תוכן העניינים:
הנשמה
שאלה: היכן, בתוך הגוף, נמצאת הנשמה?
תשובה: לא ניתן לתאר מהי נשמה ואיפה היא נמצאת בגוף רק מתוך התבוננות שכלית. זאת מפני שבתוכך יש עכשיו רק "נשמה בהמית", הכוח שמחיה אותך, ואין בגופך "מקום", איבר שמרגיש, שמתאים להרגיש את הנשמה.
שאלה: הפילוסוף דֶה-קַארְט טען שהנשמה נמצאת במקום של "העין השלישית", ואילו יוגנַאנדה טען שהיא במוח.
תשובה: אתה רוצה לשכנע אותי, שהנשמה קשורה איכשהו לגוף והיא נמצאת, למשל, דווקא באזור העין השלישית. אולי אתה נוטה להסכים לדבריו של יוגנאנדה על הימצאות הנשמה במוח, ולכן אתה מייחס את פעילות המוח לנשמה, מפני שאינך מבין עדיין מה זו נשמה, שכן היא עדיין לא נמצאת בהשגתך. הנשמה היא רצון, שמורגש בו הבורא, רצון הנהנה עם הכוונה "למען הבורא".
שאלה: האם יהיה אפשר, בעתיד, לפרק את הגוף לחלקים ולהרכיב אותו מחלקי חילוף. האם פירוש הדבר, שאפשר יהיה להרכיב רובוט ביולוגי שישיג עולם רוחני ונשמה?
תשובה: בגוף הבהמי אפשר להחליף או לשנות את הכול, בעוד שעל רוחניות זה בכלל לא משפיע. רוחניות משמעה אחדות עם הבורא. היא אינה נמצאת בגוף הבשר שלנו. בצבאות של העולם העתיק היה מקובל לחשוב, שאם הלוחם הורג את האויב הגדול שלו ואוכל את הכבד שלו, הוא רוכש בזה את תכונות האומץ, העוז והגבורה שלו.
שאלה: אולי זה נשמע מגוחך, אבל קראתי שבמזרח, כאשר אדם קדוש נוטה למות, בא אליו תלמידו ומבקש רשות לאכול חלק מגופתו של המורה לאחר המוות.
תשובה: למעשה, אתה עצמך ענית על שאלתך. הרי מדבריך מובן, שאמונות המזרח מאמינות כי בחומר נמצא הרוחני, וכל זה מתוך חוסר מוחלט של הרגשת השורש האמיתי של הכוחות הרוחניים. האנושות מתעוררת עכשיו לכל מיני בעלי חושים "על-טבעיים", תורות מזרח שאמאניות, סגידה לכל מיני שרלטנים וכיוצא באלה. כל זה קורה על-מנת לעבור את השלב הזה ולהבין עד כמה זה שקרי-וזאת, בשביל שהאנושות ככלל תגיע לקבלה!
נשמה מתחדשת
שאלה: האם הנשמה שבגוף היא קבועה, או מתחלפת?
תשובה: אקל את ההסבר ואומר: הנשמה באדם היא קבועה ולעולם לא מתחלפת, כי אחרת קשה להבין מה בכלל קורה עם הנשמה ולהשוות בין מצביה השונים. ומתעוררת עוד שאלה עקרונית: אם הנשמה מתחלפת, יוצא מזה שנשמה אחת פועלת, והאחרת מקבלת את שכרה. למתחילים קשה מאוד להסכים עם זה, כי לדעתם אין בזה צדק, אבל באופן כללי הנשמות באדם מתחלפות כל הזמן, בכל רגע יש נשמה חדשה.
נשמה היא משהו לא מוגדר, זהו רצון שעובר תיקון, משתנה כל הזמן ומתאחד עם חלקים אחרים שלו, חלקי נשמות אחרות. בסופו של דבר, כל הנשמות, אחרי שהן עוברות תיקון, מתאחדות, ללא הבדל, ומתמלאות בבורא. לכן, הבדלים בין נשמות קיימים אך ורק בהרגשתן של נשמות לא-מתוקנות, כלומר, רק בתהליך התיקון ורק בהרגשה דרך תכונות הטבע שלהן, בזמן שקיימת דרישה "למען עצמי", ונערך חשבון "מי מתייגע ומי מקבל את השכר".
התלבשות בגוף
שאלה: קראתי הרבה הסברים על גוף ונשמה. האם הקבלה מכירה בתהליך של "התלבשות נשמה בגוף", ואם כן, כיצד היא מסבירה אותו?
תשובה: "נשמה התלבשה בגוף"-המשמעות היא שהאדם חש פתאום שהוא מקבל משיכה למשהו עליון. המשיכה הזאת מאוד לא מובנת. הוא חש, שיש מסביבו איזשהו אור מקיף, האומר לו שהוא נמצא בתוך משהו גדול מאוד, שלתוכו הוא, כביכול, נעלם.
זאת הרגשה ראשונית וכללית לכולם. אחרי שההרגשה הזאת פוקדת את האדם מספר פעמים, היא פוחתת מפני שהאדם לומד נכון, עוסק נכונה בלימוד הקבלה ומתחיל ליצור בתוכו כלים כדי שיוכל להרגיש דבר רוחני. הוא מפסיק להיות כמו עובר ברחם אמו (מצב כזה קיים אצל מי שמתחיל) וכל פעם נעשה בוגר יותר. בכל פעם הוא מגדיר בעצמו את הרגשות שלו, מנתח אותן ולכן הוא מתרחק מהמצב הראשוני הזה.
במקום לרצות להיות "עטוף במשהו עליון" כעובּר-הוא צריך לשאוף להשיג בעצמו את העליון, להימצא בו תמידית עם דעת, להשתדל להתקדם הלאה בעצמו. כל זה אפשרי רק אם הוא מתחיל לרכוש כלי רוחני להתקדמות, שנקרא "מסך". את זה בדיוק מלמדת הקבלה.
עולמו של המקובל
שאלה: האם נשמה, בהיותה בגוף הגשמי, נמצאת רק בעולם שלנו?
תשובה: זה לא בהכרח נכון! לדוגמה, בגוף גשמי של מקובל. מקובל נמצא בהרגשותיו (בנשמתו) בעולם האצילות, בעוד שגופו החומרי נמצא בעולם שלנו: עם כל המחלות, הרצונות, האופי וההרגלים.
שאלה: אמרת שאדם יזכה להצלחה רוחנית אמיתית כאשר הוא יחיה בארץ-ישראל. אבל הרי ברוחניות לא קיים מושג של "מקום". האם זה חשוב היכן מתגורר הגוף הגשמי?
תשובה: ישנם כמה דברים, שקשה מאוד להסביר אותם בצורה פשוטה: מקובל צריך לעבוד, להיות נשוי, להוליד ילדים ולקיים עוד כמה תנאים הכרחיים של העולם הזה. בימינו, לחיות בישראל הוא תנאי הכרחי. במהלך השנים היו מקובלים שחיו בכל מיני מדינות. אך מאחר שעל כל מדינה משפיע מלמעלה הכוח הרוחני שלה, קשה מאוד, ואולי בלתי-אפשרי, להפוך למקובל במקום אחר, חוץ מישראל.
כמה נשמות למקובל?
שאלה: בעל-הסולם כותב, שהוא בעצמו לא יכול היה להשיג את דרגתו אלמלא הבורא הכניס לתוכו את נשמת רבי שמעון בר-יוחאי. קודם-לכן היתה לו נשמה משלו, ואחרי-כן ירדה לתוכו נשמתו של רבי שמעון. האם היא התאחדה עם נשמתו המקורית, או שהיו לו שתי נשמות בגוף אחד?
תשובה: בעולם שלנו הגוף נולד, חי ומת. בתוכו קיים כוח שמחיֶה אותו, ויש לו תכונות, אופי וכישורים, המיוחדים רק לו עצמו, וכל זה מהווה ישות בעולם שלנו, שאינה נבדלת מהבהמה. בעלי-חיים, בינם לבין עצמם, נבדלים זה מזה, אך פחות מאשר בני-האדם, מפני שהם מפותחים פחות. רמת ההתפתחות מותנית במידת השונוּת, הקיימת בקרב סוג הבריאה המסוים. לדוגמה, אבנים מאותו סוג אינן שונות זו מזו, בין צמחים מאותו סוג יש הבדלים קטנים, בבעלי-חיים מאותו סוג אפשר כבר להבחין בתכונות אישיות ובהבדלים באופי, ובבני-אדם האישיות מתגלה ומתבטאת בכול. אבל את כל זה אפשר לייחס לאותו כוח מחיֶה-לנשמה הבהמית.
