הצורה שלמעלה, רוחנית, וכל אחת ואחת מהצורות הרוחניות שלמעלה הייתה עושה צורתה בדומה לצורה הדמיונית הנעשית בארץ. ובזה ידע משה.

טז) אשר אתה מוראה בהר. המראָה שאינה מאירה, המלכות, הייתה מראה לו בתוכה כל האופנים והצורות הנעשים למטה.

יז) כתוב, אשר אתה מוראה. אתה, הוא המראה שאינה מאירה, המלכות, שהראה לו

 

בתוכה כל אלו הצורות. והיה רואה אותם משה כל דבר על תיקונו, כמי שרואה בתוך מנורה של זכוכית, ובתוכה מראָה, המראה כל הצורות. וכאשר הסתכל בהן משה, היה מתקשה בהן. כי שם, במלכות, עמד כל דבר בצורתו הרוחנית, אלא שכל צורה הייתה משווית צורתה לצורה הדמיונית שבעולם הזה במשכן. ונמצא, שבכל דבר היו נראות שתי צורות, הרוחנית והדמיונית. ועל כן נתקשה משה בהן, שלא היה יודע איזה מהן לתפוש. אמר לו הקב"ה, אתה בסימניך ואני בסימניי. שמשה יתפוש הסימנים הדמיוניים שבכל דבר, והקב"ה תופש סימנים הרוחניים של כל דבר, ואז ישרה צורה הרוחנית על צורה הדמיונית. אז נתיישב משה בכל העבודה של המשכן.

 

מוליך החמורים

פרשת תרומה

תקלו) רבי יוסי ורבי חייא היו הולכים בדרך, והיה בעל חמורים אחד מחַמֵר אחריהם. אמר רבי יוסי לרבי חייא, יש לנו לעסוק ולהשתדל בדברי תורה, כי הקב"ה הולך לפנינו, ועל כן הוא הזמן לעשות לו תיקונים, שיהיה עמנו בדרך הזה. מחמר, דרכו לדקור עם עץ את החמורים, שימהרו ללכת.

תקלז) פתח רבי חייא ואמר, עת לעשות לה' הֵפֵרוּ תורתך. כי בכל זמן שהתורה מתקיימת בעולם ובני אדם עוסקים בה, כביכול, הקב"ה שמח במעשי ידיו, ושמח בעולמות כולם, ושמים וארץ עומדים בקיומם. ולא עוד אלא שהקב"ה מקהיל כל הפמליה שלו, ואומר להם, ראו העם הקדוש שיש לי בארץ, שהתורה מתעטרת בשבילם, ראו מעשי ידיי, שאתם אמרתם עליו, מה אנוש כי תִזכרנו. והם, כשרואים שמחת אדונם בעמו, מיד פותחים ואומרים, ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ.

תקלח) ובשעה שישראל מתבטלים מתורה, כביכול, תש כוחו, שכתוב, צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי. ואז כתוב, וכל צבא השמים עומדים. ועל כן עת לעשות לה'. שאלו הצדיקים שנשארו, יש להם לאזור מותניים, ולעשות מעשים טובים, כדי שהקב"ה יתחזק בצדיקים, ובמחנות וגדודים שלו, משום שהפרו תורתך, ואין בני העולם עוסקים בה כראוי.

תקלט) מוליך החמורים, שהיה מחמר אחריהם, אמר להם, בבקשה מכם, שאלה אחת אני רוצה לדעת. אמר רבי יוסי, ודאי, הדרך מתתקן לפנינו, שאל שאלתך. אמר, מקרא זה, אם היה כתוב, יש לעשות או נעשה, הייתי אומר כך. מהו עת? ועוד, כתוב, לעשות לה', לפני ה' היה צריך לכתוב. מהו לעשות לה'? אמר רבי יוסי, בכמה אופנים הדרך מתתקן לפנינו. אחד, שהיינו שניים, ועתה אנו שלושה, שהשכינה נכללה עמנו. ואחד, שחשבתי, שאין אתה

 

אלא כאילן יבש, ואתה רענן כזית. ואחד שיפה שאלת. וכיוון שהתחלת הדבר, אמור.

