"אין לבוא בשער המלך בלבוש שק". היינו, שבזמן שהאדם מעורר את עצמו איך שהוא מרוחק מהשם ית', והוא מלא עונות חטאים ופשעים, אזי אי אפשר לו להיות דבוק, ואי אפשר לו לקבל שום ישועה מהשם ית', יען שיש לו לבוש שק, ואי אפשר לבוא בהיכל המלך. לכן מן ההכרח הוא, שהאדם יראה את מצבו אמיתי איך שהוא ולא לכסות. אלא אדרבא, כל כוונת הקליפות הוא רק לכסות. ואם יש לאדם זכיה מן השמים, אזי הוא יכול לגלות ולראות את מצבו אמיתי. אבל הוא צריך לדעת, שאין זה שלימות אלא ההכרחות. וזמן של מרירות נקרא בחינת "דלת". אזי בצירוף עם השק עולה "שקד", שהוא ממהר את הישועה.
ומה שאין כן כשעושה את המרירות בעצמו לעבודה. זאת אומרת, שבזמן שהוא יכול לעשות את חשבון הנפש, אזי הוא שמח שעל כל פנים הוא רואה האמת. ונבחן זה שעושה זה לבחינת ראש זאת אומרת לחשיבות. ואזי נקרא "ר" בצירוף שק עולה "שקר". אלא זה העבדות צריך להיות כמו שכופאו שד. ותיכף יתחזק את עצמו באמונה שלימה שהכל יבוא לתיקון.