כל מה שקורה עם האדם-עברו, עתידו וההווה שלו-שייך לעולם הזה. יש אנשים, שיכולים לחזות את העתיד, לראות את העבר, להרגיש מחלות וכיוצא באלה, אך כל זה שייך לעולם שלנו, לנשמה הבהמית. לכן כל מיני זרמים ושיטות, כגון יוגה, זן ושכמותם, שייכים רק לעולם הזה. רוחניות היא מעל הגוף, מעל הרצון ליהנות מדברים חומריים. לכן אין לה שום קשר עם הגוף. "גוף", בקבלה, פירושו רצון. אם האדם רכש לו "מסך" הוא מרגיש בתוכו את התלבשות האור הרוחני. הרגשת האור, הבורא, בתוך רצון כזה נקראת "נשמה". האור משתנה לפי המסך, וכל שינוי במסך נקרא "גלגול"- גלגול נשמה.
לאדם בעולם שלנו יש רק כוח בהמי מחיֶה, כמו לשאר בעלי-החיים. אם אדם כזה מקבל רצון ליהנות מהבורא, השתוקקות לעליון, הוא רוכש מסך על-ידי לימוד קבלה (ואין דרך אחרת), ומקבל נשמה רוחנית, בנוסף לנשמתו הבהמית. הנשמה הבהמית לא משתנה, הנשמה הרוחנית משתנה תמיד. הכוח שמחיה את הגוף נקרא נשמה בהמית ("נפש בהמית"). מכאן, שלמקובל יש שתי נשמות.
מובן, שמקובל נולד עם הנשמה הבהמית ואחרי זה משיג את הנשמה הרוחנית, העליונה. נאמר, שכל אחד חייב להשיג את דרגת "משה", כלומר לקבל נשמה כמו של משה: כל אחד חייב להשיג דבקות מלאה בבורא, להתאחד עם השורש הרוחני שלו שנמצא בפרצוף "אדם הראשון", שכולל בתוכו את כל הנשמות.
תפקידי האדם והנשמה
שאלה: האם האדם נולד עם נשמה ועם משימה מוגדרת מראש-שאיתה הוא חי ואותה הוא מקיים מרצון או בעל-כורחו; או, כמו שמסביר האר"י, שהאדם יכול לקבל נשמה מתוך שזכה לה על-ידי יגיעה ותפילה?
תשובה: אין זה תלוי כלל באדם עם איזו נשמה הוא ייוולד, אילו תכונות תהיינה לו ועם איזו משימה או תפקיד הוא יבוא לעולם הזה. האדם נולד, וכבר מילדות הוא מתחיל, באופן לא מודע, להתקדם אל משימתו, דרך הסביבה ודרך הנסיבות.
אם המשימה היא בהתקשרות עם העליון, אז ברגע כלשהו, אם האדם כבר התבגר בגלגולים קודמים, הוא מתחיל לחפש משהו עליון, מחוץ לעולם שלנו. ככה התחילו כל המקובלים וכך גם אתה מתחיל.
מה יהיה הלאה-זה כבר תלוי במאמצים שתשקיע. לבסוף אתה תגיע לדרגת "משה, שמקבל תורה בהר סיני". אבל מתי תהיה כמשה-כלומר, תעלה עד לדרגה הרוחנית הזאת? בגלגול הזה, או בעוד עשרה, או מאה גלגולים? זה תלוי בכמות, ועוד יותר באיכות יגיעתך.
כדאי מאוד להקשיב לקלטות השיעורים, כי מדיבור ישיר מבינים הרבה יותר ונכון יותר מאשר מספרים. בדרך הזאת ניתן גם לקבל משהו פנימי, רוחני, שאותו הרבה יותר קשה לקבל באמצעות ספרים.
התקדמות תלויה בתפילה ובזכּות (מהמלה הזדככות, השתוקקות לתיקון)-וזה אותו הדבר, מפני שגם התפילה וגם הזכות הן תוצאה ממידת ההכנה ומשיעור מתן היגיעה.
נשמת האשה והרוחניות
שאלה: לְמה שואפות נשמות של נשים?
תשובה: לנשים נשמות שונות מאלו של הגברים, כאילו שהן שייכות לעולמות שונים לגמרי-והתוצאות משתקפות בעולם שלנו. האשה צריכה לבצע תיקון מיוחד, השונה מזה של הגברים.
המין של הגוף האנושי מבטא בצורתו החיצונית את סוג הנשמה הלבושה בו, במלים אחרות, בעולם שלנו הנשמה מתלבשת בכל מיני גופים גשמיים, שמותאמים לביצוע שליחות מסוימת, כדי שהנשמה תשיג דרגה רוחנית עליונה בדבקות בבורא.
יגיעו זמנים, שלכולם יהיה את כל התנאים ללמוד קבלה. נכון להיום, אנו נמצאים בתקופת מעבר בה הקבלה נפתחת לקהל הרחב בצורה הדרגתית. בדורות הבאים יהיו מספיק מורים והמון תלמידים, והתהליך יתפשט להמונים.
שאלה: מהו ההבדל בין נשמות זכריות לנשמות נקביות?
תשובה: ללא שום קשר לגוף הפיזי שבעולם שלנו, נשמות זכריות או נקביות הן שני סוגים של חלקי-נשמות, מהם מורכב פרצוף רוחני (הנברא), והם מכונים גם ה"ימין" וה"שמאל" שבפרצוף. מקובל, שמטפס בסולם הרוחני, נמצא פעם בצורה הזכרית של הכלי שלו ופעם בצורה הנקבית שלו, ופירוש הדבר שהוא מקבל פעם נשמה זכרית ופעם-נקבית.
דוגמא לכך הוא הפרצוף, שנקרא "אדם הראשון". הוא נשבר ל-600,000 חלקים ואחר-כך לעוד הרבה יותר. אבל בכל חלק יש את מה שהיה בפרצוף הראשון, כלומר שכל חלק הוא פרצוף קטן. כל התכונות והכוחות של הבריאה כולה, שהיו מרוכזים בפרצוף הראשון, כלומר בפרצוף רוחני אחד, קיימים עכשיו בכל ניצוץ שלו. הניצוצות האלו נקראים "נשמות" של האדם. לכל אחת מקור משלה באדם הראשון-כל אחת יצאה מספירה שונה או מתת-ספירה אחרת, שבעשר הספירות של אדם הראשון. הנשמות האלו מתחלקות לזכריות ולנקביות, ובהתאם לחלוקה הזאת הן מתלבשות בעולם שלנו בגוף המתאים.
אנו נולדים רק בתפקיד מסוים. כל התכונות הגשמיות-הבהמיות שלנו לא משתנות, ואילו התכונות הפנימיות-הרוחניות משתנות לפי מידת התיקון. לפיכך, גם אשה תעבור מצבים רוחניים "זכריים". אבל בחיצוניותה-בגוף, שזה ה"לבוש", ה"בגד" של העולם הזה, היא תישאר אשה, ותהיה חייבת לקיים רק את מה שנחוץ לה כאשה. אולם בעולם הרוחני, הנשמה עוברת תיקונים גם בקו הנקבי שלה וגם בקו הזכרי שלה. בעולם שלנו, הגוף נקבע להיות ממין אחד בלבד-זכר או נקבה.
שאלה: האם נשמת האשה תוכל להגיע לדרגת "מקובל"?
תשובה: באופן עצמאי לא ניתן לאשה להפוך למקובל. התנאי הזה נובע משורשים רוחניים עליונים: מלכות מקבלת את האור רק דרך זעיר- אנפין, ולא באופן עצמאי. אם נולדים לעולם הזה כאשה, צריך לנהוג בהתאם ולא לנסות לשנות את הגלגול. זוהי תמצית התיקון.
נשמות של מנהיגי העולם
שאלה: האם בעולם שלנו, מנהיגים רעים ודיקטטורים, הם ללא נשמה רוחנית, מאחר שהם נועדו להעניש את האנושות?
תשובה: כל הנשמות הנן חלק מנשמת "אדם הראשון". הנשמה היא "חלק אלוקי ממעל", משום שהיא מתמלאת באור הבורא-לפי מידת מצב התיקון שלה.
