יש ג' בחינות בקבלה: א) מקבל צדקה, ב) מקבל מתנה, ג) ומקבל בזרוע, היינו שתובע מטעם שמגיע לו.
א) בצדקה. מתביישים בעת קבלת צדקה, אבל אדם תובע, הגם שמתבייש.
ב) מתנה. אין מדרך העולם לבקש מתנה, אלא שנותנים מתנה בלי תביעה מצד המקבל. אלא למי שאוהבים, דרך העולם לתת מתנות.
ג) תובע בכח הזרוע, היינו שאינו מתבייש לבקש. תחת איזו בחינה יכולים לייחס זה -לצדקה כשתובעים מתביישים, למתנה לא יכולים לייחס זה, כי מתנה לא מבקשים.
אלא בזמן שאדם בא לבקש איזה דבר גדול, כזה שהוא לא מתכוון לטובת עצמו, אלא לתועלת הנותן, נמצא שזה לא נקרא צדקה, משום שזה לא לתועלת עצמו, לכן אין כאן בושה. ולמתנה אין לו דמיון, משום שזהו לא לתועלת עצמו. לכן הוא יכול לבקש ואינו מתבייש עם קבלה.
לכן אין לו דמיון צדקה, ולפיכך זה נקרא בחינת קבלת צדיקים, שהם נוטלין בזרוע, היינו כמו חוב שמגיע להם, מצד מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו. וזה ענין "פירעון חוב הוא מצוה".