עבודת האדם צריכה להיות עיקר בכדי להגיע לבחינת "לאוקמא שכינתא מעפרא".
שפירושו, ענין מלכות שמים, היינו לקבל עול המלכות, שהיא אמונה בה' לצורך שמים, ולא לתועלת עצמו. והיות שהאדם נברא ברצון לקבל לעצמו, אין האדם מסוגל מצד הטבע לעבוד לתועלת ה'.
לכן עבודת האדם היא לעשות מעשים טובים, היינו תורה ותפלה לה', שה' יעזור לנו לאוקמא שכינתא מעפרא, שזה נקרא בחינת אתערותא דלתתא. היינו שהתחתונים מעוררים בחינת חסרון, שזהו מה שאנו אומרים, "יהי רצון מלפניך", היינו שיהיה רצון למעלה למלאות את חסרונותינו.
וזהו, "ויקחו לי תרומה", שפירשו בזהר הקדוש, להרים את ה', שהוא תרומ-ה', היינו מלכות שמושפלת לעפר, להרים אותה משיפלותה. אבל לזה צריכים שהקדוש ברוך הוא יקים אותה, כמו שכתוב "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת".