"יוונים נקבצו עלי אזי בימי חשמנים". יוונים הם הקליפה נגד הקדושה. הקדושה היא בחינת אמונה למעלה מהדעת, והיוונים הולכים דווקא בתוך הדעת. ובאים היוונים דווקא בימי חשמונאים, היינו דווקא בזמן שהאדם רוצה ללכת בדרך הקדושה. מה שאין כן מטרם זה, אין מקום ליוונים, כי "זה לעומת זה עשה אלקים", שזה ענין "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו" (סוכה נ"ב).
וזה כמו שכתוב "הבא לטהר מסייעין אותו" (שבת קד.). ומטרם שבא, מדוע אין לו סיוע מלמעלה. התשובה, שטרם שבא לטהר את עצמו מהכלי קבלה שלו, הגם שהאדם מאמין שהקדוש ברוך הוא עוזר, וכמו שאמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא אין הקדוש ברוך הוא עוזרו אין יכול לו" (קידושין ל:), בזה האדם צריך להאמין שכך הוא, אבל מצד הדעת הוא רואה שבלאו הכי האדם עושה את הכל.
מה שאין כן מי שבא לטהר את עצמו מכלי קבלה, אז הוא רואה שאין זה בידי אדם, אלא שצריך להיות נס מן השמים. ואם לא יקרה נס הזה, הוא אבוד. וזה הוא רואה בתוך הדעת, שהוא צריך סיוע מלמעלה, ובתוך הדעת אין שום מציאות, שהוא יצא משליטת הרצון לקבל.
נמצא, בזמן שהאדם רוצה ללכת בדרך הקדושה, אז באים היוונים ושואלים, כמו שכתוב, "למה יאמרו הגוים איה אלקיהם". ואז אסור לענות בתוך הדעת, אלא למעלה מהדעת, היינו שרק ה', שהוא למעלה מהדעת, שהוא ברא את הדעת, יכול לתרץ את כל השאלות ששואלים, "איה".
וזה אנו רואים שבשבת בקדושת כתר, אומר האר"י הקדוש שם, שבמילת "איה" מאיר האור של שבת, הנקרא מוחין דחיה, שדוקא על למעלה מהדעת של היוונים ששומעים "איה", באה התשובה של אור השבת, שמאיר ומבטל כל הדינים, כמו שכתוב "והדינים מתעברים מינה". נמצא על ידי יון, היינו קליפת יון, שהולכים לפי הדעת, יורדים במצולה ואי אפשר לעלות, כמו שכתוב"טבעת ביון מצולה" (תהלים ס). ורק מלמעלה יכולים להעלות.