א. תולדותיהם של הרב קוק ובעל הסולם
הרקע המשותף לצמיחתם
מוצאם של הרב קוק, הוא אברהם יצחק הכהן קוק ושל בעל הסולם, הוא הרב יהודה לייב הלוי אשלג, במזרח אירופה. השניים התחנכו ברוח היהדות החרדית וצמחו על ברכי המסורת.
הרב קוק נולד ביום ט"ז באלול תרכ"ה (1865), בעיירה גריביה אשר בלטביה. הוא חונך בחדר אצל אביו, שהקפיד מאד להחדיר בלב הילד אהבה לתורה ולארץ ישראל. לאחר גיל בר המצוה עזב את עיר הולדתו והמשיך את לימודיו אצל גדולי התורה בערים שונות. לאחר מכן השתקע בישיבת וולוז'ין. עד מהרה שמו נודע כגאון וכעילוי. הרב קוק הוסמך לרבנות בגיל צעיר ביותר, ועמד בראש מספר קהילות בארץ מוצאו.
בעל הסולם נולד בה' בתשרי, בשנת תרמ"ה (1884), בעיר וורשה, בירת פולין. הוא התחנך בישיבת גור, וכבר בשנות ילדותו המוקדמות גילה נטייה מובהקת לכתבי האר"י, בהחביאו דפים מספר "עץ חיים" בין דפי הגמרא.
מוריו היו האדמו"ר מקאלושין ורבי מאיר שלום רבינוביץ, משושלת חסידות פשיסחה, ולאחר מותו של האחרון המשיך ללמוד אצל בנו, ר' יהושע מפורסוב. בגיל תשע עשרה הוסמך לרבנות על ידי גדולי הרבנים בוורשה.
הרב קוק חיבר חידושי תורה בהלכה, כתב ספרים, מאמרים, דברי הגות ושירה. הוא הרבה לעסוק בספר הזוהר, בספרי חכמי ימי הביניים ובספרי המהר"ל מפראג.
בנוסף ללימודי הקודש והקבלה, ולתפקידים המסורתיים הרגילים, גילו הרב קוק ובעל הסולם עירנות וקשב רב לבעיות שהעסיקו את בני דורם, ופיתחו השקפת עולם רחבה בהתאם לרוח התקופה.
בקיאותם הרבה של הרב קוק ושל בעל הסולם לא הצטמצמה לחכמת התורה והקבלה, אלא כללה גם היקף נרחב של חכמות העולם והתפיסות הפילוסופיות המודרניות, כפי שניתן להתרשם מתוך עיון בכתביהם ומהמחקרים אודותם [1].
העלייה לארץ ישראל
עלייתם של שני המקובלים ארצה מהווה ציון דרך חשוב בסיומה של תקופת הגלות, בהיותם החוליה האחרונה בשרשרת מפוארת של מקובלים שצמחה במזרח אירופה. בעקבות הצהרתו של וודרו ווילסון, נשיא ארצות הברית דאז (ינואר 1918), שלפיה רשאי כל עם לשוב למולדתו, פנה בעל הסולם למספר גדולי דורו והתריע על כך שהגלות נגמרה, ויש לעלות לארץ ישראל. באותם הימים נלחמה פולין על עצמאותה, ושפכה את זעמה ואת תסכוליה על תושביה היהודים. למרות הפרעות והסבל דחו גדולי הדור את הצעתו, בטענה שהציונות היא חילונית וחלילה להם להתערב בענייני חולין. על אף כוחם והשפעתם הרבה, הפר בעל הסולם את פסיקתם וירד אל המחתרת. לאחר שחקר את תנאי הקיום בארץ, הוא אירגן בחשאי כשלוש מאות איש, תוך דאגה לכך שפרנסתו של כל אחד מהם תהיה מובטחת. אולם, כשתוכניתו של בעל הסולם קיבלה תוקף מעשי, התגלה סודו, והאדמו"רים החלו להפעיל לחץ כבד על קבוצתו שהביא לפיזורה. אך בעל הסולם לא ויתר: הוא מכר את ביתו ועזב את משׂרתו, וחסר כל הוא יצא עם בני משפחתו למסע המפרך לארץ ישראל. הם הגיעו לנמל יפו בא' דחול המועד סוכות תרפ"ב (1921), ועוד באותו יום עלה לירושלים [2].
