ממדי הנשמה תלויים בדרגת התיקון שלה
שאלה: לפי הקבלה, לבעלי חיים, צמחים ודומם אין נשמה, כי הרצון לקבל הנאה שלהם חלש מאוד ולא קשור לבורא. האם כשהאדם מתחיל לחשוב על משמעות החיים, הרכיב הרוחני מתחיל להתפתח ונקרא נשמה?
תשובה: כל מה שנולד וקיים - נברא בכוחו ומרצונו של הבורא. אם מדברים על נשמה, הכוונה היא לקשר ייחודי, אישי, עם הבורא, שאמור להתחזק ולהגיע למציאות של דו-שיח. זה לא קשר טבעי, מודע ומוחשי כפי שהוא קיים בכל יתר הבריאה.
אם בתוך האדם, בתוך כל הרצונות שלו, מתחילה להתפתח השאיפה דווקא אל הבורא, השאיפה הזו היא, בעצם, עובר של נשמה אחרת, בנוסף לזאת הרגילה שיש לכולם. היא נקראת "חלק אלוק' ממעל". אם האדם עובד על מנת לפתח אותה, היא "תופחת" לעשר ספירות של עובר, קודם בקטנות, ואחר כך גם בגדלות. ממדי הנשמה תלויים בדרגת התיקון שלה, בגודל המסך.
הנקודה שבלב
שאלה: איך אפשר לדעת אם אותה נקודה שבלב קיימת? הרי אם היא לא קיימת, כל המאמצים חסרי משמעות לחלוטין.
תשובה: הלב מבטא את כל רצונות האדם להנאות העולם הזה, לכל החיים שלנו בעולם הזה. הנקודה שבלב - רצון לעליון, שאיפה למשהו שלא קיים כאן בעולם הזה. כאשר הרצון הזה מופיע באדם, הוא מוכן ללימודי הקבלה. במהלך הלימודים והעבודה בקבוצה, יחד עם הרב, תחילה מתגברים רצונות הלב, ובהדרגה האדם מגלה שהוא לא כל כך מוכן לוותר על כל ההנאות, לא מפני שהן מתגברות, אלא מפני שהוא מתחיל להבין את מהותן.
הנקודה שבלב - דווקא היא זאת שמתחילה להתפתח, ועל הרקע שלה לאדם נדמה שלא היא, אלא האגואיזם, רצונות הלב שלו, הם אלה שמתפתחים. אבל בהדרגה הוא מקבל "חן דקדושה" - ההנאה שבנתינה, והאדם מתחיל להזדהות עם הנקודה, שממשיכה כבר להתפתח באופן גלוי, והופכת לכלי בעל עשר ספירות - עובר הנשמה.
מהו החוש השישי
שאלה: מהי משמעותו של החוש השישי?
תשובה: יש לנו חמישה איברי חושים: ראייה, שמיעה, ריח, מגע, טעם. כל מה שנכלל בתחום קליטת חמשת איברי החושים הללו מרוכז לאחר מכן במוח, והמוח מעבד את המידע, ומרכיב ממנו תמונת עולם מסוימת, שלכאורה קיימת סביבנו. אבל למעשה, התמונה הזו לא מבטאת את מציאות העולם שנמצא סביבנו - אלא רק את התגובות שלנו, תחושות של משהו שקיים.
איננו מסוגלים לחוש את מה שבאמת קיים סביבנו, אבל אם נצליח לשנות את תדרי החושים שלנו, נוכל לראות קרניים אולטרא אדומות, לשמוע גלים קצרים. כלומר, אם נשנה את תחומי הקליטה של החושים שלנו, העולם סביבנו כאילו ישתנה.
אבל למעשה, שום דבר סביבנו לא ישתנה. התחושות שלנו ישתנו, תשתנה התמונה הכללית של המציאות, כפי שאנחנו רואים אותה היום. כלומר, העולם סביבנו הוא תוצר של התחושות שלנו. בעלי-חיים, לדוגמה, רואים וחשים את העולם שלנו בצורה שונה לחלוטין. אנחנו יכולים קצת לשפר, להחליף את איברי החושים שלנו שנפגעו באברים אחרים, לפתח כל מיני מכשירים, כאילו להשלים את אברי החושים הפגומים, כמו לדוגמה, משקפיים, מכשירי שמיעה.
