בתחילת המאה ה- 20, בישיבה מיוחדת של האקדמיה המלכותית למדעים באנגליה, שדנה בהתקדמות המדע במאה ה - 19, הודיע נשיא האקדמיה, בביטחון, שהפיסיקה בנתה באופן מעשי תמונה מושלמת של העולם. רק שני "עננים" קטנים מעיבים על שמי המדע הבהירים: חוסר התלות של מהירות האור במקורו ובעיות זמניות במציאת ה"ריק", התווך בו מתפשט האור.
היום אנחנו יודעים היטב מהו גורלם של אותם "עננים": אחד מהם נעשה תורת היחסות, והשני נעשה תיאוריית הקוואנטים, ואלו הפכו על פניהם את כל הידע והמושגים שהיו ידועים על בניית העולם.
בתחילת המאה ה-21, האם אנחנו יכולים לומר שכבר קיבלנו מהמדענים תשובות לשאלות העיקריות של חיינו? ודאי שלא. השאלות התרחבו אפילו ביחס לעולם הגשמי שלנו, גם אם לא נדבר על כל מה שנמצא מעבר לגבולותיו.
בסוף שנות ה-60 ישבתי במעבדה וניסיתי להגיע להבנת "סוד החיים", לשלוף את האמת ממקום מחבואה. אי- הצלחתי גרמה לי סבל רב. באותו זמן חסר לי הידע היכן לחפש אמת זו. ההנחה שלי היתה שהמוח האנושי הוא המפתח לסוד הקיום שלנו. רדפתי אחרי האמת אך היא חמקה ממני. הבנתי שאני יכול להקדיש את חיי לחקירת חלק קטן של המוח האנושי, ולהפוך לפרופסור מפורסם, אך חיי יעברו בלי שאספיק להגיע לאמת. ואז הגעתי למסקנה שחייבת להיות דרך אחרת.
אנשים ספרו לי, שלאחר המוות, בחיים נצחיים אחרים, אוכל להגיע לאמת, אבל אני דרשתי להגיע אליה עוד בחיים האלה, האמנתי שהאפשרות הזו קיימת, ולא טעיתי. ואמנם בעזרת הקבלה גיליתי שקיים כוח אחר, לא המוח, אלא הנשמה, שחייבת להתפתח ולהשיג אמת זו.
עברו הזמנים שרק בגיל מבוגר יכול האדם להרשות לעצמו לחשוב על הנשמה. בכל גיל אנו חייבים לחשוב עליה, החל בילדותנו. ידיעתנו כיום מספיקה להבין, שבמציאות שלנו קיימים גורמים שאינם נתפסים בחמשת החושים שלנו ואף מיכשור מדעי אין בו כדי להסבירם.
העולם נברא באופן שהאדם ישלוט בו וינהיג אותו. על ידי המחשבות שלו יכול האדם להשפיע בצורה נכונה על מה שמתרחש בעולם, אבל צריך ללמוד איך עושים זאת. אם לא נלמד זאת, ישתלטו עלינו הכוחות ההרסניים ביותר. וכיום אין איש רשאי להצטדק ולומר שהידע הזה בלתי נגיש.
אני עצמי למדתי אצל המקובל הרב ברוך אשלג (1991-1907), שממנו ספגתי הרבה ידע וגם כוח לעכל ידע זה, עד שלא ניתן כמעט להעריך את העזרה הזו. אבל לפני שהתמזל מזלי, הרביתי לחפש בעצמי והשקעתי בחיפוש מאמצים רבים. אני דרשתי לקבל את הידע הזה: דירשו גם אתם!
"בית מדרש" הוא מקום שבו לומדים לדרוש את גילוי הכוח העליון ואת חוקי היקום. דרישה זו חייבים לדרוש רבים. חלפו הזמנים שבהם מקובלים היו יושבים בפינה ולומדים עם יחידי סגולה כמו בתקופת החסידות. אלו היו נשמות מיוחדות, שעשו תיקונים מיוחדים בעולם. בזמנו של הבעל שם טוב (במאה ה-18) הצליחו רבים להרגיש רוחניות בעולם, וכך באופן זמני נעשה יותר קל להשיג את העולמות העליונים למי ששאף לכך. זה היה תיקון גדול בעולם.
כדי לבחור תלמידים מתאימים לקבוצה שלו, הקים הבעל שם טוב את האדמו"רות: הקהילה היהודית התחלקה אז לקבוצות, ובראש כל קבוצה או בראש הקהילה עמד מקובל שהיה המנהיג הרוחני שלה. כולם היו אז בעלי השגה רוחנית והגיעו לידיעת המבנה והחוקים של העולמות העליונים, ורק בשל כך זכו להיות מנהיגים רוחניים אמיתיים של הקהילות היהודיות.
אותם אדמו"רים מקובלים בחרו לעצמם רק את אלה שהתאימו ללמוד קבלה ולימדו את הנבחרים בבתי מדרש מיוחדים, "חיידרים", ובהם גידלו דורות של מקובלים. אך מאז הסתלקותו של הבעל שם טוב ושל גדולי האדמו"רים שהלכו בעקבותיו, העולם שלנו שרוי בנפילה רוחנית. אלא שכל ירידה היא שלב מקדים לעליה חדשה... ולפני עליה חדשה אנו אכן עומדים.