"נשאלת השאלה, למה לא היה נגלה ספר הזוהר לדורות הראשונים, שבלי ספק היו חשובים במעלה יותר מדורות האחרונים והיו ראויים לו יותר, ויחד עם זה יש לשאול למה לא נגלה ביאור ספר הזוהר עד האר"י ז"ל, ולא למקובלים שקדמו לו. והתמיה העולה על כולנה, למה לא נגלו ביאור דברי האר"י, ודברי הזוהר מימי האר"י עד דורנו זו ונשאלת השאלה, הכי אכשר דרי [האם מוכשר הדור]".
הקדמה לספר הזוהר, אות סא
ייעודם היחיד של כתבי הקבלה הוא לסייע לאדם להיתקן ולהגיע אל מטרת הבריאה. לפיכך מעלה בעל הסולם את השאלה: מהי החוקיות שבהתגלות כתבים אלה בעולם? האם הדורות הקודמים לכתיבת הזוהר, לאר"י או לבעל הסולם, דהיינו לדורנו, לא היו ראויים לתיקון? הרי מכל האמור על אודותיהם ניתן להבין כי מצבם הרוחני היה גבוה במידה רבה משלנו: הם היו זכים יותר והיו מוכנים להשקיע כוחות רבים מכפי שאנו מוכנים להשקיע בעבור התפתחות רוחנית. לו התגלו כתבי הקבלה הללו בדורם, סביר להניח כי היה ביכולתם להביא לתיקון העולם בנקל, בלא שעם ישראל והעולם כולו יאלצו לעבור אלפי שנות התפתחות מלאות סבל וייסורים.
"והתשובה היא, כי העולם, במשך זמן קיומו של שתא אלפי שני, הוא כמו פרצוף אחד, שיש לו ג' שלישים ראש תוך וסוף, דהיינו חב"ד [חכמה בינה דעת], חג"ת [חסד גבורה תפארת],
נה"י [נצח הוד יסוד]. וזה שאמרו ז"ל ב' אלפים תהו, ב' אלפים תורה, וב' אלפים ימות המשיח (סנהדרין צז ע"א) כי בב' אלפים הראשונים שהם בחינת ראש וחב"ד, היו האורות מועטים מאד, והיו נחשבים לבחינת ראש בלי גוף, שאין בו אלא אורות דנפש. כי יש ערך הפוך בין כלים לאורות, כי בכלים, הכלל הוא, שהכלים הראשונים נגדלים בכל פרצוף מתחילה, ובאורות הוא להיפך, שאורות התחתונים מתלבשים בפרצוף מתחילה.
ונמצא כל עוד שאין בכלים רק העליונים לבד, דהיינו כלים דחב"ד, יורדים שם להתלבש רק אורות דנפש, שהם האורות התחתונים ביותר. וזה שאמרו על ב' אלפים ראשונים שהם בבחינת תהו.
ובב' אלפים השניים של העולם, שהם בחינת חג"ת דכלים, ירד ונתלבש אור הרוח בעולם, שהוא סוד תורה. ועל כן אמרו על ב' אלפים האמצעים שהם תורה.
וב' אלפים האחרונים הם נהי"מ דכלים ועל כן מתלבש בעולם בזמן ההוא אור דנשמה, שהוא האור היותר גדול, ועל כן הם ימות המשיח".
הקדמה לספר הזוהר, אות סא
בעל הסולם מדבר על הכלים הפנימיים שעליהם "מתלבש" העולם הזה. כלים אלה מאירים לעולם הזה ומובילים אותו לתיקון, וכל זאת בתהליך היסטורי הנמשך על פני ששת אלפים שנה. ראשיתו של התהליך בהתגלות הראשונה של הכוח העליון לבן-אנוש ששמו היה "אדם". ממנו ואילך מתחילה ספירת השנים העברית. סופו של התהליך בביאתם של כל בני האדם לתיקון.
ששת אלפי השנים מתחלקות לשלושה שלישים בני אלפיים שנה. האורות המתגלים בכל אחד מן השלישים הללו מגדירים את סוג הנשמות הבאות לעולם באותה תקופה. במהלך ששת אלפי השנים האורות מתגלים בהדרגה, מהאור הקטן ביותר ועד לאור הגדול ביותר, והתגלותם ההדרגתית מביאה לידי גילוי נשמות אגואיסטיות יותר ויותר בעולמנו לאורכו של התהליך. כל עוד לא יתגלו בעולמנו כל הנשמות בדרגה הגרועה ביותר, וכל עוד לא תגיע האנושות להכרת הרע שבהתפתחותה הטבעית, אין צורך שתתגלה בעולם שיטת התיקון.
