תוכן העניינים:
מה לבקש
שאלה: במהלך העבודה הרוחנית אדם נתקל בלא מעט מכשולים. מה עליו לבקש במצבים כאלה?
תשובה: לבקש את כל מה שאתה יכול לבקש, את כל מה שהמודעות שלך מאפשרת לך להגיע אליו-והבורא ייתן לך את הכול, כלומר-את כל מה שנחוץ להשגתו של המבקש. החשוב ביותר הוא, שתהיה בקשה נכונה. מובן, שלעולם אין לאדם כוחות או ידע איך לפעול בעתיד. אבל אם הוא רוצה לפעול, הבורא עוזר ונותן לו את כל הדרוש. עיין בספר " דרגות הסולם" של הרב ברוך שלום אשלג.
הלב מודה
שאלה: איך עלי להודות לבורא?
תשובה: הלב מודה כתגובה לתחושה של סיפוק פנימי של ה"רצון ליהנות"-המהות, התכונה העמוקה ביותר של הבריאה. התגובה הזאת מופיעה בלב באופן טבעי, עוד לפני ההבנה שלה, לפני תגובת השכל, לפני ניתוח מודע של המתרחש. לכן, אין מקום לשאלה "איך להודות לבורא?". הרי אם יש שאלה כזו בלב-היא בעצמה ההודיה. היא נקלטת ומתקבלת על-ידי הבורא היישר מעומק הלב, עוד לפני שהאדם מעכל אותה במודעות שלו.
השאלה שצריכה להישאל היא: "איך להשיג את מצב ההודיה לבורא?". את המצב הזה משיגים בעיקר על-ידי חוויה של מצבים שמעלים תחושות לא טובות, לא שלמות, של חוסר אמון, של חוסר ביטחון, של בלבול, כלפי הבורא, ועל-פניהן מופיעה אחר-כך הרגשת הבורא: שלמות וביטחון במטרת הבריאה. כל התחושות השלמות והחיוביות מתקבלות ומוערכות רק מתוך התחושות ההפוכות שקדמו להן, ולכן התחושות האלו הן מאוד לא נעימות ומאופיינות בירידות גדולות, ההפוכות לגמרי לשלמות. אבל את הדרך יכבוש ההולך!
כוונות הלב
שאלה: מה תפקידן של הכוונות בבריאה?
תשובה: כוונות הן הדבר היחיד, שהנברא רוכש בנוסף לרצון שלו ליהנות מהבורא. הבורא ברא את הנברא כבעל רצון ליהנות ממנו, מהאור שלו. הנברא מרגיש רק דבר אחד: האם התענוג קיים או איננו קיים. הוא אפילו לא מרגיש את עצמו, אלא רק את התענוג עצמו ואת המידה שלו בכמות ובאיכות. הסיבה לכך היא, שלחוש את עצמך אפשר רק בהשוואה לתחושת ההפוך ממך-מחוצה לך. לכן בתחושה של מילוי תענוג בלבד, הנברא לא מתפתח כלל. תחושה כזו קיימת בדומם, בצומח ובחי-כולל באדם "הבהמי". תחושת הבורא היא המבדילה את האדם משאר צורות הבריאה. נכון יותר לומר-מי שמרגיש את הבורא נקרא " אדם"-ובשפת הקבלה, כלי שמרגיש לא רק תענוג אלא גם את מקור התענוג. התפתחות כזאת של הרצון הכרחית, מפני שהדומם, הצומח והחי שונים זה מזה רק בגודל ה"רצון לקבל" שלהם.
גודל הרצון גורם לשינויים איכותיים. הרצון לקבל-הנוסף מעבר לדומם-מביא חיים. רצון גדול יותר ליהנות יוצר בעל-חיים וגורם לתנועה לצורך חיפוש התענוג, לשם הרגשת "העצמי" כישות פרטית.
תענוג אפשרי רק בגבול שבין שתי תחושות הפוכות: " כיתרון האור מתוך החושך". הרגשת הנברא את עצמו כמנוגד לבורא, מולידה בנברא כוונה. נברא-הוא רצון ליהנות. רק הכוונה מאפשרת שני מצבים: כוונה "לטובת עצמי"-מצב חומרי; כוונה "למען הבורא"- מצב רוחני, מפני שזה עושה אותו דומה לבורא.
