ט. בריאת העולם והתיקון

מושג הזמן, מה שאנחנו מכנים בשם "זמן", איננו אלא תחושה פנימית, פסיכולוגית, שלנו ואינו קיים במובן אובייקטיבי. זמן איננו ממשי, כי אם תחושה אישית-פנימית של רצף מאורעות הקשורים בקשר של סיבה ותוצאה. בעל הסולם כותב בספרו "תלמוד עשר הספירות", שזמן, תנועה ומקום הם מושגים שקיימים רק לגבינו:

"כל עיקר מושג הזמן אצלנו, אינו אלא הרגש של תנועות. כי מוח המדמה שבאדם, מצייר ומרקם מספר מסוים של תנועות, שהרגיש בהן בזו אחר זו, ומעתיקם בדמיון "זמן" מסוים".
תלמוד עשר הספירות חלק א', הסתכלות פנימית אות ל"ד

טען איינשטין וכך גם כתב הרמב"ם במאה ה-11-שכל היקום נמצא תחת מהירות האור, וכל הרוחני נמצא מעל למהירות האור. ברגע שמתחילים את העליה הרוחנית ועוברים את ה"מחסום" בין הסיבה לתוצאה, ההווה והעתיד מתמזגים כלפי האדם לאחד. אפילו בחוקי הפיסיקה כבר מתחילים לגלות שקיימים תהליכים שבהם הסוף קודם להתחלה. מכאן, שזמן הוא מושג פנימי פסיכולוגי שנמצא בתוכנו.

משך הזמן של "6,000 שנה" בלוח היהודי הנו משך הזמן של ירידת הנשמות ועלייתן. בתום 6,000 שנה כל הנשמות צריכות לעבור תיקון ולעלות לשורשן. מהי, למשל, שנת 5763 (תשס"ג) למניין 6,000 השנה בלוח היהודי? תשס"ג הנה השנה ה-5763 מאז שירדה הנשמה הראשונה לעולם הזה ונכנסה לתוך גוף. בטרם ירדה הנשמה הראשונה היו הגופים "בהמיים" לחלוטין, כי היתה בהם "נפש בהמית" בלבד המחייה את הגוף, כמו אצל בעלי החיים, ולא נשמה רוחנית עליונה.

אם כן, כל ציוני הזמן המוזכרים בתורה, בנביאים, בכתובים ובכתבי הקבלה, אינם בגדר ספירת הזמן כמו בלוח השנה שתלוי על הקיר, אלא ספירת מדרגות שמתארות את עליית הנשמה חזרה לשורשה, אל המקור שממנו יצאה, שנמשכת 6,000 שנה, שהן 6,000 מדרגות.

על היקום והתפתחותו

הקבלה מלמדת, כי העולם העליון הוא המקור לכל מה שמשתלשל אל העולם שלנו וכי הדרגה האחרונה של העולם העליון הולידה את החומר הקיים בעולמנו. כמו בעולם העליון, הבנוי לפי ארבע מדרגות של התפשטות האור, או בשפת הקבלה, "קוצו של יוד" (השורש, הבורא) וארבע אותיות שמו "ה-ו-י-ה", כך גם החומר בעולמנו נחלק לארבע דרגות: דומם, צומח, חי, ומדבר. חומר הדומם גם הוא נחלק לארבע דרגות: מוצק, נוזל, גז ופלסמה. וכך גם יתר הדרגות.

המקובל רבי יהודה אשלג, בעל הסולם, מסביר באופן מדויק, בקטע ממאמרו "הדור האחרון", את חוק ההתפתחות ההדרגתית הפועל על כלל הטבע ונכון לכל פרט שבו:

"ויש לדעת, שהחוק הזה הוא חוק מקיף לכל הבריאה כולה ועליו נבנו מערכות הטבע כולה: הן הבלתי אורגנים והן האורגנים עד למין האנושי בכל תכונותיו האידיאליים כמו החומרים. בכל אלה אין לך דבר שלא יעבור תחת חוק הברזל של התפתחות הדרגתי, המסובב ובא מכוח התרוצצות של שני כוחות זה בזה: כוח הפוזיטיבי, דהיינו כוח בונה, וכוח נגטיבי, דהיינו כוח שולל ומהרס-ועל ידי מלחמתם הקשה והתמידיית זה בזה נמצאים יוצרים ומשלימים את כלל המציאות בכללו וכל פרט של המציאות בפרטיותו, וכאמור למעלה, שכוח השולל המתגלה בכל מצב מדיני בסופו, הוא המגביה אותו להמצב שהוא יותר טוב ממנו, וכן הולכים המצבים בזה אחר זה, עד שהוא מגיע על שלמותו הסופי.

