זכו אחישנה, היינו דרך תורה, לא זכו ע"י יסורים, שהיא דרך התפתחות שסוף כל סוף יבוא הכל לתכלית השלימות.
וענין דרך תורה, היינו שנותנים לאדם פשוט סגולות שיכול לעשות לעצמו כלים מוכנים לזה, וענין כלים נעשה ע"י התפשטות האור והסתלקותו. שענין כלי נקרא דוקא הרצון לקבל, זאת אומרת שחסר לו איזה דבר ואין אור בלי כלי, שצריכים לתפוס את האור באיזה כלי שיהיה לו אחיזה. ולאדם פשוט אי אפשר שיהיו לו חסרונות על דברים גבוהים, כיון שאי אפשר להיות חסרון טרם המילוי, כמו שכתוב, התפשטות האור וכו'. למשל כשיש לאדם אלף לירות אז הוא עשיר יש לו הרחבת הדעת, מה שאם כן כשאח"כ הרויח יותר עד חמשת אלפים לירות, ואח"כ הפסיד עד שנשארו לו אלפים, אז הוא כבר בעל חסרון. יש לו כבר כלים על שלושת אלפים לירות, יען שכבר היה לו, נמצא שדוקא התבטל.
ועל זה יש דרך תורה, כשהאדם מורגל בדרך התורה להצטער על מיעוט השגה, וכל פעם יש לו איזה הארות והם מתחלקות, אזי הם גורמים שיהיה לו יותר צער ויותר כלים.
וזה פירוש שכל כלי חסר לה אור שלא נתמלאה שאורה החסר לה, נמצא שכל מקום שחסר לה, נעשה מקום לאמונה. מה שאם כן אם היא נתמלאה, לא היה מציאות כלי מציאות מקום לאמונה.