אבל בעיקרון, קיימת סביבנו מציאות כל כך עצומה, ואנחנו בעצם לא יכולים להגיד עליה אף מלה אובייקטיבית, אלא רק דרך איברי החושים שלנו. איך אפשר לצאת מהגוף שלנו ולחוש את העולם שבו אנחנו קיימים, באובייקטיביות? כאילו לא מתוך העור, אלא לנסות ולחוש אותו מהצד?
והנה בא החוש השישי - אותו איבר שאדם מקבל מחוץ לגופו, מבחוץ. וכאשר הוא מתחיל לחוש בעזרת החוש הזה את העולם סביבו, הוא חש הכול מחוץ למסגרות הגוף, בצורה נצחית, שלמה ואובייקטיבית לחלוטין. החוש השישי הזה מאפשר לאדם לנהוג בצורה נכונה ושלמה, ולא להתפתות לכל מיני שקרים של הגוף.
האדם שחש את העולם בעזרת החוש הזה, קורא לו "העולם העליון". זו פשוט תחושה נוספת, נכונה יותר, אובייקטיבית יותר, שלא נעלמת עם המוות של הגוף. הגוף מת, ואם האדם הצליח לגייס את החוש השישי הזה, הוא נשאר איתו.
החוש השישי הזה נקרא "נשמה". אפשר לפתח אותו, יש בו שש-מאות ועשרים רמות של עומק גילוי, והשגת העולם החיצוני, שש-מאות עשרים דרגות - הסולם. מי שמתחיל לחוש את העולם הסובב בעזרת החוש השישי הזה, נקרא "מקובל", מהמילה "מקבל" - מקבל את זרם המידע החיצוני, האמיתי. לכן המדע שעוזר לאדם לפתח את החוש השישי הזה נקרא חוכמת הקבלה, כלומר, שיטה לפיתוח יכולת תחושת המציאות האמיתית, שבה הוא חי לנצח, כל הזמן וגם כרגע, ללא תלות בגופו.
ארבעה סוגים של רצון
שאלה: נאמר שלאדם יש ארבעה סוגי רצונות, ואם הוא הגיע לרצון החמישי - השתוקקות לבורא, זה אומר שכבר עבר את כל דרגות ההתפתחות האחרות. שלושה רצונות קיימים בי, אך אינני מצליח לזהות אצלי שאיפה לשליטה. האם הבנתי משהו לא נכון?
תשובה: בנוגע להתפתחות ההדרגתית של הרצונות: "דומם - צומח - חי - מדבר", או במילים אחרות - "רצונות גופניים (כמו אצל בעלי חיים), ורצונות אנושיים - לעושר, שליטה וידע", כותב בעל הסולם ב "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", המתייחס לספר "עץ חיים" של האר"י, שרק לאחר מיצוי רצונות אלה מתפתח הרצון לעולם העליון, לבורא.
באותו מקום הוא מסביר, שנשמת האדם עוברת את תהליך ההתפתחות הזה באופן כללי, ואפילו אם הוא מגיע להשתוקקות לעליון, כל רצונות האדם עדיין מעורבבים, ובכל פעם גובר אחד מהרצונות על הרצונות האחרים. רק בעזרת שיטת הקבלה, במהלך שנים מספר, האדם משתחרר באופן הדרגתי מכל הרצונות האחרים, מלבד הרצון אל הבורא, שמתגדל עד "אינו מניח לי לישון".
כתוצאה מכך, כפי שכותב בעל הסולם, במכתבו בעמ' ע' בספר "פרי חכם - אגרות", האדם פורץ אל תוך תחושת העולם העליון, תחושת הבורא. אבל במהלך העלייה במדרגות הרוחניות, כוחות הטומאה, כלומר הרצונות - הכלים הלא מתוקנים של האדם, עדיין יכולים להתלבש בארבעת סוגי הרצונות הגשמיים האלה.
