א. ספר הזוהר - ראשית תיקון הגלות
ספר הזוהר הוא ספר המקור המרכזי של חכמת הקבלה. זהו הספר הראשון אשר הצליח להסביר באופן מפורט ומסודר את המציאות הרוחנית, וזאת בניגוד לכל ספרי הקבלה שקדמו לו, אשר עסקו בהיבטים מסויימים בלבד של המציאות הרוחנית.
בעל הסולם:
לא מצינו שום ספר מסודר בחכמת האמת מלפני ספר הזוהר של רשב"י, כי כל הספרים שקדמוהו באותה החכמה אינם מוגדרים בשם ביאורים בחכמה, אלא רק רמזים בעלמא, וגם בלי סדר של קודם ונמשך כנודע למוצאי דעת, ע"כ הבנת דבריו ז"ל.
גילוי טפח וכיסוי טפחיים
רבי שמעון בר יוחאי עסק בכוחות השבירה, אשר נמצאו בעולם בתקופתו, ויצר מהם ביטוי רוחני, הנקרא ספר הזוהר. עבורנו, ספר הזוהר כתוב בצורת פוטנציאל, בכוח ולא בפועַל. כלומר, הוא אינו מתאים לתיקון הפעיל של הנשמות המנותקות מהרגשת העולם הרוחני. לנשמות שלנו, הנמצאות בחושך, והמגיעות אל האור מתוך הגלות, מתוך השבירה, יש צורך בביטוי חיצוני חדש, המתאים במיוחד לתקופתנו, שאותו לא יכול היה לספק רשב"י בתקופתו. למעשה, לא מדובר רק ברשב"י, אלא גם בכל המקובלים הגדולים האחרים שלאחריו, ושקדמו לבעל הסולם, שגם הם לא הצליחו לספק ביטוי זה, וזאת למרות שרובם פעלו מתוך חשכת הגלות עצמה.
המקובל היחיד היוצא מן הכלל בתקופת הגלות, אשר הצליח לתת למעיינים הבנה נוספת ועמוקה יותר בספר הזוהר, הוא האר"י.
בעל הסולם:
עד שבא המקובל היחיד, האר"י ז"ל, אשר להשגתו לא היה כל גבול וגדר, והוא שפתח לנו את לשון הזהר, ונתן לנו מהלכים בו. ולולא נפטר בקוצר ימים, אין לשער מדת האור אשר היה נשאב בזהר. ובמעט שזכינו בו, הוכן לנו דרך ומבוא, ותקוה נאמנה, אשר בהמשך איזה דורות תפתח לנו הבנתינו, להבין בו לגמרי.
תורת הקבלה ומהותה
על מנת להשיג את שורש הדברים לעומקם, על המקובל להתעלות לדרגה רוחנית גבוהה ביותר. זו הסיבה כי בתקופתנו, שבה נמצאות עדיין הנשמות בשפל הגלות הרוחנית, במדרגה התחתונה ביותר, שממנה עליהן להתחיל לטפס בסולם הרוחני, לא מומלץ למתחיל לעסוק מייד בספר הזוהר, שכן ספר הזוהר, אפילו עם פירוש הסולם, מיועד למשיגי פנימיות החכמה. כדי להגיע לעיון מעמיק בספר הזוהר יש לרכוש תחילה כלים רוחניים, ולהגיע להתאמה פנימית בהשתוות הצורה עם הספר. רק מתוך השתוות כזו יוכל להתגלות לאדם הידע הרוחני הגנוז בספר.
הרב קוק:
דע לך יקירי, שכאשר האדם נכנס לחקור איזה מחקר ועיון צריך להיות תמיד להכשיר עצמו כפי כחו להיות קרוב אל הדבר הנחקר, ואם יוכל שכ"כ יתקרב אל המושג עד שיוכל לחוש אותו מעצמו, מנפשו ומעומק רגשותיו, אז אם לא ימלא את מה שיכול יחסר תנאי עקרי מהתנאים המוכרחים אל דרישת האמת.
אגרות הראי"ה ח"א, צד
בעל הסולם:
בכדי להבין את דברי הזה"ק צריכים להבין מקודם מה שזה"ק רוצה לומר, ובכדי להבין מה שזה"ק רוצה לומר, זה תלוי במדת התמסרות לתורה ומצות, שתו"מ יביא לו בחינת נקיות [1]. היינו שיהיה נקי מאהבה עצמית. ולצורך זה הוא עוסק בתו"מ, ובשיעור זה אפשר להבין את האמיתות מה שהזה"ק רוצה לומר, אחרת יש קליפות המסתירות וסותמות את האמיתיות שנמצא בדברי הזה"ק.
שמעתי, מאמר פט
הרב קוק:
ורבים מהדברים העיוניים א"א להבין על בוריים אם לא יהיה הרגש ג"כ מוכשר כראוי, ועל כן נקראת התורה ג"כ שירה כמו שנקראת מצוה , ע"כ צריך להסתייע עם הכח המיוחד להרגיש דברי אלקים חיים, שאינם מתבררים כ"א ללב טהור.
אגרות הראי"ה ח"א, צד
ב. ספרי האר"י הקדוש
ספרי האר"י הם הראשונים שנכתבו בסגנון המיועד לתיקון הנשמות השבורות שבדורנו, נשמות שחיו בתקופת הגלות החשוכה, ונזקקו לשיטה מדוייקת יותר ויעילה יותר לפיתוחן. האר"י היה המקובל היחיד אשר הצליח לשמש שורש לתיקונים. ממנו ואילך ניתן היה לפתח שיטת תיקון לנשמות הגולות מהרגשת העולם הרוחני.
הרב קוק:
אור עולם זה נסתתר הרבה מאוד ביחוד ע"י חשכת הגלות, וחזר ונתעורר בלימודיו היסודיים ע"י גילוי אליהו של האר"י ז"ל ותלמידיו.
גנזי הראי"ה א-ו, עמ' 143
למעט כתביהם של רשב"י והאר"י, אין עוד בכל ההיסטוריה ספרי קבלה מדוייקים, מסודרים ומפורטים כל כך, המתאימים במיוחד לנשמות בתקופתם, ומעטים היו המקובלים אשר השיגו את הידע הרוחני המצוי בספרים אלו לעומקו הסופי.
בעל הסולם:
ויש להוסיף כפי מה שקבלתי מפי סופרים ומפי ספרים, אשר מזמן רשב"י ותלמידיו בעלי הזוהר עד זמנו של האר"י ז"ל, לא היה אף אחד מהמחברים שיבין דברי הזוהר והתיקונים כמו האר"י ז"ל... אשר עיקרי החיבורים הנחשבים בבחינת ביאורים בחכמה זו כראוי להיות, אינם אלא ספרי הזוהר והתיקונים ואחריהם ספרי האר"י ז"ל.
