בחקירת החוק הכללי של הבריאה, משתמשים במילים כמו "אלוקים", "בורא", "מאציל", כשמות טכניים של כוחות, אורות או מדרגות. "מאציל" ו"בורא" הם מושגים בעלי הגדרה דומה; למשל, כל מדרגה עליונה, ביחס למדרגה התחתונה ממנה, נקראת "בורא" מפני שהעליונה יוצרת את התחתונה, שולטת בה, ומפתחת אותה. "בורא" זה הוא גם כל מה שקיים, חוץ מהנשמה הנקראת "נברא".
"בורא" הוא כוח כללי אחד ויחיד המשגיח על כל מערכת הבריאה. בקבלה קיים רק חוק עיקרי אחד: חוק הבורא-ליהנות את הנברא באופן מקסימלי. מהחוק הזה נובעים כל שאר החוקים, וכל מה שקורה במציאות הוא התממשותו. כל מה שמתרחש בכל רגע בבריאה, מטרתו הבלעדית היא להכריח את האדם לבוא לנקודה של התענוג הגדול ביותר-התמלאות באור הבורא.
פעולת הבורא דומה לפעולת חוק המשיכה. במרכז הבריאה נמצא הבורא. הנשמות הורחקו ממנו בטווח של חמישה עולמות: אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, עד לנקודה המרוחקת ביותר שנקראת "העולם שלנו". ומהנקודה הזאת הוא מושך אותנו אליו.
המשיכה הזאת מורגשת בנו כיסורים-ממחלות ועד למוות. אם אנחנו מתייגעים להתקרב לבורא בהיענות לכוח המחייב הזה, משמעו שאין אנו מרגישים את היסורים, והכוח הזה מורגש אצלנו כטוב. אבל אם אנחנו מסרבים ללכת עם הכוח המושך הזה, באותה מידה אנחנו מרגישים יסורים, מחלות וצרות אחרות.
האדם יכול לממש את עצמו כך, שתמיד, בכל תנאי ובכל מצב, יימצא בהסכמה עם כוח המשיכה הזה, ורק כך יגיע למרכז הבריאה. זו הסיבה שהקבלה היא המדע המעשי והתכליתי ביותר שמסביר לנו כיצד לחיות נכון.
להיות שווה לבורא, משמעו להיות שווים אליו בכל ההתגלויות שלו. ואין הכוונה לכוח העליון עצמו, אלא לאופן ההתבטאות שלו; איך הוא מתגלה כלפינו, ובנו, ככוח עליון, כעַצמוּת, באיזה אופן הוא רוצה שנרגיש אותו.
הבורא ברא אותנו ברצון שלו להשפיע, לתת. הוא ברא את הרצון שלנו לקבל, שהוא שווה בדיוק לרצון שלו לתת. לכן, אנחנו צריכים להשיג את כל מה שיש ברצונו לתת לנו-נצחיות, כוחות, שלמות, ונטילת תפקיד ההשגחה, כלומר לקבל על עצמנו את כל תפקידי הבורא.
החוק העיקרי של הבריאה הוא יחידוּת הבורא, היותו הכוח העליון והיחיד השולט בכל שאין עוד מלבדו. החוק השני של הבריאה הוא שהבורא טוב ומיטיב באופן מוחלט. אין אנו מסוגלים לקבל את הסתירה בין החוקים, על פי ההבנה שלנו את המציאות.
למקובלים זו אינה "אידיאה", אלא עובדה עניינית שהם מגלים בהרגשתם את הבורא. אנשים אחרים, מאחר שאינם מרגישים את הבורא, אינם יכולים להבין את החוקים האלו. לאנשים לא מובן כלל איך יכולים להתרחש אסונות טבע או אסונות אחרים תוך כדי נוכחות הבורא!
העניין הוא, שהטוב של הבורא, האור העליון שלו, מופיע רק ברצונות (ב"כלים") המתוקנים של האדם. אם מעשי האדם אינם מתוקנים, כי אז בשיעור חוסר התיקון שלהם לעומת האור, האדם מרגיש את ההיפך מטוב הבורא, הוא מרגיש סבל במקום אושר.