תחושת החיבור בין נשמה לגוף
שאלה: נאמר שנשמה לא יכולה לתפקד היטב לאחר שהיא עוזבת את הגוף הפיזי, מבלי ללמוד חוכמת הקבלה בעולם הזה. מצד אחר, אנחנו כל הזמן לומדים גם שהמטרה העיקרית שלנו היא גילוי הבורא דווקא בזמן ההימצאות בגוף הפיזי, ושרק כך אפשר לעלות. מה נכון?
תשובה: אנחנו לומדים רק על המצב שבו הנשמה נמצאת בתוך הגוף ושניהם, הנשמה והגוף (רצונות האדם להנאות גשמיות, עושר, שליטה, מושכלות - זה בדיוק מה שנקרא גוף, ולא הבשר עצמו. הבשר הוא רק עטיפה חיצונית של הרצונות הארציים האלה) משלימים זה את זה רק מתוך תחושת החיבור בנשמה עם רצון לרוחניות ולגוף שהוא השאיפה להנאות ארציות.
רק מתוך בחירה חופשית, העבודה וההתקדמות הרוחנית של אדם אפשריות. בכל המצבים האחרים, והם קיימים, איננו דנים בינתיים, משום שאנחנו לומדים את מה שנדרש לנו באופן מעשי, על מנת להגיע למטרה שהציב לנו הבורא, ולא סתם למען סיפוק הסקרנות שלנו.
ההיסטוריה של ההתפתחות הרוחנית
שאלה: האם העולם שלנו נוצר לתקופה של 6,000 שנה, ואנחנו כבר מתקרבים לסיומה? האם הכוונה כאן לעולם החומרי? ומה על מי שלא הספיק לעבור תיקון? הבורא ברא 600,000 נשמות, אבל מספר האנשים גדול הרבה יותר. האם יש בני-אדם נטולי נשמות?
תשובה: 6,000 שנה - הן 6,000 דרגות ההבנה, הגילוי העליון, גילוי הבורא. אלה דרגות שעל האדם לעבור כדי לעלות אל מטרת הבריאה, לאיחוד מלא עם העליון, עם הבורא.
הדרגות האלה מתחילות מהמחסום, ומסתיימות במלכות עולם דאצילות. כלומר, האדם עולה בדרגות דרך שלושה עולמות: עשייה, יצירה, בריאה, כאשר כל עולם כולל 2,000 מדרגות. העולם החומרי שלנו יתקיים גם אחרי שנת 6,000, לפי הספירה היהודית. בעולם שלנו 6,000 שנה באות לידי ביטוי בתקופה ההיסטורית של ההתפתחות הרוחנית של האדם, עד להשגת הבורא.
באיזה אופן קשור המספר 600,000 למיליארדים של גופים אנושיים בעולם שלנו? כמובן, לכל גוף יש נשמה משלו. אבל לאחר השבירה הראשונה, כאשר נשמת האדם נשברה ל-600,000 חלקים, היא המשיכה להישבר לחלקים קטנים יותר, ברצח הבל על ידי קין, וכל הרציחות שבוצעו לאחר מכן, בחטאיהם של בוני מגדל בבל, בחטאי דור המבול. לכן לכל מיליארדי הגופים בעולם שלנו יש נשמות. רק מכוח ההכרח לתקן נשמה זו או אחרת, נולד בעולם הזה הגוף הפיזי התואם.
הנשמות עוברות תהליך שכלול
שאלה: ב"זוהר" מדובר על כך שהתפתחות האנושות היא בעצם ירידה של 600,000 נשמות לעולם שלנו, במשך 6,000 שנים. אך בדור שלי המספר הרבה יותר גבוה, שלא לדבר על חמישה מיליארד בני-אדם החיים בכדור הארץ. אולי הכוונה היא לא לכל הנשמות?