אנחנו לא מסוגלים לראות מה בעצם קורה עם הנשמות, ובוודאי לא עם נשמות, המלובשות בגופים של שליטי העולם הזה. כל האנשים הגדולים, בין טובים ובין רעים, הם לא עצמאיים, אלא פשוט "רובוטים" בידי הבורא כדי לשמש אותו למטרתו בעולם הזה. עליהם נאמר כי גורל ליבם נמצא במלואו ביד הבורא ("לב שרים ומלכים ביד ה"). לכן, כל מה שקורה צריך לייחס אך ורק לבורא.
שאלה: איזה קשר יש להם, לכוחות ה"חושך", כוחות הטומאה?
תשובה: מערכות הטומאה והקדושה קיימות רק כדי לשמש את מטרת הבריאה. על מערכות כוחות טומאה וכוחות קדושה אפשר לדבר רק עם מי שמתקדם בקבלה, שאם לא כן אדם עלול לחשוב שחוץ מהבורא ישנה עוד איזו רשות. שתי מערכות אלו הן רק כדי לקיים מחשבה אחת, את מחשבת הבריאה.
נשמות היהודים-והנטייה לקבלה
שאלה: הקבלה היא נחלת כל הנשמות. ובכל-זאת, מייחסים את הקבלה דווקא ליהודים, מדוע?
תשובה: כל עברי (מהמלה "עבר", כלומר זה שרוצה לעבור את המחסום שבין העולם שלנו לעולם הרוחני), או יהודי (זה שרוצה להשיג ייחוד עם הבורא), או ישראלי ("ישר-אל"-הרוצה ללכת היישר אל הבורא) מקבל מלמעלה שני קווים, ושלב אחר שלב הוא בונה קו שלישי.
"קו שמאל"-אלה התכונות הלא-מתוקנות שלו, "קו ימין"-אלה תכונות הבורא, שמתגלות לו שלב אחר שלב מלמעלה, ו"קו אמצעי" הוא התוצאה מתיקון "קו שמאל", בעזרת "קו ימין". התוצאה של עבודת האדם, "האני" הרוחני שלו, זוהי מידת ה"עברי", ה"יהודי" וה"ישראלי" בכל אדם בעולם הזה.
כתוצאה מהחוק של "שורש וענף", בעולם הזה קיימת נטייה יותר גדולה לתיקון בקרב אנשים הנקראים עברי, יהודי וישראלי, אבל זו רק נטייה. אם יהודי, במושגים של העולם הזה, לא מממש את הנטייה שלו, או-אז הוא נחשב לבעל רצון ליהנות למען עצמו יותר גדול מאשר הגויים. לפיכך אפשר לדבר רק על נטיות, ולא על זה שלאדם יש בוודאות שתי נשמות. את ההתגלות בתוכנו צריך להשיג ביגיעה רבה.
גם באומות אחרות מתגלה אט- אט כמות רבה של אנשים עם נטייה לרוחניות, מפני שאנו מתקרבים לגמר תיקון העולם, שיתרחש כאשר היהודים-כלומר, אלה שנקראים יהודים בעולם הזה-יעברו תיקון שלם של הטבע שלהם, ואחריהם כל אומות העולם יתקנו את "קו השמאל", בעזרת תכונות הבורא, כפי שאומרים כל הנביאים.
"הנקודה שבלב"
שאלה: האם הנשמה וה"נקודה שבלב" הן שמות נרדפים לאותה מהות?
תשובה: רצון שנברא על-ידי הבורא ליהנות ממנו (מהאור) נקרא "נשמה". הרצון הזה במצב ההתחלתי שבו נברא לא משתנה, ונמצא בצורה מושלמת, בדבקות מלאה, עם הבורא. כדי שהנשמה תשיג בעצמה את המצב הזה, ובעצמה תשתווה לבורא וכך תיעשה כמוהו, הבורא מפריד אותה ממנו על-ידי כך, שהוא נותן בה תכונות הפוכות לו. בסופו של דבר הנשמה מפסיקה להרגיש את הבורא, את הנצחיות, את השלמות, והיא מתלבשת בגוף גשמי, שיש לו רצון ליהנות למען עצמו, שדרכו היא מרגישה את מה שאנחנו מכנים "העולם שלנו". בשביל להרגיש מחדש את מצבה האמיתי, את מצבה השלם המקורי, הנשמה חייבת בעצמה לפתח בתוכה-כביכול להוליד, לברוא-תכונות דומות לבורא.
במצבה המקורי והשלם, הנשמה שווה ב"נפח" שלה לאור המשתלשל מהבורא, ומלאה בו. אבל אחר-כך בשיעור ההתרחקות שלה מהבורא מתמעט הרצון שלה, עד כדי כך שבפירוד הגדול ביותר מהבורא, היא נשארת נקודה (בגודל, בעוצמה), והאדם מרגיש לא אותה, אלא את הרצון ליהנות של גופו הבהמי. אבל הנקודה הזאת, שנמצאת בכל אחד, יכולה "להתחיל לדבר"!
הנשמה המקורית מתחלקת ל-600,000 חלקים, וכל אחד מהם עובר התפתחות הדרגתית-מנקודה עד לכלי רוחני גדול (פי 620), במשך 6,000 תיקונים עקביים, הנקראים "שנים" או "מדרגות". בתחילת הופעתה באדם, הנשמה מורגשת כנקודה שבלב, במרכז כל הרצונות, ב"אני" של האדם. הנשמה קיימת אצל כל אחד בעולם שלנו, אבל איזו נשמה? באיזו רמה? את זה האדם צריך לגלות.
"שישים ריבוא"
שאלה: אמרת בהרצאותיך, שלעולם הזה יורדות רק 600,000 נשמות. איך אפשר להסביר, שכמות הגופים הגשמיים בעולם שלנו גדולה בהרבה, ומגיעה לכשישה מיליארד? איך מתחלקות 600,000 נשמות בין כל בני-האדם?
תשובה: בעולם קיימת רק נשמה אחת, והיא נקראת "אדם הראשון". נשמת אדם הראשון מורכבת מ-600,000 חלקים נפרדים. כל אחד מהחלקים הוא נשמה בודדת שעוברת תיקון בהתחברותה עם חלקים אחרים, עם נשמות אחרות. כדי להתחבר עם חלקים אחרים, עם נשמות אחרות, צריך לבטל את הכוונה "למען עצמי", מפני שהתחברות רוחנית ואיחוד מלא-חד הם. בביטול הכוונה הזאת וההתחברות עם חלקים אחרים, עם נשמה אחרת-כל חלק, כל נשמה רוכשת תכונות מהנשמה הגדולה-מנשמת אדם הראשון. במידה שבה הנשמה יכולה להתחבר עם אחרים, היא מתחברת עם הבורא, הממלא את נשמת אדם הראשון, וזאת משום שתכונות הבורא והתכונות המתוקנות של הנשמה משתוות.
המספר 600,000 הוא מספר סמלי. השבירה הראשונה של נשמת הנברא, שנקראת "אדם", נשברה ל-600,000 חלקים. אחר-כך, במשך דורות רבים, המשיכה השבירה לחלקים קטנים יותר:
1. קין והבל.
2. דור הפְּלַגה (מגדל בבל).
3. שאר הדורות.
חוץ מזה, הנשמות מתגלגלות מגוף לגוף כל הזמן, מתחלקות ומתאחדות, וזאת מפני שהן בעצם נשמה אחת, המתחלקת לחלקים רק בהרגשתנו-כיוון שמוטבע בה הרצון לְהַנות רק את עצמה. ניתן לומר, שישנה רק נשמה אחת והיא מלאה באור, אך בגלל אי-השלמות שלנו אנחנו מרגישים עצמנו כמו חלקים נפרדים שלה.
אולם בגמר התיקון כל הנשמות, כל הרצונות שחשים עצמם בנפרד, יתאחדו ברצון אחד ובמחשבה אחת, בתענוג אחד ובבורא אחד.
נשמה הקרויה "אדם"
שאלה: איך ייתכן, שישנן בעולם 600,000 נשמות ובה בעת אנו לומדים ש"חוץ מאדם ובורא אין אף אחד"?
תשובה: נשמה זה רצון ליהנות מהבורא, או במלים אחרות: מהאור שיוצא ממנו. רצון לקבל נקרא "כלי", ומטרת הבורא היא למלא את הרצון הזה בתענוג, בבורא עצמו, בתנאי שהנשמה עצמה תרצה בזה-ואז התענוג יורגש בה. הבורא פתר את הבעיה בזה שהרחיק את הנשמה ממנו. כאשר הנשמה מתרחקת מהבורא היא מתחילה מתוך-תוכה לרצות להתקרב אליו, היא עצמה יוצרת את השאיפה אליו, שמתפתחת בה הדרגתית.