וניקח לדוגמה את כדור הארץ, אשר תחילה היה רק כדור גזי דוגמת ערפל ועל ידי כח המושך שבתוכו ריכז במשך תקופה מסוימת את האטומים שבו לתוך חוג יותר צר, שכתוצאה מזה, נתהפך הכדור הגזי לכדור אש נוזלי: ובהמשך תקופות של מלחמות נוראות של שני הכוחות שבכדור הארץ, הפאזיטיבי עם הנגטיבי-גבר כח קרירות שבו על כח האש נוזלי וקירר איזה קליפה דקה מסביב הכדור ונתקשה שם. אכן עוד לא שקט הכדור ממלחמות הכוחות: ובהמשך איזה תקופה גבר שוב כח האש הנוזלי והתפרץ ברעש גדול מתוך בטן הכדור ועלה ושיבר את הקליפה הקרה והקשה לרסיסים: וחזר הכדור לאש נוזלי. ושוב התחילה תקופה של מלחמות חדשות עד שבסוף התקופה, גבר שוב כח הקרירות על כח האש וקורר שנית קליפה קרה וקשה מסביב הכדור: והפעם היתה הקליפה יותר עבה ויותר מסוגלת להחזיק מעמד נגד ההתפרצות של הנוזלים מתוך בטן הכדור:

והיתה כחה יפה לתקופה יותר ארוכה: אמנם בסופה שוב נתגברו הנוזלים והתפרצו מתוך בטן הכדור ושברו את הקליפה לרסיסים: ושוב נחרב הכל ונעשה לכדור נוזלי. וכן נתחלפו התקופות בזו אחר זו: ובכל פעם שגבר כח הקרירות, נעשה הקליפה שכבש לו עבה ביותר עד שבסוף-נתגברו כחות הפזיטיבים על הנגטיבים ובאו לידי הרמוניא מוחלטת: והנוזלים לקחו מקומם בעמקי האדמה: והקליפה הקרה נתעבה כל צרכה שמסביב להם-ונתהוה אפשריות ליצירת חיים אורגנים עליה כיום הזה.

ממש על אותו הסדר מתפתחים גם כל גופים האורגנים: כי מעת זריעתם עד גמר בישולם עוברים עליהם כמה מאות תקופות של מצבים מפאת שני כוחות הפזיטיבי עם הנגטיבי הנלחמים זה בזה, כמתואר בכדור הארץו-המלחמות האלו הם המביאים את גמר בישולו של הפרי."

אם כן, בעל הסולם מסביר את התפתחותו ההדרגתית של היקום על כל פרטיה בתיאור שני כוחות עיקריים הפועלים בטבע והתנגשותם זה בזה: הכוח החיובי, הבונה, והכוח השלילי, ההורס.

בעל הסולם מתאר את היווצרותו ההדרגתית של כדור הארץ: בתחילה הופיע כדור גזים אשר בהשפעת כוח המשיכה נדחסו אטומיו עד להתלקחותם. ואז, על ידי פעולות של הכוח הבונה החיובי והכוח ההורס השלילי, ירד החום וגרם להיווצרות קרום דק וקשיח. ואילו התגברות הכוח ההורס הובילה להתלקחות מחודשת של הגז הנוזלי אשר פרץ החוצה תוך כדי פיצוץ הקרום. הכל חזר למצב ההתחלתי. אך המשך המאבק בין הכוחות הוביל פעם נוספת להתגברות הכוח הבונה וליצירת קרום קשה יותר שמסוגל לסבול לחץ גדול יותר מבפנים ולמשך תקופה ארוכה יותר, וחוזר חלילה, כאשר מאבקי הכוחות מובילים בהדרגה להתפתחות מבנים יציבים יותר ויותר. כך, בתהליך הדרגתי, שנמשך על פני מיליוני שנים, והמאופיין בהתחלפות תקופות, גבר בהדרגה הכוח הבונה על פני הכוח ההורס ויצר כדור בעל קרום עבה ויציב המלא, בליבתו, בנוזל ובעל תנאים אידיאליים להתהוות חיים אורגניים.