תשובה: נשמת האדם נבראה כבריאה היחידה. כתוצאה מהשבירה, היא נשברה ל-600,000 חלקים. החלקים האלה נבדלים באיכותם, בגודלם, ובעוצמת הפגיעה בהם. גם החלקים האלה נשברו לחלקים קטנים יותר, וקטנים עוד יותר, עד אינספור.
חלקי נשמת האדם מלווים את הגופים הפיזיים של בני-אדם בעולם שלנו, ובמותו של הגוף הם מתלבשים מיד בגוף חדש, דבר שבעצם מוליד דורות של בני-אדם. הנשמות עוברות תהליכי שכלול, והן צוברות ניסיון, וכל זה עובר יחד עם הנשמה לגוף חדש. לכן, כל מי שנולד הוא בעל נשמה מושכלת יותר מאשר היה קודם לכן, וזה בעצם גורם לתהליך הקדמה.
כל הנשמות יורדות אל העולם הזה במשך אלפי שנים, עד שהן מתחילות לחוש את הרצונות להנאות גופניות, לכסף, שליטה ולמושכלות, וגם את הרצון לגלות את שורשן, את הבורא, את העליון, הנסתר שמשגיח ושולט בהן. זה בעצם מה שמביא את האדם, דרך החיפוש בכל הדתות והאמונות, אל חוכמת הקבלה. בתקופה שלנו התופעה הזו רק מתחילה להתעורר, אבל במהלך השנים הבאות התהליך הזה יבלע הכול כמו לבה גועשת.
הואיל ומקור כל הנשמות בנשמה אחת, בעתיד יצטרכו כולם לשוב ולהתאחד. זה קורה בתהליך שבו הנשמות מחליפות חלקים, ומתקשרות. לכן היום בעולם שלנו הכול הופך להיות מקושר, וכל העולם כאחד שלם, וכולם תלויים בכולם - הרי נשמות עוברות גם ללא החלפת הגופים.
מספר הנשמות הוא אינסופי, ואינסופי הוא גם השילוב ביניהן, כיוון שבגמר התיקון כולם ביחד צריכים ליצור כלי אחד משותף. המספר ההתחלתי הוא 600,000, מכיוון שפרצוף מורכב משישה חלקים (ו"ק), כאשר כל אחד מהם מורכב מעשרה, וכולם נמצאו בדרגה 10,000 (דרגת חוכמה), ולכן בפעם הראשונה נשברו רק ל-600,000 חלקים.
לאחר מכן היו עוד ועוד שבירות נוספות - החטאים של דור המבול, ובוני מגדל בבל (צריך להבין את המשמעות האמיתית, לא מדובר על העולם שלנו, אלא על רוחניות), דבר שגרם למספר עצום ומגוון של תכונות בחלקי נשמת האדם. אבל על מנת לפשט את ההסברים, אנחנו נוהגים להשתמש במספרים קונקרטיים.
מהי תחושת הזמן?
שאלה: האם תחושת הזמן נוצרת כתוצאה מעקביות התפתחות הרשימות בתוך האדם? כלומר האדם חייב לפני תיקון הנשמה שלו לעבור סדרה של מצבים רוחניים, והשינויים האלה בעצם גורמים לתחושת הזמן?
תשובה: כן, הבנת נכון. הכוונה כאן למצבים רוחניים של האדם, בתחושת העולם הרוחני, ולא הדרגות שעובר האדם לפני כניסתו לתחושת העולם הרוחני, מה שנקרא "זמן הכנה" - תקופת הכנה לפני הכניסה לעולם הרוחני, דרגה שאתה נמצא בה כיום.
ארבע בחינות - חוק תקף ואיתן בכל הדרגות
שאלה: כידוע, דבר בעולם הזה אינו קיים במקרה. תוכנית ההתפתחות של כל גוף בעולם הזה נקבעת על ידי הד.נ.א. שלו, או קוד המורכב מארבעה נוקלאוטידים. זה מזכיר את ארבעת שלבי התפתחות הרצון, ארבע הספירות, שבשילובים שונים קובעות את מהות כל בריאה. האם יש קשר בין הדברים?