הנשמה שנבראה נקראת: "אדם". וזה בעצם הנברא. חוץ מהבורא וה"אדם", שזה הנברא, אין כלום ביקום. ה"אדם" התחלק ל-600,000 חלקים, שהתלבשו בבני-אדם שבעולם הזה. בתחילת הדרך הרוחנית בעולם הזה, מתרחש שינוי ברצונות של האדם- והרצון ליהנות מהתענוגים שבעולם הזה, הופך לרצון ליהנות מהבורא. זהו הרצון האגואיסטי הגדול ביותר. אחרי היציאה לעולם הרוחני, מעֵבר למחסום, עובר כל חלק תיקון כוונות מ"למען עצמי" ל"למען הבורא". כמידת התיקון כך מתמלאת הנשמה באור הבורא, עד שלבסוף היא מתמלאת לגמרי. את ההרגשה הזאת אי-אפשר לתאר במלים, זו הרגשת הנצחיות, השלמות, השוואת הצורה לבורא-מטרת הבריאה.
תיקון נשמת "אדם הראשון"
שאלה: הנשמה הכללית "אדם הראשון" היא דבר אחיד ושלם, מסגרת קשיחה. יחד עם זאת, הנשמות שמרכיבות אותו הן גמישות ונכללות זו בזו, מתקשרות זו עם זו. כיצד ניתן להסביר זאת?
תשובה: המסגרת אמנם קשיחה, אבל הקשרים גמישים, שכן כל היקום ונשמת "אדם הראשון" בנויים משם הבורא "י-ה-ו-ה":
1. הקצה של (האות) "יו"ד"-כתר;
2. האות "יו"ד"-חוכמה;
3. האות "ה"-בינה;
4. האות "ו"-זעיר אנפין;
5. האות "ה"-מלכות.
"אדם הראשון" הוא פרצוף רוחני, שנשבר ל-600,000 חלקים. בעת שהמסך שלו נשבר, נעלמה הכוונה "למען הבורא" שקישרה את כל החלקים (הרצונות) לתכלית אחת. כאשר אין מסך, כל החלקים רוצים לקבל למען עצמם, במקום להשפיע כולם יחד לבורא ובכך לעלות מעלה-עכשיו אין להם הבנה, רצון וכוח לזה. הרצון המשותף אמנם נעלם, אך המסגרת לא נעלמת. מה שנעלם זה המסך, הקושר את הכול בפעולה אחת. כמו קבוצת אנשים שפועלת יחד ומתפרקת ליחידים.
שאלה: מדוע חלקי "אדם הראשון" אינם מתקנים את עצמם כנשמה אחת אלא כל חלק בנפרד?
תשובה: בכל פעם, אפשר להתגבר רק על רצון ("רשימו") אגואיסטי אחד, ולא על רצון כולל של כל הרשימות יחד. מה שחשוב הוא, שהשבירה נעשתה במתכוון כדי שהנברא, הנשמה, תישבר לחלקים שלה, על-מנת שהם יתחילו להרגיש את המצבים, אותם אלה שאי-אפשר להרגיש מלכתחילה, כשהם אינם מעורבים עם תכונות הבורא.
העבודה שלנו מתחילה ממטה למעלה. מהנקודה הנמוכה ביותר ביקום לאחר השתלשלות הבריאה. כל מה שקרה לפנינו מהווה בעבורנו הכנה. שבירת נשמת "אדם הראשון" לחלקיה נחוצה לצורך השגת הנשמה. תיקון השבירה על-ידי האדם נחוץ ללידת הכלי שבו ולמילויו באור.
שאלה: אילו חלקים מתקנים תחילה ואילו מתקנים לאחר-מכן?
תשובה: הנשמות מתחלקות לשני חלקים: לחלק שיכול לתת הנקרא "ישראל", ולחלק שמקבל למען עצמו הנקרא "גוי". בהתחלה מגיעים לתיקון החלקים, הנקראים "ישראל", אבל מאחר שהם צריכים להיתקן עכשיו-מתגלה הטבע שלהם בשיעור גודלו האמיתי. לכן ישראל נדמים כגרועים יותר מאשר הגויים, למרות שכאשר יתגלה הטבע של הגויים לצורך תיקונם, יתברר עד כמה הוא הרבה יותר גדול מזה של ישראל.
כל המתרחש בעולם קשור לתיקון הנשמות וחלקיהן, ומזה בלבד מורכבת כל המציאות. אנחנו לא מסוגלים להעריך נכון את מה שמתרחש עם כל אחד מאתנו, וכיוון שכל הנשמות קשורות יחד, לא נוכל לתקן את נשמתנו בלי שנתקן נשמות אחרות.
ייחודיות הנשמה
שאלה: איך מתיישבת העובדה שכל נשמה היא ייחודית וקולטת את האור בהתאם למאפיינים שלה, עם מה שאתה כותב, שהמקובלים חשים את כל העולמות באופן זהה?
תשובה: כולנו מורכבים מאותם חמשת איברי החישה. לכן התחושות שלנו והבנת העולם החיצוני הן זהות. התחושות, שאנחנו חשים בעזרת חמשת החושים שלנו, הופכות לרצון ליהנות. הרצון הזה כבר לא נמצא בחוש מסוים מחמשת החושים, אלא כולל חמישה רצונות של הנאה:
1. הנאות בהמיות ממין, ממשפחה, מאוכל;
2. הנאה מעושר וממעמד;
3. הנאה משליטה, מפרסום;
4. הנאה מידע;
5. הנאה מהבורא.
חמשת הרצונות האלה נמצאים בכל אחד בהרכב שונה, והם יוצרים באדם את הרצון הכללי ליהנות, שבו, לפי היחס של הרצונות בתוך הרצון הכללי, אנחנו חשים ומרגישים את אותן תחושות באופן שונה. מכאן נובעת הייחודיות והמיוחדות של האדם. כל היקום מורכב מעשר ספירות, כל אחת מהן מורכבת מעשר, וכך זה נמשך אינסופית. לכן כל מרכיב של היקום שניקח, יהיה מורכב תמיד מעשרה חלקים, מעשר ספירות, אבל יחסי הכוחות בין החלקים וגודלם יהיו ייחודיים רק למרכיב הזה. ראה עשרת הפרקים הראשונים של "פתיחה לחוכמת הקבלה".
ריבוי הגופים והפרצופים
שאלה: לאחר שבירת "אדם הראשון"-הנשמה הכללית, נוצרו 600,000 חלקים. למה אפוא אנחנו כה שונים, אם כל אחד מאתנו מהווה חלק דומה של משהו אחד ושלם?
תשובה: הכלי, "גוף אדם הראשון", כולל עשר ספירות. כל "גוף אדם הראשון" נמצא, או מתלבש, על שלושים ספירות של עולמות בי"ע (בריאה, יצירה, עשייה): ה"ראש" שלו בעולם הבריאה, ה"גרון" בשש הספירות הראשונות של עולם היצירה, ה"גוף" עצמו נמצא מ"החזה" של עולם היצירה עד ה"חזה" של עולם העשייה, וה"רגליים" שלו נמצאות מ"החזה" ועד סוף עולם העשייה.
כל התכונות של הספירות שונות זו מזו וקשורות זו בזו-רק לפי הכוונה היחידה "למען הבורא". אם הכוונה נשברת, נעלמת, נאבד הקשר בין כל חלקי הגוף, וכל תכונה תימצא "בפני עצמה". המשותף בין כל חלקי הגוף, הרצונות, הוא בזה שכולנו מורכבים מאותם רצונות, אבל מסוג, אופי וגוון שונים. התכונות הבסיסיות של הנברא שוות, אבל כל תשע הספירות הראשונות, מכתר עד יסוד, מתערבבות בספירה העשירית, במלכות של כל אחד, ב"אני" של האדם, בצירופים שונים בכל אחד מאתנו. הן מתערבבות לפי סימנים מוגדרים, וגם לפי קבוצות. בכך הן גורמות להיווצרותם של גזעים שונים, של עמים וכדומה.
הצעד הבא
שאלה: איך אני יכול לדעת באיזו מדרגה נמצאת הנשמה שלי במהלך ההתפתחות הרוחנית?