גילוי טפח וכיסוי טפחיים
חשיבותם של ספרים אלו, והכוח הרוחני הטמון בהם לתיקון הנשמות שחיו בתקופתם ולגאולתן, הם אשר הביאו את רוב גדולי המקובלים להמליץ לתלמידיהם, ולכלל הקהל שבו הם חיו, לעיין דווקא בכתביהם של שני המקובלים האדירים האלו.
הרב קוק:
שאין שיעור וערך למעלת ההוגה בדברי אלקים חיים, בספר הזוהר וכל הנלוים אליו, ובדברי חכמי אמת וביותר בכתבי האריז"ל. וע"כ ברוכים יהיו כל המתנדבים לעסוק בחכמה אפילו שעה או שתים ביום מדי יום ביומו, איש איש כפי עבודתו וחפץ לבבו, ומחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה.
אגרות הראי"ה ח"א, עמ' פא
הרב קוק:
אין שום דבר מהדעות והמחשבות שלי, שאין לו מקור בכתבי האר"י ז"ל.
לשלושה באלול ח"א, פסקה מו
כאמור, האר"י היה השורש, התגלות התיקון הכללי בכוח. האר"י היה המקובל, אשר סימן את תחילתה של תקופת תיקון הגלות, ולאחריו נדרשה התפתחות נוספת באנושות, שתביא אותה למימוש התיקון בפועל ממש. התיקון בפועל החל, כפי שקבעו מקובלים (כמו הגר"א [2]), בסוף המאה העשרים, או ליתר דיוק, בשנת 1995, לדברי בעל הסולם [3].
בספר "תלמוד עשר הספירות" מפרש בעל הסולם את כתביו של האר"י, אשר, לדבריו, לא סודרו כהלכה במשך השנים. בעל הסולם קובע, כי רק בשל רצון עליון, הנשגב גם ממנו, הוא נבחר לסדר את שיטתו של האר"י הקדוש.
בעל הסולם:
ותדע נאמנה, שעדיין לא היה מזמן האר"י ז"ל עד היום הזה, מי שיבין שיטת האר"י ז"ל על שורשו, כי היה ביותר קל להשיג מח גדול וקדוש פי שנים ממש מהאר"י ז"ל, מאשר להבין את שיטתו, ששלטו בו ידים רבות, מבעל השמועה והכותב הראשון עד המסדרים האחרונים, בו בעת שעוד לא השיגו הדברים על מכנם בשרשם העליון, שכ"א היפך ובלבל בדברים.
והנה ברצון עליון ית', זכיתי לעיבור נשמת האר"י ז"ל, לא מפני מעשי הטובים, אלא ברצון עליון, שנשגב גם ממני עצמי, למה נבחרתי אנכי לנשמה נפלאה זו, שלא זכה בה אדם מעת פטירתו עד היום, ולא אוכל להאריך בענין זה מפני שאין דרכי בזה לדבר בנפלאות.
אגרת מ, תרפ"ז
טרם העיון בספר הזוהר חייב האדם לרכוש כלים פנימיים-רוחניים, הנדרשים להבנתו ולהשגתו. אם לא יעשה כך, הרי שבמקום לגלות את פנימיות הכתוב, הוא יתחיל לתאר את הסיפורים או את המדרשים הכתובים בזוהר בצורה חיצונית, ומשם תקצר הדרך לחשוב, כי הזוהר מדבר על מוסר, על אגדות וסיפורי מעשיות, על זיווגים בין איש לאישה, או על כל ציור דמיוני אחר, העולים במחשבתם של אלו העוסקים בו ללא השגת פנימיותו.
הרב קוק:
ויש אחרים התולים את עצמם במאמרי הזוהר הסתומים... והם לוקחים את כל דברי הסודות הקדושים הללו, שהם עומדים ברומו של עולם, דברים כפשוטם, ומרבים עי"ז מחלוקת בישראל, והם לא ידעו ולא יבינו.
מאמרי הראי"ה, עמ' 59
כדי להגיע לאותה רמה רוחנית גבוהה, ולאותו התיקון הדרוש של הכלים הפנימיים, תיקון אשר יאפשר לנשמות הנמצאות בחושך לגשת אל ספר הזוהר בצורה נכונה, נזקקנו לביטוי חיצוני חדש, המתאים במיוחד לנשמות שלנו. מטרתו של בעל הסולם בכתיבת פירוש הסולם לספר הזוהר היתה לתת לאדם סולם, אשר בו יוכל להתחיל לטפס במעלה השלבים, עד להשגת המדרגות הרוחניות הגבוהות ביותר, שבהן יוכל להתחיל לעסוק בספר הזוהר.
בעל הסולם:
היות, שעומק החכמה שבספר הזהר הקדוש סגור ומסוגר באלף מפתחות, ושפתנו האנושית דלה ביותר מלהמציא לנו ביטוי נאמן ומספיק כדי לפרש דבר אחד שבספר הזה עד סופו, והביאור שעשיתי, אינו אלא סולם לעזור להמעיין לעלות לגובהם של הדברים, ולהסתכל ולעיין בדברי הספר עצמו. לכן מצאתי לנחוץ להכין את המעיין וליתן לו דרך ומבוא בגדרים נאמנים, איך להגות ולהשכיל בהספר.
מבוא לספר הזוהר, אות א
בכתיבת פירוש "הסולם" לספר הזוהר, המבוסס כולו על קבלת האר"י, מבצע בעל הסולם גילוי בעולם. הגילוי מתבצע מעצם כתיבת הפירוש. כלומר, גילוי ספר הזוהר הוא בגדר נתינה מלמעלה, ואילו פירוש בעל הסולם לספר הזוהר הוא, בעצם, התוספת שתביא את הגאולה לכדי מימוש, מנתינה מלמעלה לקבלה מלמטה.
בעל הסולם:
זכינו להתגלות ספר הזהר, שהוא תחילת קיום הכתוב "ומלאה הארץ דעה את ה'. ולא ילמדו עוד. כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם". אבל בשתי אלה זכינו רק בבחינת נתינה מהקב"ה.
