העולם הזה התרחק...
שאלה: כשהתחלתי ללמוד קבלה חשבתי שיהיה קשה, אך גם שאוכל להתמודד עם החומר בקלות יחסית. עכשיו יש לי תמונה רחבה ודי מלאה מה עליי לעשות כדי לעבור את המחסום, אני מתחיל להבין שזה בלתי אפשרי עבורי. איך להתמודד עם התחושות האלה?
תשובה: בעולם שלנו, האדם לעולם לא יודע לאן ובאיזו דרך הוא הולך. תופעה זו גלויה וברורה יותר בעולם הרוחני. כיוון שבעולם הרוחני הוא כל הזמן מתקדם, עולה ועובר לדרגה חדשה של ההבנה, אבל בכל רגע נתון אינו חש בשום דבר מהדרגה הרוחנית הזו - לא ידע, ולא כוחות, ולכן כל ההתקדמות מתבצעת לפי ה"אמונה מעל הדעת".
לכן נותנת התורה עצה - עשה כל מה שניתן במצבך הנוכחי - "כל מה שבידך לעשות - עשה!" קרא הרבה, חפש קשר עם אנשים דומים לך, מצא לך מורה, והחשוב ביותר, הפץ את כל אשר אתה כבר יודע. עבודת ההפצה היא מרכיב חיוני שבונה את המקובל וערבות להצלחתו הרוחנית.
אתה עובר עכשיו שלב שנקרא בתורה "הכרת הרע" - הכרה בעובדה שהאגואיזם שלנו מכריח אותנו לעבוד רק למען עצמנו, ואם אנו לא מקשיבים לו - כל האנרגיה והכוחות נעלמים, אין יכולת לעשות ולו פעולה קטנה ביותר (ראה מאמר רב"ש מתוך ספר "שלבי הסולם", "התורה מתשת כוחו של אדם"). לפי ההשפעה הזו על האדם, התורה נקראת "תושייה" מהמילה "התשה". עכשיו אתה מרגיש בדיוק את התחושות האלה, וזה מעיד על כך שאתה נמצא בדרך הנכונה.
איך להתייחס לבעיות יומיומיות?
שאלה: איך להתייחס לבעיות היומיומיות, בהקשר של לימוד חוכמת הקבלה?
תשובה: דווקא בסביבת כל ההפרעות האלה, שכמובן נשלחות אליך על ידי הבורא, עליך, בעזרת התגברות על ההפרעות האלה, לשאוף אליו בכל דקה פנויה שלך. כתוצאה מכך אתה תייצר את המאמץ הרוחני הדרוש, והבורא יתגלה בפניך. וזה הכול. המשך לפעול, ואל תשכח את העיקרון הפשוט והבסיסי - מקור הכול הוא אך ורק הבורא.
מפתח לעולם עליון
שאלה: בזמן האחרון אני חושב יותר ויותר, אפילו בעבודה, על הבורא ועל כל הקשור לחוכמת הקבלה, ויש לי פחות מחשבות על קרובים, בית ומצב חומרי. האם נכון להתעלם מכל דבר בחיים שאינו קשור לחוכמת הקבלה?
תשובה: חוכמת הקבלה מחייבת את האדם להמשיך ולחיות שגרת חיים נורמלית. כלומר להתחתן, להביא ילדים לעולם, לעבוד וכולי - רק כך האדם יהיה מסוגל להתפתח רוחנית בכיוון הנכון. על האדם להשתמש בכל מה שיצר הבורא סביבו לצורך התקדמותו הרוחנית.
לפעמים תלמידים מתחילים כל כך מושפעים ומתלהבים מהלימוד, עד שהם זונחים את כל השאר ומתמקדים רק בחוכמת הקבלה. הם לומדים במשך יממות ללא הפסקה, וזה טבעי, כיוון שאדם מגלה לפתע שבידיו הוא אוחז את המפתח לעולם העליון, לנשמות, לקיום הנצחי.
אני בכל זאת מצדד בהמשך קיום שגרת חיים; כך תמצא מהר יותר את האיזון הנכון, ותתחיל לחיות במקביל בשני העולמות. לא תצטרך "לרחף" למעלה מעל העולם הזה, ותוכל להוריד אליך, לכאן, גם את העולם העליון, זאת מהות מטרת האדם וכלל האנושות.
בקרוב תהיה מסוגל לעשות הכול בעולם הזה כמעשה שגרה, ותוכל לשמור את מחשבותיך לעצמך, מבלי שזה יפריע לך בכלל. אין סתירה בין העולמות אם האדם הולך יחד עם הבורא, כיוון שהבורא נמצא מעל שני העולמות.
איך להתמודד עם פיתויים?
שאלה: אף על פי שאני משתדל ללמוד בחריצות, ישנם פיתויים גשמיים שקשה לי לעמוד בפניהם, כיצד ניתן להתמודד עם זה?
תשובה: נאמר: "המאור שבה מחזירו למוטב", ולא קיים שום אמצעי או כוח אחר. אם בסיכום המאמצים שלך נראה לך שהפכת חלש יותר, או במהלך המאבק בחולשות שלך הפכת רע יותר, זה לא אומר שגם לפני כן, כמו כולם בעולם, היית בדיוק גיבור או צדיק פשוט.
כיום, לאחר שקיבלת מלמעלה קצת השראה לעולם הרוחני, נותנים לך הזדמנות להתקדם באופן עצמאי, ומפסיקים להשפיע עליך מלמעלה, אתה נשאר ללא כוח מניע, חש חסר אונים וחלש, ומתייסר על כך. קבלת הנאה ממקור אחר הפכה בלתי אפשרית עבורך, ואתה זוכר כל הזמן שקיים משהו גבוה יותר מאשר הנאות של העולם הזה.
עצתי היא - לקרוא הרבה, להמשיך לצפות ולהאזין לשיעורים, לשמוע מוזיקה, ולעשות ככל שביכולתך לא להתייסר. תמיד תיתקל בפיתויים שנשלחים לכולנו מלמעלה, עד שתצבור כמות אור מספקת, ותהיה מוכן לכול כדי להגיע לעולם הרוחני, ואז הבורא יתגלה בפניך. אבל צריך להשקיע את כל המאמצים הנדרשים, ואם הדבר מתאפשר, עשה זאת במסגרת קבוצתית של אנשים ששואפים להגיע לאותה מטרה.
אין מחסומים בלתי עבירים
שאלה: לא תמיד הבורא ממלא את הרצונות הגשמיים שלנו. אבל כאשר מדובר בתיקון, האם אפשרי מצב שבו אדם השואף לרוחניות נשאר עם החיסרון שלו עד יום מותו, וזוכה למילוי החיסרון, נגיד, בגלגול הבא?
תשובה: שום דבר אינו קורה לשווא. כולם וכל אחד מוכרחים לעבור את כל שלבי ההתפתחות שלהם. האדם יכול רק לזרז את ספיגתם של הרשמים בעזרת לימוד חוכמת הקבלה, בקבוצה ועם רב. דרכו של כל אחד מוגדרת מראש, מכיוון שהעלייה הרוחנית עוברת באותה הדרך שבה ירדה הנשמה מלמעלה אל העולם שלנו. הכל קורה בהתאם לחוק הנוקשה והברור של אור וכלי, וברגע שמדרגה רוחנית מסוימת מתממשת, היא מתחלפת מיד במדרגה הרוחנית הבאה.
הבורא - זהו החוק הכללי של כל המציאות, שאינו משתנה בשום נסיבות, כפי שנאמר: "אני הוי"ה לא שיניתי". והתפילות והברכות שלנו שמכוונות לבורא - הן רק בשבילנו, על מנת שכל אחד יממש כמה שיותר מהר את המצבים האמיתיים שלו, ויתכונן לשלבים, למדרגות, למצבים הבאים. תפילה - זו פעולה של תיקון ולא בקשה לפרוטקציה. להתפלל - פירושו "לשפוט את עצמו".
לא קיימים מחסומים שלא ניתן להתגבר עליהם, אבל שום מחסום לא ייעלם עד- שלא תשתווה לו בגובה, בכוח, ברצון, ורק אז תגבר עליו. הבורא עוקב אחרי ההתמודדות שלך עם החוקים שהוא קבע.
גילוי האגואיזם והערכתו
שאלה: האם זה טבעי שבמהלך גילוי האגואיזם וההערכה שלו, שבאה לאחר מכן, יש התפרצויות רגשיות פתאומיות, שאינן ניתנות לחיזוי וגורמות לי נזק?
תשובה: כל מה שנובע מלימודי חוכמת הקבלה, קריאת ספרים מקוריים, בהחלט מועיל ומוביל אותנו אל עבר מטרת הבריאה, ולא משנה באיזו צורה חיצונית זה מתבטא. אף על פי שבדרך למטרה, האדם מגלה בתוכו תכונות מאוד לא נעימות. הוא חש אותן, מתחיל לחוש לחץ בגללן, ונראה עצבני לאחרים. צריך להיות עקבי מאוד, לגלות עקשנות ולהיות בעל עצבי פלדה. ללא עצות של מורה, ללא חברים ללימודים, ללא משפחה, כמעט בלתי אפשרי להתקדם. אולם המטרה הסופית חשובה יותר מחוסר נוחות זמנית ומאובדן חלקי של הרגלי התנהגות ונימוס.
היחס לעולם החיצוני
שאלה: בילדותי חשתי ניכור מוחלט לסביבה, בנוסף לדיכאונות. כתוצאה מלימוד חוכמת הקבלה הגיעו שלווה ורוגע פנימי - אבל היחס כלפי העולם החיצוני החמיר. לפעמים אני רוצה שהכול ייעלם. האם זה שלב מקדים של "הכרת הרע" או תהליך מתקדם לכיוון לא נכון?
תשובה: אי הבנה ואי קבלה של העולם החיצוני, הם ביטויים ליחס טוב מאוד כלפי העולם הזה. דיכאון ותחושת ריקנות אגואיסטית הם עזרה טובה מאוד מלמעלה. המקור החייתי באחרים מעצבן, ובתוכך הוא לא מעצבן - זה הרי ביטוי לאגואיזם מפותח. אתה מוכן להתחיל ללמוד חוכמת הקבלה.
לפי כל מערכת התחושות הקבועות שלך, כוח עליון כבר מוביל אותך אל עבר חוכמת הקבלה. לא תוכל למצוא עוד משהו בחיים האלה שיספק וימלא אותך. אולי רק באופן זמני, ורק על מנת שתיווכח אחר כך, שגם זה היה לחינם. בדוק את עצמך. המשך ללמוד, תגיע תקופה של בלבול, אכזבה, אך הכול יירגע, ובהדרגה תיכנס למסלול הנכון.
עצירה - מוות רוחני
שאלה: האם ניתן להרגיש את תחושת הבושה עוד לפני המחסום, או שזאת רק אשליה, הטעיה עצמית?
תשובה: כל תחושה שאדם חש היא אמיתית. עליו לעבור דרך תחושות אלה, להרגיש אותן ולהתקדם הלאה. לא כדאי להתעכב בשום שלב מהשלבים, כיוון שעצירה היא מוות רוחני. כפי שהיית, כך גם נותרת. תוכל לעשות רק מה שאתה מסוגל, ותוכל לשנות את עצמך רק במידה שבה תצליח לעלות אל העולם הרוחני. כך שלא צריך לחשוב על זה יותר מדי, אל תתייסר בגלל חטאיך - הם הרי תוצאת פעילות הבורא.
לכן נאמר: אם מישהו לא נושא חן בעיניך - לך אל האומן שעשהו ואמור לו איזה חוטא הוא ברא - כך צריך האדם לפנות אל הבורא, לאחר שהוא מבין את חטאיו, עליו לדרוש להשתנות, לעבור תיקון. הבורא מצפה לפנייתו זו.
אמונה מעל הידע
שאלה: האם אדם הלומד חוכמת הקבלה לפני קבלת המסך, ושכבר משוכנע שהכול מתרחש רק ברצון האלוקים, יכול לנסות ולהבין כל מאורע בחייו ומה רוצה אלוקים ממנו, ושכל מה שקורה איתו עכשיו הוא תגובה למחשבות ולרצונות מסוימים?
תשובה: כמובן שלפני מעבר המחסום, האדם אינו מאמין שהבורא הוא זה שמנהל הכול, אף על פי שיכול הוא לטעון זאת בציבור. אבל עד שהוא לא חש את ההרגשה הזו בכלים שלו, ולפני שהכוונות שלו מתמלאות ומתמזגות בכוונות הבורא, כל הדיבורים שלו הם ריקים מתוכן אמיתי, לא מבוססים על השגה רוחנית, והאדם פשוט לא מסוגל להבין את המשמעויות הנסתרות של כל מאורע בחייו. כיוון ששורש תופעות אלה יכול להיות ברמה גבוהה ביותר.
גם אם האדם נמצא בעולם הרוחני, הוא עדיין לא מסוגל להבין עד הסוף מה קורה בתוכו, איתו ועם העולם, אם שורש התופעה נמצא ברמה רוחנית גבוהה יותר מהרמה שלו. לכן יש לו הזדמנות להעמיד את אמונתו מעל הידע - לכך בהחלט הבורא מצפה מהאדם. בכלל, עצתי היא - סבלנות, דבר לא עוזר כמוה.
כאילו לא היה אתמול
שאלה: למרות הלהט שלי ללמוד עוד ועוד, אני מתקשה לקום לשיעורי הקבלה בבקרים, והלהט של אתמול נעלם. אני מתרץ לעצמי תירוצים כדי לא לקום, ועם כל שנה שעוברת, המאבק הופך קשה יותר ויותר. האם יש דרך להקל את המאבק הלילי הזה עם האגואיזם?
תשובה: ניסיון העבר לעולם אינו מועיל, כיוון שבכל בוקר אתה מתעורר כאדם חדש - יש בך אגואיזם חדש, שקיבלת לראשונה רק אמש, גדול בהרבה מזה של אתמול, אגואיזם שרק היום קיבלת ואותו עליך לתקן. לכן המאבק איתו זהה תמיד למאבקים בעבר, כאילו כל יום אתה קם לקרב חדש, כאילו לא היה אתמול, ואתמול - כבר ניצחת, אך רק על ידי כך שהכרחת את עצמך לקום לשיעור. בקרוב תחלוף התקופה הזו, ותצטרך להתמודד עם מאבק מסוג אחר, וכך הלאה, עד שתפתור בהצלחה את כל התרגילים והבורא יפתח בפניך את השערים אל העולם העליון.