בראשית דרכו בארץ ביקש בעל הסולם להסתיר את גדלותו ולהתפרנס מיגיע כפיו. הוא הביא עמו מכשירים לייצור סבון וכלים לעיבוד עורות, וכוונתו היתה לקבץ סביבו קבוצת תלמידים ולשלב תורה ועבודה. אולם תוך זמן קצר התגלה על ידי יהודים שהכירוהו עוד מפולין כדיין ידוע ומכובד, והם הפצירו בו לחזור לפעילות רבנית.
בשנת תרפ"ד (1924) העתיק בעל הסולם את מגוריו לגבעת שאול, והתמנה כרב השכונה וכמורה צדק בהמלצתו של הרב קוק, שכיהן באותה תקופה כרבה הראשי של ארץ ישראל [3].
פניית ועד שכונת תושבי גבעת שאול לרב קוק[4]
ועד שכונת גבעת-שאול
ירושלים
יום י"ט לחודש אלול תרפ"ה
לכבוד אדמו"ר מה"ג תפארת ישראל גאון עולם כ' כש"ת לשם ולתהלה מוהר"ר אברהם יצחק הכהן קוק שליטא. ראשי הרבנים דארצנו הקדושה תו"א.
בהיותנו משתדלים לקבל עלינו לדומ"ץ ורב את הרה"ג המפורסים מוהר"ר יהודא ליב אשלג נ'. שהי' מלפנים דומ"ץ בעיר ווארשא. ואחר שהוא מקובל לנו ומרוצה לקהילתנו מצאנו לנחוץ לפנות בזה אחר הסכמת כמת"ה
[מקום החותמים] [מקום החותם של וועד השכונה]
ברכת הרב קוק למינויו של בעל הסולם לרב ומו"צ בגבעת שאול[5]
ד' דסליחות פ"ה
לכבוד אחינו היקרים יושבי גבעת שאול פרור עה"ק ירושלם תו' שלו' וברכת השנה
שמחתי לבשורה טובה, אשר הודיעוני שהסכימה דעתם לבחור בכבוד הרב הגאון ותיק וחסיד מוהר' יהודא ליב שליטא שהי' מו"ץ בעוב"י וַורשא יצ"ו, לרב ומו"צ בעדת קדש. הנני בזה מחזק ידיהם על הבחירה הטובה הזאת, כי מאז ידעתי את האיש הרה"ג הנ"ל ואת שיחו שיח קודש, בתוי"ר לו נאה תהילה ויתברכו לרגלו, וישוב קדשנו בעדתם יתגדל ויתרחב לברכה ולתהילה בקדושה וטהרה ונזכה לשמח בבנין שלם בבא לצ"ג בב"א והי' זה שלו' כנה"י ונפש מברכם בכוח"ט ורוממות התוה'ר מלונ"ת
[מקום החותם]
בעל הסולם שימש כדיין וכמורה הוראה בגבעת שאול במשך 16 שנה. בשנת תרפ"ו (1926) חזר בעל הסולם לפולין, ומשם נסע ללונדון למשך שנתיים. שם הקדיש את זמנו לכתיבה ולהלחנת רוב ניגוניו, וכתב את הפירושים "פנים מאירות" ו"פנים מסבירות" לספר "עץ חיים" להאר"י הקדוש. בעל הסולם שלח את כתב היד עם שניים מתלמידיו, הרב מינצברג והרב ברנדווין, לרב קוק, וביקש את הסכמתו לפתיחה כוללת של "עץ חיים". הרב קוק עודד ובירך את בעל הסולם, וכתב הסכמה [6].
בעל הסולם חזר לארץ ישראל ועבר להתגורר ביפו בשנת תרצ"ב (1932), ומשם הוציא לאור בשנת תרצ"ג (1933) סדרת קונטרסים אשר יצאו ככתבי עתונות והוקדשו ל"הפצת ידיעות מקוריות של נשמת היהדות, הדת וחכמת הקבלה בין שדרות העם". אך לאחר יציאתם של שלושת הקונטרסים הראשונים "מתן תורה", "הערבות" ו"השלום", אסר השלטון הבריטי את המשך הוצאתם לאור של קונטרסים נוספים. באותה שנה החל בעל הסולם לכתוב את "תלמוד עשר הספירות", ואחריו החל בכתיבת "בית שער הכוונות" עם פירוש "אור פשוט".
