הוא שוכן והיא שכינה. זה ידוע דלגבי אור העליון כתוב "אני ה' לא שניתי", וכל השמות והכנויים הוא רק בחשבון המקבלים, שהוא רצון לקבל הכלול במלכות שהוא שורש הבריאה, ומשתלשל ויורד עד לעולם הזה להנבראים. וכל הבחינות האלו, החל משורש בריאת העולמות עד הנבראים, נקרא בשם שכינה. שהתיקון הכללי הוא, שהאור העליון, יאיר בהם בתכלית השלימות ואז האור נקרא בשם שוכן, והכלים נקראים בשם כללי, "שכינה". היינו, שהשוכן שורה בתוך השכינה, פירוש על שם האור השוכן בתוך הכלים.
לכן יוצא, שכללות הכלים נקרא בשם שכינה. ומטרם שהאור מאיר בהם בתכלית השלימות, אנו מכנים לזמן הזה בשם תיקונים, היינו שעושים תיקונים בכדי שהאור יאיר בהם בשלימות. ועד אז נקרא שכינתא בגלותא, היינו שבעולמות העליונים אין עדיין השלימות, ולמטה בעולם הזה ובמקום שצריך להיות השראת אור העליון בתוך הרצון לקבל, אז הרצון לקבל ממולא עם שטותים ודברים שפלים, שאין הם מביאים לכבוד שמים. היינו, במקום שהלב צריך להיות מקום משכן לאור ה', הוא מקום לטינופת ואשפה. נמצא, שהשכינה בעפרא, זאת אומרת שהיא מושפלת עד לעפר, שכל אחד ואחד מואס בדברים השייכים לקדושה, ומשפילים אותם עד לעפר, ואין שום רצון וחשק להרים אותה מהעפר, אלא שבוחרים בדברים השפלים. נמצא, שיש צער השכינה, במה שלא נותנים לה מקום, היינו שישרה שם אור עליון.