ספקות ואכזבות
שאלה: אני כל הזמן נמצא תחת השפעה כזו או אחרת של מחשבות או אנשים, ולא מרגיש כלל את הרצון לבקש מהבורא משהו. כולי מלא ספקות והתלבטויות, ולא בטוח אם חוכמת הקבלה היא הדרך הנכונה. מה לעשות על מנת להגיע למטרה בדרך הכי קצרה?
תשובה: אם תחליט שוב לחזור ולקרוא, קרא את: ספר "שמעתי", "סנה בוער" (על הרבי מקוצק) ואת מכתבי בעל הסולם ( "פרי חכם - אגרות"), אז תבין שהאכזבה- והכאב שלך הם שלב זמני והכרחי בדרכך הרוחנית. קרא גם את שירי המלך דויד, הוא היה במצבים קשים משלך, אך כל הזמן קרא לאלוקים לעזרה. בקיצור, או שתחזיק מעמד ואז תתקדם, או שאולי תמתין לגלגול הבא, כאשר יהיו לך יותר כוחות. גם ב"לראות את הטוב" ניתן להבין עד כמה קשים חיי המקובלים, שאינם מקבלים שום תמיכה, לא מבפנים ולא מבחוץ. רק בודדים מסוגלים להשיג את המטרה, כל היתר - ישיגו בגלגול הבא, אבל שום דבר לא נעשה לחינם.
ההחלטה אם לעזוב את חוכמת הקבלה תלויה אך ורק ברשימות הנשמה ובכוח הרצון שלך, עד כמה אתה מוכן להשקיע בקבוצה שלך על מנת לשאוב ממנה כוחות רוחניים (כמו ספק כוח). זאת הדרך, מכיוון שרק מי שלא משתנה - לא מתפתח, ונמצא ברמה החייתית. אדם השואף לבורא כל הזמן, חש תמיד אכזבה וסבל, ונמצא כל הזמן בניסיונות.
כבר בתורה אתה לומד על כך, ממשה (כל מה שקורה ליהודים במצרים - אלה בעצם שלבים רוחניים בדרכו של כל אחד אל הבורא), מהמלך דויד, דרך קוצק ועד בעל הסולם. כל מי שלא חש את התחושות הללו, פשוט לא מתקדם לשום מקום. ואם לאחר מכן תבין שהדרך הזו קשה לך מדי, הדבר כבר מוכיח שהתקדמת והתפתחת מבחינה רוחנית.
הזמן מתכווץ לאפס
שאלה: איך להסביר את העובדה, שאני מאבד את תחושת הזמן?
תשובה: זה סימן טוב מאוד להתקדמות. עוד יגיע הזמן שבו בערב לא תוכל לזכור מה היה בבוקר, כל כך הרבה תספיק לעבור במשך היום. בהמשך תתחיל לחוש כל רגע בחייך כמצב רוחני נפרד, כיום נפרד. בעזרת המעברים המהירים האלה הזמן מתכווץ לאפס, האדם מתחיל לאבד כליל את תחושת הזמן, ומתחיל לחיות על פי קנה מידה אחר לחלוטין - הקשר עם היקום, עם הבורא. רק שינוי בתחושה זו קובע את תזוזת הזמן. ראה "תלמוד עשר הספירות" חלק א', "הסתכלות פנימית".
אלטרואיסט מהטבע?
שאלה: אני אחד מאלה שנהנים לתת. תחילה חשבתי שיש לי יתרון על פני אלה הלוקחים רק למען עצמם, אך עם הזמן הכול הפך הרבה יותר מורכב. האגואיזם גובר, וזה אומר שעלי לתת יותר. התהליך הזה גורם לי יותר סבל מהנאה, ואני לא מסוגל להתמודד עם הטבע שלי. מה לעשות?
תשובה: אם האגואיזם שלך גובר, זה אומר שאינך שייך לאותם עשרת האחוזים של אלטרואיסטים מהטבע. הרי הם נוצרו כאלה והם לא משתנים בכוונתם. אתה התחלת להתפתח, ולכן אתה מרגיש את האגואיזם שלך. ולגבי כך שנדמה לך שאתה טוב, אלטרואיסט, זה רק מפני שלא ראית קודם עד כמה בדיוק הרווח האישי שלך גרם לך לרצון לתת (בכוונה גם לקבל, אולי לא במודע). ואילו עתה החלה בך תקופת הכרת הרע - מודעות לטבע שלך. לאחר מכן תעבור את שלב השנאה לטבע שלך, רצון להתנתק, אבל לא תוכל להתנתק מהאגואיזם שלך עד שתבקש זאת מהבורא. ואז הבורא ישמע את בקשותיך, יכוון אותך ויביא אותך- ל"יציאת מצרים" ועלייה ל"ארץ ישראל", ה"עולם העליון", כלומר יעניק לך תחושות אלטרואיסטיות אמיתיות, ולא את אשר אתה מדמה היום לאלטרואיזם. קרא הרבה, רק זה יכול לעזור לך לקצר את הזמן.
מצבי רוח
שאלה: ידוע לי על כל מיני שינויים קיצוניים במצבי רוח, שמתרחשים כאשר לומדים את חוכמת הקבלה. כרגע אני נמצא בדיכאון קשה, ויש לי ספקות לגבי כל הקשור בלימוד ובקבוצה. מה לעשות?
תשובה: "קווה אל ה', חזק ואמץ לבך" - הגבר את מאמציך הרוחניים לבורא, ואמץ את לבך בכך. זו עצת המלך דויד, שעבר את כל הדרגות והמצבים הרוחניים שעל הנשמה הכללית לעבור, מתחילה ועד גמר התיקון. נאמר: "אם פגע בך מנוול זה, משכהו אל בית המדרש" - שאם אתה מרגיש את השודד הזה, קח אותו לבית המדרש - לבית שבו דורשים את הבורא. האזן למוזיקה קבלית, עשה הפסקת ספורט, טייל מעט. הכול יעבור, עד הפעם הבאה. הרי לא כל הכוונות האגואיסטיות שלך כבר עברו תיקון.
להגביר את קרינת האור העליון
שאלה: הרצון שלי ללמוד את חוכמת הקבלה רק גובר והולך, אך האנשים הקרובים בחיי מתנגדים ומציבים בפניי קשיים. בעבר עמדתי על שלי, אבל עכשיו אני מרגיש חלש וחסר אונים מולם. כיצד לפעול?
תשובה: בתשובה לכל ההפרעות נאמר: "כשור לעול, וכחמור למסע" - כך האדם חייב לקבל על עצמו את העבודה הרוחנית. כיוון שתמיד, וכל הזמן, העבודה הזו היא כנגד כל הטבע שלנו. עד שתעבור את המחסום לעולם העליון, יהיה לא טוב. הפתרון - להיות כל הזמן מעל התחושות שלך, השכל הישר שלך, החישובים שלך, כיוון שאת הפעולות האלה אתה מבצע בהשפעת התחושות הטבעיות, האגואיסטיות שלך, ברמה השכלית שלך. והעליון נקרא עליון בדיוק משום שהוא נמצא מעל לכל מה שאתה מסוגל להרגיש כיום.
איך אפשר להגיע לרמה הרוחנית הזו? זה אפשרי רק אם תצליח להגביר את קרינת האור העליון עליך, וזה אפשרי רק בתנאים אלה: למד לפי המקורות האמיתיים, שבהם נסתר האור העליון הזה, בהדרכתו של מורה אמיתי, שידריך אותך בדרך לשינוי ולעלייה הרוחנית. למד בקבוצה ששואפת להשיג את אותה המטרה. בזמן הלימודים, מקד את כל הרצון הנפשי שלך רק במה שאתה שואף לקבל מהאור העליון, ולא סתם בידע "איך העולם הזה מתקיים שם".
אם כל התנאים האלה מתקיימים, אתה אמור להשיג את המטרה במשך שלוש עד חמש שנים. אם מישהו לא מסוגל להיות בקרבת המורה או להיות בקבוצה, זה מה שהבורא ייעד לו. שיעשה מה שתלוי בו, ושיצליח בדרכו. נאמר: "רק כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו".
לחוש ידע טהור
שאלה: האם אפשר לתאר את הבנת המצב "איחוד רוחני עם הבורא" במילים: "אני והבורא - אחד. איני אומר דבר מתוך עצמי - רק את מה ששומע שהבורא מדבר. איני עושה דבר מתוך עצמי - רק את מה שרואה שהבורא עושה. ואיני מחפש תהילה לעצמי, אלא רק תהילת הבורא ששלח אליי"?
תשובה: באמת קשה מאוד לתאר איחוד רוחני עם הבורא. הרי אין למצב הזה שום התאמה בתחושות שלנו. אבל חייבים להיות מודעים לכך, שהאיחוד מתרחש, בראש ובראשונה, בתכונות הזהות, במידת התאמת הכוונות והמחשבות של האדם לכוונות ומחשבות הבורא.
הרב יהודה אשלג, בעל הסולם, מחבר פירוש "הסולם" לספר "הזוהר", כותב על כך. כל הספרים שבעולם לא יספיקו לך על מנת לתאר את התנאים הדרושים להגעה לדרגה הרוחנית הזו, ואת הדרגה עצמה. התחושה הזו בשום פנים ואופן לא מבוססת על התנתקות, דיכוי האגו, אלא דווקא על ים האגואיזם הגדול שלנו, על מודעות מלאה וגלויה בכל תהליכים - איך, באילו כוונות, באיזו מידה, עד איזו רמה, באילו מגבלות, עם אילו רצונות בדיוק מתרחש האיחוד הרוחני הזה.
כלומר, האיחוד הזה מתבסס על הבנה רוחנית עמוקה, ידע גלוי, כאשר בכל החושים שלו האדם מקבל ידע טהור, והופך דומה בכל תכונותיו לבורא.
תלוי בין שמים לארץ
שאלה: אני מרגיש תלוי במקום כלשהו בין העולם הזה לבין העולם הרוחני. לא שם ולא כאן. האם אוכל לקבל דחיפה לעולם הרוחני?
תשובה: אם האדם מרגיש כאילו הוא תלוי בין שמים לארץ, פירוש הדבר שחסרה לו השאיפה הרוחנית על מנת לעלות. אם הוא לא ישקיע מאמצים כדי למצוא כוחות נוספים, שאיפות לעלייה, יעבור זמן רב עד שיבין שהידרדר מטה, שנפל. הוא יבין את כל הרוע וחוסר הערך שלו, ויראה שאין מוצא במצבו הרוחני החדש. רק לאחר שיתחיל לשנוא מצב רוחני זה, ויחשוב שגם המוות עדיף על פניו, רק לאחר שיעבור את התחושות האלה, יתחיל לעלות שוב, כיוון שרק במודע הוא מתנתק מהמצב הזה, ובוחר בכל הכוחות לשאוף אל הבורא.
מכאן תתחיל העלייה הרוחנית. אבל במהלך העלייה אין לחשוב על כמה זה טוב, לא להסתמך על תחושות הטוב, אלא לחשוב כל הזמן רק על מטרת העלייה, מעל לתחושות האישיות שלך. ואז לא תיפול ולא תרגיש תלוי באוויר, מכיוון שתראה בכל מצב רוחני שלך, גם במהלך עלייה רוחנית ובמצב של הנאה רוחנית, מצב רוחני בלתי מספק, כאילו עדיין לא השגת איחוד מלא עם הבורא. כלומר, תרגיש כל הזמן חסרון מסוים, כל הזמן יתעוררו בך רצונות יותר ויותר רוחניים, ולכן תהיה חייב כל הזמן לממש אותם, כדי לא להיתקע ולהרגיש תלוי.
האור העליון ימשוך מהחושך
שאלה: מה לעשות במצב רוחני, שבו אני מרגיש ייאוש, דבר כבר אינו משמח אותי וגם אין לי שום עניין עוד בקבלה?
תשובה: נאמר שבמקרה כזה, האדם צריך ללכת לבית העלמין, לשבת ולחשוב על יום המוות, או להכריח את עצמו ללכת למקום שבו מלמדים את חוכמת הקבלה; לשתות עם חברים לקבוצה, לעשות את כל עבודה הקשורה להפצת חוכמת הקבלה, להעביר למישהו אחר שיעור בקבלה, על מנת שהאור העליון ימשוך אותו מהחושך. את מה שהשכל הישר אינו מסוגל לתפוס ולשנות, ישנה הזמן.
תהליך בלתי נמנע
שאלה: לימודיי את חוכמת הקבלה גורמים לי לאבד עניין ומוטיבציה בהתקדמותי המקצועית. כתוצאה מכך אני כל הזמן מפגר מאחור, נדחק לפינות, וזה פוגע בי. איני יכול להתחרות באופן שווה בעמיתיי למקצוע, שעבורם הקריירה היא מהות החיים. האם זה נורמלי?
תשובה: כן, זהו מצב נורמלי לחלוטין. האדם לא מסוגל להתקדם במקום שאין לו בו עניין. זה תהליך בלתי נמנע. אבל אל תצטער, בכל מקרה, הרווח שלך הרבה יותר גדול מזה של כל העמיתים שלך בעבודה.
מהצד הטוב בלבד
שאלה: במהלך לימודי הקבלה אני עובר כל מיני מצבים שבהם לא תמיד נראה האגו כשלילי. איך להתייחס למצבים אלו?
תשובה: בכל דרגה רוחנית שתעבור, תהיה מסוגל לתאר את החוויות הרוחניות שלך רק אם יהיו מנוגדות, ולא דומות. תהיה מסוגל אפילו לתאר אותן בכתב, ותגלה שאינך מבין את עצמך כלל. בדרגות הרוחניות השונות שאתה עובר, אתה מרגיש כאילו אנשים רבים ושונים נמצאים בתוך הגוף שלך. כל אחד חייב לעבור את כל המצבים האלה - זהו בדיוק הניסיון הרוחני שאתה מוכרח לצבור, על מנת להיות מסוגל, לאחר מכן, לחוש נכון את הבורא. רק דבר אחד נמצא תמיד בשליטתך ובכוחך, לקצר ולזרז את הזמן על ידי השקעת מאמצים רוחניים בלימודים והפצת חוכמת הקבלה, כלומר העברת הידע הזה בעולם, התמדה ועקביות בלוח הזמנים של לימודיך - ללא שום תלות במצבי רוח משתנים.