תשובה: בכל דרגת הבריאה, מעולם האינסוף ועד העולם שלנו על כל תכונותיו - רוחניות טהורה או לא טהורה, מנטלית, נפשית, פיזית ובכל מצב - דומם, צומח, חי, מדבר, ובכל אחד מהם - כל תכונה וסוג, מורכבים בתוכם מארבעה חלקים, לא משנה באיזה חתך תחלק אותם, כיוון שזה מבנה השורש, מקור כל הקיים - ארבע בחינות (דרגות) התפשטות האור הישר. בשפת התורה זה מתבטא במשפט: "אני הוי"ה לא שיניתי" - אינני משנה את שמי (שם בעל ארבע אותיות, החוק הכללי של המציאות, וזהו חוק אשר תקף ואיתן בכל הדרגות).
שאלת השאלות על משמעות החיים
שאלה: אני נמצא בפרשת דרכים ויש לי שאלות שפשוט לא נותנות מנוחה: שאלה על משמעות ומהות החיים שלי; לאחר מותו של אדם, הנשמה שעוזבת את הגוף - האם נשאר בה אחוז מינימלי של חומריות? ואם לא, אילו תכונות יש לה?
תשובה: אדם מקבל את התשובה אודות משמעות החיים שלו רק כאשר הוא משיג את מטרת הבריאה, ובמהלך כל הדרך שהוא עובר, הוא עדיין שואל עצמו את השאלות האלה. שאלת משמעות החיים היא למעשה השאלה, למה הנשמה שלי ריקה? למה אני חש שאין בי מילוי? ולא משנה באיזו רוחניות האדם נמצא ואיזה מילוי הוא רוצה לקבל. כלומר, שאלת משמעות החיים היא שאלת חיפוש הבורא, שהרי בסופו של דבר, הוא זה שממלא את הנשמה, את הכלי שלנו.
נשמה עוזבת את הגוף? אף אחד לא עוזב שום דבר. מתי בכלל הם היו יחד ובאיזה אופן? אם אתה מתכוון לכוח מסוים שמחיה את הגוף הביולוגי, הרי שזה כוח ביולוגי בלבד, תוצאת פעילות התאים אצל האדם, כמו אצל האורגניזם הכי פשוט.
אם אתה מתכוון לנקודה שבלב או לכלי בעל עשר הספירות שהתפתח מתוך הנקודה הזו, האדם כבר אינו מזדהה עם הגוף הביולוגי אלא עם הכלי הזה, גוף רוחני, נשמה. בתוך הכלי הזה הוא חש את הבורא באופן קבוע, ופרידה מהגוף הביולוגי שלו מזכירה לו תהליך של התפשטות מבגדים לפני השינה.
השלמות תמיד אינדיבידואלית
שאלה: הנשמה יורדת אל העולם הזה מדרגה שבה הייתה במצב של שלמות. בעולם הזה, כתוצאה מעבודה רוחנית, היא מקבלת כלי גדול יותר, עולה בחזרה ומקבלת בו שלמות. איך ייתכנו שתי דרגות שלמות שונות, והרי שלמות היא אבסולוטית?
תשובה: שלמות היא תחושת איחוד מלא עם הבורא, בעזרת זהות מלאה של כל- התכונות. השלמות תלויה בקיבולת הכלי ובאיכות שלו. הרי כל כלי נשמה הוא אינדיבידואלי, וחש את השלמות בהתאם לתכונות שלו.
כלומר, שלמות רוחנית היא אינדיבידואלית ומתייחסת לנשמה. בהתאם לכך, בכל סוג של נשמה יש דרגת שלמות שונה. דרגת השלמות זהה ואחידה רק בדבר אחד - כל נשמה חשה את הדרגה הרוחנית הזו שלה כמשהו שלם, מושלם ונצחי בתוכה.
טבע הנשמות
שאלה: יש לי חבר בחו"ל שאינו יהודי, ולדעתי, הוא מוכן יותר לחוכמת הקבלה מחבריי בארץ, שדווקא מרגישים רחוקים ממנה מאוד. למה זה כך?