"גם הדרך הוא בכל פרצוף פרטי, שבכלים דחב"ד חג"ת עד החזה שלו, האורות מכוסים, ואינם מתחילים להאיר חסדים המגולים, שפירושו, התגלות הארת חכמה עליונה, אלא מחזה ולמטה, דהיינו בנהי"מ שלו. והוא הסבה, שמטרם התחילו להתגלות הכלים דנהי"מ בפרצוף העולם, שהם ב' אלפים האחרונים, היתה חכמת הזוהר בכלל וחכמת הקבלה בפרט, מכוסה מן העולם, אלא בזמן האר"י שכבר נתקרב זמן השלמת הכלים שמחזה ולמטה, נתגלתה אז הארת חכמה העליונה בהעלם, ע"י נשמת האלקי ר' יצחק לוריא ז"ל, שהיה מוכן לקבל האור הגדול הזה, ועל כן גילה העיקרים שבספר הזוהר, וגם חכמת הקבלה, עד שהעמיד בצד, כל הראשונים שקדמוהו".
הקדמה לספר הזוהר, אות סא
הסדר שבו יוצאות הנשמות ומתלבשות בגופים שבעולמנו, הן נשמות המקובלים והן הנשמות הרגילות, תלוי בהתפתחותו הכללית של העולם. גם תפקיד הנשמות היורדות לעולם הזה נקבע על פי דרישת הזמן.
"ועם כל זה כיון שהכלים האלו עוד לא נשלמו לגמרי (שהוא נפטר בזמן ה' אלפים של"ב כנודע) על כן לא היה העולם עוד ראוי שיתגלו דבריו. ולא היו דבריו הקדושים, אלא קנין ליחידי סגולה מועטים. שלא ניתנה להם הרשות לגלותם בעולם".
הקדמה לספר הזוהר, אות סא
האר"י נפטר מפני שהעולם עדיין לא היה מוכן לקבל את שיטת התיקון. ב"מאמר לסיום הזוהר" מסביר בעל הסולם כי בכל דבר יש "זמן נתינה" ו"זמן קבלה", והם נפרדים זה מזה. אמנם האר"י הביא את שיטת התיקון לעולמנו, אך שנים רבות יחלפו עד שימומש התיקון. במהלך שנים אלה יתרחשו שני תהליכים מקבילים:
·השיטה עצמה תעובד על ידי כמה נשמות מקובלים עד שתהיה מוכנה להגשה לקהל.
·האנושות תתפתח בהכרת הרע שבאגואיזם עד הגיעה לדור המוכרח להתחיל בתיקון הנשמות.
"וכעת בדורנו זה, אחר שכבר קרובים אנו, לגמר ב' אלפים האחרונים, לפיכך ניתנה עתה הרשות לגלות דבריו ז"ל, ודברי הזוהר בעולם, בשיעור חשוב מאד. באופן שמדורנו זה ואילך יתחילו להתגלות דברי הזוהר בכל פעם יותר ויותר, עד שיתגלה כל השיעור השלם שבחפץ ה' ית'".
הקדמה לספר הזוהר, אות סא
יש לשים לב לכך שבעל הסולם אומר שאמנם הוא כבר כתב פירוש לדברי הזוהר והאר"י, אך עדיין צריכים פירושיו להתגלות "עד שיתגלה כל השיעור השלם שבחפץ ה'".
"ולפי זה תבין שבאמת אין קץ לשעור מעלתם של דורות הראשונים על האחרונים, כי זה הכלל בכל הפרצופין של העולמות ושל הנשמות, אשר כל הזך נברר תחילה אל הפרצוף ולפיכך נבררו תחילה הכלים דחב"ד מהעולם וכן מהנשמות, ולפיכך היו הנשמות שבב' אלפים הראשונים גבוהות לאיןקץ. ועם כל זה לא יכלו לקבל קומת אור שלם, מפאת החסרון של החלקים הנמוכים מהעולם ומהן עצמן, שהם חג"תנהי"מ כנ"ל.