שינויים רוחניים
שאלה: איך אפשר לזהות בבירור "עליות ונפילות" - האם הכוונה רק למצבים רוחניים או גם לפיזיים? לדוגמה - מריבה עם כולם, מחלות, סבל - האם כל אלה הם נפילה? באיזו תדירות הנפילות האלה יכולות להגיע?
תשובה: בדרך כלל חשים מצבים רוחניים בכל איברי הגוף - מתחושת אושר ואנרגיה עצומה, ועד כאבים פיזיים, חום גבוה, כאבים בגוף וכולי. גם אם יש מחלה כרונית, ניתן להקל את הכאבים בעזרת מאמץ רוחני אינטנסיבי במהלך הלימודים. התדירות תלויה באיכות ובאינטנסיביות המאמצים הרוחניים של האדם להתקדם. ככל שהמאמצים יהיו איכותיים יותר, כך תדירות החלפת המצבים הרוחניים תעלה. אך אל תסיק מסקנות ותכליל הכללות, כיוון שכל זה מאוד אינדיבידואלי, כל אחד עובר את המדרגות הרוחניות בקצב שלו.
האדם אף פעם אינו מסוגל להעריך מהצד באיזו דרגה רוחנית הוא נמצא בכל רגע נתון, אולי הוא חש ברע מבחינה פיזית, ולמעשה, באותו רגע מתבצעים בו שינויים רוחניים מהותיים.
סביבה רוחנית מתאימה
שאלה: חוכמת הקבלה מלמדת אותנו לכבד ולאהוב את החברים. אבל מה אני יכול לעשות, אם אני מרגיש רק שנאה, מנצל ומלחיץ את האנשים הקרובים לי?
תשובה: זהו שלב רגיל ונורמלי לחלוטין בהתפתחות אישיות האדם, כביטוי לרצון לקבל הנאה, שנוצר על ידי הבורא. ראה מה הבורא יצר, למד וחקור גם את הדוגמה העצמית שלך. כאשר תמאס בכך, תבקש מהבורא שיתקן. רק סביבה רוחנית מתאימה, כלומר הקבוצה, יכולה לעזור לך לזרז את התהליך הזה פי אלף. רק בתוך הסביבה הזו, בקבוצה, תהיה מסוגל להתקדם, כיוון שרק שם תרגיש את עצמך נורא יותר, וגילוי זה יהווה לך בסיס לשינוי.
לא ייסורים, אלא תיקונים
שאלה: בינתיים אני רק מצליח להבין את הרוע אצל אחרים, ואגואיזם של אנשים זרים נראה לי מגעיל יותר משלי. האם עלי לסבול עוד?
תשובה: אלה לא ייסורים, אלא תיקונים. כל מה שאתה מצליח לחוש, עובר מיד תיקון. אבל טוב יותר ויעיל - אם לא תשים לב לתחושות הרעות, ותמשיך ללמוד, להפיץ וכולי.
חופש הבחירה
שאלה: האם כל הנפילות הן סוג של שבירות כלים קטנות? תחילה מאפשרים לאדם להרגיש משהו, ומייד אחרי זה נפילה. איך אפשר בכלל לדבר על חופש בחירה כלשהו, אם האדם פשוט מוכרח ללמוד חוכמת הקבלה, מכיוון שאחרת יסבול ייסורים גדולים יותר?
תשובה: חופש הבחירה מתבטא לא בסוגיה האם ללמוד או לא ללמוד את חוכמת הקבלה - לבחירה הזו אתה מגיע בגלל הסבל והייסורים שדוחפים אותך. חופש הבחירה הוא אך ורק בבחירת הסביבה שלך. כלומר, מתוך כל מה שמסובב אותך בעולם הזה, אתה יכול וצריך לבחור ממה להיות מוזן, מה ללמוד, ותחת איזה השפעה להיות. כיוון שבכל מקרה, כל אחד נמצא תמיד תחת השפעה של משהו או מישהו. והבחירה שלך תחת איזה השפעה להיות היא מהות חופש הבחירה האמיתי, ולא יותר מכך.
שבירת הכלים מתבצעת רק פעם אחת. היא כבר הייתה, ולא תהיה שוב. אתה רק מקבל ומאמץ תחושות, רצונות חדשים, שלא יכולת לחוש לפני כן. אבל כל התחושות האלה נמצאות בתוכך, מרגע "שבירת נשמת האדם הראשון", והן אינן משתנות. זהו חלקך במחשבות ורצונות האדם, נשמה יחידה שנבראה על ידי הבורא.
כל התחושות שלך הן סימנים להתקדמות רוחנית. צעק, בכה, צחק, אבל אל תעז לעצור. מכיוון שככל שתיחלש השאיפה הרוחנית שלך, מיד יתגברו הייסורים, על מנת לדחוף אותך קדימה. רק אלפים בודדים בעולם שלנו כבר מסוגלים היום להבין את זה, אבל מחר יהיו כבר מיליונים. אין דרך אחרת.
כל השאר יבוא מלמעלה
שאלה: בלימודיי עברתי מצבים רוחניים שונים. כש"נתקעתי", בדרך כלל הצלחתי להתמודד עם מצבי התקיעה די מהר. עכשיו, זה חודש ימים אני ממשיך ללמוד, אבל אין לי שאיפה רוחנית; אני יודע שגם השלב הזה יסתיים, ובכל זאת, איך לקצר את התקופה הזו למינימום?
תשובה: המשך והתעקש "כשור לעול וכחמור למשא", נסה להיצמד לדרך הרוחנית הזו לפחות במשהו, וכל השאר יבוא מלמעלה. אם אתה סבור שכבר אינך מסוגל להפיק משהו מעצמך, פשוט חזור ואמור לעצמך: "אני כבר לא מסוגל לעשות שום דבר, אין לי כוח להתקדם, נתקעתי", וכולי. חזור על המשפט הזה ללא הפסקה - ותגלה כעבור זמן קצר שכבר יצאת מהמצב הזה, ושאתה יכול להמשיך להתקדם.
שינוי בגלגל החיצוני
שאלה: אני קורא, מאזין להרצאות בחוכמת הקבלה, ולא מתעוררות בי שום שאלות. מה לעשות?
תשובה: בינתיים מתבצע בתוכך תהליך כמותי של צבירת המידע והניסיון, וגם תהליך איכותי, אבל בכמויות כאלה, שבינתיים אינך מסוגל לחוש בהן. הדבר דומה למונה מורכב שכולל הרבה גלגלים קטנים שנעים במהירות ללא הפסק, אבל רק אחרי זמן מה רואים שינוי בגלגל החיצוני. מי שעוקב רק אחר גלגל אחרון זה, מסיק לכאורה ששום דבר אינו קורה. בלימודי חוכמת הקבלה, זהו מצב די נפוץ, והוא מייאש את האדם בגלל מונוטוניות התהליך.
לכן מוכרחים כל הזמן ללמוד, לימודים בקבוצה, והתחייבויות כלפי הקבוצה, העברת החומר לאחרים, כתיבת מאמרים בעיתונות המקומית, תרגומים של החומר, הפצת כרוזים. רק פעילות מאומצת יכולה לקצר את התקופות האלה.
מה נורמלי ומה לא?
שאלה: אחרי שאני קורא קטע מסוים מספר, אני חש תחושה של סיפוק עצמי גבוה, תחושה כאילו עליתי גבוה מאוד בסולם הרוחני, אבל לפעמים יש גם תחושה אחרת, הפוכה, היעדר מוחלט של שאיפה לעבודה רוחנית. האם אלה תחושות נורמליות?
תשובה: כל מה שקורה לך, קורה תחת השפעת הלימודים, אם אתה לומד בצורה נכונה:
א. שלושה רבעים מהזמן יש להקדיש ללימוד "חוכמת הקבלה": להקדמה "פתיחה לחוכמת הקבלה" ולספר "תלמוד עשר הספירות";
ב. רבע מהזמן יש להקדיש למאמרים ומכתבים, כלומר ללימוד שיטה אישית של עלייה רוחנית;
ג.כמו כן על האדם להמשיך לעבוד ולחיות בדרך רגילה לחלוטין, כמו כל אחד אחר בחברה המודרנית - נישואים, ילדים, בית, עבודה וכל הדאגות היומיומיות הנלוות. ואל לו לקוות לעזרת הבורא בשום דבר. אם אתה נוהג בהתאם לכך, כל מה שקורה לך הוא נורמלי, כלומר כל מה שאתה חש מגיע מלמעלה, ואיננו תוצאה של ניסויים עצמיים שלך.
בדיקה עצמית
שאלה: איך אפשר לדעת אם הבנתי ואם חשתי את החומר בצורה נכונה? איך אדע שאני לא משקר לעצמי?
תשובה: כל מה שהאדם מצליח להבין, לחוש בהווה, בכל רגע נתון - זה נכון ואמיתי. הרי הוא לא מסוגל להבין ולפרש אחרת. הבנה זו היא תוצאה ישירה של הדרגה הרוחנית שבה הוא נמצא. כאשר הוא יעלה לדרגה רוחנית גבוהה יותר, הוא יבין דברים בצורה אחרת, אולי אפילו הפוך ממה שהבין עד כה. לכן, אי אפשר להיות בטוח בוודאות לגבי שום דבר במאה אחוזים.
עליך להיות מודע לכך, שכל השלבים הרוחניים שאתה עובר הם זמניים. אתה צריך להיות מודע למוגבלות שלנו בהבנת העולם הרוחני, בכל דרגה רוחנית. עליך להיות מוכן לשנות את דעותיך בהתאם להתקדמות הרוחנית שלך. כלומר, מודע לכך שכל הדרגות הרוחניות שאתה עובר הן רק שלבים שמשתנים: יש "אני" ויש משהו בתוכי, שכל הזמן עובר שינויים, וזה תלוי במידת ההתמלאות באור.
בינתיים אתה לא חש את האור הזה, אבל ברגע שתעבור איזשהו מחסום, תתחיל לחוש בבירור את האור, כלומר תתחיל לחוש את הבורא, וזה כבר ישפיע וישליך על ההתנהגות שלך. רק אז תוכל להיות בטוח במידת תחושת הבורא, שיש לך ידע והבנה אמיתיים, בסיס קבוע להתקדמות רוחנית בעתיד.
אי ודאות
שאלה: במקרים רבים דעות והשערות מסוימות מסתברות כלא נכונות. הבנתי שהכול מגיע מלמעלה, לכן התחלתי להוסיף לכל מה שאני אומר מלים כגון "אולי", "כנראה", "בהנחה"'. האם אני עושה זאת כתוצאה מהבנה "נכונה" ומהתקדמות רוחנית?
תשובה: זה קורה, כיוון שבמסגרות העולם שלנו אתה חש יותר ביטחון עצמי והבנה מכל הסובבים אותך, וכך גם נכון. אתה חש שאינך מסוגל עדיין לראות את מה שמגיע אליך מלמעלה, אבל אתה כבר מודע לכך שהכול מגיע מלמעלה, למרות שעדיין אינך יכול להשפיע ולהבין הכול, ולכן אתה חש תחושה מסוימת של אי ודאות.
במקום תחושת האי ודאות שאתה חש, כל הסובבים אותך פשוט אינם מודעים לקורה סביבם, והם מתייחסים לכל מה שבאמת קורה בעולם שלנו כמו ילדים קטנים. לכן אתה יכול לחוש תחושת אי ודאות, חוסר ביטחון, אתה יכול להיות ספקן, אבל לא מפני שאתה יודע פחות, אלא להיפך, דווקא בגלל שאתה כבר יודע הרבה יותר לעומת רוב האנשים סביבך. אתה כבר יודע שאתה וכל אחד אחר, שעדיין לא מבין, תלויים אך ורק ברצון הבורא, אתה לוקח את העובדה הזו לתשומת לבך ומכניס אותה לכל השיקולים שלך. התחושות האלה של אי ודאות לא יעזבו אותך, עד שתתחיל להבין את מהות ההשגחה העליונה.
ובינתיים כל האחרים ממשיכים להיות אדישים לכל מה שקורה, כמו האבנים, הצמחים, בעלי-חיים והאדם, כל אחד בהתאם לדרגה רוחנית גבוהה יותר. על מנת להניע ולדחוף אותך להבנת ההשגחה, אתה דווקא מקבל מלמעלה יותר ויותר ספקות, בעיות שאתה פשוט לא יכול להתמודד איתן ללא עזרת הבורא.
איך להתקדם הלאה?
שאלה: אני קורא במקורות שדרושים שלושה תנאים להתקדמות רוחנית מוצלחת - קריאת ספרות קבלה מקורית, לימודים בקבוצה והדרכת הרב. בינתיים אני יכול ליהנות רק מהתנאי הראשון, אך מתעוררות בי שאלות שאין למי להפנותן. האם בשל היעדר הקבוצה והרב לא אוכל להגיע לגילוי הבורא?
תשובה: אם עברת על כל החומר הלימודי, שאלת שאלות וניתחת את התשובות, אם למדת בצורה כללית את הפתיחה, אם אתה בקיא בספרים (אמנם לא ברמה העמוקה והמקצועית ביותר, אבל אין זה דרוש בשלב הזה), נשאר לך רק לפתור איך להשיג לך קבוצה ורב.
בלי אגואיזם אי אפשר
שאלה: שאיפות החברה (כסף, ידע, וכולי) כבר לא מהוות אצלי כוח מניע מרכזי. ולמרות זאת, איבדתי לחלוטין כל טעם ברוחניות, והאגואיזם כמעט לא מקבל דבר מהשיעורים. אני נאלץ להכריח את עצמי להמשיך ללמוד, וחושש שבלתי אפשרי להבין את חוכמת הקבלה. מה משמעות המצב הזה?