תשובה: בתקופה שלנו, נשמות רבות מתחילות לחוש בצורך להימצא לא רק בעולם שלנו, אלא גם בעולם העליון, לחוש את הבורא, אחרת אי אפשר לחיות, אין שום משמעות לחיים, אין בשביל מה ואיך לחיות.
אבל כעם, היהודים עדיין מוכרחים להיות הראשונים שיגלו ויבינו את העולם העליון מכוח מבנה הנשמה שלהם, ורק אחריהם יבואו כל העמים האחרים. אף על פי שבמקרים מסוימים, והיו כבר בהיסטוריה דוגמאות, כמו אונקלוס (פרשן התורה), רבי עקיבא ואחרים, נאמר, שאומות העולם יכריחו את עם ישראל להיכנס לארץ ישראל, ושעל כתפיהם הם יביאו את בני ישראל לארץ ישראל.
"ארץ ישראל" - "ארץ" ממלה "רצון", כלומר, עמי העולם יעוררו בעם היהודי שאיפה לגלות את העולם העליון, את מטרת הבריאה, וזה אמור להתבצע מכוח טבע הנשמות. הרי נשמות "ישראל" - זה ג"ע, שאינם זקוקים לאור, ונשמות "אומות העולם" - זה אח"פ ששואף לקבל את אור החוכמה. יש עוד דברים רבים שתגלה, כמידת ההתקדמות שלך בלימודים.
צורות של התמלאות
שאלה: מה פירוש הדבר התמלאות "שלמה" והתמלאות "אגואיסטית"?
תשובה: אגואיסטית - בכוונה לקבל הנאה למען עצמי. הכוונה הזו נקראת כוונה של העולם שלנו. כוונה שלמה - זוהי כוונה למען הבורא, כלומר למלא את הבורא בכוונה, בהנאה שלי. כלומר, לקבל הנאה, מכיוון שהדבר גורם הנאה לבורא. הכוונה הזו נקראת כוונה לעולם העליון, ונקראת גם מצווה, מכיוון שהיא נצחית, שלמה, ומקרבת את האדם לתחושת הבורא, לנצח, לשלמות ולידע בלתי מוגבל.
הבורא נהנה כשאנחנו נהנים
שאלה: אם הבורא נמצא במצב של שלווה ושלמות, האם הוא מסוגל לקבל הנאה? למה נעים לו כאשר נעים לאדם? הרי אין לו כלי. האם רצון הבורא ליצור בריאה שתהיה, בסופו של דבר, שווה וזהה בתכונותיה לתכונותיו, הוא לא סימן לחוסר השלמות?
תשובה: המצב ההתחלתי הוא בחינת "שורש" מ "ארבע בחינות האור הישר", כלומר הכול מתחיל בכלל מ "רצונו להיטיב לנבראיו" - רצון הבורא לגרום הנאה לבריאה - כלומר הרצון. אם יש רצון, יש מצב שניתן לממש אותו, ויש מצב שעדיין אי אפשר לממש.
מימוש הרצון מוגדר במלה "הנאה", ולהיפך, אי מימוש מוגדר כסבל. כך הבורא מבטא את עצמו כלפינו. הוא נהנה כשאנחנו גורמים לו הנאה, וההיפך. כל זה כמובן בהתייחס אלינו, אבל ההבדלים האלה קיימים והאדם מבין אותם בדיוק כך כאשר הוא יוצר קשר רוחני עם הבורא. ומלבד התחושות האלה, לא יכול להיות קשר רוחני בשום דרך אחרת. איננו מדברים כאן על עצמותו, אלא על מה חש האדם. בתחושות האדם הבורא מתגלה כבעל רגשות, והוא מגיב לפעולות האדם.
ההנאה - רק בכוונה לתת
שאלה: האם אפשר להגיד שהבורא מקבל הנאה, כאשר אנחנו נהנים ממה שהכין עבורנו? האם ההנאה הזו רוחנית?