כוונה "למען הבורא" היא הדבר היחיד שנחוץ לנו לקנות מהבורא, מהאור. הכוונה מובילה אותנו למטרת הבריאה והופכת אותנו לשווים לבורא. לכן הקבלה היא "חוכמת הכוונה".
כוונה-מעשה רוחני
שאלה: האם מעשה פיזי בעולם שלנו משנה משהו בעולם הרוחני?
תשובה: המעשה הפיזי כשלעצמו אינו משפיע על העולם העליון מבחינה רוחנית! כפי שנאמר, שמעשה ללא כוונה משול לגוף בלי נשמה, ולכן נחשב למעשה מתש ללא הכוונה הרוחנית: "למען הבורא". אבל הכוונה הזו מגיעה בהדרגה, בהתאם להתקדמות בלימוד הקבלה.
חוכמת הקבלה עוסקת בכוונות, באיך לכוון ולהסב את לב האדם אל העולם העליון. אם האדם התחיל את לימודיו, ועדיין אינו יכול להוסיף כוונה נכונה "למען הבורא", התקופה הזו נקראת תקופת "לא לשמה", לא למען הבורא, כלומר, שבינתיים כל מעשיו הם למען עצמו. אבל אם האדם בכלל לא עושה שום דבר כדי לפתח את כוונותיו, הוא לא נמצא גם ב"לא לשמה", אלא פשוט מבצע מעשה מת. למרות זאת, הוא צריך לבצע את המעשה הזה, מכיוון שמתישהו תתווסף אליו הכוונה " לא לשמה" ואחריה גם " לשמה", בכל מקרה מעשים פיזיים הם מוצדקים, אבל צריך לשאוף לא להישאר מוגבל על-ידיהם.
נוסח התפילה
שאלה: האם המקובלים משתמשים בסידור, ואם כן, באיזה מהם?
תשובה: בעל-הסולם, בנו הבכור (הרב שלי) הרב ברוך אשלג, ועוד רבים מתלמידיו, התפללו כולם בסידור "תפילת כל פה" נוסח ספרד. המקובל מוסיף בעצמו את הכוונות לתפילה שלו, הוא מנסה לעשות את זה במשך כל שעות היממה. תפילה היא פנייה לבורא עם מחשבה אודותיו, ולא רק מה שאומרים בפה לפי מה שכתוב בסידור.
תפילה לפי הקבלה היא "עבודה שבלב", כלומר, כל דבר שאדם עושה כדי שליבו יפנה לבורא, למטרת הבריאה. גם סידורים שכותבים מקובלים, לא מיועדים לקריאה מילולית, כי יש בהם רק סימנים כדי ללמוד לפיהם לְמה צריך האדם להגיע בכוונות שלו.
תפילה בקבלה נקראת " העלאת מ"ן", בקשה לתיקון העולה מהנשמות הנמצאות בעולמות בי"ע (בריאה, יצירה, עשייה) אל המקור-שורש כל הנשמות, אל זעיר- אנפין ונוקבא (זו"ן) של עולם האצילות. תלמד קבלה, ואז תוכל בעצמך להשיג את המעשה הרוחני הנקרא "תפילה".
עבודה שבלב
שאלה: האם כל ברכה שנאמרת, היא כלי שנבנה ועולה מעלה, ומקבל לתוכו מנת אור מסוימת? האם זה קורה גם אחרי תפילה מן הלב?
תשובה: אדם לא מרגיש את ליבו, את מצבו האמיתי, זה סמוי ממנו ומתגלה לו רק לפי מידת כוחו לתקן את הרצונות המקוריים שלו. קל מאוד לפתוח סידור ולקרוא משם, אך קשה עד מאוד להשיג את המצב, שגם הלב יאמר את זה.