תשובה: אתה מתלונן שמישהו לקח לך את העניין האגואיסטי, ולכן אין לך אפשרות להמשיך ולשאוף. עכשיו אתה יודע בבירור (וזאת רק תחילת הגילוי), שאתה אגואיסט מוחלט ומסוגל לפעול רק למען תמורה אישית, ולא למען הילדים, המשפחה, ההורים, והחברים. מה לעשות? בלי האגואיזם אי אפשר.
עוד מעט הוא יתעורר - כשאיפה לעולם העליון, על מנת לקבל למענך, לא לשמה, "עד שלא יניח לי לישון". לאחר מכן תקבל מהבורא מטרה אחרת, שונה מזו העכשווית - "לקבל", והיא תהיה "לתת". זאת תהיה האנרגיה שתתעורר, תניע ותדחוף אותך קדימה להתפתחות רוחנית. לפעולות אלה יהיו חיים בטבע אחר ומנוגד לחלוטין. נאמר שכאשר משה הרים ידיים, ניצח ישראל ששאף לבורא, ואתה בינתיים רק מוריד את ידיך, אבל עוד מעט יבוא הרצון להתקדם "למעלה מהדעת".
הקרובים נעלבים
שאלה: בהיעדר כל רצון, אני רוצה לעשות רק את המינימום הנדרש. כולם מאשימים אותי בחוסר רגישות, אך איני רואה בכל הדאגות שלהם בסיס רציני, ומכריח את עצמי לעזור כדי להימנע מקונפליקטים. קרוביי נעלבים גם כך. מה לעשות?
תשובה: המצבים הרוחניים הללו בלתי נמנעים, אבל אם אתה עובד בקבוצה, תחת הדרכת הרב, ומפיץ את חוכמת הקבלה, אתה מסוגל לקצר את התקופות האלה למינימום. אבל אין אפשרות להימנע לחלוטין מההשפעה שלהן. דרך אגב, הם עוד יעזרו לך מאוד בדרגות רוחניות הרבה יותר גבוהות, הרחק מהעולם שלנו.
רק "כשור לעול וכחמור למשא", בעקשנות, בעקביות ובהתמדה, תוכל להתגבר על הכול ולהגיע לגילוי. לצורך זה הכוחות הרוחניים של האדם הבודד אינם מספיקים. הוא זקוק לקרבה רוחנית של המורה ושל חבריו לקבוצה. רק כשאתה נתמך על ידי הקבוצה, אתה מסוגל להבין את חשיבות המטרה ולהמשיך להתקדם. ראה מאמר על חופש הבחירה (בעל הסולם, "מאמר החירות") - ועכשיו הבחירה גם בידיך.
משהו טרי, חי ואמיתי
שאלה: כשהקטנתי את השאיפות שלי לעולם החומר, הייתי רגוע, מסתפק במועט, נהנה מאיפוק ומחופש מהרצונות האגואיסטיים. בעקבות הלימוד וההנאה ממנו, התעוררו השאיפות הארציות מחדש. אני גם סובל מתחושת העבדות ומרגיש שברצונות האגואיסטיים נמצא משהו טרי, חי, אמיתי. האם התחושה הזו תעבור בהמשך?
תשובה: בעבר נהנית כמו כל בני-האדם מההנאות הארציות ומכל מה שנמצא סביבך. לאחר מכן התחלת להתעניין בחוכמת הקבלה, ולכן המטרות שלך הצטמצמו והשאיפות התמקדו בהשגת המטרה הרוחנית. לאחר מכן התחלת ללמוד את חוכמת הקבלה, ובשלב הזה גילית פתאום התפרצות של שאיפות לכל הדברים שבעבר התנתקת מהם ותייגת כלא חשובים, לא מהותיים. למה זה קרה?
הייתה לך שאיפה לא גדולה לכל מיני הנאות - זה כולל מין, אושר, עוצמה, שליטה, ידע. מלמעלה קיבלת שאיפה רוחנית אל הבורא. השאיפה הזו השתלטה עליך, ואתה נמצא בשליטתה המלאה. השאיפה הרוחנית גברה על כל השאיפות הקטנות שהיו לך קודם. עכשיו, על מנת להגדיל עוד יותר את השאיפה הרוחנית שלך, אתה חייב להעצים את השאיפות הארציות שלך, תהליך שאתה עובר בדיוק עכשיו.
ולאחר מכן, בדרך התורה (אם תמשיך ללמוד, בקבוצה, תחת הדרכת הרב, זה יקרה מהר) או בדרך של ייסורים (אם לא תקרא בספרים הנכונים וכולי) תתחיל לחוש שוב את השאיפה הרוחנית, בעוצמה חזקה הרבה יותר מאשר בפעם הראשונה. לכן תמיד צריך קודם לעבור את השלב של הגברת האגואיזם, השאיפות הארציות, הקו השמאלי. רק לאחר מכן מתעצמת השאיפה הרוחנית, והיא גוברת על השאיפות האחרות שלך. וכך האדם ממשיך להתפתח ולעלות לדרגות רוחניות גבוהות יותר.
לכן נאמר: "כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו". ולכן אל תפחד מהרצונות האגואיסטיים הלא טובים שלך, גם הם מהווים סימן להתקדמות רוחנית, בדיוק כמו השאיפה הרוחנית. הדבר העיקרי הוא להישאר כל הזמן באותה המסגרת ויהי מה, להקפיד על לוח הזמנים בלימודים, על קריאת מאמרים, מכתבים, פתיחה, שמיעת המוזיקה - ואז, ככל שהרצונות הארציים יתעצמו יותר וינסו למשוך אותך, כך תרגיש בבירור במאבק הפנימי הזה ותהיה מודע לו, תעבור את כל המחסומים במהירות ובקלות יחסית.
האמן לי, כל המקובלים עברו את אותה הדרך, ולכן הם מתייחסים כלפי כל הביטויים הארציים כאל טבע חייתי, ולא מתחשבים בכלל בכל מיני מחשבות שמופיעות פתאום על יצרים אנושיים הכי בסיסיים. עד כמה שההמונים קושרים את הבנת העולם הרוחני עם מידת הטוהר, כך הדרך הזו אצל מקובל, מורכבת כולה ממחשבות שפלות ומלוכלכות. הוא חייב לעבור את כל זה, מכיוון שהקו הימני נבנה ומתבסס רק על ידי התנתקות מהקו השמאלי.
איך להתקדם הלאה?
שאלה: כרגע אני לא מרגיש כלפי הבורא דבר מלבד השאיפה הרוחנית להגיע אליו. במקביל אני מרגיש כמו בובה נשלטת בחיים האלה. הבורא לא עונה לי, ואין לי עוד כוחות להמשיך ולשאוף. לפעמים פשוט רוצה לעזוב הכול ולחזור לחיי הסבל הישנים והלא מודעים. גם אשתי ובתי סובלות בגללי. מה לעשות?
תשובה: חוכמת הקבלה מקצרת את הזמן, מרכזת את כל מה שהאדם אמור לעבור במהלך גלגולים רבים, בכמה שנים בודדות. כמובן שכתוצאה מכך, החיים הופכים להיות מלחיצים יותר, יש הרבה שינויים פנימיים וחיצוניים, הרבה התנגשויות- פנימיות, שאיפות חזקות. בחיים האלה כמעט אין רגעים של תחושת שלווה, שלמות ושביעות רצון. אבל אני חושב שבזמן שכתבת את השורות האלה כבר הרגשת שינויים פנימיים, וכבר עכשיו אתה נמצא במצב רוחני אחר.
אפשר לעזור רק בהיבט אחד - בהגברת התנועה קדימה, אל עבר מטרת הבריאה. אל תדאג לשום דבר, גם כך אתה, בשום מקרה, לא מסוגל לחזות כלום, ולא אתה קובע את העתיד.
המטרה שלך פשוטה מאוד - להבין שכל המחשבות האלה על חוסר השלמות, על כך שאתה גורם לאשתך ולבתך לסבול, ושאתה נמצא בפיגור בהשוואה לאחרים, כל זה נשלח אליך מלמעלה בכוונה כהפרעות, על מנת שתתמודד איתן, תעבור אותן, או לפחות שתהיה מודע לדרגה רוחנית שבה אתה נמצא ועד כמה הבורא גדול בעיניך.
מפחידים אותך כמו שמפחידים ילד קטן, כשאומרים לו שבחצר נמצא דוב, כדי שתפחד לצאת אל העולם העליון, ואז, לכאורה, תצטרך לעזוב את כל העולם הזה (ראה מאמר ד' מתוך "שמעתי") מכיוון שסיבת הקושי היא בביטול ה"אני" העצמי שלי בפני הבורא, וכך האדם אינו מסוגל לחוש אותו. אבל ברגע שיתחיל לחוש, הוא יהיה מוכן מיד לעשות הכול. ולכן התחושה הזו שאתה מרגיש ניתנת לאדם על מנת שיוכל לדרוש מהבורא להתגלות בפניו, כיוון שאחרת הוא אינו מסוגל להמשיך את הדרך הרוחנית שלו.
אתה עוד תיתקל במצבים רוחניים דומים לא פעם אחת, ותגלה את כל הסיבות וההשלכות שלהם, למה הבורא שולח לך אותם. זה הכרחי, בכל המקרים בחיים, לקשור את כל מה שקורה לנו לרצון הבורא, מכיוון ש "אין עוד מלבדו", ולכך שכל ההשפעות שלו עלינו הן טובות ונועדו להביא אותנו לטוב.
הפרעות בכוונה
שאלה: בחודשים האחרונים אני מרגיש, שהתחלתי להתרחק יותר ויותר מכל מה שקשור לחוכמת הקבלה, וקשה לי מאוד להילחם בתהליך הזה. האם זה אומר שאני עדיין לא מוכן רוחנית ולא בשל לחוכמת הקבלה?
תשובה: אם תמשיך לפעול "כשור לעול וחמור למשא", תתעקש ותמשיך להילחם במה שהבורא מעניק לך, כמחסום שצריך לעבור (הרי זה הוא שבכוונה "מרחיק" אותך מחוכמת הקבלה), אם אתה רואה בכך הזדמנות להגביר את המאמצים הרוחניים שלך, אם אתה מבין שהבורא שולח לך את כל ההפרעות האלה בכוונה, על מנת שתוכל לפנות לקבוצה, שתוכל לשאוב כוחות רוחניים מהקבוצה וממנו, ועל מנת שתמשיך לחפש כוחות ויכולות להתקרב אליו, זה סימן שאתה מפרש כל מה שקורה לך עכשיו בדרך נכונה.
מי מאיץ?
שאלה: בכל זמני הפנוי אני משתדל לעסוק בהפצת חוכמת הקבלה. אבל בתקופה האחרונה אני מתחיל להרגיש עייפות ולחץ פנימי. איך אפשר להירגע, כשיש כל כך הרבה לעשות? אולי התחושה הזו תעבור, או שעליי לנוח קצת ולעשות הפסקה?
תשובה: חשוב מאוד לקבוע ולברר עם עצמך מי בדיוק דוחף ומאיץ בך - הרב, הסבל או הרעיון. חשוב מאוד להעריך את התחושה הזו. לא חשוב איזו תחושה אתה חש, תתחיל לגלות ולהבין את התכונות הפנימיות שלך על מנת שתראה בעתיד מה בדיוק אתה צריך לתקן. כאשר אתה מעריך את התכונות שלך, אתה לא צריך להרגיש תחושת שנאה או אהבה כלפי כל תכונה. שלוט בעצמך, היה אובייקטיבי, למד להסתכל מהצד.
"וירוס מתוחכם"
שאלה: מה לעשות כאשר כולך שבוי בידי העצלות? אני מתחיל להבין שזה פשוט משחק אבוד להילחם בה, והעצלנות משחקת איתי. איפה לשאוב כוחות על מנת להיאבק בזה? נמאס לי להרגיש כמו חיה נטולת כוח רצון. האם יש פתרון לווירוס המתוחכם הזה?
תשובה: אין רגע מאושר יותר בחיי האדם מהרגע שבו הוא מגיע להבנה, שהוא עצמו למעשה חסר אונים לחלוטין, ולא מסוגל בכוחות עצמו להגיע לעולם הרוחני. ורק הבורא יכול לעזור לו. כיוון שרק לאחר שהוא מגיע לדרגה רוחנית כזו, האדם מוכן לתפילה - בקשה לעזרה מהבורא, ואז הבורא נענה לבקשה זו.
מלבד האכזבה מהיכולות שלך, אתה חייב להגיע לשאיפה רוחנית חזקה אל העולם הרוחני, על מנת שלא תתפרק לחלוטין, אלא רק תרגיש את חוסר האונים העצמי שלך.
אבל אסור לסרב לדרישה לבקשה רוחנית, והשאיפה הרוחנית הזו מגיעה אל האדם רק בהדרגה, בעזרת מאמצים רוחניים, עבודה בקבוצה ולימודים, וכל זה אחרי חודשים רבים, כיוון שהזמן מבטא תהליך פנימי של ההתקדמות הרוחנית שלנו, שלא ניתן למדוד אותו במושגים הארציים שלנו.
תפילה אמיתית
שאלה: איך "גדל" המסך? בדרך בקשה מכוונת (תפילה) אל הבורא או בעבודה רוחנית מאומצת לכיוון המטרה? הוסבר לי שכל דרגה רוחנית גבוהה יותר מבטאת את "הבורא" של הדרגה הנמוכה ממנה. אם כל זה בעולמות הרוח, על מי צריך "להסתכל" לפני המחסום?
תשובה: האדם משקיע מאמצים רוחניים לפי העיקרון "כל שבידך ובכוחך לעשות - עשה", וזאת היות שעדיין אינו מסוגל להבין את מערכת העולם הרוחני ואת שיטת ההתקדמות אל הבורא, וגם מפני שתחילה הוא עובר את שלב "הכרת הרע", וככל שהוא מתקדם יותר, כך הוא מגלה בעצמו יותר ויותר רע.
לכן הוא מגיע למסקנה שהמצב רק מחמיר, במקום להבין שהוא פשוט מתחיל לזהות את תכונות האור העליון שסובב אותו, אור שמאיר עליו בעוצמה גוברת, ועליו להבדיל בין התכונות הללו לבין התכונות שלו. לכן הוא חייב להמשיך להתקדם, למרות כל "מצבי הרוח" המשתנים שלו.