תקמ) פתח ואמר. עת לעשות לה', כי יש עת ויש עת, עת לאהוב ועת לשנוא. עת למעלה, האמונה, המלכות, שנקראת עת. וזה נקרא עת רצון. וזה הוא שמחויב האדם לאהוב את ה' תמיד, כמו שכתוב, ואהבת את ה' אלקיך. ועל זה, עת לאהוב, שזו היא עת, שהאדם מחויב לאהוב.

תקמא) ויש עת אחרת, שהיא אלוהים אחרים, שהאדם מחויב לשנוא אותו, ולא ימשוך לבו אחריו. ועל כן עת לשנוא. ומשום זה כתוב, דַּבֵּר אל אהרון אחיך, ואל יבוא בכל עת אל הקודש.

תקמב) בזמן שישראל עוסקים בתורה ובמצוות התורה, עת ההוא, האמונה הקדושה, המלכות, מתתקנת בתיקוניה, ומתקשטת בשלמות כראוי. ובזמן שישראל אינם עוסקים בתורה, כביכול, עת ההוא אינה בתיקוניה, ואינה נמצאת בשלמות, ולא באור. ואז, עת לעשות לה'.

תקמג) מהו עת לעשות לה'? כמו שכתוב, אשר ברא אלקים לעשות. אשר מהו לעשות, הוא שנשארו גופים של שדים שלא נעשו, משום שנתקדש היום, ונשארו לעשות, להיותם רוחות בלי גופים. אף כאן עת לעשות, העת נשארה בלי תיקון ובלי שלמות. משום שהפרו תורתך, שנתבטלו ישראל למטה מדברי תורה. כי עת ההוא נמצאת כך, או שמתעלית או שיורדת, בשביל ישראל. שאם עוסקים בתורה מתעלית. ואם מתבטלים מתורה, יורדת.

תקמד) אמר רבי יוסי, ודאי לא לפי כבודך לחמר אחרינו. אשרי הדרך הזה, שזכינו לשמוע זה. אשרי הדור שרבי שמעון שורה בתוכו, שאפילו בין ההרים נמצא שם החכמה. ירדו רבי יוסי ורבי חייא מחמוריהם, והלכו שלושתם בדרך.

 

לפי מה שמשער בלבו

פרשת וירא

קנג) נודע בשערים בעלה, זהו הקב"ה, שנודע ומושג לפי מה שכל אחד משעֵר בלבו כפי שיוכל להשיג ברוח החכמה, ולפי מה שמשעֵר בלבו כן נודע בלבו. ומשום זה כתוב, נודע בשערים, באלו השיעורים שכל אחד משער בלבו. אבל שיהיה נודע כראוי,

 

אין מי שיוכל להשיג ולדעת אותו.

קנד) נודע בשערים בעלה. מהו שערים? כמו שכתוב, שאו שערים ראשיכם. ומכוח אלו השערים שהם מדרגות עליונות, בכוחם נודע הקב"ה, ואם לא היו אלו השערים לא היו יכולים להשיג בו.

 

התיקון הוא רק בעולם הזה

פרשת קורח

לא) אל יאמר אדם, בשעה שאבוא אל עולם ההוא, אז אבקש מן המלך רחמים, ואשוב לפניו. אלא על זה כתוב, כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה, אחר שיסתלק האדם מן העולם הזה. אלא אם אדם רוצה

 

שהמלך הקדוש יאיר לו לעולם ההוא, וייתן לו חלק לעולם הבא, יעסוק בעולם הזה, לכלול מעשיו בימין, וכל מעשיו יהיו לשם הקב"ה.

 

רמ"ח איברי הנשמה

פרשת שופטים

ח) אשרי מי שאחוז בעץ החיים, זעיר אנפין, בגופו, ובאיברים שלו, שהוא נר, כל ענף וענף הוא נר מצווה, ברמ"ח מצוות שלו, שהם כנגד רמ"ח איברים, נר מצווה על כל איבר.

ט) כששניהם, עץ החיים ונר מצווה, זעיר אנפין ומלכות, אחוזים באותו האדם, יתקיים

 

הכתוב, וַיַרְא והנה הסנה בוער באש, והסנה איננו אֻכָּל. כלומר, האדם. וסמאל ונחש וכל הממונים שלו, האחוזים בגוף האדם, שהם קוצים, יהיו נשרפים, והענפים של הסנה, והפירות שלו והעלים שלו אינם נשרפים. זה הראה הקב"ה למשה.