קשה לתאר את הדרך שעשה היהודי מהגטו בפולניה, בוגר כולל האברכים, דובר האידיש. עד כמה הרחיק את עצמו מכל עברו. קשה להעריך כראוי את המאמצים המרובים, שהשקיע בעל הסולם כדי ליצור קשר עם היישוב בארץ ישראל במטרה לעלות ארצה.
דרכו של הרב קוק היתה שונה במקצת: שמו הלך לפניו בעולם היהודי כצדיק, כגאון בתורה וכבעל תכונות המתאימות למנהיגות הדתית. בכ"ח באייר תרס"ד (1904) עלה לארץ, בעקבות הזמנתה של קהילת יפו לכהן בה כרבה. תקופת יפו היתה התקופה הפורייה ביותר בכתיבתו, ובה נכתב החומר לכמה מהיצירות החשובות שלו: "אורות", "אורות הקודש", ו"עולת ראיה".
בשנת תרע"ד (1914) יצא הרב קוק לכנס עולמי של "אגודת ישראל" בשווייץ, וניאלץ להישאר שם בשל פרוץ מלחמת העולם הראשונה. הוא הסכים לקבל משרת רבנות בלונדון, עד שיוכל לשוב לארץ ישראל. בעת שהותו בלונדון הקדיש חלק מזמנו לכתיבת ספרו "ראש מילין" העוסק בסוד האותיות, התגין, הנקודות והטעמים שבקבלה. כמו כן, התרכז בפעילות ציונית שהביאה מאוחר יותר להצהרת בלפור. באלול תרע"ט (1919) שב ארצה והתמנה לרבה של ירושלים.
פעילות ציבורית
מרבית ראשי היישוב ואנשי ההגות הרוחנית כברל כצנלסון, ברנר, ביאליק ובמיוחד אז"ר ועגנון, החשיבו את הרב קוק כהוגה דעות מעמיק למרות הקיטוב האידאולוגי. הם כיבדוהו ושמרו עמו על ערוצי תקשורת פתוחים. בזמן כהונתו כרבה הראשי של ישראל מיעט הרב קוק ביצירה חדשה ופעל יותר בשדה הציבורי. הוא פעל להקמת ישיבות, וניסה להקים תנועה רוחנית בשם "דגל ירושלים" להשלמת הצדדים הרוחניים שבתחייה הלאומית.
עבודתו הציבורית הענפה של הרב קוק תבעה ממנו את רוב זמנו, ולא אחת הביע את רצונו להשתחרר מעול התחייבויותיו הרבות, ולהקדיש את זמנו לחינוך הדור לפנימיות התורה.
הרב קוק:
מה שאני מרגיש עונג ונחת רוח בעסק הנסתרות האלהיות בהרחבה וחופש זאת היא עיקר מטרתי. כל התפקידים של יתר הכשרונות, המעשיים והשכליים, אינם כי אם טפלים למהותי. אני צריך למצוא את אושרי בקרבי פנימה, לא בהסכמת הבריות, ולא בשום קריירה איזו שתהיה. כל מה שאכיר יותר את עצמיותי, וכל מה שיותר אתיר לעצמי להיות מקורי ולעמוד על רגלי עצמי, בהכרה פנימית, הממוזגת מדיעה, הכרה, הרגשה ושירה, יותר יאיר לי אור ד', ויותר יפותחו כחותי להיות לברכה לי ולעולם. הזיכוכים שאני מזכך את עצמי, את מחשבותי, רעיונותי, מידותי והרגשותי. הם יהיו זיכוכים כוללים לכל העולם כולו.
ערפילי טוהר, עמ' לא
הרב קוק התעמק לחשוף את מהותה הפנימית של נשמת הדור, להבין ולהרגיש את המשבר הקשה שעובר עליו, כפי שאומר עליו תלמידו הרב משה צבי נריה:
כל מעשיו היו בעצם מעשה אחד גדול: לעורר את אנשי התורה שיגלו את המאור שבתורה לדור הבונה, ולעורר את אנשי העבודה שיראו את המאור הגדול והגנוז הזה.
