אדם הראשון בחינתו הוא עפר, כמו שכתוב "ויצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה", שפירוש עפר, שאינו ראוי לזריעה. שפירוש, שמלכות מבחינתה עצמה, שהוא הרצון לקבל שעל זה היה צמצום, אין שם חיים כלל, שזה נקרא חלל פנוי מאור.