אהבה היא תחושת איחוד מלאה, שמושגת על ידי השתוות התכונות. חוק השתוות התכונות הוא החוק היחיד שמניע את כל המציאות ומושך את כל הבריאה אל הבורא. מלכתחילה נמצאת הבריאה בעולם שלנו, במרחק הגדול ביותר מהבורא. בכל דור מימי אברהם ועד ימינו, הנשמות שיורדות מפתחות בהדרגה יותר ויותר אגואיזם, עד שכל אחד יתחיל לחוש את האגואיזם כרע.
בשנת 1995 התחיל תהליך תיקון האגואיזם שבו תכונות שלנו הופכות דומות לתכונות הבורא. כלומר, מתחילה התקרבות רוחנית אל הבורא. כאשר שני גופים רוחניים הופכים לזהים בתכונות שלהם, הם מתאחדים, וכל מה שקורה באחד מהם, מורגש בשני, והופך לתחושה משותפת.
אם ישנו קשר כזה בין בני אדם, הרי שהם נמצאים בקשר רוחני, מתאחדים בנשמות שלהם לנשמה אחת, שום דבר אינו מבדיל ביניהם. איחוד רוחני כזה, של תרומה משותפת, ותחושת איחוד מלאה, כל אלה נקראים "אהבה".
התרחקות בתכונות, במחשבות וברצונות הופכת אנשים למרוחקים זה מזה, עד לגילויים של שנאה הדדית. לעומת זאת, התקרבות הדדית בשאיפות, במחשבות, בתכונות הופכת בני אדם לקרובים, לאוהבים זה את זה. טועים אלה שחושבים כי בעלי תכונות מנוגדות מסוגלים להתקרב, להבין איש את רעהו, להשלים זה את זה ולהיות מאושרים. חוכמת הקבלה אומרת שההנאה הגדולה ביותר בעולם היא בתחושת הקשר הרוחני, באיחוד רוחני עם הבורא. האהבה שלנו בעולם הזה היא ביטוי חלש של אהבה רוחנית עליונה זו. אין אנו חשים עדיין את טעמה של תחושת איחוד רוחני עם הבורא. אבל האמינו לי, הדבר הוא מעל ומעבר כל תחושה אחרת.
אהבה אמיתית בלבד יכולה להיות נצחית! אבל אם האהבה היא בלתי מוגבלת, היא מעוררת זלזול בצד השני, עד כדי שנאה. הדבר בא לידי ביטוי ביחס של ילדים כלפי הורים מסורים מעבר למידה, וגם ביחסים רומנטיים בין גבר לאישה.
מערכת היחסים הזו לא נוצרה לשווא. מטרתה לתת לאדם הזדמנות להגיע ולהבין מהי אהבה אמיתית, וגם לשמור עליה, שלא תהפוך לזלזול או לשנאה. לשם כך הבורא יצר את מערכת יחסי הגומלין הזו. תחילה הבורא ואהבתו נסתרים מהאדם, ורק במידה שגדל פחד האדם לאבד את האהבה הזו, הם מתחילים להתגלות לו.
אין זה רק פחד אגואיסטי לאבד את האהבה, אלא החשש "האם עשיתי כל מה שביכולתי עבור האהוב...". רק במידה שאנו מגיעים להבנה הזו הבורא מתגלה בפנינו, ומגלה לנו את אהבתו עד לתיקון מלא של האגואיזם שלנו. כתוצאה מכך, אנחנו הופכים ראויים לאהבתו הנצחית, המלאה, הבלתי מוגבלת של הבורא. כלומר, אנחנו מגיעים לגילוי אהבת הבורא כאשר אנו מגלים אותה אהבה כלפיו.
ברור שבעולם שלנו, אדם שלא עבר תיקון, אינו מסוגל להגיע לתחושה רוחנית שכזו. לכן, אנחנו מוכרחים, ברמה הגשמית שלנו, לשאוף לתיקון; ובמידת התאמת התכונות שלנו לתכונות הבורא, נוכל לאהוב זה את זה כחלקים של משהו שלם, חלקים של נשמה אחת משותפת. נוכל לזהות את השותף לחיים האמיתים שלנו, הן מבחינה רוחנית והן מבחינה פיסית. נזהה שותף שיחד אתו נהיה מסוגלים באמת לחוש את האיחוד הרוחני המלא עם הבורא במהלך ההתפתחות הרוחנית.
שום דבר אינו מקרב גבר ואישה כמו לימוד ביחד של חוכמת הקבלה. לא לחינם נאמר שאיש ואישה-שכינה ביניהם. לימוד משותף של חוכמת הקבלה מביא לתחושת אהבה אמיתית בין בעל לאישה.