הרב משה צבי נריה, משנת הרב, עמ' 52
בחודש אלול תרע"ט (1919) חזר הרב קוק לארץ ישראל ונתמנה לרבה של ירושלים. בהמשך, כונן את מוסד הרבנות הראשית [7] והיה לרב הראשי האשכנזי הראשון לישראל לצידו של הרב הספרדי הרב יעקב מאיר [8]. כשנה לאחר מינויו של הרב קוק לרבה של ירושלים, התיישב בעל הסולם בעיר. דרכיהם של השניים הולידו מכנה משותף: במאמציהם הרבים להשפיע על ראשי היישוב לאמץ את רעיונותיהם החדשניים כדרך חיים, שאפו שניהם לכינונה של אומה אידיאלית אלוקית; שררה ביניהם תמימות דעים כי הפתרון לכך כרוך בחינוך הדור לאחדות ואהבה, שמקורן ברזי תורה ובלימוד החלק הפנימי בתורה, חכמת הקבלה.
בעל הסולם הִרבה להיפגש עם ראשי היישוב החילוני, ביניהם בן גוריון, שרת, דב סדן, זלמן שז"ר, בניסיון להשפיע עליהם להטות את רעיונות המשטר החברתי הנהוג בארץ, כדי שיהיה מותאם לחוקי הקבלה ואהבת הזולת, ולא להנאתה העצמית של החברה. הוא ידע שמשטר שיוויוני מתוך שאיפות אנוכיות ינחל כשלון חרוץ ויגרום לנזקים חברתיים חמורים.
הרב קוק נפטר ממחלת הסרטן בג' באלול תרצ"ה (1935), בהיותו בן שבעים שנה, והובא למנוחת עולמים בהר הזיתים בירושלים.
כשנה לאחר פטירתו של הרב קוק, בשנת תרצ"ו (1936), התיישב בעל הסולם בבני ברק, והקים בית מדרש. לאחר מכן חזר לירושלים, ושם כתב את "המבוא לספר הזוהר".
בשנת תש"ג (1943) החל לכתוב את פירוש הסולם על "ספר הזוהר", ובמאמרו, "הקדמה לספר הזוהר" כתב: "קראתי הבאור בשם הסולם להורות שתפקיד באורי הוא בתפקיד סולם, שאם יש לך עלייה מלאה כל טוב, אינך חסר אלא סולם לעלות בו ואז כול טוב העולם בידך".
למרות דלקת פרקים קשה שהסבה לו יסורים גדולים, כתב במשך 18 שעות ביממה. בשנת תש"ו (1946) בעיצומה של כתיבת פירוש "הסולם" עבר לגור בתל אביב. שם לקה בליבו ונאלץ להפסיק את כתיבתו למשך מספר חדשים. החלמתו היתה איטית וממושכת, ובעקבותיה הוא נאלץ לשנות את סדר יומו העמוס.
עם השלמת כתיבת פירוש "הסולם" אשר לזוהר, התדרדר מצבו הבריאותי של בעל הסולם עוד יותר והוא מיעט לצאת מביתו.
בעל הסולם נפטר ביום הכיפורים של שנת תשט"ו (1945), בן שישים ותשע שנים. הוא נטמן בהר המנוחות בירושלים.
אהבת ארץ ישראל
מעל הכל איחדה את שני המקובלים אהבה אמיתית לארץ ישראל ולעם ישראל. על סכין השבת של בעל הסולם היה חרוט "מדינת ישראל". רוח זו של אהבת ישראל עברה גם לבנו בכורו, הרב ברוך שלום הלוי אשלג. בכל יום עצמאות היו מוסיפים בתפילת הבוקר שבבית מדרשו: "הודו לה' כי טוב" [9].
אהבת ישראל של הרב קוק הינה דבר מפורסם וידוע, ואין צורך להכביר על כך מילים. ניתן לתמצת תכונה זו בדבריו של הרב משה צבי נריה:
הוא זצ"ל היה אוהב ישראל באמת. הוא אשר אמר כי אהבת ישראל היא מקצוע גדול בתורה - היה גאון באהבת ישראל.
הרב משה צבי נריה, משנת הרב, עמ' 25
ב. יחסי הקירבה
עיקרו של הספר עוסק, כאמור, בכתביהם של שני המקובלים ובמשנותיהם. עם זאת, מצאנו לנכון לצטט ולספר את הידוע לנו על הקשר האישי ביניהם, ובפרט על ההערכה ההדדית שׁשׂררה ביניהם.
