"שובה ישראל עד ה' אלקיך". דרשו חז"ל "גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, שנאמר עד ה' אלוקיך" (יומא פו). כסא הוא מלשון כיסוי ומלשון כסא (עיין בהקדמת הזהר, בהסולם). "כי כשלת בעונך", כי "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם" (גיטין מג.). כי מטרם שהאדם רואה שנכשל בהעוון, אי אפשר לעשות תשובה. "קחו עמכם דברים ושובו אל ה', אמרו אליו כל תשא עוון לקח טוב, ונשלמה פרים שפתינו". "קחו עמכם דברים, ושובו אל ה'", היינו שהתשובה אל ה' צריכה להיות שיגיד דברים. מי הם ש"אמרו אליו", "כל תשא עוון", אלו אנשים שהם מרגישים שהם נושאים עוונות. "לקח טוב", שרוצים לקבל בחינת טוב, שהוא בחינת כוחות דהשפעה, כמו שכתוב "רחש לבי דבר טוב אומר אני מעשי למלך".
ומה הם צריכים לומר בעת שהם עושים תשובה, "ונשלמה פרים שפתינו". כי שפה הוא בחינת סוף, היינו מלכות שמים, שהיא צריכה להיות לה', ובחינת שפה, שזה חשוב ונחשב לשלימות, כמו פרים. "כי טוב יום בחצריך מאלף בחרתי" (תהלים, פ"ד).