אור דחסדים אינו יכול להאיר במקום שנצטמצם. היינו בדומה לאדם שעוסק כל היום בדברים בטלים, וכשבא לתפילה הוא רוצה להתפלל בכוונה. ומכל מקום אנו רואים שנותנים לו מחשבות זרות, ואינו יכול לכוון דעתו בתפילה. הגם שענין תפילה הוא בחינת להשפיע, היינו שהכלי שלו הוא אור דחסדים, ולמה אין מאיר לו אז אור דחסדים.
והטעם, שגם אור החכמה דבוק באור החסדים, שהם אור אחד. ואם יתנו לו בחינת אור דחסדים, בזמן שכל הכלים שלו מוטבעים בקבלה, אזי טועם גם כן טעם מהחכמה שנמצא בהחסדים, ואי אפשר להפריש את חכמה מהחסדים.