בזמן לימוד קבלה אדם מושך עליו הארה של האור העליון, וכתוצאה מכך הוא מתחיל להרגיש רע יותר, ומצב-הרוח שלו יורד. אבל הוא חייב להבין שזהו מצב של תיקון, אחרת לא היו מגלים לו מלמעלה שהוא רע. אתה עדיין לא מרגיש את עצמך כך, ואינך במצב של " הכרת הרע" שנמצא בתוכך. לכן עדיין נראה לך, שאתה באמת מברך את הבורא ב"מאה ברכות" וזה טוב בינתיים, שכן אחרת תפסיק בכלל להתפלל.
אבל אם תתחיל ללמוד קבלה, תגלה את מצבך האמיתי הנקרא: " תפילה-היא עבודה שבלב", כלומר עשייה עם הרצונות שבלב ותיקונם. או-אז אתה תבין את המשמעות האמיתית של המלים שאתה אומר, ותדע מה האדם צריך לעשות. יהיה ברור לך, שתפילה היא עבודה של המסך על הטבע שלך. רק הלב המתוקן, שמרגיש את שני המצבים הקיצוניים שלו: המצב המקורי, שבו היה רחוק מהבורא, ומצבו הנוכחי, בו הבורא ממלא אותו- רק הוא יוכל להרגיש את ברכת הבורא ולברך אותו בעצמו!
שאלה: אם תפילה היא תחושה פנימית, לשם מה נועדו המלים?
תשובה: ההרגשה שלך בזמן הלימודים-בנוגע לעצמך ולבורא-היא התפילה האמיתית ביותר שלך! כך כתב הרבי מקוצק בספר " יושר דברי האמת". לכן אתה לא זקוק ל"תמלילים נכונים". הדבר הנכון ביותר הוא ההרגשה שלך כלפי הבורא. הטקסטים דרושים על-מנת לבדוק עד כמה אנחנו רחוקים מהתיקון המלא. קריאה בספר התפילות-היא לימוד על-אודות הקשר של האדם עם הבורא, נותן התורה. תפילה היא הרגשה שבלב! לפי מידת ההתקדמות שלך אתה תבחין עד כמה רחוקות התפילות מהמלים. במידה שיתפתחו בתוכך תחושות חדשות, ההבנה שלך בפירוש המושגים בקבלה תלך ותעמיק (למשל, ש"פרעה" הוא התכונות הלא-מתוקנות של האדם; ש"גירוש" הוא כשמתרחקים מהעולם הרוחני; "חירות" היא השחרור משליטת הטבע שלך וכדומה). תוכל להבחין, שכל התפילות בסידור ובפרקי תהילים נכתבו על-ידי מי שכבר עבר מצבים כאלה, כלומר, על-ידי מקובלים ברמות רוחניות גבוהות. לכן גם אנחנו, ברמה הרוחנית שלנו, יכולים להשתמש בתפילות האלה כביטוי זמין של המחשבות והרצונות שלנו.
עבודת השכל
שאלה: מהי תגובת השכל לתפילה?
תשובה: תפילה היא ההרגשה שבלב. אבל השכל לא תמיד מסכין עם ההרגשה הזאת! לדוגמא, אדם צריך לעבור מבחן חשוב, מאוד קשה, והוא מאוד חושש ממנו. כל ישותו זועקת: "לא רוצה את המבחן!". אבל באמצעות השכל הוא מבין עד כמה חשוב לעבור את המבחן, ולכן הוא פונה לבורא בבקשה מודעת וברורה שהמבחן יתקיים ושהוא יוכל לעמוד בו.
שאלה: האם אנו יכולים בעזרת השכל לשנות את ההרגשה הזאת?
תשובה: השכל שלנו יכול לעזור לנו להחליט אם לתת יגיעה אם לאו. אנחנו יכולים להשפיע עליו, לשכנע אותו לשמוע לנו, ובסופו של דבר אנחנו נשקיע יגיעה, ומלמעלה יתנו לנו רצונות ורגשות אחרים. רגשות הם מה שאני חווה ברצון שלי. לצד זאת, השכל משלים, מתקן, מנתח ומעריך את הרגשות, ולכן הוא יכול לשנות את יחסו של האדם אליהם. מכאן, שאנחנו חייבים לדאוג ליחס נכון כלפי השכל ולהערכה נכונה שלו. לכן, כל מה שמשפיע על השכל-חברים, קבוצה, רב-הם אלה שקובעים את העתיד של האדם.