בליקוטי הראי"ה מובא סיפור על אודות ביקור חולים שערך בעל הסולם אצל הרב קוק בשנת 1926. הביקור, שהחל בשעה שבע וחצי בבוקר, התמשך עוד ועוד, ועיכב את הגשתה של ארוחת הבוקר. וכך מסופר שם:
באנו אפוא בערך בשבע וחצי בבוקר לבית אשר שם היה הרב. התחילו לדבר ביניהם אבי זצ"ל והרב זצ"ל בחדר לימודו. והיה שם גם גבאי שלו, קרלינר חסיד, עם זקן לבן. הרבנית ביקשה מהחסיד להגיש לו את ארוחת הבוקר, כשלא מצא הזדמנות להגיש את הארוחה חיכתה הרבנית כמחצית שעה, ושוב ביקשה להגיש את המזון. כך עוד כמה פעמים, בשעה עשר, באחת עשרה. בסוף צעקה הרבנית: "מה קרה? אפילו יבוא קטר של רכבת לא יפריד ביניהם[10].
הרב משה צבי נריה, ליקוטי הראי"ה, עמ' 218
בהמשך הדברים, מביא הרב משה צבי נריה עדות נוספת על הקשר בין הרב קוק לבעל הסולם.
ומספר הרב ר' יוסף-לייב זוסמן [11] שליט"א, מלומדי הנסתר הותיקים בישיבת "שער השמים": שמעתי ממרן הגרי"מ חרל"פ [12] זצ"ל כי אדמו"ר הגאון המקובל מהרי"ל זצ"ל, היה מבקר אצלו הרבה בתקופה הראשונה לפני שהתחיל בפרסום שיטתו בקבלה, הוא היה בא לביתו כל יום שישי והיה משוחח אתו רבות, ולפעמים נמשכו הדברים כמה שעות. הוא היה גם מבאי ביתו של מרן הרב זצ"ל. על ספרו "תלמוד עשר ספירות" קבל הסכמה מהרב זצ"ל, ועל הספר "הסולם" קבל הסכמה ממרן הגרימ"ח זצ"ל.
הרב משה צבי נריה, ליקוטי הראי"ה, עמ' 221
מאב לבן
בעדות מרתקת שמסר הרב יוסף ברמסון למחבר הספר, הוא מתאר את אשר שמע מהרב צבי יהודה קוק [13]:
בשנת תש"ל השתתפתי בשיעוריו של הרב צבי יהודה קוק, שהתקיימו בבית הרב, אחת לשבוע, בערבי ימי רביעי. ואז באחד השעורים נשאל הרב צבי יהודה, על ידי הרב חיים דרוקמן, מי הם המקובלים הגדולים של הדור. הרב צבי יהודה השיב שבדורו יש שלושה מקובלים גדולים: "בעל הלשם, בעל הסולם" והשתתק. הרב דרוקמן התעקש לדעת מיהו השלישי. הרצי"ה המשיך בשתיקתו ואז ענה הרב דרוקמן בעצמו: "הרב זצ"ל". והרב צבי יהודה הנהן בראשו לאות הסכמה. התלמידים הקשובים הבינו במהרה, שהרב צבי יהודה לא הזכיר את הרב זצ"ל מחמת צניעותו וענוותו הרבה.
באחד מאשפוזיו של הרב"ש בבית החולים, מצא מחבר ספר זה את רבו קורא מספרון קטן של הרב קוק, "ראש מילין". כשנשאל על כך, סיפר לו הרב"ש על גדלותו של הרב קוק. הוא היה מלא התפעלות מגדלותו, כשם שהתפעל מגדלותו של אביו. בעל הסולם העריך מאוד את הרב קוק, כפי שהעריך את תלמידו הרב חרל"פ. הוא ראה חשיבות מרובה לכך שבנו, הרב"ש, יקבל מהם את סמיכתו [14]. יחס זה של הערכה עבר מאב לבנו, ומהבן - הרב"ש - לתלמידו, הוא מחבר הספר [15].