 

שס"ה גידי הנשמה

פרשת פקודי

קנא) ... מבאר תיקון היסוד של המלכות, שנעשה על ידי השפעת זעיר אנפין. ואומר, תחת השפעת הצינורות, יש שס"ה גידים, לבנים שחורים אדומים, נכללים זה בזה, ונעשו גוון אחד. גידים אלו נרקמו בי"ז רשתות, וכל רשת נקראת גידים. נרקמו זו בזו ויורדות בסוף התהום, ביסוד שבמלכות,

 

הנקרא תהום. תחת אלו ב' רשתות עומדות במראה ברזל, וב' רשתות אחרות במראה נחושת.

גידים הם הארת חכמה שבשמאל דבינה, שנמשכה למלכות. נקראים גידים, משום שהם מבינה. כי כח"ב (כתר חכמה בינה) נקראים מוחא עצמות גידים.

 

שעיר לעזאזל

פרשת אמור

רלו) ונתן אהרון על שני השעירים גורלות. הוא כבוד בשביל העזאזל, כי הראיתם, אשר עֶבֶד יפיל גורלות שווה בשווה עם אדונו? כי מדרך העולם, שעבד מקבל מה שאדוניו נותן. אבל משום שסמאל

 

מוכן ביום ההוא לרכילות על ישראל, וכדי שלא יהיה לו פתחון פה, נותנים לו חלק בזה.

רלח) ולא זה בלבד, אלא בכל זמן שהמקטרג מוכן וניתנה לו רשות, צריכים לשים לפניו במה שיתעסק, ויעזוב את ישראל.

 

תוכחה מאהבה

פרשת תזריע

עב) טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת. פירושו, טובה תוכחת מגולה, ואם התוכחה היא מאהבה, היא מסותרת מבני אדם. כעין זה, מי שמוכיח את חברו באהבה, צריך להסתיר דבריו מבני אדם, שחברו לא יתבייש מהם. ואם דבריו הם בגלוי לפני בני אדם, אין הם באהבה.

 

עג) כך הקב"ה, כשהוא מוכיח את האדם, מוכיחו באהבה בכל. תחילה מכה אותו בגופו מבפנים. אם חזר בו, טוב. ואם לא, מכה אותו תחת מלבושיו. ואלו נקראים ייסורים של אהבה. אם חזר בו, טוב. ואם לא, מכה אותו בגלוי, בפניו לפני כל, כדי שיסתכלו בו וידעו, שהוא חוטא, ואינו אהובו של אדונו.

 

שנה - מחזור תיקון

פרשת אמור

קצג) וכשנתעורר שופר הזה, וכשבני אדם שבים מעוונותיהם, צריכים למשוך בקול שופר מלמטה, וקול ההוא עולה למעלה. אז מתעורר שופר אחר עליון, בינה, ומתעוררים הרחמים, והדין מסתלק...

בכל ראש השנה חוזר העולם לקדמותו, כמו שהיה ביום ד' של מעשה בראשית, שאז

 

נתמעטה המלכות. כי המלכות נקראת שנה, וי"ב חודשי השנה הם סדרי התיקון שלה מתחילתה עד גמר התיקון. ואם נשלמה השנה ולא גמרנו תיקונה, היא ניתנה לנו לתקנה בשנה האחרת, ואנו צריכים שוב להתחיל מראשית הוויתה, כמו שהייתה ביום ד' של מעשה בראשית. וכן בכל שנה ושנה עד גמר התיקון.

תפילה

תפילה לעני

פרשת יתרו

תיד) תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שׂיחו. כל התפילות של ישראל הם תפילה. ותפילת העני עליונה מכולם, משום שזו עולה עד כיסא הכבוד של המלך ונתעטרה בראשו. והקב"ה משתבח בתפילה ההוא, בוודאי, על כן תפילה של עני נקרא תפילה.

תטו) כי יעטוף. עיטוף זה אינו עיטוף של כסות, שהרי אין לו כסות. אלא כתוב כאן, כי יעטוף, וכתוב שם, העטופים ברעב. אף כאן, כי יעטוף, הוא ברעב. ולפני ה' ישפוך

 

שיחו, שיצעק לפני אדונו. וזה נוח לו לפני הקב"ה, משום שהעולם מתקיים בו, בשעה שלא נמצא מקיימי עולם אחרים בעולם. אוי למי שעני ההוא יצעק עליו לאדונו, משום שהעני קרוב אל המלך יותר מכולם. שכתוב, והיה כי יצעק אליי ושמעתי, כי חנון אני.