עיין במאמרים של הרב ברוך שלום הלוי אשלג (הרב"ש), על קבוצת חברים בספר " שלבי הסולם". הקבלה מלמדת איך לשנות את יחסנו לרגשות, כך שלא ישלטו בנו המר והמתוק אלא האמת והשקר.
בקשת תיקון
שאלה: איזו עבודה פנימית עושה האדם בעזרת התפילה?
תשובה: תפילה היא בקשת התחתון לתיקון, עלייה של הרצון לתיקון מהתחתון לפרצוף העליון ( עליית מ"ן). אם התחתון יודע מה לבקש, יודע בדיוק מה הוא רוצה, מי ברצונו להיות, כלומר, בתוכו יש כבר רצון מיוסר דיו, ורק הרצון הזה, או-אז העליון נענה לו-והתחתון עולה. בתהליך הזה מעורבים כל מערכת העולמות, הפרצופים והספירות, מהעולם שלנו-המצב בו אתה שרוי עכשיו, ועד עולם אין-סוף-המצב שגם בו אתה שרוי עכשיו, אבל אינך חש אותו, והוא תכלית השלמות, ההשגה והסיפוק.
בקשה סותרת
שאלה: מחד, האדם מבקש להתרחק מהטבע שלו ומהקבלה אלֵי עצמו, ומאידך, הוא מבקש מהבורא לקרב אותו אליו, מהלך שנועד לשרת את הרצון העצום שלו ליהנות. האם זו לא צביעות?
תשובה: המענה לבקשה מהבורא, הוא מענה של האדם לעצמו, אחרים ממילא לא רואים לתוכו. לכן הקבלה נקראת " תורת הנסתר". הבדיקה וההוכחה לכך שהאדם קיבל מענה מהבורא, השתווה אליו ונכנס לעולם הרוחני, הן רק בהרגשה הממשית של הבורא, של האור, של השתוות ואיחוד-ההרגשה הזאת היא תמיד פרטית ואישית, ומי שאינו חש אותה, אי-אפשר להעביר לו אותה. ניתן להעביר לו רק את הידע איך לחוש אותה. לכן נאמר: " טעמו וראו כי טוב ה".
כל עוד האדם לא קיבל את המסך, לא הרגיש את האור הפנימי של הפרצוף, שנקרא " טעמים", נדמה לו שהוא לא מתרחק מהטבע שלו, אלא דווקא מעמיק בו יותר פנימה. כיוון שאור הבורא משפיע עליו בעוצמה גדולה יותר, הוא מעריך את התכונות שלו, שנשארו ללא שינוי, כיותר גרועות. לכן נראה לו, שלא האור גדל, אלא הוא עצמו שמשתנה לרעה. אבל, למרות שבכל צעד מצבו נראה לו גרוע יותר-הרי שאת הדרך יכבוש ההולך.
הרבה בקשות
שאלה: על איזו בקשה בדיוק עונה הבורא, כאשר הוא מביא את האדם אל העולם הרוחני: על בקשה לקבל אור או על בקשה להידמות לו?
תשובה: אתה צריך למיין בתוך עצמך את כל הבקשות האפשריות, ורק לאחר-מכן תבין איזו בקשה היא הבקשה שמגיעה ממך, איזו בקשה נראית לעיני הבורא כבקשה, ואיזו בקשה עשויה להיות משותפת לך ולו. הבנת התפילה-היא דרך החיפוש וניתוח משמעות היקום. הרי כל היקום הוא מחשבה אחת, כוונה אחת, בקשה אחת. אני לא יכול לספר לך על כך יותר. זוהי שפת הרגשות. אתה צריך ללמוד את השפה הזו בכוחות עצמך.
הכנת הלב
שאלה: אם אני רואה שקיימת בתוכי איזו תכונה רעה, ואני סובל מזה שהיא קיימת בתוכי, האם אני צריך לבקש בכל כוחי מהבורא שיעזור לי להיתקן? או שמוטב להשתדל להתעלם מהתכונה הזאת שקיימת בי, מפני שאדם נמצא במקום שנמצאות מחשבותיו, ואך לחשוב על גדלות הבורא, על כך שהכול בא ממנו, כולל תכונותי, ולנסות לראות בכול את הנהגתו?