מאמר לסיום הזוהר
ג. הפירוש לספר הזוהר
את הקשר שבין ספר הזוהר לבין הגאולה מבטא בעל הסולם באומרו, כי גילויו של ספר הזוהר על ידי פירושו המלא בתקופתנו, מעיד בבירור על תחילת עידן העצמאות של עם ישראל. שכן כל עוד לא היה העולם ראוי לגאולה, לא הצליחו מפרשי הזוהר לפרש אותו באופן מלא ושיטתי.
בעל הסולם:
ומכאן הוכחה ברורה, שכבר הגיע דורנו זה לימות המשיח. כי עינינו הרואות, שכל הביאורים על ספר הזהר שקדמו לנו, לא ביארו אפילו עשרה אחוזים מהמקומות הקשים בזהר. וגם במקצת שביארו, סתומים דבריהם כמעט כדברי הזהר עצמו. ובדורנו זה זכינו לפירוש "הסולם", שהוא ביאור מלא על כל דברי הזהר. ומלבד זה שאינו מניח דבר סתום בכל הזהר בלי לפרשו. אף גם הביאורים מיוסדים על פי השכל העיוני הפשוט, שכל מעיין בינוני יכול להבינם. ומתוך שנגלה הזהר בדורנו זה, הרי זו הוכחה ברורה שאנחנו נמצאים כבר בימות המשיח בתחילתו של אותו הדור שעליו נאמר "ומלאה הארץ דעה את ה'".
מאמר לסיום הזוהר
הרב קוק מדבר אף הוא על קשר ישיר בין גילוי רזי התורה לבין התקרבות הגאולה:
הרב קוק:
וכל מה שאורו של משיח הולך ומתקרב, ושורשי הנשמות מתבסמים, הולכת ההארה של רזי תורה ומתגלה ומתבלטת יותר.
אורות, עמ' צ
במיוחד מדובר בהארתו של ספר הזוהר, כי הוא הספר הקשור באופן ישיר לגאולה הרוחנית של עם ישראל משליטתם הזרה של ערכי אומות העולם עליו.
בעל הסולם:
ובזה יתבאר לך מה שאיתא בזוהר, שמתוך העסק בספר הזוהר ובחכמת האמת, יזכו לצאת מתוך הגלות לגאולה שלימה.
הקדמה לספר הזוהר, אות סח
הרב קוק:
מרום אוצר המחשבה והרגש אשר לישראל, שבהתפרטותו החריפה המדוייקת והפפולרית דוקא עתיד הוא לרומם קרן ישראל, "לאקמא כנסת ישראל מעפרא", ולהעריף עליה טל של תחיה וחיים של חלוץ עצמות, הוא ספר הזוהר, וכל אגפיו לכל תולדותיו ע"פ כל המוני המערכות השונות, תולדות ההשפעות העמוקות... אור הזוהר, וכל החיל הגדול כמחנה אלהים היוצא מכל השפעותיו, על בחירי גדולי הנפש שבעמנו, כשנגש אליו ע"פ כל אותו התכסיס הרחב, המאמץ כח לב הראוי לו, יגדל את הרוח וינשא את הנפש, עד שימציא לנו גם עתה אנשים העומדים בגדלם ממעל לאופק החיים הרגילים והמעשיים, אבל דוקא הם יכולים המה להיות מאירים לנו בקרני הודם כשמש בגבורתו, ודוקא ע"פ השפעה אצילית ונשאה כזאת יתחוללו נפשות מעשיות לבית יעקב, נפשות מלאי אור ויפעה וממולאים בהכשר של פרנסות הדור ההוה.
אדר היקר, עמ' טז
הרב קוק, כמו גם יתר גדולי הדור בתקופתו, חתם על עצומה משנת תרצ"א הקוראת ללימוד הזוהר, ולהביא באופן פעיל את הגאולה המיוחלת.
הרב קוק:
כבר ידוע לכבודם מעלת לימוד הזהר הקדוש אשר הוא מבטל כל מיני פורענות וגזירות קשות ורעות ומותנא וחרבא וביזא מעלמא. והשנה שעברה כבר עוררו עם ישראל על תקון לגאולה האמתית, מטעם רבנים הגאונים מארי דארעא קדישא, לשקוד על לימוד הזהר, לגמור בארץ ובחו"ל אלף סיומים, וכפי הרשימות אשר קבלנו לא נגמר רק לערך שש מאות סיומים. על כן אנחנו מבקשים מכל בר ישראל אשר ידו משגת ללמוד עוד פעם, בכדי לגמור האלף סיומים בכ"ה אלול הבעל"ט. לעילוי מזל עם ישראל ולבטל כל הצרים אותם, עליונים ותחתונים, ויפר עצת אויבינו ויקלקל מחשבותם ולא תעשינה ידיהם תושיה, וישראל ישכון לבטח. ונראה בנחמת ציון. א אייר. שנת יתפא"ר [4].
אוצרות הראי"ה ח"ב, עמ' 257
הרב קוק חזר וקרא לגדולי הדור להעמיק בלימוד חכמת הקבלה, כדי שיוכלו לפשט אותה, ולהפיץ את תכניה בקהל הרחב, וזאת כחלק מתהליך הגאולה המתממש בימיו. וזהו נוסח דברי הרב קוק אשר צירף לעצומה זו:
הרב קוק:
לב כל יראי ד' וחושבי שמו ישמח על ההתעוררות הקדושה של התמדת הלימוד בספר הזהר הקדוש ליחידי הסגולה אשר באה"ק ובחו"ל, ומה טובה וקדושה היא ההתחזקות הזאת של גמירת כל ספר הזוהר אלף פעמים ע"י חבורת הקודש, המצורפת מהלומדים בני היכלא. בטוחים אנחנו בעז"ה לאור הקודש המלא שפעת חסדי אבות היוצא על כל גדות אור הזוהר, יגלה הודו והדרו, לחשוף לנו את מבועי הישועה והגאולה האמיתית, וידריכנו על במתי (אהל) [ארץ] וינחילנו נחלת יעקב אבינו, ויעלה את נשמות כלל עם קדוש לתשובה עילאה המביאה גואל לציון בב"א.
