"ברכת תורה" פירושה, שהגוף מחייב אותו לברך. היינו הגוף שהבורא ברא אותו בטבע שאם הוא מקבל טובות ממישהו, אזי הוא מברך אותו. וזה נקרא ברכת המזון מדאורייתא.
"אינו מצוה", היינו הגוף אינו מחייב אותו לברך, כיון שהוא מרגיש שחסרים לו עוד כמה דברים, מה שהשני היה יכול לתת לו, ואינו נותן לו. אז הגוף אומר שעוד אינו שבע רצון ממנו, שאינו יכול לומר שהוא טוב ומטיב, הלא חסרים לי כמה דברים ומדוע הוא לא נותן לי. ומכל מקום הוא מחמיר על עצמו ומברך. נמצא, שהוא "אינו מצוה ועושה".