לאחר מכן האדם מגיע להבנה, שכל כולו רק רוע ועצלות. וזו בדיוק הבנת הטבע שלו - "מקסימום הנאה במינימום מאמץ, לא להתחשב באף אחד, אלא רק בעצמך". ובמקביל להבנה הזו, הוא חש התעוררות של שאיפה רוחנית אל הבורא.
שני הגילויים האלה, גילוי עצמי וגילוי השאיפה הרוחנית אל הבורא, מלכות וכתר, מנוגדים לחלוטין וצריכים להגיע לדרגות הקיצוניות שלהם. כאשר הוא מבין עד תום את האופי הרע והשפל שלו, את חוסר האונים בהשגת המטרה, הוא כבר "אינו מסוגל לחיות בלי המטרה הרוחנית", עד כדי כך, שעדיף לו למות מאשר לחיות כך.
במקרה כזה, היחסים הרוחניים בינו לבין הבורא מגיעים לדרגת עוצמה ולחץ כזו, שהוא מסוגל לחוש בלבו תפילה ושאיפה רוחנית כזו שתכריח את הבורא לעזור לו. וזה יהיה הכרחי, כיוון שהוא הצליח לבנות את הכלי הרוחני לקבלת האור העליון, והבורא ייתן לו מסך בעביות שורש. מהדרגה הזאת, האדם מתחיל את דרכו הרוחנית בדרגות "הסולם" עד גמר תיקון הנשמה, וקבלת כל האור העליון, התורה.
הדרגה הרוחנית הבאה
שאלה: במשך תקופה מסוימת השקעתי מאמצים בלימוד ספרים של בעל הסולם. התחלתי לבקש עזרה מהבורא, אבל דבר לא השתנה, הכול נשאר אפור, עצוב. אני מבין שהכול בא מהבורא, אבל למה עד היום הוא לא נתן לי דחיפה וכוחות להתנתק מכל הרצונות הקטנים שלי?
תשובה: אנשים רבים מתפללים ומבקשים מהבורא בקשות שונות, וכאשר הם לא מקבלים את מבוקשם, מגיעים למסקנה שהבורא אינו קיים. בדיוק כך גם אתה - כבר הגעת למסקנה.
הפעולה תתבצע אם היא הכרחית, כלומר, רק כאשר כל המרכיבים שלה יגיעו לדרגת מוכנות מלאה, רק אז מתבצע המעבר לדרגה רוחנית חדשה. ואם אתה, בדרגה הרוחנית הנוכחית שלך, עדיין לא מוכן למעבר הזה, סימן שעוד מוקדם לדבר על עלייה רוחנית לדרגה הבאה.
אין טעם לשבת בחיבוק ידיים ולבכות, צריך לצבור כוחות, לשאוף כוח מהקבוצה ולהשקיע בהפצת חוכמת הקבלה. סכום כל המאמצים הרוחניים האלה יביא אותך לקראת הדרגה הרוחנית החדשה. כך מתקדמים רוחנית. אתה, שנעצרת כיום במקום, באותה מידה הבורא היה יכול גם לא לתת לך את התחושה הזו. אבל התחושה הזו שאתה חש, גורמת לך לרצות להתקדם. כלומר, הבורא רוצה שאתה תתחיל להתקדם ולכן הוא שולח לך את התחושה הזו.
הדרגה הרוחנית שאתה נמצא בה כיום לא התפתחה במידה מספקת כשלעצמה, על מנת להביא אותך לדרגה הרוחנית הבאה, הקרובה יותר לעולם העליון. צריך להגיע לתחושה קיצונית של "טוב לי מותי מחיי, אני עצמי לא מסוגל לשנות שום דבר, רק אתה יכול לדחוף אותי".
מבולבל מבפנים
שאלה: הבנתי שכיום אני נמצא בתוך "קו שמאל", והמצב הזה נמשך כבר כמה חודשים. בעבר זה היה עובר תוך זמן קצר בגלל השפעת הקבוצה, אבל בזמן האחרון התרחקתי ממנה בגלל ש"נתקעתי" כך. איך לחזור לכיוון מטרת הבריאה ולקבוצה?
תשובה: אתה חייב לחזור לקבוצה, לשיעורים היומיים, בינתיים רק באופן מכני. אל תצפה להסכמה פנימית אישית שלך למהלך כזה. הצב את עצמך תחת השפעת הקבוצה, ככל שתוכל, כדי לא להתרחק ממטרת החיים ומהדרך אליה.
אתה יכול להיות מבולבל לחלוטין בפנים, מכיוון שנשלחות אליך מחשבות ושאיפות שונות, אבל אתה חייב להישאר בצורה מכנית בתוך המסגרות הנוקשות שהסכמת לקבל על עצמך, אחת ולתמיד. רק זה ייתן לך ערבות להצלחה. אסור לך לבקר את עצמך, הכוחות שיש לך להצדיק את הבורא ואת ההשגחה העליונה שלו הם בכל מקרה מעל לדרגה הרוחנית שלך.
האור שומר את האדם
שאלה: הכול סביבי קורס, ואני חש רק מכות וסבל. אחרי הפסקה של שנה חזרתי לקריאה מאומצת, ומיד התחילו להתרחש כל מיני אירועים שליליים. מה לעשות?
תשובה: לפעמים נדמה שלכאורה, האצת הקצב במהלך לימודי חוכמת הקבלה, גורמת להתעוררות מספר רב יותר של בעיות ביחידת זמן נתונה. אבל אפילו התחושה הזו מלווה בשמחת הגילוי, שלא נעלמת במהלך ההתקדמות הרוחנית.
לאחר מכן מתחיל שלב אחר, כאשר אתה כמעט לא מוטרד יותר מבעיות יומיומיות שגרתיות, ויכול להתרכז רק בעבודה רוחנית פנימית. אני לא יכול להגיד לך שהכול עובר חלק ובלי בעיות, אבל תחושת הייאוש מתחלפת בתחושת האושר. הדבר העיקרי - להיות כל הזמן בקבוצה, לעבוד בעבודה קבועה ולהתפלל שהבורא לא יעזוב אותך עד הגלגול הבא.
כל מה שקורה לך בחיי היום יום שלך אינו קשור, ולא יכול להיות קשור, ללימודי חוכמת הקבלה שלך. האירועים האלה אינם תוצאה של לימודי חוכמת הקבלה. אבל כיוון שאתה מאיץ את הזמן וחי בקצב מהיר יותר, לפעמים נדמה לך שכל הצרות באות בו זמנית.
אם תמשיך, תיווכח שזה לא כך. נהפוך הוא, אנשים נרפאים ממחלות כרוניות, ממירים את הסבל הפיזי של העולם הזה בייסורים רוחניים, בשאיפה אל המטרה, אל הבורא, ולכן הם אינם זקוקים לכך שיראו להם את הנחיתות שלהם בדרך של ייסורים פיזיים.
מעולם לא קרה שלימודי חוכמת הקבלה הובילו למחלות או אסונות. כל הצרות והבעיות המצוינות מעלה הן גלויות ואמיתיות ויש להן בסיס מוצק, ואין טעם להסתיר אותן.
רבים התלמידים שמתחילים להאשים את חוכמת הקבלה בכל הצרות והאסונות, ללא שום סיבה או בסיס. תופעות לא רצויות כמו אדישות, עצלות, יחס מזלזל למקצוע, חוסר אכפתיות לחיי היום יום ולקרובים, אינן בשום דרך תוצאה ישירה של השפעה רוחנית מלמעלה, אלא ביטוי נלווה של האגואיזם שלנו, שלא מוכן לפעול כמו בעבר, מבלי שיזהה תמורה.
אבל השלב הזה יעבור במהירות, אם רק תשקיע מאמצים רוחניים דרושים, תלמד בקבוצה, ולאחר מכן תמשיך לעבוד, ואז אפילו תגלה שכל החיים סביבך דוחפים אותך, עוזרים לך להתקדם, מעניקים לך חוויות מיוחדות, הבנת טבע העולם והטבע העצמי שלך.
אי אפשר להאשים את חוכמת הקבלה בכך שהיא גורמת לשיגעון, מחלות, אסונות - זה פשוט לא נכון, זה ההיפך מהנכון, מכיוון שאם לומדים בצורה נכונה, מתחילים למשוך את האור העליון, והאור הזה שומר את האדם מכל צרה.
רחוק מהעין קרוב אל הלב
שאלה: פעמים רבות תפסתי את עצמי נוטל את ספרי חוכמת הקבלה וקורא אותם בעניין רב דווקא בימים שבהם יש לי עיסוקים רבים אחרים. כאשר אני פנוי, אני לא מצליח להתרכז בלימוד חוכמת הקבלה, ומרגיש עצלות. למה זה קורה?
תשובה: יש כלל ידוע - רחוק מהעין קרוב אל הלב. "המחלה" הזאת היא מחלה נפוצה. היא מתעוררת כתוצאה מהתגברות האגואיזם, והנגזרת הראשונה שלה - עצלות. זה לא קשור לחוכמת הקבלה או לכל העיסוקים האחרים שלך, פשוט תחושת עצלות כללית. התרופה היחידה בשבילך - להתחיל ללמוד בקבוצה ולעסוק בהפצה, אחרת ה"מחלה" עלול להחמיר.
להתעמת עם האגואיזם
שאלה: האגואיזם של האדם דורש ממנו כל הזמן הוכחות להתקדמות הרוחנית שלו, ואם האדם אינו רואה את ההוכחות האלה, האגואיזם לא נותן לו כוחות להמשיך ולעבוד. אז מה, צריך כל הזמן להטעות אותו?
תשובה: לא נאמר שצריך להתעמת ישירות עם האגואיזם. כמובן, אם כוח הרצון שלך מאפשר זאת, עליך כל הזמן להשתדל ולהתאמץ על מנת להיווכח, בסופו של דבר, שלבד אתה לא מסוגל להגיע לשום דבר. אבל במקביל, אם תשקיע את כל המאמצים, לא תרגיש חסר אונים ואדיש, ואף על פי שעדיין לא תהיה מסוגל להגיע למטרה לבד, תהיה לך כל הזמן שאיפה רוחנית. כלומר, תגיע לדרגה רוחנית שבה "לא מניח לי לישון" ואז מה שישאר הוא להתפלל לעזרה, והבורא ייענה לתפילותיך ויתגלה בפניך.
להעביר את האור דרכך
שאלה: האם ייתכן שחלק מאור הבורא שהמסך מחזיר ושאיננו מקבלים, מגביר את תחושת הסבל שלנו, מכיוון שלא הצלחנו לקבל את החלק הזה?
תשובה: ראשית, אין לך עדיין מסך. מי שיש לו מסך מסוגל לחוש את האור שחודר אל הכלי, כהנאה מאיחוד רוחני.
שנית, אתה חש את כל התחושות הלא טובות שלך, מכיוון שאתה עובר תהליך של גילוי והבנת תכונות רוחניות חדשות, והשלב הראשון בתחושת תכונה חדשה, היא תחושת היעדר האור, ולכן האגואיזם חש אותה כריקנות, היעדר הנאה, דבר שבא לידי ביטוי בעצב, בדיכאון, ובתחושת חוסר אונים.
רק על ידי הגברת המאמצים הרוחניים ופעילות בקבוצה תהיה מסוגל לשמור על קצב ההתקדמות שלך, בכך שתמלא כל הזמן את תחושת הריקנות שלך בחוויות רוחניות חדשות. לא לחינם אתם מתבקשים כל הזמן ללמד את מה שאתם כבר יודעים, להעביר לאחרים, להפיץ.
הפעולות הללו הכרחיות וחשובות ביותר להתקדמות הרוחנית של כל אחד. אם לא תשקיע מאמצים גם בפעולות האלה, תמצא את עצמך במהרה, במקרה הגרוע ביותר, במצב של דיכאון עמוק. עליך לעסוק בפרסום חוכמת הקבלה, כלומר בכל מה שיכול להיות קשור להפצה. כאשר אדם מעביר ומסביר משהו לאחרים, הוא לומד, משכנע ומחזק גם את עצמו.
האור נמצא בספר
שאלה: בזמן שאני קורא בספרי קבלה, פתאום איני מסוגל להמשיך כי אני רוצה מאוד לישון. שוב מתעניין, מתרכז, מחשבות דוהרות בראש במהירות משוגעת, ופתאום אני חייב לשאול שאלות. אני מתחיל לשאול, ולפתע חש פחד שאני שואל שטויות ואיש לא יטרח לענות לי. איך אפשר להסביר את המצבים האלה?
תשובה: מה שאתה עובר עכשיו - זאת תחושת התחלפות חוויות מהירה, שנובעת מהאור שנמצא בספר. אל תשים לב ואל תדאג בגלל תופעות אלה. זה אחד השלבים ההכרחיים שצריך לעבור במהלך ההתפתחות הרוחנית. בינתיים צריך להמשיך ולקרוא הרבה, ורק לאחר מכן כל מה שקראת יתחיל לפעול בתוך הנשמה שלך, ותהיה מסוגל לנתח ולהבין.
כל השלבים האלה מתחילים בצורה אוטומטית, ואתה צריך להמשיך לשאוף להתקדם רק קדימה. ההתפתחות הרוחנית מתבצעת בהתאם לשרשרת הרשימות שכבר נמצאת בתוכך, לפי סדר שנקבע מראש, ואתה צריך פשוט להשקיע את כל המאמצים הרוחניים, שרק אתה יכול לעשותם. לאחר מכן, בכל דרגה רוחנית חדשה שתעלה אליה, תתחיל להבין מה ואיך בדיוק צריך לנתח, ואילו פעולות צריך לבצע. בינתיים - המשך לצבור את החומר בעזרת קריאת הספרים.
למלא הריקנות באור הבורא
שאלה: אדם הלומד קבלה מגלה, שהעולם ריק לחלוטין מכל תוכן, ומתחיל לחוש בדידות וריקנות רוחנית; כל מעשיו, עיסוקים, תחביבים, נראים לו ביטויים גלויים של אגואיזם עצום, פרוע ובלתי נשלט. הוא נגעל מזה, וחש כך גם כלפי עצמו. מה לעשות עם תחושת הריקנות הפנימית?