תשובה: אם האדם עובד על עצמו, הוא מתחיל, בהדרגה, להרגיש את מצבו הרוחני. לאחר-מכן, הוא מתחיל להרגיש היכן הוא נמצא, באיזו רמה רוחנית נמצאת נשמתו ובאיזה מצב רוחני הוא שרוי-משום שהוא בעצמו בונה אותו וקובע את מהלכיו, את דרגות ההתפתחות הרוחנית שלו. על-מנת לעשות את הצעד הבא, נחוץ לדעת בשלמות מה שמתרחש עכשיו, מכיוון שבעולם הרוחני, כל עוד האדם לא מבין את ההווה, לא ניתן לו להתקדם לעבר העתיד, אחרת הוא רק יזיק לעצמו! זה יתברר לך בהדרגה, כל-אימת שתקרא מאמרים מתוך הספר "שמעתי", במאמרי "שלבי הסולם" של רב''ש ובמכתבים של בעל-הסולם מן הספר "פרי חכם-אגרות קודש".
מאין באנו ולאן אנו הולכים
שאלה: מה קרה עם האדם הראשון בהמשך? הוא חי 930 שנה ומת? כלומר נולד מ"כלום" והלך ל"שום מקום"? אם זה מה שיקרה לנו, אז למה למהר? הרי להיעלם תמיד נספיק...
תשובה: אנחנו לא נעלמים ולא הולכים לשום מקום. הכול נמצא כאן, "במקום הזה", אבל בממדים שונים-לכן זה לא מורגש. אין מושג כזה "להיוולד מכלום". בתחילה, הבורא ברא את העולמות, ורק אחר-כך נברא האדם. הכול היה מסודר כך, שהאדם יחטא-כלומר, יאבד מהרמה הרוחנית שלו וייפול לרמה של העולם שלנו.
כל הנשמות שלנו הן חלקים של נשמה אחת משותפת שנקראת "אדם", וכל אחד מאתנו חייב לתקן את החלק שלו ב"אדם". לתקן בעצמו, לפי בחירתו, בדרך שנקראת "דרך תורה", או שיכריחו אותו לתקן את עצמו בדרך ייסורים. סתם להתקיים בשקט לא יתנו לאף אחד, כיוון שהמטרה ברורה והדרך למטרה יכולה להיות מהירה, פחות או יותר, ונעימה, פחות או יותר. בקנה-מידה שלנו זה יכול להתבטא במאות שנים של ייסורים ועשרות הריגות, במקום תענוגים. כדאי להזדרז ולזכות בהרגשה של הדרך הנכונה. הדרך הזאת היא הטובה ביותר גם לבורא וגם לך. זוהי דרך הצדק, שנותנת תענוג ומביאה לשלמות.
נשמות חדשות
שאלה: האם אנחנו נשמות חדשות?
תשובה: בעל-הסולם כותב בספרו "פרי חכם-מאמרים" במאמר "החירות", שכל דור מורכב מנשמות הדור הקודם אך בגופים חדשים, וזה מביא להתפתחות האנושות: מדור לדור הנשמות צוברות ניסיון; כך שכל מה שמתגלה בדור הנוכחי ונלמד כמדע, וכל ניסיון וידע שנרכש, מוטבע בדור הבא כעובדה, כטבעי מעיקרו, כמובן מאליו ולא מוטל בספק. לכן גם הילדים חכמים יותר מהוריהם.
אכן, קיים גלגול נשמות, אך בשום פנים ואופן לא גלגול של גופים. הנשמות הן ששבות וחוזרות, אבל אך ורק בגוף של בני-אדם. תהליך גלגול הנשמות ניתן להבנה רק מתוך השגת העולם העליון, מתוך לימוד הקבלה. בעולם העליון, נשמות חסרות גוף מתקשרות עם המקובלים, שלהם הגוף לא מפריע להימצא, בעת ובעונה אחת, בעולם שלנו ובעולם העליון. לכן רק למקובלים גלויים החוקים וההבנות האמיתיים של גלגולי הנשמות.
גלגולי נשמות
שאלה: האם גלגולי הנשמות הם הופעת רצון חדש הגורם כביכול ללידת "אדם חדש"?
תשובה: אנחנו סופרים את בני-האדם לא כמו בעלי-חיים, לא כמותית לפי מספר הראשים, אלא לפי ה"ראשים" הרוחניים שלהם, כלומר, לפי כוונותיהם ורצונותיהם. אם הרצונות והכוונות השתנו באיכותם-לפנינו אדם חדש!
שאלה: אבל קראתי אצלך במקומות אחרים, שגלגולי נשמות חלים על התלבשויות רבות של נשמות בגופים גשמיים, עד שהן מגיעות אל גמר התיקון הפרטי שלהן.
תשובה: זה נכון כאשר מדובר על ליכוד הנשמה והגוף, שאז הגוף הוא כמו מעטה או חולצה לנשמה.
שאלה: אתה כותב בספרך: "כשם שאנחנו חייבים לשרת כביכול את הרצונות האגואיסטיים שלנו ("גויים" פנימיים), כך אנו משרתים את כל אומות העולם בעולם הגשמי, והמצב הרוחני שלנו הוא הקובע את מצבנו בעולם הזה". האומנם זה כך?
תשובה: באותה מידה, שאנו משרתים את הרצונות הפנימיים שלנו ליהנות ולא את הבורא, כך אנו משרתים לא את עצמנו אלא את אומות העולם. כלומר, הם אלו שנהנים מהתוצאות ומהפירות של עבודתנו-ולא אנחנו. לכן, יש לדעת, שרק אנחנו יכולים לשנות את גורלנו, דרך העולם הרוחני בלבד, בעזרת שינוי פנימי ותיקון עצמי. הרב יהודה אשלג כותב על זה ב"הקדמה לספר 'הזוהר", מהאות ס"ו ועד הסוף.
גלגולים קודמים
שאלה: האם נשמר במקום כלשהו ניסיון החיים לאחר המוות?
תשובה: במאמר ה"חירות" (בספר "פרי חכם-מאמרים") נאמר, שמה שהאדם רוכש בחיים האלה נעשה לו לתכונה ולקו-אופי בחייו הבאים, אבל המידע יכול לעבור גם בצורה הפוכה ממה שהיה לפני-כן, כיוון שהחומר עצמו נרקב ונעלם בין תקופת חיים אחת לשנייה.
שאלה: אם האדם לא השיג כלום בגלגולים הקודמים, היכן נמצא השורש של נשמתו?
תשובה: כל רגע מחיי האדם, אפילו אם הוא פשוט סתם מתקיים, הוא כבר בגדר תיקון, כי אדם נמצא בשליטת הטבע שלו וסובל ממנה, אפילו שלא במודע, וכך כל הבריאה: הדומם, הצומח, החי, והאדם. נאמר בתלמוד, שאם אדם רוצה להוציא מכיסו מטבע בשווי אחד ובמקומו מוציא מטבע בשווי אחר, זה כבר בבחינת סבל בשבילו, כי הוא חש שרצונו לא התמלא. בצורה כזאת מידת הסבל נקבעת במדויק ובלי להתחשב בנו.
אבל לנו יש את אפשרות הבחירה-האפשרות להתאמץ בעצמנו, כדי להאיץ את התיקון (ראה "הקדמה לתלמוד עשר הספירות" אות ג' ואות ד'). אז אנחנו מתחילים לחוש את הסבל שלנו באופן מודע, הסיבה לסבל מתגלה לנו ואנחנו מגיעים למסקנה, שרצוי לשנות את הכוונות שלנו כדי להיפטר מהסבל.
מתוך כך, האדם משתנה בכל רגע של חייו, שכן הוא נעשה קרוב יותר למטרת הבריאה. מאותה סיבה כל גלגול שלו הוא תמיד שונה. מלבד זה, קיים הצורך בחידוש מתמיד של הקשרים בין כל הנשמות, משום שאם לא יתקיים החידוש הזה, לא יתוקנו הקשרים ביניהן ולא יתבצע תיקון הנשמה הכללית המשותפת, שהיא איחוד כל הנשמות.
נשמות בשלות
שאלה: אני מספר למכרי על הקבלה אבל הם לא מקשיבים לי. איך להתדפק על סגור-לבם?
תשובה: קיימים שני סוגי אנשים, כלומר, נשמות:
1.אלה הנמצאים במצב התחלתי, ועדיין לא מרגישים בצורך להתעלות רוחנית. הם נקראים "דומם"-לא חי, במובן הרוחני; בגלל שהם לא מתקנים את עצמם, הם לא נעים רוחנית, כמו הדומם בעולם שלנו. כל האנשים בעולם הם כאלה, חוץ מכמה מאות מקובלים ותלמידיהם.