וכן אח"כ בב' אלפים האמצעים, שנתבררו הכלים דחג"ת אל העולם וכן מן הנשמות, היו הנשמות באמת מבחינת עצמן עוד זכות עד מאוד כי כלים דחג"ת מעלתם קרובה לחב"ד, ועם כל זה עוד היו האורות מכוסים בעולם, מטעם חסרון הכלים, שמחזה ולמטה מהעולם, וכן מן הנשמות. ולפיכך בדורנו זה, שהגם שמהות הנשמות הללו היא הגרועה שבמציאות, כי על כן לא יכלו להתברר לקדושה עד היום, עם כל זה המה המשלימים את פרצוף העולם ופרצוף כללות הנשמות, מבחינת הכלים, ואין המלאכה נשלמת אלא על ידיהם, כי עתה בשכבר נשלמים הכלים דנה"י, ויש עתה כל הכלים ראש תוך וסוף בפרצוף, נמשכים עתה קומות שלימות של האורות, בראש תוך וסוף, לכל הכדאיםלהם, דהיינו נר"ן שלמים, כנ"ל. ולפיכך רק עם השתלמותן של הנשמות הנמוכות הללו, יכולים האורות העליונים להתגלות ולא מקודם לכן".
הקדמה לספר הזוהר, אות סג
דברי הזוהר והאר"י לא התגלו כל עוד לא ירדו לעולמנו הנשמות הגרועות אשר תיקונן מצריך אורות גדולים. עלינו להבין כי במהלך אלפי השנים הללו עד לדורנו זה התפתח העולם "בעל כורחו" והוא לא היה מיועד להתחיל בתיקון. משום כך, עד כה לא היו יכולים להתגלות הצורך בתיקון והאמצעי לתיקון.
פנימיות וחיצוניות
אומר בעל הסולם: "ודע, שבכל דבר יש פנימיות וחיצוניות, ובכללות העולם נחשבים ישראל, זרע אברהם יצחק ויעקב, לפנימיות העולם, וע' אומות, נחשבים לחיצוניות העולם. וכן בישראל עצמם יש פנימיות, שהם עובדי ה' ית' השלמים, וכן יש חיצוניות, שאינם מתמסרים לעבודת ה' ית'. וכן באומות העולם עצמם, יש פנימיות, שהם חסידי אומות העולם, ויש חיצוניות שהם הגסים והמזיקים שבהם וכדומה.
וכן בעובדי ה' ית' שבבני ישראל, יש פנימיות, שהם הזוכים להבין נשמת פנימיות התורה וסודותיה, וחיצוניות שהם אותם שאינם עוסקים אלא בחלק המעשה שבתורה. וכן בכל אדם מישראל, יש בו פנימיות, שהיא בחינת ישראל שבו, שהוא סוד הנקודה שבלב. וחיצוניות, שהיא בחינת אומות העולם שבו, שהוא הגוף עצמו. אלא שאפילו בחינת אומות העולם שבו נחשבים בו כמו גרים. כי להיותם דבוקים על הפנימיות, הם דומים לגרי צדק מאומות העולם, שבאו והתדבקו בכלל ישראל.
ובהיות האדם מישראל [השייך לאומה הישראלית],*מגביר ומכבד את בחינת פנימיותו, שהיא בחינת ישראל שבו [הרצון להתקרב לבורא כשמו ישר-אל], על חיצוניותו, שהיא בחינת אומות העולם שבו [הרצונות האגואיסטיים לכל מה שנמצא בעולם הזה]. דהיינו שנותן רוב טרחתו ויגיעתו להגדיל ולהעלות בחינת פנימיות שבו לתועלת נפשו [לתיקון הנשמה], וטרחה מועטת בשיעור המוכרח [במידת הנחוץ בלבד] הוא נותן לקיום בחינת אומות העולם שבו, דהיינו לצרכי הגוף [לכל מה ששייך לחיים הגשמיים]. דהיינו כמו שכתוב (אבות פ"א) עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי.
הנה אז גורם במעשיו [הן במעשים והן במחשבות], גם בפנימיות וחיצוניות דכללות העולם [מתוך זה שמחובר עם כל הנשמות, של בני ישראל ושל אומות העולם, לנשמה אחת – גורם לתיקון חלקו הנמצא בהן, ובכך מביא לזה], שבני ישראל עולים בשלמותם מעלה מעלה, ואומות העולם, שהם החיצוניות שבכללות, יכירו ויחשיבו את ערך בני ישראל [כלומר, שבני ישראל יתחילו בעליה רוחנית ואומות העולם ירצו לתמוך בהם ולהתקרב אליהם].