כן אנו מוצאים אצל הרב משה צבי נריה מפי הרב ר' יוסף לייב זוסמן:
אולם כדאי לדעת ולהודיע, כי בני מהרי"ל אשלג זצ"ל מסרו לי שאבא העריך מאד את הסכמותיהם של הרב ושל הגרימ"ח. ולא פעם אמר: "הם יודעים את הענין ולדבריהם יש משקל של ממש".
מתלמידיו שמעו שהיה מעריץ מאד את רבותינו מרן הרב ומרן הגרימ"ח זצוק"ל, והיה מחזיק אותם לבעלי-השגה גדולים בנסתר, ולעומת זה גם הם העריצו אותו הרבה והחזיקו שדרכו היא אחת הדרכים האמתיות בהגשת פנימיות תורתנו הקדושה.
הרב משה צבי נריה, ליקוטי הראי"ה, עמ' 221
הסכמת הרב קוק לכתבי בעל הסולם
בהסכמה שהופיעה לראשונה בספרו של בעל הסולם "תלמוד עשר הספירות", בשנת תרצ"ט בירושלים, מביע הרב קוק את יחסו והערכתו לשיטתו של בעל הסולם ודרכו בקודש.
הסכמת הרב קוק[16]
בעז"ה, יום ט' לחודש טבת תר"ץ,
הנני בא בדברי אלה, לבשורה טובה, לכל דורשי ה' ועוזו הכמהים וצמאים לדברי אלקים חיים, תורת אמת האצורה בחביון עוזו, חכמי הרזים, דברי הזוהר הקדוש וכל החונים על דגלו, ובריש כל אתוון קדישין, אורות הקודש הגנוזים וחתומין בעזקאין טמירין, מתורת הרב רבינו קודש הקדשים האר"י ז"ל, המסודרים בכרך הנורא בספר הקדוש "עץ חיים", ע"פ תלמידו הרב הקדוש הרח"ו [הרב ר' חיים ויטאל] ז"ל, כי האיר המזרח עלי', ובא חכם אלקי, רב תבונות, אוצר קודש, הרב הגאון המקובל, הדר הוא ובקודש נהדר מוה' יהודה ליב אשלג שליט"א, רב ומו"ץ בגבעת שאול פרוור עקו"ת [עיר קדשנו ותפארתנו] ירושת"ו, והי' רוח ה' עליו לחבר מחברת הקודש מנה אחת אפים, בפנים מאירות, באורח קצר, ופנים מסבירות, בטיול בפרדס באורחא אריכא, בהסברה והמתקה והרחבת דברים, לבאר כל סתום בהקדמות שרשיות הדק היטב, לאמתה של תורה ביסודות אמיתיים, הרחיב והעמיק, ומעלה בידו מרגלאין קדישין וכל חיך הטועמו, יאמר 'דין הניין לי' - אשרי יולדתו.
והנני בזה מבקש מכל עם ה', נבוני הלב החרדים אל דברו וקדושת תוה"ק הפנימית, מקור החכמה והבינה העליונה, לקחת באהבה רבה אל בתיהם ברכה, את הספר הקדוש והנכבד הזה.
הדברים יוצאים מפי זקן שקנה חכמה ודעת קדושים, והלוכו בקדושה ובטהרה, וראוי הוא להשתמש בכתרה של תורת אמת הגנוזה, בעבודה לשם גבוה, וכל מחזיקי ידיו בקודש לתמם את החזיון הנהדר, להאיר אור יקרות על כל דברי קודש, בכתבי האר"י ז''ל, יתברכו ממקור הברכות, כנה"י [כנפשם היקרה] ונפש המדבר, מקרב לב ונפש בחין ערך הרב הגאון קדוש ה' המחבר שליט"א וקדושת ספריו הקדושים, החותם בברכה נאמנה, מהר הקודש מירושלים.
הק' אברהם יצחק הכהן קוק
הרב משה צבי נריה דן בחשיבותה של הסכמה זו, ומתאר עד כמה התייחס בעל הסולם בהערכה אליה:
הסכמה רמה זו שנתן הרב [הרב קוק] בשנת תר"ץ לביאור על "עץ החיים", ענד אותה מהרי"ל אשלג ז"ל [בעל הסולם] עטרה בראש תרגומו-ביאורו לספר הזוהר הקדוש "הסולם ומראות הסולם", והיא מופיעה בראש כל ההסכמות במהדורה הראשונה שהדפיס המחבר-המקובל בשנת תש"ה בירושלים.