תטז) ולשאר בני העולם, פעמים ששומע ופעמים שאינו שומע. משום שמשכנו של הקב"ה הוא באלו כלים השבורים. שכתוב, וְאֶת דַּכָּא ושפל רוח. וכתוב, קרוב ה' לנשברי לב. לב נשבר ונדכֶּה, אלקים לא תבזה.

 

שערי דמעות

פרשת פקודי

תפט) למעלה מפֶּתח ההיכל, יש פתח אחר שהקב"ה חפר אותו מדינים דְמִפְתְחָא, שהוא באר חֲפָרוּהָ שָׂרִים. ונפתח שלוש פעמים ביום, שמאירים בו ג' קווים, ואינו נסגר, ועומד פתוח לאלו בעלי תשובה, ששפכו דמעות בתפילתם לפני אדונם. וכל השערים והפתחים נסגרים, עד שנכנסים ברשות, חוץ משערים אלו, הנקראים שערי דמעות, שפתוחים ואינם צריכים רשות. כי פתח הא', לפֶּתַח חַטָאת רובֵץ, ושם נמצאת המלכות דְמַנעולא, רבבה. ומבחינה זו אינה מועיל תשובה, להיותה מידת הדין. אבל הקב"ה חפר למעלה ממנו פתח ב', מסוד מפתחא, מלכות הממותקת בבינה. ומשם מועיל

 

תשובה.

תצ) וכשתפילה זו שבדמעות עולה למעלה באלו השערים, מזדמן אופן ההוא, מלאך מהמלכות, הנקרא אופן, העומד על שש מאות חיות גדולות, ושמו ירחמיאל. לוקח תפילה שבדמעות, התפילה נכנסת ומתקשרת למעלה, והדמעות נשארו כאן. ורשומים בפתח, שהקב"ה חפר אותו. התפילה בדמעות מעלה מַ"ן לתיקון המפתחא, להעלות המלכות לבינה. ועל כן התפילה מתקבלת, והדמעות נשארו חרותים על הפתח, הגורמים שם מיתוק המלכות בבינה.

דמע הוא מלשון הַמְדַמֵעַ, משום שמדמֵעַ ומעָרֵב המלכות בבינה.

 

תפילת רבים

פרשת ויחי

תקיד) כל תפילות העולם, תפילות רבים, הן תפילות. אבל תפילת יחיד, אינה נכנסת לפני המלך הקדוש, אלא בכוח חזק. כי מטרם שהתפילה נכנסת להתעטר במקומה, משגיח בה הקב"ה, ומסתכל בה, ומסתכל בעוונותיו ובזכותו של אותו אדם, מה שאינו עושה כן בתפילת רבים, שכמה הן התפילות שאינם מן הצדיקים, ונכנסות כולן לפני הקב"ה, ואינו משגיח בעוונותיהם. תקטו) פנה אל תפילת הָעַרְעָר. שמהפך התפילה ומסתכל בה מכל צד, ומסתכל באיזה רצון נעשה התפילה, ומי הוא האדם שהתפלל תפילה הזו, ומה הם מעשיו. לפיכך צריך האדם, שיתפלל תפילתו בציבור, משום שלא בָזה את תפילתם, אף על פי שאינם כולם בכוונה ורצון הלב. וכמו

 

שכתוב, פנה אל תפילת הערער, שרק לתפילת יחיד פונה להסתכל בה, אבל את תפילת רבים, לא בָזה את תפילתם, אף על פי שאינם רצויים.

תקטז) פנה אל תפילת הערער. שמקבל תפילתו, אלא שזה יחיד שנכלל ברבים. על כן תפילתו כתפילת רבים. ומי הוא יחיד שנכלל ברבים? יעקב, שכלול בב' צדדים, ימין ושמאל, אברהם ויצחק, וקרא אל בניו, והתפלל תפילתו עליהם. ומי היא התפילה, המתקבלת בשלמות למעלה? היא התפילה, שלא יכלו בני ישראל בגלות. שכל תפילה, שהיא בעד השכינה, היא מתקבלת בשלמות. וכשישראל בגלות, שכינה עמהם, על כן נחשב התפילה כמו בעד השכינה, ומתקבלת בשלמות.