ואם חס ושלום להיפך שהאדם הפרטי מישראל, מגביר ומחשיב את בחינת חיצוניותו, שהיא בחינת אומות העולם שבו [מתעניין ומכבד את כל קנייני העולם הזה], על בחינת ישראל שבו [שהיא המשיכה לרוחניות], וכמו שכתוב (דברים כ"ח) הגר אשר בקרבך, דהיינו החיצוניות שבו, יעלה עליך מעלה מעלה, ואתה, בעצמך, דהיינו הפנימיות, שהיא בחינת ישראל שבך, תרד מטה מטה. אז גורם במעשיו [ברצונו], שגם החיצוניות שבכללות העולם, שהם אומות העולם [פושעי העולם, האנטישמים], עולים מעלה מעלה, ומתגברים על ישראל ומשפילים אותם עד לעפר, ובני ישראל, שהם הפנימיות שבעולם ירדו מטה מטה חס ושלום [בהתאם למה שאיש ישראל גרם להם].
ואל תתמה על זה, שאדם פרטי יגרום במעשיו מעלה או ירידה לכל העולם. כי זהו חוק ולא יעבור, אשר הכלל והפרט שוים כב' טפות מים, וכל שנוהג בכלל כולו נוהג גם בפרט, ואדרבה, הפרטים עושים כל מה שבכלל כולו. כי לא יתגלה הכלל אלא לאחר גילוי הפרטים שבו, ולפי מדתם ואיכותם של הפרטים. וודאי שמעשה הפרט לפי ערכו, מוריד או מעלה את הכלל כולו".
הקדמה לספר הזוהר, אותיות סו-סח
כאשר פרט מסוים מפותח יותר מן הכלל, השפעתו על הכלל גדולה הרבה יותר מהשפעתו של הכלל הלא-מפותח עליו. ולכן, אף שבני ישראל מעטים, יש בהם כוח ועוצמה במידה המספקת לביצוע התיקון הנדרש בעולם כולו.
התעוררות האומות האחרות, השתתפותן בתיקון העולם ותמיכתן בו הן פסיביות בלבד. הן תלויות לחלוטין במידה שבה יעורר ויעדיף איש ישראל את פנימיותו על פני חיצוניותו; את "ישראל" שבו על פני "אומות
העולם" שבו; את ההשתוקקות לרוחניות על פני ההשתוקקות לקנייני העולם הזה. בפעולה זו הוא גורם ישירות לכך שהעולם כולו יקבל צורה דומה, וכן להפך: כאשר ישראל מגבירים את "אומות העולם" שבתוכם על פני "ישראל" שבתוכם, הם קובעים שאומות העולם יגברו על ישראל בעולמנו.
שום אומה מאומות העולם אינה יכולה לגרום, בין במעשה ובין במחשבה, לשינוי כלשהו במאזן הכוחות שבין ישראל לבין אומות העולם. הרצון והיכולת שמקבלות האומות לדכא את ישראל הם תוצאה ישירה מכך שישראל מעלים את בחינת אומות העולם שבתוכם על פני בחינת ישראל שבתוכם. הכול תלוי בישראל; אם יתחילו לכבד את ערכי"ישראל" על פני הערכים, השיטות והמטרות של "אומות העולם", יתהפכו היוצרות – אומות העולם יכבדו אף הן את ערכי ישראל. אין כל אמצעי אחר שיוכל לשנות את יחסן של אומות העולם לישראל.
חלוקת האנושות לשבעים אומות נעשית על פי קרבתן או ריחוקן היחסי מבחינת "ישראל", דהיינו על פי זַכּוּת האומה או על פי גסותה. כיוון שכל אומה מן השבעים מוגדרת כלפי ישראל, הרי שהיחס שקובע ישראל בתוכו עצמו בין פנימיות וחיצוניות מגדיר גם את מצבה של כל אומה ואת מערכות היחסים שבין האומות לבין עצמן.
