פרק חמישי

א בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות, אלא להפרע מן -הרשעים שמאבדים את-העולם שנברא בעשרה מאמרות ולתן שכר טוב לצדיקים שמקימין את - העולם שנברא בעשרה מאמרות.

ב עשרה דורות מאדם ועד נח להודיע כמה ארך אפים לפניו שכל הדורות היו מכעיסים לפניו עד שהביא עליהם את -מי המבול.

ג עשרה דורות מנח ועד אברהם, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל -הדורות היו מכעיסים לפניו עד שבא אברהם אבינו וקבל שכר כלם.

ד עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכלם להודיע כמה חבתו של -אברהם אבינו.

ה עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים.

ו עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים ועשר על הים.

ז עשרה נסיונות נסו אבותינו את-הקדוש ברוך הוא במדבר, שנאמר וינסו אתי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי.

ח עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש. לא הפילה אשה מריח בשר הקדש, ולא הסריח בשר הקדש מעולם, ולא נראה זבוב בבית המטבחים, ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפרים, ולא כבו הגשמים אש של -עצי המערכה, ולא נצחה הרוח את -עמוד העשן, ולא נמצא פסול בעמר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, עמדים צפופים ומשתחוים רוחים ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם, ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים.

ט עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן.פי הארץ, פי הבאר, פי האתון, הקשת והמן והמטח והשמיר, הכתב והמכתב והלחות. ויש אומרים אף המזיקין וקבורתו של -משה ואילו של - אברהם אבינו. ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה.

י שבעה דברים בגלם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שגדול ממנו בחכמה ובמנין, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כענין ומשיב כהלכה, ואומר על -ראשון ראשון ועל -אחרון אחרון, ועל מה -שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על -האמת, וחלופיהן בגלם.

יא שבעה מיני פורעניות באין לעולם על-שבעה גופי עברה. מקצתן מעשרין ומקצתן אינן מעשרין רעב של-בצרת בא מקצתן רעבים ומקצתן שבעים, גמרו שלא לעשר רעב של מהומה ושל-בצרת בא. ושלא לטול את-החלה רעב של-כליה בא. דבר בא לעולם על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין ועל פרות שביעית. חרב באה לעולם על ענוי הדין ועל עוות הדין ועל-המורים בתורה שלא כהלכה. חיה רעה באה לעולם על שבועת שוא ועל-חלול השם. גלות באה לעולם על-עבודה זרה ועל-גלוי עריות ועל-שפיכות דמים ועל-שמטת הארץ.

יב בארבעה פרקים הדבר מתרבה, ברביעית ובשביעית ובמוצאי שביעית ובמוצאי החג שבכל- שנה ושנה. ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית, בשביעית מפני מעשר עני שבששית, במוצאי שביעית. מפני פרות שביעית, במוצאי החג שבכל-שנה ושנה מפני גזל מתנות עניים.

יג ארבע מדות באדם. האומר שלי שלי ושלך שלך זו מדה בינונית ויש אומרים זז מדת סדום, שלי שלך ושלך שלי עם הארץ, שלי (שלך) ושלך שלך חסיד, שלך (שלי) ושלי שלי רשע.

יד ארבע מדות בדעות. נוח לכעוס ונוח לרצות יצא הפסדו בשכרו, קשה לכעוס וקשה לרצות יצא שכרו בהפסדו, קשה לכעוס ונוח לרצות חסיד, נוח לכעוס וקשה לרצות רשע.

טו ארבע מדות בתלמידים. מהיר לשמוע ומהיר לאבד יצא שכרז בהפסדו, קשה לשמוע וקשה לאבד יצא הפסדו בשכרו, מהיר לשמוע וקשה לאבד זו חלק טוב, קשה לשמוע ומהיר לאבד זו חלק רע

טז ארבע מדות בנותני צדקה. הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים עינו רעה בשל-אחרים, יתנו אחרים והוא לא יתן אינו רעה בשלו, יתן ויתנו אחרים חסיד, לא יתן ולא יתנו אחרים רשע.

יז ארבע מדות בהלכי בית המדרש. הולך ואינו עשה שכר הליכה בידו, עשה ואינו הולך שכר מעשה בידו, הולך ועשה חסיד, לא הולך ולא עשה רשע.

יח ארבע מדות ביושבים לפני חכמים, ספוג ומשפך משמרת ונפה. ספוג שהוא סופג את-הכל, ומשפך שמכניס בזו ומוציא בזו, משמרת שמוציאה את-היין וקולטת את השמרים, ונפה שמוציאה את-הקמח קולטת את-הסלת.

יט כל-אהבה שהיא-תלויה בדבר בטל דבר בטלה אהבה, ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה שהיא-תלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר, ושאינה תלויה בדבר זו אהבת דוד ויהונתן.

כ כל מחלקת שהיא לשם שמים סופה להתקים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקים. איזו היא מחלקת שהיא לשם שמים זז מחלקת הלל ושמאי, ושאינה לשם שמים זו מחלקת קרח וכל-עדתו.

כא כל-המזכה את-הרבים אין חטא בא אל-ידו וכל-המחטיא את-הרבים אין-מספיקין בידו לעשות תשובה. משה זכה וזכה את-הרבים זכות הרבים תלוי בו שנאמר צדקת יי עשה ומשפטיו עם- ישראל. ירבעם בן-נבט חטא והחטיא את-הרבים, חטא הרבים תלוי בו, שנאמר על-חטאות ירבעם אשר חטא ואשר החטיא את-ישראל.

כב כל מי שיש-בו שלשה דברים הללו הוא מתלמידיו של-אברהם אבינו, ושלשה דברים אחרים הוא מתלמידיו של-בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של-אברהם אבינו, עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה מתלמידיו של-בלעם הרשע. מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של-בלעם הרשע. תלמידיו של-אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין העולם הבא, שנאמר להנחיל אהבי יש ואוצרתיהם אמלא. תלמידיו של-בלעם הרשע יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת, שנאמר ואתה אלהים תורדם לבאר שחת, אנשי דמים ומרמה לא-יחצו ימיהם ואני אבטח-בך.

כג יהודה בן-תימא אומר, הוה עז כנמר וקל כנשר: רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים.

כד הוא היה אומר, עז פנים לגיהנם ובושת פנים לגן-עדן. יהי רצון מלפניך יי אלהינו ואלהי אבותינו שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך.

כה הוא היה אומר, בן-חמש שנים למקרא, בן-עשר שנים למשנה, בן-שלש עשרה למצוות, בן- חמש עשרה לתלמוד, בן-שמונה עשרה לחפה, בן-עשרים לרדוף, בן-שלושים לכח, בן-ארבעים לבינה, בן-חמישים לעצה, בן-ששים לזקנה, בן-שבעים לשיבה, בן-שמונים לגבורה, בן-תשעים לשוח, בן-מאה כאלו מת ועובר ובטל מן העולם.

כו בן בג בג אומר, הפך-בה והפך-בה דכלא-בה, ובה תחזה וסיב ובלה בה ומנה לא תזוע, שאין לך מדה טובה הימנה.

כז בן-הא הא אומר, לפם צערא אגרא.

חזרה לראש הדף