תשובה: הבורא מקבל הנאה מכך שהוא גורם לנו הנאה. אבל בשום פנים ואופן הוא לא מחשיב כהנאה את הקבלה למען עצמנו. כיוון שהיא לא משמעותית, זעומה, אינה שלמה. הבורא מתכוון בהנאה רק לשלמות, הנאה שלמה ובלתי מוגבלת והיא יכולה להיות רק בכוונה לתת. בדיוק את ההנאה הזו הוא הכין עבורנו. ורק אם אנחנו נהנים מההנאה הזו, הוא גם מקבל הנאה.
הואיל ואנחנו מגדירים הנאה למען עצמנו כהנאה גשמית והנאה למען הבורא כהנאה רוחנית, ההנאה בשביל הבורא, ההנאה המתוקנת שלנו, נקראת רוחנית.
האדם ממלא את הבורא
שאלה: האם חשוב שאדע ממה נהנה הבורא? הבנתי שבפעולת נתינה אמיתית מצדי אסור לי לדעת כיצד המקבל נהנה ממנה, כי אחרת איהנה לעצמי.
תשובה: הכרחי לדעת איך הבורא נהנה מהעבודה שלך, היות שאחרת האדם לא מסוגל לעשות את העבודה הזו. זה דומה לבינה שמקבלת חסרון מזו"ן, והחסרון הזה הופך להיות הז"ת שלה, כלומר הופך לחיסרון שלה, שאיתו היא עובדת: היא עולה לאבא ומבקשת מילוי, ולאחר מכן מבצעת עליו זיווג וממלאת את זו"ן.
החיסרון של זו"ן גורם בתוך הבינה לחיסרון הרבה יותר גדול, כלומר הז"ת שלה גדול פי כמה וכמה מהמ"ן דזו"ן, באותו יחס שבו הבינה גדולה מזו"ן. אבל זה לא מה שחשוב כאן, יותר מכך חשובה העובדה, שאם הבינה לא היתה מסוגלת לחוש בחיסרון של זו"ן, היא לא היתה מסוגלת לתת לו.
אותו העיקרון פועל גם לגבי האדם: על מנת לתת לבורא, עליך לדעת קודם עד כמה הבורא רוצה למלא אותך, הרי אתה ממלא את רצונו לתת, כילד שאוכל בשביל אמא. כיוון שרצון הבורא לתת, גדול בהרבה מרצון האדם לקבל, אז כשהאדם מצרף לעצמו את רצון הבורא, הוא רוכש בכך באמת רצונות בלתי מוגבלים, וכשהוא ממלא אותם, הוא מתמלא בעצמו.
נשמות גדולות - למעננו
שאלה: מה הכוונה לנשמות "מיוחדות", כמו של בעל הסולם ומנהיגי הדורות האחרים, ומה ההבדל ביניהן לבין נשמות רגילות?
תשובה: ההבדל הוא בכך, שהנשמות האלה יורדות לא למען התיקון העצמי שלהן, הרי הן כבר עברו תיקון, אלא על מנת לעזור לנשמות אחרות בדרכן לתיקון. קרא גם במאמר "רועה החמורים" בספר ה "זוהר".
להבין את התמונה הכללית
שאלה: קראתי שנשמה יכולה להיכנס אל גופו של אדם מבוגר, ושנשמות מחליפות זו את זו בתוך האדם במהלך כל ימי חייו. איך יכול אדם להגיע לדרגה רוחנית מסוימת, אם כל הזמן מחליפים לו את הנשמה?
תשובה: כל תהליך חלוקת הנשמות והתרחקותן זו מזו - קיים אך ורק בתחושות שלנו ולא בדרגה האמיתית שלהן. יותר פשוט להסתכל על נשמה אחת באדם אחד, אבל בכלל, הכול משתנה באופן עקבי, כל תחושה חדשה זאת כבר נשמה חדשה. כרגע איננו מסוגלים להבין זאת, אלא רק לאחר העלייה נוכל לראות ולהבין. לכן בינתיים עדיף לא להתעמק במושג הזה, רק לדעת שזה כך, ולשכוח.
