הנה הכתוב אומר "ונסו הצללים", וצריך להבין מהו הלשון רבים, ב' צללים. והענין הוא, כי יש לדעת, שבזמן שאין האדם מרגיש את מציאות השגחתו ית', נבחן זה כמו צל המסתיר את השמש, וכאן יש ב' בחינות:
א) שעדיין יש לו היכולת להתגבר על החשכות, ולהצדיק את ה' ולהתפלל שה' יאיר עיניו, שיראה שכל ההסתרות מה שהוא מרגיש בא מצד ה'. היינו, שה' מסבב לו כל זה בכדי שיגלה את תפילתו, ויחשוק להתדבק בו ית'. שרק ע"י היסורים שמקבל ממנו ית', והוא רוצה להחלץ מצרותיו, אז הוא עושה כל מה שביכולתו, ובשביל זה הקב"ה שולח לו את ההסתרות והיסורים, אז בטח יעשה את התרופה הידועה שהוא להרבות בתפילה ובבקשה. נמצא, שעל ידי זה הוא נעשה נצרך לה'. נמצא, שבמצב כזה עדיין נקרא שהוא מאמין בהשגחתו ית', בשיעור שיש לו עוד היכולת להתגבר ולהצדיק את השגחתו ית', הגם שחסר לו אז השמחה של עובד ה', אבל עדיין יכול להתחזק.
ב) כשהוא בא לידי מצב, שכבר אי אפשר לו להתגבר ולומר, שכל היסורים והמכאובים שהוא מרגיש הוא מצד השי"ת, היינו שהוא סיבב לו כל זה. ואז הוא בא לידי מצב של כפירה חס ושלום, משום שהוא לא יכול להאמין בהשגחתו ית', ממילא כבר אין לו היכולת להתפלל ולבקש ולבקש מה'. וזה פירוש "ונסו הצללים" היינו שהצללים יעברו מן העולם.
הנה יש להבחין בין צל דקדושה לבין צל דס"א, בזה"ק כתוב "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי". מה שאם כן בקדושה כתוב "בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי". היינו, שאומר שכל הסתרות שהוא מרגיש, הוא מטעם שכך הוא רצונו ית', בכדי שיעבוד אותו בלמעלה מהדעת. ולפי זה יוצא, שהוא לא מתפלל שהצללים יעברו מהעולם, אלא שאומר כי בודאי ה' שולח לו אלו המצבים. כי בטח רצון ה' הוא, שצורת עבודתו לפניו יהיה על אופן כזה, אם כן מאי אכפת לי איזה צורה מקבלת עבודתו. כי כל כוונתו הוא רק בעמ"נ להשפיע נחת רוח ליוצרו, אם כן מה שנראה בעיניו ית' הוא יעשה, היינו שהבורא ית' רוצה שהאדם ירגיש בעת עבודתו צורה של קטנות ושיפלות, מה שהאדם מבין, שלא מתאים לעובד ה' שיהיה לעבודתו צורה של פחיתות כזו. ואם האדם מסכים בלב ונפש למצב כזה, אז נאמר עליו "בצלו חמדתי", היינו שהוא חומד למצב כזה, בכדי שיהיה לו מקום לעשות איזה שהוא התגברות לשמו ית'.
ונמצא, שבמצב שאפילו להתפלל הוא לא יכול, הוא מסיבת החטא. שמענישים אותו עבור זה שנתנו לו מקום להתגברות במצב ההסתרה והיסורים, לכן זרקו אותו לגמרי מהקדושה, ואז אין לו שום אחיזה בקדושה. והוכחה לזה, כי אפילו להתפלל הוא לא יכול.
ואז, העצה שצריך להתחיל עבודתו מחדש, היינו כמו שנולד מחדש, ומתחיל עכשיו להכנס להקדושה, ואי אפשר לו לקבל סיוע מזמן העבר, אלא הוא צריך להתחיל כל הדרך שלו מחדש.