אוצרות הראי"ה ח"ב, עמ' 257
גם בעל הסולם רואה קשר הכרחי בין לימוד חכמת הקבלה לבין גאולת העם והאנושות, כפי שמופיע בספר הזוהר, וכך הוא מביא זאת במאמרו, "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות":
בעל הסולם:
ובזה תבין מש"כ בזוהר דבחבורא דא יפקון בני ישראל מגלותא, וכן עוד בהרבה מקומות, שאך ורק בהתפשטות חכמת הקבלה ברוב עם, נזכה לגאולה השלמה, וכן אמרו ז"ל המאור שבה מחזירו למוטב, ודקדקו זה בכונה גדולה להורותינו דרק המאור שבתוכיותה, כתפוחי זהב במשכיות כסף בה צרור זו הסגולה, להחזיר האדם למוטב, דהן היחיד והן האומה, לא ישלימו הכונה, שעליה נבראו, זולת בהשגת פנימיות התורה וסודותיה, והגם ששלימות הדעת מקוה לנו, בביאת משיח צדקינו, אמנם כתיב יהיב חכמתא לחכימין וכו' ואומר ובלב כל חכם לב נתתי חכמה וע"כ להתפשטות גדול של חכמת האמת בקרב העם, אנו צריכין מקודם, באופן שנהיה ראוים לקבל התועלת ממשיח צדקינו, ולפיכך תלוים המה התפשטות החכמה וביאת משיח צדקנו זה בזה, והבן היטב.
וכיון שכן הרי אנו מחויבים לקבוע מדרשות ולחבר ספרים, כדי למהר תפוצת החכמה במרחבי האומה.
הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות, אות ה
עיקרון זה, הוא שדחף את בעל הסולם לפעול במלוא כוחו ויכולתו לגילוייה ולהפצתה של חכמת הקבלה בקרב כל העם. בקריאתו להפצת ולגילוי החכמה, בעל הסולם אינו שונה מכל מקובל אחר שחי בתקופתו, אשר השיג את ההבנה שבנחיצות גילוי החכמה בעת הזו.
קריאה דומה לקריאתו של בעל הסולם ניתן למצוא גם בכתבי הרב קוק, הצועק על עזיבת המאור הפנימי, המונעת את הגאולה הרוחנית, העתידה לצאת מציון לכל העולם:
הרב קוק:
כבוד מעלתם יודעים, הנני תמיד מכריז כי עלינו לשים לב על כל התלונה של גדולי הדורות אשר מעולם, שצעקו על העזיבה של המאור הפנימי שבתורה שממנו נדע את ד' ובו צרור החיים צרור במילואו וטובו. הקובלנא אמנם נחלקה לשלוש צעקות. א. על דבר לימוד הקבלה וחכמת האמת... כך ראוי לנו שנעשה מצדנו אתחלתא לגאולה הרוחנית העתידה לצאת מציון על כל העולם כולו, ע"י זריחת אור ד' אשר באוצר חיים שבנשמתם של ישראל, המשתלהבת ע"י העסק בגנזי תורת אמת, בלב טהור, ברוח גבורה, בענווה ואהבת אמת, ע"י תרין סמכי קישוט של מוסר וחכמה המסעדים את הנשמה לעמוד בהיכל ד' ולחזות בנועמו. ואל נבוז ליום קטנות, הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום.
אוצרות הראי"ה ח"ב, עמ' 293
מהנאמר לעיל ניתן להבין את הדמיון הרב בתפישת הגאולה של בעל הסולם ושל הרב קוק, כשני מקובלים גדולים אשר כתבו בתקופה מיוחדת מאוד, שאותה מגדירים שניהם כתקופת התחלת הגאולה. כן נבין את קריאתם הזהה ללימוד חכמת הקבלה דווקא עתה, מתוך הבנה עמוקה כי גאולת העם והעולם תלויים בלימוד זה. גם בעל הסולם וגם הרב קוק, כמו מקובלי כל הדורות, ראו בספר הזוהר את אחד מספרי הקבלה הגדולים ביותר, ומכאן גם המשמעות העצומה, שאותה מקבל פירוש "הסולם" לספר הזוהר, כסימן לתחילתה של הגאולה.
ד. התגלות הכלים
התכונה המייחדת את ספר הזוהר לתקופתנו, ולמשימתו ההיסטורית הרוחנית של עם ישראל, יותר מכתבים אחרים היא, שספר הזוהר נכתב בתחילת הגלות הנקראת "גלות אדום" שהחלה עם חורבן בית המקדש השני. גלות "אדום" היא הארוכה ביותר, והאחרונה מבין ארבע גלויות.
הרב קוק:
חרבן בית המקדש, שנטל כבוד מבית חיינו, הוא הוא הגורם שעולמנו נחשך, והנשמות סובלות מצרים ומחשכים, ועל כן באים הגרעונות הנוראים, המסבבים כל חטא, כל עון וכל פשע. על כן מוכרחת היא הנשמה הישראלית לבקש את תקונה בשרשה.
עולת ראיה ח"א, עמ' קכז
ספר הזוהר נכתב כשיטת תיקון של טבע האדם, על פי השבירה שהתרחשה בתחילת הגלות שלאחר חורבן הבית השני, אותה נפילה של עם ישראל מדרגתו הרוחנית לדרגה הגשמית. בתקופת בית המקדש הראשון אחז רוב העם בדרגה רוחנית, חש את המציאות האמיתית והתנהג בהתאם לחוקיה. אבל לאחר חורבן הבית השני, כלומר, לאחר הנפילה מדרגת בינה לדרגת מלכות, חדל העם להרגיש את העולם הרוחני, ונותרה הרגשת העולם הגשמי בלבד, דרך חמשת החושים.
אובדן החוש הנוסף להרגשת הבורא, להרגשת הרוחניות - סיבתו בגלות. מידת השכחה נקבעת לפי עומק הגלות. כדי להשיג את החסרון הנדרש לגאולה הסופית יש צורך בשכחה עמוקה.
הרב קוק:
ע"כ צריכים אנו להתלמד הדרגה אחרת לגמרי הראויה לנו לפי אותו המצב... לצרף סיגינו ולהסיר בדילינו, כי לא נוכל עדיין לקבל בשלמותה אותה ההרחבה של חיים רחבים ושלמים בכל סעיפיהם... גם בנשיית טובה של פיתוח החוש המוכשר לקבלת עדן רגשי היופי בתכלית רוממותו, שהוא ראוי ונאות מאד לישראל לפי מצב תכונות נפשם הנהדרה, גם ואך בזה יובחן עומק הגלות המביא לידי נשיית טובה.
עין איה שבת ח"א, עמ' 98
בזמן השבירה, הנקרא "חורבן הבית", מתגלים כלים חדשים, חסרונות חדשים, והתכללות הכלים אלה באלה. מתוך הניצוצות, היוצאים בזמן השבירה, מתגלים אחר כך הביטושים של הניצוצות בכלים הריקניים, ומתוך הבטישות הללו באים כלים חדשים לגאולה. ספר הזוהר נכתב מתוך הניצוצות האלו, שיצאו בזמן אותה השבירה של חורבן הבית.