יש הרבה גילוים כאלה שמפריעים להבין את התמונה הכוללת, אבל מוכרחים לדעת את כולם, מאחר שהם מסתדרים בהדרגה בתודעה שלנו ועוזרים, עם הזמן, להבין את התמונה הכללית.
נשמה וגוף ביחד ולחוד
שאלה: להבנתי, הגוף הפיזי שלנו נמצא בתוך התחושות שלנו, כמו יתר העולם החיצוני. האם העובדה שאנחנו רואים הפוך הוא תוצאת צמצום ב', כלומר היעדר אור פנימי, ואז אנחנו חשים את כל האור כחיצוני - אור מקיף? האם חמשת איברי החושים שלנו אינם אלא אותו כלי אינדיבידואלי-גשמי, מכיוון שהם רוצים וחשים רק את העולם שלנו?
תשובה: צריך לעשות הבדלה ברורה. הנשמה שלנו - זה מה שאנחנו במהות. והגוף הביולוגי שלנו, הוא רק עטיפה חיצונית.
להבנה נכונה של המציאות:
א.לפני שמתעורר הרצון לרוחניות, האדם נמצא תחת השפעה (שליטה) אוטומטית של הכוחות העליונים, שמפתחים בו את הרצון האנושי-גשמי (עושר, שליטה, השכלה, רוחניות), עד הופעת הרצון לרוחניות (אל הבורא);
ב.עד שמתעורר הרצון לרוחניות אצל האדם, הבורא אינו קיים בעולמו, מכיוון שדרגות רוחניות מתחילות מאפס - מהרצון הראשון אל הבורא; לאחר מכן, האדם מתחיל באופן לא מודע להתקדם אל הבורא (כלומר נמצא בדרגת "זמן ההכנה"), ואז הוא עובר את המחסום, נחשף להרגשת העולם העליון, וממשיך להתקדם כבר באופן מודע בתחושת הבורא.
ג.הרצון של האדם לבורא - לא מודע (סעיף 1) או כבר מורגש, אך לא מודע שזה דווקא לבורא, (סעיף 2), בלי כל קשר לגוף הביולוגי.
ד.לאחר מכן, האדם נדחף מלמעלה לעבר המורה והקבוצה, על מנת שיתפתח כבר באופן ממוקד למטרה, לבורא.
ה.במשך כל התקופה הזו, הגוף הביולוגי אינו עובר שום שינוי, אפילו אם האדם מגיע לגמר התיקון.
ו.תחושות העולם שלנו דרך חמשת איברי החושים, כמו אצל בעלי חיים, אינן קשורות בשום אופן להתפתחות ולהופעת המסך והאור החוזר, החוש להרגשת העולם העליון, הבורא.
דרך הנשמות
שאלה: מה ההבדל בין מצבי ה-א' וה-ג' של הנשמה, שעליהם מדובר ב"הקדמה לספר הזוהר" (בעל הסולם, אות י"ד והלאה)?
תשובה: דווקא בהבדל הזה בין מצב ה-א' וה-ג', מסתכם ההכרח של הנשמות לעבור את כל הדרך, עד לנקודה הכי מרוחקת מהבורא, ולשוב אליו. במצב ה-א' ההתחלתי - הנשמות כלולות כנקודה בתוך הבורא (ראה בספר "פרי חכם - אגרות", עמודים ס"ג-ס"ד), והן נטולות לחלוטין תחושת עצמאות ומודעות עצמית, תחושת הבורא, איחוד איתו, ותחושת נצחיות ושלמות, בדומה לעובר ברחם אמו.
לאחר שעוברים תהליך של שבירה וערבוב עם התכונות המנוגדות, הנשמות מקבלות הזדמנות להכיר את תכונות הבורא, להגיע להכרת ההבדלים בין התכונות שלהן לבין תכונות הבורא, ולבחור בתכונות הבורא כדבר היחיד הרצוי, עד שהן מגיעות למצב שבו הן מוכנות לתת הכול, וכתוצאה מכך מגיעות לדרגת הבורא, שזהו מצב ה-ג'. ישנם טקסטים רבים הדנים בנושא.