לאחר שישראל קבע בפנימיותו מהי דרגתה של אומה מסוימת ביחס לאחרות, מיד קמה אומה זו כלפי האחרות באופי ובעוצמה שמצבו הפנימי של ישראל מחייב אותה. כלומר, כל הצרות והבעיות המתגלות ברחבי העולם נובעות אף הן מהעדפת החיצוניות על הפנימיות של ישראל. יוצא מכל האמור, כי אין באפשרותן של אומות העולם לקבוע דבר כיוון שכל פעולותיהן הן תוצאה בלבד מהעדפתו של ישראל.
"ובזה יתבאר לך מה שאיתא בזוהר, שמתוך העסק בספר הזוהר ובחכמת האמת, יזכו לצאת מתוך הגלות לגאולה שלימה (תיקונים סוף תק' ו'). שלכאורה, מה ענין לימוד הזוהר לגאולתם של ישראל מבין האומות".
הקדמה לספר הזוהר, אות סח
אם יעלה עם ישראל את פנימיותו על פני חיצוניותו ויתחיל בתיקון הרוחני, הוא ירכוש כוח רוחני. הכוח הרוחני הוא אלטרואיסטי מטבעו.
לפיכך לא יתבטא הדבר בשליטה של ישראל על יתר האומות ובדיכוין, כי אם במשיכתן להשתתפות בתהליך התיקון הרוחני שיבצע ישראל.
"ובהמבואר מובן היטב, כי גם התורה יש בה פנימיות וחיצוניות כמו כללות העולם כולו, ולפיכך גם העוסק בתורה, יש לו אלו ב' המדרגות".
הקדמה לספר הזוהר, אות סט
באומרו "פנימיות וחיצוניות התורה", אין כוונתו של בעל הסולם לכך שיש חס ושלום תורה פנימית ותורה חיצונית. אור הבורא המתקן את הנשמות והממלא אותן נקרא "תורה". המונחים פנימיות וחיצוניות התורה מכוונים אל "לבושי התורה", כלומר האור המצוי בתוך הלבושים הוא אור מופשט, אלא שהאדם יכול להשיגו בלבוש פנימי יותר או חיצוני יותר.
הלבושים החיצוניים מחלישים את עוצמת האור. בלבושו הפנימי יותר מצוי האור בעוצמתו הטבעית, אך לבוש חיצוני מפחית את עוצמת האור הבא לשימוש האדם. האור אינו יכול להגיע אל האדם ללא לבוש, כיוון שללא לבוש זהו אור מופשט. על האדם לבחור את הלבוש שבו הוא רוצה שהאור יופיע לפניו.
הלבוש הפנימי הוא חכמת הקבלה והלבוש החיצון הוא כל האופנים האחרים של הגשת התורה. מכיוון שהאור המגיע בלבוש חכמת הקבלה הוא החזק ביותר, חכמת הקבלה היא האמצעי בעל העוצמה המרבית לתיקון האדם. כאמור, בסוף ששת אלפי השנים, דהיינו בימינו, הנשמות הגרועות ביותר מתעוררות לתיקון. תיקונן לא יוכל להתבצע ללא שימוש באמצעי החזק יותר.
ולכן, כשם שעל עם ישראל להעדיף פנימיות על פני חיצוניות, דהיינו להשתוקק לתיקון נשמתו על פני קנייני העולם הזה, כך הוא גם בנוגע לבחירה באמצעי לתיקון. על עם ישראל להעדיף את האמצעי הפנימי, חכמת הקבלה, על פני האמצעים האחרים, כגון לימוד המשנה, הגמרא, החסידות וכיוצא בהן. וכך, הכוונה הפנימית למטרה הפנימית בעזרת האמצעי הפנימי בוודאי שיעשו שינוי בעולם כולו בדרך מהירה ונעימה, מבפנים כלפי חוץ.
אם חס ושלום יקרה ההפך והחיצוניות תועדף על הפנימיות, הרי שלפי מידת ההפכיות מהפנימיות שתהיה בכל אחת מהרמות: בעם, במטרת החיים ובאמצעי להשגתה, יסבול עם ישראל ויסבלו אומות העולם. הייסורים המצטברים, הן של עם ישראל והן של אומות העולם שיקומו עליו, יכריחו בסופו של דבר את ישראל להבין את חובתם בעולם הזה.