2.אנשים (או נשמות), שקיבלו ממעל השתוקקות לרוחניות, מפני שהגיע תורם להתחיל להתקרב לבורא. הם מוצאים את הקבלה, מתחילים בלימודה ומתקנים את תכונותיהם, ובתכונות החדשות, המתוקנות שלהם, הם מקבלים את הרגשת הבורא, את העולם הרוחני. השאלה "מה הטעם בחיי?" היא זו שמניעה אותם, והודות לה הם גדלים רוחנית. לפי שיעור יגיעתם הם משיגים את העולמות (מלמטה למעלה): עשייה- יצירה-בריאה-אצילות.
מי שמשיג את דרגת עולם האצילות נקרא "אדם", ועד שהוא משיג דרגת אדם התפתחותו הרוחנית היא בהתאמה: עשייה-דומם, יצירה-צומח, בריאה-חי. אני מציע לכם לא לנסות לשכנע אף אחד, ובכלל לא לדבר עם אלה, שמתנגדים או לא רוצים לשמוע- לא תשכנעו אותם. האדם צריך לבוא לקבלה בעצמו. אתה יכול לתת לו ספר ולא יותר. אם תבוא ממנו תגובה, הנבט (הנקודה שבלב) כבר קיים בנשמתו. אם לא תבוא ממנו תגובה- או-אז אולי בעוד כמה גלגולים הוא ישתוקק למה שאתה משתוקק כבר היום.
"נשמת אדם תלַמדנו"
שאלה: האם זה נכון שיש נשמות הקשורות ל"תורת הנסתר" ויש נשמות הקשורות ל"תורת הפשט". לכל נשמה יש שורש רוחני משלה, ולפי השתייכותה אליו היא יכולה למלא את עצמה?
תשובה: אתה מצטט מדברי רבי שמעון בר-יוחאי, המדבר על כוונה מתוקנת "למען הבורא" של רצונות האדם. כלומר, על אלה, שכבר עולים בסולם המדרגות של העולמות העליונים לקראת מטרת הבריאה, מהעולם שלנו אל עולם אין-סוף. לאדם כזה יש שני סוגים של נשמה: זו שנקראת "תורת הפשט", מהמושג "אור פשוט", ו"תורת הנסתר", שמתגלה לפי חוקיות מסוימת.
אכן, ישנה משמעות לדברי רשב"י גם לגבי העולם שלנו: מי שנמשך לתורת הפשט, עליו ללמוד רק אותה, ומי שנמשך לקבלה-הוא כבר מסוגל ללמוד אותה. אני מדגיש תמיד את אמרת חז"ל "נשמת אדם תלמדנו", שמורה על כך, שהנשמה היא זו שמראה לנו איפה למצוא את מקור המילוי.
התפישה של המקובלים היא לתת לאדם זכות להתפתחות חופשית. החופש, במסגרת התורה, הוא קיום פשוט של המצוות והחוקים, כל עוד האדם אינו בשל למשהו אחר. אבל אם יש בו רצון להגיע לבורא, רצון לרוחניות, צריך לספק לו את כל התנאים להתפתחות רוחנית, לא לעצור בעדו ולא להפחידו.
הקבלה אומרת, שעל האדם לבחור באופן חופשי את אותו חלק של התורה, פשט או נסתר, לפי הבשלות של נשמתו. זוהי תוספת של המקובלים. היה רב גדול בשם נועם אלימלך מליז'נסק, שאמר: "רק הקבלה החזיקה אותי ביהדות", וזאת משום שנשמתו הגיעה כבר מעל לתורת הפשט, ואם לא היה מקבל מילוי לא היה יכול "להתקיים".
האדם צריך למצוא את עצמו. לכך בלבד קוראים ומעודדים המקובלים. אך להבדיל אלפי הבדלות, אלו שדוגלים בדעות ובאמונות באופן עיוור, אוסרים זאת בכוונה תחילה.
לידה ותיקון
שאלה: האדם נולד בעולמנו באמצעות חיבור של גוף גשמי לנשמה שלו, שיכולה באותו רגע להימצא ברמה מסוימת של עולמות רוחניים, כלומר, לפי ההגדרה יש לה אפוא כבר מסך. אם כך, מדוע בעולם הגשמי צריך להתחיל הכול מההתחלה?
תשובה: כל הלידות בעולמנו-משמעותן תיקון מחדש של רמת הרצונות הגשמית. אפילו אם בעבר אדם למד קבלה והגיע לרמה מסוימת, אך לא סופית, חובה עליו להיוולד בתור תינוק, לסבול, ללמוד, להגיע לקבלה מאפס, אך מהר מאוד לשוב לרמתו הקודמת ולהתקדם הלאה. לעולם אין חזרה, אלא תיקונים חדשים, תוספות לגלגול הקודם. ראה ספרו של האר"י "שער הגלגולים".
גוף גשמי-גוף רוחני
שאלה: מהו הקשר בין הגופים שלנו לגופים רוחניים?
תשובה: כל מה שמתרחש עם הגופים הפיזיים בעולם שלנו, תואם את מה שמתרחש בעולם הרוחני בגופים הרוחניים, כלומר ברצונות. מחוץ לעולם הגשמי קיימים רק רצונות, שנקראים: כוחות, גופים, נשמות, פרצופים וכדומה.
יוצא מזה שלאדם רגיל בעולם שלנו, שיש לו גוף חלבוני, אין לו גוף רוחני, כיוון שגוף רוחני הוא רצון עם הכוונה "למען הבורא". אבל ניתן לרכוש גוף רוחני, את הכוונה הזאת, בעזרת לימוד חוכמת הקבלה, שמלמדת את השיטה איך לרכוש "מסך", איך לרכוש את הכוונה "למען הבורא".
גוף רוחני מתפתח באדם בצורה הדרגתית, שלב אחרי שלב, לפי מידת התיקון: עיבור, תשעה חודשי התפתחות, לידה, ברית-מילה וגדילה עד למצב קטנות וגדלות.
עיבור- האדם מוכן להתבטל לחלוטין בפני הבורא, להיות תלוי בו ולקבל את שליטתו באופן מוחלט.
לידה- יכולת האדם לעשות את אותן הפעולות בעצמו במקום הבורא.
קטנות- בהדרגה נוטל האדם על עצמו לעשות מספר פעולות, ואת השאר עדיין עושה במקומו הפרצוף העליון שלו-הבורא.
גדלות- מצב של השתוות צורה מוחלטת לבורא במדרגה הנוכחית.
נשמה, שכל ואופי
שאלה: מה קורה לנשמה שהתלבשה באדם חכם, וכיצד שכלו ואופיו משפיעים עליה?
תשובה: הגוף וההתפתחות השכלית שלנו אינם משפיעים בשום אופן על הנשמה והתפתחותה, כלומר, על התיקון והמילוי באור הבורא. העובדה, שהנשמה והגוף "קשורים" באדם אחד, אינה אומרת שיש השפעה של הגוף על הנשמה, מפני שנשמה זה רצון לתת (להשפיע), שלא קיים בגוף, בטבע שלו. כעיקרון, הנשמה צריכה להשתנות באדם, היא צריכה לעבור תיקון, לכן היא נשלחת לרמה הנמוכה ביותר בבריאה, לעולם הזה.
הגוף נותן לנשמה "תוספת", שמאפשרת לה להתקיים עד שהאדם יהיה מסוגל לזהות את עצמו עם נשמתו, ולא עם גופו הגשמי-בעל השכל והאופי. כל ההרגלים שלו ותכונותיו, כל מה ששייך לעולם הזה וקיים בכל בני-האדם, אינם מצריכים שום תיקון. האדם לא צריך לסבול מתכונותיו, ולא צריך לשנות אותן כלל. עליו ליצור קשר עם הבורא, זו מטרתו, ואין כלל משמעות לאופיו.
אני מייעץ לכל אדם, שבמקום להתעמק בתוך עצמו, שיחקור את הבורא, את מעשיו, את כוחותיו ואת החוקים הרוחניים. "במקום שאדם חושב -שם הוא", ומשום כך מי שמדביק את עצמו לעליון-נמצא בעליון, ומי שמוריד עצמו לתכונות תחתונות וסובל מהן, 'אוכל' את עצמו. ישועה ותיקון באים ממעל. האדם צריך רק למשוך על עצמו את השפעת אור העליון, והאור הזה יתקן אותו, יתקן כל מה שצריך.