הרב קוק:
אור עולם הבא הוא רם ונשא, גבוה ונעלה, מאורו של משיח המוכן להתגלות אלינו בעולם הזה. בעת אשר רחוק היה הזמן, וקוי אור של גאולה היו מכוסים מאד, אז מרחוק היו מופיעים ביותר ניצוצות אור של עולם הבא.
בתוך: לאמונת עתנו א, עמ' קמט
המצב הפנימי הזה, של התנתקות מוחלטת של העם משורשו, הוא המצב המכונה גלות. זוהי גלות מהמציאות הרוחנית, גלות הנמשכת עד ימינו, למרות שמבחינה חיצונית נראה, שכבר חזרנו לארצנו.
זמן הגלות הוא הזמן שבו נוצרים כלים מיוחדים, ורק על ידי התגלות הכלים הללו כחיסרון, ניתן יהיה להשיג לאחר מכן את תיקונם ולהגיע לגאולה. למעשה, חוזרים אל אותו המצב באין סוף, אבל הפעם, כגילוי הבורא מצד הנברא. גילוי מטרת הבריאה בעוצמה פי תר"ך (620) פעמים גדולה יותר מהאור בבריאת העולם, בו חזה אדם הראשון מתחילתו ועד סופו, ומילא את הכלי של הנשמה הכללית. האור הזה מתגלה עתה בנשמה הכללית פי תר"ך פעמים מצד הנברא.
הרב קוק:
למה באה השבירה? לפי שהאלהות נותנת היא לפי כחה, והמקבל מוגבל הוא, אם כן תהיה הטובה מוגבלת, על כן נותן הוא הטובה בלא שעור, לפי מדתו, ותהיה אלהית בלתי גבולית, ואף על פי שלא יוכל המקבל הנברא לקבל, כי אם כשישבר לגמרי. ויבנה בתשוקתו לשוב למקורו הבלתי גבולי, להתאחד באלהות, ובזה יעשה הנברא את עצמו, ויהיה במדרגת השלמות של בורא, ויתעלה ממעל לגבול של נברא, מה שלא היה אפשר בלא שפעת רב טוב למעלה ממדרגת אפשרות קבלתו, שהיה תמיד רק במדרגת נברא, ולא במעלת בורא כלל.
אורות הקודש ח"ב, עמ' תקכז
לכן, השבירה, הגלות והגאולה הן מצבים הכרחיים בדרך למימוש מחשבת הבריאה להיטיב לנבראיו, והשבירה והגלות הן תנאים מקדימים לגאולה [5].
כאשר יושלמו הכלים מזמן השבירה, ועמם גם האורות שהיו כנגד המצב שלפני השבירה, יחלו להתגלות האורות של זמן הגאולה, הזקוקים לכלים גדולים יותר. יוצא מכאן, כי דווקא אורות הגאולה הגבוהים ביותר יתלבשו בכלים הגדולים והגסים ביותר, בדור האגואיסטי ביותר.
הרב קוק:
אבל כאשר קרב הזמן, ורגשי אורות של משיח, באופן הראוי להתגלות בעולם הזה, התחילו לזרח בנפשות, נסתמו יותר אלה קוי האורה העדינים והקדושים קודש קדשים, הבאים ממקור העליון של אור עולם הבא, ומתוך כך חוצפא יסגא בעקבתא דמשיחא, ונהפכו כל פנים לירקון, וחבלי משיח בעצמו מתגברים על ידי זה לאין שיעור. וזהו תפקידם של טהורי הנשמה בתקופה זו, לקרב אורים עליונים מתוך מרחקי עולם הבא אל תוך הנצוצות המגלים מאורו כל משיח באופניהם הגלויים. ואז ישתלהבו אלה האורות אשר מקורם טהור מאורו של משיח, גם בצורתם הגלויה מאותו המקור שלהבתי-ה אשר לעולם העליון עולם הבא, וישועת עולמים תופיע בעולם, ובתוך החוצפא אשר לעקבתא דמשיחא, ימשך כח של נעימות ופה צח מספר תהלת ד', באמת ובצדקה. עתה ידעתי כי הושיע ד' משיחו, יענהו משמי קדשו בגבורות ישע ימינו במהרה במהרה בימינו בקרוב אמן ואמן. ושמעו ביום ההוא החרשים דברי ספר, ומאופל ומחושך עיני עורים תראינה ויספו אנשים בד' שמחה, ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו.
בתוך: לאמונת עתנו א, עמ' קמט
דווקא הדור הגס ביותר הוא הדור הראוי לגאולה. דור, שהוא בעל הדרישה הגדולה ביותר, הוא בעל החיסרון הגדול ביותר וצמא לאורות התיקון המצויים בספר הזוהר.
בעל הסולם:
והיינו שאמרו חז"ל אין משיח בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי, היינו שכולם יהיה פרושים מרדיפה אחר התאוה והכבוד, שאז יהיה אפשר לקבוע מדרשות ברבים, להכינם לביאת מב"ד כנ"ל. או בדור שכולו חייב דהיינו בדור כזה, שפני הדור הוא כפני הכלב.
הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות, אות ה
לכן יועד ספר הזוהר לשימוש רק לאחר גילוי הכלים החדשים והחיסרון לגאולה. חיסרון המתהווה רק עתה, לאחר אלפיים שנות גלות, ובמיוחד מסוף המאה העשרים, כפי שקבעו בעל הסולם, הרב קוק וכל המקובלים שקדמו להם.
הרב קוק:
ואז, כדי להחזיק את המעמד, יבא התור של הצמאון הבוער אל התוכן הנעלם, אל הסקירות הפנימיות, שהן מתנשאות מעל לשטח הגלוי שבחיים, שבהן לא נגעה יד המהומה העולמית, וממקור חיים זה, ילך האדם וישאב מים בששון, להרטיב את העצמות היבשות של העולם הרוחני הגלוי.
ראש מילין, הערות, הערה א
העדר החיסרון לגאולה הוא הסיבה לכך, שחכמת הקבלה לא נועדה להתגלות במשך אלפי שנים, והוגדרה על ידי המקובלים כחכמת הנסתר, שצריכה להתגלות רק בסוף הדורות. משום שרק אז יוכלו להבין אותה ולהשתמש בה כשיטת תיקון.
העדר הכלים, לא זו בלבד שמנע את חשיפתה ההמונית של חכמת הקבלה, אלא מנע גם את פירושה באופן נכון, פשוט ומדויק, כדוגמת פירוש "הסולם" לספר הזוהר. אך לאחר גילוי החסרון, וכנגדו משיכת אור לתיקון הכוונה, על ידי לימוד חכמת הקבלה, תגיע האנושות למצב השלם, הנצחי והאינסופי.