בעל הסולם מתאר זאת כך: "ובהיותו מגביר טרחתו בפנימיות התורה וסודותיה, נמצא גורם בשיעור הזה שמעלת פנימיות העולם, שהם ישראל, תעלה מעלה מעלה על חיצוניות העולם, שהם אומות העולם, וכל האומות יודו ויכירו בשבחם של ישראל עליהם, עד שיקוים הכתוב (ישעיה י"ד) ולקחום עמים והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה' וגו'. וכמו כן הכתוב (ישעיה מ"ט) כה אמר ה' אלקים, הנה אשא אל גויים ידי, ואל עמים ארים נסי והביאו בניך בחוצן, ובנותיך על כתף תנשאנה.
אבל אם חס ושלום להיפך, שהאדם מישראל, משפיל מעלת פנימיות התורה וסודותיה, הדנה בדרכי נשמותינו ומדרגותיהן, וכן בחלק השכל וטעמי מצוה, כלפי מעלת חיצוניות התורה הדנה בחלק המעשה בלבד. ואפילו אם עוסק פעם בפנימיות התורה, הריהו מקציב לה שעה מועטת מזמנו, בשעה שלא יום ולא לילה, כמו שהיתה חס ושלום, דבר שאין צורך בו, הוא נמצא גורם בזה, להשפיל ולהוריד מטה מטה את פנימיות העולם, שהם בני ישראל, ולהגביר את חיצוניות העולם עליהם, שהם אומות העולם, וישפילו ויבזו את בני ישראל, ויחשיבו את ישראל כמו שהיו דבר מיותר בעולם. ואין לעולם חפץ בהם חס ושלום.
ולא עוד, אלא גורמים בזה, שאפילו החיצוניות שבאומות העולם מתגברת על פנימיות שלהן עצמן, כי הגרועים שבאומות העולם, שהם המזיקים ומחריבי העולם, מתגברים ועולים מעלה על הפנימיות שלהם, שהם חסידי אומות העולם, ואז הם עושים כל החורבנות והשחיטות האיומים, שבני דורנו היו עדי ראיה להם, השם ישמרנו מכאן ואילך.
הרי לעיניך, שגאולת ישראל וכל מעלת ישראל, תלוי בלימוד הזוהר ובפנימיות התורה, ולהיפך, כל החורבנות וכל ירידתם של בני ישראל, הם מחמת שעזבו את פנימיות התורה, והשפילו מעלתה מטה מטה, ועשו אותה כמו שהיתה חס ושלום דבר שאין צורך בו כלל.
וזה שאמרו בתיקונים (תיקון ל' נתיב תנינא) וזה לשונו: [...] קומו והתעוררו בשביל השכינה הקדושה, שהרי יש לכן לב ריקן בלי בינה לדעת ולהשיג אותה, אף על פי שהיא בתוככם.
[...] וסוד הדבר, כמו שכתוב (ישעיה מ') 'קול אומר קרא', שקול דופק בלבו של כל אחד ואחד מישראל לקרות ולהתפלל להרמת השכינה הקדושה, שהיא כללות נשמות של כל ישראל (ומביא ראיה מהכתוב קרא נא היש עונך, שקריאה פירושו תפילה). אבל השכינה אומרת 'מה אקרא', כלומר אין בי כח להרים את עצמי מעפר, בשביל 'שכל בשר חציר', כולם המה כבהמות אוכלי עשב וחציר, כלומר שעושים המצות בלי דעת כמו בהמות.
'וכל חסדו כציץ השדה', כל החסדים שעושים, לעצמם הם עושים, כלומר שאין כונתם במצות שעושים, שתהיינה בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרם אלא רק לתועלת עצמם הם עושים המצות. [...] ואפילו הטובים שבהם, שמסרו זמנם על עסק התורה, לא עשו זה, אלא לתועלת גופם עצמם. בלי כונה הרצויה, בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרם.
[...] בעת ההיא, נאמר על הדור, רוח הולך ולא ישוב, להעולם, דהיינו רוח המשיח, הצריך לגאול את ישראל מכל צרותיהם עד לגאולה השלמה לקיים הכתוב, ומלאה הארץ דעה את ה' וגו', הרוח הזה נסתלק לו והלך, ואינו מאיר בעולם.