תשובה: "הלוא הוא ברא אותי כזה-אז אני צריך לתקן את עצמי?". הבורא ברא את האדם הפוך ממנו, על-מנת שהאדם יתאווה להיות דומה לו, דווקא ממצבו ההֶפכי לבורא. זוהי תכלית כל הבקשות. לכן, האדם צריך לשבח את הבורא, להכיר בלבו שתכונת הבורא היא הנעלה ביותר והמושלמת ביותר. אבל אם האדם רק בוכה על מר גורלו, בלי לגבש בקרבו החלטה ברורה שהוא צריך להיות דומה לפחות במשהו לבורא-או-אז הבקשות שלו הן רק בשביל עצמו, ללא שום קשר עם מטרת הבריאה.
אבל האדם בעצמו אינו מסוגל לקבוע מה תהיינה בקשותיו מהבורא וגם לא את שבחו לבורא, מפני שהם נמשכים ישירות, מבפנים, מתוך הלב-עוד לפני שהאדם יודע את משמעותם-לכן להתפלל, משמעו להתקין את עצמו שיוכל להצדיק כל הרגשה. משום שרק בהתקנה כזו נקבעת התגובה שלאחריה.
היגיעה של האדם נחוצה, כדי שבמודע ובמכוון ייווצר בו היחס הנכון לתכונותיו ולתכונות הבורא, על-מנת שהוא ירצה להידבק בבורא. האדם-אינו בורא. הוא לא יכול לשנות בתוך עצמו מאומה. הוא יכול רק להתקין עצמו לרצות להשתנות. וזוהי התפילה.
תפילה-עלייה לעולם עליון
שאלה: מהו "הדבר" שיש לאדם בעולמנו, שיכול להשפיע על העולם העליון או לעלות אותו אליו?
תשובה: הכול מתחיל ונולד בעולם העליון, ואחר-כך יורד לעולם שלנו. הפעולות המכאניות שלנו, כמו גם מה שמתרחש בטבע העולם הזה, אינם משפיעים על העולם העליון, מכיוון שעולמנו מהווה רק תוצאה שלו-כלומר, הוא מקיים את פקודות ההנהגה שבאות ממעל. כל דבר שמתרחש כאן, בעולם הזה, הוא תוצאה של כוחות, ציוויים והשפעות, היורדים ממעל.
הדבר היחיד שעולה בחזרה מהעולם שלנו לעולם העליון, הוא רצונות האדם שעולים מעומק לבו. רק הם מזמינים תגובות בעולם העליון, כך הם משפיעים עליו, וכתוצאה מזה גם על מה שחוזר אלינו מלמעלה למטה. הרצונות של האדם מעומק הלב, נקראים " תפילה".
כל הרצונות של האדם, בלי יוצא מן הכלל, מתחלקים לפי הכוונה שלהם, לרצונות "למען עצמי" ולרצונות "למען הבורא". הרצונות של האדם נקבעו על-ידי הבורא, ואין בכוחו של האדם לשנות אותם, משום שהבורא מעוניין, שהאדם יתקן דווקא אותם. כאשר מדברים על תיקון הרצונות, לא מתכוונים לשינוי הרצון עצמו או לדיכויו, אלא לשינוי הכוונה שהיתה בתחילתה הכוונה "למען עצמי", לכוונה הרצויה-הכוונה "למען הבורא".
כל ההנהגה העליונה קיימת רק לצורך זה-כדי לספק לאדם כל הזמן רצונות, כדי שיעכל אותם ואט- אט יגיע להכרה שנחוץ לתקנם. כל המעשים הרוחניים הם בעצם תיקון רצונות האדם. כדי ליהנות מהבורא, מהאור שלו, האדם צריך לשנות את הכוונה מ"למען עצמו" (" על-מנת לקבל") לכוונה "למען הבורא" (" על-מנת להשפיע").
אינטנסיביות מחשבתית
שאלה: קשה מאוד להיות שרוי תמיד במחשבות על הבורא. אפשר לנסות זאת גם מאה שנה...