חוק ההתפתחות ההדרגתית בקבלה, שעל פיו התפתח כדור הארץ, הוא חוק שפועל על כלל הטבע ונכון לכל הפרטים שבו. הקבלה מסבירה, שכשם שפועל חוק ההתפתחות ההדרגתית על החומר, כך גם האנושות מתפתחת בהדרגה על ידי הכוח החיובי הבונה ועל ידי הכוח השלילי ההורס. כל שלב, או מדרגה, באים כתוצאה משלילה של המדרגה הקודמת. כל צורת משטר מתקיימת לאורך הזמן שבו חסרונותיה מתגלים, במידה המספקת כדי לשלול אותה. ככל שמכירים בשלילה של המצב הקיים, כך מתקרב המעבר למצב החדש, החופשי מחסרונותיו של המצב הקודם. החסרונות האלה שמתגלים בכל מדרגה וממיתים אותה, הם בעצם הסיבות להתפתחותה של האנושות.

תיקון האדם

כל הדברים שנבראו בעולמנו לא באופן מקרי נבראו כי אם למטרה מסוימת, וככלל מקריות איננה קיימת. העולם בו אנו חיים בנוי אמנם מחומר גשמי אולם זאת בהתאמה מדויקת לפרטים ולכוחות הרוחניים העליונים. כל פרט רוחני בנוי מכוחות, ולכל כוח רוחני יש בעולמנו פרט גשמי בהתאמה.

בהתאם לכך, כאשר האדם מתחיל לחקור את העולם הרוחני, הוא מתחיל להבין את סדר הפרטים בעולם הזה ואת המקור שלהם, שכן העולם הרוחני הוא סיבתו של העולם הזה, עולם שהוא תוצאתו. תוך כדי מחקר מגלה האדם את טיב הקשרים בין הכוחות הרוחניים לבין הפרטים בעולם הזה, כך, שבאמצעות עליה לעולם הרוחני ותיקון כוח מסוים ניתן להשפיע על התוצאה שנובעת ממנו כאן, בעולם הזה.

"אכזריות הטבע" אינה אלא תולדת החוק הפשוט של הבריאה. אנחנו כפופים לחוק בריאה משותף אחד, שמטרתו להביא את כלל האנושות אל הקיום הנעלה ביותר. לנקודה זו אפשר להגיע רק בדרך יסורים, מכיוון שזו הדרך שבה הטבע מניע את הכל, הן האהבה והן הרעב, כלומר היסורים, שולטים בעולם. אלא שאדם נבון, המשתמש בצורה נכונה במה שניתן לו, בוחר לעצמו דרך ללא יסורים, ובאופן כזה הוא מתקדם בנוחות לקראת קיומו הנעלה ביותר. ברגע שישתנה "הפוטנציאל הרוחני" הזה על ידי בני האדם, יתחילו הגירה ונדידת אוכלוסין בכל העולם. השינויים שיתחוללו מתנועת הכוחות הרוחניים, יהיו גדולים מאוד וכולנו צפויים לראות אותם במו עינינו.

שלוש הדרגות הראשונות של החומר-דומם, צומח וחי-מסיימות את ההתפתחות שלהן באופן אוטומטי, בשליטה של הכוחות הפנימיים והחומריים. בניגוד להן, האדם חייב לעבור התפתחות מחשבתית נוספת, בכל הקשור ביחסו לחברה ולטבע. כדי להיטיב את מצבו, כדי לכלכל את אוכלוסיית העולם שהולכת ומתרבה, חייב האדם להתפתח. עליו לפתח את המדע כדי לעשות שימוש מושכל במשאבי הטבע לתועלת האנושות. ללא המדע, לא היתה האנושות יכולה להתקיים והיתה נשארת עד היום ברמת התפתחות שאינה עולה על זו של עדר פרימיטיבי. במהלך חיי האנושות הופיעו ונעלמו תרבויות שונות בכל מיני מקומות על פני כדור הארץ בשל אי יכולתן לשרוד בטבע.

האדם חייב להתקדם להשגת עמדה בה הוא מנהיג את גורלו, והטבע לא יאפשר לו להישאר בדרגה "גשמית" כמו של בעלי החיים. הטבע יכריח אותו להשתתף, באופן פעיל, בהנהגת העולם. זה ההבדל המהותי בין דרגת "אדם" לבין דרגת ה"חי".

מדע הקבלה

חוכמת הקבלה מכילה יותר ידע ממה שמכיל כל המדע, זה שהתגלה עד כה וזה שיתגלה בעתיד. במשך כל ההיסטוריה האנושית חייבה ההשגחה העליונה את האדם לחקור את העולם המקיף אותו. שלא כמו בהמות הפטורות מחובת השגת העולם, האדם חייב לגלות בעצמו את העולמות המקיפים אותו ולו רק כדי להתקיים ברמה הפשוטה ביותר. האנושות נוצרה במטרה לגלות את מצבה הנעלה, את נקודת השיא. השגת המטרה תלויה בהכרת האדם את עצמו, עם מה הוא מזהה עצמו-עם הגוף או עם הנשמה, זה מה שקובע את יחסו אל החיים.

