האדם עובד ומתיגע לשמור את חוקי מזונות הגוף, בין מדעתו ובין שלא מדעתו, מסיבת שהשכר ועונש מגולים.
לכן אפילו שאין לאדם טעם באכילה ושתיה, למשל כשהוא חולה, מכל מקום האדם מכריח עצמו לאכול ולשתות, אפילו שלא נהנה מהמזונות האלו, מטעם שאם לא יקיים החוקים האלו הוא יקבל עונש, ולא סתם עונש אלא עונש מוות.
מה שאין כן במזונות הנשמה, שהם תורה ומצוות, בזמן שהאדם לא מוצא בהם טעם, אינו יכול להכריח לקיימם. אלא כנ"ל, כפי שהוא מאמין בשכר ועונש, בשיעור זה הוא מקיימם. אמנם השכר ועונש אינם מגולים לאדם, אלא מזונות הנשמה תלוי באמונה, ובשיעור האמונה. ולא תמיד האדם מסוגל ללכת באמונה. מה שאין כן כשהשכר ועונש הם בידיעה, הם דבר חזק וברור, ולא שייך לומר שיש לו עליות וירידות.