תשובה: לחרוק שיניים ולהמשיך ללכת קדימה. כלומר, להמשיך לקרוא את החומר. אם אתה מרגיש שאינך מסוגל לקרוא עוד את המאמרים, התחל לשרטט ונסה להבין את חוכמת הקבלה בעזרת המוח. אם אתה חש ריקנות רוחנית בלב, השתדל כל הזמן לעסוק בהפצה. זה עוזר מאוד להתמודד עם המצבים האלה ולעבור אותם במהירות, שהרי כל התחושות האלה עוד יחזרו על עצמן ולא פעם אחת.
כל המצבים הרוחניים האלה שאתה עובר - פירושם שאתה מקבל עוד אגואיזם שדורש מילוי, ואין לך במה למלא אותו - ומכאן הדיכאון שלך. לכן אתה חייב ליצור לעצמך סביבה קבועה, שתתאים לשאיפה הרוחנית שלך. אתה צריך להקים קבוצה, לפחות של כמה אנשים, שבה תלמד או שאותה תלמד. התחילו ללמוד בצורה מסודרת.
בקיצור, המצבים האלה הם תוצאה ישירה של פעילות הקו השמאלי, לכן צריך להפעיל בצורה יותר אקטיבית גם את הקו הימני. אבל אם הקו השמאלי שלך מונע מלמעלה, את הקו הימני עליך ללמוד להפעיל לבד, בעצמך, בעזרת לימודים, עבודה רוחנית, תפילות לבורא, הבנת משמעות ומטרת החיים שלך.
תחושת הריקנות היא תנאי הכרחי לתחילת התיקון, וצריך למלא אותה באור. התחל לפעול, ובמקום לשבת בחיבוק ידיים ולהתלונן שנתנו לך את תחושת הריקנות הזו, התחל למלא אותה באור הבורא.
השרשרת העקבית של היישום
שאלה: אדם השואף לנהוג באופן אלטרואיסטי, חייב קודם כל לבדוק את עצמו, באילו רצונות הוא יכול לקבל הנאה כך שיגרום הנאה גם לבורא, ורק לאחר מכן יתחיל למלא את עצמו הנאה. איך אפשר ליישם זאת בחיי השגרה בעולם שלנו, או שמדובר בעולמות עליונים?
תשובה: כל מה שאדם חושב ועושה, מתבצע בתוכו בהתבסס על מה שנמצא בפנים, על המחשבות והרצונות שהוא קיבל מלמעלה. איננו מסוגלים בכל רגע נתון ובכל דרגה רוחנית לבחור בשום דבר, מכיוון שההגדרה עצמה של "מהי דרגה רוחנית" מתכוונת לכך, שכבר קיימים באדם, בכלי, תכונות מסוימות והוא פועל ושואף למשהו על בסיס התכונות האלה.
בהתבסס על כל המטען שלנו בכל רגע נתון, כל מה שאנחנו יכולים לעשות, מתוך כל המחשבות והרצונות והתכונות, זה לנתח את כל האפשרויות, לעבד את כל התרחישים ולממש את המחשבות, הרצונות והתכונות בדרך הכי יעילה, בהתאם לתוכנית הבורא. כלומר, להשתמש בתורה, בחוכמת הקבלה, ליתר דיוק באור העליון, כך שיוביל אותנו לדרגה רוחנית חדשה של מחשבות, רצונות ותכונות. וכך הלאה.
זוהי שרשרת עקבית של יישום כל מה שהבורא מעניק לנו. ובכל פעם התהליך הזה מעלה אותנו לדרגה רוחנית גבוהה יותר. לכן תמיד הדבר החשוב ביותר הוא להתבסס אך ורק על מה שקיים כבר בתוכנו, לממש את עצמנו באופן הכי יעיל בעזרת לימודי חוכמת הקבלה.
אגואיסט מושלם
שאלה: מה קורה אם הסובבים אותך אומרים לך, שמבחינה אובייקטיבית הפכת לאדם רע יותר, שלא אכפת לך מכלום ושאתה לא דואג למשפחה, שהפכת לאגואיסט מושלם, ומקשרים את כל התופעות הללו ישירות ללימודי חוכמת הקבלה שלך?
תשובה: פירוש הדבר שכבר הצלחת לשנות את ההשקפה שלך על הערכים הארציים והרוחניים. כמובן, היום אתה עוסק במשהו חשוב יותר, החשיבות הזו שינתה כיוון מנושאים חשובים בעבר לנושאים אחרים. כיום חשוב לך יותר כל מה שקשור לעולם הרוחני, ולא ההשלכות בעולם שלנו. האנשים שסובבים אותך רואים את השינוי הזה, ומפרשים אותו בהתאם ליכולת ההבנה שלהם.
כל התופעות האלה והרצון להתרחק מכל בעיות העולם הזה, הם דבר בלתי נמנע. אבל צריך להשתדל שהתהליך הזה יעבור בצורה קלה, ועד כמה שאפשר פחות מכאיבה. לנסות לא לשנות את המסגרות החיצוניות הקיימות, להמשיך לעבוד, לחיות עם המשפחה, בדיוק כמו בעבר.
שינויים רוחניים מבניים
שאלה: אני מגלה בעצמי תכונות אגואיסטיות רעות שונות, ומפריע לי שזה לא מאוד מטריד אותי. איני שונא את עצמי על כך, ואומר לעצמי שזה מה שאני. הצורך בתיקון מובן לי רק בראש, ובלב אני מקבל באדישות את מה שיש, ולא מצליח לשנות משהו באופן מעשי. איך אני אמור להגיע לתיקון, אם אין בי שום שנאה כלפי האגואיזם שלי?
תשובה: אתה נמצא בתהליך של שינויים רוחניים מבניים. התהליך הזה יכול להימשך גם כמה שנים. הדבר העיקרי בתהליך הזה - סובלנות כלפי עצמך וכלפי אחרים, איזון, יכולת לשמור על רמת התנהגות סבירה, להיות מסוגל להבין שאתה- עובר שינוי רוחני, ולחכות בסבלנות. נסה לצפות מהצד על עצמך בצורה אובייקטיבית - מה ואיך בדיוק הבורא משנה בתוכך.
לאחר התצפיות תגיע למסקנות. נסה ליישם את המסקנות האלה בחיי היום-יום שלך, נסה לשנות את ההתנהגות החיצונית שלך ואת היחס למסגרות חברתיות אחרות - לוח זמנים, סדר יום וכולי. אתה תעבור את כל התהליכים האלה בהתאם לחומר שאתה לומד, וכתוצאה מהתצפיות העצמיות שלך. לצורך כך דרושה מערכת עצבים חזקה ומאוזנת, ותקשורת קבועה עם הקבוצה ועם המדריך.
בושה - אש שורפת מבפנים
שאלה: כבר הבהרנו שהתכונה הדומיננטית בעולם שלנו היא אגואיזם. אבל מהי, בעצם, תחושת הבושה שלנו? למה אנחנו לא רוצים לקבל, כאשר לא נותנים דבר בתמורה? מה זה צמצום א' בעולם שלנו?
תשובה: נכון, כבר הבהרנו שהתכונה הדומיננטית בעולם שלנו היא האגואיזם, אבל זה אגואיזם מהסוג הגשמי, אגואיזם עצמאי, ולא "כנגד הבורא". לא פרעה ששואף להיות במקום הבורא ומבין מיהו הבורא.
כלומר, רק מי שעולה בדרגות העולמות, מסוגל לגלות את האגואיזם האמיתי, כיוון שבתחילת כל עלייה הוא חש את האגואיזם, את "היצר הרע", המנוגד למערכת עולמות בי"ע. מה שמאפיין את העולם שלנו הוא, שאף על פי שהאגואיזם בעולם הזה קטן מאוד ו"אין עוד מלבדו", אין כוחות של טוב.
אבל מה בעצם מבטאת תחושת הבושה שלנו? הבושה מבטאת את הדרגה הרוחנית שבה האדם מתחיל לחוש ניגוד בתכונות, במחשבות שלו, בהשוואה לתכונות הבורא. על מנת לחוש את התחושה הזו, צריך קודם לחוש את הבורא, להבין את המחשבות, את התכונות שלו, וכמו כן להבין את עצמך ואת התכונות והמחשבות שלך. ואסור לך להרגיע את עצמך שכך הוא ברא אותנו, ולספר לעצמך תירוצים אחרים.
זוהי דרגה רוחנית, כשהאדם אינו חש דבר אחר מלבד אש ששורפת אותו מבפנים, מאחר שהוא רואה בבירור את ההבדל והמרחק הרוחני העצום בינו לבין הבורא. מתוך הבנת התכונות הרוחניות האלה, כולל רוחניות אגואיסטיות, האדם בעצם מתחיל את תהליך התיקון שלו.
ברכה לתחילת הדרך
שאלה: אחרי שקראתי חומר המיועד למתחילים, אני מרגיש מבולבל מאוד. הרי כל התכונות המועטות שלי שהערכתי כטובות מבוססות על אגואיזם, והאמת הזו שומטת את הקרקע תחת רגליי. איך אוכל לכוון את דרכי אל עבר התיקון כך שלא אפול עוד יותר?
תשובה: קיבלת את ההשפעה הראשונה של האור העליון - גילית את ההבדל הרוחני בינו לבינך. עכשיו צריך לעבור לשלב הבא. כאשר רק כתוצאה מהמאמצים הרוחניים שלך תתחיל לתקן את התכונות שלך, ותהיה מסוגל לקבל בעקבות זאת תחושת התקרבות רוחנית אל הבורא.
זאת עדיין לא תהיה תחושה ברורה וגלויה של העולם העליון, כיוון שעדיין לא עשית ניתוח מעמיק של כל האגואיזם שלך, ולכן לא תהיה מסוגל לראות את האור, אבל כבר תרגיש משהו שונה, שמעלה אותך מעל לעולם.
וכך הלאה, אתה תעבור הרבה עליות ונפילות רוחניות, עד שתבין לעומק את כל התכונות שלך, ורק אז תהיה מסוגל, בכלים שלך, לחוש את העולם העליון. אל תאבד תקווה, כל המצבים הרוחניים משתנים במהירות. אם תתעכב ותעצור, תאריך כך את הזמן. ברכות לתחילת דרכך הרוחנית.
כשההנאה היא למען הבורא, האור שממלא את הכלי אינו יוצר בו תחושה של התמלאות, הרי ההתמלאות היא באור - שלא למען עצמי, ואינה קשורה בקשר- ישיר לרצון שלי, ולכן אין תהליך של התרגלות. ומלבד זאת, החוויה הרוחנית שבהתמלאות גדלה פי מיליארדים, באותה המידה שבה הבורא נעלה מהבריאה. הנה לך עוד הקבלה אחת. שיהיה לך מעבר מהיר מהקבלות - לתחושה רוחנית אמיתית.
קשר רוחני עם הבורא
שאלה: מה צריך לעשות על מנת לשמור על מצב רוח מרומם ולהמשיך לעבוד? האם מצב-רוח מרומם תורם או מזיק לעבודה הרוחנית של תלמיד מתחיל? איך להתייחס למצב כזה?
תשובה: מקור כל הסבל שלך הוא היעדר אור הבורא, היעדר ההנאה בכלי הנשמה שלך. לכן, אפשר לבורא ולמחשבות עליו להיכנס אליך. השתדל לחוש את נוכחותו בנשמה שלך, וכל הסבל שלך ייעלם. זה דבר ראשון.
לאחר מכן, בהדרגה ובזהירות, על מנת לא לאבד את התחושה הזו, המשך כל הזמן לפתח אותה, גם על חשבון ההתמודדות שלך עם הבעיות היומיומיות, והתחל לפתור אותן בעזרת אור הבורא (כמובן, עדיין לא מדובר באור או בתחושת הבורא האמיתית). אמץ לך גישה של חסידים - לכל הרע בחייך הגב בתפילת תודה לבורא.
אל תדאג פן תחיה רק בקו הימני, בלי לנתח את הקו השמאלי ולהביאו לעלייה רוחנית. במקרה כזה לא תוכל לעלות, אלא תתפשט לרוחב כאור חסדים. מי שהולך בדרך של אמונה מעל הידע, כלומר מתגבר על ההפרעות, מושך לעצמו הפרעות חדשות ומתקן אותן בכך שהוא לומד ליצור קשר רוחני עם הבורא, עולה בעזרת ההפרעות שהבורא שולח לו, ומקבל הבנה - גילוי של הבורא - אור החוכמה.
אבל בכל מקרה, בראש ובראשונה צריך למצוא את הקשר הרוחני עם הבורא ולדעת לא לאבד אותו. רק אחר כך אפשר להתחיל לגלות, לנתח ולפתור את בעיותיך כך, שרק תחזק את הקשר הרוחני שלך עם הבורא. כל זה הוסבר בפרטי פרטים, בדוגמאות ובפרשנויות שונות במאמרים של הרב"ש.
העולם זוהר ברצון מחודש
שאלה: כאשר האדם מרגיש טוב, הוא אינו זקוק לדבר. כאשר הוא מרגיש רע - הוא מחפש מילוי וסיפוק. מה לעשות כאשר האדם מרגיש אדישות מוחלטת, לא טוב וגם לא רע? כאשר אינו רוצה לעשות דבר ואין לו שום שאיפות או רצונות?
תשובה: צריך להתאמץ ולמצוא את נקודת הקשר הרוחני עם הבורא בלבך; התחל לחזק את הנקודה הזו, חזק את השאיפה הרוחנית שלך; עבור על כל המחשבות שלך אחת אחת, על הרצונות שלך, והשתדל לשמור על עוצמת השאיפה הרוחנית שלך אל הבורא; עצום את העיניים וסגור את האוזניים, התמקד רק במחשבות על העולם הרוחני - פקח עיניים ופתח אוזניים, המחשבה הרוחנית צריכה להישאר באותה דרגת עוצמה כפי שהייתה, ללא הפרעות הראייה והשמיעה.