[...] אוי להם לאותם אנשים הגורמים, שרוחו של משיח יסתלק וילך לו מהעולם, ולא יוכל לשוב לעולם, שהמה, הם העושים את התורה ליבשה, כלומר, בלי משהו לחלוחית של שכל ודעת, כי מצטמצמים רק בחלק המעשי של התורה. ואינם רוצים להשתדל ולהבין בחכמת הקבלה, לידע ולהשכיל בסודות התורה וטעמי מצוה. [...] אוי להם, שהם גורמים במעשיהם הללו, שיהיו עניות וחרב וחמס וביזה והריגות והשמדות בעולם. עד כאן לשונו.
וטעם דבריהם הוא, כמו שבארנו, שבהיות כל עוסקי התורה, מזלזלים בפנימיות שלהם, ובפנימיות התורה, ומניחים אותה, כמו דבר שאין צורך בו בעולם, ויעסקו בה רק בשעה שלא יום ולא לילה, והמה בה, כעורים מגששים קיר. שבזה, המה מגבירים את חיצוניותם עצמם, דהיינו תועלת גופם, וכן חיצוניות התורה, המה מחשיבים על פנימיות
התורה, ואז המה גורמים במעשיהם הללו, שכל בחינות החיצוניות שישנן בעולם מגבירות את עצמן על כל חלקי הפנימיות שבעולם, כל אחת לפי מהותה.
כי החיצוניות שבכלל ישראל, דהיינו עמי הארצות שבהם, מתגברת ומבטלת את הפנימיות שבכלל ישראל שהם גדולי התורה. וכן החיצוניות שבאומות העולם, שהם בעלי החורבן שבהם, מתגברת ומבטלת את הפנימיות שבהם, שהם חסידי אומות העולם. וכן חיצוניות כל העולם, שהם אומות העולם, מתגברת ומבטלת את בני ישראל, שהם פנימיות העולם.
ובדור כזה, כל בעלי החורבן שבאומות העולם, מרימים ראש, ורוצים בעיקר להשמיד ולהרג את בני ישראל, דהיינו כמו שאמרו ז"ל (יבמות ס"ג) אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל. דהיינו כמו שכתוב בתיקונים הנ"ל שהם גורמים עניות וחרב ושוד והריגות והשמדות בעולם כולו.
ואחר שבעונותנו הרבים נעשינו עדי ראיה לכל האמור בתיקונים הנ"ל. ולא עוד אלא שמדת הדין פגעה דוקא בהטובים שבנו. כמו שאמרו ז"ל (ב"ק ס') ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחילה. ומכל הפאר שהיה לכלל ישראל בארצות פולין וליטא, וכו', לא נשאר לנו אלא השרידים שבארצנו הקדושה. הנה מעתה מוטל רק עלינו שארית הפליטה, לתקן את המעוות החמור הזה, וכל אחד ואחד מאתנו שרידי הפליטה, יקבל על עצמו בכל נפשו ומאודו, להגביר מכאן ואילך את פנימיות התורה וליתן לה את מקומה הראוי, כחשיבותה על מעלת חיצוניות התורה.
ואז יזכה כל אחד ואחד מאתנו להגביר מעלת פנימיותו עצמו, דהיינו בחינת ישראל שבו, שהיא צרכי הנפש על בחינת חיצוניותו עצמו, שהיא בחינת אומות העולם שבו, שהיא צרכי הגוף. ויגיע כח הזה גם על כלל ישראל כולו עד שעמי הארצות שבנו, יכירו וידעו את השבח והמעלה של גדולי ישראל עליהם, וישמעו להם ויצייתו להם.
וכן פנימיות אומות העולם, שהם חסידי אומות העולם, יתגברו ויכניעו את החיצוניות שלהם, שהם בעלי החורבן. וכן פנימיות העולם, שהם ישראל יתגברו בכל שבחם ומעלתם על חיצוניות העולם, שהם האומות. ואז כל אומות העולם יכירו ויודו במעלת ישראל עליהם.
ויקיימו הכתוב (ישעיה י"ד) ולקחום עמים והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה' וגו'. וכן (ישעיה מ"ט) והביאו בניך בחוצן ובנותיך על כתף תנשאנה. וזה שנאמר בזוהר נשא דף קכד ע"ב וזה לשונו: בהאי חיבורא דילך דאיהו ספר הזוהר וכו' יפקון ביה מן גלותא ברחמי [בחיבור הזה שלך שהוא ספר הזוהר וכו' יצאו בו מן הגלות ברחמים], דהיינו כמבואר. אכי"ר".
הקדמה לספר הזוהר, אותיות סט-עא