 

בתוך עמי אנוכי יושבת

פרשת ויצא

רפד) בכל מקום שאדם מתפלל תפילתו, יכלול את עצמו בין הרבים בתוך כלל הרבים. כמו שכתוב בשונמית, כשאמר לה אלישע, הֲיֵש לְדַבֵּר לָך אל המלך או אל שר הצבא? היש לדבר לך אל המלך, כי אותו יום היה יום טוב של ראש השנה, ואותו יום שמלכות הרקיע שולט לדון את העולם. והקב"ה נקרא באותו זמן מלך המשפט.

 

ומשום זה אמר לה, היש לדבר לך אל המלך, שקרא את הקב"ה בשם מלך.

רפה) ותאמר, בתוך עַמי אנוכי יושבת. שאמרה, איני רוצה להיות מצוינת למעלה, אלא להכניס את ראשי בין הרבים, ולא לצאת מן הכלל. וכן צריך האדם להיכלל בכלל הרבים, ולא להתייחד בפני עצמו, כדי שלא יביטו עליו המקטרגים, להזכיר את חטאיו.

 

כמות ואיכות

פרשת תרומה

תרצד) בזמן שהקב"ה בא לבית הכנסת, וכל העם באים יחד, ומתפללים ומודים ומשבחים להקב"ה, אז הדרת מלך הוא, שהוא הקב"ה, שמתתקן ביופי ותיקון לעלות למעלה, לאבא ואימא.

תרצה) כשהקב"ה מקדים לבית הכנסת, והעם לא באו להתפלל ולשבח להקב"ה, אז כל הממשלה שלמעלה, וכל אלו הממונים ומחנות העליונים, כולם נשברו מן ההתעלות ההוא שלהם, שמתקנים בתיקוני מלך, הקב"ה.

תרצו) הטעם, שהם נשברים מהתעלות שלהם, משום שבשעה שישראל למטה מסדרים תפילותיהם ובקשותיהם, ומשבחים למלך העליון, כל אלו מחנות העליונים מסדרים שבחים ומתתקנים בתיקון הקדוש. משום שמחנות העליונים כולם הם חברים עם ישראל למטה, לשבח את הקב"ה ביחד, כדי

 

שהתעלות הקב"ה תהיה למעלה ולמטה ביחד.

תרצז) וכשהמלאכים מזדמנים להיות חברים עם ישראל, לשבח ביחד להקב"ה, וישראל למטה אינם באים לסדר תפילותיהם ובקשותיהם, ולשבח לאדונם, כל המחנות הקדושים שבממשלה העליונה נשברים מתיקוניהם. כי אינם מתעלים בהתעלות, שאינם יכולים לשבח לאדונם, משום ששבחים של הקב"ה צריכים להיות ביחד למעלה ולמטה, עליונים ותחתונים בשעה אחת. ועל כן נאמר, מְחִתַּת רָזוֹן, ולא מְחִתַּת מלך. כי נוגע רק למחנות המלאכים ולא למלך עצמו.

תרצח) ואפילו שלא הרבו לבוא לבית הכנסת אלא עשרה, באלו העשרה מזדמנים מחנות העליונים, להיות עמהם חברים לשבח להקב"ה. משום שכל תיקוני מלך הם בעשרה, ועל כן די בעשרה אם אינם יותר.

קבלה לעם

טלוויזיה, אינטרנט
לימודים וספרים

"קבלה לעם" הוא מוסד חינוכי ללא כוונת רווח, בראשותו של הרב לייטמן. מטרתו לממש את הוראתם של גדולי המקובלים, ולהעביר את הרעיונות והערכים של חכמת הקבלה האותנטית לקהל הרחב. כשני מיליון תלמידים מכל רחבי העולם פוקדים כיום את מסגרות הלימוד השונות של "קבלה לעם".

 

אודות הרב לייטמן

הרב ד"ר מיכאל לייטמן היה תלמידו ועוזרו האישי של הרב ברוך שלום אשלג, בנו הבכור של מחבר פירוש "הסולם" לספר הזוהר, הרב יהודה אשלג. במשך שתים-עשרה שנה רכש מפי רבו את תורת "הסולם" של אביו, עד לפטירתו ב-1991.