כל התרגילים האלה אינם קשורים לעבודה רוחנית אמיתית, אבל הם עוזרים לאדם להתמודד עם המצבים הרוחניים השונים שלו, לברר ולהבין את התחושות האמיתיות.
אם אתה מרגיש ריקנות ועצב כלליים, עצום את עיניך לזמן ממושך, אל תפקח אותן, עד שכבר לא תהיה מסוגל לסבול. ולאחר מכן, כאשר תפקח אותן לבסוף, תגלה סביבך עולם זוהר, מלא בתחושות וחוויות, ומיד תרגיש שאתה רוצה לעשות משהו. העצבות שלך תיעלם, מכיוון שחידשת את הרצונות, ואתה חש את העולם המחודש הזה ברצונות המחודשים שלך. אם מבינים את הטבע של הכלי-רצון, ושל האור-הנאה, אפשר לבצע על עצמך כל מיני ניסויים.
להתנתק מהדרגה הקודמת
שאלה: בסיכום כל המאמצים האדירים לבנות איזשהו בסיס על פי הלימוד, אתה מגיע למשהו, שנכון לאותו רגע הוא אמת לאמיתה עבורך. כעבור רגע האמת הזאת הופכת לשקר מוחלט, ואתה נאלץ שוב להתחיל מהתחלה. לא משנה למה תגיע, בסוף הכול שקר.
תשובה: כמובן, מהות המעבר מדרגה רוחנית נוכחית לדרגה עליונה יותר, היא בכך שהאמת הקודמת הופכת לשקר, ומגלים אמת חדשה, מכיוון שכל דרגה מורכבת מצד חיצוני ומצד פנימי, והם הפוכים. כל ספירה כוללת "אני" ו"אין" (שפשוט נכתבים בסדר הפוך).
מלבד זאת, בלתי אפשרי פשוט לעבור לדרגת חשיבה אחרת, אם אתה לא מוכן להתנתק מהדרגה הקודמת. רק התנתקות מהדרגה הקודמת מהווה תנאי הכרחי להבנת הדרגה הבאה. לפני כן, עד כמה שהדרגה הנוכחית בלתי נסבלת, היא לא תשתנה, כלומר האדם לא יעלה לדרגה הבאה.
הואיל והתבגרת במהלך השנה החולפת, תוכל כעת לנתח את שינויי הדרגות הרוחניות שלך. זאת השפעת הבורא, השפעת גורם "תקופת התיקון הכללי" (משיח), כאשר כל הנשמות במערבולת מתעצמת מתקרבים יותר ויותר למרכז, מתקדמים אל עבר מטרת הבריאה. הבדל נוסף בין חוכמת הקבלה לבין כל שאר הדתות והשיטות מתבטא בכך, שהמורה בחוכמת הקבלה משתמש בדוגמה אישית לתלמיד איך צריך לעלות.
נניח, פרצוף או"א ("אבא ואמא") מבצע פעולת הדגמה, ולאחר מכן מעביר את המסך לפרצוף זו"ן (זעיר אנפין ונוקבא) ומשגיח איך זו"ן בעצמו מבצע את אותה הפעולה. הדבר דומה לעולם שלנו, כאשר אמא או אבא או שניהם מראים לבנם איך צריך לעשות משהו, ולאחר מכן משגיחים על מה שהילד עושה.
כך גם בדרגה לפני שהאדם נכנס אל עולם העליון, ולא מסוגל ללמוד עדיין שום- דבר על פעולות עצמו, או על פעולות הפרצוף העליון-מורה-רב. ולכן הרב, באמצעות דוגמה אישית, מראה לו בפעולות הארציות מה בדיוק עליו לעשות.
הבורא שולח גם לתלמיד וגם למורה שלו תופעות ששניהם צריכים לעבור. מורה - כנדהם מהמתרחש, ותלמיד - כמסתכל מהצד ושותף פסיבי. לאחר מכן, כאשר התלמיד מתבגר, גם הוא מתחיל לחוש אותן התחושות, ובתורו התלמיד מתבונן במתרחש, ומתכונן בעצמו להתמודד עם שינויים חברתיים. יש הרבה סיבות הכרחיות לתופעות הללו אצל המקובלים, על מנת שלא ידבקו בשאיפות ובמחשבות גשמיות, ויחושו צורך בבורא כמקלט לכל המתרחש.
ועל מנת שיתנתקו מהאגואיזם שלהם כדבר היחיד שקושר אותם לעולם הזה, לסביבה. הרי רק אם יעלה מעל האגואיזם העצמי, האדם יהיה מסוגל לסבול את כל הרדיפות ששולח אליו הבורא דרך סביבתו.
"הסתרת הבורא"
שאלה: בעולם הרוחני אין כפייה. האם אני מבין נכון, שגם כאשר אני מתחיל להרגיש ריקנות פנימית ובלבול והשאיפה לעולם הרוחני יורדת ועדיין אינני מסוגל להתגבר על כל הבעיות החיצוניות שנגזרות מהמצב הזה, מותר לי לעזוב את הכול עד שארגיש מוכן יותר?
תשובה: פשוט המשך לעשות מה שאתה עושה. לא במקרה נקרא השלב הראשון בלימודי חוכמת הקבלה שלב "הסתרת הבורא", זה בדיוק מה שאתה עובר עכשיו. ולאחר מכן תגיע לשלב "גילוי הבורא", ואז תגלה את כל מה שקרה לך לפני כן, וגם תבין את הסיבות למה שקרה כפי שקרה.
העצה שהמקובלים נותנים לשלב הרוחני של "הסתרת הבורא" - "כל שבכוחך ובידך לעשות - עשה!" - המשך לקרוא, לכתוב, ללמוד עד כמה שאתה יכול, למד אחרים, והעיקר, אל תאבד את הכיוון, המשך להתקדם לעבר המטרה. התקופה הזו נקראת הסתרת הבורא, מכיוון שהאדם אינו מסוגל להבין מה בדיוק קורה לו, ולכן הוא מוכרח להשקיע את כל המאמצים על מנת לא לסטות מהדרך הרוחנית.
הפרעות - אמצעי להידוק הקשר עם הבורא
שאלה: אני משתדל בכל כוחי, קורא, מאזין, אבל הלב בוכה וזועק - בשביל מה אני כאן? למה אני כפי שאני? אם אין חוק, אין גם סבל, ואם יש חוק, למה תמיד אני יוצא אשם?
תשובה: עכשיו כבר הגעת לדרגה רוחנית שבה אתה יכול להתחיל לתקן את היחסים שלך עם הבורא. אני שמח מאוד שאתה נמצא בשליטת יצרים חדשים. זה בדיוק מה שאמור לקרות לאדם במהלך ההתקדמות הרוחנית שלו אל הבורא. הבורא שולח לו הפרעות חדשות, על מנת שלמרות כל ההפרעות האלה הוא יחזק את הקשר הרוחני שלו עמו. אז ההפרעות האלה הופכות לאמצעי להידוק הקשר. כי כל מה שהאדם מקבל מגיע אליו מלמעלה, מהבורא.
הבורא שולח לנו הכול. הבורא שולח לנו רק את הטוב, ואנחנו חשים וחווים את הטוב הזה בהתאם לדרגה הרוחנית של כל אחד מאיתנו, או כפי שזה באמת, טוב, או פחות טוב ממה שיוצא אלינו מהבורא.
בכל פעם שבה אתה חש סבל נפשי או פיזי, אתה מסוגל להבין שמקור הכול במקור החיים וההשגחה היחידה והאחידה שלנו - הבורא. וכל הסבל שאנחנו חשים ניתן לנו על מנת שנשתדל, למרות התחושה השלילית שלנו, בכל פעם להצדיק אותו ואת ההשגחה שלו, כלומר את יחסו כלפינו, ושנתעלה מעל הרגשות שלנו, מה שנקרא "אמונה מעל הדעת".
ואם נשקיע מאמץ רוחני להצדיק אותו, ונקשור את כל החיים שלנו עם ההשגחה שלו, לא משנה מה קורה לנו, נוכל לחוש אותו ואת השפעתו בכל מה שקורה לנו. ואחר כך גם נתחיל לחוש הנאה אינסופית מהקשר הרוחני איתו, עד כדי כך שנקבל בשמחה את כל הסבל שהוא גרם לנו על מנת להגיע לקשר רוחני איתו.
ורק לאחר מכן נרגיש צורך לכוון את המחשבות שלנו, לא לכמה כל זה טוב, שעברנו מתחושת הסבל לתחושת ההנאה, אלא למחשבות שבכך אנחנו גורמים הנאה לבורא. במקרה כזה, האדם מתנתק לחלוטין מהאגואיזם שלו ומפסיק לחוש תלות ביחסו לבורא, כלומר מתעלה מעליהן, "אל מחוץ לגופו".
הסתרה - הכנה לגילוי
שאלה: למה ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" נאמר, שבמצב של הסתרה כפולה של הבורא, כל העבירות הן למעשה חטאים מכוונים, ובמצב של הסתרה רגילה, הן נחשבות לעבירות רגילות? הרי אם לכאורה אני בכלל לא חש את הבורא, לא מודע כלל לרצונו, מדוע זה נקרא שאני מבצע עבירה מכוונת?
תשובה: אתה בהחלט צודק. אדם שחי בחושך אינו מודע לקיום הבורא, ואינו מסוגל כלל לעבור עבירה. לכן גם ניתנת לנו התקופה הזאת, על מנת שכמו ילדים קטנים, נוכל לעשות כל העולה על רוחנו ולא להזיק בכך לאיש. התקופה הזו, מצד- הבורא, נקראת "הסתרה", מצד הבריאה - "תקופת הכנה לגילוי". בעולם הרוחני אין מושגים של חטא ועונש, צדיקות ותמורה. יש דרגות רוחניות שנקראות כך. ואותם מצבים רוחניים מסווגים בצורה שונה, בהתאם לדרגה הרוחנית.
עבירה מכוונת או לא מכוונת, הכוונה כאן - לא לכך שהאדם מודע לעבירה, אלא לרצון עצמו, לרמת התיקון שלו.
החופש המוחלט של האדם
שאלה: מה הכוונה ב"כניעה לרצון הבורא"? האם אין זה סוג מסוים של עבדות?
תשובה: רשות הבורא - אין פירושה שהאדם אינו קיים, שאינו יכול לבטא את עצמו, אלא דווקא להיפך, כאשר האדם מקבל את כל תכונות הבורא, הוא הופך דומה לו מבחינה רוחנית, ושניהם פועלים לפי אותן תכונות, כוונות, ומטרות. כל זה- מעיד רק על חופש מוחלט של האדם, כיוון שבכל מקרה אחר, הוא מוגבל בפעולות ובמחשבות, מלבד בדרגה הרוחנית הזו.
היעדר תחושה רוחנית
שאלה: במשך תקופה אני לומדת את חוכמת הקבלה. פתאום אני כבר לא רואה את בעיות העבר כבעיות, ומה שעוד לא הצלחתי לפתור, כבר לא מטריד אותי כמו בעבר. עם זאת, גם העניין בחוכמת הקבלה ירד. האם אין שום דרך אחרת מלבד דרך הכאב והייסורים?
תשובה: אם לאדם עצמו נעלמים החשק והרצון הרוחני, ובלי הרצון הוא לא מסוגל להתקדם, הוא חייב לחפש את התמיכה של הקבוצה, לשאוב כוחות רוחניים מאחרים, מעבודת ההפצה שלו וכולי. במהלך כל התקופה הזו, של היעדר השאיפה ללמוד, היעדר תחושה רוחנית, רצוי להקדיש כמה שיותר זמן לעבודות "חברתיות" בקבוצה. ולהפך, כאשר יש שאיפה ותחושות רוחניות, להמשיך לקרוא, ללמוד הרבה, להאזין לחשוב ולנתח. בקרוב הכול ישתנה.
מוזה רוחנית
שאלה: בספר "פרי חכם", באגרת מעמוד י"ז, הרב יהודה אשלג כותב: "...אם אתה רוצה לברר ולהבין תחושה מאוד אישית, אף פעם אל תחפש תשובה בספרים..." למי מיועד המכתב? מה הכוונה ב"תחושה מאוד אישית"?
תשובה: המכתב מיועד לכל אחד ולכולם, כיוון שבדרך כלל, המכתבים מדברים על עבודה רוחנית כללית, גם אם הם מיועדים למישהו מוגדר. הכוונה לחוויה אישית, לא משהו שקשור ללימודים.
האדם מגלה ומבין את העולם הרוחני לא מתוך הספרים, אלא מתוך תחושות וחוויות אישיות שהוא עובר, כפי שנאמר: "מה שלא נשיג, לא נגדירהו בשם ומילה" - מה שלא התגלה בהשגה, אי אפשר לקרוא לו בשם (להבין). לכן, כאשר האדם מגיע לגילוי רוחני אישי שלו, ל"מוזה רוחנית", הוא צריך באופן זמני לעזוב את הספרים ולחוות את החוויה הזו, ורק לאחר מכן לחזור לספרים, למצוא את תיאור החוויה שעבר בספרים ולנתח אותו לפי המקורות.
מהות התמורה
שאלה: אנחנו חיים בעולם פיזי של תוצאות והשלכות. למדתי שהרבה דברים משתנים באדם שמתחיל ללמוד את חוכמת הקבלה וחוויתי זאת על בשרי. אבל מה לעשות אם יש מצב מסוים שאינני מסוגלת לשנות - נניח משהו שקשור למצב המשפחתי שלי?
תשובה: אכן, הרבה דברים משתנים בתוך האדם, אך האדם לא משנה בכוחו כלום, אלא כל השינויים מתבצעים תחת השפעת האור מלמעלה. כמו הכלי, כך גם הדרגה הרוחנית שלו. כלומר מידת ההתמלאות או ההתרוקנות מהאור תלויים אך ורק ברצון הבורא. האדם יכול רק להשקיע את כל המאמצים מעל הדרגה שלו, כלומר, למרות הקשיים וההפרעות.