הרב משה צבי נריה, ליקוטי הראי"ה, עמ' 219
הסכמה מופלאה אשר נתן הרב למהרי"ל אשלג ז"ל , חזרה ונדפסה בראש הכרך הראשון של ספרו הגדול של מהרי"ל אשלג ז"ל "תלמוד עשר הספירות" - ירושלים תשט"ז.
הרב משה צבי נריה, מועדי הראי"ה, עמ' תמז
להלן אגרת מכתב ידו של הרב קוק, שנכתבה עוד טרם ניתנה ההסכמה, ובה הוא משבח את הביאור שחיבר בעל הסולם על "עץ החיים" של האר"י ז"ל.
מכתב הערכה של הרב קוק למפעלו של בעל הסולם
ב"ה יום י"א איר תרפ"[ז] [17]
הנה הלום ראיתי מפעלות גבר חכם בעוז ידידי הרה"ג חסידיו ופרישיו מארי דרזין קדושין כקש"ת מו"ה יהודא לייב שליט"א שהי' מו"ץ בק"ק ווארשא וזה שנות מספר אשר אִוה למושב לו את עי"ק ותפארתינו וקבע אוהל תורתו ועבודתו עבודת הקודש במסיבי ירושלים ת"ו. ומאז ידעתי את האדם הגדול הזה. ביפעת קדושת תורתו צדקתו וחכמת אמת אשר בלבבו. באור יקרות מופיע ברוח דעת ותבונה רבה. ולו עסק בנסתרות ודמטמרן מיגליין ליה. ועתה הראה חזותו. ונפשו הטהורה אותה להאיר אור ישרים על פני תבל רבה. וחקר סדרי טהרה וקדושה מחברת קודש מגלת ספר מחובר לטהרה. והיכל הקודש עץ חיים עותק הסודות וכבוד הגאון המחבר והמפרש ידו הדה על מקור האורה, וב"פנים מסבירות", הביא לנו אורות, בהסברות עמוקות וישרות. והפליא עצות הגדיל תושי', לדקדק גם על פירוש המילות ותוכן הסגנון המקודש במתכנת נפלאה תוכה רצוף דעת קדושים וחכמה עליונה, מלאים זיו ומפיקים נוגה, דברים מבושמים וערבים, משמחי לבבות נכספות לנועם ה' ולעונג זיוו. אשר גילה על ידי קדושיו נאמני ביתו הקרובים אל ד' בני היכלא דמלכא קדישא. וכבר אמרו חכמי קודש בנועם מיליהם. כי אור הישועה. ומקור הברכה לדור אחרון יבא ויופיע בהגלות נגלות סתרי תורת אמת להבין ולהורות באמרות טהורות, בקרבת ד' ורוויית צמאין הנפשות הטהורות באשר הן קשורות בצרור החיים. ומשתוקקות להיות מוארות מאורות עליונים ולהתעלות בעילוי חכמת ודעת קדושים. ע"כ הנני בזה מעתיר ומבקש מאחב"י אשר נגע ד' בלבם ואשר אהבת התורה וקדושתה בחביון עוז תפארתה יוקדת בלבבם. הבו גודל ואומץ להאי גברא רבה ויקירא ועזרוהו בכל אומץ להוציא אל הפועל את מחשבתו הקדושה וישוטטו רבים ותרבה הדעת ויגדל פלפול החכמה וכבוד התורה בסוד רזי פנימיותה בכל גבול ישראל, ויתגדל ויתקדש שם אדון כל פלאות ויחישנו את הארת זיו ישועת. ותמלא הארת דעה את ד', ומציון מכלל יופי יופיע באור צחצחות. ולבב נמהרים יבין לדעת והקדישו את קדוש יעקב. והי' ד' לעטרת תפארת לשאר עמו. ובהר ציון תהי' פליטת קודש לרומם קרן לעמו ותהילה לכל חסידיו בגבורות ישע ימינו. בביאת גואל צדק. מלך ביפיו וארמון על משפטו יראו עינים וישמח לבנו בישועתו באמת כנה"י ונפש המצפה לאור ישועה ותפארת קדושה לעם ה' הגוי כולו. מהר הקודש מירושלם בב"א.
הק' אברהם יצחק הכהן קוק