הרב קוק:
החוצפא של עקבתא דמשיחא היא מעוט אור לשם תקון הכלים... בלא החוצפא דעקבא דמשיחא לא היה אפשר לבאר רזי תורה בגילוי גמור, רק על ידי התעבות ההרגשות שע"י החוצפא, יהיה אפשר לקבל הארות שכליות עליונות מאד, וסוף סוף שהכל ישוב לתקון גמור.
אורות, עמ' פב
פירוש ספר הזוהר בתחילת המאה העשרים הוא אות וסימן להיותנו ראויים לגאולה, וכי הגיע הזמן להשתמש באותם הניצוצות, שנוצרו בשבירת הכלים, כדי לתקן את הכלים ולהגיע למטרת הבריאה.
לא לחינם קבעו בעל הסולם והרב קוק כי אנו נמצאים בזמן הגאולה, ולכן אנו ראויים עתה לפתוח ולגלות את חכמת הקבלה כדי להגיע באמצעותה לעצמאותנו כעם, כמדינה, ובמיוחד ככוח רוחני, המתגלה בעולם הגשמי ופועל לתיקונו. למשימה זו נקרא דורנו שוב ושוב על ידי גדולי המקובלים. ועתה, בהתגלות הכלים הראויים לביצוע המשימה, כאמור בספר הזוהר, ניתן לפרוץ נתיבות חדשות ולפוצץ את מחיצת הברזל המפרידה בינינו לבין חכמת האמת.
הרב קוק:
כעת הזמן מחיב להרבות קנין בתורה הפנימית, בחזיונות הקודש שאין להם מבא של הקשבה כ"א בהתעלותה של הנשמה ורוממות גבורתה באור חייה היותר זכים ועליונים, וחיל אשר נגע ד' בלבם ממחנה אלהים זה, זה יהיה לנו הכח המיסד את יסוד הישועה, הכח הנותן חן ואור חיים וגאון של גדולה בכל תעופת החיים אשר לתחית האומה בארץ ישראל. ספר הזוהר, הפורץ נתיבות חדשות, משים במדבר דרך, מסלה בערבה, הוא וכל תבואתו מוכן הוא לפתח פתחי גאולה, "ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזהר, יפקון מן גלותא ברחמי"
זהר נשא אורות, עמ' צא
בעל הסולם:
בריש מלים, מצאתי לי צורך גדול לפוצץ מחיצת ברזל, המצויה ומפסקת בינינו לבין חכמת הקבלה, מעת חורבן הבית ואילך, עד דורנו זה, שהכבידה עלינו במדה חמורה מאד, ומעוררת פחד שלא תשתכח ח"ו מישראל.(הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות א)
ה. הגישה לספר הזוהר
למרות שפירוש "הסולם" לספר הזוהר מגלה שיטה חדשה המתאימה לדורנו, אין די בלימוד הפירוש הזה כדי להגיע לתיקון הכלים, אלא אם כן מתקנים תחילה את הכלים, על ידי לימוד בספרים העוסקים בתיקון הפנימי של האדם, כגון, "תלמוד עשר הספירות".
גישתו השיטתית של תלמוד עשר הספירות, לשונו וסגנונו מותאמים לאנשים כמונו, שהרצון לקבל שלהם מפותח מספיק. דורנו נמצא בשיא התהליך של התפתחות הרצונות האגואיסטיים (לכסף, לכבוד ובעיקר מושכלות). זהו דור שנולד עם גישה מדעית לגילוי המציאות ולחקירתה. זאת הסיבה, שגם בעל הסולם וגם הרב קוק, בניגוד לכל יתר המקובלים שקדמו להם, כתבו בספריהם הכנות ומאמרים על פילוסופיה ומדע בהקשר לחכמת הקבלה. זהו, למעשה, תפקידם העיקרי של מקובלים אלו: לפרש את שיטת התיקון הרוחני להמוני העם, אשר אמורים עתה להתחיל ולהיתקן באופן כללי, ולא עוד כיחידי סגולה. מאותו רצון גדול להבין, מאותה עביות, הם משתוקקים להשגה, לחכמה, ולתפיסה של האלוהות. באופן חקירה טבעי-מדעי ממשיך האדם לצעוד מהעולם הזה גם לרוחניות.
הרב קוק:
השאלות הרוחניות הגדולות, שהיו נפתרות רק לגדולים ומצוינים, מחויבות הן להפתר עכשו, בהדרגות שונות, לכלל העם. ולהוריד דברים נשאים ונשגבים ממרום עזם, עד עמק הדיוטא הרגילה ההמונית - צריך לזה עושר רוח גדול ואדיר, ועסקנות קבועה ומורגלת, שרק אז תתרחב הדעה, ותתברר השפה, עד כדי להביע הדברים היותר עמוקים בסגנון קל ופופולרי להשיב נפשות צמאות.
אדר יקר, עמ' קמד
אופן החקירה המדעי-אנליטי, המוטבע בנשמות בתקופתנו, חִייב את בעל הסולם לבנות את השיטה לגילוי העולם הרוחני בצורה שכלית-מדעית, דרך ניצוצות, אורות, כלים, רשימות, מסכים, מספרים וספירות. שיטתו של בעל הסולם מזכירה שיטת לימוד מובנית, אשר באמצעותה מתקשר האדם לפנימיות הדברים, וזו היתה גם מטרתו בכתבו את "תלמוד עשר הספירות".
בעל הסולם:
לפיכך לקחתי לי עתה דרך אחרת, ע"ד תפשת מועט תפשת, והוא הספר הזה "תלמוד עשר הספירות להאריז"ל", שבו אני מקבץ מספרי האריז"ל, וביחוד מספר עץ חיים שלו, כל המאמרים העיקריים הנוגעים לביאור עשר הספירות, שהצבתי אותם בראש כל דף, ועליו עשיתי ביאור אחד רחב הנקרא בשם "אור פנימי" וביאור שני הנקרא "הסתכלות פנימית", המבארים כל מלה וכל ענין, המובאים בדברי האריז"ל בראש הדף, בפשטות ובלשון קלה, עד כמה שיכולתי. וחילקתי הספר לששה-עשר חלקים, שכל חלק יהיה שיעור אחד על ענין מיוחד שבעשר הספירות, אשר ה"אור פנימי" מבאר בעיקר את דברי האריז"ל המובאים באותו השיעור, ו"הסתכלות פנימית" מבארת בעיקר הענין בהקף הכללי. ועליהם סדרתי לוח השאלות ולוח התשובות על כל המלות ועל כל הענינים, המובאים באותו החלק, ואחר שיגמור המעיין אותו החלק, ינסה בעצמו אם יוכל להשיב כהלכה על כל שאלה המובאת בלוח השאלות, ואחר שהשיב, יסתכל בלוח התשובות, בתשובה המיוחסת לאות ההיא של השאלה, לראות אם השיב כהלכה. ואפילו אם ידע היטב להשיב על השאלות מתוך הזכרון, עם כל זה יחזור על השאלות פעמים הרבה מאד, עד שיהיו כמו מונחים בקופסא, כי אז יצליח לזכור המלה בעת שיצטרך לה, או על כל פנים יזכור מקומה כדי לחפש אחריה.
הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות קנו
כאן טמון ההבדל המהותי בין ספרי הקבלה בתקופתנו, המותאמים לנשמות העכשוויוֹת, לבין כתבי הקבלה מתקופות קדומות יותר, כמו ספר הזוהר. בזוהר נסתרים המרכיבים של המציאות הרוחנית. אם כי המרכיבים הללו מצויים בו, כי אין שום חידוש בספרים של תקופתנו בנוגע לחכמה עצמה, אך החידוש הוא בביטויים, בלבושים, במה שמקובל לקרוא "פירושים". מכאן, שלמרות שפירוש "הסולם" על ספר הזוהר מגלה שיטה חדשה המתאימה לדורנו, אין די בלימוד פירוש זה כדי להגיע לתיקון הכלים, אלא אם כן מתקנים תחילה את הכלים על ידי לימוד "תלמוד עשר הספירות".
רק לאחר שמשיג האדם את התיקון המספיק לנשמתו, ומגיע לרמה הרוחנית המתאימה, הוא יכול לגשת לספר הזוהר. אז הוא יחקור כבר את ספר הזוהר בכלים המתאימים שרכש, ודרך פירוש הסולם יוכל לראות מה באמת גנוז בספר. רק על ידי הבנה נכונה, מפנימיות נשמתו, יוכל האדם להשתמש בספר הזוהר, ודרך אותם ניצוצות, אורות וכלים הטמונים בספר, להגיע לאותו מצב, לאותה דרגה רוחנית, שבה היו רבי שמעון ותלמידיו.
כאשר תתחיל האנושות ליישם בפועל את שיטת התיקון היא תוכל להגיע ולזכות בידע הרוחני, שאותו הביאו לעולם הזוהר וכתבי האר"י בכוח. העיקרון של זמנים נפרדים לנתינה בכוח מלמעלה וקבלה בפועל הוא עיקרון מרכזי בחכמת הקבלה, וניתן למצוא לו ביטוי בתחומים רבים.
בעל הסולם:
ויש לדעת שענינים רוחניים אינם כענינים גשמיים, שבהם הנתינה והקבלה באים כאחד. כי ברוחניות זמן נתינה לחוד וזמן קבלה לחוד. כי תחילה ניתן הדבר מהשי"ת למקבל, ובנתינה זו נותן לו רק הזדמנות לקבל. אבל עוד לא קיבל כלום. עד שיתקדש ויטהר כראוי. אז זוכה לקבל הדבר. באופן שמזמן הנתינה עד זמן הקבלה יכול להתעכב זמן מרובה.
מאמר לסיום הזוהר
הרב קוק:
אבל שפע להנהיג ולשמוח בדעת והנהגה ישרה המתפשטת - זהו כל עמל האדם. אם כן, אין צריך לומר שהשי"ת לא יתן להם זאת, שהרי אין מדה זו בנתינה, כי אם להשיג בעמל, אבל כיון שכבר זכו בזה ישראל, יאמר האומר שהם גם כן יהנו, אמר לא כן, כי לא ישתו מעצמם, שלא יתערבו בשמחה זו, אף על פי שהיא השגה הבאה על ידי כח אדם. מפני שהבלתי מובן לא יושג.
חבוש פאר, עמ' נט
ו. השיבה לארץ ישראל
בנושא שיבת עם ישראל לארץ ישראל בולט במיוחד העיקרון של זמן נתינה לחוד וזמן קבלה לחוד. כאמור, על פי סדר השתלשלות המצבים, על המצב להתגלות בכוח, בנתינה, ורק לאחר מכן בפועל. השיבה הגשמית של עם ישראל לארץ ישראל היא בהתאם לשיבתו של עם ישראל להכרת ולהשגת הרוחניות, על פי חוק שורש וענף. אך המהלכים הללו, הן בגשמיות והן ברוחניות, צריכים להתבצע קודם בכוח ורק לאחר מכן בפועל.
אם האדם אינו מממש את השורשים הרוחניים בפועל, במקביל למימושם של הענפים הגשמיים, הרי הוא יחוש אי נעימות וסבל, בגלל אי ההתאמה בין השורש לענף. במצב זה, שבו הענפים הגשמיים מתממשים בפועל, אך השורשים הרוחניים עודם בכוח בלבד, הענפים הגשמיים מאלצים אותו להכיר בנחיצות מימוש השורשים הרוחניים. כל עוד לא מימש העם את השורשים הרוחניים בפועל, הרי למרות שענפיהם הגשמיים מתממשים בפועל, יש לעם רק הזדמנות לגאולה והוא עדיין אינו חש שמחה והנאה נצחית בתהליך הגאולה.
בעל הסולם:
הרי שאעפ"י שהקב"ה הוציא הארץ מרשות האומות ונתנה לנו, עכ"ז אנו עוד לא קבלנוה, ואין אנו נהנים מזה. אלא שבנתינה זו נתן לנו הקב"ה את ההזדמנות לגאולה, דהיינו להטהר ולהתקדש ולקבל עלינו עבודת ה', בתורה ובמצוות לשמה, ואז יבנה בית המקדש ונקבל הארץ לרשותנו, ואז נחוש ונרגיש בשמחת הגאולה. אבל כל עוד שלא באנו לזה, שום דבר לא נשתנה, ואין שום הפרש בין נמוסי הארץ עתה, מכפי שהיתה עדיין תחת ידי זרים, הן במשפט, הן בכלכלה והן בעבודת ה'. ואין לנו אלא הזדמנות לגאולה.