בשום אופן אסור לתכנן את הדרגה הרוחנית הבאה, מכיוון שהתמורה מגיעה תמיד בתשובה למאמצים רוחניים. אבל מהות התמורה היא בכך, שאדם מקבל הפרעות גדולות עוד יותר, על מנת שיוכל להתקרב לבורא עוד יותר בהתמודדות שלו איתן. מלבד זאת, אם את חושבת שתהפכי טובה יותר - זו הטעיה עצמית. כל הרוע שלך יישאר בתוכך, יבטא את עצמו בצורה גלויה יותר ויותר, ואת כל הנפילות הרוחניות את תראי כהתרחקות מהקדושה.
לכן - רק הבנת המטרה הסופית בסיום הדרך, והקשר הרוחני, מסוגלים להצדיק בעיני האדם את כל השלבים הנפרדים בדרך. ותמיד, בכל פעם שבה עושים הערכה עצמית או הערכת הבורא, חייבים להתבסס על הבנת התחושה של סיום הדרך, בגמר התיקון.
שליטה עצמית
שאלה: במצב של נפילות רוחניות, גם אם מקשיבים קשב רב לשיעור המוקדש לדרכי התמודדות, מתחילים להבין שדבר לא יעזור, שום מאמצים ושכנועים. תחושת התלות המלאה הזו משפילה מאוד ומייאשת. נאמר לי שדווקא "שם" קיימת בחירה חופשית. האם אין זו צורה של תלות באור?
תשובה: הבריאה יכולה לבחור באחד מהשניים: להיות תחת שליטה של מלאך הרע, אגואיזם, יצר הרע, פרעה, נחש, או להיות תחת שליטת הבורא.
בהתחלה האדם אינו מסוגל לחוש שהוא נמצא תחת שליטת הרע. הוא פשוט מקבל את זה כעובדה, זה הטבע שלו, ולכן הוא מרגיש, לכאורה, חופשי ועצמאי. הרי אפשר לחוש שאתה לא באמת חופשי, רק אם יהיה לך מושג על תחושות אחרות מלבד תחושת הכלא.
כאשר האדם מתחיל לחוש את "הנקודה שבלב", הוא מתחיל לחוש "עוד משהו מלבד העולם הזה", ורק אז הוא מתחיל לגלות ולהבין נכון, אם הוא לומד את חוכמת הקבלה, את תחושת הדרגה הרוחנית הגבוהה. ואז הוא מסווג את הדרגה הנוכחית שלו כ"שליטת הרע" בו.
הוא מתחיל לחוש שאינו מסוגל להשתחרר מהשליטה הזו, שהשליטה הזרה הזו גורמת לו לחוש תחושות פחד והשפלה. בהדרגה מתעוררת ומתעצמת בו רק שאיפה אחת - להשתחרר משליטת ה"יצר הרע", ובמודע להעדיף להיות תחת שליטת הבורא. עד כדי כך, שהוא פשוט לא רוצה להיות "חופשי", אלא במתכוון תחת שליטת הבורא, בעזרת "אמונה מעל הדעת" - ואז הבורא משחרר אותו.
שינויים במצבים רוחניים
שאלה: כשמשחקים עם האגואיזם, קל מאוד למעוד וליפול. כאשר האדם מתחיל להגביר את יצר הרע שלו, איך הוא יכול לקבוע את המידה הדרושה? איפה נמצא הגבול שאותו אסור לו לחצות?
תשובה: האדם אינו מסוגל לשלוט או לבקר שום מצב רוחני, או אפילו לא רוחני, בתקופת ההכנה שלו, כיוון שהכול בא אליו מהבורא (ראה מאמר "אין עוד מלבדו" בספר "שמעתי"). אמצעי הבקרה היחיד של כל הדרגות הרוחניות הוא לחפש כל הזמן את הבורא, כמקור לכל מה שאנחנו חשים וחווים, ולא להתנתק מ"קצה" הקשר הרוחני עמו.
הדרגות הרוחניות משתנות כבר בהתאם למה שצריך לעבור, על מנת שלא להתנתק מנקודת התקשורת הזו עם הבורא. שינויים במצבים הרוחניים יתבצעו בצורה כזו, שתוכל לצבור סכום מסוים של חוויות ותחושות בכלי הפנימי שלך, ודרכו בהדרגה ובעקביות, תוכל לגלות את הבורא. לכן אל תפחד משום דבר מלבד איבוד נקודת התקשורת עם הבורא, ועשה כל מאמץ לשמור עליה.
שלמות - אחדות של ניגודים
שאלה: האם אדם הנמצא במצב של נפילה רוחנית, מסוגל לחוש גם תחושת שמחה מכך שהוא מעלה את המ"ן האמיתי אל הבורא? שילוב בו זמני של שני המצבים הללו נראה לי בלתי אפשרי.
תשובה: בעולם הרוחני, להבדיל מתכונות העולם שלנו, כל הניגודים מתחברים ומשלימים זה את זה, ובצורה כזו משיגים את השלמות.
הנחש הקדמון
שאלה: ב"ספר הזוהר", בתיאור האות "פ", נאמר שהיא דומה לנחש, מכישה את האדם ומיד מכניסה את ראשה חזרה. מיהו הנחש הזה? מה מבטא הראש שלו ומה המשמעות בלהיכנס אל תוכו?
תשובה: זה בעצם מבטא את "יצר הרע" של האדם, שמוציא את ראשו רק לרגע קצר, על מנת לקחת לעצמו את כל תוצאות מאמציו של האדם בדרכו אל המטרה. לדוגמה, לאחר שהאדם השקיע הרבה מאמצים בלימודים, לימד, יצר קשר הדוק עם חבריו ועקב כך הגיע לתוצאות מסוימות, פתאום מתעורר הנחש הזה, האגואיזם, והאדם מתחיל להתגאות בכל מה שהשיג או מתחיל לקבל הנאה בצורות אחרות מהתוצאות שהשיג.
גילוי הבורא, בעומק הייסורים
שאלה: להבנתי, קיימים רק הרצונות והסיפוק שלהם, ואין שום יציאה מעבר למסגרות האלה. אם אני "מבקש" מהבורא, אני מדבר עם עצמי ורק מרגיע את עצמי, בתקווה שהוא ימלא את שאיפותיי. אז מה הוא "קשר רוחני עם הבורא"? אולי הוא בקיאות בחוקים שלפיהם האור ממלא את הכלים?
תשובה: קשר רוחני עם הבורא נוצר כתוצאה מהכרחיות תחושת הבורא, שנוצרה במהלך המעבר של האדם מהסתרה מלאה כפולה של הבורא, למצב של הסתרה רגילה (ראה "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות מ"ה והלאה).
קשר רוחני הוא תוצאה של תחושת הבורא כמקור כל הטוב, שמעניק לאדם הכול, גם את התחושות הרעות, אך ורק במטרה למשוך אותו, לכוון אותו אל הדרך לטוב, אל העולם הרוחני. האדם מגלה זאת כאשר הוא מגלה את הבורא בעומק הייסורים שלו. לאחר מכן מתעוררת תחושת חובה לקשר רוחני, עד האהבה אל הבורא.
ניגודים פנימיים
שאלה: יש לי הרגשה מוזרה מאוד, הרגשה של שמחה בעת נפילה רוחנית, שעוזרת לי להתמודד עם הנפילות, לצאת יותר מהר מהמצבים האלה. האם צריך להימנע מהרגשה זו?
תשובה: האדם צריך לעבור את כל השלבים ולהבין למה הוא עובר אותם. הבורא גם כך מכיר את כל דרכי האדם, ואינו זקוק לפירוט הדרך מהמצב ההתחלתי ועד לגמר התיקון. כל זה דרוש אך ורק לאדם, על מנת שיוכל לקבל את הכלי ולצבור ניסיון, חוויות רוחניות וידע. אבל אסור אף פעם לשכוח ש"אין עוד מלבדו" שנותן לנו את התחושות שלנו, וכל מה שהוא נותן לנו, הוא למעננו.
ובעניין השמחה בעת הנפילה הרוחנית: מלמדים אותך כך - שאם אתה נמצא בירידה רוחנית, אבל עדיין מצליח לשמור על קשר עם הבורא, הדרגה הרוחנית הזו אינה נפילה, אלא מתנה, כיוון שהיא יוצרת תחושת בורא חזקה עוד יותר, אף על פי שהיא נובעת מניגודים, אבל בו בזמן היא מדגישה גם את הקשר הרוחני. התחושות החזקות ביותר שלנו מבוססות על ניגודים פנימיים.
השאיפה אל כלי הנשמה
שאלה: עכשיו אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להתלונן על הבורא, אך ברגע שנוכל לחוש את עוצמתו, אהבתו, טובו, האם לא יהיה זה קשה לדעת שהוא מעניק לנו, ואנחנו לא גומלים לו בכלום ולא מסוגלים לשנות דבר, מכיוון שכך נבראנו?
תשובה: תחושת הבורא תמיד נעימה, מכיוון שדווקא התחושה הזו, האור הזה, יצר את הרצון המקורי שלנו להנאה, את כלי הנשמה. היצר הרע והקליפות שנמצאות בתוכנו, דוחפים אותנו להתרחק מהתחושה הזו, לא לשאוף להגיע אליה. לכן צריך להיאבק בכוחות האלה, ולא לתת להם לשלוט.
תחושת הנחיתות שלנו נוצרת בכלי המלכות, ותחושת ההתמלאות והאיחוד הרוחני נוצרים בכלי כתר. בעולם הרוחני תמיד התחושה (עד "גמר התיקון") מורכבת משתי תחושות מנוגדות, במלכות ובכתר הפרצוף. אם שתי התחושות האלה נובעות ממטרה אחת - איחוד עם הבורא - הרי בשילובן הן מעניקות לנו את תחושת השלמות (כמובן, שלמות יחסית, בהתאם לדרגה רוחנית נתונה).
אין דרגה רוחנית נחותה יותר מדרגת העולם שלנו. כל דרגה רוחנית אחרת נמצאת מעליו, ולכן גבוהה ממנו. לעולם אל תפחד מנפילה לדרגה רוחנית נחותה יותר. תחילה תרגיש רע יותר, כיוון שאתה חש את הכלי הריק, ולאחר מכן, כאשר הכלי מתמלא באור, תמיד תגלה שכל דרגה רוחנית חדשה גבוהה בהרבה מהדרגה הקודמת.
אינטואיציה לא אמינה
שאלה: מה פשר ה"תופעה" שבה, שניות מספר לפני אירוע מסוים אני מסוגל לראות את ההבזק שלו בראייה הפנימית שלי, ולאחר מכן הוא מתרחש- במציאות? האם זה פשוט אינטואיציה חייתית? איך פורץ מידע על העתיד אל תודעת האדם, שאינו מסוגל עדיין לחוש את העולם הרוחני?
תשובה: האינטואיציה אצל בעלי-חיים מפותחת ברמה גבוהה יותר מאשר אצל בני-אדם, ולכן אי אפשר להסיק מכך על משהו רוחני, אלא להיפך, ככל שבעל-חיים הוא פרימיטיבי יותר, כך האינטואיציה שלו מפותחת יותר. המקובל, לעומתנו, מקבל מלמעלה לא סתם תחושות ואינטואיציה, אלא ידע, מדע לניהול מציאות החיים, שמהווה תחליף לכל החולשות הפיזיות שלנו, והאינטואיציה ביניהן, כאשר אנחנו אפילו שמחים לקבל תכונה כל כך לא אמינה כמו אינטואיציה.
להתאחד עם רעיון הבורא
שאלה: לפני שלוש שנים התמסרתי ללימודי הקבלה. כיום אני מרגיש שבשנים הללו לא השתנה דבר בתוכי וסביבי. הבנתי ולמדתי רבות, אבל העיקר לא הגיע - לא מסוגל לחוש, לא רואה את המטרה באופק. האם זה המקסימום שאני יכול להגיע בגלגול הזה?
תשובה: אתה מתלונן על כך שאתה לומד את חוכמת הקבלה כבר כמה שנים, ובינתיים אינך רואה שום תוצאה מעשית. קיימות תשובות סטנדרטיות רבות לשאלות כמו שלך, דוגמת: למה אתה טוען בכלל, שמה שאתה עושה נקרא "לימודי חוכמת הקבלה"? אולי ללמוד חוכמת הקבלה ולעסוק בחוכמת הקבלה - זה לא אותו הדבר.
רק ללמוד זה לא מספיק, צריך להשקיע מאמץ כמותי מסוים, וגם מאמץ איכותי רוחני, על מנת לצאת אל העולם העליון (ראה "הקדמה לתלמוד עשר הספירות" אות י"ח). אם אתה לומד להגיע לכוונה "לשמה", לקבל תכונת "חפץ חסד", אז מאין בכלל באות השאלות, דוגמת "מה ייצא לי מזה"?
לא לומדים את חוכמת הקבלה במובן הרגיל, כמו כל מדע או שיטה אחרת, ומבינים אותה רק בצורתה החיצונית. את חוכמת הקבלה צריך ללמוד לקבל מבפנים, זהו אורח חיים, צריך פשוט לחיות את זה, לנשום את זה, ולא להסתפק במריחה חיצונית של משחה.
צריך ללמוד לקחת הכול ללב, להתאחד עם הרעיון של יחידות הבורא, מילוי רוחני באור הבורא. להבין שכל המחשבות שלנו, כל התחושות שלנו באות ממנו, וזה הוא שנמצא בתוכנו ומעניק לנו אותן. צריך לחיות ולהיות מוזן מהאיחוד הרוחני הזה עם הבורא, עד השאיפה לחוש אותו כל הזמן (ראה ספר "פרי חכם - אגרות", עמ' ע').
כלומר, האדם חייב לשאוף להרגיש איחוד עם הבורא, איחוד רוחני בכול - גם אגואיסטי למען עצמו, וגם אלטרואיסטי למען הבורא. או אז כל המאמצים שלו - בחיים, בעבודה, במשפחה ובלימודים, בהקרבת הזמן, ישמשו לו אמצעים הכרחיים על מנת להתקיים, ולהגיע לדרגה הרוחנית הזו, שרק אליה הוא שואף.
או אז אפשר לעלות, הבורא מתגלה בפני האדם, מכיוון שהצליח ליצור את התנאי ההכרחי המקדים - כלי, כוונה אמיתית להתאחד עמו. זהו תיאור קצר של עולמו של אדם המוכן לקבל את הבורא.