האופי אינו משתנה. כל תכונות האדם נשארות אותן תכונות, מפני שקיים בנו הרצון לקבל. בכל אחד הרצון לקבל נמצא באופן שונה, כלומר באופי, בתפישת-החיים ובתשוקות. צורת הרצון לא משתנה, משתנים רק הכוונה והשימוש בה, מ"לקבל למען עצמי" לכוונה "למען הבורא".
עיבור ולידת האדם וכל מעשיו בעולם הזה, אינם גורמים שום תגובה בעולמות הרוחניים ואינם משפיעים בשום אופן על הנשמה, משום שכל מה שיש בעולמנו הגשמי נולד ומתגלה לפנינו בהשתלשלות, מלמעלה למטה, של הכוחות העליונים. כמו שנאמר: "אין לך עשב מלמטה שאין עליו מלאך מלמעלה, שמכה אותו ואומר לו: גְדַל!".
ממטה למעלה אנחנו יכולים להשפיע רק על-ידי הרצונות שלנו להתקרב לבורא. רצון להתקרב לבורא זה רצון להשתוות אליו ברצון שלו לגרום לנו הנאה. הרצונות האלה נקראים "עליית מ"ן". אם אנחנו רוצים לעשות את הכול למען הבורא, כמו שהוא רוצה לעשות בשבילנו, אם אנחנו מבקשים ממנו לתת לנו אפשרות לעשות זאת, או-אז התפילה הזאת מורגשת בו והוא נענה לה.
הגוף שלנו-והקבלה
שאלה: מה פשר הקביעה, שאין שום דבר משותף בין חוכמת הקבלה לבין הגוף שלנו והעולם הזה?
תשובה: אכן, אין ביניהם שום דבר משותף. הגוף שלנו הוא כגוף כל חיה אחרת, ואילו הנשמה היא רצון להתמלא בבורא, שמשמעו ליהנות "למענו". הרצון מחליף את הכוונה שלו מליהנות "למען עצמו" לליהנות "למען הבורא". הוא הופך ממקבל לנותן, למרות שהמעשה של קבלת התענוג נשאר כמו שהוא. במקרה כזה הרצונות של הנברא והבורא דומים-כל אחד נותן-ולכן, לפי צורת הנתינה הזאת ולפי זה שהנשמה מתמלאת בבורא-"מקבלת למענו"-נקראת הנשמה "חלק אלוקי ממעל". רק הרצון הזה יכול להתמלא באור, כלומר, בהרגשת הבורא.
הבורא ברא רק דבר אחד, רצון ליהנות, והרצון הזה מתחלק לכמה חלקים:
1. רצונות של עולם אין-סוף-הגדולים ביותר
2. רצונות של עולם אדם קדמון
3. רצונות של עולם האצילות
4. רצונות של עולם הבריאה
5. רצונות של עולם היצירה
6. רצונות של עולם העשייה
7. רצונות של העולם הזה-הקטנים ביותר, וגם רצונות ליהנות "למען עצמי".
החומר שלנו הוא רצון קטן ליהנות. הנשמה מתפתחת באדם בהדרגה. על-ידי הרצונות הבהמיים למשפחה, לאוכל, למין, האדם מפתח את רצונותיו התחתונים ביותר. לאחר-מכן הרצון ליהנות חושק בעושר, בכבוד, בשליטה, ואחרי-כן בידע. אם האדם פיתח את רצונותיו אלה, במשך אלפי גלגולים בעולם שלנו, או-אז מקבל האדם ממעל השתוקקות לרוחניות. במידה שהאדם מפתח את הרצון הזה בצורה נכונה, הוא מקבל ממעל יציאה לעולם הרוחני העליון ורצונות חדשים לפעול "למען הבורא". על-ידי מימוש הרצונות האלה הוא מקבל אור-הרגשת הבורא.
שינה וחלום
שאלה: האם המעבר לעולמות רוחניים מתבצע במהלך השינה והחלום?
תשובה: חוכמת הקבלה עוסקת בחקר חוקי היקום, מבנה הנשמה וניהול העולמות. השאלות שלך על-אודות החלומות שייכות למצב הגופני-הבהמי של האדם. אין שום קשר בין החלומות לבין כוחות רוחניים. חלומות מספרים על המתרחש עם הגוף, ולא על המתרחש עם הנשמה. לכן, כדי להתעלות רוחנית ולהשיג את העולם הרוחני, אין טעם לנתח את החלומות ואין חשיבות לצורה בה אתה ישן. השינה שלנו היא תופעה פיזיולוגית בלבד, כמו אצל כל בעלי-החיים.
נשמתו של פרעה
שאלה: מדבריך הבנתי, שכל המצבים שעוברת הנשמה בעולמות הרוחניים מתגשמים לאחר-מכן בעולם שלנו. אם נשמה עברה כבר את המצב הרוחני "פרעה", האם לאחר-מכן ה"פרעה" יתגשם בעולמנו, בתוך גוף עם נשמה במצב "פרעה", או בתוך גוף פיזי העונה לשם "פרעה" עם התכונות הארציות שלו?
תשובה: אתה עלול להתבלבל, מפני שאתה דן "מחוץ לאובייקט ולא בתוכו". ספר התורה מספר לנו רק על הדרך, שבה עלינו להשיג את המצב הרוחני הגבוה ביותר-והוא לא מספר בשום אופן על ההיסטוריה. בעולם הרוחני ההיסטוריה הזו עדיין לא נבראה. היא נכתבת על-ידי כל נשמה, שעוברת את המצבים "גוי", "פרעה" ו"משה"-רק בדרך זו, באדם אחד. התורה כתובה לאדם אחד ולכל אדם, והאדם חייב לקבל אותה רק באופן אישי.
הנשמה יכולה לעבור שינויים רק תוך קיום בגוף גשמי, ודווקא לצורך זה היא נמצאת בו. כל חלקי הנשמה הכללית חייבים לעבור את כל התיקונים שלהם, מהמצב הנמוך ביותר ועד למצב הגבוה ביותר, בהיותם מלובשים בתוך הגוף בעולם שלנו; במלים אחרות, אדם שחי בעולם שלנו, חייב להרגיש את כל מצבי ההתעלות ב-613 מדרגות עד למדרגה האחרונה, שהיא השוואת הצורה לבורא.
שאלה: בתורה מסופר על המתרחש בין הכוחות בעולמות העליונים. כל המתרחש בעולם שלנו, בחומר שלו, הוא לא יותר מאשר העתק או חותם, שהוטבע ונחתם. האם לפרעה ולמשה, בני-האנוש בעולם הגשמי שלנו, היה את אותו הכוח, אותה הדרגה הרוחנית, שבה נמצאו "פרעה" ו"משה" האמיתיים? האם הבית הראשון או הבית השני, הגשמיים, תאמו את דרגתם הרוחנית?
תשובה: מה פירוש "תאמו"? במה, בכל אלה, אתה מחפש רוחניות? האם אתה מחפש את ההשגה הרוחנית שלהם? הרי הם לא נשמות בעלות השגה מלמטה למעלה, אלא עדיין בגדר השתלשלות העולמות מלמעלה למטה. "פרעה", "משה" וכיוצא באלה, הם דוגמאות למצבים רוחניים, שהאדם צריך לעבור בתוך עצמו.
ספר התורה מדבר על הדרך של כל אחד לעלות מאותם המצבים שעליהם הוא מספר. כל מה שמסופר בו הוא כל מה שאנחנו צריכים להרגיש. את כל הדמויות והמאורעות שבו, יהיה עלינו לעבור ולהרגיש בתוכנו, ורק אחרי כל זה, אחרי 'הסיפור המשוחק', רק אז נמצא את עצמנו מסוגלים להרגיש מה באמת הכין לנו הבורא. התורה אומרת, ש"כל אחד יהיה כמשה", ואם נדייק נאמר, שעל כל אחד להיות גם כמו כל הדמויות האחרות שבתורה, כמו פרעה וכמו בלעם וכדומה. אבל משה הוא תכלית התפתחות הנשמה, בגלל זה מסופר עליו, אך ברור שלא ניתן להשיג את מדרגת ההתפתחות הזו, בלי שיהיה גלוי בך כל היצר הרע של פרעה.