מדי יום מעביר הרב לייטמן הרצאות ושיעורים בספר הזוהר ובכתבי המקור של הקבלה, והם משודרים בשידור חי ברשתות טלוויזיה שונות וברשת האינטרנט.

הרב לייטמן חיבר שלושים ספרי קבלה שתורגמו לשפות רבות. בנוסף, הוא מכהן כנשיא "מכון המחקר ע"ש הרב אשלג", ושימש כחבר במועצת החכמה העולמית (World Wisdom Council). בצעירותו התמחה בביו-קיברנטיקה, והוא אוחז בתארים דוקטור לפילוסופיה.

הרב לייטמן מנהל בלוג אישי – "קבלה, מדע ומשמעות החיים" www.laitman.co.il, הבלוג מתורגם ל-17 שפות, מתעדכן מספר פעמים בכל יום, וניתן לשאול בו שאלות ולקבל תשובות.

 

ערוץ "קבלה לעם" - מתחברים לטוב!

ערוץ 66 בHOT וב-YES, פתוח לכל המנויים ללא תשלום

"תרבות הריאליטי" הוא שם נרדף לטלוויזיה בימינו. עם זאת רבים כמהים לתכנים חדשים, מעניינים, מעוררי מחשבה, רעננים ומשמחים.

ערוץ "קבלה לעם" מביא לראשונה אל מסך הטלוויזיה את עקרונות ספר הזוהר וחכמת הקבלה. הערוץ כולו מבוסס על הפקות מקור של תוכן איכותי, קשר אינטראקטיבי עם הצופים ותקשורת גם באמצעים מקוונים.

הערוץ משדר מגוון תכניות לכל המשפחה 24 שעות ביממה. תמצאו בו שיעורים והרצאות, קורסים למתחילים ולמתקדמים, תכניות אקטואליה, תרבות, חינוך וזוגיות, ותכניות איכותיות במיוחד לילדים.

הערוץ מהווה מעין בית לכל מי שמחפש תשובות אמיתיות, ולא מוכן להתפשר. זהו ערוץ של חום, של אהבה, של תוכן איכותי ומאתגר ושל משמעות.

את לוח השידורים המלא תוכלו למצוא באתר www.kab.co.il,
או במזכירות הערוץ בטלפון 1-700-509-209

 

פורטל "קבלה לעם" www.kab.co.il

פורטל התוכן הגדול והמקיף ביותר בעולם בנושא חכמת הקבלה האותנטית. בין שלל תכני הפורטל תוכלו למצוא:

שידור אינטרנטי של ערוץ 66, לוח שידורים עדכני, שיעורים אינטראקטיביים און-ליין, תכניות וקליפים, מאמרים בנושא אקטואליה ותרבות בראי הקבלה, ספרייה עשירה, מוזיקה ושירים להורדה, תכנים לילדים ולמשפחה, משחקי מחשב, פורום קבלה אינטראקטיבי, לימודי קבלה למתחילים ולמתקדמים ועוד.

 

מכללת "קבלה לעם"

מסלולי הלימוד במכללה משלבים לימוד אקדמי עם חוויה רגשית אישית. הלימוד מעניק מידע רחב ומקיף על ספר הזוהר וחכמת הקבלה, היכרות עם יסודותיה המרכזיים, ערכיה ואופן הלימוד המיוחד שלה.

חומר הלימוד מועבר בצורה פשוטה, ברורה ומובנת, מהקל אל הכבד, תוך שימוש בכתבי מקור ומאמרים שנכתבו על ידי גדולי המקובלים.

סגל המרצים במכללה מורכב ממורים ומנחים מקצועיים, בעלי ניסיון עשיר בהוראה ובפיתוח גישות ייחודיות בהוראת חכמת הקבלה האותנטית.

סניפי המכללה פועלים בכל רחבי הארץ.

 

הוצאה לאור של ספרי קבלה

ל"קבלה לעם" הוצאה לאור המציעה מגוון רחב של ספרים: כתבי מקור של האר"י, של בעל הסולם ושל הרב"ש, ספרים ללימוד עצמי מתוך שיעורי הרב לייטמן, ספרי מחקר, ספרים להיכרות עם חכמת הקבלה וספרים לכל המשפחה.

 
חזרה לראש הדף
Site location tree