השאלה:כשאומרים רצונו להטיב לנבראים, וכשנבראים מקבלים את הטבתו, אם כן נתמלא רצונו, היינו שהוא מקבל הנאה מזה שהוא משפיע. והרי יש לנו כלל שהבורא הוא רק משפיע, ולא מקבל חס ושלום. אם כן עולים ב' פירושים בקנה אחד.
ואמנם אותה הקושיא יש לשאול על האדם בעצמו. איך האדם, שתכונתו הוא מקבל, יהיה לו היכולת להפוך את הכלי קבלה על כלי השפעה. הרי אפילו כשהוא משפיע, מוכרחים לומר שיש לו הנאה מכך, אחרת לא היה משפיע, כי בלי תמורה אין אנו יכולים להבין שנעשה משהו.
כי מי שיש לו קצת שכל, כבר אינו מסוגל לעשות מעשה כלשהו, אם לא תצמח לו תמורה. אלא ש"לולא הקדוש ברוך הוא עוזרו, אינו יכול לו", שזהו מעשה ניסים למעלה מהדעת, שזה ניתן רק במתנה מה'. ולגבי הבורא אין אנו מסוגלים להבין, שיש מציאות השפעה בלי קבלה, שזה למעלה משכלנו, היות שהשורש שלנו הוא קבלה.