נשמת האדם יורדת מהעולם העליון ומתלבשת בגוף בעולם הזה למטרה מסוימת ולתפקיד מוגדר. במהלך החיים הגשמיים חייבת הנשמה המלובשת בגוף לעבור שלבים מסוימים של התפתחות. באמצעות לימוד החוקים הרוחניים, מתחיל האדם להבין את כל המציאות; לא רק את המתרחש על פני כדור הארץ, אלא את המציאות ביקום כולו. לימוד החוקים הרוחניים חושף בפני האדם את מערכת הקשרים שבין השורשים העליונים לבין העולם שלנו ואת דרך השתלשלותם.

הידע הרוחני נגלה בפני האדם במידה שבה הוא מתכוון לעשות בו שימוש לשם התעלות רוחנית ולא לשם סיפוק סקרנותו. בניגוד למדע הרגיל, במדע הקבלה ניתן להגיע אל כוחות רוחניים עליונים, או לראותם, רק לפי מידת התיקון הפנימי של האדם. לכן, אין שום סכנה שאדם יתחיל לעסוק בקבלה במצב שאינו ראוי לכך, כלומר, בכוונות "לא טובות". מסיבה זו אי-אפשר לנצל לרעה את הכוחות העליונים, או להזיק באמצעותם, דבר העומד בניגוד לחוק הטבע עצמו. לומד קבלה אינו יכול לגרום לכל רע, שכן ההתקדמות שלו בכושר להנהיג את הכוח העליון תלויה בהתקדמות שלו בתיקון כוונותיו לכוונות טובות. זו הסיבה שאין כל מניעה לעסוק בקבלה מכיוון שלעולם אי-אפשר להפעיל אותה כדי לגרום נזק; לראייה, בכל ההיסטוריה האנושית אין עדות למעשה כזה.

שלא כבשאר המדעים, במדע הקבלה אין שואלים את החפץ ללמוד אם הוא טוב או רע, אין עומדים על טיב המטרות שהוא רוצה להשיג מהלימוד, או כיצד בכוונתו להשתמש בידיעות שישיג. זאת, כיוון שאין כל צורך בכך. הגישה בלימוד קבלה היא לפתוח את הדלת בפני החפץ ללמוד, שיכנס ויגלה את הדברים בעצמו. האדם רוכש את יכולת ההתערבות בהשגחה העליונה לפי מידת התיקון שלו. רק תכונותיו המתוקנות הן המאפשרות לו להשתייך להשגחה הזאת ולהיות מעורב בכל פעולותיה.

גורלנו בידנו. החשיבה המקובלת כי העולם מונהג בידי מנהיגיו, נבחרי העם, וכי מנהיגים אלה הם אנשים חופשיים, איננה אלא אשליה. מנהיגי העולם אינם חופשיים כלל וכלל ואף אינם נבחרים על ידינו, אלא מוליכים דרכם את הכוחות העליונים. מסיבה זו אין טעם להאשים אותם על מה שקורה, שכן דרך פעולתם מוכתבת להם מלמעלה. האדם מקבל חופש בחירה רק כאשר הוא יוצא לרוחניות. לפני עליה זו אין הוא אלא כשאר בני האדם, כגוף המובל ללא ידיעתו.

אוכלוסיית העולם מונה שבעה מיליארד אנשים הנמצאים בדרגת "חי". ואילו בדרגת "אדם", כלומר בהשגה רוחנית אשר יכולה להשפיע על המציאות, נמצאים מעטים מאוד. אם בכל עיר בישראל תפעל קבוצה, או כמה קבוצות, שיעסקו בקבלה פעם או פעמיים בשבוע, יהיה בכך די להפוך את המציאות בה אנו חיים. ביכולתו של כוח רוחני זה להעלות את הרמה הרוחנית לדרגה כזו שתנטרל את כל הכוחות העוינים הסובבים אותנו. אין צורך באנשים רבים שילמדו, שכן עוצמת הכוח הרוחני איננה תלויה בכמות הגשמית של האנשים. אלא היא תלויה רק במידת הכוונה והרצון של הלומדים לעלות יחד כקבוצה ולהשפיע.

בהתאם לכך, די שבכל עיר בישראל ייבנה כוח רוחני קטן ובעל עוצמה, שיעסוק בלימוד שיטתי של חוכמת הקבלה. ביכולתו של כוח כזה לעורר הגנה רוחנית על ישראל ולהעלות את עמנו לרמה כזו שכל העמים מסביבנו ירצו להתקרב אלינו מתוך השתוקקותם לעליה רוחנית.