תשובה: בתחושות שלנו כביכול לא קורה כלום, אתה לכאורה נמצא באותו מצב, אבל אם הזמן עובר-פירוש הדבר שעברת משהו. שהרי תמיד, בכל רגע, משהו משתנה בך.
זה יכול רק להועיל לך-להיות בכל רגע ורגע שרוי במחשבות על הבורא, כשהמטרה היא מאבק בהתגברות על חלק נוסף מהרצון הראשוני שלך ליהנות "למען עצמי", להתגבר ולתקן את השימוש בו.
שאלה: אומרים: "דע לפני מי אתה עומד"-אבל כאשר אתה נזכר, זה מתרחש לא בשליטתך. האם יש דרך מעשית להיזכר "לפני מי אני עומד"?
תשובה: במידת הבירורים הפנימיים, למרות שבינתיים הם לא מצויים בתודעתך, ממעל מזכירים לך אודות הבורא כאשר זה נחוץ לך. אפשר להאיץ את התהליך רק באינטנסיביות מחשבתית, על-ידי קריאת מאמרי הרב ברוך שלום אשלג (הרב"ש), ומכתבי בעל-הסולם. עם זאת, תיאוריך כבר מעידים על התקדמותך.
שאלה: מהי "אינטנסיביות מחשבתית" ואיך להשיג אותה?
תשובה: אינטנסיביות מחשבתית, עוצמה מחשבתית, נקבעות בהתאם למידת הזמן שאתה קשור במחשבותיך עם הדבר שעליו אתה חושב. משיגים את זה על-ידי תרגול, על-ידי ניסיון לשמור את המחשבה ללא שינוי בעת הפרעות. אתה צריך לעבור בעצמך את כל הדרך: " אין חכם כבעל ניסיון". קבלה היא שיטה מעשית שהאדם חייב להתנסות בה בעצמו.
מאה ברכות
שאלה: האר"י לימד, שכל יהודי חייב לברך לפחות מאה פעמים ביום. כתוב: "... ואז נעשים האורות שלה בסוד מאה ברכות..." ("הזוהר" כרך א', "פירוש הסולם", "הקדמה לספר 'הזוהר", אות ט'). מה הן מאה הברכות האלה? מה הם הענפים שלהן בעולם שלנו?
תשובה: מאה ברכות הן בדרך-כלל עשר כפול עשר, שהן מאה ספירות של פרצוף רוחני המתמלאות באור. הכתוב מדבר על " תוך" של פרצוף זו"ן (זעיר-אנפין ונוקבא), שמקבל את אורותיו מבינה. בינה היא פרצוף רוחני שכולל בתוכו ארבעה חלקים, אך קל יותר לחלקו לשניים: חלק עליון שנקרא "ג"ר (ג' ספירות ראשונות) דבינה" או "או"א" (אבא ואמא) וחלק תחתון שנקרא " ז"ת (ז' ספירות תחתונות) דבינה" או "ישראל סבא ותבונה" (ישסו"ת).
החלק העליון של הבינה הוא הבינה עצמה, שאינה רוצה לקבל דבר לעצמה, ואם בא אליה אור חוכמה, היא יכולה להיטיב לממש את תכונתה ולא לקבל. החלק התחתון של הבינה הוא הרצון לקבל אור חוכמה, על-מנת להעביר אותו למטה, לילדיה-פרצוף זו"ן, שנולד מן הבינה. ז"ת דבינה מקבלת את האור ממעל רק במקרה שיש כלפיה בקשה מזו"ן לקבל אור חוכמה, בקשה הנקראת " העלאת מ"ן". אם זו"ן משיגים את הרצון לתקן את עצמם, הם מבקשים זאת מבינה, ששולחת להם את אור תיקון הבריאה. לאחר שזו"ן מתקנים את כוונתם לבורא, בינה שולחת להם את אור המילוי.
כל התפילות והמצוות שלנו בנויות לפי הצורה הסופית שלהן בגמר התיקון, לאחר שהנשמה תאסוף את כל בקשותיה לתיקון, בכל המדרגות שלה, ותקבל את תשובת הבורא עליהן.