בדוגמת האדם, שאם המוח של האדם מבין ויודע מה שהוא רוצה, אזי האברים פועלים את פעולתם ולא נזקקים לשום שכל, אלא היד והרגל ושאר אברים פועלים ועושים מה שמוטל עליהם. ולא יעלה על שום בר דעת לשאול ולומר, שאם היה שכל להיד והרגל, אזי העבודה שלהן היתה יותר נעלה. אלא שהשכל לא משנה לאברים, שהאברים נערכים לפי גדלות המוח. זאת אומרת אם המוח הוא שכל גדול, אז כל האברים נקראים על שמו, שהם נקראים אברים גדולים.
כמו כן כאן, אם הכלל דבוק בצדיק אמת, שהוא כבר זכה לבחינת ידיעה, אזי הכלל יכולים לעשות מעשים בבחינת אמונה, ויש להם הספקה שלימה, ולא חסר להם שום בחינת ידיעה.