שאלה: האם בזמן שהנשמה עוברת מצב כלשהו בעולם שלנו, היא עוברת כבר בעולם הרוחני את המצב הבא שלה? והאם ייתכן שהאדם הנמצא בעולם הזה במצב אחד, נשמתו עוברת מצב אחר בעולמות עליונים?
תשובה: אותה נשמה לא יכולה להימצא במספר מצבים בעת ובעונה אחת. כל המצבים הנפשיים העתידיים שלנו, עד האחרון שבהם, השלם ביותר, נמצאים ב-613 מדרגות של העולמות העליונים, אבל הם עצמם אינם נשמות, אלא מצבים וצורות עתידיות של הנשמה, אותן היא תשיג בעלייתה לכל מדרגה.
מלמטה למעלה: העולם שלנו דומה לעולם העשייה, הדומה לעולם היצירה, הדומה לעולם הבריאה, הדומה לעולם האצילות; או להפך מלמעלה למטה: על-פי מבנה עולם האצילות, נבראו ו"הועתקו", זה אחר זה, עולמות בי"ע והעולם שלנו.
התורה מספרת לנו על מה שמתרחש בעולם האצילות. בכל עולמות בי"ע הרוחניים, הנמצאים מתחת לעולם האצילות (והפחותים ממנו בדרגה הרוחנית), מתרחש אותו הדבר כמו בעולם האצילות, אבל בקנה-מידה רוחני קטן יותר. כך גם בעולם שלנו, הכול מתרחש בדומה למה שמתרחש בעולם האצילות, אבל בחומר אחר, לא רצון רוחני כי אם רצון גשמי, רצון ליהנות "רק למען עצמי"- חומר העולם שלנו. לכן אנחנו לא יכולים לתאר נכונה את המתרחש. הקשר בין העולם שלנו לבין שאר העולמות אינו ניתן כלל לתפישה, מפני שאין לנו הבנה בעולמות רוחניים.
רק מקובל מרגיש שני עולמות בעת ובעונה אחת. אך הוא לא מסוגל להסביר את ההרגשה הזו למי שאינו מרגיש חומר רוחני. חוכמת השגת העולם העליון היא אישית, ולכן היא נקראת "חוכמת הנסתר"-את תוצאותיה רואה רק המשיג עצמו ולא אף אחד אחר.
ה"פרעה" בעולם האצילות הוא כלל הרצון לקבל, הבלתי-מתוקן, שנברא על-ידי הבורא. הוא נמצא תמיד בגובה דרגת הבורא, אך באורח מנוגד לו. לכן, תיקון ה"פרעה" בעולם האצילות משמעותו: תיקון שלם של מלכות, שהיא כלל הבריאה.
ה"פרעה" בעולם הבריאה, הנמצא מתחת לעולם האצילות, מסמל את הפרעה המתוקן בדרגה נמוכה אחת לפני הסוף.
ה"פרעה" שבעולם היצירה, נמצא בשתי דרגות תיקון נמוך יותר, שני מצבים לפני הסוף.
בהתאמה, ה"פרעה" שבעולם העשייה נמצא בשלוש דרגות-בשלושה מצבים קודמים, הגרועים והנמוכים ביותר מתחת למצב סופי.
בעולם שלנו, כלומר, בגוף הגשמי של פרעה, אין מהמצב הרוחני שום דבר, שכן העולם שלנו הוא רק חומר: הגוף שלנו ומה שסובב אותו-דומם, צומח, חי. אולם אם הנשמה מלווה את הגוף בעולם שלנו, האדם נקרא "מקובל", ואם הנשמה אינה מלווה אותו, האדם נמצא עדיין בשלב ההכנה בהתפתחות הרוחנית, עוד לפני קבלת הנשמה, ואין לו קשר גלוי עם עולמות עליונים, לא עם עשייה, לא עם יצירה, לא עם בריאה ולא עם אצילות.
בעולם הגשמי, בחומר העולם שלנו, מלווה את הנשמה תמונה, שהיא התאמה חיצונית של תמונת עולם האצילות. למשל, שליטי העולם הם התאמה חיצונית של פרעה (אגואיזם, קליפה).
משה-כוח השאיפה לבורא, המנוגד לפרעה במגמתו. אם משה הולך לפרעה יחד עם הבורא שבנשמה, או-אז פרעה והבורא שווים בתוך האדם-ואז יש לו חופש בחירה. לכן כל מה שבעולם שלנו ובחומר שבעולמנו חייב להיות בהתאמה, על-פי נוסחה מוגדרת של השתוות צורה לעולמות עליונים. אבל זה קורה גם בלי התערבות האדם, כהתפשטות ממעל, שמביאה לאירועים היסטוריים בעולם הזה. בהיסטוריה, בעולם שלנו, צריך לקרות מתישהו, פעם אחת, משהו שאחרי זה יצטרכו הנשמות לחוות בעצמן בעולמות רוחניים, בעלייתן במדרגות מהעולם שלנו לעולם האצילות.
מצב "פרעה" הוא מצב בו אדם שלומד קבלה, מרגיש את הטבע המובהק שלו בצורתו המלאה, כפי שהוא נברא לראשונה, מרגיש עד כמה הוא מנוגד לבורא. זוהי הדרגה השלילית העצומה ביותר והמנוגדת לתיקון השלם, שבאה לפני העלייה לדרגה המתוקנת האחרונה-"גמר התיקון". אם האדם מתקן בתוכו את מצב "פרעה" הוא משיג את תיקונו המלא.
הכול בעולם שלנו, ובהיסטוריה שלו, הוא דוגמאות למצבים רוחניים בחומר, שכל אדם חייב לעבור בתוך עצמו, בהתאם לכלל: "אדם הוא עולם קטן". לקראת זה מתפתחת כל האנושות במהלך ההיסטוריה. בכל דור יורדות נשמות מחודשות לגופים, ומניעות אותם להתקדמות חומרית, אבל את האדם הן מניעות להתקדמות רוחנית.
כאשר הנשמה מגיעה למלוא התפתחות הטבע האגואיסטי הרצוי להתקדמותה, מופיעות בתוכה שאיפות להתפתחות רוחנית. האדם מתחיל ללמוד קבלה. הוא עובר את המדרגות בהדרגה, מדרגת האפס, מצב של עובּר רוחני, והלאה מעלה- מעלה, עד לגמר התיקון. כל מדרגה מורכבת ממצב שלילי-כאשר האדם מקבל רצונות חדשים גדולים יותר, הוא מתקן אותם, ועל-ידי זה הוא משיג ברצון המתוקן את האור השייך למדרגה הזו.
במדרגות השונות יש שמות למצבים השליליים של האדם ושמות למצבים החיוביים שלו, בהתאמה לכל מדרגה. רק על-ידי מעבר ממצבי "קו שמאל" (בלתי-מתוקן) למצבי "קו ימין" (כוח הבורא), ואחר-כך מעבר למצב ה"קו האמצעי" (תיקון קו שמאל בכוח קו ימין)-תתבצע עלייה למדרגה הבאה. האדם בעצמו, שעה שהוא מרגיש את רצונות הטבע שלו, נותן לעצמו את השם "גוי". כמו שמסופר בספר בראשית, שהאדם הראשון, לאחר שנברא על-ידי הבורא, החל בעצמו לתת שמות לכל העצמים והתכונות של העולם מסביבו. אדם, בעלייה הרוחנית שלו, הופך לאדם מתוקן, ונותן בעצמו שמות לתכונותיו, לעולמו הפנימי. הוא קורא לעצמו "פרעה", "גוי", "משה" וכיוצא באלה.
כאשר האדם חש את הרצונות לקבל השליליים שלו, הוא נותן להם את השם "גוי". ולמצבים פרטיים שבהם מתגלה הטבע שלו, יש בתנ"ך שמות פרטיים של גויים. התגלויות חיוביות נקראות בשם כללי "ישראל", מהמלה ישר-אל, שהאדם רוצה ישר לבורא, ולמצב שנקרא "ישראל" יש שמות פרטיים משלו, כגון בני ישראל, לוויים, כוהנים, בהתאם לדרגה הרוחנית (שמאל של מדרגה מתוקנת נקרא "לוי", מדרגת ימין-"כוהן", מדרגת אמצע- "ישראל").
לעולם אין חזרה לאחור, אלא תמיד רק התפתחות קדימה, גם אם האדם מרגיש אחרת, למשל בזמן שהוא נופל לרצונות ליהנות רק למען עצמו (קו שמאל בלתי-מתוקן), שגדלים כבר בהתאמה למדרגה הבאה.