מאמר לסיום הזוהר
השיבה לארץ החלה בשנות השמונים של המאה התשע עשרה, עם העלייה הראשונה. רק אז החלו יהודים להרגיש רצון ושייכות לארץ ישראל, ואז התגלה בהם דחף לבוא ולהתיישב בה. כורח זה, שהם חשו, נובע מהשורש הרוחני, מהחיסרון לתיקון, אשר החל להופיע, בכוח, לקראת סוף הגלות, בצורה עמוקה ונרחבת יותר. השורשים הרוחניים החלו להתגלות בכוח, וכמותם גם הענפים הגשמיים. אך כל עוד אין עם ישראל משתתף באופן מוּדע ופעיל בתהליך זה, של מימוש השורשים הרוחניים בפועל, עלולים הענפים הגשמיים להתממש בפועל בצורה נסתרת, בצורה של סבל, ולא כגאולה. אם יקשיב העם לקריאת המקובלים וייקח חלק פעיל בזירוז הזמן ובמימוש השורשים הרוחניים בפועל, גם הענפים הגשמיים יתממשו בפועל בצורה נעימה ונוחה, והוא יוכל להשיג שמחה והנאה בהתפתחותו.
הרב קוק:
לעת כזאת שתחית האומה מתעוררת, והיא בכל יום יוצאת מן הכח אל הפועל בגוונים שונים, וכל העולם כולו הולך ורועש ברעש מלחמה, שמגמתה הנסתרת, אשר רק לאלהים פתרונים, היא בודאי העמדת תיקון עולם במלכות שדי, על ידי שיבתם של ישראל לבצרון, להיות עם נכון ונשא, מעוטר בכל כחותיו וסגולותיו, שעל ידה יאיר האור המבהיק, האור האלהי, שיתגלה בכל ארחות החיים, בכל חיי כל חי, ובכל סדרי התבל, במשטרי העמים, ובמהלכי הרוח אשר לאדם בכלל, גם צבאות מרומים הולכים הם ומתתקנים, מחשכי החורבן, ומאסרי השכינה במעמקי גלותה הולכים ומתפתחים... הגיע הזמן להתקרב כל חושב מחשבות, כל הוגה, כל מליץ, וכל אשר רוח ד' נוססה בו, לתשוקת הופעת רוח הקודש הבא ושוטף על ידי מעמק הגיון ברזי תורה... להתנשא ממעל להגות רוח השכל האנושי, המוגבל, ולהתהלך ברחבה, בערוגות מטעי בשמי קודש עליון.
אורות הקודש ח"א, עמ' קנה
המקובלים יודעים להסביר את תהליך השיבה לארץ, מתחילתו ועד להקמת המדינה, מתוך התעלותם לדרגת השורשים. רק משם יכולים הם להבין את הצורה שבה התגשמו הענפים, כלומר, את התגלותו הגשמית של הרעיון הרוחני. אין מדובר כאן על חקירה גשמית, היסטורית. מדובר בהבנה רוחנית של הסיבות לזרמים השונים ביהדות ובציונות באותה התקופה, כאלו שתמכו בעלייה וכאלו שהתנגדו לה. הבנת התהליך הרוחני המצוי בשורש, ומימושו בפועל, יאפשרו לנו לעבור אותו גם בענפיו בצורה נעימה.
ניתוקנו מרוחניות ואי הבנתנו את השורשים מביאים לכך, שתהליך קבלת הארץ בפועל נעשה עד כה רק בגשמיות, כפי שקובע בעל הסולם. זאת הסיבה לכך שקיבלנו את הארץ במאמצים קשים, בסבל ובמלחמה.
הרב קוק:
מחזה אחר, לגמרי אחר, היינו רואים בדורנו, אלמלי נתנדבו חלק רשום מבעלי הכשרון, הממולאים בתורה ובשכל טוב, לעבוד את כרם ד' בתוכו פנימה, לעסוק בטהרתם של מושגי האמונה והעבודה, בבירורן של הדיעות בעניני האלהות, הנבואה, רוח הקודש, הגאולה והצפיה לתשועה, תשועת האומה ותשועת העולם, תיקוני הנשמות של היחידים ושל הרבים, תיכון הרוחות של הדורות העוברים, העתידים, וההוה על גביהם. גבורה אחרת היתה פורחת ועולה בעדר ד' הנפוץ, הוד נורא ועליון היה מתפרש ומתגלה על המון רב של חכמי תורה, וזוהר עליון היה משתפך מהם על האומה כולה ועל העולם כולו.
אגרות הראי"ה ח"ב, עמ' קכד
אילו היה התהליך הגשמי תואם לשורש הרוחני, היו מגיעים אל העולם הזה אורות גדולים מאוד, ומתפשטים דרך עם ישראל לכל אומות העולם. בכך שעם ישראל מתקן את עצמו, ומתקין עצמו כמעבר לאור העליון, הוא מממש את תפקידו ההיסטורי והרוחני בעולם, ומעורר את אומות העולם להתעלות מעל דרגת ההכרה של העולם הזה אל המציאות הרוחנית.
בעל הסולם:
ולפיכך מתוך ההכרח האמור, ניתנה התורה ביחוד לאומה הישראלית גזע אברהם יצחק ויעקב בלבדה, כי לא היה מקום אפילו להעלות על הדעת ששום זר ישתתף עמה. אמנם בגלל זה, נתקנה ונעשתה האומה הישראלית כמין מעבר, שעל ידיהם יזרמו ניצוצי ההזדככות לכל המין האנושי שבעולם כולו, באופן שניצוצי ההזדככות הללו הולכים ומתרבים יום יום כדמיון הנותן לאוצר, עד שיתמלאו לשיעור הנרצה, דהיינו עד שיתפתחו ויבואו לידי כך, שיוכלו להבין את הנועם ואת השלוה השרויים בגרעין של אהבת זולתו. כי אז יבינו להכריע את כף הזכות ויכניסו את עצמם תחת עולו ית', וכף החובה יתבער מן הארץ.
מאמר הערבות, אות כד
ההתאמה בין המימוש הגשמי בפועל לבין המימוש הרוחני בפועל היתה מביאה למצבים טובים הרבה יותר מכל שחוותה האנושות במאה העשרים, מכל שהיא עודנה חווה גם כיום, ומכל שסביר להניח כי תחווה בעתיד הקרוב (אלא אם כן ייעשה שינוי מהותי). יש צורך להבין כי התהליך, שמטרתו להביא את הכלים, את הנשמות, לנחיצות, לחיסרון, הוא תהליך טבעי ומחויב. התעוררות מצד התחתונים, הבנתם את המטרה והשתתפותם בתהליך זה, יכולות להביא להתפתחות נוחה ונעימה יותר עבור כלל האנושות והעולם.