ויש להבין מהו שיש לקדש הלבנה דוקא.
ידוע ששמש ולבנה רומזים על זעיר אנפין ומלכות, היינו מבחינת ענף ושורש, אנו מתפללים בקידוש הלבנה, יהי רצון שימלא פגימת הלבנה. ויש להבין מה איכפת שיש פגם ללבנה, שניתן לנו לקדש את הלבנה, ולבקש מה' שימלא את הפגם שלה. ומהו הפגם שבה.
ממאמר חז"ל "הביאו עלי כפרה שמעטתי את הירח" (חולין ס:), משמע כאילו שהקדוש ברוך הוא עשה חטא,בזה שמיעט את הלבנה. ויש להבין, איזה חטא זה, שצריכים לתקן.
והענין ידוע, שהלבנה מרמזת על מלכות, היינו מלכות שמים. כלומר שהגם שאנו צריכים להאמין ש"מלא כל הארץ כבודו", אבל נעשה צמצום והסתר שלא מרגישים זה.
וצריכים להאמין למעלה מהדעת שכך הוא. נמצא כאילו ההסתר הזה שהקדוש ברוך הוא עשה, גרם שאין הנבראים יכולים לקבל עליהם את המלכות שמים מסיבת הסתרה. ומי עשה את הסתר, הלא הקדוש ברוך הוא. אם כן זה דומה לאיסור ש"לפני עור לא תתן מכשול".
ובאמת, למה עשה ההסתר. וזה כמו שפרש אאמו"ר זצ"ל, כי בלי ההסתר לא היה שום מציאות לעשות בחירה לקבל בעל מנת להשפיע, אלא כל הנבראים היו עובדי ה', בבחינת מקבל על מנת לקבל. מה שאין כן, כשעשה הסתר וצמצום, אז יש מקום לבחירה, שהנבראים יעבדו בעל מנת להשפיע.
נמצא לפי זה, אם התחתונים מביאים קרבן, היינו שמקריבים את עצמם לה', היינו בחינת השתוות הצורה, אז כולם רואים, שבזכות ההסתר היה מקום להגיע לידי השתוות הצורה. נמצא שאין כאן חטא מה שעשה הסתר וצמצמו על מלכות, אלא אדרבא, שרק ההסתר גרם כל זה. נמצא שהפגם עבר. וזהו שאומר "הביאו עלי כפרה", שענין כפרה הוא מלשון רע, "לכפורי ידי בהאי גברא" היינו שכל הפגם נמחק.
לכן נמצא, שבזמן שמקדשים את הלבנה, זה שעל ידי הפגם והסתר, היה מציאות להכנס לעבודה בעל מנת להשפיע, נמצא שההסתר נכנס לקדושה. נמצא שזה לא נקרא פגם וחסרון, אלא שזה נבחן לבחינת תיקון. וזה נקרא קידוש לבנה, ובזה נתמלא הפגם, כלומר, שרואים שאין זה פגם כלל.